משיחיות – הרב מיכאל אברהם – שיעור 10
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:01] הקשר בין תופעות משיחיות לכתות
- [1:28] הבנות והכיפות – סיפור קונפליקט
- [2:40] הוראתו של הרב בירוחם
- [4:24] המנהיג הפרסונלי – הרב טאו ותנועות משיחיות
- [5:50] פונדמנטליזם ובחינת העקרונות
- [7:21] הספר 'שתי הגלות' והתגובות של הרב ברזילי
- [16:16] שבת זכור בירוחם והקשר לתלמידים
- [25:01] הקשר בין חב"ד לקרן החדשה והשפעתה
- [27:10] הגדרת האמונה על פי הרב קוק
- [28:26] הבדל בין אוניברסיטה לישיבה בלימוד אמונה
- [30:12] מהות לימוד האמונה כאינטגרציה של הוגים
- [32:01] מחלוקת רמב"ם וראב"ד בתרגום קריאת שמע
- [40:51] שימוש בשם הרב זצ"ל ללא ציון שמו
- [44:06] הצנזורה של כתבי הרב קוק והקבצים
- [47:10] החומרת האידאולוגית: כל דבר באש קודש
סיכום
סקירה כללית
הדובר טוען שתופעות משיחיות בהקשר הדתי־תורני מתחברות לתופעות כתתיות בהקשר הכללי, והוא מזהה בהר המור ובנותיה אוסף מאפיינים שמזכירים כתות, גם אם אינו קובע בוודאות שהן עוברות את הסף של “כת” ממש. הוא מתאר סערה סביב דברי הרב קלנר על נשים וטוען שהתגובות אליהם ממחישות תרבות סמכותית והילה רוחנית, לצד אמביוולנטיות בעולם החרד״לי שמסתייג מן ההתבטאויות אך עדיין מייחס משקל מכריע לדמות. הוא מונה מאפיינים כמו מנהיג פרסונלי שאי אפשר לערער עליו, פונדמנטליזם שאינו מאפשר בחינה ביקורתית של עקרונות, סגירות לשיח חיצוני, שפה אזוטרית פנימית, תרגום כל ההוגים והמציאות ל״אמונה״ בסגנון הר המור, צנזורה על כתבי הרב קוק, והיררכיה “צבאית” של שליחים שיוצאים החוצה להסביר לציבור את “המבט המעמיק” על האירועים. הוא משלב הערכה לעוצמות הלימוד והמסירות בהר המור עם ביקורת על מגלומניה, על נטרול ביקורת עניינית באמצעות תיוגי שייכות, ועל פסילה קטגורית של מדעי הרוח והאקדמיה כאלטרנטיבה מאיימת.
קשר בין תופעה משיחית לתופעה כתתית
הדובר אומר שהתופעה שנקראת בהקשר היהודי “תופעה משיחית” נקראת בהקשר הכללי יותר “תופעה כתתית”, והוא מציע לראות בהר המור ובנותיה חלקים שמציגים מאפיינים שמזכירים כתות. הוא מציין שאינו בטוח מה הרף המדויק להגדרה של כת, אך מתעקש שהצגת האלמנטים היא בעיניו תיאור עובדתי, גם אם אנשים התקוממו על פוסט שכתב “מה להר המור ולחב״ד”.
סערת הרב קלנר ודבריו על נשים
הדובר מתאר שבוע “מעניין” סביב הרב קלנר ומתייחס לסטנוגרמה של דבריו, כולל הטענה שבת שלא סורגת כיפה או לא סורגת בשיעור “אני לא מקבל אותה”, והאמירות שנשים אינן מבינות ברוחניות, אין להן מסוגלות, ואפילו “אין להם גם אינטואיציה” מטבע בריאתן. הוא מצייר את הרב קלנר כדמות מורכבת, נבונה ומשכילה מצד אחד, אך עם “יציאות קיצוניות מאוד” מצד שני, ומתאר אותו כבעל מעמד משמעותי בעיני תלמידים מסוימים. הוא משתמש בתגובות הרגשיות והסערות סביב אמירות כאלה כדי להמחיש משקל סמכותי שמוענק לדמות גם אצל מי שמסתייג.
מאפיינים כתתיים: מנהיג פרסונלי וכריזמה בלתי ניתנת לערעור
הדובר מציג את הרב טאו כמנהיג פרסונלי שמיוחסת לו הבנה “קוסמית” ואמירות שמפקיעות אותו מביקורת, באופן שיוצר מצב שבו חבר בקבוצה אינו יכול לומר “נראה לי שפה הוא טעה”. הוא משווה זאת לדימוי אידאולוגי בסגנון לנין שבו “הבנאדם שמבין הכל” מבין גם מה שלא למד, ומספר על אגדות שנוצרות סביב יכולת כוללת להבין בכל תחום. הוא מדגיש שהכריזמה הרוחנית מחליפה את הצורך בהצדקה רציונלית, ושדווקא מפני שהדברים אינם עומדים בשכל הישר נוצר המנגנון של “תגדל ותבין”.
פונדמנטליזם ועקרונות שאינם עומדים למבחן
הדובר מתאר פונדמנטליזם שבו אי אפשר לבדוק את העקרונות הבסיסיים, ומביא דוגמה מדבריו של הרב קלנר על כך שאם מדינת ישראל תיחרב “הוא מוריד את הכיפה”, מפני שאם “מרן הרב” אמר “ראשית צמיחת גאולתנו” ונופל מדבריו משהו ארצה “זה אומר שהקדוש ברוך הוא לא קיים”. הוא מציג זאת כאמירה שמוכנה להציב מסקנות על השולחן, אך גם כעדות ליחס כיתתי שבו הרב קוק או הרב טאו “לא יכול לטעות”, והוא טוען שמותר להעריך אדם גדול ובו בזמן לקבל את האפשרות שטעה.
סגירות, בועה, והנדסת סדרי לימוד וכניסה “אל הקודש”
הדובר מתאר סגירות לרעיונות אחרים ורגישות לחשיפה לטקסטים, ומספר על תגובת הרב יהודה ברזילי לספרו “שתי הגלות” בשאלה “ספר קודש, ספר חול”, דבר שהוא מוצא מפתיע ביחס לתפיסות המיוחסות לרב קוק על איסוף ניצוצות מכל מקום. הוא מתאר מנגנון של התאמת אמירות הרב קוק למדיניות הרב טאו באמצעות תירוצים כמו “מיועד לצדיקים”, “לתקופות אחרות”, או “רק אחרי שגומרים את הישיבה”, ומוסיף שגם ללימוד כתבי הרב קוק יש “כללים” בהר המור המדורגים לפי שנים. הוא טוען שהזהירות הזאת משמשת ליצירת תחושת טקסיות וכניסה למשהו “גדול מהחיים”, תוך תלות בתיווך של רבנים מסוימים כמי שמתווכים את “תורתו של מרן הרב קוק”.
תלמידי הרב קוק ושלושה בתי מדרש
הדובר מביא חלוקה ששמע שלרב קוק היו שלושה תלמידים מרכזיים: הרב הנזיר, הרב חרל״פ והרב צבי יהודה, וכל אחד העמיד בית מדרש אחר. הוא מזהה את בית המדרש של הרב צבי יהודה עם מרכז הרב ובהמשך הר המור, את בית המדרש של הרב חרל״פ עם העולם החרדי במובנים מסוימים, ואת בית המדרש של הרב הנזיר עם האקדמיה ומחשבת ישראל. הוא טוען שתלמידי הרב צבי יהודה והרב טאו אינם מכירים בבתי מדרש אחרים כתלמידים לגיטימיים של הרב קוק, ובשיח שלהם “כל תלמידי הרב קוק יושבים בהר המור”.
מערכת סגורה שמסבירה הכל ותירוצים מתרבים
הדובר מתאר תפיסה שבה “הכול נמצא” בתוך המערכת, והרבנים “יודעים להסביר כל דבר שקורה במציאות” כך שאין צורך להיזקק לשום דבר אחר, בעוד כל אמירה חיצונית נתפסת כ*סיטרא אחרא* או כחזרה על דברי “הרעבעס שלנו”. הוא מתאר את כתבי הרב טאו כמשנה סדורה שמסבירה “כל דבר שזז”, ואת התופעה שבה ככל שהמציאות מתרחקת מהתחזיות מופיעים עוד ועוד תירוצים, עד חוברות שמסבירות למה קודמותיהן טעו לכאורה. הוא מביא דוגמה חווייתית מירוחם שבה אנשים “קונים עליות” באמצעות התחייבות ללמוד *אמונת עתינו* ומציג זאת כתחושה שהמערכת ממלאת את המקום של “תורה” אצלם.
רגש נחיתות, עוצמות לימוד, ואמביוולנטיות כלפי הסמכות
הדובר מתאר סתירה שבה יש הסתייגות מדרכו של הרב טאו לצד “רגש נחיתות מאוד עמוק” כלפיו וכלפי העולם החרדי, ומדגיש שבחלקו הרגש מוצדק בשל עוצמות לימודיות, מסירות נפש ורמת תלמידי חכמים גבוהה בקרב בוגרי הר המור. הוא טוען שהמשקל החברתי של בוגרי הר המור בקרב תלמידי חכמים בני שלושים–ארבעים גבוה מן הפרופורציה שלהם באוכלוסייה, ושאי אפשר לקחת מהם את מה שיש בהם. הוא אומר שהעוצמות הללו יוצרות פיצול ביחס לדמות הסמכות, כך שגם מי שאינו מזדהה עם אמירותיו רואה בו סמכות בסגנון “נשיא דורנו” בשפת חב״ד.
שפה אזוטרית, מילון מונחים פרטי, ושיח קולקטיבי
הדובר טוען שהדברים מתוארים בשפה אזוטרית ששייכת רק להם, עם ז׳רגון רוחני שנבנה מביטויי הרב קוק והפך ל״שפה מיוחדת״ שמציירת את המציאות ב״מערכת צבעים״ משלה. הוא מביא את דברי יהודה יפרח על הרב קלנר שיש לו “מילון מונחים פרטי” ושהוא “ממציא מונחים משלו”, ומציג זאת כאינדיקציה לשפה סגורה שמחייבת תיווך. הוא טוען שהשפה אצלם היא קולקטיבית בסגנון “אנחנו מאמינים” ו“מקובלנו”, ושאין מקום ל“אני חושב”, מפני שהשאלה אינה דעה אלא מסירה סמכותית.
דמוניזציה של גורמים חיצוניים ועיוות פרופורציות
הדובר מתאר מצב שבו הסגירות מובילה להצגת עובדות באופן מעוות ולא מאוזן, ומביא כדוגמה “אובססיה” סביב “הקרן החדשה” ככוח שמוסבר דרכו כמעט כל אירוע ציבורי. הוא טוען שההתנגדות להחלטות מתפרשת לעיתים כנגזרת של שיוך מטפיזי של הכוח המחולל ולא של ביקורת עניינית על הפעולה עצמה, והוא קושר זאת לדפוס בציונות הדתית של דיון באירועים דרך כוחות מטאפיזיים ולא דרך המעשים עצמם.
“אמונה” כתחליף למחשבת ישראל וכמנגנון תרגום
הדובר אומר שאצלם לא לומדים מחשבת ישראל, פילוסופיה יהודית או “השקפה” אלא “אמונה”, ומשמעות “אמונה” היא תרגום כל ההוגים והמציאות לשפה של הר המור. הוא טוען שכשלומדים רמב״ם או כוזרי זה נעשה “בתיווך של הרב קלנר” כך שהרמב״ם “אומר את כל הדברים של הרב קוק בשפה שלו”, ושמחלוקות בין הוגים מטושטשות לתוך תבנית אחת שבה יש “גוון של הרמב״ם” ו“גוון של הכוזרי” בתוך אותו עולם מושגים. הוא מציג זאת כהיפוך גמור לשיטת האקדמיה במחשבת ישראל שמבקשת ללמוד כל הוגה “מתוך עצמו” ולהבליט מחלוקות, ומציב את “לימוד האמונה” כאנטיתזה שמייצרת הרמוניזציה ושושלת מסירה שבה “משה קיבל תורה מסיני ומסרה לרב קוק” עם תרגומי ביניים.
גדול הדור באמונה והעדפת כריזמה על פני למדנות קלאסית
הדובר מציג תפיסה שבה הרב טאו אינו מוכר בהכרח כגדול בהלכה במובן הקלאסי, אך מוגדר “גדול הדור באמונה”, והכריזמה היא מוקד ההובלה. הוא טוען שמתפתחות אחר כך אגדות שמציירות את הדמות גם כגדול בהלכה, אך סדר העדיפויות מתחיל בסמכות רוחנית ובהילה שמונעת התמודדות ביקורתית.
תיוגי שייכות במקום דיון ענייני ומאבקי “מי תלמיד של מי”
הדובר מביא את הסיפור על ביקורת כלפי הרב שרלו בטענה שאינו “תלמיד” לגיטימי או שלא “שימש תלמידי חכמים אמיתיים”, ומציג זאת כתחליף לדיון בטיעונים עצמם. הוא טוען שהטענה הזו נועדה לנטרל שיח עם מי שאינו “בר הכי” ולהוציא אותו מחוץ למעגל הלגיטימי, מפני שלא למד “אמונה” אלא “מחשבת ישראל”. הוא מוסיף דוגמה רטורית של שימוש במונח “הרב זצ״ל” ללא ציון שם בפורום חיצוני כדי לשדר שייכות לקבוצה סגורה שבה “מי שלא מבין אין מה להסביר לו”, ומציג זאת ככלי תעמולתי ולא כשיח פנימי טבעי.
צנזורה על כתבי הרב קוק והרב הנזיר
הדובר טוען שאנשי הר המור הם “גדולי המצנזרים” של כתבי הרב קוק, ושיש מאבקי עולם סביב הוצאת טקסטים שלא עברו צנזורה, כולל השוואות בין גרסאות מצונזרות לכתבי יד שדלפו. הוא מתאר קטעים “מחתרתיים” שנוגעים לנצרות ולרעיונות אחרים, וטוען שהצנזורה נובעת מהנחת יסוד שכל מה שנכתב בידי הרב קוק מחייב ולכן אי אפשר פשוט לומר “אני לא מסכים”. הוא מוסיף שגם סביב *שמונה קבצים* היו מאבקים, ומרחיב על מגבלות גישה לכתבי הרב הנזיר במכונים ועל כך שלא “כל אחד יכול לגשת”.
רצינות תהומית, דחיית שכל ישר, ומבט “מעמיק”
הדובר מתאר תרבות שבה כל דבר מקבל משמעות קוסמית ורצינות קיצונית, עם בדיקה מתמדת של התאמה אידאולוגית ותחושה שאין מקום לפרוזאיות. הוא טוען ש“שכל ישר” נתפס כמילה גסה וכיצר הרע, ושיש צורך תמידי ב“מבט מעמיק” שרק מעטים מוסמכים לו, בעוד פירוש פשוט של המציאות נחשב שטחי ושגוי. הוא מציג זאת כמנגנון שמתרגם את המציאות לא אל השכל הישר אלא אל “השכל העקום” של המערכת.
היררכיה “צבאית”, שליחים החוצה, ומגלומניה של “הצלת העולם”
הדובר מתאר מבנה היררכי שבו מנהיגי הקבוצה מבינים את “כוחות האופל”, מלמדים את המעגל הפנימי, ואלה שיושבים שנים בלימוד יוצאים אחר כך כמסבירים לציבור דרך מדרג של ישיבות, הסדר, מכינות ומחנכים בישיבות תיכוניות. הוא מציג בדיחה על “אליזה הזרוע הצבאית של הר המור” כמשקפת אמת על חלוקת תפקידים, ומספר על מקרה שבו הרב חננאל אתרוג “חטף על הראש” לאחר שיצא נגד דבר מהרב טאו ונאלץ להתנצל כדי לא להיות מוחרם. הוא מתאר כנסים שבהם רבנים מוסמכים מסבירים “מה משמעות האירועים לדורנו” במונחים מגלומניים, וטוען שיש תפיסה שהם “סדר הצלת העולם” כי הם היחידים שלומדים “תורה גואלת”, בעוד אחרים בחוץ נתפסים כ“חמורו של משיח”.
יחס לחוץ: אקדמיה, מדעי הרוח, וישיבות אחרות
הדובר מתאר פסילה קטגורית של לימודי אוניברסיטה במדעי הרוח, תלמוד ותנ״ך, תוך התרה יחסית של פיזיקה ומתמטיקה למי “שלא מצליח ללמוד תורה”, ומציג זאת כהיפוך למה שהוא מייחס לרב קוק שרצה להכניס “הכול” עם ביקורת ולא עם פסילה גורפת. הוא טוען שהפסילה נובעת מכך שהחוץ מציע אלטרנטיבה ולא “מכיר את מקומו”, ולכן גם ישיבות שאינן תלויות בהר המור נתפסות כלא לגיטימיות. הוא מתאר יחס אמביוולנטי לעולם החרדי הליטאי כ“טועים בהשקפה” אך גם כיורשי וולוז׳ין וכמקור לרגש נחיתות, ומוסיף שמרכז הרב נתפסת אצלם כ“ישיבה חרדית”, בעוד שלדעתו יש במרכז הערכה והתבטלות מסוימת כלפי הר המור במינונים אחרים.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שהתופעות האלה הן שזה אותו נושא? כן, לא, זה המשך של אותו נושא, שבהתחלה לא חשבתי על זה, אבל אחרי זה ראיתי שזה בעצם מתקשר, כי מה שאנחנו קוראים בהקשר היהודי, דתי, תורני, לא יודע איך לקרוא לזה, תופעה משיחית, בהקשר הכללי יותר קשור למה שקוראים תופעה כתתית, זאת אומרת כת, כן, כתות. ואז אמרתי שיש חלקים מסוימים, כן, הר המור ובנותיה, שיש להם כל מיני מאפיינים שמזכירים.
[Speaker C] היה שבוע יוצא הר המור. נו זה שיצא לא יוגדר.
[הרב מיכאל אברהם] היה שבוע מעניין.
[Speaker C] קלנר, אתה לא קראת השבוע? וואו איזה אדירה, מה שהוא אמר על נשים. אוי, אתה חייב להיכנס, תיכנס לאינטרנט, אתה חייב לשמוע אותו, חייב לקרוא מה הוא אמר. אשתך לא סיפרה לך?
[Speaker D] לא, אבל זה ר"מ מעלי.
[Speaker C] כן, לא, אבל הוא זה, הוא הר המור, הוא חסיד גדול של כן, כן, קלנר. הוא בעלי עכשיו, ר"מ בעלי, כן.
[Speaker E] כאילו החרד"לים מסתייגים.
[Speaker C] תשמע, אני שמעתי את זה, אני אומר לך. מה הוא אמר?
[Speaker E] אמר בצורה רגועה ככה, בצורה לא מה
[Speaker C] שזה
[Speaker D] בגדול.
[Speaker E] לא
[Speaker C] לא, הוא אומר את זה, הוא לא התעצבן, הוא אמר את זה בקור רוח.
[Speaker D] הוא כולו מלא בזה.
[Speaker C] לא אני לא ראיתי את הוידאו, לא ראיתי את הכל, אני קראתי את הסטנוגרמה.
[Speaker B] אז הבנות סרגו לו כיפות, אמרו לו איך אתה אומר שזה בנות יסרגו כיפות? אמרתי זה מה שהם טובות, מה להבין הם לא מבינים?
[Speaker C] לא, הוא אמר בת שלא סורגת כיפה אני לא מקבל אותה, בת שלא סורגת בשיעור אני לא מקבל אותה.
[Speaker B] אבל להבין אין סיכוי, היא לא מבינה ברוחניות, היא לא מבינה בזה.
[Speaker C] נשים לא יכולות, אין להם אמר דברים שזה יותר גרוע. שאתם לא יכולות, אין לכם את המסוגלות הזאת. לא, אין, מטבע בריאתן, אין להם גם אינטואיציה.
[Speaker E] תקרא את זה, תשמע את זה, תקרא את זה,
[Speaker C] זה פשוט לא ייאמן.
[הרב מיכאל אברהם] האמת שהוא טיפוס די, אני לא מכיר אותו אישית, פעם נפגשנו אבל לא, הוא טיפוס מורכב, זאת אומרת אני יודע מכל מיני אנשים שאני נותן להם קרדיט, הוא איש נבון, זאת אומרת הוא איש נבון ויש לו השכלה רחבה.
[Speaker C] איזה חכם הוא עטף את זה, אמרו שזרקו אותו מהישיבה, זה חבל.
[הרב מיכאל אברהם] ומצד שני יש לו הרבה פעמים יציאות קיצוניות מאוד כאלה, זאת אומרת מין משהו כזה לחלוטין לא קשור, זאת אומרת מין איזה תופעה לא ברורה. אלי לא יורדת מהכותרות.
[Speaker E] זה לא היה בישיבה, זה היה מחוץ לישיבה.
[Speaker B] לא משנה, הוא השוס שם, הוא הרציני שם בעלי. טוב, טוב.
[הרב מיכאל אברהם] הוא לימד גם בירוחם. סדן, כן הוא לימד גם אצלנו כשהייתי בירוחם.
[Speaker B] אלי סדן מבחינת ניהול הוא הרציני, אבל מבחינת
[Speaker C] הרוחניות הוא הרציני.
[Speaker B] הוא הרוחני?
[Speaker C] כן. טוב אז הנכדים שלי לא יהיו בעלי. שישאלו אותך, אז הם ישאלו, אם לא ישאלו אותי אז אני אגיד להם בלי שישאלו.
[הרב מיכאל אברהם] טוב בכל אופן, אז הטענה מה שאני בעצם טענתי זה שיש איזה שהן תופעות כתתיות ואני ככה מתבטא בזהירות יחסית, תופעות שמאפיינות כתות. לא יודע עוד פעם אם זה עובר את הסף ואת איזה רף צריך לעבור כדי להיחשב ממש כת, אנשים נורא התקוממו על הפוסט הזה שכתבתי, אנשים חזרו אליי אחרי זה מזועזעים, אפילו חברים שלי בחט"ב. איזה פוסט? מה להר המור ולחב"ד, כן, וגם חברים שלי מהכולל בבר אילן באו אליי ככה מזועזעים. אבל האמת שבעיניי זה תיאור לגמרי עובדתי של העניין, סך הכל ריכזתי אלמנטים ואני אפילו לא מספיק מכיר, יש כאלה שאמרו לי שאתה פשוט לא מספיק מכיר, אם היית מכיר יש לנו עוד הרבה חומר. לא, רבנים, זאת אומרת אנשים שמבפנים. כן, בדיוק. אז אני באמת, אני לא מספיק מכיר את החבר'ה האלה והם גם לא מספיק מעניינים אותי כדי שאני אעשה עליהם מחקר. אבל יש פה אוסף מאפיינים שהוא לא יודע, הוא נראה לי בעייתי. אז על הכמה ראשונים דיברתי בפעם הקודמת, דיברתי על המנהיג הפרסונלי, הרב טאו, שעל זה דיברנו קצת על תנועות משיחיות שבדרך כלל יש שם מנהיג, או שאני לא יודע אם זה חייב להיות אבל בדרך כלל יש שם איזה שהוא מנהיג שאי אפשר לערער עליו ויש לו איזושהי הבנה קוסמית מופלגת כזאת שאין לנו השגות באיך שהוא תופס, מן איזה שהם אמירות שמפקיעות אותו מביקורת. זאת אומרת אתה לא יכול להתמודד עם מה שהוא אומר כי מה שהוא אומר זה ישר מגילוי אליהו. עכשיו הם לא אומרים גילוי אליהו, לא משנה, אבל איזשהו סוג של הבנה או כריזמה רוחנית שאתה לא, זה לא חוקי להתמודד איתה. זאת אומרת אתה לא יכול כאחד מאנשי הכת, כן, אחד מאנשי הקבוצה, להגיד רגע, מי אמר, אני לא חושב כמוהו, או לא נראה לי, נראה לי שפה הוא טעה. נדמה לי שזה זה לא משהו שאפשר להגיד שם. נדמה לי, עוד פעם אני אומר בזהירות כי אני לא מספיק מכיר את הקבוצה הזאת, אבל אני מכיר קצת. דיברתי על זה שלמה אצל לנין הרי מצאו את כל הפיזיקה המודרנית והכל בעצם טמון באידיאולוגיה וכל הדברים. זאת אומרת יש הדברים האלה שבעצם הבנאדם שמבין הכל, בין מה שהוא למד ובין מה שהוא לא למד, הוא מבין הכל. זאת אומרת וכל מיני אגדות כמובן על זה שהוא מבין בכל התחומים ויודע הכל.
[Speaker C] לא הכה אותו על הראש כשהוא נולד.
[הרב מיכאל אברהם] אבל זה כן. דבר שני שזה קשור לעניין, המאפיינים כמובן קשורים גם אחד לשני, הרבה מהם. הפונדמנטליזם הזה שאומר שאי אפשר לבדוק את העקרונות. זאת אומרת העקרונות לא עומדים למבחן ביקורתי, העקרונות הבסיסיים. הזכרתי את הרב קלנר אפרופו, שהוא אמר שאם מדינת ישראל תיחרב אז הוא מוריד את הכיפה. זאת אומרת זה לא יכול להיות. זאת אומרת אם מרן הרב אמר זצ"ל, כן, הרב קוק, לא משנה מי שלא יהיה, הרב טאו, אמר שייבדל לחיים, אמר שמדינת ישראל זה ראשית צמיחת גאולתנו, אם ייפול מדבריו משהו ארצה זה אומר שהקדוש ברוך הוא לא קיים. זאת אומרת יש פה איזה שהיא אמירה שמצד אחד היא ישרה או לפחות מוכן לשים על השולחן את המסקנות בניגוד להרבה אחרים. אבל מצד שני זה אומר שיש פה איזה שהוא סוג של התייחסות כיתתית, התייחסות פונדמנטליסטית. אז מה הרב טאו לא יכול לטעות? או הרב קוק אפילו? לא יכול לטעות? זאת אומרת בסדר, היה יהודי נבון, חכם, צדיק, ראוי להערכה רבה, הבנתו במציאות לדעתי תלויה ועומדת, גם של הרב קוק וגם של הרב טאו. אבל בסדר, אפשר להתווכח, אתה חושב שהוא הבין את המציאות, לא יכול להיות שהוא טעה? מה, הוא לא בנאדם? יש פה משהו שהוא בעייתי. סגירות, דיברתי על זה, על הפתיחות לרעיונות אחרים, על זה שאתה קורא דברים. כן, אז הזכרתי שהוא לימד אצלנו בישיבה, הרב קלנר בירוחם. היה איתו עוד אחד שבינתיים נפטר, היה הרב ברזילי, יהודה ברזילי, נפטר צעיר, הייתה טרגדיה. שניהם היו לימדו במצפה רמון, ישיבת הסדר של הקו כאילו מה שנקרא. והם בדרך כזה בירוחם אז הם גם נתנו שיעורים אצלנו. וכשיצא הספר שלי שתי הגלות, אז הרב ברזילי דיבר עם החבר'ה בישיבה, אמר מה זה הספר הזה, הם סיפרו לי אחר כך. אמר מה זה הספר הזה, ספר קודש, ספר חול, מה איזה מין כזה דבר. עכשיו כשזה בא ממישהו שמגדיר את עצמו כתלמיד מובהק של הרב קוק זה בכלל מפתיע. שהרב קוק היה זה שאמר שבכל מקום אפשר לאסוף את הניצוצות ובכל דבר יש אמת ובכל צריך לשמוע וללמוד הכל. תוכנית הלימודים שלו בישיבה שהוא חשב עליה, שהוא חלם עליה, הייתה הרבה יותר רחבה מאשר ישיבה הסטנדרטית. והיום הם עושים פיצולים על זה שלא הקימו שמה מכון להוראה. עכשיו אני עוד פעם, יש בזה היגיון מסוים, אני לא שולל את זה דרך אגב, את ההבחנה הזאת. אבל כשזה בא מהם זה מוזר, כי גם על זה אני אסביר בהמשך, אני אדבר על זה בהמשך. יש תמיד את הדרך איך להתאים את האמירות של מרן הרב זצ"ל שאף פעם לא טעה לדרך של מרן הרב הנוכחי שליט"א, כן שאף פעם לא טועה. ולכן המדיניות שלו תמיד מתאימה למה שההוא אמר. אה, זה לא מתאים? יש לנו תירוצים. אז זה מיועד לצדיקים, זה מיועד לתקופות אחרות, זה מיועד לכאלה שכבר גמרו את הישיבה רק אחר כך. יש כל מיני הסברים, צריך להיכנס ככה לאט לאט אל הקודש, זה אקדמיה, להיכנס לאט לאט ולא בבת אחת ולא כשאתה צעיר. אפילו את כתבי הרב קוק אגב, יש כללים איך לומדים בהר המור. זאת אומרת בשנה א' אתה לא לומד אורות הקודש, אתה לומד רק, לא זוכר מה, משהו, אורות התחייה, אני לא יודע איזה אחד האורות, לא יודע איזה. ובשנה ב', שנה ג', זאת אומרת אסור קודם, אתה לא יכול כי זה דברים ש… עכשיו אני עוד פעם עם כל הכבוד, בסדר, אתה יכול ללמוד את זה, אין שם שום דבר שהוא לא ואם יסבירו לך אז אתה תבין, זאת אומרת זה לא. ואם אתה תשב בחבורה אז אתה גם תבין. מה, ילד בשיעור א' לא יכול להבין את זה? איזה סודות יש שם? אתה יכול להגיד שזה דברים מעניינים, דברים חכמים, דברים עמוקים. אבל מה הזהירות הזאת שבשנה א' לא תלמד את זה אלא רק את זה? בעיניי זה לא קשור לזהירות בכלל. זה חלק מהניסיון לייצר אווירה שאתה נכנס למשהו שהוא גדול מהחיים. זה מין טקטיקה כזאת, אז צריך להתוות לך. תראה, בשנה א' אסור, בשנה ב' את זה מותר, בשנה ג' את זה מותר, וכשתגיע לשנה ה', ו', ז', לא יודע איזה, אז אתה יכול להרוס אל הקודש, כן, אז אתה יכול להיכנס לכתבים העמוקים באמת. אני לא חושב שיש שם עמוקים באמת ולא עמוקים באמת. יש דברים יפים, הרב קוק היה יהודי ענק, זאת אומרת אני לא בא להקטין בגדולתו של הרב קוק. אני רק אומר שלא צריך לעשות מזה לא יודע מה, דברים מיסטיים כאלה ובלתי נגישים וכולי. להפך, תפתחו את העניינים, תלמדו, לא יבינו, ישאלו עוד פעם, תסביר להם, אז הם כן יבינו. מה הם טיפשים? יש בשנה א', מה הבעיה? אין שם איזה דברים שהם לא אי אפשר להסביר אותם לחבר'ה בני שמונה עשרה, תשע עשרה.
[Speaker B] היה פה פעם גבי שהיה רב בשנה א' בישיבת הר ברכה שאמר לי שזה לא במקרה שלא נכתבה אוטוביוגרפיה על הרב קוק כי אין ספר שיכול להכיל. מאז נכתבו כבר איזה שלוש-ארבע.
[הרב מיכאל אברהם] חמש, שש, לא, כי הם לא מצליחים להכיל אותו אז כל אחד כותב ספר. לא, תשמעו, האמת שבאמת הוא היה יהודי ענק. זאת אומרת, זה לא אני לא מתלמידיו, אני לא מרגיש מחובר אליו, אני לא לא מיי קאפ אוף טי בהרבה מאוד מובנים. בהרבה מובנים אחרים כן. זאת אומרת, עוד פעם, הוא היה יהודי ענק ללא שום ספק. זאת אומרת כל מי שפוגש אותו מכל כיוון שלא יהיה, בין מהכיוון החרדי עם הרבי מגור שהיה בביקור של המשלחת מאירופה של אגודת ישראל, ובין לא יודע ישעיהו ליבוביץ' אפילו וכל מי שפגש אותו יצא נפעפע מול האישיות הזאת. אז כנראה אישיות בלתי רגילה, אני לא רחוק מלחפור בזה. זה ברור. אבל בסדר, אבל הוא היה בן אדם בשר ודם שיכול היה גם לטעות וגם אמר שטויות כנראה מדי פעם וגם עשה שטויות מדי פעם, וזה בסדר ואפשר לבקר אותו ואפשר ללמוד אותו גם בגיל שמונה עשרה וגם בגיל חמש עשרה. תסביר קצת. תראה, אתה יכול לא להמליץ, אתה יכול להגיד תראה יש סדר למשנה. בסדר, יש המלצות איך כדאי לעשות את זה יותר טוב פחות טוב, דידקטיקה. דידקטיקה זה בסדר. אבל שם התחושה היא שזה כניסה אל הקודש, זאת אומרת זה פעם בשנה ביום כיפור. זאת אומרת אתה לא יכול, זה דברים שהם לא בהשגתו של בן תמותה. רק דרך תיווך של הרב קלנר והרב לא יודע כל החבר'ה האלה התלמידים המובהקים שהם מתווכים את תורתו של מרן הרב קוק. עכשיו זה אמר לי פעם מישהו שלרב קוק היו שלושה תלמידים. היה הרב
[Speaker E] לא,
[הרב מיכאל אברהם] הרב הנזיר, הרב חרל"פ והבן שלו הרב צבי יהודה. וכל אחד מהם, כל אחד מהם בעצם העמיד איזשהו סוג של בית מדרש אחר. הרב צבי יהודה זה מרכז לימים הר המור, זאת אומרת כן, שזה הרב חרל"פ זה חרדים. חרדים של פעם שפעם לא הייתה אבחנה כזאת. הרב קוק גם היה חרדי בהגדרה איך שהגדיר את עצמו. זאת אומרת זה נקרא חרדים, הם קראו לעצמם גם החרדים. זה לא היה מובחן כמו כמו היום, רק היו החרדים שהיו עם הרב קוק והיו החרדים שהיו נגד הרב קוק עם הרב זוננפלד וכולי. אז זה הרב חרל"פ שהיה רב חרדי ואני חושב שגם משפחתו חלק לפחות, אבל ודאי תלמידיו הם חלק מהעולם החרדי היום. אגב הרב עמיטל הוא תלמיד של הרב חרל"פ. והרב הנזיר שבעצם זה אקדמיה. זאת אומרת מי שלומד אותו כי הוא יש לו כל מיני מובאות לספרות פילוסופית וכל מיני דברים מהסוג הזה, הוא עוסק בדברים
[Speaker B] לא, סליחה, החתן שלו הרב גורן.
[הרב מיכאל אברהם] מה? כן, כן, לא אני אומר הבית מדרש שהוא העמיד. לרב גורן אין תלמידים. זאת אומרת הרב גורן לא העמיד בית מדרש שזה אלה תלמידי הרב גורן. מי שלומד את הרב הנזיר, מי שעוסק בדברים האלה זה בדרך כלל באקדמיה. זאת אומרת דב שוורץ, דב שוורץ עוסק בזה לא מעט. וגם אני נחשב כזה חצי אקדמי, לא משנה, גם אני עסקתי בזה קצת. דב אלבוים?
[Speaker F] אולי גם, אני לא יודע, יכול להיות שכן.
[הרב מיכאל אברהם] הגרי"ד? יכול להיות שכן, אבל אני לא יודע אם על המפה הזאת הוא תופס איזה נישה רביעית. זאת אומרת אני לא בטוח. יכול להיות, אני לא מספיק מכיר. פעם מישהו אמר לי את זה פשוט, זה לא שלי. הוא אמר לי שבאמת רואים שזה שלושה.
[Speaker E] שמעתי את זה מהרב עמיטל החלוקה הזאת.
[הרב מיכאל אברהם] אה, אז אולי אפילו הוא אמר את זה בשם, נדמה לי שהרב שרלו אמר לי פעם אני חושב. כי הרב שרלו טען שהרב עמיטל, אני חושב שפעם דיברתי איתו אז הוא אמר לי את זה אני חושב. שהרב עמיטל בעצם הוא תלמיד של הרב חרל"פ. אז כולם אומרים הוא לא תלמיד של הרב קוק, הוא משהו אחר. כי הוא קשור כמובן לרב ליכטנשטיין שזה הרב סולובייצ'יק, זה ערבוב מין בשאינו מינו מבחינתם. אז הוא אמר מה פתאום, הוא תלמיד של הרב קוק בדיוק כמוכם רק לא דרך הרב צבי יהודה אלא דרך הרב חרל"פ שלימד גוון אחר. והרב עמיטל לקח את זה למקום אחר. אוקיי, יש בעצם שלושה. עכשיו הנקודה היא שתלמידי הרב צבי יהודה, זאת אומרת הרב טאו וכולי, לא מכירים בזה. הרב חרל"פ בסדר, הוא היה שמה ובסדר, כמובן אף אחד לא יפקפק בו, הוא היה תלמיד קרוב של הרב קוק, חבר תלמיד של הרב קוק וזה, אבל הם לא מכירים בבית מדרש אחר כמשהו כתלמידים לגיטימיים של הרב קוק. אין דבר כזה. זאת אומרת כל תלמידי הרב קוק יושבים בהר המור. זאת אומרת זה מבחינת השיח המקובל שם. אין משהו אחר. זאת אומרת הם לא מכירים בקיומם של דברים אחרים. זה איזשהו סוג של בניית בועה, ועל זה גם דיברתי על הבועה הזאת שמצד אחד הם מנסים להראות שאין שום דבר מחוצה להם ומצד שני הכול נמצא. הרעבעס שלנו יודעים להסביר כל דבר שקורה במציאות, לא צריך להיזקק לשום דבר אחר. כל מה שמישהו אחר אומר זה או מסיטרא אחרא או שהוא רק חוזר על מה שאומרים הרעבעס שלנו. זאת אומרת, אין צורך להיזקק לשום דבר אחר. החיבורים של הרב טאו מכילים הסברים לכל דבר שזז במציאות. זאת אומרת, הכל זה משנה אחת סדורה, הוא מסביר הכל, איך בדיוק קורה ומה פשר התהליכים, ושזה בסדר ברמה העקרונית. מותר להציע תאוריות אוף אבריטינג, כן, כמה מטובי הפיזיקאים חיפשו כאלה דברים. אבל התחושה היא שהם מצאו, הם לא חיפשו. זאת אומרת, זה לא שהוא מחפש, הוא מוסר להם מה ההסבר לכל תופעה ואיפה היא ממוקמת על המפה. וככל שזה מתרחק יותר מההסבר שאמור היה להיות, אז יש עוד ועוד תירוצים. אז יוצא להם אמונת עתינו תק"יח שמסביר למה באמונת עתינו תקי"א בעצם נראה שזה לא תהיה התנתקות, אבל הייתה. אה, זה ברור, כי זה בעצם הסבר, לא משנה, כל מיני דברים מן הסוג הזה. אני עוד פעם, לא מספיק מכיר את הספרים האלה, לכן אני לפעמים מרגיש קצת לא נוח לדבר עליהם. הייתי פעם בירוחם גם כן, כשלימדתי בירוחם, אז היה שם איזה שבת זכור, עשו שם עליות וכל אחד קנה עליה בדפי גמרא או בלא משנה בהתחייבויות מה הוא ילמד בשנה הקרובה עד השבת זכור הבאה. התחילו שם זה לאמונת עתינו א' והוא לאמונת עתינו ג'. אמרתי להם תגידו, מישהו רוצה גם ללמוד תורה פה? נורא נעלבו שם החבר'ה. זאת אומרת, כל מיני… התחושה היא שיש איזשהו סוג של, ועל זה דיברתי פעם אני חושב, שבירוחם זה? מה? כן, בירוחם, בירוחם, בוודאי, כן. וזה אני מניח שעד היום ככה דרך אגב, ובמיקומים נוספים שהיו מפתיעים מבחינתך אני חושב. כי יש איזשהו סוג של, וזה תמיד הפליא אותי, אני ככה תמיד הסתכלתי על זה בצורה מאוד מוזרה. זאת אומרת, שמצד אחד הם מסתייגים מדרכו של הרב טאו, מהתבטאויות שלו, לא משנה מהתייחסויות שונות שלו. אפשר, הרב לובוצקי הוא דמות מאוד ממלכתית, מאוד זה, אבל ממלכתי לא במובן של נגד היציאות של הרב טאו, הוא ממלכתי כאילו אבל מאוד קונצנזואלי.
[Speaker E] במלעיל או במלרע?
[הרב מיכאל אברהם] אה, כן. זה עוד אחת מהסתירות שיש עליהן אלפי תירוצים, כן? איך זה מסתדר עם הממלכתיות, היציאה נגד הממלכתיות? במקום שהממלכתיות פוגעת בממלכתיות אז זה משהו אחר, ואז זה לא הממלכתיות. הממלכתיות זה כשהם אומרים מה שאני אומר. זאת אומרת, יש תמיד כל מיני סוגי הסברים כאלה. אז הנקודה היא שיחד עם ההסתייגות הזאת יש איזשהו סוג של רגש נחיתות מאוד עמוק. בהרבה מקומות, אגב בחלקו מוצדק, אני חייב לומר. זאת אומרת, יש בהר המור עוצמות שאין בשום מקום אחר אני חושב, עוצמות לימודיות. אני לא מדבר עכשיו על העוצמות של…
[Speaker C] כמו רגש נחיתות מול העולם החרדי?
[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון, בדיוק אותו דבר. יש שם עוצמות בלתי רגילות, חבר'ה שמוסרים את נפשם על הלימוד לאורך הרבה שנים. זאת אומרת, מה שלא קיים בהרבה מהישיבות האחרות. פה תמיד מחפשים לעשות כבר משהו וזהו, שם נשארים לשבת כל הזמן וללמוד לאורך שנים. ומטבע הדברים באמת נגיד השכבה של תלמידי חכמים בני שלושים ארבעים שכבר עברו כמה שנים בישיבה, אז המשקל של בוגרי הר המור הוא יותר מאשר משקלם הכללי באוכלוסייה. וגם הרמות שאליהן הם מגיעים הרבה פעמים בממוצע, עוד פעם תמיד יש כל מיני מקומות, אבל בגדול זה ראוי להערכה. אלו אנשים שמוסרים את נפשם, אנשים שאי אפשר לקחת להם את מה שיש בהם. וזה יוצר איזשהו סוג של רגש נחיתות שברור שכל מה שהרב טאו אומר זקוק להתייחסות. זאת אומרת, וגם אם הוא בעצם המנהיג שלנו, אז נכון אנחנו לא מסכימים, אבל זה בעצם מה… תגידו מה, אז הוא אמר, אז מה? האט געזאגט כאילו. אילו סערות היו בישיבה כשהוא אמר משהו לא יודע על הרפורמים ועל הזה, לא משנה כל פעם הייתה לו יציאה אחרת. אמרתי להם אוקיי, אז היה איזה יהודי בירושלים שאמר משהו, מה כולם סוערים? כולם סוערים כי מבחינתם הוא באמת המנהיג או אחד המנהיגים שלהם. סמכות, סמכות. כן, משהו סוג של סמכות מבחינתם. אז אנשים קרועים קצת. מצד אחד הם לא מזדהים עם כל מה שהוא אומר, אבל מצד שני ברור להם שהוא נשיא דורנו, כן, בשפה של חב"ד, מין כזה התייחסות מן הסוג הזה. יש פה איזושהי אמביוולנטיות שנובעת, ועל זה דיברתי גם פעם קודמת, שנובעת מעובדות שהן נכונות. זאת אומרת יש שם עוצמות, יש שם מסירות, יש שם חבר'ה ברמה תורנית יחסית גבוהה. ישיבות אחרות מעמידות סטנדרט אחר, אז הם לא מנסות להתחרות בסטנדרטים האלה. אבל כן, אבל בסטנדרטים האלה הם בהחלט יש להם בולטות ויש להם, אי אפשר לקחת את מה שיש להם, ולכן זה יוצר איזשהו סוג של תחושה חצויה, מין פיצול אישיות כזה, זאת אומרת איך להתייחס לתופעה הזאת. עכשיו אולי עוד כמה מאפיינים נוספים שעליהם עוד לא דיברתי. דיברתי על התירוצים, כל פעם שמוצאים משהו שלא מתאים אז יש הסברים וכל מיני, כן, הזכרתי את הספר הקומוניסטי על לנין שכן, שכל הפיזיקה נמצאה אצל לנין וכל העניינים האלה. העקרונות הם ממקור מיסטי עליון, לא חייב להיות גילוי אליהו, הם לא אומרים שיש שמה גילוי אליהו להרב טאו, אבל איזשהו סוג של כריזמה רוחנית שהוא יש לו איזשהו קשר מיוחד שמה, הוא מבין דברים מכבשונו של עולם שאחרים לא מבינים, והדברים לא צריכים לעמוד במבחן של השכל הישר, במבחן של החשיבה הביקורתית. זה כל הרעיון. אם הם היו עומדים במבחן הזה אז לא היה צריך את הכריזמה הרוחנית. זאת אומרת דווקא בגלל שאתה אומר דברים שנראים על פניו לא סבירים או לא הגיוניים, פשוט תלמד, תגדל, תהיה כמו הרב טאו, גם אתה תבין. זאת אומרת אתה מונע את ההתמודדות האמיתית, הביקורת המחשבתית על העניין. הדברים מתוארים במינוח ובשפה אזוטרית ששייכת רק להם. יש להם כל מיני אוסף של ביטויים כאלה שחלק מהם מופיע אצל הרב קוק, רובם אני חושב מופיע בכתבי הרב קוק, אבל כל מיני ביטויים של הרב קוק הפכו לאבני בניין של שפה, שפה מיוחדת משלהם. כשהם מדברים יש להם את השפה שלהם איך בדיוק הם מתייחסים לכל מיני דברים, וזה נראה כאילו שיש להם מערכת צבעים משלהם לצבוע את המציאות. זה הכל במסגרת השפה הזאת שכשאתה מנסה לתרגם את זה לשפה הרגילה לא יודע עד כמה באמת המושגים האלה יש להם משמעות מובחנת.
[Speaker E] יהודה יפרח כתב בעקבות הדברים של הרב קנל השבוע שהוא למד אצלו, אומר הוא באמת יש לו מילון מונחים פרטי שלו למושגים ללימוד הרב קוק שלקח לו זמן, מי שלא מתחיל לא מכיר, לקח לו זמן להיכנס לזה, שהוא פשוט ממציא מונחים משלו.
[הרב מיכאל אברהם] כן. אוקיי. מי זה אמר את זה?
[Speaker E] יהודה יפרח כתב על הרב קנל. כן. כן. אוקיי. אז
[הרב מיכאל אברהם] השפה היא שפה אזוטרית, ניסויים רוחניים עליונים, כל מיני ניצוצות, וזה לקוח מהרב קוק קצת אבל הם הפכו את זה לז'רגון מחייב. זאת אומרת הם הפכו את הביטויים האלה למשהו שבאמצעותו מדברים. ואגב זה באמת פותח פתח לכל מיני תירוצים שכשיוצאות כל מיני אמירות כאלה והציבור ככה קצת לא מבין מה זה עושה כאן. אגב לפעמים זה אולי אפילו נכון. כיוון שאני מחוץ לבית מדרש הזה אז אני מוכן לתת להם קרדיט שלפעמים באמת זה נכון. כי לפעמים באמת אתה לא מבין את ההקשר שבו דברים נאמרים ואת השפה ואת המינוח שבו דברים נאמרים ואתה מיד מתרגם את זה לשפה שלך ואז זה יוצא אבסורדי או מרושע או לא יודע בדיוק מה, בעוד שבמקור אולי באמת הכוונה הייתה קצת שונה. אבל זו אינדיקציה, זאת אומרת זו אינדיקציה לזה שאתה מדבר באיזושהי שפה סגורה. זה חלק מהניסיון לייצר את הבועה שאומרת את כל ההסברים ואת כל המשמעויות תקבל פה. זאת אומרת אין החוץ לא, אנחנו לא נמצאים באינטראקציה עם החוץ. אם החוץ, בחוץ יש שגרירים שלנו שבאים לבשר לאנשים את הבשורה מבפנים. אני אגיע עוד מעט למדרג הצבאי שמאפיין את הפעילות שלהם, אבל החוץ לא ייכנס פנימה. הפנים ייצא החוצה. ואצלם באופן ברור הפנים זה הישיבה הזו, הר המור, וזה מזין את כל העולם כולו עד שבטי הקומנצ'ים בלא יודע איפה, זאת אומרת כולם חיים בגלל התורה הגואלת שלומדים אותה בהר המור. ועכשיו רק צריכים את שליחי חב"ד שלהם שייצאו ללמד את תורת הקודש אצל האינדיאנים. הרבה פעמים הסגירות הזאת מובילה לזה או החד-גוניות הזאת מובילה לזה שמציגים עובדות בצורה מעוותת. זאת אומרת אתה מקבל איזושהי תמונה מאוד לא מאוזנת. אז הזכרתי כבר את האובססיה הזאת עם הקרן החדשה שאני רחוק מלהיות מגדולי אוהדיה, אבל מצד שני ההתייחסות שם. ההתייחסות שמה היא פשוט מטורפת. זאת אומרת אין פעולה עלי אדמות שזה לא הקרן החדשה. זאת אומרת כששר החינוך מקבל איזושהי החלטה לא יודע מה ללמד תנ"ך בצורה כזאת או בצורה כזאת זה הקרן החדשה. כשהכל, זאת אומרת, אז אני אומר, אוקיי, אני מבין, יש להם משימות, יש להם כסף אירופי, יש אולי אפילו מעורבות נוצרית מסוימת שמה, הכל יכול להיות נכון. אבל בסדר, יש פרופורציה, אוקיי, לפעמים כן, לפעמים לא, ותילחם, שים את זה על השולחן, אבל הדמונים האלה שעומדים מאחורי האירועים הקונקרטיים זה חלק מההתייחסות וכאן זה מתחבר לציונות הדתית שדיברתי, שדנים באירועים דרך הכוחות המטאפיזיים שמחוללים אותם ולא דרך מה שהם עושים. אתה יכול להתנגד להחלטתו של שר החינוך, להגיד שזה מזיק, זה לא בסדר, זה רע מאוד, אני מתנגד, אבל לפעמים הרושם הוא שאתה מתנגד לזה כי זה בא מהקרן החדשה, לא כי יש משהו בעייתי בפעילות עצמה. ועזוב, מה זה מעניין? זאת אומרת תגיד מה שאתה חושב. יש למשל כל האצלם לא לומדים מחשבת ישראל ולא פילוסופיה יהודית ולא השקפה בשפה החרדית אלא אמונה. זה גם כן איזשהו סוג של ביטוי. עכשיו מה זה אמונה? אמונה פירושו תרגום של כל מה שזז לשפתם של הר המור. זה נקרא אמונה, זאת אומרת לומדים אמונה. עכשיו אין אצלם מחשבת ישראל, זאת אומרת כשהם ילמדו את הרמב"ם אז הם לומדים את הרמב"ם בתיווך של הרב קלנר. זאת אומרת הוא מסביר להם איך בעצם הרמבם אומר את כל הדברים של הרב קוק בשפה שלו, זאת אומרת זה תרגום. זה תהליך של תרגום והכוזרי, ולא משנה, כולם. ובסופו של דבר הזכרתי את הספר הזה לזכרו של הרב רענן, שגנזי קדמונים שמה היו הרב חרל"פ והרב צבי יהודה נדמה לי, לא זוכר עוד מי. זאת אומרת מבחינתם משה קיבל תורה מסיני ומסרה לרב קוק, זאת אומרת זה פחות או יותר שושלת המסירה. ואם היה מישהו בדרך שאתה לא יכול להתעלם מהרמב"ם ומהיהודים שהם בסך הכל בעולם ההלכתי אתה כן הם אבות, הם עמודי הבניין, אז אתה עושה להם תרגום, וזה מה שנקרא לימוד אמונה. זאת אומרת לימוד אמונה זה קודם כל כתבי הרב קוק ואמונת עתנו וכולי, זה קודם כל. אבל אם אתה לומד משהו אחר מתרגמים אותו לשפה של הרב קוק או לשפה של הר המור ותרגום של המציאות לשפה הזאת.
[Speaker E] גם מטשטשים את העובדה שיש מחלוקת בין הרמב"ם לכוזרי או…
[הרב מיכאל אברהם] אני לא מספיק מכיר בשביל לדעת את זה. אבל גם אם הייתה מחלוקת היא תתפרש בתוך ה… זה לא מחלוקת שהרמב"ם חשב כמו הרב קוק והכוזרי נגד הרמב"ם או להיפך, זה לא ככה, אלא בתוך שיטת הרב קוק אז יש גוון של הרמב"ם ויש גוון של הכוזרי. אני אומר עוד פעם אני לא מספיק מתמצא כדי לקבוע בוודאות, אבל זאת התרשמות מאוד ברורה ממה שאני כן מכיר. זאת אומרת זה פחות או יותר מה שקורה שמה. אני לא לומד אמונה ולא שום דבר אז אני לא יודע להגיד את זה מכלי ראשון, אבל אני שומע מאנשים. היום אתם מדברים עם אנשים אגב לא רק בהר המור, תלכו לירוחם הם לא לומדים מחשבת ישראל הם לומדים אמונה. עכשיו זה לא סתם ביטוי, זה לא ביטוי. זאת אומרת יש פה משהו שהוא אני לא אומר שהם לומדים כמו בהר המור, אבל יש פה איזשהו ביטוי שהוא צובע את הדברים בצבע ההוא, זאת אומרת איזושהי זיקה לצורת החשיבה שם.
[Speaker G] זאת אומרת זה עניין סמנטי.
[הרב מיכאל אברהם] לא, ממש לא.
[Speaker G] כשאתה לומד באוניברסיטה אתה לומד מחשבת ישראל ולא מחשבת הולנדים, בסדר, אבל כשאתה לומד בישיבה אתה לומד אמונה כי אתה יהודי, אתה לומד אמונה.
[הרב מיכאל אברהם] אבל הביטוי אמונה כמו שהוא מתפרש או משתמשים בו שם הוא יוצא נגד המחשבת ישראל של האוניברסיטה, לא נגד הגויים ולא נגד משהו אחר. זה אלטרנטיבה למחשבת ישראל, זה לא אלטרנטיבה ללא יודע מה לפיזיקה. זאת אומרת שאמונה פירושו לא מחשבת ישראל. כי מה קורה באקדמיה? באקדמיה, ועוד פעם לפעמים יש לי גם ביקורת עליהם, אבל בסדר, אבל מה עושים שם באקדמיה? זה האנטי-תזה המוחלטת. באקדמיה מנסים לא לתרגם שום דבר לכלום. אני לומד את הרמב"ם מתוך עצמו, לומד את הכוזרי מתוך עצמו ולהיפך, הרבה פעמים מייצרים מחלוקות גם במקום שאין מחלוקת כי מבחינתם כל דבר לגופו. הם לא עושים הרמוניזציה בין דברים, להבדיל מהתפיסות הישיבתיות, נגיד גם בהלכה. גם בהלכה, נגיד המחקר התלמודי האקדמי, הוא לומד כל סוגיה לגופה וסוגיה אחרת הוא לא יישב אותה עם הסוגיה הזאת. הוא יסביר שזה שתי תקופות, שני אנשים, שני בתי מדרש, לא משנה, שני עורכים שמה שלא יהיה, סתמאים ולא סתמאים וכל מיני דברים מהסוג הזה. אותו דבר קורה במחשבת ישראל. עכשיו במחשבת ישראל זה גם בעיני יותר מוצדק מאשר בגמרא, אבל לא משנה. התפיסה היא שאתה לומד הוגים שונים, כל אחד מעמיד משנה משלו ויש להם כמובן מחלוקות והכל בסדר וזה כמובן גם מעמיד את הדברים באופן כזה שדי ברור שזה המצאה, ועל זה דיברנו פעם, שזה המצאה של ההוגים עצמם, הרמב"ם, הכוזרי, המהר"ל, רב צדוק, לא משנה כולם, כי אתה רואה, זה עולמות מושגים. האלטרנטיבה היא ללמוד אמונה. מה זה ללמוד אמונה? זה לקחת את כל החבר'ה האלה, להכניס אותם לתוך תבנית אחת בתוך אותו עולם מושגים, ואז ברור שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה לרב קוק דרך הרמב"ם, דרך זה, בסדר, אבל זה בעצם זאת משנה אחת שירדה מסיני וזה הכל מסיני, זה לא חידושים של אף אחד שהתחדש באמצע. אגב כל הפריחה של לימוד מחשבת ישראל כחלק מלימוד תורה, שלא היה מקובל עד לפני חמישים שנה או אפילו פחות, היא בהשראתו של הרב קוק ושל מרכז הרב. למרות שהיום הם מתנגדים להרבה דברים שעושים בהקשר הזה, אבל זה המקור. הרב טאו לא ידוע, אם כי האגדות עליו כמובן מהלכות, אבל הוא לא ידוע בתור גדול תלמידי החכמים במובן הקלאסי, זאת אומרת בהלכה. איך הוא נהיה כזה מוביל? אני לא יודע, אבל שמה זה גדול הדור באמונה. יש להם ביטוי גם לזה, גדול הדור באמונה. זאת אומרת פעם היה גדול הדור, עכשיו זה גדול הדור. אתה יודע, הוא בדרך כלל, לא מכיר אותו,
[Speaker C] לא ראיתי אותו בחיים, בדרך כלל זה כריזמה.
[הרב מיכאל אברהם] אגב וזאת הטעות ההפוכה, שזה שהוא תלמיד חכם זה עוד לא אומר שהוא אומר דברי טעם בהקשרים אקטואליים, בהקשרים מחשבתיים, וכבר היו דברים מעולם. אצלם זה עובד הפוך, זאת אומרת הוא גדול הדור באמונה, יש לו איזה שהיא כריזמה רוחנית, אחרי זה גם מתפתחות אגדות שהוא בעצם גדול תלמידי החכמים גם בהלכה. אתה יכול לראות את זה גם על הרב צבי יהודה, גם על הרב טאו, לא יודע, לא
[Speaker D] בדקתי אותם
[Speaker C] אף פעם, אולי זה גם
[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל האגדות האלה הן אגדות שמתפתחות אחר כך. הכריזמה היא יותר חשובה מהכל. אז לימוד האמונה, המושג הזה של האמונה בא להוות אנטיתזה לכל מה שקורה מסביב, כולל לימוד הספרים שאנחנו מדברים עליהם, של הרמב"ם וכוזרי ומהר"ל. כי אמונה פירושו לצבוע את כל הספרים האלה בצבע שלנו, לגייר אותם בעצם. זה מה שנקרא ללמוד אמונה. לפעמים זה תרגום, לפעמים זה… כן, תרגום זה מחלוקת רמב"ם וראב"ד בהלכות קריאת שמע, שהרמב"ם אומר שאפשר לקרוא קריאת שמע בכל לשון ובלבד שידקדק בה, משהו כזה. אז שואל הראב"ד מה זה בכל לשון? זה תרגום. כל הלשונות תרגום הן, ומי הוא זה שידקדק אחר כל תרגום פירוש הוא, משהו כזה? ומי הוא זה שידקדק אחר פירושו? מה יש לך לדקדק בפירושים? זאת אומרת פירוש זה פירוש, זה לא הטקסט עצמו. הטקסט עצמו אתה יכול לדקדק, זה הקדוש ברוך הוא כתב את זה. אבל פירושים, בסדר, מה יש לדקדק בפירושים? או לדקדק באותיות כשאתה קורא קריאת שמע באנגלית, איזה קדושה יש אם לא ביטאת את ה-ג'י-אייץ'? זאת אומרת זה משונה קצת. אז כן, הרמב"ם כנראה תפס שגם בעברית זה ככה. זה הרב הנזיר אגב מדבר על זה. הרב הנזיר היה אקדמאי. הרב הנזיר לא צבע את הכל בצבע הזה, הוא לא למד אמונה, למרות שהיום לומדים אותו כאחד מאבירי האמונה. אבל הרב הנזיר למד מחשבת ישראל. לכן אני אומר שאנשי האקדמיה שלומדים מחשבת ישראל זה בעצם במובן מסוים בית המדרש של הרב הנזיר. שאלו, הוא מביא מקורות, הוא מביא הקשרים, הוא לא, הוא מראה שיש מחלוקות בזה, הוא מראה שהרמב"ם, מה זה מראה? זה דבר פשוט, שהרמב"ם חלק עם הרמב"ן ועם עוד כמה מהראשונים על משמעותה של לשון הקודש, שזה כמעט כפירה בעיקר מבחינת ההסתכלות המרכזניקית. הוא היה תלמיד
[Speaker D] המובהק של הרב קוק.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל גם הרב צבי יהודה היה תלמיד מובהק של הרב קוק.
[Speaker D] אז אצלם
[הרב מיכאל אברהם] לא מקבלים אותו בצורה כזאת או אחרת, לא לומדים כל כך את מה שהוא כותב, אבל כן, הוא גם חלק מהפנתיאון, הרב הנזיר, אבל בלי להיכנס לפרטים. זאת אומרת הוא לא חלק מהקאנון שאותו כל אחד צריך ללמוד, אף אחד, אני לא חושב שלומדים אותו שם, נדמה לי, בטח לא בצורה מסודרת. ואם כן, אז עוד פעם זה בתרגום לשפה אמונית. עכשיו השפה מעבר לזה, השפה היא בדרך כלל שפה קולקטיבית. זאת אומרת אנחנו מאמינים שכך וכך, מקובלנו שכך וכך, לא אני חושב. אין דבר כזה אני חושב. זאת אומרת מישהו שם שייתן שיעור יגיד אני חושב כך וכך, יגידו לו מה אתה חושב? משה קיבל תורה מסיני ומסרה לרב קלנר. זאת אומרת השאלה היא מה הקדוש ברוך הוא אמר בסיני, זה לא שאלה של מה אתה חושב. אז לכן זה אנחנו מאמינים או אנחנו חושבים, זה כן מתאים למה שאנחנו חושבים, הכל זה שפה קולקטיבית כזאת כי אין משהו אחר. זאת אומרת יש את מה שנכון ויש את מה שלא נכון. וזה כל כך הפוך למה שהרב קוק מדבר עליו, אבל גם לזה יש גיורים, כי הרב קוק מדבר על זה שיש אמיתות גם במקומות רחוקים ובכל מקום יש נקודה שאפשר ללמוד ממנה וכל מיני דברים מן הסוג הזה. אז הכל מגויר, אין בעיה בזה. בכל מקום אחרי שאני אעשה לך את הגיור אני אחשוף את הנקודה האמיתית. הנקודה האמיתית זה כמובן הנקודה שאני אומר, רק אני אראה לך שהיא מופיעה גם אצל קירקגור או גם אצל הרמב"ם או גם זה הכוונה שבכל מקום יש נקודה אמיתית. לא שאני מוכן לבדוק מישהו שלא אומר את מה שאני אומר כי יש אספקט מסוים שהוא אולי קולע אליו. לא, לא, זה הכול עובר תרגומים. זאת אומרת התרגום הזה של האמונה הוא מאוד מעניין כי הם צריכים להישאר צמודים להרב קוק, כי הוא הרי מורם ורבם ומשם יצא הכול. עכשיו הוא אמר בהרבה מאוד דברים את ההיפך המוחלט ממה שהם עושים, חושבים, מדברים, פשוט מוחלט, לגמרי. והכול עובר תרגומים. זאת אומרת בלימוד אמונה גם זה עובר תרגומים. זאת אומרת גם זה הכול מיושר, הכול יעבור תרגומים, הכול בסדר. אגב להרב טאו כמובן מותר לקרוא הכול כי הוא כבר כמו הרבי החסידי. זאת אומרת הוא יודע לתקן תיקונים על כל הדברים. אבל אנשים פשוטים שנה א', שנה ג', שנה ט', אז הם צריכים לא תעלה במעלות על מזבחי.
[Speaker B] והשכלה כללית. מה?
[הרב מיכאל אברהם] כן כן ברור, ברור, זה השיח. לכן, כי הוא מותר לו. זאת אומרת הוא נמצא, זה כמו הרבי החסידי שהיה מותר לו לעשות מה שלחסידים אסור.
[Speaker E] ומהרב קוק נשאר רק הרב טאו? לא, מה הכול.
[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, יש בזה לשיעורין. אני מניח שגם להרב קלנר מותר.
[Speaker E] אבל אתה יודע, הקו של הרב טאו הוא לא הקו של הרב, מבחינתם.
[הרב מיכאל אברהם] מבחינתם, לא, אם אתה תלמיד של הרב עמיטל, זה מה שהרב שרלו אז אמר לי. זאת אומרת אני תלמיד של הרב קוק בדיוק כמוהם. רק באתי דרך, אותי זה לא מעניין אם אתם תלמידי הרב קוק, לכן אני לא כל כך נכנס לוויכוח הזה. אכפת לי אם אני תלמיד של הרב קוק או לא. למדתי ממנו דברים ולמדתי מאחרים דברים. מה זה משנה אם אני תלמיד של הרב קוק או לא? אבל לא משנה, יש כאלה שחשוב להם. אז הוא אומר אני תלמיד של הרב קוק לא פחות מהם. זאת אומרת זה עוד דיברנו פעם גם על זה אני חושב, שהיה פעם שתקפו אותו על ספר שהוא הוציא, הרב שרלו. תקפו אותו מישיבות אחרות שהוא לא בכלל
[Speaker E] בבית מדרש שלהם, ומה הוא כותב עליו ספר, מה הוא מבין בכלל.
[הרב מיכאל אברהם] לא רק זה, הוא גם לא שימש תלמידי חכמים אמיתיים. היה מישהו בשבי חברון שכתב, גם כן נגד הרב שרלו זה היה נדמה לי, לפני שנים, שהוא לא שימש תלמידי חכמים אמיתיים ומה הוא בכלל, איזה רב הוא, זה לא רב בכלל. זה הגישה של הרב'לאך של הרב אברהם שפירא. הוא, הוא בעצם פתח את העניין הזה שכולם רב'לאך. אז, אבל הוא דיבר יותר בהקשר ההלכתי אני חושב, והם תרגמו את זה להתייחסות השקפתית. אז הוא אמר להם, מה זאת אומרת, מה הרב ליכטנשטיין לא תלמיד חכם אמיתי? והרב סולובייצ'יק שהוא חתם ותלמיד שלו, הוא לא תלמיד חכם אמיתי? אז התפתח שמה כל מיני שיח, ובסוף כן, אבל וחוץ מזה אני גם תלמיד של הרב קוק דרך הרב עמיטל ולא דרך הרב צבי יהודה. אז מה הבעיה? זאת אומרת למה? או הרב חרל"פ כן, ולא דרך הרב צבי יהודה. אז למה אני לא תלמיד של הרב קוק? אז עוד פעם, השיח שמה זה שלא, הוא לא תלמיד של הרב קוק כי אין תלמידים של הרב קוק חוץ מאשר הבועה שלנו. ואגב, חלק מהבעיה הזאת, זה משקף בעיה, זה בעצמו לא בעיה, זה משקף בעיה כי מה אכפת לך אם אתה תלמיד של הרב קוק או לא? בעיניי זאת פה מתחילה הבעיה. אז הוא לא תלמיד של הרב קוק, אז מה? אז הוא תלמיד של הרב סולובייצ'יק או שלא תלמיד של אף אחד, הוא אוטודידקט. תבדוק בדבריו לגופם. מה אכפת לך תלמיד של מי הוא? זאת עוד פעם איזושהי גישה שהיא עוד פעם סוג של מאפיין כיתתי. זאת אומרת שהשאלה מאיפה באו, מבטן מי יצאו הפנינים האלה, לא השאלה אם זה פנינים או לא, אלא השאלה מאיזה בטן הם יצאו.
[Speaker E] אבל יש את העניין הזה של גם הרמב"ם אומר דברים בסגנון של לעשות שימוש, שאתה מבין את השפה, איך דברים פועלים, לעשות שימוש. הטענה פה הייתה שאתה לא מבין איך הראש הזה עובד.
[הרב מיכאל אברהם] אבל בעיניי אני אומר עוד פעם, תעלה טיעונים, תגיד הטיעון הזה לא נכון בגלל שכך וכך. אבל במקום זה, במקום להעלות טיעונים, אתה אומר שלא שימש תלמידי חכמים אמיתיים. זה לא ענייני. אם יש לך טיעונים, תראה טיעונים ונדבר. יש לו, הוא מדבר בשפה אחרת משלהם, זה ברור. אבל הוא אומר בסדר, אז מה? אני מדבר בשפה אחרת, אין לי תלמידי, אני לא תלמיד של אף אחד, ויש לי שפה מסוימת, שפה אחרת, אוקיי, אתה לא מסכים, תגיד למה אתה לא מסכים. התיוג הזה הוא תחליף לדיון ענייני. ולמה? בכוונה. לא מוכנים לדון עניינית עם מישהו שהוא לא בר הכי. הוא לא שותף שווה זכויות לאיזה שיח סביב שולחן עגול. אנחנו לא מוכנים לשבת איתו. הוא לא חלק מהעניין, הוא פשוט לא מבין את התורה הגואלת. זאת אומרת הוא לא למד אמונה, הוא למד מחשבת ישראל רחמנא ליצלן. אז הוא לא באמת שותף לסוד שיח. כן, זה הייתי פעם, היה פעם, אולי אתה שמעת, בהושענא רבה אצל נועם, יש את השיעורים בלילה זה. יעקב וינרוט, נותן שיעור, כל
[Speaker C] שנה שם שיעור, שיעור ב…
[הרב מיכאל אברהם] ויש גם אבי. לא לא, אח שלו יעקב. אז הוא אמר שמה: אבל הרב זצ"ל אמר כך וכך, בלי להגיד מי זה הרב זצ"ל, אז כולם התלחששו, זה רב שמואל. אז כולם התלחששו מי זה הרב זצ"ל, מי זה הרב זצ"ל, ואז חשבתי לעצמי מי זה הרב
[Speaker D] זצ"ל בעיניו.
