דוגמטיקה – שיעור 29

[הרב מיכאל אברהם] הנה המצלמה הייתה מכוסה חלקית. אנחנו התחלנו את ספר העיקרים, אנחנו מתקרבים כבר לסוף הסדרה, ואני רוצה רק את הפרקים הראשונים של ספר העיקרים שבסך הכל נותנים מבט על רוב מה שעברנו. אז התחלנו בפרק א' ושם בעצם הטענה היא, רגע אני אשתף רגע. אוקיי, פה הוא מסכם את הטענה. אבל מי שהוא מחזיק בתורת משה ומאמין בעיקריה, וכשבא לחקור על זה מצד השכל והבנת הפסוקים, הטעהו העיון לומר שאחד מן העיקרים הוא על דרך אחרת ולא כפי המובן בתחילת הדעת, או הטעהו העיון להכחיש העיקר ההוא להיותו חושב שאיננו דעת בריא תכריח התורה להאמינו, או יחשוב במה שהוא עיקר שאיננו עיקר ויאמין אותו כשאר האמונות שבאו בתורה שאינם עיקרים, כלומר זה נכון אבל זה לא עיקר, או יאמין איזו אמונה בנס מניסי התורה להיותו חושב שאיננו מכחיש בזה שום אמונה מן האמונות שחויב להאמין מצד התורה, אין זה כופר. אבל הוא בכלל חכמי ישראל וחסידיהם, אף על פי שהוא טועה בעיונו והוא חוטא בשוגג וצריך כפרה. רגע ואני עכשיו פתאום חושב על זה, בכלל חכמי ישראל וחסידיהם זה מזכיר את לשון הרמב"ם בסוף פרק ח' בהלכות מלכים, שהרמב"ם אומר שם שמי שעושה דברים מחמת הכרח הדעת הרי הוא מחכמי אומות העולם אבל לא מחסידיהם. כן, הוא מדבר שם על גר תושב אבל העיקרון הוא שאם אתה עושה את הדבר הנכון, אתה מקיים את ההלכה, אבל אתה מקיים את זה בגלל הכרח הדעת לא בגלל הציווי של הקדוש ברוך הוא והמחויבות שלך לציווי, אלא פשוט אתה הגעת למסקנה שכך נכון להתנהג. אז הרמב"ם אומר זה מחכמי אומות העולם אבל לא מחסידיהם. והסברתי שהכוונה היא שזה מישהו שעושה את הדבר הנכון, הוא מחכמי אומות העולם, אבל אין למעשה שלו ערך דתי, הוא לא חסיד במובן הזה שאין פה עבודת השם, יש פה את המעשה הנכון אבל לא מהסיבות הנכונות, הוא לא עובד השם. אז אני חושב, סתם עכשיו פתאום קפץ לי, שהעיקרים כותב פה, כן, אבל הוא מכלל חכמי ישראל וחסידיהם. נדמה לי שזה לינק די ברור ללשונו של הרמב"ם, אך פה כתוב שהוא מחכמי ישראל וכן חסידיהם, ושמה כתוב שהוא מחכמי אומות העולם ולא מחסידיהם. כן, פה כתוב שהוא מחכמי ישראל וחסידיהם. מה זאת אומרת? שהתפיסות שלו הם אמנם לא נכונות כמו שהוא אומר, אבל אם הוא עצמו באמת מאמין בתפיסות האלה אז הוא לא כופר, הוא אפילו חוטא בשוגג וצריך כפרה באיזשהו מובן זה מה שהוא כותב בסוף הפסקה, אבל הוא לא כופר, הוא מחכמי ישראל ומאמין בתורה והכל בסדר הוא יהודי כשר לכל דבר. הוא לא מערער את המסגרת, הוא לא יוצא מחוץ למסגרת. בתוך המסגרת יש עדיין טועים וצודקים ודיברנו על טעויות לגיטימיות וטעויות לא לגיטימיות, אבל זה הוא נמצא בתוך המסגרת. לעומת זאת, לעומת זאת אם הוא חושב שאחד הפסוקים הוא לא מלמעלה, כן, הוא לא מהתורה, לא ניתן בסיני, אז שמה הוא כן תופס אותו ככופר. והגדרה בעצם שיוצאת מכאן, הנה, וכן נאמר לפי זה, כי מי שלא הגיע מדרגת עיונו להאמין הכתובים בדרך מסכים אל האמת ומאמין אותם כפשטן, ועלה מזה בידו דעת כוזב להיותו חושב שזהו דעת התורה, איננו יוצא בזה מכלל בעלי התורה חלילה, ולא הותר לספר בגנותו ולקראתו מגלה פנים בתורה ולא כופר. הוא יהודי כשר, כי זה מה שעלה בעיונו. זה לא שהוא צודק, הוא טועה, והוא אפילו צריך כפרה על. הוא טועה בשוגג, בסדר, זה יכול לקרות. אז פה אבל להבדיל ממה שהוא כותב, מה שהרמב"ם כותב על מי שגוי שפועל נכון אבל מהכרח הדעת שלו שמחכמי אומות העולם והנה להם, פה כתוב שהוא מחכמי אומות העולם וגם חכמי ישראל סליחה וגם מחסידיהם. הוא יהודי כשר לחלוטין. יש לו עבירה כלשהי בשוגג. מה?

[Speaker B] סליחה, דקה אחת, בואו נחזור. אני באמצע השיעור.

[הרב מיכאל אברהם] לעומת זאת, לעומת זאת, זה ראינו בפרק הקודם, שאדם שחושב שפסוק מסוים לא ניתן מלמעלה, אז הוא כן כופר. למרות שגם זה הוא הגיע למסקנה מכוח עיונו שהפסוק הזה הוא פסוק שנוסף מאוחר יותר. זה לא. זאת אומרת, לפי נראה שלפי בעל העיקרים אפשר לכפור בקדוש ברוך הוא אבל אי אפשר לכפור בתורה. זה קצת נשמע אבסורדי. הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, כמו שהגמרא אומרת. זאת אומרת, הטענה היא שאם אתה הולך נגד רצון השם, אתה לא כופר, כי אתה חושב שזה רצון השם. אתה הולך נגד רצון השם רק אתה לא יודע את זה. אתה חושב שזה כן רצון השם. אבל אם אתה הולך נגד התורה, גם בטענה שהתורה, הפסוק הזה בתורה לא ניתן מהקדוש ברוך הוא. אתה לא כופר בקדוש ברוך הוא, אתה כופר בתורה. זה כן כופר. זאת אומרת, יוצא פה שהכופר בתורה הוא כופר לכל דבר.

[Speaker C] הכופר בקדוש ברוך הוא לא. אם הוא מגיע למסקנה שזה באמת לא הקדוש ברוך הוא

[הרב מיכאל אברהם] אמר, למרות שהאמת היא שהוא כן אמר את זה, אז זה בסדר. אבל בתורה גם אם הוא מגיע בעיונו למסקנה שהפסוק הזה הוא תוספת מאוחרת הוא נקרא כופר. זה קצת מוזר. זאת אומרת, יש פה איזושהי הרבה פעמים מאשימים את היהודים ההלכתיים,

[Speaker D] את אלה שמחויבים להלכה, שהם עובדים את השולחן ערוך במקום לעבוד את הקדוש ברוך הוא. במובן מסוים בעל העיקרים פה הופך את זה לאידאולוגיה. מבין? הוא תופס שבעצם אנחנו לא יכולים לכפור בתורה אבל לכפור בקדוש ברוך הוא זה כן אפשר. או ברצון הקדוש ברוך הוא, זה כן אפשר. אבל זה לכאורה מה שיוצא כאן. סליחה, סליחה, בשבילו הסמכות חז"ל היא לא לא מעניינת אותו. לא מעניינת אותו, אני מתכוון לומר שמי שטועה בפרשנות שלו הוא לא יתייחס בכלל לפרשנות של חז"ל וזה לא בעיה?

[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק הנקודה. לא רק שהוא מחכמי ישראל אלא הוא גם מחסידיהם. זאת אומרת אין גם בעיה דתית עקרונית במה שהוא עושה. בניגוד לאלה הגויים שעושים מהכרח הדעת את מה שהם עושים. למה? כי כמו שאמרתי, ועל זה הרחבנו בתחילת הסדרה, אין דבר כזה סמכות על עובדות. אין דבר כזה סמכות על עובדות. אם הגעתי למסקנה שזה לא נכון, אז זה מה שאני חושב. מה אתה רוצה שאני אעשה? שאני אקבל את זה כי חז"ל אמרו למרות שאני חושב שזה לא נכון? אם אני חושב שזה לא נכון אני לא יכול לקבל את זה. לקבל את זה פירושו לחשוב שזה נכון. זה נקרא לקבל את זה. אי אפשר לדרוש מבן אדם לקבל משהו שהוא חושב שהוא לא נכון. זו דרישה שבלתי אפשרי לקיים אותה.

[Speaker D] זה לא על עובדות, כן, אתה חילקת בין עובדות לבין סמכות פורמלית. אבל פה מדובר גם על דברים שעניינם זאת הבנה.

[הרב מיכאל אברהם] עובדות, הכל עובדות. הכל עובדות פה. אם הגעת למסקנה שאחד מעיקרי האמונה לא נכון, לא יבוא המשיח, טענה עובדתית. אם יבוא המשיח או לא יבוא המשיח זו טענה עובדתית. עובדתית אין הכוונה שזה חייב להימדד במעבדה. זאת אומרת שיש לך דרך מדעית לאשר או להפריך את זה. זו טענת עובדה. או שזה נכון או שזה לא נכון, אין אפשרות נוספת. לגבי נורמות אתה יכול להגיד אולי אפשר להתנהג לפי שתי נורמות סותרות, גם זה אפשרי וגם זה אפשרי, יש פה שתי תשובות נכונות. על עובדות אין אפשרות ששתי התשובות נכונות. לכן בהקשר הזה אתה לא יכול לדרוש מבן אדם לחשוב משהו שאותו הוא לא חושב. אתה יכול לשכנע אותו לחשוב אחרת. אם לא שכנעת אותו, לדרוש אותו מכוח סמכות, לדרוש ממנו מכוח סמכות לחשוב אחרת ממה שהוא באמת חושב, זה פשוט לא, יש פה דיבורים כל הזמן אני אשים מיוט. ששש… אז אני חושב שמה שכתוב פה בספר העיקרים זה משהו שככה השקעתי כמה שיעורים כדי לנסות ולהסביר את זה או לשכנע אתכם שזה ככה. ומבחינתו זה מוצג כאיזושהי טענה פשוטה, טריוויאלית. ואכן הוא צודק, זאת באמת טענה טריוויאלית. כל מה שצריך. להשקיע מאמצים ובוויכוחים ומקורות וכל מיני דברים מהסוג הזה, זה רק פשוט בגלל שאנשים לא חושבים ככה. אני חושב שהזכרתי פעם שהרמב"ם בשורשים, יש לו 14 שורשים למניין המצוות, אז הוא כותב שם באיזושהי הערה בשורש הראשון או השני, אני לא זוכר, אחד משניהם, נדמה לי שבראשון, הוא כותב שמה שהבאתי את השורש הזה למרות שהוא פשוט בגלל שבה"ג טעה בו. בגלל שטעו בו אחרים, תמיד כשהוא אומר שם אחרים זה בה"ג. בגלל שבה"ג טעה בו, כן, שלומנים מצוות דרבנן. מה לומדים מכאן? שכש… איזה שורשים הרמב"ם הביא? באופן עקרוני יש הרבה כללים ששולטים על מניין המצוות, הרבה יותר מ-14. למה הוא הביא 14? אחת משתיים. או שהם מחודשים, זאת אומרת שצריך להגיד אותם כי בלי שהוא יסביר אותם אז אנשים לא יחשבו שזה נכון, או שלמרות שהם פשוטים אבל אם מישהו מתווכח עליהם אז בכל זאת צריך להביא את זה כדי להראות שהוא טועה. כן, למרות שהשורש מצד עצמו הוא פשוט לגמרי. אז זה מה שהרמב"ם למשל אומר על השורש הראשון ועל עוד שורשים, אבל הוא מביא דברים גם אם הם פשוטים כל עוד מישהו חולק עליהם. אז פה בהקשר הזה בעל העיקרים כותב את זה כדבר פשוט. אני ככה משקיע הרבה זיעה כדי להסביר את זה ולהגן על זה ולטעון לטובת התזה הזאת, פשוט בגלל שהרבה אנשים לא מסכימים, או כמעט כולם לא מסכימים, אבל זה באמת פשוט. זאת אומרת, אי אפשר להגיד אחרת, זה לא דבר מחודש במיוחד. טוב, בכל אופן אז דיברנו גם בפעם הקודמת על השאלה אז איך בכל זאת ייתכן כופר. זאת אומרת אם מישהו מגיע למסקנה מסוימת שהיא כפירה, זאת אומרת שהיא לא מתאימה לעיקרים שקיבלנו במסורת, כן, אז הוא לא כופר. אז מי זה כן כופר? מישהו שיודע שהעיקרים אלה נכונים ובכל זאת כופר בהם? זאת אומרת לא הגיע בעיונו למסקנה הזאת אבל בכל זאת מחזיק בה? אז הוא לא מחזיק בה אם הוא לא, זה הצד השני של המטבע. הרי דיברנו, זאת אמונה בעובדות. אז אם אתה באמת לא מאמין בעיקר הכפרני, זאת אומרת באנטי עיקר, אז מה פירוש שאתה מחזיק בו? אז אתה לא מחזיק בו אם אתה לא מאמין בו. אז איך יכול להיות כופר לפי ההגדרה הזאת? אז הבאתי בשביל זה את האינדיק ואת כל הסיפור שמה, כן, איך יכול אדם לחשוב משהו שהוא לא באמת חושב אותו? כן, שזה נשמע קצת אוקסימורוני. כן, אבל כן, אנחנו יצורים מורכבים ולפעמים בן אדם גם דבר שבתוכו פנימה הוא יודע שהוא לא נכון, היצרים וכל הנפש המפותלת שלנו יכולים לפעמים ליצור מצב, ותיארתי את זה בהרחבה פעם קודמת, יכולים ליצור מצב שבו אני משכנע את עצמי שזה כן נכון ואני באמת חי ככה, למרות שבתוכי פנימה עדיין יש איזושהי נקודה שבה אני יודע שזה לא נכון. וכנראה שזה המודל שיכול להסביר את תופעת הכפירה גם לפי ספר העיקרים, אחרת פשוט אין כפירה. זאת אומרת או שאתה מאמין בזה באמת ואז אתה לא כופר כמו שהוא אומר פה, אם אתה לא מאמין בזה באמת, אז שוב פעם אתה לא כופר כי אתה לא מאמין בעיקר הלא נכון, כן, בזה שאין משיח. אוקיי? אז מה נפשך אתה לא כופר, בין אם אתה כן מאמין בזה בין אם אתה לא מאמין בזה אתה לא כופר. אז אין כופר. אז לכן אני אומר שמושג האמונה בעצמו כנראה שיש פה איזה שהוא מצב מורכב יותר, לא תוכן האמונה אלא מנגנון האמונה בעצמו. יכול להיות מצב שבתוכי פנימה אני יודע שמשהו נכון, אבל עדיין אני אוגדר כמי שלא מאמין בו, כי אני בניתי לעצמי איזושהי תיאוריה, שכנעתי את עצמי בזה מכל מיני סיבות, בזה שהדבר הזה לא נכון, למרות שבתוכי פנימה אני יודע שכן, והבאתי לזה את הרמב"ם שכופים אותו עד שיאמר רוצה אני, ואת האינדיק של רבי נחמן, הסיפור של האינדיק ועוד. בכל אופן אז זה מה שראינו בפעם הקודמת. בתוך תוכו הוא מאמין?

[Speaker F] בתוך תוכו הוא מאמין? כן. לא, אז יש לו תאווה לאיזה משהו, אז הוא המציא איזה תיאוריה, אבל הוא לא באמת מאמין בזה, מה כל כך כופר בזה? מה נורא כל כך? הוא חוטא כמו כל החוטאים.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא לא באמת מאמין בזה? הוא כן באמת מאמין בזה, בחוץ, במודע שלו.

[Speaker F] לא, אבל בשורש נשמתו הוא לא מאמין. וזה בסדר. אז למה זה כל כך נורא? סך הכל הוא חוטא בזה שהוא תאב לאכול מאכלים לא כשרים, מאכלות אסורות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז הוא טעה עוד יותר בזה שהוא בונה תיאוריה שמצדיקה את זה. כן, נכון. מה הבעיה?

[Speaker F] מה כל כך אסון בזה?

[הרב מיכאל אברהם] מה אסון בלהצדיק דעה לא נכונה באופן כללי? אתה יכול לשאול.

[Speaker F] לא, לא, עומדים שני אנשים שבשביל לאכול לא כשר, אם

[הרב מיכאל אברהם] בתוכו פנימה הוא גם לא מאמין בזה, אתה מבין למה זה נורא כל כך? לא, אם בתוכו פנימה הוא גם לא מאמין, אין כופר גמור עד שורש. זה כן ברור לך למה זה נורא?

[Speaker F] לא. כי אם מה שאמר רבי יוד נובע מענוותנות?

[הרב מיכאל אברהם] אז מה אתה רוצה ממני? לא הבנתי עליך. אתה אומר מה רבי יוד כופר? בסדר, שאלה מצוינת.

[Speaker F] נדבר על זה. לא, מה פתאום? לא, לא, אני, הרב הסביר לנו. לא מדברים על מישהו שהוא באמת טועה והוא אנוס והוא מאמין כי אין לו ברירה כי זה מה ששכל נשמתו. זה אנחנו יודעים שהוא אנוס ואין מה לעשות. מדברים על אדם שבשורש נשמתו מאמין אבל הוא רוצה לאכול לא כשר, ולידו יש אדם אחר שגם רוצה לאכול לא כשר ושניהם אוכלים לא כשר. אחד אומר אני יודע שכתוב, אני מבין, אני מצפצף. אחד אומר קשה לו יותר לצפצף, לא נעים לו, זה קשה מול כל המורשת, מול המסורת, מול ההלכה, אז הוא ממציא לו איזה תיאוריה ומערבב את האמונה. זה כבר הופך להיות כופר גדול. מה כל כך למה הוא יותר חמור? השני נראה לי יותר חמור.

[הרב מיכאל אברהם] אז הבנתי, זה מה ששאלת גם קודם. אז אני אענה את מה שעניתי קודם. אם היה מישהו שעד שורש נשמתו לא מאמין בכלום, את זה אתה כן מבין למה זה כל כך נורא? כן או לא?

[Speaker F] אני אומר הוא אנוס, אין לי מה לעשות.

[הרב מיכאל אברהם] אני מבין שזה נורא.

[Speaker F] נורא, בוודאי שזה נורא.

[הרב מיכאל אברהם] זה נורא? למה זה נורא? מה הרע בלהחזיק בדעות לא נכונות?

[Speaker F] עוד פעם אם יש לזה משמעות.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, שום משמעות. אני שואל מה הרע בלהחזיק בדעות לא נכונות? ברגע שתענה לי בתשובה על זה, אני אענה לך על השאלה שלך את אותה תשובה.

[Speaker F] לא, אבל פה עוד פעם בשורש נשמתו הוא כן מאמין.

[הרב מיכאל אברהם] נו, זה עוד יותר טוב. אז מה לא הבנתי? אז עוד יותר גרוע זאת אומרת. אז בשורש נשמתו הוא מאמין ובכל זאת הוא בונה לעצמו תיאוריה וחי תיאוריה שהיא לא נכונה, עוד יותר גרוע מאשר מי שגם בשורש נשמתו לא מאמין. הפגם העמוק שלו זה שהוא רוצה להתיר לעצמו

[Speaker F] את העריות, זה הסיפור פה. לא, זאת הסיבה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זאת הסיבה. הפגם העמוק זה שהוא מחזיק בתפיסות לא נכונות. הסיבה שהוא מחזיק בתפיסות האלה זה כדי להצדיק לעצמו את המידות האלו. אבל הוא לא מחזיק בהם, הרב, הוא לא מחזיק בהם.

[Speaker F] הוא לא יכול גם להחזיק בהם ולא להחזיק בהם.

[הרב מיכאל אברהם] הוא כן יכול.

[Speaker F] איך יכול?

[הרב מיכאל אברהם] הנה עוד פעם חוזרים לוויכוח מפעם קודמת. כן, הוא יכול. כן, זה האינדיק בדיוק. כן, זה הוא מחזיק בזה, הוא מאמין בזה, חד משמעי. הבאתי לזה דוגמה, כן, בן אדם אתאיסט שהוא מחויב למוסר, הוא דורש מכולם התנהגות מוסרית, דיברנו על זה פעם קודמת נדמה לי. הוא מחויב למוסר, הוא דורש מכולם התנהגות מוסרית וכדומה. אתם שומעים? צפויה פה אזעקה אז יכול להיות שאני אהיה אזרח נאמן ואתם תסלחו לי.

[Speaker C] הרצליה, פתח תקווה, ירושלים.

[הרב מיכאל אברהם] הרצליה, פתח תקווה, ירושלים, יש פה איזה התרעה מוקדמת של פיקוד העורף. טוב, אם יהיה משהו אז אנחנו נצטרך להפסיק, אנחנו צריכים להיות ממושמעים. אז הרצון לעשות עבירות זאת המוטיבציה למה אני מפתח את התזה או התיאוריה השגויה הזאת. הבעיה היא בהחזקה בתיאוריה השגויה, לא בהשלכות. ההשלכות זה לחוד, זה גם עבירה, אבל זה עבירה כשלעצמה. התפיסה, התפיסות השגויות הן העבירה. עכשיו אם אתה לא מוכן לקבל שתפיסות שגויות הן עבירה, זה בסדר, אני יכול להבין את הטענה שלך, אבל אז הטענה שלך היא לא כלפיי, אלא באופן כללי כלפי מושג הכפירה בכלל. אני בסך הכול רק מסביר את מושג הכפירה איפה הוא נמצא, זה הכול.

[Speaker F] אבל אם הבית דין היה לוקח גם את הכופר הזה ומכה אותו עד שיאמר אני חוזר לאמונה שאני בעצם מצד נשמתי מאמין בה, אז הכול היה בסדר, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] הרב היה אומר שזה ואז גם הוא לא חי את הדעה השגויה הזאת.

[Speaker F] זה בחסידות.

[הרב מיכאל אברהם] אז הוא לא חי את הדעה השגויה הזאת, ברור שזה בסדר גמור. מה הבעיה? חזר בתשובה. הנה, מגיעה אזעקה אז תרשו לי, הצו הקטגורי, יש

[Speaker G] גם בשיעור הם כולם הולכים.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. נחזור עוד כעשר דקות או משהו שצריך לחכות. בפרשת משפטים אנחנו לומדים על הסדר של העולם, איך צריכים לנהוג אחד

[Speaker H] עם השני,

[Speaker E] אבל מעל הכל יש את ההנהגה של הגורל. כמו שמצינו בחלוקת הארץ שהייתה על פי הגורל, שזה מראה שכל אחד מקבל את מה שראוי לו משמיים בלי קשר להבנה שלו. זה עניין של אמונה פשוטה, לדעת שגם מה שנראה לנו לא מובן ולא מסודר, גם הוא מגיע מהנהגת ה' והכל לטובה. מה

[הרב מיכאל אברהם] כולם בחיים? טוב, בואו נמשיך. וגדולה מזו כתב הראב"ד ז"ל, שאפילו המבין עיקר מעיקרי התורה בחילוף האמת מפני שהוא טועה בעיונו, אין ראוי לקראו מין. שכך כתב בספר ההשגות על מה שכתב הרמב"ם ז"ל שהאומר שהשם יתברך הוא גוף הוא מין. וכתב עליו הראב"ד ז"ל, אמר אברהם, אף על פי שעיקר האמונה כן הוא, המאמין היותו גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשים כפשוטן, אין ראוי לקראותו מין, עד כאן לשונו. כן, עוד פעם, לא יודע למה זה נקרא גדולה מזו, זה בסך הכל עוד הדגמה למה שבעל העיקרים כתב למעלה. וזה הדרך יראה אמיתי ונכון ממה שנמצא לרבותינו ז"ל אומרים על אלישע בן אבויה, שובו בנים שובבים חוץ מאלישע אחר, שיודע בוראו ומתכוון למרוד בו. הנה ביארו בפירוש כי מי שיודע האמת ומתכוון להכחישו הוא מכת הרשעים שאין ראוי לקבל אותו בתשובה. אבל מי שאינו מתכוון למרוד ולא לנטות מדרך האמת ולא לכפור מה שבא בתורה ולא להכחיש הקבלה, אלא לפרש הפסוקים לפי דעתו, אף על פי שיפרש אותם בחילוף האמת, אינו מין ולא כופר חלילה. כן, פה אגב מה שדיברנו קודם, אלישע בן אבויה, זה המודל האידיאלי של הכופר, הוא יודע את בוראו ומתכוון למרוד בו. עכשיו מה זאת אומרת יודע את בוראו ומתכוון למרוד בו? אם הוא יודע את בוראו, אז באיזה מובן. הוא מורד. אתם יכולים להגיד שהוא לא עושה את מה שהקדוש ברוך הוא אומר. זה לא כופר. זה מישהו שלא עושה את מה שהקדוש ברוך הוא אומר. מה שאלישע בן אבויה כפר, לפחות בתיאור של הגמרא, זה על אריכות ימיו של מכבד הורים ומשלח הקן וכדומה, שבעצם הוא אומר איפה אריכות ימיו של זה וכולי, בעצם לא מאמין למה שכתוב בתורה. עכשיו מה פירוש? זה אומר שהוא לא מאמין למה שכתוב בתורה? אז זה לא, אז זה באמת המסקנה העיונית שלו. אז מה מה אתה רוצה ממנו? לא, אבל הוא לא מאמין למה שכתוב בתורה, אבל הוא מבין שזה מה שכתוב בתורה. זה לא שהוא מציע פרשנות אחרת למה שכתוב בתורה. אומר לא לא, בתורה כתוב שמי שמשלח את הקן ומכבד הורים הוא יאריך ימים. אין לי פירוש אחר לפסוקים. לכן הפסוקים האלה לא נכונים, כי אני רואה עובדתית שזה לא לא מתקיים. והוא לא מציע פרשנות אחרת לפסוקים. אם הוא היה מציע פרשנות אחרת לפסוקים, הוא לא היה כופר. רק בגלל שהוא לא מציע פרשנות אחרת לפסוקים, אלא יוצא נגד מה שכתוב בפסוקים, אז לכן הוא כופר. עכשיו פה גם כן יש מקום לדון. אז מה זאת אומרת יודע את ריבונו ומורד בו? הוא יודע שזה נכון? הוא לא יודע שזה נכון. הוא יודע שזה מה שכתוב בפסוקים. לא שהוא יודע שזה נכון. אתם מבינים? זה עדין קצת הנקודה הזאת. זאת אומרת, אם הוא היה אם "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו" אם אני מפרש את זה כפשוטו הכוונה הוא בעצם יודע שיש אריכות ימים ובכל זאת הוא אומר שאין אריכות ימים. והוא יודע בליבו שיש. זה היישום הפשוט של "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו". אבל בפשטות זה לא הסיטואציה. הסיטואציה היא שהוא יודע שזה מה שאומרים הפסוקים, הוא לא מציע להם פירוש אלטרנטיבי, אבל הוא לא מקבל את זה. למרות שזה מה שאומרים הפסוקים. אוקיי? אז זה כן כופר. למרות שעוד פעם, הוא באמת ובתמים לא מקבל את זה. הוא הגיע למסקנה שהוא לא מבחינתו זה עובדה אמפירית שזה לא קורה. אוקיי? אז מה לעשות שהפסוקים אומרים את זה ואני לא מקבל? עוד פעם, הוא כופר בתורה. לא בקדוש ברוך הוא, הוא כופר בתורה. כן? זאת אומרת, אז נכון שזאת מסקנתו הפילוסופית. זאת אומרת, הוא הגיע למסקנה הזאת והוא באמת מאמין בה. אבל בתורה כתוב אחרת, וכל עוד לא הצעת פירוש אחר, זה כן נקרא כופר. זה בדיוק מקביל למה שאמרתי למעלה, שבעל העיקרים רואה יותר בחומרה את מי שכופר בתורה מאשר מי שכופר בקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, אם הוא היה אומר תראה מה שכתוב בתורה, זאת אומרת אם הוא היה מפרש אחרת את מה שכתוב בתורה, אז בעצם הוא היה טועה, הוא היה עושה נגד מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, אבל הוא לא כופר בתורה כי מבחינתו התורה אומרת משהו אחר, הוא הציע פירוש פירוש אחר. אוקיי? אבל אם הוא לא מציע פירוש אחר, אז הוא בעצם אומר התורה אומרת באמת את זה אבל אני לא מקבל. למה אני לא מקבל? שתי אפשרויות. או שאני לא מקבל למרות שהתורה אומרת את זה כי אני לא מקבל את התורה. אוקיי? זה כופר אחד. אפשרות שנייה, אני לא מקבל את זה כי יש לי תיאוריה, כמו שאמרתי קודם עם האינדיק. זאת אומרת אני יודע בתוכי שזה נכון, לא רק שהתורה אומרת, אני גם יודע שזה נכון. אבל בניתי לעצמי תיאוריה שתצדיק את הרצון שלי לחטוא, לעשות כל מיני דברים שאני לא אמור לעשות, והפנמתי את זה ועכשיו אני חי את התיאוריה השגויה הזאת. אבל בתוכי פנימה יכול להיות שזה לא נכון. וגם זה נקרא כופר. זאת אומרת אלה שתי האפשרויות שאני יכול לראות פה איך איך הדבר הזה בעצם מצביע על כפירה. כי אם הוא מציע פירוש אחר כמו שאמרתי קודם, אז לפי בעל העיקרים הוא לא כופר. אוקיי? וזה הדרך יראה אמיתי ונכון ממה שנמצא לרבותינו ז"ל, אומרים על אלישע בן אבויה תשובו בנים שובבים חוץ מאלישע, רגע, זה קראנו. שיודע בוראו ומתכוון למרוד בו. כן, יודע בוראו ומתכוון למרוד בו. אבל אם הוא לא יודע את בוראו, כן? הנה ביארו בפירוש כי מי שיודע האמת ומתכוון להכחישה הוא מכת הרשעים שאין ראוי לקבלו בתשובה. אבל מי שאינו מתכוון למרוד ולא לנטות מדרך האמת ולא לכפור מה שבא בתורה ולא להכחיש הקבלה, אלא לפרש הפסוקים לפי דעתו, אף על פי שיפרש אותם בחילוף האמת, אינו מין ולא כופר חלילה. כן? זה אפרופו רב חיים שדיברנו עליו שאומר שאפיקורוס באונס הוא עדיין אפיקורוס. למרות שזה באונס. כן? אז אם אתה רוצה להגיד לי טענה עובדתית, עובדתית הוא אפיקורוס כי הוא מאמין בדבר לא נכון, אוקיי. אבל אם אתה אומר אפיקורוס במובן הנורמטיבי, שכאן גם צריך להתייחס אליו, אז בעל העיקרים שולל את זה על הסף.

[Speaker I] זאת אומרת הוא לא מקבל. לא הבנתי מה אלישע חטא מהחכמים. גם החכמים מפרשים את התורה שהכיבוד אב ואם אמור לגרום לאריכות ימים, וגם הם לא חולקים על זה שהוא מת בסוף. הם לא חולקים על הסיפור של אלישע בן אבויה מה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון,

[Speaker I] אבל לא לאיזה נקודה מסקנות.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker I] מה זאת אומרת? מה היו המסקנות שלו?

[הרב מיכאל אברהם] שמה שכתוב בתורה לא נכון.

[Speaker I] אבל גם הם מפרשים את התורה ככה, והם לא מתכחשים לזה שהמציאות הכחישה את זה. ומה זה משנה? זה שמישהו… אבל במשוואה הם לא מתווכחים בזה. הם לא מתווכחים במשוואה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת לא מתווכחים? ברור שמתווכחים. את העובדה? ברפואה אלטרנטיבית יבוא מישהו ויספר לי תשמע סבתא שלי אמרה אברא כדברא שלוש פעמים כל בוקר והתרפאה מסרטן שהרופאים התייאשו ממנו.

[Speaker I] אז הם יעשו פרשנות אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני את ה-, לא, אני לא אעשה פרשנות אחרת. אני מקבל את העובדה הזאת, זו עובדה נכונה לגמרי. עכשיו השאלה היא מה אני עושה עם זה, האם אני טוען אוקיי, להגיד אברא כדברא כל בוקר שלוש פעמים זה מרפא סרטן? או שאני אומר לא, היה פה איזשהו ריפוי פלצבו, ריפוי ספונטני, מה שלא יהיה. זה שתי גישות. את העובדות אני מקבל, השאלה היא מה אני עושה עם העובדות. אוקיי, גם פה אותו דבר. את העובדה שמישהו הלך שילח את הקן וכיבד הורים ומת מיד, אוקיי, זאת עובדה. אני מניח שגם חכמים אחרים קיבלו אותה. אבל הם אומרים אוקיי, זה יכול לקרות אבל באופן כללי זה כן מביא לאריכות ימים. ומה זה עוזר באופן כללי? כמו שהחזון איש אומר, כן, לא החזון איש, רב אלחנן סליחה. רב אלחנן שהוא אומר כתוב שם המבדיל על הכוס הויין לו בנים זכרים. כן, למה נזכרתי בחזון איש כי החזון איש כנראה הבדיל על הכוס נכון? אבל לא היו לו בנים זכרים. אז מה לעשות? אז רב אלחנן אומר מה זאת אומרת המבדיל על הכוס זה גורם לכך שיהיו לך בנים זכרים, אבל יש שיקולים אחרים שיכולים לסתור את זה. כן? מי שלא זהיר בנדרים בניו מתים בעוון נדרים. אוקיי, אז אם יש מישהו שהוא מבדיל על הכוס אבל הוא לא זהיר בנדרים מה עושים איתו? אז הוא צריך לקבל בנים ולהרוג אותם נכון? זה מה שאמור לקרות. אז במקום זה הקדוש ברוך הוא כבר כן, אפוכי מטרתא למה לי, הקדוש ברוך הוא כבר אומר אוקיי אז לא ניתן לו בכלל בנים.

[Speaker I] אבל לא כתוב שלא יהיה, אם אני לא טועה כתוב שיהיה וימותו.

[הרב מיכאל אברהם] מה לא הבנת?

[Speaker I] שבגמרא גם מעמידה בנדרים כתוב מהתורה שיהיה לו וימותו צעירים.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אמרתי את זה. אבל עדיין מה קורה אם מישהו מבדיל על הכוס, בסדר, ויש לו עוון של נדרים? בהחלט יכול להיות שהעונש יינתן באפוכי מטרתא. כן, זאת אומרת בשביל מה אתה צריך את זה, זאת אומרת אל תיתן לו ילדים בכלל במקום לתת לו ולהמית אותם. אוקיי בסדר. אז מה זה אומר? זה אומר, דיברתי על זה כשדיברנו על אוקימתות לא בסדרה הזאת באחרים, הטענה היא שעיקרון גם עיקרון מדעי וגם עיקרון תאולוגי אם תרצו אצל חזל הוא עיקרון כללי. דוגמה פרטית לא סותרת אף פעם עיקרון כללי. זה פופר חשב שכן אבל תומאס קון העמיד אותו על טעותו. דוגמה פרטית לא סותרת עיקרון כללי, בטח לא אם הוא עיקרון סטטיסטי אבל אפילו לא עיקרון דטרמיניסטי. אלא מה? יכול להיות שיש מקרים מסוימים שבהם יש עוד השפעות אחרות שמקזזות את ההשפעה הזאת, ולכן אני לא מסיק מכאן שלא צדקו חזל בזה שהמבדיל על הכוס הויין לו בנים זכרים. הם צודקים לגמרי, זה מאה אחוז נכון, מאה אחוז. אוקיי? זה חוק טבע. אוקיי? ועדיין יכולים להיות מקרים שלא יהיו לך ילדים כי יש עוד חוקי טבע שגם הם מאה אחוז נכונים. ומה קורה כששניהם מתנגשים? אז צריך להגיע לאיזשהי תוצאה שמצייתת באיזשהי צורה לשניהם. אז למה אחד יכול לגבור? לא שומע. אני אומר גם אחד יכול

[Speaker I] לגבור על השני, לא

[הרב מיכאל אברהם] חייב ששניהם בסוף

[Speaker I] יתקיימו. לא שומע טוב. נכון, זה מה שאני אומר.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת איכשהו אתה צריך לפרנס את שניהם, אז או שאחד יגבר או שאתה תמצא מיצוע ביניהם או לא יודע, יקרה משהו שהוא לא מתאים לגמרי לאף אחד משני הכללים או לאחד משני הכללים לפחות. אוקיי? וזה לא סותר את הכלל. עכשיו אותו דבר פה. אז כתוב למען יאריכון ימיך. מה אני אומר? כמו רב אלחנן. אני אומר נכון זה גורם לאריכות ימים אבל יש עוד שיקולים שיכול להיות שבגללם הקדוש ברוך הוא בכל זאת מחליט להרוג מישהו למרות שמגיע לו אריכות ימים על שילוח הקן ועל כיבוד הורים כי מסיבות אחרות הוא לא יודע מה הוא רצח בשגגה. בסדר? הוא רצח בשגגה ולכן מגיע לו, צריך לזמן אותו לפונדק אחד כמו שהגמרא במכות אומרת והוא צריך למות. אוקיי? אז מה עושים עם זה שהוא שילח את הקן וכיבד הורים? אין מה לעשות, זה מתנגש. אבל זה לא אומר שהכללים האלה לא נכונים. אני לא כופר בגמרא בגלל זה. לא בגלל זה אני כופר, בגלל דברים אחרים. אבל לא בגלל הדבר הזה אני כופר בגמרא, באמירות האלה של הגמרא כן? אלא פשוט אני אומר כל האמירות נכונות ודווקא בגלל זה הן לא יכולות להתקיים בבת אחת, נכון? לעומת זאת יבוא מישהו אחר ויגיד לא, מבחינתי אם זה לא התקיים פעם אחת הוא פופריאני הוא לא קוני, הוא פופר. זאת אומרת אם יש דוגמה אחת נגדית. התיאוריה הופרכה. אם בן אדם שילח את הקן וכיבד הורים והוא נפל ומת, זה אומר שזה לא נכון. זאת אומרת הפילוסופיה של המדע שלו לא מספיק מתוחכמת. הוא פופריאני. אוקיי?

[Speaker I] האמת שבגמרא זה נשמע יותר רגשי גם. לא שומע? האמת שבהבנה של הגמרא שם זה נשמע שיותר רגשי הפריע לו.

[הרב מיכאל אברהם] מה אצל אלישע בן אבויה? פשוט, כן. בסדר, לא ניכנס עכשיו לנבכי נפשו של אלישע בן אבויה, אבל זאת הייתה הטענה. אז אותו דבר בעצם קורה גם כאן. אתה יכול להגיד 'תראה, אני מכיר את הטענה, אני רואה שהדבר הזה לא מתקיים ולכן אני מסיק מסקנה אוקיי, אז אם ככה זה לא נכון'. זהו. מישהו אחר יכול להגיד 'לא, זה נכון אבל יש כללים אחרים שיכולים לשבש לפעמים את פעולתו של הכלל הזה'. הראשון יהיה כופר והשני לא יהיה כופר, למרות ששניהם מסכימים לעובדות. קודם שאלו אותי 'הרי לעובדות גם חכמים אחרים מסכימים', ברור, השאלה רק איזה מסקנה אני מסיק מהעובדות האלה. כן.

[Speaker J] אבל נביאי ישראל, נביאי ישראל באים כל הזמן בטרוניות אל אלוהים, ירמיהו אומר 'מדוע דרך רשעים צלחה', אז הוא הולך על הצד ההפוך והוא אומר לאלוהים 'תשמע, אתה מבטיח כל מיני הבטחות לצדיקים בסוף אתה נותן הצלחה לרשעים'. אז מה, ירמיהו כופר?

[הרב מיכאל אברהם] הפוך. מה הקדוש ברוך הוא ענה לו? אז זה כמו רב חיים וולוז'ינר. כן, רב חיים וולוז'ינר מביא ראיה לזה, זאת אומרת הוא טוען טענה שללמוד הלכה זה יותר חשוב מאשר תהילים וזה, למרות שתהילים מביא לדבקות, כן, נגד החסידים. והראיה שלו זה מדוד המלך, שביקש מהקדוש ברוך הוא שתהילים ייחשב בעיניו כמו עיסוק בנגעים ואוהלות. אז הוא אמר אנחנו רואים שנגעים ואוהלות זה העיקר ותהילים לא. ואז הוא מוסיף עוד הערה משעשעת זאת, חאפ ישיבתי כזה, עונה לו וחוץ מזה גם לא כתוב שהקדוש ברוך הוא נענה. וזה שדוד המלך ביקש זה יפה, אבל מי אמר שהקדוש ברוך הוא הסכים לבקשה? זאת אומרת לא רק מההוה אמינא של דוד המלך הראיה אלא גם מאין תשובה. כן, זאת אומרת אותו דבר בעצם אני רוצה לטעון כאן. הנביאים שואלים את הקדוש ברוך הוא מדוע דרך רשעים צלחה, אבל לא כתוב מה התשובה שלו. התשובה שלו הייתה בדיוק זאת, דרך רשעים צלחה כי יש לי עוד שיקולים. לכן השאלה מה המסקנה שמסיקים, לא איזה שאלה שואלים. כולם שואלים את השאלה, השאלה איזה תשובה אתה נותן לעצמך או בהיעדר תשובה מה אתה עושה.

[Speaker J] אבל עצם השאלה מראה שאני מטיל ספק

[הרב מיכאל אברהם] בכך שמי שצדיק ייטב לו. לא מטיל ספק, אני מבקש הסבר. אמרת לי שצדיקים ייטב להם. אוקיי, איך זה יכול להיות דרך רשעים צלחה? תן לי הסבר. וההסבר שהוא נתן לו זה ההסבר של הרמב"ן לצורך הדיון, כן?

[Speaker J] סתם רק בשביל לאורך כל הדיון אני לא נכנס עכשיו לשאלה איזה עונש יש לכופר או איזה עונש אין לכופר, אני שואל למה זה בכלל חשוב מה בן אדם חושב בנבכי נפשו? אתה תסתכל עליו, מקיים מצוות, לא מקיים מצוות, מתנהג. אבל למה לקיים מצוות זה חשוב? למה לקיים מצוות זה חשוב? לא, מי שמאמין שזו התורה, בקיום המצוות אז אני מסתכל.

[הרב מיכאל אברהם] ומהתורה זה גם האמונות הנכונות, מה זאת אומרת?

[Speaker J] אבל האמונות הם סיפור שלך עם עצמך, זה לא סיפור של התנהגות בחוץ.

[הרב מיכאל אברהם] מה שאני אוכל זה סיפור שלי עם עצמי, מה זה עסק של מה אני אוכל?

[Speaker J] בסדר, אני באמת לא הולך לבדוק מה אתה עושה בתוך הבית שלך, מה אתה אוכל ומתי אתה אוכל.

[הרב מיכאל אברהם] אין בעיה, לא אתה, הקדוש ברוך הוא אני שואל. אני לא הולך לבדוק אף אחד, אבל הקדוש ברוך הוא למה הוא בודק?

[Speaker J] אז אם הקדוש ברוך הוא, אז אני לא צריך להתחיל לתת את ההגדרות לכפירה, אז אני אשאיר את זה לקדוש ברוך הוא, הוא יידע בדיוק מה אלישע בן אבויה חשב ומה אלישע בן אבויה התכוון.

[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה לדעת מה טוב בעיניו ומה לא טוב בעיניו

[Speaker J] כדי מה?

[הרב מיכאל אברהם] כדי לדעת מה לעשות.

[Speaker J] טוב, אבל

[הרב מיכאל אברהם] לא רק מפחד מבית דין דווקא, אני רוצה לדעת מה נכון לעשות, מה מצופה ממני לעשות. אז אני רוצה לדעת. אנחנו מבררים זה שאלה מעניינת בשורש ה-14, יש שם הרמב"ם יוצא נגד בה"ג, שבה"ג מונה את העונשים. אז הוא אומר בין היתר הוא גם מונה את הכרת בתוך אחד מתרי"ג מצוות. והרמב"ם שואל עליו מה זה מצווה עלינו הכרת זה הקדוש ברוך הוא מכרית מישהו שמגיע לו כרת. מה זה קשור אלינו, איך זה מצווה? מילא עונש בית דין, כן, מיתות בית דין, מלקות, דברים כאלה, טוב יש מצווה כי בית דין צריך לבצע משהו, אבל בנושא הכרת איזה משמעות של מצווה יש כאן? מה המצווה בזה? הקדוש ברוך הוא מכרית מישהו או לא מכרית מישהו? התשובה הפשוטה לזה לדעתי זה קודם כל אנחנו צריכים לדעת איך להתנהג לאור דעתו של הקדוש ברוך הוא על מעשים שונים. אם אנחנו מבינים שזה מעשה שיש בו כרת, אז אנחנו נתנהג באופן מסוים שנגזר מזה. ולכן לענייננו זה חשוב. זה עוד לא אומר למה זאת מצווה. זה רק אומר למה חשוב לדעת את זה. השאלה היא למה זאת מצווה, זאת עוד שאלה. יכול להיות שבגלל שחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. אז יש עניין להלקות אותו כדי לפטור אותו מהכרת. כן, זה הפולמוס הסמיכה בצפת במאה ה-16, בעצם נסוב סביב הנקודה הזאת. הם רצו לחדש את הסמיכה כדי להלקות חייבי כריתות, אנוסים כל מיני כאלה, להלקות אותם כדי להציל אותם מכרת. זאת הייתה המוטיבציה בעצם לחדש את הסמיכה. אז אנחנו רואים שזה נפקא מינה גדולה לשאלה אם מישהו חייב כרת או לא חייב כרת. בית דין צריך לדעת האם להלקות אותו כדי לפטור אותו מהכרת. אוקיי, אז יש פה אפילו השלכה מעשית. אז זה אפילו מסביר לא רק למה חשוב לדעת את זה, אלא גם למה זאת יכולה להיות מצווה. בסדר, אבל לענייננו אני לא רואה הבדל בין דרישות להחזיק באמונות נכונות לבין דרישות לא לאכול חזיר או לשמור שבת. אני לא מבין לא את זה ולא את זה למה זה חשוב, אבל אם בכלל הייתי צריך להמר, אז דווקא אמונות נכונות נראה לי הרבה יותר חשוב מאשר לא לאכול חזיר.

[Speaker J] כן, אבל האמונות הנכונות הן דיון של האדם עם עצמו. למה חזיר? חזיר בגלל שאתה הולך למסעדה עם חברים

[הרב מיכאל אברהם] ואתה אוכל חזיר או לא אוכל חזיר. אני אוכל בבית חזיר. אז תאסור חזיר במסעדות. מה? לא, זה עניין שלי עם עצמי. יש הרבה מאוד איסורים שהם עניין שלי עם עצמי, אם אני מעשר או לא מעשר. עניין שלי עם עצמי. היום בטח, אם נותנים ללוי או לכהן עוד אולי. כל מיני דברים כאלה. טומאה וטהרה, הכל עניינים שלי עם עצמי. מה מה זה עסק של מישהו? לתורה אכפת גם מה שהבן אדם עושה עם עצמו. זה אגב הבדל לעומת מערכות חוק למשל. מערכות חוק לא אמורות להיכנס לי לצלחת. הן לא מוטרדות מהשאלה מה אני עושה או לא עושה ברשותי הפרטית. הן מדברות על מה קורה ברשות הרבים, על היחסים בין אנשים שונים. הן לא עוסקות במה שקורה לי בצלחת. אבל בשולחן ערוך יש ארבעה חלקים. שניים מהם זה חלקים משפטיים, אבן העזר וחושן משפט, שזה תחומים שכל מערכת משפט עוסקת בהם, ושניים מהם זה התחומים ששום מערכת משפט לא נוגעת בהם, אורח חיים ויורה דעה. אורח חיים ויורה דעה בחלק גדול מזה זה עניין של האדם עם עצמו.

[Speaker J] והתורה מתעניינת מאוד גם באדם עם עצמו. נכון, אבל האדם עם עצמו נוכח הדרישה לקיים מצוות ולא לעשות לאווים. אבל בנושא הזה של כפירה, זה כבר לא עניין שבא מישהו ואומר לך אסור לכפור או מותר לכפור, כי אף אחד לא יודע מה הכוונה פה בכפירה עם עצמך, כי אתה מדיין עם עצמך, אתה יכול גם לרמות את עצמך ואף אחד לא יודע מזה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מערבב שני דברים. אני גם יכול לאכול חזיר ואף אחד לא יודע מזה. מה זה קשור? אם בסופו של דבר התורה מתעניינת בשאלה אם אני אוכל או לא אוכל חזיר, אני לא רואה שום מניעה שהתורה תתעניין בשאלה מה אני חושב.

[Speaker J] אוקיי, ולגבי כפירה איפה התורה מתעניינת בזה? איפה אתה רואה איזשהו חוץ מאשר שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם, איפה בתורה יש משהו שאומר מה אתה עושה עם עצמך?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל על זה אנחנו מדברים, על שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם אנחנו מדברים. מה זאת אומרת? כן, אבל בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם בכל אחד מהם ראינו איפה הוא אמור להיות כתוב בתורה, או ששכנע אותנו או שלא, לא משנה. אבל הרמב"ם מוציא את זה מהתורה.

[Speaker J] טוב, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, לפחות הוא הוציא את אמיתותם של העיקרים האלה מהתורה. השאלה אם זה בעייתי לא להחזיק בהם זאת כבר טענה נורמטיבית. אוקיי? אז יש פה עוד מקום להתפלפל קצת. בסדר. בכל מקרה.

[Speaker K] הרב, הרב, הקושיה של אלחנן שהרב הביא לא מובנת כל כך הגמרא. כי אם ולא ידע רבי עקיבא עד שאמר 'למען ייטב לך והארכת ימים' לעולם הבא. למה היה צריך להגיע רבי עקיבא לפרשנות מאוד מאוד קשה? פרשנות כזאת מאוד מאוד קשה להגיד שהאריכות ימים זה בעולם הבא. לא ניכנס לזה, ממש קשה לפרש את זה ככה. ולמרות הכל רבי עקיבא עשה את זה. הוא יכול היה לקחת את הקושיה של אלחנן להגיד שזה לא מתקיים זה בגלל שיש שיקולים אחרים, מאחת משתי אפשרויות.

[הרב מיכאל אברהם] אז מאחת משתי אפשרויות. אפשרות אחת שהוא טעה באותה טעות של אלישע בן אבויה. למה אלישע בן אבויה לא הבין שיש תשובה פשוטה? אז גם רבי עקיבא טעה באותה טעות. א', ב', יכול להיות שלרבי עקיבא היה שיקול יותר מורכב. הוא אמר בסדר, זה שהוא מת אני מבין, אבל עדיין צריך להתקיים אריכות ימים. אז בסוף בסוף את השכר על זה שהוא שילח את הקן וכיבד הורים הוא אמור לקבל. השיקול אחר שבגללו הוא מת, בסדר גמור, אבל מה עם ההבטחה לאריכות ימים? אז הוא אומר זה ישולם לו בעולם הבא.

[Speaker K] לא, אבל למה? הפרשנות הכי פשוטה, הוא היה צריך לחיות רק שנה, ועכשיו הוא יחיה שנה וחצי וימות. מה הקושיא שלי על רב אלחונן? אם אתה כל כך מתרץ תירוץ כזה, במקום אריכות ימים,

[הרב מיכאל אברהם] הטענה היא שהוא יאריך ימים, לא שיתווסף לו עוד חצי שנה. יאריך ימים, יגיע לאריכות ימים. ככה.

[Speaker K] לא, אבל רב אלחונן הסביר לנו שעושים חשבונאות כזאת. אבל התוצאה היא… לא, מה זה קשור לרב אלחונן?

[הרב מיכאל אברהם] החשבונאות, החשבונאות… אני שואל על רב אלחונן,

[Speaker K] השאלה שלי זה על רב אלחונן. הרב אמר הרגע שהפרשנות של רב אלחונן מביאה אותנו לאפשרות אחת להגיד שרבי עקיבא טעה באותה טעות. כלומר, רב אלחונן צדק ורבי עקיבא לא חשב על רב אלחונן. זה קצת לא, זה לא קשה לרב? זה לא קושיא על רב אלחונן? אם היית שואל את רב אלחונן, תגיד, הפרשנות שאתה נותן כרגע…

[הרב מיכאל אברהם] אם היית שואל את רב אלחונן, אז אני עונה לך, אם אתה שואל אותי, אם תשאל את רב אלחונן, אז תשאל אותו. אם אתה שואל אותי, לא רואה שום בעיה בזה. נגיד שרב אלחונן צדק ורבי עקיבא טעה. ברור. יש הרבה דברים שאני חושב שאני צודק ורבי עקיבא טעה, אז מה?

[Speaker K] היה, אבל זה לא יוצא… לא מחייבת את רב אלחונן לחשיבה נוספת? הפרשנות שאני נותן לגמרא היא…

[הרב מיכאל אברהם] אם רב אלחונן היה חושב חשיבה נוספת, אז אני הייתי מייצג אותו. הוא היה חוזר בו ואני הייתי אומר את מה שהוא אומר. בסדר? אז עכשיו אני אומר את זה בשמי, לא בשם רב אלחונן. אוקיי. מה, בסדר, הוא שמרן, הוא לא היה יוצא נגד רבי עקיבא.

[Speaker K] מה באמת רבי עקיבא, הוא לא יכול… זה לא נשמע לי כזה עמוק

[הרב מיכאל אברהם] להבין את ההסבר של רב אלחונן. כמו שאמרתי קודם, רבי עקיבא לא חשב על זה. עוד פעם, עניתי על זה קודם ואני אענה שוב, אין שום סתירה בין רבי

[Speaker K] עקיבא לרב אלחונן.

[הרב מיכאל אברהם] אין שום סתירה. אבל זה מה שהרב אמר שכן. אמר אופציה ראשונה שכן. לא, אמרתי אופציה ראשונה שגם אם יש סתירה, אופציה ראשונה שגם אם אתה צודק ויש סתירה, לא מפריע לי להגיד שרב

[Speaker K] אלחונן צדק ורבי עקיבא טעה. אפשרות ב', אין בכלל סתירה.

[הרב מיכאל אברהם] אז לא צריך להגיע לאפשרות א'. אין סתירה. למה? כי למען יאריכון ימיך, זה אומר אריכות ימים אובייקטיבית כביכול.

[Speaker K] אריכות ימים אומרת שכאשר אתה משלח את הקן או מכבד הורים, מגיעה לך אריכות ימים. נקודה. יותר ממה שהיה לפני?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אריכות ימים, אתה צריך להגיע לגיל שבעים לפחות, בסדר?

[Speaker K] שבעים לעומת אדם הראשון זה כלום. מה זה שבעים?

[הרב מיכאל אברהם] יש אריכות ימים אובייקטיבית. מדברים על אריכות ימים במונחים שלנו. תשעים, בסדר, לא משנה כרגע מה. מאה?

[Speaker K] מאה עשרים ואחד או מאה הרביעי?

[הרב מיכאל אברהם] שמואל, אתה סתם מתווכח. לא, אבל… תבחר איזה מספר שאתה רוצה, מה שיקרא אריכות ימים. מאה ושבע עשרה שנים, בסדר? זה מה שמגיע לו. אוקיי? עכשיו, אתה מפרש ככה ורבי עקיבא לא הבין ככה. ועכשיו אני אומר, כיוון שהוא לא הבין ככה וגם אלישע בן אבויה לא הבין ככה, אני עדיין טוען שאין סתירה לרב אלחונן. אין סתירה. למה? כי הטענה היא שמגיע לך אריכות ימים, אבל יש שיקול אחר שבגללו אתה חייב מיתה, עכשיו כי רצחת בשוגג. אז הורגים אותך בגלל שרצחת בשוגג, אבל עדיין זכאותך לאריכות ימים בעינה עומדת. בחשבון הסופי רשומה לזכותך אריכות ימים. מה עושים עם זה, אומר רבי עקיבא? אוקיי, בעולם הזה זה לא הסתדר, תקבל בעולם הבא.

[Speaker K] לא, אבל למה? רגע, אבל למה? למה אי אפשר לפי רבי עקיבא? לפי רב אלחונן היה צריך… הם עשו את החשבון בעולם הזה. הוא לא אומר לעולם הבא. הוא אומר בעולם הזה לעשות את האיזון. אז למה פתאום צריך להכניס עולם הבא?

[הרב מיכאל אברהם] רב אלחונן לא אומר שום דבר, הוא אומר שיש איזון, זה הכל. אני לא מבין.

[Speaker K] נו, אז אם יש איזון, אז הארכת ימים, הארכת יותר ממה שיכולת להיות בו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עוד פעם, אתה יכול להציע הצעות כמו שאתה רוצה לפרש את התורה באלף צורות, הכל בסדר. אני אומר לך איך רבי עקיבא פירש ואני טוען שזה לא סותר את רב אלחונן. אתה מציע אפשרות אחרת לפרש, זה בסדר גמור, אז זה יהיה הפירוש שלך. זה לא קשור אליי. השאלה היא לא למה הפירוש שלך לא נכון, אני עונה על שאלה אחרת, מה פירש רבי עקיבא ולמה זה לא סותר את רב אלחונן. זהו.

[Speaker K] עוד פעם, התורה אומרת שמי ש… על מי אמר הרב שיהיו לו בנים סוררים? מי

[הרב מיכאל אברהם] ש… בנדרים, מי שלא זהיר בנדרים.

[Speaker K] לא, ימותו, לא יהיו לו… למי יהיו לו בנים סוררים?

[הרב מיכאל אברהם] המקדש על הכוס.

[Speaker K] או, אז אם המקדש… הוויין לו בנים סוררים. אז עכשיו הרב אומר שרב אלחונן אומר שהוויין לו בנים סוררים וימותו זה בסדר, זה מסתדר מצוין. הוויין לו וימותו. אבל אריכות ימים, שהוא יחיה עשר שנים במקום עשרים שנה, או עשר שנים במקום שנה, זה לא מסתדר.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, כמה פעמים אני צריך לחזור? אני אומר עוד פעם, אתה מציע פירוש אחר. קיבלתי, הבנתי, רשמתי את הפירוש שלך. רבי עקיבא לא פירש כך, אוקיי? נכון? זה ברור, רבי עקיבא לא פירש כך. עכשיו אתה אומר לי כן, אבל מה שרבי עקיבא לא פירש סותר את רב אלחונן. לא נכון, לא סותר. עכשיו אתה מציע פירוש שלישי, הכל בסדר, פירוש נהדר, אבל רבי עקיבא לא סותר את רב אלחונן והוא פירש אחרת ממך.

[Speaker K] לא, מה שאני רציתי לטעון זה שרבי עקיבא בא ברמה יותר עקרונית. ברור שהיה אפשר לעשות איזשהו להמציא פירוש כלשהו כמו רב אלחונן או עוד אחרים כהנה וכהנה. מי שממציא, זה פשט פשוט. מי שאומר אחרת ממציא.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר,

[Speaker K] אבל עובדה שרבי עקיבא יכול היה להסביר את זה והוא לא הסביר למרות שזה מאוד פשוט, מכיוון שהוא רצה להגיד משהו יותר עקרוני.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא לא יכול היה להסביר את זה, אני אומר שוב, ריבונו של עולם, הוא לא יכול היה להסביר את רב אלחנן. רב אלחנן מסביר לך למה הילדים מתו, רבי עקיבא לא שואל למה הילדים מתו. רבי עקיבא שואל איפה אריכות ימים. אז הוא אומר ההבטחה לאריכות ימים תתקיים, הילדים ימותו בגלל מה שרב אלחנן אמר למרות ההבטחה לאריכות ימים. איפה מתקיימת הבטחת אריכות הימים? שאלה אחרת, בעולם הבא. זה הכל, הוא שואל שאלה אחרת.

[Speaker K] אז הרב הסביר מאוד יפה דווקא כן את רבי, הרב הביא את רב אלחנן על זה, על הגמרא הזו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אני הבאתי את רב אלחנן כדי להגיד למה הילדים מתים למרות שיש הבטחה לאריכות ימים. אני עכשיו שואל שאלה הפוכה, אוקיי, הילדים מתו, מה עם ההבטחה לאריכות ימים? תשובה, זה יתקיים בעולם הבא. זה כמו אלה שפותרים את בעיית הידיעה והבחירה, אומרים לא, הקדוש ברוך הוא מעל הזמן. הוא מעל הזמן, הוא יכול לדעת היום מה שיקרה מחר. אז הטענה שלי זה שהם עונים על שאלה אחרת, הם עונים על השאלה איך הקדוש ברוך הוא משיג את המידע מהעתיד, אני לא יודע להשיג את זה, אז הקדוש ברוך הוא מעל הזמן הוא יודע להשיג את המידע מהעתיד. אבל זאת לא שאלת הידיעה והבחירה. שאלת הידיעה והבחירה זה השאלה אם הקדוש ברוך הוא היום יודע איך יכול להיות שלי יש מחר בחירה חופשית, אז להגיד הקדוש ברוך הוא מעל הזמן לא עונה על זה.

[Speaker K] להגיד והארכת ימים על עולם הבא זה להגיד יהיה לך שכר בעולם הבא אל תדאג הכל מחושבן, אבל זה נכון לכל המצוות. למה כתוב על שתי המצוות האלה, שילוח הקן וכיבוד אב ואם, עליהם במיוחד כתוב והארכת ימים? מדברים על משהו נוסף לזה שתקבל שכר, אם מדברים על סתם שכר בעולם הבא זה נכון לכל המצוות.

[הרב מיכאל אברהם] אני אענה, אני אענה עוד פעם אחת ובוא נעצור כאן. כתוב על זה והארכת ימים בגלל שעל זה מקבלים אריכות ימים ולא על שום מצווה אחרת, רק על שני אלה. אלא מה, שבמצוות המסוימות האלה שיש הבטחה לאריכות ימים לפעמים זה לא התממש בפועל, ואז שאל רבי עקיבא אז בכל זאת הרי יש הבטחה, אומר זה בעולם הבא. שלמה רק פה זה כתוב כי בשאר הדברים אתה לא מקבל אריכות ימים גם בלי שיקולים אחרים, רק פה מובטחת לך אריכות ימים. אז הוא ממיר, מה הבעיה? זה כל כך פשוט.

[Speaker I] אמת שיש בעייתיות אחרת בטיעון של רב אלחנן, הוא מאוד בעייתי, כי אם זה באמת היה גורם משהו למרות שיש עוד אלף דברים שיכולים לגרום לתוצאות הפוכות היינו חייבים לראות גם את זה, כמו שמצליחים לזהות היום תופעות שגורמות לעלייה של אחוז אחד בסיבות למוות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אתה מביא אותי להערה הקודמת שלי. אני אמרתי שאני לא מקבל את הדברים האלה לא מהסיבות של הסתירה.

[Speaker I] לא, לא, לא על זה. אני לא מקבל אותם בגלל מה שאתה אומר. לא, אני מדבר על כיבוד הורים, לא על. על כיבוד הורים?

[הרב מיכאל אברהם] גם אני מדבר על זה.

[Speaker I] נו אז איך כן מסבירים את זה? אז אנחנו באותו תסכול של אלישע בן אבויה עם אותה תוצאה.

[הרב מיכאל אברהם] בחינמי, אמרתי, אני לא, אני גם לא מקבל כמו שאלישע בן אבויה לא קיבל, לאו דווקא בגלל הסתירות האלה, אבל אני גם לא מקבל, לפחות לגבי היום. אני לא יודע מה היה פעם, לגבי היום אני לא רואה אינדיקציה לקשר כזה בין מעשינו לבין תוצאות שהתורה אומרת או שחכמים אומרים או לא יודע מה.

[Speaker I] גם אלישע בן אבויה לא דיבר על פעם, הוא דיבר על…

[הרב מיכאל אברהם] עשר כדי שתתעשר. אני לא רואה שאלה שמעשרים דווקא מתעשרים, עוד פעם לא עשיתי סטטיסטיקה.

[Speaker I] אמרתי את זה היום לרב באת"ר. מה אמרת? עניתי על זה היום לרב באת"ר שאף אחד לא מעשר היום.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אף אחד לא מעשר היום? למה לא מעשרים?

[Speaker I] הראו לי מישהו שנותן מעשר ראשון ללוי היום? אף אחד לא נותן. מעשר ראשון ללוי? אומרים יש לנו ספק, אומרים המוציא מחברו עליו הראיה. נו ולמה לא נותן ללוי? היה צריך לתת ללוי, יש מצווה. נו באמת, אתה לא יכול לתת היום ללוי, מה זה קשור? המצווה של הברכה, בטח שאתה יכול, רק הלוי לא יכול לחייב אותי לתת לו כי הוא ספק לוי, המוציא מחברו עליו הראיה, אבל אם אתה נותן אתה לפי דיני חזקה מקיים מצווה גמורה. אז מה הבעיה? אבל אתה מפריש את המעשר.

[הרב מיכאל אברהם] שלא לדבר על פרשנויות על מעשר כספים, בסדר, אבל בוא נעזוב, אנחנו באמת נכנסים למחוזות אחרים, בוא נשאיר את זה לפעם אחרת.

[Speaker I] אבל כיבוד הורים כן, כיבוד הורים זה דוגמה טובה.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, כיבוד אב ואם, אם אני רואה סביבי שכיבוד אב ואם לא מביא לאריכות ימים אז אני לא מקבל את זה. איך לפרש את התורה? לא יודע. לעולם הבא?

[Speaker I] אין לי מושג. אז לפי הקטגוריות של ספר העיקרים אנחנו באמת במפלגה של אלישע בן אבויה.

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, אני לא מחויב לספר העיקרים, אני לומד אותו, אני לא אומר שאני מקבל אותו, אני רק מנסה להבין מה הוא אומר, זה הכל. טוב, אז. ובעבור זה המאמין בתחיית המתים שלא יתקיימו האנשים שיחיו לעולם בנפש בגוף ונפש, אבל יחזרו לעפרם כמו שהוא דעת הרמב"ם ז"ל באיגרת תחיית המתים, אף על פי שזה בחילוף האמת כפי סברת הרמב"ן ז"ל, אין זה כופר בעיקר תחיית המתים חלילה. וכן המאמין שעיקר הגמול בעולם הבא הוא לגוף ולנפש ביחד, ושאין לנפש לבדה גמול בזולת הגוף, כמו שהוא דעת הרמב"ן ז"ל וקצת חכמי הקבלה, אף על פי שזה בחילוף האמת כפי דעת הרמב"ם ז"ל, אין זה כופר בשכר ועונש הרוחני חלילה. כן? אז זה בעצם יישום. אומר, אם אני לא מקבל את העיקרים של הרמב"ם או של הרמב"ן כי הגעתי למסקנה שהם לא צודקים, אני לא נקרא כופר בעיקר תחיית המתים, למרות שאני בעצם לא מקבל באמת את תחיית המתים ואני גם טועה. נגיד לצורך הדיון שאני גם טועה, זה לא נקרא כופר בעיקר תחיית המתים כי זאת המסקנה שלי. אוקיי? אם הייתי מגיע למסקנה שהתורה אומרת את תחיית המתים ובכל זאת לא מקבל את זה, אז הייתי כופר. אוקיי? וזה הייתי כופר אפילו אם הייתי מגיע למסקנה שהתורה לא נכונה. זאת אומרת, זה לא שאני כופר במזיד מחמת היצר, הגעתי למסקנה שהתורה לא נכונה, אבל ברור לי שהפירוש לתורה אומר את זה. זה כן נקרא כופר לפי בעל העיקרים כי מבחינתו כופר בתורה זה יותר גרוע מכופר בקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, גם אם הגעת למסקנה שהתורה לא צודקת בשכלך, אם המסקנה שלך היא שהתורה לא צודקת אתה כופר, גם אם הגעת לזה בשכלך. והוצרכתי לכתוב כל זה לפי שראיתי קצת קלי עולם חכמים בעיניהם, מרחיבים פה ומאריכים לשון כנגד גדולי עולם בלא דעת ובלא תבונה. ולכן בכלל כתבתי את זה, אחרת זה דבר פשוט, לא הייתי צריך אפילו לכתוב את זה. ומכאן הותר לכל חכם לב לחקור בעיקרי הדת ולפרש הפסוקים בדרך מסכים אל האמת לפי דעתו, ואף על פי שיאמין בקצת דברים ששמו הראשונים עיקרים כביאת המשיח והחידוש וכיוצא בהן שאינם עיקרים, אלא שהן אמונות אמיתיות יחוייב המאמין בתורה להאמינם, כמו שיאמין בפתיחת פי הארץ במחלוקת קורח, בירידת האש מן השמיים וכיוצא בהן מן הניסים, או מן הייעודים שנזכרו בתורה שהם אמיתיים, אם שאינם עיקרים לתורה, אין זה כופר בתורה חלילה ולא בעיקריה. שאם היה זה כופר, היה מספר עיקרים לתורת משה כמספר הניסים והייעודים שבאו בתורה, וזה לא עלה על לב איש מעולם. עכשיו פה אני לא לגמרי מבין את הקטע הזה. זה עוד פעם המתח הזה שראינו אותו גם בפרק הקודם. כי הוא בעצם מדבר כאן על מישהו שמקבל את האמונות הנכונות. הוא רק טוען שהם לא עיקרים. זאת אומרת, הם לא דברים מחייבים, אבל כן, אני הגעתי למסקנה שזה נכון, אבל לא בגלל שזה מחייב, אלא כי באמת זאת המסקנה שלי. אוקיי? אז פה הוא מתכוון להגיד שלכן מותר לכל חכם לב לחקור בעיקרי הדת, כי אף על פי שתאמין בדברים האלה שהם נכונים אבל הם לא עיקרים, לא נורא, לא קרה כלום. מה יקרה אם אני מגיע למסקנה שהם בכלל לא נכונים? לא שהם נכונים רק לא עיקרים. הגעתי למסקנה שהם בכלל לא נכונים. נראה מדבריו פה שזה כן בעיה. נכון? להגיע למסקנה שהם בכלל לא נכונים. רק מהבעיה הזאת שאתה תגיע למסקנה שהם לא עיקריים, הם נכונים אבל הם לא עיקריים, מזה אל תהיה מוטרד, זה לא נורא. אבל מה עם הבעיה שאני יכול להגיע למסקנה שכל הסיפור הזה בכלל לא נכון, לא שהוא לא עיקר? אז מפה נראה איכשהו שזה מזה אני כן אמור להיות מוטרד. רק מזה לא. אבל אז מיניה וביה אני לא מבין, אם מזה אני כן אמור להיות מוטרד אז למה מותר לחקור? התוצאה של החקירה יכולה להביא אותי למצב שבו אני בכלל לא מקבל את העניין, לא רק שאני לא קובע אם הוא עיקר או לא עיקר. יכול להיות שמה שמתכוון לומר 'מכאן הותר לכל חכם לב לחקור בעיקרי הדת ולפרש הפסוקים', מתכוון לומר רק לחקור בשאלה מה עיקר ומה לא עיקר, לא לחקור בעצם השאלה אם זה נכון או לא, אלא מותר לך לעסוק בשאלה מה עיקר ומה לא עיקר, וזה הנושא של ספר העיקרים. אוקיי? לא בשאלה מה נכון ומה לא נכון. ספר ה… ספר העיקרים לא עוסק בשאלה מה נכון ולא נכון. הוא רק מתווכח עם הרמב"ם מה נקרא עיקר ומה לא נקרא עיקר. זה אומר מכאן מותר לעסוק בשאלה מה, ומה אם לעסוק בשאלה מה נכון ומה לא נכון? זאת אומרת להגיע למסקנה שזה פשוט לא נכון. הרי למעלה הוא אמר שגם זה מחכמי ישראל ומחסידיהם. אפילו אם מגיע למסקנה לא נכונה, לא שהוא מכריז על עיקר שהוא לא עיקר. לא, פה הוא כותב אחרת. אז לא כל כך מבין מה שיוצא מהדברים שהוא כותב כאן. יש פה משהו שהוא נשאר בעייתי. טוב, אפשר אולי להתחיל את הפרק הבא ונמשיך אותו בשבוע הבא. אני רוצה להגיע עד סוף פרק ד', זה בעצם סוף ספר העיקרים, אחרי זה אולי עוד כמה נקודות שיסיימו את הסדרה, זאת אומרת פרק ג' וד'. עיקר, שם הונח על דבר שעמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו, ואין לו קיום זולתו. כמו שהעיקר הוא דבר שקיום האילן תלוי בו, ולא יצויר מציאות האילן וקיומו זולתו. כן, אז מה זה עיקרים? עיקרים זה הדבר שהם תנאי הכרחי לקיומו של הדבר, אוקיי? שבלעדיו לא יצויר קיומו של הדבר. אגב, נראה שזה תנאי הכרחי ולא בהכרח תנאי מספיק, אוקיי? אז בשביל שדבר יהיה עיקר הוא צריך להיות תנאי הכרחי, הוא לא חייב להיות תנאי מספיק, מספיק שיהיה תנאי הכרחי. כן, לא צריך שיהיה תנאי מספיק אלא מספיק שהוא יהיה תנאי הכרחי, אוקיי? ורבותינו ז"ל השתמשו בלשון הזה הרבה, אמרו דבר שיש לו עיקר בדאורייתא או שאין לו עיקר. כן, יש לו איזושהי נקודה שממנה הוא יוצא שהוא תלוי בה. ובזה הצד יפול זה השם על השורשים והיסודות שעמידת הדת וקיומה תלוי בהם, כמו מציאות השם שהוא מבואר מעניינו שהוא עיקר שהאמנתו הכרחית לתורה אלוהית, שאי אפשר לצייר מציאות תורה אלוהית זולתו. כן, מציאות השם זה עיקר לא כי כתוב בתורה באיזשהו מקום, לא כי כתוב אנוכי השם אלוהיך, דיברנו על המצווה המוזרה הזאת של אנוכי השם אלוהיך, ופה בעל העיקרים בעצם מתייחס לזה. הוא אומר מציאות השם זה לא עיקר כי כתוב אנוכי השם אלוהיך, מציאות השם זה עיקר שהוא מובן מתוך עצמו למה הוא עיקר, כי בלעדיו כל הסיפור הזה לא קיים. כן, לאפוקי מאחד העם ומאולי גם משלום צדיק שבעצם רוצים, אם אני מבין נכון, לא קראתי את הדברים שלו בפנים אבל כך מצטטים בשמו, שהוא בעצם אומר שבעצם העיקר שתעשה את מה שנכון, אוקיי? ומה שאומר פה בעל העיקרים שזה לא, אם תעשה את מה שנכון זה לא מספיק. אתה צריך לעשות את זה בגלל שיש אלוקים ושהקדוש ברוך הוא מצווה עליך לעשות את הדבר הזה. בלי מציאות אלוקים המעשים שלך לא שווים כלום, זאת אומרת בלי זה אין דת אלוהית. כן, אחד העם שאמר שצריך לשמור שבת כי יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת על ישראל, כן, אז הוא טועה. זה לא נכון. זאת אומרת למצוות שבת יש ערך רק אם אתה עושה את זה מתוך אמונה בקדוש ברוך הוא ומחויבות לציוויו. אפרופו השאלות הקודמות, למה חשובות האמונות ולמה לא מספיקים המעשים. הרי לך, עזרא נדמה לי שאל את זה, כן? הרי לך שאפילו החשיבות של המעשים לא קיימת בלי שברקע יש את האמונות הנכונות. זאת אומרת לא רק שגם האמונות חשובות כמו המעשים, אלא החשיבות של המעשים מותנית בזה שהם מבוססים על האמונות הנכונות. אחרת למעשים עצמם אין ערך. זאת אומרת האמונות אפילו יותר יסודיות מהמעשים, זאת אומרת לא רק שהאמונות לא צריכות הסבר כמו המעשים, אוקיי? אז הטענה הזאת של מציאות… כן, יש ספר של הרב עמית קולא, הרב של קיבוץ עלומים, שנקרא הוויה או לא היה, כך נקרא הספר, ובמטרתו בספר הזה לטעון שבעצם עבודת השם או מחויבות דתית לא מחויבת לשום טענת עובדה. אתה יכול לוותר על כל טענות העובדה שביקום ולהיות יהודי כשר. אז אמרתי לו שאני מוכן לקבל כמעט את כל האמירה הזאת חוץ ממעמד הר סיני וכמובן מציאות השם. מציאות השם זה טענת עובדה ומתן תורה הוא טענת עובדה. זאת אומרת אם שני אלה אני לא מקבל אותם, אז גם אם אני אקיים את כל מה שצריך מכל מיני סיבות אחרות זה בדיוק כמו הרמב"ם שהזכרתי קודם, של גר תושב שעושה את כל המצוות מפני הכרע הדעת ולא בגלל הציווי של הקדוש ברוך הוא. בסיני, אז הוא מחכמי אומות העולם ולא מחסידיהם. אין לזה ערך דתי, זה לא מצוות. דיברנו על זה, אני אדבר אולי בסוף הסדרה על החשיבות הזאת של האמונה והמחויבות ביסוד קיום המצוות, אבל אם כבר הזכרתי את זה פה, אז הוויכוח, הזכרתי אותו כבר כמה פעמים, את הוויכוח בין רבי יצחק הוטנר לרבי מלובביץ', יש שם ויכוח על הנחת תפילין. על הנחת תפילין, מה שהחב"דניקים מניחים תפילין לאנשים ברחוב. השאלה אם יש לזה ערך. ושוב פעם, אם מישהו מאמין באלוקים ומחויב למצוותיו, רק הוא חיפף בבוקר ולא הניח תפילין או שלא הספיק, אז כמובן שיש לזה ערך. אבל בדרך כלל בן אדם כזה מניח תפילין, הוא לא צריך את החב"דניקים בשביל זה. זאת אומרת, בן אדם שלא מאמין, אז גם אם תניח לו תפילין בדוכן ברחוב, אין לזה שום ערך. זאת אומרת, הוא ודאי לא קיים מצווה, הוא קרקפתא דלא מנח תפילין. זאת אומרת, אם הוא יחזור בתשובה בצהריים נגיד, אז הוא יצטרך להניח תפילין אחרי הצהריים. זאת אומרת, הוא לא הניח תפילין היום, למרות שבבוקר הוא הניח תפילין בדוכן של חב"ד. הוא לא קיים את מצוות הנחת תפילין, כיוון שמצוות בלי אמונה הן לא מצוות. ואמונה, כמו שהרמב"ם אומר שם, זה לא רק אמונה באלוקים, זה גם אמונה בציווי של אלוקים או במחויבות לציווי של אלוקים. בלי שתי האמונות האלה זה כמו כופין אותו. לא שומעים?

[Speaker I] לא שומע?

[הרב מיכאל אברהם] זה אמור להיות כמו כופין אותו עד

[Speaker I] שיאמר רוצה אני.

[הרב מיכאל אברהם] אם בתוכו פנימה יש את האמונה.

[Speaker I] יש הרבה אנשים כאלה.

[הרב מיכאל אברהם] באמת? אנשים כאלה, אין הכי נמי. אנשים כאלה הדבר הזה הוא ערך גם אם אתה לא כופה, הרי חב"דניקים לא כופים מישהו להניח תפילין. ברור, אם יש בתוכו אמונה אז הדבר הזה כן יש לו ערך. אני אומר, אבל אם אדם שאין לו אמונה גם במעמד הר סיני, לא הקדוש ברוך הוא, אז זה לא מעשה מצווה. יש לזה ערך חינוכי או לא, אפשר להתווכח, אבל מעשה מצווה אין כאן. זאת בעצם הטענה, אבל עוד פעם, לנקודה הזאת אני אגיע בהמשך. נמשיך בפעם הבאה, אם יש הערות או שאלות? אוקיי, אז בשורות טובות, שבת שלום.