הייתכן כי כל תורת המוסר אינה אלא אשליה מתוקה של הרגשנים?
לכבוד כבוד מעלת כבוד תורתו, העמוד הימני, פטיש החזק, דעת את העם ביושר ובחריפות, שר התבונה וההיגיון, הלא הוא הרב הגאון מוהר"ר מיכאל אברהם שליט"א,
שלום רב וכל טוב סלה,
שאלה קטנה שלוחה למעכ"ת. קטנתי מכל החסדים, אך נפשי בשאלתי ומבוקשי עמדי, לאחר שנתפזרו עלי הרהורים שונים בעניינא דיומא, וכשמש בצהריים זרחה תמיהתי למול המאמרים המקובלים בקרב המון העם.
והנה ראיתי בספרים הקדושים, ובפרט מה שכתב רבנו יונה זצוק"ל על משנת אבות (פרק ג' משנה י"ז), וז"ל:
״אם אין דרך ארץ אין תורה״, רצונו לומר, שצריך תחלה לתקן את עצמו במידות, ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מדות טובות.״
והנה מקרוב באו שמועות וסברות, וגם בבית מדרשו של מר שמעתי רמזים, כי העיסוק והטרחה בעבודת המידות, במוסר ובזיכוך הנפש, אינם אלא מילתא זוטרתא, עניין שולי וחסר חשיבות מופרזת, ואינו אלא עיסוק מרובה בהבלי הפסיכולוגיה והרגש המיותרים, דאין בהם ממש של לוגיקה צרופה, ואין שום טעם לעשות מכך "עסק" גדול וטורח יתיר.
על כן אבוא כעני בפתח ואשאלה את פי כבודו:
- מה יענה הרב לדברי רבנו יונה הקדוש? הלוא לפי דברי האחרון, ללא תיקון המידות תחילה, כל התורה והלוגיקה החריפה שבאדם אינן אלא כחרס הנשבר, שהרי התורה אינה שוכנת בגוף שכזה כלל וכלל!
- ובכלל, מאי דעתו דרבנו שליט״א, האם כל ה"עבודה על המידות" אינה אלא אשליה מתוקה של בעלי המוסר והרגשנים, או שמא יש לראות בה תנאי הכרחי?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
מעולם לא טענתי שתיקון המידות, המוסר או זיכוך הנפש הם "מילתא זוטרתא" או אשליה מתוקה. להפך, הביקורת החריפה שלי מופנית כלפי הזיהוי השגוי של המוסר ותיקון המידות עם רגשנות. לרגש, באשר הוא רגש, אכן אין שום מעמד נורמטיבי או פילוסופי. רגשות הם עובדה פסיכולוגית גרידא, שנובעת מהאופן שבו האדם בנוי, ולכן אין בהם שום ערך מצד עצמם. לעומת זאת, מוסר הוא הכרה שכלית אובייקטיבית ומחייבת ("עיני השכל" או "המצפון"), ותיקון המידות הוא ערך עצום ומהותי.
למעשה, קומת המוסר והמידות היא התשתית ההכרחית לקומה הדתית, ובכך אני מסכים לחלוטין עם דברי רבנו יונה ש"דרך ארץ קדמה לתורה". התייחסתי לכך לא פעם דרך קושייתו המפורסמת של רבי חיים ויטאל בספרו "שערי קדושה". רח"ו שואל: מדוע התורה לא מנתה את תיקון המידות כחלק מתרי"ג מצוות? (שהרי המצווה "והלכת בדרכיו" מתייחסת לחיקוי ההתנהגות המעשית של הקב"ה, ולא לעבודת הנפש הפנימית).
תשובתו של רח"ו מתלכדת בדיוק עם דברי רבנו יונה: התורה פונה ומדברת לבני אדם. מי שאינו מבין מעצמו שעליו לתקן את מידותיו ולהיות מוסרי – אינו בגדר "אדם", וממילא אין את מי לצוות. תיקון המידות הוא תנאי מוקדם לכך שתהיה בכלל "בר ציווי". קודם כל עליך לבנות קומה של בן אדם.
הראי"ה קוק לוקח את זה צעד אחד קדימה. הוא טוען שאם התורה הייתה מצווה על תיקון המידות באופן פורמלי, היא הייתה הורסת אותו. בתחום המידות, "גדול מי שאינו מצווה ועושה" מאשר מי שמצווה ועושה. עבודת המידות חייבת לבוא מתוך הבנה פנימית ויוזמה של האדם ("איתערותא דלתתא"), המבין את חשיבות השלמות האנושית. אם זה נעשה רק כדי לסמן 'וי' על ציווי הלכתי, זה מרוקן את העבודה ממשמעותה.
כדי להמחיש כיצד נראה אדם ש"עובד על מידותיו" רק בגלל ציווי טכני, אני נוהג להביא את הבדיחה הישיבתית הידועה: בחור יצא לשידוכים ודחה את כל ההצעות. המשגיח אמר לו שהוא בעל גאווה ושלח אותו לשנת עבודה על המידות. הבחור התבודד, למד מוסר בהתפעלות, ואחרי שנה חזר לדחות את כל ההצעות. כשהמשגיח שאל אותו מה הועילה עבודתו, ענה הבחור: "אם לפני שנה כשהייתי בעל גאווה אף אחת לא התאימה לי, עכשיו כשאני ענוותן מופלג – קל וחומר שאף אחת לא מתאימה לי!". כך נראה תיקון מידות שנעשה כהיענות לסעיף הלכתי ולא כהשתלמות אנושית אמיתית.
אבל ךתחקון המידות יש גם ערך אפיסמי. מידות מקולקלות מרחיקות אותך מהאמת, כי הלוגיקה לבדה מותירה הרבה אפשרויות וההטיות ייקחו אותך לאפשרויות לא נכונות.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
איפה הרב קוק כותב זאת?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer