תרי עברי ויהודי מושיט

תודה רבה.
רק הבהרה: מה אם יוסי רץ בעצמו לשבור עם היד את האגרטל, מסתמא זה לא מנא תבירא (גם בלי הנחת בחירה חופשית, כי עדיין לא ברור מה יעשה בסוף. וקו"ח אם כן מניחים בחירה חופשית ואז אולי אפילו למפרע אם ישבור 'אין ברירה'). האם מותר לי להקדים ולשבור.
אם כולם משערים שהסיכוי שיוסי ישבור הוא נניח 90% (ולא 100%) אז האם עדיין מותר לי להקדים ולשבור ולתת 10% מהשווי פיצוי לבעל האגרטל?

[הנושא הכללי הזה ממלא את מחשבותיי ולכן אני שב אליו כאחוז דיבוק בכל הזדמנות, נא יבין וימחל]

חשבתי שזה מוריד מרישעותו של הפריץ (והפסיכופת) כי זה מעין 'תליוהו וזבין'. אבל זאת סוגיא של פצע פתוח מצאתי ואני לא מתיימר להיכנס אליה. האם עסקת בהרחבה במקום כלשהו בסוגיה הזאת?

לא. אם לא ברור לגמרי שהוא ישבור (כמו אבן שעפה לכיוון האגרטל) אז ודאי שאסור לך לשבור. אמנם קצ"ע מדין רודף שאתה אמור להרוג אותו למרות שהוא יכול להחליט לא לרצוח את הנרדף. אבל מסברא נראה שאינו דומה.
לא זכור לי שעסקתי בזה.

שוב בינותי שבדברי התוספות עצמם כתוב שאיסור מסירת דברי תורה לעכום אינו פוקע כשיש עכום אחר שילמדו, ודווקא באיסור לפני עיור (שמוגדר על פי התוצאה) יש החרגה בחד עברא דנהרא. מה הסברא בעניין?

סברא פשוטה. איסור לפני עיוור יסודו בכך שהבאת אותו לידי עבירה. אם יש מישהו אחר שעושה זאת – אין כאן לפני עיוור כי לא אתה הבאת אותו. הוא היה מגיע גם בלעדיך. אבל האיסור למסור דברי תורה לגוי הוא איסור על פעולה ולא על תוצאה. לך אסור למסור לו דברי תורה. לכן כאן אין פטור אם מישהו אחר ימסור לו. ובזה יבואר הדיוק שזה רק כשהמישהו האחר הזה הוא גוי, שכן אז אין מישהו אחר שיעשה את הפעולה האסורה אלא רק מישהו שיביא לתוצאה. בכה"ג אם אתה מוסר לו עברת על איסור הפעולה. אבל אם יהודי אחר מוסר לו אז התורה נמסרת לו מהיהודים גם בלעדיך.

אבל איך מחליטים מה פעולה מה תוצאה. אולי לפני עיור זה איסור פעולה ומסירת תורה לעכום זה איסור תוצאה? (חוץ מזה שאיסורי פעולה הם תמיד גזה"כ סתומה וחתומה)

אפשר להבין זאת אם תניח שהמסירה פועלת משהו על המוסר. לדוגמה, פוחת ערכה של של התורה ושל ישראל בעיניו.
זו פרשנות של חכמים ואיני רואה בה קושי.