אלוהים משחק בקוביות – פרק 1‎‎

יש בדבריך הנחה שגויה ברמה המושגית. זהו ערבוב של המצוי עם הרצוי. השאלה אינה האם מדובר בבחירה רציונלית אלא האם יש כאן ערך מחייב. מה שאתה מציע הוא מה שקרוי "הסבר נטורליסטי" למוסר, כלומר העמדתו על עובדות. אבל כל העמדה של המוסר על עובדות (במקרה שלך: תרומתו לשרידות של החברה היא עובדה) היא כשל, שנהוג לכנותו 'הכשל הנטורליסטי'. הסבר נטורליסטי מסביר כיצד נוצרה אצלנו נטייה כלשהי (האבולוציה יצרה אצלנו נטייה להיטיב), אבל היא לא מסבירה מדוע זה מחייב. חשוב על אדם שנוהג באופן לא מוסרי. מה תוכל לטעון נגדו? שהוא לא מציית לנטיות שקיימות בתוכו. שהוא לא תורם להישרדות החברה? אז מה? יש בתוכי הרבה נטיות ולא לכולן אני מציית. מדוע זה שיש בתוכי נטייה מחייבת אותי לפעול על פיה? זה שוב כשל נטורליסטי, כי קיומה של הנטייה הוא עובדה, ועובדה לא יוצרת נורמה. ואם תטען כלפיו שהוא לא תורם להישרדות החברה, הוא ישאל אותך מניין שיש חובה לתרום להישרדות החברה (בפרט אם זה נגד הישרדותי שלי, או על חשבוני)? אתה מכניס  כאן בדלת האחורית ערך כלשהו, ולגביו אין לך הצדקה (אפילו לא הצדקה נטורליסטית). את הקשר לאלוהים הסברתי בעימות מול פרופ' דוד אנוך, שמתואר בטור 456 – 457, באתר. שם תוכל למצוא גם לינק לדיון הפרונטלי בינינו.