לימוד תורה – שיעור 11

[הרב מיכאל אברהם] מצוות תלמוד תורה. וראינו קצת בפעם האחרונה את העניין שמצוות תלמוד תורה זה לא ללמוד כדי לדעת. זה מטרה ולא אמצעי. אם אתם זוכרים הבאתי ראיה מברכת התורה שנשים חייבות בברכת התורה כתוב בשולחן ערוך, ומצד שני נשים פטורות ממצוות תלמוד תורה. אז המגן אברהם והמשנה ברורה כותבים שם שהן חייבות במצוות שהן צריכות בהן, זאת אומרת הן צריכות ללמוד כדי לדעת מה עליהן לעשות. ואמרתי שזה מה שנקרא בהלכה להיות פטור מתלמוד תורה. אז נשים שחייבות ללמוד את המצוות כדי לדעת מה לעשות הן כאלו שפטורות מתלמוד תורה. אז זה בעצם אומר שללמוד תורה מצוות תלמוד תורה היא לא ללמוד כדי לדעת מה לעשות כי בזה גם נשים חייבות. אז ממה הן פטורות? הן פטורות מהלימוד שהוא מטרה לעצמה, לא אמצעי כדי לדעת מה לעשות ובעצם זאת מהותו של לימוד תורה. הבאתי את רש"י בפרשת בחוקותי שאומר שם שיש שלושה דברים בעבודת השם. אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. אז יש ללמוד עמלה של תורה שתהיו עמלים בתורה, רש"י מביא שם מה שהמשגיחים תמיד מביאים וזה חידוש דרך אגב. זאת אומרת מה שאומרים תמיד שתהיו עמלים בתורה הכוונה שפת במלח תאכל ועל הארץ תישן, לא שזו הכוונה שם. תהיו עמלים בתורה הכוונה שתהיו עמלים בתורה בשביל התורה, זאת לא בשביל משהו אחר שהתורה היא מטרה ולא אמצעי. אחרי זה יש ללמוד כדי לדעת מה לעשות ואחרי זה לקיים את מה שלמדת, ועשיתם אותם.

[Speaker B] ולמה נשים פטורות? זה לא זמן גרמא. מה?

[הרב מיכאל אברהם] זה לומדים לא בגלל זמן גרמא. בניכם ולא בנותיכם. בדיוק. בניכם ולא בנותיכם. אוקיי, אז כמו שהזכרתי את זה במה שכתבתי עכשיו במקור ראשון על העניין הזה של מינוי נשים לרבניות, אז הזכרתי את סוג הדרשות הזה, שיש סדרה שלמה של דרשות, נגיד עמדו האנשים ולא הנשים שפוסל נשים לעדות. או לבניך ולא לבנותיך שפוטר נשים ממצוות תלמוד תורה. או מלך ולא מלכה שאומרת לא למנות נשים לשררות. כל הדרשות האלה הן דרשות נורא מוזרות, כמו שכתבתי שם, ורק במאמר מוסגר, מה?

[Speaker B] לנשים מותר לרצוח? לנשים מותר לרצוח? לא כתוב לא תרצחי. לא, זה לא בגלל לשון זכר.

[הרב מיכאל אברהם] לא בגלל לשון זכר אלא מי שמוזכר שם זה אנשים ולא נשים. זה לא שהפועל כתוב בלשון זכר. אבל אתה צודק שבאותה צורה כמו שהפעולה נכתבת בלשון זכר כלשון גנרית, גם האובייקט או האדם מוזכר בלשון זכר כלשון גנרית, חז"ל עצמם אומרים את זה. השווה הכתוב אישה לאיש לכל עונשים שבתורה. זאת אומרת גם אם כתוב בשפה של איש הכוונה גם לאישה כי הכוונה זה רק לשון כללית, לשון גנרית. אז למה פה בכל המקומות האלה דורשים דווקא אנשים ולא נשים? לכן טענתי שם שזה סוג של אסמכתא בעצם ולכן אולי זה אפילו בר שינוי, אבל זה כבר דברים אחרים.

[Speaker B] ומה לגבי נביא ולא נביאה? למה לא נאמר?

[הרב מיכאל אברהם] כי יש דברים… למה שמה לא מיעטו נשים? שאלה טובה, אבל יש נביאות. כן, כל התורה היא כזאת. בדיעבד. אני אומר כל התורה היא כזאת, זאת אומרת גם נביא אתה לא ממנה, אז אין פה מה לאסור על אישה להיות נביאה, אם הקדוש ברוך הוא ינבא אותה היא תהיה נביאה, אם לא אז לא. גם מלך? לא, מלך אנחנו ממנים. מה זאת אומרת?

[Speaker B] נמשח על ידי נביא לרוב.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל אנחנו ממנים, אז הוא אומר לי אל תמנה מלכה אלא רק מלך. אבל כשהקדוש ברוך הוא מנבא מישהו אז הוא מחליט את מי הוא מנבא, הוא לא צריך להטיל איסורים. וזה כמו יש את הרמב"ם בשורש הארבעה עשר, הרמב"ם מביא שמה את בה"ג שבה"ג מונה את העונשים במניין המצוות. עונש סקילה, שריפה, מלקות, כל, אז בין היתר הוא מונה את כרת. אז שואל עליו הרמב"ם מה זאת אומרת אתה מונה בתור מצווה להטיל עונש כרת? עונש כרת זה הקדוש ברוך הוא נותן. בית דין אתה יכול להטיל מצוות. אבל הקדוש ברוך הוא יודע מתי לתת עונש ואיזה עונש לתת, הוא לא צריך לכתוב לעצמו מצווה לתת עונש כרת על מקרה כזה או מקרה אחר. אפשר ליישב את זה, כן. כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם, זאת אומרת מי שחייב כרת אז הנפקא מינה היא שצריכים להלקות אותו ואז הוא נפטר מדיני כריתות. אז כן יש איזשהו עניין לקבוע מתי מישהו חייב כרת ומתי לא. הזכרתי פעם אני חושב את הפולמוס, פולמוס הסמיכה במאה השש עשרה בצפת, שבשו"ת מהרלב"ח בתשובה האחרונה שלו, זה נקרא קונטרס הסמיכה, שמה זה המקור שממנו לומדים על כל העניין הזה. הוא היה בראש המתנגדים המהרלב"ח, חכמי ירושלים. אבל. אנשים פחות מכירים את זה שבעצם המוטיבציה לחדש את הסמיכה לא הייתה כל כך המוטיבציה הגאולית המשיחית, לא יודע איך לקרוא לזה כמו שהיה בתחילת קום המדינה שגם רצו לחדש את הסנהדרין, אלא מוטיבציה לכפר על האנוסים בספרד. זאת אומרת האנוסים שחטאו רצו למנוע אותם מכרת כי הם עברו בעצם איסור. רצו למנוע אותם מכרת ולכן רצו להלקות אותם כדי לאפשר להם להתכפר. כי חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם, ומלקות זה רק בבית דין סמוכים, לא סתם שנותנים למישהו מכות זה לא עוזר. צריך פסק בית דין, מלקות מכוח פסק בית דין.

[Speaker D] טוב, מכל מקום רציתי לשאול אותך לגבי ההיררכיה שתיארת שהרמה הכי גבוהה זה תלמוד תורה לשמה כמו בנפש החיים. אבל לדעתי האם זו תוכנית עסקית שעובדת כדי לשמור על האומה? זאת אומרת כשהשם רק זה עובד. מה? רק זה עובד? אבל תשעים אחוז מהחברים באומה נושרים.

[הרב מיכאל אברהם] הם לא נושרים.

[Speaker D] והם לא מסוגלים ללמוד את התורה ברמה הזאת. זה המעגל השני והם מתבוללים. זאת אומרת באותו רגע שנפש החיים כותב את כל הפולמוס שלו וכל זה תשעים אחוז מהיהודים הם ב

[הרב מיכאל אברהם] לא יודעת מתבוללים וכל זה.

[Speaker D] זאת אומרת איטס נוט ססטיינבל. המודל איז נוט ססטיינבל כי זה רק גברים ברמה שכלית אינטלקטואלית גבוהה מאוד שיכולים אני לא חושב ככה יכולים לחיות את הדבר הזה, וזה לא ייתכן שהשם נתן את התורה בהר סיני רק לסוג כזה של אנשים.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב שזה נכון אני אגיד לך למה. יש סתם עוד ברקע יש איזה אמירה של רב חיים מבריסק שאמרו לו למה אתה לא מקל באיזושהי שאלה, אז הוא אמר אם אני אקל באיזשהו נדנוד איסור דרבנן בשבת אז שוליית הרופא בפריז יעבוד עבודה זרה.

[Speaker C] זאת אומרת

[הרב מיכאל אברהם] יש איזושהי תפיסה של מעגלים. עכשיו רב חיים מוולוז'ין הרי כותב את הדברים שלו לאיזושהי אליטה שאמורה להיות אוונגרד או מעגל פנימי ליבה. הוא לא אומר שמסביב כל השאר לא שווים כלום או שכולם אמורים לעשות אותו דבר. מה שהוא כן רוצה לומר וזה יוצא נגד החסידות זה שעדיין צריך לשמור על ההיררכיה. זאת אומרת עדיין צריך להבין מי בליבה ומי במעטפת, ולכל אחד יש מקום. אל תחשוב שאתה הרבי, אתה לא הרבי. זאת אומרת למה הרוב ברחו מזה?

[Speaker D] הרוב ברחו, הרוב עזבו. הפטנט לא עובד.

[הרב מיכאל אברהם] ואולי החסידות כן עבדה? הנה הרוב ברחו. מי אשם בזה שהרוב ברחו? החסידים או הליטאים? אני לא יודע. ברחו זה עובדה אני מסכים אבל

[Speaker D] מי אשם בזה?

[הרב מיכאל אברהם] רב חיים מוולוז'ין או החסידים? לא יודע או שניהם או אף אחד מהם.

[Speaker D] יש פה איזושהי טעות בתפיסה

[הרב מיכאל אברהם] של מי אמר שזה טעות? זה טעות של קורלציה. את יודעת כשיש קורלציה בין שתי תופעות זה לא אומר שיש ביניהן קשר סיבתי. זה שתוצאה מסוימת ואחרי זה בצמוד הופיעה תופעה זה לא אומר שזאת באה בגלל זאת. היו עוד הרבה תופעות באותו זמן ואולי הם אלו שגרמו לבריחה. למה דווקא לתלות את זה בגישתו של רב חיים מוולוז'ין?

[Speaker D] אבל אם אנחנו הולכים לשבת ולהעמיק ולבנות לנסות לפתור את הבעיה הזאת הוא רק עסק בעצמו.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא מסכים בכלל.

[Speaker D] הוא עסק באיך הוא הגבר המכונה של אוהב התעסקות אינטלקטואלית בתורה איך הוא יכול להגיע לשם ובאותו רגע כל האומה התפזרה.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מסכים לא מסכים אני חושב שצריך

[Speaker D] למצוא איזושהי נוסחה שכל העם יכול להיות חלק ממנה. לא גם בזה אני לא מסכים גם

[הרב מיכאל אברהם] בזה אני לא מסכים כי אין נוסחה אחת שכל העם ימצא את עצמו. אלא מה? יש זה כמו היום שמדברים על לא זה דיון חשוב לכן

[Speaker E] אני מתעכב עליו כל הנושא.

[הרב מיכאל אברהם] לא אבל למשל סוגיה של חינוך. יש כאלה שדוגלים בדילמות של היום כן? איך האם לבנות חינוך למחוננים חינוך לכישרוניים במיוחד או להכניס את כולם באותה כיתה ולנסות עד כמה שאפשר ללמוד ביחד. ואני לא יודע מה הפתרון היותר נכון אני חושב שהראשון למרות שהרבה אנשים יגידו שהשני. תלוי מי הבן שלך. מה? אתה טועה אתה טועה לא אתה לא לא לא אתה טועה. זה לא תלוי מי הבן לא לא תלוי. אני אומר שגם לטובת החלשים יותר טוב שהם יהיו לבד. ברור שלא אתה טועה. אני חושב שכן. אבל בסדר זה דיון אחר אני לא בא להכריע כרגע את השאלה אלא בא להראות שיש לה שני צדדים. יש לה שני צדדים. יש מישהו שרוצה להגיד אנחנו צריכים לדאוג לכולם בנוסחה אחידה, כולם צריכים ללמוד אותו דבר. מה זה מביא? זה מביא כמובן להורדת הרף. בוא נגיד אוקיי בוא כן בדיוק בוא נוריד את הרף. אני מדבר פה על השירות הצבאי של נשים עניין ממש אקטואלי וגם שמה יש דיון דומה, ומצד שני מישהו אומר עזוב בוא תטפל בכל אחד לפי מה שמגיע לו. עכשיו אם יש מישהו שרוצה לקדם את החינוך למצוינות את החינוך למחוננים… הוא רוצה עכשיו להתמקד באנשים המצוינים, כי הם באמת הכי טובים. נכון, ובאמת הכי טובים. ופיזיקאים? ברור, כי הם באמת הכי טובים. איך אנחנו יודעים שהם הכי טובים? ברור, מה זאת אומרת? הכי מוכשרים הם הפיזיקאים הכי טובים. מה, איזה מין לא דמוקרטי זה? מה זאת אומרת? בוא נכיר בכולם כפיזיקאים. יהיה נהדר, אז כולם ילמדו פיזיקה. אבל בדת… אבל גם בדת יש מצוינים ויש פחות. למה לא תגידי שבכלל לא כדאי שיהיו תלמידי חכמים? כי סך הכל לא כל אחד מסוגל להיות תלמיד חכם, אז למה להגיד שהתלמידי חכמים יותר חשובים או יותר מרכזיים? הדבר הזה לא נכון. להיפך, אם אני רוצה להחזיק מרקם חברתי בריא, אז לא צריך לאבד את ההיררכיה. צריך לדעת מה המודל הנכון יותר, מה הליבה ומה הפריפריה. וכל בן אדם שנמצא בפריפריה, יש לו תרומה גם ייחודית שהוא יכול לתת ואחרים לא, בסדר. ועדיין לא צריך לאבד, לטשטש את התחומים. אני נגד השוויון האולטימטיבי הזה, היחסיות הזאת. אני לא מסכים לה בכלל. אני לא חושב שגם היא פותרת את הבעיות, חוץ מזה שאפילו אם היא כן פותרת את הבעיות זה לא אומר שזה נכון לפעול ככה. אז פותרים את הבעיות, אז מה?

[Speaker B] השאלה מה נכון. התשובה הנכונה היא אם הלימוד היה כדי לקיים. אבל השאלה שלנו נכונה, כי אם הלימוד הוא לא כדי לקיים אלא בפני עצמו, אה-הא,

[הרב מיכאל אברהם] מה האפליה הזאת?

[Speaker B] שמצד שני גם מצווה שהיא טובה באמת רק…

[הרב מיכאל אברהם] למה זה מופלה? הקדוש ברוך הוא קבע שיש מצווה. מה זה מופלה? הקדוש ברוך הוא אמר שיש מצוות תלמוד תורה, אוקיי? עכשיו נניח שיצא פה משהו מפלה.

[Speaker B] אז הוא מפלה!

[הרב מיכאל אברהם] ומה עם המצוות שמתייחדות לכהנים? למה הוא מפלה אותם? אני רוצה לעבוד בבית המקדש, למה? למה הוא מפלה אגב את הנשים, שרק הבעל מגרש את האישה ולא האישה מגרשת את הגבר? יש המון דברים שיש אפליה, אבל בהנחה שהקדוש ברוך הוא התכוון לזה, בהנחה שהוא התכוון לזה, אז לזה הוא התכוון. אנחנו לא עושים מה שאנחנו רוצים רק כדי שלא תהיה אפליה. השאלה מה נכון. אחרי זה צריך לראות מה עושים במסגרת הזאת. אני לא חושב שטשטוש התחומים הזה מועיל. זה שכולם שווים אותו דבר זה לא עוזר כלום, זה רק מטשטש. זה לשמר את הדבר הלא נכון. זאת אומרת, אתה עוזר בשימור הדבר, אתה מטפח אותו, אבל אתה משלם בזה שהדבר שעליו אתה שומר הוא לא הדבר הנכון. אז מה זה עוזר לי? זה נורא ישמר את כולם ואנחנו נשמור את התורה וכולנו נהיה, הכל יהיה נהדר, זה רק לא תהיה התורה. זה משהו אחר. אתה מבין? אני בכוונה מקצין את זה אבל…

[Speaker D] או שאנחנו אף פעם לא נכלול את כולם בזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אנחנו לא שלא נכלול את כולם, אבל לא כולם יהיו במעגל המרכזי. לא כולם יהיו במעגל המרכזי, נכון, לא כולם משה רבנו, נכון.

[Speaker D] אבל זה מבריח אנשים. אז אם זה מבריח אנשים אז מה לעשות?

[הרב מיכאל אברהם] אז צריך לנסות להסביר להם שבואו, לא צריך לברוח. אבל אי אפשר להסביר להם שהם שווים כמו משה רבנו כי הם לא.

[Speaker B] אפשר

[הרב מיכאל אברהם] לשקר להם, אבל זה שקר. וזה פשוט לא נכון. הכתר המרכזי… טוב, בואו נמשיך. היום אני, מה שאני אגיד היום טיפה יעדן את מה שאמרתי. לא באמת, לא בתור תירוצים, כי אני לא אוהב תירוצים. מה שנכון נכון ומה שלא לא. אחרי זה צריך לראות מה עושים עם מה שנכון, אז היום אני אנסה לראות מה עושים עם מה שנכון, מה שאני חושב שנכון. אוקיי, אז אני רוצה עכשיו באמת להמשיך צעד אחד הלאה. נחזור בסוף לנשים, בסוף השיעור. אולי אני אביא, לא יודע אם יש פה מספיק דפים, אבל תסתכלו אולי שניים, אין מספיק כנראה, תסתכלו אולי שניים בדף או משהו כזה אם תוכלו. יש פה כמה מקורות שאפשר לראות בפנים, כדאי לראות בפנים.

[Speaker C] זה בערך פחות או יותר, יש פה… אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] המקור הראשון זה המנחת חינוך, ששמה בעצם מופיעה הראייה שעכשיו דיברתי עליה מברכת התורה. הוא מביא, הרב המחבר, עוד ברכה מן התורה, היינו חוץ מברכת המזון כמובן. המנחת חינוך הזה על מצווה ת"ל שזאת מצוות ברכת המזון. בסוף המצווה הזאת החינוך מזכיר גם את ברכת התורה. ובברכת התורה הרמב"ן מוסיף את זה במניין המצוות שלו, אבל הרמב"ם לא מביא את זה במניין המצוות. והמנחת חינוך כותב ככה: הוא מביא, הרב המחבר, עוד ברכה מן התורה, היינו ברכת התורה, כדעת הרמב"ן שרשם ברכת התורה למצוות עשה וכן הסכימו הרבה ראשונים. וגם כן מן התורה לומר לפי צחות הלשון הזה שבח על נתינת התורה הקדושה. רק חז"ל תיקנו נוסח הברכה ותיקנו שתיים או שלוש ברכות לכל מר כדאיתא, עיין בשולחן ערוך סימן מ"ז, ובבית יוסף, ובראשונים, שו"ת שאגת אריה, ועוד. ודעת הרמב"ם דהוא רק מדרבנן. זאת כאילו מצווה קיומית. אם אתה רוצה ללמוד אז תברך. זאת לא מצווה קיומית זה חיובית מותנית. דיברנו על זה פעם. ועיין בשולחן ערוך המהרהר אין צריך לברך והכותב צריך לברך. ועיין שם באחרונים. ומבואר שם בשולחן ערוך דנשים חייבות לברך. אם כן הוא הדין בעבדים. ומכל מקום דבר זה צריך עיון כיוון דאינם חייבים במצוות תלמוד תורה למה חייבים? אף על פי שצריכים ללמוד הדינים עיין שם, מכל מקום לא בתורת מצוות לימוד תורה חייבים, רק שידעו הדינים שלהם. כן? אז זה הקושיה. אם הם לא חייבים במצוות תלמוד תורה למה חייבים בברכת התורה שזה לכאורה ברכת המצוות? הוא מניח פה שזה ברכת המצוות. על זה עוד נדבר. מכל מקום זה אפשר כמו ברכת המזון שאינו מצווה לאכול, אך התורה ציוותה שאם יאכל יברך, והוא מצוות עשה. הכא נמי כתבה התורה מי שלומד אף על פי שאינו מחויב מצוות עשה לברך. אך על כל פנים כן במצוות עשה שהזמן גרמא אז נשים מברכות לחלק מהדעות. נשים מברכות על הקיום למרות שהן לא מצוות. זאת אומרת יש מצבים שבהם אתה לא מצווה במצווה אבל בכל זאת אם אתה מקיים אתה יכול לברך. הטענה פה שבברכת התורה זה גם אותו דבר. זאת אומרת אתה לא אתה יכול לקיים את המצווה הזאת לא כמי שמצווה ועושה ועדיין שייך לברך על הדבר הזה.

[Speaker B] ממש לא אותו דבר. בברכת התורה אני מברך שאני מבצע פעולה שנדרשתי לעשות. ברכת המזון אני לא אומר אני לא מברך על זה שנדרשתי לאכול, אני מברך על זה שקיבלתי או מודה בעצם זה מין הודאה על זה שקיבלתי את האוכל. אני לא מברך את ברכת המזון לא לא ברור.

[הרב מיכאל אברהם] הוא טוען שגם בברכת התורה זה אותו דבר. והבאתי את הדוגמה של ברכת המצוות. מה עם ברכת המצוות? שם אני כבר כן מברך על מצווה לא הודאה על משהו, נכון? ונשים שמקיימות מצוות עשה שהזמן גרמא בכל זאת מברכות. שופר. נכון? למה? אבל גם בברכת התורה, כיוון שהן יכולות לקיים את המצווה הזאת למרות שהן לא מחויבות אז הן מברכות את ברכת הברכת המצוות. הדוגמה מברכת המזון היא רק דוגמה לעניין דוגמה שמראה שלפעמים אתה מברך גם על משהו שאתה לא חייב לעשות אותו.

[Speaker B] ובמזון בכלל בברכת המזון זה לא דוגמה טובה כי שמה אני לא בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] אמר כעין ברכת המזון שאתה מברך על דברים למרות שהם לא מצווה. אני הבאתי עוד דוגמה של מצוות עשה שהזמן גרמא שהיא מרחיבה מחדדת יותר את העניין הזה. אני חיושב שהדוגמה של ברכת המזון היא טובה מאוד אם מבינים עוד משהו שבאמת ובזה אני אדבר היום, שברכת התורה היא בכלל לא ברכת המצוות. זאת אומרת זה ועל זה כבר יש רמזים בראשונים. ברכת המצוות בפשטות זה ברכה דרבנן. הרי שחייבים לברך על מצוות זה חיוב דרבנן. ברכת התורה וכמו ברכת המזון זה ברכות דאורייתא לרוב הדעות. זאת אומרת ברכת המזון לכל הדעות, ברכת התורה לרוב הדעות. כשהוא משווה את זה לברכת המזון הוא אומר

[Speaker B] כמו שבן אדם אינו מצווה לאכול. כן אז מה אני אינו מצווה ללמוד תורה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, נשים לא מחויבות ללמוד תורה. לא הוא לא מדבר על נשים הוא מדבר על זה.

[Speaker B] מדבר על נשים ועבדים. לא. הרי אם יוצאים ידי חובת תלמוד תורה של קריאת שמע שחרית וערבית אז באופן אוטומטי כולם יוצאים

[הרב מיכאל אברהם] ידי זה צריכים לברך בכל מקרה. למה הם לא חייבים?

[Speaker B] נשים לא חייבות. לא אם יוצאים לא יוצאים אבל לא חייבות. הוא אומר שגם גברים הם בעצם רק אם הוא לומד מצוות עשה קיומית.

[הרב מיכאל אברהם] מתוך הדין בנשים אתה לומד שגם בגברים הברכה היא לא ברכת המצוות, כי עובדה שגם נשים שלא חייבות במצווה מברכות. אבל הוא מדבר על נשים. הבנת? אז בעצם מאחורי זה נדמה לי שהדמיון הזה לברכת המזון מה שאתה הערת באמת מעיד שיש פה משהו שהוא יותר מאשר מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים מקיימות. שברכת המצוות אתה יכול לברך אותה אפילו שאתה לא מחויב, כי סוף סוף יש מצווה כזאת שהגברים מחויבים. אז לכאורה גם בברכת התורה שייך להגיד אותו דבר. יש לך מצווה שהגברים מחויבים בה ללמוד, וברכת המצווה הזאת יכולה להתברך גם על ידי נשים למרות שהן לא חייבות במצווה הזאת. למה זאת לא דוגמה טובה? הדוגמה של מצוות עשה שהזמן גרמא דווקא היא דוגמה טובה. כיוון שמצוות עשה שהזמן גרמא נשים לא חייבות לברך אלא יכולות לברך. על ברכת התורה נשים חייבות. ואם נשים חייבות למה? אם במצווה עצמה הן לא חייבות, אתה יכול להגיד שהן יכולות לברך, וגם זה מחלוקת ראשונים. בסדר אבל למה חייבות לברך? לכן נראה שלא לזה הוא מתכוון, אלא באמת הדוגמה הלא טובה במירכאות כן של ברכת המזון זה כנראה מה שהוא מתכוון אליו. ומה? הוא בעצם רוצה לומר שברכת התורה היא לא ברכת המצוות, היא ברכת שבח. כמו שאני מברך לשבח את הקדוש ברוך הוא על זה שהוא נתן לי או מודה לקדוש ברוך הוא על זה שנתן לי לאכול, אני מודה לו על זה שנתן לנו תורה, וגם נשים יכולות להודות על זה שנתן לנו תורה למרות שהן לא חייבות במצווה הזאת. זה לא כמו המגן אברהם והמשנה ברורה. אך על כל פנים הנוסח אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה צריך עיון. אז וציוונו? אבל לא ציווה אותם, הם לא חייבות. אך אפשר דאשר בחר בנו הוא שבח, מחויבים כמו ברכת המזון, אך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו אינם מברכים. משמיט את האשר קדשנו במצוותיו וציוונו. טוב. אך לדידם רשות להם לברך בכל המצוות, זה כבר מצוות עשה שהזמן גרמה, זה כבר לא ההשוואה לברכת המזון אלא מצוות עשה שהזמן גרמה, אף על פי שאינם חייבים, והדברים עתיקים. על כל פנים ברכת השבח ומצוות עשה, אף על פי שאינם חייבים בלימוד תורה כמו ברכת המזון, ולפי זה נשים ועבדים מוציאים את האנשים כי חייבים מן התורה, מוציאים אותם בברכת התורה. הכי שניהו כבר, אם הם מוציאים, זה משהו אחר, אם בדין ערבות או לא בדין ערבות. בברכת המזון

[Speaker C] אתה אומר שהחינוך, וברכת התורה אתה אומר, זה

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא בברכות, מניין לברכת המזון לפניה? אז הגמרא אומרת, ומה תורה שאתה לא מברך אחריה אתה מברך לפניה, ברכת התורה מברכים לפני הלימוד, מזון שאתה חייב לברך אחריו אינו דין שתהא חייב לברך לפניו? ואחרי זה הגמרא פורכת, היא אומרת הפוך, בוא נלמד את ברכת התורה אחריה בקל וחומר, מה מזון שאתה לא חייב לפניו אתה חייב אחריו, ברכת התורה שאתה חייב לפניה אתה ודאי חייב אחריה. ואומרת הגמרא עצמה עושה את ההשוואה בין זה שתורה היא לפני ומזון הוא אחרי. בכל אופן אז זה החינוך. עכשיו אני רוצה טיפה לצקת תוכן קצת לשאלה הזאת אם זאת ברכת השבח או ברכת המצוות, או בעצם להבין מה זה בכלל לימוד תורה ומה הקשר בין לימוד תורה לבין מצוות תלמוד תורה שזה שני דברים לגמרי שונים.

[Speaker F] אמרת על הנוסח מה שהוא שואל אשר ציוונו, יש קצת אסמכתא מברכת המזון שגם שם אנחנו אומרים שהנחלת לנו למרות ש… זה נכון, על הארץ ועל המילה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, וגם גרים שאשר נתת לאבותינו, כן, איך גרים יכולים להגיד את זה? נכון. אפשר פה להמשיך עוד, אני לא נכנס לפרטים שלו כי מבחינתי מה שחשוב זה רק הנקודה הזאת של השבח, מה הוא מתכוון בעצם שהברכה הזאת היא ברכת השבח ולא ברכת המצוות. ואני ארצה להסביר את זה קצת היום. בואו נתחיל בגמרא בנדרים. הגמרא מביאה שתי מימרות של רב גידל אמר רב. ואמר רב גידל אמר רב מניין שנשבעים לקיים את המצווה? שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא? אלא קא משמע לן דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה. אדם נשבע לקיים מצווה, אז בדרך כלל שבועה לא חלה על שבועה כי אדם מושבע ועומד מהר סיני, שבועה לא חלה על שבועה. דיברנו על זה פעם. אז הגמרא אומרת בסדר, אבל בכל זאת אתה יכול להישבע לקיים מצווה כדי לזרז את עצמך. זה מה שנקרא בלשון חז"ל נדרי זירוזין. למרות שזה שבועת זירוז בעצם, אבל קוראים לזה בלשון הגמרא נדרי זירוזין. ולומדים את זה מנשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך שאפשר להישבע לשמור את המצוות. ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו, נדר גדול נדר לאלוקי ישראל. אז עוד פעם זה לשון נדר למרות שבעצם בפשוט הכוונה היא לשבועה ולא לנדר. מה ההבדל? שנדר זה איסור של החפץ עלי, שבועה זה לאסור את עצמי או לחייב את עצמי על לעשות מעשה כלשהו. פה מדובר בשבועה אבל לשון שבועה ולשון נדר מתחלפת אצל חז"ל. והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה? מעניין, תוספת פה שלמעלה לא הביאו אותה. מאי קא משמע לן? אפילו זירוזי בעלמא היינו דרב גידל קמייתא. מה אתה אומר לי? מה חידשו לי פה? שלמרות שמושבע ועומד מהר סיני איפה? בתורה, מושבע ללמוד תורה. עכשיו הוא נשבע ללמוד תורה, אתה כבר מושבע ועומד מה זה עוזר? אותו דבר כמו קודם. טוב, אז אולי גם פה באו ללמד אותנו שמותר לעשות נדרי זירוזין, שאדם יכול להישבע נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. אז אומרת הגמרא זה לא יכול להיות, היינו דרב גידל קמייתא, זה כבר למדנו מהמימרא הראשונה של רב גידל. אז מה אנחנו צריכים גם את המימרא הזאת? הא קא משמע לן כיוון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית משום הכי חיילא שבועה עליה.

[Speaker D] כיוון שהוא יכול

[הרב מיכאל אברהם] לפטור את עצמו בקריאת שמע בוקר וערב, אז לכן חלה עליו שבועה, כי על זה הוא לא מושבע ועומד רק על קריאת שמע בוקר וערב. אז אם הוא אומר אני אלמד עוד משהו זה כבר לא דבר שהוא מושבע עליו ולכן השבועה חלה. זאת אומרת אם הוא יישבע להגיד קריאת שמע בוקר וערב אז את זה הוא יכול לעשות בגלל המימרא של רב גידל קמייתא שזה שבועת זירוזין, נדרי זירוזין. אם הוא נשבע ללמוד עוד משהו חוץ מקריאת שמע בוקר וערב, זה השבועה חלה. כי על זה הוא בכלל לא מושבע. הרא"ש שמה על ה, אתם יודעים שבנדרים יש פירוש של הרא"ש על הדף עצמו. היינו דרב גידל קמייתא, אקא משמע לן דכיון דפטר נפשיה וכולי, משום הכי חלה שבועה עליו דלא הוי חובה אלא רשות, והויא הטבה דומיא דהרעה. הגמרא שמה אומרת ששבועה חלה רק על דבר שהטבה דומיא דהרעה. זאת אומרת שאתה יכול לעשות את המעשה ויכול שלא לעשות את המעשה, כי זה דבר הרשות. על הדבר הזה אתה יכול להישבע. אבל להישבע על דבר מצווה באופן עקרוני השבועה לא חלה, כי ההטבה היא לא דומיא דהרעה. אתה לא יכול שלא לעשות את המעשה כי אתה מושבע ועומד עליו, אז על דבר כזה שבועה לא חלה. אז הוא אומר פה, כיוון שאת הדבר הזה, קריאת שמע בוקר וערב אתה יוצא ידי חובה, אז בעצם שאר הלימוד שלך הוא דבר הרשות, הטבה דומיא דהרעה, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה לגבי זה. כיוון שכך שבועה חלה על הדבר הזה.

[Speaker B] זאת אומרת הרא"ש, אין לו לרא"ש את הנדרים של זירוזין? מה? הוא לא מכיר את ה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, ודאי שיש, הגמרא אומרת, אבל המימרא השנייה זה לא נדרי זירוזין, כי זה לפי רב גידל קמייתא. אז בלימוד תורה עצמו מה זה? מה רב גידל מלמד אותנו? הוא מלמד אותנו שדבר כזה הוא דבר הרשות, הוא לא נדרי זירוזין, הוא נדר אמיתי, כי זה לא לקיים מצווה זה לקיים דבר הרשות. אז אומר הרא"ש למה זה דבר הרשות? כי קריאת שמע בוקר וערב זה החובה, כל מה שמעבר לזה זה רשות, הטבה דומיא דהרעה. בסדר? אז זה בעצם הרא"ש לומד את הגמרא כפשוטה, זה פשט הגמרא, שכל לימוד תורה חוץ מקריאת שמע בוקר וערב הוא רשות. בסדר, אז אתה רוצה תעשה, אתה לא רוצה אל תעשה. הר"ן שמה על הגמרא לומד את זה קצת אחרת, אבל לא לגמרי אחרת. יש שמה חידוש מאוד גדול של הר"ן. מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי מיפטר. זאת אומרת לאו דווקא אפשר להגיד שבקריאת שמע בוקר וערב אתה נפטר מלימוד תורה וכל השאר אתה בכלל לא חייב, שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כוחו. כן, הרי לפי הרא"ש קריאת שמע בוקר וערב זה החובה וכל השאר זה דבר הרשות, תעשה מה שאתה רוצה. אז זהו? אין ביטול תורה? אין ערך בלימוד תורה? קריאת שמע בוקר וערב זה הכל מספיק? הנה הדמוקרטיה, שפה כולם יכולים, קריאת שמע בוקר וערב וכולם שווים אותו דבר, זה הלימוד תורה. ואמרינן בפרק קמא דקידושין, תנו רבנן ושיננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וכולי, ובקריאת שמע שחרית וערבית לא סגי להא הכי. הרי הגמרא אומרת שאתה צריך לשלוט בכל התורה, שאם שואלים אותך משהו לא תגמגם ותדע לענות לו ישר. לזה לא תגיע מקריאת שמע בוקר וערב. זה מזכיר לי סיפור, סיפרתי פעם, אני לא זוכר, על שלמה קלוגר, היה חריף, רב שלמה. היה רב בברודי, אז הגיעו אליו פעם שני אנשים מאיזה עיירה קטנה סמוכה לשאול שאלה בהלכה. אז חשב חשב ולא מצא, שאלה קשה, אמר תשמעו אני לא יודע, לא יודע לענות. טוב, הם חוזרים מהעיירה שלהם, מהכפר שלהם, לא יודע מה, הולכים לשם איזה רב צעיר של הכפר הזה, הולכים לשאול אותו. הוא נכנס פנימה לחדר, חוזר אליהם עם תשובה. חוזרים חזרה לרב שלמה קלוגר, אומרים תשמע, יהודי צעיר לא ידוע ענה לנו מיד על השאלה הזאת. הרב שלמה קלוגר התפעל, אמר איזה גאון נסתר יש אצלכם בכפר. מיד הוא קרא לו, זימן אותו אליו. היהודי מגיע אליו, אומר לו שמע אני ממש מתפעל, איך ידעת לענות על התשובה הזאת, אני חשבתי חשבתי ולא הצלחתי להגיע, זאת הייתה שאלה קשה. אמר תשמע כבוד הרב, אני אגיד לך את האמת, כשהם שאלו אותי את השאלה חשכו עיניי. אז נשאתי תפילה ואמרתי לקדוש ברוך הוא תשמע תעזור לי עם השאלה הזאת, אני לא יודע מה עושים איתה. ובדיוק נפלה לי העין על איזה ספר במדף שטיפה היה בחוץ. אז הוצאתי את הספר פתחתי אותו והקדוש ברוך הוא סייע, התשובה בדיוק הייתה בספר. אמר לו לך מפה, אני חשבתי שאתה ללמוד יודע, אתה רק לילל יודע. אז זה פחות או יותר קריאת שמע בוקר וערב כתלמוד תורה. בכל אופן, אז הר"ן אומר זה לא יכול להיות שמצוות תלמוד תורה זה קריאת שמע בוקר וערב. תלמוד תורה הרי צריך לדעת הכל. אז לכן הוא אומר, אלא מכאן ניהלי ראיה למה שכתבתי בפרק שבועות שתיים בתרא, ובכל מידי דאתי מדרשה אף על פי שהוא מן התורה, כיוון דליתיה מפורש בקרא בהדיא, שבועה חלה עליו. והכא הכי קאמרינן, כיוון דבהאי פטר נפשיה ממי דכתיב בקרא בהדיא, דהיינו בשכבך ובקומך בקריאת שמע שחרית וערבית, משום הכי חלה שבועה עליו לגמרי אפילו לקורבן. והיינו דקאמר נדר גדול נדר לאלקי ישראל, כלומר לכל בני אדם כדבר הרשות. מה הוא אומר שם? יש לו חידוש מאוד גדול. הטענה שלו זה ששבועה שלא חלה על דבר מצווה זה רק על דבר שכתוב בתורה, אבל דבר שנדרש מדרשה שלא כתוב מפורש בתורה, אם אתה נשבע על זה השבועה חלה. ולכן הגמרא אומרת שמה נדר גדול נדר לאלקי ישראל. מה הכוונה? אם זה היה דבר מצווה, דבר מצווה שלא כתוב מפורש בתורה, אז הגמרא רוצה לחדש כדבר רשות, כנדר גדול, זאת אומרת נדר מוחלט. אז כך בעצם לומד הר"ן, וזה כנראה נובע מהתפיסה שבדרך כלל אנחנו מבינים שמושבע ועומד מהר סיני. למה שבועה לא חלה על מצווה? כי מושבע ועומד מהר סיני, כך הגמרא אומרת בכמה מקומות. מה זה אומר מושבע ועומד מהר סיני? אז בדרך כלל אנחנו מבינים שזה רק לשון מושאלת כדי לומר שאין שבועה חלה על שבועה, וזה דין בשבועות. מה זה אומר? זה אומר שבעצם רק על הדברים שאנחנו מושבעים עליהם, רק עליהם לא חלה שבועה. אז אומר הר"ן, אז אם יש משהו שלא כתוב בתורה, אז לא נשבענו עליו בסיני, זה הרי התחדש אחר כך בדרשה או משהו שחכמים הוציאו מתוך… חכמים הוציאו לא דרבנן אלא בפרשנות גם דין דאורייתא, וחכמים הוציאו אותו מתוך הפסוק, אז כיוון שכך זה לא דבר שנכלל בשבועת סיני, אז כיוון שלא נשבענו על זה, אז שבועה חלה עליו כי זאת לא שבועה על גבי שבועה. זאת תפיסה מאוד נדירה אגב. רוב הראשונים מבינים ששבועה לא חלה על דבר המצווה זה פשוט בגלל שאין איסור חל על איסור. וזה דין כללי. וגם דבר שיוצא מדרשה מהפסוק גם הוא איסור, זאת אומרת שאין הבדל. אבל הר"ן לומד את זה כלשונו, זאת אומרת אתה טבעת משהו שאתה כבר מושבע עליו. על מה אתה מושבע? על מה שכתוב בתורה, מה שניתן לנו בסיני, על זה נשבענו. אוקיי, בכל אופן זה מה שהר"ן אומר. לענייננו מה זה אומר? שגם הר"ן מסכים לרא"ש שיש הבדל בין הגדר של מצווה דאורייתא לבין איזשהו מעגל פריפריאלי יותר. המצווה דאורייתא זה קריאת שמע בוקר וערב. זה גם הר"ן וגם הרא"ש מסכימים. ההבדל הוא מה קורה מסביב, בלימוד שהוא מעבר לקריאת שמע בוקר וערב. הרא"ש טוען שזה דבר הרשות, הטבה דומיי דהכרה. הר"ן אומר לא יכול להיות שזה דבר רשות, זה חובה, אבל זאת לא חובה שכתובה במפורש בתורה, אז לכן שבועה חלה עליה. זאת אומרת שגם הר"ן מבין שזה לא דאורייתא באופן מלא. לפי הרמב"ם עוד ראינו שדבר שיוצא מדרשה יש לו מעמד של דברי סופרים, ובר"ן פה אני לא חושב שזה מה שכתוב, אבל עדיין כתוב משהו שהוא בכיוון בכל אופן. יש פה איזשהו חיוב חלש יותר. את הדאורייתא באמת יוצאים בקריאת שמע בוקר וערב, הדאורייתא הרגיל.

[Speaker B] מה עם והגית בו יומם ולילה? זה לא כתוב בתורה?

[הרב מיכאל אברהם] אז עוד רגע נגיע, זה גמרא במנחות. אז מה שיוצא בעצם מהגמרא כאן, שלמצוות תלמוד תורה בעצם מספיק קריאת שמע בוקר וערב. זהו, לא צריך יותר מזה. בואו נראה את הגמרא במנחות בדף צ"ט, זו גמרא מאוד מעניינת. הגמרא אומרת כך, אמר רב אמי: מדבריו של רבי יוסי נלמוד: אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצוות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. כן, יומם ולילה, זאת אומרת שחרית וערבית. אז והגית בו יומם ולילה זה פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש. במה זה שונה מהקודם?

[Speaker B] פה צריך להוסיף עוד פרק ופה אני מוסיף קריאת שמע.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זאת אומרת רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי בעצם בא להקל עוד יותר. אתה אומר שצריך פרק בבוקר פרק בערב, עזוב, אפילו את זה לא צריך. קריאת שמע אתה אומר? זה גם מספיק. הקריאת שמע שאתה אומר בין כה וכה זה גם מספיק בשביל מצוות תלמוד תורה. זאת אומרת בעצם הוא בא לרוקן את מצוות תלמוד תורה מתוכן, נכון? זה בעצם מה שהוא בא לעשות. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי הוא בא להגיד אין דבר כזה מצוות תלמוד תורה, לא צריך כלום.

[Speaker B] מה שאתה אומר בין כה וכה אתה יוצא ידי חובה.

[הרב מיכאל אברהם] רבי שמעון בר יוחאי?

[Speaker B] הוא אומר את זה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה מה שהוא אמר. אבל הוא עצמו בגמרא… בגמרא למטה בברכות… לזה עוד נגיע. אז בכל אופן זה מה שכתוב בגמרא פה, שזה מרוקן לגמרי את מצוות תלמוד תורה מתוכן. נכון? כן, זה רשב"י בעצמו, בכבודו ובעצמו. אומרת הגמרא: ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. ורבא אמר: מצווה לאומרו בפני עמי הארץ. מה ההבדל? מקווה שאני לא חוטא פה. ורבא אמר מצווה לאומרו בפני עמי הארץ. מה ההבדל?

[Speaker B] הנה אתה לא חוטא. מה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אני מקווה שגם בראשון לא חטאתי. מה ההבדל ביניהם? מה הצד להגיד שמצווה לאומרו בפני עמי הארץ או אסור לאומרו בפני עמי הארץ? אז ההסבר הפשוט הוא, אסור לאומרו בפני עמי הארץ זה כדי שהם לא יסתפקו… כן, שלא… כן בדיוק, שלא יסתפקו בקריאת שמע בוקר וערב ולא ילמדו יותר שום דבר אחר. זה האסור לאומרו בפני עמי הארץ, נכון? אבל זה משונה, לא? הרי מה הבעיה? נכון, זה באמת מה שצריך, אז מה זה מפריע לי שהעמי הארץ יעשו את זה? הם יעשו רק… בסדר גמור, הרי זה באמת מה שצריך. אז מה, ממה אתה מוטרד? אולי הוא רוצה שיעשו עוד. אולי הוא רוצה שיעשו עוד. אבל לא צריך. מה, הוא רוצה לגרום להם כל מיני דברים? אתה עובד עליהם בשביל מה? בשביל שאין שום ערך בזה? את קריאת שמע בוקר וערב הם יוצאים ידי חובת מצוות תלמוד תורה, מה הבעיה שהם עושים מה שהם חייבים ולא יותר מזה?

[Speaker B] הבעיה היא שיש יותר מדי עמי הארץ.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה הבעיה?

[Speaker B] זה מפריע לו. מה? למה? הוא רוצה שלא יהיו עמי הארץ, יש פה…

[הרב מיכאל אברהם] הוא משקר להם! מה? הרי אם יש מצווה אני מבין, אבל אם לא…

[Speaker G] המצווה היא יומם ולילה, זה מינימום. לא אומר שזה מה שצריך, זה מינימום שחייבים לעשות. זה לא אומר שזה מה שרצוי.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב ככה, כי על מצווה קיומית בפשטות גם אי אפשר לברך. אי אפשר. אתה אומר שיש מצווה קיומית בשאר הלימוד? קריאת שמע בוקר וערב זה מצווה חיובית, אבל אם זה היה כך, אז גם על מצווה קיומית, מצווה קיומית היא גם מצוות עשה, ולהישבע, אני חוזר לגמרא בנדרים, להישבע למצווה קיומית כנראה גם אי אפשר. זה גם לא חל. זה כמו… לפי מה שראיתי פעם איזה מחלוקת על זה, בפשטות למשל הראב"ד בתחילת הספרא, הוא אומר שמצווה קיומית היא מצווה שדוחה לא תעשה. נשים נגיד שמקיימות מצוות עשה שהזמן גרמה, ציצית. הן יכולות ללבוש ציצית עם כלאיים? ציצית עם כלאיים זה עשה דוחה לא תעשה, אבל נשים הרי לא מחויבות בעשה. הראב"ד אומר שכן. למשל נשים סומכות רשות, הרי משם מתחיל כל הוויכוח על מצוות עשה שהזמן גרמה, נשים שסומכות אם הן לא חייבות לסמוך, אז זה עבודה בקורבן אז זה איסור. אסור לסמוך על קורבן שלא לשם מצווה, אתה עובד בקורבן. אז הוא אומר אין בעיה, כיוון שברגע שנשים מקיימות את זה אז זה מצווה לכל דבר. גם בשבועה על מצווה קיומית בפשטות השבועה חלה, כמו מצווה רגילה. ואם זה ככה אז אפילו מצווה קיומית לא. זה רק אדומי דמיא, כמו שהרא"ש אומר, דבר רשות, עשה מה שאתה רוצה. טוב, זה אולי תלוי במחלוקות, אני אומר את זה פחות לדעות מסוימות זה ככה.

[Speaker G] אז הערך של התורה בעצמה לא יכול להיות שזה לא יעשה שום דבר והוא במינימום. אני טוען שכן.

[הרב מיכאל אברהם] אני טוען שכן, אבל עוד רגע נראה.

[Speaker G] אז מה, הוא ישב במרכבה כל השנים ולא עשה כלום?

[הרב מיכאל אברהם] יסביר, את כל זה אני אסביר. שאלתם קודם. אז הגמרא אומרת אסור לאומרו בפני עמי הארץ. ברור שהגמרא מניחה שיש ערך בלימוד תורה גם מעבר לקריאת שמע בוקר וערב, רק זה לא נכלל במצוות תלמוד תורה. אני טוען אפילו לא בתור מצווה קיומית. אין זה בכלל לא נכלל. אבל יש ערך בלימוד תורה שהוא לא מצווה. אוקיי? ואת זה חכמים חששו שעמי הארץ לא יעשו, כי הם יסתפקו רק במה שהמצווה מחייבת אותם ולכן אל תגיד להם שזה מספיק, כי עמי הארץ לא ממש מבינים מה זה מצווה ומה זה עניין שהוא לא מצווה שיש ערך בהקשר של מצוות. מה יש ערך? לא, לא בהקשר של מצוות, בהקשר אחר. לא מצוות. הבאנו הבאתי את רש"י הראשון על התורה, נכון? רש"י אומר למה לא התחילה התורה מהחודש הזה לכם. וההנחה, אמר רבי יצחק שמה, ההנחה של רבי יצחק היא שהתורה צריכה להכיל רק מצוות. נכון? אז לשמה כתוב השאר? יש בתורה מלא חלקים שהם לא השאר. אז לגבי בראשית, אז הוא אומר שם כוח מעשיו הגיד לעמו, יש תירוץ כזה או אחר. ומה עם שאר התורה? חלק גדול מהתורה זה לא מצוות. ברור שיש חלקים בתורה שהם מעבר להלכה. עכשיו שאלה מה מעמדם ועל זה דיברנו פעם ולוז'ין דיברנו על זה, כבר בעצם לא מזמן, לפני כמה שיעורים. טוב, בכל אופן אז זה העניין שאסור לאומרו בפני עמי הארץ. מה זה העניין שמצווה לאומרו בפני עמי הארץ? בדרך כלל מבינים ש…

[Speaker B] כדי שלא יתייאשו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. רבא אומר כדי שאולי כדי שלא יתייאשו. זאת אומרת תראו, אם תגידו קריאת שמע בוקר וערב יצאתם ידי מצוות תלמוד תורה, תנוח דעתכם. וזה באמת שאלה טקטית קצת קשורה למה שדיברנו קודם. את השאלה האם לעודד את הבנאדם שהוא לא בסדר להגיד לו גם אתה בסדר, או להפך, להשאיר אותו בזה שהוא לא בסדר. אני חושב שזה יותר מזה. אני טוען שזה לא רק לנחם את עמי הארץ, אלא כולם סוברים כמוני בוויכוח שקודם, כך אני רוצה לטעון. מה זאת אומרת? גם רבא יש לו מגמה חינוכית, לא רק ניחומים. אלא הוא רוצה להגיד מצווה לאומרו בפני עמי הארץ כדי להסביר להם כמה גדולה מצוות תלמוד תורה, כמה גדול תלמוד תורה, סליחה, לא מצוות תלמוד תורה. כי הרי למה באמת קריאת שמע בוקר וערב מספיק? למה רבי שמעון בר יוחאי כל כך ממעט במצוות תלמוד תורה מרוקן אותה מתוכן? זה בגלל שהוא תופס שזה דבר כל כך גדול שהוא לא נכלל בגדר של מצווה. יש דברים שאותם התורה לא מכניסה לגדר של חיוב הלכתי כיוון שהם גדולים מדי, לא כי הם קטנים מדי. יש דברים שהם לא מחויבים מדאורייתא, הם לא נכנסים לגדר ההלכתי כי אנחנו לא מספיק מחויבים בהם. לא ממש חייבים בהם, כמו כל הבורר אוכל מפסולת. אז רק איסור דרבנן. למה זה לא דאורייתא? כי זה בורר חלש, זה לא מספיק אסור בשביל שהתורה תאסור את זה. אוקיי? אז יש דברים שהם מתחת לרף. לכן. מה זאת אומרת? אם התורה הייתה אומרת שצריך ללמוד כל היום כמצווה, אז אתה בעצם היית לומד כי יש מצוות תלמוד תורה. אבל התורה מצפה שאתה תלמד בגלל שתלמוד תורה זה הדבר הכי יסודי שיש מתוך ההבנה שתלמוד תורה זה הדבר הכי יסודי שיש, לא בגלל שזה מצוות תלמוד תורה, מצווה אחת מתוך תרי"ג. תלמוד תורה כנגד כולם, המשנה אומרת בפאה. זאת אומרת, תלמוד תורה זה לא, זה לא עוד אחת מתרי"ג מצוות. אם אתה שואל אותי מה זה עוד אחת מתרי"ג מצוות, קריאת שמע בבוקר ובערב זה מספיק. אין בעיה, מבחינה זאת אתה מסודר. אבל אם אתה לא מבין מה זה תלמוד תורה, אז אין מה לדבר איתך בכלל. אתה צריך להבין מה זה תלמוד תורה. מי שמבין מה זה תלמוד תורה לומד לא בגלל שיש מצוות תלמוד תורה, אלא שהוא מבין מה זה תורה. ומי שמבין מה זה תורה צריך ללמוד כל הזמן. ושיננתם, שלא תהיה מגמגם, לומר לו שבקריאת שמע בבוקר ובערב לא תגיע לשום דבר כזה. אז אתה צריך ללמוד כי אתה צריך מתוך ההבנה של מה המשמעות של תורה, לא בגלל שיש מצוות תלמוד תורה. הבאתי כמה דוגמאות לזה, פעם דיברתי על זה, הבאתי כמה דוגמאות לזה, נגיד את עבודת המידות, השאלה של רב חיים ויטאל והרב קוק. למה התורה לא מצווה על עבודת המידות? אז רב חיים ויטאל אומר שהתורה מדברת עם בני אדם, מי שלא בן אדם לא מדברים איתו. זאת אומרת, למה שנדבר עם מישהו שלא מבין שצריך לתקן את המידות? אם הוא לא מבין את זה, אז גם הציווי לא יעזור לו. והרב קוק הולך עם זה צעד אחד הלאה, הוא אומר שאם התורה הייתה מצווה על תיקון המידות, אז היינו עושים את תיקון המידות רק בגלל שיש מצווה לתקן את המידות, אבל זה לא נקרא לתקן את המידות. לתקן את המידות פירושו לתקן אותם ולהבין מה זה אדם מתוקן, לא בגלל שיש מצווה לצאת ידי חובת מצווה של תיקון המידות. זה מזכיר לי גם, בטח סיפרתי את זה פעם, על אדם הכהן שחשב לחזור בתשובה על ערש דווי, כן, אחד המשכילים, שחשב לחזור בתשובה על ערש דווי כדי להפריך את מאמר חז"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהינום לא עושים תשובה. אז זה בערך אותו דבר. אז הטענה היא שיש דברים שהם מדי גדולים בשביל להכניס אותם להגדרה של מצווה.

[Speaker D] זה גם מתחבר למה שאמרת שברכת התורה זה קצת

[הרב מיכאל אברהם] שונה, שם אני חותר, אני אחזור לזה עוד רגע. הטענה היא שתורה זה דבר כל כך גדול שההלכה לא רוצה להכניס את זה כמצווה כי אז אתה תעשה את זה פשוט כדי לצאת ידי מצוות תת"א, לא משנה, אחת המצוות מתוך התרי"ג. צריך להבין שזה הדבר הכי יסודי שיש, תלמוד תורה זה לא עוד מצווה. אז אם אתה שואל אותי על המצווה, זה מה שאומר רב שמעון בר יוחאי, לכן זה מתאים מאוד לרב שמעון בר יוחאי. רב שמעון בר יוחאי אומר מצוות תלמוד תורה קריאת שמע בבוקר ובערב, לא צריך כלום. תלמוד תורה זה משהו אחר לגמרי, והגית בו יומם ולילה, אתה לא מפסיק רגע. מה שאתה יכול תלמד. בסדר, זה תלמוד תורה, אבל מצוות תלמוד תורה, שני דברים לגמרי שונים. ולכן הוא אומר פה שמצווה לא אומרו בפני עמי הארץ. למה? כדי להבהיר להם את הגודל של תלמוד תורה. עמי הארץ הם עמי הארץ בגלל שהם לא מבינים מה זה תלמוד תורה. אם הם היו מבינים מה זה תלמוד תורה, אולי הם לא היו עמי הארץ. זאת אומרת, אז גם מי שאומר שמצווה לא אומרו בפני עמי הארץ, זה בעצם לא בשביל לנחם אותם אלא כדי לעודד אותם להתקדם. זה עניין חינוכי, לא עניין של ניחומים בעלמא. הזכרתי פעם את הבדיחה הישיבתית הזאת על הבחור שהגיע לשידוכים, לפרק האיש מקדש. אז התחיל להיפגש עם בחורות, דחה את כולן, אף אחת לא התאימה לו. בא אליו המשגיח, אומר לו: תגיד לי מה אתה, אף אחת לא מתאימה לך, רשכבה"ג? לך תעבוד על המידות אחרי זה נדבר. טוב, הוא עובד על המידות שנה שלמה בהתפעלות, לומד מוסר בהתפעלות, בהתבודדות, זועק אל הקדוש ברוך הוא, מייסר את מידותיו והכל. חוזר, מידות מתוקנות להפליא, חוזר ונפגש שוב פעם עם כל הבחורות ועוד פעם הוא דוחה את כולן. שואל אותו המשגיח: תגיד מה עשית שנה? לא אמרנו שתעבוד על המידות? אמר לו: כבוד הרב, אני עבדתי על המידות בצורה מופלאה. לפני שנה כשהייתי בעל גאווה אף אחת מהן לא התאימה לי, עכשיו שאני ענוותן אז קל וחומר שאף אחת לא תתאים. קל וחומר פשוט. אז כך נראה מי שעובד על המידות בגלל שיש סעיף בשולחן ערוך שצריך לעבוד על המידות או שיש מצווה שצריך לעבוד על המידות. לכן התורה אומרת עבודת המידות היא לא מצווה. עבודת המידות אתה צריך לעשות כי אתה צריך להבין מה זה עבודת המידות, למה זה חשוב, לא בגלל שיש מצווה כזו או אחרת לעבוד על המידות. יש כאלה שרוצים להכניס גם את ארץ ישראל לשם, אני לא חושב שזה נכון, ולכן הרמב"ם לא מונה את זה כי זאת מצווה יסודית מדי ובשביל זה היא לא נמנית. לא משנה. בכל אופן יש סדרה שלמה של מצוות, אגב לדעתי כולן או לא כולן אבל הרבה מהן מופיעות בהלכות תשובה לרמב"ם. הלכות תשובה, גם מצוות תשובה למשל היא כזאת. היא סדרה שלמה של מצוות שלא נכנסות להגדרה ההלכתית כמצווה במובן הפורמלי כי זה גדול מדי לא כי זה קטן מדי. ותשובה היא גם אחת מהן. לדעתי הלכות תשובה ברמב"ם מי שיסתכל עליהם טוב, אולי דיברתי על זה פעם אני לא זוכר כבר, הלכות תשובה לרמב"ם מי שיסתכל טוב עוסק באוסף כל ההלכות האלו. לא רק בתשובה. הוא מביא שם עוד דברים.

[Speaker B] או בעצם לסוגיה אם לימוד זה לצורך לדעת לקיים או לימוד לשמה, אתה בעצם עכשיו מפצל, אומר, קריאת שמע בוקר וערב זה לימוד לשמה, וכל השאר זה לימוד כדי לדעת.

[הרב מיכאל אברהם] זה בעצם מה שאתה אומר. לא. לא כדי לדעת מה לעשות, כדי לדעת. לא מה לעשות.

[Speaker B] אלא מה כן?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אסביר, זה משהו אחר, אני בדרך. בכל אופן, אז זה המחלוקת אם צריך לומר בפני עמי הארץ או אסור לומר בפני עמי הארץ. בואו נמשיך ונראה שכל מהלך הגמרא בעצם הולך על הציר הזה. תראו. שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יוונית? השאלה, זה פעם הגעתי לישיבה בירוחם בליל שבועות ושאלו אותי, שאל אותי איזה תלמיד אחד, בן דמא אומר לרבי ישמעאל הדוד שלו: אני למדתי את כל התורה כולה, האם מותר ללמוד חכמת יוונית. אם הוא למד את כל התורה כולה, איך את זה הוא לא יודע? שאלת השאלה סימן שהוא לא יודע את כל התורה כולה. אם הוא למד את כל התורה כולה, איך את זה הוא לא יודע? אז אמרתי לו שלא, הוא למד את כל התורה כולה, זה לא שאלה שקשורה לתורה. זאת לא שאלה הלכתית. מבחינת ההלכה הוא יודע הכל. הוא שואל האם יש עניין לא הלכתי לא ללמוד חכמת יוונית. ועל זה מה הוא עונה לו?

[Speaker B] סליחה, זה גם אומר במובלע שהלכתית מותר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה לא מופרך בכלל. תראו. לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר "ואספת דגנך", הנהג בהם מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. סליחה, קפצתי לברכות. רגע. קרא עליו המקרא הזה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד בה חכמת יוונית. מה הכוונה? זה המשך של מה שראינו קודם. כיוון שרבי שמעון בר יוחאי אומר שקריאת שמע בוקר וערב זה מצוות תלמוד תורה, וכל השאר זה תלמוד תורה, לא מצוות תלמוד תורה. את זה שואל בן דמא את הדוד שלו. אומר לו: בסדר, מצוות תלמוד תורה כל מה שכתוב בהלכה אני יודע, אני למדתי את כל התורה כולה, אבל יש דברים שהם מחוץ להלכה, זה לא כלול בהלכה הפורמלית, את זה הוא לא יודע בן דמא. לכן הוא בא לשאול את רבי ישמעאל, תגיד, יש מעבר למה שחייבים מבחינה הלכתית, יש עוד משהו? יש איזה עניין ללמוד תורה מעבר לקריאת שמע בוקר וערב? כי הרי את זה אומרים גם מצווה לא לאומרה בפני עמי הארץ, זאת אומרת התגלה פה בגמרא שיש עוד עניין חוץ מהחיוב ההלכתי של קריאת שמע בוקר וערב צריך גם ללמוד. ובאמת תגיד, הגדר הזה של הללמוד הוא יומם ולילה? זאת אומרת אני לא יכול אפילו ללמוד חכמת יוונית אם אני רוצה? זה לגמרי מחייב? אז זה מה שהוא אומר, "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". מה זאת אומרת? הוא לא עונה לו על גדרי מצוות תלמוד תורה. מצוות תלמוד תורה זה קריאת שמע בוקר וערב. הוא ממשיך את מה שכתוב למעלה, שיש את העניין של תלמוד תורה, לא מצוות תלמוד תורה, וזה מחייב, צריך ללמוד כל כמה שאתה יכול. לא לעשות שום דבר אחר. ועל זה ופליגא, אומרת הגמרא, דרב שמואל בר נחמני. והמימרא הזאת של רבי ישמעאל חולקת על רב שמואל בר נחמני. לפני שאני ממשיך, זה מאוד משונה. למה זה מאוד משונה? כי קודם כל הייתי אומר שהוא חולק על רבי שמעון בר יוחאי, לא? הרי למעלה הבאנו את רבי שמעון בר יוחאי שקריאת שמע בוקר וערב מספיק, עכשיו אתה אומר לי "לא ימוש" יומם ולילה. נו, אז תגיד ופליגא דרבי שמעון בר יוחאי ורבי יוחנן שדיברו למעלה. לא, זה לא. ופליגא דרב שמואל בר נחמני שעוד רגע נראה מה הוא אומר. למה לא על רבי שמעון בר יוחאי? כי הוא לא חולק על רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי גם אומר את זה. רבי שמעון בר יוחאי אומר שקריאת שמע בוקר וערב זה מצוות תלמוד תורה, יש עניין של תלמוד תורה זה יומם ולילה. וזה בדיוק מה שבא רבי ישמעאל להסביר, הוא לא חולק על רבי שמעון בר יוחאי, הוא מסביר אותו. הוא אומר, חוץ מקריאת שמע בוקר וערב שזה מצוות תלמוד תורה, יש עניין של תלמוד תורה שהוא יומם ולילה. וזה תלמוד תורה, לא מצוות תלמוד תורה. ולכן הוא לא חולק על רבי שמעון בר יוחאי, לא כתוב פה ופליגא דרבי שמעון בר יוחאי כי הוא באמת לא חולק עליו. אז על מי הוא כן חולק? על רב שמואל בר נחמני, שאגב הוא אמורא, כן? ופליגא דרב שמואל בר נחמני. דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, פסוק זה "והגית בו יומם ולילה" אינו לא חובה ולא מצווה אלא ברכה. ראה הקדוש ברוך הוא את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר, שנאמר "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל", אמר לו הקדוש ברוך הוא: יהושע, כל כך חביבין עליך דברי תורה, "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". וזה חולק על רבי ישמעאל. למה זה חולק על רבי ישמעאל? מה יש פה מעבר למה שאמר רבי שמעון בר יוחאי, מעבר למה שאמר רבי ישמעאל. כאן כתוב, תראו את הלשון המעניינת. הוא אומר, פסוק זה אינו לא חובה ולא מצווה אלא ברכה. מה, מה הסגנון הזה? הוא מאוד נדיר בש"ס. מה זה לא חובה ולא מצווה? מה ההבדל בין חובה ומצווה? פה שתי אפשרויות ששתיהן הוא מוציא והוא דוגל באפשרות שלישית, זה ברכה. הקדוש ברוך הוא מברך את יהושע שלא ימוש ספר התורה הזה מפיך. אבל זה לא חובה ולא מצווה. מה ההבדל בין חובה למצווה? בדיוק מה שדיברנו קודם. פה הגמרא ממשיכה, כל הזמן אותו דבר. לא, גם לא קיומי. מי, מי… לא, אני טוען שזה גם לא קיומי. ברור, חובה זה קיומי ומצווה זה הנהגת שלי… לעשות דבר נכון… לא, לעשות דבר טוב. זה נקרא… זה נקרא מצווה. מה זאת אומרת? יש… יש מצווה שהיא המצווה הפורמלית, זה קריאת שמע בבוקר ובערב. יש את החובה, חובה זה לא מצווה. חובה זה מה שצריך לעשות. מה שצריך לעשות לא משנה אם זה מצווה פורמלית או בגלל שאני מבין מה העניין, זה החובה. בא רב יהושע בר נחמני ואומר, פסוק זה הוא לא מצווה אבל הוא גם לא חובה, אז זה חולק על רבי ישמעאל. ואת רבי ישמעאל שלא חולק על רבי שמעון בר יוחאי אלא מסביר שמעבר למצווה יש גם חובה, אז הוא לא חולק על רבי שמעון בר יוחאי, הוא רק מסביר אותו. אז על מי הוא כן חולק? על רב יהושע בר נחמני. כי רב יהושע בר נחמני טוען שזה לא מצווה ולא חובה, טוב אז זה סתם דבר רשות, כמו פשט הגמרא בנדרים, נכון? שזה סתם דבר רשות. תעשה, אתה רוצה תעשה, אתה לא רוצה אל תעשה. זה רק ברכה ליהושע בן נון. זה לא… עכשיו גם אגב, גם רב יהושע בר נחמני לדעתי לא חולק על היסוד. מה שהוא טוען זה שזה לא הפסוק. ש'והגית בו יומם ולילה' הוא לא חובה ולא מצווה. אבל הוא לא טוען שאין חובה כזאת. יש חובה כזאת, כי אחרת הוא חולק על תנאים. איך הוא יכול לחלוק על תנאים? מה זה 'ופליגא דרב יהושע'… סליחה, 'פליגא דרב יהושע בר נחמני', הוא חולק על תנאים? אז תגידו: וקשיא על רב יהושע בר נחמני, הרי שני תנאים נגדו: רבי שמעון בר יוחאי ורבי ישמעאל. איך הוא יכול להגיד דבר כזה? רק משמע דורשים. והמשמע דורשים מצאנו כבר כמה פעמים שאמוראים חולקים על תנאים. הוא רק טוען שהפסוק של 'והגית בו יומם ולילה', שם לא כתובה החובה של רבי ישמעאל. זה לא נלמד מהפסוק, זו סברא.

[Speaker D] הפסוק הזה זה ביהושע, לא בתורה, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] נו, אז מה?

[Speaker D] זה הפסוקים שהם מצויים בתורה, לא בנ"ך.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זו קושיא אחרת. זה גילוי מילתא אולי או משהו כזה. לא משנה. זה גילוי מילתא.

[Speaker D] לא, זה בנ"ך ולא בתורה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שיש פסוקים שהם גילוי מילתא, הם מגלים מה נכלל במצוות תלמוד תורה. הגמרא אומרת בכמה מקומות, בבבא קמא, בתחילת 'ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל'. ומשם לומדים שקרן שכתוב בתורה זה קרן… מחוברת ולא קרן… שגם קרן תלושה זה גם קרן, ולא רק קרן מחוברת. וזה פסוק בנ"ך, ויהיה פסוק בנ"ך מגלה על המשמעות, והראשונים שמה אומרים שיש הבדל בין גילוי מילתא, זאת אומרת מצווה שכתובה בנ"ך היא לא תהיה לגמרי דאורייתא, למרות שגם על זה יש קצת ויכוחים, אבל גילוי מילתא על התורה זה כן. אז אומר ש'והגית בו יומם ולילה' זה בעצם… זה בעצם לא מצווה ולא חובה, אלא ברכה ליהושע, רק כמובן מתוך זה שהקדוש ברוך הוא מברך את יהושע בזה, אנחנו מבינים שיש בדבר הזה ערך. אז לכן יש סברא ללמוד כמו שאמר רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי, גם הוא מסכים. לכן לא שואלים על תנאים, למרות שהוא אמורא, כי הוא לא מתווכח איתם הלכתית, הוא לא מתווכח איתם על מה צריך לעשות. הוא רק טוען שהפסוק לא אומר את זה. המקור הוא מקור אחר, זו סברא או משהו אחר.

[Speaker B] סליחה, האם לא אי אפשר לקרוא את זה שהוא לא חולק על רבי שמעון בר יוחאי ורבי יוחנן אחרת? השאלה פה ששואל ה… אנחנו יש לנו שתי נקודות, אני מצטער, אבל אני יכול לשאול אותו אחר כך?

[הרב מיכאל אברהם] נחכה לאחר כך, בסדר? אוקיי. אז הגמרא… איך הגמרא מסיימת? תנא דבי רבי ישמעאל: דברי תורה לא יהיו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהם. מה זה? שימו לב, זה רבי ישמעאל. גם למטה. רבי ישמעאל מסביר: אתה

[Speaker B] הרי רב

[הרב מיכאל אברהם] יהושע בר נחמני אמר זה לא מצווה ולא חובה, נכון? אז מה אומר רבי ישמעאל? דברי תורה לא יהיו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהם.

[Speaker D] זאת

[הרב מיכאל אברהם] אומרת, זה לא מצווה במובן שאתה חייב פורמלית לעשות את זה, אבל אתה לא יכול לפטור את עצמך מהם. מה שאמרתי למעלה זה לא נגד רבי שמעון בר יוחאי. מה שאמרתי למעלה זה הסבר, זה אותו רבי ישמעאל כן, שכתוב למטה. זה הסבר למה ש… לרבי שמעון בר יוחאי, שזה לא חובה אבל אתה לא רשאי לפטור עצמך מהם. שזה כבר אפילו לא בטוח שחולק על רב יהושע בר נחמני, גם הוא אומר: זה לא מצווה ולא חובה. אבל אתה עדיין לא רשאי לפטור עצמך מהם. ולכן בעצם כל הגמרא הזאת הולכת סביב הציר הזה, שמצוות תלמוד תורה ותלמוד תורה זה שני דברים שונים. תלמוד תורה זה שחובה ללמוד כל הזמן. חובה ללמוד כל הזמן לא כי יש מצווה כזאת, לא כי יוצאים ידי חובה כך או אחרת. ידי חובה יוצאים קריאת שמע בבוקר ובערב. ודווקא רבי שמעון בר יוחאי המחמיר הגדול ממעט לגמרי. תלמוד תורה זה דבר גדול, דבר שאתה צריך לעשות אותו כל כמה שאתה יכול. וזה המשמעות של כל הגמרא הזאת הולכת סביב הציר הזה. עכשיו עוד שני משפטים.

[Speaker C] מאיפה המקור לזה מה?

[Speaker B] מה המקור?

[הרב מיכאל אברהם] סברא. או לא ימוש או סברא, תלוי מה הפסוק אומר את זה או הסברא אומרת את זה. מאיפה המקור לתשובה? מאיפה המקור לעבודת המידות? מאיפה המקור להרבה דברים? סברא. למה לי קרא סברא היא. אז הגמרא בברכות, וזה שאלו הרבה אחרונים, הגמרא בברכות מביאה גם רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי אבל היא הופכת את הדעות. וכולם שואלים זה סתירה של מאה שמונים מעלות. כתיב ואספת דגנך, ואספתי דגני בעתו, וכתיב ואספת דגנך, לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום. תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ. דברי רבי ישמעאל. רבי ישמעאל אומר קצת אתה יכול ללכת לעבוד, לא צריך ללמוד בהיסטריה. בסדר, כמעט כשאתה יכול. רבי שמעון בר יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה, זורע בשעת זריעה, קוצר בשעת קצירה, דש בשעת דישה וכולי, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים וכולי. ואמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידן. אז פה מה רואים? שרבי שמעון בר יוחאי שאמר שמספיק קריאת שמע בוקר וערב אצלנו, פה הוא אומר טוטאלי, צריך ללמוד כל זמן אפילו לעבוד אסור ללכת. ורבי ישמעאל שאמר שאי אתה רשאי לפטור עצמך מהן וצא ולמד שעה שלא מן היום ולא מן הלילה, אתה צריך ללמוד כל הזמן, פה הוא אומר לא, בסדר, אתה יכול לעבוד, הנהג בהם מנהג דרך ארץ, הכל בסדר. איך הם הפכו את השיטות? אז אחרונים מתרצים פה, מתרצים אחרת, אין סתירה בכלל. זה לא מתחיל הקושיה. רבי שמעון בר יוחאי ורבי ישמעאל בגמרא במנחות לא חולקים. אחד רק מסביר את השני. גם בגמרא פה הם לא חולקים. מה הם חולקים? אומרים הרי קריאת שמע בוקר וערב זה מצוות תלמוד תורה. תלמוד תורה זה לעשות כל הזמן גם מעבר לקריאת שמע בוקר וערב, ושניהם מסכימים לזה כמו שראינו. פה הוויכוח הוא בשאלה מה נכלל בתלמוד תורה, לא במצוות תלמוד תורה. האם הגדר הזה שצריך ללמוד אותו זה אפילו לא ללכת לעבודה? לא כחיוב, אין חיוב כזה, אלא העניין של תלמוד תורה. אז פה יש ויכוח. רבי שמעון בר יוחאי אומר ודאי, עד הסוף. זה לעשות יומם ולילה כמו שהוא אמר למעלה. כי גם מה שהוא אמר במנחות זה מצוות תלמוד תורה זה קריאת שמע בוקר וערב. אבל גם הוא מסכים שיש תלמוד תורה כל היום, והוא אומר עד כדי גבורה יותר קיצונית אפילו מרבי ישמעאל, שתלמוד תורה כל היום פירושה אפילו לא ללכת לעבודה. רבי ישמעאל אומר לא, יש תלמוד תורה כל היום זה נכון, אבל הנהג בהן מנהג דרך ארץ. לפעמים תעשה כך לפעמים תעשה כך, ורבים עשו ולא עלתה בידם מה שהגמרא אומרת שם. ולכן אין בכלל סתירה בין הסוגיות כי אין מחלוקת ברבי ישמעאל ובין רבי שמעון בר יוחאי במנחות. המחלוקת היא רק פה, וגם כן היא לא מחלוקת הלכתית, אלא היא מחלוקת בשאלה מה הגדר של תלמוד תורה הרעיוני, הערכי, לא מצוות תלמוד תורה. הערה אחרונה מחזירה אותי לנשים. אם זה כך אז יוצא דבר לגמרי אחר. קודם כל מה שהמנחת חינוך אומר שברכת התורה היא ברכת, היא לא ברכת המצוות אלא ברכת השבח, עכשיו הרבה יותר ברור. כיוון שמצוות תלמוד תורה זה קריאת שמע בוקר וערב, תלמוד תורה עצמו הוא בכלל לא מצווה, אז למה שתהיה עליו ברכת המצוות? מה אני מברך על קריאת שמע? לא, אני מברך על תלמוד תורה זה ברכת השבח, זו לא ברכת המצוות, אין מצווה כזאת. אין מצווה כזאת, יש עניין. אז מה תהיה ברכת המצוות על דבר שהוא לא מצווה? אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, הוא לא ציוונו. אלא מה? זו ברכת השבח, לא ברכת המצוות. אגב, הגמרא ואחרי זה כל הפוסקים מביאים שאהבה רבה למשל בברכות קריאת שמע יש להם דין של ברכת התורה. וברכת התורה אם אתה קורא אחרי זה קריאת שמע זה התלמוד תורה שעליו חלה ברכת התורה. מה אז למה יש את הכפילות? כי אהבה רבה זה ברכת המצוות, כי קריאת שמע זה מצוות תלמוד תורה. אהבה רבה שזה לפני קריאת שמע זה ברכת המצוות. מה זה הברכות שאנחנו מברכים בבוקר? זה ברכות השבח. זה ברכות השבח על הזכות הזאת להיות קשורים לתורה. הזכות הזאת ודאי שייכת גם בנשים. למה שנשים לא יברכו את זה? מה זה קשור? לפי זה אני חוזר למה שדיברנו. לפי זה יוצא כך, נשים פטורות מתלמוד תורה שהוא קריאת שמע בוקר וערב. נמצא כל המצוות תלמוד תורה. זה הכל. את כל התורה כולה עם הראשונים והאחרונים עד ההלכה למעשה נשים חייבות ללמוד, מקודשים, זרעים, טהרות, הכל הם חייבות ללמוד כמו גברים. אותו דבר ממש. ויש עניין של תלמוד תורה ששייך בכל מי שמבין מה זה תלמוד תורה. מצוות תלמוד תורה נשים פטורות. בעצם לפי מה שאני אומר עכשיו זה כמעט מצוות עשה שהזמן גרמה, כי קריאת שמע בוקר וערב יש לה זמן, מזה נשים פטורות. אבל בעצם תלמוד תורה זה לא מצווה. דבר שדיברתי על זה פעם על קטנים בשבועה וכל מיני דברים כאלה שדבר שיסודו בסברה אין עליו פטור. מי שמבין את הסברה מחויב בו. גם קטנים. אגב, גם קטנים חייבים בתלמוד תורה לפי זה. ושיננתם לבניך עכשיו מתפרש כפשוטו. הקטנים חייבים בתלמוד תורה, לא במצווה, בתלמוד תורה. למה? כי מי שמבין, צריך לחנך אותם שיבינו מה זאת תורה, וממילא יש גם עליהם תביעה ללמוד תורה. כיוון שאם דבר יסודו בפסוק, אז הפסוק אומר לקטנים אני לא מדבר, נשים אני לא מדבר, יש פטורים שונים. אבל אם דבר יסודו מסברה, אז כל מי שמבין את הסברה חייב, אין פטורים על דבר כזה. אז אם אישה מבינה מה זאת תורה, ודאי שהיא חייבת ללמוד כל הזמן יומם ולילה, לא להפסיק רגע. עם כל הראשונים בכל הסוגיות, מעשיות ולא מעשיות, לא משנה מצוות שנוגעות אליה או מצוות שלא נוגעות אליה.

[Speaker B] ועוד משפט אחד, אבל ללכת לעבוד עכשיו לפי רבי אלעזר.

[הרב מיכאל אברהם] אבל ללכת לעבודה עכשיו. זה לא שמוש עכשיו יאסוף לנו קופה. עוד נקודה אחרונה, ללמוד את המצוות שנוגעות אליהם, גם זה מחייב ללמוד את כל הש"ס עם ראשונים ואחרונים. סתם לפי המשנה ברורה והמגן אברהם, אתם באמת חושבים שאפשר לדעת מה לעשות מזה שאתה לומד את קיצור שולחן ערוך שאומר לך את ההלכות שנוגעות אליך? מה פתאום. אין שום שאלה כמעט שאתה לא מוצא בקיצור שולחן ערוך. אתה צריך להבין איך העסק עובד, אתה צריך לדמות מילתא למילתא, צריך לדעת מה לעשות. לדעת מה לעשות צריך ללמוד את פרשת בן סורר ומורה, את קודשים, הכל, כי שם כתובים הרבה יסודות שמהם אתה תלמד בהלכות שבת, מהם תבין, הכל. אי אפשר לפסוק הלכה אם אתה יודע את הקיצור שולחן ערוך על ההלכות המסוימות שמעניינות אותך. זה לא נקרא לדעת אפילו מה שאתה צריך לעשות, לא רק לימוד תורה כערך. לכן אני חושב שאפילו במובן של ללמוד את המצוות שנוגעות אליהם, הם בעצם צריכים ללמוד הכל. אז הנה הגענו בסוף לדמוקרטיה ושוויון מלא.