הגדרת הרמבם לדין דאורייתא
היי הרב
אני לומד את הדפים שלך על קידושין לדוקטורנטיות והבאת שם בשיעור 7 את כל הסוגיא סביב "דברי סופרים" ברמב"ם בגלל השאלה מה חושב הרמב"ם על קידושי כסף…
מניסיוני אני יודע שחלק גדול מלומדי הרמב"ם סוברים שכל כוונת הרמב"ם לתאר דין כ"מדברי סופרים" היא רק במשמעות פילוסופית כלשהי או מטא הלכתית – כלומר לתאר את זה שההלכה לא באה במפורש בדברי התורה אלא איזשהו לימוד שהוא של חכמים שנותן תוספת שהיא דין דאורייתא לכל דבר.
משמעות הדברים היא שדברי סופרים הוא דין דאורייתא לכל דבר אבל פשוט בא הרמבם ורצה להגיד לנו שזוהי הלכה שאינה מפורשת בתורה ושנלמדה מכוחם של חכמים ולכן גם יתכנו בה מחלוקות.
למדתי את הדפים שלך על הנושא ועד כמה שהבנתי אתה מבין שהרמב"ם ממש מבין שדברי סופרים הופך את הדין לדין דרבנן ממש ולכן לא עונשים עליו והוא ממש דין דרבנן לכל דבר..? האם זה מה שהרב חושב על הסוגיא של הרמבם בדברי סופרים? לראשונה אני נתקל בפירוש כזה אז מעניין אותי לדעת האם הבנתי נכון או שעלתה טעות בידי.
תודה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לי נשמע מהטקסט הזה שגם הכסף משנה הבין ככה וזה גם יכול להתחבר למה שהוא כותב שהוא מצא כתוב שהרמ"ך בהגהותיו העיד שהרמב"ם הגיה "ושלשתן דבר תורה"…
כסף משנה הלכות אישות פרק א הלכה ב
ובאחד משלשה דברים וכו' בביאה ובשטר מהתורה ובכסף מדברי סופרים. זה דבר קשה היאך כתב שהכסף מדברי סופרים שהרי למדו קידושי כסף קיחה קיחה משדה עפרון וכל דבר הנלמד באחת מי"ג מדות הוי דבר תורה. ומצאתי כתוב שהרמ"ך בהגהותיו העיד שרבינו עצמו הגיה בספרו ושלשתן דבר תורה וגם אני מצאתי כן בתשובות ה"ר אברהם בנו מכל מקום לי נראה שאין עדותו נכון ממ"ש רבינו עצמו בפ"ג וממה שכתב בספר המצות שלו וכמו שכתב ה"ה, ומה שכתב רבינו הוא מדברי סופרים הוא מן השורש השני שהניח הרב בספר המצות וכו'. ודע שאני מצאתי סעד לדברי רבינו מדתנן בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פח) חומר בדברי סופרים מד"ת האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב (ובגמרא) אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע הרי דלארבע טוטפות קרי דברי סופרים אף על פי שהם דאורייתא שהרי זקן ממרא אם הורה לעשות חמש טוטפות ממיתין אותו והא פשיטא דאין ממיתין אלא אם כן הורה לעשות הפך הדבר שהוא מדאורייתא ואם כן ע"כ דדברי סופרים קרא לדבר שהוא דאורייתא אלא שאינו מפורש בתורה וקרינן ליה דברי סופרים כלומר דבר שאילולא שקבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך.
מהמגיד משנה זה פחות נשמע שהוא מגדיר את דברי סופרים כדברים שנובעים מי"ג מידות אך לא מפורשים בפסוק, אבל עדיין הוא מגיע לאיזשהי הבנה שכסף זה כן מדברי תורה ככה שכן היה אפשר "לדחוף" את זה בטקסט .
לא רואה כאן הכרח. הוא יכול לעשות את ההבחנה במישור המקור ולא התוקף, כמו שהבין התשב"ץ.
אני חושב שעצם זה שהשורש עצמו נאמר בספר המצוות זה אומר הכל… ספר המצוות מדבר על תריג מצוות במקור וכביכול ברור שהמצוות הללו זה אלה שנאמרו בסיני ועליהם מושתתת התורה כולה. ברור שבתריג מצוות שזה הדברים שנבעו מהמקור הראשוני נכללים רק מצוות שממש מופיעות בפירוש בתורה ולא שהן נובעות מלימודים מאוחרים כאלה ואחרים הגם שהם נעשים ביג מידות שהתורה נדרשת בהם.
אגב לגבי הלימוד מה שכתבת בדפים על קידושין שם לגבי קידושי כסף זה נשמע גם מאוד לא מוכרח ולא מחוייב.. לא לגמרי הבנתי למה זה שלומדים מדרשה "קיחה קיחה" שהיא לא באמת גז"ש אלא גילוי מילתא לגבי קיחת אישה פירוש מדרשי למילה זה הופך את זה לחיוב מהתורה..
כי גילוי מילתא הוא כלי שמסביר משמעות של מילה בכתוב. ואם זו משמעותה אז יש כאן דין שכתוב במקרא עצמו, כלומר דין דאוריתא.
כן אבל זה לא ההסבר של מילה אלא סבתם גילוי מילתא שאפשר בצורה דרשנית לקרוא את המילה זו כך. להגיד שבגלל שבצורה דרשנית אפשר להגיד שמשמעות מילה מסויימת הוא X זה דבר אחד, אבל להגיד שבגלל הסבר דרשני של מילה והוצאתה מהקשרה המילה שמקרא יכולה להתפרש ממש באותה הצורה זה קצת מוזר ולא סביר.
גם מעבר לזה, האם זה מוגדר בכלל? נשמע קצת נפנופי ידיים.
זהו שנאמר: ויש להקשות בדוחק. החלטת להתעקש סתם ולהקשות. גילוי מילתא מלמד על משמעות המילה. זהו. אין דבר כזה מחמד על משמעות באופן דרשני או םשטי. המשמעות היא תמיד הפשט. הדרש זו החריגה מהמשמעות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer