איין מקגילכריסט – פאן פסיכיזם ואידיאליזם

איני מכיר את משנתו של מקגילכריסט, , אבל מה שתיארת כאן הוא באמת אפילו לא ברמה של מדע פופולרי ואפילו לא פילוסופיה בגרוש. פשוט הבל הבלים הכל הבל. הו אמתגלה כאן כאדם שטחי, בוודאי במדע אבל מה שיותר מפתיע זה שזה גם בפילוסופיה. לא עושה לי חשק להכיר את שאר משנתו. נראה שכמו שכתבתי בטור שם הברנש מאוהב בתזות שלו ומוצא להן תימוכין תחת כל עץ רענן. אסביר בקצרה.

1. בעיית האינטראקציה של הדואליזם

   הטענה שאינטראקציה בין רוח לחומר היא "כשל לוגי" או "פרדוקס" היא שטות. זה דבר שאיננו מבינים, כמו עוד הרבה דברים. אז מה? מה פרדוקסלי כאן? פרדוקס הוא סתירה ולא דבר שאיננו מבינים. לשון אחר: זו שאלה ולא קושיא. אבל אי אפשר להוכיח תזה על בסיס שאלה. הוכחה מבוססת על קושיא. כשאיני מבין משהו הפתרון הוא להכחיש את קיומו? מנין באה הלוגיקה המופרכת הזאת?

   מה שהוא מציע זה בערך כמו לומר שלא ברור לנו איך שדה חשמלי ומגנטי מתייחסים זה לזה ולכן עדיף להניח שיש רק אחד. אבל יש שניים, מה לעשות? אם אינך מבין משהו אז תמשיך לחשוב האו שתרים ידיים. אבל אי אפדר להסיק מכאן מסקנה שהוא לא קיים.

2. קדימות האפיסטמולוגיה והקוגיטו

   בנקודה זו אני מסכים עם חציה הראשון של הטענה. כפי שהסברתי לא פעם, הקוגיטו של דקארט ("אני חושב משמע אני קיים") אכן מוכיח קודם כל את קיומה של הרוח/ההכרה, ולא את קיומו של החומר. הידיעה שלי על קיומו של הגוף שלי או של כל עצם חומרי אחר מבוססת על כך שההכרה שלי תופסת אותם. לכן, קיומה של הרוח הוא אכן הדבר הוודאי ביותר. אבל כיצד הוא קופץ מכאן לאיונו של החומר? הרוח אכן קודמת, והיא תופסת שיש חומר. למה לפקפק במה שהרוח שלי תופסת? ובשביל זה להמציא פאן פסיכיזם או הזיה אחרת, זה כבר באמת הזוי.

   וכי הדרך שלי לדעת על קיומו של משהו היא רק אם ניתן להוכיחו בטיעון פילוסופי (כושל) כמו הקוגיטו? זה שהקוגיטו מוכיח את קיומה של הרוח זה אומר שרק היא קיימת? מה זו השטות הזאת?

   ובכלל, מה פירוש שהחומר הוא 'ברירת המחדל'? שום דבר אינו ברירת מחדל. אני תופס שיש חומר יש רוח ולכן אני סובר שיש חומר ויש רוח. אין כאן ברירות מחדל ולא שום דבר אחר. אני טענתי טענה דומה נגד המטריאליזם, שכן הוא מכחיש את קיומה של רוח ומקבל את קיומו של חומר. זה באמת אבסורדי, שהרי הרוח היא שתופסת את החומר. אבל לטעון את זה נגד הדואליזם זה כשל לוגי של ילד קטן.

3. הפיזיקה הקוונטית כתמיכה באידיאליזם

   כאן הוא כבר ממש מדבר כמו ילד שקרא ספר מדע פופולרי והתלהב. הטענה שהתודעה האנושית היא זו שגורמת לקריסת פונקציית הגל כנראה אינה נכונה. בפודקסט שלי עם הראל בשארי הבאתי וריאציות של ניסוי שני הסדקים שבהן מכשיר מדידה רושם את הנתונים, אך המחשב משמיד אותם מיד מבלי שאף תודעה אנושית צפתה בהם אי פעם. התוצאה? פונקציית הגל קרסה והופיע דפוס חלקיקי. מה שמקריס את פונקציית הגל הוא עצם האינטראקציה הפיזיקלית עם מכשיר המדידה המקרוסקופי, ולא איזו "רוחניות" או תודעה אנושית צופה.

   מעבר לכך, תורת הקוונטים עוסקת באקראיות והסתברויות. אין בינה לבין תודעה, חופש רצון או "פנימיות דינמית" ולא כלום. חלקיק קוונטי לא "בוחר" שום דבר מתוך מודעות או יחסים; הוא פועל לפי התפלגות סטטיסטית עיוורת (פונקציית הגל), בעוד שבחירה חופשית מבוססת על שיקול דעת וטעם. החלקיק גם אינו רוחני בשום מובן. ממש לא נמחק כאן ההבדל בין חומר לרוח. נכון שהתפיסה שלנו את החומר השתנתה קצת עם תורת הקוונטים, אבל היא ממש לא הפכה את החומר לרוח. המושג חומר הפך פחות אינטואיטיבי. זה נראה ממש כמו משהו שלקוח מספריו של זמיר כהן.