חיוב למוסר

דומני כי התייחסת ל – "א" בעבר, אשמח אם תפנה למקום שבו דיברת או שתענה כאן (או שניהם..) :
א. מדוע התייחסותי לערכים מסויימים כמוסריים מתירים לי (באם) לבקר אנשים אחרים גם אם הם לא סוברים כך (ודאי שאני מצפה שכך הוא יעשה אך מה זה נוגע אליו, הוא לא רוצה מה יש לי לתובעו הוא פשוט לא חושב כך).
ב. היאך ניתן לאסור חפץ על חברי (נדרי איסור) אם זו רק ההתייחסות שלי אל החפץ ההוא (רמב"ם ור"ן, הגם שהבל יחל לא על המודר, יש לו איסור. או לר"ן שיש "בל יוחל" אף כלפי המודר). וכן כלפיי, האם נדר אומר שאם אני מחליט שחפץ הוא נדור ("קונם עליי ב..") אז התורה פשוט נתנה לזה תוקף, כי אמרתי בלשון וכוונה מסויימת? (כלומר האם בל יחל זה שחיללתי את דיבורי + פגעתי במשהו שהתורה החילה בעקבות דיבורי, או שבל יחל זה בעצם שניהם גם יחד – התייחסת למשהו בצורה שונה – אז הוא שונה.) וכן איך זה מסתדר עם שי' הר"ן/רמב"ם.
תודה.