חמירא סכנתא מאיסורא בשאלת רב

בהנחה שיש היום תוקף ל"ועשית כלל אשר יורוך,  לא תסור" (כנראה שלא), ובהנחה שיש רק אחד בר מזל כזה שעונה על ההגדרה (הרב קנייבסקי),

1. האם יש לי חיוב לשמוע לו גם כאשר לדעתי זה גובל בפיקוח נפש  או שניתן לומר חמירא סכנתא מאיסורא גם ביחס לאיסור של "לא תסור"?
2. ככלל כאשר הכרעת הרב היא בשאלת מציאות, לדוגמא, לפי הרב אין כאן מגיפה הגובלת בסכנת נפשות,או לפחות לא כזו שמעוררת חשש סביר (אין לי מושג אם זו דעתו, אבל נניח שכן), האם ניתן לומר על זה "לא תסור" שמהותו ענין הנהגתי ולא הכרעת אמת או שכאשר גוף ההכרעה חותרת להכריע בשאלת מציאות אין לי מחויבות לציית לה..

2.