חידושים משמעותיים בעולם הישיבות

שלום הרב
אחד המגיבים לאחד הטורים שלך כתב:
״אני לא רואה בשורה יוצאת דופן שמגיעה מהישיבות החרדיות בעשרות השנים האחרונות. ספרים יוצאים בלי סוף אבל אני לא יודע על ספר שמציג שיטת לימוד חדשה או פסיקה ייחודית: במונחים של תומס קון, נראה שהישיבות החרדיות מתעסקות כיום רק ב"למדנות תקנית" שמרחיבה עוד ועוד את מה שכבר ידוע ומחילה את זה על פרטים יותר ויותר אזוטריים, ואין שינויי פרדיגמה כמו שעשו ר' חיים מבריסק, ר' שמעון שקאפ, גדולי החסידות, השו"ע, הרמב"ם (ואלו רק דוגמאות ואני בטוח שתוכל לתת עוד הרבה – אבל דומני שתתקשה למצוא דוגמה כזו מהדור או שני הדורות האחרונים).״
 
והרב השיב לו:
״אתה לא צודק. יש בהחלט חידושים רבים גם בעולם החרדי. המונים. ממינצברג, המשך באחים שרייבר, האחים ענבל ועוד. בטח יש עוד רבים שאיני מכיר. אלא שכל אלו נחשבים שוליים אזוטריים ולא גדולי תורה שמוכרים ציבורית ככאלו.״
 
לא הבנתי איך זה עונה על השאלה. כלומר, אכן יש חידושים גם בציבור החרדי אבל זה לא סותר כלל ועיקר את הטענה שלו שאין שום שינוי פרדיגמה בדרך הלימוד או בשורה או משהו גדול שיוצא מעולם הישיבות בעשרות השנים האחרונות.
הרב ענבל, למשל לא ישירות לעולם הישיבות ועיקר עיסוקים לאו דווקא בלימוד בסגנון ישיבתי וכדומה, וגם הוא לא קשור לישיבה מסויימת.
לכאורה לפי דברי הכותב הנ״ל נראה שעולם הישיבות הגיע לתקיעות מסויימת מאז החידושים של רב שמעון ומאז אין שם חידושים עקרוניים משמעותיים.
האם הרב לא מסכים עם הטענה הזו?