הטיעון מן האפיסטמולוגיה
שלום הרב, למה אתה לא משתמש בטיעון הזה בדיבייטים שאתה עושה? זה נראה לי כמו הטיעון הכי חזק(לדוגמא בזה שאין עליו הרבה פירכות או שהם קלות לדחייה, ובזה שהוא לא עושה אינדוקציה כמט בטיעון הקוסמולוגי מהחלת עקרוו הסיבתיות בעולמנו למחוץ לעולם), וגם כתבת עליו יחסית קצת במחברות אז אני מניח שיקח פחות זמן להציג אותו ולדון בערעורים.
ושמעתי גם שאביב אז רצה לעשות איתך עוד דיבייט על אמונה, אולי תעשה איתו על זה?
תודה רבה
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אני שמח שאתה מוצא את הראיה מן האפיסטמולוגיה חזקה ומשכנעת, שכן גם בעיניי היא ראיה יסודית ועמוקה מאוד. עם זאת, ישנן סיבות מתודולוגיות ומהותיות שבגללן אני ממעט להשתמש בה בדיבייטים, ובפרט מול אתאיסטים כמו אביב פרנקו.
כדי להבין זאת, יש להבחין בין שני סוגי טיעונים: "טיעון מסיק" (פילוסופי) ו"טיעון חושף" (תיאולוגי). הראיה הפיזיקו-תיאולוגית בה השתמשתי בדיבייט היא ראיה מסיקה: היא יוצאת מהנחות (העולם מורכב, ודבר מורכב לא נוצר ללא מרכיב) ומסיקה מהן את קיומו של אלוהים כמסקנה. לעומת זאת, הראיה מן האפיסטמולוגיה (שהיא הרחבה לטיעון של ריצ'רד טיילור) היא ראיה חושפת. היא לא באה להוכיח לאתאיסט שאלוהים קיים, אלא להראות לו שאם הוא נותן אמון בחושיו ובשכלו, הרי שהוא כבר מאמין במובלע בקיומו של גורם מתאם (אלוהים) שדאג לכך שהכרתו תשקף את המציאות.
החיסרון הגדול של הראיה החושפת, במיוחד בפורמט של דיבייט, הוא שתמיד אפשר להתחמק ממנה. ברגע שאני מציב בפני האתאיסט את המלקחיים – "אם אתה חושב שהעיניים והשכל שלך נוצרו באקראי, אין לך שום הצדקה לתת בהם אמון" – הוא יכול פשוט לבחור באופציה הספקנית או הפרגמטיסטית. הוא יכול לענות: "אתה צודק. המערכת נוצרה במקרה ולכן אני באמת לא מאמין לה אמונה אובייקטיבית. אני פועל על פי חושיי רק כי ככה התרגלתי אבולוציונית, או כי זה נוח לי כ'כללי משחק', אך איני טוען שהם משקפים את האמת". זו אולי עמדה אבסורדית שמשלמת מחיר אינטלקטואלי כבד של ויתור על הרציונליות ועל המדע עצמו, אבל היא עקבית. אי אפשר באמת "לנצח" אדם שמוכן לכפור ברציונליות כדי לחמוק מאלוהים.
זה גם מריח לו כמו טיעון פרגמטיסטי, וצריך להקדיש מאמץ כדי להסביר את ההבדל. המתודולוגיה הזאת היא חדשה, וכדי להעלות טיעון מסוג כזה יש להקדיש זמן להבהרת המתודולוגיה אחרת הדיון הולך לאבדון.
בסופו של דבר, דיבייט פומבי אינו הפורמט המתאימים לבירור פילוסופי עמוק של מושגים כמו אלוהים, תוקף ההכרה, וספקנות. אני מעדיף להשתמש בראיה הפיזיקו-תיאולוגית שמציגה את הדברים כטיעון ישר, וכאשר עולות טענות על אקראיות, אני משלים זאת בעזרת הראיה מן האפיסטמולוגיה כתנועת מלקחיים.
• טור 586 – אתאיזם כ'מדענות': על מדע ופילוסופיה
• טור 155 – מהי פילוסופיה?
• טור 156 – מהי פילוסופיה – המשך
• טור 157 – מהי פילוסופיה – על "החתול שאיננו שם": א. מעגליות
• טור 158 – מהי פילוסופיה – על "החתול שאיננו שם": ב. טרנספורמציית הניתוק
• טור 159 – מהי פילוסופיה: על אושר ומשמעות
• טור 160 – מהי פילוסופיה: הוכחה אונטולוגית לקיומה של פילוסופיה, או: גדל על קיומו של אלוהים
• טור 87 – על הוכחות רטרואקטיביות: כתובות על הקיר וחכמה שלאחר מעשה
• טור 363 – מבט על הקוגיטו: Cogito Ergo Sum
• טור 364 – הבהרות לגבי טיעונים אונטולוגיים ורציונליזם
• טור 588 – על הפרגמטיזם
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer