רצון חופשי ובחירה – שיעור 4

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז אני כרגע משתיק ברשותכם כרגיל, ובסוף השיעור אני אפתח ומי שרוצה מוזמן לשאול, להעיר. טוב, היינו באיפה אנחנו עומדים במהלכה הכללי. הצגתי את שתי התזות, או התזה והאנטי-תזה אחת מול השנייה, ליברטריאניזם ודטרמיניזם. הראיתי שישנן תפיסות ילדותיות מדי או קריקטוריות לגבי התפיסה הליברטנית. התפיסה הליברטנית כן מכירה בהשפעות שונות על האדם, אלא היא טוענת שאלו השפעות ולא קביעות. זאת אומרת, ההשפעות האלו יכולות להטות או ללחוץ עלינו לפעול או לא לפעול בכיוונים מסוימים, אבל הן לא קובעות את מה שאנחנו נעשה. דיברתי על טיעון הממה נפשך שבעצם היה יכול לעלות גם בשלב הזה בסדרה. הטיעון שאומר שאו שיש לך סיבה או שאין לך סיבה, ואם יש לך סיבה אז זה דטרמיניזם. רגע, מה קורה פה? עכשיו נבדוק. אם יש לך סיבה זה דטרמיניזם, אם אין לך סיבה אז זה אינדטרמיניזם. אמרתי שלא נכון, יש מסלול שלישי, זה הממה נפשך של ואן אינוואגן. ואז בעצם הצגתי את הבחירה החופשית כאיזשהו נגיד במשל, איזושהי פעולה של אדם בתוך איזשהו מתווה טופוגרפי שכמובן מפעיל עליו כל מיני לחצים ומושך אותו לפה ודוחה אותו משם ומפעיל כל מיני לחצים. וזה כמובן קיים גם בתמונה הליברטנית, אלו לחצים סביבתיים, גנטיים, חברתיים, מה שאתם רוצים, אבל בניגוד לכדורון שנמצא במצב כזה, האדם שנמצא במצב כזה יכול לבחור לטפס על ההר או לא להידרדר לעמק. ובמובן הזה הליברטן שונה מהדטרמיניסט. הדטרמיניסט רואה את המתווה הטופוגרפי כקובע את מה שאני אעשה, והליברטן רואה אותו כמשפיע על מה שאני אעשה. זאת אומרת אלו שתי תפיסות שונות, ולכן הרווח ביניהם יותר מצומצם. כל הסטטיסטיקה, הפסיכולוגיה, כל התופעות שאנחנו מכירים קיימות כמובן גם בתמונה הליברטנית. ועכשיו צריך לראות מה אנחנו עושים, זאת אומרת מי צודק. אז דיברתי גם על ההשלכות: פטליזם, מוסר, שיפוט, אז לזה אני כבר לא חוזר. בפעם הקודמת התחלתי לדבר על השאלה מי צודק, ואמרתי שבשאלה הזאת אפשר לדון בשלושה מישורים. הקדמתי בהתחלה, אפשר לדון בשלושה מישורים. המישור האחד זה טיעונים פילוסופיים אפריוריים. זאת אומרת טיעונים שמוצאים סתירה באחד הצדדים או טיעונים פילוסופיים, לא מדעיים, לא מכוח עובדות מסוימות, למרות שהגבול לא חד. הסוג השני של המישורים שבו צריך לבדוק את העניין, הסוג השני של הטיעונים, זה טיעונים מדעיים. שיש טענות בכמה עשרות השנים האחרונות שיש ממצאים מדעיים שיכולים להכריע לטובת אחד הצדדים. והמישור השלישי של הדיון זה מה שאני אקרא בהמשך, אני אסביר את זה יותר, מישור דיאגנוסטי. זאת אומרת, נניח שאין לי הכרעה לא פילוסופית לוגית ולא מדעית, איך בכל זאת אני מקבל החלטות? ויש איזה שהן אינדיקציות שיכולות לעזור לי לקבל החלטה במישור שהוא שלישי, במישור שמעבר לשני אלו דרך כל מיני בדיקות עצמיות. אז זה המישור הדיאגנוסטי. אני התחלתי לדון במישור הפילוסופי, זאת אומרת זה בעצם יהיה, זה ייקח אותנו עד לסוף הסדרה. אני התחלתי עכשיו במישור הפילוסופי, השלב הבא יהיה המישור המדעי והשלב השלישי יהיה המישור הדיאגנוסטי. ובסופו של דבר אני ארצה להראות שקודם כל הכרעה ברורה אני חושב שאין, אבל נדמה לי שיש סבירות לא רעה לטובת הליברטריאניזם. אוקיי, אז בפעם הקודמת כשהתחלתי בטיעונים במישור הפילוסופי, אז דיברתי על הטיעון של הידיעה של הקדוש ברוך הוא. בינתיים כבר כל מיני הרפתקאות באתר נוצרו בעקבות העניין הזה, אני כבר עוד מעט מפרסם את הטור השלישי שם בנושא הזה. והטענה בעצם הייתה שבניגוד למה שבדרך כלל מקובל, שכאילו המאמינים הם ליברטנים והנאו-דרוויניסטים, המטריאליסטים, הם דטרמיניסטים, הם חושבים שאין בחירה חופשית ואין רוח וכדומה. ובטיעון הראשון שדיברתי עליו, שזו הידיעה האלוקית שלכאורה מכתיבה את מה שאנחנו נעשה, הטיעון הזה דווקא הופך את הקערה על פיה. בעצם הוא אומר שמשיקולים תאולוגיים אני מגיע למסקנה דטרמיניסטית, לא משיקולים אנטי-תאולוגיים או משיקולים אתאיסטיים, שזה קצת חריג. זאת אומרת זה אפילו מפתיע במי שמכיר את תמונת הוויכוח לפחות היום. אז הטענה הייתה שאם אלוקים יודע אז איך יש לנו בחירה חופשית? הצגתי כמה אפשרויות להתמודד עם זה. בסופו של דבר אני חושב לפחות, וזה הטור האחרון שעוד יעלה באתר שלי שאני לא לגמרי בטוח בזה, אני אומר את זה בצורה קצת מסויגת, אבל אני חושב שהדרך המסתברת ביותר לטפל בעניין הזה זה לומר שיש לי בחירה חופשית והקדוש ברוך הוא לא יודע. ואם מישהו מוטרד משאלת כל יכולתו של הקדוש ברוך הוא, אני חושב שקצת דיברתי על זה וגם באתר אני אכתוב על זה, אז לכן אני לא אכנס לזה כאן. זה לא פוגע בכל יכולתו כיוון שכל יכולת פירושה להיות יכול לעשות את כל מה שמוגדר, את כל מה שעולה על הדעת. אבל כל יכולת אין פירושו לעשות נונסנס, לעשות דברים שהם לא מוגדרים, לעשות משולש עגול. אז באותה מידה גם הכל יכול לא יכול לדעת מידע שלא קיים. לדעת מידע שלא קיים זה כמו אבן שהכל יכול לא יכול להרים, זה כמו משולש עגול וכמו כל התעלולים הסכולסטיים האלה שכן מנסים לתפוס את מושג האינסופיות בזנב, ולא כל כך מצליחים. הם מסתובבים סביבו במקום לסובב אותו סביבם. אז המסקנה הזאת לכן לא צריכה יותר מדי להטריד אותנו. אז זה בקשר לטיעון הראשון, אני עוזב אותו כאן. הטיעון השני נקרא דטרמיניזם לוגי. ובעצם, אתם יודעים מה, אני אתחיל אולי עם הטיעון השלישי, אני אתחיל עם טיעון אחר. אני אדבר על פרדוקס ניוקום. פרדוקס ניוקום בעצם אומר ככה: בוא נניח שיש נביא שיודע את כל מה שעתיד לקרות, כולל מה שאנשים יבחרו. והוא מציע לך משחק. יש לפניך שתי קופסאות, אחת פתוחה עם אלף דולר ואחת סגורה שאתה לא יודע מה יש בפנים. יש לך שתי אפשרויות: או לקחת את הסגורה לבד, או לקחת את הסגורה וגם את הפתוחה. עכשיו הנביא אומר לך מה המדיניות שלו: הוא הכין את הקופסה הסגורה יום קודם, והוא כבר הרי יודע אם אתה תיקח את שתיהן או שתיקח רק את הסגורה. ואז הוא אומר לך, תראה, אם תיקח רק את הסגורה אתה מסתפק במועט, אני ממלא אותה מראש במיליון דולר. בסדר? אני שם בפנים מיליון דולר כשהכנתי אותה אתמול את הקופסה, אני מכניס לתוכה מיליון דולר. אם אני רואה שאתה חמדן ואתה לוקח גם את הקופסה הפתוחה, אז אני משאיר את הקופסה הסגורה ריקה. זאת המדיניות שלי. עכשיו את המדיניות הזאת הוא אומר לי. זאת אומרת הוא מציע לי את המשחק הזה ואומר לי תראה, זאת המדיניות שלי. ועכשיו הוא מכין את הקופסה הסגורה, בקופסה הפתוחה הוא שם אלף דולר, מניח את הדברים לפניי והולך הביתה. עכשיו הוא, כשהוא הכין את הקופסאות הוא ידע מה אני אבחר, כן? הוא נביא אז הוא יודע מה אני אבחר. יש לו מידע ישיר מהקדוש ברוך הוא והוא יודע. עכשיו השאלה מה אני צריך לעשות. על פניו, אם ההנחה היא שהוא נביא כל יודע, אז אני