משיחיות – הרב מיכאל אברהם – שיעור 4
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- אמונה בביאת המשיח, חישובי קיצין ושאלת האחריות
- שני סוגי משיחיות: מקורית ומושאלת, ומשיחיות שקר במודרנה
- הרמב״ם הלכות מלכים: “בחזקת משיח”, “משיח בוודאי” ו”לנסות בו רבים”
- ישו, מוחמד והקטע המצונזר: משיחיות שקר ככלי בידי שמיים
- מהי משיחיות שקר ותנועה משיחית: שלוש הצעות
- שלוש בעיות בהתנהלות: איסור, חריגה מן המסורת, וחוסר ריאליות
- סיפורי מכירת נכסים ושבועות רבנים: אבחון תנועה משיחית דרך אי־ריאליות
- יישום על ציונות וציונות דתית: הלכה, מסורת וריאל־פוליטיק
- קושי אבחוני, רבי עקיבא ורטרוספקטיבה היסטורית
- ספר המבורגר: “משיחי השקר ומתנגדיהם” ומגמתיות
- הנצרות כמשיחיות מוקדמת: תפיסות רבניות וקריטריון תוצאתי ברמב״ם
- מופתים ומשיח: עמדת הרמב״ם והשלכותיה
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג אמונה בביאת המשיח לצד זהירות מחישובי קיצין ומן הנטייה להפוך את הגאולה לפרויקט מעשי שאינו מבוקר, דרך השאלה על מי מוטלת המשימה המשיחית והאם בית המקדש “ירד מן השמיים” או נבנה בידי אדם. הוא מבחין בין משיחיות במובן המקורי הדתי־אסכטולוגי לבין משיחיות במובן מושאל של תנועות מודרניות לתיקון עולם כמו קומוניזם, וטוען שקשה לקרוא לרצון לתקן עולם “משיחיות שקר” אף שהוא עלול להידרדר לפנאטיות, אלימות ודיכוי מתוך תחושת אמת מוחלטת וחוסר מוכנות לביקורת. הוא מביא את הרמב״ם בהלכות מלכים על “בחזקת משיח” מול “משיח בוודאי” ומפתח מזה את מושג הניסיון לישראל ואת ההבחנה בין משיח שקר לבין תנועה משיחית, ואז מציע קריטריונים שונים לזיהוי תנועה משיחית בעייתית ומיישם אותם בזהירות על הציונות והציונות הדתית. הוא מסיים במבט היסטורי על הנצרות כמודל מוקדם של תופעה משיחית, ובדגש רמב״מי שהמשיח אינו נבחן במופתים ואותות.
אמונה בביאת המשיח, חישובי קיצין ושאלת האחריות
הטקסט מניח אמונה בביאת המשיח אך מציב בעיה בחישובי קיצין ובשאלה האם יש משימה שמוטלת עלינו להביא את הגאולה או שיש להמתין לה. הוא מציב ברקע את אורבנר ורש״י ואת האפשרות שבית המקדש “ירד מן השמיים”, כשהמקדש משמש גם כסמל לשאלה הרחבה יותר על מי מוטלת המשימה המשיחית. הוא קושר את השאלה הזאת למתח בין פעולה אנושית לבין זהירות מתנועתיות משיחית.
שני סוגי משיחיות: מקורית ומושאלת, ומשיחיות שקר במודרנה
הטקסט מגדיר משיחיות במקור כמשיחיות דתית אסכטולוגית, ומשיחיות במובן מושאל כתנועות מודרניות לתיקון עולם כמו קומוניזם. הוא קובע שאין זה סביר לכנות את הרצון לתקן את העולם “משיחיות שקר”, כי הרצון הזה נראה לגיטימי ואפילו מתבקש. הוא מזהה בעייתיות כשהשאיפה לתיקון עולם נעשית פנאטית ונצמדת למודל מוחלט של עולם מתוקן, עד כדי אלימות, דיכוי מחשבות אחרות והרג במקרי קיצון. הוא אומר שהקשר הישיר בין זה לבין “משיחיות שקר” אינו מה שבדרך כלל התכוונו אליו, אך הוא רואה שורש משותף בתנועות משיחיות דתיות ובמשיחיות חילונית־אידיאולוגית: חוסר מוכנות לביקורת, תחושת אמת מוחלטת, סירוב לשמוע דבר אחר ושלילת לגיטימציה לאחר.
הרמב״ם הלכות מלכים: “בחזקת משיח”, “משיח בוודאי” ו”לנסות בו רבים”
הרמב״ם בהלכות מלכים פרק י״א הלכה ד׳ מתאר מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות וכופה את ישראל ללכת בה ונלחם מלחמות השם כמי ש”הרי זה בחזקת שהוא משיח”, ואם הצליח וניצח ובנה מקדש וקיבץ נדחי ישראל “הרי זה משיח בוודאי”, ואם לא הצליח או נהרג “בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה” ו”לא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים”, עם הפסוק “ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן. ללבן עד עת קץ כי עוד למועד.” הטקסט מציין שחב״ד עשו מזה “הרבה צימעס” על ההבחנה בין “יש משיח” לבין “בחזקת משיח”, ומעלה את ההסבר המקובל “הדור לא זכה” ו”לא איכשר דרא” כדרך להציל את התדמית המשיחית של דמות שלא הצליחה. הוא מדגיש שהרמב״ם עצמו מציע טעם אחר, “לנסות”, ותוהה מה משמעות ניסיון כאשר מדובר במועמד שעומד בכל הקריטריונים של ייחוס ומצוות והנהגה. הוא מציג שתי הבנות אפשריות: ניסיון במובן שזה תלוי בישראל לעשות תשובה ולקיים מצוות ולנצל הזדמנות, או ניסיון במובן שחזקת משיח עדיין מחייבת ספק ומבט ביקורתי עד להצלחה מלאה, והזהירות היא לא לבצע צעדים לא ריאליים או מוקדמים טרם התבררות.
ישו, מוחמד והקטע המצונזר: משיחיות שקר ככלי בידי שמיים
הטקסט מביא את ההמשך באותה הלכה ברמב״ם (קטע מצונזר שמופיע בפרנקל) שבו הרמב״ם כותב “אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיג אותם… וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד”, ומסביר שדרך הנצרות והאסלאם “נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות” עד “איים רחוקים.” הרמב״ם מתאר כיצד עמים “ערלי לב” נושאים ונותנים במצוות התורה, יש האומרים שהמצוות “כבר בטלו” ויש האומרים שהדברים “נסתרות” ומשל, ובסוף כשיעמוד מלך המשיח “מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם.” הטקסט מדגיש שלפי הרמב״ם גם ישו ומוחמד, אף שהם נביאי שקר ומשיחי שקר, נכללים במהלך אלוהי שמטרתו הכנה ארוכת טווח לקרקע בשלה, ולא רק יוזמה של “יצר הרע” אנושי. הוא משווה זאת לפתיחה על “בחזקת משיח” וטוען שיש כאן מודל שבו הקדוש ברוך הוא מחולל תופעות משיחיות כדי להשיג מטרות, בין אם כניסיון לישראל ובין אם כהכנה היסטורית.
מהי משיחיות שקר ותנועה משיחית: שלוש הצעות
הטקסט מציע שלוש הגדרות אפשריות לאפיון “משיחיות שקר” או “תנועה משיחית” ומציג אותן כספקטרום. הוא מביא בשם לייבוביץ׳ ובן גוריון קו קיצוני שלפיו משיח בהגדרה הוא משיח שקר, משום שמשיח אמור להיות רעיון מניע ולא מימוש קונקרטי, אך הוא דוחה זאת כלא סביר בהקשר מסורתי. הוא מציע אפשרות שנייה שלפיה עצם עשיית פעולות מעשיות להבאת המשיח, פוליטיות או מיסטיות, היא תנועה משיחית בעייתית משום שהמשימה אינה מוטלת עלינו אלא על ההמתנה, והוא מחבר זאת לשאלה האם יש לפעול או לחכות. הוא מציע אפשרות שלישית שבה מותר ואולי רצוי לפעול להבאת המשיח, אך הקריטריון השלילי הוא צורת הפעולה וההתנהלות, והבעיה אינה עצם התכלית אלא האופן.
שלוש בעיות בהתנהלות: איסור, חריגה מן המסורת, וחוסר ריאליות
האפשרות השלישית מתפרקת לשלושה סוגי בעייתיות. הוא מציב ראשית פעולות הכרוכות באיסור הלכתי, ומביא את הרב מבריסק שמדייק מעירובין מ״ג שהמשיח לא יבוא בשבת ויום טוב בגלל תחומין, ומסיק מכאן שגאולה אינה באה אפילו דרך איסור דרבנן, משום שתיקון העולם אינו יכול לבוא “בדרך מקולקלת” אלא באופן “גלאט” ולא “בדיעבד”, בדימוי לנר חנוכה ולחיפוש “פח שמן טהור” אף ש”טומאה הותרה בציבור.” הוא כולל בזה גם דוגמאות קיצוניות כמו שבתי צבי שמתאסלם ועוזב מסגרת הלכתית. הוא מציב שנית פעולות שאינן מקובלות במסורת אף בלי איסור מפורש, כמו הטענה נגד שיתוף פעולה עם כופרים וחילונים, או טענות של “פאס נישט” ביחס ל”שלוש השבועות” בכתובות ול”דחיקת הקץ” ומרידה באומות, תוך ויכוח האם מדובר באיסור ממש ומה משמעות שבועה שאינה נמנית במנייני מצוות. הוא מציב שלישית פעולות שאין להן הצדקה ריאלית והן כוחניות או מסוכנות באופן לא הגיוני, כמו כניסה לסיכונים ביטחוניים או כלכליים מתוך הנחה ש”הקדוש ברוך הוא איתנו” ולכן המציאות תיכנע.
סיפורי מכירת נכסים ושבועות רבנים: אבחון תנועה משיחית דרך אי־ריאליות
הטקסט מתאר תופעות שבהן שמועות משיחיות גרמו לאנשים למכור רכוש, לעיתים במחירים נמוכים, מתוך הנחה שכסף כבר לא יידרש. הוא מביא דוגמאות לסיפורים על רבנים שנשבעו שהמשיח לא יגיע בתקופה הקרובה כדי לעצור את הסחף, כולל ר׳ יעקב גזונדהייט מוורשה, סיפור ששמע על ר׳ שמואל סלנט בירושלים, אזכור של שולמית לפיד ב”כחרס הנשבר” על התנצרות המונית ביישוב הישן בעקבות שבר משיחי, ואזכורים ששמע על ר׳ אהרן קוטלר ועל הצמח צדק. הוא מנסח מכאן קריטריון שבו “תנועה משיחית” מזוהה כשמתקבלות החלטות לא הגיוניות ובלתי ריאליות, גם בלי מרידה באומות ובלי איסור ישיר, והוא מבחין בין “משיח שקר” כאדם שטוען שקר לבין “תנועה משיחית” כאופן התנהלות שעלול למנוע התגשמות גם אם היה פוטנציאל. הוא מעלה גם את הדיון האם שבועה כזאת היא שבועת שקר שנועדה להציל ציבור מלהסתבך, והאם יש כאן “חטא כדי שיזכה חברך.”
יישום על ציונות וציונות דתית: הלכה, מסורת וריאל־פוליטיק
הטקסט טוען שהקריטריונים משליכים ישירות על שאלת הציונות והציונות הדתית, משום שיש בהן פעילות קונקרטית להבאת גאולה ו”ראשית צמיחת גאולתנו”, ולעיתים שיקולים מטאפיזיים נכנסים להכרעות ביטחוניות ומדיניות. הוא מציג טענה שאפשר אפילו לטעון לקיום בעיות הלכתיות דרך מדינה שכופה חילולי שבת, אי־צניעות, הכרה בנצרות, ומערכת משפט שאינה על פי תורה ואיסור ערכאות, והוא אומר שאי אפשר לדחות לגמרי את הטענה על חריגות הלכתיות אף שהוא עצמו נוטה שלא לקבלה. הוא מפתח דיון על ערכאות ומשפט המלך ועל רעיון “ערכאות שבסוריא” במציאות שבה דיינים ראויים אינם מקובלים על רוב הציבור, ומביא כאופציה שנדחתה היסטורית את הפרדת הקהילות של הרש״ר הירש והכתב סופר מול מתנגדים כמו הנצי״ב. הוא מנסח מתח בין תפיסה חרדית שמדגישה השתדלות ושיקולים ריאליים לבין תפיסה ציונית־דתית שלפעמים נשענת על “בהאי כבשא דרחמנא למה לך” ועל ביטחון שהקדוש ברוך הוא יעזור משום שזו גאולה, ומסביר שהחרדים בפועל פועלים בהשתדלות קרקעית חריפה גם אם בשפה מדברים “בעזרת השם.” הוא מספר על המרצה לאלקטרוניקה וה”פרסי” שלא זכה בפיס כי לא קנה כרטיס, ועל מושקע והפריץ שממחישים כיצד “כך הקדוש ברוך הוא החליט לעזור לי, בדרכך,” כדי להסביר שההצלחה נתפסת כתיווך אנושי ולא כתירוץ לבטל אחריות ריאלית.
