מסכת סוטה – פרק ה' – שיעור 2 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז אנחנו רוצים להתחיל, להתחיל את הדיון בפרק עצמו. אני רוצה להסתכל באיזשהו מבט רחב יותר על המשנה, אבל המשנה הזאת באה לאיזשהו רקע שאני אקדיש לו את השיעור של היום, ובפעם הבאה אנחנו נתחיל לעסוק באיסור לבעל ולבועל, שזה סוגיה יותר ספציפית שעולה כאן במשנה ואחריה בגמרא. אז מי שרוצה להציץ קצת בסוגיה בגמרא שמה על איסור לבעל ולבועל ועל המקבילות, מוזמן לעשות את זה לקראת השיעור הבא. בואו נציץ רגע על המשנה. דף כ"ז. רואים? כשם שהמים בודקים אותה, כך המים בודקים אותו, שנאמר, ובאו ובאו, הבועל והנבעלת. כן, מדובר על סוטה כמובן שנסתרה וכולי, אז המים בודקים אותו ואותה. עוד פעם נראה בגמרא מה בדיוק הכוונה. כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל, שנאמר, נטמאה ונטמאה, דברי רבי עקיבא. אמר רבי יהושע, כך היה דורש זכריה בן הקצב. רבי אומר, שני פעמים האמורים בפרשה נטמאה ונטמאה, אחד לבעל ואחד לבועל. שאלה אם זאת אותה דרשה כמו שמופיעה למעלה או לא אותה דרשה, ו' יתירה, הגמרא מדברת על זה. בו ביום דרש רבי עקיבא. פתאום עוברים לדרשות אחרות לגמרי. עד כאן זה ענייני סוטה, אסורה לבעל ולבועל, מים בודקים אותו, מים בודקים אותה. יש איזשהן השלכות בין הבעל לבועל, בין האישה לבין הבועל שלה. זה החלק… מה? לכאורה החשוד, כן, החשוד להיות בועל. ואז עוברים פתאום לדיונים אחרים. דרש רבי עקיבא, וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא. כן, מדובר על טומאת שרץ. אינו אומר טמא אלא יטמא, לטמא אחרים, או יְטַמֵּא קוראים את זה, לטמא אחרים. לימד על כיכר שני שמטמא את השלישי. מדובר על שלישי לטומאה, עוד פעם משהו שנדון בגמרא. אמר רבי יהושע, מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר עתיד דור אחר לטהר כיכר שלישי שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא, והלא רבי עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא. כן, אז רבן יוחנן בן זכאי אומר אין מקרא כזה, בא רבי עקיבא אומר יש מקרא כזה, הנה אני מביא לך מקור לעניין הזה, שנאמר כל אשר בתוכו יטמא. בו ביום דרש רבי עקיבא, ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים אמה, זה תחומין. ומקרא אחר אומר, מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפיים אמה, ואי אפשר לומר אלפיים אמה שכבר נאמר אלף אמה. הא כיצד? אלף אמה מגרש ואלפיים אמה תחום שבת. בסדר, זה בענייני תחומין, אולי ניגע בזה בהמשך. וזו דוגמה אגב שמובאת נדמה לי בברייתא דל"ב המידות, זאת אחת הדוגמאות שמובאת לשני כתובים המכחישים זה את זה. אלף אמה או אלפיים אמה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. אבל גם כן נדבר על זה. בו ביום דרש רבי עקיבא, עוד דרשה, אז ישיר משה ובני ישראל, זה כבר דרשה אגדתא, את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור, שאין תלמוד לומר לאמור, מה תלמוד לומר לאמור? מלמד שהיו ישראל עונים שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראים את ההלל. לכך נאמר לאמור. קוראים את ההלל הכוונה ש… מה? שכל פעם יש השליח ציבור אומר דבר אחד, הציבור עונה לו בקטע אחר. בניגוד להיסטריה האלה שחוזרים בשקט אחרי מה שהשליח ציבור אומר כדי שהם עצמם יאמרו את כל ההלל. לא צריך! הלל נאמר בדיוק באופן הזה של קריאה ומענה, כן, של שליח הציבור והציבור. כך ציבור קורא הלל. כשציבור קורא הלל הוא יכול לחלק את המשימות שכל אחד יקרא חלק אחר וזה נקרא שכל אחד מאיתנו אמר את כל ההלל, כי האמירה היא אמירה ציבורית. אוקיי? רבי נחמיה אומר כקוראים את שמע ולא קוראים את ההלל. בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס, עוד דרשה, לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה, שנאמר הן יקטלני לו איחל. ועדיין הדבר שקול, לו אני מצפה או איני מצפה, תלמוד לומר עד אגווע, עוד פעם אנחנו נדון בפרטים האלה כשנגיע בגמרא, לא אסיר תומתי. תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה. אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך עוד פעם אותה אמירה, רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה, שנאמר איש תם וישר ירא אלוהים וסר מרע. והלא יהושע תלמיד תלמידך למד או לימד שמאהבה עשה. למד שמאהבה עשה. עוד פעם יש פה אוסף שלם של דרשות לא ברור מה הן עושות פה. מה הקשר ביניהן? יש דמיון מסוים במובן הזה שלפחות על שתיים מהן נאמר שרבן יוחנן בן זכאי טען משהו אחד ובאים תלמידיו, זה היה רבי עקיבא ורבי יהושע, שאומרים את ההפך בניגוד למה שרבן יוחנן בן זכאי אמר. אז אני רוצה קצת לדבר על מה שאנחנו רואים במכלול של המשנה. מה עומד מאחוריה. אז תראו את רש"י על המקום. מה זה בו ביום? אתם רואים על כל דרשה כזאת כתוב בו ביום. מה זה בו ביום? באיזה יום?

[Speaker C] ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אז בו ביום דרש, אמר רש"י במסכת ברכות דף כ"ח אמרינן, דכל היכא דתני בו ביום הוא יום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיאות שנתרבו תלמידים שניתנו רשות להיכנס לכל, שהיה רבן גמליאל אומר כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אל ייכנס לבית המדרש ורבתה תורה בו ביום ולא הייתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. בסדר אז מספיק לי אני לא צריך את ההמשך. הורידו את רבן גמליאל מהנשיאות? מה? הורידו את רבן גמליאל כן. אז בעצם כל ההלכות האלו שנאמרו פה במשנה היו חלק מאותן הלכות שעלו לדיון ביום שבו ידיחו את רבן גמליאל ושמו את רבי אלעזר בן עזריה בתוכו. ולא נשארה הלכה בבית המדרש שלא הכריעו בה, כן. לא הייתה הלכה שלא פירשוה, לא פירשוה הכוונה לא פשטו אותה. וזה בעצם אומר שיש איזשהו רקע משותף לכל הדרשות האלה שמופיעות פה במשנה. ואומר רש"י כנראה גם הדרשה שמופיעה בהתחלה כשם שמים בודקים אותה כן נטמאו נטמאו ובאו באו, כנראה גם הדרשות האלה נאמרו בו ביום. כי אחרת למה כל הדרשות הבאות של המשנה נשנות גם הן ביחד? מה שמאגד את כל הדרשות האלה זה כנראה שכולן נשנו באותו יום שבו דיברנו. אז אני רוצה טיפה לדבר על ההקשר הזה. וכדי לראות את העניין הזה בואו נסתכל רגע על הסוגיה במסכת ברכות דף כ"ח. אוקיי בואו. אז הגמרא אומרת תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע. אמר לו תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו רשות. בא לפני רבן גמליאל אמר לו תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו חובה. אמר לו והלא רבי יהושע אמר לי רשות? אמר לו המתן עד שייכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה? שואל את הציבור מישהו מכם לא מסכים איתי מניח שעם איזה פרצוף זועף כזה שאף אחד לא יעז לפצות את הפה. אמר לו אמר לו רבי יהושע לאו לא אף אחד לא חולק עליך. אמר לו והלא משמך אמרו לי רשות. אתה אמרת רשות מה אתה אומר לי שאתה לא חולק עלי? אמר לו עוד פעם רבן גמליאל זה לא שרבי יהושע ענה לו, יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי? היה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד. תפסיק לתרגם את דברי רבן גמליאל. אנשים התרגזו על המדיניות הזאת שרבן גמליאל טרטר את רבי יהושע אומר לו תעמוד על הרגליים לא נתן לו לשבת והמשיך השיעור כשרבי יהושע עומד. אמרו אז הציבור מתחיל לדבר ככה עד כמה נצעריה ונזליה? כמה עד כמה הוא יצער את כולם ואנחנו נוותר לו? בראש השנה אשתקד צעריה בבכורות במעשה דרבי צדוק צעריה הכא נמי צעריה. תא ונעבריה. בואו נעביר אותו מנשיאותו. מאן נוקמיה? מי נעמיד במקומו? נוקמיה לרבי יהושע? בעל המעשה הוא. הוא בעל המעשה, מה תדיח את רבן גמליאל תשים את רבי יהושע במקומו? נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות. כן רבי עקיבא היה בן גרים. אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא. יש לו אפילו ייחוס. ואת יש לו גם ייחוס והוא גם כן גם לילדים שלו יהיה ייחוס. כמו שאומרים כן מכירים את הרבי מקלויזנבורג שלקח חתן לבת שלו מישהו שנבחן אצלו זה על אלפיים דף גמרא אבל הוא היה בן של יהודים פשוטים מבני ברק. אמרו לו הרבי מה עם הייחוס צריך כן בת של רבה צריכה להתחתן עם מישהו עם ייחוס. אז אומר אני מעדיף שלילדים שלו יהיה ייחוס. זאת אומרת אני רוצה מישהו שמתחיל את הייחוס לא מסיים אותו. אז גם פה אותו דבר זאת אומרת רבי אלעזר בן עזריה היה לו ייחוס אבל גם לילדים שלו יהיה ייחוס. בקיצור אז באו לרבי אלעזר בן עזריה אתו ואמרו ליה ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא? כן אז אתה רוצה להתמנות? אמר להו איזיל ואימליך באנשי ביתי. אזל ואימליך בדביתהו כן אשתו. אמרה לו דילמא מעברין לך גם אותך יעבירו כמוהו לא משנה. בקיצור היה דיון עם בני ביתו. הרי אני כבן שבעים שנה זה כולם מכירים מהגדה של פסח. תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח וניתנה להם רשות לתלמידים להיכנס זה מה שרש"י הביא אצלנו בסוגיה. כן סילקו את השומר מהפתח. מי זה השומר הזה מאיפה הוא בא שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברור לא ייכנס לבית המדרש. הוא שם שומר מי שאין תוכו כברור לא ייכנס לבית המדרש. יש קשה להתעלם מההשפעה של אפלטון כן באקדמיה של אפלטון למעלה היה כתוב מי שלא יודע גיאומטריה אל ייכנס. אז סילקו את השומר הזה כשעלה רבי אלעזר בן עזריה ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. אמר רבי יוחנן פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי. מה אכפת לי אם זה ארבע מאות או שבע מאות ברור שהם נורא התלהבו מהמהלך. מפלפלים שם זה ארבע מאות או שבע מאות זה לא באמת חשוב אם זה ארבע מאות או שבע מאות זה בא להראות לך שהיה פה משהו משמעותי. אנשים ככה דיברו על מה שקרה שמה כן ניסו לברר ארבע מאות שבע מאות מעניין קרה שם משהו משמעותי. הוה קחלשא דעתיה דרבן גמליאל. רבן גמליאל ראה את זה חלשה דעתו אמר דילמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל? כל החברה האלה לא נתתי להם להיכנס השומר לא נתן להם להיכנס. אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמי. לא משנה. ולא היא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה. בעצם הוא באמת היה לא בסדר אבל ליישב את דעתו ניחמו אותו בחלום. תנא פסקה הבאה כן תנא עדויות בו ביום נשנית. מסכת עדויות נשנתה בו ביום וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה זה הבו ביום של המשנה שלנו. זאת אומרת כל מה שכתוב בו ביום בש"ס בכל המקומות בעצם הכוונה ליום הזה ששמו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל. ולא הייתה הלכה שהייתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה ועד כאן זה הרש"י שראינו אצלנו. ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת. רבן גמליאל לא נעלב והלך הוא הצטרף לבית המדרש והתיישב כאחד התלמידים. עכשיו הוא כבר לא היה נשיא רבי אלעזר בן עזריה היה נשיא. דתנן בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להם מה אני לבוא בקהל? אמר לו רבן גמליאל אסור אתה לבוא בקהל. אמר לו רבי יהושע מותר. טוב ויכוח שהיה אבל עכשיו כבר רבן גמליאל לא נשיא. אוקיי נכון? אז הם מתווכחים מותר אתה לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל ולא כבר נאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'? הוא לא יכול לבוא אליו מכוח הסמכות אין לו סמכות אז הוא מתווכח איתו אומר כן אבל יש לי דרשה כזאת דרשה אחרת. אמר לו רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן עומדים? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר וכולי. וכל דפריש מרובא פריש. אמר לו רבן גמליאל ולא כבר נאמר אחרי כן אשיב את שבות? בסדר בקיצור משא ומתן על הפסוקים אם זה כן או לא וכולי. אמר רבן גמליאל הואיל והכי הוה עוד מעט תראו למה זה חשוב לי כל הקטעים האלה אמר רבן גמליאל הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לרבי יהושע. אלך ואפייס את רבי יהושע כנראה הייתי לא בסדר כן הוא עושה תשובה בעצם על הגישה הראשונית שלו. עצם זה שהוא חזר לבית המדרש עכשיו הוא מפייס את רבי יהושע. כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן. כן כותלי ביתו היו שחורים אמר לו אמר ליה מכותלי ביתך ניכר אתה שפחמי אתה. כן הוא היה פחמי. אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, רבי יהושע אומר לרבן גמליאל, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים. אתה מנותק מהציבור. מה, לא ידעת שאני פחמי שאני מתפרנס מפחמיות? אז אמר לו: נעניתי לך, מחול לי. כן, אני מבין, חזרתי בי, אני כבר לא אליטיסט כמו שהייתי, חזרתי בתשובה, תמחול לי. לא אשגח ביה, לא הסכים. עשה בשביל כבוד אבא. פייס, אז הוא התפייס בשביל כבוד אביו, כן, כל השושלת של נשיאים. אמרו: מאן ניזיל ונימא להו לרבנן? אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא. לא משנה, הלך והודיע חזרה לחכמים. בקיצור, מה שעשו בסופו של דבר, אמר רבי עקיבא: כן רבי יהושע נתפייסת? כלומר עשינו אלא בשביל כבודך. למחר אני ואתה נשכים לפתחו. אמרו: היכי נעביד? ניהדריה? גמירי, מעלין בקודש ואין מורידין. מה נעביר את רבי אלעזר בן עזריה? העלינו אותו כבר, מעלין בקודש ואין מורידין. לדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא? אתי לקנויה, אז יהיה קנאה ביניהם. אלא לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתא ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא. כן, אז הם עשו מין חלוקה כזאת, אז לא שבוע שבוע כמו אצל הטבחים אלא שלושה שבועות שבוע. והיינו דאמר מר: שבת של מי הייתה? של רבי אלעזר בן עזריה הייתה. אותו תלמיד רבן שמעון בן יוחאי הוה. זה גמרא בחגיגה, נראה את זה אולי בהמשך. בכל אופן כשאומרים בכמה מקומות בש"ס שבת של מי הייתה, מה זה שבת של מי הייתה? מי היה נשיא באותו שבוע? כי הייתה חלוקה בין רבי אלעזר בן עזריה לבין רבן גמליאל, אז רוצים לדעת מי היה נשיא, מי דרש באותו שבוע בבית המדרש. אז זה בעצם הרקע לסוגיה שלנו. עכשיו אני רוצה לחזור עוד יותר אחורה ולהבין בעצם מה קרה כאן, מה זה הסיפור הזה? אני חושב שהרקע לדברים האלה אפשר לראות אותו כשאנחנו מסתכלים בפרקי אבות. פרקי אבות, כולם מכירים כמובן, אז אני אעשה את זה ממש במעוף ציפור. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. לפניהם לא אמרו? אנשי כנסת הגדולה זה כבר תחילת בית שני. עד תחילת בית שני אף אחד לא אמר כלום. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, כן הכול צינור חלול, זאת אומרת את התורה שקיבלנו מסיני מעבירים אותה הלאה. פתאום אנשי כנסת הגדולה מתחילים לדבר. הם אמרו שלושה דברים ועדיין זה לא היה מישהו מסוים, באופן כללי אנשי כנסת הגדולה. משנה ב' כבר יש דובר קונקרטי: שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אז זה פעם ראשונה שיש לנו דבר תורה שמיוחס לאדם ספציפי, אוקיי? שמעון הצדיק. פעם ראשונה שיש דבר תורה שמיוחס לאדם. אנחנו מדברים על שיירי כנסת הגדולה, זאת אומרת זה כבר כמעט אמצע בית שני, לקראת אמצע בית שני. יש את האגדה הזאת שאלכסנדר מוקדון הגיע לארץ ושמעון הצדיק יוצא לקראתו לקבל אותו, ואז הוא יורד מסוסו. אז שואלים אותו כל החברה שמה הקצינים שלו: מה אתה יורד לכבודו? אמר דמות דיוקנו של זה הייתה הולכת לפניי ונוצחת בכל מלחמותיי. כן, שמעון הצדיק. כמובן לא היה ולא נברא, אלכסנדר מוקדון לא הגיע בכלל לארץ, ושמעון הצדיק בכלל לא חי בתקופתו. אבל כן, שמעתי ראיתי פעם מישהו שאומר תרי שמעון הצדיק הוו, אתם יודעים יש תמיד את התירוצים האלה. זאת אגדה, זאת אומרת זאת אגדה שבאה להגיד משהו ואולי אני אעיר על זה בהמשך. בכל מקרה שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה והוא היה הראשון שבעצם אמר דברים. עד אליו התורה עברה מרב לתלמיד, מרב לתלמיד, משה, יהושע, זקנים, נביאים, אפילו לא טורחים לציין את השמות כי זה לא משנה, הם לא אמרו שום דבר, הם רק העבירו. בסדר? אנשי כנסת הגדולה הייתה כבר איזה אמירה קולקטיבית כזאת אנונימית בשם כולם. שמעון הצדיק כבר משיירי כנסת הגדולה, מתחילה התורה שבעל פה. פה מתחילה תורה שמיוחסת לבני אדם. שיש בן אדם שהוא יצר את התורה הזאת, שזה מין משהו שקצת קשה לעכל אותו. תורה זה לכאורה מה שקיבלנו מסיני, מה שהקדוש ברוך הוא אמר והוא עבר אלינו. מה פתאום יש תורה שנוצרת על ידי בני אדם? לא שבן אדם מעבירים אותה, אלא שהם יצרו אותה, הם אלה שאמרו אותה.

[Speaker F] רגע, מה הראיה לזה שהוא אמר את הציטוט הזה, על שלושה דברים העולם עומד? כן. אז למה זה דברי תורה?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא ציטוט. זה הוא אמר, מה זאת אומרת? אתה יכול לצטט אותו, הוא לא ציטט, הוא אמר את זה.

[Speaker F] כן, הוא אמר את זה, ולכן אנחנו אומרים שהוא הלחין את זה מעצמו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הדבר תורה הזה הוא שלו.

[Speaker F] ובהמשך לשיעור של מה הוא דבר תורה, מהי תורה, שאלה אם זה תורה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז נדבר שם, אני פה לא אכנס עכשיו לעניין הזה. בכל מקרה, אז זה משנה ב'. במשנה ג', אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. עכשיו התורה ממשיכה לעבור, נכון? שמעון הצדיק העביר לאנטיגנוס איש סוכו, אבל הוא קיבל ממנה גם את התורה ששמעון הצדיק עצמו יצר, לא רק את התורה מסיני. התורה מתחילה להתרחב. היא עדיין עוברת מרב לתלמיד, אבל היא מתחילה להתרחב.

[Speaker E] התרחבה כבר

[הרב מיכאל אברהם] במשנה א'.

[Speaker E] מה זאת אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] אנשי כנסת הגדולה, אמרתי, התחילה להתרחב. אנשי כנסת הגדולה התחילו. שמעון הצדיק זה כבר בן אדם שאומר, ועכשיו אחרי שהתורה, למרות שהתורה מתרחבת, תהליך המסירה ממשיך. אבל תוך כדי המסירה, מה שאנחנו מוסרים כבר מתרחב. זה לא רק מה שקיבלנו מסיני, אלא העסק מתחיל להתרחב.

[Speaker E] עשו סייג לתורה זה הכי…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אוקיי. ואז, הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אל תהיו כעבדים, זאת אומרת, גם הוא צירף עוד משהו משלו. הלאה, יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, זה התחלת הזוגות. שני היוסים, נכון? זה תקופת הזוגות. אנחנו יודעים שבתקופת הזוגות הגמרא בחגיגה, או זה ירושלמי בעצם, רש"י על הגמרא בחגיגה אומר, זאת המחלוקת הראשונה שהייתה בתורה שבעל פה, זה מחלוקת בין שני היוסים, על הסמיכה ביום טוב. וזה תולים את זה בפולמוס של יוונים שהם החשיכו את עיניהם של ישראל ולכן נוצרו מחלוקות, ולכן בעצם שני היוסים התחילו לחלוק. פה כבר התורה לא מתרחבת אלא אפילו מתפצלת. התחילו מחלוקות. אוקיי? וכל אחד מהם אומר, יוסי בן יועזר אומר כך, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר כך, זה משנה ה'. עכשיו כבר כל אחד מהם אומר משהו, אבל לא רק שכל אחד מהם אומר אלא הם גם חולקים ביניהם. בסדר? זה ראינו בגמרא בחגיגה. אחרי זה משנה ו', יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי זה הזוג השני. קיבלו מהם ועוד פעם כל אחד מהם אומר משהו. יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם, זה הזוג הבא, וכל אחד מהם אומר משהו. שמעיה ואבטליון קיבלו מהם, זה הזוג לפני האחרון, גם כן אמר משהו. והלל ושמאי זה הזוג האחרון, קיבלו מהם, עוד פעם הלל אמר, שמאי אמר. מה קורה פה אצל הלל ושמאי? אצל הלל ושמאי, הם לא מפסיקים לדבר. שמעון הצדיק אמר משהו והלך לדרכו. הלל ושמאי, כן, אז הלל אומר, כן, הלל, הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, נכון? זה משנה י"ב. אבל הוא לא מפסיק לדבר. אומר, הוא היה אומר נגד שמא אבד שמא, הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. זאת אומרת, הלל כבר פטפט לו מעט. עכשיו שמאי אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. גם כן, הוא אמר כמה דברים, אמנם במשנה אחת, אבל הוא אמר כמה דברים. והלל ושמאי כבר מדברים הרבה. עכשיו לא רק שמדברים הרבה, הרי אנחנו יודעים מה קרה בתקופתם. מה שקרה החל מתקופתם זה שהחכמים התפצלו לשני בתים. בית הלל ובית שמאי. אתם שמים לב לתהליך. מתפצלים לשני בתים, נוצר בית הלל ובית שמאי שביניהם יש כבר המון מחלוקות. זה כבר לא סתם מחלוקת אחת כמו בין שני היוסים, שאולי אפילו הוכרעה, אלא פה יש כבר שתי מחלוקות ואי אפשר להכריע אותן. לא מצליחים להכריע אותן. נוצרים שני בתים, כל אחד נוהג לפי דרכו והעסק מתפצל. שימו לב מה אומר רבן גמליאל, עשה לך רב והסתלק מן הספק. בית הלל ובית שמאי בעצם אנחנו נמצאים באיזושהי מחלוקת או ספק שאנחנו לא מצליחים לצאת ממנו. אנחנו לא מצליחים להכריע, נכון? שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל עד שיצאה בת קול, גמרא בעירובין, נכון? שתי שנים ומחצה, אני לא זוכר כמה זה, נחלקו שם, זה כמובן הרבה יותר מזה. נחלקו שם מאות שנים. אבל עד שיצאה בת קול ואמרה שהלכה כבית הלל. זאת אומרת, היה שם מצב שבו נוצרו שני בתים, נוצרה מחלוקת, לא מחלוקת אלא מחלוקת יסודית, הרבה מחלוקות שנבעו כנראה מדרכים שונות להתייחס ללימוד ולהלכה ואי אפשר היה להכריע. איבדנו את היכולת להכריע ולכן רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק, אבל כמובן רבן גמליאל כשהוא אומר עשה לך רב הוא מנסה לפתור את בעיית המחלוקת, אבל הוא מעצים אותה. למה? כי ברגע שאתה נצמד לרב שלך, אם יש שני רבנים שאומרים שני דברים שונים, אתה נצמד לרב שלך הוא נצמד לרב שלו, זה מחדד ומחזק את המחלוקת, לא פותר אותה. יש לנו איזושהי תחושה שאם אנחנו כולנו נצמד לרב לא יהיו מחלוקות. הפוך. ההיצמדות לרב זה הדבר שיוצר הכי הרבה מחלוקות. כשהרבנים מתווכחים ואחרי זה כולם נצמדים. מה האלטרנטיבה? לא להיצמד לרב. בוא נדון ונגיע למסקנה מי צודק, מי יותר הגיוני. דווקא אל תיצמד לרב. זה פותר את המחלוקות. בהתחלה יש תפיסה שאומרת שאם אתה נצמד לרב זה הערובה לכך שלא יהיו מחלוקות. טעות גדולה. טעות גדולה. ההיצמדות לרב היא זו שיוצרת את המחלוקת. כי ההיצמדות לרב בעצם אומרת אני נצמד לרב במקום לדון בדברים ולראות מה יותר הגיוני. גם אם רבי אמר אחרת, אם שכנעת אותי, אז שכנעת אותי, אני אודה בזה. עכשיו לא תמיד תצליח לשכנע אותי, לפעמים מחלוקת תישאר. אבל אם אני רוצה למעט מחלוקת או לדעת איך להתמודד עם מחלוקת, העצה היעוצה היא לא להיצמד לרב. חס ושלום להיצמד לרב. כי להיצמד לרב זה מרשם לקיבוע, לשמרנות, לחוסר חשיבה. וזה מה שמנציח את המחלוקת.

[Speaker D] וזה רבן גמליאל אומר.

[הרב מיכאל אברהם] לכן הדיחו אותו. לכן הדיחו אותו. רבן גמליאל אומר, הוא היה עם גישה סמכותנית. הוא אומר אתה תיצמד לרב, תיצמד למסורת, זה פותר את כל הבעיות. לא יתעוררו בעיות. והוא לא הבין שזה מה שיוצר את הבעיות. כי אם אתה נצמד למסורת, מסורת מתפצלת מטבע הדברים. דעות שונות, פספוסים, טעויות, לא שימשו כל צורכם. הרי הרמב"ם אומר שתלמידי הלל ושמאי, למה נוצרה שם המחלוקת? כי הם לא שימשו כל צורכם. זה גמרא. אבל הרמב"ם מביא אותה. שלא שימשו כל צורכם. מה זה אומר? אין ברירה, אנחנו בני אדם. בני אדם אף פעם לא יתארו אותו דבר את אותה מסורת שהם קיבלו. זה תמיד יתפצל. אם אתה לא תרשה לעצמך להפעיל שיקול דעת ולחשוב מי צודק, אלא כל אחד ייצמד למקור שממנו הוא יונק, זה מה שיוצר את המחלוקות, לא מה שפותר אותן. וזאת הייתה הבעיה עם רבן גמליאל, לכן הוא הודח. בגלל העשה לך רב. עשה לך רב זה עצה רעה מאוד. במובן של רבן גמליאל. עשה לך רב במובן שתלמד ממנו, אין בעיה, מצוין. ככה אנחנו מבינים את זה היום. אבל עשה לך רב במובן של תיצמד למה שהרב אומר, גישה מסורתנית, זה אבי אבות הטומאה.

[Speaker E] למה לא מושיבים את שני הרב הזה שיסתדרו ביניהם?

[הרב מיכאל אברהם] הם לא יסתדרו ביניהם כי גם הם נצמדו לרבנים שלהם. זה בדיוק הייתה הבעיה. הגישה המסורתנית הזאת הגיעה עד רבן גמליאל ועד אליו כולם חשבו ככה.

[Speaker E] אבל השאלה, אתה אומר שבמשניות הראשונות שזה מה שהם אמרו ודילגו הלאה. נכון. אבל בוא נראה את מחבר המשנה. הרי הם לא עשו רק דבר אחד כל החיים. נכון. הוא מחליט מה הוא מצטט. אוקיי. השאלה למה שם הוא מצטט דבר אחד.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, כי אני עכשיו לומד את רבי, לא את רבן גמליאל. ורבי מתאר לנו פה מהלך כשהוא ערך את המשנה באבות. מה המהלך הזה? המהלך הזה בעצם משקף בדיוק את הנקודה הזאת. רגע, נכון.

[Speaker E] אין ספק שכל אחד מהם גם אמר דברים. זה מה שאני אומר.

[הרב מיכאל אברהם] בכוונה, ברור שהוא מסנן. זה בדיוק מה שאני אומר. הוא מסנן כדי להראות לנו מהלך מסוים, הוא לא בא לספר לנו מה כולם עשו. הוא מראה לנו מה קרה פה, מה ההשתלשלות של התורה, איך זה קורה, מה עבד שם, מה קרה שמה. ומה שקרה שם זה הדבר הבא. הייתה תורה של מסורת. והאמונה הייתה תורה משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים. אנחנו רק צינורות חלולים. כל אחד נצמד לרבו. העשה לך רב הייתה הגישה אצל כולם. התפקיד שלנו זה לא לחדש תורות משלנו, אנחנו לומדים תורה מהרב, מעבירים לתלמיד. המטרה שלנו זה להעביר את התורה מסיני הלאה. זה המטרה. וככה חשבו. מה קרה באיזשהו שלב? אין העברה. מי שמכיר טלפון שבור, אין דבר כזה העברה של צינור חלול. תמיד הצינור יש לו חיכוך. תמיד הוא משפיע באיזושהי צורה על מה שעובר דרכו. ואז נוצרות כמה דעות. ובוודאי שמי שלא שימשו כל צורכם, תלמידי הלל ושמאי, בתקופת תלמידי הלל ושמאי, זאת אומרת אחרי הלל ושמאי, מתחילה להיווצר מחלוקת. נכון? אצל שני היוסי הייתה איזושהי מחלוקת אחת, אבל מחלוקת ממש, שני בתים, שתי תפיסות, נוצרה אצל תלמידי הלל ושמאי, כי תלמידיהם לא שימשו כל צורכם. כך נוצרו הבתים. עכשיו האנשים השמרניים, מה?

[Speaker C] עד כדי כך שבמסכת…

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו מה קורה, השמרנות של חכמים, כמו שאנחנו רואים גם היום, אמרה טוב, איך מתמודדים עם התופעה הזאת? להיצמד לרבנו. ככה אנחנו יודעים מה היא האמת, אנחנו מסתלקים מהספק, עשה לך רב והסתלק מן הספק. למה? כי המדיניות הייתה מדיניות מסורתנית. כשאתה בא להתמודד עם תופעה חדשה ואתה ממשיך ומעצים עוד יותר את מה שהביא לבעיה הזאת, כי אתה לא מצליח להשתחרר מהקונספציות שליוו אותך עד עכשיו, אתה רק מחמיר את הבעיה. ואז הירושלמי אומר שתלמידי הלל ושמאי רצו להרוג זה בזה, הרגו זה בזה. כי הם הבינו שהתורה מתפצלת, לא הצליחו להתמודד עם זה, לא הצליחו להגיע להכרעה, כמו שהגמרא בעירובין אומרת. מה עושים? מפעילים כוח, מה לעשות, צריך להרוג אותם. זאת אומרת, עוד פעם, אני לא יודע אם ההריגה הזאת לא הייתה מטאפורית, לא משנה, אבל הייתה שם כנראה מחלוקת עצומה, כמו שאומרים היום בצער. אוקיי, הייתה מחלוקת קשה. למה? כי לא הייתה להם שום דרך להתמודד עם מחלוקת. כי במקום שבו התורה היא תורה של מסורת, שכל אחד נצמד לרבו, עשה לך רב והסתלק מן הספק, אתה לא מסוגל להקשיב לטיעונים אחרים, כי הרי רבי לא אמר את זה, אז מה אתה רוצה ממני? יש לך המצאות יפות מאוד, נהדר, אבל רבי אמר לי, זה מה שקיבלתי מסיני, מה אכפת לי מה אתה חושב. אי אפשר להתמודד עם תופעת המחלוקת בגישה מסורתנית. ולכן מגיעים למצב שבית הלל ובית שמאי הרגו זה בזה. ברגע שהמחלוקת התמסדה, מבינים שהתורה מתפצלת, עכשיו מה עושים? העסק הזה מתפרק. מגיעים לאלימות, מגיעים להריגה. אוקיי. ואז ממשיכה המשנה, זה נגמר פרק א', שמעון בנו אומר, רבן שמעון בן גמליאל אומר, מה עם קיבל, מסר? כלום, נכון? אתם רואים, שימו לב. רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק. שמעון בנו אומר, לא כתוב קיבל ממנו או הוא מסר ושמעון קיבל. רבן שמעון בן גמליאל אומר, זה כבר כנראה השני, הרי היה שם רבן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל, רבן גמליאל השני וכן הלאה. גם כן לא קיבל מאף אחד, לא מסר, לא כלום. הוא אומר והוא אומר והוא אומר. מה עם קיבל ומסר? כל הפרק, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, יהושע קיבל ומסרה לזקנים וכן הלאה. הוא קיבל ממנו, הוא קיבל ממנו, הזוגות קיבלו מהזוגות הקודמים. פה נגמר, אין קיבל, אין מסר, אין שום דבר, כל אחד אומר מה שהוא אומר. אוקיי, תסתכלו בפרק ב'. רבי אומר, אותה שושלת כמובן, נכון? רבי זה השושלת רבן גמליאל, גם כן הוא אומר בעוד כזו, מה, הוא לא קיבל, הוא לא מסר, לא שום דבר. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר. כולם אומרים, אין קיבל, אין מסר, זה נקטע. איפה זה נקטע? זה הלל ושמאי. נכון? הלל ושמאי הם היו האחרונים שקיבלו, משם ואילך כולם אומרים, אין קיבלו. נכון? חוץ מפה. כולם אומרים.

[Speaker B] משנה

[הרב מיכאל אברהם] ח', רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ושמאי. עכשיו רבן יוחנן בן זכאי, שימו לב, חזרנו אחורה. זה הרבה לפני רבי. רבן יוחנן בן זכאי זה המעבר ליבנה. רבי זה כבר חתימת המשנה, זה סוף התנאים. רבן יוחנן בן זכאי זה עוד לפני התנאים. הוא אולי ראשון התנאים נחשב, הזוגות לא נחשבים תנאים בהסתכלות, הם מופיעים במשנה אבל הם לא נחשבים תנאים. התנאים זה חכמי יבנה.

[Speaker E] ואיפה הוא קיבל משניהם כשהם חולקים?

