ניתוח מושגי – שיעור 5
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- מבנה הניתוח המושגי: קונטקסט חיצוני ופנימי
- טקסונומיה ומאפיינים כמנוע המיון
- מהותי ומקרי בהגדרת מושגים
- קריפקה, “הטבלה”, וקונבנציונליזם מול התבוננות במציאות
- ויכוחים אמיתיים על מושגים: “מי הוא יהודי” ומוסר
- המושג כבעל מאפיינים ולא כאוסף מאפיינים: אנלוגיה לעצמים
- לייבניץ, זהות הבלתי נפרדים, וחומר וצורה
- דוגמה מפיזיקה: בוזונים וזהות תכונות
- בורחס וטלן: אבסורד של עולם בלי עצמים
- אידיאות, דמוקרטיה לפני מימוש, ומהותנות
- פטנאם, שינוי הגדרות, והתפתחות מושגים
- סיכום: ניתוח מושגי כתצפית שכלית
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג את מבנהו של ניתוח מושגי באמצעות הצבה של מושג בקונטקסט חיצוני ומיפוי פנימי של מרכיביו, תוך בניית טקסונומיה של סוגים ומינים המבוססת על מאפיינים. הוא טוען שמושג אינו זהה לאוסף המאפיינים שלו, אלא שיש “אידיאה” או מהות שמקדימה את רשימת המאפיינים, ולכן אפשר להתווכח באופן אמיתי על מושגים ולשנות את הגדרותיהם לאורך זמן בלי להחליף מושג. הוא מבקר את סול קריפקה על תפיסה קונבנציונליסטית של יצירת מושגים באמצעות “הטבלה” חברתית, ומגן על עמדה מהותנית־אפלטונית שלפיה מושגים נקלטים באמצעות התבוננות שכלית ולא באמצעות החלטה שרירותית. הוא מחזק את הטענה באמצעות דוגמאות מאריסטו, ויכוחים על “מדינה דמוקרטית” ו“מי הוא יהודי”, אנלוגיה לעצמים כמו שולחן, ביקורת על עקרון זהות הבלתי נפרדים של לייבניץ, דוגמה מפיזיקה של בוזונים, וסיפור של בורחס שממחיש אבסורד של עולם שבו יש רק צברי תכונות בלי עצמים.
מבנה הניתוח המושגי: קונטקסט חיצוני ופנימי
הניתוח המושגי נבנה מהצבה של המושג בתוך קונטקסט של מושגים משיקים, מנוגדים ומקבילים באותה רמה, ומהכפפתו לסוג־על שמאגד אותם. המהלך ממשיך לכניסה “לתוך הקרביים” של המושג כדי לפרקו למרכיבים ולהבחין בין מינים שונים הכפופים לו, כמו הבחנה בין משטר נשיאותי, משטר פרלמנטרי ומשטר משולב־מלוכנות בתוך הסוג “מדינה דמוקרטית”. הניתוח מתואר כמפה או עץ של סוגים ומינים שבה היחסים בין מושגים נקבעים לפי מה שמצוי ליד, מעל, ומתחת, וגם לפי מה שכלול בתוך המושג עצמו.
טקסונומיה ומאפיינים כמנוע המיון
הטקסונומיה מוגדרת כמיון לסוגים ולמינים, כאשר “מין” הוא מושג יחסי שנחשב מין ביחס לסוג שמעליו וסוג ביחס לתת־המינים שתחתיו. המיון נשען על מאפיינים: מושגים מקבילים באותה רמה חולקים חלק מן המאפיינים אך נבדלים בחלקם, בעוד שמינים תחת אותו סוג חולקים את מאפייני הסוג ומוסיפים מאפיינים ייחודיים שמבחינים ביניהם. הדוגמה של “מדינה דמוקרטית” מתוארת כאוסף מאפיינים כמו זכויות אזרח, בחירות חופשיות, משטר מתחלף והפרדת רשויות, והשיוך של מדינות כמו ארצות הברית, צרפת, בריטניה, ישראל, הולנד ודנמרק לענפים בעץ נעשה לפי הלימה בין מאפייני המדינה לבין מאפייני הסוג והמין.
מהותי ומקרי בהגדרת מושגים
הטקסט מבחין בין מאפיינים מהותיים למאפיינים מקריים, ובין מאפיינים ייחודיים ולא־ייחודיים, וטוען שגם לאחר שמונים מאפיינים יש היררכיה ביניהם. בהקשר אריסטוטלי מוצגת הגדרת אדם כ“חי מדבר” באמצעות סוג ומין, ומתוארת כעדיפה על הגדרות חלופיות כמו “הולך על שתיים” משום שהליכה על שתיים אינה מייחדת בהכרח את האדם ואף אינה נתפסת כתנאי מהותי להשתייכות למושג “אדם”. דוגמאות כמו גובה מטר שמונים או מספר אצבעות מדגישות שמאפיינים יכולים להיות שכיחים מאוד בלי להיחשב מהותיים, ושאלת המהותיות אינה נפתרת מעצם האפשרות להצמיד שם לכל אוסף תכונות.
קריפקה, “הטבלה”, וקונבנציונליזם מול התבוננות במציאות
סול קריפקה מתואר כמי שטוען שמושגים נוצרים באמצעות “הטבלה” חברתית שבה קבוצה אוספת אוסף מאפיינים, מצמידה לו מונח, וכך מייצרת מושג חדש, והטקסט דוחה זאת כתפיסה קונבנציונליסטית שלפיה מושגים הם תוצר של הסכמה. הטקסט טוען שבבסיס עולם המושגים יושבת מציאות או אידיאה, ושמושג נתפס קודם באמצעות התבוננות שכלית ורק אחר כך מנסחים את מאפייניו. הוא מסביר שוויכוחים על האם מדינה מסוימת היא דמוקרטית, למשל סביב מינוי שופטים בידי פוליטיקאים, מראים שהמאפיינים עצמם נתונים למחלוקת ולכן אינם יכולים להיות היסוד שמכונן את המושג כפי שקריפקה מציג.
ויכוחים אמיתיים על מושגים: “מי הוא יהודי” ומוסר
הטקסט מציג את הוויכוח על “מי הוא יהודי” כדוגמה לכך שצדדים תופסים את הוויכוח כאמיתי ולא כבלבול לשוני, לצד הצגת ההגדרה ההלכתית של יהודי כמי שנולד לאם יהודייה או התגייר לפי ההלכה לעומת ניסיונות להציע הגדרות תרבותיות אחרות. הוא טוען שלפי קריפקה אין כאן ויכוח אמיתי אלא שימוש באותה מילה לשני מושגים שונים, ולכן ניתן לפתור זאת על ידי החלפת מונחים, אך בפועל אנשים אינם נוהגים כך משום שהם רואים עצמם כמתווכחים על אותו מושג. הוא מציג דוגמה נוספת של ויכוח על “מוסר” כדי להראות שהגישה הקונבנציונליסטית מרוקנת את הוויכוח מתוכן ומעמידה אותו כעניין של סנכרון מילון בלבד.
המושג כבעל מאפיינים ולא כאוסף מאפיינים: אנלוגיה לעצמים
הטקסט טוען שמושג אינו “אוסף המאפיינים שלו” אלא דבר שיש לו מאפיינים, כפי שעצם כמו שולחן אינו זהה לרשימת תכונות כמו חומר, צבע ומספר רגליים אלא הוא האובייקט שתכונות אלו מיוחסות לו. הוא קושר זאת לטענה שההבחנה בין מהותי למקרי דורשת התבוננות במהות השולחן ולא הסתמכות על הכרעה שרירותית של מי “שהטביע” את המונח. הוא מדגיש שהסכמה יכולה לבוא אחרי התבוננות ולשמש גושפנקה למה שהוכר, אך אינה הסיבה לכך שהדבר הוא כפי שהוא, בדומה לטענה ש“אנחנו מסכימים כי הוא לבן” ולא “הוא לבן כי אנחנו מסכימים”.
לייבניץ, זהות הבלתי נפרדים, וחומר וצורה
הטקסט מביא את עקרון זהות הבלתי נפרדים של לייבניץ שלפיו שני עצמים בעלי אותו סט תכונות הם למעשה אותו עצם, ומציג את הוכחתו בדרך השלילה דרך הטענה של-A יש התכונה “לא להיות B” ול-B יש התכונה “לא להיות A”. הוא דוחה זאת וטוען שהטעות היא בהנחה שהעצם אינו אלא אוסף תכונותיו, בעוד שלמעשה העצם הוא בעל התכונות ויש בו “עוד משהו” מעבר לתכונות, מה שאריסטו תיאר כחומר וצורה. הוא מסביר שההבחנה “A הוא לא B” אינה תכונה אלא דיבור על האובייקט עצמו, ולכן אינה מפריכה אפשרות של שני אובייקטים שונים עם תכונות זהות.
דוגמה מפיזיקה: בוזונים וזהות תכונות
הטקסט מביא את הבוזונים ואת אפקט בוז–איינשטיין כדוגמה לכך שבפיזיקה של המאה העשרים קיימים חלקיקים זהים לחלוטין בכל תכונותיהם ועדיין סופרים אותם כרבים. הוא משתמש בכך כדי לחזק את הטענה שאין הכרח לזהות אובייקט עם סט התכונות שלו, ושאי־היכולת של שני אובייקטים להימצא באותו מקום היא בעיה פיזיקלית ולא בעיה לוגית, ובמקרים מסוימים אין מניעה שגם מצב זה יתקיים.
בורחס וטלן: אבסורד של עולם בלי עצמים
הטקסט מציג את סיפורו של בורחס “טלן, עוקבר, טרטיוס” מתוך “בדיונות” בתרגום ברונובסקי כדי להמחיש עולם אידיאליסטי שבו אין שמות עצם אלא פעלים או צברי תארים, ולכן “הירח עלה מעל הנהר” מתנסח ללא עצמים אלא כתיאור של פעולות ותופעות. הוא מדגיש שבחצי הכדור השני “ירח” מתואר כצבר שמות תואר כמו “אוורירי בהיר על הגול-אפל” או “כתום תלוי שמיים”, וששם נוצרים “עצמים אידיאליים” מצירופי תכונות כמו “גון היום הנולד וצריחת ציפור במרחב”. הדוגמה משמשת להראות שאם מושג אינו אלא אוסף מאפיינים, אין מגבלה ליצירת מושגים שרירותיים מכל צירוף תכונות.
אידיאות, דמוקרטיה לפני מימוש, ומהותנות
הטקסט טוען שמושגים כמו “דמוקרטיה” קדמו למימושם במדינות היסטוריות, ולכן אינם נבנים מהתבוננות באובייקטים קיימים אלא מתגלית של אידיאה. הוא מסביר שהחיבור בין מאפייני הדמוקרטיה יוצר תלכיד בעל משמעות שאינו דומה לצירופים מקריים של תכונות, ולכן יש טעם להצמיד לו מילה. הוא מציג עמדה אפלטונית שלפיה אידיאות קיימות “מאז בריאת העולם” גם אם אינן ממומשות, והאנשים “שעלו על” רעיון הדמוקרטיה גילו אידיאה שלא הובחנה קודם.
פטנאם, שינוי הגדרות, והתפתחות מושגים
הטקסט מייחס להילארי פטנאם עמדה שלפיה אי אפשר לשנות הגדרה של מושג משום ששינוי ההגדרה משמעו מעבר למושג אחר. הוא מציג את הדמיון בין עמדה זו לבין התמונה הקונבנציונליסטית של קריפקה, ומעמיד מולה עמדה מהותנית שלפיה יש מהות למושג ולכן אפשר להתווכח על הגדרתו, לטעות או לדייק, ואף לשנות הגדרות לאורך זמן בלי להחליף את המושג עצמו. הוא מדמה זאת לאדם שגדל ונשאר אותו אדם למרות שינוי בתכונותיו, וטוען שמושגים קיימים ומתפתחים במציאות, כך שיש אמת והכרעה בוויכוחים על מושגים ולא רק מוסכמות לשוניות.
סיכום: ניתוח מושגי כתצפית שכלית
הטקסט מסכם שניתוח מושגי הוא תצפית “בעיני השכל” על עולם האידיאות, בדומה לתצפית חושית על אובייקטים בעולם הפיזי. הוא קושר זאת לכלי העבודה של מיפוי טקסונומי ולבירור מאפיינים, אך מציב את המאפיינים כתוצאה של תפיסת המושג ולא כמכונניו. הוא מסיים בהזמנה לשאלות ומסיים בברכות “לילה טוב” ו“שבת שלום שתהיה” ו“יישר כוח”.
תמלול מלא
אוקיי, אנחנו בעצם עד עכשיו ראינו כמה דוגמאות לניתוח מושגי, כשהמטרה הייתה, וחזרתי על זה כבר כמה פעמים, המטרה הייתה לנסות ולהראות למה חשוב לעשות ניתוח מושגי ומה זה ניתוח מושגי. אז בסופו של דבר בסוף הפעם הקודמת ניסיתי לתאר, לא חושב שזה להגדיר, אבל לתאר איך אמור להיות בנוי ניתוח מושגי. כשאני עוסק במושג מסוים, אני כשאני מנתח אותו אני צריך בעצם לשים אותו בקונטקסט שזה בעצם לבדוק אותו מבחוץ ואחרי זה לנבור בתוכו. ואז זה בעצם לחלק אותו למרכיבים שונים. ואם אני מדבר בשפה אריסטוטלית, אז מה שאני בעצם אמור לעשות, נגיד שיש לי איזשהו מושג, אני לא יודע מה, מדינה דמוקרטית, בסדר? אז אני צריך לעשות לו א' לשים אותו בקונטקסט. זאת אומרת מה איזה מושגים משיקים או מנוגדים ישנם ברמה של הדמוקרטיה. אז אני אומר יש גם מדינה מונרכית, יש מדינה לא יודע מה פשיסטית, יש כל מיני מודלים אחרים של מדינות שהם לא דמוקרטיה. זה אומר שמיקמתי את הדמוקרטיה מול מושגים אחרים באותו מישור. עכשיו אני בעצם שואל את עצמי האוסף המושגים האלה הוא בעצם מינים בתוך איזשהו סוג על. מה זה סוג על הזה? שיטת משטר כנראה או משהו כזה, נכון? זה בעצם הכותרת שמתחתיה חוסות כל הצורות האלו, כל המודלים האלו. אז זה רק להבין את הקונטקסט. שמתי את המושג מדינה דמוקרטית תחת כותרת והנגדתי אותו למושגים אחרים, שונים, הפוכים, משיקים, כמובן יש יחסים שונים בין המושגים שנמצאים באותה רמה. עכשיו אני ממשיך ואני יורד, זה לשים אותו בקונטקסט מבחוץ, ועכשיו אני נכנס פנימה לתוך הקרביים של מדינה דמוקרטית ואני שואל את עצמי מה המושג מדינה דמוקרטית כולל? כי כשאני רוצה להבחין אותו מהמושג נגיד מדינה מונרכית, אז אני צריך לאבחן מה המאפיינים שלו מול המאפיינים של מדינה מונרכית ולראות איזה מאפיינים הם מהותיים, איזה מאפיינים הם מקריים, על זה אני עוד אדבר היום, וככה בסופו של דבר אני בעצם עושה את הניתוח המושגי. אז אני מסתכל מבחוץ, מסתכל מבפנים כשמה שתמיד בעצם מדובר בהפרדה הפרדה בין סוגים ומינים. אני בעצם עושה איזושהי מפה של סוגים שכל סוג מחולק למינים ואני מנסה לראות מה הסביבה של המושג שבו אני עוסק, כשהסביבה היא כמובן הסביבה שמסביב לו, אבל גם הסביבה שבתוכו. אם הוא עצמו מחולק נגיד יש כל הסוגים של מדינות דמוקרטיות. יש מדינות שהמשטר שלהן הוא נשיאותי, דמוקרטי נשיאותי נגיד כמו בארצות הברית או צרפת נדמה לי. אז זה סוג אחד. יש משטר שמשולב עם מלוכנות כמו בבריטניה, מלוכנות מסוימת. יש משטרים כמו בישראל שהם משטר פרלמנטרי, אוקיי? אז זה סוגים שונים של משטרים דמוקרטיים. אז זה מה שעשיתי עכשיו בעצם נכנסתי לתוך המושג מדינה דמוקרטית והבחנתי בין מינים שונים בתוך הסוג הזה שנקרא מדינה דמוקרטית. אז אחרי ששמתי את המושג מדינה דמוקרטית בתוך קונטקסט מתחת לכותרת ועל יד מושגים שנמצאים באותה רמה אני נכנס עכשיו לתוכו ושואל את עצמי מי הם המושגים שכפופים לו שנמצאים תחתיו. ואז אני אומר יש הרבה סוגי משטרים דמוקרטיים, אז זה בעצם מינים שונים בתוך הסוג הזה. ואז אני בודק מה מאפיין את המין הזה ומה מבחין אותו מהמין השני ששייך לאותו סוג. זאת אומרת אתם רואים שבעצם מה שאנחנו עושים פה זה איזשהו סוג של טקסונומיה. טקסונומיה זה מיון. מיון מלשון מין כן, אתה בעצם בונה איזושהי מפה, אנחנו יש לנו מושגים רק לשתי רמות, סוגים ומינים. אבל ברור שהמושג סוג ומין הוא מושג יחסי. זאת אומרת מין נחשב כמין ביחס לסוג שמעליו, אבל הוא נחשב סוג ביחס למינים שתחתיו. מינים זה תת קבוצות של סוג. אוקיי. עכשיו כל מיון כזה הוא בעצם מיון לסוגים ותחת כל סוג יש מינים. אחרי זה אני יורד למינים אז הם עצמם יחשבו כרגע סוג. אבל איך בעצם אני מבצע את הטקסונומיה הזאת? הטקסונומיה זה מיון שעושים למשל בצומח או בבעלי חיים למשפחות, ולתת משפחות, ולסוגים שונים. לכן המושג טקסונומיה שאוב בדרך כלל משם, מזואולוגיה ובוטניקה, מיון של סוגים ומינים טבעיים. אבל זה נכון גם למושגים, ולסוגים ומינים של דברים לא טבעיים. למשל המושג מדינה דמוקרטית הוא לא מושג טבעי, הוא מושג שהאדם יצר אותו, לא מושג שקיים בעולם. אוקיי, אז לכן הטענה היא שאפשר לעשות טקסונומיה גם לעולם המושגים המלאכותי, עולם המושגים שאנחנו יצרנו אותו, גילינו אותו, המשגנו אותו. עוד נדבר בהמשך קצת מה בדיוק אנחנו עושים למושגים האלה. אבל מה שעומד מאחורי הטקסונומיה הזאת, המיון הזה, זה בעצם ניסיון להבחין מה המרכיבים שמגדירים את המושג. נכון, דרך המאפיינים של המושג, הרי תבינו, למשל נגיד שלמושג יש חמישה מאפיינים. אוקיי, אז עכשיו המושגים המקבילים לו אמורים להיות עם נגיד למשל חמישה מאפיינים, אבל לא כולם זהים לחמשת המאפיינים של המושג הזה. נכון, זה הסוגים המקבילים לו באותה רמה. אוקיי, מה זה המינים שתחתיו? המינים שתחתיו, לכולם יש את חמשת המאפיינים של הסוג, אבל לכל אחד מהם יש עוד מאפיין או מאפיינים שהם כבר שונים ביניהם. למשל נגיד שלמשטר דמוקרטי יש את המאפיין של זכויות אזרח, בחירות חופשיות, משטר מתחלף, הפרדת רשויות, דברים כאלה. אוקיי, זה המאפיינים של הסוג הזה שנקרא מדינה דמוקרטית. במדינה מונרכית למשל חלק מהמאפיינים האלה לא יהיו, נכון? למשל המשטר שלא מתחלף, המלך הוא קבוע. אולי יש זכויות אזרח, אולי אין, תלוי במלך אם הוא נותן זכויות אזרח. לכן לא כל המאפיינים לא נמצאים, אבל לא כל המאפיינים נמצאים בסוגים המקבילים. עכשיו כשאני נכנס לתוך המושג מדינה דמוקרטית ואני נכנס למשטר נשיאותי מול משטר פרלמנטרי, אז פה כל חמשת המאפיינים אמורים להיות קיימים כי שניהם חוסים תחת הסוג מדינה דמוקרטית. אך למשטר נשיאותי יש עוד מאפיין, והמאפיין הזה לא קיים במשטר פרלמנטרי, שהוא יש לו מאפיין אחר שלא קיים במשטר נשיאותי. זאת אומרת שלמשטר נשיאותי ומשטר פרלמנטרי שהם מינים תחת הסוג מדינה דמוקרטית יש פשוט שישה מאפיינים ולא חמישה. יש להם את כל חמשת המאפיינים של הסוג פלוס עוד מאפיין שמאפיין כל אחד מהמינים, או מאפיין או מאפיינים, כן, זה לא חייב להיות דווקא אחד, שהם מבחינים בין המינים. אבל מה שמשותף להם זה שכולם שייכים לאותו סוג, כי את המאפיינים של הסוג יש בכולם. אוקיי, לכן בשביל לעשות את הטקסונומיה הזאת אני בעצם אמור, אני יכול להצביע על מדינות כמו ארצות הברית, צרפת, בריטניה, ישראל, הולנד, דנמרק, מה שאתם רוצים. זה מדינות, ואני אכניס אותם, אני יכול לשבץ אותם על העץ הטקסונומי שלי לאיזה סוג ומין כל מדינה כזאת שייכת. אבל איך אני עושה את זה? בשביל לעשות את זה אני צריך להבין איזה מאפיינים יש לכל מדינה ואיזה מאפיינים ישנם לכל סוג ולכל מין על המפה. מהרגע שיש הלימה, אז אני אומר דנמרק שייכת למין הזה תחת הסוג הזה. אוקיי, כי אני רואה שהמאפיינים של דנמרק מתאימים לענף הזה בעץ הטקסונומי. אוקיי, לכן בעצם מה שעומד מאחורי המיון הזה זה מאפיינים. המאפיינים, אני אומר יש משטר נשיאותי, משטר פרלמנטרי ושניהם תחת מדינה דמוקרטית. לידה יש מונרכיה, לידה יש עוד מדינה פשיסטית, וגם כל אחד מאלה מחולק לסוגים וכן הלאה. זה מפה שלמה, אבל כל הדברים האלה הם שמות. לכל שם כזה יש מאפיינים, ובמובן הזה אני עושה אבחנה בין השמות בגלל שיש להם שוני במאפיינים. המאפיינים לא נמצאים על המפה, צריך להבין, המאפיינים נמצאים מאחורי המפה. בעצם בכל בלוק על המפה צריך לכתוב בפנים מה המאפיינים שרלוונטיים אליו, שמתארים את המדינות ששייכות לסוג הזה. או את המאפיינים ששייכים לבעל חיים ששייך למין ולסוג הזה, או לא משנה בכל נושא שאנחנו עוסקים. אז זה אומר שכדי לעשות טקסונומיה כזאת או ניתוח מושגי כמו שעשיתי קודם, בעצם אני צריך להבין מה המאפיינים של המושגים. מה זה מדינה דמוקרטית, מה מאפיין אותה? אז אני אומר הפרדת רשויות, זכויות אזרח, בחירות וכולי, הזכות לבחור, הזכות להיבחר, וכל הדברים האלה. אוקיי, זה זה מה שמגדיר מדינה דמוקרטית. זה לא יופיע על המפה. על המפה יופיע מדינה דמוקרטית, ותחתיה משטר פרלמנטרי, משטר נשיאותי, משהו חצי מלוכני תרצו, בריטניה, כל מיני דברים כאלה. אוקיי? זה שמות, אבל כל שם כזה הוא בעצם מושג. המפה הזאת מתארת מושגים. כל מושג כזה יש לו מאפיינים שמגדירים אותו. ודרך המאפיינים אני יכול לראות מי זהה למי, מי נמצא תחת מי, מי נמצא ליד מי, מי מכיל את מי. היחסים בין המושגים השונים נקבעים לפי המאפיינים שלהם. לכן בעצם הטורף של הניתוח המושגי זה ההבחנה מה הם המאפיינים של כל מושג. זאת נקודה מאוד חשובה. בעצם במהות שאנחנו עושים ניתוח מושגי אנחנו מסדרים את המושגים על איזושהי מפה. אבל הסידור הזה לא נעשה ברוח הקודש, הוא לא נעשה סתם ככה. הוא נעשה בגלל שאנחנו עושים אבחנה מה המאפיינים של כל מושג. אז אני אומר, אם יש לו למדינה דמוקרטית חמישה מאפיינים, אז הבנתי, זה הקופסה מדינה דמוקרטית, בתוכה אני רושם חמישה מאפיינים. לידה יש את הקופסה מדינה פשיסטית, יש חמישה מאפיינים אחרים, או חלק מהם לפחות אחרים. משטר מלוכני, עוד פעם חמישה מאפיינים אחרים. מתחת לזה יש שניים שלושה בלוקים, משטר פרלמנטרי, משטר נשיאותי, חצי מונרכי, ובתוך כל אחד מהם יהיה עכשיו שישה ומעלה מאפיינים, שעוד פעם הם לא זהים. החמישה ששייכים לסוג זה אותם מאפיינים, ונוספים להם מאפיינים שונים שמייחדים כל אחד מהמינים. אז המאפיינים זה מה שרשום בתוך הבלוק. הכותרת של הבלוק זה המושג. משטר פרלמנטרי זה מושג. משטר דמוקרטי זה מושג. משטר פרלמנטרי כלול במשטר דמוקרטי, הוא סוג אחד של משטר דמוקרטי. אוקיי? אז לכן היחסים בין המושגים שמתבטאים דרך המפה הטקסונומית הזאת, זה מין עץ כזה, עץ טקסונומי, בעצם היחסים האלה משקפים מאפיינים. המאפיינים שמרכיבים את המושג. לכן מושג זה בעצם אוסף של מאפיינים. זה המושג. המושג מושג, כן, הביטוי הזה מושג, הוא בסך הכל אוסף של מאפיינים. זה מה שנקרא מושג. רק כאן אנחנו נותנים להם שם, כמו מדינה דמוקרטית. אוקיי? אבל בעצם השם הזה זה שם לאוסף מסוים של מאפיינים שאנחנו מקבצים אותם ביחד כדי לייצר מושג. עכשיו פה אני רוצה שנשים לב לנקודה חשובה. תארתי עד עכשיו את היחס בין מושג לבין אוסף המאפיינים שלו. זה בעצם תמציתו של הניתוח המושגי, לנתח את אוסף המאפיינים ולמקם את המושגים לפי כל אחד לפי המאפיינים שלו על העץ, על המפה שלי, המפה הכללית. זה בעצם הניתוח המושגי. עכשיו אני רוצה לשאול האם כל אוסף מאפיינים יכול להיות מושג? לכאורה כן, מה זה החלטה שלנו. זאת אומרת, אם נחליט על משטר לא יודע מה, דמוקרטי ששוכב לחוף ים, אוקיי, ומשטר דמוקרטי שלא שוכן לחוף ים, אז נייצר מושג חדש, דמוקרטיה ימית ודמוקרטיה יבשתית. נשמע ככה על פניו למה זה מעניין, למה לי לקשור את השאלה אם אתה שוכן לחוף ים או לא שוכן לחוף ים לשיטת המשטר, למה לחבר את זה עם מושגים שקשורים לשיטת המשטר. אני יכול לשאול באותה מידה למה לא? מה הבעיה? כל אוסף מאפיינים אני יכול להגדיר אותו תחת כותרת כלשהי, תחת שם כלשהו, וזה יהיה מושג. לכן ברמה העקרונית אין מניעה לעשות את זה. מצד שני אנחנו רגילים לדבר בהקשר של מושגים על מאפיינים שהם מהותיים ומאפיינים שהם מקריים. לדוגמה. שאני רוצה להגדיר את המושג אדם, אז אמרתי שאריסטו דרש מהגדרה שהיא תכיל את הסוג ואת המין. זאת אומרת, האדם זה חי מדבר. בעל חיים זה הסוג הכללי יותר שהאדם הוא רק מין אחד בתוך הסוג הזה של בעלי חיים. יש ציפורים, יש בני אדם, יש הולכי ארבע, דגים, לא משנה כל מיני דברים כאלה. אוקיי, אז האדם הוא אחד המינים בתוך הסוג של בעלי חיים. כדי להגדיר את האדם אני צריך להגיד מה הסוג שלו, זה חי, כן בעל חיים, ולהגדיר מה מייחד את המין שלו לעומת שאר המינים שנמצאים באותה רמה. חי מדבר. כי שאר המינים שהם בעלי חיים הם לא מדברים. אוקיי, אז מצאתי פה מאפיין שהוא ייחודי למין האדם. אז אני אומר מה הסוג הכללי שלו ומייחד אותו מול שאר המינים על ידי זה שהוא מדבר. יכולתי גם להגיד שהוא גם הולך על שתיים. נכון, זה גם באופן עקרוני זה גם הגדרה נכונה לבן אדם. אבל היא לא הגדרה מוצלחת. למה לא? אלף בגלל שיש עוד בעלי חיים שהולכים על שתיים. נכון, יש בעלי כנף שהולכים על שתיים, אני לא יודע מה, קנגורו הולך על שתיים, כל מיני יש בעלי חיים נוספים שהולכים על שתיים. לכן זה לא מייחד את מין האדם. יותר מזה, יכול להיות שיהיו בני אדם, נגיד שיהיה בן אדם שילך כל הזמן על ארבע. ככה הוא הולך על ארבע, על הידיים ועל הרגליים. אז הוא לא מוגדר כבן אדם? הכל בסדר, הוא מתפקד הכל כרגיל רק הוא הולך על ארבע. אוקיי. אני לא חושב שמישהו בגלל זה לא יגדיר אותו כאדם. מה זה אומר? שהמאפיינים של מושג אנחנו צריכים להבחין בין מאפיינים שונים של המושג. יש לו מאפיינים שהם ייחודיים לו, יש מאפיינים שלא ייחודיים לו. אם הם לא ייחודיים לו אגב, אז זה אומר שיש מעליו סוג שהמאפיינים האלה שייכים אליו והאדם הוא אחד המינים מהסוג הזה. למשל הולכי שתיים, אז האדם אפשר היה לייצר טקסונומיה שונה. אפשר היה לייצר טקסונומיה שיש הולכי שתיים, הולכי ארבע, והולכי אחד. לא יודע מה, חסידה, כן, או דגים שלא הולכים על כלום. בסדר, לעשות טקסונומיה לפי מספר הרגליים. בסדר? עכשיו בין הולכי השתיים יש כמה מינים, בני אדם, לא יודע מה, ברווזים שגם כן הולכים על שתיים ועוד קופים מסוימים שהולכים על שתיים או כל מיני דברים כאלה. אוקיי, אז יש לנו מינים שונים תחת הסוג של הולכי שתיים. אז באופן עקרוני יכולתי לעשות גם טקסונומיה כזאת. איכשהו זה נראה לנו פחות רלוונטי. למה? למה זה פחות רלוונטי מאשר ההגדרה האריסטוטלית חי מדבר? הייתי אומר הולך שתיים מדבר. כי הולך שתיים זה לא נראה תכונה חשובה של האדם. אגב במובן האבולוציוני זה תכונה מאוד חשובה. כי ברגע שהאדם נהיה זקוף עם כל כאבי הגב שלנו, זה בגלל שהפכנו מהולכי ארבע להולכי שתיים והגב שלנו לא בנוי לזה או לא היה בנוי לזה. אבל מצד שני זה מפנה לנו את שתי הידיים. והיתרון הגדול שלנו על כל שאר בעלי החיים זה שיש לנו שתי ידיים פנויות. להליכה אנחנו צריכים רק שתיים מתוך ארבעת הגפיים שלנו. ולכן זה יתרון אדיר במובן האבולוציוני. וזה שווה את המחיר של כאבי הגב ואי התאמה של הגב כנראה. בכל אופן לענייננו אבל ברור שבהגדרת אדם אם הייתי שואל בן אדם נורמלי לא חוקר אבולוציה, הייתי שואל בן אדם נורמלי הוא לא היה אומר שזה שיש לך שתי רגליים זאת תכונה מהותית שלך. אם אין לך שתי רגליים או שאתה הולך על ארבע, בסדר, אתה עדיין אדם אם אתה חושב ורוצה ואוהב ומרגיש ובוחר וכל מיני דברים כאלה. אז לא אכפת לי שאתה הולך על ארבע, אתה עדיין אדם. אוקיי. אז זה אומר שאנחנו מבחינים בין תכונות מהותיות לתכונות מקריות. יותר מזה, באמת התכונות, לא יודע אם זה יותר מזה, זה פן אחר של אותו עניין. תכונות מקריות אלה תכונות שלפעמים מישהו שמוגדר במושג הזה לא יהיו לו אותן. למשל התכונה של להיות בגובה מטר שמונים. יש בני אדם שזה הגובה שלהם, אבל זאת לא תכונה מהותית למין האדם. יש בני אדם שהם לא בגובה מטר שמונים. אוקיי, אז לכן אתה יכול להתייחס לגובה מטר שמונים כתכונה שבני אדם מסוימים, מופיע לפניך בן אדם שהוא בגובה מטר שמונים ויש לו תכונה שהוא בגובה מטר שמונים. נכון, אבל זאת תכונה לא מעניינת. זאת אומרת היא לא תכונה חשובה או רלוונטית כדי להגדיר אותו, כדי להיות לדעת מי הוא באמת. זאת אומרת יש לנו איזושהי תחושה. ששבין המאפיינים אנחנו אמורים לבנות איזושהי היררכיה. גם כשכבר מניתי את כל המאפיינים של המושג, עדיין ישנה היררכיה ביניהם. יש מאפיינים ייחודיים, יש מאפיינים לא ייחודיים, יש מאפיינים מקריים, מאפיינים מהותיים. זאת אומרת יש ארבעה, כמה סוגי מאפיינים בכמה רמות. הבן אדם יש לו חמש אצבעות ביד וחמש אצבעות ברגל. זה מייחד כמעט כל בן אדם, אלא אם כן מישהו הוא בעל מום או משהו כזה, אבל באופן עקרוני זה מייחד כמעט כל בן אדם. אוקיי. ועדיין זה לא נראה לנו הגדרה מהותית למין האדם או תכונה מהותית למין האדם. אז במובן הזה זאת תכונה שהיא הייתי אומר אולי לא יודע ייחודית אבל כמעט ייחודית למין האדם. היא כמעט מאפיינת את כל מי ששייך למין האדם ובכל זאת התחושה היא שזה לא תכונה מהותית להיותך אדם. תכונה מקרית, אפשר לוותר על זה. אם תאבד חלק מהאצבעות שלך לא תצא מתחת הכותרת הזאת של אדם, אוקיי? גם מבחינת ההשלכות, החיובים המוסריים כלפיך וכולי כמובן. לכן מספר האצבעות לא נראה לנו מאפיין מהותי. מה קובע מהותיות של מאפיינים ואי מהותיות של מאפיינים? הרי כמו שאמרתי קודם, אני יכול לייצר כל, לקחת כל אוסף של מאפיינים ולאסוף את כולם, להצמיד להם איזושהי מילה ובכך יצרתי מושג. סול קריפקה זה פילוסוף אנליטי אמריקאי, יהודי דתי, הוא נחשב אחד הגאונים הגדולים בפילוסופיה אנליטית של המאה העשרים. לא יודע מה איתו היום אם הוא עדיין בינינו. בכל אופן אז הוא טען שמושגים נוצרים על ידי הטבלה. כיהודי דתי זה קצת מושג מעניין שהוא משתמש בו, הטבלה במובן הנוצרי. אתה מטביל ילד והוא הופך לנוצרי. הוא טוען שהאקט החברתי שיוצר מושג הוא בעצם איזשהו סוג של הטבלה. זאת אומרת חברי קבוצה מסוימת, זו יכולה להיות גילדה מקצועית, חוקרי פיזיקה או פסיכולוגיה או מה שלא יהיה, זה יכול להיות אזרחים של מדינה, לא משנה, איזושהי קבוצה של אנשים מגדירה מושג לצרכיה כי זה שימושי מבחינתה. איך היא מגדירה אותו? היא אוספת אוסף של מאפיינים ומצמידה להם מונח, מילה. כמו מדינה דמוקרטית מה שהבאתי קודם. לוקחים את אוסף המאפיינים הזה, מגדירים את המושג, מצמידים לזה את השם מדינה דמוקרטית ובכך הטבלנו את אוסף המאפיינים הזה, יצרנו בעצם חבר חדש בעולם המושגים. אוקיי? כך נוצר בעצם מושג חדש, זאת הטבלה. התיאור של קריפקה הוא תיאור בעיניי, הוא נשמע נורא טריוויאלי, בעיניי הוא שגוי. זה לא נכון בעיניי. כי קריפקה בעצם מניח שמושגים זה משהו שהוא קונבנציונלי. קונבנציה זה הסכמה, מוסכמה, כן. שבעצם מושגים הם תוצאה של הסכמה בקהילה מסוימת של אנשים. אנחנו מסכימים להגדיר מושג מסוים, להצמיד לו מילה ומכאן ואילך יש לנו מושג שאנחנו יכולים להשתמש בו כמו מדינה דמוקרטית. זאת אומרת הוא טוען שבעצם התשתית של עולם המושגים היא קונבנציונליסטית, הסכמית. אוקיי? לעומת זאת אני חושב שבבסיס עולם המושגים שלנו יושבת מציאות, לא הסכמה. זאת אומרת ההגדרה של מושג היא תוצאה של התבוננות ולא תוצאה של החלטה שרירותית או הסכם בין אנשים. אנחנו מתבוננים במובן מסוים במציאות ואנחנו מבחינים באידאה הזאת שנקראת מדינה דמוקרטית, או בן אדם, או תרנגול, לא משנה מה שלא יהיה. וכך נוצר מושג. ואחרי זה אנחנו מנסים להבין מה המאפיינים של המושג הזה שבו אנחנו מבחינים. בעיניי המאפיינים מגיעים אחרי הטבלת המושג ולא לפני. קריפקה אומר אנחנו אוספים אוסף של מאפיינים, מטבילים אותם, מצמידים להם שם ובכך נוצר מושג. אני טוען הפוך. אני טוען שאנחנו מסתכלים על המושגים ואנחנו מבינים שיש מושג כזה שנקרא מדינה דמוקרטית עוד לפני שהבנו מה המאפיינים שלו. ועכשיו אנחנו שואלים את עצמנו אוקיי מה המאפיינים? ואז מנסים לכתוב איזושהי רשימה של מאפיינים שמייחדת את המושג הזה. ואם תראו למשל ויכוח בין אנשים בשאלה האם מדינה מסוימת היא דמוקרטית או לא, כן למשל מדינת ישראל יש כבר כל מיני אנשים שמתחילים להתווכח. האם היא מדינה כבר לא חרגה מגדר מדינה דמוקרטית או לא? נשמע לי הזוי אבל יש כאלה שטוענים טענות מהסוג הזה, למה? כי כשאתה עובר לרשימת המאפיינים יכולים להיווצר ויכוחים. מישהו חושב שלא יודע מה, מדינה שהפוליטיקאים בוחרים את השופטים היא לא מדינה דמוקרטית כי אין בה הפרדת רשויות. אמריקאים חושבים אחרת. שם הפוליטיקאים בוחרים את השופטים. אצלנו רוב האנשים שמתבטאים לפחות נראה להם ברור שזה קץ הדמוקרטיה כשאצלנו הפוליטיקאים יבחרו את השופטים. אז זה ויכוח בשאלה מה היא מדינה דמוקרטית. אבל כאן עולה שאלה מאוד קשה. מה זאת אומרת ויכוח בשאלה מה היא מדינה דמוקרטית? הרי לפי קריפקה אין שום מקום לוויכוח כזה, כיוון שקח את אוסף המאפיינים הזה תצמיד לו מילה, זה המושג. עכשיו בוא נבדוק כשיצרו את המושג מדינה דמוקרטית לאיזה מהמאפיינים הם התכוונו. זו שאלה אמפירית. ואז נוכל לראות האם ארצות הברית היא מדינה דמוקרטית או לא, למרות שהפוליטיקאים בוחרים שם את השופטים. בהקשר הזה, אגב אלה שאומרים שפה זה קץ הדמוקרטיה יסכימו שארצות הברית היא מדינה דמוקרטית. יש פה זה עסק יותר מורכב, או חלק מהם לפחות. אבל אני רק מציג את הדברים רק כדי להמחיש, אני לא נכנס ממש לשאלה עצמה. מה זה אומר בעצם? זה אומר, תחשבו רגע על ויכוח, ויכוח על מושג. אנחנו מתווכחים למשל על המושג מי הוא יהודי. יש לנו ויכוח מי הוא יהודי. אז יש הגדרה הלכתית שאומרת שמי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר לפי פרוצדורת גיור מוגדרת בהלכה ושרה ממנו את היהודיה. זה תנאי התחלה, אתה חייב התחלה, אחרת המושג בן לאם יהודייה לא מוגדר. זאת ההגדרה ההלכתית. יש הגדרות של אנשים אחרים, מה זה יהודי, אני לא יודע, שהוא מדבר עברית, משרת בצבא, וקורא עמוס עוז. האמת שאני לא מכיר שום הגדרה אחרת, אבל יש אנשים שטוענים שיש להם הגדרה אחרת, אז הם מציעים הגדרה אחרת. עכשיו איך נוצר ויכוח כזה ואיך מכריעים אותו? תבינו שלפי קריפקה בעצם הוויכוח הזה הוא סתם החלפת מילים נטולת משמעות. בסך הכול אני משתמש במונח יהודי כשתחתיו יש אוסף מאפיינים אחד, אתה משתמש במונח יהודי כשתחתיו יש אוסף מאפיינים אחר. אז בסך הכול אנחנו משתמשים באותה מילה אבל מדברים על מושג שונה. אז הדרך להכריע ויכוח כזה זה פשוט להחליט מי ישתמש במילה הזאת ולהמציא מילה אחרת למושג השני. אני אקרא למושג שלי יהודי, אתה תקרא למושג שלך ישראלי, וניפרד כידידים. אין לנו באמת ויכוח. הרי בסך הכול יש אוסף מאפיינים מסוים שלו אני קורא יהודי, אתה מדבר על אוסף מאפיינים אחר, אתה לא מדבר על יהודי, אתה מדבר על ישראלי. אתה מתעקש על זכות השימוש במילה יהודי? קח אתה את המילה יהודי אני אקח את המילה ישראלי. זה סתם ויכוח על מילה, זה לא מעניין. הוויכוח הזה הוא לא ויכוח אמיתי. בעצם בתמונה שקריפקה מציג, בתמונה מה שקראתי קודם הקונבנציונליסטית שמושגים הם תוצאה של הסכם, אתם מבינים שאין שום מקום להתווכח על הגדרה של מושג. אם אתה מגדיר את המושג אחרת, פירוש הדבר שאתה פשוט עוסק במושג אחר. זה