קושי אבחוני, רבי עקיבא ורטרוספקטיבה היסטורית
הטקסט מדגיש שהדיאגנוזות אינן פשוטות ולכן גם גדולי ישראל כמו רבי עקיבא הלכו אחרי תנועות שהתבררו בדיעבד כטעות, מפני שבריל־טיים קשה לדעת האם מדובר בגאולה אמיתית או בתנועה משיחית מסוכנת. הוא טוען שאי אפשר לשלול על הסף שגם בהווה תנועה שנראית חיובית תתבדה היסטורית, ומביא בשם הרב קלנר שנאמר “שאם המדינה תיחרב הוא מוריד את הכיפה” כעמדה שמעמידה את הטענה למבחן אמפירי. הוא מציב כדוגמה את הסיפור על הרב הרצוג והרב מבריסק במלחמת השחרור: הרב הרצוג אומר “מקובלנו מרבותינו שבית שלישי לא חרב” והרב מבריסק משיב “ואני מקובלני מאבא שכשויורים צריך לברוח,” כעימות בין הכנסת מסורת־גאולה לשיקול מעשי לבין עמידה על הכרעה ריאלית גם מול אמונה כללית בגאולה. הוא משווה זאת לדיון על הרמב״ן ביוסף וחלומותיו ולתמיהה “דדרחמנא למה לך,” ומנסח עיקרון שלפיו אין לערב שיקולים מטאפיזיים בהחלטות מוסריות, הלכתיות או ריאל־פוליטיות גם אם הם נכונים.
ספר המבורגר: “משיחי השקר ומתנגדיהם” ומגמתיות
הטקסט מציג את המבורגר מבני ברק כחוקר מנהגי אשכנז וכמחבר ספר מקיף “משיחי השקר ומתנגדיהם”, ומציין שהספר מגמתי ונועד בין היתר להראות שהרצל הוא משיח שקר והציונות היא משיחיות שקר. הוא אומר שהמגמתיות אינה מבטלת את העובדה שנעשתה שם עבודה שיטתית שמאפשרת לראות שהשוואות מסוימות בין תנועות משיחיות היסטוריות לבין הציונות אינן בהכרח מופרכות. הוא מוסיף אנקדוטה על עמדת המבורגר בנושא התכלת כ”המצאה של מזרחניקים” כדי להדגים כיצד אג׳נדה יכולה לקצר דיון גם אצל מי שיש לו יכולות היסטוריות.
הנצרות כמשיחיות מוקדמת: תפיסות רבניות וקריטריון תוצאתי ברמב״ם
הטקסט מציג את הנצרות כתופעת משיח שקר בולטת מוקדמת, ומביא גישה מחקרית־היסטורית שלפיה ישו היה פרושי ומחויב להלכה וייתכן שלא תפס עצמו כמשיח, ושמיתוס משיחי נבנה סביבו בדיעבד. הוא מצטט את “מגן וחרב” של ר׳ יהודה אריה ממודנה שמתאר כי ישו הודה בתורה שבכתב ושבעל פה “במה שהיה מקובל לדעתו” ושאמר “אני לא באתי לשנות התורה אלא למלאת התורה” ו”שמיים וארץ ימושו ודבר אחד מן התורה לא ימוש,” ומסיק מזה שחכמים לא גיבשו מולו עמדה זמן מה כי אילו היה דורש לשנות “דבר קל מן התורה” לא היה אדם שומע לו. הוא מביא את לשון הרמב״ם “אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין” ואת נבואת דניאל, ומדגיש שהרמב״ם מנסח כאן מכשול גדול במונחים תוצאתיים: הנצרות גרמה “לאבד ישראל בחרב,” לפיזור, להשפלה, להחלפת התורה ולהטעיית העולם לעבוד אלוה מבלעדי השם. הוא טוען שהקריטריון התוצאתי מסביר מדוע בזמן אמת קשה לזהות את הכיוון, כי הרמב״ם כותב כחכמה שבדיעבד על מה שהתנועה חוללה בהיסטוריה.
מופתים ומשיח: עמדת הרמב״ם והשלכותיה
הרמב״ם נכתב בטקסט כמי שמדגיש “ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים… או מחיה מתים,” והטקסט מסביר שהוא כותב זאת מול תנועות שטענו לכתר משיח דרך מופתים. הוא קושר זאת לעמדת הרמב״ם בהלכות עבודה זרה ובמורה נבוכים שכל כישוף וניחוש הם “אחיזת עיניים” וש”תמים תהיה עם השם אלוקיך” הוא איסור להיות טיפש, ומכאן שמופתים אינם קריטריון ואף יכולים לשמש אינדיקציה לרמאות או עבירה. הוא מציין שמדובר במחלוקת ראשונים, משום שיש שיטה שמכירה בכוחות של סטרא אחרא אף שאסור להיזקק להם, ולכן לפי שיטות אחרות מופתים אינם פוסלים בהכרח. הוא מוסיף סיפור על דוקטור אפרים שך בחלוקת דולרים אצל הרבי מלובביץ׳ שבו הרבי אומר “זה לא אני זה החסידים שלי,” והרב שך משיב ש”פעם הבאה יגיד את זה לחסידים שלו לא לי,” כדי להראות שהנהגה פסיבית מול פרשנות משיחית של חסידים נתפסת כבעלת משמעות.
תמלול מלא
דיברנו קצת על האמונה בביאת המשיח, על הבעיה בחישובי קיצין, על השאלה אם זאת משימה שמוטלת עלינו האורבנר ורש"י, או שזה בית המקדש ירד מן השמיים, כשאני חושב שבית המקדש פה הוא איזה סימבול ולא דווקא דיון עליו עצמו, אלא השאלה על מי מוטלת המשימה המשיחית באופן כללי. בסוף סיימתי עם שני סוגים של משיחיות, אחד מהם המקור והשני מושג מושאל, במשמעות מושאלת, כשהמשיחיות במקור זה משיחיות במשמעות דתית, אסקטולוגית מה שנקרא, והמשיחיות במובן המושאל זה איזשהן תנועות לתיקון עולם, שזה חלק מבעיקר העולם המודרני, מודרניסטי, זה תנועות שרוצות לשנות את העולם כמו הקומוניזם, ואמרתי שאני לא חושב שאפשר לדבר על משיחיות שקר במובן של הרצון לתקן את העולם. זאת אומרת, אף אחד לא יראה את הרצון לתקן את העולם כמשהו פסול או כמשימה שלא מוטלת עלינו, זה נשמע בלתי סביר, למרות שיש היבטים מסוימים של הרצון לתיקון העולם שכן יכולים אולי להוביל לבעייתיות, אם נקרא לזה משיחיות שקר או לא, ראינו את הקומוניזם ואיזשהן תנועות שמאמינות בפנאטיות יתר במודל של העולם המתוקן שלקראתו הם חותרים, ואז כמובן זה יכול להוביל להתנהלות בעייתית, לאלימות, לדיכוי של מחשבות אחרות או פעילויות אחרות, אבל זה כבר קשר קצת רחוק לשאלת משיחיות השקר, אני לא חושב שבדרך כלל לזה התכוונו. זאת אומרת, לא לסוג הבעיות הזה, למרות שזה כן משקף אולי נקודה משותפת למשיחיות שקר ולבעיות האלה של המשיחיות במירכאות, וזה איזה שהוא סוג של חוסר מוכנות לבקר את התהליך הזה, להתייחס אליו בצורה ביקורתית, וזה כן מייחד גם את התנועות המשיחיות וגם את המשיחיות החילונית, המשיחיות האידיאולוגית, קומוניזם נגיד, שבשני המקרים מתפתחת איזושהי תחושה שיש לנו איזושהי אמת מוחלטת בידינו ולכן לא מוכנים א' לשמוע שום דבר אחר וב' לתת לגיטימציה למשהו אחר וכמובן אם הולכים צעד אחד הלאה אז גם מדכאים את כל המישהו האחר או הורגים אותו במקרים קיצוניים, ולכן התופעות הן לא זהות אבל יש להן שורשים משותפים או שורשים דומים. זאת אומרת, יש משהו בחוסר המוכנות לביקורת מחשבתית שאני חושב שהוא גם חלק מהבעיה של משיחיות שקר. אז זה עוד נראה בהמשך. הערה נוספת לפני שאני רק מסכם את הפתיח, הרמב"ם הלכות מלכים כותב כך בפרק י"א הלכה ד': ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה, בתורה, ולחזק בדקה וילחם מלחמות השם, הרי זה בחזקת שהוא משיח, חב"ד עשו מזה הרבה צימעס, על יש משיח ויש מישהו בחזקת משיח, יש דקדוקים ברמב"ם. אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביבו ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן. ללבן עד עת קץ כי עוד למועד. זאת אומרת, ברמב"ם פה נראה שיש באמת מכניזם של משיח פוטנציאלי, מה שהוא קורא בחזקת משיח, גם אם בסוף הוא לא הצליח. למה הוא לא הצליח בסוף? אז אמרתי, הזכרתי כבר את ההסבר שהדור לא זכה, כן, הסבר מקובל בהרבה הקשרים כולל ההקשר החב"די שהדור לא זכה. זה מציל את התדמית המשיחית של אותו משיח שלא הצליח, לא איכשר דרא. כן בדיוק. כן זה אותו עניין, דור לא היה מספיק ראוי. כן. אבל כאן הרמב"ם אומר משהו טיפה שונה, הוא אומר ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים. אז זה קצת מעניין, זאת אומרת מה, עכשיו הקדוש ברוך הוא יצר את המשיחיות השקרית הזאת או לא משיחיות שקר, לא יודע איך לקרוא לתופעה הזאת, בשביל מה הוא עשה את זה? הרמב"ם לא אומר פה שזה בגלל שהדור לא זכה, להפך. לא, הוא אומר לנסות, לנסות. הוא כן אומר סיבה. אז מה זאת אומרת לנסות? אז יש מלך מבית דוד, נכון? הוא מקבץ נדחי ישראל, הוא שומר מצוות, הוא עושה את כל מה שצריך, יש לו ייחוס כן עד דוד המלך, כמו אצלי במשפחה אמרתי לכם. עוד מעט אני יוצא אני מתגלה אבל בינתיים אני רק מספר לכם. אצלו במשפחה זה שלמה דויטש, שלמה דויטש, כל פעם סבתא שלי אומרת שזה מדוד המלך, אמרה שזה מדוד המלך. אוקיי. בכל אופן אז מה אני אמור לעשות עם אחד כזה? זה בסדר גמור, אז הוא המשיח, אני מצטרף, מה הניסיון שאני אמור לעמוד בו או לא לעמוד בו? קצת מוזר הדבר הזה, זאת אומרת מה, אני אמור בכל זאת לא להצטרף אליו? למה לא? הוא מבית דוד, הוא שומר מצוות, הוא עושה את מה שצריך. אז מה הבעיה? הוא בחזקת משיח, גם הרמב"ם עצמו קורא לו הוא בחזקת משיח עוד לפני שהוא הצליח. אם הוא יצליח אז הוא כבר באמת התברר שהוא המשיח, ואם לא אז לא, אבל הוא בחזקת משיח. אז מה זה ניסיון? מה זאת אומרת לנסות את ישראל? אני לא יודע, לא מבין מה הרמב"ם כותב פה. למה? לנסות את ישראל אם יהיו ראויים. אם יהיו ראויים אם הדור, הרי מה זה לא איכשר דרא? לא לנסות את ישראל. מה? זה לא לנסות את ישראל, זה לגאול את ישראל רק אם הם לא יהיו ראויים זה לא יצליח. לנסות, עשרה ניסיונות ניסה הקדוש ברוך הוא את אברהם, וניסיון פירושו כמו נביא שקר שנשלח כדי לנסות אותנו. זאת אומרת אם נאמין לו אז אנחנו עבריינים ואם לא, נעשה את מה שאנחנו צריכים אז לא נאמין לו. למה? לנסות, נניח שיבוא סתם נניח שיבוא מישהו ראוי כמו עזר וישראל יקיימו שתי שבתות נניח כמו שאומרים, אוקיי. אבל אם יבוא אחד כזה וישראל לא יקיימו שתי שבתות, אז ניסינו אתכם, לא הצלחתם לקיים שתי שבתות. המשיח היה משיח, המלך היה ראוי, אתם לא הייתם ראויים, ניסיתי אתכם לא הצלחתם. זה לא הפשט הפשוט של המילה ניסוי. יכול להיות שאתה צודק כי אין לי פירוש יותר טוב ברמב"ם. לא ניסוי, ניסיון. חושב שהוא צודק. לנסות את ישראל אני מבין את הכוונה, מביאים לכם הקדוש ברוך הוא מביא לך מישהו שיש לו את הפוטנציאליות להיות משיח, אוקיי, עכשיו זה רק תלוי בכם. ניסיון כאילו אם תעשו תשובה. כן. זה עכשיו תלוי בכם ולא הצלחתם אז לא עמדתם בניסיון. לא עמדתם בניסיון. אבל הניסיון בעצם העמידה בניסיון פה הוא לא הצטרפות למשיח אלא קיום מצוות, סתם קיום מצוות. בעצם אנחנו אמורים לקיים מצוות ולשמור את השבתות גם בלי שבא המשיח. זאת אומרת זה לא… כן אבל עכשיו זה רק יותר מחדד את העניין. יש לך משיח הנה עכשיו אתה רואה שיש פה הזדמנות ואתה לא מנצל אותה. אולי אולי אני לא יודע אין לי פירוש אחר. נשמע סביר. אבל אם נלך עם מה שהמלך הזה מצליח ומסתדר, שים לב צריך כל הזמן להסתכל על זה ככה עם איזה שהוא לשמור את הספק. מבט ביקורתי. מה כן, צריך גם עליו צריך מבט עד שהוא לא יצליח גם זה וגם זה וגם זה לשמור את המבט הביקורתי. זאת אומרת בעצם אתה צריך לחכות להצלחה כדי להכריז עליו כמשיח. הוא אומר הפוך. הוא אומר לנסות אם הוא אומר שהוא בחזקת המלך המשיח ולא יושיע ופעל הכל. גם כשהוא בחזקת הוא צריך להיות מבחינה של ספק. כן. אני אומר זה שני פירושים ושניהם אפשריים. כן אבל הוא אומר הוא מביא את הפסוק משכילים, כאילו בסדר זה לא הוא היה בסדר לפי הפסוק שהרמב"ם… לא הוא היה בסדר אבל זה עוד לא אומר שהוא משיח. ברגע שאתה מחליט עליו כבר שהוא משיח ואתה עושה צעדים נגיד פוטנציאלי, הרי כולם כמו חזקיהו המלך פוטנציאלי. כן, הוא היה ראוי להיות משיח. לא ראוי איזה משהו שאמרו לחזקיהו רגע חזקיהו אם היית עושה ככה או היית עושה ככה לא אז כן היית. הכוונה אני לא יודע עוד פעם שום דבר מזה לא כתוב במפורש ברמב"ם, אז אני לא יודע. אין לי פירוש ברור בדברי הרמב"ם כאן, אבל יכול להיות שהכוונה הוא בחזקת משיח, אבל עדיין תשמרו על איזה שהוא מבט ביקורתי. זאת אומרת, כל עוד אתם לא רואים שהעסק באמת מתממש, אתם לא יכולים באמת להחליט שהוא משיח, לא יודע לעשות כל מיני צעדים שאנחנו נראה בהמשך, זאת אומרת צעדים לא ריאליים, הזכרתי את זה כבר, צעדים לא ריאליים, או לעשות דברים שאתה צריך לעשות כבר כשבאמת אתה יודע שהוא המשיח. אבל המושג המונח לנסות מה הוא למה הוא רלוונטי בהקשר הזה? לנסות מה? הקדוש ברוך הוא משתמש בזה. לנסות אם אתם הולכים אחריו או לא הולכים אחריו? לעם ישראל, לא למלך המשיח. לעם ישראל, כן. אסור לכם ללכת אחריו למרות שבחזקת משיח. עד שלא יהיה ברור שהוא המשיח, חזקת משיח זה לא מספיק. הוא פוטנציאל למשיח, אבל תשמרו על מחשבה ביקורתית, תראו, יכול להיות שזה לא כל כך פשוט. זאת אומרת, לא יודע, אני שומע את שני הכיוונים, אין לי הסבר משלי, אז הועלו שניים, אני מוכן לשמוע את שניהם. ניקח לדוגמה את חזקיה. אוקיי. מי שסבר עד יום מותו שחזקיהו מתאים להיות משיח. כן, הוא מתאים, ומה הוא עשה עם הסברה הזאת? הוא מכר את הנכסים והתחיל לעוף באוויר כדי להגיע לארץ ישראל? הוא היה יהודי מאמין. לא, כאילו, מה אתה אומר, שהוא טעה? הוא טעה, הרי הגמרא אומרת שלא טעה, שהיה ראוי חזקיה להיות מלך המשיח ולא הוכשר הדור. נו בסדר, אז מה זה מוכיח? לא, מה שזה מוכיח שיש אפשרות שיהיה מלך המשיח, מלך המשיח זה לא אחד, מלך המשיח יכול להיות שיהיו כמה פוטנציאליים לאורך הדורות שלא מתממשים. ולמה לא מתממשים? שתי אפשרויות. או שהדור לא זכה, או בגלל שכרגע זאת לא התוכנית של הקדוש ברוך הוא. הוא עושה את זה כדי לנסות את ישראל, זה לא התוכנית שלו. מה זה לנסות? לנסות פירושו אל תעשו תנועה משיחית. זה נקרא לנסות. זאת אומרת תנועה משיחית זה ללכת אחרי מישהו שנראה לך שהוא המשיח בלי שבאמת בדקת עד הסוף שהוא המשיח, אלא מספיק לך שהוא בחזקת משיח. זה מה שמציע יוסי, אני לא שולל את הפירוש שלך, אני רק אומר, זה גם פירוש. ורבי עקיבא לא עמד בניסיון? אז הדבר הזה ממשיך, כי הרמב"ם כותב באותה הלכה, בהמשך אותה הלכה, יש קטע מצונזר, שבפרנקל הוא כבר מופיע. אומר: אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיג אותם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד. כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, הנה התנ"ך בעצם התפשט דרך האסלאם והנצרות, ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן, וזה כבר איזה משל, זה לא באמת התכוונו שאנחנו נעשה את זה. וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום ונישא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום. בהמשך של אותה הלכה הרמב"ם קושר את האסלאם ואת הנצרות לתופעת משיחיות השקר גם כן. הוא בעצם אומר שלמעשה גם זה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, כמו מה שהוא אמר למעלה, זה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. זה לא איזה יצר הרע של מישהו. היית חושב שזה בן אדם חוטא שיש לו איזה שהוא יצר הרע והוא מחולל את התנועה הבעייתית הזאת. הרמב"ם כותב לא, זה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. למעלה הוא כותב שזה כדי לנסות אותנו באחד משני הפירושים שהצעתם, וכאן הוא מדבר על ישו ועל מוחמד, והוא בעצם אומר שגם הם בעצם מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא כדי לפלס דרך למלך המשיח. מה זאת אומרת? הם מפיצים את התורה ואת זה שיש מצוות ושיש אלוקים, ועובדה שזה באמת פשט בכל העולם, מה שהיהודים לא הצליחו לעשות בעצמם אלא רק דרך ישו ומוחמד. ואז אומר נכון שהם עיוותו את זה ובסוף אמרו שזה בעצם לא רלוונטי או שזה משל או שזה לא לדורות או כל מיני דברים כאלה, אבל הם הכינו את הקרקע באופן כזה שכשיבוא המשיח האמיתי וכולם יבינו שזה באמת הדבר האמיתי זה ייפול על קרקע בשלה. זאת אומרת הם יבינו שבעצם שקר נחלו אבותיהם ויצטרפו לתהליך הזה. עכשיו מה זה? זה המשך של התיאור הקודם. אם זה המשך של התיאור הקודם אז יש פה בעצם איזה שהיא. איזשהו מעשה ידיים של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחולל את הדבר הזה כדי להשיג איזשהן מטרות שהוא רוצה להשיג אצל ישו ומוחמד. איך זה מתקשר למה שראינו למעלה באותה הלכה? זאת אומרת עם המלך מבית דוד הזה שבסופו של דבר לא הצליח או שנהרג או משהו כזה. גם שם זה בא להשיג משהו, זאת אומרת זה הנקודה. אם זה בא להשיג משהו אז זה קצת דומה למה שאתה אמרת שזה בא להשיג שאנחנו נעשה תשובה. לא הצליח, בסדר, אבל זה איזשהו ניסיון שהקדוש ברוך הוא בעצמו מחולל כדי לקדם את התהליך הזה. במקרה הזה זה לא הצליח. אצל ישו ומוחמד זה איזושהי הכנה יותר ארוכת טווח שזה יצליח ושיש לזה מטרה יותר ארוכת טווח שזה יצליח לעתיד לבוא. אולי זה קצת תומך בפירוש שהצעת קודם. אני לא יודע. בכל מקרה, כאן יש כבר בהלכה הזאת הרמב"ם כבר נוגע בסוגיית משיחיות השקר או משיק לה לפחות. לא יודע אם הראשון נקרא משיח שקר או לא, כי הוא בחזקת משיח שבסוף לא הצליח מסיבה כזו או אחרת. לפי הפירוש של יוסי זה משיח שקר, לפי הפירוש שלך זה לא משיח שקר אלא זה להפך, אנחנו לא היינו ראויים. כן, משיח לא ממומש בדיוק, משיח פוטנציאלי. ישו ומוחמד הם כן נביאי שקר, משיחי שקר, אבל עדיין עם איזושהי מטרה חיובית. זאת אומרת זה לא סתם איזה יצר הרע וזהו. נגיד לגבי נביא שקר למשל, יש מקום קצת להתלבט. אני לא זוכר כרגע התבטאות של הרמב"ם, יכול להיות שיש אני לא זוכר, האם גם אותם מקים הקדוש ברוך הוא, נביאי השקר, כדי לנסות אותנו? או שלא, נביא שקר זה יוזמה של האדם עצמו שהוא חוטא ויש לו יצר הרע והוא מציג את עצמו כנביא שקר. נכון שזה ניסיון עבורנו, אבל זה לא בהכרח מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא. אני לא יודע, צריך לחפש אם לרמב"ם יש איזושהי התבטאות לגבי נביא שקר. טוב בכל אופן אז אני אומר בכל מקרה הרמב"ם בתחילת ההלכה מה שהוא מדבר זה על מלך שהוא מבית דוד והוא לא סוטה מהתורה ומהמצוות. להפך, הוא מחזק את התורה שבכתב ושבעל פה ונלחם את מלחמות השם וכל מיני דברים מן הסוג הזה. זה לא משיחי השקר הקלאסיים. משיחי השקר הקלאסיים כמו שנראה בהמשך זה אנשים שקצת סטו מהדרך במידה כזו או אחרת, עוד מעט אני אשרטט את האפשרויות, אבל שבכל זאת סטו מן הדרך. כאן הרמב"ם מתאר מישהו שהוא לגמרי בסדר מבחינת ההתנהגות שלו. להפך, יש לו אפילו איזושהי חזקת משיח. אז מה עם מישהו שהוא בכלל משיח שקר? הרמב"ם לא מתייחס לתופעה הזאת. מישהו שהוא לגמרי משיח שקר ובכלל הולך לכיוון אחר. בכלל זאת אומרת בכלל דבריו ברור שאין מה לדבר עליו. זאת אומרת הוא מדבר פה על מישהו שמחזק את בדק התורה ונלחם את מלחמות השם והוא מבית דוד, זאת אומרת הוא מקיים את כל התנאים. ואפילו הוא, בסדר, אז שאלה איך אנחנו באיזה משני הפירושים אנחנו מאמצים כאן. אבל מי שלא עושה אפילו את הדבר הזה, אז ברור שזה משיחיות שקר, על זה אין מה לדבר. אבל לא מופיע כאן חוץ מאשר ישו ומוחמד. טוב עכשיו בעצם זה מביא אותנו לשאלה אז מה בעצם זאת משיחיות שקר? נדמה לי שאפשר להציע שלוש הצעות שהשלישית גם תפורק כדי לאפיין את התופעה הזאת של משיחיות שקר. אפשרות ראשונה זה לייבוביץ' ובן גוריון, שמשיח בהגדרה הוא משיח שקר. משיח שמגיע, משיח שפועל הוא משיח שקר. זאת אומרת משיח זה תמיד צריך להיות איזשהו רעיון שאמור להניע אותנו אבל לא משהו קונקרטי. אבל זה אמרנו זה לא נשמע פירוש סביר בהקשר המסורתי. גישה פחות קיצונית אבל עדיין די מרחיקת לכת אומרת שכל מי שעושה פעולות מעשיות להבאת המשיח זה סוג של משיחיות שקר, או תנועה משיחית. עוד פעם, משיחיות שקר זה מילה חזקה מדי. משיחיות שקר זה אומר שיש פה איזשהו משיח שמציג את עצמו וזה לא נכון. אני מדבר כרגע על תנועה משיחית במירכאות. זאת אומרת זה גם כן קיבל איזושהי קונוטציה שלילית לאורך הדורות תנועה משיחית, ואני מנסה לאפיין מה מביא לקונוטציה השלילית הזאת. אז אני אומר יכול להיות שעצם הפעולות המעשיות להבאת המשיח זה נקרא תנועה משיחית. וזה משהו שאנחנו לא אמורים לעשות וזה כמובן מחזיר אותנו לאור החיים ולרש"י שם השאלה אם הבאת המשיח היא משימה שמוטלת עלינו או שזה אנחנו צריכים לחכות לו אבל אנחנו לא אמורים להיות מעורבים בתהליך. עוד פעם זאת גישה קיצונית, אני מציג אותה כאפשרות כי אני לא יודע, אני לא יודע להחליט איזו הגדרה היא נכונה, לכן אני מציג את האפשרויות השונות וצריך לראות אחרי זה, ננסה לראות אחרי זה מה. אפשר לחלץ מתוך ההיסטוריה או ההתייחסויות ההיסטוריות. אז אני אומר עוד פעם: פעילויות להבאת המשיח זה יכול להיות או מפעילויות פוליטיות להבאת המשיח, זאת אומרת פעילויות קונקרטיות, לא תפילות. או אפילו אני לא יודע מה, פעולות של קבלה מעשית, היו גם כל מיני כאלה, אדמו"רים אפילו עשו, תקופה, היה פעם התאחדות של איזה ארבעה אדמו"רים נדמה לי שניסו לעשות איזה