על קופים ואנשים – עוד מפניני מרן הרב יצחק יוסף (טור 133)

בס"ד

לפני כמה ימים ראיתי פתאום לתדהמתי פנינה יוצאת מפורש מפי כהן גדול. מה נאדר היה מראהו של הרב הראשי לישראל מוהר"ר יצחק יוסף שליט"א (בלאאמו"ר הרר"ע יוסף זצ"ל) בשיעורו שזיכה אותנו בחידוש מרנין: הכושים הם קופים (תרגום למי שלא מבין את המילון הישן: כושים הם אפריקאים, או אפריקאים-אמריקאים). ואכן פחד ורחב לבבי למראה מתן תורה זוטא היוצא כמפי הגבורה ממש. ונתקיים בנו מאמרם ז"ל: אין לך אלא חכם שבימיך.

מעבר לכמה חידושים בדיני ברכת "משנה הבריות", כדרכה של תורה, עבר הרב מעניין לעניין באותו עניין, העמיק חקר בסוגיית הכושים ואף ניפק לנו חוות דעת הלכתית ומדעית מלומדת בדבר תופעות גנטיות נדירות שמופיעות באוכלוסייה זו (הוא כנראה התבסס על ממצאי מחקר שנערך באוניברסיטת "אל המעין" בשיתוף עם האקדמיה על שם "בא גדי קטן" שעל יד מוסדות ביר זית לחקר מדעי המגדר המדויקים, במימון אונסק"ו ונציגות מועצת זכויות האדם של איראן, ולמען החזרת העטרה ליושנה – כלומר לימי הביניים).

אני חייב לומר שכשראיתי את הדברים האוויר נעתק מפי קמעא (כן, תתפלאו, אבל גם זה קורה לפעמים), וחשבתי שפסגת טמטום וגזענות כזאת טרם נכבשה אפילו על ידי הרבנים הראשיים שלנו שליט"א יצ"ו תובב"א ועפ"ל, ולכן הדברים זוקקים התייחסות. רציתי להשתמש במילים חריפות יותר כדי לתאר את הברנש הזה, אבל החלטתי בכל זאת לחכות כדי שהאוויר יחזור לריאותיי המותשות, הדופק יחזור לאיתנו ואירגע קצת. אז חיכיתי, החזקתי מעמד עד עבור החג (וכנראה עברתי על "בל תשקצו". אם כי אתם רואים שלא יכולתי לחכות יותר מדי), ועכשיו אני כותב.

הקדמה: ביקורות תקשורתיות ופוליטיות על גזענות

כפי שכבר כתבתי לא פעם (ראה למשל בטור 5 וטור 10), נושא הגזענות עובר זילות חמורה במחוזותינו. כל מי שפוצה את פיו באופן שלא מתאים לבון טון האופנתי המקובל בערוץ 2 או בפסגה אינטלקטואלית נישאה אחרת במחוזותינו מואשם מיד בגזענות, חוסר נאורות, בורות מדעית, הדרת נשים, הומופוביות ושאר ירקות מהסלנג העשיר והאינפנטילי של הביקורת החדשה (וה"מדעית" כמובן) של התקינות הפוליטית. דברים תמימים ולגיטימיים לגמרי, לפעמים נכונים ולפעמים לא, משויכים מיד לאגפים החשוכים ההם שאין להזכיר את שמם (הס"מ, ובלעז וולדמורט). תחושות בטן חסרות בסיס ושחר הופכות לקטגוריות ושופטות אנשים ודעות בכיכר העיר. כל המקהלה מצקצקת בשפתיה בכעס וגוערת בחשוך התורן על שהעז להביע דעות כה בלתי נאורות וגזעניות. אוסף בעלי הכרס מזכים אותנו שוב ושוב בפניני כריסיהם על לא עוול בכפנו.

בהערכה זהירה, כ-95% מהמקרים שעולים לשיח הציבורי כגזענות אין להם ולו בדל קשר לגזענות (לשאר ה-5% יש אולי קשר קלוש), ולכן די נמאס לי לשמוע את ה"דיונים" (=הצווחות הצדקניות) הללו. גם אם הדובר שאותו מבקרים אינו תמיד העיפרון המחודד ביותר בקלמר, וגם אם לפעמים הדברים שלו לא ממש מבוססים או נעימים, הדוברים שמבקרים אותו נראים בדרך כלל הרבה פחות מחודדים ממנו. בסלונים שלנו, ביומני החדשות ובתכניות ראיונות חוזרים על ביטויים כמו "הערבים נוהרים לקלפיות", ה"גרבוזים" וכו' וכו', אמירות לגמרי לגיטימיות שאין בהן ולו ריח של גזענות, כאילו היה כאן דגם מובהק וחד משמעי לחושך גזעני ולא נאור. ביטויים אלו הפכו בגלל עדר השוטים הזה לנכסי צאן ברזל, ביטויים שגורים בשפה שמתייחסים לכל הירוד והמיושן בתרבותנו העברית המתחדשת. כעת הם כבר חלק מהסלנג של כולנו, והשיפוט בסאב טקסט הוא מובן מאליו (פלוני אומר: "זה ממש 'הערבים נוהרים לקלפיות' ", והאחר מחרה מחזיק אחריו: "הבחור הזה הוא ממש 'גרבוז' " וכן על זו הדרך).

על רקע זה, אין פלא שאוטומטית חשדתי גם בביקורת על יצחק יוסף. הנחתי שגם היא נופלת לאותו פח. כנראה גם שם נאמרו דברים תמימים, וכנראה השוטים שוב נובחים (והשיירה שוב עוברת). הכל כרגיל. כל זה עד ששמעתי בעצמי את הדברים, ואז, אחרי שחזר לי האוויר, חשבתי לעצמי הנה משהו ששייך ל-5% הנדירים כל כך. כמי שאוסף להנאתו מקרים נדירים עטתי מיד על העניין כמוצא שלל חש בז.

רקע: ברכת "משנה הבריות"

הגמרא בברכות נח ע"ב מביאה:

אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות מיתיבי ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה את הבריות את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש ואת החגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים אומר ברוך דיין אמת לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאיתיליד דיקא נמי דקתני דומיא דקטע שמע מינה תנו רבנן הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות.

הברכה הזאת נתקנה על ראיית יצורים משונים (להסבר המושגים ראה כאן ולתיאור ההלכות כאן). ודוק, משונים ולא בהכרח נחותים או משהו דומה. מדובר על יצורים שלא היו מצויים בארץ ישראל באותה תקופה, כמו כושים, פילים וקופים. זה לא אומר שהגמרא משווה ביניהם (אם כי לא מאד הייתי מופתע גם אם זה היה קורה, אבל חשוב להבהיר זאת למען הדיוק). בין היתר מברכים על כושים (סליחה על החריגה מכללי התקינות הפוליטית שתהיה קצת גם בהמשך. זה המינוח ההלכתי-תלמודי), לבקנים, בעלי בהרות לבנות, אנשים אדומים מאד וכו'. אפשר לראות שאין כאן התייחסות למין או למוצא אתני כלשהו, אלא לצורה חיצונית של אותו אדם שהיא חריגה לפחות במחוזותינו. ואם ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ (ע"ע יצחק יוסף), אין סיבה לחשוב שלבקן או כושי ת"ח אינו קודם לו.

וכך פסק בשו"ע או"ח סי' רכה ס"ח:

הרואה כושי; וגיחור, דהיינו שהוא אדום הרבה; והלווקן, דהיינו שהוא לבן הרבה; והקפח, דהיינו  שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת; והננס והדרקונה, דהיינו מי שהוא מלא יבלת; ופתויי הראש, שכל שערותיו דבוקות זה בזה; ואת הפיל; ואת הקוף, מברך: בא"י אמ"ה משנה הבריות.

