ריבית שלילית בהלכה

שלום לרב,

רציתי לשאול על הסוגיה של ריבית שלילית בהלכה, ובפרט לאור מודל מעניין בכלכלה שנקרא "הנס של וורגל" (והרעיון של סילביו גזל לגבי כסף מתכלה).

בקצרה, המודל הזה אומר שכדי לעודד פעילות כלכלית ולמנוע מאנשים לאגור כסף, הכסף עצמו צריך "להתקלקל" ולהישחק עם הזמן – למשל שטר שחייבים להדביק עליו בול בתשלום בכל חודש כדי שיישאר בתוקף, או פיקדון בבנק שבו הריבית שלילית. ככה הכסף הופך למין "תפוח אדמה לוהט" שכולם ממהרים להעביר הלאה, מה שמייצר תנועה ענקית של מסחר.

השאלה שלי היא איך ההלכה תופסת מצב כזה של ריבית שלילית:

כשאדם מפקיד כסף בבנק בריבית שלילית, הוא שם 100 שקל ומקבל בחזרה 98. מבחינה הלכתית הרי פיקדון בבנק נחשב הלוואה שהלקוח נותן לבנק. האם זה שהמפקיד מקבל פחות נחשב כאילו הוא משלם לבנק "בונוס" על זה שהבנק הסכים ללוות ממנו (מעין ריבית הפוכה), או שרואים בזה פשוט תשלום על דמי שמירה ושירות?

מהצד השני, אם בנק נותן למישהו הלוואה בריבית שלילית – הלווה לוקח 100 שקל ומחזיר רק 95 (המלווה בעצם משלם ללווה כדי שייקח את הכסף). הגדרת ריבית בהלכה היא "אגר נטר" – תשלום שהלווה נותן למלווה תמורת ההמתנה לכסף. האם קיים בהלכה איסור של ריבית שזורמת בכיוון ההפוך מהמלווה ללווה, או שזה סתם נחשב מתנה או מחילה שאין איתה שום בעיה?

ובאופן כללי, האם במשק של ריבית שלילית כזו יש בכלל צורך ב"היתר עסקה", או שכל המושג ההלכתי של איסור ריבית פשוט לא שייך למצב שבו הכסף מאבד ערך מעצם ההחזקה שלו?

אשמח לשמוע איך הרב מנתח את ההיגיון ההלכתי והמושגי פה.

תודה רבה!