שהם פעילויות להבאת המשיח. אז זה יכול להיות גם פעילויות מיסטיות כאלו או אחרות, גם זה יכול להיות אולי להיכנס תחת הכותרת של תנועה משיחית. זאת האפשרות השנייה. האפשרות השלישית זה שמותר לעשות, ברור שמשיח צריך להגיע, והמשיח הוא לא רק רעיון, גם מותר לעשות פעולות, או אולי אפילו רצוי לעשות פעולות להבאתו. השאלה איזה פעולות. וכאן הקריטריון לתנועה משיחית הוא בזה שהפעולות או צורת ההתנהלות שאנחנו בוחרים בה להביא את המשיח היא הבעיה. עכשיו מה יכולה להיות הבעיה באופן השלישי הזה? אחת משלוש אפשרויות. אפשרות אחת – פעולות של איסור הלכתי. זאת אומרת אתה בעצם עושה פעולות שהן נגד ההלכה. ידוע הרב מבריסק, ידוע שהוא מדייק מהגמרא בעירובין בדף מ"ג. הגמרא אומרת שמה שהמשיח לא יבוא בשבת ויום טוב כי הוא צריך לבוא מלמעלה ואין תחומין, יש תחומין למעלה מעשרה והוא לא יבוא על איסור תחומין. אז שואל הרב מבריסק, מה איסור תחומין? כל עם ישראל מחכה לגאולה, כל הצרות שלנו, כל הדברים האלה, בסדר, אז איסור תחומין? שאלה אם זה דאורייתא או דרבנן תחומין, אבל מדייק מכאן הרב מבריסק שמשיח לא יגיע אפילו אם יש איסור דרבנן. זאת אומרת, בקיצור, הבאת המשיח לא יכולה להיות כרוכה בשום איסור, למרות שברמה ההלכתית נטו היה מקום לומר שאפשר לעשות איסורים הלכתיים כדי להושיע את עם ישראל. זאת אומרת אין לך שעת הדחק גדולה מזו, על איסור דרבנן בשעת הדחק או בשעת צורך גדול או בהפסד מרובה אז מתירים במקרים מסוימים מעבר על איסור דרבנן. זאת הנקודה, יש פה איזושהי נקודה עקרונית כנראה שגאולה לא יכולה לבוא באופן שסותר להלכה. וזה לא שאלה של סתירה, זאת אומרת זה לא שאלה של בעיה הלכתית, זה לא סדר עדיפויות. כן, זאת אומרת זה לא, אבל אני אומר זה לא בעיה של דחייה הלכתית, האם איסור דרבנן דוחה או לא דוחה. זה לא הנקודה הזאת. זה כנראה איזושהי תפיסה שאומרת שלא תיתכן משיחיות, זאת אומרת תיקון העולם לא יכול לבוא בדרך מקולקלת. זאת אומרת משיחיות צריכה… זה כמו למשל שבנס חנוכה שטומאה הותרה בציבור אז מה עניין לחפש דווקא פח שמן טהור? מה? עוד פעם? בנס חנוכה שטומאה הותרה בציבור אז מה עניין לחפש דווקא פח שמן טהור? אז אומרים שכאילו הקדוש ברוך הוא רצה שהגאולה תבוא באופן גלאט ולא בדיעבד. אוקיי, מצוין, אבל זה כבר יש כל מיני הגדרות, יש דיני משיח כאילו משהו מסודר שאומר מה התפקידים שלו, איך אנחנו יכולים לאבחן, מה הפעולות שהוא צריך לעשות. אז זה ההלכה שהבאתי ברמב"ם קודם. זה התייחסות כללית אבל. כן, נכון. הוא עושה בדק התורה, נלחם מלחמות השם, שומר, מאחד את ישראל לקיים תורה ומצוות. זה רק בחזקת. כן, זה בחזקת שהוא משיח, ואז אתה צריך לחכות ולראות כי אתה לשיטתך יוסי, זאת אומרת צריך לחכות ולראות שזה באמת מתממש. אוקיי? עם הפלגנות של היום אני לא כל כך רואה איך זה… בסדר, זה דיון אחר. תראה, פלגנות הייתה תמיד. לא צריך, אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, זאת אומרת כבר כתוב בפסוק. הא? הוא גם אז לא בא. הבנתי, הוא גם אז לא בא כשהיה פלגנות. כן, לא, אני אומר בסדר, פלגנות תמיד יש. אם אתה תחכה שלא תהיה פלגנות ורק אז יבוא משיח, נדמה לי שאני לא רואה איך הוא הולך להגיע. בסדר. אז אפשרות ראשונה זה שמדובר באיסורים הלכתיים. כשאיסורים הלכתיים יכולים להגיע כמובן עד רמה קיצונית כמו שבתי צבי, נראה עוד מעט את הדוגמאות, שבהם הוא בעצם מתאסלם כבר, הוא בכלל עוזב את המסגרת היהודית וההלכתית. זאת אומרת אבל אני אומר גם בלי זה, יכולים להיות איסורים הלכתיים מקומיים. חילול שבת או לא יודע, כל מיני דברים מקומיים יותר. זה אפשרות ראשונה בתוך הגוון הראשון בתוך האפשרות השלישית, כן, שצורת ההתנהלות קובעת את התנועה משיחית במירכאות. כן, אני עכשיו מבחין בין תנועה משיחית בלי מירכאות שזה לגיטימי לפי האפשרות הזאת, מותר לעשות ואולי רצוי אפילו להביא פעולות שיקדמו את ביאת המשיח, אבל יש תנועה משיחית במירכאות שזה מה שאנחנו בדרך כלל רואים כמשהו שלילי. אוקיי, אז זה אפשרות ראשונה, למה זה שלילי כי זה כרוך בעבירות, באיסורים הלכתיים. אפשרות שנייה זה שמדובר בפעולות שלא מקובלות במסורת. זאת אומרת איזושהי חריגה מההתנהלות המקובלת. זה לא איסורים ממש אבל זה משהו… הוא חריג. למשל, יש הרבה פעמים התייחסויות לתנועה הציונית, אז הציונות הדתית מואשמת בזה שהיא משתפת פעולה עם כופרים וחילונים ולא ייתכן שהגאולה תבוא על ידי כאלה. היו טענות כאלה, אפילו הרב שך כתב את זה באיזה מקום, יש כל מיני טענות כאלה. עכשיו, יש כאלה שרוצים לומר שזה גם איסור הלכתי, אבל אני לא רואה מה האיסור ההלכתי פה. אני משתף פעולה עם כופרים וחילונים, אבל אני בעצמי יכול לקיים את כל ההלכה. אז זה לא בהכרח כרוך באיסורים הלכתיים. יש פה איזושהי טענה שזה פאס נישט, זאת אומרת זה לא ייתכן. אז אתה לא עברת על איסור הלכתי, אבל לא ייתכן שגאולה תבוא בצורה כזאת. זאת אומרת זה לא המסלול הסביר מבחינת המסורת שלנו להבאת המשיח. או אני יודע מה, שלא ידחקו את הקץ ושלא ימרדו באומות. יש איסור לדחוק את הקץ או למרוד באומות? שלוש השבועות, כן בכתובות, שלוש שבועות השביע הקדוש ברוך הוא את ישראל. אין איסור כזה. אלא מה? מקובלנו שלא כך פועלים. לא מורדים באומות, לא דוחקים את הקץ, מין איזה פאס נישט כזה כמו שאמרתי לכם. המסורת אומרת שלא זאת לא צורת ההתנהלות המקובלת. אז זה, השבועות עצמם הם לא איסור? מה? השבועות עצמם הם לא איסור? מאיזה איסור זה? כמו השבועה, מה זה השבועה? מה זה לא בשמיים היא? מתי השביעו אותנו? בהר סיני השביעו אותנו את זה? מאיפה זה? לא מנוי ברמב"ם, לא מנוי אצל אף מונה מצוות. יש פה איזושהי אמירה כזאת שלוש שבועות השביע הקדוש ברוך הוא את ישראל. מה בדיוק זה אומר? התייחסו לזה כאל איסור, הסאטמרים וזה. הסאטמרים מתייחסים להרבה דברים בכל מיני צורות, זה לא אומר שום דבר. הויואל משה זה ספר מגוחך. זאת אומרת הוא תלמיד חכם, זאת אומרת הוא יודע הרבה הרבי יואליש, אבל הספר מגוחך. זאת אומרת המגמתיות שלו מצחיקה. הוא לוקח כל מדרש ובונה ממנו איזה דיוקים כאלה ומוציא את… ואין מקור שלו. זאת אומרת אתה רואה שהספר הוא לא רציני. אז כן, אז זהו, אז הוא כמובן גם לוקח את השלוש שבועות, זה אולי הכי פחות מחודש. הפירוש לשלוש שבועות עוד אפשר לשמוע. את כל שאר הדברים זה שטויות, זאת אומרת לא כל שאר הדברים, הרבה משאר הדברים זה שטויות. אז אני אומר, אבל עדיין שלוש השבועות עדיין אתה רואה בזה איזושהי הנחיה גם אם זה לא איסור או קריטריון חד, אבל בכל זאת כתוב בגמרא. זאת אומרת יש פה איזושהי הנחיה. מה זה ההנחיה הזאת? ההנחיה הזאת אומרת תראה יש איזושהי דרך נורמלית שגאולה אמורה להגיע. זה לא איסורים, לא מדובר פה על איסור והיתר. אבל כשמשהו לא הולך בדרך המקובלת, כן ישראל סבא, אז זה כנראה לא אמור להיות, אז זה תנועה משיחית. אפשר היה להגדיר גם ככה. אני, זה הצעות הכל, אני מציע הצעות. אפשרות שלישית שהיא קשורה אולי לשנייה זה פעולות שאין להן הצדקה ריאלית, שזה כמובן זה סעיף אולי בתוך הקודם. שלא ימרדו באומות וכולי אז זה לא רק בגלל שלא מקובלנו ככה אלא באמת זה לא… זאת אומרת זה לא הגיוני כך לפעול. לא הגיוני לפעול. עכשיו אתה אומר לי מה זאת אומרת המשיח פה אל תדאג הקדוש ברוך הוא איתנו אנחנו נצא למלחמת עולם נגד ארצות הברית. בסדר? יש להם נשק גרעיני ויש להם את כל היכולות ואין לנו כמובן שום סיכוי ריאלי אבל המשיח איתנו והקדוש ברוך הוא איתנו ואנחנו נצא למלחמה נגד ארצות הברית ורוסיה ביחד אם אתם רוצים. מה? היית בסרט העכבר ששאג? לא. אוקיי. בכל אופן אז כן מי עושה אבק כמוני וכמוך? העכבר והפיל הולכים ביחד ותראה כמה אבק אנחנו עושים העכבר אומר לפיל. זאת אומרת זה אני אומר ברגע שאתה עושה איזה שהם פעולות לא ריאליות, אתה כוחני באופן שהוא לא מוצדק ברמה הריאלית, ועוד פעם בלי שום חריגה משום דבר, בלי איסורים ולא כלום, זה עצמו נתפס כתנועה משיחית. יש מקורות ברורים שרואים את זה ככה. זאת אומרת ההתייחסות החרדית לתנועה הציונית הייתה בין היתר כזאת. זאת אומרת חלק מהאבחונים למה תפסו את זה כאיזה משיחיות שקר היה זה שהם מרדו באומות ובעצם עשו דברים כוחניים שהם לא באמת מוצדקים בשיקולים של ריאל פוליטיק ולכן בעצם זו תנועה משיחית. זאת בעצם הייתה הטענה. זה האפשרות שאתה לוקח סיכון מופרז, סיכונים מופרזים. אתה מוכר את כל רכושך בשביל לעלות לארץ ישראל כשבעצם זה לא הגיוני, אתה מוכר את זה במחיר נמוך או משהו שאם זה לא יקרה הסתבכת. כן? זאת אומרת כל מיני דברים מהסוג הזה. זה לאו דווקא מרידה באומות, מרידה באומות זו דוגמה. כן? היו תקופות כאלה. התפשטה איזושהי תנועה משיחית והציבור מכר את הרכוש שלו, וכשאתם יודעים כשמוכרים את הרכוש באופן כזה אז אתה מקבל מחיר נמוך כמובן, נכון? יש היצע גבוה וביקוש נמוך, אז אתה מקבל מחיר נמוך. אבל מה אכפת לך? המשיח מגיע, אתה כבר לא צריך כסף, אתה לא צריך כלום. זאת פעולה לא ריאלית, למרות שזה לא התגרות באומות וזה לא כניסה לסיכונים במובן הביטחוני, אבל זה כן כניסה לסיכונים כלכליים, לשיקולים לא הגיוניים. אז גם במובן הזה אגב יש הספר הכנסת הגדולה נדמה לי, עוד מעט אנחנו נראה את זה בהמשך, מתאר שאבא שלו מכר את התנור לבנים שממנו הוא התפרנס כי הוא הבין שמגיעים לארץ ישראל, זאת אומרת אלמלהיים זה היה נדמה לי או משהו כזה. זאת אומרת יש תופעות מאוד רווחות ויש מקרים מתועדים כאלה שאנשים עשו את זה, ואגב יש סיפורים, נדמה לי שהזכרתי את זה, אני שמעתי על שלושה סיפורים כאלה. הסיפור שמתועד שחיפשתי באינטרנט זה רבי יעקב גזונדהייט מוורשה, שגם כן התפשטה שמועה כזאת והחבר'ה התחילו למכור את הרכוש והתחילו לצרור את המטלטלין, ואז הוא עמד בבית הכנסת ונשבע שהמשיח לא יגיע השנה או לא יודע בתקופה מסוימת. זה די מרחיק לכת, כי הוא הבין שפה זאת אומרת הוא בעצם התכוון שהוא גוזר על הקדוש ברוך הוא לא להביא משיח, אפילו אם הוא