פניה אל הסמכות
בטור 63 וכן בכמה מקומות אחרים, אתה חוזר על כך שאתה מתייחס לטענה, ולא לאומרה. וזו הדרך לבירור האמת וכו.
בגמרא יש מחלוקות רבות על מה אמר תנא מסוים, או הכרעות הלכתיות המתבססות על אחד מברי הפלוגתא, כגון "הלכתא כרב באיסורי, וכשמואל בדיני" (בכורות מט) וכן הלכה כרבי מחבירו. ורבי יוסי מחבריו. ורבי עקיבא מחבירו.(עירובין מו ב).וכו
וכן המושג "כתנאי", שנראה לכל הפחות לדעתי, שכדי שלא יקשה על אמורא מ'הסמכות' של תנא שחולק עליו, הגמרא טורחת למצוא תנא שהאמורא יכול לתלות את דבריו בו, ורק אז דנים בתוכן הדברים.
אשמח שתתייחס לדברים הנ"ל ותבהיר לי את אשר אני לומד.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
הבנתי.
אבל עדיין לא מבוררות לי הדוגמאות שהצגתי.
אני מבין שאין למדים מן הכללות לעניין ההלכה, אבל העובדה שהגמרא אומרת בצורה קולקטיבית הלכה כרב יוסי מחבריו, וכן הדוגמה השניה שהבאתי מה"כתנאי", מראים לי שחכמי הגמרא עצמם, (חלקם בכל מקרה) מייחסים לסמכות טוען הטענה, חשיבות כלשהי, אפילו מועטה,
ולא שהנ"ל מקשה על דבריך, אני רק רוצה להבין האם אני טועה, או שבאמת זו הגישה של חלק מחז"ל?
עניתי על זה. היא אומרת קולקטיבית, אבל זה לעניין פסיקת הלכה ולא לעניין גיבוש עמדה. ועוד, שאין למדים מן הכללות. לא הבנתי מה לא היה ברור קודם.
אגב, זה שיש חכמים שחשבו כך זה די ברור. כך הוא גם היום.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer