טענת שלילת בורא יש מאין

הפלפולים ההזויים והמגמתיים הללו יכלו לבייש את גדולי התיאולוגים. אני מתפלא שמישהו בכלל חושב שהטיעונים הללו זוקקים תגובה. אבל אם כבר שאלת, אענה בקצרה.

1. הכשל באפשרות א' – הנחת קדימות הזמן לסיבתיות

   באפשרות א' נטען שאם הבורא יצר את היקום ברגע מסוים, אזי "זמן מסוים חלף עד למצב הבריאה", ומכאן שהזמן לא נברא אלא קדם לבריאה.

   זוהי טעות מושגית ופיזיקלית כפולה:

   • סיבתיות אינה מותנית בקדימות זמנית: כפי שהסברתי בהרחבה (בספרי המצוי הראשון ובסדרת הטורים על הסיבתיות), ביחס הסיבתי יש שלושה מרכיבים נבדלים: המרכיב הלוגי (תנאי מספיק), המרכיב הפיזיקלי, והמרכיב הזמני. הקדימות הזמנית אינה מרכיב הכרחי בעצם המושג של גרימה וסיבתיות.
   • הזמן עצמו הוא חלק מהנברא: גם על פי הפיזיקה המודרנית (תורת המפץ הגדול), ציר הזמן הפיזיקלי נברא ונוצר יחד עם המרחב והחומר. הדיבור על "זמן שחלף לפני שנברא הזמן" הוא סתירה מושגית (פסאודו-טענה/נונסנס). הבריאה פירושה שאלוהים הוא הסיבה הלוגית והאונטולוגית לקיומם של היקום ושל ציר הזמן גם יחד ("באין כאחד" / סיבתיות סימולטנית), ללא שום צורך בציר זמן מוקדם שבו פועלת הסיבה.
   • ועוד כשל, מי אמר שהזמן הוא בכלל יישות קיימת שדורשת בריאה? לפי קאנט זו רק צורת הסתכלות אנושית, ובכל זאת כתבתי לא פעם שאפשר להפעיל אותה גם אחורה לפני קיומו של האדם.

2. הכשל באפשרות ב' – זיהוי מוטעה בין תלות לבין זהות (פנתאיזם)

באפשרות ב' נטען שאם המציאות נצחית ומתקיימת בתלות בבורא בכל יחידת זמן, אזי "הבורא והמציאות חד-הם", וממילא אין בריאה ואין סיבה.

גם כאן קיימים כמה כששלים לוגיים:

• תלות אונטולוגית אינה זהות: העובדה שישות א' מהווה ומקיימת באופן מתמיד את ישות ב' אינה הופכת את א' וב' לזהים! התלות הקיומית של המסובב בעילתו אינה מוחקת את ההבחנה בין העילה לבין המסובב.
• הנחה שגויה לגבי סיבה ותוצאה: בפוסט נטען ש"סיבה ותוצאה תמיד קיימים באופן נפרד זה לזה, וזמן-מרחב קיים ביניהם". זו קביעה מוטעית. בפילוסופיה ובפיזיקה מוכרת היטב סיבתיות סימולטנית (כמו הדוגמה הקלאסית של השמש והאור, או כדור כבד המונח על כרית ומחולל בה שקע בו-זמנית). אין שום הכרח לוגי ברווח זמני או מרחבי בין סיבה למסובב. פילוסופים רבים פלפלו בשאלה איך בכלל ייתכן פער זמני בין הסיבה לתוצאה, הרי אם חולף זמן יוצא שבאותו זמן הסיבה קיימת ללא התוצאה. אמנם יש לדחות זאת.
• בלבול לגבי הפנתאיזם: זיהוי פנתאיסטי פשוט בין אלוהים לבין מכלול הטבע החומרי הוא אתאיזם בתחפושת סמנטית בלבד (מתן שם שונה לטבע). אולם הטיעון התאיסטי אינו פנתאיסטי; הוא מעמיד בורא טרנסצנדנטי (בעל תבונה ורצון) שהוא עילת המציאות, גם אם התלות הקיומית של היקום בו היא מתמדת ולא אירוע חד-פעמי על ציר זמן.