הרהורי מונדיאליטו (טור 569)

בס"ד

מוקדש לשני יהודים ירושלמים אלמונים חובשי מגבעות,

אוהדי בית"ר ירושלים, שכנראה כבר אינם בינינו. יהי זכרם ברוך!

אתמול אירע אירוע נשגב של קידוש השם: נבחרת ישראל עד גיל עשרים ניצחה את נבחרת ברזיל ועלתה לחצי הגמר במונדיאליטו. בעוד כולנו ששים ושמחים בבניין שלם, על הנס שאירע לנו בימים ההם ובזמן הזה, בא הרב אילעאי עופרן ובטור נוקב, תרתי משמע, נקב חור בבלוני תבערת השמחה המעופפים מעל שמי ארצנו. ממש כיפת ברזל יהודית. וכך הדבר מתואר באתר 'סרוגים':

רב קבוצת יבנה וראש מכינת רוח השדה, הרב אילעאי עופרן, מוחה בתוקף על החגיגה של רבים מחבריו בעקבות ההישג של נבחרת ישראל, ואומר כי הישג שמגיע תוך חילול שבת הוא בושה גדולה.

הרב עופרן, שבדרך כלל מציג קול ליברלי, כתב: "אני מתנגד נחרצות לכל כפיה דתית ואיני מעוניין בשום חקיקה דתית, ודווקא בגלל זה מתעקש לומר – חילול שבת לא בשמי, לא עבורי, לא לכבודי".

הרב עופרן התייחס לחגיגות של מכריו: "שומע רבים מחבריי, ביניהם גם יראי שמים ושומרי מצוות, מתרגשים מהניצחון של נבחרת ישראל היום, ותוהה על מה סמכו להתיר לעצמם לצפות ולקחת חלק בחילול השבת ההמוני הזה?".

"הישג ספורטיבי גדול ככל שיהיה, של נבחרתה הרשמית של מדינת היהודים, שהושג על ידי חילול שבת, אינו גאווה ישראלית אלא בושה גדולה".

טוב, מתברר שגם רבנים ליברליים הם רבנים, וגם הם יכולים למחות נגד חילולי שבת רח"ל. קול נדיר במחוזותינו. אבל במחשבה נוספת עלו בי הרהורים שניים על העניין. הדברים התחדדו יותר דווקא בגלל הערכתי הרבה לרב עופרן ולדברים שהוא כותב בדרך כלל.

התחושה שהתעוררה אצלי הייתה של צדקנות מוגזמת, ואפילו מוזרה. נכון ששחקנים חרדים ודתיים לא השתתפו שם, ובטח אם זה היה ביום חול אז חלוצה הידוע של אליצור קבוצת יבנה עם בלם שמשון פוניבז' היו מככבים במשחק, אבל בהינתן שהמשחק נערך בשבת, הרי זה הישג מרשים שגם בלי הכוכבים הנ"ל ובעזרת שני בני דודים (שנאמר: "אין ערבים אין שערים")[1], ובעזרת השם כמובן, הצלחנו להתגבר על הברזילאים הרשעים. והלוא דבר הוא! "ואם ריק הוא, מכם".

מה בעצם הבעיה?

כאמור, המחאה הלכאורה מתבקשת הזאת נראית לי צדקנית מדיי. אכן, חילול שבת של יהודים הוא מצער. הוא משקף לנו מצב בעייתי שבו רוב היהודים אינם מחויבים להלכה. מצד שני, כולנו ידענו שזהו המצב גם לפני המשחק הזה. וכי כל הישג שמושג על ידי מחללי שבת או אפילו ממש בחילול שבת אמור לזכות לאותה הסתייגות? אני כבר לא מדבר על האירוויזיון שהיה ביזיון גם ברמה האנושית (ולא דווקא היהודית. בהזדמנות זאת, אני מצטרף לקריאתו הנרגשת של גפני לאיסוף כסף לקניית בגדים ולשכירת כוריאוגרף סביר וחינוכי יותר עבור נועה קירל והוריה), אבל הלו: המדינה שלנו פועלת לפעמים גם בשבת. הכפייה הדתית טרם השתלטה על הכל.

אני לא מדבר כאן על משחקי כדורסל של מכבי תל אביב, שהרי שם יש רוב גויים (אף דיש לדון אולי מדין קבוע, כזורק אבן לגו, דהווי כמחצה יהודים ומחצה גויים, אבל במיעוט שאינו ניכר אולי יש להקל), אפריקנים-אשכנזים שמשחקים עבורנו, ושכרם ודאי משולם בהבלעה כראוי. להיפך, אותם צדיקים פוטרים את היהודים מחילול שבת (כמו שאמרו גששינו, חלקם ז"ל וחלקם יבדלו לחטו"א, על פעילות במשמר האזרחי: "זו לא עבודה בשביל יהודים"), ולכל היותר המאמן הגוי עובר שם באמירה לנכרי. אבל שבות דשבות במקום מצווה שרי, והרי אין מצווה כקידוש השם. אבל כל זה בכדורסל. לעומת זאת, בנבחרת ישראל הצעירה לפחות בינתיים יש רוב יהודים (עוד לא עלו שם על רעיון האזרוח. יש להם עוד מקום להתקדם), ולכאורה שם אכן יש חילול שבת ממש.

חשבו למשל על אירועי שבתרבות, שבחלקם אולי מאפשרים גם השתתפות של שומרי שבת, אבל בחלקם ממש לא. רבים מהם מתנהלים בחילול שבת, ובכל זאת אני משער שהרב עופרן, כמוני, היה שמח אם היה יותר מזה במחוזותינו. אני לפחות רואה בזה פעילות מבורכת (דומני שכך גם סוכם באמנת גביזון-מידן). מתברר שרוב תושבי ישראל רואים בשבת יום שאינו חולין גמור, אבל לא במובן של ל"ט אבות מלאכה ותולדותיהן. בעיני רבים זהו פסק זמן לטובת תרבות וספורט וטיולים, ושאר פעילויות שמחוללות את אווירת השבת בישראל. יש כאלה שאחרי הקידוש ו/או התפילה יוצאים לפעילויות הללו, ובין אם נאהב זאת ובין אם לאו, זוהי השבת שלהם. זה לא התחדש במשחק הזה. משחקי ספורט מתנהלים פעמים רבות בשבת, וזה חלק מחיינו.

למחות על חילול שבת כזה נראה לי בערך כמו למחות על שבתרבות. הייתי שמח שכל עם ישראל ישמרו שבת, אבל למחות על חילול שבת במובנו ההלכתי זה צעד מנותק לדעתי. רוב הישגיה של מדינת ישראל נוצרו על ידי מחללי שבת, וחלקם על ידי כאלו שמתכחשים לה בפומבי. אנשים שלעולם אינם נושאים שם שמים בפיהם, ומעשיהם נעשים בחילול שבת ועוד. אני לא מדבר על תחרויות אוכל ויין שבהם זוללי טריפות ונבלות זוכים בפרסים בארץ ובחו"ל, אנשים שהיין שהם מייצרים הוא לפחות 'סתם יינם'.

מעניין להשוות את הדבר למעשה אחר שדווקא עורר בי הערכה ושמחה רבה. תלמידי בית ספר אמי"ת מודיעין פרשו מתחרות רובוטיקה יוקרתית בגלל שהדבר אילץ אותם לחלל שבת. אגב, זה כשלעצמו נשמע לי בסיסי. שתלמיד דתי לא יעלה בדעתו לחלל שבת בשביל תחרות כלשהי זה באמת אלמנטרי. אבל האופן שבו הם עשו זאת, היה בו בהחלט קידוש השם, והם באמת זכו להערכה רבה על כך, ובצדק. אבל כאן מדובר בהערכה למעשה של קידוש השם של תלמידים שמחויבים להלכה. אין לי שום ציפייה, ובטח שלא אצא במחאה, כאשר אנשים שלא מחויבים לשמירת שבת (ביניהם בני דודים, כאמור) לא שומרים שבת ופוצחים במחול משחקים. אגב, המשחק עצמו הוא אולי פסיעה גסה וגם זה כנראה מותר (לצורך עונג השבת), אבל אין בו חילול שבת ממש. מסביבו כמובן שיש, אבל זה נכון כמעט לכל פעילות בימינו. אולי יש לדון בקצירת דשא בפסיק רישא, או באיסורי שבות וצביון למיניהם (ראו על הבעייתיות שבהם בטור 275), אבל כשמדובר על אנשים ששבת כלל אינה נמצאת בתמונת חייהם זה נראה דקדוקי עניות תלושים. בערך כמו לא לחצות במעבר חצייה בשבת כי זה גורם לנהג לעצור את הרכב ולהדליק אורות ברקס. מדובר בנהג שגורם ל10,000 הבערות אש במנוע בדקת נסיעה, ושאם לא היה נוסע בטח היה עושה 'על האש'.

