חדש באתר: NotebookLM עם כל תכני הרב מיכאל אברהם

מוח חצוי – ודואליזם

שו"תקטגוריה: פילוסופיהמוח חצוי – ודואליזם
קובי שאל לפני 2 ימים (16/06/2026 18:14)

שלום הרב,

יש ניסוי מפורסם על אנשים שעברו חיתוך של כפיס המוח שהראו למטופל בצד ימין את המילה KEY – מפתח ובצד שני את המילה RING – טבעת.

וציפו שהוא ירים את מחזיק המפתחות אבל במקום הוא הרים בצד אחד טבעת ובצד השני מפתח.

ז"א שבעקבות שיש לו היעדר תקשורת בין ההמיספרות כל אחת מהן מעבדת באופן עצמאי רק את המידע החזותי המגיע אליה ללא יכולת לשלב את המידע לכדי תמונה אחת שלמה.

השאלה שלי היא שהדואליזם האינטרקציוניסטי נתפס כמו אדם (תודעה) שיושב מול שני מסכים (החומר) ומקבל החלטות ועולה השאלה מדוע הנשמה בעצמה לא יודעת לחבר את המידע גם אם אין את החיבור ברמת הממשק החומרי – כפיס המוח?

חשבתי על כך שהדואליסט חייב לומר שאין אדם מאחורי המחשב אלא יש רק זוג עיניים – Qualia עם רצון חופשי שאין לה שום יכולות משלה (זיכרון RAM או כוח עיבוד) ז"א כמו שהאדם הולך עם הרגליים היא חושבת בעזרת המוח אבל בצורה מלאה.

ז"א שהתפיסה היא מאוד מאוד קרובה לאפיפנומליזם כי אין יכולות עצמאיות לתודעה אחרת היא הייתה אמורה להצליח בקלות להתגבר על הפער בחוסר הקישוריות במוח עקב חיתוך הכפיס.

אבל אם ככה ,האם לדעתך זה לא מנוון את יכולת הבחירה החופשית? איך בדיוק יש בחירה חופשית אם כל ההחלטות מתקבלות בעזרת המוח והוא דטרמיניסטי לגמרי. (נעזוב בצד את האפשרויות של שינויים בפונקציית ההתפלגות כדי להסביר מדוע אין בעיה של שימור אנרגיה).

יתירה מכך – היו מטופלים שביד אחד רצו לסגור כפתור וביד השינה לפתוח ז"א רואים רצונות סותרים כיצד זה מסתדר?!

נ.ב

האם אתה מכיר את המחקרים המודרניים שטוענים שכל הנושא הזה הוא טעות אחת גדולה של חוקרים בשנות החמישים שמוביל אותם להבנתי פרופ' יאיר פינטו?

https://youtu.be/8lxmJKFy4iE?si=vfBHEw_GGED2eTng&t=1481


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 2 ימים (16/06/2026 20:37)

על כל זה הרחבתי בספרי "מדעי החופש" בפרק על מוח חצוי.

ראשית, לגבי עצם העיבוד והחיבור של המידע: אני אכן מחזיק בעמדה של דואליזם אינטראקציוניסטי, אך המודל שאתה מציע – שבו התודעה פשוט "יושבת מול מסכים" ואמורה לחבר הכל בעצמה – מניח הנחה שאני לא מסכים לה. כבר נשאלתי בעבר את השאלה המדויקת הזו (מדוע הנשמה לא מכריעה ומחברת את המידע בעצמה כשכפיס המוח חתוך). תשובתי היא שאיני יודע כיצד בדיוק מתנהל הקשר בין הנשמה למוח, אך בהחלט אפשרי שגם הקישור בין הנתונים בעולם נעשה על ידי הנשמה באמצעות המוח. כפי שאני הולך באמצעות הרגליים, כך אני (השכל/הנפש) חושב, תופס ומעבד נתונים באמצעות המוח. אם המוח פגוע או חצוי, והמידע לא עובר בין ההמיספרות, הנשמה מקבלת נתונים חלקיים או משובשים מכל צד בנפרד, ולכן הפעולות שייגזרו מהם יהיו שונות. אין פירוש הדבר שהתודעה היא "אפיפנומנה" (תופעת לוואי) חסרת יכולת, אלא שהיא זקוקה לכלי הפיזיקלי שלה כדי לבצע את האינטגרציה של הנתונים.

