מיסטיקה – שיעור 3
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:02] הגדרת מיסטיקה והפלונטר בעייתי
- [1:58] תנאי מספיק – צורך בצירוף הסברים
- [8:33] קבלה מול פשט – האם שני ההסברים זהים
- [11:06] בעל הלשם וביקורתו על הקבלה
- [15:12] קופרניקוס – שינוי מרכז מערכת הצירים
- [22:51] קואורדינטות קרטזית ופולרית – תרגום של אותו דבר
- [26:55] ארבעת היסודות והטבלה המחזורית – תיאורים שונים
- [30:47] הבסיס למערכת מושגים וקומבינציות
- [32:41] הנס והפיזיקה – שבירת ההתאמה
- [34:46] ההתאמה בין קרטזי לפולרי
- [44:15] פאזל המו והתרגום המתמטי
- [56:49] התאמה גלובלית מול לוקאלית בשפה
- [59:14] קבלה, מדע ותאולוגיה – יחס גלובלי
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג פלונטר בהבנת היחס בין מיסטיקה לבין הסבר רציונלי־נגלה, לאחר שמיסטיקה מוגדרת לא כטעות אלא כהסבר קטגוריאלי אזוטרי שהדרך אליו אינה מסורה לכל אחד בשווה. הוא טוען שכאשר מוצעים שני הסברים לאותה תופעה, או ששניהם חלקיים ורק צירופם מהווה תנאי מספיק, או שרק אחד מהם באמת הסבר, או שמדובר בשני תנאים מספיקים חלופיים מסוג “או־או”. הוא מראה שהאפשרות ששני הסברים מלאים יהיו נכונים יחד מחייבת שהם יהיו תרגומים של אותו הסבר לשפות שונות, ואז אחד הצדדים מתרוקן מתוכן, ומציע במקום זאת מודל של “התאמה גלובלית” שבה יש דמיון רחב בין המערכות אך גם נקודות שבירה, שמתגלמות בנסים ובגזרות הכתוב.
הגדרת מיסטיקה והפלונטר הראשוני
הדובר מסרב לזהות מיסטיקה עם טעות או עם שגיאה, וקובע שמיסטיקה היא קטגוריה של ידיעה או תיאור שהגישה אליו אינה שווה לכל אחד והוא אזוטרי וסובייקטיבי. הוא מציב את השאלה כיצד תיאור מיסטי מתייחס לתיאור רגיל ופשוט ומעביר את הדיון למסגרת של מישורי הסבר מקבילים. הוא מגדיר הסבר כתנאי מספיק למוסבר ומציג קושי עקרוני בהחזקת שני “הסברים מלאים” לאותו אירוע.
שני הסברים לאותו אירוע ותנאי מספיק
הדובר מציע שכאשר קיימים שני הסברים שונים לאותו דבר, לעיתים כל אחד מהם אינו תנאי מספיק לבדו ורק הצירוף שלהם יוצר תנאי מספיק, ולכן רק יחד מתקבל הסבר מלא. הוא מדגים זאת באמצעות הסבר פסיכולוגי והסבר פילוסופי לשינוי דרך של יוצא בשאלה או חוזר בתשובה, ומסביר שכל אחד מהם לבדו אינו גורר בהכרח את התוצאה. הוא טוען שמודל שבו כל אחד משני ההסברים הוא תנאי מספיק בפני עצמו אינו יכול להתקיים במצב של “גם־גם”, אלא רק במודל של “או־או” שבו כל תנאי מספיק בנפרד יכול לחולל את התוצאה, כמו אש שנוצרת או משפשוף גפרור או מריכוז קרני שמש.
היחס בין מיסטי לנגלה והצורך ב“תרגום”
הדובר קובע שאם רוצים לומר שגם ההסבר המיסטי וגם ההסבר המדעי־רציונלי הם הסברים מלאים לאותו סט של עובדות, זה בלתי אפשרי אלא אם כן הם תרגומים של אותו הסבר לשפות שונות. הוא משתמש בדוגמה של נגלה ונסתר ביחס לתורה ולהלכה ומציג את אמונת הפרד״ס כעמדה שלפיה יש כמה מישורים מקבילים שכל אחד מהם נותן תמונה מלאה וקוהרנטית. הוא טוען שכדי שהדבר יהיה עקבי צריך להניח שהנסתר אינו מקביל אלא זהה לנגלה ומנוסח במערכת מושגים אחרת, כמו תרגום בין עברית לאנגלית.
מיפויי שפה בין שיטות: אברהם ושרה, פילוסופיה וקבלה
הדובר מציע שכאשר אברהם אבינו ושרה מתורגמים לשפה פילוסופית כחומר וצורה ולשפה קבלית כחסד וגבורה או דין ורחמים, מתקבלת תופעה של תרגומים בין מערכות. הוא טוען שהבנה כזו מרוקנת מתוכן את מושג הקבלה או לחלופין את מושג הנגלה, משום שהיא מציבה אותם כאותו דבר בשפה אחרת. הוא מביא את בעל הלשם כמקור שיוצא בחריפות נגד תפיסת הקבלה כמשל לנפש האדם וטוען שגישה זו היא פסיכולוגיה בשפה אחרת ולא קבלה, משום שלדעתו הקבלה עוסקת בעולמות רוחניים כאובייקט ולא רק בתיאור פנימי־נפשי.
דוגמת קופרניקוס והטענה על מערכות צירים
הדובר טוען שקופרניקוס לא גילה עובדה חדשה אלא החליף מערכת צירים, ולכן השאלה אם הארץ סובבת סביב השמש או השמש סביב הארץ היא חסרת מובן במובן הקינמטי. הוא קובע ששני התיאורים נכונים באותה מידה והיתרון של המודל ההליוצנטרי הוא פשטות תיאורית ולא אמת “יותר נכונה”. הוא משתמש בכך כדי להדגים כיצד שני תיאורים שונים יכולים להיות תרגומים של אותו דבר.
תיאורים שקולים בפיזיקה: טלאולוגי וסיבתי
הדובר מציג דוגמה של תיאור טלאולוגי במכניקה ובאופטיקה, כגון “הגוף רוצה להגיע למקום עם האנרגיה הפוטנציאלית הנמוכה ביותר”, מול תיאור סיבתי שבו כוח הגרביטציה דוחף את הגוף כלפי מטה. הוא טוען ששני התיאורים שקולים וניתנים לתרגום הדדי למרות פער לשוני עמוק ביניהם. הוא משתמש בכך כדי לבסס את האפשרות ששפות שונות מסתירות זהות מבנית של אותו תיאור.
האר״י ז״ל והרמב״ם כטענה ליחס של תרגום
הדובר מביא את המסורת שלפיה האר״י ז״ל סמך על הרמב״ם להלכה, אף שהרמב״ם מזוהה כנוכרי לחשיבה קבלית. הוא מסביר זאת כהנחה שהנגלה והנסתר הם אותו חשבון בשפות שונות, כך שמי שעושה “את החשבון נכון” בנגלה מגיע גם לתוצאה הנכונה בנסתר. הוא מקבל שיתרון של “שפה” מסוימת יכול להיות בהקלת ניסוח, אך טוען שבמחלוקת על נכונות ולא על נוחות אין די במודל התרגום הפשוט.
מערכת צירים קרטזית ופולרית ונקודת השבירה
הדובר מדגים שקילות בין תיאור נקודה במישור באמצעות איקס־וואי לבין תיאור באמצעות רדיוס وزווית, ומציג זאת כתרגום בין שפות. הוא מראה שבנקודה איקס=0 וואי=0 התרגום נשבר משום שבתיאור הפולרי מתקבל אר=0 וכל תטא אפשרי, ולכן נקודה אחת בקרטזי מתאימה לקו שלם בפולרי. הוא קושר זאת לרעיון של דפקטים טופולוגיים וטוען שתרגום שנראה מושלם יכול להיכשל בנקודות מסוימות, ואז ברור שלא מדובר רק בשתי שפות זהות לחלוטין.
ארבעת היסודות של אריסטו מול הטבלה המחזורית
הדובר מציג את ארבעת היסודות אדמה, מים, רוח ואש כתיאור אפשרי של המציאות שאינו בהכרח “לא נכון” אלא פחות פורה, פחות יעיל ופחות שימושי לניבוי ולהנדסה מן הכימיה המודרנית. הוא טוען שההעדפה של מדע מודרני היא לעיתים תוצר של אפקטיביות, אלגנטיות ורזולוציה גבוהה יותר ולא של מעבר חד מאי־אמת לאמת. הוא מקבל שהשוואה זו אינה דו־כיוונית כמו קרטזי־פולרי, אך משתמש בה כדי לחזק טענה שהשאלה אינה רק נכון/לא נכון אלא גם תועלת ומטרות התיאור.
משחק השפה של הופשטטר ותרגום לאריתמטיקה
הדובר מביא רעיון מספרו של דאגלס הופשטטר גדל אשר באך על שפה עם שלוש אותיות וכללי דקדוק שיוצרים מילים חוקיות, ושאלה האם מילה מסוימת חוקית. הוא מתאר תרגום של האותיות למספרים ושל כללי הדקדוק לפעולות אריתמטיות, כך שהחידה הופכת לבעיה מתמטית שניתנת להוכחה בכלים אחרים. הוא משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש כיצד תרגום אחד־לאחד בין מערכות יכול לשנות לחלוטין את אופי העבודה בלי לשנות את התוכן.
התאמה לוקאלית מול התאמה גלובלית ושבירת מתאם
הדובר מבחין בין התאמה לוקאלית שבה יש תרגום ישיר של כל כלל בכלל שקול ולכן מתקבל אותו מילון בהכרח, לבין התאמה גלובלית שבה מערכת כללים אחרת יכולה להפיק בפועל כמעט את אותו מילון בלי קשר מבני בין הכללים. הוא טוען שבהתאמה גלובלית אין דרך להוכיח מראש זהות אלא רק להשוות תוצרים, ולכן סביר שיופיעו נקודות שבהן ההתאמה נשברת. הוא מציג אפשרות שמערכת אחרת תיצור את אותו אוסף מילים כמעט כולו אך תהיה שונה במספר קטן של מילים, ומזה מסיק ששבירה מקומית אינה סתירה אלא תכונה צפויה של התאמה שאינה תרגום.
נס, גזרת הכתוב, וקישורם לפגמים טופולוגיים
הדובר מגדיר נס כשבירה של ההסבר הפיזיקלי משום שחוקי הפיזיקה “מושבתים” בנקודת זמן והאירוע מקבל הסבר במישור התיאולוגי בלבד. הוא מציג גזרת הכתוב כדין שאין לו הסבר בנגלה אך יש לו סיבה בעולם הנסתר, ולכן גם כאן ההקבלה בין המישורים נשברת. הוא מסיק ששני המקרים הם עדות לכך שאין התאמה לוקאלית בין נגלה לנסתר אלא לכל היותר התאמה גלובלית שמאפשרת חריגים.
המודל המוצע: התאמה גלובלית בין קבלה/מיסטיקה לנגלה/מדע
הדובר טוען שהיחס בין מיסטיקה לבין חשיבה לא מיסטית הוא לרוב התאמה גלובלית: שני המישורים נותנים הסברים מלאים, אך אינם תרגום של אותם כללים למונחים אחרים. הוא מציע שמרבית האירועים ייראו מוסברים היטב בשני המישורים, אך יהיו מקומות שבהם תתרחש שבירה, כמו הדוגמה של הראשית במעבר קרטזי־פולרי. הוא מנסח כך את טענתו שהמיסטיקה מתיימרת להציע הסבר אחר לתופעות ולא רק ניסוח אחר של אותו הסבר, ושמתאם רחב בין התיאורים אינו מבטל את האפשרות לחריגים שבהם אחד המישורים מסביר והשני אינו.
תנאי מספיק במודל החדש והערת סיום
הדובר אומר שגם ההסבר הקבלי וגם ההסבר המדעי מציעים תנאי מספיק להתרחשות, ובדרך כלל התנאים של הנסתר יופיעו במקביל לתנאי הנגלה בלי להיות אותם תנאים בשפה אחרת. הוא טוען שהמקביליות הזו אינה זהות אלא מתאם, ולכן ייתכנו מצבים שבהם אחד מתקיים בלי השני וההתאמה נשברת. הוא מסיים בכך שהוא מבקש להשלים הבהרה נוספת על תנאי מספיק בהמשך ומפסיק את השיעור.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אז באמת כמו ששלמה הזכיר לנו, בעצם הגענו לאיזשהו פלונטר בעייתי. כי מצד אחד כשניסיתי להגדיר את המושג מיסטיקה, אז סירבתי להעמיד אותו על דברים שגויים או על טעות. מיסטיקה זה לא בהכרח, לא זה מה שמגדיר את המושג מיסטיקה. גם מי שחושב שהכל טעות וגם מי שלא מאמין לכל הדברים האלה, אני לא חושב שזאת ההגדרה הנכונה של המושג. יש לו הגדרה קטגוריאלית. עכשיו אפשר להתחיל לדון האם אני מקבל את זה או לא מקבל את זה. וההגדרה הקטגוריאלית הייתה משהו שהדרך להגיע אליו לא מסורה לכל אחד בשווה, משהו אזוטרי, סובייקטיבי, איך שלא תקראו לו. אחרי זה עברתי למישור של אוקיי, אז למה בכל זאת, איך בכל זאת מתייחס ההסבר או התיאור המיסטי לתיאור הרגיל, הפשוט? אז אמרתי שפה התחלתי להיכנס לניתוח של מישורי הסבר מקבילים. והבאתי כמה דוגמאות לעניין הזה, אני לא אחזור עליהן, אבל המסקנה בסופו של דבר הייתה שכאשר אנחנו מציעים שני הסברים שונים לאותו דבר, זה יכול להיות אחת משתיים. או שאף אחד משני ההסברים בעצמו הוא לא הסבר, זאת אומרת הוא לא מהווה תנאי מספיק למוסבר, אלא רק הצירוף של שני ההסברים ביחד בעצם מציע את התנאי המספיק. אמרתי שהסבר צריך להיות תנאי מספיק לתוצאה, אז רק הצירוף של שני הסברים ביחד בעצם הוא הסבר. אנחנו קוראים לכל אחד מהם הסבר, אבל זה לא באמת נכון. הבאתי את הדוגמה של יוצא בשאלה או חוזר בתשובה, לא משנה. אפשר להסביר את הצעדים האלה במישור פסיכולוגי, בן אדם עבר משבר, עבר איזשהו זעזוע כלשהו, ולכן הוא מחפש לעצמו דרך שונה, והסבר פילוסופי שאומר שבן אדם הגיע למסקנות אחרות ממה שהוא חשב עד עכשיו. עכשיו, כמו שאמרתי קודם, אם נגיד ההסבר הפסיכולוגי היה הסבר, אז בעצם הוא היה צריך להיות תנאי מספיק. ותנאי מספיק פירושו של דבר שאם מתקיים הזעזוע, יהיה שינוי של הדרך גם אם לא תמצא לזה הצדקה פילוסופית, כי זה המשמעות של תנאי מספיק, שהתקיימותו מספיקה כדי שיתחולל המותנה, שיתחולל האירוע או הדבר המוסבר. ואותו דבר אם אני חושב שההסבר הפילוסופי הוא הסבר, אז פירוש הדבר שההסבר הפילוסופי הוא תנאי מספיק, זה אומר שבלי שום משבר ובלי כלום בן אדם בסופו של דבר עושה את הצעד הזה בגלל שהוא מגיע למסקנות אחרות. כל מי שמגיע למסקנות אחרות משנה דרך, זה גם לא נכון כמובן. לכן כנראה שהדרך המאוזנת יותר להסתכל על זה זה שכאשר בן אדם עושה צעד כזה, זה שילוב של שני המישורים, הפסיכולוגי והפילוסופי. וכל אחד מאיתנו לא משנה במינונים שונים וכל פעם זה מינונים שונים וכל אדם זה מינונים שונים, באופן עקרוני אפשר להסתכל על זה במישור הפסיכולוגי, אפשר להסתכל על זה במישור הפילוסופי, אבל מי שמחפש תנאי מספיק, זאת אומרת הסבר, יצטרך להשתמש בשילוב של המישור הפילוסופי והמישור הפסיכולוגי ביחד. רק שניהם ביחד יכולים להציע תנאי מספיק לתוצאה. למשל, בן אדם עובר זעזוע, אז הוא מתעורר והוא בודק את עצמו מחדש, האם מה שהוא איך שהוא חי או איך שהוא חושב זה נכון או לא, ואז הוא מתחיל לבדוק, אולי יש דברים שנראים לו יותר, אז הזעזוע גרם לו לבדוק אבל הבדיקה בסופו של דבר נעשית בכלים פילוסופיים, הוא מחפש מה נכון בעיניו. ולכן בעצם רק השילוב של הפסיכולוגיה והפילוסופיה ביחד יכול להציע לנו איזשהו הסבר מלא, הסבר במובן של תנאי מספיק, לתופעה שעליה אנחנו מדברים. מצד שני, אם אנחנו מדברים על שני הסברים שכל אחד מהם הוא הסבר מלא, זאת אומרת שנותן תנאי מספיק, זה לא יכול להיות. כי אם שני ההסברים כל אחד מהם הוא תנאי מספיק, אז זה אומר שאם הסבר א מתקיים זה תנאי מספיק לכן יקרה המוסבר למרות שב לא התקיים, ואם ב התקיים אז למרות שא לא התקיים גם כן יקרה המוסבר כי ב הוא תנאי מספיק, אבל זה לא יכול להיות. זאת אומרת, אז זה אומר שאחד מהם הוא הסבר. השני הוא לא הסבר. אוקיי? זה או לחילופין, זאת אומרת, אפשר להגיד שאו שמתקיים א' או שמתקיים ב'. זה גם זה גם יכול להיות איזשהו סוג של שילוב. זאת אומרת, או-או. אבל זה לא יכול להיות גם-גם. לא יכול להיות שגם זה הסבר וגם זה הסבר. לא יכולות להיות תופעות אם זה תנאי מספיק, לא הכרחי הוא מספיק, אז או א' או ב', גם הוא מודל אפשרי. נגיד, אני יודע מה, אני רוצה להסביר למה נוצרת אש. אז זה יכול להיות או שפשוף של גפרור או ריכוז של קרני השמש עם זכוכית מגדלת. כן? כל אחד משניהם, אם הוא יקרה, תקרה אש. זה תנאי מספיק. בסדר? וכל אחד משניהם יכול להיות הסבר, אבל לא שניהם ביחד. זאת אומרת, האש קרתה או בגלל ריכוז האור, הקרני שמש, או בגלל שפשוף של גפרור. לא יכול להיות ששני הסברים נכונים גם יחד. זאת אומרת, שהאירוע הזה מוסבר גם בהסבר א' וגם בהסבר ב', וא' וב' כל אחד מהם לחוד הוא הסבר, זאת אומרת הוא תנאי מספיק. אז זה לא יכול להיות. עכשיו, למה אני אומר את זה? כי כשאנחנו ניגשים עכשיו, הנושא שלנו זה מיסטיקה. ואנחנו רוצים להבין מה היחס בין הסבר מיסטי לתופעות או לדברים מסוימים לבין הסבר אחר, מדעי, רציונלי, לא משנה איך שלא תקראו לו, הסבר שונה, הסבר נגלה, נגיד, מול נסתר או מול מיסטי. אז מה יכולים להיות שני הדברים? אתה יכול להגיד כמובן שההסבר המיסטי הוא פשוט הסבר לא נכון. אבל אמרתי, אני לא מזהה את המיסטיקה עם מה שלא נכון. גם אם אתה יכול לחשוב שמיסטיקה זה תמיד לא נכון, אבל לא זאת ההגדרה של מיסטיקה. את ההגדרה של מיסטיקה זה משהו אחר שדיברנו עליו. אז זה אומר שבעצם אמורה להיות לפחות אפשרות להתייחסות כפולה לאותו סט של עובדות או של אירועים או של עקרונות. יכול להיות הסבר מיסטי והסבר נגלה, רציונלי או לא משנה איך שלא תקראו לו, אובייקטיבי, אין איך שלא תקראו לו, ושניהם מהווים הסבר. כן, זה בעצם הנקודה. אלא שאם באמת כל אחד מהם לבד מציע הסבר, ולא הצירוף של שניהם, שימו לב, הצירוף של שניהם אז אין שום בעיה, חזרנו לדוגמה של היוצא בשאלה או החוזר בתשובה. אבל אם אנחנו מתעקשים על מודל שכל אחד מהם הוא הסבר מלא בפני עצמו, אז זה לא יכול ללכת. הדרך היחידה לאפשר מצב כזה זה אך ורק אם שני ההסברים האלה הם תרגומים של אותו הסבר לשפות שונות. כן, כשאני מסביר אירוע מדעי בשפה עברית ומסביר אותה בשפה אנגלית, זה לא שני הסברים שונים לאותו אירוע. זה אותו הסבר שמוצג בשתי שפות שונות. אחד מהם הוא תרגום של השני, אבל זה לא שני הסברים, זה אותו הסבר. זאת אומרת, האפשרות היחידה שיהיו שני הסברים מלאים ששניהם נכונים גם, לא או, גם זה נכון וגם זה נכון, זה אך ורק אם שני ההסברים האלה בעצם הם תרגומים אחד של השני, שזה בעצם לא שני הסברים, זה הסבר אחד רק שמוצג בשתי שפות. אני אגיד למה כלפי מה הדברים אמורים לפני שאני אתקדם הלאה. הדוגמה שכמובן אני אגיע אליה בהמשך של נגיד הסבר קבלי והסבר נגלה לפסוקים בתורה, להלכות, למה שלא יהיה. יש הסבר נגלה והסבר נסתר. עכשיו הטענה היא שההסבר הנגלה הוא הסבר מלא בפני עצמו וההסבר הנסתר גם הוא הסבר מלא בפני עצמו. זאת אומרת, אפשר להסתכל על זה במשקפיים של נסתר על התורה, על ההלכה או מה שלא יהיה, אפשר להסתכל על זה במשקפיים של נגלה וכל משקפיים נותנים לך תמונה מלאה וקוהרנטית. כן, זה האמונה הזאת של הפרד"ס. דיברנו על זה שהתורה יכולה להיות מוסברת בכמה מישורים שונים במקביל, פשט, רמז, דרוש וסוד. אבל גם בפשט יש כמה הסברים ובסוד יש כמה הסברים, אבל יש כמה הסברים מקבילים שכל אחד מהם הוא הסבר נכון. עכשיו זה לא יכול להתרחש כמו שאמרתי קודם אלא אם כן ההסברים האלה הם תרגומים אחד של השני. כשאני בעצם מניח שההסבר הנסתר הוא לא הסבר אחר מההסבר הנגלה, הוא רק מנוסח במערכת מושגים או בשפה שהיא מה שנקרא נסתר. אלא שזה בעצם אומר שהנסתר הוא לא באמת משהו מקביל לנגלה אלא הוא זהה לנגלה. רק מנוסח בשפה שונה, כמו לדבר בעברית ובאנגלית. אז נגיד אם אברהם אבינו ושרה אני מתרגם אותם לשפה הפילוסופית זה חומר וצורה, אני מתרגם אותם לשפה הקבלית. וחסד וגבורה, בסדר? או צד ימין וצד שמאל. אז או דין ורחמים, כן? או משהו כזה. רחמים ודין. כל מיני דברים כאלה, אם כל אחד מאלה מציע פרשנות מלאה או הסבר מלא לתורה, לפרשיות האלה נגיד של אברהם ושרה, אז זה אומר שבעצם מתורגם פה, מדובר פה בתרגומים. זאת אומרת בעצם זה אומר שחומר וצורה מתרגם לחסד ודין בשפה הקבלית, בשפה הפילוסופית זה חומר וצורה. אז בעצם זה אומר, זה קצת מרוקן מתוכן את המושג של מיסטיקה או של קבלה, כי זה בעצם אומר שזה בסך הכל תרגום של הנגלה לשפה אחרת, לעולם מושגי שונה, אבל זה תרגום, זה להגיד את אותו דבר בשפה אחרת.
[Speaker C] אתה יכול להגיד את זה משני הכיוונים.
[הרב מיכאל אברהם] מה, לא שומע?
[Speaker C] אתה יכול להגיד את זה משני הכיוונים. או שזה מרוקן את התוכן של הקבלה או שזה מרוקן את התוכן של הנגלה.
[הרב מיכאל אברהם] איפכא מסתברא, נכון? אז אני אגיע גם בהמשך לעניין הזה שבעל הלשם למשל יוצא בצורה מאוד חריפה, מגדולי המקובלים האשכנזים שחי בירושלים, קשר של שנים עם הרב קוק, סבא של הרב אלישיב, אז הוא יצא בצורה מאוד חריפה כנגד מקובלים שראו את הקבלה כמשל ולא כתיאור אובייקטיבי של עולמות רוחניים. נגיד החסידות למשל, או לפחות זרמים מרכזיים בחסידות, נוטה לראות את הקבלה כאיזשהו משל לנפש האדם. זה בסך הכל צורה אחרת להתייחס לתופעות רוחניות נפשיות בתוכנו. אוקיי? וזה בעצם אומר בדיוק את מה שאמרתי קודם, שלתפוס את הנסתר כתרגום לשפה שונה של הנגלה. הוא לא אומר משהו אחר, הוא אומר את אותו דבר רק בשפה שונה. בעל הלשם טען שדבר כזה הוא לא קבלה. דבר כזה הוא פסיכולוגיה בשפה אחרת. אבל הוא טען שקבלה פירושה עיסוק במשהו אחר, לא עיסוק באותו דבר בשפה שונה. ולכן הטענה שלו שקבלה עוסקת בעולמות רוחניים, יש איזושהי הקבלה בין נפש האדם לבין עולמות רוחניים, אבל זאת הקבלה. הנושא שבו עוסקת הקבלה זה עולמות רוחניים. ולכן היא עוסקת בנושא אחר, היא לא עוסקת באותו דבר רק בשפה שונה. אוקיי? זה בעצם הטענה שלו, כי אחרת אתה לא לומד קבלה, אתה לומד פסיכולוגיה. זאת בעצם הטענה שלו.
[Speaker E] זה מסביר את האנשים שהתנגדו לקבלה כאילו, כמו הדרדעיים בתימנים. הם התנגדו לגמרי לקונספט של…
[הרב מיכאל אברהם] למה צריך להתנגד לקבלה בגלל זה? מה הבעיה?
[Speaker E] לא, כי להם זה לא מתאים לתפיסה שלהם. כי אם זה רק אותו דבר בשפה שונה, אז זה בסדר. אבל הם טענו שכל הקבלה זה משהו שהוא…
[הרב מיכאל אברהם] אני לא מכיר את ההתנגדויות שלהם שם, אבל על פניו אני לא רואה למה צריך להתנגד, בין אם זה משל ובין אם זה תיאור עובדות.
[Speaker E] יכול להיות שהם התנגדו לזה בגלל שיש שמה מושגים של כאילו האנשה, זרוע, ידיים, זה, לא?
[הרב מיכאל אברהם] אולי בגלל זה. יכול להיות, אבל אז בכל מקרה אני חושב שגם אם זה משל הם יכולים להתנגד לזה, עדיין המשל הזה מאניש בא' את הקדוש ברוך הוא. אז אני לא יודע, לא מכיר את הרקע להתנגדות שמה, אז אני לא יודע לענות על זה. אבל על פניו אני לא רואה דווקא בגישה הזאת, או המשל או לא המשל, בסיס להתנגדות. מה זה משנה? טוב בכל אופן, אז זה הנקודה. זאת אומרת, הטענה היא שאנחנו בעצם נמצאים פה בפלונטר. אם אנחנו רוצים לטעון שהמיסטי והנגלה, או הקבלה והפשט, הם שניהם תיאורים מלאים של העובדות, נקרא לזה פרשיות התורה או ההלכה או לא משנה, אבל גם המיסטיקה שעוסקת בעולם מול מדע למשל, גם הם בעצם תיאורים מלאים של המציאות או בשפה מיסטית או בשפה מדעית, הדבר הזה לא יכול להיות נכון אלא אם כן מדובר בתרגומים של אותו דבר לשפות שונות. וזה בעצם כמו שאמרנו קודם מרוקן מתוכן את אחד משני הצדדים של המשוואה הזאת. אז אין פה באמת שני דברים. אני רוצה לטעון טענה אחרת, שזה לא שתי האפשרויות היחידות. יש משהו שהוא באמצע קצת, ואני חושב שזה המודל הנכון יותר כדי להסביר את היחס בין מיסטיקה לבין חשיבה לא מיסטית. אני קודם כל ארצה להדגים מיפויים כאלו או תרגומים לשפות שונות רק כדי להבהיר יותר במה מדובר. אז בואו נתחיל למשל עם דוגמה שמאוד מאוד חביבה על כל מיני אנשים, החידוש של קופרניקוס. כן, עד קופרניקוס הקוסמולוגיה הייתה מבוססת על זה שכדור הארץ במרכז והיקום מסתובב סביבו, כוכבי הלכת והשמש מסתובבים סביבו. וקופרניקוס שינה את נקודת המבט ובעצם הציע שהשמש היא המרכז וכוכבי הלכת, כולל כדור הארץ, מקיפים אותה. עכשיו מקובל בעולם לחשוב שקופרניקוס גילה איזושהי תגלית מדעית שלא הייתה ידועה עד זמנו. אני כופר בזה. אני חושב שקופרניקוס לא גילה כלום. קופרניקוס בסך הכל הציע נקודת מבט שונה על אותו סט של עובדות, מערכת צירים שונה. במקום לתאר את הקוסמולוגיה שלנו שמרכז מערכת הצירים, כן מרכז הצירים יושב על כדור הארץ, בוא נשים את מרכז מערכת הצירים שלנו בשמש. אף על פי שאלו אליפסות ולא בדיוק כדור, אבל אני מתעלם כרגע מהעניין הזה. אז אני שם את מרכז מערכת הצירים בשמש ומתברר שהתיאור יוצא הרבה יותר פשוט. או במילים אחרות אני רוצה לטעון שהשאלה אם כדור הארץ מסתובב סביב השמש או השמש מסתובבת סביב כדור הארץ היא שאלה חסרת מובן. שתי התשובות נכונות באותה מידה. אין או או, זה רק שתי צורות לתאר. תבחר מערכת צירים. אם תשים אותה על כדור הארץ אז השמש מסתובבת סביב כדור הארץ. אם תשים אותה על השמש אז כדור הארץ מסתובב סביב השמש. כן, זה פשוט שאלה של נקודת מבט, אין פה אמת ולא אמת. החידוש של קופרניקוס זה שנקודת המבט ששמה את המרכז בשמש יוצרת תמונה שהיא הרבה יותר פשוטה לתיאור. במקום להסתבך עם האפיציקלים והדיפרנטים יש תמונה הרבה יותר פשוטה, אז למה לא לשנות את מערכת הצירים באופן כזה שנותן לנו תמונה פשוטה? אבל זה לא תמונה יותר נכונה. אין פה נכון יותר ונכון פחות. בפיזיקה יש ויכוחים גדולים שקשורים לעקרון מאך מי שמכיר וכל מיני דברים כאלו, עד כמה באמת אפשר להגדיר באופן אובייקטיבי מי מסתובב סביב מי במובן הפיזיקלי. אבל במובן הקינמטי, זאת אומרת במובן של בסך הכל של הגדרת התנועה, אין שום ספק שאין פה אמת ושקר, שניהם צודקים. קופרניקוס לא גילה אמת יותר נכונה ממה שהיה לפניו, שניהם צודקים באותה מידה. כן, הרבה פעמים מאשימים נגיד את החשיבה הדתית שהיא מעובנת כמו החשיבה הקדם קופרניקאית. ואנשים בטוחים שקופרניקוס גילה את אמריקה, קופרניקוס לא גילה כלום. קופרניקוס לא גילה שום עובדה מדעית, הוא גילה מערכת צירים נוחה. זה הכל. הוא גילה מערכת צירים שבה יותר נוח לתאר את הקוסמולוגיה שלנו, כן, את האסטרופיזיקה. אז הדוגמה, אני משתמש בדוגמה הזאת כדי להראות לכם ששני תיאורים שנראים מאוד מאוד שונים, אחד מהם הוא אפילו הרבה יותר פשוט מהשני, התיאור הקופרניקאי הרבה יותר פשוט מהשני, הם בעצם תרגומים אחד של השני. זה לא שתי צורות תיאור, זה שימוש בשתי שפות כדי לתאר את אותו דבר. ולכן הרבה פעמים יש שני דברים שנראים לנו מאוד שונים אבל כשאנחנו חופרים קצת יותר אנחנו יכולים לגלות שבעצם מדובר פה בתרגומים. בפעם הקודמת גם הבאתי את הדוגמה בפיזיקה של תיאורים טלאולוגיים וסיבתיים. כן, אני יכול לתאר את האופטיקה או את המכניקה כאוסף של חוקים טלאולוגיים, חוקים תכליתיים, הגוף רוצה להגיע למקום עם האנרגיה הפוטנציאלית הנמוכה ביותר, עם הפוטנציאל הנמוך ביותר. זה תיאור תכליתי, רוצה להגיע, שואף כביכול. והתיאור הסיבתי זה שכוח הגרביטציה דוחף את הגוף כלפי מטה. אלו שני תיאורים שקולים. בסופו של דבר אפשר לומר שיש פה תרגום של אותו תיאור לשתי שפות שונות, למרות שהשפות לגמרי שונות. מי שיסתכל עליהם במבט פשוט לא יבחין בשום קשר ביניהם. אבל מתברר שזה בסך הכל תרגום. אפשר להוכיח שכל מה שאמרת פה יש לו מקבילה פה, אתה יכול לתרגם כל תיאור פה לתיאור שם וזה מתברר שזה בסך הכל שתי שפות. ולא שני הסברים או שני תיאורים אלא שתי שפות של אותו תיאור. ולכן בהחלט נגיד ביחס לנסתר ולנגלה יש טענות כאלו, אני חמשב שהרבה אנשים חושבים כך, שבעצם בסך הכל מדובר בתרגום. זה בסך הכל תרגום. לכן נגיד, כן, ככה ידוע, אני לא יודע אם יש מקור לזה ומה המקור, אבל ככה ידוע מפורסם שהאר"י ז"ל סמך על הרמב"ם להלכה, ובדרך כלל הלך בעקבות הרמב"ם. עכשיו הרמב"ם הוא אולי הדמות כמעט הכי בולטת בניכור שלה לחשיבה קבלית. אז זה מוזר שכן המקובל המובהק ביותר, שיגידו גדול המקובלים, נצמד בהלכה דווקא לפסיקות של הרמב"ם. והטענה בעצם אני חושב שעומדת מאחורי זה היא שאם הראש של הרמב"ם עבד נכון בנגלה, אז הוא יגיע לתוצאה הנכונה. מה אכפת לי אם הוא מנמק אותה בשפה של הנגלה? גם בחשבון של הנסתר בסופו של דבר זאת כנראה ההלכה הנכונה. רק תעשה את החשבון נכון. ואם אתה סומך על הרמב"ם שהוא עושה את החשבון נכון בנגלה, אז קח את התוצאה שלו ואתה יכול לסמוך עליה גם בנסתר כי זה בסך הכל אותו דבר. לכן מה אכפת לי שהוא עושה את החשבון בשפה אחרת? אוקיי, זה התייחסות מאוד מקובלת ליחס בין נגלה לבין נסתר, וכמו שאמרתי קודם זה בעצם קצת מרוקן מתוכן את אחד משני הצדדים האלה כי זה בעצם אומר שזה שתי שפות שונות לתאר את אותו דבר. מה זה משנה?
[Speaker F] הרב, זה משנה כי כי יש הבדל בין שפות בהקשרים של יש דברים שיותר קל לנסח בשפה מסוימת.
[הרב מיכאל אברהם] מאה אחוז, יפה. אז אני אומר, אם אתה כמו שאמרתי קודם עם קופרניקוס, אם אתה מגיע למסקנה שיותר קל לנסח את זה ככה, אז בבקשה. אני לא חושב שבמקרים שיש הסברים מקבילים בנגלה ובנסתר, אחד מהם הוא יותר פשוט מהשני. בטח לא באופן סיסטמטי. המקובלים אני לא חושב שיגידו לך שהסתכלות בנסתר היא תמיד יותר פשוטה מהסתכלות בנגלה או להפך. לא נראה לי שזאת הטענה. הם טוענים שזאת ההסתכלות הנכונה, ובעלי הנגלה יטענו שזאת ההסתכלות הנכונה. ולכן זה לא מה שמבחין פה זה לא הפשטות. אז צריך להבין אז מה כן.
[Speaker G] אז הרב, אם הנגלה והנסתר זה שתי צורות שונות של אותו דבר, איך יכול להיות שיש מחלוקת ביניהם?
[הרב מיכאל אברהם] רגע, מגיע לזה, אתה מקדים אותי קצת, אני אגיע לזה.
[Speaker E] הלכתית? כן, יש ביניהם. למשל הרמב"ם, בוא נגיד שהרמב"ם סובר שמניחים תפילין בחול המועד, ולפי הקבלה מקצץ בנטיעות.
[הרב מיכאל אברהם] שנייה, מגיע, מגיע להכל. תראו הדוגמה הכי מובהקת לדברים האלה, ואני פשוט עובר פה לוויקיפדיה, מערכת קואורדינטות. אוקיי, מערכת קואורדינטות, אז אנחנו רגילים למערכת, תסתכלו על הדבר הזה פה. תסתכלו על זה כאילו שיש פה מערכת צירים. אוקיי, זה ציר וואי וזה ציר איקס. בסדר? אז נגיד הנקודה הזאת שנמצאת פה, נקודה שנמצאת פה. אוקיי, אז אפשר להסתכל עליה רכיב האיקס שלה הוא פה, ורכיב הוואי שלה הוא פה, נכון? אפשר לתאר אותה במונחים של איקס וואי, ההיטל שלה על איקס וההיטל שלה על וואי. זה מערכת הצירים הקרטזית. קרטזיוס זה דקארט, כן. מערכת הצירים של דקארט, הוא מצא אותה, הוא המציא אותה. אבל יש צורת תיאור אחרת שנקראת צורת תיאור פולרית, שזה אומר אני מתאר את הנקודה הזאת לא באמצעות ההיטלים שלה על ציר איקס וציר וואי, אלא במונחי המרחק שלה מהמרכז והזווית הזאת בין הקו הזה לבין ציר האיקס. גם זה תיאור חד ערכי של הנקודה הזאת. אז בואו למשל ניקח, המעגלים האלה זה ברדיוסים של אחד, שתיים ושלוש. בואו ניקח נגיד את המעגל של השתיים. אוקיי, הנקודה הזאת שהסתכלתי עליה קודם, הנקודה הזאת זה זווית של שישים מעלות כתוב פה, נכון? זווית של שישים מעלות זה אומר שאם הדבר הזה הרדיוס פה הוא שתיים, נכון? זה רדיוס המעגל. אז הוא שתיים. אז פה הדבר הזה זה שתיים קוסינוס שישים זה בדיוק אחד. קוסינוס שישים זה חצי. אז זה אחד, אוקיי, ההיטל של זה על ציר האיקס. והדבר הזה הוא כמובן שורש שלוש, אוקיי, משפט פיתגורס. אז וואי זה שורש שלוש, איקס זה אחד, והדבר הזה כמובן הוא שתיים לפי משפט פיתגורס. אז אפשר לתאר את הנקודה הזאת בשתי צורות: הצורה הקרטזית זה להגיד אחד, שורש שלוש, רכיב האיקס ורכיב הוואי. ואפשר לתאר את זה דרך מרחק שתיים בזווית שישים מעלות. גם כן יביא אתכם בדיוק לנקודה הזאת באופן חד ערכי. הדבר הזה נקרא תיאור קרטזי ופולרי של של נקודות במישור. אפשר לתאר את זה קרטזי, אפשר לתאר את זה פולרית. שני התיאורים האלה שקולים לגמרי. אתם רואים, מי שמכיר, מי שלא מכיר, זה די ברור, ידוע. כן? אפשר להגיע, יש לי פה איקס וואי, זה התיאור הקרטזי. אר ותטא, אר זה הרדיוס, המרחק, ותטא זה הזווית. אפשר להגיע, אם יש לך את איקס ואת וואי אתה יכול למצוא את אר ואת תטא, אם יש לך את אר ואת תטא אתה יכול למצוא את איקס ואת וואי. אוקיי, דברים סך הכול ידועים. למה אני מראה את זה? כי זאת דוגמה נהדרת לשני תיאורים שונים בשפות שונות לגמרי, אבל בעצם מדובר פה בתרגום של אותו דבר. סך הכול זה נקודות במישור. אתה יכול לתאר אותם בשפה קרטזית או לתאר אותם בשפה פולרית, אבל זה תרגומים. זה תרגום של אותו דבר לשתי שפות שונות. אז אי אפשר להגיד, אי אפשר לשאול נגיד מה אמיתי, התיאור הקרטזי או התיאור הפולרי, מה אמיתי יותר. זאת אומרת מה אמיתי יותר? זה סך הכול שתי שפות לתאר את אותו דבר, אין פה נכון ולא נכון. זה בדיוק כמו התיאור של קופרניקוס. אוקיי? בעצם התיאור של קופרניקוס אומר לי השאלה היא תמיד פולרי, השאלה אם אני שם את ראשית הצירים על השמש או על הארץ. זה הכול. וחוץ מזה זה שתי צורות תיאור שקולות. ויש כמובן אינסוף מערכות צירים, אפשר לנסח כמה שאתם רוצים, וכולן שקולות זו לזו. אז זאת, אלה שתי דוגמאות, קופרניקוס ומערכת הצירים הקרטזית והפולרית, אלה דוגמאות לתיאורים לכאורה שונים, אבל בעצם כשמסתכלים על זה יותר מקרוב מבינים שזה בסך הכול תרגומים של אותו של אותו דבר. תרגום לשפות שונות של אותו דבר. אולי דוגמה נוספת שפעם חשבתי עליה, אם יש את הטבלה המחזורית בכימיה. אוקיי? אז הטבלה מונה שמה את היסודות, לא משנה, רשימה של יסודות שהם בעצם הבסיס לכל החומר שמוכר לנו ביקום. אוקיי? סדרה של מספר מסוים של יסודות. בפיזיקה העתיקה, נקרא לה מטאפיזיקה או פיזיקה עתיקה, הם בנו את כל המציאות של העולם על ארבעה יסודות: אדמה, מים, רוח ואש. אדמה, עפר, לא משנה, מים, רוח ואש. אוקיי? וכל חפץ או כל יצור, אובייקט בעולם שלנו, הוא איזשהו תמהיל של ארבעת היסודות האלה. עכשיו, זה נשמע לנו כמו איזה פיזיקה עתיקה שמנותקת לחלוטין כמובן מתצפית ומחשיבה כמותית ושיטתית ומדעית, ולכם עוד פעם כמו אצל קופרניקוס, ברור לנו שהם דיברו שטויות והיום אנחנו יודעים מה היא האמת. אבל אני רוצה לטעון שגם שם זה לא פשוט כל כך. כי בהחלט אפשר להגדיר את המים, האדמה, הרוח והאש כאיזשהן קומבינציות מסוימות שתמהילים שונים שלהם בהחלט יכולים לתאר כל אובייקט בעולם. נגיד, לא יודע מה, באבן יש בה הרבה מאוד ממרכיב העפר ואולי קצת ממרכיב המים, ולכן זה איזשהו כן, וקטור של ארבע ארבע מקומות, בכל מקום תשימו את העוצמה של אדמה, רוח, מים או אש שיש בדבר הזה. כן? כל דבר כזה הוא בעצם וקטור של ארבעה ארבעה מרכיבים, ארבעה רכיבים. אז אפשר לתאר בשפה הזאת כל אובייקט בעולם. התיאור הזה אי אפשר להגיד שהוא לא נכון. אריסטו לא, אני לא חושב שאריסטו התכוון לטעון שה שפועל איך יוצרים אבן, לוקחים אדמה, מים ואש בתמהיל מסוים, מערבבים אותם היטב ויוצא אבן. הוא לא התכוון לומר את זה. הוא התכוון לדבר על תכונותיה של האבן. תכונותיה של האבן הן שיש לה איזשהו אינרציה, יש לה איזשהו כובד כמו עפר, אבל היא לא עפר במובן שהיא לא מתפזרת, כי היא קשיחה, יש פה גם אולי מרכיב של מים שמחברים את העפר ויוצרים ממנו איזה משהו אחד. לא חשוב כרגע, אני לא בקיא במטאפיזיקה של אריסטו. אבל זאת צורת תיאור לחלוטין לגיטימית ותקפה של כל האובייקטים בעולם. שום דבר פה לא התברר כלא נכון. זה בסך הכול אולי צורת תיאור לא פורייה, אי אפשר לייצר ממנה חומרים כימיים או לנבא אולי תוצאות של תהליכים כימיים, העובדה שהכימיה המודרנית היא הרבה יותר פורייה, הרבה יותר מועילה, אפשר לנבא איתה הרבה יותר תוצאות. להסביר איתה הרבה יותר דברים, אז לכן ברור לי למה מאמצים אותה, אבל תבינו שזה במובן הזה, זה בדיוק כמו הסיבה שמאמצים את מערכת הצירים של קופרניקוס. זה לא כי זה יותר נכון, זה כי זה יותר אפקטיבי, מועיל, יעיל, אלגנטי, פשוט, נוח, לא משנה. אבל אין פה נכון ולא נכון. זה בסך הכל מערכת צירים שונה שאפשר לתאר המציאות גם איתה וגם עם מערכת הצירים ההיא. אין שום בעיה עם זה, אין פשוט דבר לא נכון. ובהסתכלות הזאת אתם יכולים לראות, כן, אנחנו כמעט מגיעים לפוסט-מודרניות. ובהסתכלות הזאת אתם יכולים לראות שבעצם כל תיאור שתתנו למציאות הוא תיאור נכון כמו כל תיאור אחר. הוא בסך הכל משתמש במערכת מושגים שונה, תבחרו איזשהו בסיס שונה של קומבינציות של אברי הבסיס, קומבינציות שונות של אברי הבסיס יתנו את האובייקטים או את העקרונות שאתם רוצים להסביר. תבחרו בסיס, וזה ייתן לכם את התיאורים, זה הכל. אם אתם רוצים לתאר את זה במונחי התכונות של אדמה, רוח, מים ואש, האש שואפת למעלה, המים נוזלים, האדמה נחה אבל מפוררת, האוויר עף, לא יודע מה, דליל, לא משנה מה. קומבינציות של דלילות, חום, כובד, מוחשיות, מסיביות, קומבינציות שונות כאלה באמת מתארות את כל האובייקטים בעולם. זה נכון, ולכן אין שום בעיה לתאר באופן כזה, זה רק כנראה לא אפקטיבי מבחינה מדעית, זה לא יקדם אתכם הרבה. לא תצליחו להסביר עם זה הרבה דברים, או לנבא הרבה דברים, או לייצר, להשתמש טכנולוגית בדברים האלה. כי לא הצליחו אני חושב להתקדם הרבה בפרמקולוגיה על סמך ארבעת היסודות של אריסטו, ועל סמך הטבלה המחזורית כנראה מצליחים יותר, אוקיי? בייצור תרופות. אז בסדר, זה יותר מועיל, יותר אפקטיבי. האם זה יותר נכון? לא יודע אם זה יותר נכון, זה פשוט הסתכלות מזווית שונה, זה הכל. במובן מסוים אולי אפשר אפילו להגיד שזה הסתכלות ברזולוציה יותר גבוהה על אותו דבר. אם ננתח את מרכיבי האש, מרכיבים כימיים כביכול של האש, כן אין דבר כזה, אבל המרכיבים הכימיים של האש או של העפר או של הרוח או משהו כזה, יכול להיות שנגיע לטבלה המחזורית. ואז זה בסך הכל תיאורים ברמות רזולוציה שונות, זה הכל. לא נכון ולא נכון, זה לא שאלה של נכון ולא נכון.
[Speaker H] רגע מיכי, כמה ממדים אתה צריך לתאר מציאות? לא שומע? כמה ממדים צריך לתאר מציאות באופן מושלם?
[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא באופן מושלם? אתה יכול לתאר את זה בכמה ממדים שאתה רוצה, תלוי מה מעניין אותך. אם אתה רוצה לתאר את המציאות ברמה של האם זה דומה לאש, רוח, מים או עפר, יש לך תיאור מלא עם ארבעת המרכיבים האלה. שאלה מה אתה מחפש לתאר במציאות. אם אתה רוצה לתאר לי הרכבות כימיות מה שאנחנו קוראים היום, איך בדיוק זה נוצר ומה זה עושה, אז אריסטו לא יעזור לך הרבה, כן זה ברור. בסדר?
[Speaker H] אז זה לא דומה לקופרניקוס, שמה זה אידנטיקל. לא,
[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים
[Speaker H] זה לא
[הרב מיכאל אברהם] דומה לקופרניקוס, שמה זה התמרה. אני מסכים זה לא דומה לקופרניקוס במובן הזה שנגיד ככה, אני יכול את ארבעת היסודות של אריסטו לתאר כנראה עם הכימיה והפיזיקה שלנו היום, זה די ברור. אבל אני לא יכול את הפיזיקה והכימיה שלנו היום לבנות על אדמה, רוח, מים ואש של אריסטו. אז הם חסרי שוויון הדדי להבדיל ממערכת צירים קרטזית ופולרית ששמה זה דו-כיווני.
[Speaker B] אז זה לא תרגום? מה שומע? זה לא תרגום דו-כיווני.
[הרב מיכאל אברהם] לא נכון, לכן אני אומר, זה באמת אתה צודק שזה לא אותו דבר בדיוק כמו המערכת צירים קרטזית ופולרית, אבל בסך הכל אני רוצה לטעון שאין פה נכון ולא נכון, זה הנקודה. זה תרגום לפחות בכיוון אחד. אוקיי? אז הטענה שבעצם מה שאני רוצה לומר זה שיש דברים שעל פניהם נראים מאוד שונים, כמו שאתם רואים קבלה נגיד ונגלה, אבל כשמסתכלים בעומק בהחלט יכול להיות שהם שניהם נכונים, שניהם מתארים את אותו דבר בשפות שונות, זה הכל. אז לכן אין פה באמת שני הסברים שונים או שתי התייחסויות שונות. אבל תשימו לב, אני חוזר
[Speaker I] חזרה לוויקיפדיה, ופה יש נקודה מאוד מעניינת. תסתכלו על המשוואה הזאת, כן, מי שלא נוח לו עם משוואות זה לא ממש נצרך, אבל מה קורה כשאיקס שווה לאפס?
[הרב מיכאל אברהם] אז איקס שווה לאפס הביטוי הזה לא מוגדר, נכון? נכון, לא מוגדר. ונכון שהארק טנגנס של אינסוף זה לא נורא, אפשר למצוא לזה, זה תשעים מעלות, אבל אם תסתכלו כשגם וואי וגם איקס שווים לאפס זה ודאי לא מוגדר. ומה זה דבר הזה אומר? תסתכלו על נקודה זאת במרכז. אוקיי, הנקודה זאת במרכז התיאור הקרטזי שלה זה איקס שווה לאפס ווואי שווה לאפס. התיאור הפולרי שלה זה אר שווה לאפס כי המרחק מהראשית הוא אפס, כל סיגמא, אבל כל זווית שתרצו, כל תטא. נכון, כל זווית שתרצו, הזווית לא מוגדרת. או אם נצייר, תסתכלו אני אעשה אולי, סליחה על הגלישות קצת למתמטיקה, המתמטיקה מאוד עוזרת פה להבהיר את הנקודה.
[Speaker I] תסתכלו, נגיד שזאת מערכת צירים, אבל אני אעשה עכשיו את התרגיל הבא, אני אצייר מערכת צירים קרטזית שזה אר וזה תטא. אוקיי? עכשיו אני שואל כשאיקס שווה
[הרב מיכאל אברהם] לאפס ווואי שווה לאפס זאת נקודה על המערכת ה, כן אם זה היה איקס ווואי אז הנקודה איקס שווה לאפס ווואי שווה לאפס היא פה, נכון? למה הנקודה הזאת מתאימה על המישור הזה?
[Speaker I] היא מתאימה לכל ציר הוואי, נכון?
[הרב מיכאל אברהם] לאר שווה לאפס וכל תטא. היא מתאימה לקו שלם במישור הפולרי. נקודה במישור הקרטזי מתאימה לקו שלם במישור הפולרי. זאת אומרת לאר יש לה, בקיצור, כשאנחנו רוצים לזהות נקודה בקרטזי עם נקודה בפולרי זה לא עובד במקום אחד. בנקודה איקס שווה לאפס ווואי שווה לאפס מה שמתאים לה זה אינסוף נקודות בתיאור הקרטזי. מהו האינסוף הזה? אר שווה לאפס וכל תטא שתרצו, אינסוף תטא. אוקיי? זה אומר שההתאמה הזאת, למרות שהיא נראית מאוד חד ערכית ואפשר לעבור מאחד לשני, לא נכון, היא נשברת. יש נקודה שבה אין התאמה. נקודה אחת בתיאור הקרטזי אין לה נקודה אחת שמתאימה לה בתיאור הפולרי, יש לה קו שלם בתיאור הפולרי. מה שזה גורם למה שקרוי בטופולוגיה דפקטים טופולוגיים, וזה נושא משעשע בפני עצמו אבל אני לא אכנס לזה כאן. במקום שבו נשברת ההתאמה הזאת יכולים להיווצר דפקטים טופולוגיים. עכשיו, מה שבעצם אבל הדבר הזה אומר זה שמה שנראה לנו כתרגום פשוט אחד של השני הוא תרגום לא כל כך פשוט. אי אפשר לתרגם את הנקודה איקס שווה לאפס וואי שווה לאפס לשפה הפולרית באופן פשוט. יש שמה אינסוף אפשרויות לתאר את הנקודה הזאת. התרגום שם נשבר. וכשהתרגום נשבר פירושו של דבר שבכל זאת זה לא סתם תרגום אחד של השני, זה שתי שפות שונות. יש קשר הדוק ביניהן ברוב מוחלט של הנקודות במישור, אבל בנקודה אחת או בקו אחד אם תסתכלו על הפולרי זה נשבר. שמה התרגום לא עובד. וכשהתרגום בין שתי השפות לא עובד זה אומר שזה לא שתי שפות שונות אלא זה באמת מתאר שני דברים שונים. אלא שהם זהים אחד לשני כמעט בכל ההקשרים, למעט הפגמים הטופולוגיים האלה, הדפקטים האלה. ומתברר שישנן התאמות שהן כאילו תרגומים אחד של השני, הן תרגומים אחד של השני שמתברר שהם לא לגמרי תרגום. זה נראה כמו תרגום כי ברוב, על רוב המילים בשפה יש תרגום של מילה פה מול מילה שם, אבל אם תרצו לכתוב את הערך המילוני לאיקס שווה לאפס וואי שווה לאפס במילון הפולרי תצטרכו ספר שלם בשביל זה, לא ספר, אינסוף, אי אפשר לכתוב את זה. אין תרגום לשפה הפולרית, וזה אומר ש. שיש פה משהו שהוא, אני לא יודע אם לקרוא לו לא תרגום, זה שני דברים שונים שבמובנים מסוימים הם בכל זאת תרגום אחד של השני, אבל כנראה לא לגמרי באופן מהותי.
[Speaker H] אבל זה לא רלוונטי. אז תגיד שזה שונה, למרות שזה דומה, אבל זה לא בתנאי מספיק. או שזה מספיק או שזה מספיק. לא הבנתי. זה אוקיי, אז ההתמרה מקרטזי לפולארי היא לא מושלמת. אוקיי. אבל בתנאי מספיק, לפי הגדרה, אחד מספיק.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זה בדיוק הנקודה. אז אני אומר, בכל נקודה במישור חוץ מהראשית, שניהם תנאים מספיקים. תן לי את הקרטזי או את הפולארי, יש לי את מלוא המידע. בנקודה אחת לא. בנקודה אחת לא.
[Speaker H] אבל בהגדרה של תנאי מספיק זה לא רלוונטי.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה רלוונטי. כי מה שאני רוצה לטעון בעצם, מה שאני ארצה עכשיו לטעון, אם אתם זוכרים בשיעור הקודם, דיברתי על הנס ועל היחס בין נס לגזרת הכתוב, ששניהם זה בעצם פגמים טופולוגיים. שניהם זה שבירה של ההתאמות, כן? נגיד מה זה נס? נס זה נגיד בבקיעת ים סוף. הקדוש ברוך הוא פה, עם ישראל עומד על שפת ים סוף. אני כרגע מניח שהיה שמה נס כפשוטו, כן? עזבו כרגע את ההסברים האחרים. אז עם ישראל עמד על שפת ים סוף, הפיזיקה לא נותנת את המענה שהקדוש ברוך הוא רוצה, כן? ים לא נבקע סתם ככה לשניים או לשנים עשר. אז הפיזיקה לא עובדת. מה עושה הקדוש ברוך הוא? עוצר את הפיזיקה, מתערב ועושה נס. עכשיו לאירוע שקרה שם אין הסבר בפיזיקה, כי חוקי הפיזיקה הושבתו באותה נקודת זמן. אבל יש לו הסבר במישור התיאולוגי, במישור של החשבונות של הקדוש ברוך הוא. הוא עשה את זה מסיבה כנראה סיבה טובה שהייתה לו. אוקיי? אז זה אומר שההסברים הפיזיקליים וההסברים התיאולוגיים יכולים להיות אולי כמעט תרגומים אחד של השני. כל אירוע אתה יכול להסביר פיזיקלית, כמו התפוח של ניוטון, ואתה יכול להסביר תיאולוגית. אבל לפעמים זה נשבר. יש נקודות שלהם יש לך הסבר בנסתר אבל אין לך הסבר בנגלה. ההתאמה בין הנסתר לבין הנגלה נשברת. זה הנס. או אם תרצו, גזרת הכתוב זה בעצם פגם טופולוגי בהתאמה בין הנגלה לבין הנסתר. כן? כאשר בגזרת הכתוב פירושו של דבר יש פה דין שאין לו הסבר בנגלה. אם אין לו הסבר בנגלה, אז למה עשו אותו? כנראה שיש לו איזושהי סיבה טובה למה התורה אומרת את הדין הזה. ההנחה המקובלת היא שיש, עוד פעם אני מניח את ההנחות המקובלות כרגע בלי להיכנס לאידאולוגיות על מה באמת חושבים, אני רק מדגים את העיקרון, את הרעיון. אז הטענה היא שלדין הזה כנראה יש הסבר בעולם של הנסתר, בעולם התיאולוגי, בעולם של הקדוש ברוך הוא. בצורת החשיבה שלנו, ביומיום שלנו, אין לו הסבר, או לפחות אנחנו לא מכירים הסבר. אז המטעם הזה שיש בין הסברים נגלים להסברים נסתרים נשבר בדינים האלה של גזרת הכתוב, כמו שהמטעם בין המדע לבין התיאולוגיה נשבר במקומות של הנס. מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שהמיסטיקה מתייחסת לנגלה כמו הפולארי לקרטזי, אבל שימו לב, כמו הפולארי לקרטזי כשאנחנו כבר יותר חכמים ומבינים שהיחס בין פולארי לקרטזי זה לא סתם תרגום פשוט. יש פה משהו אחר. יש התאמה אולי בהרבה מאוד מההקשרים, אבל יש מקומות שבהם זה נשבר. תראו, אני אתן לכם למשל דוגמה שאולי תעזור להמחיש קצת איך הדבר הזה יכול לקרות. אם יש, מכירים את הספר של דאגלס הופשטטר, גדל אשר באך? ספר מאוד ידוע, זכה בפרס פוליצר על הספר הזה, פוליצר אני חושב, על הספר הזה. ושמה הוא מנסה להסביר יסודות של לוגיקה, תורת החישוביות, כן, יסודות מסוימים בחשיבה מתמטית ושל מדעי המחשב. ובין היתר הוא מציע שם משחק. והמשחק הזה, חיפשתי אגב, יש לו ערך בוויקיפדיה, זה נקרא ה-מו פאזל, מו פאזל, אבל זה עולה אצלי בצורה הפוכה, אני לא יודע, הערך הזה בוויקיפדיה כתוב. שהגלמים של הופשטטר שמה התעללו בערך הזה, כי משהו שמה זה עולה בצורה מוזרה, משמאל לימין איכשהו, ולא יודע, לא הצלחתי למה, אבל רציתי לשתף את זה איתכם אבל לא עולה טוב. בכל מקרה, העיקרון הוא כזה, הוא מציע את המשחק הבא. בוא נניח שיש לנו שפה שיש לה שלוש אותיות, אמ, אי ויו. אוקיי? עכשיו אנחנו מתחילים מהמילה אמ אי. יש לנו ארבעה, נדמה לי שהיו שמה ארבעה כללים, איזה מניפולציות מותר לעשות על המילה, על מילה קיימת כדי ליצור עוד מילה שהיא חוקית בשפה. אז נגיד אם המילה אמ אי היא חוקית ונגיד שיש כלל שכל מה שמתחיל באמ אפשר להכפיל את כל מה שאחריו. אז נגיד את המילה, רגע, שנייה אחת, אוקיי. טוב,
[Speaker I] יש לנו, יש לנו א-ב, א-ב של שלוש אותיות. בסדר?
[הרב מיכאל אברהם] זה הא-ב של השפה. תחשבו במקום עשרים ושתיים אותיות בעברית, יש שלוש. עכשיו יש לנו מילה אחת שהיא חוקית, נתון שהמילה אמ אי היא חוקית בשפה, נקרא לזה אקסיומה, אוקיי? עכשיו יש לנו שלושה כללים או ארבעה כללים שאומרים לנו מה מותר לעשות על מילה שהיא מילה חוקית בשפה כדי לייצר עוד מילה. לזה קוראים הדקדוק של השפה. אוקיי? אז בוא נגיד שמילה שמתחילה באמ, בסדר? נגיד כלל ראשון, סתם אני, יש לו כללים משהו כזה, אני לא זוכר בדיוק את הכללים שלו, אמרתי לכם לא הצלחתי להעלות את הערך הזה בוויקיפדיה. נגיד שזה הכלל הראשון. זאת אומרת, אז המילה אמ אי, לפי הכלל הזה, אפשר לייצר ממנה אמ אי אי, נכון? אפשר להכפיל את האי, כי זה מה שמופיע. עכשיו, אבל אם המילה הזאת חוקית, אז עכשיו גם המילה הזאת חוקית, נכון? כי אפשר לכפול את האי אי, כי זה גם מתחיל באמ וכן הלאה. אז זה כלל אחד. נגיד כלל שני זה אפשר מילה שמסתיימת באי, אפשר להחליף, אפשר להוסיף יו. אוקיי? זה הכלל השני. אז למשל את המילה הזאת, אם היא חוקית, אז גם המילה הזאת חוקית. אוקיי? או אם המילה הזאת חוקית, אז גם פה אפשר להוסיף יו. אוקיי? עכשיו שימו לב, אני עכשיו זאת גם המילה הזאת גם חוקית. עכשיו תראו מה אני מייצר ממנה, אני מייצר ממנה את המילה הזאת, ואני כופל את כל מה שאחרי האמ לפי הכלל הראשון, אוקיי? וכן הלאה. ואתם רואים עכשיו איך המילון של המילה הזאת מתרחב. אפשר להוסיף פה כמובן שיש, כשיש במילה שני יו, אפשר למחוק את שניהם. סתם, לא משנה כרגע. אז אם יש לי איזה מילה עם שני יו-ים, אז אפשר למחוק את שניהם. בסדר? או לא משנה, איזשהו סט של כללים. זה הדקדוק של השפה. הסט הכללים הזה מייצר את המילון של השפה. בסדר? עכשיו הטענה של, השאלה של הופשטטר הייתה, נגיד שיש לי את הנתון לי סט הכללים, האם אפשר, האם המילה. האם המילה אם יו היא חוקית? או תוכיחו, האם היא חוקית או אם היא לא חוקית? האם אתם יכולים להוכיח על סמך המילה הראשונה? זה המילה הנתונה שהיא חוקית, ונגיד שלושת הכללים, עוד פעם, זה לא הכללים שלו לכן אני סתם אומר, אל תנסו לפתור את זה עכשיו, זה לא החידה הנכונה, אבל רק להסביר את העיקרון. כן, והאם אני אצליח להגיע למילה אם יו? בסדר? אז זאת הייתה השאלה. כשמנסים לשחק עם הכללים האלה, מנסים לשחק עם הכללים האלה, מגלים שזה מאוד לא פשוט להוכיח שהמילה הזאת חוקית או שהיא לא חוקית. מה שעושה הופשטטר, הוא אומר אוקיי, בואו נסתכל עכשיו על אותה מערכת כללים ונתרגם את זה לשפה הבאה.
[Speaker D] כן, סליחה, תרגום. עכשיו, אם מתורגם לשלוש, איי מתורגם לאחד, ויו
[הרב מיכאל אברהם] מתורגם לאפס. אוקיי, זה לא משנה. עכשיו תשימו לב שהמילה מי למשל זה שלושים ואחת בשפה החדשה, נכון? אם זה שלוש ואיי זה אחד. אבל עכשיו אני יכול לתרגם גם את הכללים. עכשיו תשימו לב, מה שאני אעשה עכשיו, מילה שמתחילה באם פירושו מילה שמתחילה בשלוש, נכון? אז בעצם אפשר לכפול את כל מה שאחרי האם. זאת אומרת, נגיד, או נתחיל, מילה שמסתיימת באיי זה מילה שמסתיימת באחד, אפשר להוסיף לה יו. מה הכוונה? לכפול אותה בעשר, נכון? להוסיף לה עוד אפס. נגיד שלושים ואחד מסתיים באחד, אפשר להוסיף לו אפס, אז הגענו משלושים ואחד לשלוש מאות ועשר. זאת אומרת, אפשר לכפול את זה בעשר. כשיש במילה שני יוים אפשר למחוק את שניהם. מה הכוונה? אפשר נגיד אם זה בסוף, אפשר לחלק במאה. אם זה לא בסוף, נגיד אם יש שני יוים בסוף, אפשר למחוק את שניהם, הכוונה אפשר לחלק במאה. אתם רואים שאני יכול לתרגם את הכללים, כללי הדקדוק, לשפה אריתמטית. זאת אומרת אני יכול, במקום לנסח כללים טיפוגרפיים, כללים על האותיות, ברגע שהפכתי את זה למספרים זה הפך להיות בעיה מתמטית. ועכשיו השאלה אם אני יכול לייצר משלושים ואחד את שלושים. האם אני יכול לייצר את מו? מו זה שלושים. עכשיו אתם מבינים שאתם יכולים לתת את זה לתוכנת מחשב או להוכיח את זה בכלים מתמטיים. אם יש לך את סט הכללים המתמטי הזה, אתה יכול להוכיח שמשלושים ואחד אי אפשר להגיע לשלושים בשום צורה. למה? כי למשל אם אתה מתחיל בשלושים ואחד, אף פעם לא תהיה מילה שמתחלקת בעשר. אפשר להראות מהכללים שלא תהיה מילה שמתחלקת בעשר. אתם מבינים שזה פותח אופציות אחרות לגמרי לטפל עכשיו בשאלות, בחידות, בבדיקת לגיטימיות של מילה, עכשיו אני יכול לעשות את זה בשפה מתמטית. זה הכל תרגמתי את האותיות למספרים. זה הכל. אבל פתאום כל המשחק נהיה משחק שונה. אבל שימו לב, זה לא באמת משחק שונה, זה רק תרגום לשפה אחרת של אותו דבר. אתם רואים שזה עוד פעם דוגמה לשתי מערכות שנראות לכאורה שונות לחלוטין. אם הייתי מציג לכם את החידה הזאת, ואחרי זה הייתי מציג לכם את החידה בצורתה המתמטית, זה היה נראה כמו שתי חידות שונות לגמרי. זו אותה חידה עצמה, פשוט תרגום אחד לאחד. אוקיי, אבל עכשיו אני אתקדם צעד אחד הלאה. ועכשיו תראו. נניח, אני חוזר לדף שלנו, עד כאן הראיתי רק מה שנקרא תרגום, שני דברים שונים שנראים שונים אבל בעצם יכולים להיות תרגום. עכשיו אני אראה לכם איך תרגום יכול להישבר. בואו ניקח נניח לדוגמה שבנינו את כל המילון של השפה הזאת. נגיד שזה מספר סופי של מילים, זה לא חשוב כרגע, הצלחנו לבנות את כל המילון של השפה. אוקיי? עכשיו אני רוצה לחשוב על סט אחר של כללים שייצר בדיוק שייצרו בדיוק את אותו מילון. נגיד שיש עשרת אלפים מילים בשפה, אני רוצה כללים אחרים לגמרי. לא תרגום של הכללים האלה. כללים אחרים לגמרי שיצאו מאקסיומה אחרת לגמרי. אחת המילים, נגיד שזאת תהיה האקסיומה, לא אכפת לי למשל. ועכשיו עם סט של כללים אחר לגמרי, אני אצור את אותן עשרת אלפים מילים בדיוק, וכל האחרות לא יהיו חוקיות. האם דבר כזה הוא אפשרי? עקרונית כן, נכון? אין מניעה שלא. אני יכול לייצר סט של כללים, אני אפילו יכול להוכיח שיש סט כזה של כללים, שאחר לגמרי, הוא לא תרגום של הסט הזה, אבל הוא ייתן את אותו אוסף של מילים. להתאמה שהופשטטר עשה, אני קורא התאמה לוקאלית. מה הכוונה? כל כלל טיפוגרפי אפשר לתרגם אותו לכלל אריתמטי. לכן אני לא צריך לעבור על כל המילים שמיוצרות בשתי מערכות הכללים האלה, אני יכול להראות שזה, אני יכול להוכיח שזה אותו סט של מילים בדיוק, נכון? כי יש מתאם חד חד ערכי בין הכללים. אבל עכשיו אני מציע לכם סט אחר לגמרי של כללים, משהו שונה לגמרי. מילה שמסתיימת באיי אפשר להוסיף לה שני יודים ולהוריד אם. לא משנה משהו אחר. מתברר באופן מפתיע שזה נותן את אותן עשרת אלפים מילים בדיוק ושולל את כל המילים האחרות. אותו דבר בדיוק, אבל סט אחר לגמרי של כללים. זה לא תרגום של הכללים האלה. אין קשר בין הכללים האלה לכללים האלה, למעט זה שהם שניהם נותנים את אותו סט של מילים לגיטימיות בשפה. בדיוק אותו דבר. אז הדקדוק של השפה עכשיו אם הייתי נותן לכם רק את אוסף המילים, לא את כללי הדקדוק, אפשר להגיד שהדקדוק הוא זה ואפשר להגיד שהדקדוק הוא זה, נכון? אין דרך לדעת מי זה הדקדוק הנכון. אבל זאת מה שאני קורא התאמה גלובלית, לא התאמה לוקאלית. אין אני לא יכול להראות, להוכיח שהמילים הם זהות בשתי בשתי מערכות הכללים האלה, כי אין קשר בין מערכות הכללים האלה. מה שאני יכול לכל היותר לעשות זה לייצר את כל המילון עם זה, לייצר את כל המילון עם זה ולהיווכח האם יש זהות בין המילונים דה פקטו. אבל אני לא יכול להוכיח מראש ששני המילונים יהיו זהים, כי אין קשר בין מערכות הכללים. זה התכונה של מערכת גלובלית. עכשיו תחשבו על מערכת גלובלית שנותנת לכם את אותן עשרת אלפים מילים חוץ מאחת. אם ההתאמה היא התאמה לוקאלית, זה לא יכול לקרות, נכון? אם על כל כלל משלושת הכללים הטיפוגרפיים אני מתרגם אותו לכלל שהוא שקול לו לגמרי במישור האריתמטי, אין ספק המילון יהיה זהה לחלוטין. זה פשוט מתמטי. כל מה שאתה מייצר עם זה אתה מייצר גם עם זה, זה שקול לגמרי, נכון? זה ברור. אבל כשההתאמה היא התאמה גלובלית, יכול להיות, אין שום בעיה באופן עקרוני, כמו שיכולתי לייצר סט של כללים שייתן את אותן עשרת אלפים מילים למרות שהכללים אחרים לגמרי, אני יכול לייצר סט של כללים שייתן תשעת אלפים תשע מאות תשעים ושמונה מילים ושתיים אחרות או שתיים לא ייתן בכלל. זאת אומרת הוא יהיה שונה מהמילון המקורי בשתי מילים בלבד, או בחמש מילים, או יוסיף עוד שלוש מילים, אבל יהיו נקודות מסוימות שבהן תיפגע ההתאמה בין הכללים של הופשטטר לכללים שאני מציע. אתם מבינים שאם ההתאמה היא לוקאלית זה בלתי אפשרי, אבל אם ההתאמה היא גלובלית זה כן אפשרי. אם ההתאמה היא גלובלית אז יכול להיות שההתאמה היא כמעט מלאה אבל לא לגמרי, כי מכל מקום זה רק מקרה שיש פה מתאם, אוקיי? מה בעצם הטענה שלי? הטענה שלי היא שהיחס בין הנגלה לבין הנסתר הוא לא התאמה לוקאלית אלא התאמה גלובלית, או בין המיסטי, עזבו אני לא מדבר על קבלה, קבלה זה הדוגמה שתמיד מלווה אותנו, אבל אני מדבר על מיסטיקה בכלל. הטענה היא שאם ישנה מערכת מיסטית מלאה שלמה שנותנת הסבר מלא לעובדות בהן היא עוסקת, היחס בינה לבין ההסבר הנגלה יכול להיות אחד משניים. או שזה פשוט תרגום, וכנראה תרגום לוקאלי, או שיש פה יחס גלובלי ביניהם ואז זה באמת לא תרגום, זה הסבר אחר ואז גם יכול להיות. יכול להיות ואפילו סביר שיהיו נקודות שבהם המיתאם יישבר, כי מה הסיכוי שמערכת כללים אחרת מתאימה לגמרי למערכת הזאת למרות שאין שום קשר ביניהם? סיכוי סביר שיש איזשהו מיתאם, אתה מצליח להגיע למיתאם אולי טוב, אבל יהיו נקודות שבהן זה יישבר. מה אני רוצה לומר? רוצה לומר, בואו נסתכל על הקבלה או על התאולוגיה והמדע. בסדר? נגיד שלכל אירוע בעולם אני יכול להציע הסבר מדעי ואני יכול להציע הסבר תאולוגי. אבל אם אני ארצה לעשות התאמה לוקלית, אני בעצם ארצה לומר שיש מיתאם במישור התאולוגי לחוק הגרביטציה של ניוטון. כן, החסד שבהוד מושך את הנצח שבתפארת בעוצמה שפרופורציונית ל, לא יודע מה, לקרן הבריאה של המערכת, לא יודע מה, לתרגמו את כל המילים של ניוטון לקבלית מדוברת. אוקיי? אז בעצם אתם אומרים שמדובר פה בתרגום לשפה שונה. ואז כמובן כל מה שיהיה לו הסבר מדעי יהיה לו הסבר תאולוגי ולהיפך. המיתאם יהיה מושלם, כי זה רק שפה שונה לתאר את אותו דבר. אבל אם אני טוען שיש התאמה גלובלית, לא התאמה לוקלית. מה זאת אומרת? סט הכללים של התאולוגיה ייתן התנהלות כללית בעולם דומה לסט הכללים המדעי. בגדול זה ייראה דומה. אבל יהיו מקומות שבהם זה לא יתאים. מה זה אומר? זה בעצם אומר שהתאולוגיה היא לא תרגום של המדע. זה באמת הסבר אחר. רק באופן מפתיע או לא מפתיע, אולי הקדוש ברוך הוא קבע את זה מראש, לא משנה, אבל יש התאמה בתופעות. זאת אומרת כשאני ההתאמה היא לא בכללים, אני לא יכול למצוא מיתאם תאולוגי לחוק הגרביטציה. אבל אוסף התופעות שחוקי הפיזיקה מייצרים, גם חוקי התאולוגיה מייצרים. למרות שאין קשר לוקלי אחד לאחד של חוק פיזיקלי מול חוק תאולוגי. זה סט חוקים אחר לגמרי. אבל המילים בשפה, כן, אצל ויטגנשטיין זה המילים בשפה, אצלנו זה האירועים בעולם. האירועים בעולם יכולים להיות מוסברים במערכת הכללים התאולוגית ובמערכת הכללים המדעית. ובדרך כלל זה ייתן אותה תוצאה למרות שאין זיהוי, אין תרגום. זה לא שתי שפות שונות שמתארות את אותו דבר. זאת התאמה גלובלית. ולכן יהיו מצבים שבהם זה יישבר. כי אין דרך, כמו עם ה, נגיד הקדוש ברוך הוא, נגיד תדמו את התאולוגיה למערכת צירים קרטזית ואת המדע למערכת צירים פולרית. אוקיי? אז זה אומר שבמערכת הצירים הפולרית יהיה משהו שאי אפשר יהיה לתאר רק בקרטזית. נקודת איקס שווה לאפס וואי שווה לאפס. זה גזירת הכתוב, נכון? או שזה נס. אין לזה הסבר מדעי או אין לזה הסבר בנגלה, יש לזה הסבר בנסתר. מה זה אומר? זה אומר שלא נכון להסתכל על הפולרי והקרטזי כתרגומים. הם לא תרגומים של שתי שפות שונות שמתארות את אותו דבר. זה שני דברים שונים. זה לא תרגומים. יש להם מיתאם באופן מפתיע או לא מפתיע. יש להם מיתאם ברוב מוחלט של הדברים המוסברים, במקרה הזה הנקודות על המישור. אבל יש נקודה שלא, או נקודות שלא. וברגע שיש נקודה שלא, אתם מבינים שלא יכול להיות שזה רק תרגום אחד של השני. זה שתי מערכות שונות. מספיק שיש נקודה אחת שבה אין מיתאם, זה אומר שבעצם אי אפשר למצוא מיפוי חד-חד-ערכי ועל, כן, בין הכללים האלה לכללים האלה. עובדה זה נשבר. אם היה מיפוי כזה, אז היה צריך להיות זהה לגמרי. מצד שני אני רוצה לטעון שזה כן נכון שיש פה שני הסברים שטוענים לכתר של להיות הסבר. שניהם מנסים להציע הסבר מלא לתופעה. וברוב מוחלט של המקרים זה יעבוד. לפעמים לא. כן, זה כמו שיטת התוספות, כן? קצת פחות, הם מקשים קושיה, לא לא זה קצת פה זה קצת פחות זה פה זה קצת יותר. הם משהו ששערותיו של למדן מן השורה סומרות כשהוא קורא תירוצים כאלו של תוספות. אבל כן, לפעמים תירוצים בעלי בתים. זה מתאים אבל לא לגמרי. לפעמים לא. ההתאמה היא טובה אבל לא מלאה. זה לא אחד או אפס. יש התאמות שהן לא רעות אבל הן לא מלאות. אתם יודעים, אפילו תאוריה מדעית לא. לא באמת מצליחה להסביר את כל העובדות. היא מסבירה נפח מספיק של העובדות בשביל לשכנע אותנו שיש בה ממש. אבל יש תמיד עובדות שהן עדיין קשות, וצריך לעבוד, לעבוד עוד. זה לא שאנחנו זורקים את התיאוריה, כן, זה תומאס קון. אנחנו לא זורקים את התיאוריה כל פעם שאנחנו מגלים עובדה שלא מסתדרת איתה. פשוט צריך לעבוד קצת יותר ולפעמים אנחנו חיים עם עובדות שלא מסתדרות. אז גם פה, אני חושב שהתמונה שאותה תארתי קודם, או שההסברים הם הסברים חלקיים שמצטרפים ביחד לתת הסבר כללי, או שההסברים הם הסברים מלאים אבל אז זה חייב להיות רק תרגום משפה לשפה, זאת תמונה דיכוטומית מדי. מה שאני רוצה לטעון זה שהיחס בין מיסטיקה לבין נגלה, או בין קבלה לבין נגלה, זה יחס של התאמה גלובלית. נגיד המיסטיקה מציעה, הקבלה מציעה הסבר לכל פסוקי התורה נניח לצורך הדיון, ויש גם הסבר נגלה לכל פסוקי התורה. זה לא אומר שכל מונח או כל מילה בתורה יכולה להיות מתורגמת לשפה של הקבלה. לפעמים הקבלה תסביר את פסוק פרק י' פסוק ב' יחד עם פרק י"ד פסוק ט"ו, הם ישלימו אחת את השנייה לאיזשהו מהלך קבלי שבנגלה אין שום קשר בין הפסוקים האלו. הנגלה בכלל מסביר אותם אחרת, אבל הנגלה מציע הסבר לכל הפסוקים וגם הנסתר מציע הסבר לכל הפסוקים. אבל אין מיפוי בין ההסברים. הכל מסתדר לפי זה והכל מסתדר לפי זה אבל אין מיפוי. עכשיו ברגע שהתאמה היא גלובלית, זה גם מובן למה יש גזרות הכתוב. כי התאמה גלובלית יכולה גם להישבר, יש דפקטים טופולוגיים. ישנם מצבים שבהם לא נמצא הסבר של נגלה, יש רק הסבר של נסתר. זה העדות הכי גדולה לזה שהמטעם הוא לא מטעם לוקאלי. עכשיו לפעמים יש תרגום. בין אברהם ושרה חומר וצורה מול חסד ודין, אז זה בערך תרגום, גם כן תרגום קצת מוגזם אבל לקרוא לזה תרגום. אבל זה בערך תרגום. אבל זה חלקי. אין מטעם לוקאלי, כן, חד-חד-ערכי ועל, בין הכללים של הנגלה לכללים של הנסתר. המטעם הוא מטעם לא על הכללים הדקדוקיים שיוצרים את המילים אלא המטעם הוא במילים. זאת אומרת אוסף האירועים שיקרו בעולם יכולים להיות מוסברים על ידי הנסתר וגם על ידי הנגלה. המילים שנוצרות על ידי הכללים הן זהות בשתי מערכות הכללים, המילים זה האירועים. אבל הכללים עצמם אין מיפוי ביניהם. ואני חושב שזה המודל היותר נכון לתאר את היחס בין מיסטיקה לבין נגלה, בין קבלה לבין נגלה. התאמה גלובלית עם פגמים טופולוגיים, עם נקודות שבהם ההתאמה נשברת. וזה מה שאני בעצם רוצה לטעון שבאמת המיסטיקה מתיימרת להציע הסבר שונה לתופעות, זה לא תרגום של ההסבר לשפה אחרת. זה הסבר שונה, אחר. אוקיי? והנגלה מציע הסבר אחר, זה הסברים אחרים. זה לא תרגום של אותו הסבר ולכן הטענה המיסטית, הזכרתי קודם האם זה משל או לא משל, הטענה המיסטית היא לא, יש כוחות רוחניים והם עומדים מאחורי האירועים שקורים פה בעולם. והפיזיקה תסביר את זה עם הכוחות הפיזיקליים שעומדים מאחורי האירועים שקורים בעולם. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. זה מתאר את האירועים בעולם וזה מתאר את האירועים בעולם. זה התאמה גלובלית כאשר במקומות מסוימים זה יישבר, כי לא יכול להיות שזה יעשה את העבודה בצורה הרמטית, זה כנראה בלתי אפשרי. במקומות מסוימים זה נשבר. טוב, זה פחות או יותר התמונה שרציתי להגיע אליה עד כאן. מישהו רוצה להעיר או לשאול?
[Speaker H] ישי, אז מה זה תנאי מספיק?
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, ההסבר הקבלי מציע נגיד תנאי מספיק להתרחשות. גם ההסבר המדעי מציע תנאי מספיק להתרחשות. בדרך כלל התנאים הקבליים יתרחשו כאשר מתרחשים התנאים של הנגלה. אבל זה לא שאותם תנאים בשפה שונה, זה פשוט קורה, יש מטעם. אתם יודעים מה, אולי בפעם הבאה אני אביא איזה דוגמה משעשעת של ריימונד סמוליאן על מטעמים כאלו. אני אולי אזכיר את זה בפעם הבאה. אבל הטענה היא שהנסיבות של הנגלה שגרמו להתרחשות והנסיבות של הנסתר. פשוט כנראה קרו במקביל. אבל זה עדיין שתי נסיבות שונות, ולכן לפעמים זה יקרה בלי זה, או להפך, ההתאמה תישבר. זה לא תיאור בשפות שונות של אותו אותו אותו סט של נסיבות. אלו נסיבות שונות. זה תיאורים של דברים שונים. זאת בעצם הטענה. וכל אחד מהם הוא תנאי מספיק. אני באמת חושב שאני צריך עוד את התוספת הזאת, אני אוציא את ה, אני אסביר את התוספת הזאת בפעם הבאה. עוד שאלה או הערה? אוקיי, נעצור כאן. להתראות בינתיים. תודה רבה.