הלכה או הנהגה

שלום וברכה,

א. הלכות צניעות בין איש לאשתו (שאינן נידה) – עיקר הדין מול הנהגה

מעיקר הדין, ביחסים האינטימיים שבין איש לאשתו (כאשר היא טהורה ולא נידה), אין איסורים הלכתיים פורמליים של צניעות.

יסוד הדברים מופיע כבר בגמרא בנדרים (כ ע"ב): "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה", וכן פסק הרמב"ם להלכה בהלכות איסורי ביאה (פרק כא הלכה ט):

אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה… ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש….

הרמב"ם מבהיר במפורש שההדרכות המופיעות בדברי חז"ל והפוסקים לגבי צניעות וקדושה בינו לבינה – למעט איסור הוצאת זרע לבטלה ואיסור כפייה (שהרי הכל צריך להיעשות "ברצון שניהם ובשמחתם", כדבריו בהלכות דעות פ"ה ה"ד. וגם בזה איני בטוח שזה מן הדין ולא מן המוסר) – אינן איסור מן הדין, אלא מידת חסידות והנהגה.

שיטתי הידועה היא שיש להבחין הבחנה חדה בין המישור ההלכתי הפורמלי (איסור והיתר) לבין המישור המוסרי או הזוגי. במישור ההלכתי הפורמלי אין מגבלות על צורת הקרבה בין בני הזוג. ממילא, הנהגות החומרא והקדושה המוזכרות בספרים אינן חובה הלכתית מחייבת, אלא הדרכות חסידות שכל זוג יכול לנהוג בהן לפי רצונו, תחושותיו והרגשתו האישית.

תשמיש לאור הנר (כשהאישה אינה ראויה לעיבור):

איסור תשמיש לאור הנר (פסחים קיב ע"ב, שו"ע או"ח סי' רמ סעיף ד) אינו נובע בעיקרו רק מחשש לפגם בעובר, אלא בעיקר מטעם צניעות וחשש גנאי – שלא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. לכן, מעיקר הדין, העובדה שהאישה אינה ראויה כעת לעיבור אינה משנה את עצם גדר הדין.

זו הנהגת צניעות שנקבעה בפירוש בתלמוד ולכן יש להניח שזו הלכה.

ב. הסרת שיער לגברים ואיסור "לא ילבש"

איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כב, ה; שו"ע יו"ד סימן קפב) בענייני טיפוח והסרת שיער (כגון לקיטת שערות לבנות, הסרת שיער גוף או לייזר) אינו גזירת הכתוב שרירותית, אלא דין התלוי לחלוטין בנורמה החברתית ובמנהג המקום והזמן ("דרכן של נשים"). לדעתי גם אם הנורמה רווחת אצל חילונים, כל עוד זה עניין נורמטיבי בתחושה. אין לי קריטריון טוב יותר.

תוכל לראות גם בריטב"א בסוף קידושין.