האם החזון איש באמת היה יוצא דופן כל כך?

שלום וברכה לכבוד הרב

מעודי לא כל כך הבנתי את היחס הניתן לחזון איש בציבור הליטאי. בקרב תלמידיו וממשיכי דרכו מקובל להתייחס אליו כדמות שאינה שייכת ממש ל"דור" שבו חי ופעל, אלא כדמות בעלת שיעור קומה חריג, כמעט במעמד של אחד מן הראשונים. ממילא, היחס אליו שונה באופן מהותי מהיחס לגדולי האחרונים האחרים.

הדבר בולט במיוחד בשאלת יכולתו לחלוק על קודמיו. כידוע, בעולם הליטאי מקובל מאוד העיקרון שאין אחרון יכול לחלוק על ראשון, ובכל זאת ביחס לחזון איש מקובל לעיתים שהוא יכול לחלוק גם על ראשונים ואף על עמדות שנתקבלו להלכה מדורי דורות, משום שמעמדו התורני נתפס כחריג ואינו נמדד בכללים הרגילים החלים על אחרון ביחס לראשונים. במילים אחרות, נראה שלשיטה זו החזון איש אינו רק "אחרון גדול", אלא במידה מסוימת שייך לקטגוריה אחרת לגמרי.

לעיתים הרושם שאני מקבלים מחזונאישניקים הוא שהם שונים את המשנה באבות (א א) כך:

"משה קיבל תורה מסיני… ומסרה לחזון איש".

השאלה שלי היא האם לדעת הרב היחס הזה אכן מוצדק.

מבחינה למדנית והלכתית טהורה, האם החזון איש אכן היה יוצא דופן במידה כזאת? אין ספק שהוא היה בעל היקף עצום ונורא, מעיין גדול מאוד ופוסק גדול, והטביע חותם עצום על עולם ההלכה. אבל האם מבחינת עומק העיון, איכות החשיבה הלמדנית, כוח החידוש, היקף הידיעה והיכולת המטא־הלכתית, הוא אכן היה חריג באופן קיצוני ביחס לגדולי התורה האחרים בדורו ובדורות הסמוכים לו?

למשל, האם באמת ניתן לומר שהיה בו משהו שמעמיד אותו בדרגה אחרת לחלוטין ביחס לדמויות החפץ חיים, הרב עובדיה, הרב משה פיינשטיין ועוד, או שהפער שאנו חשים כיום נובע במידה רבה מכך שהחזון איש הפך לדמות מרכזית במיוחד במסורת הליטאית ("דמות הוד"), ולכן ההערכה כלפיו קיבלה ממדים יוצאי דופן?

אשמח לדעת כיצד הרב רואה את מקומו של החזון איש במפת גדולי התורה במאה העשרים: מה באמת היה חריג ומיוחד בו מבחינה למדנית והלכתית, כיצד הרב מתייחס לדעתו, ומה, אם בכלל, מצדיק את המעמד החריג שניתן לו – עד כדי התייחסות אליו כמי שאינו שייך ממש לדורו אלא עומד במדרגה אחרת של גדולי התורה.

ונחתום בדברי החזון איש: "כי ראוי למחזיקים בתורת ה' לדעת את גדוליה,

כי הידיעה על חכמי הדור, ליבם ומידותיהם הן הן גופי תורה" 😄

בברכה רבה