הסתכלות מורכבת

גם אם רוצים להסתייג מעניין חילול השבת, הייתי מצפה מהרב עופרן להציג תמונה מורכבת יותר. יש כאן הישג נאה מאד לנבחרת הישראלית במישור הספורטיבי, אלא שהוא הושג בחילול שבת. אפשר כמובן לפסול אותו מדין מצווה הבאה בעבירה (רעיון: להציע לפיפ"א לפסול ניצחונות שהושגו על ידי יהודים בשבת. אמנם זה מילתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה. אבל אולי אנחנו צריכים להפקיר אותם ביוזמתנו, כפי שהמליצו בעלי המוסר לגבי רעיונות למדניים שעולים לכם בעת התפילה?…), או לפחות לחסוך את קידוש השם ולהימנע מצרחות "יש אלוקים" בבריכת הניצחון בכיכר מלכי העירייה (גששים שם, שם). אבל מחאה על חילול השבת שבזה נשמעת לי מנותקת ולא נכונה.

חשבי שבמקום זה הוא יכול היה לאחל להם (כמו שעשה ראש המועצה בירוחם) שיילכו מחיל אל חיל, וכמו שעלו לליגה א, ימשיכו ויעלו לליגה ב ואחר כך לליגה ג וכן הלאה, עד ליגה קיט ע"ב. היתרון של זה הוא שאתה מציג את עצמך כמי שלא  מבין בזה כלום, כדרכם של רבנים מאז ומעולם ("שמעתי שיש משהו שקרוי פייסבעוק, או משהו כזה, שצעירי הצאן גולשים בו כמו בגלי הים" וכדומה על זו הדרך), ואז אתה יכול לדבר על כדורגל בלי שתיחשד כאפיקורס או בטלן זמן רח"ל.

זה מזכיר לי סיפור נפלא דאיתרחיש אצל בטיח שלי מהמדרשיה (מחזור מעליי). הוא אזר אזור עור ועטה בגדי צבא (שהם כידוע כבגדי כהן גדול) ונסע בטרמפים לחרמון מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים (וא"ש לבישת בגדי כהן גדול). למרבה השמחה, כתביה החרוצים של הטלוויזיה הצעירה שלנו צילמו כתבה ובה חיילים גולשים בשלג בחרמון, כאשר הכוכב בכתבה היה אותו ברנש זכור לטוב, צעיר מלבלב בן 16 אביבים בערך. כשחזר למוסד הסגור בו שהינו באותה תקופה בפרדס חנה, פגש אותו הר"מ (החרדי) שלו ואמר לו: "פלוני, חיילים גולשים בשלג, הא?!", יקירנו לא התבלבל לרגע, וענה לו מיד כאיוולתו: "שמע, הרב, אתה לא תגיד שהייתי בחרמון במדים, ואני לא אספר שראית טלוויזיה". אז הנה, כעת אני הפוחז והולך הרכיל גיליתי את הסוד שכיסהו עתיק יומין.

על סינדרום הסבא ופסיכולוגיזם

הסיפור הזה מזכיר לי את אמירתו הידועה של סבו של הרב עופרן (ישעיהו השלישי זכור לטוב) שאמר: "22 משוגעים רודפים אחרי כדור אחד. למה לא נותנים להם עוד 21 כדורים ושיפסיקו לריב"). כמה רבנים שמעתי מצטטים את החידוד הזה כאילו היה זה חידוד ממערכון מופלא של 'ארץ נהדרת' או 'מונטי פייתון', ובטוחני שלו היו יודעים מה מקורו של החידוד הזה לא היו מעלים אותו על דל שפתותיהם. אני חושב שבאותה תקופה זה היה רווח בישיבות יותר מאשר 'הנקודה הנפלאה' של הרמב"ם בפיהמ"ש בכריתות.

