אונאת דברים

כתבתי על כך בספר השלישי בטרילוגיה. בקצרה, גוים של פעם היו אנשים שהנורמות האנושיות שלהם היו ירודות כמעט כבהמות. אלו הגויים שחז"ל ראו מול העיניים. הם לא קיבלו על עצמם את שבע מצוות בני נוח, שבתוכן רצח וניאוף ועבודה זרה ושאר 'מעלות'. לכן היחס אליהם היה בהתאם, לא רק כסנקציה אלא גם כדי לחנך את היהודים שלא יהיו כאלה. אם יש קבוצה שנוהגת ביחס אליך כמו בהמות אין סיבה שלא תיתן להם יחס דומה. אנשים ברמה אנושית כזאת ודאי לא הקפידו על אונאת דברים ביחס לחבריהם וביחס אלינו. אז למה שאנחנו נקפיד על כך ביחס אליהם? כך גם לגבי השבת אבידה. יש קבוצה שלוקחת את כל האבידות לעצמה, למה שלא אקח אני את אבדותיה לעצמי? וכן הלאה. בימינו המצב שונה לגמרי ולכן גם הדין משתנה. כך כותב כבר המאירי במאה ה-13-14, והדברים נכונים עוד יותר בימינו. יש לדעת שכבר בימי חז"ל גר תושב (גוי שמקבל על עצמו שבע מצוות) זכה ליחס דומה ליחס שניתן ליהודי. כיום רוב הגויים הם כאלה. ומעבר לכל, יש  נורמות יסודיות שמחייבות כלפי כל אדם (מה שנקרא זכויות אדם), ויש נורמות שמחייבות ביחס לחבריך הקרובים (אזרחי המדינה, בני המשפחה וכדומה. מה שנקרא זכויות אזרח). אין עליי חובה לתת חינוך לכל אדם בעולם, אבל יש עליי איסור לרצוח או לפגוע בכל אדם בעולם. לכן העדפה כלשהי לבני עמנו לעומת גוים הם הגיונית וסבירה, כמו שלא היית משקיע את כל ממונך להציל אדם זר ממוות ממחלה, אבל לבנך, לאשתך, או להוריך ודאי היית עושה זאת. אבל כאמור זה רק ביחס לזכויות אזרח. זכויות אדם יש לכולם בשווה.