הכול, אין לי ויכוח איתך, פשוט כדי שנוכל לדבר בוא נגדיר את המושג שלך במילה אחת ואת המושג שלי במילה אחרת, אחרת אנחנו סתם נבלבל אחד את השני. אבל זה לא ויכוח, רק צריך לסנכרן את המילון, להשתמש במילון שיובן על ידי שני הצדדים. זה הכול, אין מקום לוויכוח על מושגים. אבל עינינו הרואות שכל הזמן מתנהלים ויכוחים על מושגים, למשל מי הוא יהודי שהזכרתי קודם. למשל מה זה גיור? למשל מה זה מוסר? האם מוסר זה הוצאת הזקנים לשלג כדי שיקפאו שם בקור כמו שהאסקמוסים טוענים, או שמוסר זה לקחת את הזקנים ולטפל בהם, לשים אותם בבית אבות או בבית, לא משנה, אבל לטפל בהם עד הסוף המר או הפחות מר. אז עכשיו, אם אני אומר, אם אני תופס את המושג מוסר באופן קונבנציונליסטי, אז אין פה בכלל ויכוח. אתה מדבר על מוסר ואני מדבר על יקום פורקן. זה הכל. למה שנינו נקרא למושגים שונים באותה מילה? משתמש באותה מילה, זה סתם מבלבל, זה שיח לא יעיל. אוקיי? תקרא לזה מוסר, אני אקרא לזה פוסר, וכל אחד ישתמש בשפה שלו. אין לנו ויכוח, זה סך הכל הגדרה. אוקיי? אז בעצם הטענה היא שאם באמת אנשים מתווכחים על מושגים, זה אומר שכנראה מושגים הם לא רק קונבנציה. הסכמה. נכון? או שהם התבלבלו. אבל אם זה לא סתם בלבול אלא אנשים באמת מתווכחים, וככה לפחות אני מתרשם, אני מתרשם שיש פה ויכוחים אמיתיים. וזה שימו לב, שני הצדדים מסכימים, נגיד לוויכוח מיהו יהודי, שני הצדדים מסכימים שיש פה ויכוח אמיתי. גם מי שאומר אין לך מונופול על ה… וכל הקשקושים המטופשים האלה, בסופו של דבר מסכים שיש פה איזשהו ויכוח. רק הוא טוען שיכולות להיות לו כמה תשובות. במקום זה, למה להניח שיש כמה תשובות למושג יהודי? תקרא למושג שלך דוד, אני אקרא למושג שלי יהודי, או להפך, והכל בסדר. ניפרד כידידים. על מה הוויכוח? אנחנו משתמשים… מדברים מושגים שונים, נצמיד להם מונחים שונים, כן, מילה שונה, וזה הכל. למה צריך להתווכח? אבל אנחנו לא עושים את זה. למה אנחנו לא עושים את זה? אנחנו לא עושים את זה בגלל שאנחנו שנינו מבינים, גם הוא וגם אני, שיש לנו ויכוח אמיתי. עכשיו אני שואל, איך זה יכול להיות ויכוח אמיתי אם בסופו של דבר מושג זה פשוט שם קוד לאוסף של מאפיינים? אז איך יש פה ויכוח? זה באמת נכון, אנחנו לכאורה פשוט מדברים על מושגים שונים. לא ויכוח על המשמעות של מושג, פשוט דיבור על שני מושגים שונים, למה להשתמש באותה מילה? הדרך היחידה להבין את הוויכוחים האלה ולא לתלות אותם בסתם בלבול, ואני לא חושב שמדובר בסתם בלבול, אני חושב שרוב העולם לא חושב שמדובר בסתם בלבול, זה לומר שעולם המושגים לא נוצר באופן קונבנציונליסטי. מושג הוא לא רק תוצאה של הסכם. של מוסכמה. יש משהו כזה שנקרא מושג, אידיאה, כן, במונחים האפלטוניים, ישנה אידיאה כזאת שהיא קיימת. ואני מסתכל עליה ואני מבין, זאת האידיאה של מדינה דמוקרטית. ועכשיו אני מנסה להגדיר את מה שאני רואה ואני מייצר אוסף של מאפיינים. מישהו אחר מסתכל על אותה אידיאה, הוא מבין, זאת מדינה דמוקרטית, אבל הוא רואה שם מאפיינים אחרים. כן? האם השופטים יכולים להתמנות על ידי פוליטיקאים או לא יכולים להתמנות על ידי פוליטיקאים. הוא טוען שזה מה שמתאים לאידיאה ואני טוען שזה מה שמתאים לאידיאה. על זה הוויכוח שלנו, כי אנחנו מדברים על אותה אידיאה. וזה אומר שאוסף המאפיינים מגיע אחרי ההטבלה של המושג ולא לפניה. אנחנו לא לוקחים אוסף של מאפיינים, שמים אותם בחבילה אחת, שמים עליהם כותרת, מילה, וכך הטבלנו את המושג, יצרנו את המושג, זה עובד הפוך. אנחנו… איך זה עובד ביהודי? רגע שנייה שנייה, אנחנו מבינים שיש מושג, פשוט איזה סוג של התבוננות, ואחרי שאנחנו מבינים את המושג הזה אנחנו מנסים להגדיר מה המאפיינים שלו. אוקיי? ההגדרות האלה באות אחרי שאני תופס את המושג, לא לפני. כן, רצית להעיר משהו, שלמה? רציתי לשאול עכשיו איך זה בא לידי ביטוי במושג של יהודי. הרי יהודי זה לא לא ראינו איזה משהו אמרנו או הנה זה זה בוא נאפיין אותו. איך לא ראינו? בטח שראינו, למה אתה אומר שלא ראינו? לא רואים בעיניים. את המושגים אתה לא מתבונן בעיניים. אתה מתבונן בעיני השכל, כן, באינטואיציה שלך. איך שמתבוננים באידיאות. מתבוננים בזה על ידי תהליך מחשבתי, לא בעיניים, אתה לא רואה את המושג מדינה דמוקרטית. כמובן, לא התכוונתי לראות בעיניים ממש. הכוונה היא למשל מושג של יהודי הוא נובע מאיזה שהם כללים שנאספו במשך הזמן, לא? אוקיי, אבל הם תוצאה של התבוננות. יש לך את המושג יהודי, אתה מנסה להגדיר מה בעיניך יהודי, מה המאפיינים המהותיים שלו, מה המאפיינים המקריים שלו, וככה אתה מייצר את המושג, או מגדיר את המושג. לא מייצר. כמו מדינה דמוקרטית, אין הבדל עקרוני. אני לא אומר שכל המושגים הם כאלה, יכול להיות שיש מושגים שהם תוצאה של הסכם. אבל אני כן חושב שהרבה מהמושגים הם כאלה, לעומת קריפקה שטוען שאין מושגים כאלה. אוקיי? ואם אנחנו אומרים שיהודי זה מושג שנקבע על ידי ההלכה, אז יש מישהו שקבע את הכללים איך יראה יהודי? לא, גם לגבי יהודי צריך להסתכל על זה בצורה יותר רחבה. אתה עכשיו מסתכל על השאלה איך מייצרים יהודי, ואני שואל את השאלה מה זה יהודי. זה לא אותו דבר. למשל יהודי במובן התרבותי. מה זה יהודי במובן התרבותי? יש כאלה שיגידו, לא יודע, מדבר עברית, קורא ספרות עברית, לא יודע מה, חי בישראל. ואני אומר לא, מי שנאמן להלכה. זו ההגדרה התרבותית של יהודי. אין שום הגדרה אחרת לדעתי. הבנתי, תודה. אבל זה כתוצאה מהתבוננות על מה זה יהדות, מה זה המושג יהודי. זה סוג של התבוננות, לא בעיניים, אלא התבוננות שכלית. אוקיי? טוב. הטענה בעצם היא הטענה הבאה: מושג הוא לא אוסף המאפיינים שלו. לא רק אוסף המאפיינים שלו. אוסף המאפיינים הם מאפיינים של המושג. המושג הוא בעל המאפיינים. הוא זה שהמאפיינים הם מאפיינים שלו. זה המושג. אני אתן לכם אולי דוגמה דרך בהקשר של עצמים. דיברתי על מושגים, זה מופשט. בואו נדבר על עצמים. אוקיי? אני רוצה להבין מה זה שולחן. אוקיי? לא המושג שולחן, העצם שולחן. מה זה שולחן? אז יש לו כל מיני תכונות. נכון? השולחן שפה, הוא עשוי מעץ, יש לו ארבע רגליים, הוא בצבע לבן. יש לו כל מיני תכונות. יש תכונות שהן מהותיות לשולחן, יש תכונות שהן מקריות לשולחן, כי הצבע הוא לא מהותי, אבל זה שיש לו פלטה ואפשר להשתמש עליה לאכול, לכתוב, לא יודע מה לעשות בשימושים, זה כן מהותי. אז אני יודע שיש מאפיינים מהותיים, יש מאפיינים מקריים וככה אני מבין את המושג שולחן. איך אני יודע איזה מאפיינים הם מהותיים ואיזה מקריים? הרי בסופו של דבר אם זה עניין של הגדרה מוסכמת, אז כל אוסף מאפיינים יכול להיות מושג. ברגע שאני אומר יש מאפיינים מהותיים ויש מאפיינים מקריים, פירוש הדבר יש משהו באמת שולחן ויש משהו לא קריטי, זאת אומרת זה יכול להיות מאפיין של שולחנות אבל גם יכול שלא. אז איך אני קובע את זה? איך אני יודע מה מהותי ומה מקרי? על ידי התבוננות באידאה של השולחן. קריפקה לא יוכל להסביר את זה. קריפקה יגיד, נצטרך לשאול את אותם אלה שהטביעו את המושג למה הם התכוונו. מהו המאפיין המהותי ומהו המאפיין המקרי, זו סתם הכרעה שרירותית. פשוט לשאול אותם. שישאירו את זה כתוב אם הם מתו כבר, כי אחרת אי אפשר יהיה להכריע את זה. אבל אני טוען שיש פה תוצאה של התבוננות. זה לא שאלה של מה קבעו הקבוצה שהסכימה על השימוש במושג הזה, שהטביעה אותו. אני טוען שיש פה איזשהו סוג של התבוננות שמניב אוסף של מאפיינים. ואז זה אומר, סליחה, אפשר להגיד שהם קבעו את זה מתוך התבוננות ואז זה נקבע וזהו? בסדר גמור, אבל אז זה תוצאה של התבוננות, זה לא תוצאה של הסכמה. לא אכפת לי שזה היה ב. ההסכמה נבעה מתוך התבוננות. אם ההסכמה נבעה מתוך התבוננות, זו התבוננות ולא הסכמה. אין הסכמה