תכנן, כי הוא הבין שיש פה איזושהי בעיה. זאת אומרת הוא בעצם ראה איזושהי התנהלות לא ריאלית בגלל השמועה של המשיח והוא אומר זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות משיח, ולכן הוא נשבע שהמשיח לא יגיע. יש לזה כמה וכמה סיפורים. אני שמעתי סיפור כזה על רב שמואל סלנט גם בירושלים שהייתה, וסיפרתי על השולמית לפיד שמה עם כחרס הנשבר, ספר שלה, שהיא מתארת את ההתנצרות ההמונית שהייתה בירושלים. זה היה היסטורי, ביישוב הישן בירושלים. כל החרדים הגדולים של היישוב הישן היו הרבה אנשים שהתנצרו שמה בגלל שבר משיחי כזה, שהמשיח היה שמועה שהמשיח מגיע, צרות גדולות כמובן, וחיקו לו ובסוף הוא לא הגיע. אז רב שמואל סלנט שמה נשבע שהמשיח לא יגיע בשנה הקרובה. מישהו סיפר לי פעם סיפור כזה גם על רב אהרן קוטלר, אני לא יודע, לא מצאתי תיעוד לעניין הזה, והיה עוד מישהו אני כבר לא זוכר, שמעתי גם סיפור אולי הצמח צדק נדמה לי גם היה איזה סיפור כזה. הצמח צדק זה מחב"ד, זה עוד יותר מעניין אפילו, אבל גם היה נדמה לי איזה סיפור כזה. אני אומר, אבל המשותף לכל הסיפורים האלה זה שאותם רבנים החליטו שזה לא משיח בגלל שההתנהלות הייתה לא ריאלית. זאת אומרת התנועה המשיחית, האבחון שלה זה האבחון השלישי הזה שאמרתי כאן, שאתה עושה איזושהי פעולה שהיא לא הגיונית משיקולים סתם, שיקולים הגיוניים רגילים כלכליים. גם אם המשיח היה אמת זה לא היה בסדר לעשות את הפעולות האלה? כנראה שלא, זאת אומרת אתה אמור לעשות את הדברים באיזשהי צורה, אני אומר, אתה יודע, לא נדע עד ש כמו שהרמב"ם כותב לא נדע עד שנהיה שמה. אבל כן ההערכה שלהם הייתה שלא עושים דברים כאלה, זאת אומרת זה לא ככה זה. שמה הם חשבו שיש סיכוי כל כך גבוה שהמשיח יגיע ולכן הם נשבעו, גם אם זה היה אמיתי, יש סיכוי שהמשיח יבוא, לא השתנה משהו בסיבה שתגיד להם לכך שהמשיח לא יגיע, הם רצו למנוע את המצב הזה. אבל אם זה המשיח באמת אז מה אתה נשבע שהמשיח לא יגיע? מה אם זה כן המשיח? מה אתה נשבע, אתה יכול להישבע על דבר שאתה לא בטוח? עדיף את זה מאשר שאם ימכרו את כל הנכסים שלהם. הם בטוח שזאת אומרת עשו שבועת שקר במזיד כדי למנוע מהאנשים להסתבך. זה פשוט אפיון של משיח שקר, הדרך לעשות את הדברים. אני מניח אבל שזה חלק מהעניין, זאת אומרת ברגע שאתה עושה צעדים לא ריאליים כשעוד לא ברור שזה המשיח. כן, מה הקשר למשיח? לא, לא, אני מדבר על תנועה משיחית לא משיח שקר. יש הבדל, לכן עשיתי את ההבחנה קודם בין משיח שקר לתנועה משיחית. משיח שקר פירושו שבעצם בא מישהו מכריז על עצמו שהוא משיח למרות שהוא משקר לנו, הוא בכלל לא המשיח, זה סתם הוא עובד עלינו. תנועה משיחית זה לא זה, תנועה משיחית יכולה להיות אולי אפילו סביב משיח שיש לו פוטנציאל אמיתי להיות משיח ועדיין יש אופני התנהלות שאסור לנו להתנהג כך. זאת אומרת כל עוד לא ברור לך שזה כבר הדבר האמיתי אתה תתנהג בצורה הגיונית. לא, ברגע שיש תנועה משיחית אז הם נשבעו שהמשיח הזה לא יתממש. כי תנועה משיחית זה אופן התנהלות כזה שלא יאפשר למשיח לבוא, זאת אומרת כי אתה מתנהג לא נכון. תנועה משיחית זה התנהלות משיחית לא נכונה. עכשיו זה לא אומר שהמשיח ההוא שעליו מדובר אולי היה משיח שקר, אני לא יודע, לא בהכרח. אבל זה רק אומרים הוא בסופו של דבר לא התברר כמשיח, זאת אומרת זה לא התממש בסוף. כמו חזקיהו שהיה משיח אמת, אבל זה לא התממש. למה? כי אופן ההתנהלות הזה לא יאפשר את זה. נגיד אם יבוא המשיח האמיתי ועכשיו עם ישראל יעבור על איסור דרבנן, תחומין או משהו כזה, אז הרב מבריסק בעצם מה שהוא אמר שמה זה שגם אם זה המשיח האמיתי זה לא יקרה בסוף. כי לא ייתכן שגאולה תבוא באופן כזה. הרב מבריסק אמר את זה על המשיח? הרב פשוט עכשיו משליך. אני מבין, אני רק אומר, אני לכן אני מעתיק את העניין משאלת משיח השקר לשאלת התנועה המשיחית. זה בטוח שזה באמת תקף? לא, בשום דבר לא בטוח, אני מציע הצעות פה. אבל אני אומר שאני מנסה להבחין לאור התייחסויות שהיו בעבר, אני מנסה להבחין איך אנשים ראו את הדבר הזה שנקרא תנועה משיחית. אז הם אומרים הם ראו את התנועה המשיחית כמשהו של עשיית פעולות לא הגיוניות. מה זה אומר? האם זה אומר שהמשיח בעצמו הוא גם באמת משיח שקר או לא? אני לא יודע, אולי כן אולי לא. כמו שאתה אומר, בהחלט יכול להיות שהמשיח בעצמו שהיה שמה אולי היה לו פוטנציאל להיות אמיתי, אבל הם אמרו זו תנועה משיחית זה לא יכול לקרות, זה לא יתממש. עכשיו אתה הצעת איזה שהיא הצעה שאפילו זה אי אפשר ללמוד ממה שהם עשו. יכול להיות שזה אפילו גם התממש רק הם העדיפו להישבע לשקר ובלבד שעם ישראל לא יסתבך על הצד שזה לא יתממש. אולי, לא יודע. שאלה אם אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, חטא קטן וחטא גדול, יש תוספות בשבת בדף ד' עמוד ב' שמה עם רדיית הפת. יש פה מקום להתלבט האם אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. בעצם אתה נשבע לשקר שזה איסור בשביל להציל אנשים. יכול להיות שהם לא נשבעו בצורה שעוברת על איסור שבועה בדף כ"ף. הטענה היא שיש שם ממש שבועה. שבועה, כי זה מה שגרם לאנשים להשתכנע. אני נשבע, אין אני עומד מאחורי זה, לא סיפורים. לפחות זאת הטענה, אני לא יודע, אין לי עדויות מוצקות לעניין הזה. טוב, כל הדברים האלה כמובן משליכים על השאלה לגבי התנועה הציונית או הציונות הדתית. כן, השאלה מה הקריטריון לתנועה משיחית יקרין על השאלה איך אנחנו שופטים את האירועים שאנחנו נמצאים בתוכם. אז עצם הפעילות להבאת המשיח וודאי שיש כאן. זאת אומרת מי שתופס דבר כזה כתנועה משיחית אז הציונות הדתית היא תנועה משיחית לכל דבר. זו אפשרות ב'. אבל אני אומר שזה אפשר מי אמר שזה ההגדרה. אפשרות ג' וגם אמרתי קודם שתנועה משיחית זה לא בהכרח איסור, אז לכן כל הדיון פה הוא דיון קצת אמורפי. האפשרות השלישית שצורת ההתנהלות היא בעייתית, אז פה צריך להבין. אם מדובר בעבירות אז יש כאלה שרוצים לטעון שגם זה מתקיים. אפילו הקריטריון הכי קיצוני מתקיים פה והציונות והציונות הדתית הם תנועה משיחית. למה? כי למשל תראו זה לא לגמרי משולל יסוד. כי למשל זה שאתה מקים פה מדינה ומכוח השלטון של המדינה אתה אוכף לא יודע מה חילולי שבת, פעולות לא צנועות, הכרה בנצרות, מערכת משפטית שלא הולכת על פי התורה דהיינו איסור ערכאות שמחייבת כל הציבור להיזקק לו. אי אפשר לדחות בקש את הטענה שיש פה חריגות מההלכה. והציונות הדתית משתפת עם זה פעולה. היא לא הייתה רוצה שזה יקרה, בסדר, אבל תכלס היא חלק מהעניין. זאת אומרת היא משתפת עם זה פעולה. אז אני אומר בקריטריון ג' אחד, זאת אומרת צורת ההתנהלות הלא ראויה כש-אחד פירושו איסור הלכתי, אפילו זה יכול להיות שמתקיים פה. זאת אומרת זה לא משהו שאפשר לשלול אותו בצורה קטגורית. אני עוד פעם אני מתבטא בצורה זהירה כי אני לא נוטה לחשוב שזה מתקיים, אני אישית. אני אומר אי אפשר לשלול את הטענות האלה על הסף אבל אם תשאלו אותי אני לא נוטה לחשוב שזה מתקיים. למה? כי לגבי איסור ערכאות למשל אז לדעתי משפט המלך, כן לא מעבר למשפט המלך. משפט המלך בסדר, אבל עדיין גם כמעט כל רבני הציונות הדתית אומרים שללכת לבית משפט זה עדיין ערכאות עם כל משפט המלך. אני אישית לא מסכים איתם אגב בעניין הזה כי אני חושב שאין מנוס, זאת אומרת צריכה להיות מערכת משפטית אפקטיבית. זה לא ייתכן שאנחנו נהיה טהרנים כאלה ולא ניתן לגשת לבתי משפט כשאין לנו דרך אחרת באמת לנהל לנהל את החברה באופן אפקטיבי. זאת אומרת צריכה להיות איזושהי מערכת משפטית שמקובלת על הציבור. זה לא יעזור, זה היסוד של ערכאות שבסוריה. היסוד של ערכאות שבסוריה הוא בדיוק זה שאם אין לך תלמידי חכמים ראויים אז אז תשים את מי שיש לך. עכשיו הבעיה שאצלנו זה שיש תלמידי חכמים ראויים. זאת אומרת יש אנשים שיכולים להיות כשרים ודיינים ויכולים לדון ולא שמים אותם. אז זה לא בדיוק ערכאות שבסוריא, אבל נדמה שהרעיון של ערכאות שבסוריא כן מתקיים כאן. כיוון שאותם אנשים שראויים לדון לא מקובלים על רוב הציבור. מה לעשות? זה רע מאוד. הכל בסדר, אז מה נעשה? נעשה חברה שאין לה מערכת משפטית אפקטיבית? או הפרדת קהילות, כמו שהרש"ר הירש הציע, כן? או העולם של הכתב סופר. זאת אומרת, הפרדת קהילות, אוקיי, אנחנו ננהל קהילה שמתנהלת על פי הלכה ופה נשים את השופטים הראויים, וכל האחרים חברה אחרת. אסטרטגית בחרנו לא לעשות את הפרדת הקהילות. וואנס בחרנו את זה, אין לנו אופציה אחרת, ובמציאות צריכה להיות מערכת משפטית פה. בסדר? באמת היה ויכוח גדול על הפרדת קהילות עם הכתב סופר ועם הרש"ר הירש, ויש תשובות של הנצי"ב על העניין הזה ותשובות של גדולי הפוסקים שמתנגדים לדבר הזה, זאת אומרת, כולל חרדים, שמתנגדים לדבר הזה ואומרים שלא נכון להפריד את הקהילות. היה ויכוח סביב העניין הזה, וברגע שאתה לא מפריד את הקהילה, אז נדמה שדין ערכאות שבסוריא חייב להתרחב, גם למקום שבו יש דיינים ראויים, שזה תמיד הדיון, זה תמיד מה שעושים הפרדה בין ערכאות שבסוריא כשאין דיינים ראויים למקום שבו יש דיינים ראויים. אני אומר שזאת הפרדה לא נכונה אם אתה מדבר פה על קהילה שלא מקבלת את מרותם של הדיינים הראויים. אז מה תעשה? שלא תהיה מערכת משפטית? אי אפשר לחיות ככה. חברה לא יכולה לחיות בלי מערכת משפטית. זה היסוד של דינא דמלכותא, זה היסוד של ערכאות שבסוריא, אין מה לעשות. לכן, אם אתם שואלים אותי, אני לא חושב שזאת עבירה הלכתית לשים פה מערכת משפטית זרה למערכת התורנית. במובן הזה אין פה עבירה הלכתית, אבל אני לא יכול להגיד שמי שטוען את זה הוא עם הארץ או שהוא מדבר שטויות. כמעט כל הפוסקים אומרים את זה. זאת אומרת, אני לא מסכים איתם, אבל אתה לא יכול להגיד שזה שטות. אז אפילו הקריטריון הזה, אם נלך לקריטריון המתון יותר, פעולות באופן שלא מקובל במסורת שלנו. פה גם יש פה מקום להתלבט. כי בעצם עשו פה איזושהי תנועה שהגיעה, לקחה את עם ישראל, הכניסה אותו לסיכונים לא פשוטים, מגיעים לארץ לא זרועה, כן? עם סיכוי הצלחה לא גבוה. לפעמים היה פה גם איזושהי התגרות באוכלוסייה שחיה פה, סיכונים וכל מיני דברים מהסוג הזה. טוב, אפשר להגיד שזה עדיין בתחום הסביר, זה לא איזה משהו הזוי, אבל גם פה זה מקום להערכות. לכן אני אומר, יש כאלה שהעריכו את זה כפעולות לא סבירות. פה כבר עברתי לעובדה השלישית בעצם. העובדה השנייה זה משהו שלא במסורת שלנו. ולא במסורת שלנו לעשות שום דבר ביחס לביאת המשיח. ברגע שעושים משהו זה כבר נגד מה שהיינו רגילים אליו. לכן עברתי ישר לסעיף ג', זאת אומרת לאפשרות השלישית, שזה פעולות לא ריאליות, מרידה באומות. דיברו על הדברים האלה, כן? החרדים מדברים הרבה על העניין הזה שבציונות יש איזשהו סוג של מרידה באומות. כנגד זה אומרים, מה זאת אומרת? הייתה הצבעה באו"ם והאו"ם נתן מנדט וכן איפשר את זה. אז אוקיי, יש פה שאלה לא פשוטה. היום אנחנו וודאי קצת מורדים באומות, לפחות איך שהאומות מתייחסות אלינו היום, שזה נשמע התייחסות מאוד לא הגונה. בסדר, אבל עדיין זה מה שהאומות אומרות. אז אם אתה צריך לכופף את ראשך ולא למרוד באומות, אז יש כאלה שטוענים אתה עדיין מורד באומות. תנועה משיחית לא צריכה לבנות על זה שבסוף יהיה איזה משיח שיגן על זה דווקא? מה, לא הבנתי? תנועה משיחית צריכה לבנות על זה שיהיה איזה משיח או משהו בסוף? הפרסונה? זאת אומרת שיהיה בן אדם? לא דווקא כרגע, אבל כאילו אם יש בעיה במרידה באומות כיוון שזאת תנועה משיחית זה רק כי נחשוב שהמשיח יציל אותנו מהאומות האלה. בסדר, זה מה שחושבים. ברור, מעשים שבכל יום. בשטויות כל, אני לא מדבר על הציונות החילונית. הציונות החילונית זאת תנועה משיחית במרכאות כי זאת משיחיות במובן לאומי, לא במובן דתי כמו קומוניזם, זאת תנועה לאומית. בסדר, אבל תנועת הציונות הדתית יש לה אג'נדה להביא את המשיח גם, זאת אומרת להביא את הגאולה. הם מצטרפים לעגלה הזאת או עולים על העגלה הזאת כשיש להם מגמה נוספת, חמורו של משיח, זה הספר של ספי רכלבסקי, שעולים על העגלה של הציונות החילונית אבל המטרה שלהם זה לא רק ריבונות לאומית וזהו, אלא יש גם איזשהו עניין להביא את המשיח. ולכן למשל היום בוויכוח סביב פשרות עם השכנים שלנו, פשרות טריטוריאליות, מדיניות, ביטחוניות, יש הרבה פעמים אמירות שאומרות לא צריך לפחד, בהאי כבשא דרחמנא למה לך, אתה תעשה את מה שאתה צריך והקדוש ברוך הוא יעזור. מה זה אתה צריך? מה שאתה צריך זה להתפשר? לא, אתה צריך להביא את המשיח, אתה צריך להביא את הגאולה, אתה צריך לכבוש את ארץ ישראל. אז לכן אתה לא צריך להיות מוטרד מדברים כאלה. אז זה כן איזשהן אמירות שמשלבות לשיקולים שלנו. הבטחה שמתישהו המשיח יגיע יש לנו? מה זאת אומרת הבטחה? כן, בטוחים שהמשיח בסוף יגיע. כן, זה ודאי. כל סימני הנבואה, מה שהנבואה נתנה את הסימנים, "אתם הרי ישראל ענפכם תתנו", כל הדברים האלה שבסופו של דבר הגענו לפה, הסימנים מתממשים ובסוף המשיח יהיה פה. סוף התהליך הזה זה משיח. ראשית צמיחת גאולתנו. כן, בוודאי, זה חלק מהשיקולים. אני אומר יותר וזה נגיע בהמשך. מעבר לזה שיש פה טענה שזה יקרה בסוף, שזה עוד שאלה, זאת אומרת הספקולציה המטאפיזית שזה יקרה בסוף, שעל זה אפשר להגיד זה אולי חישובי קיצין, אני לא יודע אם זה תנועה משיחית, חישובי קיצין. אבל יש פה גם אמירות שלוקחות את הדבר הזה בחשבון בשיקולים של איך להתנהל. זאת אומרת השאלה אם אני מוכן לקחת סיכונים ביטחוניים כי אני יודע שזה מה שמוטל עליי והמשיח פה והקדוש ברוך הוא איתי והכל יהיה בסדר. או שאני צריך לעשות את החשבון, זה הרבה פעמים ויכוח נגיד בין חשיבה חרדית לחשיבה ציונית דתית. שהחשיבה החרדית אומרת אסור לך לעשות חשבונות כאלה, אתה צריך לעשות את החשבונות הריאליים. קמנו, בסדר, הקמנו את המדינה, אנחנו כבר פה, הציונות הצליחה, הכל בסדר. ועדיין איך מתנהלים? האם אנחנו מתנהלים באופן שהקדוש ברוך הוא יעזור או שאנחנו מתנהלים באופן קצת הפוך לאג'נדה? כי החרדים אומרים אל תסמוך על הקדוש ברוך הוא שיעזור. אתה צריך לעשות דברים שהם ריאליים. והרבה פעמים מאשימים את ההתנהלות של המדינה ובוודאי של הציונות הדתית, של הימין הדתי והלא דתי כאיזשהי התנהלות כוחנית לא ריאלית. ולמה הימין הדתי עושה את זה? כי הימין הדתי סומך על הקדוש ברוך הוא שיעזור לו כי הוא צריך להביא את המשיח. התנהלות ציבורית החרדים לא סומכים על הקדוש ברוך הוא והציונות הדתית כן? בדיוק. אני אומר, לכן אמרתי שיש פה איזשהו אבסורד מן הפוך על הפוך כזה, אבל זה לא בדיוק הפוך על הפוך, כי הם באמת אומרים אתה צריך לעשות את ההשתדלות שלך גם במישור הפרטי הם לא סומכים על הקדוש ברוך הוא באמת. הם רק אומרים תמיד בעזרת השם, אבל הם הולכים לרופא הכי טוב ומשלמים לו כמה שיש להם כסף. זאת אומרת, גם במישור הפרטי לא סומכים עליו. והאג'נדה מאחורי זה היא שאתה צריך לעשות את ההשתדלות שלך בצורה הכי טובה שאפשר בשיקולים ריאליים רפואיים או ביטחוניים, תלוי בהקשר, גם במישור הפרטי וגם במישור הציבורי. ויחד עם זה תתפלל ותסמוך שהקדוש ברוך הוא יעזור, אבל אל תיקח את זה בחשבון בשיקולים. אסור לך לקחת את זה. למשל מי שיישאר בבית ולא ילך לרופא זה לא מתאים לתפיסה החרדית המקובלת, אם כי הכרתי כאלה. אבל זה לא מתאים לתפיסה החרדית המקובלת, יש עניין של השתדלות, זאת אומרת אתה צריך לעשות את כל מה שאתה יכול כדי שהעסק הזה יצליח. תעזור לקדוש ברוך הוא, כמו שהזכרתי אמש את המרצה שלנו לאלקטרוניקה, שאנחנו פחדנו נורא מהמבחן באלקטרוניקה. זה לא קורס קשה, אבל זה קורס כזה לא מסודר, זאת אומרת אין טכניקות סדורות לפתור את הבעיות. זה היה נורא מטריד העניין הזה במיוחד אותי, אני לא אוהב דברים כאלה שהם לא שיטתיים. אז פחדנו נורא מהמבחן, אז הוא אומר תראו, סיפר לנו על הפרסי הזה שמדבר עם הקדוש ברוך הוא, במחילה אם יש פה מישהו כזה, אני סתם מספרים את זה על פרסי. לא חושב שיש לזה קשר אמיתי לתכונות של הקבוצה הזאת. אבל שהוא בא לקדוש ברוך הוא בטענות למה הוא לא זוכה בפיס. אז הקדוש ברוך הוא אמר כי בשביל לזכות בפיס צריך לקנות כרטיס. זאת אומרת, אז הוא אמר לנו, חברים, בסדר, אני אעזור לכם, אני בתור הקדוש ברוך הוא, אבל צריך לקנות כרטיס, זאת אומרת אתם צריכים ללמוד. אז גם בתפיסה החרדית שאני מתאר עכשיו, בעצם זה אומר אתם צריכים לקנות כרטיס, זאת אומרת תעשו את העבודה כמו שעושים אותה בשיקולים הגיוניים הריאל-פוליטיים, הכלכליים. בסוף הקדוש ברוך הוא יעזור וזה יקרה, אבל זה לא פוטר אותך מאחריות לשיקולים ריאליים. אני לא חושב שאפשר למצוא דבר כזה בעולם החרדי, להפך. הרבה פעמים מאשימים את החרדים בזה שהם יותר מדי ריאליים. זאת אומרת הסיסמאות הם בשמי שמיא, הקדוש ברוך הוא יעזור והכל ממנו ושום דבר וזה הכל כוחי ועוצם ידי והכל. אבל בפרקטיקה הם לגמרי כוחי ועוצם ידי. הכל תלוי בנו, לא משאירים לקדוש ברוך הוא שום דבר. זאת אומרת, הכל נעשה בהשתדלות לגמרי קרקעית. אני חושב שזה מאוד מאפיין התנהלות חרדית. כך שזה לא, אין דיסוננס אני חושב בין המישור הפרטי למישור הציבורי. הם עקביים בשני המישורים. מה עם פרנסה? גם בפרנסה במובנים מסוימים במגבלות מסוימות. שם זה באמת מקום חריג שהולכים להיות אברכי כולל וכולי, אבל יחד עם זה שולחים את חברי הכנסת לעשות את כל ההשתדלויות ולא משאירים לקדוש ברוך הוא לדאוג לאברכי הכולל. החתן אומר השם יעזור והמחותן, החותן אומר הוא חושב שאני אלוהים. כמו הסיפור על מושקה והפריץ, סיפרתי את זה פעם, שהפריץ קורא למושקה אומר לו אתה מושקה, אתה אומר שהקדוש ברוך הוא עוזר לך כל הזמן. בוא נראה, אני שולח אותך ליער, נראה אם הקדוש ברוך הוא שלך יעזור לך. טוב, מושקה המסכן הולך ליער, הוא לא יודע מאיפה יבוא עזרו לכמה שבועות, ולא יודע כמה זמן. מאיפה יהיה לו אוכל, הוא לא יודע לצוד וכל מיני דברים כאלה, העניינים של גויים, זה לא עבודה ליהודים. אז הוא לא יודע מה יקרה שמה, הפריץ קורא למשרת שלו ואומר לו תשמע, תשאיר לו איזה סל עם ארוחת בוקר, הוא יחשוב שהקדוש ברוך הוא דואג לו, כשהוא יחזור אני אסביר לו מי דאג לו. בכל זאת הוא אהב את מושקע, אז הוא לא רצה שימות ברעב. אז טוב, אז הוא השאיר לו כל בוקר סלסלה כזאת עם אוכל. מושקע חוזר שמח וטוב לב לפריץ, אתם יכולים להבין את סוף הסיפור. הפריץ אומר לו נו מושקע, מה הקדוש ברוך הוא שלך עזר לך? אומר לו אתה לא תאמין כבוד הפריץ, כל בוקר היה סלסלה עם אוכל, לא ייאמן, לא האמנתי. הוא קורא למשרת שלו, אומר לו תספר לו מי באמת עזר לו. אומר לו כן, מספר לו את הסיפור. אז כמובן הוא אומר כן, ככה הקדוש ברוך הוא החליט לעזור לי, בדרכך. בסופו של דבר זה צריך לקרות בצורה ריאלית. טוב, בכל אופן זה הסיפור פה כמובן. הרי עושים את ההשתדלות בצורות הכי כוחניות והכי לפעמים מכוערות האנושיות כדי לדאוג לזה שאברכי כולל יוכלו להתפרנס. אתה לוקח סיכון כשאתה שולח הרבה אנשים לא להתפרנס ואתה לא נותן להם ללמוד דברים שמכשירים אותם לעבודה וכולי, אבל אתה עושה השתדלויות מאוד מאוד חזקות כדי לעזור להם בעניין הזה. ואז אתה שואל את הבנאדם רגע, למה אתה עושה את זה? הקדוש ברוך הוא יעזור, מה הבעיה? אומר נכון, ככה הוא עוזר. וזה הסיפור של מושקע והפריץ, זה בדיוק אותו דבר. בסופו של דבר ההצלחה של ההשתדלויות הפוליטיות האלה נתפסת שמה בתור הצורה שבה הקדוש ברוך הוא עוזר לנו. ככה הם מבינים את זה, שמי שנמצא בצד השני של המתרס קצת מתעצבן, וזה בדיוק אותו סיפור כמו הפריץ ומושקע. זה אותו, כי כשמספרים את הסיפור על הפריץ ומושקע אנחנו כולנו מזדהים עם מושקע. כי מושקע, הפריץ אידיוט. הפריץ לא הבין שהקדוש ברוך הוא השתמש בו כדי לעזור למושקע. במקרה הזה אנחנו הפריץ. אנחנו הכוונה הציבור הכללי הלא חרדי נגיד, כן? אנחנו הפריץ ושמה פתאום זה נשמע שמושקע לא בדיוק חביב עלינו. אבל זאת בדיוק אותה טענה. זאת הטענה, הטענה של מושקע. טוב, בכל מקרה לענייננו, אז כמו שאני אומר, הקריטריונים האלה לתנועה משיחית, היישום שלהם לימינו לא כל כך פשוט. ועם ככה זה לא צריך להתפלא כל כך שגם לאורך ההיסטוריה היו כל מיני תנועות משיחיות שסביבם הייתה עמימות מאוד גדולה. ורבים מגדולי ישראל, ממש פוסקים והרבנים הבולטים ביותר שהיו בהיסטוריה באותם דורות, רבי עקיבא, נפלו, הלכו שולל אחרי התנועות האלה. היום אנחנו יודעים שזה ללכת שולל. הלכו שולל אחרי התנועות האלה והסכימו להם, כי הדיאגנוזות הם דיאגנוזות מאוד לא פשוטות. אני אומר את זה כל הזמן במבט לכאן, כי מי שחי בתוך המציאות הזאת אז ברור לו לגמרי שזה שטויות, מה, אני תנועה משיחית? אני? זה ברור, זה לא. עכשיו מה, זה היה נכון גם אז. ובסופו של דבר ברטרוספקטיבה, זאת אומרת אחרי שההיסטוריה אמרה את מה שהיא אמרה, מתברר לנו שחיינו בתוך טעות. אז אי אפשר לשלול על הסף את האפשרות שגם אצלנו זה ככה. שאנחנו חושבים שזה לא תנועה משיחית במובן השלילי, זו תנועה משיחית במובן החיובי בלי גרשיים, אבל לא תנועה משיחית במובן השלילי, אבל איך תדע? זה יכול להתבדות. והזכרתי מי שהזכרתי פה בעבר את מה שאמר הרב קלנר. שמעתי, לא קראתי, אבל שמעתי שהוא אמר שאם המדינה תיחרב הוא מוריד את הכיפה. מרבני המכינה בעלי ובנותיה. שבאיזשהו מובן אני דווקא מעריך את היושר שלו כי הוא באמת מוכן להעמיד את הדברים למבחן אמפירי, זאת אומרת לא רק להצהיר על זה ואחרי זה לתרץ תירוצים אם זה לא מסתדר. למרות שאני מניח, כמו שאמרתי כבר, שאם זה יקרה הוא גם יתרץ תירוצים, אבל לפחות הוא אומר את הדברים בצורה חדה. זאת אומרת הוא לא מוכן לקחת בחשבון את האפשרות שההיסטוריה תאמר את דברה בדיעבד וזה לא יתממש. אוקיי, זה כמו קצת מזכיר לי, אולי זה קשור גם לדיון, יש את הסיפור המפורסם על הרב הרצוג והרב מבריסק, שבמלחמת השחרור היו שמועות שהרב מבריסק עומד לברוח מירושלים. היה מצב לא פשוט שמה בירושלים. אז הרב הרצוג פחד שזה יעשה דמורליזציה בציבור, אז הוא הלך לשכנע את הרב מבריסק שלא ילך, שלא יברח. אז הוא אומר לו תשמע, מקובלנו מרבותינו שבית שלישי לא חרב. מצא לו למי להגיד את זה. אז הרב הרצוג אומר לרב מבריסק מקובלנו מרבותינו שבית שלישי לא חרב. לא חרב. לא יודע אגב מאיפה זה יצא, לא ברור לי מאיפה בדיוק המקור למסורת הזאת, יש כאלה שמיחסים אותה לחתם סופר או לגר"א, לא יודע בדיוק מה. לא, אני בכלל לא יודע מאיפה המקור למסורת הזאת. הרב סבתו כותב על זה באחד הספרים שלו. מה? הרב סבתו באחד הספרים כותב שהוא חיפש את המקור ולא מצא. כן, יש מאמר על זה בצוהר אחרי זה ראיתי, ארי שבט נדמה לי כותב על זה איזה שהוא מאמר על המקור של המסורת הזאת, אבל זו מסורת שהמציאו אותה באיזה שהוא שלב, אין לה מקור אמיתי. בכל מקרה אז הרב הרצוג אומר את זה לרב מבריסק, והרב מבריסק אומר לו: ואני מקובלני מאבא שכשויורים צריך לברוח. זאת אומרת, שזה אני חושב סיפור נפלא כי הוא בדיוק מראה את שתי צורות החשיבה. זאת אומרת הרב הרצוג זה תפיסה משיחית, הוא בעצם אומר בריאל פוליטיק אני מסכים איתך שזה מסוכן ובעצם זה פיקוח נפש וצריך לברוח. אבל מקובלנו מרבותינו שבית שלישי לא חרב, והשיקול של הגאולה, השיקול המטאפיזי לוקח אצלו חלק בקבלת ההחלטות הפרקטי. שבמובן הזה יש פה אלמנט של תנועה משיחית, כי תנועה משיחית בעצם מערבבת את המטאפיזיקה, את השיקולים המטאפיזיים בהחלטות המעשיות שלה. והרב מבריסק בעצם אומר: אני לא יודע, יכול להיות זה משיח יכול להיות לא משיח, אבל כשויורים צריך לברוח. וצריך להתנהל באופן ריאלי. וזה בעצם מה שהוא אומר. אני לא חושב שיש פה ויכוח על השאלה אם באמת יבוא המשיח בסוף או לא יבוא. זה דיון אחר. זאת אומרת השאלה אבל גם אם בסופו של דבר התנועה הזאת תביא את המשיח בסוף, השאלה איך צריך להתנהל בדרך אליו. האם אני יכול לקחת שיקולים שהם לא ריאליים כי המשיח יבוא והכל יהיה בסדר או לא. בסדר, משיח יבוא משיח יבוא, זה כמו קיום החלומות של יוסף, כמו שהרמב"ן מדבר על זה שיוסף למה יוסף לא הודיע לאבא שלו שהוא עוד חי? אז הרמב"ן אומר כי יוסף רצה לדאוג לזה שיתקיימו החלומות. זה אחד ההסברים, יש לו שניים או שלושה תירוצים שמה, אבל אחד התירוצים זה שהוא רצה לדאוג לזה שיתקיימו החלומות. ועל זה כולם תמהים על הרמב"ן הזה: כאילו דדרחמנא למה לך? מה אתה צריך לדאוג לזה שיתקיימו החלומות שהקדוש ברוך הוא שלח? אתה תעשה את מה שאתה צריך. אם יש כיבוד הורים תודיע לאבא שלך שאתה חי, ואל תשאיר אותו לחיות בצער שלו. ואת החלומות הקדוש ברוך הוא כבר צריך לדאוג לזה, אם זה צריך להתקיים אז זה יתקיים והוא ידאג לזה. אתה לא אמור לקחת בחשבון בהתנהלות שלך שיקולים מטאפיזיים, זה בעצם מה שעומד מאחורי הדברים. אתה צריך להתנהל כמו שההלכה או המוסר או הריאל פוליטיק, השיקולים שאמורים להנחות אותך, אתה צריך להתנהל לפיהם. ולא לקחת בחשבון כל מיני שיקולים מטאפיזיים גם אם הם נכונים. זאת אומרת לא בגלל שהם לא נכונים, אלא בגלל שאתה לא אמור להתחשב בהם כשאתה מקבל החלטות. כשאתה מקבל החלטות אתה צריך לקבל את ההחלטות כמו שמקבלים החלטות לפי ההיגיון, לפי ההלכה, לפי המוסר, ולא לערב את המטאפיזיקה בעניין הזה. אז קצת הקדמתי את המאוחר, אבל אני מנסה להראות שהאפיונים של התנועה המשיחית הם לא כל כך רחוקים ממאפיינים מסוימים שאפשר לראות גם בחשיבה הציונית דתית של היום. אני אומר אני מתבטא בזהירות כי זה מאפיינים מסוימים וזה לא ברמה הכי קיצונית, ובכלל תנועה משיחית זה לא איסור. אז אני אומר, זה לא אני מתבטא בזהירות אבל אני עדיין אומר שאי אפשר לקבוע באופן קטגורי שאין פה שום דבר מזה וזו סתם דמגוגיה. כי יש ספר של המבורגר. כן, אתם מכירים את המבורגר? זה יהודי מבני ברק, אני מכיר אותו, איזה יהודי מעניין, יקה כזה, שני אחים המבורגר הקימו את המניין במעייני הישועה בבית החולים מעייני הישועה. יש שם מניין יקה, שזה עוד יותר אפילו אני חושב ממקור חיים, כי הם שחזרו מקלטות ומכל מיני מסורות את המנגינות ואת כל המנהגים. הם כתבו ספר על מנהגי אשכנז, המבורגר כתב ספר שני כרכים על מנהגי אשכנז. משוגעים, אני לא יודע למה זה מעניין כל המנהגים האלה. ברגע שהשתקע, אז זה לא מעניין. הרי כל המנהג כל הרעיון שלו זה בגלל שהוא קיים, אז צריך לשמור עליו. איזה עניין יש לשחזר מנהגים עתיקים? זה פשוט אני לא מצליח להבין את האובססיה הזאת. זאת אומרת ברגע שהשתקע השתקע, אז נפטרתי מזה. למה אני צריך לשחזר את זה? לא משנה, מכל מקום הם משוגעים לעניין הזה ועשו הקלטות והם למדו את זה ואז הם נהיו בעלי התפילה שמה, כי הם רצו רק במנגינה. אסור לגשת שמה סתם ככה, רק לפי הנהלים בדיוק מה שעשו בפרנקפורט על נהר מיין שמה בגרמניה, זה מה שצריך לעשות שמה. וזה אני התפללתי שמה כמה פעמים, זה מקום מרתק ומשעשע להפליא. זה יותר גרוע מאשר מקור חיים. ביום חול גם כאילו? כל אני חושב שיש שם מניין כל הזמן, אני הייתי שם בשבת, אבל אני חושב שזה בית כנסת פעיל. בכל אופן אז ההמבורגר הזה כדרכם של יקה'ס, איתו גם דיברתי על התכלת, סיפרתי את זה פעם אני חושב. הוא חקר את התכלת, הוא מין יקה חויקר כזה. יש כאלה, יש זן כזה של היקה'ס שחוקרים, גם מנהגי אשכנז. וחכם גם, זאת אומרת, ויודע להגיע למקורות רלוונטיים ולנתח אותם, זאת אומרת הוא איש היסטוריון עם יכולות. ואז הוא גם חקר את נושא התכלת, אני צלצלתי אליו הרי בקשר לתכלת שהגעתי למסקנה שלפחות מצד ספק צריך לשים את התכלת, מכל ספק לא יצאנו עדיין. אז אמרו לי תדבר עם המבורגר, כי הוא בדק את זה עם כל גדולי הדור והוא בדק. אז צלצלתי אליו, אז הוא אמר "זה המצאה של מזרחניקים". אמרתי לו "זה המצאה של מזרחניקים? מה אתה עונה לטענות? יש טענות". אז הוא אמר "מזרחניקים, זה הכל, זה המצאה של מזרחניקים". שם כבר באמת האג'נדה כנראה לקחה אותו. אבל הוא עשה, הוא כתב ספר שנקרא "משיחי השקר ומתנגדיהם". ספר הכי מקיף שאני מכיר על תופעת משיחיות השקר. אבל כמובן הספר הזה הוא כולו מגמתי, זאת אומרת כדי להראות שהרצל הוא משיח שקר והציונות זו תנועה משיחית, משיחיות שקר, הכל מכוון לשם. אבל דרך זה, בדרך לשמה הוא עבר על הרבה מאוד משיחי שקר בדרך וניסה להראות אפיונים שלהם וכולי. הוא היחיד שעשה באמת איזושהי עבודה, שאני מכיר, שעשה באמת עבודה שיטתית על הנושא הזה של משיחיות שקר. עכשיו הוא עשה אותה בצורה נורא מגמתית ואפשר לראות את זה, אבל עדיין את העבודה, הרבה מהעבודה הוא עשה. זאת אומרת במובן הזה אני חושב שזה ספר יסוד בתחום הזה, למרות שהפרק האחרון עוסק בהרצל. זאת אומרת זה בעצם המטרה של כל הספר כמובן. אבל לענייננו, אפשר לראות שם שלאור המאפיינים של התנועות המשיחיות לאורך ההיסטוריה, זה באמת לא מופרך למצוא מאפיינים כאלה גם בתנועה הציונית. זאת אומרת זה לא מופרך. יש איזשהו, צריך להיזהר גם מהאג'נדה ההפוכה. זאת אומרת מי שנמצא באג'נדה ה"כן ציונית", אז הוא מיד יפסול את כל מה שכתוב בספר שם כשטויות מגמתיות. זה מגמתי, אבל זה לא שטויות. זאת אומרת זה דיון שצריך לנהל אותו. זאת אומרת זה לא דבר פשוט. אוקיי, אז אני עכשיו אתחיל קצת, אמרתי את ההקדמות, אמרתי כבר בעצם גם את המסקנות יחד עם ההקדמות בערך, אבל אני אתאר קצת משיחיות מההיסטוריה והתייחסויות אליהם כי כי זה הבסיס היחידי שאפשר להשתמש בו כדי לאפיין את התופעה הזאת. התופעה הראשונה זה הנצרות. לא יודע אם היא הייתה משיח שקר הראשון, אבל משיח שקר הבולט, הבולט ביותר הראשון. זה חלק מהכתות הגנוסטיות כן בהתחלה במאות הראשונות של הספירה. ואני לא אתאר פה את כל השתלשלות הנצרות, אני גם לא בקי בשביל לתאר את זה. כתבתי לעצמי כמה נקודות. בתחילתה לפחות הנצרות אימצה עד היום את התנ"ך, לפחות בתור הברית הישנה, ואצל ישו לפחות יש על זה מחלוקת בין החוקרים, אבל יש חוקרים לא מעטים וגם אחרונים שכתבו על העניין הזה, ראשונים ואחרונים שכתבו על העניין הזה, שאמרו שישו היה פרושי. זאת אומרת הוא היה חלק מהיהדות ההלכתית לכל דבר נגד הצדוקים, זאת אומרת הוא היה מחויב לגמרי להלכה ולא בכלל לא ברור שהוא