[הרב מיכאל אברהם] הוא קיבל משניהם? כן, הוא קיבל את המחלוקת? כן, הוא קיבל את שני הצדדים כנראה, לא יודע בדיוק איך הייתה ההכרעה, והוא קיבל וזהו. פתאום איזה הבזק אחד של קבלה. שימו לב, הקבלה הגיעה עד הלל ושמאי בפרק א'. זה עובר דור אחד הלאה, רבן יוחנן בן זכאי. כל התיאורים שהיו קודם הם תיאורים שאין קבלה, אין קבלה ומסירה. עכשיו אנחנו חוזרים אחורה לרבן יוחנן בן זכאי, עוד צעד אחד הייתה קבלה. אבל זה עוד פעם, זאת הייתה קבלה מסוג קצת שונה, כי הוא קיבל גם מהלל וגם משמאי. הוא לא קיבל באותו מובן כמו שהחכמים הקודמים שכל אחד המשיך. הוא קיבל גם מהלל, אז מה זה נקרא קיבל?

[Speaker E] בתוכו היה צריך להכריע.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שהוא כבר גם לא היה שותף לגישה הזאת של עשה לך רב והסתלק מן הספק. הוא קיבל אבל הוא קיבל משניהם. מה הוא עשה? כנראה הכריע. זאת אומרת הוא קיבל אבל זה לא קבלה במובן המצמצם שהוא לא מוכן לחשוב אחרי מה שרבו אמר.

[Speaker B] מה, הוא

[הרב מיכאל אברהם] לא מתייחס לטקסט בהמשך?

[Speaker B] מה זה הטקסט

[הרב מיכאל אברהם] בהמשך?

[Speaker B] אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, את

[הרב מיכאל אברהם] זה הוא קיבל, הוא אמר, כנראה הוא היה. אבל זה שהוא קיבל מהלל ושמאי מצד אחד יש פה הבזק של קבלה, אבל זה לא קבלה מהסוג הקודם. זה משהו אחר, עוד רגע אני אחזור לזה. ואז חמישה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי. לא כתוב שהם קיבלו והוא מסר, היו לו חמישה תלמידים. לימוד של תלמיד מרב היה תמיד ויהיה תמיד, זה בסדר, אבל הקיבל ומסר לא מופיע פה. כי התלמידים האלה הם כבר לא תלמידים באותו מובן. חוץ מאחד, רבי אליעזר. נכון? חמישה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי, רבי אליעזר בן הורקנוס, זה רבי אליעזר הגדול, כן? רבי יהושע בן חנניה, אתם רואים? זה בני הפלוגתא של תנורו של עכנאי, עוד רגע אני מגיע אליו. כן, וכולי. אז הוא היה מונה שבחן, רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה. מה מאפיין את רבי אליעזר בן הורקנוס? שהוא בור סוד שאינו מאבד טיפה. הגמרא אומרת הוא לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. רבי אליעזר המשיך את הגישה המסורתנית שנפסקה אצל רבן יוחנן, כמעט נפסקה אצל רבן יוחנן בן זכאי. הוא היה מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי, אבל הוא רצה להמשיך את זה, הוא כן קיבל מרבו. מה? זה היה השבח שלו שהוא היה בור סוד שאינו מאבד טיפה, אבל הדבר הזה יש חיסרון גדול והחיסרון הזה בא לידי ביטוי במחלוקות שלו עם רבי יהושע, כשהם שניהם תלמידים של רבן יוחנן בן זכאי.

[Speaker E] אבל עדיין לא כתוב מה הוא עשה עם המחלוקת שהוא קיבל.

[הרב מיכאל אברהם] לא כתוב, אז כנראה הוא הכריע או לא יודע מה הוא עשה, הוא קיבל את שניהם, זה לא קיבל במובן המצומצם. אבל רבי אליעזר לא שם לב שהיה פה שינוי בקבלה. רבי אליעזר היה תלמיד של רבן יוחנן בן זכאי, הוא מבחינתו זה ממשיך, רבן יוחנן בן זכאי קיבל והוא מקבל מרבן יוחנן בן זכאי, הוא לא אומר דבר שלא שמע מפי רבו. כן? אם היו הימים דיו וזה הגמרא בסנהדרין שאומרת הרבה למדתי מרבותיי ולא חיסרתי מהם אפילו ככלב המלקק מן הים. רבי אליעזר בן הורקנוס הוא גישה מסורתנית טהורה בדיוק כמו שהיה קודם. לא משנה, אבל הוא קיבל ממנו באותו מובן שכולם קיבלו קודם. הוא נצמד למה שאמר רבן יוחנן בן זכאי, בסדר? זאת אומרת, הוא לא הבין שהיה פה איזשהו שינוי כיוון באמצע. מי עוד היה שם כך? רבן גמליאל, הגיס שלו. גם הוא עשה לך רב והסתלק מן הספק, נכון? הם היו גיסים, נכון? עם אימא שלום, זאת אומרת רבי אליעזר ורבן גמליאל היו גיסים, שני הדינוזאורים האחרונים שנשארו עם הגישה המסורתנית, בסדר? וניסו להמשיך אותה הלאה. באותו דור רבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא שכבר היה תלמיד שלהם אבל באותו גיל בערך, התלמיד של רבי אליעזר ושל רבי יהושע, מחליטים שמשהו פה לא עובד. משהו פה לא עובד. הם מעבירים את רבן גמליאל מנשיאותו. למה? כי הם מבינים שרבן גמליאל עם ההיצמדות למסורת ולסמכות וחוסר מוכנות לשמוע טיעונים אחרים, שזה בדיוק היה הוויכוח עם רבי יהושע, ורבי יהושע מייצג את התפיסה ההפוכה, תורה של משא ומתן מול תורה של מסורת. רבן גמליאל זה תורה של מסורת, רבי אליעזר זה תורה של מסורת, ורבי יהושע בן חנניה שהוא בן דורם פחות או יותר, הוא מייצג את הגישה החדשה. הוא הזקן שמוביל את הגישה החדשה. רבי אלעזר בן עזריה היה צעיר. רבי עקיבא היה צעיר בלימודו, כן, הוא התחיל בגיל ארבעים, אבל הוא גם היה שייך לדור אחרי מבחינת העברת התורה. רבי יהושע בן חנניה היה מנהיג התפיסה החדשה, מהפכת יבנה. אוקיי? וזה רבן גמליאל חזר בתשובה. רבן גמליאל הבין את הטעות שלו, חזר לבית המדרש, פייס את רבי יהושע ושיחק את המשחק החדש אחרי המהפכה. העבירו אותו, הדיחו אותו מכהונתו, זה צעד דרמטי, אין לו בסיס בהלכה. נשיא הסנהדרין והסמיכה זה בא מלמעלה לא מלמטה. אתה לא יכול להדיח סמוך או להדיח נשיא סנהדרין. מה זאת אומרת? זה לא בחירות דמוקרטיות. אבל הם עשו את זה, הם עשו מהפכה נגד הכללים. כי הכללים לא עובדים, הכללים הביאו לשבר, הכללים הביאו למצב שהתורה מתרסקת. והתורה התרסקה בגלל ההיצמדות לרב. לא נכון להיצמד לרב. צריך פרשה חדשה. ואז מינו את רבי אלעזר בן עזריה, נכון? וכשמינו את רבי אלעזר בן עזריה מה קרה? כולם נכנסו לבית המדרש. למה נכנסו לבית המדרש כולם? למה קודם הם לא היו? כי רבן גמליאל אמר כל שאין תוכו כברקו אל ייכנס לכאן. למה? למה חשוב שיהיה תוכו כברו? כי רבן גמליאל חיפש מוסרים טהורים שאני יכול להאמין למה שהם אומרים. אם תוכך כברך אתה צדיק, מה שאני אביא לך אתה תעביר אז איז הלאה. רבן גמליאל חיפש מוסרים. אמר אלה שאין להם מידות משובחות, שהם לא נקי דעת במיוחד, לא ייכנסו לפה. מה קורה עם רבי אלעזר בן עזריה? המהפכה העיפו את תורה של מסורת, העיפו את רבן גמליאל. הפכנו לתורה של משא ומתן. כשיש משא ומתן, מה אכפת לי אם תוכך כברך או לא? נשמע את הטיעון שלך ונראה, אם אתה צודק, אתה צודק, אם אתה לא צודק, אתה לא צודק. אכפת לי אם תוכך כברך? תהיה רשע מרושע, תביא לי נימוקים ואני אשתכנע או שאני לא אשתכנע. זה לא מעניין כבר אין תלות במוסר, אין תלות באדם, כי אנחנו עכשיו מדברים על משא ומתן, אנחנו בודקים את הדברים לגופם, לא לפי השאלה אם יש להם מקור או אם הרב שלי אמר את זה. לכן התרבו ספסלים בבית המדרש ורבן גמליאל כי כולם נכנסים עכשיו אין בעיה, כולם יכולים להיכנס. אני לא מחפש מוסרים, אני מחפש אנשים שידונו, וככל שיהיו יותר אנשים יותר טוב, יעלו יותר טיעונים ובסוף בסוף אנחנו נכריע לפי מה שנשמע הגיוני, הצבעות וכולי על פי הרוב, הכל בסדר. זה בעצם הייתה המהפכה של יבנה, וזה היה הבו ביום. למה כל מסכת עדויות נשנתה באותו יום? מסכת עדויות היא מסכת שאין לה נושא. כל המסכתות יש להן נושא, כל מסכת יש לה נושא. למסכת עדויות אין נושא. זה אוסף הלכות שלא קשורות אחת לשנייה. מה המשותף לכולן? ההלכות היו הלכות שלא הצליחו להכריע אותן בתקופה הקודמת. הן נשארו פתוחות. היו עליהן מחלוקות או ספקות. למה? כי עשה לך רב והסתלק מן הספק. העשה לך רב והסתלק מן הספק יוצרת את כל הספקות. זה לא מסלק מהספק, זה יוצר ספקות. אתה לא מצליח להכריע. יש לך מסורת שאומרת שהתנור אסור, יש מחלוקת שאומרת שהתנור, מסורת שאומרת שהתנור טהור. אוקיי, מה עושים עכשיו? כל אחד נצמד לרבו, אין משא ומתן. מה עושים? תקוע. זה תקוע, מתחילים להרוג אחד את השני, אין לנו דרך לנהל את המחלוקת, נכון? מה קורה כשרבי אלעזר בן עזריה מחליף את רבן גמליאל? תביאו את כל ההלכות שנשארו פתוחות בעידן של תורה של מסורת ובוא נפתח אותן. נשמע עדויות וזה, נדון ונגיע למסקנה. ובו ביום כל מסכת עדויות נשנתה. מה שמשותף לכל ההלכות במסכת עדויות זה שהם נשנו בו ביום. זה הלכות שהיו פתוחות קודם ונשנו בו ביום, נפשטו בו ביום, כי לפני כן אי אפשר היה לפשוט אותן. ואלה כל הדרשות וההלכות שמופיעות במשנה שלנו. הם כולם נשנו בו ביום. זה חלק ממסכת עדויות המשנה שלנו בעצם. עכשיו חלק אחר של מסכת עדויות.

[Speaker F] נכון, זה רבי אלעזר בן ערך המתפקד כמעיין המתגבר ובעצם האנטי תזה לבור סוד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון. זה המפלגה של רבי יהושע. בדיוק.

[Speaker F] נכון נאמר עליה המטאפורה הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. עכשיו כל אחד מהם יש יתרון, גם לבור סוד שלא מאבד טיפה וגם מעיין המתגבר. זה סיני ועוקר הרים אולי או משהו כזה. אבל בסוף בסוף את המינונים, עוד מעט אנחנו נדבר על מינונים, אתה צריך להבין שתורה של מסורת לא יכולה להחזיק. תורה של מסורת זה מרשם לפירוק מוחלט, להרס מוחלט. שמרנות זה מרשם להרס. זה מה בעצם הלקח שנלמד מכאן. למרות שזה נראה כאילו הדבקות הכי טובה בתורה זה השמרנים. הם נצמדים למה שקיבלנו ממשה בסיני, אלה עושי התורה הכי גדולים. הם באים לשמור על התורה מבחינת המוטיבציה שלהם, אבל מה שהם עושים הם הורסים אותה. עכשיו תסתכלו על סוגיית תנור של עכנאי במשקפיים האלה. בוא נראה את הסוגיה הזאת. בבא מציעא נ"ט. תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליה לחוליה. זה סוג של תנור מסוים. רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. אם זה מקבל טומאה, לא מקבל טומאה. וזהו תנור של עכנאי. מאי עכנאי? אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו כנחש וטימאו. תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו ממנו. אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו אין מביאים ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו אין מביאים ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר. ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם הלכה כמותי מן השמיים יוכיחו. מה זה כל הדברים האלה? רבי אליעזר מה הוא מוכיח להם? זה ראיות בכלל לא לגופו של עניין. את לי מאמת המים, הכישופים, אותות מופתים מכל הבא ליד. תביא ראיות, תביא נימוקים. יש לנו ויכוח הלכתי, נכון? לא, הוא מביא ראיות לזה שמה? שהוא צדיק. למה? כי מי שאין תוכו כברו לא נכנס לבית המדרש. אני אומר לכם אני המוסר הכי אמין שיש פה. הנה תראו יש לי עדויות מהשמיים שסומכות את ידיהם עליי. תאמינו לי שמה שאני אומר זה מה שקיבל משה מסיני. זה מה שרבי אליעזר אומר להם. זה לא ראיות. זה ראיות לגופו של אדם, זה ראיות על הגברא ולא על החפצא. זה ראיות שהוא כדאי להאמין לו. הוא עדיין נלחם את מלחמת האתמול. שמה אומר רבי יהושע שהוא בן הפלוגתא שלו? או המעיין המתגבר, רבי אלעזר בן ערך לא משנה, כן, מה מה הם אומרים? אין משגיחים בבת קול, אין משגיחים באמת המים, אין משגיחים בקירות בית המדרש. מה מה אתם עושים? תלמידי חכמים מנצחים זה לזה בהלכה, מה אתם מה טיבכם? מה אתם עושים פה? אני מעלה טיעונים אתה מפיל לי את אמת המים? מעניין את הסבתא שלי אמת המים. יש לי טיעונים, תביא לי נימוקי נגד, נדבר. אני לא יכול לדבר עם אמת המים, אמת המים אין לה פה. תביא נימוקים! זה היה הוויכוח פה. ואז מה? בראש הכל יוצאת בת קול ואומרת גם הקדוש ברוך הוא מסכים איתו. ואז בא רבי יהושע ואומר אז מה? תביא נימוקים. עכשיו עוד פעם, לא יצאה בת קול וזה הכל אגדות. אבל מה זה בא להגיד האגדה הזאת? האגדה הזאת באה לתאר מה קרה באותו יום. הסיפור הזה נערך באותו יום גם כן. זה לא יום אגב, זה תקופה, זה עידן של כמה זמן. אוקיי? אבל זה הכוונה ליום לא קלנדרי, לא 24 שעות. באותו מעמד של החלפת רבי אלעזר בן עזריה את רבן גמליאל, גם זה קרה באותו זמן. עוד מעט אני אראה לכם. אוקיי? זה אותו סיפור. ולכן רבי אליעזר מתעקש בשלו על תורה של מסורת, ורבי יהושע אומר לו תורה של משא ומתן. תביא נימוקים. ואפילו אם הקדוש ברוך הוא מסכים איתך אני לא מקבל. לא מעניין אותי! רק נימוקים ענייניים. לא בשמיים היא. זה מה שהוא אומר פה בהמשך. אומר, הלכה כמותי מן השמיים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמיים היא. מאי לא בשמיים היא? אמר רבי ירמיה שכבר ניתנה תורה בהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה, אחרי רבים להטות. תורה של משא ומתן. המסורת נגמרה בהר סיני. מהר סיני מתחיל משא ומתן. אל תביא לי שום מסורת של אחרי הר סיני. אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. תורה ניתנה פעם אחת. משם והלאה זה משא ומתן. מה שחכמים מחליטים, קובעים, טיעונים לפה, טיעונים לשם. אשכחיה רבי נתן לאליהו אמר ליה מאי עביד קודשא בריך הוא בהיא שעתא? אמר ליה קא חייך ואמר ניצחוני בני ניצחוני בני. גם הקדוש ברוך הוא חוזר בתשובה, כמו רבן גמליאל. ומוותר על תורה של מסורת. כן, עוד פעם, לא היה אז, שמים בפיו את האמירה הזאת כדי להעביר את המסר. המסר הוא שתורה צריכה להיות תורה של משא ומתן ולא תורה של מסורת. אחרת הסיפור מתפרק. וזה מה שהוא אומר, באותו היום הביאו כל טהרות שטהר רבי אליעזר ושרפום באש. מזכיר לכם משהו? באותו היום כל מסכת עדיות נשנתה. כי באותו היום פתחו את הכל, הכריעו את כל המחלוקות. ומה זה אותו היום? כל מקום שנאמר בו ביום, ההוא יומא הוה. זה אותו היום שמדובר בסוגיה בברכות. גם זאת הסוגיה. ואיך אני יודע את זה? כי במשנה עדיות מופיע הדין של תנור של חוליות. אחד הדינים שמופיעים במשנת עדיות זה דין תנור של חוליות. זאת אומרת הדין תנור של חוליות בעצמו, הדיון הזה שהכריע את הדין תנור של חוליות, נאמר גם הוא באותו היום, יחד עם משנת עדיות. זה כתוב שם הדין הזה. וזה מה שכתוב פה בו ביום, זה אותו היום, זאת אומרת זה בדיוק זה. ואמרו מי ילך ויודיעו? מאוד מקביל אתם רואים, ממש לרבן גמליאל. ממש באותם באותו סגנון בדיוק מה שראינו קודם. למה? כי רבן גמליאל ורבי אליעזר הם מייצגי הגישה, הזקנים, הדינוזאורים, השמרנים של תורה של מסורת. בדיוק אותו דבר. את שניהם מעיפים הצידה. את שני הגיסים שעמדו בעמדות מפתח, הם היו מנהיגי הדור. את שניהם מעיפים הצידה הצעירים הפוחזים. ההבדל הוא שרבן גמליאל חזר בתשובה וקיבל את הדין, חזר לשחק לפי הכללים החדשים, ורבי אליעזר עד סוף ימיו לא. ולכן הוא נשאר בנידוי בעירו לוד עד סוף ימיו. ביום האחרון כתוב הותר הנדר וכולי הגמרא בסנהדרין אומרת, הוא נשאר עקשן עד סוף ימיו בלוד. הוא לא קיבל את הכללים. ואז אומר מי ילך ויודיעו? אמר רבי עקיבא אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו. זאת אומרת הכוח הרוחני של רבי אליעזר והקדוש ברוך הוא משתף איתו פעולה, זה פחד. אוקיי? עוד פעם, הכל כמובן מטאפורות אגדיות, אבל זה, זה הכוונה. אנחנו עושים פה מהפכה, אבל זה גילו ברעדה, זאת אומרת, אתה, אתה משנה פה את כל המהלך של התורה. זה לא משהו ש… לא משהו סתמי. אנחנו מתחילים פתאום לייצר תורה של בני אדם, לא תורה של הקדוש ברוך הוא. מה שאנחנו מחליטים זה התורה, לא מה שהקדוש ברוך הוא אומר. אוקיי, אז עכשיו רואים את המקבילה בפרקי אבות. לכן בתקופת הלל ושמאי מפסיק המסר וקיבל, כיוון שרבי יוחנן בן זכאי זה דור אחריהם, וזה התלמידי רבי יוחנן בן זכאי, זה הדור שאחרי. פה מתחיל כל הסיפור. אז המקבילה לזה בפרקי אבות באה לידי ביטוי במסר וקיבל, מסר וקיבל שנעצר פה. ואז הוא אומר מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים, ישב לפניו בריחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומיים? אמר לו: רבי, כמדומה לי שחברים בדילים ממך. אתה מנודה. אף הוא קרע בגדיו, חלץ מנעליו, נשמט וישב על גבי קרקע, זלגו עיניו דמעות. לקה העולם שליש בזיתים, שליש בחיטים, שליש… כן, הוא עשה מה שחששו, שהוא יחריב את העולם. ויש אומרים אף בצק שבידי אישה תפח. תנא: אך גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו, עוד פעם באותו היום, כן? שנתן בו עיניו רבי אליעזר נשרף. שימו לב עכשיו דבר יפה. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה. זה לא סתם. רבן גמליאל זה גיסו, שעשו לו בדיוק את אותו מהלך, העיפו אותו הצידה, אבל רבן גמליאל חזר בו וקיבל את הכללים החדשים, רבי אליעזר לא. נכון? רבי אליעזר מחריב את העולם. בין חלק מהעולם שאותו הוא מנסה להחריב כולל את רבן גמליאל, חבר הקואליציה שלו. אוקיי? כי רבן גמליאל בגד, כאילו הוא משחק את המשחק החדש. אז הוא אומר: אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. רבן גמליאל הבין שזה גיסו שם עושה את כל הבלאגן הזה. עמד על רגליו ואמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו. עכשיו פה אפשר להבין את זה בשתי צורות. אפשר להבין את זה שזה עונש על הגישה הראשונה שלו, לכן הוא טובע. ואז הוא אומר לקדוש ברוך הוא: תראה, אני רציתי להיצמד למסורת כי חשבתי שזה מה שימעיט את המחלוקות, עשיתי את זה לשם שמיים, לא בשביל רדיפת כבוד. קריאה אחת. קריאה שנייה לא, אני הלכתי נגד רבי אליעזר והוא רוצה להטביע אותי כשחזרתי בתשובה. משנה אחרונה, לא משנה ראשונה. ועל זה אני אומר: עשיתי את זה לא כי נכנעתי להם, כי הבנתי שהם צודקים. כי אחרת רבות מחלוקות בישראל. דווקא ההיצמדות לתורה של מסורת מרבה מחלוקות בישראל. אפשר לקרוא את זה כך, אפשר לקרוא את זה כך. אני לא יודע. ואז הוא אומר: נח הים מזעפו. אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר, אחתיה דרבן גמליאל הוה. הגמרא לא משאירה את זה לדמיוננו הספרותי. היא שמה את זה על השולחן. רבן גמליאל ורבי אליעזר היו גיסים. זה לא סתם שניהם נלחמו ביחד לאותו כיוון, שיתפו פעולה, קרה להם אותו דבר. הם גיסים. הם מאותו בית מדרש, הם מאותו… הם פועלים יחד. ומההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה. לא נתנה לו להחריב את העולם, כן. בסדר, לא משנה, בקיצור, זה סיום העניין. אתם רואים שהמהלכים האלה, כל הדברים האלה קורים באותו יום. כלומר לא 24 שעות אלא באותה תקופה, סביב האירועים של החלפת רבן גמליאל ברבי אלעזר בן עזריה. בסדר? ובכל המקומות האלה כתוב בו ביום. וזה סיפורים במקומות אחרים לגמרי בגמרא, אבל לפי התקופה של החכמים אנחנו מבינים שזה אותו סיפור. וגם לפי העוצמה הספרותית. זאת אומרת סיפורים כאלה הם מאוד נדירים בגמרא, זה סיפורים בעוצמה ספרותית מאוד חזקה. זאת אומרת קשה לא לשים לב לקשר שיש בין כל הסיפורים האלה. עכשיו תראו את הגמרא בחגיגה בדף ג'. תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. רבי יהושע גר בפקיעין. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו, כן? איזה חידוש? מה התחדש בבית המדרש? אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. זה לא סתם ההקדמה הזאת. לפי רבי אליעזר אין חידושים בבית המדרש. בית המדרש צריך להעביר הלאה את מה… מה זה חידוש? אין חידוש. רבי יהושע אומר כשהם באים אליו, הם באו אליו מיבנה, עוד מעט נראה: מה היה החידוש בבית המדרש? כי אחרי שרבי אלעזר בן עזריה נכנס, כל החידושים התחילו. עד אז לא היו חידושים. אז הוא שואל אותם מה היה החידוש בבית המדרש. לא משאירים אותנו עוד פעם בספק, הגמרא עצמה אומרת: שבת של מי הייתה? מה זה השאלה הזאת? ללמד אותנו שמדובר על בית המדרש ביבנה, אחרי המהפכה של רבי אלעזר בן עזריה ורבן גמליאל, והם נהגו עוד פעם שלושה שבועות שבועות, ואז הוא שאל אותם מי דרש בבית המדרש? כי הוא רצה שזה יהיה רבי אלעזר בן עזריה כי שם וודאי היו חידושים, הפעם כבר גם רבן גמליאל יעשה חידוש כי גם הוא קיבל את הכללי המשחק, אבל הוא שאל שבת של מי הייתה כדי להגיד שמדובר פה על בית המדרש ביבנה. וכשהוא שואל מה חידוש היה בבית המדרש זה המשך של אותו סיפור, בית המדרש עכשיו מחדש חידושים. או, ספרו לי מה קרה, לא הייתי שמה. אז הוא אמר אמרו לו שבת של רבי אלעזר בן עזריה הייתה, והוא אמר מה הייתה הגדה היום? אמרו לו פרשת הקהל, מה דרש בה? הקהל את העם האנשים והנשים והטף, אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. לא, שמעתי כבר דרשות יותר מסעירות מזאת, נכון? תראו איך הוא מתלהב. אמר להם: מרגלית טובה הייתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני? מה הוא מתלהב כל כך? עשר דרשות בגרוש אני עושה כאלה. ברור שלא הדרשה. אומר לו אנחנו באים מביאים את כולם לבית המדרש. הוא הבין שהם ניצחו במהפכה, שערי בית המדרש נפתחו, אפילו נשים וילדים נכנסות נכנסים, כולם נכנסים. דמוקרטיזציה של התורה, התורה של משא ומתן ניצחה את תורה של מסורת, וזה המרגלית הטובה שאיבדנו, לא הפירוש המבריק הזה לפסוקים. בסדר? זה הכל סביב האירועים האלה, עוד מעט אני אראה לכם את זה. ועוד דרש: את השם האמרת היום והשם האמירך היום, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. מה הכוונה? מיד יסבירו מה הכוונה ואני אקדים. מה זה אתם עשיתוני חטיבה אחת? הרי מה היה החשש של רבן גמליאל ורבי אליעזר? שהתורה מתפרקת, נכון? זה שיש הרבה דעות וכל אחד יש לו לגיטימציה ואתם לא נצמדים למה שאני אומר לכם אז זה יפרק את התורה. לא, זה חטיבה אחת בעולם, זאת אומרת כל המגוון הזה כולו הוא החטיבה שמייצגת את הקדוש ברוך הוא, לא איזושהי אמת אחת שצריך לברור אותה מתוך הבר מן התבן, לא, אין פה תבן, הכל בר, וכל הדברים אלה ביחד זה החטיבה אחת שמייצגת את הקדוש ברוך הוא. איך אני יודע את זה? כי הגמרא עצמה מסבירה את זה. הגמרא אומרת: אף הוא פתח ואמר. ממשיך רבי יהושע ברוב התלהבות: דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות ניתנו מרועה אחד. למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונים את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים. אם הדרבן זה מיטלטל אף דברי תורה מיטלטלים? תלמוד לומר מסמרות, אז זה לא מתנדנד לכל כיוון, זה קבוע. אם המסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסרים ולא יתרים? תלמוד לומר נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות, דורשים עכשיו את הפסוקים, בעלי אסופות כל ניתנו מרועה אחד, דורשים מילה מילה את הפסוק. אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה, הללו מטמאים והללו מטהרים, הללו אוסרים והללו מתירים, הללו פוסלים והללו מכשירים. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? התורה התפרקה, אין תורה, עכשיו זה הכל המצאות של בני אדם, אין תורה, תורה זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן. אז אומרים לו לא, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם. לא, חטיבה אחת בעולם זה זה, זה לא התורה של מסורת, זה התורה של משא ומתן. זה מה שבא רבי יהושע להגיד. הוא התחיל עם זה שאתם עשיתוני חטיבה אחת ואז הוא מפרט מה הכוונה חטיבה אחת. בחטיבה יש הרבה פלוגות וגדודים וכל אחד מהפלוגות ומהגדודים ביחד זה מה שיוצר את החטיבה. צריך הנדסה, צריך סיירת, צריך שריון, היום יש צוות קרב, זה כבר לא חטיבה אורגנית של שריון או חטיבה אורגנית של חי"ר, נכון? כל צוות קרב יש בו מזה ויש בו מזה. אתה צריך בשביל להתקדם אתה צריך את כל הפנים האלה. וזה מה שהוא אומר: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר כולם ניתנו מרועה אחד, א-ל אחד נתנם פרנס אחד אמרם מפי אדון כל המעשים ברוך הוא. אף אתה עשה אוזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע דברי מטמאים ודברי מטהרים, דברי אוסרים ודברי מתירים, דברי פוסלים ודברי מכשירים. מה זה? זה מה שהוא אומר להם. הוא אומר להם אל תדאגו זה לא מתפרק, זה בסך הכל פנים שונות של אותה תורה. ולכן אתם לא הבנתם מה זה נקרא שרבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ושמאי. הוא קיבל, אבל מהלל ומשמאי גם יחד. זאת אומרת הוא הטה אוזנו לשמוע את דברי מטמאים ודברי מטהרים, גם את בית הלל וגם את בית שמאי, אז זה לא ה'קיבל' כמו ה'קיבל' משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, זה קיבל אחר. וזה ה… זה מה שהוא קיבל. הוא קיבל שצריך לשמוע גם את בית הלל וגם את בית שמאי. זה מה שהוא קיבל. ואז הוא אומר, אמר להם אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו. איך כל זה קשור לרבי אלעזר בן עזריה? מה אתה רוצה עם זה? הדרשות שלך. מה זה קשור לרבי אלעזר בן עזריה? כי הדרשות שלי באות להגיד מה רבי אלעזר בן עזריה דרש. מה הוא דרש? שמביאים את האנשים והטף והכל. נכון? זה הדרשה שמסרו בשמו. אז הוא מסביר להם מה המשמעות של העניין. ואין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו. הדור ניצל. הוא ניצל בגלל שמינינו את רבי אלעזר בן עזריה במקום רבן גמליאל. זה ניצל מפירוק. אחידות הדעות זה הרס. לא בגלל שאין אמת אחת. יש אמת אחת. ועדיין לקבל רק דעה אחת ולזרוק את כל האחרות או לשלול את הלגיטימיות של כל אחרות זה הרס מוחלט. עכשיו תראו את ההמשך. ולימרו ליה באדיא משום מעשה שהיה. דתניא: מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני רבי אליעזר בלוד. עד כאן הקבילו את פני רבי יהושע בפקיעין. עכשיו הבר פלוגתא שלו. רבי אליעזר זה רבי אלעזר אבל ברור שזה רבי אליעזר. בלוד. רבי אליעזר הגדול יושב שם מנודה בלוד. עכשיו תראו. מקבילה לגמרי למה שהיה קודם. אמר לו מה חידוש היה בבית המדרש היום? עכשיו רבי אליעזר לא מקבל חידושים. הוא צוחק עליו. אמר לו מה חידשתם שם בבית המדרש? או שזה לא נכון או שהייתי אומר לך את זה גם בלי בית המדרש כי אני יודע הכל. תראו. הגמרא אומרת, לא אני. אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. היה דיון על מעשר עני בשביעית. אמר לו יוסי, פשוט ידיך וקבל עיניך. פשט ידיו וקיבל עיניו. הוא עיוור אותו. פשט ידיו וקיבל עיניו. למה? מה קרה? בכה רבי אליעזר ואמר סוד השם ליראיו ובריתו להודיעם. אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם. כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. אתם מתפלפלים שם משא ומתן מגיעים למסקנה. אל תחושו למניינכם. לא צריך את המניין שלכם. הכל בסדר. אבל למה זה בסדר? לא כי הגעתם למסקנה הזאת, כי הייתי אומר לכם זה קיבלתי הלכה למשה מסיני מסורת. כל הפלפול שלכם מיותר. הייתם באים לשאול אותי הייתי אומר לכם. אז ברור שהוא כל הזמן צוחק על החידושים שיש בבית המדרש. זה לא חידושים. מה חידשתם? את מה שאני ידעתי כבר קודם. חידשתם הלכה למשה מסיני? זה מה שחידשתם? אתם מוותרים על המסורת, מייצרים במקום זה משא ומתן, מגיעים למסקנה. במקרה הגעתם למסקנה הנכונה. יכולתם גם להגיע למסקנה לא נכונה. עשה לך רב והסתלק מן הספק. זה מה שהוא אומר לו. ולכן הוא מעוור אותו על זה. מה אתה מעוור אותו? אומר לך הלכה שהתקבלה בבית המדרש. מה אתה רוצה ממנו? כי אני אומר לכם זה אני ידעתי את ההלכה הזאת. מה אתם מתפלפלים שמה? משאירים אותי מנודה אף אחד לא מגיע אליי, ואתם מתפלפלים לכם ממציאים את הגלגל שם. הגלגל נמצא אצלי. אני כבר נוסע עליו. תשאלו אותי אני אגיד לכם מה הדין. מה הבעיה? הכל הלכה למשה מסיני. מסורת. רבן יוחנן בן זכאי ורבו מרבו ורבו מרבו עד משה רבנו. למה נידו את רבי אליעזר? אז היה לו מחלוקת על תנורו של עכנאי על תנור של חוליות אם זה טמא או לא טמא. למה מנדים בן אדם על מחלוקת? מנדים אותו על זה שלא קיבל את כללי המשחק. לא על הדעה שלו בתנור. להפך, דעה שלו בתנור מצוינת תביא ראיות. אבל לא. הוא כל כך נחרץ הוא מביא את אמת המים הוא לא מוכן לשמוע טיעונים וגם לא להשמיע טיעונים. כלום. הוא אומר זה כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי. אז נידו אותו. נידו אותו לא על זה שהוא חלק על רבי יהושע. נידו אותו על זה שהוא לא מקבל את כללי המשחק שאנחנו צריכים להידיין. זה לא בעיה של המחלוקת ההלכתית. אין להם בעיה עם מחלוקת הלכתית. הבעיה שלהם זה מי שלא מוכן לדון במחלוקות הלכתיות. לכן נידו אותו. והוא יושב שם ממורמר מחריב את העולם בלוד, עד שמגיע אליו מישהו מחדש לו חידושים. אז רבי יהושע שש ושמח על החידושים שהיו ביבנה כי זה בדיוק מסמל את התורה של משא ומתן. ורבי אליעזר אומר יפה מאוד המשא ומתן שלכם, הגעתם במקרה למסקנה הנכונה שאני יודע אותה כבר גם בלי הפלפולים שלכם. במקרים אחרים לא תגיעו למסקנה הנכונה, תטעו. תבואו לשאול אותי תפסיקו להתפלפל. זה מה שהוא אומר לו. ואז אומר למה חלשה נתיישבה דעתו, אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו. בסדר זה הוא החזיר אותו.

[Speaker F] הניסוח של אמרו לו תלמידיך אנחנו ומימיך אנו שותים הפשוט יותר מתאים דווקא שהיו אומרים את זה לרבי אלעזר כי בעצם להגיד כי הם לא הבינו.

[הרב מיכאל אברהם] הם לא הבינו את המהפכה שבתוכה הם נמצאים. הם המשיכו לחפש תורה מפי רבם. ורבי יהושע זה מה שהוא עונה להם. אין בית המדרש בלא חידוש. אל תחפשו את זה אצלי, אתם צריכים להביא אליי את החידושים. ואז הוא רוקד ושמח מהחידושים הגדולים שהם הביאו לו. זה בדיוק הנקודה, הלקח הוא

[Speaker F] לקחת את הקונספציה מהשמיים בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, הלקח הוא בדיוק העניין הזה, תצאו מהתפיסה הקודמת, היא כבר לא קיימת. וטוב שהיא לא קיימת. ורבי אליעזר מה פתאום, הוא מתחפר בתפיסה הקודמת, הוא כועס על כל מי שחושב אחרת, הוא ממורמר, הוא מעוור את מי שזה, הוא עושה גלים בים שמטביעים, הוא, החיטה לוקה, אין, הוא לא מוכן לוותר. יש פה הנגדה בין מה שאמר רבן גמליאל, מה שעשה רבן גמליאל לבין מה שעשה רבי אליעזר הגדול. אוקיי? עכשיו, תראו את הגמרא בסנהדרין. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע, שניים לוקטים קישואין, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב. מדובר על כשפים. העושה מעשה חייב, האוחז את העיניים פטור. כן, אתה עושה כשפים על קישואין. בסדר? אתה לוקט קישואין בצורה של כישוף. אז אם אתה אוחז עיניים אז אתה פטור, אם אתה עושה מעשה אז אתה חייב. לפי הרמב"ם אגב זה קשה המשנה הזאת, אין הבדל בין אוחז עיניים לבין עושה מעשה, כי רמב"ם לא מאמין שאפשר כן, שניהם אוחזי עיניים. הרמב"ם לא מאמין שיש, הרמב"ם כנראה יפרש את זה איך אתה מציג את זה. האם אתה מציג את זה כמעשה שאותו באמת עשית או שאתה אומר לאנשים תראו אני קוסם, באתי לשעשע אתכם אבל לא באמת עשיתי את זה. כי הרמב"ם זה חילוק בשאלה איך אתה מציג את הדברים. לפי החולקים עליו זה חילוק בשאלה מה באמת אתה עושה, כי החולקים עליו טוענים שבאמת אפשר לעשות דברים באמצעות כישוף. אמר רבי עקיבא, ואה רבי עקיבא מרבי יהושע גמיר לה? ואה רבי עקיבא מרבי יהושע גמיר לה? כן, מדובר שמה, כן, רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע את ההלכה הזאת, אתם רואים במשנה? ומה זה בשם רבי יהושע? שואלת הגמרא מה הוא לא למד את זה מרבי יהושע, למד את זה מרבי אליעזר? דתניא, והתניא, כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו. והוא יושב בכינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו, המנודה, שהוא קצת רחוק ממנו. ואותו היום ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו. גער בו ויצא בנזיפה. אמר להן לחבריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה. הורקנוס אומר על אבא שלו דעתו של אבא נטרפה. אמר להן, זה היה יום מותו, אז כבר הייתה לו טירוף דעת של המוות, כן. אמר להן דעתו ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות? לא משנה. כיוון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו, נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות. אמר להם למה באתם? אמרו לו ללמוד תורה באנו. אמר להן ועד עכשיו למה לא באתם? שנים אני יושב פה כבר, לא ראיתי אף אחד מכם. למה לא באתם? כי הוא היה מנודה כמובן. למה הם הגיעו פה? שאלה טובה, כנראה הם הבינו שזה יום מותו, משהו כזה, אז הם הגיעו. אמרו לו לא היה לנו פנאי. לא נעים, משנים מפני השלום. אמר להן תמה אני אם ימותו מיתת עצמן. גם הוא לא נולד היום. מבין שזה לא בגלל שלא היה להם זמן, זאת אומרת אלא הם לא ימותו מיתת עצמן. הוא ממשיך להחריב את העולם, כן, התהום מכוח המרמור שנלווה אליו, כן. אמר לו רבי עקיבא שלי מהו? ברקע צריך לזכור רבי עקיבא כן בא מדי פעם, היחיד שכן בא היה רבי עקיבא, זה כתוב בהמשך. שלי מהו? אמר לו שלך קשה משלהם. הוא ראה את סופו של רבי עקיבא עם שנשרף שמה על קידוש השם, שלך קשה משלהם. נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשני ספרי תורה שנגללין. זה רבי אליעזר. הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי, הרבה תורה למדתי ולא חיסרתי מרבותיי אפילו ככלב המלקק מן הים. והרבה תורה לימדתי ולא חיסרוני תלמידיי אלא כמכחול בשפופרת. ולא עוד אלא שאני שונה שלוש מאות הלכות בבהרת עזה, ולא היה אדם ששאלני בהן דבר מעולם. יש לי שלוש מאות הלכות בבהרת עזה אף אחד מכם לא טרח לבוא לשנות אותי. בטח היה לכם מלא פלפולים שם ביבנה שאתם חידשתם הלכות בבהרת עזה, כמו בעמון ומואב מעשרין בשביעית. תבואו לשאול, יש לי שלוש מאות הלכות. חוץ מעקיבא בן יוסף, הוא כן היה מגיע מדי פעם. לא יודע איך זה הסתדר עם דיני נידוי וחרם, אבל הוא כן היה מגיע. פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, ואמר לי רבי למדני בנטיעת קישואין. אמרתי דבר אחד נתמלא כל השדה קישואין. הוא עשה כישוף ומילא את כל השדה בקישואין. ואמר לי רבי לימדתני נטיעתן, למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד נתקבצו כולם למקום אחד. אמרו לו הכדור והאימוס והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה. עמד רבי יהושע על רגליו, כמובן רבי יהושע היה אחד המבקרים, זה היה ראש המפלגה כן הנגדית, ראש המהפכניים, ואמר הותר הנדר הותר הנדר. עד כאן הוא היה מוחרם, מנודה. עכשיו הותר הנדר. למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא מן קיסרי ללוד, היה מכה בבשרו שדמו שותת לארץ כי רבו נפטר, כן? רבו זה רבי אליעזר, גם רבי יהושע. פתח עליו בשורה ואמר: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן, כי רבי עקיבא כן בא לשאול את רבי אליעזר שאלות, כל האחרים לא באו. עכשיו רבי אליעזר נפטר, לאחרים זה לא שינה כלום אבל לרבי עקיבא זה היה חסר. אלמא, עכשיו חוזרת, עד כאן הסיפור. עכשיו שואלת הגמרא אלמא מרבי אליעזר גמרא, אז מה רואים? סיפור שהיו מהלכים בדרך והוא לימדו בקישואים שמה את הכישופים בקישואים, אז רואים שאת ההלכה הזאת הוא למד מרבי אליעזר, אז למה כתוב שמה שרבי עקיבא אומר משום רבי יהושע במשנה? זה מה ששואלת הגמרא. אומרת הגמרא גמרא מרבי אליעזר ולא סברה, הדר גמרא מרבי יהושע ואסברה ניהליה. הוא שמע את ההלכה הזאת מרבי אליעזר אבל לא הבין את הסברה, ואז הוא הלך לרבי יהושע ורבי יהושע הסביר לו את הסברה. טוב, זה כבר פרשיה אחרת, השאלה היא איך רבי אליעזר עשה את זה הרי זה אסור, אז בשביל ללמד מותר לעשות כישופים. מה רואים פה מעבר לתירוץ של מאיפה רבי עקיבא למד את זה? ברור שרבי עקיבא, או ננסה לפני רבי עקיבא, תורה של אני הצגתי עד עכשיו את התזה ואת האנטי-תזה בצורה מאוד דיכוטומית. יש תורה של מסורת ויש תורה של משא ומתן, אבל ברור שהתורה זה איזשהו שילוב של מסורת עם משא ומתן. אתה לא ממציא מסברה את התורה נכון? יש לך נתונים, קיבלת משהו מסיני ועכשיו אתה משתמש בסברה כדי לפרש, ליישם וכולי, נכון? ברור שיש פה איזשהו סוג של שילוב. יש תפיסה קיצונית כמו הרמב"ם, יש תזה ואנטי-תזה קיצונית, ובשביל ליישב את זה צריך לחזור לאמצע, לדרך האמצע, נכון? אז צריך איזשהו תמהיל נכון בין תורה של מסורת לבין תורה של משא ומתן. זה תפקידו של רבי עקיבא. רבי עקיבא למד מרבי אליעזר את ההלכות שהן הלכה למשה מסיני אבל הוא לא הבין, אז רבי אליעזר אומר לו מה אכפת לך אם אתה לא מבין? זאת ההלכה, תעשה מה שאתה עושה, מה למה צריך להבין? זאת ההלכה, תעביר את זה הלאה אם אתה רוצה, אתה יכול לצטט אותי בשמי, כן? זהו. רבי עקיבא אבל לא, הוא התעקש, הוא הלך לרבי יהושע כדי לחפש הסבר ורבי יהושע הסביר לו את הסברה בהלכה שלמדנו מרבי אליעזר. ורבי עקיבא בעצם מבחינתנו נחשב הסינתזה. רבי אליעזר זה התזה, רבי יהושע זה האנטי-תזה, תורה של מסורת, תורה של משא ומתן, ורבי עקיבא זה השילוב של שניהם. אני לוקח את המסורת ועם המשא ומתן, עם הפרשנות, אני מנסה להבין את המסורת וממילא גם לשכלל אותה, להרחיב אותה וכן הלאה. וזה רבי עקיבא, ולכן באמת התורה שבידינו כיום, כן, הכל זה אליבא דרבי עקיבא, נכון?

[Speaker F] בתוך המסורת זה ה'מה' ובתוך הפרשנים זה ה'למה'?

[הרב מיכאל אברהם] ה'למה', ואחרי זה גם עוד 'מהים', זאת אומרת אתה משליך השלכות, אתה לומד מזה השלכות שלא קיבלת במסורת.

[Speaker F] מרבי עקיבא זה נשמע כאילו שלמסורת אין למה וזאת הבעייתיות פה. נכון, גם במסורת יש למה שמועבר כך במסורת, גם סברה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ה'למה' בא מאתנו. אנחנו מפרשים את מה שקיבלנו במסורת אבל התוצרים של הפרשנות הזאת מצטרפים לתורה. הוא היה אומר בפרקי אבות תורה שנוצרת על ידי בני אדם מצטרפת לתורה, למה? תורה היא תורה של הקדוש ברוך הוא, כשאנחנו מפרשים את מה שהקדוש ברוך הוא אמר אנחנו מרחיבים את הקורפוס הזה שנקרא תורה.

[Speaker F] ומה העמדה של רבי אליעזר שלא מעניין אותו ה'למה'?