הדבר מסביר היטב גם את התופעה של הרצונות הסותרים (יד אחת סוגרת כפתור והשנייה פותחת, או כפי שהודגם בניסויים, צד אחד במוח שמציג עמדה פוליטית 'רפובליקנית' וצד שני 'דמוקרטית'). הרי גם באדם בריא ישנם שיקולים סותרים, דחפים מנוגדים ו"ק"נ טעמים לטמא וק"נ טעמים לטהר". אצל אדם בריא, כל המיספרה במוח עשויה להיות אחראית על עיבוד של סוג שיקולים אחר, אך כפיס המוח מאפשר לנשמה לשקלל את כלל הנתונים ולהגיע להכרעה אחת מאוחדת. כאשר המוח נחצה, יכולת האינטגרציה הפיזית הזו נהרסת, וכל אונה מוציאה אל הפועל רק את חצי השיקולים שבידה. הפיצול הוא בביטויים המעשיים של הנשמה, ולא בנשמה עצמה.

באשר לשאלתך על חופש הבחירה: העובדה שהמוח הוא דטרמיניסטי והכרעותינו נשענות עליו, אינה מנוונת את הבחירה החופשית. הפיזיקה, הגנטיקה, והמבנה המוחי (או הפגיעות בו) יוצרים עבור האדם את מה שאני מכנה "המתווה הטופוגרפי" – כלומר, הם מציבים את ההרים, העמקים והשיפועים של הדחפים, הרצונות והנתונים שלנו. המוח מגיש את הנתונים ויוצר את הנטיות. אך הבחירה החופשית מתבטאת ביכולת של האדם (הנשמה) להחליט האם "לזרום במורד" עם הדחף הפיזיקלי, או שמא להפעיל מאמץ, להטיל וטו, וללכת נגד הכוחות הללו. כשאני מכריע בניגוד לדחף, הרצון החופשי שלי (שהוא אירוע מנטלי) מתערב בעולם הפיזי וגורם לאלקטרון הראשון בשרשרת לנוע ללא סיבה פיזיקלית קודמת. לכן, המוח הדטרמיניסטי רק משרטט את גבולות הגזרה והאילוצים, אך אינו קובע את ההכרעה הסופית.

לגבי שאלתך בסוף, אינני מכיר את המחקרים הספציפיים של פרופ' יאיר פינטו שהזכרת, אך הדבר אינו מפתיע אותי כלל. לאורך כל ספרי "מדעי החופש" טענתי באריכות שהקפיצה המחשבתית שעשו חוקרי מוח מאז שנות החמישים (ובעקבות ניסויי המוח החצוי של רוג'ר ספרי ומייקל גזניגה), כאילו ניסויים אלו מוכיחים את המטריאליזם ושוללים את הבחירה החופשית או את קיום הנפש, היא טעות מושגית ופילוסופית קשה. הם לקחו ממצאים אמפיריים על עיבוד נתונים מוחי, והלבישו עליהם פרשנות מטריאליסטית שגויה שאינה נובעת מהם כלל.


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

קובי הגיב לפני 2 ימים (17/06/2026 01:48)

אני חושב שה-AI התעלם מעט מהשתי שאלות שלי אפתח אותם יותר –
1. לגבי מודל התודעה: האם הרב מסכים עם ההנחה שלשם חשיבה, עיבוד וזיכרון (כמו RAM) הנשמה תלויה לחלוטין בחומר? תפיסה הקרובה קרובה לאפיפנומליזם כי אין יכולות עצמאיות לתודעה אחרת היא הייתה אמורה להצליח בקלות להתגבר על הפער בחוסר הקישוריות במוח עקב חיתוך הכפיס.
2. אבל אם כך , והיא תלויה לחלוטין בחומר גם ברמת החישוב כיצד יש בדיוק יש בחירה חופשית אם כל ההחלטות מתקבלות בעזרת המוח והוא דטרמיניסטי לגמרי.
3. יתירה מכך האם אתה סבור שיכולתה היחידה פרט להיות הקאווילה היא להטיל ווטו או גם לנווט את המוח לעוד כיוונים?

נ.ב
התפיסה שהבאתי מפרופ' יאיר פניטו בקישור היא שעצם הממצאים האמפיריים של ספרי גזניגה הם טעות, ושלמעשה למטופלי מוח חצוי יש תפיסה מאוחדת והם אינם מפוצלים כלל. פשוט הניסוי נעשתה בצורה נחפזת ורשלנית כמו השאלות בסרטון המדובר.

מיכי צוות הגיב לפני 2 ימים (17/06/2026 06:59)

השאלות נענו (גיפיטי נעלב).

