איין מקגילכריסט – פאן פסיכיזם ואידיאליזם
כתבת על מקגילקריסט לאחרונה בפוסט ארוך שמדבר על עיקרי משנתו. חשוב לי לשאול מה דעתך על היסוד הפילוסופי שלו – לא ראיתי התייחסות אליו בפוסט.
הוא יוצא נגד המטריאליזם אך גם נגד הדואליזם, בטענה שהדיכוטומיה ביניהם חוטאת למרחב הפילוסופי. לשיטתו, זוהי מלכודת שנובעת משימוש יתר של הרב במיספרה שמאל בידיוק כמו השאלה בפוסט: הצורך לקחת מציאות רציפה, לפרק אותה לשתי קופסאות נפרדות ("חומר" ו"נפש"), ואז להסתבך בניסיון להסביר איך הן מדברות זו עם זו.
מקגילקריסט טוען כי הטיעון הדואליסטי סובל מ"בעיית אינטראקציה" בלתי פתירה, ומציע חלופה קוהרנטית בהרבה: אידיאליזם
זה הטיעונים שמצאתי של משנתו המסבירים מדוע הוא איננו דואליסט:
- בעיית האינטראקציה: הכשל הלוגי של הדואליזם
כדואליסט, אתה טוען שישנם שני עצמים נפרדים במהותם: חומר ונפש. הקושיה הקלאסית (שגם דקארט נכשל בה) היא: איך עצם שאינו פיזי מפעיל כוח פיזי על מולקולות במוח כדי להזיז את היד?
אם הנפש משפיעה על הפיזיקלי, הרי שבנקודת המגע היא חייבת לשאת תכונות פיזיקליות. אם היא מעבירה אנרגיה – היא חלק מהמערכת הפיזיקלית, והדואליזם קורס. אם אינה מעבירה אנרגיה – האינטראקציה היא קסם מטאפיזי.
לכן הדואליזם מנסה להגדיר את החומר כ"מכני לחלוטין" ואת הרוח כ"נפרדת לחלוטין", תוך התחמקות מהשאלה כיצד הם פועלים יחד.
- קדימות האפיסטמולוגיה והפיזיקה הקוונטית
במקום להניח שהחומר הוא ברירת המחדל ולהדביק לו נשמה, מקגילקריסט הופך את היוצרות:
הנתון היחיד שיש לנו בוודאות מוחלטת הוא החוויה התודעתית. "חומר" אינו נתון ישיר, אלא היקש מופשט שהתודעה מייצרת. להעמיד חומר ורוח כשני דברים נפרדים שווי-מעמד פירושו להשוות מודל מופשט לעובדה היחידה שקיימת (תודעה).
הוא מספק לכך גם טיעון מדעי: הפיזיקה הקוונטית שמטה את הקרקע תחת התפיסה החומרית הקלאסית. במקום "חפצים" סטטיים, המדע מגלה רשת הסתברויות, יחסים ושדות. בדיוק כמו מילה או מחשבה, חלקיקים קוונטיים מוגדרים דרך שזירה ויחסים הדדיים. קדימות היחסים וההקשר אינן תכונות של "אבנים מתות", אלא מאפיינים אינטרינזיים למרקם התודעה.
קריסת פונקציית הגל מוחקת את ההפרדה המלאכותית בין צופה לנצפה. יקום המבוסס על יחסים וזרימה דינמית אינו מתנהג כגוש חומר מת – אלא כמבנה בעל "פנימיות", בדיוק כפי שמתנהגת תודעה.
כד"ר לפיזיקה, רציתי לשאול: האם לדעתך פרשנות כזו אכן סבירה או נלמדת מהמדע המודרני, נראה שזה הכיוון שהמדע מתקדם אליו כמו המיתרים וכו'?
- הפתרון
מקגילקריסט אינו מוחק את הגשמיות, אלא מסביר אותה אחרת: אין שני עצמים שונים, אלא מציאות תודעתית אחת במצבי צבירה שונים.
תודעה/רוח: המצב הזורם, הדינמי והחי של היקום (כמו מים נוזליים).חומר: תודעה שעברה התייצבות או הקפאה (כמו קרח).
כשהחומר מובן כפן ה"מוצק" של התודעה, בעיית האינטראקציה נעלמת. אין צורך ב"רוח ברפאים" שתזיז את המכונה, כי המכונה עצמה היא מבנה מוצק של אותה רוח.
סיכום
הדואליזם נשאר תקוע בדיכוטומיה קשיחה של "אובייקט" מול "סובייקט". פתרונו של מקגילקריסט הוא להבין שהחומר ספוג בתודעה, ומה שנקרא "חומר" הוא פשוט הדרך שבה תודעה מופיעה כשהיא לובשת צורה יציבה.
אשמח לשמוע איך המודל הדואליסטי שלך מתמודד עם הקושי האפיסטמולוגי והאינטראקציוניסטי הזה, מבלי להיזקק לפרדוקסים של דקארט.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
איני מכיר את משנתו של מקגילכריסט, , אבל מה שתיארת כאן הוא באמת אפילו לא ברמה של מדע פופולרי ואפילו לא פילוסופיה בגרוש. פשוט הבל הבלים הכל הבל. הו אמתגלה כאן כאדם שטחי, בוודאי במדע אבל מה שיותר מפתיע זה שזה גם בפילוסופיה. לא עושה לי חשק להכיר את שאר משנתו. נראה שכמו שכתבתי בטור שם הברנש מאוהב בתזות שלו ומוצא להן תימוכין תחת כל עץ רענן. אסביר בקצרה.
בעיית האינטראקציה של הדואליזם
הטענה שאינטראקציה בין רוח לחומר היא "כשל לוגי" או "פרדוקס" היא שטות. זה דבר שאיננו מבינים, כמו עוד הרבה דברים. אז מה? מה פרדוקסלי כאן? פרדוקס הוא סתירה ולא דבר שאיננו מבינים. לשון אחר: זו שאלה ולא קושיא. אבל אי אפשר להוכיח תזה על בסיס שאלה. הוכחה מבוססת על קושיא. כשאיני מבין משהו הפתרון הוא להכחיש את קיומו? מנין באה הלוגיקה המופרכת הזאת?
מה שהוא מציע זה בערך כמו לומר שלא ברור לנו איך שדה חשמלי ומגנטי מתייחסים זה לזה ולכן עדיף להניח שיש רק אחד. אבל יש שניים, מה לעשות? אם אינך מבין משהו אז תמשיך לחשוב האו שתרים ידיים. אבל אי אפדר להסיק מכאן מסקנה שהוא לא קיים.
קדימות האפיסטמולוגיה והקוגיטו
בנקודה זו אני מסכים עם חציה הראשון של הטענה. כפי שהסברתי לא פעם, הקוגיטו של דקארט ("אני חושב משמע אני קיים") אכן מוכיח קודם כל את קיומה של הרוח/ההכרה, ולא את קיומו של החומר. הידיעה שלי על קיומו של הגוף שלי או של כל עצם חומרי אחר מבוססת על כך שההכרה שלי תופסת אותם. לכן, קיומה של הרוח הוא אכן הדבר הוודאי ביותר. אבל כיצד הוא קופץ מכאן לאיונו של החומר? הרוח אכן קודמת, והיא תופסת שיש חומר. למה לפקפק במה שהרוח שלי תופסת? ובשביל זה להמציא פאן פסיכיזם או הזיה אחרת, זה כבר באמת הזוי.
וכי הדרך שלי לדעת על קיומו של משהו היא רק אם ניתן להוכיחו בטיעון פילוסופי (כושל) כמו הקוגיטו? זה שהקוגיטו מוכיח את קיומה של הרוח זה אומר שרק היא קיימת? מה זו השטות הזאת?
ובכלל, מה פירוש שהחומר הוא 'ברירת המחדל'? שום דבר אינו ברירת מחדל. אני תופס שיש חומר יש רוח ולכן אני סובר שיש חומר ויש רוח. אין כאן ברירות מחדל ולא שום דבר אחר. אני טענתי טענה דומה נגד המטריאליזם, שכן הוא מכחיש את קיומה של רוח ומקבל את קיומו של חומר. זה באמת אבסורדי, שהרי הרוח היא שתופסת את החומר. אבל לטעון את זה נגד הדואליזם זה כשל לוגי של ילד קטן.
- הפיזיקה הקוונטית כתמיכה באידיאליזם
כאן הוא כבר ממש מדבר כמו ילד שקרא ספר מדע פופולרי והתלהב. הטענה שהתודעה האנושית היא זו שגורמת לקריסת פונקציית הגל כנראה אינה נכונה. בפודקסט שלי עם הראל בשארי הבאתי וריאציות של ניסוי שני הסדקים שבהן מכשיר מדידה רושם את הנתונים, אך המחשב משמיד אותם מיד מבלי שאף תודעה אנושית צפתה בהם אי פעם. התוצאה? פונקציית הגל קרסה והופיע דפוס חלקיקי. מה שמקריס את פונקציית הגל הוא עצם האינטראקציה הפיזיקלית עם מכשיר המדידה המקרוסקופי, ולא איזו "רוחניות" או תודעה אנושית צופה.
מעבר לכך, תורת הקוונטים עוסקת באקראיות והסתברויות. אין בינה לבין תודעה, חופש רצון או "פנימיות דינמית" ולא כלום. חלקיק קוונטי לא "בוחר" שום דבר מתוך מודעות או יחסים; הוא פועל לפי התפלגות סטטיסטית עיוורת (פונקציית הגל), בעוד שבחירה חופשית מבוססת על שיקול דעת וטעם. החלקיק גם אינו רוחני בשום מובן. ממש לא נמחק כאן ההבדל בין חומר לרוח. נכון שהתפיסה שלנו את החומר השתנתה קצת עם תורת הקוונטים, אבל היא ממש לא הפכה את החומר לרוח. המושג חומר הפך פחות אינטואיטיבי. זה נראה ממש כמו משהו שלקוח מספריו של זמיר כהן.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אם זה לא רוח, למה אנחנו מרגישים חומר כאשר אין חומר ואם האטום בתנועה מי מזיז אותו ולמה כל חומר הוא חומר אחר, כאשר המרכיב אותו מרכיב?
לא הבנתי את השאלה. על מה בדיוק היא נסובה ומה בדיוק אתה שואל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer