מסכת יומא – אלול תשפ＂ג – שיעור 4
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- שבת מול יום כיפור במשנה וברמב״ם
- מלקות, כרת, וחידוש הסמיכה
- מיקום איסורי מלאכה ברמב״ם בתוך הלכות שביתת עשור
- שלוש רמות שביתה והדיון אם יום כיפור קרוב לשבת או ליום טוב
- אין איסור חל על איסור: שבת ויום כיפור שחלים יחד
- חטאת אחת ביום כיפור שחל בשבת והצעת ״יום מסוג שלישי״
- אור שמח על עבודת יום הכיפורים: מוסף שבת בכהן גדול
- אור שמח על קידוש לחולה ביום כיפור שחל בשבת
- דוגמת ראש השנה שחל בשבת
- הבדלים אפשריים בין שבת ליום כיפור: עשה, קים ליה, קניבת ירק, אוכל נפש
- הוצאה, עירוב ותחומין ביום כיפור
- הבערה, הבערה ללאו יצאת, והשלכה ליום כיפור
- שביתת בהמתו, מחמר, והטעם השונה של מנוחה בשבת
- חילוק מלאכות והבחנה בין חילוק לחיוב לבין חילוק לחטאות
- מומר לחלל יום כיפור והשלכה לגט
- אור שמח על לשון ״עשור״ מול ״יום הכיפורים״ ושני היבטים ביום
סיכום
סקירה כללית
הטקסט ממקם את יום הכיפורים מול שבת דרך המשנה במגילה והרמב״ם, וטוען שמצד איסורי מלאכה כמעט אין ביניהם הבדל אלא בעונש, בעוד שהעינויים הם רכיב שמרחיב את מושג ה״שביתה״. הוא מציג קריאה ברמב״ם שלפיה מלאכה ועינוי הם יחד חלק מחובת שביתת עשור, ומביא סוגיות בחולין, יומא וכריתות כדי לבחון אם יום כיפור דומה יותר לשבת או ליום טוב. הוא מפתח אפשרות שכאשר יום כיפור חל בשבת נוצר ״יום מסוג שלישי״ שממזג דינים, ומביא את האור שמח כיסוד לכך גם בדיני קרבנות וגם בהשלכות כמו קידוש לחולה. בסיום מובאת הבחנה לשונית באור שמח בין ״עשור״ לבין ״יום הכיפורים״ כרמז לשני היבטים נבדלים של היום, ומוצגת אפשרות שפסוקי אמור כוללים שני טעמים שונים לאיסור מלאכה.
שבת מול יום כיפור במשנה וברמב״ם
המשנה במגילה קובעת שאין בין שבת ליום הכיפורים אלא שעונש מזיד בשבת הוא בידי אדם וביום כיפור הוא בכרת. הרמב״ם בהלכות שביתת העשור פוסק שכל מלאכה שחייבים עליה סקילה בשבת חייבים עליה כרת בעשור, ושבשוגג שניהם בחטאת, והוא מוסיף שכל דבר שאסור לעשותו או לטלטלו בשבת אסור ביום הכיפורים ומכין עליו מכת מרדות. הרמב״ם מסכם שכללו של דבר אין הבדל בעניינים אלו אלא סקילה מול כרת, והטקסט מדגיש שהעיון בשלב זה הוא במלאכות ולא בעינויים.
מלקות, כרת, וחידוש הסמיכה
הטקסט מבחין בין שבת שאין בה מלקות משום שיש מיתת בית דין, לבין מקרים של כרת בלי מיתה שבהם ניתן ללקות ולהיפטר מן הכרת מכוח הכלל שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. הוא מציין שזה היה בסיס לרעיון של חידוש הסמיכה כדי לאפשר מלקות בבית דין כמנגנון פטור מכרת.
מיקום איסורי מלאכה ברמב״ם בתוך הלכות שביתת עשור
הטקסט קובע ששתי ההלכות הראשונות בהלכות שביתת עשור הן כמעט היחידות העוסקות באיסורי מלאכה ביום כיפור, ושאר הקובץ עוסק בעינויים. הוא מדגיש שאין קובץ אחר ברמב״ם שמרכז את שביתת המלאכה של יום כיפור, ולכן עצם מיקומן של הלכות המלאכה בתוך שביתת עשור מלמד שאיסורי המלאכה ואיסורי העינוי נתפסים כסעיפים של חובה כוללת אחת של שביתה. הוא משווה זאת לפסח ולסוכות שבהם הלכות היום המיוחדות עומדות בנפרד מהלכות שביתת יום טוב, וטוען שביום כיפור הרמב״ם רואה את הייחוד כ״הרחבה של מושג השביתה״ ולא כקובץ נפרד דוגמת חמץ ומצה או סוכה ולולב.
שלוש רמות שביתה והדיון אם יום כיפור קרוב לשבת או ליום טוב
הטקסט מציע שיש שלושה סוגי שביתה בהלכה: שביתת יום טוב עם היתר מלאכת אוכל נפש, שביתת שבת, ושביתת יום כיפור שמוסיפה גם עינוי. הוא מעלה אפשרות שיום כיפור דומה ליום טוב בעיקרון אלא שאין בו היתר אוכל נפש כי לא אוכלים בו, ומול זה אפשרות שיום כיפור דומה לשבת מצד עצם איסור המלאכה. הוא מציין שהרמב״ם לומד את חובת השביתה הכוללת מ״שבת שבתון״ ורואה בה מקור גם למלאכה וגם לעינויים, בניגוד להבנה שמצמצמת את שבתון לעינויים בלבד.
אין איסור חל על איסור: שבת ויום כיפור שחלים יחד
הטקסט מביא את הסוגיה בחולין על יום כיפור שחל בשבת ושוגג שעשה מלאכה אם חייב חטאת אחת או שתיים, ומנתח זאת דרך הכללים שאין איסור חל על איסור והחריגים של כולל, מוסיף ובת אחת. הוא משתמש ברש״י כדי להראות ששבת ביחס ליום כיפור יכולה להיחשב איסור מוסיף מצד מיתת בית דין, ויום כיפור ביחס לשבת יכול להיחשב איסור כולל מצד איסור האכילה. הוא טוען שהעובדה שהגמרא תופסת את יום כיפור כ״כולל״ ביחס לשבת מלמדת שהעינוי איננו כעין חמץ בפסח אלא הרחבה בתוך אותו סוג של שביתה, וזה מתאים לשיטת הרמב״ם.
חטאת אחת ביום כיפור שחל בשבת והצעת ״יום מסוג שלישי״
הטקסט מציג קושי: אם מחייבים חטאת אחת בלבד ביום כיפור שחל בשבת, לא ברור אם היא על שבת או על יום כיפור, כי שניהם חלים בבת אחת ואין ״איסור ראשון״ לתלות בו את החיוב. הוא מציע כפתרון מהלך שלפיו יום כיפור שחל בשבת איננו צירוף של שני ימים אלא יום אחד בעל שני היבטים, ולכן העבירה היא על ״יום כיפור שחל בשבת״ ולא על שתי עבירות נפרדות. הוא מחדד זאת בשפה של ״היטלים״ או סינתזה שממנה מפיקים את דיני היום, אך בסוף נוצר ישות הלכתית אחת.
אור שמח על עבודת יום הכיפורים: מוסף שבת בכהן גדול
הטקסט מביא את הרמב״ם בהלכות עבודת יום הכיפורים שקובע שאם יום כיפור חל בשבת אף מוסף שבת קרב בכהן גדול, והוא מציג את קושיית המקרה שהמוסף הוא ״מוספי שבת״ שאינם מקורבנות היום. האור שמח מפרש שקדושת יום הכיפורים מקדשת גם את מוספי שבת באותו יום ומחילה עליהם את דין הכהן הגדול, ומביא ראיות מהדיון בזבחים לגבי ראש חודש שחל בשבת ומהדיון בפסחים לגבי אימורי פסח שחל בשבת שנחשבים ״חלבי שבת״. הטקסט מסיק מזה שכששני ימים חלים יחד יש להם כוח להטביע צביון הדדי ולא רק להיערם זה על גבי זה.
אור שמח על קידוש לחולה ביום כיפור שחל בשבת
האור שמח מסיק שקדושת יום הכיפורים חלה על השבת גם לעניין שביתה מאכילה, ולכן חולה שיש בו סכנה שאוכל ביום כיפור שחל בשבת אינו מקדש. הטקסט מציג זאת כחידוש נגד ההבנה שמצד השבת שבזה יש חיוב קידוש, וטוען שבשבת זו עצמה אין דין אכילה וממילא אין דין קידוש, כי השבת מקבלת צביון של עינוי.
דוגמת ראש השנה שחל בשבת
הטקסט מביא את הווא אמינא בבבלי ואת מסקנת הירושלמי שראש השנה שחל בשבת הוא ״זיכרון תרועה״ ולא ״תרועה״, ומשתמש בכך כהדגמה שיום שחופף לשבת עשוי להפוך לקטגוריה עצמאית שבה דין מרכזי של המועד כלל לא נאמר. הוא מציג זאת כחיזוק למודל של ״יום מסוג שלישי״ ולא כמצב שבו דין קיים נדחה רק מטעמים חיצוניים.
הבדלים אפשריים בין שבת ליום כיפור: עשה, קים ליה, קניבת ירק, אוכל נפש
הטקסט חוזר ומונה הבדלים מעבר לעונש, ובהם אפשרות למחלוקת אם יש עשה של שביתה ממלאכה ביום כיפור, כאשר בשבת לכל הדעות יש עשה. הוא מעלה נפקא מינה בדיני מזיק וחובל: בשבת יש קים ליה בדרבה מיניה מצד מיתת בית דין, וביום כיפור הדבר תלוי אם אומרים קים ליה גם על כרת. הוא מזכיר את קניבת ירק כנושא שנדון קודם כשאלה אם ההיתר קשור לעינוי או להקלה בעינוי, ומציג את מלאכת אוכל נפש כהבדל מובהק אך תולה את טעמו בשאלה אם יום כיפור דומה לשבת או ליום טוב שאין בו צורך בהיתר כי לא אוכלים.
הוצאה, עירוב ותחומין ביום כיפור
הטקסט מביא את הסוגיה ביומא על ״עיתי ואפילו בשבת״ ואת דברי רפרם שאין עירוב והוצאה ליום הכיפורים, כך שיום כיפור דומה ליום טוב לעניין זה. הוא מצטט את רש״י שמדייק מן ההיתר לשבת שאין הוצאה ביום כיפור בחול, ומביא את המשנה בכריתות והדיון שם שמנסים להוכיח מאותו עניין. הוא מציין שהגמרא דוחה את הראיה, ושמתעוררת מחלוקת ראשונים אם נדחו דברי רפרם עצמם או רק הראיה, ומביא שתוספות נוטים לדחייה ושאגת אריה נוטה להשאיר את הדין. הוא מסיים שבהלכה הרמב״ם ורוב הראשונים אוסרים הוצאה ביום כיפור כמו שבת, בעוד שלשיטה המתירה הוצאה יום כיפור נתפס כקרוב ליום טוב.
הבערה, הבערה ללאו יצאת, והשלכה ליום כיפור
הטקסט מסביר שמלאכת הבערה נידונה בשבת במחלוקת אם ״הבערה ללאו יצאת״ או ״לחלק יצאת״, ומביא תוספות שלפיהם אם הבערה ללאו יצאת אז הבערה היא איסור לאו נפרד ולא חלק ממלאכת שבת. הוא מציג את קושיית השאגת אריה שטוען שביום כיפור אין פסוק של ״לא תבערו״ ולכן אין מקור להוציא את הבערה מדין מלאכה, וממילא ביום כיפור הבערה אסורה כחייבי כרת וחטאת גם לשיטה שבשבת הבערה ללאו יצאת. הטקסט משתמש בזה כדי לבקר את הבנת תוספות שלולא הפסוק הבערה לא הייתה נאסרת כלל, ומציג את יום כיפור כראיה נגד קריאה זו.
שביתת בהמתו, מחמר, והטעם השונה של מנוחה בשבת
הטקסט משווה את שביתת בהמתו לדין הבערה ללאו יצאת בכך ששביתת בהמתו היא איסור דאורייתא שאיננו איסור מלאכה רגיל, והוא מציע שמכיוון שהוא נלמד מ״למען ינוח״ בשבת ייתכן שאינו שייך ליום כיפור שאיננו יום ״מנוחה״ אלא יום מפגש וכפרה. הוא מבחין בין שביתת בהמתו שהבהמה עצמה אינה עושה מלאכה, לבין מחמר שהוא עשיית מלאכה באמצעות בהמה, וטוען שלמחמר יש מקום גדול יותר להיאסר ביום כיפור כי הוא הרחבה של שביתת האדם ולא של רעיון המנוחה של שבת.
חילוק מלאכות והבחנה בין חילוק לחיוב לבין חילוק לחטאות
הטקסט מעלה את המושג שחילוק מלאכות בשבת שונה מיום טוב, ומדגיש שחילוק שמקורו ב״הבערה לחלק יצאת״ עוסק בשאלה אם מתחייבים על מלאכה אחת ולא על מכלול, בעוד שחילוק לחטאות עוסק בשאלה אם שתי מלאכות בהעלם אחד מחייבות שתי חטאות. הוא טוען שהקישור בין הדברים אינו פשוט ומערער על זיהוי מלא בין ״לחלק יצאת״ לבין חילוק לחטאות או חלוקת מלקיות.
מומר לחלל יום כיפור והשלכה לגט
הטקסט מביא את פסיקת השולחן ערוך באבן העזר קכ״ג שסופר שכתב גט בזדון ביום כיפור הוא מומר והגט פסול, ומדגיש שזה מיישר את יום כיפור עם שבת לעניין דין מומר ולא עם יום טוב. הוא מציין שקשה מבחינה רעיונית לקשור זאת ליסוד שבת כזכר למעשה בראשית, ומסיק שהדמיון ההלכתי בין שבת ליום כיפור משקף גם דמיון רעיוני מסוים כפי שעולה מדברי פוסקים בנושאים כמו נר של שבת או ״ברית״.
אור שמח על לשון ״עשור״ מול ״יום הכיפורים״ ושני היבטים ביום
הטקסט מסיים בדיוק של האור שמח שברמב״ם בענייני עינוי הלשון היא ״יום הכיפורים״ ובענייני מלאכה הלשון היא ״עשור״, והוא מפרש שמזיד במלאכה ביום כיפור מגלה היעדר תשובה ולכן היום אינו ״יום כיפור״ עבורו אלא ״עשור״ בלבד. הוא מנסח מכאן שיש שני היבטים ליום: ממד של ״עשור״ כשביתה ממלאכה בדמיון לשבת, וממד של ״יום הכיפורים״ ככניסה אל הקודש, כפרה, תשובה ועינוי. הוא מביא את פסוקי אמור שבהם מופיעים פעמיים איסור מלאכה, ומציע שהאיסור הראשון מנומק ב״כי יום כיפורים הוא לכפר״ ויכול להשתייך לממד אחד, בעוד לשון ״כל מלאכה״ מזכירה את לשון שבת ומאפשרת לראות כאן שני טעמים או שני רבדים באיסור המלאכה של היום.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, בואו נתחיל. אנחנו מתחילים. אני רוצה להתחיל היום בלמקם את יום כיפורים מול שבת, שזה קשור קצת לנושאים שדיברנו קודם, ואז כמה שנספיק לעבור לעינויים. אני עושה את זה יחסית מהר בגלל שבאמת יש לנו מעט פגישות בזמן הזה, ואני רוצה איכשהו להישאר בסוף עם איזושהי תמונה כללית. המשנה במגילה, המשנה אומרת שם במגילה בדף ז', המשנה אומרת שם אין בין שבת ליום כיפור אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת. אז ההבדל היחידי שיש בין שבת לבין יום כיפור זה העונש על העבירה בזדון. בשוגג שניהם זה בחטאת, ובמזיד בשבת יש סקילה וכרת, וביום כיפור יש רק כרת, אין עונש בית דין ביום כיפור. אז יוצא שמבחינת הדינים לכאורה אין הבדל בין שבת לבין יום כיפור, כמובן לא נדבר על העינויים עכשיו אלא על המלאכות, רק חומרת העונש או מתן עונש בבית דין של מטה זה ההבדל ביניהם. בכל זאת רואים בכמה, מה? מצד השבת שבזה היא שבת. אבל אנחנו נדבר על זה גם. נדבר על זה. מה לגבי קינוב ירק? עוד רגע. יש כמה דברים שבהם בכל זאת אנחנו מוצאים הבדל בין שבת לבין יום כיפור. אני אנסה קצת לגעת בהם בחלק הראשון של השיעור, ואחרי זה לעבור לעינויים. עוד רגע, כשאני אעלה מקורות אז אני אשתדל, מה? אתם רואים את כל מה שעל המסך שלי פשוט. עכשיו תראו משהו אינטליגנטי יעלה לנו. טוב, אז הגמרא, הרמב"ם בהלכות שביתת העשור בפרק א' הלכה ב': כל מלאכה שחייבים על זדונה בשבת סקילה, חייבים על זדונה בעשור כרת. וכל שחייבים עליו קרבן חטאת בשגגה בשבת, חייבים עליו קרבן חטאת ביום הכיפורים. וכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אף על פי שאינו מלאכה, אסור לעשותו ביום הכיפורים. ואם עשה מכין אותו מכת מרדות כדרך שמכין אותו על השבת. מכת מרדות מבחינת הרמב"ם זה לא רק על איסורי דרבנן אלא על כל איסור שאין עליו עונש. גם איסורי דאורייתא כמו עשה שאין עליהם עונש אז יש מכת מרדות. וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביום הכיפורים. וכל שאסור לאומרו או לעשותו לכתחילה בשבת כך אסור ביום הכיפורים. כללו של דבר, אין בין שבת ליום הכיפורים בעניינים אלו אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה וביום הכיפורים בכרת. אחרי זה מובא קינוב ירק, כן, וכל הדברים האלו, וקצת הזכרתי בפעם הקודמת את העניין הזה של קינוב ירק, אם זה עניין להתענות או שרק היתר כדי שהעינוי לא יהיה גדול מדי. הערה כללית שאני רוצה להעיר פה. לא הבנתי. לא ילקו בשבת? אין מלקות, מיתה. בית דין לא יכול להלקות על שבת, זה עונש מיתה על שבת, זה לא מלקות. לא על שבת. סקילה. לא שייך. כשיש כרת בלי מיתה, לא, אבל התשובה שלך, השאלה שלך היא שאלה טובה. בכל מקום שבו יש כרת בלי מיתה אפשר ללקות ולהיפטר מהכרת. בסדר? כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, כך שזה בסדר, זאת אומרת עקרונית יש דרך גם להעניש בבית דין ולפטור מכרת. פה במקרה הזה זה לא מיתה אז אנחנו עושים עונש מלקות, ואגב זה היה הבסיס לחידוש הסמיכה. ושם רצו בעצם אפשרות להיפטר מהכרת ולכן הם רצו לחדש את המלכות מלכות בבית דין. בכל אופן, אז אני רוצה להצביע על נקודה מעניינת ההלכה הזאת שקראתי עכשיו ברמב"ם. וגם ההלכה אחת שאחריה אלו שתי ההתייחסויות היחידות בהלכות שביתת עשור לאיסורי המלאכה ביום כיפור. כל שאר הלכות שביתת עשור זה על העינויים: אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל וכולי. ועדיין אין קובץ הלכות אחר שמדבר על השביתה ממלאכה ביום כיפור. זאת אומרת, הלכות שביתת עשור מדברות גם על איסור המלאכה וגם על העינוי. נכון שלגבי איסור המלאכה לא צריך הרבה להגיד כי אומרים זה כמו שבת. אבל באופן עקרוני מי ששואל איפה הרמב"ם ממקם את הלכות איסורי המלאכה ביום כיפור זה בהלכות שביתת עשור. עכשיו זה נקודה מעניינת כי למשל ואתם יודעים למשל בפסח או בסוכות אז בסוכות יש הלכות סוכה ולולב ובפסח יש הלכות חמץ ומצה וזה בנפרד מהלכות שביתת יום טוב. זאת אומרת הלכות השביתה ממלאכה זה קובץ אחד של הלכות וההלכות הספציפיות שעוסקות באותו יום טוב זה קובץ אחר שהוא עומד לעצמו. ביום כיפור שניהם זה באותו קובץ. אוקיי, אז היה אפשר היה אפשר לתלות את זה בעניין טכני. למה? כי הרי יש לו כבר גם על יום טוב, לא בכל יום טוב יש לו קובץ הלכות על איסור מלאכה זה הרי אותם אותם איסורים בכל הימים טובים אז אין טעם לייצר קובץ על הלכות מלאכה על איסורי מלאכה בסוכות ואיסורי מלאכה בפסח ושבועות. אוקיי, יש הלכות שביתת יום טוב. יש לנו קובץ הלכות שביתת יום טוב ויש קובץ הלכות שבת שגם שמה זה הלכות שביתה ממלאכה בשבת. עכשיו אין טעם לייצר קובץ הלכות נוסף על יום כיפור בגלל שאין זה לא שווה קובץ הלכות מבחינת ההיקף. זה בסך הכל אומרים לך זה כמו שבת חוץ מקינוב וההבדל של סקילה מול כרת. אז זה הסבר טכני. ועדיין הרמב"ם את ההערה הזאת על הלכות מלאכה ביום כיפור היה יכול לשים בהלכות שבת או בהלכות שביתת יום טוב. את השתי הלכות האלה שהוא כן מקדיש להלכות מלאכה הוא מביא בהלכות שביתת עשור. ולכן נדמה לי שההסבר הסביר יותר זה לא ההסבר הטכני שהוא לא צריך לפתוח קובץ הלכות כזה זה די ברור, אלא בגלל שהוא באמת מבין כמו שאתה אמרת הוא באמת מבין שאיסורי המלאכה ואיסורי העינוי הם כולם הם כל אלה הם סעיפים בתוך החובה הכוללת של שביתה. ולכן הוא קורא לזה שביתת עשור ודיברנו על זה גם במלאכה וגם בעינוי כל הסיפור הזה נקרא שביתה, כך נפתחות הלכות שביתת עשור ראינו את זה. ולכן זאת עוד אינדיקציה לזה גם חלוקת ההלכות ברמב"ם זאת עוד אינדיקציה לזה שהרמב"ם רואה את הלכות העינוי ביום כיפור לא כמו הלכות חמץ ומצה בפסח או כמו לולב וסוכה בסוכות אלא פה זה חלק מדיני השביתה יש שביתת עשור. אם הייתי צריך לשאול לאיזה אוסף של קובצי הלכות לצרף את הלכות שביתת עשור נגיד שהיה ספר נפרד על הלכות שבת והלכות שביתת יום טוב האם אני צריך לשים שם את הלכות שביתת עשור או בקובץ ששייך להלכות חמץ ומצה להלכות סוכה ולולב וכדומה? אז זהו אני אומר אם אני צודק בעניין הזה שכל הסיפור הזה הוא בעצם חובת השביתה שהיא מתרחבת פה גם לשביתה מהנאות ולא רק ממלאכה אז הקובץ הזה של הלכות שביתת עשור בעצם שייך לקבצים של הלכות שביתת יום טוב והלכות שבת ולא לקבצים של הלכות חמץ ומצה והלכות סוכה ולולב כיוון שנכון שזה הלכות שמיוחדות ליום כיפור אבל ההלכות האלה זה לא כמו חמץ בפסח. ההלכות האלה זה הרחבה של מושג השביתה ולכן יש בעצם שלושה סוגי שביתה בהלכה יש שביתת יום טוב יש שביתה בשבת ויש שביתה ביום כיפור. שלושה סוגי שביתה. ביום טוב זה פרט למלאכת אוכל נפש בגדול, יש עוד הבדלים קטנים גם החומרה כמובן נמוכה יותר בשבת זה גם אוכל נפש וביום כיפור זה גם עינוי. אוקיי אז בעצם יש לנו שלוש רמות של שביתה בהלכות שביתת עשור זה עוד אינדיקציה למה שדיברתי גם בשיעורים הקודמים שהלכות שביתת עשור בעצם זה סוג שלישי של שביתה. עכשיו יש מקום לדון איפה זה מתמקם בין יום טוב לבין שבת. הערתי על זה כבר הערה אמרתי שברור שלא התירו את הלכות מלאכת אוכל נפש ביום כיפור. אבל יש לדון למה לא. האם בגלל שזה כמו שבת ולכן לא מצאנו את ההיתר הזה, ואז זה ממש כמו שבת, או שלא, זה בעצם כמו יום טוב. אך ביום טוב התירו את מלאכת אוכל נפש כדי שתכין את האוכל שלך, אבל יום כיפור בלאו הכי לא אוכלים. אז לא צריך את ההיתר של מלאכת אוכל נפש, אבל ברמה העקרונית יום כיפור הוא כמו יום טוב לפי התפיסה הזאת, לא כמו שבת. אוקיי. רואים את זה בכמה מקומות. אז יש, יש מקום עכשיו לדון, יש מקום עכשיו לדון מה, איפה, איפה אני ממקם את יום כיפור בין יום טוב לבין שבת. ואנחנו ננסה קצת להציץ בעניין הזה דרך ההבדלים בין יום כיפור לשבת. הרמב"ם לומד את כל השביתה הכוללת הזאת של יום כיפור משבת שבתון. אוקיי? והרמב"ם מבין ששבת שבתון זה לא רק על העינויים, כמו שהגמרא משמע ורש"י כך כותב ועוד, אלא הוא מבין שזה גם על המלאכה, אמרתי, גם על המלאכה, לא רק על המלאכה, כי כל הסיפור של השביתה בעצם זה שבת שבתון, בין על המלאכה, בין על העינויים. לכן אין מה להקשות על הרמב"ם מהגמרא, שהגמרא לומדת מהשבתון וריבתה את שאר העינויים חוץ מאכילה ושתייה. כי הרמב"ם גם הוא מסכים, הוא לא חולק על זה ששבת שבתון מדבר על העינוי, הוא רק טוען שהעינוי זה רק סעיף אחד בתוך השבת שבתון חוץ מאשר איסורי המלאכה. אוקיי. עכשיו הגמרא בחולין, הגמרא בחולין מביאה מחלוקת תנאים לגבי יום כיפור שחל בשבת. ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל, כן? אולי הקדמה קטנה. כן, הסוגיה, אני מסביר, אני מסביר עכשיו את ההקדמה שאני נותן. יש כלל כזה שאין איסור חל על איסור. זאת אומרת, אם יש חפץ מסוים שהוא אסור ועכשיו פתאום הגיע יום כיפור. אז עכשיו, נגיד אוכל, אוקיי? אז חוץ מזה שהוא אסור מחמת שזה חזיר, אסור מחמת עצמו, אסור גם לאכול אותו כי זה יום כיפור. אז הכלל העקרוני הוא שאין איסור חל על איסור. זאת אומרת, אם החפץ הזה כבר אסור באיסור אחד, אז האיסור השני לא יכול לחול על האיסור הראשון. זאת אומרת אין, זה תפוס כבר, אין מקום לנחות, כן? האיסור השני לא יכול לנחות על החפץ כי הוא כבר… אוקיי, אוקיי. חוץ ממוסיף וכולל, כי האחרים זה תמיד מוסיף וכולל. אז העיקרון הבסיסי הוא שאין איסור חל על איסור, אבל יש לו כמה הסתייגויות, בעצם שלוש: יש כולל, מוסיף ובת אחת. זאת אומרת, אם שני האיסורים האלה מתחילים באותו רגע, לא אחד מהם קיים ואז מגיע שני כמו ביום כיפור, איסור חזיר, ואז פתאום מגיע יום כיפור. אז איסור חזיר היה ראשון, עכשיו השאלה אם איסור יום כיפור חל גם על החזיר. אז זה בא אחר כך, בסדר? אבל אם זה קורה בבת אחת, אז למרות שעקרונית אין איסור חל על איסור, בגלל שזה בבת אחת, אז כן, אז שני האיסורים קיימים. אוקיי? זה בת אחת. כולל זה כאשר האיסור השני הוא רחב יותר מאשר האיסור הראשון. רחב יותר, למשל איסור אכילה והנאה יותר רחב מאשר איסור אכילה לבד לדוגמה. אוקיי? אז אם האיסור השני הוא איסור אכילה והנאה, אז הוא יחול על איסור קודם אם האיסור הקודם היה רק איסור אכילה. אוקיי? זה כולל. ומוסיף פירושו שזה בעוצמת האיסור, בחומרת האיסור. זאת אומרת אם האיסור השני הוא יותר חמור, אז הוא יחול על האיסור הראשון שפחות ממנו. זה לא כל כך חשוב כרגע פרטנית, זה רק מבוא מושגי. ועכשיו הגמרא, אני חוזר לגמרא בחולין. ורבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל, רבי יוסי הגלילי לא חושב שבכולל האיסור השני חל על האיסור הראשון. והתניא: שבת ויום הכיפורים ששגג ועשה מלאכה, מניין שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו? כן, יום כיפור שחל בשבת. ומישהו עשה מלאכה בשוגג, הוא חייב חטאת. כמה? אחת או שתיים? זה חטאת אחת על שבת, חטאת אחת על יום כיפור. אז אומרת הגמרא, רבי יוסי הגלילי באמת, הברייתא באמת אומרת שהוא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו, חייב שתי חטאות. תלמוד לומר: שבת היא, יום כיפורים הוא. דברי רבי יוסי הגלילי. זאת אומרת לומדים את זה מפסוקים, שבת היא, יום כיפורים הוא, שאתה חייב קורבן חטאת על כל אחד מהם. לא, זה לא בגלל היא והוא. זה לא בגלל ההבדל בין היא והוא. גם אם היה… ורבי עקיבא אומר אינו חייב אלא אחת. ועקיבא אומר לא, הוא חייב רק אחת. אז מה? מה רואים מכאן? הגמרא אומרת, קודם יצא לכאורה שרבי יוסי הגלילי לית ליה איסור כולל, זאת אומרת גם אם יש משהו שהוא כולל הוא לא יחול על האיסור הראשון. הוא חולק על הסייג הזה של דין כולל. ככה לכאורה נראה. ומפה, מהברייתא הזאת הגמרא מקשה עליו. ובברייתא הזאת רואים שכן, בכולל האיסור כן חל. למה? איך רואים את זה? יש כולל ביום כיפור על שבת ויש מוסיף בשבת על יום כיפור. עוד רגע נראה את זה. אבל כיוון שכך, יום כיפור שחל בשבת היה אמור להיות איסור כולל, אוקיי? יש פה בעצם איסור כולל, ולכן הוא חייב גם על זה בעצמו וגם על זה בעצמו. וזה עוד רגע נראה. ורבי יוסי הגלילי שאתה אומר לי דלית ליה איסור כולל קשיא עליו מהברייתא הזאת כי פה רואים שיש. ורבי עקיבא אומר שלא, רבי עקיבא אומר שאינו חייב אלא אלא אחת, כן. זאת אומרת שלא חל גם בכולל לא חל על האיסור הראשון. משום דרבי יוסי ברבי חנינא כך הצעת המשנה ואיפוך. זאת אומרת עושים איפוך בין רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא. לא משנה כרגע השמות. תראו את רש"י. שבת היא לה' בשבת בראשית כתיב, דמשמע שאם בא איסור אחר עמה יתחייב על שמה בפני עצמה. כדכתיב היא. וכן גבי יום כיפורים דכתיב הוא. והני איסור בת אחת נינהו, דאבא אהדדי אתו. בקיצור, למה זה משנה אם זה כולל או מוסיף? הרי איסור שבת ואיסור יום כיפור שניהם מתחילים בבת אחת, זה האיסור הכלל של בת אחת חל גם אם זה לא כולל או מוסיף. הכולל והמוסיף אנחנו לא צריכים את בת אחת, נכון? מה? זה נעזוב את זה כרגע, השאלה אם תוספת זה אותו גדר, אני מקווה שנספיק להגיע לזה אבל לא בטוח. כרגע רש"י מניח שכיוון שהם חלים בבת אחת זה לא היה אמור להיות תלוי בדין כולל ודין מוסיף. שני איסורים בעצם קיימים. מיהו, כן, דאבא אהדדי אתו כשקדש היום, כן, כשקדש היום אז חלים גם שבת וגם יום כיפור. מיהו אי אמרת בשלמא אית ליה לרבי יוסי הגלילי באיסור כולל או מוסיף דחיילי אשאר איסורין, איכא למימר משום הכי מתחייב ארווייהו דהא אינמי הוו אפשר דקדמי חד לחבריה הוו אתי חבריה וחיילי עליה, דשבת לגבי יום כיפור איסור מוסיף הוא, דיהא יום כיפור קדים הוי חייב אזדון מלאכה כרת, וכי אתי שבת אתוסף ביה מיתת בית דין, ויום הכיפורים לגבי שבת איסור כולל, דשבת אסורה במלאכה ומותר באכילה, מיגו דאיתסר באכילה משום יום כיפור איתסר ליה נמי מלאכה משום יום הכיפורים. אלא אי אמרת באיסור כולל ואיסור מוסיף לא חיילי, כי אתו אהדדי אמאי חיילי תרווייהו? מה הוא אומר בעצם? הוא אומר שקודם כל בניתוח הבסיסי שבת, נגיד אם יום כיפור היה קודם ושבת הייתה באה אחריו. אנחנו מתחילים בניתוח כאילו שיש הבדל ביניהם, שהם לא חלים בבת אחת. בוא נניח שאחד מהם בא לפני השני. אז אם יום כיפור היה ראשון ואחרי זה הייתה מגיעה שבת, השבת הייתה חלה מדין מוסיף. למה? כי בשבת יש מיתת בית דין וביום כיפור יש רק כרת. אז זה יותר חמור לכן זה נקרא מוסיף. אם שבת הייתה ראשונה ויום כיפור היה בא אחריה, אז יום כיפור היה כולל כי יש גם את איסור העינוי. נכון? נכון, אז לכן זה רחב יותר אז זה חל באיסור כולל. עכשיו אומר, כך מסביר רש"י את הגמרא, עכשיו כשזה קורה בבת אחת, אם לא היה לך את דין מוסיף ודין כולל אז גם כשזה קורה בבת אחת לא היית חייב שתיים בגלל שזה לא שני… הרי הבת אחת בא לנטרל את הבעיה של הזה אחר זה. אבל גם אם היו קורים זה אחר זה בעצם זה היה קורה אותו דבר. אז ברגע שאין לך את דין כולל ודין מוסיף, גם אם היו קורים זה אחר זה זה היה פעם אחת, אז עכשיו גם אם זה בבת אחת זה היה פעם אחת. והמחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לבין רבי עקיבא היא בעצם בשאלה של כולל ומוסיף אילו זה באמת היה מגיע אחד אחרי השני. ההשלכה היא מה יהיה הדין כשהם בבת אחת. אם שהם היו באים אחד אחרי השני היו חלים שניהם, או שביותר שיהיה שהיה חל רק אחד,
[Speaker B] אז גם כשהם באים בבת אחת היה חל רק אחד.
[הרב מיכאל אברהם] בגלל שאם אין כולל ואין מוסיף אז בעצם מה אתה אומר לי? זה איסור אחד. אז כיוון שכך אז גם כשהם יבואו בבת אחת זה יהיה איסור, זה יהיה איסור אחד. המחלוקת לגבי הבבת אחת מתחילה ממחלוקת לגבי כולל ומוסיף. זה פחות חשוב לענייננו כאן כי אנחנו נצטרך להיכנס לדין אין איסור חל על איסור. נכון, הגמרא פה יש להם יסוד משותף. כן. נכון, יש להם יסוד משותף, ועוד פעם, אני לא נכנס עכשיו לדיני אין איסור חל על איסור, לענייננו מה שחשוב זה נקודה צדדית, אבל זה מה שאומרת הגמרא. בסדר? עכשיו, בוא נניח שפסח היה חל בשבת. בסדר? האם הייתם אומרים שאיסור שביתה של פסח חל על איסור שביתה של שבת כי בפסח יש גם את איסור חמץ ומצה? אין קשר, נכון? באמת אם אתה אומר לי יש איסורי שבת, איסורי מלאכה בשבת על איסורי מלאכה בפסח זה כן, כי פה יש מוסיף, זה מיתת בית דין אבל זה אותו איסור, איסור מלאכה פה ואיסור מלאכה שם. אבל אתה לא יכול להגיד שפסח חל על שבת ושפסח יש איסור חמץ ומצה. זאת רואים בגמרא פה שכשהגמרא מבינה שיום כיפור נקרא כולל ביחס לשבת, עוד רש"י מסביר, זה אומר שזה אותו סוג של איסור. זה שיש פה עינוי זה לא כמו חמץ בפסח. האיסור ביום כיפור הוא בסך הכל שביתה כוללת יותר. זה מקור מצוין לשיטת הרמב"ם. אוקיי, שבעצם יום כיפור זה איזושהי שביתה כוללת יותר. עכשיו בוא נסתכל רגע על השיטות, הוא חייב חטאת אחת ביום כיפור שחל בשבת כשאין לו כולל ומוסיף. בסדר, אם זה רבי עקיבא או רבי יוסי הגלילי זה איזה שבת, לא משנה אחד מהם. אוקיי, אז על מה הוא התחייב? על יום כיפור או על שבת? למה חטאת? חטאת אחת. כן. אז מה החמור ביותר? שניהם זה חיוב חטאת. אני הייתי אומר זיל הכא קמדחיה ליה זיל הכא קמדחיה ליה, אתה לא תהיה חייב שום חטאת. אתה רוצה לחייב אותי חטאת על שבת? מי אמר? אולי זה יום כיפור? אתה רוצה לחייב אותי על יום כיפור? מי אמר? אולי זה שבת? אתה לא יכול להביא ראיות מכוח מה אני אתחייב כי הרי אף אחד מהם לא קדם לשני, הם חלים בבת אחת משעה שקדש היום. אז לכאורה הייתי יכול אפילו להעלות אפשרות שזה בכלל לא תתחייב חטאת. אני לא חייב חטאת אחת, אבל לא מוגדר חטאת על מה, על שבת או על יום כיפור. ובפשטות זה חטאת אחת על שניהם. אבל איך יכול להיות אם זה שני דברים שונים, איך אתה מביא חטאת אחת על שתי עבירות שונות? אז מה אם זה בבת אחת או לא בבת אחת? למה או אין כולל או יש כולל? אז תחליט מי מהם. אם זה היה אחד אחרי השני, בסדר? ואין לך דין כולל או מוסיף, אין בעיה, אתה מביא את החטאת על האיסור הראשון, זה ברור, כי רק עליו עברת, האיסור השני לא חל למי שסובר שאין כולל ומוסיף. אבל כשאכשיו ההשלכה של הגמרא היא שזה בבת אחת, רק המחלוקת על דין כולל ומוסיף מקרינה על הדין שקורה בבת אחת, מתעוררת פה שאלה שבדין כולל ומוסיף לא מתעוררת. כי שם אם היית אומר לי שאני חייב חטאת אחת היה ברור לי על מה זה, על האיסור הראשון. אבל כאן ששני האיסורים חלו בבת אחת, אז נכון שאתה אומר לי שחייב רק חטאת אחת אבל על מי? הרי אין פה ראשון. מה? הרי זה שאלה של תמיהה של על מה אתה חייב את החטאת. למה, למה מה פתאום תדיר ושאינו תדיר, על זה אתה חייב את החטאת? איפה יש כלל שתדיר ושאינו תדיר פוטר מחטאת? תביא שתי חטאות או תביא אף חטאת. למה? אז מה אם זה תדיר? זה גם כתוב בשין. אז מה? מה? הא? יפטרו בו שניהם? כן. אנחנו מדברים על שוגג גם, אתה לא מדבר על שוגג גם אז אתה לא… לא, זה גם לא פשוט. אם התרו בו על שניהם מה יהיה? הוא כבר קיבל את ההתראה שניהם. אין אין מה זאת אומרת? אה מבחינת מיתה? בסדר, אבל אני אומר אם היה בשניהם את אותו. עונש, גם במזיד הייתה אותה בעיה. כן, שם יש אנשים שהם שונים. אז לענייננו, יש פה שתי חטאות, וכיוון שפה זה בבת אחת, זה מקרה נדיר, שהמחלוקת על כולל ומוסיף בעצם מתבטאת גם במצב של שני איסורים באים ביחד. ובמצב כזה, אני אומר, או שאתה אומר לי שבבת אחת לא אכפת לי כולל ומוסיף תביא שתי חטאות, סוף סוף עברת שני איסורים. או שאתה אומר לי אל תביא שום חטאת, כי אתה לא יכול לחייב אותי על שבת כי אולי על יום כיפור, לא יכול לחייב אותי על יום כיפור כי אולי שבת. זיל הכא קמדחי ליה, זיל הכא קמדחי ליה. אבל בסופו של דבר, אתה מביא חטאת אחת. על מה? על שבת או על יום כיפור? על שניהם? אז איך ש… עברת שתי עבירות, ואתה חייב חטאת אחת על שניהם? עכשיו אם, אם בכולל ומוסיף אין איסור חל על איסור אז גם לא עברת שתי עבירות. כי הרי העבירה השנייה, נגיד לצורך הדיון שאין איסור חל על איסור זה גם אומר שאין עבירה. לעניין העונש גם אין את העבירה השנייה. אבל פה אין ראשונה, כי השניים קרו בבת אחת משקידש היום. אין ראשונה. אז זה מאוד מוזר. על מה חייב חטאת? אז פה יש נקודה מעניינת. יש אור שמח מעניין, מאוד משמח האור שמח הזה. על הרמב"ם בפרק א' הלכה ב' מהלכות עבודת יום הכיפורים, לא שביתת עשור. הלכות עבודת יום הכיפורים. כל המועדים אגב, יש גם עוד קובץ הלכות שלישי. יש קובץ הלכות על הקורבנות שקשורים למועדים. מה? שמה? מה מה אתה מייעץ עכשיו לקדוש ברוך הוא? לא הבנתי. מה השאלה על מה מענישים? אתה רוצה להכניס את התדיר ושאינו תדיר במקום שהוא לא נאמר? מה מה אתה רוצה לעשות עם התדיר ושאינו תדיר הזה? מבחינת ההלכה זה לא עובד בצורה כזאת. אוקיי. טוב. אז פואנטה בואו נהיה טבעוניים. טוב. בכל אופן אז לענייננו, בואו נראה רגע, בואו נראה רגע ברמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים פרק א' הלכה ב'. עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקרבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד. ביום כיפור עובד כהן גדול, בימים אחרים זה כהן הדיוט. אחד כהן המשיח בשמן המשחה או המרובה בבגדים, לא משנה, העיקר שהוא כהן גדול. ואם הייתה שבת, יום כיפור שחל בשבת, אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כהן גדול. וכן שאר עבודות של יום זה כגון הקטרת הקטורת והטבת הנרות. החידוש הגדול מה ששמתי פה בקו מתחת, אם יום כיפור חל בשבת, אז יש את קורבנות היום ויש את מוספי השבת. שאתה מביא את מוספי השבת גם אם זה חל ביום כיפור מצד השבת שבזה. אוקיי? אבל את המוספי שבת אני הייתי מצפה שיביא כהן הדיוט, את עבודת היום של יום כיפור יעשה כהן גדול. ואת מוספי השבת כמו כל שבת אחרת יעשה כהן הדיוט. מה? תדיר ושאינו תדיר. בסדר, זה תדיר ושאינו תדיר, יש לנו מומחה לנושא הזה, אתה יכול לשאול אותו. נכון. אותו דבר. מה השאלה? לא, כי בתמיד של יום כיפור זה תמיד של יום כיפור. לא קשור. אבל מוסף הוא מוסף של שבת. לא, יום כיפור שחל בשבת הזדמנות ומצווה במקרה. יום כיפור הוא אחד מימי השבוע כמו אחד מימי השנה. כל יום בשנה יש לו שני תמידים, ביום יום כיפור יש לו שני תמידים. אתה יכול להגיד היה מקום להגיד אחרת, אבל פה הרבה יותר קל להבין ששני התמידים הם קורבנות של יום כיפור. אבל המוסף שבת מה הקשר? אתה מביא אותו בשבת, אם זה לא היה חל בשבת זה לא היה בא. בסדר. אוקיי. לא, לא אתווכח כי אני צודק. לא משנה אם אני זורם לשם או זורם לפה. טוב, הכל זורם אמר הרקליטוס. טוב. אז הטענה היא שכאשר מביאים יום כיפור חל בשבת ומביאים את מוספי השבת, גם הם מובאים על ידי כהן גדול. לכאורה זה עבודת יום הכיפורים, לא כל העבודה שנעשית ביום הכיפורים. טוב, אולי, לא יודע. האור שמח, האור שמח מציע את ההסבר הבא. האור שמח אגב נמצא בפרק ד', לא פה, אבל הוא מתייחס לרמב"ם פה. והנה דעת רבנו לעיל פרק א' דאף מוסף שבת בכהן גדול. אף דהוא על ידי מקרה ואינו מקורבנות היום. במקרה יום כיפור נפל על שבת, היה יכול ליפול גם יום אחר. משמע לרבנו, מה המקור לרמב"ם? משמע לרבנו לשון הגמרא במנחות, מוספין בהדי תמיד של שחר וכולי, על כל המוספין אף של שבת. כן, כמו התמיד כך גם המוספים, כולל המוספים של שבת, לא רק המוספים של יום כיפור. ואולי היה לרבנו מפורש באיזה מקור. הוא לא יודע מה המקור של הרמב"ם אבל אולי היה לו איזה שהוא מקור שנעלם ממנו. ומסתברא כן דאמרו בפרק כל התדיר בזבחים, אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני למוספי שבת לא אהני, עיין שם. הרי דמקדשי בקדושת ראש חודש. כן, אם ראש חודש חל בשבת אז המוספים של שבת נחשבים גם הם קורבנות של ראש חודש. כן הכא מוספי שבת בקדושת יום הכיפורים מקדשי ומצוותו בכהן גדול כמו תמידים. וגדולה מזו מצינו בפרק תמיד נשחט בפסחים דאימורי פסח שחל להיות י"ד בשבת קרבים ביום טוב. כן, אם יש ערב פסח שחל בשבת אז האימורים קרבים ביום טוב דהוו חלבי שבת וקרבים ביום טוב. אלמא דפסח הבא בשבת מיקרי חלבי שבת. אם זה לא היה חלבים של שבת אי אפשר היה להקריב את זה ביום טוב. אבל החלבים של קורבן פסח, נכון שהקורבן פסח הוא בא בשבת, אבל זה קורבן פסח, זה לא ממוספי השבת. למה זה נקרא חלבי שבת? רואים שהפסח שחל בשבת, הקורבנות, קורבן פסח שמה גם הוא נחשב קורבן של שבת, והחלבים שלו הם חלבי שבת וקרבים ביום טוב. עוד רגע נראה. אלמא דפסח הבא בשבת מיקרי חלבי שבת אף על גב דהוא עניין מקרי שתלוי בקביעות בית דין מיקרי חלבי שבת ואהני ליה קדושת שבת. כל שכן הכא דדחו יום הכיפורים דעבודתם בכהן גדול כמו תמיד. אז הוא אומר אז גם לגבי פסח רואים אותו דבר שה… מה? המוספי שבת דוחים את יום הכיפורים? למה מובאים בכלל מוספי שבת? מותר לך לחלל את יום הכיפורים כדי להקריב מוספי שבת? לחלל שבת מותר לך, זה כמובן, זה בילט-אין, אבל פה יש גם איסור יום כיפור. נכון? אז הוא אומר אז פה זה קל וחומר לעומת החלבי פסח בשבת. טוב, בכל אופן אז זאת המסקנה שלו, כמו בפסח שחל בשבת כך גם יום כיפור חל בשבת, שבעצם פסח שחל בשבת זה נקרא חלבי שבת, יום כיפור שחל בשבת זה נקרא יום כיפור. אגב מעניין הכיוון. הכיוון כן, בפסח שחל בשבת זה נהיה קורבן שבת. ביום כיפור שחל בשבת זה קורבן של יום כיפור, לא קורבן של שבת. מה הכיוון בדיוק? אני חושב שהכיוון הוא בשאלה מה הוא דין, אני לא בטוח שמה העיקר, כמו אם יש איזשהו דין, בדיוק, יש איזשהו דין שהוא פוזיטיבי הוא תמיד גובר על הדין הנגטיבי. זאת אומרת, קורבנות יום כיפור, ביום כיפור שחל בשבת אז מצד השבת שבזה זה בכהן הדיוט ורק מותר שיהיה כהן הדיוט, יכול גם כהן גדול לעשות את זה. לעומת זאת ביום כיפור זה חייב להיות כהן גדול. לכן כשיום כיפור חל בשבת די ברור שיהיו לזה הדינים של כהן גדול של יום כיפור. לעומת זאת פסח שחל בשבת אז החלבי שבת קרבים ביום טוב, ולפסח אין להם את הדין המיוחד הזה של חלבי שבת. אז עוד פעם הדין הפוזיטיבי מתגבר על הדין הנגטיבי. אני חושב שזה הכיוון. אבל בכל מקרה רואים פה את החיבור הזה בין שני המועדים, הם מצטברים יחד. ואז יש לו מסקנה מעניינת מאוד. לכן נראה לי דקדושת יום הכיפורים חלה על שבת גם כן להקדישו בשבות מכל אכילה. מה זאת אומרת? בשבת של יום כיפור גם דיני השבת נגזרים מזה שאנחנו ביום כיפור. זה לא צירוף של יום כיפור ושבת אלא השבת והיום כיפור משתנים ובעצם מקבלים איזשהו צביון מעורב, צביון של שניהם ביחד. דקדושת יום כיפור גם לשבת אהני שיוקדש בעינוי נפש. בשבת רגילה היא מוקדשת באכילה ועונג שבת, כבוד שבת עונג שבת וכולי, ביום כיפור זו גופה קדושת השבת, העינוי. אוקיי? אז זה הולך לשני הכיוונים. שימו לב, גם היום כיפור בעצם יש לו איזושהי שביתה רחבה יותר, הוא בעצם איזושהי שבת רחבה וגם השבת מקבלת צביון של יום כיפור. דיני השבת משתנים ודיני יום כיפור משתנים. ולכן נראה. הנה המסקנה שלו, ולכן ביום הכיפורים שחל בשבת וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול, מורה אני דלא מקדש גם על שבת. וזה קדושת שבת אז, שלא לאכול בו. ופשוט. זאת אומרת, יש מחלוקת גדולה באחרונים מה קורה, א', מה קורה בחולה ביום כיפור רגיל. האם צריך לעשות קידוש? זה מחלוקת. אז שמה רוב האחרונים אומרים שלא. אבל ביום כיפור שחל בשבת יש ויכוח, כיוון שמצד השבת שבזה אתה צריך לקדש, גם אם לא מצד היום כיפור. האור שמח רוצה לטעון שגם ביום כיפור שחל בשבת לא מקדשים. למה? בגלל שבשבת הזאת אין בכלל דין אכילה ודין קידוש על האוכל. גם מצד השבת שבזה אין דין אכילה, לכן זה לא שונה מיום כיפור רגיל. יום כיפור שחל בשבת לא שונה מיום כיפור רגיל, אין מה לקדש ביום כיפור כזה. בגלל שהשבת מקבלת צביון שונה כאשר היא מופיעה ביחד עם יום כיפור. אז זאת בעצם הטענה שלו. אוקיי, אז יש סיפור ידוע על הסוכטשובער, אבני נזר, שבתור ילד אבא שלו שלח אותו לאכול ביום כיפור. הוא חזר, אני לא זוכר אם זה יום כיפור שחל בשבת או יום כיפור רגיל, לא משנה, אחד משניהם. הוא חזר, אז אבא שלו שאל אותו, תגיד, עשית קידוש? פתאום, יום כיפור. אז אבא שלו אומר, בסדר אבל אתה אכלת, מה זאת אומרת? ביום טוב צריך לקדש. אולי זה היה יום כיפור שחל בשבת, אני לא זוכר, כי יש אחרונים שאומרים את זה גם על יום כיפור רגיל. ואז הסוכטשובער אומר לו, נכון, הרי כל מה שאני חייב לקדש זה מדין חינוך. שמה? שאני אדע מה לעשות כשאני אהיה גדול. כשאני אהיה גדול אני לא אוכל. כשאני אהיה גדול אני לא אוכל, אז ממילא אין דין חינוך לעשות קידוש. אגב, זה עצמו תלוי במחלוקת רש"י ותוספות. האם החינוך זה על האבא, ואז בפשטות זה באמת לחנך את הילד, להרגיל אותו לעשות. לא, הוא הניח שהוא יודע. עכשיו הוא אמר לו. אז אם אתם אומרים שזו חובה על האבא לחנך את הילד שידע מה לעשות כשהוא גדול, אז צודק הסוכטשובער. זו מחלוקת רש"י ותוספות, כי רש"י טוען שזה דין על הילד עצמו, שיש חובה על הילד מדרבנן לקיים מצוות. בסדר? ושם לא ברור שזה חינוך במובן של הרגלה או לדעת מה לעשות שתהיה הכנה לקראת היותך בוגר, אלא זה חיוב במצוות גם בגיל צעיר. יש לך חיוב במצוות מדרבנן. ואז יכול להיות שהוא כן היה צריך לעשות את הקידוש. טוב, אפשר לפלפל בזה עוד. בכל מקרה לענייננו, זה בעצם מה שטוען האור שמח. אני מביא את זה, אני חוזר על זה עכשיו. לא לא, בסדר. קורת הבית אולי? לא, אם אני באמת, מה בעצם הוא אומר? הוא אומר פה בעצם, כאשר יש לנו צירוף של שני ימים כאלה, פסח ושבת, יום כיפור בשבת, אז בעצם זה לא צירוף של שני ימים אלא זה יום מסוג שלישי, יום חדש שיש לו מאפיינים שמשלבים את שני הימים האלה. שנייה, שנייה, שנייה. עוד רגע, עוד רגע, אולי זאת המסקנה בדיוק. אז הטענה בעצם זה שכאשר שני מועדים כאלה חלים אחד על גבי השני, כן, פורים שחל בפסח לדוגמה, או משהו כזה, אם מעברים את השנה בניסן וזה הופך פתאום לאדר, אז פסח הופך לפורים. טוב, בכל אופן הצירוף הזה של שני הימים יוצר בעצם איזשהו יום מסוג שלישי שהמאפיינים שלו זה איזשהו תמהיל של המאפיינים של שני הימים, אבל זה לא חיבור של שני הימים. זה יום מסוג שלישי שהדרך להבין מה הדינים שחלים לגביו זה איזשהו תמהיל של שני האספקטים שלו. אבל זה שני אספקטים של יום אחד. אז זאת בעצם הטענה שלו. יש, כן זה בשפה של הרוגצ'ובר אפשר לקרוא לזה הרכבה שכונתית או הרכבה מזגית. הרכבה שכונתית זה תערובת כימית או תערובת פיזיקלית כמו שקוראים. תרכובת או תערובת, כן בדיוק. זאת אומרת השאלה האם אתה בעצם לוקח את שני הדברים האלה, מערבב אותם אבל עדיין כל אחד קיים לעצמו והם רק מעורבבים, הם שכנים אחד של השני, לזה הוא קורא הרכבה שכונתית. מזגית והרכבה מזגית הכוונה שהם מותכים והופכים להתמזג, מתמזגים להיות דבר אחד, שהדבר האחד לא מנותק משני המרכיבים שלו. הם כמובן איכשהו מעצבים או מגבשים את המאפיינים של היצירה החדשה, המזוג, אבל כרגע זה כבר יצור אחד שהוא מזוג. עכשיו, אם באמת יש, ה"אור שמח" מדבר על זה בהרבה הקשרים. למשל הוא שואל: מה זה כהן גדול? האם כהן גדול זה כהן הדיוט פלוס עוד משהו או שזה משהו אחר? נגיד כהן גדול שנשא גרושה, הוא עבר שני איסורים או אחד? מצד הכהן הדיוט שבו הוא עבר על גרושה ומצד הכהן גדול שבו הוא עבר על גרושה, עבר שני איסורים? או שלא. כהן גדול זה כהן הדיוט משודרג, זה לא צירוף של שני כהנים, זה כהן אחד שיש בו מרכיבים של כהן הדיוט אבל הוא כהן אחד. אז יש כל מיני הקשרים, אגב מוצאים את זה בגמרא ב"צד תמות במקומה עומדת". שהגמרא בבבא קמא אומרת שכאשר יש שור מועד, אז הגמרא מעלה אפשרות שחצי הנזק הראשון ישתלם מגופו וחצי הנזק הנוסף לשור המועד ישתלם מן העליה. למה? כי השור המועד משלם נזק שלם, אבל חצי ממנו זה השור התם. צד תמות במקומה עומדת, רק הוא הופך להיות מועד, נוסף פה עוד חלק של מועד, או ששור מועד זה משהו חדש לגמרי וכולו בעצם משתלם מן העליה, וכך להלכה. בכל מקרה אבל, מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שיש בהלכה שלושה מועדים: יש את שבת, יש את יום כיפור, ויש יום כיפור שחל בשבת. שלושה מועדים. נכון שמבחינת ההלכה התורה וההלכה, התורה שבעל פה, אומרים לנו מה ההלכה ביום כיפור ומה ההלכה בשבת. את ההלכה ביום כיפור שחל בשבת אנחנו צריכים לסנתז מתוך שני הנתונים האלה, אבל זה רק פשוט הדרך שבה אנחנו בונים את זה. בסוף בסוף זה שלושה ימים שונים. הדרך שבה אנחנו בונים את המאפיינים של היום מהסוג השלישי זה סינתזה בין שני הימים האלה, אבל זה רק האופן שבו אנחנו בונים את זה, אבל זה יום מסוג שלישי. אוקיי, זאת בעצם הטענה. עכשיו, אם באמת זה כך, למשל בראש השנה שחל בשבת, אז בגמרא הרי מופיע בתור הווא אמינא, בירושלמי זה גם מסקנה, מה קורה עם תקיעה בראש השנה שחל בשבת? הגמרא אומרת שבראש השנה שחל בשבת זה זיכרון תרועה, זה לא תרועה. משמע שראש השנה שחל בשבת לא צריך לתקוע באופן מהותי, אין תקיעה בראש השנה שחל בשבת, לא נאמר בכלל העניין של התקיעה. בירושלמי זו שם המסקנה, בבבלי זה רק דרבנן למסקנה, בהווא
[Speaker B] אמינא בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] אז ראש השנה שחל בשבת, ראש השנה שחל בשבת לפי הירושלמי וההווא אמינא של הבבלי, לא תוקעים בכלל. דין תקיעה לא נאמר עליו. זה לא נדחה מדין דרבנן שמא יעבירנו ד' אמות. בדיוק. אגב, גם ככה זו מחלוקת מגן אברהם ורבי עקיבא איגר אם מקיים, אבל אני אומר, לפי ההווא אמינא זאת ברור שהוא לא מקיים, לא צריך לחלוק, זה ברור. אז עוד פעם רואים שזה איזשהו יום מסוג שלישי. זה לא צירוף של שבת וראש השנה. אם זה היה צירוף של שבת וראש השנה, באופן עקרוני היית צריך לתקוע, רק אולי בגלל דיני שבת מה לעשות זה נדחה, או מדרבנן, לא משנה. אם אתה אומר לי לא, זה בכלל לא יום תרועה זה יום זיכרון תרועה, זה יום מסוג אחר, זה לא ראש השנה רגיל, אז פה בכלל לא נאמר הדין של התקיעה. זה לא צירוף של ראש השנה ושבת, זה ראש השנה שחל בשבת, זה יום מסוג שלישי. זה דיון אחר, במקדש ובגבולין זה סיפור אחר. אני מדבר על המקום שבו לא תוקעים. בסדר? אז הטענה בסופו של דבר זה שאם יום כיפור חל בשבת, אז זה בעצם יום מסוג שלישי. אם זה כך, נכון? אז שאלתי קודם למה מביא חטאת אחת? או שיביא שתיים או שלא יביא אף אחת. על מה מובאת החטאת הזאת, על השבת או על יום כיפור? לפי מה שיוצא פה מהאור שמח יכול להיות, ואז זה אולי אפילו ראיה לאור שמח מהגמרא, לפחות דעה אחת בגמרא, שבאמת יום כיפור שחל בשבת זה יום אחד. אתה יכול לדון האם מותר לעשות מה שעשה או אסור לעשות מה שעשה ואת זה אתה תלמד מדיני שבת או מדיני יום כיפור, אבל אחרי שגמרת את הדיון הזה יש לך יום אחד שזה הדין שחל בו. אין לו שני צדדים. זה לא שעשית מלאכה פה אז עברת על יום כיפור ועברת על השבת, אתה עברת על יום כיפור שחל בשבת. הצירוף של יום כיפור ושבת זה רק אומר מה הדינים שחלים פה, ופה אתה יכול לדון מצד השבת שבזה, מצד היום כיפור שבזה. אבל אחרי שגמרת את הדיון זה רק האופן להגיע למסקנה. אחרי שגמרת והגעת. ואז באמת עולה השאלה מה שדורון מעיר פה, אז באמת לא נראה שיש מקום לדון בדיני אין איסור חל על איסור. אבל יכול להיות שזה גופא מה שנאמר פה. זאת גופא המסקנה. המסקנה היא שפה חייבים בקורבן אחד בגלל שזה יום אחד ובאמת אין מקום לדין אין איסור חל על איסור. אוקיי. בגלל יום כיפור שחל בשבת. ובכוונה השאלה הזאת.
[Speaker B] אסור לי, האם בכלל קיבלתי את החטאת בגלל שבת או בגלל יום כיפור?
[הרב מיכאל אברהם] באת להגיד שניהם יחד?
[Speaker B] על מה קיבלתי את החטאת? על שניהם.
[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע. אם אתה רוצה גם לענות אז תענה. אבל התשובה שאני נותן זה בגלל שניהם. אם אתה לא רוצה לקבל את התשובה הזאת זאת זכותך, אבל זאת התשובה שאני נותן. יום כיפור שחל בשבת זה לא שני דברים, זה דבר אחד. יום כיפור שחל בשבת תחשבו על זה בחשיבה מתמטית נגיד, אז מרחב המועדים שיש פרוס על ידי איזשהו סט בסיסי של מועדים. אוקיי? הצירוף של שבת ויום כיפור הוא בעצם יוצר מועד שלישי. רק אפשר ליצור אותו על ידי צירוף של שבת ויום כיפור. אבל הצירוף הזה זה לא חיבור שיש פה עכשיו גם שבת וגם יום כיפור, אלא יש פה יום מסוג שלישי שיש לו היטלים על הציר של שבת ועל הציר של יום כיפור. ויש לו כל מיני השלכות הלכתיות לעניין הזה. אבל בסוף בסוף זה יום מסוג אחד. ואם הגעתי למסקנה שאסור לעשות בו מלאכה, אז אסור לעשות בו מלאכה וזה הכל. למה? בגלל יום כיפור שחל בשבת. בסדר? באופן עקרוני, אם הייתי מרחיק לכת, הייתי אפילו אומר שצריך למנות את זה כלאו נוסף. יום כיפור שחל בשבת יש עוד איסור מלאכה. איסור מלאכה, יש איסור מלאכה של יום כיפור, יש איסור מלאכה של שבת ויש איסור מלאכה של יום כיפור שחל בשבת. אך עוד פעם, כיוון שבעצם זה מקרה פרטי של יום כיפור, זה יום כיפור מיוחד, אז יכול להיות שלעניין מניין המצוות לא מונים את זה, אבל רק אני אומר באופן עקרוני כדי לחדד, אז היה אפילו מקום למנות את זה באופן נפרד. אוקיי. עכשיו אני עובר לכמה השלכות נוספות. מה אתה אומר? למה יש אפס? קצת אינטליגנציה חברים. פשוט בגלל שעשיתי רשימה ובנוסף להיות משהו שכבר לא נכנס, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, הוספתי אפס. כן.
[Speaker B] הייתי
[הרב מיכאל אברהם] מכניס אי רציונליים, לא משנה, שורש שתיים, לא משנה. כן. טוב. אוקיי, אז זה הארי פוטר מפורסם, לא? רציף ארבע ושלושה רבעים, איך זה הולך שמה? משהו כזה. מי אמר שצריך לספור רק עם מספרים טבעיים?
[Speaker B] אחד וסאב וסעיף.
[הרב מיכאל אברהם] אה, אוקיי, בסדר, יש לנו עוד, יש לנו עוד טעות. טוב, אתה יודע, יש הרב מידן, שמעתי ממנו פעם, הוא אמר שהוא מכיר עשרים ושניים הסברים למה קוראים מגילת רות בשבועות. אבל הוא מכיר רק הסבר אחד למה קוראים מגילת אסתר בפורים. כי אם יש עשרים ושניים הסברים זה אומר שאף אחד מהם לא ממש משכנע. כן. טוב. אז אני רוצה לעבור קצת על ההבדלים בין יום כיפור לשבת כדי לנסות למקם אותו כמו שאמרתי קודם. אז קודם כל העונש, את זה ראינו, נכון? שבשבת זה סקילה בבית דין, ביום כיפור זה רק כרת ואין עונש מיתה. לגבי עשה על מלאכה, אז ראינו כנראה מחלוקת רש"י ורמב"ם. רמב"ם אומר יש עשה, רש"י בק"י"ד שם בשבת אומר שאין עשה, כך האבני נזר גם לומד בו, ואני חושב שזה הפשט הפשוט. ולכן גם זה יכול להיות הבדל, כי בשבת לכל הדעות יש גם עשה על שביתה ממלאכה. וביום כיפור על שביתה ממלאכה אני מדבר עכשיו, לא על עינוי, יכול להיות שאין עשה. הרמב"ם לשיטתו כמובן שהעינויים והמלאכות כולם זה שביתה. אז מאוד לא סביר שבמלאכה יהיה רק לאו ובסיחה, סליחה, במלאכה יהיה רק לאו ובעינוי יהיה שניים.
[Speaker B] זה רק יום כיפור שחל בשבת. יום כיפור שחל בשבת יש
[הרב מיכאל אברהם] עשה.
[Speaker B] מה זאת אומרת?
[הרב מיכאל אברהם] יש עשה. נכון. מצד השבת שבזה זה יקרין על היום המצורף, נכון, אינהי נמי. אה, זה נזכרתי עכשיו, הזכרת לי, הרוגאצ'ובר יש לו תשובות צפנת פענח. בסימן ב' בתשובות, הוא דן שם במי שבישל ביום טוב שחל בשבת. ביום טוב מותר לבשל.
[Speaker B] בשבת אסור לבשל.
[הרב מיכאל אברהם] והוא דן בשאלה האם הוא יעבור. הוא יעבור גם על יום טוב אם הוא חל כי באופן עקרוני אסור לך לבשל יום טוב שחל בשבת. נכון שהאיסור הוא מצד השבת שבזה, אבל עכשיו שזה כבר אסור, השאלה אם הוא יעבור גם על היום טוב שבזה. אוקיי? עכשיו, זה קצת מזכיר את מה שדיברתי קודם, אבל זה לא אותו דבר. כי לפי מה שאני דיברתי קודם ברור שזה יהיה אסור, אבל האיסור יהיה אחד ולא שניים. ויש יום טוב שחל בשבת זה יום אחד. מצד השבת אני מבין שיש פה איסור לבשל, אבל אחרי שיש איסור לבשל, האיסור לבשל הוא על יום טוב שחל בשבת. אין פה שני צדדים. מצד שני אבל הוא כן מבין שאחד מהם יכול להקרין על השני, אז זה כן קצת מזכיר את הכיוון הזה, למרות שבפשטות כנראה שמה שהוא מניח, הרי לפי הרמב"ן ביום טוב בכלל לא נאמר הדין הזה של שביתה, ואז לא סביר שאתה עובר על יום טוב. אבל אם אנחנו מבינים לפי ראשונים אחרים שבעצם ביום טוב היה צריך לשבות מהכל, רק התירו לצורך אוכל נפש. במקום שבו אין צורך להתיר כי במילא הוא לא יכול לבשל בגלל השבת שבזה, אז ברור שגם את היום טוב לא התירו. בשביל מה להתיר? הרי אין סיבה להתיר. והרי בסיסית גם מלאכות אוכל נפש אסורות ביום טוב לפי השיטות האלה. אני חושב שזה ההסבר היותר פשוט ברוגצ'ובר. זהו, הזכרת לי אז סבבה.
[Speaker B] שבת ויום כיפור, שניהם חלים באותו יום.
[הרב מיכאל אברהם] שבת חלה ב…
[Speaker B] לא ב… אי אפשר את אותו יום. לא בשבת עצמה.
[הרב מיכאל אברהם] אתה אוכל את החטאת גם.
[Speaker B] אני לא, לא, לא, הוא מדבר על לחם הפנים.
[הרב מיכאל אברהם] על לחם הפנים. אני לא זוכר כרגע, אבל אני לא חושב שאוכלים את זה ביום כיפור.
[Speaker B] טוב, בסדר, לא משנה, אני לא זוכר כרגע.
[הרב מיכאל אברהם] אפשר לנסות לבדוק את זה. לא זוכר כרגע. אני לא זוכר שאוכלים את זה ביום כיפור.
[Speaker B] אתה רוצה להוסיף?
[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל מקרה, אז דיברנו על העשה. יש עוד השלכה לגבי מזיק וחובל. מי שמזיק וחובל ביום הכיפורים, מה קורה? אז יש קים ליה בדרבה מיניה בשבת, נכון? הוא חייב מיתה, וכיוון שכך אז הוא פטור מהעונש הממון. קצת מוזר שהממון נתפס פה בתור עונש, כי אם הממון הוא פשוט פיצוי, מה שייך קים ליה בדרבה מיניה על פיצוי? תפצה אותי על הנזק שעשית לי. אבל רואים שיש דין קים ליה בדרבה מיניה גם על עונשי ממון. רואים את זה בהרבה מקומות. ביום כיפור אין עונש מיתה, יש רק כרת, נכון? עכשיו, יש מחלוקת תנאים האם יש קים ליה בדרבה מיניה על כרת. כשאין עונש בידי אדם, האם עדיין אנחנו אומרים קים ליה בדרבה מיניה? לתנא שאין קים ליה בדרבה מיניה על כרת, אז עוד פעם יהיה הבדל פה בין יום כיפור לשבת. כיוון שביום כיפור שזה רק כרת, אז לא יהיה קים ליה בדרבה מיניה, אתה תהיה חייב לשלם בתור מזיק וחובל. ובשבת שיש גם עונש מיתה זה יהיה קים ליה בדרבה מיניה. לתנא שאומר שיש קים ליה בדרבה מיניה גם על עונשי כרת, אז לא יהיה הבדל. אוקיי, זה נפקא מינה. אבל זה כמובן יש הגמרא בשבועות בדף ל"ג מדברת על מי שהדליק גדישו של חברו ביום כיפור, וזה דיון בגמרא עצמה. יש אבל בעניין הזה ההבדל הזה הוא כמובן לא הבדל נוסף, הוא השלכה של ההבדל לגבי העונש. שביום כיפור אין עונש מיתה ובשבת יש עונש מיתה. לכן אין מה להביא את ההבדל הזה בנוסף. אמרו כבר שיש הבדל לגבי העונש וכל הנגזרות של ההבדל הזה כמובן מצטרפות. קניבת ירק זה הנושא השלישי, ראינו את זה כבר או הרביעי. כן, יש עוד את אפס. אז הקניבת ירק זה ההבדל הרביעי שזה ראינו בשיעורים הקודמים. השאלה אם זה בגלל שאין עשה ביום כיפור או בגלל שיש חובה להתאגם או כל מיני או שלהיפך לא רצו שאנחנו נתאגם יותר מדי, הריטב"א ורש"י שראינו. אז זה ראינו גם כן. מלאכת אוכל נפש כמובן, יש הבדל בין שבת לבין יום כיפור, אבל יש פה שאלה כמו שאמרתי קודם למה.
[Speaker B] הרי יש משנה שכתוב במשנה, חל יום כיפור להיות בשבת אלו יכולים לאכול ואוכלים ביום, החלות מתחלקות לערב ולא למחר.
[הרב מיכאל אברהם] אתה עונה לו עכשיו לשאלה אנחנו כבר לא שם. פה, פה. בסדר, בסדר. לא אני…
[Speaker B] חברים,
[הרב מיכאל אברהם] בואו נמשיך כי אנחנו מתברברים. לגבי מלאכת אוכל נפש. ביום כיפור ודאי שזה אסור כמו שבת, זה ברור. השאלה היא למה, כמו שאמרתי קודם. האם זה כמו יום טוב רק שבגלל שלא אוכלים אז אין טעם להתיר את מלאכות אוכל נפש, אבל בעצם בסיסית זה כמו יום טוב. אבל זה כמובן מניח שגם ביום טוב מלאכות אוכל נפש בסיסית אסורות. התירו אותם כדי לאכול וביום כיפור אין צורך בהיתר כי לא אוכלים. אז זה אומר שאמנם יום כיפור הוא כמו יום טוב בסיסית, אבל גם יום טוב הוא כמו שבת, כיוון שגם ביום טוב מה שנעשה. כל המלאכות כולל מלאכות אוכל נפש. אז זה קצת מרוקן מתוכן את ההבדל הזה. לעומת זאת אם אני מבין שיום כיפור אסור במלאכות אוכל נפש פשוט בגלל שהוא כמו שבת, לא בגלל שלא אוכלים בו, אז במצב כזה אז באמת יכול להיות שזה יהיה אסור מדיני שביתת יום כיפור, כמו שבת, לא בגלל שלא אוכלים בזה, ולכן אין צורך להיתר. לגבי הוצאה ותחומין זה קצת יותר מורכב. הגמרא ביומא בדף ס"ו הגמרא מביאה עיתי, ושילחו ביד איש עיתי המדברה, עיתי ואפילו בשבת. למאי הלכתא? אמר רב ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתפו, השעיר היה חולה אז האיש עיתי היה מרכיב אותו על כתפו. כמאן דלא כרבי נתן, דאי כרבי נתן האמר חי נושא את עצמו, ואז לא צריך היתרים אם הוא היה חולה, אתה יכול לשחוק אותו, תעשה מה שאתה רוצה, חי נושא את עצמו אין בזה איסור. אפילו תימא רבי נתן חולה שאני, חולה לא נושא את עצמו, בסדר? ולכן צריך היתר מיוחד למי שחולה. אמר רפרם, זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים. אין איסור הוצאה ולכן גם לא דיני עירוב ביום הכיפורים, רק בשבת.
[Speaker B] כמו יום טוב? כן. כמו יום טוב?
[הרב מיכאל אברהם] אה-הא. בסדר, כך אומר רפרם. זה לכאורה אמירה שיום כיפור הוא כמו יום טוב, נכון? לא מובא פה מקור בגמרא, אבל מבחינת מה שרפרם אומר נראה מפה דווקא שיום כיפור הוא כמו יום טוב לפחות לגבי הוצאה. אתם רואים שהתמונה כבר מתחילה קצת להיות יותר מורכבת. רש"י שמה אומר, שתי מילין היה
[Speaker B] הולך, כן,
[הרב מיכאל אברהם] הוא לא יכול לקנות תחום בתוך יום כיפור, התחום אתה קונה בין השמשות. אבל לפני, הוא מטייל לפני. לא, היו עושים סוכות לכל אחד ואחד, היו עושים סוכות לאורך הדרך. נו, כן. עשו את הסוכות מראש אבל הוא לא קנה את השביתה מראש.
[Speaker B] מסוכות של שנה קודמת עשו.
[הרב מיכאל אברהם] טוב. זאת אומרת, אומר רש"י, מדאיצטריך למיתני עיתי אפילו בשבת איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליום הכיפורים, דאי יום הכיפורים כשבת להוצאה למה לי קרא להתיר משאו בשבת, הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי. מה הוא מתכוון לומר? שיום הכיפורים שחל בחול אז ברור שאפשר לעשות את זה אחרת אי אפשר היה להוציא את השעיר מחוץ לתחום, נכון? זה היה י"ב מיל. אז אי אפשר היה להוציא את השעיר. אם יש דין איש שעיר ביום כיפורים רגיל שחל בחול, זה אומר שביום כיפורים רגיל אנחנו דוחים את איסור ההוצאה בשביל האיש עיתי, נכון? אז גם יום כיפורים שחל בשבת לא צריך מקור להתיר. כמו שמתירים יום כיפורים רגיל מתירים גם בשבת. מכאן ראיה שביום כיפור רגיל אין איסור הוצאה, והיה צריך פה את ההיתר המיוחד ליום כיפור שחל בשבת בגלל שמדיני שבת היה מקום לאסור ואומרים לא, פה אנחנו מתירים, יום כיפור רגיל לא צריך היתר בכלל בגלל שברור אין איסור הוצאה ביום כיפור. בסדר, זה מה שרש"י אומר. יש במשנה בכריתות דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייבים עליה ארבע חטאות ואשם אחד, טמא שאכל חלב והיה נותר מן המוקדשים ביום הכיפורים. מזכיר את הגששים, כן? נעשה בלי רישיון על המדרכה נגד הכיוון. כן, זה ה… ופגע בקיוסק, שכחתי כמובן. אז רבי מאיר אומר אם היה שבת והוציאו חייב, אז זה עוד פעם יש לי בשבילך חמש חטאות לא ארבע. אמרו לו אינו מן השם, כן, זאת אומרת שזה
[Speaker B] לא קשור לאכילה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, שאומר ביום כיפור שחל בשבת, ביום כיפור שחל בשבת אז רואים שחייבים על ההוצאה, נכון? אינו מן השם אבל באופן עקרוני אתה חייב על ההוצאה. אז רפרם אומר, אותו רפרם מופיע שמה גם, כן, וניתני אם מוציאו חייב, מאי טעמא קתני אם הייתה שבת? אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים.
[Speaker B] יש הוכחה מפה, כן, עוד פעם לשיטתו.
[הרב מיכאל אברהם] ממה נפשך? דילמא יש עירוב והוצאה ליום הכיפורים והכי קתני אם הייתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ויום הכיפורים. אז הגמרא דוחה את רפרם היא אומרת… יכול להיות זאת לא ראיה מה שאתה אומר. יכול להיות שהיה צריך ללמד שהוא חייב גם משום יום הכיפורים ולא רק משום שבת, אבל עדיין יום הכיפורים יש איסור הוצאה גם ביום הכיפורים. ולכן דברי רפרם לא בטוח שהם לא נכונים, אבל הראיה שלו היא לא ראיה. אני אומר את זה בכוונה כי הפוסקים נחלקו, האם הפוסקים כמו רפרם או לא. ולכן פה בגמרא עצמה יש מקום לדון, האם היא דחתה את עמדתו של רפרם או רק את ראייתו של רפרם, אבל עדיין עמדתו יכולה להישאר. אבל לענייננו כאן קצת נראה נגד מה שהאור שמח אומר, נכון? כי הוא יהיה חייב גם משום שבת וגם משום יום הכיפורים, הוא יהיה חייב
[Speaker B] שתיים.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר? ובכל מקרה כמובן זה מתאים לתנא שמחייב שתי חטאות השבת ויום הכיפורים שראינו שם, נכון? בבת אחת. ולכן כל מה שאני אמרתי שמה לפי האור שמח זה רק בתנא שמחייב חטאת אחת, ושאלתי על מה חייבים אותה ואז הבאתי את האור שמח. אז לכן זה יהיה תלוי כנראה במחלוקת התנאים שם. בכל מקרה להלכה, כן בסוף, אלא דרפרם בדותא היא, לא נכנס עכשיו לכל הפרטים, אלא אידא דרפרם בדותא. ועוד פעם השאלה האם הבדותא, בדותא בדותא, כן, האם מה שנדחה זה הראיה של רפרם או מה שנדחה זה הדין של רפרם. אז נחלקו בזה הראשונים. יש בתוספות ביומא, הוא משמע ממנו שדברי רפרם נדחו. כן, אלא דרפרם בדותא, זאת אומרת הוא טוען שדברי רפרם נדחו. ובגמרא ביומא נראה שדברי רפרם נשארים להלכה. אבל ובגמרא אחת ובגמרא אחרת דברי רפרם מובאים בלי שדחו אותם. אז השאלה מה היחס בין הסוגיות. תוספות בכריתות אומר, פרק שני שעירי יומא איתא נמי הא דהכא ולא דחי, דילמא שאני שעיר המשתלח כדדחי הכא, אלא רגילות הוא, דברי תוספות. אז הסוגיות הם אותם סוגיות, ובסופו של דבר אין הלכה כרפרם. בסדר? דחו את רפרם. יש בשאגת אריה בסימן ע', הוא רוצה לטעון שלא, שנדחה רק הראיה אבל דברי רפרם נשארו, נשארו גם למסקנה. בסדר? לא נכנס עכשיו לכל הפרטים האלה. בכל מקרה, מי שמתיר הוצאה ביום כיפור שחל ביום כיפור רגיל, לא ביום כיפור שחל בשבת, כמובן עדיין עולה השאלה למה. מה המקור שלו? למה הוא מתיר? בפשטות זה בגלל שהוא תופס שיום כיפור הוא כמו יום טוב ולא כמו שבת, נכון? לא צריך מקור לזה. מה הוא מביא מקור? היה בדוחק להגיד מזה שהיה צריך את הגמרא, את איש עתי אפילו בשבת, לומדים לימוד אפילו בשבת, אולי מזה אפשר היה לדייק שביום כיפור רגיל לא, וזה גופא המקור למה ביום כיפור אין איסור הוצאה. אבל זה לא כל כך מחזיק מים, כי הייתי אומר איש עתי, אז אמר אפילו בשבת, איש עתי כדי ללמדך שביום כיפור זה באמת מותר. מה שאתה הולך לשבת זה כבר אתה מניח שביום כיפור רגיל אין איסור הוצאה, זה לא נשמע שזה היה המקור שלך. טוב.
[Speaker B] הרמב"ם בהקשר לזה, מה הוא פוסק?
[הרב מיכאל אברהם] שיש איסור הוצאה. כמו שבת, ראינו, ראינו ברמב"ם, אין הבדל בין יום כיפור לשבת בשום דבר, חוץ מכינוב ירק ושזה בסקילה וזה בכרת. את הרמב"ם, כמעט כל הראשונים פוסקים שיש איסור הוצאה. יש השאגת אריה ויש עוד, נדמה לי רש"י באיזה מקום, רואים שהוא פוסק שלא, שאין הוצאה ביום כיפור. ולשיטת הראשונים האלה כנראה שיום כיפור הוא באמת כמו יום טוב. אז למה מלאכת אוכל נפש אסורה? בגלל שאין סיבה להתיר כי לא אוכלים שם.
[Speaker B] אבל באופן עקרוני זה כמו יום טוב.
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, זה כמו יום טוב רק שיום טוב בעצמו הוא כמעט כמו שבת, כיוון שגם ביום טוב אסור מלאכת אוכל נפש רק התירו בשביל האוכל נפש, ובאופן עקרוני כל המלאכות אסורות וביום כיפור אין צורך להתיר את זה. אז נכון שיום כיפור הוא כמו יום טוב ולא כמו שבת, אבל ההבדל בין יום טוב לשבת עצמו כבר נהיה די מצומצם. לעניין הוצאה ההבדל נשאר בעינו, שם זה הבדל ברור. בסדר? שבהוצאה אין ביום טוב ובשבת יש, ואם יום כיפור הוא כמו יום טוב, אז לעניין הוצאה זה באמת זה האינדיקציה הטובה יותר מאשר מלאכת אוכל נפש. כי מלאכת אוכל נפש, בין אם היא הותרה בין אם לא הותרה, זאת אומרת ברור שהיא לא הותרה ביום כיפור, וזה לא משנה בין אם הוא יום טוב ובין אם הוא לא יום טוב, לא נתיר את מלאכת אוכל נפש, אוקיי? לכן זה אינדיקציה פחות טובה, ההוצאה זה אינדיקציה יותר טובה. כי הוצאה אתה לא יכול להגיד בגלל שהוא לא אוכל לכן לא התירו לו להוציא. אין הוצאה ביום טוב אם זה לא… אמנם יש יש ראשונים שסוברים. סליחה, לפי זה ביום כיפור לשיטה שאין איסור הוצאה ביום כיפור, אני מדבר על השיטה הזאת, אז זה לא רלוונטי. למה אין איסור הוצאה ביום כיפור הרי לא צריך את ההיתר הזה לצורך אוכל נפש? לפי השיטות האלה זה לא ניתן להאמר בכלל. בסדר? אוקיי. עכשיו זה לגבי הוצאה. לגבי הבערה, אתם יודעים שיש מלאכות שבת הרי לא מופיעות בתורה. נכון? לומדים את זה או מהיקש המשכן או מה-ל"ט מלאכה מלאכת שמופיעים בתורה, לא משנה יש לזה כל מיני מקורות, אבל הם לא מופיעים בתורה. איזה מלאכות מופיעות בתורה? בודדות. יש את ההוצאה ויש את ההבערה בעיקר. יש קצת את בחריש ובקציר תשבות, אבל הגמרא במועד קטן ל"ט לומדת זה על שביעית, למרות שפשט הפסוקים זה על שבת. אוקיי.
[Speaker B] מקושש עצים?
[הרב מיכאל אברהם] מקושש עצים השאלה מה זה בדיוק המקושש, נכון. אבל מבחינת הציווי, המקושש זה סיפור. מבחינת הציווי יש על הוצאה ועל הבערה. ולכן באמת גם על הוצאה וגם על הבערה יש דיון למה התורה כותבת אותם. אז בהוצאה כמה ראשונים כותבים בגלל שהיא מלאכה גרועה, לכן התורה כותבת אותם, כי לולא שהתורה הייתה כותבת לא היינו אוסרים. הוצאה לא יוצר שום דבר, זה מלאכה גרועה, לא משנה גם למלאכה גרועה יש כמה הסברים, אבל זה מלאכה גרועה. בהבערה זה ראשונים, אבל בהבערה זה מחלוקת תנאים. האם הבערה ללאו יצאת או לחלק יצאת. זאת אומרת למה התורה כותבת את מלאכת הבערה? יש דעה אחת שהבערה ללאו יצאת, זאת אומרת כדי להגיד שזה רק לאו, זה לא איסור מלאכה, ויש דעה שזה לחלק יצאת. מה זאת אומרת לחלק? שחייבים חטאת על כל מלאכה לחוד, לא צריך לעשות את כל ל"ט המלאכות כדי להתחייב חטאת, אלא כל מלאכה לחוד מתחייבים חטאת, וזה ההבערה, הכתיבה של ההבערה באה ללמד את העניין הזה. עכשיו, תוספות בשני מקומות כותב שלפי המאן דאמר שהבערה ללאו יצאת, אז מלאכת הבערה היא לא מלאכת שבת אלא איסור נפרד שחודש בפני עצמו, לא תבערו אש בכל מושבותיכם יום השבת. היא עשיית מלאכה כוללת ל"ח אבות, בסדר? ומלאכה לא נכלל, הבערה לא נכלל שם, ולא תבערו אש בכל מושבותיכם זה מוסיף עוד לאו. אבל זה לאו, כמו שביתת בנו בתו, כמו כן שבות אולי אם תרצו או משהו, לא, שבות זה עשה, אבל לא
[Speaker B] עובר על דין מלאכת שבת.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה לא איסור מלאכה, אין סקילה, זה לאו, יש על זה מלכות, אבל אין על זה סקילה. מה זה אומר שאין על זה, מה זה אומר שזה לא מלאכה? מה החידוש של תוספות? כן, הבערה ללאו יצאת, לכאורה כתוב בגמרא. זה לא כתוב בגמרא, כיוון שמה שכתוב בגמרא הבערה ללאו יצאת, אפשר היה להגיד שזה הסבר לקולא ואפשר היה להגיד שזה הסבר לחומרא, חידוש לקולא וחידוש לחומרא. אפשר היה להגיד שהבערה היא בכלל המלאכות ולולא לא תבערו אש בכל מושבותיכם יום השבת הייתי כל פעם מחייב סקילה. הפסוק בא להגיד לא, זה לא סקילה זה רק מלכות, זה לקולא, אבל לולא הפסוק הייתי מחייב מיתה. תוספות לומד לא כך. תוספות אומר לולא הפסוק לא הייתי מחייב בכלל על הבערה. הפסוק מחדש שגם הבערה זה איסור, נכון, לא איסור מלאכה אלא איסור לאו, לאו של מלכות, כן, אבל זה חידוש לחומרא, זה חידוש שאסור. מאוד קשה להבין את זה.
[Speaker B] למה? היה דבר הבא בתורה בדיוק על הפסוק הזה. הוא אמר שהייתי אומר שזה היה מותר בגלל אוכל נפש. מה? כמו ביום טוב, הוא אמר, הייתי אומר שבשבת הייתי מתיר להבעיר כמו ביום טוב, כמו שהתורה התירה ביום טוב. למה?
[הרב מיכאל אברהם] אבל אין אוכל נפש בשבת.
[Speaker B] בסדר, אבל אותו רעיון. איזה רעיון?
[הרב מיכאל אברהם] מה הרעיון? אם זה אותו רעיון אז תתיר את כל מלאכות אוכל נפש.
[Speaker B] לא יודע, אבל זה מה שהוא אומר.
[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, אני לא זוכר.
[Speaker B] בכל מקרה לענייננו מאוד
[הרב מיכאל אברהם] קשה, מאוד קשה העניין הזה למה לתפוס את הבערה כמשהו שהוא לא מלאכה, מה הוא יותר גרוע ממעמר או אני לא יודע מה, בטח מהוצאה שלא לדבר. למה צריך לכתוב את הבערה כדי לחדש שהוא בכלל אסור? זה מאוד מוזר. התפיסה הפשוטה, וזה השאגת אריה כותב, התפיסה הפשוטה היא הפוכה. ברור שהבערה הייתה נאסרת גם בלי הפסוק. הפסוק בא להקל ולהגיד זה לא איסור מלאכה, זה רק מלכות. אבל תוספות לומד לא כך. תוספות אומר שזה לא היה נאסר. מה יקרה לפי זה ביום כיפור? מה הייתי אומר ביום כיפור? לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת נאמר על שבת. אם אין לי מקור לאסור את הבערה… ביום כיפור זה היה אמור להיות מותר לפי תוספות. השאגת אריה באמת אומר לא, מה פתאום? הפוך, אין לי פסוק שמקל ביום כיפור. לכן ביום כיפור הבערה היא לא יצאה ללאו גם לשיטה שהבערה ללאו יצאה בשבת. גם השיטה הזאת ביום כיפור הבערה תהיה איסור חיוב חטאת, כרת וחטאת. אוקיי? בגלל ששמה אין לי את הפסוק שמקל. אבל לפי תוספות שהפסוק בא להחמיר ובלי הפסוק בעצם הבערה בכלל לא הייתה אסורה, לכאורה צריך לצאת שבהוצאה הבערה הייתה צריכה להיות מותרת. וזה הראיה של השאגת אריה נגד התוספות. כשאגת אריה מוכיח שביום כיפור לכל הדעות נאסרה גם הבערה. מוכיח את זה מגמרות בסימן ע"א בשאגת אריה. בסדר? אגב, השאגת אריה אבל תופס מצד שני שיום כיפור הוא כמו מה שהזכרתי קודם, שיום כיפור הוא כמו יום טוב בלי היתר אוכל נפש. פשוט אין שם את היתר אוכל נפש, אבל בבסיס הוא כמו יום טוב. ואז למשל לגבי הוצאה היה צריך להיות שהוא מותר, מה שאמרתי למעלה. אבל לגבי הבערה, לגבי הבערה הוא אומר שהבערה צריכה להיות אסורה בגלל שבהבערה ביום כיפור אין לי מקור וכיוון שכך זה צריך להישאר על עיקר הדין, כמו ביום טוב רגיל. דבר נוסף לגבי שביתת בהמתו, גם בשביתת בהמתו זה דומה מאוד להבערה ללאו יצאה. הבערה להלכה הבערה לחלק יצאה, אבל אנחנו דיברנו על השיטה שסוברת שהבערה ללאו יצאה ואז זה לאו בפני עצמו שהוא לא לאו מלאווי המלאכה. בשביתת בהמתו זה די דומה. זה גם כן איסור שלא מאיסורי המלאכה, אבל עדיין יש פה איסור. בפשטות זה עשה למען ינוח, גם על זה יש קצת דיונים, אבל זה איסור דאורייתא שהוא לא איסור מלאכה. עכשיו, אם זה ככה, אז זה נאמר על שבת ולא על יום כיפור, ובמקום שלא התחדש האיסור הנוסף הזה הוא לא אמור להיות קיים. ולכן הלמען ינוח לא אמור להתקיים ביום כיפור. מה הרעיון שמאחורי זה? שהמנוחה שנדרשת בשבת זה לא השביתה שנדרשת ביום כיפור. זאת אומרת, הדינים הם אותם דינים, אבל המוטיבציה היא מוטיבציה שונה כמו שדיברנו על, אם אתם זוכרים, על תשעה באב ויום כיפור. שתשעה באב ויום כיפור בעצם זה לכאורה או תשעה באב ושאר הצומות. בשניהם אתה צריך לצום, אבל ביום כיפור זה בשביל התשובה ובתשעה באב זה בגלל הצער. אוקיי? אז זה הרבה פעמים יש את אותו דין אבל מטעם שונה. עכשיו גם בשבת וביום כיפור יש מקום לדון. נכון שיש פה חובה לשבות וגם פה יש חובה לשבות, אבל בשבת החובה לשבות זה למען ינוח, אז שמה יש גם שביתת בהמתו שזה הרחבה של חובת המנוחה. ביום כיפור אין עניין של לנוח, בגלל זה המפגש עם הקדוש ברוך הוא, כמו שדיברנו לא משנה מכל סיבה אחרת, אבל מה זה קשור לשביתת בהמתו? אין פה את העניין של למען ינוח. ולכן אם אין פסוק וההיגיון לא אומר שביום כיפור יש גם כן את הרעיון הזה, אז היה בהחלט מקום להגיד שלא יהיה דין שביתת בהמתו ביום כיפור. לא מצאתי לזה מקור ברור, אבל זה נפקא מינא שיכולה גם להיות. לגבי מחמר, אז פה זה שאלה כן איך אני מבין את העניין הזה של מחמר? מחמר ושביתת בהמתו זה לא אותו דבר, או לפחות לרוב הראשונים זה לא אותו דבר. מחמר זה בעצם לעשות פעולה באמצעות הבהמה. שביתת בהמתו שהבהמה עצמה עושה פעולה אסורה. עד כדי כך שהגמרא דנה מה קורה אם הבהמה מלחכת עשב בשבת. הולכת ומלחכת עשב בשבת, אז היא עוברת משום קוצר.
[Speaker B] הרי זה צורך אוכל נפש?
[הרב מיכאל אברהם] רגע, זה הגמרא אומרת היינו רבותא, אבל באופן עקרוני הגמרא אומרת היה אסור. הייתי צריך למנוע אותה מזה. למה? כי זה לא הבעיה, זה לא כמו לחרוש באמצעות בהמה, לחרוש באמצעות בהמה זה איסור שאני עושה, רק אני עושה את זה באמצעות הבהמה. זה מחמר, בדיוק. ושביתת בהמתו זה חובה על הבהמה לשבות כמו החמור של פנחס בן יאיר. אוקיי? זה החובה על הבהמה לשבות. כמובן החובה היא לא על הבהמה, היא על האדם, אבל החובה על האדם היא שבהמתו לא תעשה מלאכה, לא שהוא לא יעשה מלאכה באמצעות בהמתו. אוקיי? אז השביתת בהמתו דיברתי קודם, אבל כאן במחמר זה בעצם הרחבה של איסורי המלאכה של האדם, וכאן כן יש יותר מקום להגיד שזה יהיה גם ביום כיפור, כי מה אתה צריך לשבות ביום כיפור לא משנה מאיזה נימוק, אז תשבות בכל האופנים של השביתה בשבת, זה לא למען ינוח, זה לא קשור למנוחה שדיברנו עליה בשביתת בהמתו. לגבי חילוק מלאכות אפשר לעשות את אותו דיון. הגמרא אומרת יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ליום טוב. חילוק מלאכות הכוונה אם עשית שתי מלאכות בהעלם אחד, השאלה אם אתה חייב שתי חטאות או לא, חייב שתי חטאות בשבת, כן? ביום טוב אין חטאת. לא לא, הבערה לחלק יצאת זה השאלה מתי אתה חייב. האם אתה הבערה לחלק יצאת זה אומר שעל כל מלאכה לחוד אתה חייב. פה אני מדבר על חילוק מלאכות זה מושג אחר. אם אתה אחרי שהבערה לחלק יצאת, ועכשיו אני מבין שכל מלאכה לחוד אתה חייב עליה, עכשיו עשיתי שתי מלאכות בהעלם אחד, אני חייב שתי חטאות? זה נקרא חילוק, חילוק לחטאות. מה? לא זוכר כרגע מה המקור שהגמרא מביאה, זה גמרא במכות, דף כ"א, כן?
[Speaker B] שביום טוב שיש
[הרב מיכאל אברהם] חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליום טוב. ואין חילוק מלאכות ליום טוב? כן. אז מה קורה לגבי יום כיפור? אז הם כן קושרים את זה להבערה לחלק יצאת, אני מפקפק בזה מאוד. מפקפק בזה מאוד, אני צריך לבדוק את זה. אני רואה שהם כן קושרים את זה להבערה לחלק יצאת, כי החילוק לחטאות לא קשור להבערה לחלק יצאת, זה מושג אחר. טוב, צריך לראות את זה. כי הבערה לחלק יצאת רק אומר על מה מתחייבים, לא משנה כמה העלמות יש כאן. מה הוא אומר? אין חילוק מלאכות ליום טוב פירוש הדבר שאתה צריך לעשות את כל המלאכות ביום טוב כדי ללקות? אין דעה כזאת. ברור שמספיק מלאכה אחת ביום טוב כדי ללקות, אז הבערה לחלק יצאת גם ביום טוב. יש חילוק מלאכות גם ביום טוב לעניין זה. כל השאלה זה חילוק לעניין החטאות. זאת אומרת אם עשית שתי מלאכות בהעלם אחד, השאלה היא, או לא בהעלם כי אין חטאות ביום טוב אלא בהתראה אחת. בסדר? עשית בהתראה אחת שתי מלאכות, אתה חייב שמונים מלקות או ארבעים? אז אם יש חילוק מלאכות, אז אתה חייב שמונים. אם אין חילוק מלאכות, אתה חייב ארבעים. לא, זה לא קשור להבערה לחלק. אני למיטב הבנתי, עכשיו אני רואה שהם כותבים שכן, לדעתי זה לא קשור להבערה לחלק יצאת. הבערה לחלק יצאת זה לא לעניין חלוקה לחטאות וחלוקה לעונשים. זה לעניין השאלה היא מתי אתה חייב בעונש. האם אתה חייב לעשות את כל ל"ט מלאכות בבת אחת, אם תעשה אחת לא מגיע לך עונש בכלל? אתה צריך לעבור על כל הל"ט כדי ללקות, כדי להיהרג בשבת או כדי ללקות ביום טוב? זה הבערה לחלק יצאת. כן. לחלק הכוונה שכל אחד ואחד אתה חייב. הבערה ללאו יצאת כמובן לא אומרת שאין חילוק מלאכות, היא אומרת שהחילוק למלאכות הוא ברור, ולכן לא צריך את זה. אז אין ויכוח על זה שאתה בסופו של דבר אתה נענש על כל מלאכה לחוד. השאלה היא רק למה, האם זה ברור מסברה שיוצא מהבערה? אוקיי? אבל זה חילוק במובן אחר מהחילוק שאנחנו מדברים עליו לגבי חילוק לחטאות. חילוק לחטאות זה לא דיון בשאלה מה אתה צריך לעשות כדי להתחייב. ברור שאתה צריך לעשות מלאכה אחת ואתה מתחייב. אלא אם עשית שתי מלאכות בהעלם אחד, השאלה אם אתה מתחייב אחד או שניים. יכול להיות שהם לומדים את זה מאותו פסוק, אני לא יודע בדיוק. זה הרעיון. לא, זה לא הרעיון, ממש לא, ממש לא, שום קשר. שום קשר. אם לא היה הבערה לחלק יצאת לא היה מקום בכלל לדון בחילוק לחטאות כי היית צריך לעשות הכל כדי להתחייב. היית צריך לעשות הכל כדי להתחייב, אם לא עשית הכל אתה לא חייב בכלל.
[Speaker B] אם
[הרב מיכאל אברהם] עשית שתי מלאכות בהעלם אחד היית חייב אחד בכל מקרה, בין אם המלאכות מחולקות ובין אם לא, כי אתה צריך לעשות את כל הל"ט כדי להתחייב. טוב, בכל מקרה יש מומר לחלל יום כיפור, לחלל יום כיפור, כן? מה קורה, האם מומר לחלל שבת הוא כמו מומר לכל התורה. אוקיי? זה הדין. מה קורה לגבי מומר לחלל יום כיפור? אגב, השולחן ערוך, בשולחן ערוך באבן העזר קכ"ג, הוא פוסק שסופר שכתב גט בזדון ביום כיפור, הגט פסול. למה? כי הסופר הוא מומר. וסופר מומר פוסל את הגט. למה הוא מומר? כי הוא כתב את זה ביום כיפור. בסדר? אז הגט נפסל.
[Speaker B] רגע, ואם הוא כתב את זה ביום טוב?
[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.
[Speaker B] אם הוא כותב את הגט הזה ביום טוב.
[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שגם, מה זה קשור? יש הבדל, כי ביום טוב הוא לא מומר, הוא עבריין, אבל מומר זה רק מחלל שבת. והשולחן ערוך כותב שגם חילול יום כיפור זה כמו חילול שבת, הוא גם מומר.
[Speaker B] אבל אם זה יום טוב?
[הרב מיכאל אברהם] אז הוא לא מומר, הוא עבריין, אבל הוא לא מומר. ומה שפוסל את הגט כשסופר הוא מומר, לא כשהוא עבריין. אוקיי? וזה כמו מי שכתב, כמו גוי שכתב גט. אוקיי? אז ב… בעצם השולחן ערוך מניח שיום כיפור הוא כמו שבת לעניין זה שהסופר נהיה מומר. עכשיו זה קצת מוזר, כי גם אם אני מבין שיום כיפור הוא כמו שבת, ברור נגיד ימים טובים הם לא כמו שבת לעניין זה, נכון? ויום כיפור כן. עכשיו למה? זה שההגדרות של המלאכה ביום כיפור ובשבת הן אותו דבר, זה נכון. אבל הרעיון שמאחורי יום כיפור ושבת הוא רעיון שונה. שבת זה זכר למעשה בראשית, המומר הוא כופר במעשה בראשית, כופר בקדוש ברוך הוא, אני מבין. אבל מה זה קשור ליום כיפור? לכן זה מאוד מוזר, רואים בשולחן ערוך שהדמיון שהוא רואה בין יום כיפור לשבת, הדמיון ההלכתי משקף גם איזשהו סוג של דמיון רעיוני.
[Speaker B] האור שמח בספרו, מנחת אביב, קדושת אביב?
[הרב מיכאל אברהם] לא מנחת אביב, קדושת אביב.
[Speaker B] הוא בדיוק דן על יש שאלה אם יש ברית, אם יש ברית של שבת ביום כיפור, על זה הוא דן.
[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, אני לא זוכר, אבל צריך שזה
[Speaker B] גם ברעיון הוא מקבל את…
[הרב מיכאל אברהם] יש לגבי נר של שבת למשל ביום כיפור, אז באמת רואים את הקשר קצת לבריאת העולם, איכשהו כנראה שיש,
[Speaker B] רואים
[הרב מיכאל אברהם] הפוסקים כן רואים איזשהו קשר רעיוני בין יום כיפור לשבת. זה לא רק הדמיון ההלכתי שיש ביניהם. לא יודע. זה סוג של ברית.
[Speaker B] אם הוא לא בא ביום כיפור ולא עושה תשובה ולא זה, מה הוא עושה פה? זה סוג של חילול ברית לעניין הברית בשבת.
[הרב מיכאל אברהם] יש אני רק רוצה לסיים, אני רואה שלקח לי הרבה זמן אז אני רק רוצה לסיים בנקודה אחת. האור שמח, האור שמח מאיר הערה לשונית ברמב"ם. הוא אומר שבהקשרים של עינוי הלשון יום כיפור, ובהקשרים של המלאכה הוא נוקט לשון עשור. כך הוא קורא ליום הזה, עשור או יום כיפור. בסדר? אז הוא אחרי זה הוא מוסיף שבמזיד במלאכה זה עשור, אבל בשוגג במלאכה זה יום כיפור כמו בעינוי. והוא רוצה לטעון שמי שמזיד ביום כיפור במלאכה כנראה לא עשה תשובה. אז אם הוא לא עשה תשובה אז מבחינתו זה נקרא עשור, זה לא יום כיפור. יום כיפור זה כאשר זה מכפר עליך. אם אתה לא עשית תשובה
[Speaker B] זה סתם עשירי
[הרב מיכאל אברהם] בתשרי, שיש דין לחגוג אותו אבל יום כיפור עבורך, היום כיפור של הסוקרים כמו שאומרים תמיד, אז זה לא יום כיפור שלך. אור שמח. אז יש עוד דברים באור שמח שמתאימים למשך חכמה ולהיפך. האור… אז בעצם מה שהאור שמח מעבר לדיוק הלשוני, מה שהאור שמח בעצם רוצה לטעון זה שביום כיפור יש בעצם שני… זה חיבור בין שני ימים: העשור והיום כיפור. בסדר? גם בתורה עצמה הרי ראינו שזה הכניסה אל הקודש ובעשור לחודש תעשו את הדבר הזה. באמת יש משהו שמנותק מהעשור ביום כיפור וגם עושים אותו בעשור כחלק מעבודת היום. אז יש פה בעצם שני היבטים של יום כיפור: שביתה ממלאכה כמו שבת שזה חג העשור, ויום הכניסה אל הקודש והכפרה והתשובה והעינוי הוא חלק ממנו, זה היום כיפורים. בשניהם צריך לשבות מסיבות שונות. הכניסה אל הקודש צריך לשבות ככה, ובשביתה רגילה של העשור זה כמו שבת. אם זה ככה, אז אולי קצת יותר אפשר להבין למה יש קשר רעיוני גם בין יום כיפור לשבת וזה לא נוגע לכל הדיונים שעשינו קודם כי הם עוסקים ביום כיפור לא בעשור. העשור זה באמת המימד של השבת ויש את היום כיפור שזה דיון אחר והדמיונות שאנחנו רואים כמו שהשולחן ערוך עושה בין יום כיפור לשבת יכול להיות שזה בגלל דיני העשור לא בגלל דיני היום כיפור. כתוב בפרשת אמור, תראו את הפסוקים פה, כתוב פה פעמיים איסור עשיית מלאכה ביום כיפור, באותה מערכת, לא במקומות שונים. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם לפני השם אלוקיכם. כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. ושוב פעם, כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. עכשיו, הכל מלאכה לא תעשו הראשון זה כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם לפני השם. יש… בלי להסביר יותר מדי, זה יכול להיות שזה מדיני העשור ולא מדיני היום כיפור.
[Speaker B] אולי, גם הלשון כל מלאכה נאמר בשבת, מבחינת
[הרב מיכאל אברהם] האוכל נפש, לא
[Speaker B] מלאכת עבודה.