תלות בחומר מול אפיפנומנליזם: אני אכן מסכים שהשכל משתמש במוח כדי לחשוב, בדיוק כפי שאני משתמש ברגליי כדי ללכת. אם הרגליים שלי נפגעות, אינני יכול ללכת, גם אם הנשמה או המוח שלי יחליטו ללכת. באופן דומה, אם המוח פגוע (כמו בניתוק כפיס המוח), הנשמה לא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה של חשיבה או העברת מידע כפי שאנו מכירים, משום שישנה חלוקה פונקציונלית של תפקודי המוח בין חלקיו, והנשמה משתמשת בכלים הפיזיקליים הללו כדי לפעול בעולמנו.
אולם, לומר שתפיסה זו "קרובה לאפיפנומנליזם" זו טעות גמורה. אפיפנומנליזם היא גישה הגורסת כי ההשפעה היא חד-סטרית: הגוף משפיע על הרוח, אך הרוח היא רק "תופעת לוואי" שאינה יכולה להשפיע כלל על החומר. לעומת זאת, התפיסה שלי היא דואליזם אינטראקציוניסטי, שמשמעותו השפעה דו-כיוונית. הנשמה אינה רק "צופה במסכים"; הרצון שלה מייצר שדות כוח או מזיז אלקטרונים במוח ללא סיבה פיזיקלית קודמת, וכך משפיע על החומר. העובדה שכלי העבודה (המוח) נהרס והנשמה לא יכולה לעקוף אותו, אינה הופכת אותה לאפיפנומנה, אלא פשוט מדגימה את התלות שלה בכלי הפיזיקלי בעולם הזה.
דטרמיניזם של המוח אל מול הבחירה: אתה מניח שאם המוח הוא דטרמיניסטי ומבצע חישובים, אז כל ההחלטות מתקבלות על ידו. כאן בדיוק טמונה הטעות. המוח אכן קולט נתונים מהסביבה ומהגנטיקה, מעבד אותם, ויוצר את מה שאני מכנה "המתווה הטופוגרפי" – כלומר הנטיות, הדחפים והיצרים (מה שמכונה בחסידות "נפש בהמית"). המערכת הזו אכן עובדת בצורה סיבתית ודטרמיניסטית. אך ההחלטה הסופית, ההכרעה (choosing), אינה תוצר של החישוב המוחי הזה. ההכרעה נעשית על ידי השכל והרצון (הנפש האלוקית), שפועלים לשם תכלית ולא מתוך סיבה מכריחה. לאחר שהנשמה מקבלת את ההכרעה מחוץ למערכת הדטרמיניסטית, היא נותנת פקודה למוח, שמתרגם את ההכרעה הזו לאותות עצביים המפעילים את האיברים. לכן, המוח עושה את עיבוד הנתונים ומייצר את הנטיות, אך הבחירה האמיתית נעשית על ידי הנפש.
מעבר לזה, גם בהכרעה עצמה הנשמה אולי משתמשת במוח. וכ]י שהוסבר למעלה בסעיף 1, כיוון ההשפעה הוא מהשכל למוח ולא להיפך. כלומר יהיה במוח אלקטרון שיזוז ללא סיבה פיזיקלית, כפי שהסברתי לגבי רצון חופשי (כתבתי לא פעם ששיקול דעת הוא תופעה דומה לרצון חופשי במישור האינטלקטואלי. בחשיבה). שים לב, זה אומר שהמוח אינו דטרמיניסטי לגמרי, בניגוד למה שכתבת.
הטלת וטו או ניווט אקטיבי: ניסויי ליבט אכן הובילו את ליבט עצמו לטעון שיש לאדם לכל הפחות זכות "וטו" על פוטנציאל הפעולה שהמוח מכין, ובכך הוא מצא פתח להציל את האחריות המוסרית. עם זאת, התמונה הליברטריאנית המלאה שאני מציג אינה מסתפקת רק בווטו פסיבי. הרצון שלנו מסוגל להתחיל שרשרת סיבתית חדשה לגמרי בעולם הפיזיקלי, על ידי הנעת אלקטרון ללא כוח פיזיקלי שקדם לו. ההכרעה החופשית ניצבת במרכז התהליך: היא מקבלת את הנתונים שעובדו במוח, מכריעה, ואז מפעילה את המוח כדי להוציא את הפעולה אל הפועל. לכן, אין מדובר רק בבלימת המוח, אלא ביכולת אקטיבית לנווט ולקבל החלטות. אצל ליבט מדובר בפיקינג ולכן שם יש רק וטו, ואולי אפילו זה לא.

השאר תגובה

Back to top button
הירשם לעדכונים על תגובות חדשות בדף זה