צריך לקחת רק את הקופסה הסגורה. כי אם אני אקח את הקופסה הסגורה והוא הרי ידע את זה מראש אז הוא מילא לי אותה במיליון דולר, אז הרווחתי מיליון דולר. אם אני חמדן ואני לוקח את שתי הקופסאות, גם את הפתוחה עם האלף דולר הנוספים, אז כשאני אפתח את הסגורה אני אגלה שהיא ריקה. כי הרי הוא ידע מראש שזה מה שאני אעשה והוא השאיר את הקופסה סגורה, ואז בעצם הרווח שלי הוא אלף דולר. אז ברור שעדיף לקחת את הקופסה הסגורה ולהרוויח מיליון דולר ולא לקחת את שתיהן ולהרוויח אלף דולר. אוקיי, זה לכאורה. מצד שני, כרגע יש לפניי שתי קופסאות: אחת סגורה שאני לא יודע מה יש בתוכה ואחת פתוחה. עכשיו נגיד שאני לוקח רק את הסגורה כי אני רוצה להרוויח מיליון דולר, זאת הייתה המסקנה של השיקול הראשוני. עכשיו יש לפניי עוד קופסה, קופסה פתוחה של אלף דולר. למה שאני לא אקח אותה? הרי מה שיש בתוך הקופסה הסגורה כבר יש. אני לא יכול לשנות שום דבר, נכון? הוא כבר הכין את זה אתמול. הוא ידע הכל, הכל נכון, אבל הוא כבר הכין את זה אתמול. מה שיש בקופסה הסגורה כבר יש, זה לא ישתנה. הוא כל יודע, הוא לא כל יכול. זאת אומרת הוא לא יכול לרוקן את הקופסה עכשיו לאור משהו שאני אעשה. אוקיי? מה שיש בתוך הקופסה כבר יש. עכשיו אני לוקח גם את הפתוחה, מרוויח עוד אלף דולר, מה רע? לכן אפילו אם הוא הכין בתוך הקופסה. אז הוא הכין בקופסה הסגורה, הוא הכין את הקופסה הסגורה ריקה. ואז בסופו של דבר אני ארוויח אלף דולר, זאת אומרת אני ארוויח פחות ולא יותר. בעצם אנחנו נכנסים פה לאיזשהו לופ. והלופ הזה ועוד פעם אפשר לדון בו הרבה ולהתפלפל כי יש בו כפלים וניואנסים ואני לא אכנס לכל הכפלים האלה כאן כי זה קצת מייגע, אבל באופן עקרוני הטיעון הזה אומר שאין לנו, אי אפשר להגדיר פה אסטרטגיה. זאת אומרת, אני לא יודע להגיד לבן אדם מה אתה תעשה. לכאורה, אם הנביא הזה הוא כל יודע, אתה צריך לקחת רק את הסגורה. מצד שני, אין בזה שום היגיון, הרי יש לך עוד קופסה עם אלף דולר ובקופסה הסגורה מה שיש כבר יש. אז קח את הקופסה הפתוחה תרוויח עוד אלף דולר. אז מה לעשות? לקחת רק את הסגורה ולהרוויח מיליון או לקחת גם את הפתוחה ולהרוויח לא יודע, או אלף או מיליון ואלף. כן, אי אפשר, זה בדיוק הפרדוקס. הטענה שבעצם עולה מכאן זה קודם כל בשני מישורים. במישור הראשון זה אומר שכנראה אין נביא כזה. זאת אומרת, כי הנחת שקיים נביא כזה הובילה אותנו לפרדוקס. זה אומר שזאת הוכחה בדרך השלילה לכך שאין נביא כזה. נכון? אם הנחה מסוימת מובילה אותנו לפרדוקס, זה מה שנקרא הוכחה בדרך השלילה. זאת אומרת, הנחה הובילה אותנו לפרדוקס, כנראה שהיא לא נכונה. כך מוכיחים בדרך השלילה כל מיני דברים. אוקיי, גם מתמטיקה מוכיחים דברים בדרך השלילה, מניחים משהו, מראים שזה מוביל לסתירה או לפרדוקס, ובכך הראינו שההנחה שאותה הנחנו היא לא נכונה. אז גם פה אותו דבר. זה אומר שאין נביא כזה. עכשיו קודם כל אני אעיר על זה, מה זה אומר שאין נביא כזה? הרי הנביא הזה לא אמרתי מי הוא ומה הוא, האם הוא בן אדם, התמנון של האולימפיאדה שידע מראש כן איזה קבוצה תנצח בכדורגל, או שזה הקדוש ברוך הוא. לא הגדרתי מי זה הנביא הזה. הטענה שלי בעצם הייתה לא יכול להיות יצור מכל סוג שהוא, עם רגליים, בלי רגליים, עם שמונה רגליים או עם אפס רגליים, לא יכול להיות מישהו שיודע מראש את מה שאני אבחר, כי אם יש מישהו כזה, אני יכול להכניס אותו לסתירה, לפרדוקס. ולכן לא יכול להיות מישהו כזה. עכשיו המישהו הזה הוא כולל את הקדוש ברוך הוא, צריך להבין. ולכן זה רק מחזק את המסקנה שאמרתי בשיעור הקודם, לא יכול להיות שיש מישהו יהא אשר יהא שיודע מראש מה אני אעשה, כי אחרת המישהו הזה יכול לשחק איתי את משחק הקופסאות. גם הקדוש ברוך הוא יכול לשים לי פה קופסאות ולשאול אותי מה תעשה. והוא מבטיח לי מראש אני לא נוגע בקופסאות, כי הוא כן כל יכול, הוא לא רק כל יודע. אז הוא יכול גם להוציא לי מהקופסה הסגורה את המיליון שהוא הכין לי. אל תדאג, אני הכנתי אתמול ואני לא נוגע יותר. אני אבל אני עשיתי את זה לפי מה שידעתי שאתה תעשה מחר. עכשיו השאלה מה אני עושה עם זה. אני נכנס ללולאה. ברגע שנכנסתי ללולאה זה אומר שההנחה שהקדוש ברוך הוא יודע היא הנחה שמובילה אותי לסתירה וזה אומר שלא יכול להיות שהוא יודע, מה שמחזק את המסקנה מהשיעור הקודם. אז זה לגבי השאלה האם הידיעה של הקדוש ברוך הוא מתיישבת עם חופש הרצון שלנו. זאת בעצם עוד טיעון שאומר שלא. אבל בעניין הזה צריך לשים לב טוב, לא הוכחתי שיש לנו חופש רצון. לא הוכחתי שיש לך חופש, זאת לא הוכחה נגד הדטרמיניזם. זה רק אומר שאם יש לנו בחירה חופשית אז הקדוש ברוך הוא לא יודע. ויש גם אלטרנטיבה אחרת, שהקדוש ברוך הוא כן יודע ובאמת אין לי בחירה חופשית. זה לא שאלה של אסטרטגיה מה אני אבחר, אין לי בחירה חופשית וזה הכל. מה שאני אצטרך לעשות את מה שהוא ידע מראש וזה מה שאני אעשה. וגם אז זה מתיישב. זאת אומרת, פרדוקס ניוקום בסך הכל מנטרל את האפשרות להניח שיש ידיעה מראש וגם יש לי בחירה חופשית. זה לא יכול להיות. מה כן יכול להיות? אחת משתיים, או שאין ידיעה מראש ולי יש בחירה חופשית, זה האופציה שבחרתי פעם קודמת, או האופציה הדטרמיניסטית שאומרת שהקדוש ברוך הוא יודע מראש ולי אין בחירה חופשית. גם זה אפשרי. הדבר היחיד שלא יכול להיות זה שגם הוא יודע מראש וגם לי יש בחירה חופשית. את זה פרדוקס ניוקום מנטרל. אז ולכן זה לא על פניו זה לא ראיה נגד הדטרמיניזם. זה רק שולל את האפשרות של יש גם וגם. או דטרמיניזם או בחירה חופשית, אבל לא ידיעה אלוקית ובחירה חופשית ביחד. עכשיו אני בספר במדעי החופש טענתי שיש פה גם טיעון כנגד הדטרמיניזם, לא רק טיעון ששולל את האפשרות לאמץ את שתי, את הידיעה האלוקית ואת הבחירה או את הידיעה מראש, לא דווקא אלוקית, את זה שקיים מידע מראש ואת זה שלי יש בחירה חופשית. חופשית. כי הטענה שלי הייתה נניח שגם לי אין בחירה חופשית, אבל באופן עקרוני יכול להיות איזשהו בן אדם שיש לו בחירה, איזשהו יצור שיש לו בחירה חופשית. לבני אדם אין, הקדוש ברוך הוא יכול היה לברוא עולם שיש בו בחירה חופשית, עכשיו את שלנו הוא לא עשה, או לא יכול היה. עכשיו אני שואל, היצור ההוא מה תהיה האסטרטגיה שלו במשחק הקופסאות? הרי השאלה שלי היא לא מה יעשה בן אדם, השאלה שלי היא האם קיימת אסטרטגיה. גם אם אני דטרמיניסט ואני לא יכול לבחור אסטרטגיה אחת מתוך שתיים, דטרמיניסט, אני חי בעולם דטרמיניסטי, הכל כפוי עליי והכל בסדר, הכל כפוי והרשות לא נתונה. אבל השאלה העקרונית היא האם ישנה אסטרטגיה, לא האם אני יכול לעשות. וזה מנותק מהשאלה אם לי יש בחירה חופשית או לא. הדבר היחידי שאפשר לומר פה זה שהמושג בחירה חופשית הוא סתירתי מתוכו, וזה בלתי סביר. זאת אומרת, אני חושב שמעט מאוד מהדטרמיניסטים טוענים את הטענה הזאת. הם טוענים זה לא סביר, זה סותר את חוקי הטבע, זה לא הגיוני, לא יודע, כל מיני סיבות. אבל להגיד שזה סתירה לוגית, המושג הוא סתירתי, זה טענה מאוד מרחיקת לכת. הוא לא נראה מושג סתירתי. ואני אומר עוד פעם, זה טיעון של סבירות. מישהו יכול לבוא ולהגיד כן, זה מוכיח שהמושג הוא סתירתי. אבל אני אומר, אם אני לא מקבל שהמושג הוא סתירתי, אז גם אם אני מניח דטרמיניזם בעצם לא פתרתי את הבעיה. אני עדיין צריך להניח שהקדוש ברוך הוא לא יודע מראש מה אני אעשה, כי אם הוא היה יודע מראש לא הייתה לי אסטרטגיה. לא לי, סליחה, לא הייתה אסטרטגיה. כן, למרות שאני אולי יצור דטרמיניסטי, אז זה לא קשור, השאלה הזאת לא נוגעת אליי. אבל עדיין אני שואל ליצור אחר שכן נוגעת אליו השאלה, לקדוש ברוך הוא עצמו הייתה אסטרטגיה? הוא משחק משחק עם הסטרא אחרא, שניהם כל יכולים, עושים את משחק הקופסאות, לשניהם יש בחירה חופשית. אוקיי, עכשיו השאלה היא, סליחה על הדיבור המיתולוגי, אז כן, הטענה הזאת היא בעצם שלא יכולה להיות אסטרטגיה במצב כזה, וכאן יש שתי אפשרויות: או להניח שהמושג בחירה חופשית הוא סתירתי במהותו, שזה אני אומר אפשר כמובן, אני לא יכול להגיד שלא, אבל זה לא נראה כך. זה יכול להיות שהוא לא קיים, יכול להיות שהוא סותר את חוקי הפיזיקה, אבל מושגית אני לא רואה סתירה בתוך התמונה הזאת או התיאור הזה של בחירה חופשית. אבל אם הוא לא מושג סתירתי, אז אני יכול להעלות בדמיוני איזשהו עולם שבו יש יצור שיש לו בחירה חופשית, ועכשיו אני אשאל מה יעלה משחק הקופסאות מול היצור ההוא. ואז זה בעצם אומר שהטיעון של ניוקום עדיין קיים, זאת אומרת הבעיה של ניוקום עדיין קיימת, וכנראה שאם המושג בחירה חופשית הוא לא סתירתי, אז אי אפשר לדחות אותו מכוח פרדוקס ניוקום וצריך להניח שאין נביא כזה, שאין ידיעה כזאת מראש. ובמובן הזה זה טיעון נגד הדטרמיניזם. כמובן, עוד פעם, יש פה איזה שהן הנחות שאפשר לא לקבל, כמו שאפשר לטעון שהבחירה החופשית הוא מושג סתירתי כמו שאמרתי וכולי, זה תמיד אופיים של טיעונים פילוסופיים, תמיד יש איזה שהן הנחות ואת ההנחות תמיד אפשר לא לקבל. עכשיו צריך להחליט מה נשמע לנו יותר סביר או פחות סביר. זה טיעון ראשון, טיעון שני, סליחה. אז דיברנו על הטיעון התיאולוגי, זה שהקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש אז לכן לנו אין בחירה חופשית, זה דיברתי בשיעור הקודם. עכשיו אמרתי פרדוקס ניוקום, שהוא א' מחזק את המסקנה שדיברתי עליה בשיעור הקודם, שאם יש לי בחירה חופשית אז הקדוש ברוך הוא לא יודע, ב' הוא מהווה גם טיעון אני חושב נגד הדטרמיניזם. טיעון שלישי שאני רוצה לעסוק בו זה מה שנקרא הדטרמיניזם הלוגי. הדטרמיניזם הלוגי בעצם אומר את הטיעון הבא. זה מתחיל באריסטו. אריסטו שאל שאלה לגבי מחר, הוא שאל האם, אני שואל, תחשבו על הטענה מחר יהיה קרב ימי. מה אני יכול להגיד עליה היום? אני יכול להגיד עליה היום שהיא אמיתית ואני יכול להגיד עליה היום שהיא שקרית, נכון? לא יודע, נחכה למחר ונראה. חיכיתי למחר והתברר שהיה קרב ימי. בסדר, עכשיו אני מחר כבר, היה קרב ימי. מה מעמדה של הטענה מחר יהיה קרב ימי אתמול? מה היה מעמדה הלוגי? האם היא הייתה אמיתית או לא הייתה אמיתית? אתמול לא ידעתי את זה, אבל היום אני כבר יודע. אז מה המעמד הלוגי של הטענה אתמול? על פניו הטענה הזאת היא טענה אמיתית, רק אתמול לא ידעתי. יש הצעה של לוגיקן פולני בשם לוקשביץ', אתם יודעים שפולין היא מעצמה לוגית. אנשים לא כל כך מכירים את העניין הזה, אבל יש הצרנה פולנית בלוגיקה, זאת אומרת, פולין זה מעצמה, מעצמה בתחום הלוגיקה, לפחות הייתה, אני לא יודע מה המעמד שלה היום. אז לוקשביץ', אחד הלוגיקנים הפולנים הידועים, הוא טען שבטענות כלפי העתיד אי אפשר להצמיד לא ערך אמת ולא ערך שקר, ולכן הוא בנה לוגיקה תלת ערכית. למשל, במקרה הזה הוא אומר הערך הוא לא ידוע. אני יכול לגבי משפט שמדבר על מחר, אני יכול להגיד שהוא אמיתי, אני יכול להגיד שהוא שקרי, אבל האמת היא שמה שצריך להגיד זה שהוא לא ידוע. כי אתה לא יכול, זה טרם נקבע, אם תרצו. או לא ידוע או טרם נקבע. אבל בעיניי זה בלתי סביר. זה בלתי סביר בגלל כשאנחנו מדברים, איך אנחנו מגדירים טענה אמיתית? טענה אמיתית פירושו טענה שהתוכן שלה מתאים למצב העניינים שהיא מתארת, נכון? אם אני אומר עכשיו אור בחוץ, הטענה היא אמיתית אם אני מסתכל בחוץ ואני רואה שבאמת אור. זה מתאים לתוכן הטענה, אז הטענה אמיתית. זאת אומרת, הקביעה אם טענה מסוימת היא אמיתית או לא היא תוצאה של השוואה. בואו נעשה את ההשוואה. הרי ההנחה היא שמחר, זאת אומרת, אני כבר נמצא מחר, אז קרב ימי התרחש. עכשיו אני שואל, מה היה ערך האמת של הטענה היום, יום שישי, התרחש קרב ימי. לא שמעתם חדשות כנראה, אבל התרחש קרב ימי היום ביום שישי. עכשיו אני שואל, מה מעמדה של הטענה שנטענה ביום חמישי, ביום שישי יתרחש קרב ימי. אני טוען שברור שהטענה הזאת היא טענה אמיתית. זה שלא ידעתי את זה כשהייתי אתמול, נכון, לא ידעתי. יש הרבה עובדות אמיתיות שאני לא יודע אותן. זה לא הופך אותן להיות לא אמיתיות. הן עובדות אמיתיות שאני לא יודע אותן. איך אני יודע שהטענה הזאת הייתה אמיתית? כי אני עושה השוואה בין תוכן הטענה לבין מצב העניינים שהיא מתארת. מה היא מתארת הטענה? שביום שישי יהיה קרב ימי. אני מסתכל ביום שישי ואני רואה שאכן היה קרב ימי. נכון שאת ההשוואה הזאת אני יכול לעשות רק היום, אתמול לא יכולתי לעשות. אז אתמול לא ידעתי מה ערך האמת של הטענה, אבל היום כשאני יכול לעשות את ההשוואה, אז אני יודע, ערך האמת של הטענה זה שהטענה אמיתית, וממילא היא הייתה אמיתית גם אתמול וגם שלשום וגם בזמן המפץ הגדול. היא תמיד הייתה אמיתית, רק לא יכולתי לדעת עד שזה קרה כי אין לי מידע על העתיד, כי אני לא הקדוש ברוך הוא. אין לי מידע על העתיד. אז לכן לא ידעתי שהטענה היא טענה אמיתית, אבל הקדוש ברוך הוא בעצם כבר יודע, אם נחזור לניסוחים הקודמים. כן, הוא יכול לדעת את העתיד ולכן הוא כבר יודע, הטענה הזאת היא טענה אמיתית. טוב, אז אם באמת מקבלים את זה, אז זה אומר שבהנחה שהיום התרחש קרב ימי, אז הטענה ביום שישי בתאריך זה וזה יתרחש קרב ימי, הייתה נכונה גם לפני 500 שנה, וגם לפני 2,000 שנה, וגם אתמול, וגם היום, וגם מחר. או במילים אחרות, ערך האמת של טענה הוא מושג על זמני. אם טענה היא אמיתית היא אמיתית תמיד, ואם היא שקרית אז היא שקרית תמיד, אבל ערך האמת של טענה הוא לא תלוי בזמן. עכשיו אם זה באמת כך, אז טוען הדטרמיניסט הלוגי, אז בעצם בהנחה שהיום התרחש קרב ימי, אז כבר לפני 500 שנה הטענה ביום שישי בתאריך זה וזה יתרחש קרב ימי הייתה נכונה. אבל אם כבר אז היא הייתה נכונה, אז לא ייתכן שעכשיו לא יתרחש קרב ימי. כי הרי כבר לפני 500 שנה זה היה נכון. אני אמנם לא ידעתי שזה נכון, אוקיי, אבל עכשיו הגעתי לזמן שבו אני כבר יכול לדעת ומה אמור להתברר לי? חייב להתברר לי שהטענה היא אמיתית כי כבר לפני 500 שנה היא הייתה כזאת, רק אז לא ידעתי ועכשיו זה הגיע לידיעתי. אז טוען הדטרמיניסט הלוגי, בגלל שערך האמת של טענות הוא על זמני, הוא לא תלוי בזמן, אז בעצם הטענה אודות העתיד היא טענה נכונה או לא נכונה, אני לא יודע, אבל הערך האמת שלה כבר קיים היום, רק אני לא יודע אותו. כלפי שמיא גליא, הקדוש ברוך הוא כן יודע. אוקיי? אבל אם זה כך, אז בעצם כשיגיע אותו עתיד, אין מנוס, הוא יצטרך להתנהג לפי ערך האמת של הטענה שכבר קבוע היום. וזאת טענה לטובת הדטרמיניזם. למה הטענה הזאת לא נכונה? בגלל שאני חושב שהיא מערבבת שני מישורי דיון. אם אני יודע היום שיהיה קרב ימי מחר, נגיד הקדוש ברוך הוא, זה המהלכים הקודמים. ואז אם המידע הזה הוא נכון והנחה שהקדוש ברוך הוא כשהוא יודע אז הוא יודע מידע נכון, אז בהכרח מחר צריך להתרחש קרב ימי. ואם יש לנו בחירה מחר אם לעשות או לא לעשות קרב ימי, זה אומר שהקדוש ברוך הוא לא יודע היום. זה המסקנה מהטיעון הקודם. אבל מה שאומר הדטרמיניסט הלוגי זה לא שהמידע על מחר קיים היום. מה שהוא טוען זה שערך האמת של הטענה קיים גם היום. זה לא מידע. ערך האמת של טענה זו סתם הגדרה של לוגיקנים. זאת לא טענה על העולם. כשאני אומר שהטענה הזאת ערך האמת שלה הוא אמת או שהוא שקר, זאת לא טענה על העולם. זאת הגדרה לוגית של היחס שלי לטענה. למה זה חשוב? כי אם לגבי מידע, המידע הוא בעצם תוצאה של האירועים. האירועים הם הסיבה והמידע זה המסובב. לכן אם האירועים נוצרו בעתיד לא יכול להיות שהמידע יהיה בעבר. כי המסובב תמיד מגיע אחרי הסיבה בזמן. אבל ערך האמת של טענה הוא לא מידע והוא לא עובדה, הוא סתם הגדרה. אין שום מניעה שאירוע עתידי יקבע ערך אמת של טענה בעבר. כי ערך אמת של טענה זה לא עובדה. עובדות לא יכולות להיקבע באופן סיבתי על ידי אירועים עתידיים. זה נכון. האירועים שקובעים עובדות צריכים להתרחש לפני העובדות האלה. אבל ערך אמת של טענה הוא לא עובדה, הוא סתם הגדרה. מה הבעיה? אני לא יכול להגדיר היום הגדרה שתלויה במה שיהיה מחר? זה גמרא במסכת גיטין. גמרא מדברת בסוגיית ברירה. הגמרא אומרת שם, מי שכותב גט לשם אותה אחת משתי נשותיו שתצא ראשונה בפתח מחר בבוקר. אז הגמרא מביאה שם, מחלוקת, יש שם דיון בגמרא, אבל ברמה העקרונית למאן דאמר יש ברירה, אחרי זה דוחים את זה, אבל למאן דאמר יש ברירה, אז הגט הזה הוא בסדר גמור. הוא נחשב גט שנכתב לשם האישה. עכשיו האירוע שהאישה תצא מחר בבוקר יקרה רק מחר. האם היום יש אישה כזאת? האם כתבתי את הגט היום לשמה של אישה מוגדרת? כי זאת דרישה. זאת אומרת גט צריך להיכתב לשמה, לשם של אישה מוגדרת. עכשיו אני הגדרתי את האישה שלשמה כתבתי את הגט על סמך אירוע עתידי. אירוע שיקרה מחר. האם זה נחשב הגדרה של האישה? הגמרא אומרת כן. למה? בגלל שכהגדרה אין שום בעיה שאירוע עתידי יקבע הגדרה. מה אני, נגיד יש לפניי היום שלושה אנשים. אני אומר אני רוצה להעניק את ממוני מעכשיו, את כל מיליון הדולר שיש לי, לאותו אחד שמחר בבוקר יצא ראשון מהבית. בסדר? עכשיו האם ההקנאה הזאת היא הקנאה לגיטימית? ודאי שכן. מה הבעיה? אנחנו לא יודעים היום למי זה יהיה, בסדר, נחכה מחר, נראה מי יצא ראשון בפתח, ואז יתברר שכבר היום הגדרתי אותו בתור המוטב של המתנה. נכון? אין שום בעיה להגדיר היום מישהו באמצעות אירוע עתידי. למה? כי הגדרה זה לא מידע, זה לא עובדה. עובדה לא יכולה לצאת מסיבה שקורה אחריה, מסיבה עתידית. אבל הגדרה יכולה להיתלות באירוע עתידי. אני יכול להגדיר משהו על בסיס אירוע עתידי, אין שום מניעה לעשות, זה הגדרה. הגדרות אני יכול להגדיר מה שאני רוצה. ערך אמת של טענה הוא הגדרה. הוא לא טענת עובדה. והגדרה אין שום בעיה לכונן אותה על בסיס אירוע עתידי. הגדרה של משהו בהווה. ולכן הדטרמיניסט הלוגי לא צודק. הוא מערבב בין שני מישורים. הוא מניח שאירוע עתידי לא יכול לחולל ערך אמת עכשווי. אבל זה לא נכון, הוא יכול. ולכן מה התשובה בעצם לדטרמיניסט הלוגי? אם מחר יהיה קרב ימי, אז יתברר למפרע שתמיד מאז ומעולם הטענה יום שישי יהיה קרב ימי הייתה טענה נכונה. אם ביום שישי לא יהיה קרב ימי, אז יתברר שמאז ומעולם הטענה ביום שישי יהיה קרב ימי הייתה לא נכונה. זה הכל. אבל היא תמיד הייתה אותו דבר, זה רק יובא לידיעתנו מחר. האם זה מכתיב מה יתרחש מחר? ממש לא. מה שקורה מחר יברר את מעמדה ההגדרתי של הטענה בכל ההיסטוריה. זה הכל. זה לא אומר שום דבר לגבי העובדה אם זה קבוע או לא קבוע מה שיקרה מחר. זאת אומרת פה אני רוצה להבחין בין הטיעון הזה לבין שני הטיעונים הקודמים. ניוקום וגם הטיעון של ידיעת הקדוש ברוך הוא, יש קשר בין כל הטיעונים האלה, קשר אבל קשר מסוים. הטיעונים הקודמים, שני הטיעונים הקודמים דיברו על מידע שקיים בהווה. מידע שקיים בהווה בהנחה שהוא נכון ומידע אצל הקדוש ברוך הוא כנראה נכון מכתיב את מה שיקרה בעתיד. מזה נראה שאי אפשר לברוח. ולכן אם המידע קיים עכשיו, אז מחר אין לי בחירה חופשית. יש לי מחר בחירה חופשית אז המידע לא קיים עכשיו. הדטרמיניסט הלוגי הולך צעד אחד רחוק יותר. הוא רוצה לטעון גם בלי שהמידע קיים היום, עצם העובדה שיש הגדרה לוגית של מעמדה של הטענה, זאת אומרת היא אמיתית או שקרית כבר היום, גם זה מכתיב את מה שיקרה מחר. זה פשוט לא נכון. שמה יכול להיות ששני הדברים מתקיימים במקביל, מה שלא הסכמתי לקבל אצל ניוקום וביחס לקדוש ברוך הוא, פה זה ודאי נכון. אין שום בעיה. יכול להיות שערך האמת של הטענה הוא אמיתי כבר היום, שקיים גם היום, כבר היום, ומחר יש בחירה חופשית האם לעשות קרב ימי או לא לעשות קרב ימי. מה שאני אעשה מחר יקבע למפרע את ערך האמת של הטענה לכל אורך ההיסטוריה. אין שום מניעה לעשות דבר כזה. עכשיו אני רוצה אולי עוד טענה אפריורית אחרונה ואז אני מתחיל לגעת במישור המדעי. טענה נוספת שואלת בתמונה דטרמיניסטית בעצם מה המשמעות של שיקול דעת? כשאנחנו מפעילים שיקול דעת ביחס לשאלה מסוימת, אז אני שוקל צדדים לפה וצדדים לשם, גם שאלה ערכית ואולי גם שאלה עובדתית, נגיד יש לי דילמה מהי התיאוריה המדעית הנכונה. אז אני שוקל את העובדות לפה, עובדות לשם, מה ההיגיון, מפעיל שיקולים לפה ולשם, יש לי איזשהו סוג של שיקול דעת שאני עושה ואז אני מגיע למסקנה. איך אני אמור להתייחס לשיקול הדעת הזה? באופן עקרוני בתמונה דטרמיניסטית אין דבר כזה שיקול דעת, מה שיש זה חישוב. לא שיקול דעת. מה ההבדל בין חישוב לבין שיקול דעת? או לפחות ככה מקובל לחשוב שיש הבדל. הדטרמיניסט באמת אומר שאין הבדל. אני אתן לכם דוגמה או דוגמאות. הרבה פעמים במאמרים שמתפרסמים גם בעיתונות הפופולרית, זה מאוד פופולרי לדווח על ממצאים כאלה, אז מדברים על אינטליגנציה שיש לבעלי חיים. מה קופים יודעים, מה כבשים יודעות, מה ציפורים שיודעות לנווט או כל מיני דברים כאלה שמראים שיש להם אינטליגנציה לא מבוטלת לבעלי חיים ואפילו יש דירוגים שונים מי זה בעל חיים יותר אינטליגנטי, פחות אינטליגנטי. יותר מזה, יש גם אינטליגנציה של מחשבים. יש מחשב עם איזושהי תוכנה ואפשר לנסות ולמדוד את האינטליגנציה שלו, זאת אומרת מה הוא יודע לבצע בסולם ה-IQ של בני אדם, אפשר לבדוק את המחשב שיעשה מבחן IQ ואפשר לבדוק כמה IQ יש לו. ואז בעצם באינטליגנציה מלאכותית מדברים על מדדים שונים לאינטליגנציה ומיישמים את זה על כל מיני יצורים, לאו דווקא על בני אדם. בני אדם נחשבים כיצורים אינטליגנטיים אבל בוא נגיד מחשבים בטח בתחומים מסוימים כבר מגיעים לרמות גבוהות יותר. אבל משהו פה בכל זאת מטריד, לפחות אותי אני חושב שגם אנשים אחרים, משהו פה מטריד בהתייחסות הזאת. התחושה שלי שאין אינטליגנציה לשום יצור חוץ מבני אדם. אינטליגנציה לא שהיא אפס, היא לא קיימת, לא מוגדרת ביחס ליצורים אחרים. אם אנחנו מקבלים אינטליגנציה של מחשב או אינטליגנציה של ציפור שמנווטת, אז באותה מידה אני יכול גם לדבר על האינטליגנציה של המים. מים זה יצורים מאוד אינטליגנטיים. אתם יודעים למה? בגלל שכשמים זורמים, דיברנו על מתווה טופוגרפי קודם, כשמים זורמים בתוך מתווה טופוגרפי מסוים, המשוואות ששולטות על הזרימה של המים נקראות משוואות נאוויה-סטוקס. משוואות מאוד מסובכות. שום פיזיקאי ומתמטיקאי גאון ככל שיהיה לא יודע לפתור את המשוואות האלה אלא באיזשהו מקרה טוי-מודל כזה, מקרה סופר פשוט נקודתי בודד בלי שום בעיות אולי שם אולי אפשר לפתור את זה. בשום מקרה שהוא יותר מהטריוויאלי לחלוטין אף אחד לא יודע לפתור את המשוואות האלה. אבל המים פותרים אותם בכל צעד נתון בריל טיים. הם זורמים בתוך המתווה ותראו הם מצליחים לחשב איך הם אמורים לזרום שם והם עושים את זה. זאת אומרת המים יותר אינטליגנטיים מאיינשטיין או מלא יודע מגדל או מכל המתמטיקאים הגדולים והפיזיקאים הגדולים. המים יודעים לעשות חישוב שום מתמטיקאי ופיזיקאי גאון ככל שיהיה לא יודע לעשות והם עושים את זה ממש בזלזול. הם אפילו לא מזיעים. זאת אומרת הם ישר מים לא צריכים להזיע. הם ישר, הם פשוט זורמים על בסיס המתווה הקיים ועושים את החישובים המטורפים האלה שאף אחד לא יצליח לעשות בחיים בקלות, ואת המים פי אלף יותר אינטליגנטיים מאשר כל הפיזיקאים והמתמטיקאים שאתם מכירים. זה נשמע לא סביר. למה? כי המים לא עושים שום חישובים. המים לא עושים שום חישובים, המים פשוט זורמים. לכל היותר מי שעשה את החישובים האלה אם תתעקשו זה הקדוש ברוך הוא שברא את המים, או תכנת את המים נקרא לזה כך, אם נתייחס אליהם כאיזשהו סוג של מחשב. האינטליגנציה של המחשב היא בסופו של דבר ביטוי עקיף לאינטליגנציה של המתכנת שלו. המחשב בסך הכל מזיז אלקטרונים מכוח מפלי מתח שונים, זה כל מה שהמחשב עושה. המחשב לא עושה חישובים, המחשב לא עושה חישוב של אחד ועוד שלוש שווה ארבע. המחשב מזיז אלקטרונים. אני נותן פרשנות, בניתי את המחשב כך שכאשר הוא יזיז את האלקטרונים בצורות מסוימות מבחינתי זה ייתפס כחישוב של אחד ועוד שלוש ואני אראה שהתוצאה היא ארבע. זאת אומרת המחשב בעצם אין לו שום אינטליגנציה כמו שלמים אין אינטליגנציה כמו שלציפורים אין אינטליגנציה. אינטליגנציה יש ליצורים שיכולים צריכים לשקול להפעיל שיקול דעת ולהחליט אם זה נכון או זה נכון, לשקול שיקולים ולהכריע מה גובר על מה, להפעיל שיקול דעת. אתם מבינים שמאחורי המושג שיקול דעת אם אני צודק בהגדרה שלי כאן אז בעצם עומדת איזושהי תפיסה של חופש. זאת אומרת מערכות דטרמיניסטיות, מערכות שההתנהגות שלהן היא פשוט תולדה של איך שהן בנויות, תולדה אוטומטית מכנית של איך שהן בנויות, הן לא מערכות אינטליגנטיות בהגדרה הזאת. אוקיי? עכשיו מי שמקבל את ההגדרה הזאת לשיקול דעת אז צריך להודות שיש אצל בני אדם משהו שאין אצל ציפורים או מים. היכולת להפעיל שיקול דעת או היכולת לבחור כלי מתוך ארגז כלים ולנסות לפתור את משוואות נאוויה-סטוקס. ומי שיצליח לעשות את זה הוא באמת גאון במקרה מעבר לטריוויאלי. המים לא בוחרים כלי מתוך ארגז כלים ומצליחים לפתור את משוואות נאוויה-סטוקס ואז זורמים. הם פשוט מי שפתר את המשוואות האלה זה הקדוש ברוך הוא שברא את המים, אם בכלל, כן זה תיאור מטאפורי. לא בטוח שגם לגביו צריך להניח שהוא פתר את המשוואות האלה, הוא יצר את המשוואות. אבל המים אי אפשר לייחס להם אינטליגנציה בהגדרה הזאת. אינטליגנציה כרוכה באיזושהי הפעלה של שיקול דעת. אני מחליט השיקול הזה נכון, אני חושב על איזשהו טיעון חדש ואז אני מגיע לאיזושהי מסקנה. זה אומר שבעצם יש אצלי איזשהו סוג של חופש שמאפשר לי להחליט אם כך או כך. וזה תנאי הכרחי אבל לא מספיק לקיומו של קיומה של אינטליגנציה. עכשיו כמובן גם צריך להפעיל את זה נכון ואז אתה באמת בן אדם אינטליגנטי. אבל אם אתה לא בן אדם אתה לא יכול להיות אינטליגנטי. זה לא שאתה לא אינטליגנט, אתה לא יכול להיות, אינטליגנציה לא מוגדרת ביחס אליך. להגיד שמים הם אינטליגנטיים או להגיד שמחשב הוא אינטליגנטי זה כמו להגיד שהמידה הטובה היא משולשת. המושג משולש לא מאפיין מידות טובות. זה לא משפט לא נכון. זה לא שמידת המשולשות של המידה הטובה היא אפס. מידת המשולשות לא רלוונטית למידות טובות. אתה פשוט מצמיד תואר לנושא שהתואר הזה לא רלוונטי לגביו, הוא לא בשדה הסמנטי הרלוונטי. אני טוען שאינטליגנציה לא נמצאת בשדה סמנטי של יצורים שאין להם שיקול דעת. לא שיש להם אפס אינטליגנציה. אין להם אינטליגנציה. כמו שלנקודה אין אורך אפס. לנקודה אין אורך כי היא בממד אפס, היא לא באורך אפס. אורך אפס זה כאשר יש קו שממדו אחד והאורך שלו הוא אפס. אבל נקודה אין לה אורך, לא שהאורך שלה הוא אפס, אין לה אורך כי ממדה נמצאת בכלל בממד שבו לא מוגדר אורך, זה ממד אפס. אז אותו דבר, זאת אומרת יצורים שאין להם שיקול דעת הם לא יצורים שיש להם אינטליגנציה אפס אלא הם לא יצורים שאפשר לדבר על אינטליגנציה שלהם בכלל. מושג אינטליגנציה כרוך בשיקול דעת. ולכן אני אומר שעוד פעם מי שמקבל את הטענה הזאת בעצם מקבל שיש אצל הבן אדם איזשהו סוג של חופש, חופש ברצון או במקרה הזה זה חופש של שיקול הדעת שלא קיים במערכות דוממות או צומח או חי כנראה אני לא יודע אולי גם בבעלי חיים יש לא משנה לא נכנס עכשיו לוויכוח הזה אבל יצורים שאין להם את החופש הזה אי אפשר לדבר על אינטליגנציה שלהם. יצורים שמפעילים יכולות אוטונומיות אני מצליח לנשום ולהפעיל את כל המערכות הפיזיולוגיות אצלי בגוף בצורה ממש גאונית. רק מה שזה שרירים אוטונומיים, אני לא באמת בוחר האם. אף אחד לא מעלה בדעתו להגיד שיש לי אינטליגנציה אוטונומית עצומה. זה לא אינטליגנציה, זה פשוט פועל. מי שבנה אותי הוא אינטליגנטי, לא אני. נכון? אז גם אצל בן אדם שאנחנו מדברים על החלקים שלגביהם הוא לא מפעיל שיקול דעת, זה לא תוצאה של יוזמה והחלטה שלו, אנחנו לא מודדים דרכם את האינטליגנציה שלו. יכולים למדוד את המורכבות שלו, אבל המורכבות שלו מעידה על האינטליגנציה של מי שברא אותו, לא את האינטליגנציה שלו. את האינטליגנציה שלי אפשר למדוד דרך פתרון בעיות שאני פותר. אני מפעיל מערכת כלים ואני פותר את הבעיות, לא מישהו אחר פתר אותם עליי, או אצלי, או באמצעותי. אז זה שיקול נוסף אני חושב לטובת קיומו של חופש אצל בני אדם, ועוד פעם אני אומר, כמו כל השיקולים, יכול מישהו להכחיש את העניין הזה ולהגיד אינה הכי נמי, המושג אינטליגנציה מוגדר באופן מתמטי פורמלי ובאמת אין הבדל בין בני אדם, וגם למים יש אינטליגנציה. מי אמר שלא? בשלום, גמור, גם למים יש אינטליגנציה. מי שמקבל את זה, אז הטיעון שלי כמובן לא תוקף אותו. עכשיו כל אחד צריך להחליט מה נשמע לו סביר יותר. האם באמת יש פה איזה שהוא מושג אינטליגנציה אחר או שאנחנו אנוסים לבחור את המושג המתמטי הקר והריק הזה בעיניי, ההגדרה הזאת למושג אינטליגנציה. יש ניסוחים קצת שונים שמתקדמים עם הטיעון הזה הלאה, ובעצם אומרים: אם אין לי אינטליגנציה בהגדרה הזאת, אם אין לי חופש או שיקול דעת שאני יכול להפעיל, אז גם את המסקנה הדטרמיניסטית שלי אני לא יכול לקבל. כי הרי גם את המסקנה הזאת אני לא יכול לקבל שהיא מסקנה שאני מגיע אליה. ולמה? כי בעצם המסקנה הזאת היא לא תוצאה של שיקול דעת חופשי שהפעלתי, אלא היא בסך הכל תוצאה של חישוב מכני שאותו עשיתי. עכשיו השאלה אם מכונת החישוב שלי היא מכונה אמינה, היא מגיעה לתוצאות טובות או לא? אין לי מושג ואין לי דרך לדעת, כי הרי אין לי שיקול דעת לקבוע אם כן או לא בעולם דטרמיניסטי. אני פשוט כמו שאני, כי כזה אני. אין לי דרך לשפוט את זה, לצאת מחוץ לעצמי ולשפוט את זה ולראות האם המחשב הזה הדטרמיניסטי, שהוא החשיבה שלי, הוא מניב תוצאות טובות או לא טובות? גם ההחלטה שלי שהתוצאות האלה נראות לי טובות, גם היא תוצאה של הפעלת אותו מחשב. זה לא יעזור, אני לא יכול לצאת מחוצה לו. ואז בעצם מה שיוצא, זה שאם אני חי בעולם דטרמיניסטי, אין לי שיקול דעת, ואם אין לי שיקול דעת אני לא יכול לקבל שום מסקנה שאני משיג על העולם. כיוון שהמסקנה הזאת היא תוצאה של הפעלת מנגנון עיוור שאין לי שום דרך לדעת אם הוא מוביל לתוצאות טובות או לא. ואם אנחנו היינו מגרילים בין מנגנונים עיוורים שונים, תשעים ותשעה נקודה תשעה תשעה תשעה אחוז המנגנונים העיוורים מובילים לתוצאה שגויה. כן? קחו מחשב, תכניסו לתוכו תוכנה אקראית. ועכשיו תגידו תשאלו את התוכנה כמה זה אחד ועוד שתיים. מה הסיכוי שהיא תוציא שלוש? אפס. הסיכוי שמנגנון שנבחר באופן מקרי ושרירותי ופועל ללא שיקול דעת ייתן תוצאה נכונה הוא אפסי. ולכן אם אני ממשיך את הטיעון הזה מכוח שיקול הדעת, אז אני בעצם אומר: אם אני מאמץ את התפיסה השנייה שאמרתי, שבאמת המושג אינטליגנציה הוא רק המושג הקר, גם למים ולציפורים יש אינטליגנציה וגם למחשבים, ואז בעצם אני טוען שהעולם באמת הוא עולם דטרמיניסטי והכל זה חישובים. זה לא שיקול דעת, דיברתי קודם על היחס בין חישוב לבין שיקול דעת. זה הכל חישובים, זה פעולות מכניות כמו שהמים עושים. אוקיי? עכשיו אני שואל את עצמי כשאני מגיע לאיזושהי מסקנה על משהו בעולם, האם יש טעם לתת אמון במסקנה שאותה אני מקבל. אני חושב שאין שום היגיון לתת בזה אמון, כי הסיכוי שמנגנון עיוור ייתן תוצאה נכונה הוא אפסי. אגב, יש כאלה שמביאים את האבולוציה בתור טיעון נגד. זאת אומרת, ברגע שיש אבולוציה זה בעצם אומר שיש מנגנון טבעי שגורם לזה שאני אחשוב נכון. ולכן למרות שזה מנגנון מכני ועיוור, אפשר לתת אמון בתוצאות שלו. בגלל שהוא עבר ברירה טבעית, כן? זאת אומרת, האבולוציה יצרה אותו כמנגנון אמין. אוקיי? אלא שצריך לזכור שגם האבולוציה היא תוצאה של, הגעתי למסקנה שיש אבולוציה בעולם בגלל הפעלת שיקול הדעת שלי. ואם אין לי אמון בשיקול הדעת שלי אז אני לא יודע איך אני יכול לתת אמון בזה שיש אבולוציה בעולם. ודבר נוסף, אבולוציה היא לא מנגנון שמבטיח חשיבה נכונה. אבולוציה זה מנגנון שמבטיח חשיבה מועילה. וזה לא אותו דבר. יודע מה? יש היגיון לפחד מדברים לא מפחידים אם אני נזהר מהם, אם זה מביא אותי לאיזשהם תוצאות טובות יותר מבחינה שרידותית. כי באותם דברים מפחידים הם בכלל לא צריכים להפחיד אותי, אבל יכול להיות שהם יעשו לי איזשהו נזק אחר. אז האבולוציה תגרום לי לפחד מהם למרות שאין מה לפחד מהם, אבל היא תביא לשרידות שלי בגלל שאני, כן, או לא יודע מה. אלה שלא פוחדים יכול להיות שהם יותר שורדים אולי, אני לא יודע מה, אפשר להתווכח על זה, אז הם לא יפחדו ממשהו שכן ראוי לפחד ממנו. שיקולי השרידות לא תמיד נקבעים לפי השיקולים של הנכונות. ואת החשיבה, אם היא מבוססת על אבולוציה, אז אני יכול לתת אמון בתוצאות שלה מבחינת ערכן השרידותי. אני לא יכול לתת אמון בתוצאות שלה מבחינת ערכן ההכרתי, האפיסטמי. זאת אומרת, מי אמר שזה נכון? זאת אומרת, זה שאני רואה מולי נמר, אז אני מגיע למסקנה כנראה שיש פה נמר. מי אמר? יכול להיות שאין פה נמר, רק מי שמגיע למסקנה שיש פה נמר ובורח שורד. למה? כי מה שיש פה זה אש. ואם לא הייתי בורח היא הייתה שורפת אותי. אז המסקנה שלי שיש פה נמר היא שטות מוחלטת, אבל היא מאוד תרמה לשרידות שלי. מי שלא היה מגיע למסקנה הזאת לא היה שורד. האם זה אומר שהמנגנון השרידותי נותן ערובה לזה שאני חושב נכון? ממש לא. אז למה לתת אמון במחשבות שלי? אני יכול לתת להם אמון במובן התועלתני לכל היותר, אבל לא אמון במובן האפיסטמי. אני לא יכול, אם אני מגיע לאיזשהי מסקנה על העולם, אין שום סיבה להניח שזאת מסקנה נכונה. וזה עוד המשך של אותו שיקול שבעצם אומר שאם אין לך שיקול דעת, אם בעצם כל מה שאתה עושה הוא חישוב מכני, אז אתה לא באמת יכול להתייחס ברצינות לכל המסקנות שלך, ובסופו של דבר המסקנות שאתה מגיע אליהן הן מסקנות שרידותיות ולא מסקנות נכונות, אפיסטמיות. וזה אני אומר, זה כולל בתוכו גם את המסקנה שיש אבולוציה. גם המסקנה הזאת היא מסקנה שאני הגעתי אליה מכוח כל מיני שיקולים ותצפיות וכולי, ומי אמר שזה נכון אם הדבר הזה הוא תוצאה של תהליך עיוור. עכשיו פה אפשר עוד פעם להתפלפל ואני בספר קצת עושה את זה, כי אפשר… אני יכול להגיד אוקיי, אז מה אני אומר בעצם? שאם העולם הוא דטרמיניסטי, אז אי אפשר לתת אמון בשיקול הדעת שלי וכולל גם לא על הדטרמיניזם עצמו. אבל זה לא נכון, בגלל שאם העולם הוא דטרמיניסטי, אז ברור שאני יכול לתת אמון בשיקול הדעת שלי שאומר שהעולם הוא דטרמיניסטי. כי ממה נפשך, אם העולם הוא לא דטרמיניסטי אז שיקול הדעת שלי הוא נכון, ואם העולם הוא כן דטרמיניסטי, אז למרות שאי אפשר