[הרב מיכאל אברהם] רבי אליעזר, עוד פעם, רבי אליעזר ברור שגם הוא כן הפעיל את הסברה, זה לא, זה תיאור קיצוני אבל התיאור הזה בא להגיד את הרעיון. רבי אליעזר הוא הדמות שמייצגת הארכיטיפ, כן, שמייצגת תורה של מסורת נקודה, לא מעניין אותי כלום. ורבי יהושע משא ומתן, לא מעניין אותי מסורת, מה זאת אומרת? שניהם חשובים, רבי עקיבא עושה סינתזה בין שניהם ולכן סתם משנה זה סתם גמרא זה סתם ברייתא זה וכולו אליבא דרבי עקיבא. רבי עקיבא הוא אבי תורה שבעל פה, הוא מאחד את שני הזרמים האלה שהיו עד אליו, יוצר את הסינתזה הגדולה ומשם והלאה יוצאת כל התורה שבעל פה שבידינו שהיא מסורת של הלכות שקיבלנו עם משא ומתן, משנה עם גמרא. משנה זה הדברים שקיבלנו פחות או יותר, יש מחלוקות גם בזה, אבל בלי נימוקים, בלי משא ומתן, הגמרא זה פרשנות, משא ומתן, סתירות, קושיות, יישומים, הרחבות, זה זה התרומה של רבי יהושע וזה התרומה של רבי אליעזר ורבי עקיבא באמצע. ועקיבא חיבר את המשנה לגמרא, הוא בעצם יצר את התלמוד. כמובן הוא לא יצר את התלמוד, אבל את הקונספט הזה של תלמוד. זה מה שרבי עקיבא יצר. יש הערה מאוד מעניינת של הרב קוק בהספד שהוא כתב על הסוכטובער. הוא שלח מכתב לנכדים של או נינים של הסוכטובער והוא כתב שמה שיש סתירה בגמרא, במקום אחד כתוב שרבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. במקום אחר כתוב שהוא אמר דברים שלא שמעתם אוזן מעולם. אם הוא לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, אז איך דברים שלא שמעתם אוזן מעולם? אז הרב קוק אומר שמה שלרבי אליעזר הייתה אוזן כזאת שהוא שמע מרבו דברים שאחרים לא שמעו שם. הוא הבין בתוך דברי רבו דברים שאחרים לא הבינו, אבל בעצם זה היה אצל רבו. אני הרבה פעמים נוהג להוסיף על זה שלא רק שאחרים לא הבינו, זה גם רבו לא הבין את זה. זאת אומרת, רבי אליעזר שמע אצל רבו דברים שאפילו אם היית שואל את הרב עצמו הוא לא היה מבין. עכשיו, זה לא דרשה. אני אומר לכם את זה מניסיון אישי. כל אחד שלמד יודע את זה. אני למדתי אצל איזה יהודי מבני ברק. מה שאני עושה היום שונה לחלוטין ממה שהוא עשה. וכל היסודות שעליהם אני בונה קיבלתי ממנו. הוא לא יסכים לשום דבר שאני אומר. אני יודע כי דיברנו. אבל זה לא משנה, אני שמעתי את זה ממנו. הרבה ממנו. ואני חושב שאני צודק, לא הוא צודק. אני מפרש אותו יותר טוב ממה שהוא מפרש את עצמו. כי אני חושב שאני הבנתי בין הכפלים שלו דברים שהוא לא מדבר בשפה הזאת, במערכת המושגים הזאת, אז הוא לא הוא לא חושב בצורה הזאת. אבל זה כמו החליפת מכתבים מעניינת בין רבי יהושע הוטנר, שיצר את האנציקלופדיה תלמודית לבין השרידי אש. שהשרידי אש כותב שרב חיים זה דבר נהדר, אבל רמב"ם זה לא. פירושים של רב חיים על הרמב"ם זה רב חיים, והוא גם יהודי חשוב, אבל זה לא רמב"ם. זאת אומרת הרמב"ם לא התכוון לזה. ורבי יהושע הוטנר עונה לו את מה שאמרתי לכם עכשיו, ואני חושב שהוא צודק. זה כן רמב"ם. רב חיים מבין בתוך דברי הרמב"ם דברים שאפילו אם הרמב"ם היה שומע הוא היה אומר לא מסכים. ועדיין זה נמצא בתוך דברי הרמב"ם. עוד פעם, לא תמיד, הוא יכול לטעות גם רב חיים, אבל ברמה העקרונית, הגישה המנתחת הזאת שהייתה זרה לרמב"ם, הרמב"ם לא חשב כך. זה לא משנה. במערכת הכלים הזאת כשננתח את דברי הרמב"ם אנחנו מוצאים דברים שנמצאים שם, גם אם הרמב"ם עצמו לא היה מודע לזה. אינטואיטיבית מאחורי המודעות שלו זה שם. הוא נשא של הדברים האלה בלי שהוא עצמו מודע לזה. ולכן בטוח היה שרבי אליעזר חידש המון חידושים, אין ספק, הרי אמר דברים שלא שמעתם אוזן מעולם. אבל כשתשאלו אותו הוא יאמר מה, שמעתי את זה מרבי, לא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי. כי הוא הבין שזה מה שרבי אמר, זאת אומרת לא חידשתי שום דבר משלי. ואני חושב שזה קיים בכל לימוד, אני חושב שכל אחד שלמד אצל מישהו יכול לראות את זה. זה קיים בכל לימוד, שאני שומע ממנו אני מבין ממנו דברים שלא הבנתי קודם והוא עצמו לא יסכים למה שהבנתי, ועדיין אני חושב שאני צודק.

[Speaker E] ודבר נוסף, שיכול להיות שלא התכוונו כשאמרו את הדבר והתוצאה היא, לא

[הרב מיכאל אברהם] רק התוצאה, אני אומר המשמעות של הדבר, הסבר לדבר עצמו. התוצאות הם תוצאה של ההסבר. אחרי שאני מבין שזה ההסבר אני יכול להסיק גם מסקנות, אבל למה זה ההסבר? מה פתאום זה ההסבר? הוא עצמו הדובר עצמו יגיד לי שזה לא נכון. הוא לא מבין. מה פרנק מבין ברמב"ם כמו שהבדיחה אומרת? כן.

[Speaker E] שאלה עקרונית,

[הרב מיכאל אברהם] מה

[Speaker E] מונע הרי אחד העקרונות הוא אחרי רבים להטות,

[הרב מיכאל אברהם] מה

[Speaker E] מונע שאיקס ממורבנים אלה ילכו לכיוון שאנחנו חושבים מראש שהוא לא נכון והם יהיו רוב ואז היהדות, שום דבר לא מונע.

[הרב מיכאל אברהם] אז אנחנו נלך אחרי הכיוון הלא נכון.

[Speaker E] אז מה יקרה ליהדות?

[הרב מיכאל אברהם] שום דבר. יקרה שום דבר, הכל בסדר, היא עברה שינוי כתוצאה מפרשנות לא נכונה. ואני אחדש לך חידוש, לדעתי חלק גדול ממה שבידינו היום הוא כזה, טעויות על גבי טעויות, מלא, שהקדוש ברוך הוא לא חלם עליהם ולא התכוון אליהם. בסדר גמור. ועל דעת כן התורה ניתנה. אנחנו עושים פרשנויות, לפעמים אנחנו טועים, לפעמים אנחנו צודקים. כולנו בני אדם. הרוב יכול לטעות, אין ערובה שהרוב תמיד צודק.

[Speaker E] בסדר, אבל זה המצב.

[הרב מיכאל אברהם] הולכים אחרי הרוב בהלכה. מצאת חתיכת בשר בשוק, אתה בטוח שהיא כשרה? אתה יכול לאכול אותה אם יש שתי חנויות כשרות. יכול להיות שהיא טרפה, אבל ההלכה אומרת שהולכים אחרי הרוב, לא בגלל שזה האמת הנכונה, אלא זה מה שההלכה אומרת. אותו דבר גם ברוב במחלוקות.

[Speaker E] יהדות של היום לעומת לפני חמש מאות שנה?

[הרב מיכאל אברהם] ברור לא יכול ברור שהיא שונה לחלוטין מה זה יכול בטח שהיא שונה. אתה מדבר על זה כאילו זה היפותטי כמעט אין קשר.

[Speaker F] לקחת את אותו כתב חריפות נגד הבית יוסף שהוא נסמך על הרי"ף והרמב"ם אמר להטיף לכם לנטות בהלכה ולהסתמך על עצמכם.

[הרב מיכאל אברהם] מהר"ל. מהר"ל ים של שלמה ואח של המהר"ל. בסדר. אתה יודע אני כיוון שאני לא הולך אחרי הדעות הקודמות אלא אחרי מה שאני חושב אז גם לא מפריע לי שאני לא מסכים איתם בזה. זאת אומרת אני לא אכריע אם ללכת אחרי מה שאנשים חושבים או לא חושבים לפי השאלה מה אנשים חושבים.

[Speaker E] האם רוב קובע?

[הרב מיכאל אברהם] גם על רוב יש לי חידושים. גם אחרי רוב לא צריך ללכת. צריך ללכת אחרי ההכרעה ההלכתית שלך. לפעמים ההכרעה נקבעת על פי רוב אבל לא תמיד ובמקרים לא. ויש לי עמדה משלי אני לא צריך לשמוע לשום רוב. בסנהדרין יש כלל שהרוב קובע. אבל אם יש רוב פוסקים אז מה אם יש רוב פוסקים אני חושב אחרת. אז הטענה בסופו של דבר זה שהבו ביום הזה הוא בעצם תקופה, זמן מסוים, לא יודע שנה, חודש, חודשיים, לא יודע כמה זה היה שבו קרה איזשהו שינוי כיוון דרמטי בכיוון של התפתחות התורה. מתורה של מסורת עברנו לתורה של משא ומתן. באותו היום נשנתה כל מסכת עדויות כל נפתרו כל הדברים שהיו פתוחים יושבו או לפחות אספו את הדעות השונות אם לא הצליחו להכריע אז השאירו את הדעות אחת ליד השנייה כמו שאנחנו רואים במשנה יש מחלוקת לא תמיד יש הכרעה הלכתית וזהו והכל בסדר ולמדנו לחיות עם מחלוקות לא נבהלים עם מחלוקות למדנו לחיות עם מחלוקות זה בסדר גמור. יש גמרא בגיטין דף ו הגמרא מביאה שמה כן הביטוי אלו ואלו דברי אלוהים חיים מופיע בשני מקומות בש"ס. מקום אחד זה בעירובין על מחלוקת בית הלל ובית שמאי זה מחלוקות הלכתיות בדרך כלל ובגיטין זה על מחלוקת אגדתית על פילגש בגבעה אם מצא לה זבוב מצא לה נימא כן המחלוקת רבי אביתר ורבי יונתן. האם מצא לה זבוב או מצא לה נימא כן מה שרף לו את הפיוז שמה אז אז רבי אביתר פוגש את את אליהו הוא אומר לו מה אומר הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא אומר אביתר בני אומר כך ויונתן בני אומר כך. אמר לו חס ושלום וכי ספיקא קמי שמיא מה הקדוש ברוך הוא לא יודע מה היה שם אם זה זבוב או נימא הרי זו שאלה עובדתית אז אומר לו זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד. מה זאת אומרת היה שם גם זבוב וגם נימא וההקפדה היתרה שנוצרה שמה זה תוצאה של הצטברות של הזבוב והנימא. אז מה זה אומר מבחינת מי צדק במחלוקת שניהם צדקו חלקית כל אחד מהם תפס פן מסוים של המציאות כשהמציאות החטיבה השלמה שמייצגת את מה שהקדוש ברוך הוא חושב זה החיבור של כל הפנים האלה. זה המשמעות של אלו ואלו דברי אלוהים חיים. המשמעות היא לא ששניהם צודקים ושאין אמת הלכתית וכל זה הפוך יש אמת הלכתית והאמת ההלכתית הזאת היא צירוף של זוויות המבט של כל מיני חכמים להלכה אתה צריך להחליט איזה זווית מבט גוברת לפעמים יש בעיה בהכרעה הלכתית בסדר אבל מבחינת האמת השאלה מה היא האמת האמת היא אוסף של זוויות המבט. וממילא חוזרים למשנה שלנו אני כבר צריך לסיים חוזרים למשנה שלנו כל הדרשות האלה שמופיעות במשנה שלנו נדרשו בו ביום. למה הם בו ביום? כי רבן יוחנן בן זכאי אמר אין דבר כזה שקיבל נכון המסיים של הקבלה ואז בא רבי עקיבא ודורש יש דבר כזה. הוא מחדש חידוש חדש לא קיבלנו אותו במסורת הוא דורש דרשה הופ החליף את ההלכה ואחריו גם מי זה היה השני רבי יהושע לא זוכר מי היה השני בסוף המשנה. לכן זה נשנה בו ביום זה נשנה בו ביום כי רק בו ביום קיבלו לגיטימציה לדרוש דרשות שרבן יוחנן בן זכאי אמר אין דבר כזה קיבל מרבותיו אין דבר כזה כלי שלישי לטומאה מותר ובא רבי עקיבא ודורש לא אסור יש לי פסוק יש לי נימוק אני יכול לדרוש מפסוק. לכן זה נשנה בו ביום כל ההקשר של המשנה כל החיבור של הדרשות השונות שמופיעות במשנה מתחיל מזה שהן כולן דרשות חדשניות שהולכות נגד מה שהיה מקובל כולן נשנו בו ביום. בסדר עד כאן.