מניין המצוות לפי הרמבם

אנסח את שאלתי בצורה יותר בהירה. מאחר שלפי הרמבם ניתן להסיק שהפס פונה לביד ולא למזיק ובהנחה שנזיקין זה מלווה הכתובה בתורה עלינו להסיק שאכן בשום מקום לא נאמר שיש חוב ממוני המוטל על המזיק? אלא יכולת גבייה של ביד?.
אני יודע שלכאורה נראה שעשיתי קישור בין המצווה לבין החיוב הממוני, אך לא זוהי כוונתי. אני בסהכ מסיק מכך שהרמבם לומד שיש מצווה ציבורית שהפס מדבר אל ביד ולא אל היחיד ומכך הסקתי את דבריי. אלא אם כן נטען שהפס אכן עוסק ביחיד ואז חוזרת שאלתי מניין המקור של הרמבם לכך שיש מצווה על בי"ד? רסג לעומתו בספר המצוות החדש אכן כותב שזה מצווה של היחיד

בוודאי שיש חוב על המזיק, אחרת מה בי"ד גובה ממנו?! כמו שבדוגמה שהבאתי למעלה, גם החוק הישראלי אוסר לגנוב, אחרת אין הצדקה להעניש את הגנב.
המונח "בית דין" אצל חז"ל הכוונה לכלל ישראל (כמו קטן אוכל נבלות בי"ד מצווין להפרישו). הדינים המשפטיים מוטלים על הציבור, שכן מערכת משפטית היא עניין ציבורי. גם חוב שיש לראובן כלפי שמעון נדון בבי"ד. לכן כשאומרים שזו מצווה על בי"ד הכוונה שזו מצווה ציבורית: החייב חייב וביה"ד גובה ממנו. לא בכדי בה"ג מנה את ההלכות הללו במסגרת ה"פרשיות" שלו.

מצינו גדר דומה בריבית קצוצה (עיין יו"ד קסא ט"ז ס"ק ג) שיש כוח לבי"ד לכפות, אך הגברא לא חייב. כוונתי היא שיש מחויבות ציבורית לכפות את המזיק לשלם והמזיק כחלק מהציבור גם חייב לפעול לשם כך אך אין זה מתוך חיוב אישי פרטי אלא מכוח המצווה הציבורית

אתה עכשיו שואל או עונה? הרי זה מה שכתבתי.
אגב, בריבית זו כפייה על המצוות ולא כפייה משפטית, ולכן אינו קשור לנדון דידן. בפשטות יש גם על המלווה חובה להחזיר ללווה, אבל ללווה אין זכות לקבל זאת. הארכתי בזה במאמרי על חושן משפט.

הרמב"ם מונה

במצוה קעז-
– שהזהירנו מאכול השרצים המתהוים מן העפושים אף על פי שאינן מין ידוע ולא יתהוו מזכר ונקבה… הוא השרץ המתהוה מן העפושים שלא יוליד הדומה לו.

ובמצוה קעח-
– שהזהירנו מלאכול תולעים המתילדים בפירות ובזרעים

ובמצוה קעט- אף מגדיל אומר ואומר-
ולא תרחיק התילד עוף מעפוש הפירות שאנחנו רואים תמיד עופות יתילדו מן העפושים והם יותר גדולים מן האגוז הקטן… וזאת הנמלה הנזכרת הנה היא הנמלה הפורחת המתילדת מעפושי הפירות שאינה פרה ורבה… והצרעה המתילדת מן העפושים… ואינו נמנע התילד הצרעה או הנמלה או זולתם ממיני העופות והשרצים מן העפושים ובתוך האוכלים אלא אצל הסכלים שאין להם ידיעה בחכמת הטבע אלא יחשבו כי כל מין אי אפשר שיתילד איש מאישיו אלא מזכר ונקבה בעבור שהם רואים זה הענין ברוב כן ושמור אלו השרשים והבן זה הענין כי הוא דבר דבור על אופניו

אז מה יהיה עם מנין המצוות נכון למדע העדכני מאז לואי פסטר?
כמובן שהרמב"ם לא אשם זה חז"לים מפורשים, ואף שהוא לא הלך אחר חז"ל נגד המדע, אבל כאן גם אריסטו והמדע של פעם כך חשב. בכל אופן מה יהיה עם מנין המצוות.

לא יהיה כלום. לא מצאנו בשום מקום בחז"ל שכשחלקו במצווה מסוימת ביררו מה ייכנס במקומה להשלים למניין תרי"ג. המצוות הללו ירדו וזהו.

אז לא יהיה מנין תרי"ג, אה"נ, אז אולי כוונתך לזה (כבר נאמר לפני) שכל ענין התרי"ג מצוות, הוא סה"כ דרשת ר' שמלאי, ולא כו"ע ס"ל הכי (ד"א גם מה שנאמר כמנין איבריו של האדם, זה ידוע שזה לא כך) ובכ"מ לפי כולם יש מצוות נוספות חוץ מהתרי"ג, כמו מצות זכירת יצאת מצריים בכל יום שרמב"ם פסקה ואעפ"כ לא הביאה בתרי"ג, וכן שאר מצוות שלפי ראשונים אחרים כלולים ולפי ראשונים אחרים לא כלולים אף שמודים שהם מצווה רק שלא באו לכלל התרי"ג.

רק אשמח לדעת אם לזו היתה כוונתך ואם לא אז למה כוונתך

גם אם כן מסכימים שזה המניין, עדיין אף אחד לא עושה חשבונות כאלה. כנראה מפני שתמיד אפשר להתאים דברים בדיעבד.

ד"א האם אפשר לתרץ את הגמ' גבי כינים שלא פרים ורבים, שהכוונה מזכר, והכוונה לרביית בתולים שמכירים היום, ודברו בסוג שכנראה כך היה

אפשר הכל, אבל למה צריך לתרץ? חז"ל לא ידעו מעבר למה שהיה ידוע בזמנם.