חובת הלבבות – אגואיזם
בס"ד
שלום הרב,
לאחר ליל הסדר, בן דוד מכניסט רצה שארביץ בו מוסר, ואם כי זה לא הז'אנר שלי פתחנו את חובת הלבבות. שם בפתיחת שער עבודת האלוקים . הוא מסביר שאם אדם מיטיב למישהו ללא כוונה אז אין צורך להודות לו, ואז מפרט רשימה של דוגמאות ומכולם מוצא שעיקר המניע אגואיסטי. אך עם זאת התורה (ואולי השכל) חייב אותם להודות להם. (החל מהאב על בנו, ועל חמלה של אדם לאדם מסכן שעושה זאת רק כדי לסלק מעליו את התחושה)
לאחר מכן סגרנו את הספר.
אבל נשארנו עם השאלה, האם אין מושג של אלטרואיזם בחובת הלבבות? זהו? כל האדם נגזר לאגואיזם.