מוח חצוי – ודואליזם

אני חושב שה-AI התעלם מעט מהשתי שאלות שלי אפתח אותם יותר –
1. לגבי מודל התודעה: האם הרב מסכים עם ההנחה שלשם חשיבה, עיבוד וזיכרון (כמו RAM) הנשמה תלויה לחלוטין בחומר? תפיסה הקרובה קרובה לאפיפנומליזם כי אין יכולות עצמאיות לתודעה אחרת היא הייתה אמורה להצליח בקלות להתגבר על הפער בחוסר הקישוריות במוח עקב חיתוך הכפיס.
2. אבל אם כך , והיא תלויה לחלוטין בחומר גם ברמת החישוב כיצד יש בדיוק יש בחירה חופשית אם כל ההחלטות מתקבלות בעזרת המוח והוא דטרמיניסטי לגמרי.
3. יתירה מכך האם אתה סבור שיכולתה היחידה פרט להיות הקאווילה היא להטיל ווטו או גם לנווט את המוח לעוד כיוונים?

נ.ב
התפיסה שהבאתי מפרופ' יאיר פניטו בקישור היא שעצם הממצאים האמפיריים של ספרי גזניגה הם טעות, ושלמעשה למטופלי מוח חצוי יש תפיסה מאוחדת והם אינם מפוצלים כלל. פשוט הניסוי נעשתה בצורה נחפזת ורשלנית כמו השאלות בסרטון המדובר.

השאלות נענו (גיפיטי נעלב).

תלות בחומר מול אפיפנומנליזם: אני אכן מסכים שהשכל משתמש במוח כדי לחשוב, בדיוק כפי שאני משתמש ברגליי כדי ללכת. אם הרגליים שלי נפגעות, אינני יכול ללכת, גם אם הנשמה או המוח שלי יחליטו ללכת. באופן דומה, אם המוח פגוע (כמו בניתוק כפיס המוח), הנשמה לא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה של חשיבה או העברת מידע כפי שאנו מכירים, משום שישנה חלוקה פונקציונלית של תפקודי המוח בין חלקיו, והנשמה משתמשת בכלים הפיזיקליים הללו כדי לפעול בעולמנו.
אולם, לומר שתפיסה זו "קרובה לאפיפנומנליזם" זו טעות גמורה. אפיפנומנליזם היא גישה הגורסת כי ההשפעה היא חד-סטרית: הגוף משפיע על הרוח, אך הרוח היא רק "תופעת לוואי" שאינה יכולה להשפיע כלל על החומר. לעומת זאת, התפיסה שלי היא דואליזם אינטראקציוניסטי, שמשמעותו השפעה דו-כיוונית. הנשמה אינה רק "צופה במסכים"; הרצון שלה מייצר שדות כוח או מזיז אלקטרונים במוח ללא סיבה פיזיקלית קודמת, וכך משפיע על החומר. העובדה שכלי העבודה (המוח) נהרס והנשמה לא יכולה לעקוף אותו, אינה הופכת אותה לאפיפנומנה, אלא פשוט מדגימה את התלות שלה בכלי הפיזיקלי בעולם הזה.
דטרמיניזם של המוח אל מול הבחירה: אתה מניח שאם המוח הוא דטרמיניסטי ומבצע חישובים, אז כל ההחלטות מתקבלות על ידו. כאן בדיוק טמונה הטעות. המוח אכן קולט נתונים מהסביבה ומהגנטיקה, מעבד אותם, ויוצר את מה שאני מכנה "המתווה הטופוגרפי" – כלומר הנטיות, הדחפים והיצרים (מה שמכונה בחסידות "נפש בהמית"). המערכת הזו אכן עובדת בצורה סיבתית ודטרמיניסטית. אך ההחלטה הסופית, ההכרעה (choosing), אינה תוצר של החישוב המוחי הזה. ההכרעה נעשית על ידי השכל והרצון (הנפש האלוקית), שפועלים לשם תכלית ולא מתוך סיבה מכריחה. לאחר שהנשמה מקבלת את ההכרעה מחוץ למערכת הדטרמיניסטית, היא נותנת פקודה למוח, שמתרגם את ההכרעה הזו לאותות עצביים המפעילים את האיברים. לכן, המוח עושה את עיבוד הנתונים ומייצר את הנטיות, אך הבחירה האמיתית נעשית על ידי הנפש.
מעבר לזה, גם בהכרעה עצמה הנשמה אולי משתמשת במוח. וכ]י שהוסבר למעלה בסעיף 1, כיוון ההשפעה הוא מהשכל למוח ולא להיפך. כלומר יהיה במוח אלקטרון שיזוז ללא סיבה פיזיקלית, כפי שהסברתי לגבי רצון חופשי (כתבתי לא פעם ששיקול דעת הוא תופעה דומה לרצון חופשי במישור האינטלקטואלי. בחשיבה). שים לב, זה אומר שהמוח אינו דטרמיניסטי לגמרי, בניגוד למה שכתבת.
הטלת וטו או ניווט אקטיבי: ניסויי ליבט אכן הובילו את ליבט עצמו לטעון שיש לאדם לכל הפחות זכות "וטו" על פוטנציאל הפעולה שהמוח מכין, ובכך הוא מצא פתח להציל את האחריות המוסרית. עם זאת, התמונה הליברטריאנית המלאה שאני מציג אינה מסתפקת רק בווטו פסיבי. הרצון שלנו מסוגל להתחיל שרשרת סיבתית חדשה לגמרי בעולם הפיזיקלי, על ידי הנעת אלקטרון ללא כוח פיזיקלי שקדם לו. ההכרעה החופשית ניצבת במרכז התהליך: היא מקבלת את הנתונים שעובדו במוח, מכריעה, ואז מפעילה את המוח כדי להוציא את הפעולה אל הפועל. לכן, אין מדובר רק בבלימת המוח, אלא ביכולת אקטיבית לנווט ולקבל החלטות. אצל ליבט מדובר בפיקינג ולכן שם יש רק וטו, ואולי אפילו זה לא.