צריך להבין שהברכה היא חלק מהפרקסיס הדתי הרגיל לתגובה על סיטואציות שונות. זוהי תגובה מתבקשת למפגש עם תופעות שדורשות התייחסות דתית, מברק ורעם, המשך במקום שנעשה בו נס, וכלה במפגש עם יצורים מיוחדים (בעלי מומים או סתם חריגים). התשתית לברכה הזאת היא כנראה הצורך להכיר בכך שגם יצורים אלו נעשו על ידי בורא העולם, ואולי אפילו ניתן להסיק מכאן (בזהירות הדרושה כמובן) שגם להם מגיע יחס אנושי וכבוד ככל אדם אחר. ניתן בקלות לראות זאת כהתמודדות מול גזענות וזלזול צפויים ביחס ליצורים כאלה (אם כי זו לא פרשנות הכרחית כמובן). אבל זה כנראה לא מה שחושב על כך מרן יצחק יוסף תובב"א.

דיון ראשוני

אני בטוח שבשמיעת הדברים שנאמרו בשיעור הנ"ל יש רבים שנרתעים כבר מעצם הדין של ברכת משנה הבריות. יכולה להתעורר אצלם תחושה כאילו משווים כאן כושי ולבקן לפיל וקוף (גזענות, גזענות). אבל זוהי שטות. כפי שהסברתי, מדובר ביצורים חריגים מסוגים שונים ולא נעשית כאן השוואה ביניהם. כאמור, גם הברכה עצמה לא באה לזלזל אלא אולי אפילו להיפך (ואולי לא). לכן עצם הדיון של הרב יוסף בנושא הזה אין בו בעיה מיוחדת. זו סוגיא הלכתית רגילה ואין מניעה ללמוד אותה ולעסוק בה. על זה ממש לא הייתי מטריד אתכם.

תהא אשר תהא מטרת הברכה הזאת, כמה פוסקים כתבו שאין לברך את הברכות הללו באופן שפוגע באנשים הללו, ומי שעושה כן הוא חסיד שוטה. דבר שאין צורך לאומרו לרוב פשיטותו. לכן דומני שהיה מקום להיזהר גם כשלומדים את ההלכות הללו בפומבי, שהרי יכולים להיות בין השומעים כאלו שייפגעו, והיה מן הראוי להעיר על כך. לא שמעתי זאת בהקלטה של השיעור, אבל אולי זה נאמר שם בשלב אחר. אבל לא בכך עסקינן, ואולי אפילו יש ערך לא להיכנע לכללי התקינות הפוליטית, בבחינת "תורה היא וללמוד אנחנו צריכים".

דבריו של יצחק יוסף

הוא מסביר בשיעורו שהברכה נתקנה רק על כושי שנולד לשני לבנים. אין לי מושג מניין הוא שאב את הרעיון המוזר הזה (לא בדקתי. אולי זה מופיע בדברי פוסק כלשהו, אבל בגמרא זה כמובן מאד דחוק). מה שיותר נוגע אלינו זה שהוא מביא לטענתו זו ראיה מכך שלא סביר לברך במקום בו יש הרבה כושים. האם סביר שברחוב בארה"ב כל חמש דקות נעצור ונברך?!, הוא תוהה. אכן ראיה נפלאה.

הוד גאונו כנראה לא חשב על עוד פתרון יצירתי: אם הברכה תוקנה על יצורים חריגים, במקום שהם לא חריגים אין מה לברך עליהם. ואכן כך כתבו כמה פוסקים שבימינו שכיחים ג'ינג'ים וכושים וכדומה ואין טעם לברך עליהם. בוודאי שכך הוא במקום בו הם שכיחים מאד כמו בארה"ב. לראות שם אדם שחור כחריג זו באמת אינפנטיליות. אבל גם בארצנו הקטנטונת, כאשר יש בינינו עולים מאתיופיה ומהגרים/מסתננים מאפריקה, איני רואה שום היגיון לברך את הברכה הזאת. יתר על כן, בעיתונות ובסרטים כל אחד מאתנו רואה שחורי עור דבר יום ביומו, ואף אחד לא חש שהוא רואה משהו חריג או מוזר. זה כבר חלק ברור מעולמנו. טוב, יצחק יוסף לא רואה סרטים וטלוויזיה. הוא כנראה חושב שמדובר בחייזרים מהירח, עד ששמע שבאמריקה הרחוקה בין פלאי תבל יש גם כמה הולכי על שתיים שחורי עור. מה רבו מעשיך ה'…

אמנם מה שהצעתי כאן הוא כמובן פתרון מוזר ומאד לא טבעי וקשה להכניסו בלשון הגמרא, ובוודאי שהוא לא מתחרה בפתרון הגאוני של יצחק יוסף (שמדובר בכושי שנולד לשני הורים לבנים), אבל אולי בכל זאת שווה לשקול גם אותו לפני שעושים אוקימתא מופרעת בגמרא, לא?!

עוד תהיתי לעצמי בשומעי את החידוש המופלא הזה מדוע לא לברך על אדם לבן שנולד לשני הורים שחורים? האם זה לא חריג באותה מידה? או שמא לדעתו על שיפור גזעי לא מברכים (הרי לבן שנולד לשני כושים יכול רק לברך על מזלו הטוב. ממש שדרוג אבולוציוני). ייתכן שברכת "משנה הבריות" נתקנה לדעתו רק על הידרדרות מחפירה במורד האבולוציה (מלבן לכושי. פוי!).

נראה שיצחק יוסף שליט"א חשש שמבין שומעיו יש כאלה שלא מודעים לממצאי מכון המחקר הגבוה של אוניברסיטת "אל המעין", וגם אולי כאלה שעשויים לפקפק בנפלאות הפרשנות היצירתית שלו, ולכן אולי יהיו מי שיחשבו בטעות שכוונת המשנה לברך על סתם כושי ר"ל, ואז תיווצר בעיה בארה"ב. סה"כ אי אפשר לדרוש מאדם לבן לעצור כל חמש דקות ולברך. אסור להתעלל בבני אדם (בפרט אם הם לבנים), וההלכה הרי דרכיה דרכי נועם. לכן הוא מחדש את חידושו הגנטי המרעיש. ולא זו אף זו, אלא שבתוך דבריו הוא פולט כלאחר יד את הפנינה העיקרית: קורה ששני הורים לבנים (=נורמלים) יכולים ללדת קוף (=כושי). מה לא ברור כאן?! אל תגידו לי שעכשיו לא השתכנעתם שבעצם מדובר בפירוש סביר.

הוא אשר אמרתי למעלה: לשיטתו הברכה היא על מפגש עם הידרדרות אבולוציונית (כנראה היא מבטאת שמחה על ההוכחה לקיומו של אלוהים, שהרי האבולוציה הופרכה כאן לנגד עינינו). אני רק תוהה מה לשיטתו מברכים כשפוגשים את מיטוכונדריאל איוו שיצאה מזיווג של אדם וקוף? לדעתי על היפוך אבולוציוני כזה עם פליק פלק לאחור יש לכנס מניין, לומר הלל, ולברך ברוב עם בשם ומלכות על הגעה לשורשינו האבולוציוניים ממש.

טוב, די לליצנות. יש כאן תופעה חמורה ובעייתית ביותר, וחשוב להבין אותה ולשים אותה על השולחן.

מה בעצם הבעיה?

מה הבעיה בגישתו החשוכה של יצחק יוסף דנן? אני רואה כאן כמה בעיות:

• שהוא אוויל. יש אנשים שחורים ברחבי העולם שהשכלתם ויכולותיהם הן כאלו, שיכולותיו של יצחק יוסף הן כאלו של קוף לעומתם. במחשבה שנייה נדמה לי שרובם כאלה.
• שהוא גם גזען. אוויל יכול לחשוב כל מיני מחשבות לא נכונות. הוא לא חייב להגיע דווקא למסקנות גזעניות. לכן מעבר לאווילות יש כאן גם גזענות.
• שהוא לא מעורב בדעת עם הבריות. אדם שחי בעולם שלנו יודע שלא מדברים בצורה כזאת בציבור. גם אם אתה לא אוהב את זה ואתה חושב שכולם טועים, וגם אם משום מה אתה חי בלה לה לנד ובטוח שכושי הוא אכן קוף, עדיין אתה חייב להיות ער לרגישות של אנשים. ואני לא מדבר רק על הכינוי כושי שנחשב כיום פוגעני במיוחד (מה שבהחלט מעצבן גם אותי, אבל אני לפחות מודע לזה). על כך ניתן למחול ואף לתת לקומיסרים של התקינות הפוליטית קצת להתעצבן. אני מדבר בעיקר על ההשוואה שלו לקוף. גם אם חסר הדעת הזה סבור משום מה שזה נכון, היה עליו להבין שדעתו האינטליגנטית בנושא הרגיש הזה לא אמורה להתנוסס ברשת האינטרנט ובתקשורת לעיני כל ישראל, כל ישמעאל ולפוץ לארבע כנפות תבל.

אחד התנאים למינוי רב הוא שדעתו תהיה מעורבת עם הבריות. שיבין באיזה עולם הוא חי וכיצד חושבים האנשים בעולם המוזר הזה (שמניח משום מה, בטעות גדולה, שאדם שחור ממש אינו קוף, וכמה מהם אפילו ניחנו בכישרון מה, לפחות בדרגה של פיל הודי, ואולי אפילו במידות תרומיות, מה שכנראה לא מוכר בעולמו של הברנש הנ"ל). אתה לא יכול להיות רב, ועוד פחות רב ראשי ודמות ציבורית, אם אתה חי בעולם מושגים שהוא כל כך מנותק מהעולם שבו אתה אמור לפעול. ובפרט אם מדובר בדיין שאמור לשפוט אנשים ולקבוע את גורלם. איך אפשר לשפוט אנשים שאתה לא מבין מה הם מדברים, ולא מכיר אותם, את ערכיהם ואת צורת מחשבתם? נכון שהרבנות הראשית כבר מזמן אינה מוסד רלוונטי, אבל בכל זאת הייתי מצפה מהם שלפחות לשיטתם ינסו להראות תדמית תרבותית ברמה שהיא מעל לבבון מצוי. אופס, שוב התבדיתי.

כן, אני יודע שאחרי שעמדתי על כך שהברנש הוא אוויל וגזען, להאשים אותו בכך שאינו מעורב בדעת עם הבריות זה באמת לעג לרש. זה כמו להאשים רוצח המונים בכך שלא השיב שלום בנימוס הראוי לברכתו של נער חינני ברחוב.[1] אבל בכל זאת, העניין כאן אינו ההאשמות כלפיו. הוא והרבנות שהוא עומד בראשה הם בבחינת כלי חרס ששבירתו זוהי טהרתו. לגביהם אין מקום לביקורת בונה אלא רק לביקורת הורסת. אבל אני כותב את הדברים כשירות לציבור, שאולי יתקן את דרכיו בהמשך ולא ייתן ליצורים הללו להמשיך לנהל לנו את החיים.

סלאח, פה זה אפריקה

אני תוהה מה היה אומר יצחק יוסף אם מישהו היה מצהיר קבל עם ועולם שהעולים ממרוקו הם קופים? לא צריך להסתכן בספקולציות, שכן ממש בימים שהוא פלט את צואתו ברשות הרבים הסתיים שידור הסדרה "סלאח פה זה ארץ ישראל". הסדרה עוררה זעזוע ציבורי, ובפרט מההתבטאויות של ראשי השלטון בישראל של שנות החמישים כלפי העולים ממרוקו. אין צורך לציין שבין ראשי המזועזעים כמובן נמצאים אנשי ש"ס (אריה דרעי השתתף בפאנל לסיום הסדרה שגם אני הייתי אמור להשתתף בו, והביע שם זעזוע עמוק מהדברים. חבל שלא הזמינו את יצחק יוסף שיזדעזע גם הוא).

מישהו בינינו בכלל תמה כיצד לא ראינו אותם מזדעזעים ת"ק פרסה על אמירותיו של מנהיגם יצחק יוסף דנן? זה הרי מובן מאליו. יצחק יוסף וחבורתו הם מעל הסטנדרטים המקובלים שהם עצמם דורשים מאחרים. צריך להבין שהאמירות של מנהיגי שנות החמישים שהובאו בסדרה מחווירות ליד נפיחותיו של הברנש הזה. שלא לדבר על כך שחלפו כבר חמישים שנה מאז, ובכל זאת זרמו קצת מים בירקון וכבר הבנו והפנמנו כמה דברים במהלך השנים הללו. באותה תקופה רבים חשבו באופן מהותני ומתייג (אלא שלא זכו שדבריהם יתויקו וייגנזו בארכיוני המדינה), אבל היום כבר הבנו שזו תפיסה חסרת בסיס, לא? טוב, שכחתי שהחבר'ה הללו עסוקים בהחזרת עטרה ליושנה. הם לא ממש אוהבים את העטרות דהאידנא.

ולקינוח שקר קטן

בתגובת הרבנות הראשית לפניות התקשורת הם אומרים שהרב יוסף רק ציטט את התלמוד. מה בכלל רוצים ממנו? אנטישמים שכמותם! טוב, חזקה עליי הודעתה של הרבנות הראשית לישראל שלא מוציאה דבר שאינו מתוקן מתחת ידה. על כן בינותי בספרים, ובעוונותיי לפחות בגרסה הלא בדוקה שמופיעה לפניי לא מצאתי מאומה מזה בתלמוד דידן. אכן מופיע שם כושי ומופיע גם קוף, פיל וקיפוף. אבל היכן בתלמוד יש זיהוי בין שני אלו? בגרסת התלמוד של יצחק יוסף כנראה משהו שונה ממה שאצלי (אולי זהו כתב יד שהתגלה על ידי המחלקה לתלמוד של אוניברסיטת "אל המעין"?…). והגרסה דידן? תלמיד  טועה כתבה.

אז או שיש כאן שקר או עמארצות. אף אחת משתי התכונות הללו לא מומלצת לרב ראשי או לבן אנוש בכלל. אני אמנם לא מאלו המעריכים מאד את יצחק יוסף (כבר שמעתי ממנו לא מעט שטויות, שכמובן נאמרות תמיד בטון נחרץ ובביטחון של יודע כל. זה עניין משפחתי שם, ואני חייב להודות שגם לי אינו זר – למעט השטויות כמובן), אבל בכל זאת להערכתי כשהוא עוסק בסוגיית ברכת "משנה הבריות" הוא ודאי לא אישתמיט מיניה לשעה חדא בדיוק קטע הגמרא הקצר שעוסק בה (הוא מובא למעלה). המסקנה המתבקשת היא שמדובר או באבדן הכרה קצר או בשקר גס. אז הנה מגרעת רביעית ברב הראשי שלנו: הוא מוכן לשקר, לחלל את השם ולבזות את חכמי התלמוד בעיני הציבור, רק כדי לצאת בשלום מהשטויות שהוא נופח אל פני הציבור. אני חושב שגם אלו לא תכונות מומלצות לרב בישראל. אם כי במחשבה שנייה לראש הרבנות הראשית לישראל זה דווקא די מתאים…

הערה על חופש וחירות

בסדרת הטורים שעסקה בחופש וחירות (126–131), הבחנתי בין חירות לחופש. הסברתי שם שריה"ל שכתב "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי" כנראה התכוון לכך שבן חורין הוא רק מי שפועל באופן אוטונומי כבן חורין בתוך מגבלות. הסברתי שמתן תורה שם סביבנו מגבלות וקבע עבורנו מסגרת ובה הראוי והלא ראוי האסור והמותר, וכעת אנחנו צריכים להחליט על פרשנות ועל סדרי עדיפויות משלנו בתוך המסגרת הזאת. איך נכון ליישם אותה בנסיבות חיינו. זהו חלק ממשמעות היותנו בני חורין ולא עבדי עבדים.

במובן הזה, גם אם הדברים היו כתובים בתלמוד (והרי עלינו להודות ביושר על האמת שצורת החשיבה דאז לא זרה לרוח הדברים שלו), עדיין ללכת אחרי פשט התלמוד ולא להבין שמציאות שונה דורשת פרשנות ויישום שונה של ההלכות, הוא סוג של שעבוד למגבלות. יצחק יוסף נותן לפשט התלמוד להכתיב לו את מה שהוא חושב עם ראש בקיר בלי לשים לב למציאות ובלי להפעיל את הראש וכל אשר בו (האם בכלל יש בו?). אם לדעתו התלמוד אומר שכושי הוא קוף (כאמור, התלמוד לא אומר זאת), אז הוא בגאווה יחזור על כך לעיני כל ישראל. לא ממש  משנה לו מהי המציאות. יהודי שמחויב לתורה ולהלכה ונוהג כבן חורין אמור לבחון את הדברים, לפרש אותם וליישם אותם באופן סביר בנסיבות המדוברות. מי שלא עושה זאת ונתלה בכך שזה כתוב בתלמוד הוא עדיין עבד עבדים. כפי שהסברתי שם, היותנו עבדי ה' מאפשר לנו להיות בני חורין, אבל זה תנאי הכרחי ולא מספיק. אנחנו גם צריכים להחליט להיות כאלה, כלומר לפעול במידה של חירות בתוך המערכת התורנית וההלכתית. זה כנראה לא הצד החזק של יצחק יוסף. התורה מספרת שנוח אומר על בנו חם "עבד עבדים יהיה לאחיו". יצחק יוסף כשהוא מדבר על בני חם, נוהג בעצמו כעבד עבדים.

אז מה היה לנו כאן? הרב הראשי לישראל הוא אוויל, גזען, שקרן, חסר מחשבה עצמית, מחלל השם, וכן – גם לא מעורב בדעת עם הבריות. ממש רב ראשי לתפארת. אם אדם כזה לא מודח מיד ממשרתו (כולל פיזור המוסד המסואב שבראשו הוא עומד), אז זו לא רק צורתה של הרבנות הראשית, אלא בעיקר צורתו של הממסד הדתי ועוד יותר מכך צורתה של המדינה שלנו שממנה יצורים כאלה לעמוד בראש הרבנות הראשית מטעמה.

אחד הדברים המדהימים הוא שההתבטאות הנאלחת הזאת אפילו לא עשתה יותר מדיי רעש. היתה כותרת קטנה וכולם עברו לסדר היום. זה רק מראה לנו מהן הציפיות מהיצורים שעומדים בראש גן החיות הניאנדרטלי המכונה הרבנות הראשית לישראל.[2]

אני אחוז כלימה מזה שמישהו עלול להעלות בדעתו שהיצור העלוב הזה ואנוכי מאמינים ומחויבים לאותה דת, אותו אלוקים ואותה תורה. אוי לה לאותה בושה. וגם חרפה…

לאחר זמן הגיעה לידיי החלטה לגבי הרב יצחק יוסף, וחשבתי שהיא יכולה להוסיף הבנה לגבי יחסי אליו: החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים בעניין הרב הראשי.

[1] כידוע, אל קפונה הושב בכלא על העלמת מסים.

[2] זה מזכיר לי סיפור שסיפר לי חבר טוב שלי, אחרי שחברתו התאבדה. כשהם באו לקרית שאול לסדר את קבורתה ליד אביה שנפטר שנים קודם לכן (המשפחה רצתה שהקברים יהיו במקום קרוב שיוכלו לעלות לקבר יחד), נאמר להם שזה בלתי אפשרי. המקום נגמר וצריך לקבור אותה בירקון. הוא אמר לי שעל אף שלא היה לו שום ניסיון עם הממסד הדתי ושם היכרות עם הנהלים, מיד היה ברור לו שהשאלה אותה עליו לשאול כעת היא "כמה זה יעלה לנו?". ודאי לא תתפלאו לשמוע שתמורת כמה אלפי שקלים סמליים נמצא המקום. בלי להיכנס לשאלה האם זה מוצדק ומה היה הרקע, הוא אמר לי שמה שמטריד הוא עצם העובדה שהיה ברור לו מראש בלי לדעת כלום שזה רק עניין של כסף. זה  מצביע על רמת הציפיות וההערכה שיש לציבור מהממסד הדתי.