האם אותו זלזול מפורסם של הסבא, בכדורגל ובתרבות הכדורגל, הוא שמדבר מפיו של נכדו? אולי מדובר באמירה שמיועדת לבטא התנכרות, כמו אמירתו של הסבא וכל אלו שציטטו אותו (כביכול, אני לא חלק מהתרבות הירודה הזאת, אבל בסתר לבי אני מכיר אותה היטב ואף מתעניין בה רח"ל). זהו אמנם פסיכולוגיזם, ואני נוטה לגנות סוג כזה של הסברים. אבל פסיכולוגיזם פסול רק במקום שהוא מחליף הסברים וטיעונים לגופו של עניין. במקום שמתעוררות בעיות בהסבר לגופו של עניין, יש אולי בכל זאת מקום לחפש את הפשר בפסיכולוגיה (הרב עופרן הוא עצמו פסיכולוג, כזכור).

בגילי המופלג אני כבר לא שותף לזלזול הזה, ואולי זהו ההסבר הפסיכולוגי להסתייגות שלי מדבריו של הרב עופרן. בעיניי הישג ספורטיבי הוא בהחלט הישג והוא משמח, וספורט הוא תחום שבהחלט באות בו לידי ביטוי תכונות ויכולות ראויות להערכה. התיאורים המלגלגים שמטרתם להביע חוסר התמצאות או זלזול (ראו למעלה), אינם נחלתי. אמנם ענייני בעיקר בכדורסל, ובכדורגל אני רק בגדר בור חובב, ועדיין אני בהחלט מבין את אלו שמתעניינים ושהדבר חשוב להם (ראו על כך את דבריי בטור 13, שדרך אגב עוסק באביו של אחד משחקני הנבחרת שניצחה אתמול: שחקן העבר חיים רביבו שליט"א).

בחזרה להקדשה

בעת כתיבת הדברים אני נזכר באירוע מגיל 16 בערך, באחת מהבריחות הרבות של עבדכם הנאמן מהמדרשיה לירושלים (שנאמר: עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, אבל רצות היו רגלינו משערי פרדס חנה המעטירה, יעויין בסרט 'המדרשייה', שגם בו עוד ידובר בעז"ה ובלי נדר). באותם אמשים פסעתי לי, נישום פוטנציאלי תמים שכמותי, ברחוב קינג ג'ורג' ליד הצומת הגדולה עם רחוב יפו, ופתאום נעתקה נשמתי באחת. אוזן הבשר שלי קלטה שני יהודים מבוגרים חובשי מגבעות בעלבתיות (אז זה היה די נפוץ. בדיעבד אני מעריך שהם היו בגיל 60 או משהו כזה, קצת פחות ממני היום), משוחחים ביניהם שיחה מלומדת ונרגשת על ניצחון או הפסד של בית"ר ירושלים אתמול. נשתלתי מיד במקומי אחוז תדהמה. יש גם "דודים" שמדברים על כדורגל, ואנוכי לא ידעתי?! לא העליתי בדעתי שמישהו שעבר את גיל 18 עדיין מתעסק בשטויות הללו.

מסתבר שמוחי היה מפוטם במימרות נוסח זו של לייבוביץ, וראיתי בכל זה משובות ילדות. עד היום אני נוטה לזלזל בתופעת האהדה, לפחות זו הפנאטית, ורואה בהן עניין ילדותי, חייתי ופרימיטיבי למדיי. לפחות לא משהו שמדברים עליו בקול רם (גם אם הוא מקנן בשקט אי שם במחבואי ליבך. אל תגלו לאף אחד). אבל תחום הספורט כשלעצמו, ובפרט הישגים יפים שמושגים בו, כבר לא זוכים אצלי לאותו זלזול ילדותי. טוב, זה לא מכבר הגעתי לגילם של שני החבר'ה הללו (שכנראה כבר אינם בינינו).

לכן הטור הזה מוקדש לזכרם. יהיו הדברים נר לעילוי נשמותיהם הטהורות ויעמדו לגורלם לקץ הימין (אבל לא הימין הקיצוני, "לה פמיליה" שר"י), אמן.

[1] אני חייב לומר שהשער השלישי, זה שנכבש על ידי יהודי טהור גזע, דור תורג'מן שמו ייקרא בישראל ובעולם כולו, היה ממש לפנתיאון. אפילו חובב בור שכמותי (שבאמצע גמר ה-NBA מצא זמן לראות קטעים), מבין שזה שייך לליגה של מסי. אז בכל זאת היהודים יודעים יותר טוב.

27 תגובות

  1. ואנכי הקטן רק מחכה לטור של הרב על גמר הNBA… אפילו ידי חצי תאוותנו לא יצאנו באזכורים רפויים של לברון ג'יימס פה ושם

  2. הרהורים במהירות האור
    רבנו מהרהר במהירות האור. ניתן לאמר מהר-אר , ומערער.
    אני מקווה שאפילו רבנו יסכים שטוב עשה נילס בור, שזנח את הכדורגל לטובת הפיסיקה .
    וכיוון שהוזכר מורנו ליבוביץ נוסיף משהו מדיליה.
    אמרו לליבוביץ באחד הראיונות : "כל עם ישראל נוסע לחול בפסח".
    ואמר ליבוביץ : "למה את מוציאה אותי מכלל ישראל ? אני לא נוסע ".
    וכיוון שכתב רבנו מיכאל :" בעוד כולנו ששים ושמחים בבניין שלם..:" – באתי להזכיר
    שיש גם כאלו שלא .יש כאלו שלמרבה החרפה לא ידעו כלל שהתקיים משחק כזה ( עד שקמתי מיכי ) .
    בשורות טובות

  3. שאלת תם
    למה הרב לא שותף לזלזול הזה?
    האם הרב רואה בדברים הללו ערך, אם כן מהו הערך?
    האם הרב רואה בצפיה בספורט ערך?
    האם הרב מזלזל במי שעוקב אחרי הנתונים וקורא סטטיסטיקות וניתוחים וכד'?

    1. אני לא שותף לזלזול במשחק. הוא דורש יכולות, טכניקה, השקעה רבה באימונים, מחשבה ושיתוף פעולה קבוצתי. לכן הישגים שם בהחלט ראויים להערכה. כתבתי שאהדה פנאטית היא ילדותית ופרימיטיבית בעיניי.
      הצפייה בספורט היא תחביב ולא ערך. כנ"ל קריאת סטטיסטיקה וניתוחים.

  4. להבנתי הביקורת של הרב עופרן איננה על חילול השבת כשלעצמה,
    אלא על כך שאנשים יראי ה' שמחים וגאים במשחק על אף שהדבר קרה באמצעות חילול שבת מובהק, ועוד מה שיש איסור לצפות במשחק הנ"ל. זה שונה לגמרי מאיך שהרב מיכי מתיג את הדברים.
    הוא ממש לא מתכוון למחות על חילול השבת כשלעצמו שזה הרי דבר שבכל יום (בכל יום שביעי..)

    1. הציטוט הבא מלמד שגם הרב מיכאל הבין כך את הדברים: "וכי כל הישג שמושג על ידי מחללי שבת או אפילו ממש בחילול שבת אמור לזכות לאותה הסתייגות?"
      למרות שאם נדקדק היטב נראה שגם לזה לא התכוון הרב עופרן. הוא מתלונן על כך שחילול השבת נעשה בשמו ולכבודו ומדבר על "נבחרתה הרשמית של מדינת ישראל". לכן נראה שבשונה מהישג רגיל באמצעות חילול שבת שעליו הרב עופרן לא היה טורח לכתוב, הבעיה שלו היא בחילון של המרחב הרשמי של המדינה. הוא רואה בנבחרת הרשמית משהו שמייצג אותו ולכן מסרב לשמוח בחילול השבת שנעשה "לכבודו". בנוסף, גם לא ראיתי בדבריו זלזול בעצם ההישג הספורטיבי.

      1. גם אני לא ראיתי בדבריו זלזול. חשדתי שדבריו מבוססים, במודע או לא, על הזלזול של סבו.

  5. נדמתי למראה דבריו של הרב עופרן ולא יכולתי להתאפק שלא להליץ על האיש בליבי .יסלח לי הקב"ה על מה שאני מתכבד בקלון חברי .

    אנסה לומר למה התופעה הזו מגוחכת בעייני בלי לחטוא בפסיכולגיה ודיבור לגופו של אדם עד כמה שזה אפשרי :

    לא מפריע לי עצם הביקורת שהיא מהבחינה ההלכתית והאמונית הטהורה ודאי נכונה .ואם הייתי שומע אותה תוכחת מוסר ממחזיר בתשובה .רב הידברות .רב חרדלי".או אפילו רב גושניק כבד ומקפיד קלה כבחמורה מוציא תלמידים הרבה וזועק על מצבו של עם ישראל תוך כדאי שילוב השכלה כללית ופתיחות (ויש טיפוסים כאלו .כמו שהיו הרבנים עמיטל וליכטנשטיין זכר צדיקים לברכה ).

    כשהתוכחה הזו מגיע מדמות כמו עילאי עופרן הניתוק מהמציאות וחוסר המודעות העצמית זועקת ומטרידה .מטרידה מאוד .הרב עופרן זועק על חילול שבת של יהודים ואו על שמחה של יהודים דתיים .או יותר נכון על השתתפות אקטיבית או עקיפה שלהם בחילול שבת תוך כדאי הנאה .

    מדובר באותו רב שעד לפני פחות משנה כתב פוסט שבו הוא אמר שהוא מצטער על העיקרון הנפוץ שבו אוהבים את האדם ולא את הזהות שלו .תקף את הסובלניים הפרדוקסלים לשיטתו שאוהבים כל יהודי חילוני כיהודי .כתינוק שנשבה .אך מסתכלים בעין רעה על אורח החיים החילוני עצמו .ואין צורך לומר שואפים שיעבור מהעולם .שמכבדים כל ערבי פרטי .אך שונאים את האומה הערבית כאומה עיונת .שרואים את הרפורמים כתנועה הרסנית .אך מוכנים להידבר איתם על נושאים כללים מסיומים .אותו עופרן כתב בנחרצות שמעשה זה מפשיט את האדם מכל בגדיו ומהזהות שלו -ושאין אפשרות לאהוב בני אדם כבני אדם בלי להתקרב לאידאולגיה שלהם ולראות בה לגיטימית במובן מסיום .האם עייני התעוורו וזה לא אותו אדם ?
    האם זה לא הרב עופרן שהסתובב ברחבי ארצות הברית בצילומים נרגשים עם רבות רפורמיות בטמאפל שלהם וקרא קריאה עם עיינים נוצצות להיות מכילים ואוהבים כלפי "כל הזרמים".ו"להפסיק לדקדק".האם זה לא אותו הרב עופרן שכתב ממש באותו פוסט שמה שהוא מחפש זה "יותר יהדות של אהבה ופחות חומרות"(ובואו לא ניתמם חברה ונאמר שהוא פעל באותם מקרים עם סובלנות ליטאית קלאסית כלפי חוטאים .כי אנחנו יודעים בבירור מתוך אותו נוסח של הפוסטים האלו עצמו שהאיש ממש קרא לתת לגיטימציה מוחלטת לכתחילה לאורחות חיים יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות .וגם אם לא .שמחה מכך שקיים טמאפל רפורמי שמובעים בו דברי אפיקורסות .וחיוכים למצלמה עם רבה שאיננה יהודיה על פי ההלכה ומעודדת את חברי קהילתה להינשא נישואי תערובת -שני אלו הם איסורים הלכתיים שלא גורעים בחומרה שלהם .כוונתי אפיקורסות ונישואי תערובת .מהחומרה של חילול שבת ).

    לא ניראה לי שמדובר בצביעות .אלא באמוציות שאינם מגיעות מהשכל הישר .רגשות כ"כ אומציינלים .של פגיעה בקידוש השבת מבית סבתא .ורמיסת החלום של עם שהוא ממלכת כהנים וגוי קדוש שלפחות כל הציבור בו מרצון .ובוודאי הציבור המאמין .לא שוכח אפילו לא לרגע קט במעמקי ליבו את קדושת השבת .

    למען האמת ?

    זה בסדר גמור כל רב כל איש ציבור .וכל אדם בכללי כמה אובייקטיבים שכולנו מנסים להיות .וגם אלו מבינינו שיש להם השקפת עולם לוגית מבוססת טיעונים .מתבלבלים לפעמים ולא רואים לפעמים מהיכן מגיעים האמוציות ומהיכן מגיעים הטיעונים המנומקים יותר .

    1. אם הביקורת של הרב עופרן נכונה בעיניך –
      למה המשכת להכביר מילים על נושאים אחרים ?

  6. אפרופו הנקודה הנפלאה של הרמב"ם
    מה הפשט בזה שהוא מתיר ליהנות מאיסורי הנאה שחלו על איסורי אכילה ולא נחשב איסור מוסיף
    והרי מבואר בגמ' שגם אם אין איסור חל על איסור מ"מ נקבר בין רשעים גמורים, ש"מ שעדיין יש עבירה באיסור השני, וא"כ מטעם זה יהיה איסור ליהנות?

    1. זה לא אומר שיש עבירה אלא שיש בזה גנות (מחשבה וכוונה עבריינית). כמו מי שחשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה, שבפשטות אין בזה שום עבירה (ודלא כגרי"ז בסטנסיל על נזיר), ועדיין צריך כפרה.

  7. נאה ומשעשע, ואף אני מתחבר להכתוב בכאן; כתבתי דברים דומים במקצת בתגובות לפוסט של הרב עופרן. אפשר להוסיף שכמדינה אנחנן נהנים לא מעט מאותה אי־שמירת שבת (מניח שחלק לא מבוטל מהסטארטאפים המצליחים לא הקפידו על אי כתיבת קוד בשבת), ושבאופן כללי השבת הישראלית התפצלה לה מעט מהשבת היהודית, וקשה לבוא בטענות אל הישראלי הלא־דתי על שאיננו מתייחס לשבת כאל שבת הלכתית. ומכל האירועים שבעולם, הספורט הוא בבחינת הווילון הפתוח של ביאליק. ולרוב לא הוגן לכעוס דווקא על הווילון הפתוח.

  8. כפי שאמר דב אלבויים בשעור שנתן בשבוע שעבר בבר אילן, איזה חילול שבת המוני נגרם בסופי שבוע המוקדשים ללימוד שמארגנים ומשתתפים רבנים בסופי שבוע במלונות?

  9. הרב חרד לזהותה החילונית של המדינה? בחלק הראשון של דבריו הוא מסתייג באופן אישי. בחלק השני למיטב הבנתי הוא מבקר את הלייטים שצפו במשחק בשבת. אין כאן שום חידוש, הרי אין יותר ליבוביץ מזה (משמר ההלכה). ובחלק השלישי בלבד יש משב רוח קל לכיוון זהות ישראלית, יהודית יותר.
    וביחס ל"צדקנות המוגזמת". נדמה לי שהחלק הדומיננטי בדבריו הוא ביקורתו השניה (כלפי חילול שבת במחוזות לייטים). השאר נשמע כמו עטיפה וקונטסקסט.

    1. אני קראתי את הדיווח שלינקקתי אליו ולא את דבריו במקור. שם לא הייתה התייחסות לצפייה בשבת, ובאמת גם לא צריך לצפות בשבת. אפשר לצפות בזה גם במוצ"ש.

  10. מה לגבי הצפייה מבחינת הנאה מחילול שבת לפי ההלכה? האם יש הבדל בין ערוץ ישראלי (חילול שבת של צוות הצילום וכו) לבין ערוץ מחו"ל (ששם בהחלט יש מה לדון איזה איסורים נעשים ע"י השחקנים עצמם אם בכלל) ומה לגבי שידור חוזר? האם שייך פה בכדי שיעשה או שזה לא שייך בדבר שלא ניתן לעשות אחר כך? (כוונתי שבכדי שיעשה משמעותו בפשטות שהמלאכה יכלה להתבצע מבחינתי אחרי השבת מה שלא שייך בהקלטת משחק בפשטות) תודה

    1. לא מצאנו איסור אחרי בכדי שיעשה גם במצב כזה. לדעתי אין איסור לצפות אחרי שבת. בשבת עצמה (עם שעון שבת) יש לדון, כי מערכת הטלוויזיה פועלת עבורך, וכאן אלו יהודים. וגם בגוים כשהם עושים עבורך יש לדון (אמנם זה לא רק עבורך, ועדיין).

      1. המצב שונה כאן. בישראל השידור היה במוצאי שבת, בארגנטינה בשבת.

  11. הריטואל הקבוע, איך להיות פיבוריט?
    בוא נכתוב, נגחיח, נטריל, ניטפל ונאחז בזוטי זוטות
    נטרטר נטרחן ונלהטט שלא לצורך בדברי רבנים מובילים ואושיות רשת.
    אולי יחוס אולי ירחם וגם אנו נתחמם לאור הזרקורים והלייקים
    ולא נשב לבד בחושך עלי בר חשוך בלוד
    לאור ירי הזיקוקים של הבני דודים השכנים

    מה בסך הכל אמר הרב עופרן, שהוא מוחה ע"כ שחבריו היר"ש
    נהנים בעקיפין מחלול שבת גם שנעשה בהיתר גמור מדין תינוקות שנשבו.
    אתה צודק שכל רכיב מרכזי בתקומתנו כאן נעשה ע"י חילולי שבת המוניים
    אך מדובר בעניין נחוץ שלא רחוק לומר שהוא דוחה שבת בשונה מפנאי וספורט.
    גם הרב עופרן יודע ששבת ישראלית יש לה מהלכים משלה, ואין טעם לצאת בהצהרות צדקניות
    טובי שחקנינו יפי הבלורית והקעקועים ממלאים כרסם במנת הצ'ולנט השבתי והחריימה של סבתא
    ואצים רצים למגרש, אחר כך מתפלאים שהתוצאה צרבת ובמונדיאל אנו מפסדים בנוקאאוט לליגה ד' של ניקרגואה
    עיקר דבריו של עופרן מופנים פנימה לחבריו שומרי תורה ומצוות ושומרי שבת
    שקדשות השבת חשובה להם ועדיין מתמלאים בסיפוק מחילול שבת
    שישמחו בצנעה או לפחות שיאמרו קודם נישט אין שבת גערעדט…אבל
    כאותה פלוגת יהודיים
    הי שם בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה
    שעה שנאלצו לאכלו מרק טריפות, סינן לעברם המפקד:
    תאכלו לשובע, אבל לפחות אל תלקקו את הצלחת.

    שלא תבין אותי לא נכון, אני אוהב את טורך הקלילים בהם אתה נותן דרור למקלדת
    ובמיוחד עושר האנקדוטות והממתקים שאתה מפזר כאן בעת האחרונה
    כנראה שבאמת הזדקנת (רק שלא תצבוט בלחיים של הסובבים היום זה-פאסה)
    עוד ינובון בשיבה אכי"ר.
    בעניין הרייטינג ומדד הפופולריות, אל ייאוש… כהושעת אילים בלוד כן הושע נא.

  12. זה פשוט מבאס שכל תחום הספורט עומד בניגוד לעולם ההלכה, ואין לכאורה דרך ליישב את הסתירה. התחרויות מתקיימות מתקיימות בשבת כי זה יום חופשי, וק"ו הבינלאומיות, ואי אפשר להתחשב בישראלים. גם כהורה לילד עם יכולת ספורטיבית, הבחירה להדיר אותו ממחוזות הספורט היא לא נעימה. דווקא כחובב ספורט, אני מרגיש שזו תהום מאוד בעיתיית, שייתכן ועדיף להתנתק ממנה כמה שיותר מוקדם בכדי לא ליצור לדתיים עוד אתגר משמעותי שבלתי ניתן לגישור (ראה שאפילו בית"ר ירושלים, כבר חזרה לשחק בשבת)

השאר תגובה

Back to top button