אמונה – שיעור 29
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- טיעונים חושפים ותיאולוגיה מול פילוסופיה
- אמון בחושים כהנחה מחייבת אמונה באלוקים
- כיוון ההיסק הלוגי: מהרישא לסיפא מול מהסיפא לרישא
- יום, קאנט, ואי-היכולת לבסס את הנחות היסוד של המדע
- החלוקות של קאנט: אפריורי/אפוסטריורי ואנליטי/סינתטי
- חוקי טבע כמשפטים סינתטיים אפריוריים ובעיית האינדוקציה
- קוונטים, יחסות, והטענה שכל תיאוריה היא הכללה כללית
- גרף הכוח-תאוצה: מהתצפיות לקו החוק והבחירה בפשטות
- אקטואליזם ואינפורמטיביזם אצל זאב בכלר
- פרשנות פופריאנית: אפשר להפריך אך אי אפשר להוכיח
- טענת ההכרעה האמפירית נגד אקטואליזם דרך הצלחת ניסויים
- חוקי ניוטון, קירוב, ונכונות מעשית
- הרחבת הבעיה לכל ההכרה והקבלה לריצ'רד טיילור
- הוגו ברגמן, היעדר תשובה פילוסופית, והטענה התיאולוגית
- אמונה, מדע, וביקורת על “ברלנד” כדוגמה
סיכום
סקירה כללית
הדובר מציג “טיעונים חושפים” כטיעונים תיאולוגיים במובן הלוגי, שבהם מתחילים ממסקנות שנתפסות כנכונות ומנסים לחשוף אילו הנחות סמויות מחויבות כדי להצדיק אותן, בניגוד ל“טיעונים פרגמטיים” שנועדו להגיע למסקנות נוחות. הוא טוען שהאמון בחושים ובתבונה, ובפרט היכולת של המדע להכליל מתצפיות לחוקי טבע, מחייבים הנחות שאינן נובעות מתצפית בלבד, ומנסח זאת דרך קאנט ושאלת המשפטים הסינתטיים האפריוריים. מתוך ניתוח ההבדל בין “אקטואליזם” ל“אינפורמטיביזם” הוא טוען שהמדע בפועל מתנהג כאילו חוקי הטבע נותנים מידע אמיתי על העולם ולא רק ארגון נוח של נתונים, ושזו עובדה שדורשת הסבר. הוא מסיים בטענה שהפתרונות הפילוסופיים נותרים חסרים אצל הוגו ברגמן, ושבעיניו אמונה באלוקים היא הבסיס היחיד שיכול לתת מענה, לא כהוכחה אלא כחשיפה לכך שהשומע כבר מניח זאת.
טיעונים חושפים ותיאולוגיה מול פילוסופיה
הדובר מגדיר “תיאולוגי” כסוג לוגיקה ולא כעיסוק ישיר באלוקים, ומביא הלצה שלפיה פילוסופיה גוזרת מסקנות מהנחות ותיאולוגיה גוזרת הנחות ממסקנות. הוא מציג את אנסלמוס כמי שמתחיל מתפילה לפני הוכחת קיום האל, וטוען שהמהלך מודע למעגליות ומכוון לחשוף אותה. הוא טוען שחלק גדול מן הפילוסופיה פועל בפועל בלוגיקה תיאולוגית, משום שהיא נאחזת במסקנות מסוימות ומחפשת הנחות שיצדיקו אותן. הוא מבחין בין טיעונים חושפים לבין טיעונים “פרגמטיים” שהוא רואה כמילת גנאי, ומדגיש שהמסקנה שממנה הוא יוצא נתפסת אצלו כנכונה ולא כנוחה.
אמון בחושים כהנחה מחייבת אמונה באלוקים
הדובר טוען שאם אדם מאמין שהחושים משקפים את המציאות, הוא בהכרח מחזיק במובלע באמונה באלוקים. הוא מציג זאת לא כהמצאה של אלוקים כדי לאפשר חיים רצויים, אלא כמהלך שבו מתחילים מן האמון האינטואיטיבי בחושים ושואלים אילו הנחות יכולות להוליד אמון כזה. הוא טוען שרק קיומו של אלוקים יכול לשמש הנחה שמבססת את המסקנה שהחושים אמינים. הוא מגדיר טיעון חושף כטיעון שלוקח מסקנה שנתפסת נכונה ומנסה לחשוף את ההנחות הבלתי-מודעות שמאפשרות להחזיק בה.
כיוון ההיסק הלוגי: מהרישא לסיפא מול מהסיפא לרישא
הדובר מדגים גרירה לוגית בסכימה “אם A אז B” ומבחין בין היסק קדימה שבו מסיקים את B מתוך A לבין היסק אחורה שבו מסיקים את ¬A מתוך ¬B. הוא קובע ששני הכיוונים תקפים לוגית באותה מידה, אך הראשון הוא טיעון פילוסופי מסיק והשני הוא טיעון תיאולוגי/חושף. הוא נותן דוגמה מפורמלת: אם אין אלוקים אין אפשרות לתת אמון בחושים, ואם מחזיקים באמון בחושים אז המסקנה היא שיש אלוקים. הוא מייחס לקאנט את הצבת האפשרות הזו על השולחן ואת ההכרה בכך שטיעונים רבים בפילוסופיה הולכים “אחורה” מן המסקנה אל ההנחות.
יום, קאנט, ואי-היכולת לבסס את הנחות היסוד של המדע
הדובר מרחיב מן הדוגמה של העיניים לכל מערכת ההכרה והחשיבה, ושואל מי אמר שהמערכת החושית אינה “סרט מטריקס”. הוא מציג את דייוויד יום כפי שקאנט מציג אותו: עקרונות כמו אינדוקציה וסיבתיות הם הנחות יסוד שאין אפשרות לבססן על ניסיון, ובכל זאת המדע תלוי בהן. הוא מתאר את קריסת היומרה האמפיריציסטית הטהורה בכך שגם היא נשענת על תשתית רציונליסטית שאינה תוצר של תצפית. הוא טוען שההבחנה בין רציונליזם לאמפיריציזם מתבררת כמלאכותית משום שהמדע התצפיתי לכאורה מניח עקרונות מחשבתיים שאינם תצפיתיים.
החלוקות של קאנט: אפריורי/אפוסטריורי ואנליטי/סינתטי
הדובר מציג את הציר האפיסטמי בין אפריורי לאפוסטריורי ואת הציר הלוגי בין אנליטי לסינתטי. הוא מדגים משפט אנליטי דרך “כל רווק אינו נשוי” ומשפט סינתטי דרך טענות עובדתיות כמו גובהו של מוישה. הוא טוען שלפני קאנט נתפסו שתי החלוקות כחופפות: אנליטי הוא אפריורי וסינתטי הוא אפוסטריורי. הוא מייחס לקאנט את הניסוח המאחד של תהיות יום לשאלה אחת: האם ייתכנו משפטים סינתטיים אפריוריים, כלומר טענות שמוסיפות מידע על העולם אך אינן ניתנות לביסוס תצפיתי בלבד.
חוקי טבע כמשפטים סינתטיים אפריוריים ובעיית האינדוקציה
הדובר קובע שחוקי טבע נראים כאילו נובעים מתצפית אך בפועל הם הכללות מעבר למקרים שנצפו. הוא משתמש בחוק הגרביטציה של ניוטון כדוגמה לכך שחוק כללי טוען על כל המקרים אף שלא ראינו את כולם. הוא מסביר שהמעבר מן המקרים הפרטיים לחוק הכללי נשען על אינדוקציה, ולכן בעיית האינדוקציה של יום היא מקרה פרטי של בעיית הסינתטי אפריורי של קאנט. הוא מדגיש שחוק טבע הוא סינתטי משום שאינו יוצא מניתוח המושגים, והוא אפריורי במובן שהתצפית לבדה אינה מתקפת את הכלליות שלו.
קוונטים, יחסות, והטענה שכל תיאוריה היא הכללה כללית
הדובר טוען שתורת הקוונטים אינה יוצאת ישירות מניסוי בודד אלא מהכללות של ניסויים רבים, ולכן היא נתונה לביקורת כמו כל תיאוריה כללית. הוא מזכיר שאיינשטיין לא האמין בקוונטים ושגם היום לא כל הבעיות נפתרו, כולל אי-החיבור בין קוונטים ליחסות. הוא משתמש בכך כדי להדגיש שכל תיאוריה בעולם היא משפט סינתטי אפריורי במובן שהיא טענה כללית החורגת מן התצפיות הישירות. הוא טוען שהשאלה הקאנטיאנית מתורגמת לשאלה האם ניתן לצבור מידע על העולם ולהאמין למידע המצטבר, משום שהמדע נמצא בהכללה ובניבוי על מה שלא נצפה.
גרף הכוח-תאוצה: מהתצפיות לקו החוק והבחירה בפשטות
הדובר מתאר ניסוי שבו מודדים כוח מול תאוצה ומקבלים נקודות תצפית בדידות, ומדגיש שחוק הטבע אינו אוסף הנקודות אלא הקו הכללי שמחבר אותן ומאפשר ניבוי לנקודות שלא נמדדו. הוא שואל מדוע לבחור קו ישר ולא קו מקווקו עקום שעובר גם הוא דרך הנקודות, ומראה שכל מספר סופי של נקודות מאפשר אינסוף קווים מתאימים. הוא מציג את התער של אוקאם כהעדפה של התיאוריה הפשוטה יותר, משום שלקו ישר יש פחות פרמטרים מאשר לעקומים מורכבים. הוא טוען שהעדפת הפשטות היא סטייטמנט על האדם ועל מבנה חשיבתו, ומנסח את הבעיה כשאלה מדוע הפשטות בעינינו מתבררת כקריטריון לנכונות בעולם.
אקטואליזם ואינפורמטיביזם אצל זאב בכלר
הדובר מביא את זאב בכלר ואת ספרו “שלוש מהפכות קופרניקניות” ומציג את שני המונחים שהוא משתמש בהם: אינפורמטיביזם ואקטואליזם. הוא מגדיר אינפורמטיביזם כעמדה שלפיה החוק הכללי מכיל אינפורמציה אמיתית על העולם, ואקטואליזם כעמדה שלפיה רק הנתונים האקטואליים הם מידע מדעי והחוק הכללי הוא ארגון נוח של העובדות על ידי האדם. הוא טוען שבכלר נלחם באקטואליזם לטובת אינפורמטיביזם אך אינו מספק בסיס שמצדיק אינפורמטיביזם, אלא בעיקר מסביר מדוע האקטואליזם אינו מוצא חן בעיניו. הוא מתאר את האקטואליזם כטענה חזקה שלפיה אין הצדקה להחזיק בקו ישר יותר מאשר בקו עקום כאשר שניהם מתאימים לנתונים.
פרשנות פופריאנית: אפשר להפריך אך אי אפשר להוכיח
הדובר טוען שניסוי חדש יכול להפריך קו מסוים אך לא יכול להכריע מהו הקו הנכון היחיד, משום שתמיד יישארו אינסוף תיאוריות אפשריות העוברות דרך כל הנקודות שנמדדו. הוא מקשר זאת להפרכה של פופר: אפשר להפריך תיאוריה מדעית אך אי אפשר להוכיח תיאוריה מדעית. הוא מדגיש שבמישור הפרקטי אקטואליסט ואינפורמטיביסט פועלים אותו הדבר—מבצעים ניסויים, זורקים תיאוריות שנכשלו, וממשיכים עם תיאוריה פשוטה—ומכאן שהוויכוח נתפס כפילוסופי. הוא מוסיף שהוא מבקש להגן על האינפורמטיביזם גם באופן מדעי ולא רק פילוסופי.
טענת ההכרעה האמפירית נגד אקטואליזם דרך הצלחת ניסויים
הדובר מציע לבחון לא את תוכן התוצאות אלא את עצם העובדה שניסויים רבים מאשרים היפותזות קיימות בשיעור שאינו אפסי. הוא טוען שאם אקטואליזם נכון והקו הישר אינו סביר יותר מכל קו אחר, אז הסיכוי שתוצאה עתידית “תיפול” על ההמשך של הקו הפשוט הוא אפס, ולכן שיעור ההצלחות של ניסויים מאששים היה אמור להיות אפסי. הוא טוען שהמציאות הפוכה, משום שהמדע מתקדם, תיאוריות מחזיקות מעמד, ובונים איתן טכנולוגיות, ולכן אקטואליזם “מקבל מכות אמפיריות” מעצם הצלחת הניסויים. הוא מסיק שהאינפורמטיביזם מתאר עובדה מפתיעה: הבחירה בפשטות אינה רק נוחה אלא גם “עובדת” בסיכוי לא רע, ולכן יש כאן “נס שדורש הסבר” מדוע מבני החשיבה שלנו מתאימים לעולם.
חוקי ניוטון, קירוב, ונכונות מעשית
הדובר טוען שחוקי ניוטון “נכונים לגמרי” בתחומי מהירויות ומסות יומיומיים, גם אם במהירויות גבוהות הם קירוב שמידרדר. הוא מגדיר “נכון” כחוק שמתאר נכון את המציאות בתחום תוקפו, ומקביל זאת לכך שקו ישר יכול להיות החוק הנכון בתחום מסוים אף שהקו “מתעקם” באזורים קיצוניים. הוא טוען שהשאלה האפיסטמולוגית מתחדדת: מדוע הפשטות בעינינו היא קריטריון לנכונות, ומדוע ההכללות שלנו אינן ירייה באפלה אף שהן אינן ודאיות.
הרחבת הבעיה לכל ההכרה והקבלה לריצ'רד טיילור
הדובר משווה את שאלת קאנט לשאלה של ריצ'רד טיילור על הראייה, ומכליל אותה מן העיניים לכלל החושים ולכלל עקרונות התבונה. הוא קובע שהאדם מביא “מהבית” כלים הכרתיים ומחשבתיים שאינם נלמדים מהניסיון, ובכל זאת נותן בהם אמון כאילו הם משקפים את המציאות עצמה, ולעיתים נראה שזה גם עובד. הוא מסמן את אבולוציה כפתרון מתבקש אך דוחה את הדיון בה להמשך. הוא מנסח את השאלה הכללית כך: למה האופנים שבהם האדם תופס את העולם וחושב עליו אמינים, ולמה אפשר להאמין למידע שהוא צובר על העולם.
הוגו ברגמן, היעדר תשובה פילוסופית, והטענה התיאולוגית
הדובר מביא את הוגו ברגמן וספרו “מבוא לתורת ההכרה”, וטוען שברגמן סוקר תשובות פילוסופיות רבות אך נותר עם מסקנה שאין תשובה מספקת, למעט ראיית הדבר כהנחה מתודולוגית יעילה. הוא טוען שהאופציה הזו דומה לאקטואליזם ואינה מתיישבת עם העובדה שהמדע מצליח בפועל. הוא מציב את טענתו האישית שלפיה אמונה באלוקים היא הבסיס היחיד שיכול לתת מענה, אך מדגיש שהמהלך שלו אינו “מוכיח” את קיום אלוקים אלא “מראה” שהאדם כבר מניח אותו במובלע. הוא מדגים זאת דרך הדבקות בחיפוש “יוניפייד פילד תיאורי” והנכונות להשקיע מיליארדים מתוך אמונה שיש חוק אחד מאחד ולא אוסף חוקים מקריים.
אמונה, מדע, וביקורת על “ברלנד” כדוגמה
הדובר מציג התנגדות שלפיה המדע מסלק מה שלא מתאים למציאות בעוד מאמין מגיע ל“אין כניסה” ומתרץ באמירה שלא הכל מבינים, ומביא דוגמה אקטואלית של “ברלנד” ועדתו. הוא טוען שהביקורת על חסידי ברלנד אינה צריכה להישען על “אין ביסוס אמפירי”, משום שטענה דומה אפשר להפנות גם כלפי חוקי המדע במובן של אי-יכולת להוכיח הכללות. הוא טוען שההבדל העיקרי הוא שהם “לא צודקים”, ולא שהשיטה שלהם אינה אמפירית, ומסיק שקיים במדע מרכיב של אמונה שנראה רציונלי יותר מסיבות אחרות. הוא מסיים בקישור לרעיון של “אין הסתר פנים” ובטענה שמתוך האמון במה שנראה ונחשב ניתן “לגלות את הקדוש ברוך הוא מאחורי מה שאנחנו רואים,” ומצהיר שהמשך הדיון וההבחנה בין השאלה הפילוסופית לתיאולוגית יימשכו בפעם הבאה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אני אנחנו בעצם נמצאים בשלב הרביעי של המהלך וזה הראיות הטיעונים החושפים, התיאולוגיים סו קולד, כן כשהמונח תיאולוגי בהקשר הזה זה כמובן לא בגלל שאנחנו עוסקים באלוקים אלא בגלל סוג הלוגיקה שאנחנו משתמשים בו וזה ההלצה שאיתה פתחתי נדמה לי את החלק הזה. אמרתי שפעם שמעתי מישהו ששואל מה ההבדל בין תיאולוגיה לבין פילוסופיה? שהפילוסופיה לוקחת הנחות וגוזרת מהן מסקנות ותיאולוגיה לוקחת מסקנות וגוזרת מהן הנחות. כן התיאולוגים בעצם הרי מתחילים בזה שאלוקים קיים ואז מחפשים הנחות שיצליחו להוכיח את קיומו בבסיסן. אצל אנסלמוס זה על השולחן, ראינו את זה בתחילת המהלך השלב הראשון, שהוא מתפלל לקדוש ברוך הוא לפני שהוא ניגש להוכיח את קיומו. אי אפשר להניח שהוא לא היה מודע לעלולתיות של העניין ולכן אני חשבתי שלהפך הוא בדיוק את זה מה שהוא בא להגיד. בכל אופן אז הטענה שלי זה שהרבה מאוד מהפילוסופיה גם היא בעצם פועלת עם לוגיקה תיאולוגית. אתה בעצם רוצה להחזיק במסקנות מסוימות ומחפש הנחות שעל בסיסן אפשר יהיה להצדיק את המסקנות האלה וזה בעצם מה שקראתי טיעונים חושפים. מה ההבדל בינם לבין טיעונים פרגמטיים שזה מילת גנאי בעיניי? שטיעון פרגמטי לוקח טיעון ומשתמש בו כדי להגיע למסקנה שנוחה לי או אינטרסנטית מתאימה לי או משהו כזה. אני לא מדבר על זה, אני מדבר על מסקנה שאני חושב שהיא נכונה לא שהיא נוחה לי ואני שואל את עצמי אוקיי אם אני חושב שהיא נכונה מה זה בעצם אומר שאני מניח במובלע? אז אני אומר אם אני מניח אם אני חושב שהחושים שלי משקפים את המציאות למשל, אני אעשה פה מיוט, אם אני חושב שהחושים שלי משקפים את המציאות דיברנו על הראייה אבל זה נכון לכולם, אז הטענה שלי שבהכרח אני במובלע מאמין באלוקים. זה לא שאני המצאתי את אלוקים כדי לאפשר לעצמי להאמין לחושים כמו שמאמינים כמו שמאשימים אותי הפרגמטיסטים או סליחה מאשימים אותי בפרגמטיזם. כאילו אני בעצם לא מאמין באלוקים אני ממציא אותו כדי שיאפשר לי לחיות חיים שאני רוצה לחיות. לא, אני רוצה לטעון טענה אחרת יכול להיות שאני משקר אבל הטענה שאותה אני טוען אני רוצה לטעון טענה שונה. הטענה שלי אומרת אני באמת מאמין לחושים שלי לא שאני רוצה להאמין לחושים שלי אני חושב שהם אמינים. עכשיו אני שואל את עצמי אוקיי אם אני חושב שהם אמינים מה בעצם מונח ברקע? אילו הנחות יכולות בכלל להוביל אותי למסקנה הזאת? והטענה שלי שרק קיומו של אלוקים יכול להוביל אותי למסקנה הזאת, עוד לא הגעתי למסקנה הזאת אני עוד אגיע אליה עוד מעט אבל זאת בעצם הטענה ולכן אני קורא לזה טיעון חושף. הטיעון הזה לוקח מסקנה שאני יודע שהיא נכונה ומנסה לחשוף מה הן ההנחות שאני מניח במובלע שאני לא תמיד אפילו מודע להן אבל הן בעצם חייבות להימצא שם כי אחרת לא הייתי יכול להחזיק במסקנה הזאת. ועוד פעם אני מחזיק במסקנה הזאת כי היא נכונה לא כי היא נוחה לי או כי אני רוצה אותה. אני חושב שהיא נכונה אינטואיטיבית ברור לי שהיא נכונה ואז אני שואל את עצמי מה הרקע שיכול לבסס מסקנה מהסוג הזה? זה מה שאני קורא טיעון חושף. לפחות מאז קאנט, זה היה גם לפניו אבל הוא שם את זה על השולחן, לפחות מאז קאנט הפילוסופים מודעים לזה שהרבה מאוד מהטיעונים שלהם גם הם טיעונים תיאולוגיים או חושפים ולא טיעונים פילוסופיים. הם הולכים מהמסקנה ומחפשים את ההנחות שיכולות להניב את המסקנה הזאת. הדגמתי את זה אם אתם זוכרים דרך גרירה לוגית כן אם איי גוררת בי. אז אם איי גוררת בי אז אני יכול ללכת בשני כיוונים: אם איי נכון אז אני יכול להוכיח שבי נכון כי הרי איי גוררת בי. אבל אם איי גוררת בי אני יכול גם ללכת בכיוון הפוך: אם בי לא נכון אז אני יכול להוכיח שגם איי לא נכון כי אם היה איי אז הוא היה גורר את בי ואני הרי מחזיק בלא בי. אז מה ההבדל? אם אני הולך מאיי לבי מהרישא אל הסיפא זה טיעון פילוסופי. אם אני הולך מהסיפא אל הרישא זה טיעון תיאולוגי כי אני בעצם יש לי לא בי ואני שואל את עצמי אוקיי מה יכולה להיות ההנחה שממנה אני גורר את המסקנה לא בי? ההנחה יכולה להיות רק לא איי. למשל אם אני נצרין את זה במפורש, נגיד נפרמל נצרין זה בעברית נפרמל, נגיד נגיד שאני חושב שהחושים הם אמינים משקפים לי טוב את המציאות. עכשיו ברקע יש לי גרירה שבה אני משוכנע שמה? שאם אין אלוקים אין אפשרות לתת אמון בחושים. זאת אומרת לא בי. אז אם איי גורר את בי ואני מחזיק בלא בי, המסקנה היא לא איי. זאת אומרת לא נכון שאין אלוקים, יש אלוקים. מבינים? זאת אומרת בעצם ההליכה מהסוף אל ההתחלה היא תקפה לוגית בדיוק כמו ההליכה מההתחלה אל הסוף. אין הבדל בין להוכיח מאיי את בי לבין להוכיח מלא בי את לא איי. שניהם מניחים את הגרירה שאם איי אז בי. ועדיין אני יכול ללכת או קדימה או אחורה. קדימה זה טיעון מסיק, אני מסיק את בי מתוך איי, ואחורה זה טיעון חושף. אם אני מחזיק בלא בי, הרי לא בי הוא המסקנה של לא איי, אז אני אומר אז כנראה שלא איי, אני בעצם מחזיק במובלע בלא איי. אוקיי? זה הליכה אחורה והיא תקפה לוגית בדיוק באותה מידה. והראשון ששם את זה, הלוגיקה של זה היא מאוד פשוטה כמובן, לא כאן תמצאו אותה, אבל הפילוסוף הראשון או המרכזי ששם על השולחן את האופציה הזאת והראה שטיעונים פילוסופיים הם בעצם הולכים אחורה הרבה פעמים ולא קדימה כמו שפילוסופים משלים את עצמם זה קאנט. ואני אגיע לזה עכשיו בדיוק במהלך שלנו. הטענה שלי בעצם הייתה שמעבר לדוגמה של העיניים שריצ'רד טיילור השתמש בה כדי להוכיח את קיומו של אלוקים, אני טענתי שאני מרחיב את זה לכלל מערכת ההכרה והחשיבה שלנו. אז התחלתי במערכת ההכרה ואמרתי שזה נכון לא רק לעיניים אלא לכל החושים. בעצם מי אמר לי שכל המערכת החושית שלי זה לא איזה סרט מטריקס כזה שאני חי בתוכו? מי אמר שזה באמת מערכת שמשקפת לי נכון באופן אמין את המציאות שבחוץ? ואחרי זה אמרתי הרחבתי את זה עוד יותר ואמרתי שזה, אלה היו הטענות של יום כפי שהציג אותן קאנט. הוא אומר