מבט על תורה ותלמוד תורה – שיעור 5 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, עברנו בחלק הראשון של הקורס, הסדרה, לא יודע איך לקרוא לזה, על שלבים שונים של השתלשלות של התורה והטענה בעצם הייתה שהתורה זה איזשהו עניין מופשט ומה שאנחנו מכירים פה בתור תורה, הטקסט הזה שאותו אנחנו קוראים כספר התורה, באנו מסיני, זאת בעצם התלבשות, זה לא התורה באמת, זאת התלבשות של מושג התורה בתוך עולם מושגים ועקרונות ששייך לעולם שלנו. דרך האגדה הזאת על המלאכים ראינו שבעולם של המלאכים זה מתלבש בתוך עולם מושגים שונה עם עקרונות שונים, אבל זה אותו עניין עצמו. כן, הבאתי את הדוגמה של הזן עם היריה בחץ וקשת ושזירת פרחים וכולי, שהם כולם בעצם טווחים שונים, טווחים ב-ת' ו-ו' כ' כן, טווחים שונים שדרכם עובר אותו רעיון עצמו או אותו היגיון עצמו. וכך גם בהקשר של התורה, אותה תורה עצמה מתלבשת בלבוש מסוים בעולם של מלאכים ובלבוש אחר בעולם שלנו. והנפקא מינה היא, אנחנו נראה הרבה השלכות של התפיסה הזאת, זה לא רק אמירה כללית, אבל קודם כל אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו רואים מול עינינו זאת הופעה של התורה דרך תווך מסוים ששייך לעולם המושגים שלנו. כן, אפילו ברמה הכי בסיסית, אנחנו היום רובנו לפחות לא מתעסקים עם שוורים וחמורים וגמלים. מכוניות אוטונומיות. נכון, מכוניות אוטונומיות, ובכל זאת אנחנו לומדים סוגיות בגמרא שעוסקות בשוורים וחמורים, שור שנגח את הפרה וכל מיני דברים מן הסוג הזה או תרנגולת שעומדת לגדל ביצים.

[Speaker B] אם יכתבו היום את התורה זה היה קצת שונה.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, אבל זה לא משנה, זה מה שאני אומר. כיוון שבסופו של דבר השימוש בעולם המושגים הזה ובאטמוספרה שבתוכה אנחנו דנים בעקרונות הוא לא ממש חשוב. זה בסך הכל איזשהו לבוש מסוים שדרכו באים לידי ביטוי עקרונות מופשטים. אם העקרונות המופשטים הם אותם, אז אם התורה הייתה נכתבת היום היא הייתה מתלבשת בעולם המושגים שלנו, אבל זאת הייתה אותה תורה. לכן זה לא משנה, אנחנו יכולים לעסוק באותו דבר דרך תווך של עולם מושגים שונה ואנחנו עדיין לומדים את אותו דבר. וגם אפשר גם ליישם את זה על המציאות שלנו, כמובן שהיישום יצטרך להתחשב בהבדלים בין הטווחים, מה שהרבה פעמים אנשים לא כל כך שמים לב אליו. כל מיני תפיסות שמרניות כאלה שחוששות משינויים הרבה פעמים לא שמות לב שאותם עקרונות עצמם כשאנחנו מיישמים אותם בתווך שונה יתיישמו אחרת מאשר בתווך שהיה לפני חמש מאות, אלף או אלף חמש מאות שנה. ולכן דווקא הנאמנות למה שנקרא תורה דורשת מאיתנו יישום שונה ממה שהיה פעם. וזה השלכה ישירה של מה שאמרתי, התפיסה הלא שמרנית הזאת היא השלכה ישירה של מה שאמרתי. כי אם אתה מבין שהתורה זה אוסף הדברים שכתובים בגמרא או בשולחן ערוך, לא משנה, אז מבחינתך מה שכתוב בשולחן ערוך צריך להתיישם גם היום, זאת התורה, מה אתה לא הולך נגד התורה. אבל אם אתה מבין שהתורה זה משהו מופשט ובעולם המושגים התלמודי או השפתי של המאה ה-16, לא משנה, של השולחן ערוך, כן, זה התלבש בצורה מסוימת, אותו דבר עצמו בעולם המושגים שלנו או בעולם המעשי שלנו מתלבש באופן אחר, מופיע באופן אחר. ולכן דווקא הנאמנות לתורה דורשת מאיתנו שינוי. אנחנו עוד נדבר אולי בהמשך, אני לא יודע, נראה עוד אם נגיע לזה. כן, הרבה פעמים נגיד שאני אומר שדברי המאירי, כתבתי על זה פעם איזה מאמר, על המאירי בכמה וכמה מקומות, עשרות רבות של מקומות, כותב שכל מה שכתוב בגמרא לגבי היחס לגויים בטל ומבוטל בזמנו. כי שהגמרא דיברה על הגויים של פעם שלא היו גדורים בנימוסי האומות, אבל הגויים שלנו היום הם אנשים סבירים, כן, אנשים נורמליים. אוקיי, יש טובים יותר יש טובים פחות כמו אצל היהודים, אנשים אנשים טובים ונורמליים ולכן מגיע להם יחס נורמלי. זאת הטענה בגדול, הוא מיישם את זה על הרבה מאוד סוגיות אבל זאת הטענה בגדול. והעולם ההלכתי השמרני לא מקבל את המאירי, זה טעות סופר, זה צנזור, זה כל מיני המצאות ותירוצים, לא יכול להיות שהמאירי כתב דבר כזה, הוא לא היה רפורמי המאירי חס ושלום. אז לא יכול להיות שהוא כתב דבר כזה. למה? כי הם מבינים שמה שכתוב בתורה שאסור להחזיר הלוואה לגוי או מותר להפקיע את הלוואתו, זאת התורה. ולכן גם היום צריך להפקיע את הלוואתו של גוי או אסור להחזיר לו אבידה או כל מיני דברים מן הסוג הזה. אבל אם אתה מבין שהתורה זה איזשהו עיקרון מופשט. בעולם ההוא שהגויים לא היו גדורים בנימוסי האומות, ההתלבשות של הדברים המופשטים האלו באה לידי ביטוי דרך כלל כזה שאומר גזל גוי לא אסור, אין אסור להחזיר לו הלוואה, מותר להפקיע את אבידתו, מותר להפקיע את הלוואתו. אותה תורה עצמה, כשאנחנו חיים בעולם שבו הגויים הם אחרים, הם לא הגויים שהיו אז, בהנחה שאנחנו מקבלים את הטענה העובדתית הזאת שקרה הבדל עובדתי, אז אם אני מקבל את הטענה הזאת אין פה שום דבר רפורמי. הפוך, היישום הנכון של אותם עקרונות של התורה במציאות שונה חייב לבוא לידי ביטוי באופן שונה ממה שהיה אז. אותם עקרונות עצמם כשאתה חי בסביבה אחרת אתה מיישם אותם אחרת. אתה לוקח את אותה אסטרטגיה צבאית, אם האויב שלך מתנהג ככה אתה פועל ככה, אם האויב שלך מתנהג ככה אתה פועל בהתאם לנסיבות בשטח עם אותה אסטרטגיה, כי האסטרטגיה הכללית היא תמיד מיושמת על מצבים, והיישום תלוי בנסיבות ששוררות באותו מצב. ואם הנסיבות שונות, אז למרות שאני מדבר על אותה תאוריה, היישום ייראה אחרת. עכשיו אם אני מבין שהדבר הזה הוא רק יישום, אבל התורה זה הדבר המופשט, אין לי שום בעיה עם זה שזה יתיישם אחרת כל עוד אני משמר את הדבר המופשט. אבל אם אני מבין שהיישומים האלה הם הם התורה, אז מה אני יכול לעשות? הרבה מאוד על המעמד האישי אפשר לדבר, כל הוויכוחים האלה על שינויים בהלכה, הרבה מאוד מהוויכוחים על שינויים בהלכה בעצם נובעים מחוסר הבנה של מה זאת תורה. תפיסה שהתורה זה אוסף הכללים שכתובים בגמרא, בשולחן ערוך, משנה ברורה או משהו כזה. לא נכון, זאת לא התורה. זה יישום מסוים של התורה בנסיבות ששררו באותם זמנים שבהם נכתבו הטקסטים האלה. אבל אותם כללים עצמם בנסיבות אחרות צריכים להתיישם אחרת. כמו הדוגמה שהרבה פעמים הבאתי בעניין הזה על הבגדי ים. קבוצה שהולכת במדבר עם בגדי ים, אבותיהם גם הלכו עם בגדי ים, ככה הם הלכו מאז ומעולם, זאת המסורת שלהם. באיזשהו שלב המדבר נגמר להם, הם מתחילים להגיע לאזור קר. חלק מהם אומרים אנחנו ממשיכים את מסורת אבותינו בידינו, ממשיכים ללכת עם בגד ים למרות שהמקום קר, למסורת יש מחירים, צריך לשמר את המסורת גם אם זה כרוך במחירים. קבוצה אחרת אומרת עם כל הכבוד לאבותינו, קר לנו, צריך לשים בגדים חמים. אז אלה הכופרים, רפורמים, לא יודע איך שתקראו להם. אבל יש קבוצה שלישית. הקבוצה השלישית אומרת אנחנו רוצים להחליף לבגדים חמים כדי לשמר את מסורת אבותינו. כי אבותינו שאמרו שצריך ללכת עם בגד ים, זה היה באזור חם ששם הבגד המתאים הוא בגד ים. אבל אותה מסורת עצמה שאומרת שצריך להתאים את הבגד למזג האוויר אומרת לנו שכשמזג האוויר הוא קר אני צריך לשים בגדים חמים וזה לא סטייה מהמסורת, זה היישום הנכון של המסורת בנסיבות החדשות. זאת אומרת מי שימשיך ללכת עם בגד ים באזור הקר הוא פושע. הכל במטאפורה כמובן, אבל הוא פושע. הוא פושע כי הוא לא ממשיך נכון את המסורת למרות שהוא עושה בדיוק את מה שעשו אבותיו. הוא הולך עם בגד ים כמו שהם הלכו עם בגד ים, אבל הוא לא ממשיך את המסורת כי הם הלכו עם בגד ים באזור חם והמסורת לא אומרת ללכת עם בגד ים, המסורת אומרת ללכת עם בגד שמתאים למזג האוויר. עכשיו באזור חם אתה הולך עם בגד ים, באזור קר אתה הולך עם דובון. עכשיו אם הטענה היא טענה כזאת, אפשר להתווכח על זה, אבל אם הטענה היא טענה כזאת אין שם שום דבר רפורמי או משהו שסוטה מהמסורת, כי אני משמר את אותו דבר מופשט שנקרא לך עם בגד שמתאים למזג האוויר. קונקרטית זה היה לך עם בגד ים. בשולחן ערוך היה כתוב יש ללכת עם בגדי ים, אבל כוונתו של השולחן ערוך בעצם הייתה לך עם בגד שמתאים למזג האוויר, אלא מה, הוא חי באזור חם אז הוא אמר לך עם בגד ים. אבל אנחנו צריכים להבין שזה לא התורה ללכת עם בגד ים, זה לבוש מסוים של התורה בנסיבות מסוימות. אבל בנסיבות אחרות אותה תורה עצמה תלבש צורה שונה, צורה מעשית שונה. ולכן זה לא רק שזה לא סטייה מהמסורת, זה מה שמתחייב מהמסורת. מסורת זה עניין דינמי ועל זה עוד נדבר בהמשך. אם מישהו רוצה, בסדר, זה ויכוח, אבל מצד שני אם אף אחד לא יודע לתת את הפרשנות מי אמר שהשמרנים צודקים? מי יודע להגיד שהשמרנים צודקים? שני הצדדים לא יודעים, אז אתה צריך להחליט לעשות מה שהגיוני. פה הקדמתי את המאוחר אנחנו עוד נגיע לשאלת המסורת בעניין הזה וזה בעצם הדיון הקצר שעשיתי כאן נוגע לשאלת המסורת. מה זאת מסורת? איך מתנהלת מסורת? איך עוברת מסורת? מה המשמעות של מסורת? על זה עוד נדבר. אבל אני מנסה רק להראות בקפיצה הזאת אל הדיון על המסורת, אני מנסה להראות שהדיון שעשינו אותו פה הוא דיון עם המון המון השלכות לחיים שלנו. זה לא איזה שהן הפשטות של מה זאת תורה ומה המלאכים עושים ומה משה רבנו דיבר איתם במרום. זה לא הנקודה. כולל אז אגדות לא היה ולא נברא. אני משתמש באגדות האלה כדי להאיר עיקרון שהוא מאוד מאוד חשוב לחיים המעשיים. אנחנו מאוד חשוב להבין מה זאת תורה. על מה אנחנו צריכים לשמור בצורה כל כך קפדנית. יש אנשים ששומרים בצורה מאוד מאוד קפדנית רק מה ששומרים עליו הוא לא תורה. מזכיר לי שהייתי בירוחם ולימדתי שמה בישיבת הסדר, אז סיפרתי לאחד החברים הרב איתם, הוא היום ראש הישיבה שם, אז סיפרתי לו שבבני ברק הייתה בדיחה מפורסמת. הוא לומד הרבה הרב קוק וזה, אז אמרתי לו שבבני ברק הייתה בדיחה מפורסמת שבמרכז הרב בדיחה רווחת שבמרכז הרב יש המון יראת שמיים, רק לא ברור איזה שמיים הם יראים שם. אז הוא אמר לי תשמע, אני לא מאמין למה שאני שומע, כי המקור של הבדיחה הזאת זה הרב קוק. הרב קוק כשהוא הגיע לירושלים ליישוב הישן הוא אומר יש שמה המון המון יראת שמיים, אבל השמיים שהם יראים מהם שם הם שמיים כל כך קודרים ומצומצמים. עכשיו הגלגול שהבדיחה הזאת עברה זה בדיחה על חשבונו של בית המדרש שמתיימר להמשיך את הרב קוק. והאמת שאני חושב שהרב קוק היה מבקר גם אותם. זה נכון. הבדיחה הזאת גם נכונה. אבל הבדיחה הזאת משקפת את מה שאמרתי קודם. כולנו רוצים לשמר את מה שהשמיים אומרים לנו. הוויכוח הוא בשאלה מה השמיים אומרים. זאת אומרת מה זאת תורה? האם תורה זה אוסף ההוראות שכתובות בשולחן ערוך? השמרנים יגידו כן, בטח, כל הלכה צריך לבדוק בשולחן ערוך וליישם כמו שאנחנו מוצאים שם. ואני אומר לא נכון. זה לא התורה. זה ביטוי של התורה בנסיבות מאוד מסוימות. אוקיי? בנסיבות אחרות הביטוי יהיה אחר. מי שחושב שאנחנו מתנהגים היום כמו שהתנהגו בני ישראל במדבר כשמשה רבנו נתן להם את התורה לא יודע מה הוא סח. אין שום קשר בין מה שהיה שמה עבודת השם והלכה שהייתה שם, או לאורך התנ"ך או לאורך כל מיני דברים כאלה לבין מה שקורה היום. שום קשר. לא תמצאו שום קשר, אני מתכוון במישור הנראה לעין שום קשר. כשתסתכלו על השורש המופשט של הדברים, אני לפחות מאמין שיש קשר. אבל הקשר הזה הוא קשר ברמה מאוד מופשטת. כשהנסיבות משתנות, היישומים גם הם צריכים להשתנות. דוגמאות פשוט זה נקודה חשובה לכן אני קצת מאריך למרות שנגיע אליה עוד בצורה שיטתית יותר בהמשך. למשל דוגמה הייתה בקורונה כל מיני מנייני זום למיניהם עלו שם שאלות. אז אני אמרתי שלדעתי גם בלי קשר לקורונה זום אפשר לעשות מניין בזום עם אנשים באוסטרליה. עשרה להצטרף למניין בפגישת זום. למה?

[Speaker B] אוסטרליה ודרום אפריקה ביחד ובזום?

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, יכול להיות שלא נוכל להתפלל את אותה תפילה כי אצלם זה זמן ערבית ואצלנו זה זמן שחרית. אבל זימון בברכת המזון אולי, גם שמה זה אולי בעייתי, אבל זימון בברכת המזון צריך לאכול ביחד, אז פה זה אולי יותר לא יודע איך לדון. אבל לגבי תפילה הטענה שלי הייתה שבהלכות צירוף למניין בשולחן ערוך בהלכה בתפילה מדבר על גג משותף, על מקום משותף, שרואים אחד את השני, יש כל מיני כללים פיזיים כאלה שלא מתקיימים כשאנחנו נמצאים באותה פגישת זום ביבשות אחרות או במקומות אחרים. אבל הטענה שלי שהמושג אתר, מקום, מה שהיה פעם אתם צריכים להימצא באותו מקום, היום יכול להיות גם אתר. אתר הפירוש המילולי זה מקום. אוקיי? מה זאת אומרת? בעולם המושגים שבו אנחנו חיים אתרים וירטואליים הם מקום. פגישות מתנהלות גם באתר וירטואלי, לא רק במקומות פיזיים. ולכן יש מקום, אפשר להתווכח, אבל אני אומר הטענה היא טענה לגיטימית. יש מקום לטעון שהיישום עכשיו של כללי הצירוף למניין צריך לקחת בחשבון את הנסיבות שבהן אנחנו חיים היום. לא את הנסיבות שהיו בזמן השולחן ערוך. בזמן השולחן ערוך אם לא היית באותו מקום לא היית רואה את השני, אתם לא ביחד בשום מובן שהוא. אבל היום נדמה לי שמי שחי את העולם הזה הוא מבין שאנחנו באותו מקום. אנחנו באותו מקום למרות שפיזית הגופות שלנו נמצאות במקומות שונים לגמרי. פוטו גופים יותר נכון לא יודע נמצאים במקומות שונים לגמרי. אבל כשאנחנו נפגשים בפגישת זום החוויה הבלתי אמצעית של כולנו שאנחנו מדברים אנחנו נמצאים באותו מקום ומדברים ביחד. אתר, סייט, זה מקום. זאת התחושה. עכשיו כשאתה תשאל למשל פוסק שמעודו לא היה באינטרנט, אדם זקן שיושב במעמקי בני ברק, מעודו לא היה באינטרנט, נגיד, כי אסור הרי ידוע. אז מה הוא יגיד לך? ברור שיגיד לך שאין אי אפשר לצרף למניין בזום. כי לפי כל הכללים של השולחן ערוך זה לא עובד. אתם לא תחת אותה תקרה, אתם לא… יש כללים. נכון? אבל כי הוא לא חי בעולם אחר, בעולם שלו הוא צודק. בעולם שלו זה באמת היישום הנכון של התורה במובנה המופשט. אבל אנחנו חיים בעולם אחר. בעולם שלנו היישום שלו לא נכון. אותה תורה עצמה צריכה להתיישם באופן אחר. לכן בין אם הוא צודק ובין אם לאו, דבר אחד ברור. הוא לא האיש לשאול אותו את השאלה הזאת. צריך לשאול את השאלה הזאת בן אדם, רב, פוסק הלכה, לא משנה, שמעורה בחיים האלה שיש בתוכם גם זומים ואינטרנט וכדומה. ואותם אנשים יכולים להתווכח, אולי זה כן מצרף למניין, אולי לא מצרף למניין. אבל מי שלא מבין, מי שלא חי את המצב הזה, את התודעה, את הנסיבות האלה, לא יכול לחוות דעה עליהם. אין לו מושג על מה הוא מדבר. וזה תופעה מאוד נפוצה, כן, שרבנים שם נותנים הוראות על דברים שאין להם מושג על מה הם מדברים בכלל. אני אציג את הצד של גם, דווקא אלה האנשים שצריך לשאול אותם. אוקיי, אז אתה יכול לשאול אותם ולעשות את ההיפך. כן, אני גם הייתי שואל אותם ועושה את ההיפך. כן. אתה יודע, שקרן פתולוגי ודובר אמת פתולוגי הם מועילים לי באותה מידה. אני תמיד יודע את האמת. נכון? אם אני שואל דובר אמת, אז מה שהוא אמר לי זה האמת. אם אני שואל שקרן, אני יודע מה שהוא אמר לי אני עושה הפוך. אז לא משנה, אני בכל מקרה יודע את האמת. הכי מסוכן זה מישהו שהוא לא פתולוגי. לא שקרן, הוא לפעמים דובר אמת ולפעמים שקרן. שמה אתה לא יכול לדעת מה תהיה האמת. כל עוד אתה עקבי, הכל בסדר. אז אם אתה הולך למישהו מנותק, תשאל, אין שום בעיה, ותעשה ההיפך. אז זה בסדר. זאת אומרת, גם שם אתה עובד נכון. אוקיי. גם המושג של חרש, למשל, השתנה לגמרי. נכון. יש בני לאו שכתב איזה מאמר לפני כמה זמן על, הוא עבר בין פוסקים לשאול מה דינו של חרש היום, אפילו חרש אילם. כיום הם לומדים לדבר והם סך הכל יכולים לתקשר ולתפקד בתוך החברה. הוא לא הצליח למצוא פוסק שיגיד לו תשמע, דינם השתנה. בסוף הוא הוציא משהו מרב אשר וייס נדמה לי איזה לא יודע מה בשפה רפה, משהו, לא יודע בדיוק מה. זהו. זאת אומרת, אבל הוא לא הצליח, הוא עבר את כל הפוסקים הנחשבים, כן המובלים, אף אחד מהם לא היה מוכן לתת גושפנקא לדבר כזה. ולמה? בדיוק אותו דבר. כי מבחינתם החרש אילם זה המה שכתוב. נשאר טמבל. כן, מה שכתוב. לא, הוא לא נשאר טמבל. לא, הוא לא נשאר טמבל. זה בדיוק הנקודה. הלכה. לא, לא, לא. הם יכולים להיות שהם המציאות הם מבינים נכון והוא לא, הם רואים שהוא לא טמבל. אבל מבחינתם כשכתוב בגמרא שחרש אילם לא מצטרף למניין ולא בר מצוות ולא כלום, אז זאת התורה. אז זה שעכשיו החרש אילם הוא גם אינטליגנטי, יכול להיות שהם מודעים לזה שהיום הוא כבר מתפקד אחרת. ועדיין אבל התפיסה שלהם של מה זאת תורה לא נכונה. כי מבחינתם מה שכתוב בגמרא שחרש אילם דינו כך וכך, זאת התורה. איך אני יכול לשנות? מה, נשתנה דינו? איך אני יכול לשנות? לעומת זאת, אם אתה מבין שתורה זה לא מה שכתוב בגמרא, מה שכתוב בגמרא זה ביטוי מסוים למושג מופשט שנקרא תורה, עכשיו תיישם את זה לעולם שלך ותראה שהיישומים יכולים להשתנות. אתה לומד מתוך איך שהגמרא טיפלה בעניינים האלה, אתה בהחלט יכול וצריך ללמוד מה לעשות בעניינים האלה בנסיבות שלנו. אבל לא ללמוד במובן של העתק הדבק, אלא ללמוד במובן שכמו שהם עבדו שם אנחנו אמורים לעבוד כאן. הגמרא במובן מסוים מלמדת אותנו מתודה ולא שורה תחתונה. אגב, לא בכדי, לזה נגיע מהרבה כיוונים, לא בכדי הגמרא כמעט ולא תמצאו בה שורה תחתונה. אין שורות תחתונות בגמרא. יש במקומות הלכתא כוותיה, זה יכול להיות, או תיובתא או משהו, אפילו קשיא זה משהו שעדיין אפשר לפסוק כמוהו. כמעט ואין שורות תחתונות. הרוב המוחלט של הסוגיות מסתיימות בזה שהוא אומר כך והוא אומר כך. זהו. יש ראיה לפה וראיה לשם, בלי שום הכרעה. ההכרעות תמיד נעשות על ידי פוסקים כאלה ואחרים, משיקולים כאלה משיקולים אחרים. אין הכרעות בגמרא. למה לא? כי הגמרא עצמה הבינה, ועל זה אנחנו נדבר עוד אפילו היום כבר אני חושב, הגמרא עצמה הבינה היא לא באה ללמד שורות תחתונות. למה עושים את כל המשא ומתן? תן לי את השורה התחתונה, תגיד לי מה ההלכה וגמרנו. זה נהנה וזה לא חסר, חייב או פטור. מה אתה מספר לי סיפורים על הדר בחצר חברו שלא מדעתו וזה וההוא אמר כך וההוא אמר כך ויש לו ראיה, ושאייא דקא צר, כן. בכל מיני דברים מן הסוג הזה. עזוב, תגיד לי זה נהנה וזה לא חסר חייב, תכתוב קיצור שולחן ערוך וזהו. למה כותבים גמרא? כותבים גמרא בגלל שהגמרא מבינה בעצמה, היא משדרת את זה בכל שורה שלה, שהיא באה ללמד אותנו צורת התייחסות, היא לא באה ללמד. שורות תחתונות זה תפקידם של הפוסקים. והרמב"ם כתב שורות תחתונות, ושולחן ערוך כתב שורות תחתונות, ואנחנו צריכים לכתוב שורות תחתונות משלנו, שיהיו שונות מהרמב"ם והשולחן ערוך, כיוון שאנחנו חיים בעולם שונה בחלק מהדברים, לא בכול, אבל כל דבר צריך לדון לגופו. מה זה לא פה גמישות? דתית? היא אומרת לך מה לעשות בדיוק. לא אומרת כלום, איפה היא אומרת? מה היא אומרת? את המצוות האלה לא תוכל לעשות אפילו צעד אחד בתוך מה שכתוב בתורה שבכתב. הכול ניתן לפרשנויות ויישומים, אין, לא תצליח לעשות שום דבר. אם אתה נצמד לתורה שבכתב לא תגיע לשום מקום. תפילין אתה יכול לעשות? תפילין? ולקחתם לכם, כן בדיוק, פרי עץ הדר, ענף עץ עבות, ערבי נחל, כן מה תעשה עם זה עכשיו? תלך לערבי נחל תיקח, ופרי עץ הדר תיקח תפוז, ומה מה מה תעשה שמה? בערבה תלך לערבה ותעשה שמה עם התפוז והערבה. אתה מהתורה לא תוציא שום דבר. יש פרשנויות, יש מסורות, יש דברים מלווים את זה, הטקסט הזה כשלעצמו לא אומר כמעט כלום. ולכן אני אומר הרבה יותר חשובה כשאני מדבר על תורה אני מדבר על מתודה, לא מדבר על שורות תחתונות. תורה זה מתודה. זאת אומרת איך אתה מתייחס לציוויים של התורה לעולם וזה, המתודה הזאת עוברת במסורת. שורות תחתונות משתנות כל הזמן. משתנות כל הזמן כי העולם משתנה. ולכן אותה מתודה עצמה ואותה צורת חשיבה עצמה כשהיא מיושמת על נסיבות שונות מעלה תוצאות שונות. וזה רק נאיבי לחשוב שאנחנו אמורים ליישם את זה אז איז, בהעתק הדבק. זאת תפיסה לא נכונה של מה זאת תורה, זה מה שאני רוצה לומר. זאת אומרת השיעורים שנתתי עד עכשיו על מה זאת תורה הם הם שעומדים בבסיס הוויכוחים הנורא אקטואליים האלה של האם לשנות ולא לשנות, ומעמד האישה והיחס לגוי וכל מיני דברים מהסוג הזה. זה מה שנמצא שם ברקע. צריך להבין, זאת אומרת זה לא סתם איזה דיון מופשט כזה שדן במשמעותה של אגדה במסכת שבת, שכן מזה התחלנו עם המשה במרום. אז אני רוצה אבל לחזור חזרה למסלול שלנו. אז התחלנו בפעם הקודמת לראות את סוגיית האוקימתא. שוב פעם, אני דרך סוגיית האוקימתא אדגים את כל מה שאמרתי עכשיו ומה שאמרנו עד עכשיו. אז בסוגיית האוקימתא ראינו שלוש דוגמאות. דוגמה אחת זה הדוגמה של מי שנתן גט ביד עבדה ישן והוא משמרו, אז היא מגורשת. כן, יש אישה שיש לה עבד, אני שם את הגט בידיו של העבד, האישה מגורשת. שואלת הגמרא הרי זה חצר המהלכת? וחצר המהלכת לא קנה. זאת אומרת בשביל קניין חצר החצר צריכה להיות חצר נייחת. חצר המהלכת, אדם שהוא חצר, לא קונה. אומרת הגמרא בכפות. כפות וישן וחיגר ופיסח. בסדר, כל מיני תוספות. מה רבא לא לא ידע שמדובר בעבד כפות? אז למה הוא לא אמר? אם הוא לא אמר, כנראה שהוא לא מדבר על עבד כפות. אז כשאתה מעמיד את זה בעבד כפות אתה בעצם בא לחלוק על רבא? אתה בא להסביר את רבא? משהו פה לא מסתדר. עכשיו מילא רבא זה מימרא אמוראית, אז אמוראים אחרים יכולים לחלוק עליו. אבל כשאנחנו עושים אוקימתות על משנה, על המשנה אנחנו לא יכולים לחלוק. כשאני עושה אוקימתא על המשנה מה אני בא לחלוק עליה? אני בא להסביר אותה? לחלוק עליה אני לא יכול כי זאת משנה. להסביר אותה זה לא ההסבר. רבי כשכתב את המשנה היה צריך לכתוב. כן, הדוגמה השנייה שלנו הייתה ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים תאכל בית הלל אומרים לא תאכל. מחלוקת בית שמאי ובית הלל, תחילת ביצה. כן, אז בהמשך בעמוד ב' שם הגמרא מביאה אוקימתא של רבה שמדובר ביום טוב אחר השבת, ובתרנגולת העומדת לגדל ביצים. אוקיי? והבעיה הייתה שכל ביצה שנולדה היום הוכנה, כן בעצם התרקמה יום קודם. אוקיי? וכיוון שזה עבר הכנה בשבת אז זה לא נחשב מוכן ולכן ביום טוב אסור לאכול את זה. אז לכן ההעמדה היא יום טוב אחר השבת. שוב פעם השאלה, רבי לא ידע לכתוב? למה הוא לא כותב ביצה שנולדה ביום טוב אחר השבת? הוא כותב ביצה שנולדה ביום טוב. אתה יש לך קשיים אז אתה אומר לא לא, זה יום טוב אחר השבת, לא, התבלבלת. מה התבלבלת? רבי למה רבי לא כתב את זה? אם הוא התכוון לכל יום טוב, אם הוא התכוון רק ליום טוב שאחר השבת. אנחנו עושים אוקימתא, נכון? שיום טוב אחר השבת. אבל וכאן כבר אין אופציה להגיד שאנחנו באים לחלוק על רבי, נכון? אנחנו לא חולקים על משניות, על בית הלל. אז מילא רבא שזאת מימרא אמוראית אתה אומר טוב, זה אמוראים אחרים עושים לו אוקימתא מתוך כבוד אבל בעצם חולקים עליו. אבל במשנה זה לא עובד. אז זה לא יכול להיות שאנחנו חולקים על המשנה, אבל זה גם לא יכול להיות שאנחנו מפרשים את המשנה, זה לא פירוש ישר. איפה היושר האינטלקטואלי? אתה באמת חושב שכותב המשנה התכוון לזה? אז יש פה איזה שהיא בעיה. דוגמה שלישית. דוגמה שלישית שהבאתי זה על החמץ, כן, לפני זמן איסורו מותר, אומרת המשנה בפסחים בפרק שני, לפני זמן איסורו מותר. שואלת הגמרא: מה לפני זמן איסורו? פשיטא! נו ברור. חמץ בחנוכה מותר, נכון? חמץ אסור בפסח, לא בחנוכה. אז הגמרא אומרת: לא, מדובר שהוא חרכו לפני הזמן ואוכל אותו בתוך הזמן. עשה טוסט, כן? מי שעושה טוסט בערב פסח בבוקר יכול לאכול אותו בפסח. נפסק להלכה. אבל זה טוסט וול דאן, זה טוסט חרוך, לא, לא שרוף. לא שרוף. לא שרוף לאפר, אם זה שרוף לאפר אין מה לדבר. זה כל הראשונים פה מעירים. לא מדובר על שריפה, מדובר על חריכה. חריכה זה לא טוסט, הגזמתי כמובן כשאמרתי טוסט, אבל חרוך היטב. בסדר? לא הפך לאפר. מותר לאכול אותו בפסח אם עשית את זה בערב פסח. נפסק להלכה בשולחן ערוך, ברמב"ם, כולם. אוקיי? שולחן ערוך והרמב"ם שנכונים גם לזמננו. אז, אז ככה אומרת הגמרא. עכשיו, לא הבנתי, במשנה כתוב שלפני זמן איסורו מותר. מי דיבר על חריכה? חרכת לפני הזמן ואתה אוכל אחרי הזמן? מה, מה זה הסיפור הזה? כל המעשייה הפנטסטית הזאת רבי לא ידע לכתוב אותה? הוא התכוון לכתוב לדבר על חמץ חרוך לפני הזמן שאוכלים אותו בתוך הזמן וכל זה חסר מן הספר. בסך הכל אומר חמץ לפני זמן טוב מותר. זה לא נשמע פירוש ישר למשנה, נכון? לא סביר שזה באמת, זו באמת כוונתו של רבי. אז איך להבין את תופעת האוקימתות? זאת בעצם השאלה. ואתם תראו את הקשר למהלך שלנו, אתם תראו עוד מעט, אבל, אבל השאלה כרגע זה איך להבין את, את תופעת האוקימתות, התופעה המוזרה הזאת, כן, אמרתי לכם שהיה לי פעם ויכוח עם הבן שלי על, על העניין של האוקימתות והראיתי לו תוך כדי, הוא התמרמר על העניין של האוקימתות. מה אתם עושים פה צחוק וזה לא ישר. אז הראיתי לו תוך כדי הוויכוח שהוא עושה אוקימתא. הוא עושה אוקימתא תוך כדי הוויכוח. וההסבר לזה, כמו שהסברתי לו, כן, האוקימתא כפי שהסברתי לבתי, כמו שאומר הספר, אז, אז ההסבר זה מה שאני אגיד לכם עכשיו. אז בעצם, אמרתי שלהגיד שהאמוראים כשהם עושים אוקימתא למשנה באים לחלוק באופן מנומס על המשנה, כמו שיש כאלה שרוצים לטעון, מאוד לא סביר. לא סביר בטרתי. לא סביר בגלל שאנחנו יודעים שהכלל הוא שהאמוראים לא יכולים לחלוק על משנה. כשיש משנה שמובאת כנגד אמורא, הכלל בגמרא זה שדעתו נדחתה. אלא אם כן הוא ימצא הסבר או דעה תנאית אחרת שתומכת בו, אבל עקרונית אמורא לא אמור לחלוק על תנא. זה למעט רב תנא הוא פליג, יש כמה שניים שלושה שהם בדור הביניים. אבל אמורא רגיל לא יכול לחלוק על תנא. אז מחלוקת היא לא אופציה פה. מה תגידו? זה בעצם, וזה שהיא מנומסת זה לא עוזר כלום. אוקיי? וברור שאם אתה, אם אתה כבר חושב שאמורא יכול לחלוק על תנא כל עוד הוא עושה את זה בצורה מנומסת, אז כשמובאת משנה נגד דעה אמוראית למה הדעה האמוראית נדחית? הרי אמורא יכול לחלוק על תנא, מה בגלל שהאמורא לא היה מנומס? לא מצא פתרון מנומס לכן אסור לו לחלוק על התנא? זה בלתי סביר לחלוטין. אז אם הם יכולים לחלוק על תנא, אם אדרבא שיחלוקו, אבל הכלל בכל הגמרא הוא שכששיש ראיה ממשנה או מברייתא נגדך דעתך נדחתה. דעתך כאמורא. אז למה באוקימתא אם אתה עושה את זה בצורה מנומסת אז הכל בסדר? כי הרי אתה חולק על המשנה. לכן אני אומר לא יכול להיות שאתה חולק על המשנה, אבל מצד שני איך זה יכול להיות פרשנות ישרה? זה חוסר יושר קיצוני. איך, איך זה יכול להיות שעושים פרשנות כל כך מוזרה למשנה? אז הבאתי כמה הסברים משונים שמדברים על זה, כן, שעושים פשט ודרש למשנה כמו שעושים פשט ודרש לתורה. יש רבי יצחק הוטנר רוצה לטעון שדווקא בגלל שרבי החליט לכתוב את תורה שבעל פה עת לעשות לה' הפרו תורתך, אז הוא החליט לכתוב את המשנה. ובכוונה כתב אותה בצורה משובשת כי כדי שלא תבוא ללמוד מהמשנה עצמה אלא תצטרך רב שיסביר לך את המשנה. ואז זה עדיין יישאר סוג של תורה שבעל פה ולא יהפוך לתורה שבכתב, שזה היה כל החשש שבגללו אסור לכתוב תורה שבעל פה. אוקיי? בסדר, נשמע לי קצת מוזר כי בסופו של דבר, בסופו של דבר הדבר הזה רב נזקו על תועלתו. כי בסוף בסוף אתה מבלבל אותנו. אם המשנה כתובה בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים להבין מה היא אומרת, אז עזוב, אז בשמה אתה בכלל כותב אותה, בשמה אנחנו לומדים אותה? בעיניי זה בלתי סביר לחלוטין. בקיצור, מה שאני רוצה לומר זה את הטענה הבאה וכאן אני צריך הקדמה קצת ארוכה. אני ארצה לטעון, אולי אני אגיד קודם כל את השורה התחתונה. אני ארצה לטעון שכאשר אנחנו עושים אוקימתא למשנה או למימרא אמוראית ההנחה שלנו. זה שהמימרא והמשנה, המקור המתפרש הוא מקור שמנוסח במדויק. הנחה ראשונה. הנחה שנייה זה שהוא בא להגיד עיקרון כללי ולא דין ספציפי. הוא אומר את העיקרון הכללי דרך דין ספציפי, אבל בעצם המטרה שלו זה להגיד עיקרון כללי. ועכשיו אני אומר, כיוון שאת העיקרון הכללי הוא אומר דרך דין ספציפי, הדין הספציפי לא מסתדר לנו. אז אני עושה אוקימתא כדי שיסתדר. ניתן דוגמה למשל על רבא. רבא כשהוא אומר לי לתת את הגט ביד העבד של האישה, אז האישה מגורשת. ההנחה של הגמרא זה שרבא לא בא לספר לי סיפורים על צורות פתולוגיות למתן גט. זה לא המטרה שלו. המטרה שלו זה להגיד עיקרון כללי, עיקרון שנכון לכל עבד, לא רק עבד ישן, כפות וכל מיני דברים כאלה. נכון לכל עבד, שעבד הוא חצר של אדונו. זה העיקרון שרבא רצה להגיד לנו. עכשיו הגמרא מסיבותיה שלה שנדבר עליהן לא נוטה לנסח כללים. היא לא תגיד עבד הוא חצר של אדונו לכל דבר ועניין. היא מבטאת את זה דרך דין מסוים. למשל שאפשר לקנות בידו של העבד בקניין חצר. אדונו של העבד יכול לקנות בקניין חצר. אבל הוא לא בא לספר לי סיפורים על קניין חצר. הוא בא לספר לי מה היחס בין העבד לבין האדון, שהעבד הוא חצר של האדון. רק מבטאים את זה או מיישמים את זה דרך הדין המסוים הזה של קניית גט. אבל מתוך זה אני אמור להבין שהרעיון שאותו רבא בא להגיד זה שעבד הוא חצר של האדון. זה הכל, למרות שהוא בן אדם בשר ודם, הוא כמו חצר. עכשיו אומרת הגמרא בסדר, הכל טוב, אבל משהו פה לא מסתדר לי, כי לגבי בדיני, בסדר, לגבי עבד שהוא עבד של אדונו אני מבין, אבל לגבי קניינים אתה לא צודק, העבד הוא חצר מהלכת. בדיני קניינים חצר מהלכת לא קונה. אז הדוגמה שבה בחרת כדי להמחיש לי את הרעיון לא עובדת. אז אומר רבא בסדר, אז עבד כפות, מה אתה עושה עניין מכל דבר? אז עבד קשור. עזוב אותי עכשיו מהשטויות שלך, זה לא מעניין. אני לא בא לדבר איתך על דיני קניין בעבדים. אני בא לספר לך משהו שהוא נכון לכל עבד, לא רק לעבד כפות. כל עבד הוא חצר של אדונו. נכון שבדיני קניין לא מספיק שתהיה חצר, צריך שתהיה חצר שלא מהלכת. בסדר, בדיני קניין גם צריך שהעבד יהיה כפות. לא מעניין. אז לכן האוקימתא תמיד באה לסלק בעיה צדדית. היא אף פעם לא נוגעת לעיקרון עצמו שהתחדש במקור המתפרש. זאת הטענה. ובמובן הזה זה לגמרי הגיוני לעבוד כך. אני רוצה בסך הכל להגיד לך שעבד הוא חצר של אדונו. זה הכל, אומר לך שמת ביד של עבד, הקנתה. עכשיו אתה מתחיל להתעקש כן כן, אבל בדיני קניינים הרי צריך חצר לא מהלכת. בסדר, אז העבד הוא כפות, עזוב אותי עכשיו. מה זה מעניין עכשיו? אתה קלוץ קאשעס, זה מה שאתה שואל. אתה לא מבין מה שאני רוצה להגיד לך. אני לא מדבר איתך על דיני קניינים עכשיו, אני מדבר איתך על דיני עבדים, מה היחס בין עבד לאדונו. בסדר? אז יש לזה גם יישום מעשי אם העבד כפות, אבל זה לא הנקודה. היישום המעשי בא להגיד פה רעיון כללי, רעיון מופשט, שעבד הוא חצר של אדונו. לאיזה נפקא מינות? למשל לקניין, למשל אני לא יודע מה, אם יהיה אצלו חמץ אז יכול להיות שהאדון יעבור בבל ייראה. אני יודע מה? הוא חצר של אדונו בכל מיני היבטים. אחד ההיבטים זה קניין. בסדר, אני מיישם את זה או מבטא את זה דרך קניין, דרך דיני קניינים. אבל לא באתי להגיד לך פה דיני קניין. אם יש לך בעיות עם דיני קניין, שים פלסטר ותגיד שהוא כפות. זה לא משנה. לא זה מה שאני בא לספר לך. ואם זה כך, זה השורה התחתונה, אנחנו נגיע לזה שלב שלב, אתם תראו כמה זה הגיוני. אבל אם זה באמת כך, אז זה אומר שהעיקרון הכללי שעבד הוא חצר של אדונו הוא נכון לכל עבד. לכן לא בכדי רבא מדבר סתם על עבד, הוא לא מדבר על עבד כפות. כל עבד הוא חצר של אדונו. לכן אין בעיה עם הניסוח הכללי של רבא, כי האמירה שלו היא באמת אמירה כללית, היא לא אמירה על עבד כפות, היא אמירה על כל עבד. אלא מה שרבא בחר להציג את האמירה הזאת דרך דין מסוים, השלכה הלכתית מסוימת. ההשלכה ההלכתית הזאת דורשת שהעבד יהיה כפות. בסדר, אז כשהוא כפות, לא חשוב. בהקשר של בל ייראה אז גם עבד לא כפות זה ככה. אני לא צריך לדבר איתך על עבד כפות, לדבר איתך על כל עבד. אני כבר כאן כשאני מציג את השורה התחתונה הזאת, אני אראה לכם למה נזקקתי לסוגיית האוקימתא, כי אתם רואים פה בדיוק את התמונה שתיארתי עד עכשיו. אני בא לספר לך רעיון כללי שיש זיקה כלשהי בין עבד לבין אדונו כמו חצר. זיקה מופשטת, זיקת בעלות באיזושהי צורה כמו חצר, זאת אומרת הוא נחשב חצרו של אדונו, שזאת אמירה מאוד כללית ומופשטת. עכשיו יש לה השלכות הלכתיות שונות, למשל שאפשר לקנות בקניין חצר אם מניחים משהו ביד של העבד. זה השלכה הלכתית של הרעיון המופשט. להשלכה ההלכתית הזאת תמיד יש עוד דברים שאתה צריך להוסיף שהעבד יהיה כפות או משהו כזה. בסדר, אבל אבל אבל התורה שבדבר היא בכלל לא השלכה הלכתית. התורה זה לא שהעבד יכול לקנות גט כשאתה שם את זה ביד שלו. התורה זה שעבד הוא חצר של אדונו. זה התורה, זה רעיון מופשט כללי. זה התורה. הביטויים המעשיים של זה זה לבושים שהדבר המופשט הזה לובש בנסיבות שבהן אנחנו חיים. עבדים וקניינים וגט וכל מיני דברים מהסוג הזה. אוקיי? אז אני חושב שתופעת האוקימתא מדגימה את זה בצורה יפהפייה, ואני אנסה להראות את זה עכשיו בצורה יותר יותר מוחשית דרך דוגמאות מדעיות. בוא נתחיל עם כמה דוגמאות מדעיות. נגיד, החוק הראשון של ניוטון, כן במכניקה של ניוטון, זה שגוף שלא פועל עליו כוח נע בתנועה קצובה בקו ישר. נכון, יש במכניקה, בפיזיקה, יש ולוסיטי וספיד. ספיד זה כמה קילומטר לשעה אתה נוסע, ולוסיטי זה וקטור, זאת אומרת כמה באיזו מהירות אתה נוסע ובאיזה כיוון. אוקיי? עכשיו, בהיעדר כוח, מה שנשמר זה לא רק הספיד אלא גם הלוסיטי. זאת אומרת נשמר גם הכיוון וגם המהירות. אוקיי? לכן, גוף שלא פועל עליו כוח נע בתנועה קצובה, זאת אומרת לא משנה את המהירות שלו, בקו ישר, גם לא משנה כיוון. אוקיי? זה חוק שימור… החוק הראשון של ניוטון, חוק האינרציה מה שנקרא. האם מישהו אי פעם ראה גוף כזה? כולל ניוטון בכבודו ובעצמו? ברור שלא. אין ביקום גוף שלא פועל עליו כוח. אין. תמיד יש חיכוך, יש איזה גופים אחרים שמושכים אותו עם מסה, כל מיני… אין ביקום גוף שלא פועל עליו כוח, אין, אין דבר כזה. נכון? אז אז מה זה אומר? מה מה זה המה… איך אני בודק את החוק הזה? מה שאני עושה, אני עושה ניסוי מעבדתי. ותפקידו של ניסוי מעבדתי הוא לא, בניגוד למה שאנשים חושבים, הוא לא לדמות את המציאות, כי בשביל לדמות את המציאות, צא לרחוב, זה הדימוי הכי טוב של המציאות. המציאות עושה את זה יותר טוב ממך. המטרה של המעבדה זה להתנתק מהמציאות. למחוק את המציאות. לייצר מציאות וירטואלית אפלטונית מופשטת שבה אתה מנקה את כל הדברים שמפריעים לך כדי לראות את החוק הכללי בטהרתו. אם אתה רוצה לבדוק האם גוף שלא פועל עליו כוח נע בתנועה קצובה בקו ישר, אם תצא לרחוב לא תצליח לבדוק את החוק הזה, כי אין גוף כזה בשום מקום. גוף תמיד פועל עליו כוח, בכל הקשר. אתה רוצה בכל זאת לבדוק את זה? תבנה איזושהי מעבדה עם כלוב פאראדיי שלא ייכנס לתוכו שדה אלקטרומגנטי, תמסך את כל המסות מסביב שלא יפעלו על הגוף, תוריד את הטמפרטורה לאפס, תדאג שלא יהיה אוויר, שיהיה ואקום, שלא יהיה חיכוך, כל מיני דברים כאלה. ועכשיו תעיף את הגוף במהירות כלשהי ותעקוב אחרי המהירות שלו. אם לא פועל עליו כוח אז אתה תראה שהוא ממשיך לנוע בתנועה קצובה בקו ישר. מה עשיתי כשבניתי את הניסוי המעבדתי הזה? מה שעשיתי זה למחוק את המציאות. לא לדמות את המציאות, הפוך, לנקות את המציאות מכל הבלאגן שמאפיין אותה. במציאות יש חיכוך, במציאות יש גופים אחרים, במציאות יש שדות אלקטרומגנטיים, במציאות יש המון דברים. אני רוצה לבנות עולם אפלטוני, כן עולם מופשט טהור, שבו כל הדברים המכוערים של המציאות לא יפריעו לי לראות את האמת בטהרתה שלא קשורה למציאות. כן? וזה מה שאני עושה כשאני בונה מעבדה. אז למשל, אם אתם רואים נגיד רואים נגיד חוק מסוים, חוק מדעי מסוים, ואתם רוצים לבדוק אותו, לראות האם הוא מתאר נכון את המציאות או לא, אתם חייבים להתנתק מהמציאות. כי אם תבדקו אותו במציאות הוא אף פעם לא עובד. אין. אין חוק ביקום שעובד במציאות. אין חוק טבע שעובד במציאות. עכשיו אנשים חיים בתחושה שגויה שהעובדה הזאת מראה לנו שהחוקים לא מדויקים. החוקים הם קירוב, שטויות. החוקים הם מדויקים בתכלית. עוד פעם, בהנחה שלא טעינו, אבל ברמה העקרונית החוק המדעי הוא מדויק לחלוטין. אלא מה? הוא מדויק לחלוטין כאשר הוא עוסק בעולם אפלטוני, בעולם מופשט שבו יש רק גוף אחד ואין אף גוף אחר ולא חיכוך ולא ולא טמפרטורה ולא כל מיני דברים אחרים. שמה הוא מדויק לגמרי. מה קורה אצלנו? אצלנו הוא גם מדויק לגמרי, רק יש עוד חוקים מדויקים לגמרי שגם הם פועלים פה. עכשיו התוצאה שבה אנחנו צופים זה תוצאת ההשפעה של כל החוקים האלה וכל התופעות האלה ביחד כי במציאות אי אפשר לבודד אספקט אחד מכל שאר… החוק מדויק לגמרי. אלא שיש עוד חוקים מדויקים לגמרי שהם כולם שולחים את ידיהם אל המציאות הזאת. ולכן התוצאה היא תוצאה של שילוב של כולם. אז כשאני רוצה באמת לעשות עבודה מדעית, אז במישור הפרקטי או לפני המישור הפרקטי, במישור התיאורטי, אני צריך לקחת את התופעות שיש לי במציאות, לנסות ולזקק מתוכם היבטים טהורים. אוקיי? יש פה גרביטציה, יש פה שדה אלקטרומגנטי, יש פה חיכוך, וטמפרטורה. בוא נדון בכל אחד מהם לחוד. מה קורה כשיש רק חיכוך? מה קורה כשיש רק טמפרטורה? מה קורה כשיש רק שדה אלקטרומגנטי? אוקיי? איך אני חושב על זה? אני בונה עולם אפלטוני, בסדר? שבו יש רק את הטמפרטורה היא אפס, אין אוויר, אין שדות אלקטרומגנטיים, ויש גוף אחד שמשפיע על הגוף שלי. בסדר? ואז אני בודק את הכוח הגרוויטציוני, האם הוא ניוטון צדק שזה מכפלת המסה חלקי ריבוע המרחק. כן? זה החוק חוק הגרוויטציה של ניוטון. אז אני יכול לבדוק את זה בעולם האפלטוני ההוא. אבל איך מגיעים לעולם האפלטוני? אני לא אל על יש לו טיסות לשם. זאת אומרת, איך אני מגיע לעולם הזה? אני בונה מעבדה בעולם שלנו שתפקידה של המעבדה לדמות ככל האפשר עולם שלא קיים, עולם אפלטוני, עולם שבו יש רק גרביטציה של גוף אחד, אין שדה אלקטרומגנטי, אין חיכוך, אין טמפרטורה, אין שום דבר אחר. אוקיי? זה תפקידה של המעבדה, לנסות ולייצר את העולם האפלטוני שעליו חשבתי כשניסחתי את החוק בתוך העולם המעשי שלנו. ולכן זאת אמנות גדולה וזה לא פשוט, וזה אף פעם לא לגמרי נכון. תמיד יש קצת חיכוך וקצת טמפרטורה וקצת לא הצלחת למסך את השדה האלקטרומגנטי. יש הפרעות קטנות. אתה מנסה ליצור מצב שההפרעות האלה הן מספיק קטנות ביחס לדבר העיקרי שאותו אתה מודד, כך שתוכל להניח שמה שאתה רואה פה זה באמת תוצאה של החוק התיאורטי, של החוק שאותו אתה רוצה למדוד. כן, נכון, בדיוק. אז לכן המעבדה, תפקידה בעצם לנסות ולברוא בתוך העולם המעשי שלנו איזושהי פלנטה אפלטונית, איזשהו אזור אפלטוני שבו אני יכול לנסות ולבדוק איזשהו חוק מופשט כזה שעוסק בעולמות אפלטוניים. אוקיי? ולכן חוקים מדעיים אפשר לראות רק במעבדה, אי אפשר לראות בחיים. בחיים זה תמיד ערבוב של המון המון השפעות. וכדי להבין את ההשפעות האלה, התפקיד של מדען זה לבודד את ההשפעות האלה כל אחת לחוד, לנסות לאתר איזה השפעות יש כאן, לשים כל אחת לחוד, לקבוע לגביה איזה שהוא חוק שעוסק רק בה. חוק שאף פעם לא נראה אותו בחיים. כל חוק כזה יימדד בעולם אפלטוני משלו. חוק הגרביטציה יימדד בעולם שבו אין חיכוך, אין שדה אלקטרומגנטי, אין טמפרטורה. חוק החוקים של חיכוך יפעלו במקום שבו אין גרביטציה, אין שדה אלקטרומגנטי, אין טמפרטורה. החוק של הטמפרטורה במקום שבו אין שדה אלקטרומגנטי, אין גרביטציה, אין שום דבר אחר, רק טמפרטורה. כל חוק כזה יש לו עולם אפלטוני שהוא מדבר עליו ושם אפשר לראות, כביכול שם אפשר לראות אותו. כל עולם אפלטוני כזה, אם אנחנו רוצים אבל באמת למדוד, אז אין לנו דרך להגיע לעולם האפלטוני, אנחנו בונים מעבדה. מעבדה אחת תנסה לדמות את העולם האפלטוני הראשון, שם תהיה רק גרביטציה ושום דבר אחר. מעבדה שנייה תהיה רק חיכוך ושום דבר אחר. מעבדה שלישית תהיה רק שדה אלקטרומגנטי ושום דבר אחר. אחרי שנבין כל חוק כזה לחוד ונאשר את מה שחשבנו שקורה בעולם האפלטוני, עכשיו ניקח את כל החוקים האלה שאנחנו השתכנענו שהם נכונים וננסה לראות מה קורה כשכולם ביחד מתקבצים לתוך המציאות המכוערת שלנו. כן, זה כמו שאומרים תמיד שבית חולים היה יכול להיות מושלם אילולא היו שם חולים, החולים רק מפריעים. או אוניברסיטה הייתה יכולה להיות מושלמת אם לא היו סטודנטים, הסטודנטים רק מפריעים. גם בעולם שלנו, העולם רק מפריע. ואם היו לנו עולמות אפלטוניים הכל היה יכול להיות מושלם, החוקים היו עובדים, הכל היה נהדר. הבעיה שלנו זה שהעולם שלנו הוא מכוער. הוא לא אפלטוני. עולם מעורבב שהכל פה בא ביחד ואתה לא יכול לבודד פרמטרים ובלגן שלם. אוקיי. בסדר, אבל זה העולם שלנו, והדרך לנסות ולהבין אותו זה לבודד פרמטרים, ללכת לעולמות אפלטוניים, לבדוק אותם שמה. אחרי שגמרתי, ניסחתי את כל החוקים האלה, לחזור חזרה לבלילה המכוערת שנקראת העולם שלנו ולנסות ולהבין מה קורה כשכל החוקים האלה מתערבבים ביחד וכל אחד מושך את המציאות לכיוון שלו. ויש איזשהו סיכוי לנסות ולהבין את זה. כן, ישחקו הנערים לפנינו, בדיוק. ובתקווה שנצליח לעשות את זה, וזה בדרך כלל בעיה מאוד מסובכת, לשלב את כל החוקים האלה ולהבין מה קורה כשהם כולם פועלים ביחד, ויכול להיות שאחד מהם עושה אינטראקציה עם השני ואז זה כבר בעיות לא ליניאריות וכל מיני דברים כאלה, זה סופר מסובך. אנחנו יודעים כל פיזיקאי יודע שכשאתה רוצה להבין איך פועל חמור, אתה מתחיל עם חמור נקודתי. חמור שאין לו נפח, אין לו צורה, אין לו כלום, יש לו מסה מסוימת בנקודת מרחב אחת. מישהו פעם ראה חמור כזה? עוד לא. עוד לא. נכון? אז למה זה טוב להתחיל מחמור נקודתי? כי אם תבין איך פועל חמור נקודתי, תוכל לנסות ולהבין מה קורה עם חמור אמיתי, שיש לו גם ביולוגיה ויש לו גם צורה ויש לו גם המון דברים. אוקיי, בוא נתחיל מחמור נקודתי. אני יכול לנסות ולראות קווים שתלויים רק בהיותו של החמור עצם בעל מסה. זהו. אחרי זה מוסיף, אבל חוץ מהמסה יש לו גם צורה, יש לו גם טמפרטורה, יש לו גם פיזיולוגיה, יש לו גם המון דברים. אז בשביל זה תבוא הפיזיולוגיה, תבוא הטרמודינמיקה, תבוא כל מיני דברים כאלה, עד שנצליח להבין מה עושה חמור באמת. חמור ככל שיותר טיפש כך יותר קשה להבין מה הוא עושה. נכון? יצורים אינטליגנטיים קל להבין מה הם עושים כי יש לך הסבר הגיוני למה שהם עושים. יצורים מטופשים אתה לא יכול להבין מה הם עושים. ככל שהם יותר מטופשים אתה צריך להיות חכם יותר גדול כדי להבין איך העסק הזה בכל זאת עובד. מה? כן, אתה גם לא יכול לשאול אותם, כי אם היית שואל אותו הוא היה יודע, הוא לא היה יודע לענות לך. אז הנקודה היא בקיצור שכדי להבין את העולם שלנו זה דורש רצוא ושוב. אנחנו עושים הפשטות, הולכים לעולמות הפלטוניים, מבינים מה החוק אומר בעולם הפלטוני, מחזירים אותו חזרה לפה או דרך מעבדות, לא משנה. אחרי שגמרתי את כל זה אני מחזיר אותו חזרה למציאות עצמה ומנסה לראות מה קורה עם כל החוקים האלה. אני אביא לכם דוגמה מאזור שהוא לא מדע הטבע, לא פיזיקה. נגיד כן אחותי שלמדה פה גם קרימינולוגיה בין היתר, אז היא סיפרה לי שיש כמה תיאורים מעניינים שהיא סיפרה לי למשל שכל קורס שם כמעט נפתח בניסיון להגדיר מהו מדע. אמרתי לה לא יודע, אני לומד פיזיקה ובשום קורס לא הקדישו דקה אפילו כדי להגדיר מה זה מדע. כן אז זה כמו שהרב מידן אמר פעם שהוא מכיר 22 הסברים למה קוראים מגילת רות בשבועות. אבל רק הסבר אחד למה קוראים מגילת אסתר בפורים. כשהקשר הוא מובן מאליו יש הסבר אחד. כשאתה לא יודע להגיד מה הקשר אז יש לך 22 הסברים. אז גם שם, מלא הסברים למה גם קרימינולוגיה היא מדע כי ברור שהיא לא. בפיזיקה אף אחד לא עוסק בזה. בכל מקרה, אז עוד דבר שהיא סיפרה לי שמה שתמיד כשאחד המרצים מרצות היה מנסה להביא דוגמה נגיד לחוק בתחום שלו, אז אומר בוא ניקח לדוגמה את החוק ואז הוא היה חושב רגע, תסכול ותוקפנות נגיד. ותמיד היה תסכול ותוקפנות. הוא היה חושב כאילו סורק במוחו את מאות החוקים שהוא אומר בוא נגיד תסכול ותוקפנות. משום מה כולם בחרו את תסכול ותוקפנות כי זה החוק היחידי שיש שם. אוקיי. אז יש חוק של קשר בין תסכול ותוקפנות. בסדר? עכשיו איך בודקים את זה? זה לא מדע הטבע זה כבר מדעי האדם נכון? פסיכולוגיה. עכשיו בוא ננסה לראות איך בודקים את היחס בין תסכול ותוקפנות. אם תראו עכשיו בעולם שלנו לא תוכלו לבדוק את זה. יכול להיות בן אדם שמגיב בתוקפנות לא בגלל תסכול אלא בגלל דברים אחרים. כעס, עצבים, דברים אחרים לא יודע מה. סתם חוסר יכולת לעשות סובלימציה. כל מיני דברים. יכול להיות בן אדם שיהיה מתוסכל ולא יגיב בתוקפנות. כי הוא מחונך, כי הוא יודע להתאפק, כי הוא לא משנה כל מיני דברים כאלה נכון? אז לא תמצאו בעולם שלנו קשר ישיר בין תסכול לתוקפנות. אין זה בפועל זה לא יקרה. אז מה מה אתה אמור לעשות? כיוון שאתה בהיגיון אתה מבין שצריך להיות קשר ביניהם, אתה אומר בוא נבנה עולם אפלטוני שבו יש אדם שהוא מתוסכל אין לו חינוך אין הפרעות חברתיות אין שום השפעה אחרת רק התסכול. הוא יגיב בתוקפנות. זה בעצם מה שאומר החוק שקובע קשר בין תסכול ותוקפנות. אבל בעולם שלנו חוץ מהתסכול יש עוד המון דברים. יש רתייה חברתית, יש חינוך, יש המון דברים. מוסר, הרבה דברים. אוקיי. לכן בעולם שלנו זה לא באמת יתקיים הקשר בין תסכול ותוקפנות. אולי תהיה קורלציה אבל זה לא יהיה קשר מיידי. אז מה זה אומר בעצם שהחוק הזה הוא לא נכון? החוק הזה נכון לגמרי ב-100 אחוז מדויק לגמרי. אלא מה שיש עוד חוקים נכונים. חוץ מהיחס בין תסכול ותוקפנות שזה חוק אחד יש גם את החוק שאומר שאם הבן אדם הוא אדם מוסרי אז הוא לא מיד מגיב באלימות גם אם הוא מתוסכל. הוא מתאפק, הוא מתגבר. גם זה חוק. יש עוד הרבה חוקים. אם אתה נמצא בחברה אתה לא מעז לעשות דברים שאתה עושה לבד. גם זה חוק. גם זה חוק. וכל חוק פסיכולוגי כזה, אני אולי יכול להציע להם, חוץ מתסכול ותוקפנות, הנה יש עוד חוקים. אבל אני אומר, כל חוק פסיכולוגי כזה בעצם עושה בעולם אפלטוני מופשט של בני אדם חמון נקודתי, כן? של בן אדם שיש לו רק תסכול ואין לו שום היבט אחר בנפש. אין בן אדם כזה, אבל בסדר, זה חמון נקודתי. אוקיי, אז כל כל חוק כזה נבדק בעולם אפלטוני משלו. ועכשיו כשאני אצא לראות את העולם שלנו, אני צריך לאסוף את כל החוקים שצברתי ביחד ואיכשהו לנסות ולפענח מתוך הבליל הזה אז מה קורה בעולם שלנו. לפעמים התסכול יגבר, לפעמים החינוך יגבר, לפעמים הרתעה חברתית תגבר, אולי אני יכול לקבוע כללים מתי זה גובר ומתי זהו, עד כמה, בסדר, זה כבר איך אני מסתדר עם כל החוקים האלה. זאת אומרת בקיצור למשל, כשאומרים שפסיכולוגיה זה לא מדע מדויק. זאת טעות. זה מדע מדויק לחלוטין. זה מדע מדויק לחלוטין, אלא מה? המדע המדויק הזה עוסק בעולם אפלטוני. בעולם שבו יש אדם פשוט נורא שיש לו רק אספקט אחד באישיות, ושמה זה מדויק לגמרי. בהנחה, לא משנה, יכול להיות שיש חוקים לא נכונים, אבל עקרונית אם נגיע לחוק הנכון זה חוק מדויק לגמרי. למה הוא לא פועל פה? לא כי הוא לא מדויק, אלא כי יש חוקים אחרים שגם הם פועלים פה. זה תוצאה של המון דברים. יש דוגמה שרבי אלחנן וסרמן הביא פעם, כן, בספרות הפולמוס שלו נגד הציונות, אבל לא משנה, הדוגמה היא דוגמה נכונה. הוא דיבר שם על הגמרא אומרת שהמבדיל על הכוס הויין לו בנים זכרים. אוקיי? עכשיו, אני מכיר כמה אנשים שהקפידו על הבדלה בכוס ואין להם בנים זכרים. החפץ חיים למשל, לא היו לו בנים בכלל. אז מה, איך הגמרא אומרת שהמבדיל על הכוס הויין לו בנים זכרים? זאת אומרת, מה? אז טוב, תגידו זה גמרא טעתה. נכון? יכול לקרות. גם זה יכול לקרות, זה נכון. אבל רבי אלחנן וסרמן לא הניח כך. ומה שהוא אמר זה שהחוק הזה שהמבדיל על הכוס הויין לו בנים זכרים הוא חוק מדויק לחלוטין. אבל, יש עוד שיקולים. יש עוד חוקים. למשל אם הבן אדם הזה היה לא היה זהיר בנדרים. זה הגמרא אומרת בעוון נדרים בניו של אדם מתים. עכשיו, מה הטעם לתת לו בנים זכרים בשביל ההבדלה על הכוס ואחרי זה להרוג אותם בגלל שהוא לא זהיר בנדרים? אז לא נותנים לו את הבנים. בסדר? עכשיו מה, ההמשך הוא שלי, לא של רבי אלחנן, אבל זה הרעיון. זאת אומרת מה זה אומר? זה אומר שאתה יכול להתייחס לחוק הזה, נגיד שחז"ל ידעו, לא משנה כרגע אני מפקפק בזה, אבל גם אם הם ידעו וזה חוק מדויק לחלוטין, הוא לא יעבוד במציאות. הוא לא יעבוד במציאות כי יש פשוט עוד שיקולים, לא כי השיקול הזה לא נכון. השיקול הזה כן נכון. מי שיש לו יותר כוח ינצח בכל מאבק, אני מודיע לכם. אבל אם השני הוא מאוד חכם, יכול להיות שהוא ינצח את הבריון הטיפש. בסדר? אני מדבר על מצב שבו הם שווים בחוכמה ורק יש הבדל בכוח. ראיתם שעשיתי אוקימתא? אני מדבר ששני בני אדם שווים בחוכמה, אבל יש ביניהם הבדל בכוח. אין בני אדם כאלה. מה, אתם מכירים בני אדם שהם בדיוק שווים בחוכמה? זה לא קורה. בסדר, אבל האם זה חסר ערך מה שעשיתי פה? ממש לא. ככה מבינים את העולם. אתה רוצה להבין מה משפיע על מאבקים כאלה, אז תבודד. יש פרמטר של אינטליגנציה שמשפיע, יש פרמטר של כוח שמשפיע, יש פרמטר של ערמומיות, לא משנה, כל מיני דברים כאלה, כל אחד מהם משפיע. רק בסוף בסוף כיוון שכולם ביחד משחקים על המגרש, אז אתה לא יכול לדעת מה תהיה התוצאה בצורה ברורה או דטרמיניסטית. אוקיי? אבל זה לא אומר שהחוקים לא נכונים, הם נכונים לגמרי. אתם מבינים? זאת אומרת יש בקיצור המדע לא עוסק בעולם שלנו. אמירה שיכולה להישמע מפתיעה. המדע לא עוסק בעולם שלנו. הוא לא יכול לעסוק בעולם שלנו. המדע עוסק בעולמות לא קיימים. בעולמות אפלטוניים מופשטים שאנחנו יוצרים אותם בדמיוננו. זה עיסוקו של המדע. אחרי זה כשאתה רוצה ליישם את זה לפה, כיוון שאנשי מדע הם מומחים בחוקים האלה, הם גם מנסים לטפל במציאות פה באמצעיהם המוגבלים. לפעמים מצליחים ולפעמים פחות. אבל זה כבר באמת הייתי אומר יותר טכנולוגיה מאשר מדע. זאת אומרת זה כבר ליישם את החוקים המדעיים. אוקיי? אתה יוצא מהנחה שיש חוקים, מה לגבי המקום של המקריות? לא לא, אני מתעלם כרגע. ברור שיכולה להיות גם מקריות, אני לא נכנס כרגע לפילוסופיה של המדע. הבאתי את זה רק כדוגמה להמחיש את הלוגיקה של העניין. אוקיי? אני אחזור עוד מעט לאוקימתות, אבל אני עדיין רוצה להישאר פה בהקשר שלנו. בואו נסתכל רגע על תהליך ההכללה המדעית. אוקיי? כל זה יחזור לתורה, זאת אומרת זה אותו דבר בדיוק, לכן אבל קל לי להסביר את זה שמה. רוצה לשקר ירחיק עדותו. רוצה לשכנע ירחיק עדותו. בואו נסתכל רגע על המושג. בוא נסתכל רגע על המושג הכללה, כן? בתורת האינפורמציה אז מודדים כמה אינפורמציה יש במשפט או בטענה. למשל, דוד בן גוריון הוא ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. זאת טענה, אוקיי? עכשיו, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל זה מכתם, לא יודע איך לקרוא לו או מושג עמוס במידע, נכון? עמוס במידע, כשהוא היה ראש, כשהוא היה ראש לממשלה, לא סתם ראש. כשהיה ראש ממשלה ראשון, לא רק סתם ראש ממשלה, והראשון של מדינת ישראל, לא של מדינה אחרת. יש פה הרבה מידע, נכון? מה קורה אם אני מוותר על חלק מהמידע? נגיד אני אומר ראש הממשלה הראשון של מדינה בלי להגיד ישראל. אז המידע שנתתי ירד, נכון? פחת. כמה אנשים מתאימים לתיאור החדש? יותר. אקספוננציאלית או משהו כזה, אבל יותר, נכון? לא כולם. כל מי שהיה ראש ממשלה ראשון של מדינה, לא כל כך הרבה אנשים, אבל יותר, נכון? עכשיו אני אוריד עוד משהו, ראש הממשלה הראשון, נקודה. כבר לא של מדינה ולא של ישראל. המידע ירד, כמות המידע ירדה, נכון? כמות האנשים שמתאימים לתיאור הזה עלתה, גדלה, נכון? זאת אומרת ככל שאני מוריד מידע אני בעצם עושה הכללה. הטענה שאני אומר נכונה לכל ראשי הממשלה שיש, לא רק לראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. אז עשיתי הכללה, נכון? בשביל לעשות הכללה אני צריך לוותר על מידע. ככל שיש יותר מידע אני עוסק בדבר יותר מצומצם, יותר מפורט, יותר פרטי. ככל שאני מוריד מידע אני עובר למשהו יותר כללי. זאת אומרת תהליך ההכללה הוא בעצם תמיד תהליך של הפשטה. הפשטה פירושו אני מפשיט חלק מהלבושים. עכשיו הוא ראש ממשלה ראשון של מדינה, לא של ישראל, אז הפשטתי לבוש אחד. ראש ממשלה ראשון, לא של מדינה ולא של ישראל, הפשטתי עוד לבוש. ככל שאני עושה יותר הפשטה אני נמצא ברמה יותר גבוהה של הכללה. כשאני נמצא ברמה יותר גבוהה של הכללה, מה שאני מתאר נכון לקבוצה יותר גדולה של אובייקטים. נכון? אז שימו לב, זה תהליך שאומר אם אתה מוותר על מידע אתה מרחיב את הקבוצה עליה אתה מדבר. המידע כפול היקף הקבוצה זה קבוע. אם אתה מקטין את זה אתה יכול להגדיל את זה, אתה מקטין את ההוא אתה יכול להגדיל את זה, אחד על חשבון השני. יש טרייד-אוף בין מידע לבין היקף. אוקיי? זה תורת האינפורמציה. עכשיו מה זה בעצם אומר? שכאשר המדע עושה הכללה, נגיד אני רואה את הטלפון הזה, עוזב אותו, הוא נופל לקרקע. למה הוא נופל לקרקע? כל מה שאני יכול להגיד זה שטלפון של מיקי אברהם, צבע שחור, עשוי מפלסטיק, ביום זה, ברגע זה, במקום זה וזה, עזבו אותו הוא נפל לקרקע. זה מה שראיתי בעיניים, נכון? עכשיו אם אני אגיד שזה קורה לטלפון של כל אדם או לכל טלפון, אני אצטרך להוריד קצת מידע, נכון? זה טלפון, כבר לא פלסטיק, לא שחור, לא של מיקי אברהם, לא דווקא פה, רואים כמה מידע ויתרתי. אוקיי? ויתרתי על המון מידע אבל כך עשיתי הכללה, עכשיו זה נכון לכל טלפון. אבל בוא נפשיט עוד יותר, בוא נגיד שזה כבר לא טלפון בכלל, אולי כל מכשיר אלקטרוני שתעזוב אותו הוא ייפול לקרקע. אחרי זה אני אגיד, עזוב, כל מכשיר בלי אלקטרוני. אחרי זה אני אומר עזוב מכשיר, כל אובייקט בעל מסה. לא כל אובייקט, אבל כל אובייקט בעל מסה. רואים כמה הכללות עשיתי עד שהגעתי לחוק הגרביטציה? שכל דבר בעל מסה נופל לכדור הארץ. מה ראיתי בעיניי? מה שראיתי בעיניי זה גופים מאוד קונקרטיים. אף פעם לא ראיתי עצם שהתכונה היחידה שיש לו זה שהוא בעל מסה. לכל עצם בעל מסה יש צורה, יש חומר שממנו הוא עשוי, יש לו אולי בעלים, יש לו מיקום, יש לו המון המון דברים, נכון? הטענה של חוק הגרביטציה היא שכל הפרמטרים האלה הם לא רלוונטיים, בוא נוותר עליהם, נעשה הפשטה. ברגע שאנחנו עושים הפשטה אנחנו מקבלים תוצאה שהיא הכללה. זה כבר לא נכון רק לטלפון המסוים הזה ברגע הזה במקום הזה, זה נכון לכל גוף בעל מסה, הרבה יותר עצמים. למה? כי הפשטתי המון המון מידע מהמשפט שבו חזיתי באופן ישיר שזה הטלפון הזה שנפל לקרקע. אוקיי? זאת אומרת תהליך ההכללה המדעי תמיד, תמיד, זה המשמעות של הכללה, נעשה על ידי הפשטה. הפשטה כפשוטו, אנחנו בדרך כלל חושבים הפשטה זה לעבור למשהו מופשט. זה נכון, אבל למה זה נקרא הפשטה? כי אנחנו פושטים דברים. אנחנו פושטים עוד ועוד פריטי מידע, עוד ועוד מאפיינים. כשאני מדבר על חומר היולי זה חומר בלי צורה, בלי מאפיינים, אז עשיתי הפשטה, הפשטתי. זאת אומרת ההכללה וההיוליזציה או ההפשטה זה אותו תהליך. בשביל להכליל אתה צריך לעשות הפשטה, וכל הפשטה עושה הכללה. למה חשוב להבין את זה? כי זה בעצם אומר העצמים בעולם שלנו הם כולם עצמים קונקרטיים, הם לא מופשטים בשום צורה. נכון? זה או טלפון כזה, או התיק ההוא, המחשב הזה, או הדף נייר ההוא, שולחן, מזגן, זה עצמים מאוד קונקרטיים שלכל אחד יש המון המון המון תכונות. איך אני יכול לקבוע שיש חוק כללי שנחל על כל העצמים בעלי המסה? לא משנה כרגע אם הם שחורים, לבנים, פלסטיק, למי שייך, איפה זה ומה זה, כל העצמים בעלי המסה נופלים לכדור הארץ. איך אני יכול לקבוע? זה הרי נוגע להמון המון סוגי עצמים, וכל עצם שאני אבדוק אותו אני תמיד אוכל להגיד טוב אולי הוא נפל לכדור הארץ כי הוא עשוי מפלסטיק או כי הוא אלקטרוני, לא יודע שזה נכון לכל העצמים בעלי המסה. אז אני אבדוק עוד אחד, אבל זה לא משנה כמה עצמים שלא תבדקו עדיין יהיה איזשהו מכנה משותף יותר קטן מאשר היותם בעלי מסה. אני פשוט עושה איזשהו ניחוש מסוים ואני אומר תראה בעולם האפלטוני שעליו אני חושב זה עולם של גופים שיש להם תכונה אחת ויחידה, יש להם מסה, זה הכל. הם לא מכשירים אלקטרוניים ולא לא מכשירים אלקטרוניים, הם לא כלום, כל מה שיש להם זה היותם בעלי מסה, זהו, אין להם, כן חומר נקודתי, אין להם שום דבר אחר. אני ממציא עולם ורק כך אני יכול להמציא תיאוריה. בסדר? זאת אומרת אתם רואים שברגע שהמדע עוסק בהכללות זה עצמו אומר שהוא לא עוסק בעולם שלנו אלא בעולם האפלטוני. כי הכללה פירושו לעסוק בעצמים מופשטים, זה נקרא הכללה. לכן זה פשוט זווית אחרת לראות את מה שאמרתי קודם, כאשר מדע עוסק בהכללות והוא תמיד עוסק בהכללות, מדע לא עוסק בשאלה מה זה יעשה ברגע מסוים, מדע קובע איזשהו עיקרון כללי, זה מטרתו של המדע לקבוע את העיקרון הכללי. אוקיי? והוא קובע את העיקרון הכללי הזה זה אומר שבעצם העצמים שעליהם הוא מדבר הם בכלל לא עצמים מהעולם שלנו, ישנם עצמים מופשטים כאלה שיש להם רק מסה. מתמטיקה עוד יותר? מה? מתמטיקה עוד יותר. כן, במתמטיקה זה אפילו לא עצמים אלא מושגים מופשטים. מעל? לא לא, זה אפשר לדון בזה, אבל האפלטוניות מתמטית זה ענף של האפלטוניות באופן כללי, יש מי שמאמין בקיומם של אידיאות אפלטוניות אז בעולם המתמטי זה נקרא אפלטוניזם מתמטי. אוקיי, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. בכל אופן אז מה שאני מנסה להראות פה זה שכאשר אתה עוסק בהכללות ולהבין את העולם תמיד אני צריך לעסוק בהכללות. מה זה להבין? כשאני רואה את התופעה הזאת להבין אותה פירושו לשים אותה בתוך קונטקסט רחב יותר, להבין שהטלפון הזה נפל לא כי הוא טלפון אלא כי הוא בעל מסה, כל העצמים בעלי המסה נופלים. זה נקרא להבין תופעה, לתלות אותה באיזשהי תופעה רחבה יותר, חוק כללי יותר. אוקיי? אז הבנה פירושה תמיד הכללה, הכללה פירושה הפשטה, הפשטה פירושה שאתה בעצם בכלל לא עוסק בטלפונים, אתה לא עוסק בכלל בשום אובייקט שקיים בעולם שלנו, אתה עוסק באיזשהו עולם מופשט עם אובייקטים מופשטים שמסתובבים בו. הוא לא עוסק בנפילה? מה? הוא לא עוסק בנפילה במקרה הזה? לא, במקרה הזה אני כן עוסק בנפילה שגוף בעל מסה נופל לכדור הארץ. אולי אם יש אוויר אז הוא לא נופל. נכון, אז אני אגיד שפועל עליו כוח אבל יש כוח אחר שמאזן אותו ולכן הוא לא נופל. הניסוח היותר מדויק של חוק הגרוויטציה הוא שגוף בעל מסה פועל עליו כוח, לא שהוא נופל, וזה נכון תמיד. אז לפעמים יש כוח אחר שמאזן ולכן הוא לא נופל. בסדר, ניסחתי פה ניסוח רק לצורך הדיון, אתה צודק שבעצם הייתי צריך להגיד שפועל עליו כוח לא שהוא נופל. בכל אופן אז זה הנקודה שרציתי להדגיש פה שבעצם זה לא במקרה שהמדע לא עוסק בעולם שלנו, הוא לא יכול לעסוק בעולם שלנו, הוא לא מתיימר לעסוק בעולם שלנו כיוון שכשאתה מתיימר להבין משהו זה תמיד לעבור לעולם מושגים מופשט. אוקיי? עכשיו יש בהקשר הזה יש, אני אעיר עוד הערה. המעבר הזה הוא מעבר לא טריוויאלי ברמה הפילוסופית וכל זה יסייע אחרי זה גם ללימוד תורה, כל פרט שאני אומר עכשיו זה אותו דבר. המעבר הזה הוא מעבר לא טריוויאלי, המעבר של ההפשטה וההכללה. למה? כי אתה באמת צריך להחליט מהי התכונה של הטלפון שבגללה הוא נפל. אולי זה באמת בגלל שהוא שחור או בגלל שעשוי מפלסטיק? איך אתה יודע שזה היותו בעל מסה? תגיד טוב אני אבדוק גם את זה ואני אראה, זה גם שחור, אקח משהו, את הדף נייר הזה, בסדר? יש עליו כתיבה שחורה, אולי זה מספיק? בקיצור לא תצאו מזה. אין דרך לקחת אוסף של ניסויים ולהגיע מהם לתיאוריה, אין דרך, זה משפט במתמטיקה, אין דרך. יש תמיד אינסוף תיאוריות כלליות שיסבירו כל סט. בדיד, אפילו לא סופי. כל סט בדיד של ניסיונות. אנחנו אף פעם לא בסט אינסופי של ניסיונות. גדול ככל שיהיה. אז איך אנחנו יודעים מה באמת הפרמטר המשפיע? הפרמטר הרלוונטי? יש לנו איזה חוש ריח כזה. נכון? איזה אינטואיציה כזאת שאומרת פה נראה לי שהצבע לא משחק תפקיד, לא יכול להיות. וגם לא החומר, שזה פלסטיק או לא פלסטיק. זה כנראה אותו בעל מסה. עכשיו אחרי זה אני בודק את זה כי אולי טעיתי אבל יש לי איזושהו האינטואיציה נותנת לי קריאת כיוון. היא אומרת לי לאיפה ללכת. שימו לב זה דבר שמטריד פילוסופים של המדע ושל ההיסטוריה בכל מיני זוויות. אני אביא לכם דוגמה. יש ספר שנקרא "מה היא היסטוריה?" של היסטוריון בשם קאר. היסטוריון בריטי בשם קאר, תחילת המאה ה-20 נדמה לי. והוא שואל מה זה היסטוריה, מנסה להבין את דרך עבודתו של היסטוריון. אז הוא אומר תראו, יש פה איזשהו פרדוקס. מה הפרדוקס? תחשבו נגיד שאתם חושבים על קרב ווטרלו של נפוליאון. אוקיי? שהוא ניגף שם בפני וולינגטון הבריטי ובליכר הפרוסי. אוקיי? עכשיו אתה שואל את עצמך למה הוא ניגף. למה הם ניצחו והוא הפסיד. ונגיד שאתה לא יודע כלום על צבא ועל מלחמה וכלום, אתה טבולה ראסה. אתה מגיע עכשיו ומתחיל לבנות את התורה הצבאית שלך, את ההבנה הצבאית שלך. אתה לא יודע כלום. נניח לצורך הדיון. התחלת המחקר הצבאי. אוקיי? אז אני מנסה להבין מה קרה שם, מה משפיע על ניצחון. עכשיו, אז התיאוריה הבייקונית, כן, הנאיביות הבייקונית אומרת, אתה אוסף עובדות ומהעובדות אתה מכליל ואתה יוצר חוק טבע. אבל זה שטויות. למה? כך הרבה חושבים היום אבל זה עדיין שטויות. למה? שטויות ישנות, אבל זה עדיין שטויות. למה? בגלל שאתה לא יודע איזה עובדות לאסוף. אולי שמה של אמא של השליש של הגדוד הרביעי משמאל. אולי זה מה שקובע מי ניצח? או מה הגובה הממוצע של חיילי המרגמות. או לא יודע מה. אתם מבינים שיש אינסוף נתונים. עכשיו אם אתה לא יודע שום דבר על התיאוריה, אתה צריך להתחיל לאסוף נתונים ומהם לבנות את התיאוריה, לא תגיע לשום מקום. יש אינסוף נתונים. אז מה? איך אתה יודע איזה נתונים רלוונטיים ואיזה לא? לפי התיאוריה. אם התיאוריה היא שכוח יכול להשפיע, אז אתה בודק כמה הם עבדו על כושר גופני או על כוח או משהו כזה, זה פרמטר רלוונטי. אם אתה מבין שאיכות הציוד או הנשק הצבאי היא משפיעה, אז אתה בודק למי היה נשק באיכות יותר גבוהה. אז אתם מבינים שאני בעצם יודע כבר את התיאוריה, מה משפיע על ניצחון במלחמה, ורק אז אני יכול לאסוף את העובדות. אבל השאלה איך אני יודע את התיאוריה אם אני עוד לא אספתי עובדות? אני צריך בשביל לאסוף את העובדות, אני צריך לדעת את התיאוריה. אז בקיצור אני צריך את העובדות בשביל לדעת את התיאוריה ואני צריך את התיאוריה כדי לדעת איזה עובדות לאסוף. אז הסיפור הזה לא מתחיל. איך העסק הזה עובד? עכשיו באותה צורה בדיוק יש פילוסוף של המדע בשם קרל המפל. שבאוניברסיטה הפתוחה בפילוסופיה של המדע שם מצרפים את הספרון שלו. והוא מתאר מקרה של רופא יהודי בוינה, הונגרי אבל בוינה, האוסטרו-הונגרי, שהיה ראש מחלקת יולדות. והיו בבית חולים שם שתי מחלקות של יולדות. במחלקה שלו הייתה תמותה גבוהה מקדחת יולדות יותר מאשר במחלקה השנייה, משמעותית יותר. והם ניסו להבין למה. מה יש במחלקה הזאת שגורם לתמותת היולדות. עכשיו לא היה להם שום רעיון מה גורם. אתם רואים את ההקבלה לקאר, כן? זה אותו דבר בדיוק. פשוט בתחומים שונים הם לא יודעים אחד מהשני והם פשוט אומרים את אותו דבר. אפרופו הזן אגב, שזירת פרחים ויריית חץ, אתה יכול להגיד את אותו דבר בתחומים שונים לגמרי. זה לא… אז הוא אומר ככה. אז הוא מתאר שמה מה קרה. אז הם ניסו לבדוק את כיוון החלונות. אולי נשנה את כיוון החלונות, יכול להיות שזה ישפיע. אבל זה לא משפיע. אולי מאיפה נכנס הכומר למחלקה או מה הגובה הצליל של הפעמון של הכומר. אתם בירייה באפילה. אין לכם מושג איזה עובדות הן רלוונטיות. אין לכם מושג איזה עובדות הן רלוונטיות, אז יש לך אינסוף עובדות. עכשיו לך תתחיל לבדוק את כל העובדות האלה, לבודד כל אחת ולראות האם היא משפיעה או לא משפיעה. הם לא הגיעו לשום מקום. ובאיזשהו שלב היה למישהו איזשהו רעיון והוא אמר, בוא ננסה, היו סטודנטים לפתולוגיה שאחרי הניתוחים של המתים נכנסו למחלקה לטפל ביולדות. אוקיי? והם לא רחצו ידיים. אף אחד לא חשב שצריך לרחוץ ידיים. מה זה איזה טקס וודו כזה רחיצת ידיים לפני שהולכים לטפל בחולים? אתם צריכים להבין שאם אנחנו לא יודעים על מיקרואורגניזמים, אז זה נשמע כמו טקס וודו. זאת אומרת, מה פתאום, למה לרחוץ ידיים? מה יש שמה? אז הם רחצו ידיים הסטודנטים האלה ואיזה פלא התחלואה והתמותה ירדו. התמותה ירדה לרמה של המחלקה השנייה. אז הם פתאום גילו שרחיצת ידיים של הסטודנטים היא הייתה הפרמטר הרלוונטי, ולאט לאט הבינו זה מיקרואורגניזמים וזיהומים על הידיים וזה גורם לקדחת יולדות והבינו יותר לגבי הסיפור הזה. עכשיו אתם מבינים שאם אנחנו לא מצוידים בתיאוריה שיש מיקרואורגניזמים שגורמים לתמותה וכדומה, אין לך איך להתחיל לבדוק עובדות. איך אתה מתחיל מחקר כזה? איזה עובדות אתה אוסף כדי להבין את התופעה שאתה מטפל בה? ברור שהייתה להם איזושהי אינטואיציה מסוימת, הם לא עברו על אינסוף עובדות, אחרת לא היו מגיעים אף פעם לעובדה הזאת שרחיצת ידיים. זאת עובדה מספר 159 מיליארד 748 מיליון וכולי, כן. איך תגיע לעובדה הזאת? יש מיליוני עובדות. אוקיי, אז ברור שהייתה לך איזושהי אינטואיציה שעזרה לך לעשות סינון ראשוני. אלה עובדות שיכולות אולי להיות רלוונטיות, אלה ברור שלא, אלה אני לא יודע, אבל שווה בדיקה. אבל האינטואיציה, ואין לך עוד את התיאוריה, אתה לא ידעת על מיקרואורגניזמים ולא ידעת על כלום, אבל האינטואיציה כבר הקדימה את החשיבה המומשגת שלך. היא כבר יודעת לכוון אותך לאיזה, אולי לאיזה כיוונים לא ללכת, ולאיזה כיוונים יש סיכוי למצוא את התשובה. עכשיו היא לא נותנת לך את התשובה, את התשובה תצטרך למצוא בתצפית, אבל היא כן מכוונת אותך לאן לצפות ולאן לא לצפות. לא לבזבז את הזמן על מקומות שבהם לפעמים אנחנו טועים, אבל בלי זה אי אפשר היה להתניע את התהליך המדעי. אז אתם מבינים שבעצם כשאני רוצה לבדוק עכשיו, אני חוזר לחוק הגרביטציה, כשאני רוצה לבדוק את חוק הגרביטציה, אני אומר זה נופל לכדור הארץ וגם זה נופל לכדור הארץ וגם הדף נופל לכדור הארץ. מה משותף לכולם? מה שמשותף לכולם שהם מלבניים, בסדר, או שהם קיימים ברגע זה בעולם, גם זה משותף לכולם, או שהם יוצרו בישראל, גם זה משותף לכולם. יש אינסוף דברים שמשותפים לשלושת אלה, אינסוף. אוקיי, שהגודל שלהם פחות מקילומטר מרובע, שהשם שלהם מתחיל באותיות אי זוגיות. אתם יכולים למצוא מיליון דברים, מיליון פרמטרים משותפים לכל קבוצה שתרצו. אז איך בכל זאת הגענו למסקנה שהמסה היא הקובעת? שבגלל המסה הוא נופל לכדור הארץ? האינטואיציה הובילה אותנו. ניסחנו היפותזה ובאמת ראינו שכל דבר בעל מסה, שינינו כל פרמטר אחר שיכולנו, והגענו למסקנה שבאמת אם יש לו מסה הוא נופל לכדור הארץ. אבל האינטואיציה היא זו שהנחתה אותנו. זאת אומרת, הברירה הזאת של האספקטים הרלוונטיים, לקחת את הבלאגן הגדול הזה ולהגיד אוקיי, על הנפילה תשפיע המסה, על היכולת להתקשר משפיע המנגנון האלקטרוני שמאחורה, לא המסה. אוקיי? כל דבר תלוי, כל דבר כזה יש לו חוק משלו ותחום שחוקר אותו. וכל תחום מדעי כזה חוקר אספקט אחר של הטלפון. יש לו המון אספקטים שקשורים להמון תחומים מדעיים וטכנולוגיים. אוקיי, היכולת להבחין בין האספקטים השונים, לזקק, לבודד את האספקטים כל אחד לחוד, זה איזשהו סוג של אינטואיציה שאין לנו הסבר טוב איך הדבר הזה קורה. אגב ה-AI מעורר הרבה שאלות פילוסופיות סביב הנקודה הזאת, איך הוא מצליח לעשות את זה. אוקיי, אבל לענייננו, אחרי שאנחנו עושים את הבידוד הזה, וזה האינטואיציה מכוונת אותנו, ולכן אני אפלטוניסט אגב בין היתר, כי אני חושב שהאינטואיציה הזאת זה איזשהו סוג של צפייה בעולמות של אידיאות, ולכן הן צריכות להיות קיימות באיזשהו מובן, כי אחרת איך אנחנו באמת מצליחים להגיע לכיוון הרלוונטי? ברור שמשהו במציאות, אנחנו רואים משהו במציאות שמכוון אותנו לכיוונים הרלוונטיים האלה, וזה בעצם הרעיון שעומד מאחורי גישות האפלטוניסטיות. בכל אופן אז אחרי שעשיתי את הבידודים האלה נוצרים תחומים מדעיים שונים, חוקים מדעיים שונים. כל חוק מדעי כזה עוסק בעולם אפלטוני מופשט. אחרי שגמרנו את המחקר המופשט, אנחנו חוזרים חזרה לעולם הזה ומנסים להבין איך הוא בטלפון, ומה הוא עושה. עכשיו כמובן שטלפון זו דוגמה לא טובה, כי טלפון זה מעשי ידינו. אנחנו בנינו אותו באופן ידענו שהוא יעבוד כך, תוכנן, אנחנו תכננו אותו כדי שהוא יעבוד. זה מביא אותי לצד השני של המשוואה. התהליך המדעי זה לקחת עובדות, תצפיות וליצור מהם תיאוריה. התהליך הטכנולוגי זה לקחת תיאוריה, את החוקים, ולנסות ליישם אותם למקרים מסוימים כדי להשיג תוצאות שאני רוצה להשיג. למשל מכשיר שאפשר לדבר איתו, אוקיי? או כל מיני דברים כאלה. זה טכנולוגיה, או מכשיר שאפשר לנסוע איתו, מכונית, או משהו כזה. אז כאן חוקי הטבע הם נתונים, הם ידועים, בסדר? ואני עכשיו משתמש בהם, מנסה לראות איך אני רותם אותם למטרות שלי. זה מה שנקרא טכנולוגיה. טכנולוגיה היא לא מחקר מדעי. טכנולוגיה מתחילה מחוקים ידועים והיא מנסה בדיוק, והיא מנסה לפתור בעיה או להשיג הישג מסוים שאתה רותם לטובת העניין את החוקים המדעיים. אז המדען הולך מהעובדות אל התיאוריה, הוא עושה הפשטה. הטכנולוג לוקח את התיאוריה ומנסה לייצר עובדות. עובדות במקרה הזה מלאכותיות, מעשי ידיו, לא חשוב, או להסביר עובדות קיימות, זה לא חשוב, אוקיי? זה תהליך של המחשה, לא תהליך של הפשטה, זה תהליך הפוך מהתהליך המדעי. אוקיי? אז זה מה שקורה בהקשר בהקשר בהקשר של המדע ולכן למשל אולי אולי עוד עוד נקודה בקשר למדע, הרבה פעמים כשאתה אומר שיש הכללה, כן אני בספר הראשון שלי שתי העגלות וכדור פורח, אז עשיתי אבחנה בין חשיבה אנליטית וחשיבה סינתטית והסברתי עם זה המון תופעות חברתיות ומחשבתיות ואידיאולוגיות וכל מיני דברים כאלה. ואז אמרו לי תראה זה פשטני, לא כל העולם נסוב סביב חלוקה אחת בין אנליטי לסינתטי. עכשיו ההאשמה של תזה אינטלקטואלית בפשטנות זה חוסר הבנה. זה מהותה של אינטלקטואליות, פשטנות. ניסיון לייצר חשיבה פשטנית זה נקרא אינטלקטואליות. אתה מנסה לעשות משהו לקחת משהו מורכב עם המון אספקטים להפשיט אותו, לכן זה פשטני, להפשיט אותו מהמון דברים להשאיר דבר אחד שזה הסתכלות מגוחכת כי הטלפון הוא הרבה יותר מורכב מאשר סתם להיות עצם בעל מסה. אבל לעניין הנפילה לקרקע אני חושב שזה מספיק. והאמירה האינטלקטואלית הזאת יאשימו אותה בפשטנות ויצדקו, אבל לא יצדקו, אני מודה בעובדות וכופר באשמה. זאת אומרת העובדות הן שזה חשיבה פשטנית, אני כופר בזה שזאת אשמה. חשיבה פשטנית זה חשיבה אינטלקטואלית, זה חשיבה מדעית, בהגדרה היא חייבת להיות פשטנית. מי שמנסה לחשוב על הדברים עצמם לא דרך ההפשטות והמעבר לחוקים אפלטוניים כאלה, לא יצליח להבין כלום. לפחות אם הראש שלו בנוי כמו הראש שלנו של בני אדם. הראש של בני אדם בשביל להבין תופעה צריך להשתמש בחשיבה פשטנית, להפשיט אותה למרכיביה, כל מרכיב לחוד לחשוב עליו בצורה פשטנית, ואחרי זה לחזור חזרה ולנסות להבין מה קורה במציאות הריאלית. לכן ההאשמה בחשיבה פשטנית זה חוסר הבנה. הפשטנות זאת האשמה אם אתה חושב שבעוון נדרים בעליו של אדם מתים, הא המבדיל על הכוס הוויין לו בנים זכרים, ואתה אומר אה הוא לא הבדיל על הכוס אז למה אין לו בנים זכרים, הוא הבדיל על הכוס אז למה אין לו בנים זכרים, זה פשטנות. למה? כי זה בעצם אומר שאתה לוקח את החשיבה המופשטת שנכון לעשות אותה בעולמות האפלטוניים אבל אתה מיישם אותה על העולם שלנו. בעולם שלנו זאת חשיבה פשטנית. בעולם שלנו חשיבה פשטנית זאת אשמה, כי אתה חושב שהמדע עוסק בעולם שלנו. לא, הוא עוסק בעולם מופשט, אפלטוני. לכן ההאשמה בפשטנות היא לא האשמה כלפי החוק המדעי, החוק המדעי צריך להיות פשטני. אבל יישומו של החוק המדעי לעולם המורכב שלנו, אז איז, בלי להתחשב במורכבויות ובהשפעות הנוספות, זה חשיבה פשטנית ולא נכונה, לא טובה. אוקיי. עכשיו תסתכלו למשל נגיד שאני רוצה לסכם רגע את מה שאמרנו בהקשר המדעי ולהתחיל לחזור חזרה לכיוון האוקימתות, אני רואה שאני כבר לא מספיק להגיע לזה אז לפחות נעשה את החזרה בתחום המדע. נגיד שיש לנו, אנחנו קוראים ספר מכניקה ויש משנה בספר. המשנה אומרת ככה: כל גוף בעל מסה שנתון להשפעתו של גוף מסיבי אחר, גוף בעל מסה, מרגיש כוח שהוא פרופורציוני למכפלת המסות חלקי ריבוע המרחק ביניהם. בסדר? חוק הגרביטציה של ניוטון. אז נגיד זה משנה. עכשיו הגמרא שואלת: והא לגופים רבים יש מטען חשמלי ולכן הכוח שפועל עליהם הוא שונה לגמרי ממה שמתואר במשנה, נכון? הרי יש עליהם השפעות של שדות חשמליים. ועוד קשה, דבעולם הריאלי שלנו יש חיכוך, דאיהו נמי כן משנה את הכוח ואת התאוצה וכדומה. קושיות. אומרת הגמרא, הכא במאי עסקינן? בגוף בעל מסה נטול מטען חשמלי שמצוי ביקום ריק לחלוטין ללא אוויר וללא שום גופים ושדות כוח אחרים ובטמפרטורה אפס. האוקימתא של עבד כפות וישן זאת בדיחה ליד האוקימתות שנעשות בכל ספר מכניקה. עבד כפות וישן בסך הכל יש, אתה יכול לראות עבד כפות. מישהו פעם ראה גוף כזה? חצי מהדברים האלה לא ראיתם. עושים שם אוקימתות מופרעות בהקשר של מכניקה ואף אחד לא מצייץ. כן, אז מיד בואו נמשיך עם הפרודיה הזאת, אפשר לקרוא לזה פרודיה. כן, אז תוספות שואל: ואם תאמר, הרי זו הכללה פשטנית שלא קשורה לעולם הריאלי, היכן מצינו עולם ריק מאוויר ומכל עצם אחר פרט לעצם נקודתי מסיבי אחד? כן. ועוד קשה, הרי עיקר חסר מן הספר דמתניתין קתני להדיא כל גוף, ולא מידי. כתוב כל גוף, לא רק גוף ריק מזה ובעולם כזה, אז מה אתה עושה לי אוקימתא? במשנה כתוב כל גוף. כל גוף, נכון? עכשיו, מישהו מעלה בדעתו לשאול את השאלות האלה כשקוראים לומדים ספר מכניקה? אף אחד, זה ברור לכולם. למה זה ברור לכולם? כי כולם מבינים שכשאתה קובע, אף אחד לא ממשיג את זה לעצמו, אבל לכולם זה ברור מאחורי התודעה שכשאתה קורא חוק מדעי כללי, אתה לא מדבר על העולם שלנו. אתה מדבר על העולם הפלטוני. אתה קובע מצב טהור מופשט, מה יקרה בהתנהגות שמה. אתה מבין שיש לזה ערך אחרי זה, תרצה ליישם את זה גם בעולם המורכב שלנו. אבל כשאתה לומד את זה אף אחד לא שואל את השאלות של הגמרא ולא את השאלות של התוספות. שום דבר, הכל בסדר, עושים אוקימתות ונוסעים הלאה. אפילו לא טורחים להגיד שיש פה אוקימתא. אף אחד לא שאל את השאלה רגע, אבל יש גם שדות אלקטרומגנטיים? לכולם ברור שאנחנו מדברים על אוקימתא, זה עולם בלי שדות אלקטרומגנטיים, בלי טמפרטורה, בלי אוויר, בלי כלום. אנחנו מדברים על העולם ההוא. אבל זה אפילו השאלה שלא נשאלת בכיתה והמורה גם לא עונה תשובה, לא עושה את האוקימתא כי לא שאלו את השאלה. לכולם היה ברור שהעיסוק הוא עיסוק באוקימתא. אז המושג אוקימתא הוא עכשיו אני אומר עם העבד הכפות והישן. אם לכולם מתוך ההקשר ברור שהרבא בא להשמיע לי לא את הדין של קניית גט ביד של עבד, אלא הוא בא להשמיע לי עיקרון כללי, הפלטוני, שעבד הוא חצר של אדונו. ולכולם זה היה ברור, הוא אומר את זה דרך מקרה, אבל לכולם זה היה ברור. אז אף אחד לא שואל שאלות רגע, אז מה עם האוקימתא? איך רבא לא התכוון לזה, כן התכוון. לכולם ברור, רבא התכוון בדיוק לזה. הוא התכוון להגיד שעבד הוא חצר של אדונו. זה הכל. אתה אומר נכון, הוא אמר את זה דרך דיני קניינים, ובדיני קניינים עשו חצר מהלכת. בסדר, אז העבד כפות. רבא לא חשב על עבד כפות בכלל, זה לא עניין אותו השאלה הזאת. האם אתה שואל קלוץ קאשע אתה תקבל גם קלוץ תשובה. אז בסדר, אז הוא כפות. מה אתה מבלבל לי את המוח? זה כמו במכניקה, אם תשאל את המורה למכניקה רגע, אתה אומר לי שכל גוף כן שפועל עליו כוח פרופורציונלי הפוך למרחק, מה זאת אומרת? אבל הרי יש גופים אחרים גם, ויש חיכוך ויש זה. אז הוא אומר לך אוקימתות. אבל זה לא קורה בכיתה, כי בכיתה בפיזיקה אנשים אינטליגנטיים לא שואלים שאלות אידיוטיות. אוקיי? ואני טוען שלשאול שאלה כזאת בהקשר התלמודי זה אותו דבר, זה שאלה אידיוטית. הכל בסדר, האוקימתא זה דבר פשוט. אוקיי? עכשיו רק מה? יש הבדל אחד, בזה אני אסיים, זה נגיע פעם הבאה. יש הבדל בולט אחד בין המכניקה לבין הגמרא. הכל אותו דבר, אנחנו עושים שם הפשטות, אנחנו עוסקים בעולמות הפלטוניים, הכל אותו דבר ולכן זה מתקשר לכל מה שדיברתי עד עכשיו, שהתורה זה דבר מופשט בעולם הפלטוני, וכשהיא מתממשת בעולם שלנו זה הופך להיות הרבה יותר מורכב ומשתנה ולא מדויק וכל מיני דברים מהסוג הזה. הכל אחד לאחד, בדיוק כמו בתחום המדעי. הבדל אחד יש, ההבדל הוא הבדל בניסוח. מה זאת אומרת? כשאתם קוראים ספר מכניקה מנוסח שם החוק הכללי עצמו, לא מובא שם מקרה. לא אומרים טלפון כשהוא נופל למטה, טלפון כשהוא עומד באוויר הוא יפול למטה. זה לא תראו בספר מכניקה. ספר מכניקה אומר כל עצם בעל מאסה נופל למטה, נכון? זה כבר כתוב כחוק כללי ומופשט. אוקיי? לכן לכולם ברור שמדובר על חוק כללי. עכשיו רבא, כשהוא מנסח את החוק הכללי והמופשט שלו, הוא לא אומר עבד הוא חצר של אדונו. אם הוא היה אומר את זה אף אחד לא היה שואל שאלות. הוא בוחר לנסח את זה דרך מקרה, הוא אומר אם שמו לו גט ביד אז האישה מגורשת, אדוניתו מגורשת. טוב, אז זה כבר באמת ניסוח בעייתי. אז אתה לא אומר לי את החוק הכללי, אני לא מבין שאתה מתכוון לחוק כללי, ולכן אני שואל אותך רגע, אבל העבד הזה הוא חצר מהלכת. אז הוא אומר לא, הוא כפות. כשהוא אומר לך לא הוא כפות הוא מתכוון לומר אולי לא הבנת אותי, אני מדבר על חוק כללי ולא על דין ספציפי. בדיני קניין העבד הוא כפות, זה לא הנקודה. מה שמתלווה לאוקימתא זה הסבר לשואל, דע לך אני בא להגיד לך חוק כללי, אני לא בא להגיד לך איזשהו דין ספציפי. בסדר? זו בעצם הטענה, ולכן באוקימתות זה נראה פחות טבעי מאשר בספר מכניקה. כי באוקימתות מה שאתה אומר בפה, מה שכתוב, מה שכתוב זה דין ספציפי על מקרה קונקרטי, זה לא עיקרון כללי. מה שאני טוען זה שהגמרא מבינה שכל מקרה כזה בכלל לא בא להגיד דין על המקרה, הוא בא להגיד איזשהו רעיון כללי שמתבטא במקרה הזה או מתממש דרך המקרה הזה. אם מבינים כך את ההקשר של האמירה של הגמרא, אז הכל מובן והכל בסדר וזה עובד בדיוק כמו בתחום המדעי או בתחום האינטלקטואלי, כל תחום אינטלקטואלי אחר. אוקיי? עכשיו השאלה שנשאלת ובה נצטרך לטפל, אחרי זה נחזור לסוגיות ואני אראה לכם גם את זה ואת ההשלכות שלו, הסוגיה שנשאלת זה למה? למה הגמרא באמת מנסחת בצורה כל כך מבלבלת? למה לא כמו בספר מכניקה? אז רבא יכול להגיד, אז הוא לא יגיד שמדובר בעבד כפות, נכון? זה שטויות. אבל מה הוא כן יגיד? הוא יגיד עבד הוא חצר של אדונו, הוא לא יגיד שאם הוא שם גט ביד העבד הזה אז האישה מגורשת. בשביל מה אתה מבלבל אותי עם איזה מקרים שבהם זה לא נכון גם וצריך כפות וזה. זה מסובך. אם אתה מתכוון להגיד חוק כללי, תגיד את החוק הכללי שעבד הוא חצר של אדונו. ואז אף אחד לא ישאל שאלות והכל יהיה בסדר. השאלה שנשארת פה זה למה הגמרא בוחרת בניסוח, שאני כבר אגיד את השם, השם הוא קזואיסטי. קייסים, במשפטים גישה קזואיסטית זו גישה שהיחידת הבסיס שלה זה המקרה ולא הכלל. לעומת גישה פוזיטיביסטית, ששמה אנחנו מתחילים בכללים ויש יישומים למקרים. השיטה הבריטית למשל היא גישה קזואיסטית. מתחיל במקרים שבאו לפני בית משפט, וכל בית משפט עתידי עושה אנלוגיה למה שעשה בית המשפט הקודם. אין שם, היום כבר יש יותר אבל פעם בכלל לא היה חוקים כלליים שאתה מיישם אותם על המקרים. זה הולך בשיטה קזואיסטית. לעומת זאת במשפט הגרמני, בונדסלאו, אז שמה הגישה היא יותר פוזיטיביסטית. היום כבר שני הצדדים מתקרבים זה לזה. כולם מבינים את המגבלות של שתי השיטות הקיצוניות. אבל עדיין, זה שתי דוגמאות קוטביות. שמה באמת עובדים לפי הכללים. גרמנים, זה ייקה, כן? יש מכניקה, יש לוגיקה, יש כלל וזה היישומים שלו. ככה הגיעו לכל מה שהם הגיעו, או לא לכל, לחלק ממה שהם הגיעו. אז הגישה שמה היא גישה פוזיטיביסטית, מהכלל אל הפרטים ולא מהפרט אל הכללים. ולכל גישה כזאת יש יתרונות וחסרונות. הגמרא בחרה בגישה קזואיסטית. והרבה פעמים זה נראה מין פרימיטיבי, לא מודע לניסוחים יותר לוגיים ויותר כלליים. לא נכון, זה גישה יותר מתוחכמת בעיניי. אבל על זה בפעם הבאה. היה שלום.