לתת אמון בשיקול הדעת שלי אבל עדיין נכון שהעולם הוא דטרמיניסטי. אז לכן ממה נפשך העולם הוא דטרמיניסטי. טוב, אז זה פלפולים לבעלי לב חזק פילוסופי, אני לא אכנס ללולאות האלה כאן כי זה קצת מייגע. אז אפשר לחשוב על זה אחר כך. אני בעצם מסיים כאן את המישור הראשון של הדיון בדילמה הזאת בין ליברטניזם לדטרמיניזם, וזה המישור הפילוסופי. אתם רואים שמבחינת שיקולים אפריוריים, בסופו של דבר השיקולים האלה איכשהו משאירים אותנו בתיקו. בעיניי אפילו לטובת הליברטניזם, אבל בטח שאין הכרעה דטרמיניסטית משיקולים אפריוריים. אם בכלל, לדעתי זה נוטה מאוד לטובת הליברטריאניזם, אבל כמו שאמרנו שיקולים אפריוריים הם תוצאה של הנחות יסוד. מה סביר בעיניך ומה לא סביר בעיניך, מה אתה חושב ומה אתה לא חושב. ואם מישהו תוקף את הנחות היסוד שלי, אז ברור ששום טיעון לא יוכל לשכנע אותו. זאת אומרת, אני מעלה טיעונים לפה טיעונים לשם, אבל כל הטיעונים האלה יושבים על הנחות יסוד. ולכן במישור הפילוסופי תמיד אפשר איכשהו להישאר בעמדה השנייה ולהגיד אוקיי, אז אני לא מקבל את ההנחה שלך, למרות שאולי היא נראית לך סבירה, אולי גם לי פעם נראתה סבירה, אבל עכשיו אני לא מקבל אותה. לא תכריע את הוויכוח בדרך כלל בשיקולים אפריוריים. עכשיו, אם זה באמת כך, אנחנו צריכים לעבור למישור המדעי. ובמישור המדעי, זה המישור השני של הבדיקה, שהוא ייקח לנו עכשיו את הכמה שיעורים הקרובים. המישור המדעי של הבדיקה בעצם מתחיל בטיעון שהוא אפשר לומר לא באמת מדעי, למרות שהוא מופיע בדיון המדעי, אבל הוא בעצם עדיין שייך למישור האפריורי. וזה הטיעון מכוח סיבתיות. אנחנו מכירים את חוקי הטבע בעולם, את חוקי הפיזיקה בעולם, שהם חוקים דטרמיניסטיים. עזוב כרגע את תורת הקוונטים, עוד נדון לגביה מה היא אומרת על העניין, אבל המכניקה, חוקי הפיזיקה הרגילים הם חוקים דטרמיניסטיים. וכיוון שכך, אז בעצם מה שהדבר הזה אומר זה שבהינתן סט מסוים של מה יקרה. חוקי הפיזיקה קובעים זה באופן לגמרי דטרמיניסטי. ולכן, גם אם אנחנו לא יודעים את חוקי הפיזיקה, זה לא משנה, אבל עצם ההנחה שחוקי הפיזיקה הם דטרמיניסטיים, שבהינתן הסיבה אני יכול לקבוע את המסובב, הדבר הזה סותר את חופש הבחירה, את התזה של רצון חופשי. ולמה? בגלל שרצון חופשי פירושו שאני נמצא במצב נתון ויש לי שתי אפשרויות או כמה אפשרויות להתקדם מכאן והלאה. עכשיו כמובן ההתקדמות שלי מכאן והלאה היא אירוע פיזיקלי, נכון? אני יצור חומרי, גופני. מה שיקרה פה אני אלך ימינה או אלך שמאלה, זה פעולה שיש לה משמעויות מכניות. זאת אומרת, גוף מסוים בעל מסה מסוימת הולך לפה, הולך לשם, במהירות כזאת, במהירות אחרת, על זה שולטים חוקי הפיזיקה. אוקיי? עכשיו אם יש לי בחירה חופשית האם ללכת ימינה או ללכת שמאלה, פירוש הדבר שבהינתן הנסיבות שבהן אני עומד על הצומת, יש לי שתי אפשרויות. אבל הפיזיקה אומרת שאין. הפיזיקה אומרת תן לי את כל הנתונים על המצב ברגע שאני עומד בצומת, הפיזיקה תגיד לי מה אני אעשה. ולכן עקרון הסיבתיות, העיקרון שאומר שלכל דבר יש סיבה, ושבהינתן הסיבה גם יקרה המסובב, העיקרון הזה הוא אני חושב הטיעון הכי חזק לטובת הדטרמיניזם. זה טיעון שלכאורה, לא לכאורה, סותר חזיתית את התפיסה הליברטנית, את התפיסה שיש לנו בחירה חופשית. צריך להבין, בחירה חופשית בהגדרתה זאת חריגה מהפיזיקה. זה לא יכול להיות שזה יתיישב עם הפיזיקה. ומי שמקבל את ההנחות הפיזיקליות, את חוקי הטבע, מי שמקבל את התקפות של חוקי הפיזיקה, לכאורה לא יכול לקבל את זה שיש לנו רצון חופשי. ברגע שאדם עושה משהו זאת פעולה פיזיקלית, אז זה נבע מאיזשהו כוח קודם, ואם היה הכוח הקודם, אז זה מה שהיה כפוי עליו לעשות. הוא לא יכול היה לבחור לעשות משהו אחר, כי חוקי הפיזיקה מכתיבים שזה מה שהוא יעשה. או אם אני אנסח את זה בצורה קצת יותר ציורית, אז אני אומר כך. נגיד שמישהו התגרה בי, ועכשיו יש לי התלבטות האם לתת לו איזשהו אגרוף או להתאפק ולא להגיב. אז זה התלבטות ואני מפעיל בחירה חופשית לפי הליברטן, כן? אני מפעיל בחירה חופשית ואני מחליט האם לעשות את זה או לעשות את זה. כשנתתי לו אגרוף, נגיד שהחלטתי לתת לו אגרוף, מתן האגרוף הזה זה פעולה מכנית. היד שלי זזה. בשביל שהיד שלי תזוז צריך שהשריר יניע אותה. אז גם השריר התכווץ ונמתח. מה כיווץ ומתח את השריר? זרמים חשמליים מהנוירונים, מהעצבים שלנו, נכון? העצבים שלנו הפעילו זרמים חשמליים וזה מתח או כיווץ את השריר. מאיפה באו הזרמים החשמליים האלה? מהמוח. נכון המוח הפעיל שדה חשמלי שהוריד זרם חשמלי דרך העצבים, זה מין חוטי חשמל כאלה שמגיעים מהמוח אל השריר, וזה כיווץ ומתח את השריר וככה נתתי בוקס. עכשיו אני שואל, מה יצר את השדה החשמלי במוח שגרם לזרם הזה? איזושהי פעולה נוירונית של המוח, נכון? זאת אומרת משהו, יש זרמים חשמליים המוח הוא יצור מכני. יש זרמים חשמליים במוח שיצרו שם איזשהו שדה חשמלי שיצר זרם חשמלי בעצבים שמתח כיווץ את השריר שיצר אגרוף חד גדיא חד גדיא, נכון? בסוף בסוף כל העסק הזה הוא שרשרת דטרמיניסטית. גם הזרמים החשמליים במוח הם תוצאה של שדות חשמליים שיש במוח. מה יצר את השדות האלה? חוקי הפיזיקה. שדות חשמליים נוצרים על ידי חוקי הפיזיקה. לכן בסופו של דבר יש פה תהליך שהוא כולו פיזיקלי, כולו מכני, אולי באמצע יש קצת כימיה לא משנה, אבל הוא כולו פיזיקלי ולכן אני יכול ללכת אחורה אחורה כל הזמן, וכל דבר שקרה לבדוק מה הייתה הסיבה הפיזיקלית שגרמה לו, וללכת עד הסוף אחורה, אני אגיע למפץ הגדול. האדם בעצם בכלל לא משחק פה תפקיד. האדם הוא כמו מים בדוגמה הקודמת, הוא נפעל. הוא חלק מהשרשרת הדטרמיניסטית הפיזיקלית הזאת שהתחילה במפץ הגדול ומשם זה מתגלגל עד שהגיע לאגרוף שאני נתתי לזה שעומד מולי. איפה נכנסה הבחירה שלי? איפה יכולתי לשבור את זה? אם הייתי שובר את השרשרת הזאת, פירוש הדבר שבאיזשהו שלב במוח אלקטרון מסוים היה זז ימינה במקום שמאלה, למרות שהשדה החשמלי מנסה לגרום לו לזוז שמאלה. אז חוקי הפיזיקה נשברו. כי חוקי הפיזיקה אומרים שאם השדה החשמלי הוא לשם, אז האלקטרון אמור לזרום לשם לא לשם. זה אומר ששברתי את חוקי הפיזיקה. היא סותרת את עקרון הסיבתיות וסותרת את חוקי הפיזיקה. סותרת את חוקי הפיזיקה שייך למישור המדעי. סותרת את עקרון הסיבתיות, כמו שנראה בהמשך, שייך למישור הפילוסופי. ולכן הדיון הזה הוא דיון בתפר בין המישור הפילוסופי לבין המישור המדעי, ואנחנו נצטרך לטפל בו בזהירות בשני המישורים האלה במקביל. אז את זה מה שאנחנו נעשה בפעם הבאה. אז אני משחרר את המיקרופונים עכשיו, אם יש שאלות אתם מוזמנים. יש פה כל מיני צ'אטים עצבניים, אני לא מסתכל על הצ'אטים תוך כדי הזה, רק אם משהו קופץ לי ואני במקרה רואה אותו, אבל אני כי זה מפריע לשטף של הדיבור. אז מי שרוצה לשאול זה ההזדמנות. הרב?

[Speaker E] כן. זה נכון שהכל, בקשר לדברים האחרונים שאמרת, זה נכון שהכל פיזיקלי, אבל יש החלטה לאיזה חשמל להזרים או לאן להזרים את החשמל מהמוח.

[הרב מיכאל אברהם] אז על זה אנחנו נדבר בפעם הבאה. מה שאתה אומר על פניו לא מתיישב עם מה שאני אמרתי, כי אם זה החלטה איך להזרים, אז יש פה משהו שזורם בלי ששדה יזרים אותו, שדה חשמלי. אז זו סתירה לפיזיקה. אבל נדבר על זה בפעם הבאה, אז בוא נשאיר את זה בינתיים.

[Speaker F] הרב, לי יש איזו שאלה לגבי מה שדיברת על אינטליגנציה של בעלי חיים, מים וכולי. אני אומר אדם דטרמיניסט יגיד שזה אולי נכון שאין למים אינטליגנציה, אבל באותה מידה גם לאדם אינטליגנציה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אמרתי. ברור.

[Speaker F] אוקיי, טוב בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] או שהוא יגדיר אינטליגנציה באופן אחר וזה קיים

[Speaker F] אצל כולם,

[הרב מיכאל אברהם] וגם במים וגם בבן אדם. כן, בדיוק ככה.

[Speaker F] עכשיו יש לגבי, זה אולי תדבר בחלק המדעי, אבל לגבי פתרון משוואות של מים, איך המים פותרים זה, זה בדיוק מה שרוצה לעשות מחשב קוונטי. אני לא יודע אם ייעשה אי פעם דבר כזה, אבל שכאילו שהחישוב…

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב שחישוב קוונטי עד כמה שלפחות אני מבין, לא חושב שחישוב קוונטי פותר את הבעיה הזאת, אבל אני גם לא מומחה וזה גם לא…

[Speaker F] אני לא, אני שמעתי את זה בלי להבין מזה איך זה עובד וכנראה לדעתי זה לא יעבוד, אבל לא משנה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אני לא מבין בזה מספיק כדי לקבוע, אז זה קצת פזיז לקבוע שזה לא יעבוד, צריך לבדוק.

[Speaker G] הרב, סתם הערה בנושא. בוויקיפדיה ראיתי שאפשר לסתור, מקבלים פרס אם פותרים את הבעיה המתמטית, אבל אם סותרים אותה לא מקבלים, למה? כי אפשר עם מחשב להפריך אותה על ידי מקרים פרטניים שאתה מציב במשוואה שם.

[הרב מיכאל אברהם] מה? איזו בעיה מתמטית? לא הבנתי.

[Speaker G] את הבעיה של שאי אפשר לפתור את המשוואות של המים הזורמים.

[הרב מיכאל אברהם] שום בעיה, אי אפשר לפתור את המשוואות האלה בשום מקרה.

[Speaker G] לא, לא הוכיחו שאי אפשר לפתור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הוכיחו. אין, לא דיברתי על הוכחה, על טענה מתמטית, זו טענה אמפירית. אף אדם גאון ככל שיהיה לא מצליח לפתור את זה. זה לא משפט אי קיום של פתרון במתמטיקה.

[Speaker G] לא, חשבתי שאולי ההקשר של המחשב הקוונטי היה בנושא הזה.

[הרב מיכאל אברהם] אה, לא, לא על זה דיברתי, אני מדבר אמפירית. פשוט אנשים מוכשרים לא מצליחים לפתור את זה. לא אמרתי שאין פתרון. אני יכול שאלה בבקשה?

[Speaker B] מה? אני רוצה לשאול שאלה, דוד מדבר. כן כן. בתחילת השיעור אתה דיברת על כך שבבחירה בין שתי הקופסאות אין לי אסטרטגיה, זאת אומרת לא יכולה להיות לי אסטרטגיה, ולכן משהו משובש בהנחות. ופה אני לא כל כך מבין למה היעדר אסטרטגיה הוא שקול לפרדוקס או לסתירה. אני בתורת המשחקים מכיר הרבה מאוד מצבים שאין אסטרטגיה.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אבל זה משהו אחר. כשאין אסטרטגיה זה בסדר גמור, יש משחקים שאין להם פתרון. אבל במקום שבו פה אני מדבר שיש אסטרטגיה, יש לי שיקולים לטובת האסטרטגיה הזאת שהם שיקולים מכריעים, לוגיים, שהאסטרטגיה הזאת חייבת להיות נכונה, ובו זמנית שיקולים שהאסטרטגיה הזאת חייבת להיות נכונה. זה סתירה. אתה מדבר על מצב שבו אין לי שיקולים לטובת שום צד. בסדר, זה אפשרי, אבל פה אני מדבר שיש לי שיקול מכריע לטובת שני הצדדים.

[Speaker D] אוקיי, תודה. זה סתירה למעשה. כן.

[הרב מיכאל אברהם] תודה. אתה צודק, זה לא אין אסטרטגיה אלא יש שתי אסטרטגיות סותרות.

[Speaker H] ובאותו הדבר, אם המבט הוא מדעי, אז אין סתירה, זה אין אסטרטגיה, זה בא מתנאי התחלה. איזו קופסה שאני בוחר זה בא מתנאי התחלה, זה לא בא מאסטרטגיה.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אבל תנאי התחלה ידועים. ידועים לך. אתה הכל יודע על הסיטואציה. מה הבעיה? עכשיו תחליט. יש לך אסטרטגיה, תחליט.

[Speaker H] אבל אין תחליט, זה בא מחוקי ניוטון או משהו, המבט המדעי.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אם אתה מניח שזה עולם דטרמיניסטי, בסדר גמור, אתה צודק. אבל זה השאלה. אמרתי, או שאתה מניח שהעולם הוא דטרמיניסטי ואז הבעיה לא מתעוררת, או שאתה מניח שהעולם הוא ליברטני אבל אז יש פה איזושהי בעיה, אז לא יכול להיות קיים נביא כזה. אוקיי, עוד מישהו? דרישת שלום מאורי שילד. מה? לא שומע? דרישת שלום מאורי שילד. תודה רבה, דרישת שלום בחזרה. אוקיי, אז אנחנו עוצרים כאן.

[Speaker C] רגע הרב, שאלה. מה? שאלה קטנה הרב. כן כן. רציתי לשאול, אמרת לגבי המים שכאילו שהם אינטליגנטיים בגלל שהם מצליחים לפתור משוואות. רציתי לשאול, נגיד כדורסלן שהוא מקצוען אבל הוא טיפש, איך הוא יכול לעשות חישובים של…

[הרב מיכאל אברהם] האמת שזאת שאלה נהדרת, שאלה נהדרת. אני פעם כתבתי על זה טור באתר שקצת נגע בזה, זה לא היה ממש עליה, אבל זה קצת נגע בזה, זאת שאלה שמטרידה אותי המון זמן. ובאמת איכשהו לברון ג'יימס נראה לי גאון. זאת אומרת, ראיית המשחק שלו היא גאונית. אני אוהב כדורסל פשוט אז אני משתמש בכדורסל ולא בכדורגל, אבל אומרים שגם בכדורגל יש כאלה, זה אני פחות מכיר. אבל מצד שני יש בהחלט מקום לומר שזה גאונות מהסוג שיש למים. זאת אומרת, הוא בנוי באופן כזה שיש לו אינסטינקטים מצוינים. השאלה אם אינסטינקטים זאת אינטליגנציה. אינסטינקטים במובן זה הוא מתנהג כמו מים. נגיד מערכת א' של דניאל כהנמן ולא מערכת ב', כן? אז ההתנהלות הלא הלא מודעת שלנו, האינסטינקטיבית שלנו, לפעמים מביאה אותנו לתוצאות הרבה יותר טובות מאשר ההתנהלות המודעת. האם זה נקרא שיש לנו אינטליגנציה? אני חושב שלא, כי זאת אינטליגנציה שהיא מוטמעת בנו כמו במים כמו במכשיר. עכשיו השאלה אם כדורסלן מקבל החלטות, זה שיקול דעת, או שזה חישוב אוטומטי. לא יודע איך מכריעים את השאלה הזאת, לא יודע. זו שאלה מצוינת, אני לא יודע לענות עליה.

[Speaker C] הרב, זה לדעתי זה יותר ממים כי מים נדחפים על ידי כל מיני כוחות אבל הוא ממש בוחר, הוא מסתכל על המטרה ומחשב… זאת השאלה.

[הרב מיכאל אברהם] יש אפשרות לומר שהוא לא נדחף אלא או נגיד אחרת, גם הוא נדחף על ידי הזרמים החשמליים במוח שלו, בדיוק כמו המים. רק המוח שלו בנוי בצורה כזאת שהוא נותן לו תמיד את הזרמים החשמליים הנכונים, לכן הוא רואה את המשחק מצוין ותמיד מגיב נכון, ואז הוא ממש כמו מים. כן. טוב

[Speaker C] תודה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זהו? טוב, אז שבת שלום ולהתראות. תודה רבה.

[Speaker D] שבת שלום.