דעת הרמב"ם במלוה

היי הרב.

בסוגיה המפורסמת של "המקדש במלוה – אינה מקודשת" הרמב"ם פוסק שאומנם אינה מקודשת, אבל במכר מלוה כן תופס ככסף.

בדף מז בקידושין הגמרא מביאה מקור תנאי אחר ומעמידה אותו כברור שלא מדובר במלוה בגלל שבסיפא כתוב על אותו מקרה שתופס במכר וברור לגמרא שמלוה לא תופס במכר כי זה לא כסף.

נשברו על העניין הזה הרבה קולמוסים, אבל האם ניתן להגיד כרעיון שהגמרא באמת אומרת שמלוה זה לא כסף כי בעולם של הגמרא לא הייתה משמעות רבה לכסף מופשט (או לכל הפחות שהייתה לו משמעות הרבה פחות ברורה ומומשגת), אבל הרמב"ם בראיה השכלתנית שלו ובעולם טיפה מתקדם יותר הבין שכסף מופשט הוא כסף לכל דבר ולכן פסק שזה כן תופס במכר והעמיד את הסיבה שלא תופס בקידושין כי אין הנאה לאישה?

לכאורה הגמרא לא באמת מדברת על מקרים כמקרים אלא כנורמות – הנורמה אומרת ש"מה שלא נחשב ככסף ברור שלא יכול לתפוס במכר". בזמנם כסף מופשט היה חסר משמעות, אבל בימינו אנו כסף מופשט זה הדבר הכי ויראלי (ביטקוין וכדו') ודבר רגיל לכל דבר ועניין (יש עבודות שמשלמות במניות בחברה וכאלה) ולכן גם אם הגמרא עצמה סוברת שמלוה לא תופס מכיוון שהוא כסף מופשט ולא ממשי עדיין כיום וכדרכו של הרמבם נפסוק שזה כסף לכל דבר ועניין?