מסכת בבא קמא

שלום הרב,
בלומדי מסכת בב"ק, מידי זמן מתחדשות לי שאלות נוספות על פסקי דינים שם, הנוגדים לכאורה את ההיגיון או את תפיסת המציאות בימינו.
 
להלן שתי שאלות:
 
1. פרק רביעי משנה דף מה ע"ב:
שור ששמרו שמירה פחותה מחלוקת ר"מ ור' יהודה, ולשיטת ר"י שהלכה כמותו תם חייב (חצי נזק) כי היה צריך שמירה מעולה, ואילו דווקא מועד החמור פטור מלשלם נזק שלם כי די לו בשמירה פחותה (אמנם צד תמות במקומה עומדת ומשלם ח"נ), מחלוקתם היא סביב השאלה האם סתם שוורים בחזקת שימור או לא. וכתוצאה מכך ר"י דורש את הכתוב בשור מועד "ולא ישמרנו בעליו" באופן שמיקל על הבעלים (הפוך מר"מ).
ולכאורה לשיטת ר"י הדרשה חורגת מההיגיון הסביר שיש להחמיר על שור מועד שכבר עשה כן 3 פעמים, וכעת בעליו זלזל בשמירתו ושמרו שמירה פחותה!  לא היה ראוי שיתאים את הדרשה להיגיון וכפי שהסברת בכמה מקומות שהדרשות נשענות קודם על מסגרת הגיונית?
 
2. פרק חמישי משנה דף מח ע"ב:
כאן מדובר על דין התורה בפרשת משפטים – אדם שהתכוון להכות את חברו ובטעות הכה אישה הרה ויצאו וולדותיה חייב לשלם דמי ולדות לבעל. ואם אין לה בעל נותן ליורשיו. דבר זה מפורש בתורה: "ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האישה". כמובן האישה כאן מחוץ לסיפור ולא מקבלת כלום, אפילו אם מת הבעל, כי היא אינה מוגדרת כיורשת. וזה קשה מאוד כי הרי ההיריון שייך לשניהם ומדוע לא יהיה לה מלכתחילה חצי חלק בתשלום הוולדות? (יש לציין כי לשיטת הרמב״ם במקרה שבו הבעל מת לפני ההכאה, יש לשלם לאישה עצמה, והראב"ד חולק). מה דעת הרב לגבי דין זה בימינו, האם ניתן למצוא סברא בזה, או שבימינו הדיינים יצטרכו לדון אחרת בהתאם לתפיסה הרווחת?
 
תודה