תפס את עצמו בתור משיח אלא איכשהו זה נוצר לאורך באופן רטרואקטיבי, זאת אומרת תלמידיו או לא יודע או תלמידי תלמידיו איכשהו בסוף בנו איזשהו מיתוס של משיחיות סביבו. כנראה היו קצת דברים בהתנהלות כבר בהתנהלות שלו שרמזו על העניין הזה, אבל לא לגמרי ברור מה מזה זה מיתוס שנוצר אחר כך ומה מזה באמת היה בריל טיים. סיפרתי פעם אני חושב את מה שהציפצופה החברה שלנו האמריקאית אליזה שיש לה מלא בדיחות כאלה על יהודים ונוצרים וכל מיני כאלה, אז היא אמרה שבא, סיפרתי את זה אני חושב פעם, שהגיע איזה יהודי לכנסייה, הכומר היה חבר שלו. אז הוא הגיע לכנסייה לשמוע את הוורטים של הכומר, את השיחה שלו ביום ראשון. טוב, אז הוא יושב שמה, הכומר רואה את היהודי, הוא נכנס שמה חזק ואומר "אני מבקש מכל היהודים לעזוב פה". הוא אומר "אני לא יכול, זה מיועד לנוצרים בלבד". היהודי נשאר לשבת, לא שום דבר. אומר הכומר עוד פעם "אני מאוד מבקש מכל היהודים לעזוב, זאת אומרת אני מדבר רק לנוצרים". שום דבר. פעם שלישית הוא מבקש, היהודי קם ורואה שאין ברירה, הולך לוקח את הפסל של ישו אומר "חבר, לא רוצים אותנו פה". אז זה במידה רבה זה משקף משהו אמיתי. זאת אומרת ישו בזמנו כנראה היה סתם יהודי כשר ורגיל. זאת אומרת בסופו של דבר הוא הפך לאיזשהו סמל לרוע או למשיחיות או לעבריינות. למשל אני אקרא לכם ספר מגן וחרב של רבי יהודה אריה ממודנה, כן זה מחכמי איטליה במאה ה-16 17, אז הוא מנתח את הנצרות מבחינה היסטורית ורעיונית ככה בהרחבה רבה. אז הוא אומר שמה, נמצא הוא מתאר את הכתות בארץ ישראל שהיו באותה תקופה, אומר נמצא מודה ישו לא בלבד בתורה שבכתב אלא שבעל פה, במה שהיה מקובל לדעתו. הוא כבר אומר שהיו חריגות, אבל עדיין היה לו תורה שבכתב, תורה שבעל פה. עוד פעם כל זה לא בהכרח קשור להיסטוריה האמיתית, אבל ככה תפסו רבנים את ההיסטוריה של הנצרות וזה הרי מה שחשוב. זה לא משנה מה באמת היה, מה שמשנה זה איך אנחנו מנתחים תופעות. והיא שעמדה לו זמן מה. לכן באמת חכמים לא בעצמם לא ידעו לגבש עמדה לגבי ישו זמן מה. החכמים בעצמם התייחסו אליו לא יודע אם כמשיח, אבל כיהודי לגיטימי. פשוט לא יודע בדיוק עד כמה הוא בכלל היה משיח, אבל לא ראו בו חריגה בעייתית. כי לולא כן שיהיה דורש לשנות דבר קל מן התורה, לא היה אדם שומע לו, וכולם היו רודפיו וצריו. פה הנה האינדיקציה לג' אחד מה שאמרתי קודם. ברגע שהמשיח משנה מההלכה, הוא הולך נגד התורה, אז זו תנועה משיחית, אז ברור שזה משיח שקר. אבל אצל ישו זה לא היה, לפחות לא באופן ברור. לכן אמר תמיד בקיומה ישו, כן הוא מצטט עכשיו: אני לא באתי לשנות התורה אלא למלאת התורה. ועוד אמר שמיים וארץ ימושו ודבר אחד מן התורה לא ימוש. בסדר? זאת אומרת זה כולל זה נדמה לי שזה פסוקים מהברית החדשה הדברים האלה. זאת אומרת שישו בעצם בא לקיים את התורה וזה מאפיין גם של תנועות משיחיות שהיו אחר כך, שהמשיח מתחיל בזה כמו שהרמב"ם אומר בחזקת משיח, הוא בא הוא אפילו מביא רצפט או איזהו מצאצאי בית דוד עד כמה שאפשר והוא מחזיר את ישראל בתשובה והוא גורם לחיזוק התורה, הוא פועל במובנים כאלה שבהתחלה, וזה קרה לא מעט בהיסטוריה, גם רבנים גדולים חושבים שזה לפחות תופעה לגיטימית ואולי אפילו שבאמת יש פה משיח. אוקיי? בשתי רמות אפשר או בכמה רמות אפשר להתייחס לעניין הזה. וככה היה גם לאורך ההיסטוריה וגם אצל ישו. הנה הרמב"ם בהלכות מלכים גם כן קטע שצונזר באותו פרק י"א שצונזר לא מעט. אז הוא כותב אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין. הרמב"ם מאמץ את המקום האחד בחז"ל שכתוב שנהרג בבית דין ישו. מה שהנוצרים אומרים שאנחנו הרגנו אותו, זה מעוגן בגמרא. אומרת ולא בכדי צנזרו את הרמב"ם הזה כי בוויכוחים ביננו לבין הנוצרים לפי הרמב"ם הזה הנוצרים צודקים. אנחנו באמת הרגנו אותו ולא רק אפילו לא רק מסרנו אותו לפונטיוס פילאטוס ולא רק בכלל לא התייחסנו אליו והרומאים הרגו אותו, יש כל מיני תירוצים. אז בגמרא במקום אחד שגם צונזר כמובן וגם ברמב"ם שמצונזר כתוב שהוא נהרג בבית דין. כבר נתנבא בו דניאל שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. בסדר זה בעצם נבואת דניאל. וכי יש מכשול גדול מזה שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי השם. מה הוא אומר שמה? זה מדדים תוצאתיים. נכון הוא לא מתייחס לשאלה מה ישו עשה, אלא השאלה מה קרה בעקבות התנועה שהוא חולל. ולכן זה באמת מדד מאוד בעייתי. בזמנו של ישו בהחלט יכול להיות שאנשים לא יכלו לנתח את הדברים ולראות את כל מה שהרמב"ם כותב כאן. הרמב"ם כותב את זה כאן פה כחכמה שבדיעבד. זאת אומרת אנחנו יודעים למה הנצרות הביאה אחר כך. אבל אתה בריל טיים לא יכול לדעת את זה. אם הקריטריון הוא רק קריטריון שבדיעבד ודיברנו על זה, אז באמת הרבה משיחים קל מאוד להתבלבל לגביהם. אז פה המדד הוא באמת מדד תוצאתי. ומה שאמרתי קודם במגן וחרב של רבי יהודה אריה די מודינה אז באמת רואים שבריל טיים לפני שהגיעו התוצאות היה קשה מאוד לאבחן את העובדה שמדובר פה במשיחיות משיחיות שקר. באיזשהו שלב הוא התחיל לעשות מופתים לפחות כך תלמידיו מעידים. ועוד פעם אני אומר אני לא יודע עד כמה היסטורית זה באמת היה, אבל תלמידיו מעידים שהוא עשה מופתים וזה עוד פעם רמז לכל מיני משיחים עתידיים שגם הם בעצם מתחילים בהקמת התורה על תילה ובחיזוק התורה דווקא ומבית דוד והכל לאט לאט מתחילים. מופתים. משיח צריך לעשות מופתים? לא, הרמב"ם כותב במפורש שלא, אבל זאת תופעה מאוד רווחת אצל משיחי השקר, לא כולם, אבל חלקם עושים כל מיני מופתים. וזה עצמו אגב לפי הרמב"ם יכול להיות שזה אינדיקציה לשקריות שלהם, כי הרמב"ם לא מאמין במופתים האלה וזה מחלוקת ראשונים. מחלוקת ראשונים לא בהקשר של משיחיות שקר אלא בהקשר של עבודה זרה, כי הרמב"ם כותב שכל המכשף, לעונן, לנחש וכל הדברים האלה זה בעצם הכל אחיזת עיניים. אין דבר כזה. ובעצם האיסור של תמים תהיה עם השם אלוקיך או לא תנחשו ולא תעוננו וכל הדברים האלה זה איסור להיות טיפש. זה האיסור לפי הרמב"ם, כי בעצם זה אחיזת עיניים הכל, אין פה דבר אמיתי. למעשה, לא המשיח הוא הבעיה אלא אלה שמאמינים בו. אז אמרתי, אם הוא עושה דברים כאלה של אחיזת עיניים וזה בעצמו בעיה. למשל הרבי מלובביץ'. הוא לא אמר אני המשיח. סיפרתי על זה, אני לא בטוח שהוא לא אמר. לא לא, אני לא שמעתי אותו אומר. כמה שמעת אותו? אני לא שמעתי. אחרים שמעו אותו. יכול להיות ששמעו אותו. לא, מה החסידים? לא משנה, אבל החסידים שלו אמרו הוא עשה מופתים כאלה, עשה מופתים אחרים. זאת אומרת הוא לא בא ואמר אני. אני לא חושב שזה מדויק. יש דברים שהוא עצמו עשה והוא עצמו אמר, קל לתאר את זה ככה. אני אומר, עם כל הכבוד שמגיע לו זה לחוד, אבל היה בו איזשהו עניין משיחי גם בו עצמו. סיפרתי את הסיפור על אפרים, טוב אני אסיים רק בזה, אפרים שך, הבן של הרב שך, המפקח במשרד החינוך דוקטור אפרים שך, אז הוא סיפר, שמעתי פעם ברדיו, שהוא סיפר שהוא היה אצל הרבי מלובביץ' בחלוקת הדולרים. אז הוא עמד שם בתור, כשהוא הגיע לרבי, אז הרבי שואל איך קוראים לך? אני אפרים. אפרים מה? אפרים שך. אז אומר אתה הבן של הראש ישיבה? אומר לו כן. אומר אז חכה רגע אני רוצה להגיד לך משהו אחר כך. טוב, הוא מחכה בצד, הוא גומר לחלק את הדולרים, אומר לו הרבי תשמע, כשתחזור לארץ תגיד לאבא שלך שזה לא אני זה החסידים שלי. למה שאתה אמרת. טוב, בסדר, אני אגיד לו. חוזר לארץ ונכנס לאבא שלו, עכשיו שמעתי הוא סיפר את זה ברדיו. נכנס לאבא שלו והוא אומר לו אבא תשמע הרבי, הייתי אצל הרבי והרבי אמר שזה לא הוא זה החסידים שלו. אז אבא שלו, אז הרב שך אומר לו כשתהיה אצלו עוד פעם תגיד לו שפעם הבאה יגיד את זה לחסידים שלו לא לי. וזאת תשובה מאוד אמיתית. כי מה זאת אומרת זה החסידים וזה לא הוא? הוא לא ידע שהם עושים את זה? הוא ידע. זאת אומרת לפחות אמירה פסיבית שלו הייתה לדעתי גם אמירה אקטיבית. הוא לא יצא כנגד זה. אבל לפחות אמירה פסיבית שלו הייתה בעניין. לא לא לא, אמרו שהוא משיח גם כשהוא חי. הוא לא יצא כנגד זה. להפך, זה שהוא נפטר זה היה משבר. אמרו שהוא משיח כשהוא חי, ואחרי שהוא נפטר התחילו התירוצים איך זה יכול להיות שהוא משיח למרות שהוא כבר נפטר, והתחילו שהוא חי באופן משמעותי. טוב, אז הנצרות זה מניח את הפלטפורמה לדיון בכל מיני תנועות שבאות אחר כך. זה התחיל כבר אצל הנוצרים. אצלנו הרמב"ם כותב, אני רק אקרא את לשונו ובזה נסיים, מה שאמרתי קודם: ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים. הרמב"ם לא כותב את זה סתם. הרמב"ם כותב את זה בגלל שהיו תנועות משיחיות שבן אדם טען לכתר המשיח בזכות מופתים שהוא עשה. עכשיו בלי קשר לזה שאם זה באמת היה או לא היה, אומר הרמב"ם זה בכלל לא הקריטריון. הרמב"ם לשיטתו גם ברור שזה לא יכול להיות הקריטריון כי הרמב"ם לשיטתו טוען שאי אפשר לעשות מופתים כאלה. כי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה או במורה נבוכים כשהוא מדבר על עבודה זרה אומר שכל המופתים וכל הניחוש ותמים תהיה והכל זה הכל שטויות. אומנם יש כנגדו הרבה ראשונים אחרים שאומרים שלא, יש סטרא אחרא ויש לה גם כוחות, יש כוחות אחרים ויש איסור להיזקק להם אבל יש כוחות כאלה זאת אומרת אפשר לעשות מופתים גם מסטרא אחרא לא מסטרא דקדושה. אצל הרמב"ם אין דבר כזה זאת אומרת אי אפשר לעשות מופתים כאלה ולכן מבחינת הרמב"ם ברור שזה לא רק שהמשיח לא צריך לעשות מופתים אלא אם הוא יעשה מופתים אז הוא לא משיח כי אז הוא סתם עבריין. הוא עובר על עברות דאורייתא, תמים תהיה עם השם אלוקיך. אבל זה לשיטת הרמב"ם. הוא עבריין במובן מסוים אם הוא אומר שאין בזה כלום הוא רמאי. לא אבל הוא גם עבריין. תמים תהיה עם השם אלוקיך. כן ולפי הראשונים האחרים אז אתה יכול להגיד אולי שהמופתים זה לא קריטריון למשיח אבל אם הוא עשה מופתים זה עוד לא פוסל אותו. לא יודע כי עקרונית אפשר לעשות מופתים. טוב.