ותאולוגיות ודאונטולוגיות

בתחום המוסר רגילים לדבר על תפיסות תועלתניות מול דאונטולוגיות. 
1) אני מבין שגם תועלתנות מבוססת על תפיסה מוסרית דאונטולוגית- שיש לעשות את המעשה המיטיב ביותר.  (נראה פשוט אבל ראיתי שיש כאלו שכתבו שתו עצלנות זו תפיסה של כדאיות).
ומצד שני גם הטיעון הדאונטולוגי מבוסס על התוצאה של המעשה- מעשה הוא לא מוסרי כשפוגע באחר, אותו מעשה שאינו פוגע לא יהיה לא מוסרי.
(אמנם ידועים דברי קאנט שלא לשקר אף שיגרום למות, אבל הדברים קשים ולא מתקבלים על הדעת גם לפי ההנחה הפילוסופית שלו).על 
יוצא שמדובר במחלוקת על פרטים, בעיקר בשאלה עד כמה להסתכל על התוצאה הסופית או על המעשה הישיר ( וכאן נכנסים גם המינון, חלוקה בין מעשה אקטיבי או פסיבי)..
ואולי במילים אחרות על הערך של האינדיבידואל מול רבים,  וממילא חישוב פגיעה באחד בשביל תוצאה של רבים. 
וגם על היכולת האנושית של חישוב כזה.
2) ראיתי דיון האם הלכה תועלתנית או דאונטולוגית. כאן נראה שבהגדרה היא דאונטולוגית, הרי איננו יודעים את המטרות ולכן גם הפרטים נשקלים לעצמם. 
האם הרב מסכים לניתוח?