נושאים בלוגיקה תלמודית שיעור 19

[הרב מיכאל אברהם] בפעם הקודמת התחלנו בסוגיה של לוגיקה של זמן. המטרה כמובן להגיע לסוגיות הלכתיות, אבל אנחנו עדיין באמצע המבוא הכללי. דיברתי קצת על הפרדוקסים שכרוכים במושג של חזרה בזמן, דיברתי על כפל של צירי זמן. אם אנחנו רוצים לדבר על זמן שזורם לאט או מהר, קדימה או אחורה, אז אנחנו חייבים להניח עוד ציר שעומד בבסיס הזרימה, שעל פניו מתבצעת הזרימה, ולכן זה מביא אותנו למודל של שני צירי זמן. ואמרתי שאם אנחנו מניחים שני צירים של זמן, ועוד אני אחזור לזה, אז כל המושגים האלה מתחילים לקבל פשר. זה עוד לא אומר שאפשר לבצע את זה, אבל זה הופך משאלה לוגית לשאלה פיזיקלית. עכשיו השאלה אם זה אפשר או אי אפשר, אבל זה כבר מוגדר, זה משהו שברור על מה מדובר. אחר כך דיברתי על מושג הסיבתיות. אמרתי שמושג הסיבתיות קושרים אותו למושג הזמן, בגלל שיחס סיבתי בין אירועים זה אומר שאירוע א, נגיד אירוע א הוא סיבתו של אירוע ב, אחד המאפיינים של היחס הסיבתי זה שאירוע א צריך להופיע לפני אירוע ב. זאת אומרת, ציר הזמן הוא אחד המרכיבים שמגדירים יחס סיבתי. אבל בפעם הקודמת, בחלק האחרון בפעם הקודמת, דיברתי על זה שיש עוד שני מרכיבים הכרחיים כדי להגדיר יחס סיבתי: יש את מרכיב הזמן, זאת אומרת הסיבה קודמת למסובב; יש את מרכיב התנאי, שאם קרתה הסיבה אז קורה המסובב, הקורלציה; ויש את המרכיב השלישי שהוא מרכיב הגרימה הפיזיקלית, המרכיב הפיזיקלי, שאירוע א זה לא רק שאם קרה א אז קורה ב, אלא שבגלל א או א מחוללת את ב, אז בגלל א קרה ב. דיברתי הסברתי את ההבדל, אמרתי שנגיד שאני מסתכל על שני שעונים, אז אני יכול להגיד שאם שעון א מראה את השעה שלוש, אז שעון ב גם הוא מראה את השעה שלוש. אז היחס של אם אז, ההתנאה, הקורלציה קיימת. אבל אי אפשר להגיד שאחד מהם הוא סיבתו של השני. השעון השני מראה את השעה שלוש לא בגלל שהשעון הראשון מראה את השעה שלוש. זה רק יחס של אם אז, זה לא יחס של בגלל, שזה בגלל זה. אוקיי? ובשביל להגדיר סיבתיות, לא מספיק שיהיה לנו יחס של אם אז, אלא צריך גם יחס של גרימה, או קראתי לזה המרכיב הפיזיקלי. אז זה בעצם שלושה מרכיבים: מרכיב הזמן, המרכיב הלוגי, התנאי, והמרכיב הפיזיקלי. ניסיתי להראות בדרך סוגיית תחילתו בפשיעה וסופו באונס שלושה מצבים של טענה כלפי שומר: אחד מהם הטענה המבוססת רק על הקדימה הזמנית, השני על הקדימה הזמנית והתנאה, והשלישי זה כאשר יש גם אחריות משפטית, זאת אומרת גרימה, מעשה שלו גרם לנזק, ולכן אני בא אליו בטענות. זאת בסך הכל הייתה הדגמה של שלושת המרכיבים האלה. עכשיו אני רוצה טיפה לדבר על המרכיב הלוגי. אולי לפני כן, אני אדבר רגע על המרכיב הפיזיקלי. ואני חושב שהזכרתי את זה, אני כבר לא לגמרי בטוח שאני זוכר את כל מה שאמרתי, אבל המרכיב הפיזיקלי בעצם לא לגמרי מוסכם בין פילוסופים. לדעתי הוא מוסכם אצל כל אחד שיש לו שכל ישר, אבל פילוסופים כידוע אין להם מזה הרבה, ולכן פילוסופים לא תמיד מסכימים לעניין הזה. דייוויד יום למשל טוען שהיחס הסיבתי לא כולל מרכיב פיזיקלי. הוא בעצם אומר שרק המרכיב הזמני והתנאי, זה מה שמכונן את היחס הסיבתי. למה? בגלל שיום היה אמפיריציסט. אמפיריציסטים זה אנשים שמניחים שרק דברים שצפינו בהם, אנחנו יכולים לקבל אותם. אוקיי? רק התצפית היא אמצעי לטעון טענות על העולם או לדעת משהו, להגיד משהו על העולם. זה שאני חושב באופן מסוים, זה לא אומר שום דבר אם העולם מתנהג כך או לא מתנהג כך, כן? זה הרציונליזם לעומת האמפיריציזם אומר שאם אני חושב באופן מסוים, זה נשמע לי הגיוני, אז כנראה שכך גם זה מה שקורה בעולם. אבל האמפיריציזם יותר מפוכח, אומר זה שאני חושב באופן מסוים זה עוד לא אומר. יכול להיות שהעולם מתנהל אחרת. לכן למשל אומר דייוויד יום לגבי הסיבתיות, הוא אומר הרי אין לנו שום מקור תצפיתי שממנו עולה יחס הסיבתי. מה, איך אנחנו יכולים לדעת למשל שכאשר בועטים בכדור אז הכדור עף? פשוט רואים. כל פעם שמישהו בועט בכדור, אחרי זה הכדור עף. אבל אנחנו יכולים לראות שקודם קרתה הבעיטה ואחרי זה הכדור עף. זה החלק הזמני. אנחנו יכולים לראות שתמיד כשאני בועט בכדור אחרי זה הכדור עף. זה החלק הלוגי. אם בועטים, אז הכדור עף. אבל זה שהבעיטה גרמה למעוף של הכדור, היא חוללה את התוצאה הזאת, מאיפה אתה יודע? אולי זה פשוט קורה תמיד זה אחרי זה? מי אמר שהבעיטה היא הגורם הסיבתי למעופו של הכדור? לזה אין מקור תצפיתי. התצפית לא יכולה לתת לנו את זה. אז אם אתה אמפיריציסט, מישהו שנצמד רק לתצפיות, אז אתה אומר אוקיי, אז באמת זה רק אופן מחשבה שלנו, היחס הסיבתי, אבל הוא לא באמת קיים בעולם. לפחות אין סיבה להניח שהוא קיים בעולם. ולכן, אומר דייוויד יום, בוא נמחק את האשליה הזאת. יחס סיבתי בין שני אירועים מורכב מזמן ולוגיקה, בלי פיזיקה. ואמרתי שלמרבה האירוניה דווקא בעולם המדעי, הפיזיקלי, מאמצים את ההגדרה של יום לסיבתיות, ההגדרה שלא כוללת מרכיב פיזיקלי. אני חושב שבעצם כן דיברתי על זה. אמרתי כשיש למשל את החוק השני של ניוטון F=MA, אז המשוואה יש לה שני צדדים, אפשר גם לכתוב MA=F. אין כללים באיזה סדר כותבים את המשוואה. ואז אני לא יכול מתוך המשוואה לדעת מיהו הגורם ומיהו המסובב. האם הפעלת הכוח על גוף גורמת לתאוצה שלו, או שאולי ההאצה שלו גורמת לכך שפועל עליו כוח? איך אני יודע מה זה הגורם ומה זה הסיבה? השכל הישר אומר שהכוח זה הסיבה והתאוצה היא תוצאה. אם אתה מפעיל כוח על משהו אז הוא מתחיל לזוז, נכון? זה לא שבגלל שהוא התחיל לזוז לכן פעל עליו כוח. אבל מבחינת המשוואות של הפיזיקה המשוואה היא סימטרית. הכוח שווה לתאוצה. אין פה עדיפות לאף אחד מהם, אין פה איזשהו כיווניות שאומרת לי זה הולך מהכוח אל התאוצה או מהתאוצה אל הכוח. ובגלל הסימטריה של השוויון, בעצם זה אומר שהפיזיקה לא יכולה להגיד לי מיהו הגורם ומיהו הסיבה ומיהו המסובב. הפיזיקה רק מצביעה על קורלציה. ולכן מבחינת הפיזיקה אפשר לקבוע שאם יש כוח יש תאוצה או אם יש תאוצה יש כוח, אי אפשר לקבוע מי הגורם, מי הסיבה ומי המסובב. בתורת השדות דרך אגב כן, אבל במכניקה כמו שמכירים אותה נגיד לומדי תיכון אי אפשר. ולכן בעצם יוצא דבר קצת אבסורדי שבעולם הפיזיקלי ההגדרה המקובלת לסיבתיות זאת אותה הגדרה ששומטת את המרכיב הפיזיקלי מתוך הגדרת הסיבתיות. הסיבתיות מוגדרת כא' מוגדר כסיבתו של ב' אם תמיד אחרי א' קורה ב'. זו ההגדרה של סיבתיות בפיזיקה. אין שם הגדרה שהוא הגורם, כי את ההגדרה הזאת אי אפשר לבדוק תצפיתית, זאת לא הגדרה מדעית. איך אני יודע שא' הוא גורם לב'? מה שאני יודע שאחרי א' קורה ב', זה הכל. איך אני יודע שהוא הגורם? זה ההשערה שלי או הניתוח שלי או צורת המחשבה שלי. זה לא משהו שאני יכול להוציא מתוך התצפית. ולכן אומר דייוויד יום צריך לשמוט את החלק השלישי מתוך הגדרת הסיבתיות. וזה דבר מאוד מוזר כי זה בעצם אומר שברגע שיש שני אירועים שיש ביניהם קורלציה אפשר להגדיר את האחד כסיבתו של השני. למשל כשהשמש זורחת אני הולך לעבודה וגם אתה נגיד רבע שעה אחרי זה הולך לעבודה, נגיד אני הולך לעבודה בשבע ואתה הולך לעבודה בשבע ורבע. בסדר? או אני הולך לעבודה עם הנץ החמה ואתה הולך לעבודה רבע שעה אחרי הנץ החמה. אוקיי? אז אפשר להגיד שההליכה שלי לעבודה היא סיבתה של ההליכה שלך לעבודה. כי תמיד אחרי שאני עושה את זה אתה עושה את זה. אז מתקיים היחס הזמני, מתקיים היחס הלוגי, אבל חסר פה הרי משהו מאוד יסודי בשביל להגדיר את היחס הזה כסיבתי. אין קשר, אין גרימה בין ההליכה שלי לעבודה להליכה שלך לעבודה. לכל היותר אפשר להגיד שיש אירוע שלישי, זריחת השמש, שגרמה לשני האירועים האלה, היא מסנכרנת אותם או היא קובעת איזשהו יחס ביניהם. אבל אין יחס ישיר בין שני האירועים. אירוע א' הוא לא יכול להיות מוגדר כסיבתו של אירוע ב' אם הוא לא מחולל אותו. וכאן אף אחד מהאירועים האלה לא מחולל. את האירוע השני. לכן ההגדרה היומיאנית, ההגדרה של יום לסיבתיות שזה בלי המרכיב הפיזיקלי, היא הגדרה מאוד בעייתית. מצד שני הוא שואל שאלה טובה: אז מאיפה אנחנו יודעים את המרכיב השלישי? אם זה לא יוצא מתצפית, אז איך אנחנו יודעים? כן, תחשבו על עקרון הסיבתיות. עקרון הסיבתיות אומר שלכל דבר שקרה יש סיבה. אוקיי, אבל מה זה אומר סיבה? אם אני מקבל את ההגדרה של יום, אז ברור שלכל דבר שקרה יש סיבה. כל דבר שקרה היה משהו שקרה לפניו. אוקיי, וזאת סיבה? סיבה אתה מצפה למשהו שמחולל את האירוע הזה שאתה מחפש לו סיבה, נכון? זה עקרון הסיבתיות. ועל זה עוד פעם שואל דייוויד יום: מאיפה אתה יודע שבאמת זה נכון? אין לנו שום עדות תצפיתית לזה שלכל אירוע יש משהו שמחולל אותו. יש לנו עדויות תצפיתיות שלכל אירוע כזה קדם אירוע אחר, תמיד קודם אותו סוג של אירוע, אבל היחס של הגרימה ביניהם אין לו מקור תצפיתי. ולכן באמת זאת שאלה פילוסופית כבדת משקל, אבל אני לא עוסק כאן לגמרי בפילוסופיה, אז מבחינתי אני מניח את היחס הסיבתי של השכל הישר, שזה אומר גם המרכיב הפיזיקלי, לא רק מרכיב הזמני והלוגי. עכשיו בואו נדבר על המרכיב הלוגי. במרכיב הלוגי יש, אולי גם את זה הזכרתי אני כבר לא זוכר, יש ויכוח בין פילוסופים. יש שתי תפיסות לגבי המרכיב הלוגי. תפיסה אחת אומרת שהסיבה צריכה להיות תנאי הכרחי ומספיק למסובב. הדעה השנייה אומרת שהתנאי צריך להיות, הסיבה סליחה צריכה להיות תנאי מספיק, לא הכרחי אלא מספיק למסובב. אין אגב גישה שאומרת שהסיבה צריכה להיות תנאי הכרחי למסובב. תפיסה פילוסופית כזאת אין. זה חייב להיות מספיק. השאלה אם זה הכרחי ומספיק או מספיק שהוא יהיה מספיק. זאת אומרת, אלו שתי האפשרויות. מה זה אומר? נסביר קצת מה זה תנאי הכרחי ותנאי מספיק. תנאי הכרחי, נגיד אם אני אומר ש-א' הוא הכרחי ל-ב', תנאי הכרחי ל-ב', פירוש הדבר שאם התחולל ב' ברור שקודם היה א'. בסדר? הכרחי, בלי זה לא היה קורה ב'. כשאני אומר ש-א' הוא הכרחי ל-ב' פירוש הדבר בלי א' לא יכול לקרות ב', זה נקרא ש-א' הוא הכרחי ל-ב'. אז זה אומר שאם קרה ב' ברור שלפניו היה א', כי בלי זה פשוט ב' לא היה קורה. אבל זה לא נכון להגיד שאם קורה א' אז ברור שיקרה ב'. הוא הכרחי אבל הוא לא מספיק. בסדר? לא תמיד כשיש א' יש ב'. למשל, יש גשם ויש עננים. האם העננים הם תנאי מספיק לגשם, תנאי הכרחי לגשם, הכרחי ומספיק? מה אתם אומרים?

[Speaker C] הכרחי, בלי עננים לא יהיה גשם. והוא

[הרב מיכאל אברהם] מספיק?

[Speaker C] לא, כי יש עוד דברים שקורים שם.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת דברים שקורים שם?

[Speaker C] יש תזוזה בין העננים, כל מיני תהליכים כימיים שקורים שם, אידוי.

[הרב מיכאל אברהם] ולכן מה? לא הבנתי.

[Speaker C] לכן זה לא תנאי מספיק. זה הכרחי אבל צריך שיקרו עוד דברים כדי שבאמת ירד גשם.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת במילים אחרות יכול להיות מצב של עננים ושלא יהיה גשם.

[Speaker C] בדיוק, לכן זה לא מספיק.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי? עננים הם לא תנאי מספיק לגשם, למה? כי תנאי מספיק פירושו שאם הוא קרה זה מספיק בשביל לדעת שגם השני יקרה, נכון? מספיק, לא צריך עוד משהו, מספיק הוא. זה לא נכון לגבי עננים. זה שיש עננים זה לא תנאי מספיק לזה שיהיה גשם, כי ישנם מצבים של עננים שלא יורד גשם. מצד שני אף פעם אין מצב, אם היה גשם ברור שיש עננים, נכון? זאת אומרת עננים זה תנאי הכרחי לגשם, בלעדיו לא יכול לקרות גשם, אבל הוא לא תנאי מספיק. אוקיי? מה עם הגשם ביחס לעננים?

[Speaker D] אם ירד גשם אז לפני זה היו עננים.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מספיק או הכרחי הגשם לעננים או שניהם? רגע, הוא שניהם.

[Speaker D] הוא שניהם.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שלא יכול להיות מצב, אתה אומר אם ירד גשם אז ברור שיש עננים. האם יכול

[Speaker D] להיות מצב

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות מצב של עננים בלי גשם.

[Speaker D] זה נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אז איך, אז איך הגשם הוא תנאי הכרחי לעננים? גשם הוא תנאי הכרחי לעננים פירוש הדבר שלא יכול להיות שיהיה גשם בלי שיהיו עננים לפני זה.

[Speaker E] לא יכול להיות שירד גשם בלי שיהיו עננים לפני זה.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא, זה רק אומר שהגשם הוא מספיק לעננים, לא הכרחי לעננים. אם אתה אומר לי שיש גשם, זה מספיק בשביל שאני אדע שהיו עננים, אבל זה לא הכרחי לזה שיש עננים, כי יכול להיות מצב של עננים בלי שהיה גשם. היותו של הגשם זה לא הכרחי למסקנה שיש עננים, נכון? המסקנה שיש עננים יכולה להיות נכונה גם בלי גשם. האמת שהגשם הוא מספיק לעננים והעננים הם הכרחיים לגשם.

[Speaker F] הוא לא הכרחי. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] הוא מספיק אבל לא הכרחי. והעננים הם הכרחיים אבל לא מספיקים לגשם. נכון? זה תמיד כך דרך אגב. אם א' הכרחי לב', אז ב' מספיק לא' ולהיפך. היחס הוא תמיד מתהפך. זה תמיד ככה. תעשו את החשבון הלוגי הזה אתם תראו זה חייב להיות ככה. עכשיו, בוא ננסה רגע להבין מה זה אומר לגבי סיבתיות. אם אני אומר שהסיבה היא תנאי מספיק למסובב, פירוש הדבר שאם קרתה הסיבה, אני יודע שקרתה הסיבה, לא צריך לדעת יותר שום דבר, אני כבר יודע שהמסובב יקרה. נכון? זה נקרא שזה מספיק. אם הייתי אומר שהסיבה היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק למסובב, אז רק אומר שאם היה מסובב ברור שלפני כן היתה הסיבה, אבל זה שיש סיבה זה עוד לא אומר שהמסובב יקרה. לכן תנאי הכרחי לא מתאר טוב את היחס הסיבתי. לכן אין גישה פילוסופית כזאת שרואה את הסיבה כתנאי הכרחי למסובב, הכרחי ולא מספיק. תנאי מספיק כן. מספיק פירוש הדבר קרתה הסיבה, ברור שיקרה המסובב. אוקיי? אבל זה לא תנאי הכרחי. אבל יש גישה פילוסופית שאומרת שהתנאי צריך להיות הכרחי ומספיק. ומספיק זה ודאי, בלי מספיקות אין סיבתיות. זה מספיק זה ודאי. אבל יכול להיות שגם הכרחי וגם מספיק. מה זה אומר? שהסיבה, בניתן הסיבה חייב להיות המסובב, אם המסובב קרה בהכרח לפניו היתה הסיבה. בסדר? שני הדברים נכונים לשני הכיוונים. זאת התפיסה השנייה. עכשיו בוא ננסה קצת לעשות התעמלות, התעמלות לוגית. יש לתנאי הכרחי ומספיק, משהו שהוא גם הכרחי וגם מספיק, יש שתי תכונות. תכונה אחת זה תכונה של סימטריה. אם א' הוא הכרחי ומספיק לב', אז ב' הכרחי ומספיק לא'. את זה קל מאוד להוכיח, כי אם א' הכרחי לב' אז ב' מספיק לא'. ואם א' מספיק לב', אז ב' הכרחי לא', נכון? זה ראינו עם העננים והגשם. אז אם א' ביחס לב' הוא שניהם, אז בסדר הפוך גם ב' הוא ביחס לא' שניהם, נכון? המספיקות גורמת להכרחיות של ההוא, וההכרחיות של זה גורמת למספיקות של ההוא. אז אם זה גם הכרחי וגם מספיק אז גם ההוא גם הכרחי וגם מספיק. מסכימים? זאת אומרת להגיד שא' הוא תנאי הכרחי ומספיק לב' זה יחס סימטרי. זה מה שנקרא בלוגיקה שקילות. זאת אומרת א' שקול לב' או גרירה דו צדדית. א' גורר את ב' וב' גורר את א'. אוקיי? זה נקרא תנאי הכרחי ומספיק. אבל יש עוד מאפיין של תנאי הכרחי ומספיק וזה היחידות. אם א' הוא תנאי הכרחי ומספיק לב', אז לא יכול להיות שיהיה גם ג' שהוא תנאי הכרחי ומספיק לב'. למה?

[Speaker G] כי אם

[הרב מיכאל אברהם] זה היה יכול להיות, נגיד שג' הוא הכרחי ומספיק לב'. אז נגיד שקרה ג' ולא קרה א'. ב' חייב להיות נכון? כי הרי ג' מספיק. אז ב' חייב היה להיות. אבל אם ב' היה, אז לא יכול להיות שהוא יקרה בלי א' כי א' הרי הוא הכרחי לב'. בדיוק. אז חייב היה גם לקרות א'. זאת אומרת לא יכול להיות שהיו שני תנאים שכל אחד מהם לחוד הוא הכרחי ומספיק לב'. במילים אחרות היחס של הכרחי ומספיק בין אירועים הוא גם סימטרי וגם יחיד. גם א' הוא תנאי הכרחי ומספיק לב', אז ב' הוא תנאי הכרחי ומספיק לא', ואם א' הוא הכרחי ומספיק לב', אין עוד משהו שהוא הכרחי ומספיק לב', רק א'. בסדר? אלה שתי עובדות. שתי עובדות לוגיות שצריך לזכור ברקע. עכשיו טוען חבר הממשלה שלנו, יובל שטייניץ, לא יודע איזה שר הוא היום אני כבר לא עוקב, הוא טוען שאם זה כך אז יש לו הוכחה נגד הפרשנות לסיבתיות שסיבתיות זה תנאי הכרחי ומספיק. זה בספר שלו "עץ הדעת" בחלק השני, יש שם שלושה חלקים, בחלק השני הוא עוסק בסיבתיות. והוא אומר הפרשנות הזאת שא' הוא סיבתו של ב' פירוש הדבר הוא תנאי הכרחי ומספיק לב' לא יכולה להיות. בואו נוכיח את זה. אנחנו מניחים בדרך כלל ששרשרת סיבתית יכולה להיות ארוכה כרצונכם, נגיד א' גרם לב', ב' גרם לג', ג' גרם לד', שרשרת סיבתית שנמשכת. בואו ניקח שרשרת סיבתית באורך של שלוש חוליות. א' הוא סיבתו של ב', ב' הוא סיבתו של ג', בסדר? אומר שטייניץ, לפי התפיסה שסיבתיות היא תנאי הכרחי ומספיק, אין שרשרת כזאת. למה? כי בואו נניח שסיבה היא תנאי הכרחי ומספיק. אז א' הוא תנאי הכרחי ומספיק לב' וב' הוא הכרחי ומספיק לג', נכון?

[Speaker B] עכשיו מתוך הסימטריה, רגע,

[הרב מיכאל אברהם] מתוך הסימטריה יוצא א' הוא הכרחי ומספיק לב' וג' גם הוא הכרחי ומספיק לב', נכון? כי רגע רגע שנייה שנייה, ב' הוא הכרחי ומספיק לג', לכן ג' הוא הכרחי ומספיק לב' בגלל הסימטריה, נכון? אבל אז יוצא שלב' יש שני תנאים הכרחיים ומספיקים, גם א' וגם ג'. אבל דיברנו על זה שהכרחי ומספיק זה תנאי יחיד. זאת אומרת אם אני לוקח בחשבון גם את תכונת הסימטריות של התנאי הכרחי ומספיק וגם את תכונת היחידות זה אומר שלא יכולה להיות שרשרת באורך שלוש, שרשרת סיבתית באורך שלוש. ככה הוא טוען. מבינים מה אני אומר?

[Speaker H] כן, זה גם מה שאתה אמרת לפני שתי דקות בלי קשר אליו.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אני אמרתי את המאפיינים, אבל הוא עכשיו אומר בואו ניקח את זה וזה לא שלי ולא שלו זה דברים מפורסמים. אבל הוא אומר בואו ניקח את שני המאפיינים האלה ונראה לכם שלא יכולה להיות שרשרת סיבתית באורך שלוש אם אתה מפרש את הסיבה כתנאי הכרחי ומספיק. אם סיבה פירושו תנאי מספיק אז אין בעיה. אם זה תנאי מספיק אז א' מספיק לב', ב' מספיק לג', ג' מספיק לד', הכל בסדר, אין שום בעיה. כי פה אין סימטריה, אין יחידות, אין שום דבר, הכל בסדר. אבל אם הפרשנות היא שסיבתיות זה הכרחיות ומספיקות ביחד, אז חייבת להתקיים גם סימטריות וגם יחידות. אבל אם זה כך אז שרשרת סיבתית יכולה להיות אך ורק באורך שניים. א' הוא סיבתו של ב', זהו, וב' הוא סיבתו של א'. שניהם זה זהו, זה לא יכול להתקדם לג', ד' וה'. כי אם זה יתקדם לג' אז או שנשברת הסימטריה או שנשברת היחידות. לא יכולות שתיהן להתקיים. זאת ההוכחה שלו לכאורה, הוכחה לוגית בנויה לתלפיות, הוא מאוד מתלהב ממנה שם בספר. גם פרסם על זה מאמר או מאמרים, לא יודע. אבל זה כמובן שטות גמורה. זה לא נכון. למה זה לא נכון? קודם כל סתם תפעילו את השכל הישר. אמרנו פילוסופים זה קצת בעיה אצלם. לא זוכר כבר מי זה אמר את זה אולי אוסקר ויילד, לא זוכר, שיש דברים כל כך מטומטמים שרק אינטלקטואלים יכולים להגיד אותם. לפעמים פילוסופים אומרים כאלה שטויות כי הם פשוט שבויים בקונספציות ההגיוניות שלהם והם שוכחים קצת את השכל הישר בצד. קודם כל נפעיל שכל ישר רגע. אפילו נגיד שהטיעון נכון, בואו נבדוק מה הוא אומר, מה המסקנה בעצם שיוצאת ממנו. בעצם יוצאת ממנו מסקנה כזאת, נגיד שאני אומר שהיחס בין א' לב' הוא הכרחי ומספיק, א' הוא סיבתו של ב' והפרשנות היא שהוא הכרחי ומספיק, מה זה אומר? לא יכולה להיות סיבה אחרת לב'. אוקיי. מה? זה באמת הגיוני שב' לא יכול להיות הכרחי ומספיק לג'? ברור שכן. למה לא? אז א' רק הוא יכול לגרום לב' וב' רק הוא יכול לגרום לג' וג' רק הוא יכול לגרום לד' וכן הלאה. מה הבעיה? אני לא מבין. אתה רוצה להגיד לי שהפלפול הלוגי הזה בעצם אומר שלא יכולות להיות שתי סיבות לאותו דבר? סתם ברמה הרעיונית זה גם מוזר כי זה אומר שמתוך שיקול לוגי אנחנו גוזרים מסקנה על המציאות. זה מאוד מוזר. ששיקול לוגי יגיד לנו משהו על המציאות, ייתן לנו מידע על המציאות. בדרך כלל הלוגיקה היא ריקה. אומרת אם יש לך עובדה כזאת זה קשור לעובדה כזאת, אבל אני לא יכול מתוך שיקול לוגי טהור להנביע מידע על המציאות. זה מוזר, מוזר או בלתי אפשרי למעשה. אז איך, איך בכל זאת להבין את העניין הזה? אז תראו, אני חושב שהטעות שלו נובעת מזה שהוא מתעלם מהמורכבות של היחס הסיבתי. הוא מתייחס לסיבתיות כאילו היא היתה לוגיקה צרופה. אבל במושג הסיבתיות קיימים עוד שני מרכיבים, מעבר למרכיב הלוגי, זה המרכיב הזמני והמרכיב הפיזיקלי. נכון? עכשיו כשאני אומר שא' הוא סיבתו של ב' וב' הוא סיבתו של ג', אומר שטייניץ בזאת גם אמרת שג' הוא סיבתו של ב'. כי אם סיבה היא תנאי הכרחי ומספיק, אז אז זה צריך להיות סימטרי. אז אלו מין שטויות כאלה. ג' לא יכול להיות סיבתו של ב' כי ג' מופיע בזמן אחרי ב'. ולכן הוא גם לא יכול לחולל את ב' פיזיקלית כי הוא נוצר אחריו. הסימטריה מאפיינת את המרכיב הלוגי בלבד. אבל סיבתיות מעבר למרכיב הלוגי יש בה את המרכיב הזמני ואת המרכיב הפיזיקלי. אז גם אם א' הוא סיבתו של ב' וב' הוא סיבתו של ג' וגם אם מבחינה לוגית יוצא שג' הוא תנאי הכרחי ומספיק לב' אבל זה לא אומר שג' הוא סיבתו של ב'. הוא רק תנאי הכרחי ומספיק לב', הוא לא סיבתו של ב' כי הוא מופיע אחריו והוא לא מחולל אותו. ומה הטעות? טעות מאוד פשוטה. בוא נניח שיש שרשרת סיבתית באורך שלוש וכל מרכיב שלה הוא הכרחי ומספיק לבא אחריו. אז כשאני שואל את עצמי עכשיו לא בשאלה מי הוא סיבתו של ב', אלא מהו התנאי ההכרחי והמספיק לב', בהינתן שיש לנו שרשרת סיבתית באורך שלוש. עכשיו אני שואל אתכם שאלה בלוגיקה: מיהו התנאי ההכרחי והמספיק לב'?

[Speaker F] א' נניח? א'?

[הרב מיכאל אברהם] לא מסכים. א' לפניו וג' אחריו.

[Speaker F] א' הוא לפניו, בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] א' לפניו וג' אחריו, שניהם ביחד מהווים את התנאי ההכרחי והמספיק לב'. לא יכול להיות ב' בלי שיהיה א' לפניו וג' אחריו, ולא יכול להיות א' ואחריו ג' אם באמצע אין ב'. אז היחס בין ב' לבין א' לפניו וג' אחריו הוא יחס סימטריה, סימטרי ברמה הלוגית. כל אחד מהם הוא הכרחי ומספיק לשני. אבל כמובן שאי אפשר להגיד שא' לפניו וג' אחריו, שא' לפניו וג' אחריו זה סיבתו של ב', כי הסיבה צריכה להיות לפני המסובב.

[Speaker B] בדיוק, זה לא עובד, זה סותר.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה אומר? זה אומר שהניתוח הלוגי של מושג הסיבתיות הוא כושל. ושטייניץ חשב שסיבה זה כמו 'אם'. סיבה פירושו תנאי הכרחי ומספיק. אבל שים לב, אם אתה חושב שסיבה היא תנאי הכרחי ומספיק, אז אתה בעצם גם מתעלם ממושג הזמן. כי הרי ב' מופיע אחרי א' אז גם ב' יכול להיות סיבתו של א'. איך? הוא מופיע אחריו. הוא אמנם הכרחי ומספיק לא', אבל הוא לא יכול להיות סיבתו כי הוא מופיע אחריו. אוקיי? שטייניץ בטעות במקום להתרכז במישור הלוגי עובר למישור הפיזיקלי, למישור של הסיבתיות, אבל זו טעות. בעצם אם אנחנו רוצים להסתכל, תראו, למשל, בואו ניקח דוגמה קונקרטית. היו עננים, ירד גשם וכתוצאה מזה צמח דשא מהאדמה. בסדר? ונגיד שכל אחד מהתנאים האלה הוא הכרחי ומספיק לזה שבא אחריו. קח דוגמה קונקרטית. זה לא נכון דרך אגב, עננים זה לא תנאי הכרחי ומספיק לגשם וגשם הוא לא הכרחי ומספיק לצמיחת דשא, אבל לא חשוב. כרגע אני מניח רק בשביל ההדגמה שכן. אוקיי? אז בואו נזכור: א' זה העננים, ב' זה ירידת הגשם, ג' זה צמיחת הדשא. בסדר? ואני מניח לצורך הדיון שכל אחד מהם הוא תנאי הכרחי ומספיק לזה שבא אחריו. האם יש עם זה איזושהי בעיה? אני לא רואה שום בעיה. אבל רגע, איך יכול להיות? אז יוצא שגם הדשא וגם העננים הם תנאים או הם סיבות לירידת הגשם. גם העננים וגם הדשא, נכון? כי הרי שניהם תנאים הכרחיים ומספיקים לירידת הגשם. לא, הצירוף של שניהם הוא הכרחי ומספיק לירידת הגשם. זה שהיו עננים קודם ויש דשא אחר כך, זה התנאי ההכרחי והמספיק לכך שירד גשם. הצירוף של שניהם ביחד זה התנאי ההכרחי והמספיק. ואז אין שום בעיה. גם הגשם הוא הכרחי ומספיק לזה שהיו עננים. קודם והדשא אחר כך הם הכרחיים ומספיקים לירידת הגשם. תנאי הכרחי ומספיק, מה שקורה, אתה יכול לראות את א' כהכרחי ומספיק לב', אבל אם ב' הוא הכרחי ומספיק לג', אז זה אומר שתמיד גם ג' יהיה במשחק. לא יכול להיות שיהיה רק א' ואחריו ב' וזהו, כי בהכרח גם אחרי זה יבוא ג'. אז אם אתה רוצה את מלוא התנאי ההכרחי והמספיק לב', אתה צריך להתחשב גם בא' לפניו וגם בג' אחריו. שניהם ביחד מהווים תנאי הכרחי ומספיק. אלא מה, ששטייניץ מערבב את הניתוח הלוגי עם הניתוח הפילוסופי של מושג הסיבה. המושג הסיבה לא מכיל רק את המרכיב הלוגי, הוא מכיל גם את המרכיב הזמני וגם את המרכיב הפיזיקלי. ומבחינת הזמן והפיזיקה, ג' לא יכול להיות סיבתו של ב', הוא מופיע אחריו. הוא כן תנאי לב', כי התנאי, התנאי אדיש לזמן. התנאי יכול לפעול גם אחורה, נכון? אני יכול להגיד שהדשא הוא הכרחי ומספיק לגשם. אין עם זה שום בעיה, לא משנה שהדשא צומח רק אחרי שהגשם ירד. כי עדיין נכון שאם יש גשם יש דשא, ואם יש דשא יש גשם, היה גשם. הלוגיקה אדישה לזמן.

[Speaker I] למה זה בעצם? מה? למה זה תנאי מספיק מה שאמרת? עוד פעם? אני לא הבנתי למה דשא זה גם תנאי מספיק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לצורך הדוגמה, ואני מניח כרגע, מניח פיזיקה חדשה, או ביולוגיה חדשה אם תרצו, אוקיי? אני מניח שתמיד כשיש גשם יש עננים, ותמיד כשיש גשם הדשא צומח. רק בשביל להדגים כדי לראות שמה ששטייניץ אומר לא נכון. זאת אומרת, אני טוען שמצב כזה ייתכן. לא טוען שזה המצב הנכון, אלא שמצב כזה ייתכן. שטייניץ טוען אין דבר כזה, זה לא ייתכן מצב כזה, שרשרת באורך שלוש של תנאים הכרחיים ומספיקים. ואני אומר אין שום בעיה, וודאי שזה ייתכן. למה?

[Speaker J] אבל תנאי זה לא סיבתיות. נכון. יש הבדל בין סיבתיות לתנאי.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. והתנאי לב' זה א' פלוס ג'. הסיבה לב' זה רק א'. למה? כי א' הוא בהחלט אחד המרכיבים בתנאים ההכרחיים והמספיקים לב'. אבל הוא לא כל התנאי ההכרחי והמספיק לב', גם ג' אחר כך צריך לצרף אותו כדי לייצר פה תנאי שלם הכרחי ומספיק לב'. תמיד אחרי ב' יופיע גם ג'. זה לא אומר שלב' שתי סיבות, יש לו סיבה אחת, רק א', רק אחריו תמיד יופיע ג'. נכון, תמיד כשהיה ב' לפניו היה א' ואחריו יהיה ג'. זה נכון. מה לא עקבי בזה? הכל בסדר. לכן הפרדוקס הזה הוא שטויות. ברור שזה לא נכון. השאלה אם סיבתיות היא תנאי מספיק או תנאי הכרחי ומספיק שאלה טובה, אבל הפרדוקס ששטייניץ, הוא קורא לזה פרדוקס ההתניה, זאת אומרת סיבתיות שהיא הכרחית ומספיקה לא יכולה להתניע שרשרת סיבתית, כי השרשרת תיעצר אחרי צעד אחד, היא לא יכולה להיות עם שניים שלושה צעדים, ואני חושב שזה טעות גדולה. השאלה אם באמת הסיבה היא תנאי הכרחי ומספיק או רק מספיק, שאלה טובה, אני נוטה לחשוב שזה רק מספיק, לא הכרחי ומספיק. במובן הזה שטייניץ צודק, אבל ההוכחה שהוא הביא לזה היא לא נכונה. אוקיי? למה זה היה חשוב לי הדבר הזה? קודם כל כדי לחדד את החשיבות להתייחס לכל מרכיבי המושג סיבה, ולא לראות את הסיבה כשם נרדף לתנאי. זה לא אותו דבר. וב' כדי להראות לכם שהלוגיקה אדישה לזמן. מושג הסיבתיות כולל בתוכו את מושג הזמן. הסיבה תמיד קודמת בזמן למסובב. הלוגיקה אדישה לזמן. אמרתי קודם, אני בהחלט יכול להגיד שהגשם הוא תנאי מספיק לעננים, למרות שהגשם בא אחרי העננים, אם הוא בא. נכון? כי בזה לא אמרתי שהגשם הוא סיבתם של העננים. זאת התנייה. התנייה לוגית אומרת אם זה קרה, גם זה יקרה, או גם זה קרה בעבר. זה הכל, לא אכפת לי, אני לא מדבר על היחס הסיבתי. היחס הסיבתי רוצה גם קדימה זמנית וגם שהסיבה תחולל את המסובב. אז זה כבר מעבר ללוגיקה, זה עוד שני מרכיבים. הלוגיקה היא אדישה לחלוטין למושג הזמן, וזה דבר נורא מבלבל, כי בלוגיקה כשאנחנו אומרים אם א' אז ב' אנחנו בדרך כלל חושבים שקודם יקרה א' ואז יקרה ב', אבל זה לא נכון. הנה, אני אומר אם יש גשם אז היו עננים. העננים היו קודם.

[Speaker K] תראה גם המשוואות הפיזיקליות הן עובדות על אותו עיקרון של סיבה לוגית, אף שווה לאם איי, אם איי שווה לאף.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מתאר רק את היחס הלוגי, לא את היחס הסיבתי. משוואה, כיוון שהיא סימטרית, אז היא לא מתארת את היחס הסיבתי, היא מתארת את היחס. כן, אתם מכירים את כל הבדיחות האלה על כשלי קורלציה. כן, לא כדאי לעשות דיאטה, כי כל מי שעושה דיאטה הוא שמן. מה, מה הבעיה פה? זה נכון, שכל מי שעושה דיאטה הוא שמן. אבל זה לא נכון שהדיאטה גורמת לשומן, אלא הפוך, השומן גורם לדיאטה. בגלל שאתה שמן אתה עושה דיאטה, לא בגלל שאתה עושה דיאטה אתה נהיה שמן. אבל זה כן נכון להגיד שכל מי שעושה דיאטה הוא שמן. היחס הלוגי בין שני הדברים לא קשור בהכרח ליחס הסיבתי. הסיבתיות הולכת מהמוקדם אל המאוחר, מהגורם אל הנגרם, מהסיבה אל המסובב. היחס הלוגי אדיש לכיוון ציר הזמן. היחס הלוגי אומר לך אם א' אז ב', לא אכפת לי אם א' הוא הסיבה או ב' הוא הסיבה, זה לא משנה לי, אני רק יודע שיש יחס ביניהם. וזה הרבה פעמים אגב כשלים, אין מה זה הרבה פעמים, אני לא חושב שפגשתי פעם אחת, דוגמה אחת למחקר מדעי שהתפרסם בתקשורת שלא לוקה בכשל הזה. דוגמה אחת עוד לא שמעתי, ממאות דוגמאות, אין אחת, שלא מפרסמים נתונים ומסבירים הנה רואים שהקפה גורם לסרטן, כי באוכלוסייה של שותי קפה יש יותר סרטן. אבל אולי זה בגלל שאלה שחולי סרטן יש להם יותר נטייה לשתות קפה? איך אתה יודע מה כיוון ההשפעה? אתה רק יודע לעשות קורלציה. זה בדיחה בין סטטיסטיקאים, כן, קורלציה היא לא סיבתיות. זה שמצאת קורלציה בין שני משתנים זה עוד לא אומר שאחד מהם הוא סיבתו של השני, או שהשני סיבתו של הראשון גם לא. אולי יש להם משהו שלישי שהוא סיבתו של שניהם? כמו עם השמש וההליכה לעבודה שאמרתי קודם. העולם שלנו מלא בכשלים האלה, זה בגלל שמערבבים את המישור הלוגי עם ציר הזמן. המישור הלוגי לא קשור לזמן וגם לא הסיבתיות. הסיבתיות מכילה את מרכיב הזמן ואת מרכיב הלוגיקה, אבל זה לא מרכיב הזמן והלוגיקה בלבד. יש פה שלושה מרכיבים שביחד יוצרים את היחס הסיבתי. צריך את שלושתם בשביל שהיחס הסיבתי יעבוד. עכשיו אני רוצה להראות לכם עוד זווית, את האדישות של הלוגיקה לציר הזמן. מכירים את הטיעון שקוראים לו הדטרמיניזם הלוגי? דטרמיניזם הלוגי בעצם זה טיעון שבא להוכיח את הטענה שהעולם הוא דטרמיניסטי. עולם הוא דטרמיניסטי פירוש הדבר שמה שקורה חייב היה לקרות. אין אופציה אחרת, בהינתן נסיבות נתונות מה שיקרה מוכתב באופן חד משמעי מראש. אין אפשרות שיקרו שני דברים בהינתן נסיבות נתונות. זה התפיסה הדטרמיניסטית. תפיסה ליברטנית אומרת שגם אם הנסיבות הנתונות הן מסוימות, X, עדיין יכול להיות שיקרה א' ויכול להיות שיקרה ב'. יש חופש במערכת, המערכת לא מכתיבה, המצב העכשווי לא מכתיב את ההמשך. יכולים להיות כמה המשכים לאותו מצב עכשווי. כשאני אומר שהאדם בוחר באופן חופשי מה אני בעצם אומר? בהינתן שמצבו כרגע הוא X, עדיין פתוחות בפניו שתי דרכים, הוא יכול לעשות א' ויכול לעשות ב'. הדטרמיניסט טוען שלא. בהינתן שמצבו של האדם כרגע הוא X, זה מכתיב את מה שהוא יעשה ברגע הבא. א', ב', אני לא יודע, אבל זה מכתיב. אין שתי אפשרויות לעשות או אין שני דברים שאפשר לעשות מתוך אותו מצב פיזיקלי. זה הדטרמיניזם. דטרמיניזם אומר שהכול חוקי הטבע מכתיבים כל הזמן, תגיד לי מה המצב עכשיו אני אגיד לך מה המצב בעוד רגע ואחרי זה בעוד רגע וכן הלאה. כמו שלפלאס אמר פעם, בשפה שלנו היום, הוא לא ידע מה זה מחשב, אם תתנו לי מחשב עם כוח חישובי מספיק חזק, אני אגיד לכם מה יקרה עד סוף כל הדורות. אני אאסוף את הנתונים על מה שקורה עכשיו, ברגע שאני יודע את כל הנתונים על כל אלקטרון וכל דבר שקיים עכשיו במציאות, אני אגיד לכם מה יקרה עד סוף כל הדורות. זה רק שאלה של חישוב. זה תפיסה דטרמיניסטית. תפיסה ליברטנית, ליברטי זה חופש, תפיסה שאומרת שיש חופש פירוש הדבר שגם אם תיתן לי את כל הנסיבות עדיין יש לי את החופש לעשות א' או לעשות ב'. זה ליברטניות. עכשיו יש טיעון שעולה לטובת הדטרמיניזם הלוגי. הטיעון הזה מופיע בצורה כזאת או אחרת במאמר של ברטרנד ראסל. שהוא טוען את הטענה הבאה: אריסטו שאל, הסתכל על השאלה הבאה: האם בשנה הבאה יתחולל קרב ימי? פעם נגיד איפה שהוא בעולם, או בין בריטניה לצרפת. בסדר? האם בשנה הבאה יהיה קרב ימי בין בריטניה לצרפת? אנחנו לא יודעים כי זה מדבר על שנה הבאה. אם נחיה את שנה הבאה אז כמובן נדע, או שהיה קרב ימי או שלא היה קרב ימי. נוכל לדעת. השאלה היא איך אני מתייחס לערך האמת של המשפט היום לפני שהוא יתחולל. נגיד כשאני אומר: בשנה הבאה יתחולל קרב ימי בין בריטניה לצרפת, מה ערך האמת? המשפט הזה הוא אמיתי או שהוא שקרי? היום. בדיעבד אנחנו נוכל לברר אם הוא אמיתי או שקרי. אני לא יודע, לא משנה, אבל הוא אמיתי או שקרי? או שהוא אמיתי או שהוא שקרי. זה שאני לא יודע זה פשוט כי אני לא יודע. יש הרבה עובדות שאני לא יודע, לא רק עובדות על העתיד,

[Speaker L] יש גם עובדות

[הרב מיכאל אברהם] על ההווה שאני לא יודע. נכון? אבל המשפט הזה הוא אמיתי או שקרי אני לא יודע כרגע. יתברר לי בשנה הבאה, אבל כשיתברר בשנה הבאה אז יתברר שכבר היום זה היה כך. נגיד שאם בשנה הבאה באמת יתרחש קרב ימי, אז סימן שכבר היום המשפט הזה היה אמיתי רק אני לא ידעתי את זה. מסכימים? כן. נכון? אז בעצם זה אומר שהמשפט היום יקרה בשנה הבאה יקרה קרב ימי בין בריטניה לצרפת, בהנחה שזה יקרה המשפט הזה נכון כבר היום. אז שואל ברטרנד ראסל: אם המשפט הזה נכון כבר היום, אז איך יכול להיות שכשנגיע לשנה הבאה יכול לא להתרחש קרב ימי בין בריטניה לצרפת? הרי כבר היום יש ערך אמת למשפט. אני לא יודע אותו. לא משנה אבל יש איזשהו ערך אמת. אז נגיד שערך האמת הוא שהמשפט הוא אמיתי. טוב, אם המשפט הוא אמיתי כבר היום, אז לא ייתכן שבשנה הבאה לא יתחולל קרב ימי, כי הרי המשפט הזה הוא אמיתי כבר היום. זה שאני לא יודע את זה מה זה משנה? זוכרים את הסיפור של אוסמו? סיפרתי בשיעור הקודם נדמה לי את הסיפור של אוסמו, נכון? שהוא מריצ'רד בספר של ריצ'רד טיילור. הוא אומר שאוסמו הכפרי שנכנס לספרייה הוציא את הספר, התחיל לקרוא, הספר נקרא סיפורו של אוסמו, התחיל לקרוא והוא ראה שם את כל תולדות חייו. בדיוק מתי הוא נולד ואיפה הוא נולד ואיך קראו להורים שלו ולאיזה גן הוא הלך, בית ספר, איזה ציונים היו לו, אוניברסיטה, התחתן, גר פה, נהיה מורה. הוא קרא את הכל. בסדר? ואז בסוף הוא התרסק באיזה מטוס. כתוב שם שהוא התרסק באיזה מטוס, הוא ניסה למנוע את זה וזה מה שגרם להתרסקותו. מי שסיפרתי את זה. כן. אז עכשיו מה בעצם טוען שם טיילור? טיילור טוען, נגיד שהוא לא היה קורא את הספר. הוא לא היה נכנס לספרייה ולא קורא את הספר. בהנחה שהעובדות בספר הן עובדות נכונות זה היה קורה, נכון? זאת אומרת זה שהמידע קיים היום, בהנחה שהוא קיים היום, אז זה אומר שמחר ברור מה יתרחש. לא יכול להתרחש משהו אחר כי המידע הזה כבר קיים היום. עכשיו זה שאוסמו נכנס לספרייה וקרא את הספר זה רק מחדד לנו את הבלגן. זה יוצר לנו פה כל מיני לולאות אבל זה לא מהותי לעניין. זאת אומרת אם אוסמו לא היה נכנס לקרוא אז העובדות היו קיימות שם בספר והספר כנראה יודע מה יהיה ואוסמו היה מתרסק עם המטוס גם בלי קשר לזה. זאת אומרת בעצם מה שאומר שאני לא שאין לי בחירה חופשית זה לא העובדה שמישהו יודע את המידע היום אלא זה שהמידע קיים היום. אם המידע קיים היום אז מחר לא יכול להתרחש משהו אחר בלי קשר לשאלה אם מישהו יודע את המידע שקיים היום או לא, נכון? מסכימים? אתן לכם דוגמה, האור החיים כותב בפרק ו' בבראשית, הוא מנסה להציע פתרון לשאלת הידיעה והבחירה: איך הקדוש ברוך הוא יודע מראש ולנו יש בחירה חופשית? אז הוא אומר הקדוש ברוך הוא מונע מעצמו מלדעת. הוא עוצם עיניים, מונע מעצמו מלדעת. זה כמובן לא פותר את הבעיה כי אם המידע קיים היום אז לנו אין בחירה חופשית מה לעשות מחר כי כבר היום ידוע מה נעשה. עכשיו גם אם אף אחד לא יודע את המידע הזה כולל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מה זה משנה? אם המידע קיים אז אנחנו לא יכולים מחר לעשות משהו אחר. זה לא קשור לשאלה אם מישהו יודע את זה נכון? זה שהקדוש ברוך הוא יודע הכל זה בגלל שהוא יודע את כל המידע. אם המידע קיים כבר היום, אז לי אין בחירה חופשית מחר. גם אם אף אחד לא יודע אותו, אם הספר נמצא בספריה ואף אחד לא קרא אותו. אבל אם המידע הזה קיים, אז אוסלו יתרסק עם המטוס בשנה הבאה. מבינים מה שאני אומר?

[Speaker M] בהנחה רק שהמידע קיים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בהנחה שהמידע קיים.

[Speaker M] ואתה יכול להניח שאין דבר כזה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אפשר להניח הכל, אבל אם המידע קיים, אז לי אין בחירה חופשית, גם אם אף אחד לא יודע את זה, נכון? עכשיו בוא נחזור לברטרנד ראסל. ברטרנד ראסל בעצם טוען שהרי הפסוק "בשנה הבאה יתרחש קרב ימי" הוא נכון כבר היום. זה שאני לא יודע את זה, בסדר, אבל הוא נכון כבר היום. אבל אם הוא נכון כבר היום, אז איך יתכן שלבריטניה ולצרפת יש בחירה חופשית האם להחליט לעשות קרב ימי או לא? הרי כבר היום המשפט הזה הוא משפט נכון.

[Speaker F] אז אין להן, אז אין בחירה.

[הרב מיכאל אברהם] וזו ההוכחה לדטרמיניזם. יש פה הוכחה לוגית לדטרמיניזם. כי אם המשפט נכון היום, גם אם אף אחד מאיתנו לא יודע את זה, זה לא סותר את העובדה שהמשפט נכון היום. ודאי שהוא נכון. זה שאני לא יודע את זה, אז מה? שאני אחכה עד שבוע, שנה הבאה, אני אדע. בסדר, כי יש לי מגבלות. אבל אם המשפט נכון היום, אז זה אומר שבשנה הבאה חייב להתרחש קרב ימי, בלי קשר לשאלה אם אני יודע את זה היום או לא. אז אם כך, מחר חייב להתרחש קרב ימי. העולם הוא דטרמיניסטי. זאת בעצם הטענה. עכשיו הוא בעצם מניח שערך האמת של טענה הוא על-זמני. הוא לא קשור לזמן. זאת אומרת, טענה שטוענת טענות על העתיד, ערך האמת שלה הוא קבוע כבר היום, נכון? ואני לעניין הזה מסכים לגמרי. למה? כי תחשבו, איך אנחנו בודקים האם טענה מסוימת היא אמיתית או לא? איך אנחנו קובעים את זה? פשוט על ידי השוואה, נכון? אנחנו משווים את מה שהטענה אומרת למציאות, למצב העניינים בעולם שהיא מתארת. אוקיי, נעשה השוואה. בוא נעשה השוואה. הטענה היום אומרת מחר יהיה קרב ימי. היום אני לא יודע לעשות את ההשוואה, אבל נעשה אותה מחר. לא חשוב. אז אני אחכה למחר. מחר ראיתי שהיה קרב ימי. מה זה אומר? שהטענה שנטענה אתמול הייתה נכונה. עכשיו אני כבר יודע לעשות

[Speaker B] את

[Speaker M] ההשוואה, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] אתמול לא ידעתי לעשות את ההשוואה, אבל היום אני כבר יודע לעשות את ההשוואה. אני עושה את ההשוואה, התוכן של הטענה מתאים למה שקרה, אז הטענה הייתה אמיתית. זה שאתמול לא ידעתי את זה, זה לא משנה. הטענה כבר אתמול הייתה אמיתית. מסכימים? ערך האמת של טענה לא תלוי בשאלה מי יודע את זה ומי לא, פשוט תלוי בעובדות עצמן. אם היא אמיתית אז היא אמיתית תמיד, אם היא לא אמיתית אז היא לא אמיתית אף פעם. זה לא שהטענה משתנה מאמת לשקר עם הזמן. הטענה או שהיא אמיתית או שהיא שקרית כל הזמן. וזה אחת מה… לא זוכר אם הזכרתי את זה, יש מכתב מפורסם שאיינשטיין שלח למשפחה של חבר שלו בשם בסו, שלמד איתו בפוליטכניקום בברן, נדמה לי, וכשהוא נפטר, אז איינשטיין שלח מכתב תנחומים למשפחה שלו. והוא אמר להם "תראו, אנחנו הפיזיקאים יודעים שזה שבסו נפטר, אני לא יודע, בשנת 1950, זה היה נכון גם בשנת 200 לפני הספירה שבסו ייפטר ב-1950". רק אז לא ידענו את זה, היום אנחנו יודעים את זה, אבל שום דבר לא השתנה. זאת אומרת, זה תמיד היה נכון שהוא ייפטר ב-1950 וגם עכשיו זה נכון שהוא נפטר ב-1950. רק עכשיו אנחנו יודעים את זה, זה הכל. זאת אומרת, בעולם עצמו לא התחדש שום דבר. כל מה שהתחדש זה רק במידע שלנו על העולם. אז למה צריך להיות עצובים? או לחילופין, אתם צריכים להיות עצובים כבר בשנת 200 לפני הספירה על זה שבסו ייפטר ב-1950. רק אתם לא יודעים את זה, לכן לא הייתם עצובים. אבל באופן עקרוני לא קרה שום דבר ב-1950 שאמור לגרום לכם להיות עצובים. מה שקרה אז היה נכון תמיד. זה בעצם התיאור של מה שתיארתי כאן שערך האמת של טענה הוא לא פונקציה של הזמן. אם הטענה נכונה אז היא נכונה תמיד והייתה נכונה תמיד, ואם היא שקרית אז היא שקרית תמיד והייתה תמיד שקרית. ערך האמת של טענה לא משתנה. הטענה "בסו ימות ב-1950" לא הפכה לנכונה ב-1950. היא הייתה נכונה תמיד. רק ב-1950 זה נודע לנו שהיא הייתה נכונה. עד אז לא ידענו. הקדוש ברוך הוא נגיד היה יודע את זה גם קודם, כי הוא יודע להשיג את המידע על העתיד, אוקיי? אז זה דיון אחר. אז אם זה כך, אומר ברטרנד ראסל, אז יש לנו הוכחה לזה. שהעולם דטרמיניסטי, כי ערכי האמת של טענות קבועים כבר מששת ימי הבריאה כבר מההתחלה, וממילא אין לשום דבר חופש לקרות אחרת. מה שהיה ידוע מראש, זה מה שיתגלגל בהכרח הלאה. באמת אין שום אפשרות שיקרה משהו אחר, וזו הוכחה לדטרמיניזם. איפה הטעות שלו? אותה טעות של שטייניץ לדעתי.

[Speaker D] הוא

[הרב מיכאל אברהם] מתעלם מהאדישות של הלוגיקה לציר הזמן. מה זאת אומרת? הטענה שלי היא הטענה הבאה: בשנה הבאה יכול להתרחש קרב ימי ויכול שלא להתרחש. אם יתרחש קרב ימי, אז הטענה אמיתית תמיד והייתה אמיתית תמיד. אם לא יתרחש קרב ימי, אז היא הייתה שקרית תמיד ותהיה שקרית תמיד. אוקיי? עכשיו אני טוען את הטענה הבאה: התרחשותו או אי התרחשותו של הקרב קובעת למפרע את ערך האמת של הטענה, על אמת או שקר. למה אין עם זה בעיה? כיוון שכששאני אומר שהתרחשות קובעת ערך אמת של טענה, לא אמרתי משהו על סיבתיות. אנשים חושבים שאם יתרחש קרב ימי, זאת הסיבה לכך שערך האמת של הטענה, מחר יתרחש קרב ימי, זה אמת. לא נכון, זאת לא הסיבה לכך, זה התנאי לכך. זו לא יכולה להיות הסיבה לכך כי זה קורה אחר כך. זה התנאי לכך. זאת אומרת, אם יתרחש קרב ימי, אז הטענה "מחר יתרחש קרב ימי" נכונה כבר היום. אבל ה-"אם אז" פה מתאר "אם אז" לוגי, לא "אם אז" סיבתי. אוקיי? ולכן אין שום בעיה להגיד שערך האמת של הטענה נכון כבר היום. אבל מהו? תלוי מה יהיה מחר. אם מחר יהיה קרב ימי, אז הטענה נכונה כבר היום. אם מחר לא יהיה קרב ימי, אז הטענה שקרית כבר היום. רגע, תחליט, היא אמיתית היום או שקרית היום? אני לא יודע. לפי מה שיתרחש מחר, זה מה שיקבע אם הטענה היום היא אמיתית או שקרית. איך יכול להיות שהעתיד יקבע את העבר? אין שום בעיה.

[Speaker M] אדרבה הגמרא,

[הרב מיכאל אברהם] סיבתיות לא יכולה להתרחש אחורה בזמן. סיבה לא יכולה לגרום למסובב שהיה לפניה. אבל תנאי הוא אדיש לזמן, כמו שהיינו עם הגשם והעננים. כשאני אומר שהתרחשותו של הקרב הימי היא תנאי לכך שהמשפט הוא אמיתי, לא אמרתי שזה הסיבה לכך שהמשפט הוא אמיתי. זה תנאי לכך שהמשפט הוא אמיתי. אין שום בעיה. התנאי יכול לקרות מהעתיד לעבר. אני יכול להגיד שאם A העתידי, אז B העכשווי. אין עם זה שום בעיה. "אם אז" זה יחס לוגי, זה לא יחס סיבתי. ולכן ההוכחה הזאת כושלת, ההוכחה הזאת לדטרמיניזם. ועוד פעם זה באותה נקודה שלוגיקה זה משהו שהוא אדיש לציר הזמן. אין שום בעיה לדבר על "אם אז" כשה-"אם" קורה אחרי ה-"אז". אבל בגלל תמיד ה-A, זאת אומרת, B קרה בגלל A, זה אומר ש-A קדם ל-B. כי "בגלל" מתאר יחס של סיבות, כולל המרכיב הפיזיקלי, ולא רק התניה לוגית. אוקיי? התניה לוגית אדישה לציר הזמן, יכולה לפעול אחורה ויכולה לפעול קדימה. לכן אין שום בעיה להגיד שאירוע עתידי קובע את ערך האמת העכשווי של המשפט. כי קביעה של ערך אמת זה לא יחס סיבתי. קביעה של ערך אמת זאת התניה לוגית. או במילים אחרות, ננסח את זה כך: הערך הלוגי, ננסח את זה כך, תראו, וזאת נקודה חשובה יותר לענייננו: נחזור לספר של אוסמו. אם המידע היום על הקרב הימי מחר היה קיים כבר היום, אז ברור שאין חופש להתרחשותו של הקרב הימי. נכון, אם המידע היה קיים היום שמחר יהיה קרב ימי, אז ברור שיהיה מחר קרב ימי. המידע כן קובע את העתיד, כי זה מידע, יש לי מידע שאומר מה יקרה בעתיד. אבל אם אין לי מידע בהווה מה שיקרה בעתיד, אני רק אומר שהמשפט "מחר יהיה קרב ימי" הוא אמיתי כבר היום או שקרי, ערך האמת שלו קבוע כבר היום. זה לא מידע. הגדרת ערך האמת של משפט היא סתם הגדרה. אני מגדיר משפט כאמיתי. כך או מגדיר משפט כשקרי אחרת. זאת הגדרה. הגדרות לא קובעות שום דבר, תגדיר איך שאתה רוצה. מידע יכול לקבוע את העתיד. אם יש לי מידע היום, אז העתיד הוא לא פתוח. אבל ערך אמת של טענה הוא לא מידע. להגיד שערך האמת של הטענה קיים כבר היום זה לא אומר שהמידע קיים כבר היום. המידע יהיה קיים רק מחר. אבל המידע של מחר יקבע את ערך האמת של הטענה כבר מהיום. זה הכל. ולכן להגיד שערך האמת של הטענה קיים כבר היום לא מכתיב מה יקרה מחר. אבל מידע שקיים היום כן מכתיב מה יקרה מחר. זה נקודה שהיא תהיה קריטית לדברים שנדבר בהמשך. הברירה ותנאי כמו שהוזכר פה. לכן זה חשוב לי מאוד שנבין את הנקודה הזאת. אתה יכול לחזור

[Speaker O] על זה שוב? עוד פעם.

[הרב מיכאל אברהם] נגיד נדבר על הסיפור של אוסמו. בסדר? נגיד שיש ספר שבתוכו כתוב כל מה שיקרה. אף אחד לא ראה את הספר אבל הוא נמצא איפשהו. אם הספר והמידע שלו הוא אמין, בהנחה שהמידע הוא אמין, אחרת יכול להיות כתוב מה שאתה רוצה. בהנחה שיש ספר עם מידע אמין, זאת ההנחה שלי. אז רגע. אם המידע הוא אמין, אז זה אומר שמה שכתוב בספר זה מה שיקרה. לא יכול לקרות משהו אחר, כי זה מידע על מה שיקרה במציאות. אוקיי? אז אם באמת היינו יכולים להוכיח שהיום יש את המידע על העתיד, זאת הייתה הוכחה לדטרמיניזם. בסדר? בעולם דטרמיניסטי, המידע העכשווי קובע את העתיד. אם אתה יודע את המידע העכשווי, אתה יודע כל מה שיקרה בעתיד. זה אם יש בידך את המידע. אבל אם אתה קובע ערך אמת של טענה היום, זה לא אומר שיש לך מידע, כי הרי אתה לא יודע האם יהיה קרב ימי מחר או לא. אתה רק אומר ערך האמת של הטענה מחר יהיה קרב ימי הוא קבוע כבר היום. על פי מה הוא קבוע? על פי האירוע שיקרה בשנה הבאה, שהוא יגרום לערך האמת של עכשיו להיות או אמיתי או שקרי. בסדר? אבל זה לא שיש משהו ידוע היום על מה שיקרה בעתיד. ערך אמת של טענה זה סתם הגדרה. אני מגדיר טענה כאמיתית אם היא מתאימה למצב העניינים בעולם. ככה אני מגדיר אותה.

[Speaker G] זה תנאי לוגי, לא? כן. זה בעצם תנאי לוגי.

[הרב מיכאל אברהם] כן. זה מוגדר אצלי כטענה אמיתית. זה הכל. אני מתנה לוגית אם תרצה, או הגדרה, לא חשוב. הגדרה זה תנאי לוגי, זה אותו דבר. אוקיי? הגדרה, זה כמו ההבדל בין הגדרה וטענה. כשאני מגדיר משהו אני לא מכתיב שום דבר. כשאני מגדיר אני יכול להגדיר מה שאני רוצה, הגדרה זה דבר שרירותי. טענה, אני טוען משהו על העולם. אם אני טוען משהו על העולם אז הוא אמור להתרחש, אחרת אני פשוט לא צודק. הגדרה אין דבר כזה לא צודק, הגדרה זה עניין שרירותי. תגדיר איך שאתה רוצה. אותו דבר פה. כשאני מגדיר ערך אמת של טענה בצורה כזאת, אין לי שום בעיה להגדיר ערך אמת של טענה על פי העתיד. מה יש בעיה לעשות הגדרות על פי העתיד? אני יכול לעשות הגדרות על פי העתיד. אני מגדיר שולחן רק משהו שמחזיק מעמד לפחות שעתיים. מותר לי להגדיר אותו כשולחן? עכשיו אני אומר השולחן הזה, אם הוא לא יחזיק מעמד עוד שעתיים הוא לא שולחן. אם הוא כן יחזיק מעמד הוא כן שולחן. עכשיו אני לא יודע בינתיים אם הוא שולחן או לא. אבל אם הוא יחזיק מעמד, אז כבר עכשיו הוא שולחן, כי התברר שהוא החזיק מעמד שעתיים, נכון? האם ההגדרה שלו כשולחן מכתיבה משהו? לא מכתיבה כלום. מה שיקרה בעתיד יקבע האם זה היה שולחן או לא היה שולחן. זה הכל. הוא נקבע למפרע האם זה היה שולחן או לא, אז מה? אין עם זה שום בעיה. מותר לי לקבוע לוגית דברים אחורה בזמן. זה לא מכתיב שום דבר על מה שיקרה. ועוד פעם זה מה שאני אומר. זה בעצם תנאי…

[Speaker P] הא? זה בעצם תנאי במתנה, זה תנאי…

[הרב מיכאל אברהם] קודם הזכירו ברירה עכשיו מזכירים תנאי, זו המטרה שלנו. לשם אני חותר. אני אגיע בסוף לסוגיות של תנאי וברירה. וכדי להבין אותם טוב אני נותן את ההקדמה הזאת. אז ההקדמה הזאת בעצם אומרת שאין שום בעיה. התניה אין לה שום… היא אדישה לציר הזמן. אוקיי? אני קובע את ערך האמת של הטענה על סמך אירוע עתידי. אין עם זה שום בעיה. מותר לי. כל עוד זאת רק הגדרה ולא טענה. בסדר? עכשיו בעצם אני אבחין בין כמה מישורים של חוסר אי קביעות. ננסח את זה אולי לפני כן. זוכרים את האור החיים? נגיד שהקדוש ברוך הוא יודע מראש מה יקרה. אז המידע כבר קיים. אם המידע קיים אז זה גם חייב לקרות, נכון?

[Speaker Q] אז אין בחירה. אז אין בחירה.

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה של הרמב"ם על הידיעה והבחירה. למה? כי שם זה מתבסס על מידע, לא על הגדרה של ערך אמת של טענה. אלא יש מידע מסוים על מה שיקרה מחר. אז זאת באמת שאלה קשה. איך יכול להיות שיש לנו בחירה חופשית אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש מה שיקרה. לכן באמת אני נוטה לחשוב שהקדוש ברוך הוא לא יודע מה שיקרה. הקדוש ברוך הוא לא יודע מה שיקרה ולכן יש לנו בחירה חופשית, כי אם הוא היה יודע לא הייתה לנו בחירה חופשית. אבל טוב, זה דיון אחר, אני לא רוצה להיכנס אליו עכשיו. אני אביא לכם אבל דוגמה שגם מחדדת את הנקודות האלה.

[Speaker R] כתוב בפרשת שמות, היוצר אוזן הלא ישמע, היוצר עין הלא יראה, היוצר מוח את האדם הלא ידע? יש פה איזה אנחנו נמצאים בעצם במישור שונה לגמרי. אתם מרגישים שפה אנחנו ממש לא מבינים את ה…

[הרב מיכאל אברהם] זה שאנחנו לא מבינים זה לא משנה כלום. אם המידע קיים היום אז אנחנו לא יכולים לעשות משהו אחר מחר.

[Speaker R] אבל המידע לא קיים אצלנו, המידע קיים אצל…

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שזה לא תלוי בשאלה מי יודע אותו. כל עוד המידע קיים הבעיה קיימת, גם אם אף אחד לא יודע אותו. זה מה שהבאתי קודם האור החיים, לא יודע אם היית. שהבאתי קודם האור החיים שהוא אמר שהקדוש ברוך הוא מסתיר מעצמו את המידע, זה לא פותר את הבעיה. כי אם המידע קיים אין לנו דרגת חופש לבחור. זה לא משנה אם אף אחד לא יודע אותו. אוקיי. אני רוצה להביא דוגמה. תראו, בפרשת שמות מתואר שמשה רבנו יוצא לשוטט בארץ מצרים וראה איש מצרי מכה איש עברי. אז ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול. אז רש"י שם כותב, וירא כי אין איש, עתיד לצאת ממנו שיתגייר. בסדר? אף אחד לא עתיד לצאת ממנו שיתגייר ולכן הוא חיסל אותו. טוב, יש הרבה שאלות סביב העניין הזה, אבל אני רוצה להתמקד בנקודה אחת. האם משה רבנו השתמש בכוחותיו כנביא בשביל לראות את מה שהוא ראה שם? כי הוא צפה בעתיד. הוא ראה מה הולך לצאת מהמצרי הזה. לכאורה הוא עסק בנבואה, נכון? ברור שזה לא נכון. למה? את הנבואה הזאת גם אני יכולתי לעשות. הרי הוא עוד רגע הורג אותו, איך יצא ממנו איש שיתגייר?

[Speaker C] בטח גם את זה הוא ראה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה חוללת את העתיד, לא צפית את העתיד. אתה במו ידיך יצרת את העתיד הזה שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. הרי הרגת אותו, איך יצא ממנו מישהו?

[Speaker G] הרי אולי יש ילדים מלפני זה?

[הרב מיכאל אברהם] הילדים מלפני זה זה לא רלוונטי. לא עונה.

[Speaker G] לא נכון.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא רלוונטי אם יש לו ילדים, אגב היו לו ילדים לפני כן, איך אני יודע את זה? זה המקלל. המקלל היה בן של אותו מצרי ושלומית בת דברי, נכון? כך אומרים חז"ל. אז היו לו ילדים. איך קרה שהיו לו ילדים הרי הוא מת? היה לו ילד קודם. אז מה זה משה רבנו ראה שלא עתיד לצאת ממנו אף אחד שיתגייר? הכוונה לא עתיד להוליד אחר כך. לא ילד קודם. נו אז מה? לא ברור שהוא לא עתיד להוליד? אתה הורג אותו, איך הוא יוליד? אם היית משאיר אותו בחיים אולי כן היה יוצא. אם אני מסתכל על הנבואה של משה רבנו כנבואה במובנה הרגיל. המובן הרגיל של נבואה פירושו התרמת העתיד, התרמה ב-ת', כן? אתה מגלגל אחורה את האירועים שיקרו בעתיד ואתה יודע אותם כבר עכשיו. אוקיי? זה נקרא נביא. שם זה לא בעיה, אני אגיד לך מראש מה האירועים שיקרו. ברגע שאתה הורג אותו אף אחד לא יצא ממנו. לא יתגייר ולא לא יתגייר. גם גויים לא יצאו ממנו. שום דבר לא יצא ממנו, הוא מת. אתה חוללת את העתיד, אתה לא צפית בעתיד. אז מה הוא עשה שם? ברור שמשה רבנו הסתכל בהווה, לא בעתיד. הוא הסתכל בהווה והוא אומר, תראה, אם אני אשאיר אותו בחיים גם אז לא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. לכן אני הורג אותו. זאת אומרת הוא הסתכל על עתיד היפותטי, לא על עתיד קונקרטי. הוא הסתכל על העתיד שבעצם לא קרה בכלל. למה? הוא הסתכל על העתיד שהיה קורה אם הוא היה מחליט להשאיר אותו בחיים. אם הוא היה מחליט להשאיר אותו בחיים, בוא נעשה סימולציה. לדעתי לא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. אז אם ככה אני הורג אותו. נכון? זה מה שמשה רבנו עשה. הוא לא הסתכל על העתיד הקונקרטי שקרה בפועל, כי אם זה היה ככה זה לא רלוונטי. ברור שאם תהרוג אותו לא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. הוא הסתכל על העתיד היפותטי. מה יקרה אם אני אשאיר אותו בחיים ולא אהרוג אותו. ואז יהיו לו ילדים. איזה ילדים אלה יהיו? אלה יהיו ילדים שיתגיירו, יהיו ילדים שיש להם ערך. אם לא, אז לא שווה להשאיר אותו בחיים, לכן אני הורג אותו. אז תשימו לב, משה רבנו לא הסתכל על העתיד בכלל. כי העתיד הזה שאותו הוא ראה לא קרה. הוא הסתכל על עתיד היפותטי, מה היה קורה אם הייתי משאיר אותו בחיים בעתיד. וכל זה לא קרה כי אני בכלל הרגתי אותו. או במילים אחרות אני רוצה לטעון שמשה רבנו הסתכל על ההווה ולא על העתיד. אומר מי הבן אדם שעומד לפניי, הרי אחד כזה גם אם אני אשאיר אותו בחיים לא יצא ממנו שום דבר. לכן אני הורג אותו. אז זה בעצם המבט על ההווה שלו, לא על העתיד שלו. הוא לא הסתכל בכלל בכוחו כנביא, הוא לא השתמש בכוחו כנביא, הוא השתמש בכוחו כאדם שיודע לפענח את מי שעומד מולו בצורה עמוקה. פסיכולוג על, נקרא לזה כך.

[Speaker Q] זה לא תנאי לוגי וזאת לא סיבה.

[הרב מיכאל אברהם] סתם, הוא הבין מה קורה בהווה וזה הכל. אין עתיד בכלל. אני לא שואל את השאלה מה היחס בין מה שהוא אמר לבין מה שקרה בעתיד. מה שהוא אמר לא קרה בעתיד. אז אין מה לשאול מה היחס ביניהם. לכן לא סימן ולא סיבה, לא לוגי ולא סיבה. זה לא קשור, אין עתיד כזה. העתיד הזה לא קרה. בסדר? מה שמשה רבנו בעצם עשה, הוא הסתכל לעומק על הבן אדם הזה בהווה, כפי שהוא עכשיו. הוא שאל את עצמו מה יצא ממנו, אבל זה ניתוח של האדם כפי שהוא עכשיו, זה לא התרמת העתיד, זה לא הסתכלות על מה שיקרה בעתיד. זאת הערכה מיטבית לפי הנתונים בהווה מה צפוי שיקרה ממנו בהמשך. לכן זה לא נבואה. אבל

[Speaker O] זה אומר שיש לך גישה דטרמיניסטית לפי מה שאמרת.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. מה שכן אבל יוצא מפה וזאת בעיה אחרת, שלכאורה אפשר כבר עכשיו לדעת מה יצא מאותו אדם בעתיד אם אני אשאיר אותו בחיים. מה זאת אומרת, אולי הוא יבחר בטוב למרות שעכשיו הוא אדם רע? לבן אדם יש בחירה. זאת השאלה הקשה במדרש הזה. אבל זה דיון אחר. אני רק רציתי להביא מפה דוגמה למשהו שנראה לנו לכאורה כמו נבואה, אבל הוא בכלל לא נבואה. הוא בסך הכל הסתכלות על ההווה. השאלה למה משה רבנו לקח ברצינות את ההסתכלות שלו בהווה, למה הוא לא הניח שאולי הבן אדם יעשה תשובה, יבחר אחרת, ואז מה שאתה רואה בהווה לא בהכרח יתממש? מי אמר לך? זו הנחה דטרמיניסטית שצריך לדון בה. אני חושב שבאמת משה רבנו, הרי זה מה ששואלים את משה רבנו, איך הוא דן על פי העתיד? נכון. הרי כתוב אצל ישמעאל שצריך לדון באשר הוא שם, נכון? אומרים חז"ל שאין הקדוש ברוך הוא דן את האדם אלא על פי מה שהוא עכשיו, לא על פי מה שיקרה ממנו בעתיד. נכון? אז הקושיה שכולם שואלים על משה רבנו שהמדרש על משה רבנו סותר את המדרש על ישמעאל. כי משה רבנו דן את המצרי על סמך מה שיקרה ממנו בעתיד. התשובה שלי, לא נכון. הוא דן אותו לפי מצבו בהווה. בהחלט ייתכן שאם הוא היה משאיר אותו בחיים, הבן אדם היה עושה תשובה או שבנו היה עושה תשובה והיה מתגייר. יכול להיות. אבל זה לא רלוונטי. כי דנים את האדם, דנים את האדם באשר הוא שם כרגע. הוא במצב כזה, מצבו העכשווי הוא כזה, שגם אם אני אשאיר אותו בחיים לא יצא ממנו שום דבר טוב. אחד כזה הוא חייב מיתה. אבל זה אומר שיש לך, ביטלת את הבחירה. מה? ביטלת את הבחירה? הפוך בדיוק, דווקא בגלל שאני מקבל את הבחירה שלו. ואם הוא היה יכול לבחור בטוב והיה באמת יוצא ממנו ילד שיתגייר, ואז משה רבנו ראה לא נכון את ההווה. אבל משה רבנו אומר מה אכפת לי מה הוא יבחר בעתיד, השאלה מה מצבו בהווה, זה מה שרלוונטי לדין שאני עושה לו עכשיו. ובהווה אין בו שום נקודה חיובית, ממצבו בהווה לא יצא שום דבר טוב. זה מה שהיה חשוב. מבחינת משה רבנו העתיד אינו אלא אינדיקציה לעומק הבעיה של מצבו בהווה, כי מצבו בהווה קובע את מה שאני אדון אותו, לא העתיד, כי דנים באשר הוא שם. הפוך, זה בדיוק הנקודה. כל אלה שמקשים סתירה בין משה רבנו לבין המדרש על ישמעאל חושבים שמשה רבנו דן על פי העתיד, אבל זה הרי ברור מיניה וביה שזה לא נכון. הוא לא דן בעתיד כי העתיד הזה לא יקרה. הוא דן על פי ההווה. כשאני אומר, תראו, כשאני מסתכל על בן אדם, אפילו אני נגיד בלי להיות נביא גדול, אני מסתכל על בן אדם אני אומר תראו רשע מרושע כזה שום דבר טוב לא יוצא ממנו, ולכן אני לא אחוס עליו, אני אלחם בו, אני אנסה להשמיד אותו, להכניס אותו לכלא למאסר עולם, לא יודע בדיוק מה. טענה לגיטימית נכון? האם זה אומר שאני דטרמיניסט? ברור שלא, אני לא דטרמיניסט. הבן אדם יכול לעשות תשובה או בנו יכול לעשות תשובה ויצא ממנו דבר טוב. נכון, אבל אני על סמך העתיד לא דן. הדיון צריך להיות על ההווה. צריך להתמקד על סמך, להתבסס על העובדות של ההווה. איך נראה הבן אדם הזה עכשיו? זה מה שקובע לעניין הדין שמגיע לו. כרגע הוא נראה באופן כזה ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנו. זה שאחר כך יכול להיות שהוא יבחר אחרת, או שבנו יבחר אחרת, זה לא רלוונטי לדין שאני עושה בו עכשיו. מה שאני עושה בו עכשיו זה רק על פי מצבו עכשיו. לכן האמירה הזאת כאילו שהיה מדובר על מה שעתיד לצאת ממנו שיתגייר זה רק אינדיקציה. זה אינדיקציה לבעייתיות, לעומק הבעייתיות שמשה רבנו ראה בו בהווה. וזה מה שחשוב לדין שלו, לא מה שיקרה בעתיד. ברור שזה לא תפיסה דטרמיניסטית. הבן אדם היה יכול לבחור בטוב, ולהיות בעצמו יהודי טוב, או בנו יכול להיות יהודי טוב. ברור, אבל זה לא רלוונטי לדיון שלו בהווה. בן אדם רצח, מגיע לו עונש מיתה. אבל אולי ייצא ממנו צדיק יסוד עולם? למה לא לחוס עליו? לך תדע, אולי יש לו בחירה, הוא עצמו אולי ייצא צדיק יסוד עולם. הוא עשה תשובה. למה התשובה לא מועילה לפטור מעונש בית דין? בית דין דן אותך למיתה. אוקיי, עכשיו אתה מודיע לבית דין עשיתי תשובה. סולחים לך? אתה עצמך נהיית צדיק, זה כבר לא בניך, והולכים להרוג אותך וככה מונעים ממך גם להביא עוד ילדים ובעצמך להיות צדיק, כורתים את כל הענף שלך עד סוף הימים. איך עושים דבר כזה? כי דנים את האדם לפי מה שהוא שם, לפי עכשיו. נכון, יש מחיר בעתיד, באמת יכול להיות שפספסנו דברים גדולים, אבל אין מה לעשות. דינים נעשים על פי המצב בהווה. אלא שאת המצב בהווה לפעמים אני מנסח דרך אינדיקציות עתידיות. אני כשאני בא להסביר עד איפה עומק הבעיה אצלו, אני אומר תראו, במצב הזה גם בעתיד לא יכול לצאת ממנו שום דבר טוב. אלא אם כן כמובן הוא יבחר אחרת וישתנה, ואז זה משהו אחר, אבל זה לא משנה. אני מתעניין במצבו בהווה, זה מה שקובע את הדין שלו. בסדר? עכשיו, אני רוצה רק לסכם ולומר כמה, להבחין בין כמה מצבים. שזה בעצם פחות או יותר סיום ההקדמה. כשאנחנו מדברים על השפעה מהעתיד אחורה בזמן, אפשר לדבר על זה בכמה מישורים. ברק, זאת הבעיה העיקרית בסוגיות של תנאי ושל ברירה. איך יכול להיות שאירוע עתידי קובע מצב עכשווי? נכון? שאני מקדש אישה בתנאי שמחר לא ירד גשם. תנאי על מנת. אז אם מחר לא ירד גשם היא מקודשת כבר מהיום. ואם מחר ירד גשם אז כבר מהיום היא לא מקודשת. זאת אומרת האירוע העתידי קובע מצב עכשווי. השאלה איך יכול להיות דבר כזה? או ברירה. אני כותב את הגט לשם אותה אישה שתצא מחר ראשונה בפתח. עוד פעם, מי שתצא מחר ראשונה בפתח, שזה אירוע עתידי, קובע את הסטטוס העכשווי. איך זה יכול להיות? זה מה שכולם מתלבטים וסביב זה נסובות הסוגיות של תנאי ושל ברירה וההבדלים ביניהם, ועל זה עוד נדבר. אבל אני רוצה להבחין פה בין כמה מישורים של השפעה אחורה בזמן. יש לפעמים מצב שהעתיד הוא, אפשר לחשוב אולי על מצב שהעתיד הוא סיבתו של משהו שקורה בהווה. זה מאוד בעייתי. כי בדרך כלל הסיבה אמורה לבוא לפני המסובב. אוקיי? אבל יש לפעמים מצבים שהעתיד משפיע על ההווה באיזשהו מובן שהוא לא סותר את עקרון הסיבתיות. למשל, ניקח דוגמה ראשונה. הייתי בחו"ל ונולד לי ילד בארץ. אשתי ילדה ילד בארץ. ואני לא יודע אם זה בן או בת. נגיד שאפילו אף אחד לא יודע אם זה בן או בת, בינתיים עוד אף אחד לא ראה את זה. בסדר? אף אחד לא יודע אם זה בן או בת. עכשיו אני מגיע לארץ אחרי שבוע, לא יודע כמה, ואני מגלה שזה בן. עכשיו ברור שזה היה בן כבר לפני שבוע גם, נכון? רק אני לא ידעתי מי זה. זאת אומרת כל הבעיה הייתה רק חוסר במידע אצלי, נכון? אבל המציאות עצמה הייתה קבועה. המידע כבר היה קיים בעולם, העובדה כבר הייתה נכונה, נכון? פה לא קורה שום דבר אחורה בזמן. העובדה לא משתנה אחורה בזמן, סטטוס המשפטי לא משתנה אחורה בזמן. וגם הידיעה שלי לא קורית אחורה בזמן, היא קורית בעוד שבוע ומשם ואילך אני יודע שזה בן. זה היה בן גם שבוע קודם, אבל לא ידעתי מי זה. לא קרה פה שום דבר אחורה בזמן, נכון? פשוט התגלה לי מידע שכבר היה נכון קודם ולא ידעתי אותו, הוא התגלה לי בשלב מסוים. אוקיי. כמו חוק מדעי כלשהו שהתגלה. הוא היה נכון גם קודם, רק עד אותו זמן לא ידעו אותו. מרגע שהוא התגלה, אז יודעים אותו. אוקיי? זה לא פה אין שום דבר בעייתי, לא קורה פה שום דבר אחורה בזמן. מסכימים? אין בזה שום דבר בעייתי. יש מידע שלא ידעתי ומכאן והלאה אני כן יודע אותו. ההקשר השני זה מצב שבו אני אומר נגיד שאני מתנה את הגירושין של האישה או קידושין של האישה בירידת גשם מחר. האם ירד מחר גשם? עכשיו דבר אחד ברור אני לא יודע היום אם מחר ירד או לא ירד גשם, נכון? זה ברור לגמרי. זה שאני אדע את זה מחר זה כשלעצמו גם לא בעייתי, ממחר והלאה אני אדע את זה. אבל פה בהלכה אני רוצה שזה יקבע מצב משפטי עכשווי. ירידת הגשם מחר תקבע אם האישה מגורשת כבר היום. פה כבר כן יש משהו שקורה למפרע, נכון? אבל שימו לב, כיוון שמדובר על ירידת גשם ולא על איזה מעשה שעושה בן אדם, אז בעצם זה אירוע פיזיקלי, נכון? זה אירוע טבעי. חוקי הטבע קובעים אם ירד או לא ירד גשם. אז אנחנו ביכולות החיזוי שלנו נגיד יכולים לקבוע יומיים שלושה חמישה ימים קדימה אם ירד או לא ירד גשם. שבוע זה כבר רחוק לנו מדי. אבל הקדוש ברוך הוא שיודע הכל או חזאי על שידע כבר את כל המטאורולוגיה, את כל חוקי המטאורולוגיה, יוכל גם לקבוע את זה שבוע קודם, נכון? אין שום בעיה. באופן עקרוני המידע הפיזיקלי הרלוונטי קיים כבר עכשיו, נכון? זה שאף אחד לא יודע אותו כי אנחנו לא אנשי מדע מספיק טובים אנחנו לא יודעים, אבל המידע קיים כבר עכשיו. התהליכים שיבשילו לגשם בעוד שבוע מתרחשים כבר עכשיו. ולכן במקרה כזה יכול להיות שכשאני אומר הרי זה גיטך אם לא ירד גשם, על מנת שלא ירד גשם, גם כאן אין שום דבר שקורה אחורה בזמן. כי בעצם העובדה שבעוד שבוע לא ירד גשם או כן ירד גשם נכונה כבר היום. לא ערך האמת של הטענה, העובדה. אם היינו שואלים את הקדוש ברוך הוא או היה מישהו שהוא חזאי על נגיד עם טכנולוגיה של עוד מאתיים שנה שיכול להיות שכבר ידעו לחזות גם חודש קדימה, אוקיי? אז הוא היה יודע כבר היום שבעוד שבוע ירד גשם. אנחנו לא יודעים את זה, אז מה? זה סתם בעיה טכנולוגית שאנחנו לא יודעים או מדעית. אבל המידע כבר קיים היום. אז יכול להיות שזה ממש כמו הילד הזה שנולד ואני לא יודע אם הוא בן או בת. רק במקרה של הגשם לא רק אני לא יודע אלא אף אחד לא יודע. לא חשוב. אבל כבר היום יש תהליכים שיבשילו לגשם בעוד שבוע. ולכן כשאני מתנה את הגט בזה שיירד גשם עוד שבוע לא צריכה להיות עם זה שום בעיה שהוא יחול כבר עכשיו. זה תלוי במציאות עצמה. נכון שאני כדי לדעת מה הדין אצטרך לחכות עוד שבוע כדי לראות אם ירד גשם, אבל ברמה העקרונית אין בעיה עקרונית עם זה שהדין נקבע כבר היום. למה? כי באמת גם המידע קיים היום. בעולם הטבעי הפיזיקה היא באמת דטרמיניסטית. בפיזיקה המידע הרלוונטי העכשווי קובע את מה שיקרה בעתיד. ומי שידע את כל הפיזיקה אז הוא יוכל לקבוע כבר היום אם ירד גשם בעוד שבוע או לא. אז בעצם העובדה הזאת כבר קבועה וידועה והמידע קיים, רק אנחנו לא יודעים את זה. הקדוש ברוך הוא יודע את זה או איזה חזאי מצוין, לא יודע אם יש באיזה תרבות אחרת על איזה כוכב אחר, לא יודע מה, תרבות מתקדמת יותר, אז גם הוא אולי יכול לדעת אם ירד גשם מחר או בעוד שבוע. אוקיי? הנה החיזוי שלנו היום יודע לקבוע גשם מחר, נכון? ולפני מאה שנה לא ידעו לעשות את זה. אז כשמישהו היה עושה תנאי לפני מאה שנה על מחר, זה משנה משהו? מה אכפת לי שהם לא ידעו? המידע, היום אני כבר יודע, המידע קיים. אז אני בעצם מתלה את התנאי במידע שקיים היום. זה שאני לא יודע אותו עד מחר אז אני צריך לנהוג בדיני ספקות, מה זה משנה? אבל אין שום בעיה עקרונית עם התנאי, מסכימים? אני מתנה אותו במידע שכבר קיים היום, כמו הילד שנולד ואני רק לא יודע אם הוא בן או בת, אז מה קרה? אם אני אומר עכשיו הרי זה גיטך אם הילד שנולד לי עכשיו בארץ ישראל הוא בן. בסדר? אני הולך עם אשתי השנייה לטיול מסביב לעולם. אשתי הראשונה בינתיים יולדת בארץ ישראל. אני נותן גט לאשתי השנייה ואני אומר אם אשתי הראשונה ילדה לי בן אני כל כך מאושר ממנה שמספיק לי אני לא צריך אותך. היא הביאה לי בן הכל נהדר. אוקיי? אז הרי זה גיטך על מנת שמה שנולד היה בן. זה משנה משהו שאני לא יודע היום אם זה בן או בת? מה זה משנה? העובדה שהוא בן כבר נכונה היום. אני אחכה עד שאני אגיע לארץ ואז העובדה תיוודע לי, אבל העובדה הזאת נכונה כבר היום. זה לא בעיה של חזרה אחורה בזמן. זה פשוט מידע שחסר לי ויובא לידיעתי בעוד שבוע. זה הכל, נכון? בוא נראה מקרה שלישי. מקרה שלישי זה מצב שבו אני אומר הרי זה גיטך על מנת שירצה אבא, שאבא שלי יתרצה, או לא משנה מישהו אחר. למה זה אני קורא לזה מקרה שלישי? כי פה האירוע העתידי הוא אירוע של בחירה. לא אירוע פיזיקלי. זה הכרעה של בן אדם, או שהוא יתרצה או שלא יתרצה, נכון? בהכרעה של בן אדם המידע עצמו, אם אנחנו ליברטנים, המידע עצמו לא קיים לפני שהאדם הכריע. זה לא כמו גשם שהמידע קיים רק אני לא יודע, זה רק עניין של חישוב. אולי החישוב מסובך אז אני לא יודע, אבל בעצם זה עניין של חישוב. במקרה של בחירה חופשית אין דרך לחשב מה האדם יעשה. כי הוא יכול להחליט לעשות את זה או לעשות את זה. המצב העכשווי לא קובע את מה שהוא יעשה, זאת הנחה ליברטנית. אז אם זה ככה מידע על מה שהוא יעשה בעתיד בכלל לא קיים. אז כשאני עכשיו מתלה את הדין הזה, את הגירושין או את הקידושין באירוע עתידי של בחירה של בן אדם, זה כבר הרבה יותר בעייתי כי המידע בכלל לא קיים ואז זה באמת אומר שהעתיד מחולל משהו אחורה בזמן על ההווה. זה באמת יוצר בעיה פילוסופית. ואנחנו נראה ואנחנו נראה שעל זה יש רמב"ן, הרמב"ן רוצה לטעון שאם אני עושה תנאי על אירועים עתידיים אז זה באמת אחרת אם האירועים הם אירועי בחירה מאשר אם האירועים הם אירועים טבעיים. דוגמה אחרונה, דוגמה רביעית ובזה נסיים את המפה הכללית, זה כאשר האירוע העתידי לא, אולי לפני כן, כשאני אומר הרי זה גיטך על מנת שיתרצה פלוני. בסדר? עכשיו אם יתרצה או לא יתרצה פלוני זה שאלה של בחירה. הפלוני צריך להחליט האם הוא בוחר או לא בוחר. אז כשאני אומר על מנת שיתרצה פלוני, רק שנייה אחת, כשאני אומר על מנת שיתרצה פלוני בעצם אני תולה את זה באירוע עתידי של בחירה. נכון, אני תולה את זה באירוע עתידי של בחירה. אבל האם האירוע העתידי הוא סיבתו של מה שקרה כאן? תזכרו את מושג הסיבתיות. ירידת הגשם היא סיבה לזה שהאישה מגורשת? לא.