מתוך התבוננות, יש התבוננות שכולם רואים אותו דבר. הסכמה פירושה שאנחנו עושים הסכם. זה משהו שרירותי. קונבנציונליזם פירושו שזה תוצאה של. זה השלב השני, אתה חייב להגיע בסוף, מתוך ההסכמה נובעת מתוך התבוננות, מחשבה וכולי. יש לנו ויכוח היסטורי, אתה טוען עובדתית כך נוצרו המושגים, על מה הוויכוח? אני אומר לך שקריפקה תופס לא כך. אתם מתווכחים על משמעות המושג הסכמה. הסכמה במובן של אגרימנט, במובן של חוזה, או במובן שאנחנו מבינים את אותו דבר. אני פשוט חושב שהסכמה זה השלב השני, שברגע שיש הסכמה זהו, אף אחד לא יכול לקחת בעלות על המושג הזה יותר, כי זה. למה? מה שאני אומר, אם אתה אומר שזה תוצאה של הסכמה, אז אתה מדבר על קונבנציה. אז אין התבוננות, כך קריפקה הבין. אם אתה מדבר לפי מה שאני רואה, אז אני אומר שזה תוצאה של התבוננות, לא אכפת לי שאחרי זה גם הייתה הסכמה וזה לא מעניין, אבל במקור זה לא מתוך. מתחיל מהסכמה. זה מתחיל, זה כמו להגיד שכל לשולחן הזה הוא בצבע לבן. כולנו מסכימים, אבל הוא לא לבן כי אנחנו מסכימים. אנחנו מסכימים כי הוא לבן. עכשיו קריפקה טוען שהוא לבן כי אנחנו מסכימים. אוקיי, הוא לא מדבר על שולחן, הוא מדבר על מושגים, אני רק מביא את הדוגמה. אוקיי? אז זה משהו אחר. אני לא טוען שלא הייתה הסכמה בדרך כדי שאפשר יהיה לכתוב מילון, אבל זה לא התחיל בהסכמה. הסכמה היא לא ההטבלה של המושג. ההסכמה היא בסך הכל לתת גושפנקה למה שהכרנו. אוקיי? אז מה שבעצם הדבר הזה אומר זה שכמו נגיד שאני אומר מה זה שולחן, אז את אומרת שולחן זה להיות עצם עשוי מעץ שיש לו פלטה עם ארבע רגליים והוא עשוי לשימוש כזה וכזה. זה אוסף המאפיינים של השולחן. אבל זה לא שולחן. זה התכונות של השולחן. מי זה השולחן? השולחן זה האובייקט שאלה התכונות שלו. זה לא אוסף התכונות. האובייקט הוא לא אוסף התכונות. השולחן הוא האובייקט הזה שהתכונות האלה הן תכונות שלו. כן, הדוגמה לזה שאני מביא, הדברים האלה אגב מפורטים בספר שתי עגלות בשער השני. הדוגמה שאני מביא בהקשר הזה זה הטענה של לייבניץ שהוא דיבר על עיקרון זהות הבלתי נפרדים. זאת אומרת הוא רצה לטעון שאם ישנם שני עצמים שיש להם בדיוק את אותו סט של תכונות, אז זה אותו עצם. לא שהוא זהה לשני, אלא שיש פה רק עצם אחד, אין פה שניים. אני לא מדבר על שני עצמים שהם תאומים זהים. הם לא תאומים, יש פה רק ילד אחד. זאת אומרת, אם אוסף המאפיינים של עצם A ואוסף המאפיינים של עצם B הם זהים לחלוטין, אז אין שני עצמים A ו-B, יש רק עצם אחד. זה הטענה שלו. יש לה אפילו הוכחה לעניין הזה. מה ההוכחה? בוא נניח שזה לא נכון. הוכחה בדרך השלילה. נניח שזה לא נכון. נניח שלעצם A ועצם B יש את אותו סט של מאפיינים והם בכל זאת שני עצמים. שני עצמים שונים, אני מתכוון לא שונים בתכונות אלא נפרדים, הם שניים ולא אחד. אוקיי? הם בלתי נפרדים, הם נפרדים, סליחה, לא שהם לא זהים. הם זהים בתכונותיהם אבל הם נפרדים כי הם שניים. אוקיי? אז אומר לייבניץ, אם זה היה יכול להיות, אז לעצם A יש את התכונה שהוא לא B ול-B יש את התכונה שהוא לא A. זה אומר של-B יש איזושהי תכונה של-A אין אותה. אבל זה סותר את ההנחה שסט התכונות שלם זהה. מאפיינים, תכונות, זה אותו דבר, כן? ולכן זה בדרך השלילה לא יכול להיות. לכן ברור שזה אותו אובייקט. זה לא שני אובייקטים זהים, אין דבר כזה, אומר לייבניץ, שני אובייקטים זהים. אין דבר כזה. תמיד צריך להיות אחד המאפיינים שונה, אחרת זה אותו אובייקט עצמו. עכשיו, ברור שזה לא נכון. ברור שזה לא נכון. זו שטות מוחלטת. יש, לא זוכר מי זה בעל המימרא המפורסמת הזאת, שיש שטויות כל כך גדולות שרק אינטלקטואל יכול להגיד אותן. זאת אומרת, רק אקדמאים, כן, תלוי באיזה הקשר אומרים את זה. הדבר הזה הוא פשוט לא נכון. ברור שיכולים להיות שני עצמים שונים שיש להם בדיוק את אותו סט של תכונות. איפה הוויכוח? הוויכוח הוא בשאלה, לייבניץ כנראה מניח שהעצם הוא בסך הכל אוסף התכונות שלו. אין שם שום דבר חוץ מאוסף התכונות. ואז הוא אומר, אם יש שני עצמים עם אותו אוסף של תכונות, אז זה אותו עצם עצמו. מה יש בעצם חוץ מאוסף התכונות? אז אם זה שני אוספים זהים של תכונות, אז זה אותו עצם. ואני טוען את מה שטענתי קודם שלא. העצם הוא לא אוסף התכונות. העצם זה אותו אובייקט שהתכונות האלה הן תכונות שלו. עצם זה אובייקט, זה לא אוסף של תכונות. אוסף של תכונות זה לא אובייקט. אוסף של תכונות מאפיינות את האובייקט, הן תכונות של אובייקט. האובייקט זה בעל התכונות. ועכשיו, אם זה ככה, אז מיד זה נופל מאליו הטיעון של לייבניץ. כי אני בעצם אומר ישנם שני אובייקטים. אובייקטים שבמקרה יש להם בדיוק את אותו סט של תכונות, אבל הם שני אובייקטים שונים, לא שונים בתכונות, אלא נבדלים זה מזה. זאת אומרת ההבדל בין התפיסה של לייבניץ לבין התפיסה שאני מציג כאן נעוץ בשאלה האם אתה מקבל שיש באובייקט עוד משהו חוץ מאוסף התכונות שלו. האובייקט עצמו, בעל התכונות. מה שאריסטו קרא החומר והצורה של הדבר. החומר של הדבר זה הדבר עצמו, והצורה זה אוסף התכונות שלו, לאו דווקא צורה גיאומטרית, אלא המאפיינים, אוסף המאפיינים שלו. ברגע שאתה מבין שלאובייקטים יש גם חומר ולא רק צורה, אז אין שום מניעה שיהיו שני אובייקטים שונים עם אותו סט של תכונות. מה הפגם בהוכחה – הרי לייבניץ הביא הוכחה, לשיטתו הוכחה בדרך השלילה. הוא אמר אם זה שני אובייקטים שונים אז ל-A יש את התכונה שהוא לא B, ול-B אין את התכונה הזאת, אז זה אומר שסט התכונות שלהם לא זהה. איפה הטעות שלו? שכשאתה אומר ש-A הוא לא B, זאת לא תכונה. זה דיבור על האובייקט, לא על תכונות שלו. אתה אומר ש-A הוא מובחן מ-B, לא שהוא שונה מ-B. הוא נבדל מ-B במובן שהוא אובייקט אחר, לא אובייקט שונה. לכן זה לא נוגע לתכונות בכלל. לכן להגיד ש-A הוא לא B זאת לא תכונה. למה לייבניץ הניח שזה כן תכונה? כי מבחינת לייבניץ אין בעצם שום דבר חוץ מסט של תכונות. העצם אינו אלא אוסף של תכונותיו. אז הוא מניח את המבוקש בהוכחה שלו. אגב, פיזיקה של המאה העשרים, אז יש לזה אפילו דוגמאות. יש חלקיקים בפיזיקה שנקראים בוזונים, על שם בוז, פיזיקאי הודי, שהם חלקיקים זהים לחלוטין בכל תכונותיהם. ועדיין אנחנו סופרים כמה חלקיקים יש. והם נבדלים זה מזה. יכול להיות צבר, זו קונדנסציה. יש אפקט ידוע של בוז-איינשטיין, זה תופעה משותפת של בוז ושל איינשטיין ביחד, שהם גילו שהבוזונים האלה בטמפרטורות מספיק נמוכות נכנסים כולם לאותו מצב וכולם מקבלים את אותו סט של תכונות בדיוק. כל החלקיקים. זה יכול להיות מאה חלקיקים, אלף חלקיקים, או מאה מיליון חלקיקים. כולם עם אותם תכונות בדיוק. אז באיזה מובן יש פה מאה חלקיקים? לפי לייבניץ אין מאה, זה חלקיק אחד. אבל לא, יש מאה. אז איפה הוא נפל? מה? איפה הוא נפל לייבניץ? איפה? רק בהגדרה? רק בהגדרה? שהוא חשב שאין שום דבר באובייקט חוץ מסט התכונות. אז הוא הגדיר אחרת את מה שהר"מ הגדיר. הוא לא הגדיר, הוא טען שאין עוד שום דבר חוץ מזה. זה טענה למציאות. אבל אתה רואה שבמציאות יש שני אובייקטים שהם זהים בתכונות שלהם אבל הם שניים. מה להגיד שזה אחד? אתה לא תראה את זה במציאות. כשתראה את זה במציאות אתה תראה אותם נמצאים במקומות שונים. המקום הוא גם תכונה. ואני טוען שהם יכולים להימצא גם באותו מקום. זה ששני אובייקטים לא יכולים להימצא באותו מקום זה בעיה פיזיקלית, זה לא בעיה לוגית. ברמה הפיזיקלית, ברמה הלוגית הם יכולים גם להיות באותו מקום. ואכן בבוזונים למשל אין שום מניעה שהם יהיו גם באותו מקום. זה תוצאה של קשיחות של האובייקט, אין פה בעיה לוגית בזה ששני אובייקטים שונים יימצאו באותו מקום. בכל אופן, מה שאני רוצה בעצם לחדד דרך העניין הזה, ושבעצמים זה דבר פשוט. שבעצמים זה לא נכון לזהות את העצם עם אוסף המאפיינים שלו. העצם הוא האובייקט שהוא בעל המאפיינים, שהמאפיינים האלה הם המאפיינים שלו. ואת כל זה אני אומר כדי לטעון את אותה טענה על מושגים. אני רוצה לטעון שגם במושגים לא נכון לזהות את המושג עם אוסף המאפיינים שלו. זה כבר קצת פחות אינטואיטיבי. כי לכאורה זה מה שזה בעצם הוויכוח שלי עם קריפקה. מה קריפקה אומר? המושג אינו אלא אוסף המאפיינים שבחרת. ואני טוען לא. יש איזושהי אידיאה בעולם האידיאות שזה מה שנקרא מדינה דמוקרטית. אני מסתכל על האידיאה הזאת ומנסה להמסיג אותה, להגדיר אותה דרך. איך אוסף של מאפיינים. אבל אוסף המאפיינים לא מכונן את האידאה. להפך, אני קודם מבין מהי האידאה ואז מגדיר לעצמי מהו אוסף המאפיינים שלה ולא להפך. אני אביא לכם דוגמה מאוד מעניינת של סופר ארגנטינאי בשם בורחס. בורחס היה סופר ארגנטינאי שמשום מה לא זכה בפרס נובל, נון של ועדת הפרס. הבחור גאון גאון מדופלם. אני חושב שאם יש סופר אחד שאפשר להגיד עליו בבירור שהוא פשוט גאון לגמרי זה בורחס. אז יש לו ספר של סיפורים קצרים בתרגום לעברית של ברונובסקי, הוא נקרא בדיונות, ושמה הסיפור הראשון או השני, אני לא זוכר, אחד הסיפורים הראשונים נקרא טלן, עוקבר, טרטיוס. טלן זה שם של כמובן הכל פנטזיה מטורפת, הוא כתב סיפורי פנטזיה. הטלן זה שם של כוכב שמאכלסים אותו פילוסופים אידיאליסטים בראשות בישופ ברקלי, שהוא היה אידיאליסט, פילוסוף סקוטי, אולי סקוטי בריטי כלשהו, נראה לי סקוטי, שהוא היה אידיאליסט. מה הכוונה אידיאליסט או אם תרצו סוליפסיסט? שזה בעצם פילוסוף שלא מאמין בקיומו של עולם חיצוני או של אובייקטים אלא הכל נמצא אצלי בהכרה ואין שום אינדיקציה שבאמת יש משהו בחוץ. עוד פעם, יש שטויות שרק פילוסופים יכולים להגיד, בכל אופן זה האידיאליזם. עכשיו הם חיו על הכוכב הזה טלן וכל הסיפור הזה נסוב על הכוכב הזה, כאילו מוצאים כל מיני תעודות ואנציקלופדיות שמתארות מה קורה על הכוכב ההוא. אז הוא אומר ככה, יום קבע אחת ולתמיד, אני קורא פה את הקטע מהספר, פשוט מתוך הספר שלי שהבאתי פשוט קטעים מהספר שלו. יום קבע אחת ולתמיד שטיעוניו של ברקלי אינם מותירים מקום לכל מענה ואינם משכנעים כל עיקר. בהתייחס לכדור הארץ קביעה זו אמיתית לחלוטין. בטלן שקרית לחלוטין. הלאומים בכוכב לכת זה הינם מטבע בריאתם אידיאליסטים. הם לא מאמינים בקיומו של עולם חיצוני. לשונם על כל נגזרותיה, הדת, הספרות, המטאפיזיקה, מושתתת על האידיאליזם. העולם לדידם אינו צירוף של עצמים בחלל אלא רצף הטרוגני של פעולות נפרדות, ועוקב וזמני, לא מרחבי. אין שמות עצם באורספרך, לא משנה זה לשון מקור המשוערת של טלן שממנה נובעים השפות הנוכחיות והדיאלקטים. יש פעלים ללא נושא המוטים באמצעות תחיליות או סיומות חד הברתיות שיש להן ערך של תואר הפועל. עוד מעט תבינו הכל. לדוגמה, אין מילה המקבילה למילה ירח. למה לא? כי הרי בעולם שלהם אין ירח, ירח זה אובייקט. הם לא מאמינים בקיומם של עולם חיצוני אלא רק במה שאני תופס אצלי. במילים אחרות הם לא מאמינים בקיומם של אובייקטים אלא רק באוספי תכונות שקיימות אצלי בחשיבה או בהכרה שלי. אז תראו איך הם מתארים את הירח. אין מילה המקבילה לירח כי אין שם שמות עצם בשפה שלהם כי הרי אין עצמים. אז איך מדברים? אך יש פועל שהוראתו בספרדית, הסיפור נכתב בספרדית, תהיה לירח או להתירח. אתה יכול להתירח אבל אין ירח כי להתירח זה תופעה שנמצאת אצלי בהכרה. אני רואה שמשהו מתירח אבל אין באמת ירח. לכן אנחנו אידיאליסטים. עכשיו תראו. למשל הירח עלה מעל הנהר. מי שרוצה להגיד את המשפט הזה בשפה שלנו. הירח עלה מעל הנהר. המושג ירח לא חוקי בשפה של טלן והמושג נהר לא חוקי כי זה שמות עצם. אז איך הם אומרים? יאמר הלה אופנג, לא משנה כל השטויות שלו זה כמובן הכל מונפץ, דהיינו כסדרו למעלה מעבר לזרימה הנמשכת. הזרימה הנמשכת יתירח. אתם רואים? זה משפט ללא שמות עצם. אין שמות עצם. הזרימה הנמשכת זה בעצם הנהר. אז כן, הזרימה הנמשכת זה בעצם זו תופעה. כי הנהר כאובייקט לא קיים. וירח גם לא קיים, רק יתירח. היתה תופעת יתירחות מעל תופעת הזרימה הנמשכת. הכוונה שהירח עלה מעל הנהר. אוקיי? אז זה בעצם רק הבהרה לאבסורד, את התפיסה. כמובן שזה הוא צוחק על האידיאליסטים, כן? הוא בעצם אומר בעצם בשפה שלכם לא יכולים להיות שמות עצם. אתם אמורים לדבר במינוח שהוא כולו פעלים או תואר הפועל. אוקיי? אתם לא יכולים לדבר עם שמות עצם. עכשיו תראו איזה איזה חלק גאוני. איך הוא ממשיך עכשיו. הנאמר לעיל מתייחס ללשונות חצי הכדור הדרומי. בלשונות חצי הכדור הצפוני של האורספרה שלו יש נתונים מעטים בלבד, כן זה הכל שטויות שלו כמובן. הגרעין הראשוני אינו הפועל אלא שם התואר החד-הברתי. אוקיי? יש להם בעצם הברה אחת שהיא שם תואר. שם העצם נוצר מתוך צבר של שמות תואר. אין אומרים ירח, הם לא אומרים שם ירח בחצי הכדור הדרומי, אבל גם לא אומרים היתירח כמו בחצי הכדור הצפוני ששם זה תואר הפועל. אלא מה כאן? במקום ירח אומרים אוורירי בהיר על הגול-אפל. בעצם מתארים את התכונות שלו, נכון? את האופנים שבהם אנחנו תופסים אותו. או כתום תלוי שמיים, או צירוף אחר כלשהו. עכשיו זה בחצי הכדור הדרומי. עכשיו תראו את הקטע הבא, הוא גאוני. פשוט גאוני. זה רעיון פילוסופי גאוני. הוא אומר, בדוגמה שבחרתי, תראו את המשפט הבא, בדוגמה שבחרתי מציין צבר שמות התואר עצם ממשי, ירח. אנחנו יודעים שזה עצם ממשי, האידיאליסטים כמובן חושבים שאין עצמים, אז הם מתארים את זה דרך שמות תואר, או דרך כן צבר של שמות תואר. עובדה זו מקרית לחלוטין. זה במקרה המונח הזה אצלם, היתירח שלהם או האוורירי בהיר על הגול-אפל, אנחנו יודעים לתרגם את זה לשפה שלנו בתור ירח. כי בשפה שלנו יש אובייקטים. בספרותו של חצי כדור זה, כמו בעולם המהויות המתמידות של מיינונג, נפוצים עצמים אידיאליים המועלים ומתפוגגים בין רגע בהתאם לצורכי היצירה. הם מאויכים, כן מלשון איכות, לעיתים מכוח הבו-זמניות בעלמא. יש עצמים המורכבים משני איברים, אחד שאופיו חזותי ואחד שמיעתי: גון היום הנולד וצריחת ציפור במרחב. זה עצם. בעולם של טלן זה עצם. למה? כי גון היום הנולד זה תכונה של משהו, נכון? תכונה ויזואלית. וצריחת הציפור במרחב זה תכונה אודיו, נכון? תכונה קולית, ווקאלית. אוקיי? הוא מחבר שתי תכונות או שני מאפיינים ומגדיר אותם כמושג או כעצם. כי הרי מבחינת הכדור הזה גם ירח לא באמת קיים, אז למה אתה לא יכול לחבר את אוורירי בהיר על הגול-אפל או כתום תלוי שמיים ואתה לא יכול לחבר את גון היום הנולד וצריחת ציפור במרחב? מה הבעיה? הרי כל, במילים אחרות אם נחזור לשיעור של הדוגמאות שלנו קודם, כל אוסף של תכונות תגדיר אותו תחת מושג מסוים והנה לך מושג. אין שום סיבה שלתכונות האלה יהיה איזשהו חיבור. למשל כשאנחנו מדברים על שולחן אנחנו רגילים לזה שעכשיו נחזור נעזוב את השטויות שלו, אוקיי? נחזור לעולם שלנו. בעולם שלנו אנחנו מכירים, יש שולחנות בעולם שלנו. אז לכן באופן טבעי אנחנו מגדירים את המושג שולחן לפי האובייקט שולחן. ואנחנו אומרים מה שמאפיין את האובייקטים שנקראים שולחן זה מה שנקרא המושג שולחן. נכון? אבל המושג מדינה דמוקרטית למשל הוא לא בנוי כך. לפני שהיו מדינות דמוקרטיות. נולד רעיון הדמוקרטיה. רעיון הדמוקרטיה היה קיים לפני שהיו מדינות דמוקרטיות. להפך, המדינות הדמוקרטיות הוקמו כדי לממש את רעיון הדמוקרטיה. עכשיו אני שואל בשלב שעוד אין מדינות דמוקרטיות, אז מה זה המושג דמוקרטיה? זה אוסף של מאפיינים. למה אספת דווקא את אוסף המאפיינים הזה ולא את גונה היום הנולד וצריחת הציפור במרחק? גם זה אוסף של מאפיינים, אתה יכול לחבר אותם ביחד ולייצר מהם מושג. מה הבעיה? זה לא חייב להתאים לאובייקט שקיים בעולם. מדינה דמוקרטית באותו שלב גם לא התאימה לשום אובייקט שקיים בעולם. אז למה שלא תחבר גם את אלה? עכשיו זו המחשה בעיניי גאונית של הבעייתיות בקונבנציונליזם. כי בעצם מה שהוא טוען, עכשיו אני מתרגם את זה מספרות לפילוסופיה, מה שהוא בעצם טוען זה שמי שחושב, עכשיו אני עוזב את העצמים, אני עובר למושגים. מי שחושב שאין מושג, כאילו האובייקט של המושג, החומר של המושג, אלא זה רק אוסף של מאפיינים, למושגים יש רק צורה, אין להם חומר, אז באופן עקרוני אין שום מגבלה לייצר כמות כרצונכם של מושגים. כל אוסף מאפיינים תצמיד לו מילה או הברה או לא משנה מה שלא יהיה ויצרת מושג. למה לייצר דווקא את אוסף המאפיינים בחירות חופשיות, זכויות אדם והפרדת רשויות? אולי הפרדת רשויות, מה ששוכן לחוף ים ומה שצבעו ירוק? זה גם כן מושג, נקרא למושג הזה ירקופרקטיקה. לא יודע, תקראו לו איך שאתם רוצים. מה הבעיה? כל אוסף מאפיינים אתה יכול לחבר אותם ביחד לפי קריפקה, תצמיד להם מילה יצרת מושג. למה לכולנו ברור שזה לא נכון? למה לא כל אוסף של מאפיינים? אז יהיו כאלה שיגידו לכם כי אין אובייקטים שמממשים את המושג הזה, בעולם שלנו אין אובייקטים כאלה. קודם כל לא נכון, יכולות להיות מדינות ירוקות ששוכנות לחוף ים ויש בהן הפרדת רשויות. באופן עקרוני זה יכול להיות, זה רק יראה לנו לא מועיל, לא רלוונטי, לא מעניין, אבל זה יכול להיות קיים. ב', לפני שהיו מדינות דמוקרטיות בכלל ובכל זאת המציאו או ייסדו את מושג הדמוקרטיה, גם שם לא היה אובייקטים שהמושג הזה התאים להם. אז לא היה אז אובייקט כזה? היה. אז למה הם החליטו דווקא על האובייקט ההוא? כי הם הבינו, אני עונה על זה, כי קריפקה לא צודק. כי לא מדובר פה על איסוף של מאפיינים והצמדת מילה לאוסף נתון של מאפיינים, אלא זה מדובר פה, המושג הזה קיים בעולם האידיאות. אני צופה במושג מדינה דמוקרטית קיים מאז בריאת העולם. הוא לא ממומש. אין מדינה כזאת עד המאה ה-18 או ה-17 מתי שנוסדו הדמוקרטיות הראשונות, אוקיי? אבל הוא לא היה ממומש, אבל כאידיאה הוא היה קיים. והאנשים שיצרו או המשיגו את המושג הזה הם התבוננו באידיאה, הם פתאום הבינו שהם תופסים איזה שהוא מושג שיש קשר בין המאפיינים שלו. המאפיינים שלו מצטרפים ויוצרים איזשהו תלכיד שיש לו משמעות. זה לא סתם אוסף של מאפיינים כמו גונה היום הנולד וצריחת ציפור במרחק, הם לא מתחברים בשום צורה. אבל המושגים שאנחנו מדברים עליהם זה מושגים שיש איזה שהוא חיבור בין המאפיינים שלהם. כשאתה אוסף את כל המאפיינים נוצר פה איזה שהוא מכלול שיש טעם להצמיד לו מילה. יש פה מושג. ושימו לב אני מדבר גם לפני שישנם אובייקטים בעולם שמממשים את המושג הזה, כי אני רואה את זה כבר בעולם האידיאות. האנשים שעלו על רעיון הדמוקרטיה הם לא עלו עליו דרך הבחנה במדינות, עוד לא היו מדינות כאלה, הם עלו על הרעיון הזה כי הם פתאום הבחינו בקיומה של אידיאה שעד זמנם אף אחד לא הבחין בה. זאת תגלית. זאת תגלית, זה מגלה ארצות רק בעולם של האידיאות ולא בעולם הפיזי שלנו. זאת הטענה שלי. והטענה שלי זה שעולם המושגים דומה לעולם האובייקטים. גם בעולם המושגים כמו בעולם האובייקטים המושגים קיימים. קיימים באיזשהו מובן, זו תפיסה אפלטונית כמובן, הם קיימים בעולם האידיאות, האידיאות קיימות, אנחנו צופים באידיאות ומנסים להמסיג את מה שאנחנו רואים, רואים לא בעיניים כמובן אלא בעיני השכל. ומההמסגה הזאת יוצאת ההגדרה של המושג. כך נוצרים המושגים. זה בעצם הטענה. וכאשר אני מתווכח על השאלה מיהו יהודי למשל, יש לנו ויכוח אמיתי. אנחנו מסתכלים על אותו מושג ואנחנו שואלים את עצמנו מה באמת ההגדרה שלו לוכדת אותו. מה באמת מתאר נכון את אותה אידיאה שכולנו מתבוננים בה. ולכן יש לנו ויכוח. אני אומר ככה והוא אומר אחרת. וזה לא יעזור שאני אגיד לו אתה תקרא למושג שלך ישראלי ואני אקרא למושג שלי יהודי. אנחנו מדברים על אותו מושג. אבל יש לנו מאפיינים שונים, סט שונה של מאפיינים, כי הרי יש לנו ויכוח. נכון? יש לנו ויכוח איך להמסיג את אותה אידיאה ששנינו צופים בה. אותו דבר עולה השאלה פה הילארי פטנאם היה פילוסוף גם אגב יהודי שהתקרב ליהדות לקראת סוף ימיו, מגדולי הפילוסופיה האנליטית. אני עוד פגשתי אותו באוניברסיטת בן גוריון כבר בשנותיו האחרונות. הוא היה מגיע לארץ לפחות פעם בשנה ונותן סמינרים בבן גוריון. הוא היה פילוסוף אנליטי קשה, קשוח. והוא טען שבעצם אי אפשר לשנות הגדרה של מושג. למה? כי ברגע ששינית את ההגדרה אתה פשוט לא מדבר על אותו מושג. נגיד אני המושג נגיד המושג יהודי, זה בן אם יהודיה או שהתגייר כהלכה. עכשיו בא מישהו אומר לא, זה מי שנמצא בישראל, מדבר עברית, משלם מסים וקורא ספרות עברית או צורך תרבות עברית. אוקיי? אז הוא מציע שינוי של הגדרת המושג יהודי. יגיד לו קריפקה, אתה לא יכול לעשות שינוי של הגדרת מושג, כי ההגדרה היא המושג. אם אתה מציע הגדרה אחרת זה פשוט אתה מדבר על מושג שונה, זה הכל. המושג אחר. זה לא ויכוח, זה לא שהמושג השתנה. פשוט לא מדבר על המושג ההוא, אתה מדבר על מושג אחר. אתם רואים את הדמיון. השאלה אם הגדרה של מושג יכולה להשתנות או האם אפשר ייתכן ויכוח על מושג זאת אותה שאלה. כי בעצם הקונבנציונליסטים שטוענים שהמושג אינו אלא אוסף המאפיינים שלו, הם יטענו שלא יכול להיות ויכוח על מושג ולא יכולה להיות לא יכול להיות שינוי בהגדרה של המושג. כי ברגע שההגדרה היא שונה אתה פשוט מדבר על מושג אחר. לעומת זאת מה שאני מציע, אני קורא לזה אסנציאליזם, מהותנות, שיש את המהות של המושג, האידיאה. ואז יכול להיות ויכוח בין שני אנשים או שתי קבוצות שמתווכחים על אותו מושג עצמו ומציעים הגדרות שונות. יותר מזה, יכול להיות שההגדרה של המושג תשתנה עם הזמן. כי ההופעה שלו בעולם שלנו שונה מההופעה שלו בעולם של לפני מאה, מאתיים או אלף שנה. ולכן אני טוען שהגדרת המושג השתנתה אבל זה אותו מושג. תחשבו על בן אדם שגדל. אני אומר זה אותו בן אדם למרות שעכשיו הוא מטר שמונים, הוא קודם היה מטר עשרים. זה אותו בן אדם רק הוא גדל. אני טוען שהמושגים לא רק קיימים הם גם מתפתחים. ההתפתחות הזאת היא משהו שקורה בעולם. זה לא רק עניין אינטלקטואלי. במישור האינטלקטואלי אנחנו תופסים את זה. אבל זה משהו שקורה. ולכן יכול להיות שמושג יקבל הגדרות שונות, משתנות. ויכול להיות שיהיה ויכוח על הגדרה של מושג ואנחנו מדברים על אותו מושג. ואחד אני אומר יהיה ויכוח אני לא טוען ששני הצדדים צודקים. אחד צודק והשני טועה. אבל הם מדברים על אותו מושג. אי אפשר להיפרד בוויכוח כזה על ידי זה שאני אתן לך מילה אחת ואקח לעצמי מילה אחרת וניפרד כידידים. זה יכול להיות רק לפי קריפקה. אבל לתפיסתי זה לא יכול להיות. כי אנחנו מדברים על אותו מושג צריך להכריע מי צודק. יש פה צודק וטועה. זה לא שאלה קונבנציונלית, של מוסכמה. יש פה אמת. זה שאלה אמפירית במובן מסוים. אמפירית כמובן לא בחושים אלא בעיני השכל. אבל זה תוצאה של תצפית שצריך להחליט מי צודק. ואני רק אסיים בשלב זה כדי לקשור את זה לכל מה שדיברנו קודם. מה שאני בעצם רוצה לטעון זה שניתוח מושגי נעשה על ידי תצפית על האידיאה של המושג. אני אחזור לדברים שעשינו ואני גם אדגים את זה דרך דוגמאות נוספות אבל זאת בעצם הטענה שלי. זה המשמעות של ניתוח מושגי. ניתוח מושגי אינו אלא סוג של תצפית, תצפית בעיני השכל על עולם המושגים, על עולם האידיאות. לא תצפית בחושים. אם תצפית בחושים נעשית על אובייקטים, תצפית בעיני השכל נעשית על אידיאות. אוקיי, זה בעצם הטענה שלי ועשיתי אנלוגיה בין האידיאות לבין המושגים. אוקיי, אני אעצור כאן. מישהו רוצה להעיר או לשאול? תודה רבה. יישר כוח. בבקשה. תודה רבה. תודה. אוקיי, אז להתראות. לילה טוב. שבת שלום שתהיה. שבת שלום.