אמונה תמימה
בספר המצוי הראשון, בשיחה על הטיעון האונטולוגי בפרק י"ג, הרב טוען שכשמישהו מאמין באמונה תמימה כי יש לו חשש שאם יבדוק את הדברים הוא יצא איתאיסט, היא לא באמת אמונה, בגלל שבהנחות היסוד שלו יוצא שהוא בעצם לא מאמין.
אני מבין שלפי הרב אמונה היא טענת עובדה על העולם, אבל בכל זאת רציתי לשאול, אם בסופו של דבר טענת העובדה שלו על העולם היא שיש אלוהים, מה זה משנה לאן הנחות היסוד שלו מובילות, כל עוד זה בסופו של דבר מה שהוא טוען?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
טענה על העולם אינה אוסף מילים שהשפתיים מוציאות אלא מצב קוגניטיבי שאחראי לאותן מילים. אם המילים יוצאות מפיו בטעות, כלומר אם היה יודע ומודע לא היה מוציא אותן, זה אומר שמצבו הקוגניטיבי אינו של אדם מאמין.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer