דוגמטיקה – שיעור 30

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אנחנו כמו שאמרנו, אנחנו מתקרבים לסוף הסדרה. ראינו את ספר העיקרים שנגע בעצם בכמה נקודות שדיברנו עליהם במהלך במהלך הסדרה, של איך קובעים את העיקרים, מה משמעותו של עיקר, מה קורה כשיש מחלוקת לגבי עיקרים, מקורם של העיקרים, כל מיני דברים מן הסוג הזה, מה דינו של מי שכופר בעיקרים, אם זה עובדות או לא עובדות. זאת אומרת לא מעט, רוב הדברים אני חושב שדיברנו על הנושאים שדיברנו עליהם במהלך הסדרה בעצם עולים פה בתחילת ספר העיקרים. אני רוצה עוד להשלים עוד קצת, היינו בפרק ג'. אז פה התחלנו, כן: עיקר שם הונח על דבר שהעמדת דבר אחר וקיומו תלוי בו ואין לו קיום זולתו, כמו שהעיקר הוא דבר שקיום האילן תלוי בו ולא יצויר מציאות האילן וקיומו זולתו, ורבותינו ז"ל השתמשו בלשון הזה הרבה, אמרו דבר שיש לו עיקר מדאורייתא או שאין לו עיקר מדאורייתא, ומזה הצד יפול זה השם על השורשים והיסודות שהעמדת הדת וקיומה תלוי בהם, כמו מציאות השם שהוא מבואר מעניינו שהוא עיקר שהאמנתו הכרחית לתורה אלוהית, שאי אפשר לצייר מציאות תורה אלוהית זולתו. ולפי זה ראוי שנחקור אי אלו הדברים שראוי שיונחו עיקרים בדת האלוהית. כן, אז בעצם אחרי שהוא הגדיר את המושג עיקר, עכשיו הוא מנסה לחפש אוקיי אז איך מזה אנחנו מגיעים לרשימה כמו שהציג הרמב"ם למשל. אז אומר: והנה הרמב"ם ז"ל שם אותם י"ג עיקרים, שהם מציאות השם, והאחדות, והרחקת הגשמות, ושהוא קדמון, ושר ראוי לעובדו ולא לזולתו, והנבואה, ונבואת משה רבנו עליו השלום, ותורה מן השמים, ושלא תשתנה התורה, וידיעת השם, ושכר ועונש, ומשיח, ותחיית המתים. אלו הן העיקרים שמנה הרב ז"ל בפרק חלק מפירוש המשנה שלו. עברנו עליהם. ונשאל ראשונה על אלו העיקרים שהניח אותם הרמב"ם, למה שם אותם במספר ההוא ואמר שהם י"ג? כמובן הוא לא מדבר על השאלה למה יש דווקא י"ג, הוא מדבר על השאלה למה הוא מנה את הי"ג האלה, למה זאת רשימת העיקרים של הרמב"ם. וזה שאם יונחו במספר ההוא כפי הוראת שם עיקר, הנה מה טוב ומה נעים שיונחו עיקרים מציאות השם, והנבואה, ותורה מן השמים, וידיעת השם יתברך וההשגחה לתת שכר ועונש, לפי שאלו הן עיקרים הכרחיים לתורה אלוהית, לא יצויר מציאותה בזולת כל אחד מהם. ואתה אומר העיקרים, קודם הוא הגדיר מה זה עיקר, אחרי שאנחנו מגדירים מה זה עיקר זה נותן לנו אולי כלי לנסות ולהבין אז מי הם ספציפית מתוך ההגדרה של העיקרים, מי הם העיקרים של האמונה. אז הוא אומר, מההגדרה הזאת הוא היה סופר את העיקרים הבאים: מציאות השם, נבואה, תורה מן השמים, וידיעת השם יתברך וההשגחה לתת שכר ועונש. זה בעצם העיקרים שנראים לו תואמים להגדרה שהוא נתן למעלה. למה? כי אלה העיקרים הכרחיים לתורה אלוהית, לא יצויר מציאותה בזולת כל אחד מהם. זאת אומרת כל אחד מהם שנופל בעצם מפיל את האמונה, כן, האמונה היהודית או אמונה בכלל, נראה את זה עוד מעט, ולכן ולכן לאלה מוצדק לקרוא עיקרים. ואיננו רחוק לפי זה הדרך שיונחו נבואת משה ונצחיות התורה עיקרים גם כן, אחר שהם עיקרים פרטיים הכרחיים לתורת משה לא יצויר קיומה זולתם. כי אם יצויר מציאות נביא גדול ממשה כבר היה אפשר שתיבטל תורת משה, כי הנביא שיהיה גדול במדרגה מזולתו ראוי שיאמנו דבריו יותר מדברי זולתו שהוא למטה במדרגת הנבואה ממנו כמו שיבוא, וגם אם לא נאמין נצחיות התורה כבר יצויר ביטול תורת משה אחר שגלו ישראל מעל אדמתם. אז בעצם הוא אומר ש… העיקרים, נגיד מציאות השם, נבואה, תורה מן השמים, ידיעת השם והשגחה לתת שכר ועונש, אלה עיקרים הכרחיים לתורה אלוהית, לא יצויר מציאותה בזולת כל אחד מהם. אז החמישה הראשונים זה עיקרים לתורה אלוהית בכלל, לאו דווקא לתורת משה. דיברנו על זה כבר שאצל בעל העיקרים יש למעשה שלושה סוגים של עיקרים, והסוג השלישי מתחלק גם הוא לכמה מינים. יש את הדת הטבעית, הדת הנימוסית והדת האלוהית. דיברנו על זה באחד השיעורים הקודמים, עוד אחזור על זה בהמשך. והדת האלוהית זה עדיין לא מדובר על תורת משה. דת אלוהית זה גם נצרות. הדת האלוהית הכוונה זאת דת שמאמינה באלוהים במובן דתי כלשהו, שדת משה היא אחת הדתות האלוהיות. אוקיי? הוא בהמשך גם מדבר על זה, זה דת אברהם, דת נח, דת אדם, זאת אומרת מבחינתו גם כל שלב במקרא זה איזשהו סוג של דת. אז בעצם העיקרים הראשונים, החמישה עיקרים הראשונים הם עיקרים של דת אלוהית באופן כללי. כן? בלי זה אין אמונה באלוהים, אמונה דתית, לא אמונה פילוסופית. אחרי זה הוא אומר: ואינו רחוק לפי זה הדרך נבואת משה ונצחיות התורה. זה כבר עיקרים של דת משה. זה כבר לא עיקרים של כל דת אלוהית. כן? למשל הנצרות לא מאמינה בנצחיות התורה. היא כן מקבלת את נבואת משה, אבל היא לא מקבלת את נצחיות התורה. אז במובן הזה העיקרים שהוא מוסיף בשלב השני זה עיקרים שהם עיקרים של דת משה. זאת אומרת י"ג העיקרים של הרמב"ם או רשימת העיקרים שהוא חותר אליה, זה העיקרים של דת משה, אבל הם בעצם מורכבים מעיקרים לדת אלוהית באופן כללי ועיקרים ספציפיים של דת משה. זאת אומרת זה המבנה שהוא גם בהמשך ממשיך איתו. ואז הוא ממשיך והוא אומר: ומכל מקום כבר הקשה למה ימנה האחדות והרחקת הגשמות בעיקרים. בסדר? לפי הקריטריון שהוא נתן למעלה, שעיקר זה משהו שבלעדיו אין עמידה לאמונה. כן? עיקרי האמונה זה דברים שבלעדיהם אין לאמונה עמידה. אז אחרי שהוא מנה את העיקרים של דת אלוהית באופן כללי ושל דת משה, אבל האחדות והרחקת הגשמות זה לא עיקרים לא של דת אלוהית באופן כללי ולא של דת משה. אז למה זה גם נכנס? שאף אם הם אמונות אמיתיות ראוי שיאמינם כל בעל תורת משה, כבר יהיה אפשר לומר שאין ראוי למנותם בעיקרים כי לא תיפול התורה האלוהית בכללה אם יאמין חילופם. אוקיי? זאת אומרת זה לא תנאי הכרחי לדת אלוהית למרות שזה עיקרים נכונים. ושוב פעם, השאלה שלו היא מיונית, הוא לא מתווכח על השאלה אם העיקרים האלה נכונים, הוא רק שואל למה אלה עיקרים. ועל זה דיברנו לא מעט בפעמים הקודמות. אז הטענה שאחדות השם והרחקת הגשמות בכלל לא ברור לו למה הם נכללים ברשימת העיקרים של הרמב"ם. לפי הגדרת עיקר שאומר שבלעדיו אין עמידה לאמונה. כן? זה הראב"ד הידוע שראינו, לכן כל מה שראינו קודם זה בעצם תשתית. הראב"ד שאומר שכן, רבים וטובים ממנו חשבו שהקדוש ברוך הוא גשמי, ולכן הראב"ד לא רואה בעיקרון בהרחקת הגשמות עיקר. כן? עיקר מחייב, למרות שגם הראב"ד מסכים שהוא נכון, אבל הוא לא רואה בזה עיקר, ובמובן הזה בעל העיקרים הולך בעקבותיו. ויותר קשה מזה, רגע, אפשר לשאול?

[Speaker B] כן כן. מה לגבי האחדות? זה לא עיקר בתורת אברהם לכולי עלמא?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה תורת אברהם?

[Speaker B] זה איך שהרמב"ם מתאר את זה זה מה שאברהם גילה בעצם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, הרמב"ם גם מתאר את זה שהוא גילה את הרחקת הגשמות. מבחינת הרמב"ם אברהם גילה את הקדוש ברוך הוא כמו שהרמב"ם מתאר אותו.

[Speaker B] אז מה ייחד את תורת אברהם משאר התורות? זה אז מה ההבדל בין האחדות?

[הרב מיכאל אברהם] לא האחדות, לא

[Speaker B] הגשמות, אני לא מדבר על הגשמות, אני מדבר על האחדות.

[הרב מיכאל אברהם] אני מבין, אבל אני אומר שגם… גם הרחקת הגשמות בעצם היה משהו שייחד את אברהם מאמונות אחרות שהיו אמונות אליליות. זאת אומרת, גם בזה תוכל גם בזה לראות עיקרון מבדיל.

[Speaker B] לכן, אבל אם אם אין כאן את העיקרון של האחדות, אז מה בעצם אברהם, מה מה דת ישראל חידשה פה?

[הרב מיכאל אברהם] ואם אין את הגשמות, אז מה הוא חידש?

[Speaker B] אוקיי, אם אין גשמות ואין אחדות, אז זה כמו עבודת אלילים שיש בכל המקומות. מה למה זה נקרא דת אברהם?

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, מה יש לך באחדות יותר מאשר בגשמות? לא,

[Speaker B] צריך משהו שייחד את דת אברהם, משהו שייחד. אם זה מתן תורה, אם אין אחדות ואין גשמות, אז עבודת אלילים.

[הרב מיכאל אברהם] אני מבין, אז אתה שואל על אחדות וגשמיות ביחד. אתה לא שואל רק על האחדות. אין משהו באחדות יותר מהגשמות.

[Speaker B] לפחות שיהיה משהו שייחד את אברהם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז בעצם הנקודה היא שהאחדות, דיברנו על זה, זה מקבל שתי משמעויות. יש תחתיו שתי משמעויות. משמעות אחת זה שאלוקים אחד. המשמעות השנייה זה שאלוקים הוא אחיד, מה שלא מורכב, הוא פשוט. אוקיי? עכשיו אני לא יודע למה הוא מתכוון פה כשהוא אומר אחדות. אם הוא אומר שאלוקים אחד, אז אני מבין את השאלה שלך. זאת אומרת, זה החידוש לכאורה של אברהם אבינו. אבל אם הוא מדבר על אלוקים אחיד, כאן אני לא בטוח. זאת אומרת, יכול להיות שאברהם גילה שיש אלוקים אחד שהוא לא פשוט בתכלית הפשטות ועדיין זה שונה ממה שהיה לפניו. אוקיי? אוקיי. אז עוד פעם, אני לא יודע כי באמת הכותב כותב פה בצורה די סתומה, אבל יכול להיות שזה שהוא מדבר על אחדות הוא מדבר על זה. אוקיי,

[Speaker C] אבל מה זה אומר בכלל אחדות שאנחנו לא מגשימים אותו? לא הבנתי. יש רלוונטיות בכלל למושג אחדות?

[הרב מיכאל אברהם] זה דיברנו כשדיברנו על העיקר הזה ברמב"ם. אמרתי שלא האחדות בשתי משמעויותיה, אחדות בשתי משמעויותיה, אני לא לגמרי בטוח שזה בכלל מוגדר היטב. זאת אומרת, עצם לחלוטין מופשט, איך אני יכול לקבוע אם הוא אחד או שניים? או אם הוא מורכב או פשוט? מורכב או פשוט אני עוד יותר חושב שאפשר לדבר עליו. אבל אבל אחד או כמה, מה מה מה זה אומר אחד או כמה? אז הכמה האלה, זה האלוקים האחד שיש, המכלול הזה של הכמה. זאת אומרת, באיזה אני לא בכלל לא בטוח שהמושגים האלה מוגדרים עד הסוף.

[Speaker C] מה זה הפשטות והאחדות או הפשטות במובן הזה?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.

[Speaker C] מה זה הפשטות ביחס למורכבות, שזה הרב כן יותר מבין?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, את זה אני יותר מבין. אני יותר מבין כי אפשר להגיד שיש לו איזה שהם חלקים, נגיד בנפש שלנו, אוקיי? בוא נסתכל על הנפש שלנו, כמו שהגמרא אומרת בברכות שאפשר ללמוד מהנשמה על הקדוש ברוך הוא, נכון? יש לה חמישה דברים שהם שווים. אז בוא נסתכל על הנפש שלנו. להגיד שהנפש שלנו היא אחידה או עם ריבוי, זאת אומרת מורכבת או פשוטה, אני חושב שאת זה אני כן מוכן להבין. כי אני יכול לראות שיש בנפש שלנו חלקים, כוחות שונים או כל מיני דברים מן הסוג הזה, למרות שהנפש היא דבר מופשט. אז אני חושב שגם על דבר מופשט אני יכול לעשות אבחנה בין אם הוא פשוט לבין אם הוא מורכב. אבל השאלה אם הוא אחד או שניים, מה זה נקרא אחד או שניים? זאת אומרת, באיזה מובן הנפש שלי היא אחת דווקא ולא שתיים? אני לא יודע, לא רואה כל כך מה… זאת אומרת, נגיד ככה, אם היו לי שתי נשמות בתוכי, מה ההבדל בין זה לבין להגיד שיש לי נשמה אחת לא פשוטה, מורכבת?

[Speaker C] כשהרמב"ם אומר אחד הוא לא מתכוון לפשטות כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] רגע אחד אחד.

[Speaker C] כשהרמב"ם אומר אחד הוא לא מתכוון לפשטות כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, הוא מתכוון לשני הדברים. א' שהוא אחד וב' שהוא פשוט. וכבר אז הערתי שאני לא יודע עד כמה באמת המושגים האלה מוגדרים עד הסוף.

[Speaker C] מה, כאילו השניים זה לא אומר שתי ישויות במובן הפשוט?

[הרב מיכאל אברהם] מה זה שתי ישויות? תגדיר ישות.

[Speaker C] כמו שהרב אומר בנפש, יש שתי נפשות.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, לגבי שתי נפשות אני לא יודע להגדיר. מה ההבדל בין שתי נפשות לבין נפש אחת שהיא מורכבת משני דברים, שני כוחות, שני לא יודע מה.

[Speaker C] אה, אז הרב לא מבין את ההבדל ביניהם כאילו, פשוט. אה,

[Speaker D] לא מבין? הרב אומר לנו כרגע שבעצם מבחינת הרב לא היה מפריע להבין גם שהרב בנוי מכמה נפשות, מכמה כוחות נפש שונות שפועלות…

[הרב מיכאל אברהם] זה סתם שאלה של הגדרה, מה זה נקרא לא היה מפריע לי?

[Speaker D] זאת שאלה איך אתה קורא לזה. מבחינת האחריות. מה זאת אומרת? אם יש שם מלחמת עולם בין כל מיני גורמים אז מה?

[הרב מיכאל אברהם] ממילא יש אחריות על המכלול הזה כולו. מה הבעיה?

[Speaker D] למה? למה? אבל הם לא, הם נפרדים הרב אומר, הם לא ישות אחת.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה נפרדים? כמו שיש אחריות על קבוצת אנשים במשהו שהיא עושה. מה הבעיה? לא הבנתי. יש אחריות על מדינה למרות שיש מפלגות שונות שרבות ביניהן ומתווכחות ביניהן, יש אחריות על המדינה על מה שהיא עושה.

[Speaker D] לא, לא, כל אחד אחראי על שלו. מה פתאום? מה פתאום? מה אני קשור למדינה? איך אתה מה אתה מכניס אותי למדינה? יש את התרומה שלי אם אני תרמתי לתוצאה שהמדינה, כל אחד נושא בחטאו, אבל.

[הרב מיכאל אברהם] אז פה יש לנו ויכוח, אולי כבר התווכחנו עליו פעם, אני לא זוכר. אני לא מסכים. ברמב"ם למשל דיברתי על זה אני חושב פעם, על הרמב"ם בהלכות תשובה, שהרמב"ם אומר שבראש השנה דנים כל אדם, בינוני צדיק ורשע, ודנים את העיר ואת המדינה ואת העולם כולו. והנושאי כלים שלו שואלים אם דנו כל אדם לחוד אז מה נשאר לדון את העיר או את המדינה? זאת אומרת, גמרנו, אז כבר לכל אדם יש את הדין שלו וגמרנו. ואז אמרתי שכאשר דנים אדם דנים אותו בכמה דינים שונים שבכל אחד מהם הוא עומד בכובע אחר. דנים אותו כאישיות פרטית, ועל זה הוא יכול לצאת צדיק בינוני או רשע. חוץ מזה דנים את העיר כולל כל הפרטים שמרכיבים את העיר, ושמה שוב פעם אתה יכול להיות צדיק בינוני או רשע. צדיק בינוני או רשע זה בשתי משמעויות, א' בתרומתך למצב הכללי, וב' באחריותך על עצם זה שזה המצב. כשדנים את העיר העיר אינה אלא אוסף האנשים, אז מה זה נקרא לדון את העיר שהעיר היא רשעה? העיר רשעה זה אומר שאוסף האנשים שמרכיבים את העיר זה אוסף מרושע. אז יכול להיות שאני אצא צדיק בדיני הפרטי אבל רשע בדיני הקולקטיבי.

[Speaker D] נכון, אבל ברמה הקיומית, למה באמת לרב חשוב שיש אלוהים אחד ולא זה לא משפחה של? יכולתי לקבל, לרב זה לא היה מפריע אם נניח אלוהים היה, האלוהות ביהדות הייתה בנויה מאבא אמא ומשפחה שהיא משפחה למופת? נהדר. לרב זה היה מפריע שזה מה שהיינו יודעים? ממש לא. לא.

[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה? למה שלא יהיה משפחת אלוהים? למה לא?

[Speaker D] התחושה היא שזה משהו מאוד יסודי. אם זו הבשורה של אברהם אבינו, בשורת המונותאיזם איך שלא נבין אותה, כנראה שיש בזה חשיבות גדולה

[הרב מיכאל אברהם] בזה

[Speaker D] שיש אלוהים אחד לעומת האלילות שהיו בהם רבים שונים ומשפחות שונות.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מתווכח עם העובדה ההיסטורית. בעובדה ההיסטורית ודאי שאנשים רואים בדבר הזה חשיבות גדולה. אני רק שואל, תוהה, האם אכן יש פה טענה מוגדרת היטב. ולכן אני אומר, אני לא יודע, אבל ברור שראו בזה חשיבות, זה אני מסכים. אולי אתה צודק אפילו בזה שראוי שיהיה בזה חשיבות כי לכאורה זה מה שאברהם חידש. הכל טוב, ראוי זה יפה, אבל השאלה אם אתה יכול להגדיר את זה היטב ואני לא בטוח שאפשר.

[Speaker E] ואם יש עוד אלוהים, אם יש עוד אלוהים

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שיש

[Speaker E] להם תורות אחרות? לא שומע. למשל אם יש עוד אלוהים יכול להיות שיש להם תורות אחרות. גם אלוהים אחד יכול לתת להם כמה תורות, אז מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אלוהים אחד נתן לנו תורה אחת.

[Speaker E] הוא נתן לנו

[הרב מיכאל אברהם] תורה אחת, גם הרבים נתנו לנו תורה אחת בפועל. הם יכולים לתת כמה, מה הבעיה? זה אותו דבר.

[Speaker C] רב, זה לא אולי בא רק כדי להוציא את ההבנה של הגשמה? כאילו גם ככה התארים ביחס כלפיו גם ברמב"ם זה קצת מוזר, כאילו גם להגיד אחד ברמב"ם זה די קשה כי גם ככה הוא אומר שאין מה לתאר שם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה כנראה תואר שלילי או משהו כזה לפי התזה של התארים השליליים.

[Speaker C] כן, אז אולי זה רק בא לשלול את מה שאנשים מדמיינים, כאילו זה לא פה איזה משהו חיובי.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל אני אומר, אין בעיה, תעשה מה שאתה רוצה. אני עם התארים השליליים של הרמב"ם לא כל כך מסתדר בין כה וכה ברמה הלוגית. כתבתי על זה איזה טור לא מזמן וניסיתי בכל זאת להציע איזשהו הסבר, אבל על פניו זה באמת עניין מאוד מאוד מוזר בעיניי, גם לחלוטין לא מוגדר. אז לכן אני לא בטוח שזה יעזור לי אפילו אם אני אקבל את מה שאתה אומר, זאת אומרת שנפרש את זה באופן שלילני ולא פוזיטיבי. בסדר, עדיין אני לא מצליח באמת.

[Speaker C] כן, הרב כתב את זה גם בטרילוגיה אני חושב, בספר הראשון. כן.

[הרב מיכאל אברהם] אבל בטרילוגיה לא פירטתי אני חושב את ההסבר, הערתי שיכול להיות הסבר כזה. בטור שכתבתי לא מזמן פירטתי אותו יותר. אז בכל אופן טוב בוא נחזור לענייננו ויותר קשה מזה שמנה הרב ז"ל בעיקר שראוי לעובדו ולא לזולתו כי אף על פי שהוא מצווה ממצוות התורה כמו שכתוב לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני ולא תשתחווה להם ולא תעבדם מכל מקום אינו עיקר שתתלה בו התורה בכללה כי המאמין שהשם אמת ותורתו אמת אלא שהוא מכניס אמצעי בינו ובין השם הנה הוא עובר על לא יהיה לך אבל אינו עיקר שתיפול התורה בכללה זאת אומרת לאו יש פה זה לא נכון לעבוד את המשמש כן של הקדוש ברוך הוא אבל זה לא עיקר שבלעדיו לא קיימת התורה ולמה מנה אותם הרב ז"ל עיקר גם כן המאמין בשכר ועונש אלא שיאמין שהגמול לנפשות ובעולם הבא ושאין תחיה לגופות אחר המוות ולמה תיפול התורה בכללה כדי שיחויב להימנות תחיית המתים מעיקר מעיקרי התורה האלוהית כמציאות השם כן אז יש לו כל מיני הרהורים הוא לא מצליח להבין למה אנחנו מונים את למה הרמב"ם מונה את העיקרים האלה אגב פה הוא הכניס כבר עוד פעם הנחה רמב"מית כמובן שכתוב לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני אז הכוונה כולל גם המשמשים של הקדוש ברוך הוא זה החידוש של הרמב"ם בהתחלת הלכות עבודה זרה שהוא אומר מתאר שמה איך השתלשל העניין הזה של עבודה זרה אז זה התחיל בזה שעבדו לגרמי השמיים תפסו אותם כמשמשים של הקדוש ברוך הוא ועל זה הוא אומר בעצם אז מה הבעיה אז עובדים את הקדוש ברוך הוא דרך המשמשים עד כדי כך זה באמת נשמע לא חמור שאולי אפילו לא הייתי רואה בזה בכלל איסור מה הבעיה עובדים את הקדוש ברוך הוא דרך המשמשים ולא ישירות אז מה זה עדיין עובדים אותו לא עובדים מישהו אחר הרמב"ם אומר שזה אסור אומר העיקרים אני מבין שזה אסור אוקיי את זה אני כן מקבל אבל למה

[Speaker C] זה עיקר לא למה זה אסור אלא למה זה עיקר

[הרב מיכאל אברהם] הרי גם הרמב"ם מתאר את זה רק כאיסור

[Speaker C] בגלל כאילו בדיעבד נכון אז הוא טוען שזה עיקר בעל העיקרים והוא לא מבין למה

[הרב מיכאל אברהם] כן לא אני אומר גם הרמב"ם בעצמו בדבר הזה כשהוא בפרק בעבודה זרה הוא אומר שמה הוא כן כאילו כביכול משבח בעבודה זרה הוא לא מדבר על השאלה מה עיקר ומה לא עיקר הוא מונה את ההלכות אז זה לא ראיה לא אבל

[Speaker C] הוא כן אומר כאילו שבהתחלה באמת עבדו את האלילים רק בשביל לעבוד אותו נכון אז זה אומר כאילו השאלה של הרב ממש כאילו עוד יותר קשה לא אני אומר

[הרב מיכאל אברהם] השאלה שלי שאלה על ספר העיקרים כי ספר העיקרים מנסה להראות שעבודה זרה גם היא לא צריכה להיות עיקר איך הוא מראה את זה כי הוא אומר מה זה משנה אם אתה עובד את הקדוש ברוך הוא דרך משמשים אבל זה הרחבה של הרמב"ם לעבודה זרה עבודה זרה הרגילה זה לא לעבוד את השם דרך משמשים אלא זה לעבוד מישהו אחר עכשיו מה זה לא עיקר אבל זה לא דבר שהיית מתייחס אליו כעיקר אז תגיד בסדר עבודה דרך משמשים זה לא עיקר זה רק איסור אבל עבודה למישהו אחר זה נשמע לי דבר שבהחלט צריך להיות עיקר הוא ישר עובר לאמצעים כן לעבודה לעבודה לאמצעים אבל זה לא המהות של עבודה זרה זאת הרחבה שעשה לה הרמב"ם עבודה זרה שלעצמה זה לעבוד למישהו אחר אז מה הוא אומר יכול להיות שאנחנו נעשה או שהוא מתכוון לומר גם אם אני עובד למישהו אחר אבל אם אני עובד לו בשיתוף זאת אומרת אני עובד לקדוש ברוך הוא ועובד גם למשהו האחר הזה עדיין זה לא מונע לא מפיל את הדת האלוהית ובאמת הזכרתי אני חושב באחת הפעמים הקודמות שהפוסקים נחלקו בשאלה האם בני נח הוזהרו על השיתוף כן יכול להיות שלבן נח מותר לעבוד בשיתוף זה לא אין איסור עכשיו ברור שאם השיתוף לא נכון אז הוא לא נכון גם לבני נח זאת אומרת אם אין שני אלוהים אז בן נח שמאמין בשני אלוהים ודאי מאמין בדבר לא נכון אוקיי כי עובדה היא עובדה זה לא משנה אם אתה בן נח או יהודי רק הם לא הוזהרו על השיתוף זאת אומרת אם אתה מאמין או עובד כנראה שם הכוונה לעבודה עבודה לשני אלוהים משותפים זה לא איסור אצל בן נח למרות שזה טעות אבל זה לא איסור עכשיו אם זה כך אז יכול להיות שזה מה שמתכוון ספר העיקרים כשהוא אומר שעבודה לזולתו לא רק לאמצעים אלא אפילו לזולתו למישהו אחר גם היא לא מפילה בעצם את הדת האלוהית כי יכול להיות מישהו שיעבוד בשיתוף אולי זה איסור אולי זה לא נכון אבל זה לא מפיל. את הערך של העבודה הדתית שלו. אוקיי? אז ואז באמת אני יכול להבין את השאלה הכללית יותר שלו על הרמב"ם.

[Speaker C] טוב, אבל יא רב, זה אפשר להבין את זה גם בלי זה. אם הוא מבין שלא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי נאמר גם על על אמצעי ולא רק אם אתה תופס אותו ממש כאלוה.

[הרב מיכאל אברהם] או להגיד שהעיקר זה רק שזה מישהו אחר והאמצעי זה לא עיקר, זה רק איסור. מה הבעיה? העיקרים לא חייבים להיות חופפים לכל. העיקרים זה לא זה לא רשימת מצוות. זה לא חייב להיות התוכן לא חייב להיות חופף לתוכן של מצווה. ההחלטה היא לא אם המצווה הזאת היא עיקר או שהיא לא עיקר. יכול להיות פרט במצווה הזאת שהוא עיקר ופרטים אחרים שהם לא. גם כן המאמין בשכר ועונש. גם כן המאמין בשכר ועונש, אלא שיאמין שהגמול לנפשות ובעולם הבא ושאין תחיית הגופות אחר המוות, למה תיפול התורה בכללה כדי שיחוייב להימנות תחיית המתים עיקר מעיקרי התורה האלוהית כמציאות ה'? מה מה כתוב בסאבטקסט כאן? שמי שלא מאמין בכלל בגמול, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, זה כן מפיל את הדת האלוהית. עכשיו זה לא רק דיוק, הוא אומר את זה בהמשך במפורש. אבל פה כבר אפשר לראות שזאת התפיסה שלו. רק הוא אומר אם אתה מאמין שזה רק גמול לנפשות ולא בעולם הזה או אין תחיית המתים, מה רע? למה תחיית המתים זה עיקר? העיקר שאתה מאמין בזה שיש גמול. איזה גמול? דיון אחר. אבל עצם אם אתה תכפור בעצם קיומו של גמול זה נראה לו פשוט שזה וודאי כפירה בעיקר.

[Speaker D] למה זה כל כך חשוב?

[הרב מיכאל אברהם] הרי עדיף אל תהיו כעבדים

[Speaker D] המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת.

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים לגמרי. זאת בדיוק ההערה שלי. ובאמת לא מבין למה לשיטתו הוא אמנם מערער על הפרטים של הגמול, אבל עצם האמונה בגמול זה נראה לו ברור שזה עיקר. ואני תוהה למה. למה הגמול? להיפך, בדיוק כל מה שהרמב"ם כותב בפרק עשירי ראינו את זה בהלכות תשובה, הרמב"ם אומר שמה להיפך לא ראוי לעבוד את השם זה דרך הנשים והקטנים לעבוד את השם בשביל הגמול. אנחנו צריכים לעבוד את השם כי זה לעשות האמת מפני שהוא אמת.

[Speaker C] לא, אולי אולי לזה הוא מתכוון גם. שהשכר ועונש זה עצם הטוב והרע של המצוות והעבירות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז באמת כשמדנו את העיקרים האלה ברמב"ם אז הערתי שם שאני לא בטוח שכל העיקרים האלה הם חלק מתורת הגמול מבחינת הרמב"ם. למשל תחיית המתים או לא משנה עולם הבא או מה שלא יהיה, בהחלט יכול להיות שזה פשוט המימוש של התוכנית של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת כשהוא ברא את העולם הייתה לו תוכנית, והתוכנית זה שהעולם יגיע למצב איזשהו מצב שם בסוף, תחיית המתים עולם הבא מה שלא יהיה. עכשיו לנו זה מצוייר כגמול. זאת אומרת שמי שמתנהג כמו שצריך יזכה להגיע למצב השלם שיקרה פה בסוף ההיסטוריה. אבל מבחינת הקדוש ברוך הוא זה לא שאלה של גמול. זה שאלה של התממשות התוכנית. זאת אומרת התוכנית שלו למה הוא ברא את העולם זה כדי להגיע למצב ההוא. ואז זה בכלל לא קשור לגמול. ואם זה כך אני יותר יכול להבין את ההנחה של בעל העיקרים שעצם האמונה בגמול היא כן חשובה. היא חשובה לא כמוטיבציה בשבילי שתמריץ אותי לעבוד את השם, אלא היא חשובה כדי להבין שכל הסיפור הזה מיועד למטרה כלשהי, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא באמת מכוון אותנו לצורך כלשהו שיש מטרה לכל העבודה הזאת וזה לא סתם איזה מין משחק כזה. אם זה כך, וזה מחזק קצת את מה שאמרתי שמה, כי שמה דייקתי ברמב"ם שאני חושב שלפחות אחד מתוך שני העיקרים ששייכים לעניין לא שייכים לגמול. כן זה המשיח, תחיית המתים ועולם הבא. יש שלושה עיקרים. משיח תחיית המתים ועולם הבא. ואמרתי שם שאני בכלל לא בטוח שהעיקרים האלה הם חלק מתורת הגמול של הרמב"ם. והקושייה הזאת של בעל העיקרים עוד פעם מחזקת את זה עוד יותר. כי אם אני מבין שזה לא חלק מתורת הגמול אז אני יכול לענות. זאת אומרת אני יכול להגיד לכן זה באמת כל כך חשוב. זה כל כך חשוב כי אתה צריך להבין כן מאין באת ולאן אתה הולך זאת אומרת מה המטרה של כל הסיפור הזה שאנחנו נמצאים פה לצורך כלשהו למטרה כלשהי. כל העבודה שלנו בעצם מיועדת כדי להגיע לשם. נשים והקטנים, מה שהרמב"ם כותב בפרק י' מהלכות תשובה, זה אלו שלא מבינים את הרעיון הזה, אלא הם בסך הכל עובדים כדי לקבל את הגמול. הקדוש ברוך הוא עושה את זה כדי שבסוף אנחנו נגיע למטרה, אבל מבחינתם זה לא עניין של להגיע למטרה, הם לא עושים את האמת מפני שהוא אמת, אלא הם רוצים לקבל את הסוכרייה. אז זה באמת דרך העבודה של מה שהוא קורא שם של הנשים והקטנים. אבל האלטרנטיבה זה לא שאין גמול, האלטרנטיבה היא שהגמול, מה שנקרא אצלנו גמול, הוא לא גמול אלא תכלית. ואם נאמר שהרב ז"ל לא מנה עיקרים כפי הוראת שם עיקר, אבל מנה בעיקרים האמונות האמיתיות שראוי להאמינם כל בעל תורת משה, כן, אז הוא אומר טוב, אז לא מסתדר. בהתחלה הוא התחיל אפריורי, טופ דאון, מה זאת אומרת, בוא נגדיר את המושג עיקר ונגזור מההגדרה הזאת מה אמור להיכלל ברשימת העיקרים, לא עובד. זאת אומרת הרשימת העיקרים של הרמב"ם לא נראית משקפת את ההגדרה הזאת של המושג עיקר. טוב, אז בוא נלך מלמטה, ניקח את כל מה שנכון וכל מה שראוי להאמינו, כל מה שנכון זה מה שנקרא עיקר. אתם מבינים שזה לא יכול להיות כמובן. אומר אם כן, למה לא מנה בעיקר שהשכינה שורה בישראל באמצעות התורה? כמו שנאמר ושכנתי בתוך בני ישראל. ולמה לא מנה החידוש, שהוא אמונה שראוי להאמין אותה כל בעל דת אלוהית, כמו שביאר הוא בעצמו בפרק כ"ה מחלק ב' מספר המורה. וכמו שמנה האמונה שהאל קדמון, למה לא מנה שראוי להאמין בכל הניסים שבאו בתורה כפשוטן ואמונות אחרות פרטיות שראוי שיאמינם כל בעל תורת משה, כמו שמנה האמונה בביאת המשיח. קיצור, זה לא הולך לא טופ דאון ולא בוטום אפ. זאת אומרת לפי ההגדרה של העיקרים אנחנו לא מצליחים להבין את הרשימה, וגם מלמטה אם תיקח את כל האמונות האמיתיות, זה גם לא יסביר לי את הרשימה. כן, ואם נאמר שמנה עיקרים בלבד ולא אמונות אמיתיות, חוזר עוד פעם כרצוא ושוב. טוב, אז אמונות אמיתיות לא יכול להיות כי יש המון, זה לא רק שלושה עשר. אומר אבל אם נאמר שמנה עיקרים בלבד ולא אמונות אמיתיות, למה לא מנה הקבלה? קבלה הכוונה מסורת, שראוי שיימשך האדם אחר קבלת האבות, שהוא עיקר כולל לכל הדתות האלוהיות שלא יצויר מציאותם זולתו. אגב, זה הערה מאוד מעניינת, למה באמת המסורת היא כל כך מהותית לכל דת אלוהית באשר היא? אצלנו ברור שזה דבר מהותי, אבל למה זה עיקר שהוא נכון לא לדת משה אלא לכל דת אלוהית באשר היא? נגיד דתו של אדם הראשון, חשוב שזאת מסורת, למה ממה הוא ניזון ממסורת? למה זה כל כך מהותי לדת אלוהית להאמין בקבלה, בתוקף של המסורת? לאלו

[Speaker C] שבאים אחריו כמובן.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זאת אומרת זה יהיה רלוונטי כנראה לבאים אחריו, אבל שוב פעם גם פה יש איזושהי הנחה שהקדוש ברוך הוא מתגלה רק פעם אחת והשאר יעבור במסורת, יכולה להיות דת אלוהית שאומרת לא, יש התגלות כל הזמן, כל הזמן הוא מלווה אותם כל הזמן. טוב, שוב פעם גם פה אני לא יודע בוודאות להסביר למה הקבלה היא נראית לו לא רק אמונה אמיתית אלא גם עיקר לכל הדתות האלוהיות. לדת משה זה ברור, זה לא שאלה. והנה לא מנה הבחירה, כן עוד שאלה.

[Speaker C] אמיתית ועיקר אבל גם כן, מה?

[הרב מיכאל אברהם] מציאותית אין דבר כזה, נכון עובדתית אין דת כזאת, אבל ברמה התיאורטית אני לא בטוח שזה באמת הכרחי. ולמה לא מנה הבחירה? שאם שהיא אמונה אמיתית היא עיקר גם כן. זאת אומרת לפי הבחירה אתה כבר לא יכול להגיד לי אפילו שזאת אמונה אמיתית ולא עיקר, ברור שזאת לא רק אמונה אמיתית אלא גם עיקר. כי הוא מבואר מעניינה שלא יצויר מציאות שום דת זולתה. קודם כל בסברה, ברור שבלי שיש בחירה לאדם אין משמעות לדתו, דתו דורשת מהבן אדם לעשות משהו, אם אין לו בחירה הוא לא יכול להחליט האם לעשות או לא לעשות, אז כל הסיפור מתרוקן מהתוכן. זה ברמה הסברתית. ואז הוא ממשיך, ועוד שהוא ז"ל, כן הרמב"ם עצמו כתב בספר המדע בפרק ה' מהלכות תשובה, רשות כל אדם נתונה לו, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, וכתב אחר כך. ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה, שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגומר, ובחרת בחיים. והאריך בפרק ההוא לבאר העיקר הזה, ותימא גדול למה לא מנאו בעיקרים בפירוש המשנה בפרק חלק, כמו שמנה י"ג עיקרים. סוף דבר זה המספר שהניח הרב ז"ל בעיקרים חזק הספקות מאוד. זאת אומרת אני לא מצליח להבין איך הרמב"ם מגיע לי"ג עיקרים שלו. עכשיו לגבי הבחירה הוא אומר בהמשך, אני כבר אני אקדים קצת את המאוחר, ולגבי הבחירה הוא אומר בהמשך שיכול להיות שהבחירה היא יסוד לדת הטבעית ולא רק לדת האלוהית. הדת הטבעית אנחנו נראה בהמשך, הדת הטבעית זה המוסר. והבחירה היא כמובן עיקר שבלעדיו לא קיימת גם הדת הטבעית, לא רק הדת האלוהית. אז אם כך אין טעם למנות אותה כעיקרי הדת האלוהית, ויכול להיות שבגלל זה הרמב"ם לא מנה את הבחירה בתור עיקר, כי זה לא עיקר לדת משה או לדת בכלל, זה עיקר למוסר, זאת אומרת זה תשתית יותר יסודית מאשר האמונה הדתית. אמרתי יכול להיות

[Speaker C] שהרמב"ם אומר שזה עיקר התורה.

[הרב מיכאל אברהם] מה? הוא אומר את זה עיקר התורה במובן הזה שברור, אתה צריך להיות אדם בשביל לקבל את התורה, וזה תשתית יותר יסודית מאשר התורה, זה נמצא עוד קודם. הזכרתי שכל מיני ראיתי כל מיני אנשים שמערערים על תהליך הגיור והם אומרים למה בגיור שמים דגש על המצוות הפולחניות? לאכול כשר, שמירת טהרת המשפחה, שבת וכולי, ולא למצוות המוסריות: כיבוד הורים, לא תרצח, לא תגנוב וכל הדברים מן הסוג הזה. זאת אומרת אדם שגר שרוצים לבחון אותו אם הוא נאמן לתורה ומצוות, אז יבחנו אותו למצוות הפולחניות ולא למצוות המוסריות, זאת אומרת אם הוא לא יאכל כשר אז הוא לא גר, אבל אם הוא ירצח לא נורא, אז הוא גר, אבל נגיד גר רשע, אבל הוא גר. והשאלה היא מה זאת אומרת? הרי רצח זה איסור הרבה יותר חמור מאשר לא יודע מאכלות אסורות. אז איך זה יכול להיות ששמים את הדגש דווקא על המצוות הפולחניות ולא על המצוות המוסריות? ומכאן כמובן מגיעים לביקורת איך שהדוסים אדישים למוסר וכולי שאולי בזה אפילו יש משהו, אבל זה לא נובע מכאן. זאת אומרת גם אם זה נכון הטיעון הוא טיעון בטל. למה? בגלל שהתהליך הגיור אמור לבדוק את הזיקה של המתגייר לדת משה, כן, לאמונה היהודית, למחויבות היהודית. עכשיו אם אני אבדוק את זה שהוא לא גונב ולא רוצח זה מדד רע מאוד כדי לבדוק האם הוא יהודי, זה מדד שיכול לבדוק האם הוא בן אדם. אני אפילו בנזיפה הזאת שעושים בתהליכי הגיור אני בתור גוי הייתי נעלב ממנה. מה זאת אומרת המדד שלי אם אתה יהודי או לא זה השאלה אם אתה לא גונב ולא רוצח? זאת אומרת ההנחה היא שגויים הם גונבים ורוצחים ולא מחויבים למוסר? זאת אומרת הבחינה של גר האם הוא נאמן לאמונת ישראל לתורת ישראל צריכה להיות לאו דווקא על הדברים הכי חשובים, זה לא הנקודה, אלא על הדברים שהכי מייחדים את דת ישראל. אתה רוצה לבדוק האם הוא יהודי? אז תבדוק אותו על אותם דברים שבאמת מייחדים את היהודי. אל תבדוק אותו בדברים שהם מאוד חשובים גם ליהודי אבל הם חשובים לו לא באשר הוא יהודי אלא באשר הוא בן אדם. ולכן אין טעם לבדוק נגיד אני לא אבדוק בן אדם לפי השאלה אם הוא נושם, למרות שאם הוא לא נושם הוא לא בן אדם. למה? כי הנשימה היא לא מייחדת את מין האדם, כל בעלי החיים או רוב בעלי היונקים כולם נושמים, אז זה לא הגדרה מוצלחת לבן אדם למרות שזה אולי הדבר הכי חשוב לי הרבה יותר חשוב מאשר מזון ובטח יותר חשוב מאשר כל מיני דברים אחרים. הדבר הכי בסיסי לבן אדם זה לנשום אבל דווקא בגלל הבסיסיות שלו אין טעם להגדיר את מין האדם על סמך נשימה. באותה מידה אי אפשר להגדיר יהודי על בסיס מוסר. אוקיי?

[Speaker C] אף על פי שיש הנחה כזאת בחז"ל. לא שומע? אף על פי שיש הנחה כזאת בחז"ל לגבי הגויים.

[הרב מיכאל אברהם] אה אוקיי הגויים כן מה שהמאירי אומר שזה הגויים שזמנם ולא הגויים שבזמננו, אבל כן חז"ל באמת ראו את זה ככה אבל הם ראו את זה כארטיפקט הם לא ראו את זה כמאפיין מהותי של גויים. בקי"ג בבבא קמא, שעמד וראה ויתר ממונם, עמד ויתר גויים, משהו מהאזינו שמה. אז דורשים שמה שהוא ראה שהגויים עזבו את שבע מצוות בני נוח, ולכן עמד והתיר את ממונם לישראל. שמה התירו את גזל גוי. ואתה רואה שבאופן בסיסי, ודאי שהגויים מחויבים גם במוסר, אלא מה, הם היו פושעים ולא קיימו את מחויבותם. אז אתה לא יכול להגדיר יהודי או מחויבות יהודית על סמך מחויבויות מוסריות. זה פשוט הגדרה לא נכונה. אז באותה מידה גם כאן הוא אומר, אתה לא יכול להגדיר דת אלוהית על בסיס בחירה. בחירה זה לא מגדיר של דת אלוהית. בחירה זה גם דת טבעית, זה גם מוסר, זאת התשתית היותר יסודית. גם מי שלא מאמין בדת אלוהית, עדיין אמור להיות מחויב למוסר, ולכן אולי העיקר של הבחירה הוא לא יכול להיכנס לרשימת העיקרים של הרמב"ם, למרות שהרמב"ם עצמו כותב שזה עיקר גדול מאוד והוא עמוד התורה והמצווה. הוא עמוד התורה והמצווה כמו האוכל או הנשימה לבן אדם, שהוא עמוד החיים, האוכל והנשימה. מישהו יגדיר אדם חי לפי זה שהוא נושם ואוכל? לא. חיים זה כשאתה מוצא בהם משמעות, כשאתה עושה דברים נכונים, אתה עושה דברים טובים ודברים כאלה. לאכול ולנשום זה הא'-ב' של החיים, ודווקא בגלל זה זה לא הגדרה טובה לחיים. זה בסיסי, זה אמנם חשוב, אבל זה בסיסי ולא מייחד. אוקיי. ראיתי מי שכתב שהרב ז"ל כיוון על זה המספר לפי שהוא כמספר י"ג מידותיו של הקדוש ברוך הוא. טוב, זה התחכמויות שהוא עצמו שולל אותם, אז חבל להתעכב עליהם. יש מי שאמר שהעיקרים הם כ"ו, ומנה בהם, לא יודע מי זה, ומנה בהם כל הדברים העולים על רוחו, כנצחיות והחכמה והחיות והיכולת והרצון של הקדוש ברוך הוא, כן, כל זה, וזולת זה מן התארים שיוחסו לשם יתברך. ומנה גן עדן עיקר אחד וגיהנום עיקר אחד, ודברים אחרים מרבים הבל. כי זה האיש לא שת ליבו להבין מילת עיקר ועל מה זה ייפול זה השם. כן, זה לא מתאים להגדרת עיקר שדיברנו עליה למעלה. כן, עכשיו גן עדן וגיהנום הוא מנה בתור שני עיקרים, אפרופו מה שאמרתי קודם, איך אפשר להגדיר דברים מופשטים בתור אחד או שניים? אז אני הייתי אומר עולם הבא זה דבר אחד, ועולם הבא כולל גם את גן עדן וגם את גיהנום, שניהם מרכיבים את העולם הבא. אוקיי? אבל הנה המונה הזה שמנה כ"ו עיקרים, הוא בעצם מנה את גן עדן לחוד ואת גיהנום לחוד, צריך להאמין שיש גן עדן וצריך להאמין שיש גיהנום. מי אמר שזה דבר אחד ולא שניים? כעין זה דיברנו פעם בשורש התשיעי, בשורש השמיני, סליחה, בשורש השמיני הרמב"ם מדבר על הלאו ועשה. והוא אומר שבעברית, בלשון הקודש, אין בכלל, רגע, לא, בערבית, בערבית אין בכלל ביטוי נפרד למצוות עשה ומצוות לא תעשה, ואין ביטוי משותף שכולל מצוות עשה ומצוות לא תעשה בביטוי אחד. ולכן אנחנו משתמשים באופן מושאל בביטוי מצווה. אבל בעצם מצווה זה מצוות עשה, זה לא לאו. אנחנו משתמשים במונח מצווה כי אין לנו ביטוי משותף שיכיל את שני המינים האלה, את מצוות עשה ומצוות לא תעשה. לעומת זאת בלשון הקודש, הרמב"ם אומר יש ביטוי כזה וזה נקרא גזרה. ככה טוען הרמב"ם, אני לא בטוח שהוא צודק מבחינת המשמעות הלשונית, אבל זה מה שהוא טוען, שהמונח גזרה זה הסוג שמתחלק לשני מינים, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, או גזרת עשה וגזרת לא תעשה. גזרת עשה זה מצווה וגזרת לא תעשה זה לאו. אוקיי? אבל המונח גזרה הוא בעצם המונח המשותף, ואגב, כשאנחנו משתמשים היום במצווה, מדברים על תרי"ג מצוות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, בפשטות נראה שזה בעצם השאלה מערבית, כי בעברית היינו אמורים להגיד גזרות ולא מצוות. אוקיי? נדמה לי שהמונח מצוות כן מופיע גם לגבי מצוות לא תעשה, גם אצל חז"ל עוד לפני הערבים.

[Speaker C] או בתורה לא, מצוותיי חוקותיי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל שמה אתה יכול להגיד מצוותיי שזה מצוות עשה. אבל יש תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה בסיני, במכות שמה בדף כ"ג, נכון? אז מוזכר שם מצוות אני חושב. תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה בסיני, אז כן רואים שהתרי"ג, כל התרי"ג, גם העשה וגם הלא תעשה זה מצוות. קיצור, אני לא יודע, הרמב"ם שם בונה בניין די גבוה על העניין הלשוני הזה, אבל לענייננו, אני לא בטוח שהוא צודק, אבל לענייננו מה שאני רוצה לומר זה ש… הוא טוען שמבחינת הערבים המוסלמים מצוות עשה ומצוות לא תעשה הם בכלל לא רואים קשר ביניהם. זה שתי מושגים שאין שום קשר ביניהם. זה לא שני מינים ששייכים לאותו סוג. לא, זה פשוט שני דברים. כמו שיש נגיד רהיטים ובעלי חיים. אז יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה. זה סתם שני דברים. אין שום זיקה ביניהם. אין להם סוג משותף, לא שום דבר. והשפה העברית הצילה אותנו מהטעות הזאת או עזרה לנו להבחין שבעצם מדובר בשני מינים של אותו סוג. אבל אתם רואים שההגדרה של דברים מופשטים כמו מצוות או דברים כאלה ההגדרה אם זה שניים או אחד היא מאוד מאוד לא חד משמעית. הרבה ממנה גם תלוי בשפה אם כי לדעתי השפה תמיד מבטאת איזושהי הבנה. לא יכול להיות שהשפה מתפתחת בלי קשר להבנה. אז זה דיברנו פעם שדיברתי על וורף ועל בלשנות ודברים כאלה. אבל לענייננו אני רק משתמש בזה כדוגמה להראות שהאבחנה בדברים מופשטים אם זה אחד או שניים, מורכב או לא מורכב, היא לא מוגדרת בצורה מאוד מאוד משכנעת. טוב, בכל אופן אז הנה הגן עדן וגיהינום גם אותו דבר זה שני דברים או שזה אחד. זה שני עיקרים להאמין בגן עדן להאמין בגיהינום או להאמין בגמול לעולם הבא גמול רע וגמול טוב בדיוק כמו מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ויש מן האחרונים מי שדיקדק במילת עיקר והוסיף וגרע בעיקרי הרמב"ם ז"ל ואמר שהעיקרים לדעת אלוהית הם שישה שהם ידיעת השם וההשגחה והיכולת והנבואה והבחירה והתכלית. עכשיו מה זה התכלית אני לא בדיוק יודע אולי זה התכלית שלנו לקיים מצוות לא יודע בדיוק מה הוא מתכוון. מלבד הג' שהביא הרב ז"ל מופת עיוני עליהם שהם מציאות השם ואחדותו ושאינו גוף ולא כוח בגוף. ואומר כי אלו השישה מבואר מעניינם שהם הכרחיים לדעת אלוהית שלא יצויר מציאותה זולתם ועם השלושה האחרים שבא מופת עליהם ישלמו עיקרי הדת האלוהית. שישה הוא עושה טופ דאון ושלושה זה בוטום אפ ותכלס יש לו תשעה בעצם. אוקיי. אבל עוד פעם עכשיו הוא מתחיל להתפלפל על העניין הזה ויש לדקדק על זה. כן, כי אף אם אלו העיקרים כוללים לדעת אלוהית שלא יצויר מציאותה זולתם היה ראוי למנות גם כן עימהם עיקרים אחרים פרטיים כמו שמנה הרמב"ם ז"ל דברים הם עיקרים פרטיים לתורת משה לא היה לו למנות איזה עיקר כולל במה שתוקר הדת האלוהית האמיתית מן המזוייפת והמתדמה באלוהית שהרי כל הדתות הנמצאות היום בעולם מודות בשישה העיקרים האלה ויהיו כולם לפי זה אלוהיות אלוהיות אמיתיות כן. ועוד יש לדקדק על זה המספר שמנה כן קיצור הוא גם לא מקבל את המניין הזה. ואז הוא אומר תורה מן השמיים מה קורה וכל מיני דברים מהסוג הזה. אתם יודעים מה בעצם יש פה משהו שכן כדאי לראות. ועוד יש לדקדק על זה המספר שמנה שאף אם לא תימצא תורה אלוהית זולתם איננו מחויב שבהימצאם תימצא התורה האלוהית. תנאי הכרחי אבל לא מספיק לתורה אלוהית. מה זאת אומרת? אם התורה היא אלוהית אז היא כוללת את העיקרים האלה אבל מי שמחזיק בעיקרים האלה זה עוד לא אומר שהוא מחזיק בתורה אלוהית. בסדר? והיה ראוי שיצרף עם אלה עיקר אחר עיקר אחד שהוא תורה מן השמיים שהרי זה כמאמר האומר שבהימצא הניזון והמרגיש יימצא האדם. בדיוק מה שדיברתי קודם אפילו לא זכרתי שזה לקוח מפה כן אתה ניזון ומרגיש זאת אומרת אני אוכל ואני מרגיש ואולי גם נושם. בסדר? האם זה מגדיר מספיק את המושג אדם? לפי שבהימצא האדם יימצא הניזון והמרגיש. כן כל אדם הוא ניזון ומרגיש אין דבר כזה אדם בלי שהוא ניזון ומרגיש אבל ברור שאם הוא ניזון ומרגיש זה עוד לא אומר שהוא אדם. גם בעל חיים עושה את זה. שזה איננו צודק בלי ספק כי אף אם לא יימצא אדם זולתם והם הכרחיים למציאות האדם איננו מחויב שבהימצאם יימצא האדם. זאת אומרת זה תנאי הכרחי אבל לא תנאי מספיק. אם לא שיצרף אל זה המדבר ויאמר שבהימצא הגשם הניזון והמרגיש והמדבר יימצא האדם. ואף כאן היה ראוי שיימנה עימהם תורה מן השמיים כי בהימצא ידיעת השם וההשגחה והיכולת והנבואה והבחירה והתכלית לא יחויב שתימצא תורה מן השמיים. זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק. בשביל להחליט בשביל לתת רשימה שתהווה תנאי מספיק לדת אלוהית אתה צריך להוסיף גם את העיקרים של דת משה תורה מן השמיים. בסדר? אז יש פה בעצם ההגדרה שהוא מציע פה עכשיו זה העיקרים צריכים לקיים רשימה. כל אחד מהעיקרים צריך להיות תנאי הכרחי, וב' הרשימה הכוללת של העיקרים צריכה להיות מספיקה. זאת אומרת לא כל עיקר לחוד, כל עיקר לחוד הוא הכרחי אבל לא מספיק. אבל כל העיקרים ביחד הם מהווים גם תנאי מספיק, הוא בעצם הוא הכרחי ומספיק. אוקיי? כי כל אחד מהם לחוד הוא הכרחי וכולם ביחד הם מספיקים, אז כולם ביחד זה הכרחי ומספיק. ולכן זה הגדרה תנאי הכרחי ומספיק זה הגדרה חד ערכית של המושג. וזה בעצם זה מה שהוא מצפה מהרשימה. אוקיי? אבל עדיין כמובן פה הוא נתן לנו את הסכמה הלוגית איך להגיע לרשימה, אבל הוא לא מצליח באמת לבנות על בסיס הסכמה הלוגית הזאת להגיע לאיזושהי רשימה שהוא שלם איתה, רשימת העיקרים. ולכן מה שמנה הבחירה והתכלית בכלל העיקרים לדת האלוהית אינו כן. זה מה שאמרתי קודם שהיה כאן, כן? ולכן מה שמנה הבחירה והתכלית בכלל העיקרים לדת האלוהית אינו כן, כי אלו אף אם הם הכרחיים אליה אינם עיקרים והתחלות לדת האלוהית במה שהיא אלוהית. אבל הם גם כן התחלות לדת הנימוסית כמו שיבוא, כן זה המוסר, זה מה שדיברתי למעלה. וגם התכלית בשילוח אינו התחלה לדת האלוהית אבל תכלית מיוחד. זאת אומרת בשילוח אני מניח אני חושב שהכוונה לשלוחים של הקדוש ברוך הוא, הנביאים או משה רבנו. כאן קצר מלין ידיעת מספר העיקרים ההכרחיים לדת האלוהית קשה מאוד. ויותר קשה ממה שלא נמצא לרבותינו ז"ל על בזה דיבור מבואר. והיה ראוי שידברו בעיקרים שהם שורשים ויסודות לתורה האלוהית אחר שעיקר ההצלחה האנושית וגמול הנפשות תלוי בהם, כמו שדיברו בשאר נזקי אדם ודיני ממונות שמהנהגת הגוף בלבד ותיקון הקיבוץ המדיני תלוי בהם, חברתי, כן. זאת אומרת הוא בעצם אומר ככה, מוזר מאוד שחז"ל לא עסקו בנושא הזה למרות שהוא כל כך יסודי להשלמת הנפש. ותשימו לב בעצם הדיון בשאלה איזה עיקרים למנות ואיזה לא למנות הוא לא קשור לשאלה של מה נכון ומה לא נכון. כי אנחנו מדברים ברור על עקרונות שהם נכונים, כל השאלה מי מתוך העקרונות הנכונים וכמה עקרונות נכונים יכולים צריכים להוות את רשימת העיקרים. אז בעצם עולה פה באמת שאלה למה בכלל חשוב להתעסק עם זה? מה זה מעניין? מה שחשוב זה מה נכון ומה לא נכון. מה אכפת לי איך אתה ממיין אותם לעיקרים ולא עיקרים? מה זה משנה? ואז הוא טוען שעיקר ההצלחה האנושית וגמול הנפשות תלוי בהם. עכשיו לא לגמרי ברור לי מה הכוונה תלוי בהם, תלוי בזה שאנחנו נאמין בעיקרים האלו או תלוי בבירור שנעשה מה זה עיקר ומה זה לא עיקר מבין האמונות האמיתיות. זאת אומרת הבירור הזה כשלעצמו יש לו איזשהו ערך רוחני אינטלקטואלי לא יודע בדיוק מה הערך דתי ולכן ראוי לעשות אותו. בקיצור הסיפור הזה סיפור מאוד מעורפל ולא ברור, אני רק רוצה לעשות מהר את הפרק הבא ולגמור את הסיפור הזה. עוד פעם?

[Speaker C] הרב רואה ערך בזה? הרב מבין את הערך של זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא. לא. בעצם כשאני אסכם את הסדרה הזאת אז אני אחזור לעניין הזה. זאת אומרת מה המשמעות של הדוגמטיקה? האם יש דוגמטיקה? והאם זה חשוב לעסוק בדוגמטיקה? אלו בעצם שתי השאלות. אז בסיכום אני אמור לחזור לזה. הדרך הנכון שייראה לי בספירת העיקרים שהם שורשים ויסודות התורה האלוהית הוא כי העיקרים הכוללים והכרחיים לדת האלוהית הם שלושה והם מציאות השם, ההשגחה לשכר ועונש ותורה מן השמיים. אוקיי? זה פה הוא כבר אומר עד כאן זה תהיות והרהורים. אוקיי? מכאן הוא מתחיל לפרוש את שיטתו שלו, לכן רציתי עוד להגיע לפרק הזה כי בפרק הזה הוא בעצם פורס אלה המסקנות מכל התהיות שהוא פרס בפרקים הקודמים. וכאן הוא אומר לדעתי יש שלושה עיקרים לדת אלוהית, שלושה, מציאות השם, השגחה לשכר ועונש ותורה מן השמיים ולא שלושה עשר כמו הרמב"ם. ושוב לא כי השלושה עשר של הרמב"ם לא נכונים, אלא כי הם לא עיקרים. אוקיי? עכשיו פה כמובן אפשר לתהות על בסיס מה הוא קובע את הדבר הזה. הוא אומר שאלו השלושה הם אבות לכל העיקרים אשר לדתות האלוהיות כמו תורת אדם ותורת נח ותורת אברהם ותורת משה וזולת זה מן התורות האלוהיות אם אפשר שיימצאו יותר מאחת בזמן אחד ובסדר הזה, ותחת כל עיקר מאלו שורשים וסעיפים משתרגים ומסתעפים מן העיקר ההוא, כי תחת מציאות השם הוא שורש היותו קדמון ונצחי. ודומיהן. ובכלל תורה מן השמיים הוא ידיעת השם והנבואה ודומיהן. ובכלל ההשגחה הם השכר והעונש בעולם הזה לגוף ובעולם הבא לנפש. כן, ידיעת השם אני הייתי דווקא משייך לשלישי, להשגחה. לא יודע למה הוא משייך את זה לתורה מן השמיים. בכל אופן, אז הוא אומר שהשאר הם פרטים שנכנסים תחת העיקרים האלה, אבל הם לא עיקרים בפני עצמם. ושוב אתם רואים שזה הכל שאלה של מיון. זאת אומרת, הוא לא מתווכח עם הרמב"ם על זה שזה נכון. הוא מתווכח על השאלה איך למיין את זה, אם יש 13 עיקרים או שלושה עיקרים ויש תולדות לכל אחד מהעיקרים. דיברנו כבר על היחס של אבות ותולדות או על מצוות ומניין המצוות וכדומה. ומאלו שלושת העיקרים הכוללים משתרגים סעיפים וענפים לתורות האלוהיות המדמות באלוהיות, על זה הדרך. כי תחת שלושת אלה הם יסודות לתורה אלוהית בכלל, לא רק לתורת משה. לתורה אלוהית בכלל, וזה ענפים לתורות האלוהיות או המדמות באלוהיות, על זה הדרך. כי תחת עיקר מציאות השם הוא הרחקת הגשמות, שהוא עיקר פרטי לתורת משה. הרחקת הגשמות זה לא, כמו שהוא אמר בפרק הקודם, זה לא הכרחי לכל תורה אלוהית, אבל זה עיקר בתורת משה. עכשיו, ועל זה כמובן מתווכח הראב"ד והוא אומר לא נכון, גם בתורת משה זה לא עיקר. רבים וטובים מהרמב"ם טעו בדבר הזה והם עדיין יהודים כשרים, הם לא כופרים בעיקר. אז אפילו בתורת משה הרחקת הגשמות היא לא באמת עיקר. זאת ההנחה שלו גם בהמשך, שברור שמי שמאמין בתורת משה צריך להרחיק את הגשמות. זאת אומרת, זה ברור. דתות אלוהיות באופן כללי יכולות להתקיים גם אם אתה חושב שאלוהים הוא גשמי. אוקיי? הדתות הקדם-אברהמיות, נקרא לזה כך, הן עדיין יכולות להיות דתות אלוהיות לפי ההגדרה שלו. וגם עוד פעם, השכר ועונש עוד פעם לא ברור למה הוא רואה בזה עיקר, אבל שימו לב זה מה שהדגשתי בפרק הקודם כשהוא דיבר בפרק הקודם כשהוא ערער על הרמב"ם. אז הוא ערער על הרמב"ם, הוא אמר למה אתה קובע שתחיית המתים או גמול בעולם הבא זה העיקר? ואם אני מאמין בגמול בצורה אחרת, לא עם הפרטים שאתה תיארת, זה גם בסדר. אז דייקתי מזה, אבל עצם האמונה בגמול זה גם בעל העיקרים אומר שזה עיקר מחייב. רק הפרטים, אם זה בעולם הבא, בעולם הזה, עם גוף, בלי גוף, על זה אפשר להתווכח. אבל עצם האמונה בגמול זה ודאי עיקר. פה אנחנו רואים את זה במפורש. נכון? הגמול והשכר ועונש מבחינתו זה אחד העיקרים. בעיני זה באמת מוזר, במיוחד שהוא מוסיף את השכר ועונש, כי ניכר שהוא מדבר על זה במונחים של גמול, לא במונחים של תוכנית, כמו שדיברתי בפרק הקודם. כאן כשהוא פורס את משנתו שלו, אז כבר אנחנו פתאום רואים שדברים שהייתי מוכן להכניס בפרק הקודם, כאן כבר לא נכנסים. הוא מדבר על זה ברמה של תורת גמול, לא בשאלה של התממשות התוכנית. ואז באמת לא ברור לי למה הוא רואה בדבר הזה עיקר. כמו שמישהו העיר קודם, כן, הרי הרמב"ם אומר שאנחנו אמורים דווקא לעבוד את השם לשמה, לעשות אמת מפני שהוא אמת, ולא בגלל לתקוות שכר, לא בגלל הגמול.

[Speaker B] אני חושב שכאן השאלה, אני חושב שהשאלה כאן כפולה, כי הוא לא רק מכניס את זה כעיקר בדת אברהם, הוא מכניס את זה כעיקר בדת אלוהית בכלל. למה? גם בדת משה זה לא חייב להיות לכאורה, ועוד יותר כשמכניס את זה כיסוד בדת אלוהית. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] הוא תופס את זה כמשהו מהותי לדתיות באופן כללי, ולא כל כך ברור לי למה זה ככה. לא מבין. כנראה הוא תופס אולי איזשהו סוג של אינטראקציה שלנו עם הקדוש ברוך הוא.

[Speaker C] גמול זה בעצם אומר לא, הוא אומר השגחה, כאילו ככה

[הרב מיכאל אברהם] הוא רואה את ההשגחה.

[Speaker C] הוא אומר זה השגחה כאילו, ככה הוא רואה את ההשגחה. מה? ככה הוא רואה את ההשגחה.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא מדבר על השגחה פה, הוא מדבר על גמול.

[Speaker C] הוא אומר השגחה הם השכר ועונש בעולם הזה, ובכלל השגחה הם השכר ועונש בעולם הזה, ולגוף בעולם הבא, ולנפש.

[Speaker B] אבל למה השגחה צריכה להיות עיקר בכל דת אלוהית?

[Speaker C] לא, השגחה זה מובן מאוד שזה עיקר בדת אלוהית. מה הטענה

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שהטענה שבלי השגחה אתה בעצם בשפה פילוסופית, בלי השגחה אתה בעצם עוסק בדאיזם, לא בתאיזם. זאת אומרת, אמונה באלוהים שברא את העולם, אפילו מישהו ישות פילוסופית כזאת שברא את העולם, אבל אין לו שום אינטראקציה איתנו, היא לא רוצה מאיתנו שום דבר, היא לא נמצאת באינטראקציה איתנו. זה בדרך כלל נתפס כעמדה פילוסופית, לא כעמדה דתית. פילוסופים שמאמינים באלוהים. עמדה דתית דורשת עוד משהו. עכשיו מה עוד? אז בדרך כלל חושבים א' ציפיות מאיתנו, זאת אומרת ציוויים, מה מותר ואסור וחובה לעשות, וב' אינטראקציה איתנו. כי ציפיות… היה יכול לתת לנו את הציפיות וללכת הביתה. אבל גם אינטראקציה איתנו, זה אלוקים שאמור להיות נוכח בחיים שלנו ולא רק שאנחנו מאמינים בו באיזשהו מובן פילוסופי. ואם זה ככה, אז אולי כן אפשר להבין למה הוא רואה בזה עיקרים לדת אלוהים בכלל. אני לעניות דעתי כמו שאתם מכירים אני מניח את שיטתי, אני חושב שציווי באמת הוא מהותי, אבל ההשגחה אני לא חושב. אני לא רואה למה זה למה זה חיוני.

[Speaker C] זאת אומרת הרב גם רואה שהשגחה, רק הרב אומר לא השגחה פסיבית. כן, בסדר, זה רק זה כנראה מחלוקת מה זה השגחה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, הוא מדבר על השגחה לשכר ועונש.

[Speaker C] ככה הוא מבין את ההשגחה. הרב מבין אחרת את ההשגחה, אבל

[הרב מיכאל אברהם] בוא נראה איך שהוא מבין את ההשגחה, ואני לא בטוח שהייתי הייתי קובע את זה כעיקר. אני אפילו לא יודע אם זה נכון. טוב, בכל אופן, אז ולפי דעתנו אין ביאת המשיח עיקר. כן, הוא ממשיך. לפי דעתנו אין ביאת המשיח עיקר, ואם הוא עיקר, איננו פרטי לתורת משה, כי גם הנוצרים עושים ממנו עיקר לסתור תורת משה. כן, המשיח שלהם שכבר הגיע. והוא עיקר פרטי להם שלא יצוייר מציאות דתם זולתו. ואלו וכיוצא בהם שהם עיקרים לדתות הפרטיות, כולם נכללים בג' העיקרים שאמרנו. ואולם אם אפשר להימצא תורה אלוהית יותר מאחת בזמן אחד או בזמנים מתחלפים, עוד יתבאר במה שיבוא. אוקיי, אז זה הטענה. אחרי זה, פה כל כל המשך הפרק בעצם הוא אומר, יש לו פה איזה וורט נחמד, אומר והמורה על היות ג' העיקרים הללו שורש ויסוד לאמונה, אשר בה יגיע האדם אל הצלחתו האמיתית, ומה שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילת מוסף של ראש השנה, ג' ברכות, שהם מלכויות זכרונות ושופרות, שהם כנגד ג' עיקרים הללו להאיר לב האדם, כי בהאמנת העיקרים הללו עם סעיפיהם ושורשיהם כפי מה שראוי, יזכה האדם בדינו לפני השם. ועכשיו הוא מתחיל לפרט. כי ברכת מלכויות היא כנגד עיקר מציאות השם. כן, מלכויות זה בעצם האמונה בזה זה העיקר הראשון מהשלושה. ויורה על זה נוסח הברכה, על כן נקווה לך השם אלוקינו לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי וכולי, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, ויקבלו כולם את עול מלכותך. זה בעצם המלכויות זה בעצם האמונה במציאות השם, לכן ההמלכה של הקדוש ברוך הוא בראש השנה היא בעצם א' להכיר בקיומו וב' לקבל את אותו את המחויבות שלנו כלפיו. וכן ברכת זכרונות, זה החלק השני, תורה על ההשגחה והשכר והעונש. וכן יורה נוסח הברכה, אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם, לפניך נגלו כל תעלומות וכולי. וזכרונות הכוונה שהקדוש ברוך הוא זוכר אותנו, זוכר את מעשינו. וזה ההשגחה והשכר והעונש. זה הזכרונות.

[Speaker C] כן, פה זה ממש כמו הרב פה, זה זכרונות, פה זה יותר השגחה פסיבית כאילו זכרונות.

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון. לא כתוב

[Speaker C] ופוקד? ופוקד כל יצורי קדם.

[הרב מיכאל אברהם] ופוקד, אז אולי זה באמת התוספת. אוקיי. הוא אומר השגחה לשכר ועונש, זוכר ופוקד. וברכת שופרות היא לרמוז על העיקר השלישי שהוא תורה מן השמיים. ועל כן היא מתחלת אתה נגלית בענן כבודך על עם קודשך לדבר עמהם, מן השמיים השמעתם קולך וכולי. ולפי שמתן תורה היה באמצעות קול שופר חזק מאוד, כמוהו לא נהיה מן העולם, נקראת שופרות. כי הקולות והלפידים שהיו שם כבר היו בעולם כיוצא בהם או ממינם, אבל קול השופר בזולת שופר, שלא היה שם שופר באמת, היה רק קול שופר. כן, קולות, לפידים, רעמים, ברקים, זה יש. אבל קול שופר בלי שיש שופר, זה לא היה מעולם ולא יהיה כן עד זמן הגאולה, שיתקעו בשופר גדול לחירותנו. שהיא שעה שתתפרסם תורת האמת בפני כל העולם, ועל אותה שעה נאמר והשם אלוקים בשופר יתקע כפי דעת קצת החכמים. אז ברכת השופרות זה בעצם העיקר של של תורה מן השמיים. אז מלכויות, זכרונות ושופרות אלו בעצם שלושת העיקרים שלנו. ולרמוז לשלושת העיקרים הללו שהם סיבת ההצלחה, כללם ישעיה בפסוק אחד, אמר כי השם שופטנו השם מחוקקנו השם מלכנו הוא יושיענו. השם שופטנו לרמוז על עיקר ההשגחה, ועל דרך קרוב מצדיק מי יריב איתי נעמדה יחד וכולי, כלומר ומזה הצד ראוי שנזכה בדין. ואמר השם מחוקקנו. לרמוז על תורה מן השמיים שהוא העיקר השני כי נותן לנו את החוקים, כי מחוקק יקרא נותן התורה כמו כי שם חלקת מחוקק ספון שנאמר על משה לפי שניתנה תורה על ידו. ואמר על זה וכולי, קיצור זה

[Speaker C] אם אנחנו מאמינים בתורה מן השמיים אז זה כבר לא רלוונטי השני עיקרים הראשונים.

[הרב מיכאל אברהם] כי אם נכון, הוא בונה את

[Speaker C] זה נגיד

[הרב מיכאל אברהם] השלישי מכיל את שני הראשונים.

[Speaker C] כן, מכיל את הכל, אז זה כבר נכון, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] היה מקום היה מקום לתהות על העניין הזה. ואת אבל אבל אני יכול להבין למה הוא בונה את זה שלב אחרי שלב. זאת אומרת יש אתה יודע בגמרא הרי מדברים על הבדל בין לא זו אף זו לבין זו ואין צריך לומר זו. אז פה זה בנוי בדרך של לא זו אף זו. אם זה היה זו ואין צריך לומר זו, אז אתה צודק, אז היה היית אומר תורה מן השמיים ואין צריך לומר שגם יש אלוקים שנתן אותה. אוקיי? אז זה זו ואין צריך לומר זו. אבל הוא בונה את העיקרים בצורה של לא זו אף זו. זאת אומרת א' יש אלוקים, ב' הוא נתן תורה, ג' יש שכר ועונש למי שמקיים או לא מקיים. אז זה לא זו אף זו.

[Speaker C] אז כאילו זה משהו הטענה שלו על חז"ל שלא דיברו בעיקר וכולי. זה נראה לי כאילו פשוט, כאילו לחז"ל ידעו פשוט שמי שלא מאמין, או שאתה מאמין בתורה מסיני או שאתה לא מאמין בתורה מסיני. זה כאילו הכי בסיסי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, וגם ברור שגם אמונה בקדוש ברוך הוא זה בסיסי, לא צריך לדבר גם על זה.

[Speaker C] כן, ברור, אבל בסוף

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שחתך, בסוף

[Speaker C] אבל בסוף זה מה שיחתוך כאילו בין מי שאתך בתורה מסיני לבין מי שלא אתך במשחק.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אתה צודק שאחרי שהוא כותב שאלה שלושת העיקרים, השאלה למה חז"ל לא דיברו עליהם כבר די מתרוקנת מתוכן. כי ברור ששלושת הדברים האלה אין מה לדבר עליהם, זה מושכל ראשון, זה ברור זה בכל מקום זה ככה. זאת אומרת עוד פעם, השגחה ושכר ועונש אני פחות נחרץ. אבל מציאות השם ומתן תורה אין מה לדבר על זה, זה ברור. ואומר ואפשר, זה הוא מסיים עכשיו, הוא חוזר לרמב"ם בסוף, אומר ואפשר כי דעת הרמב"ם במספר העיקרים הוא על זה הדרך שכתבנו, גם הרמב"ם מסכים. שהוא מנה ג' שאמרנו שהם אבות עם השורשים המסתעפים מהם, וקרא אותם כולם עיקרים. ולזה מנה מציאות השם שהוא האב עיקר ראשון, ומנה עמו ד' שורשים אחרים מסתעפים ממנו בעיקרים: והם אחדות, הרחקת הגשמות, היותו קדמון, ושראוי לעובדו ולא לזולתו. ומנה תורה מן השמיים שהוא האב עם שלושה שורשים אחרים בעיקרים שמסתעפים ממנו והם נבואה, נבואת משה, ושלא תשתנה הדת. ומנה גם כן ידיעת השם והשגחה ושכר ועונש שהוא האב עם ג' עיקרים אחרים והם גמול הנפש ומשיח ותחיית המתים. אוקיי? אז בעצם הטענה היא שהרמב"ם מנה גם את הפרטים בתור עיקרים. זאת אומרת העיקרים הם לאו דווקא שורשים. העיקרים הם הדברים היסודיים למרות שיש רק שלושה שורשים אבל יש י"ג עיקרים. אבל אז כמובן עולה השאלה טוב אז מה עם השאר? בחירה, חידוש, כל מה שהוא שאל למעלה, איך זה מתיישב? אז הוא אומר ולפי זה הצד לא יקשה למה לא מנה חידוש, חידוש העולם. כי לא מנאו לפי שאינו נכנס תחת אחד מאלו הג' שזכרנו. אז מה? אז אם הוא לא נכנס סימן שצריך ארבעה ולא שלושה. זאת אומרת איך שהוא אומר אלה השלושה, מה שנכנס מתחתם הרמב"ם מכניס את זה והוא קורא גם להם עיקרים כי אם זה כבר נכנס אז בסדר, אבל מה שלא נכנס בשלושת אלה, גם אם הוא חשוב גם אם הוא לא חשוב, אז הוא לא עיקר. אז עוד פעם חזרנו לאיזה שהוא הסבר נורא טכני כזה. ולא מנה הבחירה והתכלית אף על פי שהם הכרחיים לתורה אלוקית.

[Speaker C] רגע, אבל גם המחבר לא מנה חידוש. הוא גם לא מונה את החידוש. לא הבנתי. גם הרב העיקרים לא מנה את החידוש. אין הכי

[הרב מיכאל אברהם] נמי, לא.

[Speaker C] לא, אז כאילו מה זה לפי זה לא יקשה למה לא מנה חידוש?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא מונה רק את שלושת העיקרים, החידוש הוא לא עיקרי. הוא מונה רק שלושה שורשים. שלושת השורשים זה רק מה שהוא אמר. הרמב"ם לא מונה רק את השורשים הוא מונה גם את הענפים. אז אומר, אז שימנה את החידוש? והחידוש הוא לא אחד מהשורשים אז אני לא מונה אותו. אבל הרמב"ם שהוסיף גם את הפרטים אז למה החידוש לא? אומר כי החידוש הוא לא פרט באחד משלושת השורשים.

[Speaker C] ולא מנה הבחירה והתכלית אף על פי שהם. למה? למה? זה שורש.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שהוא, זה מה שהוא עונה. רק על הרמב"ם הוא שאל, כי הרמב"ם הרי לא מנה רק שורשים, הרמב"ם מנה גם דברים שהם לא שורשים. הוא הציב רק שורשים, אבל הרמב"ם מנה גם דברים שהם לא שורשים. אז למה הוא לא מונה את החידוש? תשובה, כי גם כשהרמב"ם מונה דברים שהם לא שורשים זה רק ענפים של שלושת השורשים האלה, אבל דברים שהם לא שורשים אבל הם גם לא ענפים של שלושת השורשים האלה, זה הרמב"ם לא מנה. ולא מנה הבחירה והתכלית אף על פי שהם הכרחיים לתורה אלוהית, כי אלו אינם הכרחיים לה במה שהיא אלוהית, כמו שבעזרת השם מה שהסביר קודם, כי זה בעצם לא מייחד דת אלוהית, זה גם דת טבעית. אבל עדיין יקשה לפי זה הדרך למה לא מנה החיות והיכולת ולא תארים אחרים תחת עיקר מציאות השם, כמו שמנה הקדמות ושאר התארים. וכן יש לדקדק על כל מה שהוציא מן העיקרים האחרים, ויתבאר כל זה בכלל דברינו מה שיבוא בעזרת השם. בסדר? עכשיו הוא אומר, ונשוב לדקדק בעיקרים לפי דרכנו שאמרנו שהם שלושה שהם אבות, ונבאר תחילה עיקרי הדתות הנימוסיות, ואחר כך נדבר על עיקרי הדת האלוהית בעזרת האל יתברך. אוקיי.

[Speaker C] דת טבעית, תחיית המתים ומשיח הוא מונה, זה כאילו ענפים של השגחה כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] כן, הרמב"ם, ובעל העיקרים לא מונה את זה כי הוא מונה רק את השורשים. טוב, השאלות פה זה פחות חשוב לי התמונה כמו שתראו עד כמה היא רופפת. תראו עד כמה אפשר לשחק עם הדברים האלה ולהגיד לכם שעל זה הייתי בונה דינים. הרי דיברנו על השאלה מה הם ההשלכות ההלכתיות של העיקרים. אני כבר קצת נכנס לסיכומים אבל אני אגיד בכל זאת פה בשני משפטים. דיברנו על זה שיש מורידין ואין מעלין, כופר בעיקר וכולי. אתם מבינים שבשביל להגדיר מישהו ככופר בעיקר לעניין שמותר להרוג אותו או לא חייבים להציל אותו, ולבנות את זה על הסברות המפוקפקות האלה, זה נשמע לי הזוי. כל כך רף, כן, כל כך לא חד משמעי ולא מוגדר, לא הייתי בונה על זה שום השלכה קרדינלית. כך שכל ההצדקה לעסוק בעיקרים כדי להבין מי כופר בעיקר ומי לא כופר בעיקר, ברגע שאתה מבין שהעיקרים זה דבר שהוא מחליטים עליו בצורה כל כך לא חד משמעית, נדמה לי ששפכת פה את התינוק עם המים. זאת אומרת, אתה לא יכול להסיק מזה מסקנות הלכתיות של ממש, כמו שהראב"ד בעצם תוקף את הרמב"ם, הוא אומר רבים וטובים ממנו האמינו בגשמות וזהו, מה אתה רוצה להוריד אותם לבור ולא להעלות אותם בגלל שהם חושבים אחרת ממך. אז אוקיי, נגיע לזה עוד בסיכומים. עד כאן, אם יש הערות או שאלות.

[Speaker C] לא, אבל זה שני העיקרים הראשונים כאילו הפשוטים, מציאות השם ותורה מן השמיים, אז הרב כן מסכים שזה ממש הרגליים של הדברים. כן.

[הרב מיכאל אברהם] הוא

[Speaker E] בעל העיקרים בהתחלה תקף את הרמב"ם בזה שלא מתחייב מזה תורה מן השמיים, אחרי זה הוא כן מסכים שזה מתקיים מזה, רק אומר שהוא חילק את זה לשלושה ענפים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, תורה מן השמיים זה תורת משה.

[Speaker E] על תורת משה הוא אומר שהוא חילק את זה לשלושה ענפים? הוא אמר את זה על הדת בכלל. כן, אבל לדת משה ברור שתורה

[הרב מיכאל אברהם] מן השמיים ודאי שייך לדת משה, הוא לא יתווכח על זה.

[Speaker E] כן, אבל הוא כותב בהתחלה שזה לא נגזר, שזה לא מחייב מזה. בשיעור הקודם אתה מדבר? לא לא, עכשיו בשיעור אני אומר. שזה לא מספק?

[הרב מיכאל אברהם] תורה מן השמיים? איפה אתה רואה שהוא כותב את זה?

[Speaker E] ממש שזה עקרונות מחויבים אבל לא מספקים. בלא מה? אבל לא מספקים.

[הרב מיכאל אברהם] מה, הכרחי אבל לא מספיק אתה מתכוון? כן כן. לא, התורה מן השמיים הוא הכרחי אבל לא מספיק, אבל אם תיקח את שלושתם ביחד אז זה הכרחי ומספיק.

[Speaker E] נו, אז מה הבעיה שלו? הוא דיבר על הכלליות של כל העיקרים.

[הרב מיכאל אברהם] אין לו שום בעיה. מי אמר שיש לו בעיה?

[Speaker E] הוא תקף את הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, תקף את הרמב"ם לפני שהוא הגיע למסקנה הזאת, עכשיו הוא אומר שלהפך, הוא בסוף הרי אומר שאולי גם הרמב"ם הולך בשיטתו עקרונית, מחוץ לשאלות של מיון. אוקיי. אז שבת שלום ולהתראות. שבת שלום. שבת שלום, להתראות. שבת שלום.

[Speaker B] שבת שלום.