בעצם כל הנחות היסוד של החשיבה שלנו, כמו עיקרון האינדוקציה, עיקרון הסיבתיות, כל מיני הנחות בסיסיות בחשיבה המדעית או בכלל בחשיבה שלנו, אלה הנחות שאין אפשרות לבסס אותן. לא על ניסיון ולא בשום צורה אחרת. ועדיין אנחנו משתמשים בהם. לא רק שאנחנו משתמשים בהם, אלא המדע, שהוא כאילו התחום התצפיתי שאנחנו לומדים אותו מהניסיון, בעצם מבוסס גם עליהם. בלעדיהם אין מדע. ולכן דייוויד יום שהיה אמפיריציסט, כן? מדען מדעניסט, לא מדען אלא מישהו שמאוד מאמין במדע ורק במדע, רק בתצפית, פתאום שם לב שהמתודה המדעית מניחה המון הנחות שאין להן בסיס תצפיתי. כמו עיקרון האינדוקציה ועיקרון הסיבתיות שאלה שתי הדוגמאות הבולטות שלו. ואז בעצם הוא שואל את עצמו רגע, אז מה נשאר מהאמפיריציזם שלי? מהדבקות שלי בתצפית? בעצם בסוף בסוף אני עדיין נשאר עם עקרונות שהם מחשבתיים שהם לא יוצאים מתצפית. או במילים אחרות לא הצלחנו להרוס את הרציונליזם. האמפיריציזם ניסה להרוס את הרציונליזם. רציונליזם זה התבססות, רציונליזם בפילוסופיה זה התבססות על חשיבה. אמפיריציזם זה התבססות על תצפית. עכשיו האמפיריציזם החליף את הרציונליזם במאתיים שנה הראשונות של העת החדשה. אחרי מאתיים שנה דייוויד יום בעצם מגלה שהמלך הוא עירום. שגם האמפיריציזם כביכול התצפיתי יושב על איזושהי תשתית רציונליסטית, תשתית שהיא תוצאה של חשיבה שאין לה בסיס תצפיתי. ולכן ההבחנה בין רציונליזם לבין אמפיריציזם היא מלאכותית. עכשיו דייוויד קאנט בעצם מנסח את התהיות של יום וזה התחלתי בפעם הקודמת. הוא בעצם אומר יש, הוא רוצה לכלול את כל התהיות של יום בתוך טיעון אחד שכל השאר הם רק דוגמאות פרטיות שלו. וזה היופי בניתוח הקאנטיאני. זאת אומרת הוא בעצם לוקח את כל התהיות של יום ושל רבים אחרים ושם אותם תחת דפוס אחד שמציג את כולם. כולם דוגמאות פרטיות שלו. הוא אומר כך, אני מחלק את זה עוד אמרתי נדמה לי, אני מחלק את הטענות שאנחנו משתמשים בהן שתי חלוקות על שני צירים. ציר אחד זה הציר האפיסטמי ההכרתי, כן? איך אני יודע שהטענה הזאת נכונה? בתצפית או רציונליסטית או אמפיריציסטית, כן? בתצפית או מתוך חשיבה בלבד. אז זה ההבחנה בין האפריורי לאפוסטריורי. בין כן, בין האפריורי לאפוסטריורי. אפריורי זה שאני יודע את זה ללא תצפית, זה קודם לתצפית, ואפוסטריורי זה מה שנודע לי מתצפית. זאת חלוקה על הציר האפיסטמי ההכרתי. ויש חלוקה על הציר הלוגי. החלוקה על הציר הלוגי מחלקת את… את הטענות לטענות סינתטיות ואנליטיות. טענות אנליטיות זה טענות שהן תוצר של ניתוח המושגים שמעורבים בהן. כל רווק אינו נשוי. או מוישה הוא רווק לכן הוא לא נשוי. מה זה אומר? אני לא צריך איזושהי תצפית או עובדות נוספות על מוישה כדי להבין שהוא לא נשוי. אם אני יודע שהוא רווק, הניתוח של המושג רווק אומר לי שהוא לא נשוי. לכן זה משפט אנליטי. מספיקה אנליזה של המושג רווק כדי לתת לי את התוצאה שהוא לא נשוי. אז זה נקרא משפט אנליטי, משפט מנתח. משפט מרכיב, סינתטי, זה משפט שדורש עוד עובדות כדי להגיע אל המסקנה. נגיד מוישה הוא בגובה מטר שמונים. מוישה הרווק הוא בגובה מטר שמונים. זה שהוא רווק לא אומר שהוא בגובה מטר שמונים. בשביל לדעת שהוא בגובה מטר שמונים אני צריך להרכיב פה, לעשות סינתזה לעוד עובדות חוץ ממה שנמצא בהגדרה של המושגים, של רווק, של מוישה, שמחוץ להגדרה. זה לא מספיק לנתח את המושג עצמו, את ההגדרה שלו, אני צריך להוסיף עוד עובדות. אז זה החלוקה על הציר הלוגי בין משפט אנליטי למשפט סינתטי. עד קאנט לכאורה זה שתי חלוקות בלתי תלויות, זה אפיסטמי וזה לוגי. זה השאלה איך אני יודע שזה נכון וזה השאלה מה מבנה המשפט, האם הוא מבנה מנתח או מבנה מרכיב. אבל עד קאנט כולם חשבו, בלי לתת לעצמם דין וחשבון כי המושגים עוד לא היו קיימים, אבל קאנט טוען שעד זמנו בעצם שתי החלוקות האלה נתפסו כחלוקות מקבילות או זהות. כל משפט אנליטי הוא אפריורי וכל משפט אפריורי הוא אנליטי. והפוסטריורי וסינתטי כמובן. מה זאת אומרת? למשל כשאני אומר שמוישה הרווק הוא לא נשוי אז זה משפט אמרנו אנליטי, אבל ברור שהוא גם אפריורי. מה זאת אומרת? אני לא צריך תצפית כדי להסיק את המסקנה שהוא לא נשוי. מספיק לי לדעת שהוא רווק ומתוך ההגדרה הזאת אני כבר יודע. אז אם זה יוצא מניתוח של ההגדרה ברור שזה לא צריך תצפית. כי ניתוח של ההגדרה או הליך חשיבתי יספיק, לא צריך הליך תצפיתי. לכן כל משפט אנליטי הוא אפריורי. אבל גם כל משפט אפריורי הוא אנליטי. זאת אומרת משפט שאני יודע אותו ללא תצפית הוא כנראה משפט מנתח, למה? כי אם הוא לא משפט מנתח, אם העובדות לא נמצאות בתוך ההגדרה של המושגים, אז איך אני יודע אותו? רק מתצפית, תצפית שתיתן לי עובדות נוספות. אבל אם זה ללא תצפית אז כנראה זה משפט מנתח. לכן בעצם יש סינונימיות, חפיפה בין ההבחנות בשני הצירים, הציר הלוגי והציר האפיסטמי. כל שתחשבו על זה תראו, כל משפט סינתטי שתחשבו עליו יהיה אפוסטריורי וכל משפט אפוסטריורי יהיה סינתטי וכן הלאה. זאת אומרת זה אחרי שחושבים על זה זה מאוד ברור שאלה חלוקות חופפות. עכשיו קאנט בעצם טוען את הטענה הבאה, הוא אומר שכל השאלות של יום מתנקזות לניסוח אחד והניסוח הוא האם יתכנו משפטים סינתטיים אפריוריים. זאת אומרת קטגוריה ששוברת את החפיפה בין שתי החלוקות. אתם מבינים? משפט סינתטי אמור להיות אפוסטריורי. משפט אפריורי אמור להיות אנליטי לא סינתטי. אבל אומר קאנט לא, יש קטגוריה שלישית והחלוקות האלה הן לא חופפות. זה חידושו העיקרי של קאנט. החלוקות האלה לא חופפות. יכולים להיות משפטים שהם סינתטיים מצד אחד ואפריוריים מצד שני. על הציר הלוגי הם סינתטיים ועל הציר האפיסטמי הם אפריוריים. מה זאת אומרת? ניקח כמה דוגמאות. חוקי הטבע למשל, חוקי הטבע האמפיריציסטים חיים באשליה שזה תוצאה של תצפית. אבל כמו שדייויד יום בעצמו אמפיריציסט הצביע בצדק זה לא נכון. כי התצפיות הן תצפיות על כמה מקרים שראיתי, אבל חוק הטבע טוען טענה על כלל המקרים. כל שתי מסות מושכות זו את זו בכוח שפרופורציונלי הפוך לריבוע המרחק, חוק הגרביטציה של ניוטון. לא ראינו את כל המסות בעולם, ראינו כמה דוגמאות. מזה אנחנו מסיקים מסקנה חוק הגרביטציה או החוקים האלקטרומגנטיים או תורת היחסות לא משנה כל חוק מדעי שתרצו. עכשיו אם הדבר הזה נובע רק מתצפיות על כמה מקרים פרטיים, אז זה אומר שהתצפית לבדה לא מספיקה כדי לתקף את החוק הכללי. תצפיות נותנות לי כמה עובדות פרטיות ואז איך אני יודע את החוק הכללי? אני עושה הכללה, אינדוקציה, נכון? אני אומר אם זה נכון במקרים הפרטיים אז זה נכון לכל המקרים. אני עושה הכללה בעצם. אז זה בעצם בעיית האינדוקציה של יום, אומר קאנט בעיית האינדוקציה היא מקרה פרטי של הניסוח הכללי שלי שמה בעצם חוק הטבע הוא חוק סינתטי אפריורי. מה זאת אומרת? לא, אני לא יכול לבסס אותו על תצפית. במובן הזה הוא אפריורי. אני משתמש בתצפיות, אבל התצפיות לבדן לא נותנות לי את החוק הזה, לכן הוא בעצם אפריורי. הוא נסמך גם על הנחות של התבונה, הנחות מחשבתיות, לא רק על תצפיות. ומצד שני הוא סינתטי, הוא לא אנליטי. כשאני אומר שכל שתי מסות מושכות זו את זו, זה לא יוצא מניתוח של המושג מסה. זאת עובדה, זאת עובדה שהמדע גילה אותה, זה לא ניתוח של המושג מסה. זה אומר, נקרא לזה ככה, זה אומר משהו על העולם. זה לא סתם הגדרה, ניתוח של ההגדרה או מה טמון בתוך ההגדרה של המושג. אז מצד אחד חוק טבע הוא תמיד סינתטי, מצד שני הוא תמיד אפריורי. הוא תמיד אפריורי. ולכן בעצם הבעיה שלנו של יום על חוקי הטבע, על הסיבתיות, על האינדוקציה, מה שלא יהיה, הם כולם מקרים פרטיים של בעיה אחת: האם שתי החלוקות שתיארתי קודם אכן אינן חופפות? האם תיתכן קטגוריה של סינתטי אפריורי ששוברת את המקביליות הזאת או את החפיפה הזאת בין שתי החלוקות?
[Speaker B] לא הבנתי עדיין איך הוא יודע, כיוון שזה רק אתה יודע רק על מספר מקרים של תצפית, מאיפה אתה יודע באמת שזה איך אתה עושה את האינדוקציה בסוף?
[הרב מיכאל אברהם] אתה חוזר על שאלתו של יום. זאת בדיוק השאלה.
[Speaker B] נו, אבל מה התשובה?
[הרב מיכאל אברהם] אין תשובה, עוד לא אמרתי את התשובה. קאנט ניסח מחדש את השאלה. הוא אומר בעצם בוא ננסח מחדש את השאלה, אבל שאלת חכם חצי תשובה. כשמנסחים טוב את השאלה זה כבר נותן רמז גם לתשובה, אבל זה עוד רגע. קודם כל יש פה שאלת חכם. זאת אומרת קאנט אוסף את כל השאלות של יום ועוד שאלות, מכניס אותם לתוך דפוס אחד. זו עדיין שאלה, אין לנו תשובה. השאלה היא האם ייתכנו משפטים סינתטיים אפריורי. אם כן, אם נצליח להראות שכן, אז כל השאלות של יום נופלות בבת אחת. לא צריך לענות על כל אחת לחוד.
[Speaker B] אם אין תשובה, אם אי אפשר בעצם אפריורית לעשות אינדוקציה באמת בוודאות, אז זה לא נכון מה שקאנט אומר. לא הבנתי. אם נניח שאי אפשר, הרי אם התשובה בסוף תהיה שאי אפשר לעשות אינדוקציה, אי אפשר, אתה לא יכול לדעת על כל המקרים, תמצא מסה שהיא לא מקיימת את חוק ניוטון, אז כל הטיעון הזה נופל של קאנט.
[הרב מיכאל אברהם] זאת השאלה! זאת שאלה!
[Speaker B] הוא לא טען כלום.
[הרב מיכאל אברהם] הוא ניסח את השאלה. אתה חוזר עוד פעם לערבב בין השאלה לבין התשובה. קאנט עוד לא ענה תשובה, הוא ניסח מחדש את השאלה. יכול להיות שהתשובה על השאלה הזאת תהיה שלילית, אין משפטים סינתטיים אפריורי. בסדר, זה כרגע אנחנו רק מנסחים מחדש את השאלה. למה זה חשוב לנסח מחדש את השאלה? כי תראו בעצם מה מחביאה או מה מחביאות כל השאלות של יום מאחוריהן, וזה הנקודה החשובה לענייננו.
[Speaker C] יש לי שאלה, האם זה משנה שיש לי משהו כמו קוונטום שיש לי חוקים אבל אף אחד לא מבין מה זה אומר? אין אינטואיציה, אין מחשבה, זה יוצא רק מתצפיות.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא יוצא מתצפיות אלא מתצפיות יוצא שהמערכת הרגילה לא נכונה.
[Speaker C] ההצעות
[הרב מיכאל אברהם] של תורת הקוונטים הם הכללות על בסיס התצפיות וככאלה הם בדיוק אותו דבר כמו כל תיאוריה אחרת.
[Speaker C] אבל תיאוריה אחרת אני קצת מבין מה זה גרביטציה, ובקוונטום אף אחד לא מבין מה קורה.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה כלום. אם אתה עושה את הניסוי של שני סדקים, הניסוי של שני סדקים הראה שהמכניקה של ניוטון לא עובדת עם חלקיקים קטנים. אוקיי? אז הפלנו את המכניקה של ניוטון. עכשיו אנחנו מנסים להבין אז מה כן. כשאנחנו בונים את המה כן בנינו את התיאוריה הקוונטית, אבל היא לא יוצאת מהניסוי שני סדקים. זאת הכללה של הניסוי הזה ועוד ניסויים אחרים, ואולי ההכללה הזאת לא נכונה. זה תיאוריה כללית. ולכן העובדה שאנחנו לא מבינים זה נכון, כי ההבנה שלנו צמודה לניוטון. אז שהפלנו את ניוטון אנחנו לא מבינים. אבל אנחנו עדיין מנסחים תיאוריה שאין לנו אולי אינטואיציה לגביה, אבל היא יוצאת מההכללות שלנו וככזאת אפשר לתקוף אותה ויכול להיות שהיא תתברר כלא נכונה. עד היום יש הרבה ויכוחים לגביה.
[Speaker C] איינשטיין לא האמין.
[הרב מיכאל אברהם] איינשטיין מילא, אבל גם היום, זה לא שהיום כבר כל הבעיות נפתרו וכולם מבינים הכל. לא, תיאוריה הזאת לא ברור שהיא נכונה.
[Speaker C] ברור שניוטון לא נכון.
[הרב מיכאל אברהם] מה כן נכון התיאוריה הכללית, הרי אנחנו עוד לא יודעים אפילו לחבר את קוונטים עם יחסות.
[Speaker C] זה נכון לכל תיאוריה שבעולם. בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] התורה של איינשטיין גם כן לא נכון.
[Speaker C] זה בדיוק מה שאני אומר.
[הרב מיכאל אברהם] כל תיאוריה בעולם היא משפט סינתטי אפריורי. זה בעצם כבר קאנט אמר, עוד לפני הקוונטים והיחסות. כל תיאוריה בעולם היא משפט כללי שאתה יודע על סמך תצפיות מסוימות שזה עובד. אבל אתה לא יכול לדעת שבאופן כללי הוא נכון. זה משפט סינתטי אפריורי, זה בדיוק הטענה. אז עכשיו בוא ננסה רגע להבין מה הוסיף לנו הניסוח של קאנט, איך עכשיו, מה בעצם אומרת השאלה הזאת? אם אני אנסח את זה בצורה גסה אני אומר שהשאלה הזאת בעצם אומרת לי האם ניתן לצבור מידע על העולם. עכשיו פתאום זה נשמע שאלה פילוסופית יותר מעניינת מאשר הפלפולים של סינתטי, אנליטי, אפריורי ומשחקי מילים האלה. האם ניתן לצבור מידע על העולם? זה בעצם השאלה. למה? כי כשאנחנו צוברי מידע על העולם, אנחנו בעצם לוקחים, עושים ניסוי, רואים שמסות מסוימות נופלות לכדור הארץ או מושכות זו את זו, ואז אנחנו מסיקים את חוק הגרביטציה, את החוק הכללי על כל שתי מסות. עכשיו, את העובדות שאותן ראינו אז ראינו, בשביל זה אני לא צריך את המדע, ראיתי שזה נכון. המדע נמצא תמיד בהכללה. המדע נמצא תמיד באמירות, בפרדיקציות, בניבויים, מה אנחנו אומרים על המקרים שלא ראינו. ולכן בעצם כשאני צובר מידע על העולם, זה תמיד הצבירה הזאת תמיד נעשית בתהליך ההכללה. כי התצפית כשלעצמה זה לא המידע המדעי. התצפית כשלעצמה זה מה שראיתי אני יודע, זה לא מדע. המדע זה הסקת המסקנות מתוך התצפיות, או במילים אחרות ההכללה או החוק הכללי. לכן בעצם המדע שעוסק בצבירת מידע על העולם והמידע הצבור בעצם מנוסח דרך חוקי טבע כלליים, אבל כל מידע כזה הוא בעצם משפט סינתטי אפריורי. ולכן השאלה האם ניתן לצבור מידע על העולם? האם ניתן להאמין למידע שאותו צברנו על העולם? זאת בעצם השאלה. כי תבינו, משפט סינתטי זה משפט שטוען משהו על העולם. נגיד רווק אינו נשוי, אתה לא טוען כלום על העולם. כשמדעת שהוא רווק גם ידעת שהוא לא נשוי. אבל כשאתה אומר שהרווק הזה הוא בגובה מטר שמונים, אתה טוען טענה על העולם, על הבנאדם הזה במקרה הזה, נכון? זה לא רק ניתוח של מה שנמצא בהגדרה שלו, אלא אתה מוסיף, אתה טוען עוד טענה עובדתית על העולם. עכשיו השאלה היא איך תדע שזה נכון? אז אם זה יוצא מתצפית, אני מבין, אז התצפית אמרה לי זה נכון. אבל המדע במהותו זה בדיוק מה שלא יצא מתצפית. כי מה שיצא מתצפית זה עובדות שאנחנו יודעים כי ראינו. המדע זה להסיק את המסקנות מתוך התצפיות ולדעת דברים על מה שלא ראינו. אבל אם זה ככה, אז איך אנחנו יודעים את זה? זה טוען טענות על העולם שלא נמצאות בהנחות שלנו, הן לא תוצאה של הגדרה או ניתוח של הגדרה של מושגים, אבל הן גם לא יוצאות מתצפית. אז איך לכל הרוחות אפשר להאמין למסקנות האלה? זאת בעצם השאלה. ועכשיו פתאום תראו שהשאלה הזאת מקבלת משמעות מאוד מאוד יסודית. זאת אומרת, איך אפשר לצבור מידע על העולם או איך אפשר להאמין למידע שלי שאני מחזיק בו על העולם? זאת בעצם השאלה של קאנט או השאלות של יום.
[Speaker E] אני אומר שזה כן בא מתצפית.
[הרב מיכאל אברהם] איך זה בא מתצפית?
[Speaker E] בדרך השלילה. כל עוד שהמטוס טס והוא לא נופל, זו עובדה ש… לא הפרת את התיאוריה.
[הרב מיכאל אברהם] אתה יודע, לפי ההיגיון שלך אני יכול גם לקבוע את הקביעה המדעית שלכל פייה יש שלוש כנפיים. אף פעם לא ראיתי פייה שאין לה שלוש כנפיים. מה, אם כל מה שלא הופרך אני מאמץ אותו, אתה תגיע להרבה מאוד תיאוריות מדעיות מופרכות. לא מספיק בשביל לאמץ תיאוריה לא מספיק שהיא לא הופרכה. זה שהיא לא הופרכה זה תנאי כמובן. אם היא הופרכה אז היא לא נכונה. אבל אם היא לא הופרכה, זה לא אומר שהיא כן נכונה.
[Speaker E] זה לא אומר, אבל עד שהיא תופרך אני משתמש בה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז אתה בעצם מציע הצעה. עוד רגע נגיע אליה. אתה מציע שהיא באמת לא נכונה, אינסטרומנטלית אני משתמש בה, אבל אני לא טוען שהיא נכונה. נגיע לזה עוד מעט. אוקיי? אוקיי. אז זאת בעצם, זאת בעצם השאלה הקאנטיאנית. עכשיו אני רוצה להראות לכם איזה ניסוח שפעם חשבתי עליו שהוא מאוד חביב עליי, שמנסה להדגים את זה בצורה יותר, יותר חדה. תראו את הגרף הזה. אני מודד את הכוח F force, כן? איפה… פה. בסדר? אני מודד את הכוח מול התאוצה acceleration, אוקיי? עכשיו אני בודק כשאני מפעיל כוח מסוג מסוים, מה התאוצה שנוצרת. משום מה עשיתי את הכוח כפונקציה של התאוצה, ברמה הרעיונית צריך לעשות את התאוצה כפונקציה של הכוח. לא חשוב. בכל… כי האינפוט של הניסוי זה תמיד הפעלת כוח והאאוטפוט זה לבדוק מה התאוצה שנוצרה ולא כשיש תאוצה אני שואל מה הכוח. אני מודד את התאוצות ומכניס את הכוח. אבל לא משנה, לענייננו זה לא חשוב. אני מודד את זה ואני מגלה נגיד תסתכלו על כל העיגולים הריקים. אתם רואים? אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. עכשיו אתם רואים למטה אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. אלו הנקודות שתאוצה בעוצמה אחת נגיד נותנת לי את הכוח הזה. תאוצה בעוצמה שתיים נותנת לי את הכוח הזה. תאוצה בעוצמה ארבע נותנת לי את הכוח הזה וכן הלאה ואני מצייר את הנקודות האלה. אתם רואים? תחשבו שיש מולכם רק את העיגולים הקטנים האלה. זה התוצאות של הניסוי. עכשיו, חוק הטבע הוא לא אוסף העיגולים. נכון? אוסף העיגולים זה התוצאה של התצפית. חוק הטבע זה הקו. הקו בעצם אומר לי יש יחס ישיר בין תאוצה לבין כוח בכל המקרים. לא רק במקרים שראיתי אחת, שתיים, שלוש, ארבע וחמש. המקרים שראיתי זה לא המדע. המקרים שראיתי זה התצפיות הספציפיות שאותם ראיתי בעצמי. המדע זה הקו שאותו אני מעביר דרך הנקודות האלה. במקרה הזה בדרך כלל אנחנו מעבירים קו ישר, נכון? הקו הישר שמצויר כאן. כתוצאה מהקו הישר הזה אני עכשיו יכול לדעת למשל מה תהיה התאוצה בנקודה שש או מה תהיה הכוח, סליחה, בתאוצה שש הכוח יהיה זה. בתאוצה שבע, אתם רואים? הכוח יהיה זה. אז החוק הכללי נותן לי ניבויים על מקרים שבהם לא צפיתי. אני לוקח את המקרים שצפיתי, עושה הכללה, הווה אומר מעביר קו, והקו הזה אומר לי מה תהיינה, מה יהיו הכוחות בתאוצות שבהן לא צפיתי. כך עובד מדע. אוקיי? עכשיו אני שואל את עצמי למה לא להניח שהקו שמחבר את הנקודות שבהן צפיתי זה הקו המקווקו. רואים אותו? הקו הזה.
[Speaker D] אפשר להעיר כאן?
[הרב מיכאל אברהם] גם הוא עובר דרך כל הנקודות האלה, הקו המקווקו. אתם רואים? הוא עובר דרך הנקודה הזאת ואחר כך דרך הנקודה הזאת ואז דרך הנקודה הזאת ואז זאת ואז זאת וכן הלאה. אוקיי? אבל כמובן שזה חוק טבע שונה מחוק הטבע של הקו הישר. למשל, הניבויים שלו לתאוצות שש ושבע ייתנו כוח שונה, לא הכוח הזה אלא הכוח הזה כאן, לא הכוח הזה אלא הכוח הזה. נכון? זה חוק שונה, גם הוא מתאים לתצפיות שאותן עשיתי עד עכשיו, אבל כמובן זה חוק שונה שיש לו גם פרדיקציות או ניבויים שונים. עכשיו, מי אמר לי שהחוק הנכון זה בעצם, עכשיו אני מתרגם את שאלת הסינתטי אפריורי של קאנט, מי אמר לי שהחוק הנכון זה הקו הישר ולא הקו העקום המקווקו?
[Speaker D] אפשר להגיד מי אמר את זה? לא שומע. אני רוצה להציע לך מי אמר את זה, מה שכרגע שאלת. אמר את זה בן אדם שאומר שבמעבר בין תצפיות להשערה אתה מפעיל גם שיקול סטטיסטי הגיוני. מה ההסתברות שהקו הוא באמת הקו המקווקו העקום, שזה הקו הנכון, שבמקרה חמש הנקודות שבהן מדדת נתנו את הקו הישר? תסתכל על הגרף תגיד מה ההסתברות
[הרב מיכאל אברהם] שהקו הוא הקו הישר? אז אני אגיד לך מה ההסתברות. ההסתברות היא בדיוק אותה הסתברות שהקו העקום הזה נופל על חמש הנקודות האלה. מה הסיכוי שחמש הנקודות האלה יפלו בדיוק על הקו העקום הזה? אתה לא מדבר על הסתברות, אתה מדבר על ריבועים מינימליים או כן.
[Speaker D] לא לא לא לא, אני מדבר על הסתברות. מה ההסתברות שבחרת חמש נקודות על הקו העקום האמיתי המקווקו וכולן נפלו על קו ישר? מה ההסתברות?
[הרב מיכאל אברהם] אותה הסתברות בדיוק שבחרת חמש נקודות על קו ישר וכולן נפלו על הקווים העקו… על הקו העקום הזה.
[Speaker D] אוקיי, אז אם אתה אומר שהתכונות של קו ישר ותכונות של קו עקום הן סבירות באותה מידה אז אני מרים ידיים.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זה מה שאני אומר. כי אתה לא מדבר ברמה ההסתברותית, אתה מדבר על התער של אוקאם. אני אגיע לזה עוד רגע. זה לא הסתברות.
[Speaker C] התער
[הרב מיכאל אברהם] של אוקאם בעצם אומר אני בוחר את התיאוריה הפשוטה ביותר.
[Speaker C] התיאוריה
[הרב מיכאל אברהם] הפשוטה ביותר זה כמובן הקו הישר. למה? כי בקו ישר יש שני פרמטרים, נכון? וואי שווה איי איקס פלוס בי. זה נגיד שני פרמטרים או אחד אם תרצו רק השיפוע, לא חשוב. שני פרמטרים. בכל קו עקום צריך הרבה יותר פרמטרים. בפרבולה צריך שלושה וכן הלאה, ארבעה, חמישה, צריך יותר פרמטרים. אז במובן של הפשטות, התיאוריה של קו ישר כמו שברור לכולנו אינטואיטיבית זאת התיאוריה הפשוטה ביותר ולכן המדע מעדיף את ההכללה הפשוטה ביותר.
[Speaker D] הרב, הפיזיקאי שבחר למדוד כוח ולחשב תאוצה הוא לא היה תינוק בן שלושה חודשים, הוא היה בן אדם נגיד בן שלושים שכבר עבר כמה דברים בחיים והוא יודע שככל שגוף יותר כבד… הוא מאיץ יותר לאט, הוא כבר התנסה בזה, עכשיו הוא רק ניסה לכמת את זה. כשאתה אומר שהקו, כל היתרון שלו, הקו הישר, הוא שהוא לפי התער של אוקאם הוא פשוט יותר, אתה מתעלם מהעובדה שמעבר לזה שהוא גם פשוט יותר, הוא גם תואם לחלוטין את האינטואיציה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אני חוזר עוד פעם, זה לא כל כך אינטואיציה כמו ניסיון. השאלה מאיפה באה האינטואיציה הזאת זו שאלה אחרת, אבל זה תוצאה של איזשהו ניסיון מובלע. אבל זה לא משנה, כי יכולתי לשים פה על הקו את כל התצפיות שלך בעבר, גם אלו שאתה לא מודע להן, ועדיין הייתי מצליח להעביר דרכן איזה קו שאתה רוצה, עקום או ישר. לכן החלוקה הזאת היא לא משמעותית. אני שמתי פה חמש תצפיות, יכולתי לשים פה עשרת אלפים, ועדיין, כל מספר בדיד של נקודות אפשר להעביר דרכו אינסוף קווים, אינסוף לא בן מנייה אפילו. אוקיי, לכן זה לא ישנה כלום. אתה בסך הכל אומר היו יותר תצפיות מאשר החמש האלה. אוקיי, בוא נדבר על עשרת אלפים. אז יש לי עשרת אלפים תצפיות כאלה ואני יכול להעביר דרכן גרף שזה יהיה חוק הטבע. עדיין אני יכול להעביר את הקו הישר או קווים עקומים, איזה שאני רוצה. אי אפשר להימלט מזה שאנחנו בעצם מעדיפים את התיאוריה שהיא יותר פשוטה בעינינו. והתיאוריה של קו ישר היא יותר פשוטה. זה בעצם תרגום של התער של אוקאם במחשבה המדעית.
[Speaker C] עכשיו, מה ההבדל בין ניוטון לבין התיאוריה של תלמי שהיה לפני כן? בתלמי כל פעם שיש איזו סתירה אני מוסיף עוד משהו,
[הרב מיכאל אברהם] אפיציקלים ודיפרנטים,
[Speaker C] עוד פרמטרים ועוד פרמטרים.
[הרב מיכאל אברהם] אפיציקלים ודיפרנטים של הקוסמולוגיה התלמאית, כן. אז נכון, אז אני אומר, אם אתה רוצה תיאוריה כללית, אז אתה צריך להתחשב בכל התצפיות שלך, אבל עדיין יש אינסוף תיאוריות כלליות. איך אתה בוחר את התיאוריה שבה אתה משתמש? אתה בוחר את התיאוריה הפשוטה ביותר, במקרה הזה קו ישר. עכשיו אנחנו רק עכשיו מתחילים להגיע לשאלה. עכשיו אני שואל, מה ההצדקה לבחירה של הקו הישר? פה יכולות להיות שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה שהקו הישר הוא הקו הנכון, ואז צריך לשאול את עצמנו איך אני יודע. אומרים כי הוא הכי פשוט. זה שהוא נראה בעיניך הכי פשוט זה סטייטמנט עליך, לא על העולם. והשאלה היא למה העולם חייב לך? למה מה שהכי פשוט בעיניך הוא גם הנכון? ולכן הטענה הספקנית יותר נקרא לזה כך, זו תיאוריה שאומרת, מה שהוצע פה קודם, התיאוריה שאומרת לא, הקו הישר הוא לא הנכון ביותר, אבל אני משתמש בו עד שהוא לא יופרך. הרי הוא מתאים לכל התצפיות שלי, גם הקו העקום מתאים לכל התצפיות שלי. אז למה לקחת תיאוריה מסובכת אם יש לי תיאוריה פשוטה שגם היא מתאימה לכל התצפיות? אז הטענה הזאת בעצם אומרת הקו הישר הוא לא הקו הנכון ביותר, הוא לא יותר נכון או פחות נכון מהקו העקום, אבל כיוון שהוא יותר פשוט אני מעדיף אותו כי אם הוא לא הופרך אז למה לבחור תיאוריה מסובכת? שתיהן עובדות בינתיים, אז אני בוחר את הפשוטה.
[Speaker B] לא, אתה בוחר את הפשוטה כי היא עוזרת לך לעתיד, כשאתה צופה דברים שאתה לא יודע.
[הרב מיכאל אברהם] שנייה, לעתיד עוד לא הגענו, תכף נגיע לעתיד.
[Speaker B] אבל העקום, הרי כל העקומים שבחרת לא עזרו לך לעתיד.
[הרב מיכאל אברהם] למה לא עזרו לי? בטח שעזרו לי.
[Speaker B] למה לא עזרו לי? כל פעם היית צריך להמציא קו חדש כמעט.
[הרב מיכאל אברהם] שנייה, שנייה, תן לי רגע לגמור את הטיעון, אני אגיע לזה. הטענה היא שבעצם אני בוחר בקו הישר בגלל שהוא הכי פשוט. את העתיד נשאיר לעתיד, כשאני אמדוד את העתיד אז נראה אם הוא עובד או לא. כרגע יש לי נתונים ומהנתונים האלה אני מנסה להוציא את החוק הכללי. אני יכול להוציא את החוק של הקו המקוקו העקום או הקו הישר. שניהם מתאימים לכל הנתונים שלי. מי מהם יעבוד בעתיד? לא יודע, נבדוק שנראה בעתיד. כרגע אלו הנתונים שלי, אני שואל מה אני מוציא מתוך הנתונים האלה. שתי האפשרויות האלה לכאורה שקולות. אני בוחר את הפשוטה כי יותר נוח לי, לא כי היא יותר נכונה. אבל כיוון שגם היא עובדת כמו המסובכת, וכיוון שיותר נוח לי, אז אני אבחר אותה. זה התזה השנייה.
[Speaker B] למה יותר נוח לך?
[הרב מיכאל אברהם] כי אני רגיל לחשוב על מעט פרמטרים.
[Speaker B] והשני משעמם לו והוא רוצה לחשוב על הרבה, זה נראה לו דל שיש רק שני פרמטרים. לא שומע? מישהו אחר יגיד שנראה לו דל שיש רק שני
[הרב מיכאל אברהם] פרמטרים, הוא אוהב שלושה פרמטרים. בסדר גמור, אז הוא יבחר בקו העקום. זה מה שאני אומר בדיוק. והטענה שלי זה שזה סטייטמנט עליי החוק הזה, זה לא סטייטמנט על העולם. כשאני אוסף את כל המידע שצברתי עד היום, מבחינתי אני מארגן אותו בצורה הכי נוחה לי. הקו הישר אינו טענה על העולם לפי הגישה הזאת, הוא טענה עליי. זאת הדרך הכי נוחה מבחינתי לסדר את העובדות המוכרות לי. אם יהיה מישהו עם חשיבה אחרת הוא יסדר את זה אחרת. עכשיו אלה שתי התזות. לתזות האלה יש ספר של בכלר שנקרא שלוש מהפכות קופרניקניות, זאב בכלר, הוא פרופסור באוניברסיטת תל אביב, והוא קורא לשתי הגישות האלה אקטואליזם ואינפורמטיביזם. מה זאת אומרת? אינפורמטיביזם פירושו שהחוק הכללי מכיל אינפורמציה על העולם, שזאת הגישה שרואה את הקו הישר בתור הקו הנכון. הוא מכיל מידע על העולם, סטייטמנט על העולם. אקטואליזם פירושו שמה שהמידע שרשאי להיקרא מידע מדעי זה רק העיגולים הריקים. מה שאקטואלי נוכח מול עיניי. כל הקו הישר שמסביב זה אינפורמציה לא מדעית, זה ארטיפקט, זה תוצאה של צורת הארגון של העובדות על ידיי. פשוט אצלי זה הכי פשוט, אבל אני לא טוען שזה גם נכון לגבי העולם. זאת בעצם הטענה האקטואליסטית. עכשיו, הוא עצמו כל הספר שלו מוקדש למלחמה באקטואליזם שהולך ומתפשט לטענתו ובמידה של צדק ולטובת האינפורמטיביזם, אבל הוא לא הראה בשום מקום מה הבסיס שמאפשר לי להחזיק באינפורמטיביזם. ספר שלם, מלומד מאוד, מאוד מעניין, בלעתי אותו באיזה שלושה ימים פעם הייתי מאושפז בבית חולים. אחרי זה דיברתי איתו ארוכות עם בכלר, כי אני חושב שחצי מהדיון חסר אצלו בספר. זאת אומרת הוא לא מסביר למה אינפורמטיביזם נכון אלא רק למה אקטואליזם לא מוצא חן בעיניו. הטענה האקטואליסטית היא טענה טובה. אתה לא יכול להצדיק את ההחזקה בקו הישר יותר מאשר הקו העקום. אז בוא נראה מה קורה בניסוי הבא, שאלו פה קודם אוקיי מה זה נותן פרדיקציות על העתיד. נגיד שאנחנו עושים את ניסוי מספר שש. אנחנו מפעילים כוח מסוים, נגיד את הכוח הזה, ובודקים מה התאוצה שהתקבלה. אם התאוצה שהתקבלה היא שש, אז זה אישש את הקו הישר. אבל אם התאוצה שהתקבלה היא משהו אחר, הכוח הזה נתן לי את שתיים, או את שלוש וחצי, או שלוש ורבע, אז הקו העקום הוא הנכון. אוקיי? אנחנו יכולים לבדוק בניסוי. אבל זה לא נכון, למה? כי אם אני אעשה את הניסוי הזה שש ונגיד יצא לי התוצאה הזאת, אוקיי? אז זה אומר שהקו הישר הופרך והקו הנכון הוא זה, אבל לא בהכרח. יכול להיות שהקו הנכון הוא מאה אלף קווים אחרים שיעברו גם דרך הנקודה הזאת. זאת אומרת אני גם אחרי כל ניסוי שאני אעשה, אני עדיין אשאר עם אינסוף תיאוריות אפשריות. אף פעם אני לא אגיע למצב שיש רק תיאוריה אחת נכונה. לעולם אני אשאר עם אינסוף, לא פחות. אינסוף תיאוריות נכונות, אינסוף אפילו לא בן מניה של תיאוריות נכונות. ולכן שום ניסוי עתידי לא יוכל להכריע את השאלה הזאת. הוא כמובן יוכל להראות לי שהקו הישר לא נכון או שהקו העקום לא נכון, אבל הוא אף פעם לא יוכל להראות לי מהו הקו שכן נכון. מזכיר לכם את מה שאמרנו קודם, כמו בקוונטים. אתה יכול להראות למה התיאוריה העכשווית לא נכונה, זה ההפרכה של פופר. אתה לא יכול להראות לי למה תיאוריה אלטרנטיבית שאתה מציע היא כן נכונה. אפשר להפריך תיאוריה מדעית אי אפשר להוכיח תיאוריה מדעית. אוקיי, זה מה שפופר לימד אותנו. אז לכן הטענה בעצם זה שאיך עובד מדע, שימו לב, האנלוגיה בין אקטואליזם לאינפורמטיביזם ממשיכה. איך עובד מדע על פי האינפורמטיביסט? אז בוא נראה. נניח שאני מציע את התיאוריה המקופקפת, אוקיי? יש לי חמש תוצאות, העיגולים הריקים האלה, ואני מציע את התיאוריה המקופקפת. עכשיו אני עושה ניסוי והתוצאה יצאה לי כאן. אז התיאוריה המקופקפת הופרכה ולכאורה זה מאשש את התיאוריה הישרה, את הקו הישר. נכון? אז אני זורק את התיאוריה המקופקפת אבל אני כמובן יכול עכשיו לבנות תיאוריה מקופקפת אחרת, נגיד כזה, לעבור דרך זה וימשיך כרגיל. אוקיי? וזה עדיין מתאים. עכשיו אני אעשה עוד ניסוי זה ימשיך הלאה. סך הכל זה יסנן לי עוד ועוד תיאוריות מקופקפות אבל אני תמיד אשאר עם אינסוף.
[Speaker E] אבל זה בדיוק ההבדל, שתאוריה שאתה לא יכול לעשות תצפית אחת שתראה עוד פעם אותו דבר לעומת תאוריה שכל ניסוי נשאר על הקו הישר.
[הרב מיכאל אברהם] למה זה לא ברור? עוד לא ראיתי כל ניסוי, תכף נראה, שנייה אני אגיע לעתיד. אז בינתיים ראיתי ניסוי אחד ועוד אחד ועוד אחד, בסופו של דבר כשאני מסתכל עליהם אחורה אפשר לתפור אותם בהרבה מאוד צורות. זה תמיד הסטטיסטיקה אחורה וסטטיסטיקה קדימה. אז התיאור של הפרוצס המדעי בהסתכלות האינפורמטיביסטית בעצם אומר לי הניסויים זורקים לי תיאוריות לא נכונות לפח ומקרבים אותי יותר ויותר לתיאוריה הנכונה. בסוף אני מגיע לאישור גדול יותר של הקו הישר. ולכן אני מסיק שהקו הישר הוא הנכון, כמו שאתה הצעת. אוקיי? כן. יבוא האקטואליסט ויאמר לא, אני מסכים לגמרי לכל המהלך אבל אני נותן לו פרשנות שונה. והפרשנות היא, אני לא מגיע למסקנה שהקו הישר הוא הנכון, אלא שהקו הישר הוא עדיין הדרך הכי נוחה מבין הדרכים האפשריים לתאר את המידע שבידי. אני עדיין לא טוען שהקו הישר הוא הנכון. נכון, כל ניסוי יפיל לי תיאוריות שלא מתאימות לו, אבל הוא יפיל אותם לא כי הם לא נכונות, הם גם מראש לא היו נכונות. הוא יפיל אותי כי עכשיו כבר אי אפשר להשתמש בהם כדי לארגן את המידע שבידי. אז אני אשתמש בתיאוריות אחרות. אבל התיאוריות האחרות שבהן אני משתמש אני עדיין לא טוען שהן נכונות, אלא שהן עדיין לא הופרכו, כמו שאתה אמרת קודם. וכיוון שזה פשוט ועוד לא הופרך, למה לא להשתמש בו? אתם מבינים? זה הבדל פרשני, אבל ברמה הפרקטית, האקטואליסט והאינפורמטיביסט פועלים בדיוק אותו דבר. ולכן למעשה, זאת נתפסת בדרך כלל כשאלה פילוסופית, לא כשאלה מדעית. כיוון ששתי התמונות האלה מתארות את התהליך המדעי בדיוק באותה צורה. עושים ניסוי, זורקים תיאוריה לפח, נשארים עם התיאוריה הכי פשוטה, עושים עוד ניסוי וממשיכים וכן הלאה וכן הלאה. לזה מסכימים גם האקטואליסט וגם האינפורמטיביסט. הם רק נותנים לתהליך הזה פרשנות שונה. האינפורמטיביסט אומר, אני מתקרב לתיאוריה הנכונה וזורק תיאוריות לא נכונות. האקטואליסט אומר, אני מתקרב לתיאוריה שנותנת לי כלי יעיל, לא נכון, אלא יעיל, לסדר את כל המידע שבידי באופן הכי פשוט. אוקיי? זה הכל. אבל אני עדיין לא טוען שהתיאוריה נכונה. עכשיו, כמובן האינטואיציה של כל איש מדע כמעט, ואני חושב שגם היושבים כאן יעירו את זה, זה שהאינפורמטיביזם ודאי צודק. ברור שאנחנו מתקרבים לתיאוריה הנכונה וזורקים תיאוריות לא נכונות. זה לא רק צורת משחק. אבל, השאלה האם ואיך אפשר להגן את התחושה הזאת, את האינטואיציה הזאת? הפילוסופים למשל, הם לא נמצאים באותו מקום שאנשי מדע נמצאים. אנשי מדע הם רובם המוחלט אינפורמטיביסטים. פילוסופים יש המון אקטואליסטים. כי ברמה הפילוסופית, אתה לא יכול להגן על זה. זה שתי פרשנויות ששתיהן מתאימות לכל מה שאנחנו עושים. זה שאלה פילוסופית. עכשיו אני ארצה לטעון שאני יכול גם להגן על זה מדעי, לא פילוסופי. ובשביל זה אני אשאל את השאלה הבאה, וזה אני חושב חלק מההערות שלכם קודם בעצם ניסו לכוון לנקודה הזאת.
[Speaker C] אני מסכים לעובדה, אני מכיר עוד פעם חוזרים לתיאוריה של הקוונטים, יש הרבה פיזיקאים שאומרים שבפירוש שזה לא אמת. דבר כזה לא יכול להיות אמת. זה עובד בגלל שזה הכי טוב שיש לנו אבל זה לא מתקרב לאמת. אמת חייבת להיות משהו לגמרי אחר.
[הרב מיכאל אברהם] לא במקרה אתה חוזר כל הזמן לקוונטים. למה? כיוון שבניגוד לתיאוריית הגרביטציה, בקוונטים האלטרנטיבה הפשוטה ביותר עדיין נראית לנו לא אינטואיטיבית. בגרביטציה האלטרנטיבה הפשוטה ביותר נראית לנו אינטואיטיבית. עכשיו האינפורמטיביסט אומר מה שנראה לי אינטואיטיבית נכון בעיניי הוא נכון. האקטואליסט אומר זה שאינטואיטיבית משהו נראה לך נכון לא מעניין אותי. זה פשוט שאלה של איך אתה בנוי. זה לא אומר כלום על המציאות אם זה באמת נכון. לכן הם יתווכחו ביניהם על התיאוריה של הגרביטציה. בקוונטום יכול להיות שכולם יסכימו שזה לא נכון וזה רק הקירוב הכי טוב שיש לנו, או הדרך הכי מארגנת שיש לנו. בוא נדבר על התיאוריות האחרות שעליהן יש ויכוח, לא על התיאוריות שבהן אין ויכוח. במקום שבו יש לי אינטואיציה שהקו הישר הוא הקו הנכון. אף שווה ל-אם אי. כן, אף שווה ל-אם אי אף אחד לא יגיד שזה כמו קוונטים. כולם מבינים שזה נכון. עכשיו השאלה היא על מה זה מבוסס. זה שאתה רואה את זה בתור הכי פשוט, בסדר, זה סטייטמנט עליך, לא על העולם. מישהו יצור אחר לא היה רואה את זה בתור הכי פשוט. אז עכשיו אני רוצה להציע את ההצעה הבאה, תראו. בוא ננסה לחשוב לא על מה שהיה, אלא על מה שיהיה. הרי ברור ששתי התיאוריות, נחזור רגע לתיאוריות שעל הגרף. יש את התיאוריה של הקו הישר ויש את התיאוריה של הקו המקווקו. הן יתנו ניבוי שונה בניסויים עתידיים. נכון? איזשהו ניסוי שאני אעשה, נגיד פה. אני שם את שלוש וחצי. אז הקו הישר יגיד לי שהכוח הוא זה, הקו העקום יגיד לי שהכוח הוא זה. נכון? אז הם נותנים ניסוי אחר. עכשיו, אנחנו עושים ניסוי, נגיד נחשוב אחרי שהיינו אחרי ניסוי אחד, שתיים ושלוש. אז העברנו כבר את הקו הישר. עכשיו עשינו את ניסוי ארבע. לפני שראינו את התוצאה, על מה הייתם מהמרים שיצא? אז האינפורמטיביסט היה מהמר שיצא פה. נכון? כי הוא חושב שהקו הישר הוא נכון, זה טענה על העולם. אז מבחינתו, גם אם הוא עוד לא ראה את זה, ארבע אמור לתת כוח כזה על הקו הישר. האקטואליסט, אם הוא ישר, הוא אמור להגיד הסיכוי שזה ייפול פה הוא אפס. כי לכי תדעי מה הקו הנכון, יש אינסוף קווים נכונים. נכון. עכשיו הוא לא מתרגש מזה שבסוף זה נפל פה, כי איפשהו זה צריך ליפול, בסדר, אז זה נפל פה. אבל מבחינתו, א-פריורי, אני שואל עכשיו א-פריורי, לא אחרי שזה קרה. לפני שזה קרה. אני שואל מה הסיכוי שזה ייפול בדיוק פה? והתשובה שלי, אפס לפי האקטואליסט, ולא יודע כמה, שישים, שבעים, שמונים אחוז לפי האינפורמטיביסט, לא מאה אחוז. האינפורמטיביסט לא בטוח שהוא צודק, אבל הוא אומר זה לא ירייה באפלה. זה לא משהו שהוא אין לו שום קשר למציאות. אני חושב שסביר שזאת המציאות, לא בטוח, אבל סביר שזאת המציאות. אז בוא נגיד שבעים אחוז. אז האינפורמטיביסט טוען שהתיאוריה שלו תעמוד במבחן הבא בסיכוי של שבעים אחוז. האקטואליסט, אם הוא ישר, צריך לטעון שהתיאוריה שלו הסיכוי שהיא תעמוד במבחן הבא הוא אפס. כיוון שהוא מחזיק בתיאוריה הכי פשוטה מתוך אינסוף תיאוריות אפשריות שכל אחת מהן תיתן פרדיקציה שונה. אם הקו הישר הוא לא יותר נכון מהקווים האחרים אלא רק יותר נוח, אז אין סיבה להניח שהתוצאה הבאה תיפול גם היא על הקו הישר.
[Speaker C] פירושו שאין אקטואליסט בעולם. כל אחד זורק כדור ועושה ניתוח, בדיוק, אני מניח שהכל יעבוד.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זה מה שאני רוצה לטעון. ולכן אני טוען שאקטואליזם זה מילים יפות, אף אחד לא מחזיק בו. יותר מזה אני רוצה לטעון, שאקטואליזם מופרך כל הזמן אמפירית, זה טענה מדעית, זו לא טענה פילוסופית. אלא היא טענה מדעית על הגרביטציה, היא טענה מדעית על דרך התנהלותו של המדע. זה המדע של המדענים. מה זאת אומרת? בוא נעשה ניסוי. במדע של המדענים, לא בגרביטציה. איך אנחנו עושים ניסוי? בוא נבדוק כמה מהניסויים שעשינו אישרו את התיאוריה הקיימת. אני לא מדבר באוניברסיטה ששמה אתה אונס את הניסוי כדי שהוא יתאים לתיאוריה הקיימת, ואז מגיש את דוח המעבדה. אני מדבר במחקר אמיתי, אוקיי? מחקר אמיתי וישר. אז מחקר אמיתי וישר אני שואל כמה מהניסויים אישרו את ההיפותזה שאותה הם רצו לבדוק? נגיד לצורך הדיון, אני לא יודע כמה, אבל נגיד לצורך הדיון חמישים אחוז, ארבעים, שבעים, לא יודע כמה, משהו כזה, נכון? אבל לא אפס. זה לא אפס. יש בהחלט לא מעט ניסויים שמאשרים את התיאוריה הקיימת. האקטואליסט לא יוכל להסביר את זה. כי מבחינת האקטואליסט זה היה צריך להיות שזה לא יקרה כמעט אף פעם. הסיכוי שזה יקרה הוא אפס. עכשיו אני מסתכל, שימו לב, הפטנט שאני מציע פה, זה לא להסתכל על העתיד. זה להסתכל על העבר. אבל להסתכל על העבר איך הוא ראה את העתיד. זאת אומרת אני שואל את עצמי, כאשר אנשים עמדו פה ועשו את הניסוי מספר שתיים. מה הסיכוי שהם הסתכלו קדימה שהתוצאה תצא פה? האקטואליסט יגיד אפס, הופ וזה קרה. אחרי זה מה הסיכוי שעובדים הלאה, ניסוי מספר שלוש. מה הסיכוי שזה ייפול פה? אקטואליסט אומר אפס וזה קרה. ניסוי מספר ארבע, האקטואליסט הסתכל קדימה אמר אפס, הופ זה קרה. מה זה אומר? זה אומר שהאקטואליזם מקבל כל הזמן מחדש מכות אמפיריות. כי כל ניסוי שמצליח, שמאשר את ההיפותזה שהוא בודק, זה מכה לאקטואליזם. ולכן בעצם יש הוכחה אמפירית שהאקטואליזם טועה. זה לא שאלה פילוסופית. זה שאלה אמפירית. לא מתוך התוצאות של הניסויים, אלא מעצם זה שהניסויים מצליחים. הצלחה של ניסוי מבחינתי זאת התוצאה שעל הגרף, לא מה הוא אומר. השאלה אם זה ניסוי בינארי, הצליח או לא הצליח. אוקיי, בגבולות הטעות כמובן, זה לא בדיוק בינארי. אבל זה ניסוי, השאלה אם הוא הצליח או לא. לפי האקטואליסט, אם אני בודק את כל הניסויים שנעשו בעולם, אחוז הניסויים המוצלחים היה אמר להיות אפסי. אבל הוא לא אפסי, כי אם הוא היה אפסי היינו היום מחזיקים במדע של אדם הראשון. לא היינו מתקדמים לשום מקום. כל תיאוריה הייתה נופלת. לא הייתה שום תיאוריה שהייתה מחזיקה מעמד ומתקדמת איתנו עד היום ובונים איתה טילים לירח. לכן בעצם ברור שאקטואליזם היא עמדה שלא עומדת במבחן. והאינפורמטיביזם מה שהוא אומר לנו, תשימו לב, מה שהאינפורמטיביזם בעצם אומר לנו זה שההכללה המדעית שאומרת אני לוקח את התיאוריה הפשוטה ביותר, התיאוריה הפשוטה ביותר, היא לא רק ההכללה הנוחה ביותר, שזה ודאי נכון, אלא מתברר לתדהמתנו שהיא גם הנכונה ביותר, לא בוודאות, אבל בסיכוי לא רע היא גם הנכונה ביותר. זאת אומרת זה עובד.
[Speaker C] עכשיו השאלה, מה אני לוקח את חוקי ניוטון. כל אחד בעולם עובד עם חוקי ניוטון, אף על פי שאנחנו יודעים שזה לא נכון?
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה כן נכון.
[Speaker C] נכון למהירויות נמוכות שזה לא עובד,
[הרב מיכאל אברהם] אבל לא לא,
[Speaker C] זה נכון למה שאנחנו עושים בעולם שלנו. עובדים עם חוקי ניוטון. זה ממש לא נכון.
[הרב מיכאל אברהם] חוקי ניוטון הם נכונים לגמרי. במהירויות ובנסיבות שאנחנו פועלים. נכון שבמהירויות גבוהות מתברר שזה קירוב שנהיה יותר ויותר גרוע, אבל במהירויות שאנחנו פוגשים בחיי היומיום ובמסות שאנחנו פוגשים בחיי היומיום, חוקי ניוטון לגמרי נכונים.
[Speaker C] זה לא נכון, זה אומר שזה קירוב מאוד טוב. מה זה קירוב טוב?
[הרב מיכאל אברהם] כל חוק טבע הוא קירוב. כל חוק טבע יכול להיות שהוא רק קירוב מאוד מאוד טוב ולא החוק הנכון. זה מבחינתי נקרא נכון. חוקי ניוטון הם חוקים נכונים. אני בטוח שאם תבדוק אותם מחר על מהירות שלא בדקת אף פעם הם יצאו נכונים, כל עוד היא מהירות נמוכה.
[Speaker C] זה קירוב מאוד טוב.
[הרב מיכאל אברהם] זהו, זה מבחינתי חוק טבע נכון. חוק טבע נכון זה חוק טבע שמתאר נכון את המציאות. הקו, הקו הישר הזה הוא הקו הנכון, זה הטענה שלי. זאת אומרת, כל מהירות, כל תאוצה שתבדוק תקבל את הכוח הנכון. זה שפה כשתלך רחוק מאוד בתאוצות, כן, תהיה פה באזור הזה, זה פתאום כבר יהיו סטיות, בסדר, כי זה תורת היחסות או קוונטים או מה שלא יהיה, אבל אני אומר, כשאני מדבר פה, הקו הישר הוא החוק הנכון. ולכן זה לא עובד במקרה, זה לא כמו פה, כן, תחשוב על הלא נכון במובן של הקו המקווקו. לא נכון במובן של הקו המקווקו זה אומר שבעצם הפגיעות האלה בעיגולים האלה זה מקרי. זה סתם מקרה, זה לא באמת נכון אפילו. פה אני טוען שלא, זה נכון, זה לא מקרה הפגיעות האלה. זה סוטה פה. הקו הוא בעצם מתעקם כאן. כאן הוא הולך ומתעקם, הוא לא נהיה ישר. בסדר, אבל פה הוא עדיין ישר. תעשה את הפיתוח טיילור שלו פה, מספיק לך האיבר הראשון. רק האיבר הלינארי. בסדר, זה בעצם החוק הנכון. עכשיו, מה בעצם אנחנו רואים כאן? אנחנו רואים כאן, אם אני מתרגם את זה לשפתנו, שבעיית הסינתטי אפריורי למעשה שואלת אותי למה מה שהכי פשוט בעיניי יוצא נכון. מבינים את התרגום שתרגמתי עכשיו את השאלה? ההכללה המדעית זה בעצם לבחור, מהרי יש אינסוף הכללות לכל אוסף של תוצאות, ההכללה המדעית זה לבחור את ההכללה הפשוטה ביותר בעיניי. תער של אוקאם. מתברר שזה גם עובד. זה גם נכון. עכשיו, האקטואליסט לכאורה צודק. זה שזה נכון בעיניי, למה זה אומר שזה עובד? זה שזה נכון בעיניי, שזה פשוט בעיניי, זה רק אומר שהמוח שלי בנוי באופן שקו לינארי יותר פשוט מאשר פרבולה או אקספוננט או מה שלא יהיה. אבל זה רק סטייטמנט עליי. למה בסופו של דבר מתברר שזה גם עובד בעולם? שהפשטות היא קריטריון לנכונות. זאת בעצם השאלה. למה להניח שהפשטות או למה לא להניח, למה אנחנו רואים שזה נכון, שהפשטות היא קריטריון לנכונות? זאת בעצם שאלת הסינתטי אפריורי. עכשיו לשאלה הזאת, אני רק עוד כמה משפטים רוצה רק לסגור את המעגל כדי שלא נישאר באמצע, אני עוד אפרט קצת יותר בהמשך. לשאלה הזאת בעצם לאורך תולדות הפילוסופיה, זאת השאלה הכי יסודית של האפיסטמולוגיה. כן, למה צורות החשיבה שלנו מתאימות למחקר של מה שקורה בעולם ומגיעות לתוצאות טובות במחקר של מה שקורה בעולם. כמובן תוצאות טובות אין פירושו שאנחנו תמיד צודקים, יש תיאוריות שלנו שנפלו, אבל בסך הכל מתקדמים. זאת אומרת בסך הכל אנחנו לא מסתובבים כמו עיוורים באפלה. אנחנו מתקדמים. זאת אומרת זה כלי שהוא לא סתם ירייה באפלה, הוא לא מאה אחוז נכון, אבל הוא לא ירייה באפלה. אנחנו יכולים להתקדם איתו. קצת ניסוי, קצת הכללה, עוד ניסוי, עוד הכללה ואנחנו מתקדמים, הולכים לקרוב יותר ויותר לתיאוריה הנכונה. השאלה היא למה? זה איזשהו סוג של נס שדורש הסבר. למה המבנה המוחי או השכלי שלנו שאומר לנו זו תיאוריה יותר פשוטה מזאת או יותר סבירה מזאת, זה גם מתאים למה שקורה בעולם עצמו? אבולוציה. רגע, אז נגיע לאבולוציה בהמשך. אבל אתם מבינים שזה אנלוגי לגמרי לשאלה על החושים ששאלתי קודם אצל ריצ'רד טיילור. ריצ'רד טיילור שאל למה להניח שמה שאני רואה בתור המציאות הוא באמת המציאות בעולם עצמו? זה שהעיניים שלי מראות לי את זה, אז מה? העיניים שלי מראות לי את זה כי כך הן בנויות. למה אני מניח שיש לזה גם קורלאט, כן, מקבילה או מקור בעולם עצמו? למה אני מניח שאם אני רואה פה כיסא אז באמת בעולם עצמו שם בחוץ יש כיסא, ולא מניח שזה איזושהי תמונה שנובעת מאיך שאני בנוי? אז אני בעצם עכשיו עושה הכללה של השאלה, ואני אומר השאלה הזאת קיימת לא רק על העיניים אלא על כלל החושים. לא רק על כלל החושים אלא על כלל ההנחות של התבונה שלנו, כולל ההנחות שבבסיס המדע, כמו סיבתיות ואינדוקציה והכל. כל אלה בעצם אומרים לי שהכלים ההכרתיים והמחשבתיים שאני מביא איתי מהבית, לא למדתי אותם מהניסיון, אני מביא איתי מהבית את הכלים האלה, מתברר שאני נותן בהם אמון. אני מניח שהם משקפים את המציאות עצמה, וזה גם כנראה עובד בפועל. והשאלה היא איך הדבר הזה קרה. עכשיו, אבולוציה זה כמובן הפתרון המתבקש, אני אגיע לזה בהמשך, אבל כאן אני עוצר, כי זה בעצם הניסוח של השאלה במובן הכי רחב שלה. הגעתי עד סוף השאלה בשלב הזה. השאלה היא למה האופנים שבהם אני תופס את העולם וחושב עליו, גם חשיבה וגם הכרה, הם עובדים. למה או למה אני מאמין להם? למה אני חושב שהם אמינים? אוקיי, וזה עכשיו כבר על החשיבה ועל ההכרה ועל כל הצורות שבהן אני יכול ליצור אינטראקציה עם העולם או לצבור מידע על העולם, או איך אפשר להאמין למידע שאני צובר על העולם, אם אני שואל את זה באופן הכי כללי שאפשר. זאת השאלה של קאנט על המשפטים הסינתטיים האפריורי בעצם בתרגום. והתשובה לזה בעיניי, אני אגיד במשפט כי תראו לאן אני חותר, יש ספר של הוגו ברגמן שנקרא מבוא לתורת ההכרה. ובפרק התשיעי של הספר הוא סוקר את כל התשובות שניתנו בתולדות הפילוסופיה לשאלה הזאת. הוא לא מציג אותה בדיוק כך, אבל זאת בעצם השאלה שהוא מתמודד איתה שם. ובסוף בסוף הוא נשאר עם זה שאין תשובה. אין תשובה, שום תשובה פילוסופית שהוצעה לעניין לא באמת נותנת מענה. למעט הטענה, וזאת המסקנה שלו בסוף, שזה פשוט הנחה מתודולוגית יעילה. במילים אחרות האקטואליזם. זה לא טענה על העולם, זאת הנחה מתודולוגית יעילה. אבל כמו שהראינו עכשיו, האופציה הזאת לא נכונה. זה עובד, זה לא רק הנחה על העולם, הנחה מתודולוגית. ואז חוזרת השאלה, טוב, אז מה ההסבר? למה אנחנו, איך זה יכול להיות שזה עובד ואיך אנחנו יודעים לתת בזה אמון? שתי שאלות שונות, השאלה התיאולוגית והפילוסופית. אבל לזה אני אגיע בפעם הבאה. אני טוען שאמונה באלוקים זה הבסיס היחיד שיכול לתת לזה.
[Speaker C] רק הערכה, חלק מזה זה אמונה. יש מה שנקרא יוניפייד פילד תיאורי שכל הכוחות יש קשר ביניהם, וגרביטציה אם זה מחוץ, וכל מיני אנשים עובדים להראות שזה גם נכלל. למה שזה יהיה נכלל? מאמינים שחייב להיות חוק אחד ולא שני חוקים. למה? ככה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זאת דוגמה טובה אבל, כי הרי אם באמת, תחשוב על זה במבט של אקטואליסט. האקטואליסט בעצם אומר, אתה בנוי באופן שחוק אחד כללי יותר פשוט וסביר בעיניך מאשר שניים, שלושה, חמישה חוקים שונים. עכשיו השאלה למה אתה מניח שזה באמת המציאות? זה שאתה בנוי באופן שזה נראה לך יותר פשוט, זה בעיה שלך. עכשיו, אז אם אתה אקטואליסט, אתה תגיד נכון, אני לא מניח את זה, בוא נבדוק, אולי זה נכון אולי לא. אני שואל כמה מיליארדים היית שופך על הניסיון הזה אם אתה לא באמת מאמין שיש לו סיכוי? אני חושב שלא הרבה. והעובדה ששופכים על זה כל כך הרבה מיליארדים ואנשים כל כך משוכנעים בדבקות שזה גם יצליח בסוף, זה אומר שהם לא אקטואליסטים.
[Speaker C] אוקיי, אבל זה ברמה של אמונה או משהו.
[הרב מיכאל אברהם] הם מקווים ומאמינים שיהיה חוק אחד. נכון. באמת הטיעון התיאולוגי בדיוק בנוי על זה. אני לא אוכיח לך שזה נכון, שיש אלוקים. אני אראה לך שאתה מאמין בו. אולי אתה טועה, אולי זה לא נכון, אבל אני אראה לך שאתה מאמין בו. אתה מבין? זה בדיוק אותה נקודה, זה בדיוק העוקץ של טיעון תיאולוגי מול טיעון פילוסופי או טיעון חושף מול טיעון משיג. אני לא טוען שבתוך הטיעון הזה אני אוכיח לך שיש אלוקים. מה שאני מראה לך זה שאתה מניח שיש אלוקים. אולי אתה טועה בהנחה הזאת, אבל אל תגיד לי שאתה אתאיסט, אתה לא. טוב, אני עוד אבהיר את זה יותר בפעם הבאה.
[Speaker E] העניין הוא שכמו שאמרנו המדע עושה תצפיות, עושה בדיקות, מה שלא מתאים למציאות, מעיף אותו. אז אין את התיאוריה. לעומת זה המאמין מגיע לאיזשהו אין כניסה, אז הוא אומר טוב, לא הכל אנחנו מבינים, מה לעשות, לא הכל אנחנו מבינים. ותסלחו לי שאני אגלוש למציאות של השבועות האחרונים, מי שצופה בטלוויזיה ורואה מה קורה עם ברלנד הזה ועדתו, שאלפי אנשים מסוגלים, אני כבר לא מדבר על נשים שהשליכו את עצמן לרגליו. אבל הולך גבר בשלוש בלילה, מביא את אשתו, לא עלינו, כמו קורבן, מביא לרב, מחכה בחדר השני וחושב, יש כן, יש בטח, יש עניין בזה. אבל זה חסידים, אבל זה…
[הרב מיכאל אברהם] מה ראיה מן? אין מביאין ראיה מן השוטים. בסדר, יש הרבה שוטים בעולם, מה לעשות.
[Speaker E] אבל זה רק במסגרת האמונה,
[הרב מיכאל אברהם] המדע
[Speaker E] כל מה שלא מתאים הוא מעיף את זה, המאמין לא מסתדר לו אומר.
[הרב מיכאל אברהם] אבל אני מראה לך עכשיו, שאני מראה לך עכשיו שגם אנשי המדע שאני מניח שאתה לא חושב עליהם כמו על חסידי ברלנד, הם גם מאמינים, בדיוק אותו דבר, עם אותו בסיס.
[Speaker E] כל עוד לא הייתה סתירה, כל עוד שלא נתקלו ב… אוקיי, כל עוד לא נתקלו ב…
[הרב מיכאל אברהם] באו מה, האנשים האלה הקריבו את כל נשותיהם והמשיח עומד להגיע, הם לא נתקלו בשום סתירה.
[Speaker E] יש סתירה, שפה אומרים להם רבותיי תלכו תורידו את המשקפיים שחס וחלילה לא תראו מישהי, ופה אומרים להם הנה
[הרב מיכאל אברהם] הצדיק לוקח את זה והוא מביא את המשיח עם בעילת אשתך, זה האמונה שלהם, אז מה הבעיה? זאת אמונה כמו כל אמונה.
[Speaker E] אני אומר, זה הסכנה באמונה שאין בה, מה זה דעת? קח את הדעת, תתעלם מהעין, תתעלם מהעין שלך ותישאר עם דעת שזה אמונה בלי שום…
[הרב מיכאל אברהם] אפשר לפתוח את זה, אפשר לפתוח את זה לדיון על ברלנד, בעניין הזה אני במפלגה שלך. אני מנסה להראות לך שאתה לא על הדרך הזאת תהיה תפארתך. אם אתה טוען כנגד חסידי ברלנד שאין להם ביסוס אמפירי, אתה לא תצליח. כיוון שאת הטענה הזאת אני יכול לטעון גם כלפי חוקי המדע. הטענה שלי כלפי חסידי ברלנד זה שהם לא צודקים, לא שאין להם ביסוס אמפירי. זה לא אותו דבר וזה בדיוק הנקודה. לכן, זה שזה לא מבוסס אמפירי, זה מה שאני מנסה להראות לך, גם המדע הוא אמונה שלא מבוססת על בסיס אמפירי, ועדיין זה נראה לנו יותר רציונלי מאשר ההוא. זה אומר שלא הביסוס האמפירי פה משחק את התפקיד הזה, יש פה משהו אחר.
[Speaker B] נו, אז הרב, אם זה נכון מה שהרב אומר עכשיו, אז חוזרים לשיעור הראשון של הסדרה, והאמונה הזאת היא לא רציונלית, היא לא אמפירית.
[הרב מיכאל אברהם] אחרי שאני אסיים את המהלך הזה אני אחזור לשאלה מה היחס בין זה לבין אמונה. דיברתי על זה גם בשלב הקודם כשדיברתי על הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, וניסיתי להראות מה היחס בין זה לבין הסקה של חוק מדעי. ואמרתי שזה דומה מאוד להסקה של חוק מדעי, אבל לא עומד למבחן אמפירי, מזכיר לכם את מה שדיברנו שם. אני אחזור לזה גם בשלב הזה, גם על המהלך הזה אחרי שנגמור אותו.
[Speaker B] אבל אם בעצם קאנט צודק שאין לנו בכלל גישה למציאות עצמה, זה הכל אנחנו עוסקים בקטגוריות שלנו ובהכרה שלנו, אז בכלל אין לנו טענה אמיתית על העולם. בהחלט יכול להיות, זה גם אפילו סביר לדעתי, שנתעורר באיזה עולם אחר וזה הכל היה חלום והיה כאילו… זה אפילו נשמע סביר והגיוני.
[הרב מיכאל אברהם] זאת בדיוק הטענה של האקטואליזם. והשאלה אם אתה אקטואליסט אז אתה אקטואליסט, אבל אם אתה לא אקטואליסט השאלה היא איך אתה עונה לשאלה הזאת? בדיוק השאלה שאתה שאלת.
[Speaker B] אקטואליסט זה אמפיריציסט עם כוכבית כל הזמן. הוא אומר במסגרת המציאות אני מתפקד.
[הרב מיכאל אברהם] עם כוכבית? לא, כוכבית פירושו שיכול להיות שיתברר שאני לא צודק. לא, האקטואליסט אומר ברור שיתברר שאני לא צודק, הסיכוי שאני צודק הוא אפס. לכן אתה לא אקטואליסט, השאלה למה לא, אבל אתה לא אקטואליסט. הסיכוי שאני… יכול להיות שאני אטעה זה ברור. כל אינפורמטיביסט מבין שיכול להיות שהוא טועה, הוא לא בטוח שהוא צודק. ההבדל בינו לבין אקטואליסט זה שהוא לא בטוח שהוא צודק. זה לא ירייה באפלה מבחינתו. אמרתי שבעים אחוז, חמישים אחוז, אבל לא אפס. טוב, אני עוד נגיע לזה עוד.
[Speaker F] אנחנו מתקרבים מאוד לטענה שאומרת שאין הסתר פנים. אנחנו בעצם, אם אנחנו מאמינים למה שאנחנו רואים, המסקנה שלנו שגילינו את הקדוש ברוך הוא מאחורי מה שאנחנו רואים.
[הרב מיכאל אברהם] הקדוש ברוך הוא אנחנו לא רואים אותו, אבל מאחורי מה שאנחנו רואים נדמה לי צריכה לשבת הנחה על קיומו, ככה אני חושב. אבל זה עוד פעם, על זה נדבר.
[Speaker F] וזה בעצם אומר שאנחנו יכולים להבין שיש קדוש ברוך הוא מתוך מה שאנחנו רואים. אין הסתר פנים אלא המציאות היא גלויה.
[הרב מיכאל אברהם] וזה טענתי גם בשלב הקודם אגב, עכשיו אני טוען את זה מזווית אחרת ואני עוד אחזור להקבלה בין שני השלבים, הפיזיקו-תיאולוגי והנוכחי.
[Speaker E] אוקיי, שבת שלום,
[הרב מיכאל אברהם] שבת שלום,
[Speaker E] להתראות, שבת
[הרב מיכאל אברהם] שלום, תודה רבה, תודה רבה.