[הרב מיכאל אברהם] כן,
[Speaker C] כן, שמי שלמד בפוניבז', זה…
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה תעלול רטורי, הוא ידע שאף אחד לא יודע מי זה הרב זצ"ל. אבל זה כאילו אומר אני שייך לאותה קבוצה סגורה שקשורה לרב זצ"ל, ומי שלא מבין מה זה, אין מה להסביר לו אפילו, זאת אומרת, הוא בכלל לא. אז זה, זה כמו מרן הרב זצ"ל בהר המור, לכן זה הזכיר לי את העניין הזה. זאת אומרת, אתה אתה חייב להגיד את השם באופן בלי להגיד את השם, זאת אומרת, להגיד הרב זצ"ל. זה נורא חשוב. עכשיו, אם אתה בפורום פנימי, בסדר, כי כולם יודעים על מי מדובר, הרב זצ"ל זה הרב קוק, זה אני יכול להבין. אבל לא, יש להם איזשהו עניין גם בחוץ להגיד מרן הרב זצ"ל, נקודה. עכשיו, מי זה הרב זצ"ל? זאת אומרת, יש עוד כל מיני רבנים זצ"ל שאתה יכול לחשוב עליהם, אבל לא, הוא כאילו אמור לשדר לך את המסר שאתה בכלל לא אמור להסתפק מי זה הרב זצ"ל כשאני אומר לך את המונח הזה.
[Speaker C] אני שמעתי גם כל מיני התבטאויות על תלמידים מהאסכולה של הרב סולובייצ'יק, שגם קראו לו הרב.
[הרב מיכאל אברהם] אצל הרב ליכטנשטיין הרבה פעמים היה הבדל בין הורב להרב. הורב זה הרב סולובייצ'יק והרב זה הרב קוק, נדמה לי שככה זה עבד אצלו.
[Speaker B] כל אחד קורא לרב מי ש…
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני מבין, אבל לכן אני אומר, אם זה שיח פנימי אין בעיה. אבל כשהרב ליכטנשטיין דיבר עם סטודנטים הוא לא אמר הרב זצ"ל, אני מבטיח לך שלא. הוא אמר הרב סולובייצ'יק כי הוא מבין שצריך להסביר על מי. זה בסדר גמור שהוא רואה אותו כרבו, אומר זה הרב, אין בעיה. וכשאתה מדבר עם תלמידיך אז כולם יודעים גם מאיפה זה בא. אבל שם זה הפך לסוג של אמצעי תעמולה. זאת אומרת, זה לא רק שיח פנימי, בסדר גמור, אתה מדבר בשפה שלך זה בסדר. אבל כשהשפה הופכת להיות קדושה, כשכל מי ששומע אותך חייב להשתייך לפה אחרת אין לך מה לדבר איתו, אם הוא לא שייך למילייה הנכון. אז ברור שאתה מדבר איתו כאילו זה שיח פנימי, הם לא תופסים את זה כשיח פנימי, זה השיח היהודי. אני קורא לזה שיח פנימי כי יש גם שיח אחר, יש בית מדרש כזה ובית מדרש אחר, כל אחד יש לו את השפה שלו, לא משנה. ברוב המקרים אין שפה, אבל אצלם יש שפה, לא משנה. אבל אצלם זה לא שיח פנימי, זה השיח היהודי, זאת אומרת השיח האמוני, לומדים אמונה. כן, אז הדרך לנטרל מסרים מחתרתיים, כמובן, צנזורה. על כתבי הרב קוק גדולי המצנזרים זה כמובן אנשי הר המור, שהם מצנזרים על כל צעד ושעל. הנה, דיברנו, למדנו פה שנה אחת את נבוכי הדור, ושם דיברתי על זה קצת, שהייתה מלחמת עולם. עכשיו הוא יצא בינתיים הספר. זה הצונזר? לא, לא, לא, יצא הספר האמיתי, כי
[Speaker C] כשלמדנו עוד לא יצא.
[הרב מיכאל אברהם] רחמני הבוגד? לא, אצל ארז רחמני. לא, כי כשלמדנו לא היה, קיבלתי ממנו רשות ללמוד מהקובץ. אז נלחמו נגדו, והוא הרי מרכז הרב, אני לא יודע בדיוק איפה הוא ממוקם שמה על המפה, אבל הוא קרוב שמה לעניין, הוא לא מישהו רחוק. אבל הוא מספיק ישר, עשה דוקטורט אפילו במחשבת ישראל אצלנו באוניברסיטה. וכן, באוניברסיטה אסור ללמוד דרך אגב, לא מחשבת ישראל, לא תלמוד, לא תנ"ך, שום דבר. זאת אומרת פיזיקה כן, מתמטיקה כן, מי שלא מצליח ללמוד תורה. אבל לא דברים שמתחרים, שום דבר, זה פשוט הכל אפיקורסות, הכל פסול, אין שם כלום, זה באופן קטגורי לגמרי. כשהרב קוק כמובן בדיוק הפוך, הוא רצה גם את האקדמיה להכניס, הוא רצה הכל, עם ביקורת. אפשר להיות ביקורתיים, זה לא בעיה, אבל לא ביקורת גורפת. אז רגע, איפה… אה כן, על הצנזורה שעושים על הספרים. אז שמה יש צנזורה ברוטלית. אני ראיתי, עשיתי את ההשוואה בין הספר שיצא, שאצלם הם ראו כבר שהכתב יד דולף, אז הוציאו איזשהו כתב יד כזה מצונזר עם כל מיני קטעים שיצאו החוצה. כי זה עוד לא ראוי לצעירי הצאן, זה רק הרב טאו יכול להבין את הסודות הנשגבים שיש בקטעים האלה שצונזרו. ושם הוא מדבר על כל מיני דברים, לא משנה, על הנצרות ועל כל מיני דברים אחרים שבאופן שיכול להשתמע כאוהד, וגם כל מיני רעיונות, בקיצור, רעיונות די מחתרתיים. וכנ"ל לגבי כל מיני דברים, אורות הקודש מול השמונה קבצים, כל מיני מלחמות עולם על צנזורות של כתבי הרב.
[Speaker E] זה לא הם עשו, זה הרב הנזיר עשה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, הרב הנזיר בעצמו גם היה עורך,
[Speaker E] אבל הוא עשה את העריכה שלו.
[הרב מיכאל אברהם] עריכה, הוא לא צנזורה, אבל היו שמה כנראה, לפחות אלו הטענות, לא בדקתי אותן, היו שם גם שיקולי צנזורה, וכשיצאו השמונה קבצים גם שמה הייתה מלחמה נגד זה שלא יוציאו את השמונה קבצים של הרב קוק. ולמה? כי יש שמה כל מיני קטעים שהם לא עברו לרשות הרבים דרך הצנזורה. הם פשוט לא מוכנים לתת לאנשים לגשת לכתבים, גם של הרב הנזיר דרך אגב. לא מוכנים, הכתבים חתומים ויש מאבקים גדולים לגשת אליהם, להגיע אליהם. הכתבים
[Speaker E] של הרב הנזיר לא ברשות המשפחה?
[הרב מיכאל אברהם] הם ברשות יש במכון הרי פישל נדמה לי, ברובם נמצאים שמה, ואתה לא כל אחד יכול לגשת, כל אחד, וגם אם כן אתה לא יכול להוציא, אתה לא יכול, זה דברים, היום זה כבר קצת יותר פתוח מישהו אמר לי, כי פעם ביקשו ממני לעשות איזושהי עבודה שמה, לא הלכתי בסוף, אבל אני יודע שיש על זה כל מיני מאבקים. עכשיו, מה אכפת לך? זה כתוב שמה, אם כתוב שם שטויות אז תגיד שאתה לא מסכים, מה? או אם לא, אין דבר כזה, כי אצל הרב קוק אם כתוב משהו זה מיד מחייב. זאת אומרת, אז מה אתה עושה? אתה מצנזר. מה, אז לכן הכל בסדר, אז מה, הרב זצ"ל מדבר דרך פיו של מרן הרב שליט"א והכל בסדר, זאת אומרת, הכל מיושר. כל דבר בעולם, הרצינות למשל, שזה נשמע אולי מאפיין חיובי, כל דבר בעולם מתייחסים אליו ברצינות תהומית. זאת אומרת, אין משהו בעולם שקורה במקרה כמובן, כל זה תוצאות של תהליכים קוסמיים. זאת אומרת, אין שום דבר שקורה כי פשוט קרה, כי מישהו עשה כך או משהו עשה אחרת, אבל מעבר לזה יש, כל דבר הוא כל כך רציני, כל דבר זוכה לדקדוקים ופירושים ובודקים את עצמם אם זה נכון ומתאים לאידאולוגיה או לא מתאים לאידאולוגיה. עכשיו, לכאורה זה דבר שראוי להערכה, אתה מתייחס ברצינות לחיים שלך, לאיך שאתה מתנהג, אבל לא יודע, התחושה שלי שבכל זאת יש בחיים גם אלמנטים שהם סתם פרוזאיים, רגילים, שאתה חי אותם והכל בסדר, אתה לא צריך להסביר למה בחרת לאכול לחמנייה כזאת ולא לחמנייה אחרת בארוחת בוקר. בסדר, אז אולי אני מגזים, אבל אני אומר ברמה העקרונית, בסדר, זה אומר כך, הוא אומר כך, מה הרצינות התהומית הזאת שכל דבר הוא באש קודש כזה? גם זה סוג של מאפיין, מאפיין כיתתי. התנהלות מאוד אידאולוגית, ששכל הישר זה מילה גסה כמובן, ויצר הרע, דעת תורה זה היפך דעת בעלי בתים, מקום שיש שכל ישר זה מיד יצר הרע. זה כנראה לא נכון, בשכל ישר, כי כמו שהרמב"ם כותב שיש כאלו שרע בעיניהם לתת טעמים למצוות כי אז זה הופך את הקדוש ברוך הוא לאנושי. זה אותו דבר, זאת אומרת, אם אתה מסביר את הדברים האלה בשפה של שכל ישר, אז מה עשינו? הרי מידת הקדושה צריכה להראות שכל העסק הוא לא כמו שרואים הבעלי בתים, לא כמו שהאיש הרגיל בעצם מפרש את זה, אנחנו היחידים שבאמת מבינים מה קורה פה, אז זה חייב להיות נגד השכל הישר. זאת אומרת, במובן מסוים זה התרגום, לא תרגום כשהם עושים תרגום, זה לא תרגום לשכל הישר, הפוך, זה תרגום של שכל ישר לשכל העקום שלהם, זאת אומרת, איך בעצם להראות שהכל מתאים לשכל העקום, זאת אומרת, זה התרגומים שאותם עושים. עכשיו, זה תמיד כמובן הסתכלות על המציאות זה תמיד במבט מעמיק, כי אם אתה מסתכל על המציאות סתם ככה אז אתה לא מבין אותה, ותמיד צריך להסתכל במבט מעמיק, זאת אומרת יש כאלו שיכולים להבין אותה ויש כאלו שלא יכולים להבין אותה כי הם בעלי בתים. יש המבנה הצבאי, הזכרתי את המבנה הצבאי, אני רואה שזה לוקח לי הרבה זמן. המבנה הצבאי בעצם, יש את מנהיגי הכת שהם רואים את כל כוחות האופל מסביב, כי פה עברתי לשפה של הארי פוטר כבר בעניין הזה, כי זה ממש הזכיר לי ועל זה אנשים נעלבו נורא בקטעים האלה, שהם רואים את כל כוחות האופל והם מבינים באמת מה שקורה פה. עכשיו הם מסבירים לחבר'ה שסביבם, למעגל הפנימי, זה בנוי במדרג צבאי, הם מסבירים לחבר'ה שסביבם מה האמת, והחבר'ה האלה, אלו מביניהם שמספיק מילאו כרסם בש"ס ופוסקים, כמובן ש"ס ופוסקים, הש"ס הלבן, ש"ס ופוסקים, יוצאים החוצה ומסבירים את זה להמוני העם. זאת אומרת, ככה זה עובד, אז לכן למשל הבדיחות הם שאליזה הזרוע הצבאית של הר המור, כן, זה הבדיחה אומרת, אבל זה בדיחה שיש בה הרבה אמת. מה? שבי חברון, שבי חברון אפילו, למרות ששבי חברון זה לא מדרשה, זה ישיבה, אבל אליזה מדרשה זה ממש זרוע צבאית. אבל כן, יש שבי חברון זה מעגל יותר פנימי ועדיין חיצוני כמובן, ויש שם מעגלים כאלה שהאמת מבעבעת מבפנים החוצה. זאת אומרת, ואז יש נציגים שהם יוצאים להסביר לציבור מה בדעת תורה על כל מה שקורה פה. אז מדי פעם יש כל מיני כנסים כאלה שבאים כל מיני רבנים ומסבירים מה ואיך צריך להיות. לקרוא את המציאות שסביבנו, וזו הכותרת גם: מה משמעות האירועים לדורנו? או מן משהו מן כותרות כאלה מצחיקות מגלומניות כאלה, שזה הסברים מטעם ראשי הכת, אלה שמוסמכים על ידם, יוצאים דרך הסמטה תשע ושלושה רבעים, כי כידוע רק דרך שם אפשר לצאת באופן כשר ולא להיטמא בטומאת ארץ העמים בשיטת אב"א ומגדל, ואז הם כשרים לתת את ההסברים האמיתיים האותנטיים במבט המעמיק על מה שקורה באמת. לא מה שאתם באמת חושבים שקורה, זה שטויות, זה הכל רדיפות של הקרן החדשה. ומין איזה סוג של מגלומניה שאנחנו… זה מצחיק, אבל זה ממש כמו הארי פוטר בעיניי. בעיניי זה לא אירוניה, זה פשוט זה. הייתי כותב הארי פוטר עליהם. זה נורא מצחיק. האנשים נורא נעלבו מזה. לא יודע, אני באמת רואה את זה ככה. לא עשיתי את זה בשביל הבדיחה, עשיתי את זה בשביל הבדיחה אבל אני באמת רואה את זה ככה. זאת אומרת, יש פה מגלומניה שאנחנו היחידים שעומדים נגד כל העולם. זאת אומרת, עלינו העולם יושב. במובן מסוים זה קצת אתוס יהודי בכלל באופן כללי שהתורה, העולם עומד על התורה, כן? אלמלא… איך זה הולך? חוקות שמים וארץ לא שמתי.
[Speaker E] אם לא בריתי יומם ולילה,
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק, חוקות שמים וארץ לא שמתי. זאת אומרת אם מפסיקים ללמוד תורה, כן, הסדר הצלת העולם, אתם מכירים, אחרי המשמר של שבועות? אז כולם הרי הולכים לישון. העולם יחרב. אף אחד לא לומע תורה. אז יש בישיבות, אבל שמה ברור שאומרים את זה כבדיחה. בישיבות אומרים סדר הצלת העולם, אלה שככה חזקים נשארים ללמוד אחרי התפילה ושרים אמרים אחרי התפילה ולומדים עד הצהריים כשאנשים אחרים מתעוררים כדי להשאיר את העולם עומד. אוקיי, אז אצלם התפיסה היא שכל הזמן זה ככה, הם בסדר הצלת העולם כי הם היחידים שלומדים תורה גואלת.
[Speaker C] אפשר להסביר להם שיש שבועות, ישיבות בניו יורק כשהם ישנים שם לומדים, אין בעיה.
[הרב מיכאל אברהם] זה חוכמות חיצוניות, לא עוסקים בדברים כאלה. הם אחוזים פחד נורא במה שקורה בעולם המוגלגים, כן, בחוץ. זאת אומרת, מה איזה דברים מתרחשים שמה זה רק אנשים שהם מוכשרים ועברו את החיסונים הנאותים יכולים לצאת החוצה ולא להינזק ולא להיפגע ולהיפך להאיר את כל האורות שצריך להאיר לכל המוגלגים בחוץ. כל השאר הם כמובן חמורו של משיח, או מן הזה הספר של ספי רכלבסקי שהוא תלה את זה ברב קוק בעיניי לא בצדק כל כך. חמורו של משיח כן, ספר שעורר ככה הרבה מהומות, אבל הוא מתאר מאוד נכון את התפיסה של הר המור. זאת אומרת שכולם בעצם זה חמורו של משיח. הרב בלומנצווייג אני זוכר כל כך נעלב כשהגיע פעם שדר מהרב טאו לצאת להפגנה נגד לא זוכר איזה שהיא אחת הגזירות התורניות, לא זוכר איזה, גיוס, בית משפט עליון, לא זוכר משהו כזה, הייתה איזושהי סערה. למה אתם לא יוצאים להפגנה? הוא שאל את הרב בלומנצווייג. והוא מבין למה לא, הוא שואל את זה רק בעצבים ככה, דיברתי, אני זוכר. כאילו כי הם לא, הם יושבים ללמוד תורה כדי להחזיק את העולם. הזרוע הצבאית צריכה לצאת להפגנה. כאילו יש את האנשים שהם מממשים, צריכים לצאת לשטח ולפעול על פי הוראות המנהיגות. יש שמה מבנה מאוד מאוד היררכי. אגב הרב חננאל אתרוג שהוא ראש ישיבת שבי חברון, פעם העז לצאת נגד משהו אני לא זוכר כבר שהרב טאו אמר, הוא חטף על הראש והוא ירד על הארבע וחזר לקנוסה והתנצל וזה כי אחרת החרימו אותו והוציאו אותו מחוץ לגדר ושום דבר. הוא העז להגיד משהו שהוא חושב אחרת אני לא זוכר אפילו באיזה עניין. אין דבר כזה, זאת אומרת המשמעת הצבאית אתה מקבל מיד משפט צבאי אם אתה לא יודע את מקומך. אתה שייך למעגל שבין הישיבות הישיבה שהיא מרכז הישיבה המרכזית העולמית, כן, זאת המגלומניה הזאת של הר המור, לבין… לא, ברור, אבל אני אומר האימוץ שלהם הוא אימוץ מן אימוץ מגלומני. הרב קוק לא דיבר על זה ככה. הרב קוק דיבר על זה כתיקווה, כאוטופיה. הם מדברים על זה כמטפיזיקה. זאת אומרת זה הישיבה אם זה לא יהיה, הרב קוק מבחינתו זה היה החזון להקים את הישיבה הזאת. הם רואים את עצמם ככאלה. שאם הם לא יהיו פה אף אחד לא יהיה. זאת אומרת זה ולכן ברור שיש מעגלים, יש את הישיבות מסביב, הישיבות הגבוהות מסביב, בית אל, לא יודע מה, שבי חברון וכולי, למרות שבית אל היא יותר מרכזית. אבל הם רואים את הישיבות שמסביב, הישיבות הגבוהות כמעגל ראשון, אחרי זה ישיבות ההסדר, אחרי זה המכינות, בסוף החבר'ה שהולכים להיות ר"מים בישיבות תיכוניות שהם כולם שלוחים של הישיבה, ויש לא מעט כאלה אגב. ולכן ההשפעה שלהם בתיכונים היא הרבה מעבר לפרופורציה שלהם באוכלוסייה כי יש די הרבה חבר'ה מחנכים שבאים מתוך הבית מדרש הזה. אז התפיסה ההיררכית הזאת גם היא איזה שהוא סוג של… הם תופסים את עצמם כסוג של צבא. כמו חב"ד קצת שחב"ד מדברים על צבא השם וטנק המצוות וכולי, זה לא רק ביטויים. יש פה משהו שהוא התפיסה האמיתית שלהם. במובן הזה מאוד מאוד דומה. הכרת החיוב במה שיש בחוץ זה רק שהחוץ מכיר את מקומו. ולכן במקום שהחוץ מאיים ומהווה אלטרנטיבה בשום אופן לא. זה יהיה חראם. לכן אמרתי מדעי הרוח וכל הדברים באוניברסיטה, חס מלהזכיר. שום בוגר הר המור לא יעז להגיע לשם. זאת אומרת, אלא אם כן הוא מסתכן בנידוי. זאת אומרת וללכת לאוניברסיטה זה משהו אחר, ללמוד פיזיקה או מתמטיקה או לא יודע דברים מהסוג הזה. עכשיו אני לא חשוד כחסיד גדול של מדעי הרוח, אבל עדיין הפסילה האפוקליפטית הזאת היא בעייתית. ולמה? כי החוץ לא מכיר את מקומו. זאת אומרת הוא מציע אלטרנטיבה. גם ישיבות אחרות הן לא חוקיות. כי ישיבות אחרות שלא רואות את עצמן כלביין של הר המור הן לא ישיבות. זה לא תלמידי חכמים אמיתיים, זה תלמידי חכמים צעצוע. זאת אומרת הם לא שייכים באמת לצבא.
[Speaker C] מה היחס שלהם לכל עולם הישיבות החרדיות, הליטאיות וזה? זה טועים בהשקפה.
[הרב מיכאל אברהם] טועים בהשקפה שיש כלפיהם רגש נחיתות מאוד עמוק בהקשרים מסוימים.
[Speaker C] טועים בהשקפה אבל הם המשך של ישיבת וולוז'ין, הרי
[הרב מיכאל אברהם] הרב קוק למד בישיבת וולוז'ין, הם היורשים האמיתיים של הרב קוק. הסברתי שוב, אתה מפספס את פרקי אבות. זאת אומרת יש לך גרסה קדומה של פרקי אבות.
[Speaker E] מה היחס למרכז?
[הרב מיכאל אברהם] למרכז? מרכז אני לא מספיק יודע, אבל אתה יודע זה חלק מהעניין. מרכז הפכה להיות ישיבה חרדית מבחינתם. ויש בזה הרבה אמת אגב. מרכז היא במובנים רבים ישיבה חרדית. חרדית רגילה, חרדית כמו ליטאית זאת אומרת.
[Speaker C] ואיך במרכז מסתכלים על זה?
[הרב מיכאל אברהם] אני לא מספיק יודע כדי להגיד לך, למרות שיש לי בן שלמד שמה וקצת קשור, אבל לא מספיק מכיר. אני חושב שיש במרכז הערכה רבה להר המור, וכיוון שהם עדיין תלמידי הרב קוק ועדיין הם קצת כן בתוך העולם הזה שרק אנחנו תלמידי הרב קוק ולא אחרים, זה נמצא גם במרכז רק במינונים אחרים, במגלומניה שונה, אז הם יש איזושהי הערכה או סוג של התבטלות מסוימת כלפי הר המור. יש שם משהו כזה. במרכז יש התבטלות כלפי הר המור? תלמידים אני מדבר עכשיו, כן. יש ר"מים אולי גם אבל לא מכיר, אבל בוודאי זה אני יודע, דיברתי עם חבר'ה. טוב, אני אעצור כאן, זה רק פחות או יותר גמרנו.