[Speaker D] גם לא הסכמת האבא.

[הרב מיכאל אברהם] הסיבה לזה שהיא מגורשת זה זה שהיא קיבלה גט. רק אני מתלה את זה בתנאי שאבא יסכים, שירד גשם, משהו כזה. אז זה תנאי אבל זאת לא סיבה. אמרנו כבר שתנאי שייך למישור הלוגי, נכון? זאת לא סיבה. אבל אם אני ארצה, וזה המקרה הרביעי, אם אני ארצה שאירוע עתידי יחולל את המצב העכשווי, לא יהווה תנאי למצב העכשווי אלא יהווה סיבה למצב העכשווי, זה בעייתי. דוגמה למשל, כשאני נודר נדר ואני הולך לחכם שיפר אותו, בסדר? יתיר את הנדר, לא יפר, יפר זה אישה, להתיר את הנדר. עכשיו אם החכם מתיר את הנדר, הוא עוקר אותו למפרע. אבל שימו לב, אני לא התנתי את הנדר בתנאי, אני נדרתי כרגיל. עכשיו אני הולך לחכם והוא עוקר את הנדר למפרע. מה הסיבה לכך שהנדר נעקר?

[Speaker N] שינוי העבר.

[הרב מיכאל אברהם] מה הסיבה לזה?

[Speaker N] ההחלטה של החכם.

[הרב מיכאל אברהם] ההחלטה של החכם, נכון. פה ההחלטה של החכם היא לא תנאי לזה שהנדר ייעקר, היא סיבה. טוב זה כבר ממש מצב אבסורדי, זה מצב מספר ארבע. כשהאירוע העתידי מחולל מצב עכשווי, לא מהווה תנאי לחלוטין. בגט על מנת שאבא ירצה או שהחכם ירצה מחר, הגט מחולל את הגירושין רק אני מתלה את זה באירוע עתידי. זה ניחא, זה מצב שלישי אמרנו. אבל פה זה כבר מצב רביעי. האירוע העתידי מחולל את המצב העכשווי, לא מהווה תנאי. לא נתתי פה שום דבר שהפר את הנדר, את הנדר נדרתי כרגיל, לא עשיתי שום תנאי שום דבר, בא החכם והחליט לעקור את הנדר, אבל לעקור אותו למפרע, הוא נעקר כבר מאתמול. אז זה אומר שפה כבר יש סיבתיות שהולכת אחורה בזמן. זה אבסורד. סיבתיות פירוש הדבר שהאירוע העתידי הוא סיבתו של האירוע העכשווי, וזה אבסורד, זה לא יכול להיות. אוקיי? זה המצב הרביעי ואנחנו נצטרך לטפל גם פה, גם בו. אנחנו נראה שבהלכה יש גם מצבים כאלה. אוקיי? אז אני אתחיל בפעם הבאה מהסיכום של ארבעת המצבים האלה. אני ממליץ לכם לחזור קצת על השיעור, אם לא סיכמתם יש הקלטות, אפשר לשמוע אותם, כי אני אשתמש בזה בהמשך. ההקדמות האלה הן הקדמות נחוצות. בסדר? רוצה לתקצר?

[Speaker N] לא,

[הרב מיכאל אברהם] אני, יש הקלטות, אז תוכלו לשמוע את ההקלטות. גם באתר שלי אבל גם באתר הקורס. בסדר? טוב. אוקיי. יאללה, חג שמח.

[Speaker N] גם לכם,

[הרב מיכאל אברהם] חג שמח, שבת שלום.