ספק וסטטיסטיקה – שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו מתחילים סדרה חדשה, וכמו שאמרתי בפעם הקודמת, בכל זאת יש זיקה בינה לבין הסדרה שסיימנו. דיברנו על לימוד מן הניסיון, וראינו שם שלימוד מן הניסיון בדרך כלל מתבצע, נגיד למשל בהקשר מדעי, מתבצע באמצעות אבדוקציה שעומדת בבסיס של אינדוקציה. זאת אומרת, אנחנו עושים איזושהי הכללה ממקרים מסוימים שאותם אנחנו מכירים לכלל המקרים מהסוג הזה, אבל בבסיס ההכללה הזאת בעצם נמצאת איזושהי תיאוריה. אנחנו לוקחים את המקרים שבהם צפינו, מסיקים מהם איזשהו מבנה תיאורטי שמסביר אותם, והמבנה התיאורטי הזה נותן לי את החוק הכללי ובפרט את הניבויים למקרים נוספים. הדגמנו את זה למשל בניתוח של טיעון של קל וחומר ועוד, אני לא אחזור על העניין הזה כאן. עכשיו, בעצם במוקד של הדרך שלנו ללמוד מן הניסיון יושבת האבדוקציה. לכן באמת בסוף הסדרה הקודמת התמקדנו בעניין הזה של האבדוקציה, איך אנחנו מצליחים להסיק מסקנה לתיאוריה כלשהי מתוך מספר דוגמאות שבהן צפינו. כי לכל סט של דוגמאות יכולות להיות הרבה מאוד תיאוריות, אינסוף אפשר לומר, תיאוריות שמסבירה אותה, וכל תיאוריה כזאת כמובן תניב חוק כללי אחר וניבויים אחרים למקרים שבהם עוד לא צפיתי וכן הלאה. אז המעבר הזה מהעובדות אל התיאוריה, מה שקראתי שם אבדוקציה, הוא מעבר מסוכן, אפשר לומר, או ספקולטיבי במידה מסוימת, ושם אנחנו יכולים ליפול. והבאתי קצת דוגמאות ל… לא שומע?

[Speaker B] רגע אני אעשה

[הרב מיכאל אברהם] פה מיוט. הבאתי כמה דוגמאות לאבדוקציות לא מוצלחות, אבדוקציות כושלות, כן, הדוגמה שלא כדאי לעשות דיאטה כי כל מי שעושה דיאטה הוא שמן. אז לכן מומלץ להימנע מעשיית דיאטה, שזה כשלעצמו אולי נכון, אבל לא בגלל החשש להשמין. ושמה, כמו בדוגמאות נוספות שהבאתי, הטעות נובעת מההחלטה מה כיוון הקורלציה בין שני המשתנים. זאת אומרת, נכון שאנשים שמנים הם אלה שעושים דיאטה, אבל השאלה האם זה, או אלה שעושים דיאטה הם שמנים, אבל השאלה היא האם עשיית הדיאטה מביאה לכך שהם שמנים, או זה שהם שמנים מביא לכך שהם עושים דיאטה. וההבדל הוא כמובן מבחינת אדם שעכשיו שוקל האם לעשות דיאטה. אם עשיית הדיאטה תהפוך אותו לשמן, אז הוא צריך להימנע מזה. אבל אם זה שאנשים שמנים עושים דיאטה, אז אם אני אעשה דיאטה זה לא יהפוך אותי לשמן, אלא להפך, זה כנראה אומר שאני עכשיו מדי שמן. ולכן ההחלטה מה כיוון הקורלציה בין שני המשתנים האלה היא החלטה מאוד חשובה לקבלת ההחלטות שלי. ואם בן אדם מקבל החלטה לא נכונה בהקשר הזה, אם אני מקבל החלטה לא נכונה בהקשר הזה, אז זה אומר שעשיתי אבדוקציה לא מוצלחת. והבאתי לזה שם כמה דוגמאות. אבל עכשיו, בסדרה הזאת, אני בעצם רוצה להתמקד בדיוק בנקודה הזאת. כאשר אנחנו עוברים מהמקרים שאותם אנחנו מכירים לחוק כללי או לתיאוריה כללית שמסבירה את המקרים האלה, כשאנחנו עושים אבדוקציה, אנחנו הרבה פעמים משתמשים בהסקת מסקנות סטטיסטית או כללי התנהגות או התנהלות במצב של ספק. ולכן מצבי ספק וכלים סטטיסטיים הם מהותיים לתהליך הזה שנקרא אבדוקציה. וכשאני מדבר על אבדוקציה פזיזה, כושלת, לא נכונה, הרבה פעמים זה פשוט בגלל שהשתמשתי לא נכון בכלים האלה, טיפלתי לא נכון במצבי ספק, למשל השתמשתי לא נכון בכלים הסתברותיים או סטטיסטיים. וזה הקשר. הקשר בעצם לסדרה הקודמת, אבל הנושא כמו שהוא מוגדר לסדרה הזאת זה בעצם ספק וסטטיסטיקה או הסתברות. כן, מה עושים במצבי ספק ואיך מסיקים מסקנות באמצעות הסתברות, או איך אנחנו עוברים מהדוגמאות שאותן פגשנו לאיזשהן מסקנות בכלים, אני אתמקד בכלים סטטיסטיים, וכמובן אנחנו נראה דוגמאות שבהן המעבר הזה נעשה לא כמו שצריך. זאת אומרת אנחנו עושים אבדוקציה באופן שמוביל אותנו לתיאוריה שגויה, למסקנות שגויות, וכל הדברים האלה הם בעצם עשייה לא מוצלחת של האבדוקציה או עשייה פזיזה של האבדוקציה. אז הנושא הוא ספק וסטטיסטיקה. שלב ראשון שאני צריך לעשות בדיון הזה הוא בעצם לדון בשאלה מה זה ספק. כן, אחרי זה צריך לטפל במצבים האלה ולהגדיר את הכלי הזה של סטטיסטיקה או מה עושים במצבים כאלה, אבל קודם כל צריך להבין מה זה המצב הזה בכלל. אוקיי? אני אחזור עוד פעם לדוגמאות שהבאתי בסדרה הקודמת כשאנחנו מטפלים למשל בטענה הזאת, כן, של הדיאטה והשומן. אנחנו בעצם מנסים לבנות, אנחנו ראינו שאנשים שעושים דיאטה הם שמנים. כן, ראינו כמה דוגמאות לזה. השאלה שלנו היא כמובן מהו החוק הכללי, מהו חוק הטבע. וכאן עלו שתי הצעות, כן, האם הדיאטה גורמת לשומן או השומן גורם לדיאטה. זה בעצם שתי אבדוקציות ששתיהן יכולות להסביר את המקרים שבהם צפיתי, את הקורלציה הזאת בין שומן לבין דיאטה. והמסקנות, עכשיו איך אני אחליט איזה משתי האבדוקציות היא נכונה? הרי שתיהן מתאימות לאותו סט של פרטים שבהם צפיתי, אנשים שעשו דיאטה שהם היו שמנים. אני צריך להשתמש בכלים סטטיסטיים, ברגרסיות, כן, כדי לראות איך אני יכול להסיק פה מסקנה תיאורטית, כן, מה התיאוריה הנכונה. לכן כשאני עוסק בשאלות מן הסוג הזה, או הכללה מדעית או מה שלא יהיה, בעצם זאת שאלה של טיפול במצבי ספק. נגיד ניוטון כשהוא הגיע, לא הכיר עוד את חוק הגרביטציה, הוא ראה כל מיני תופעות, ואז הוא שואל את עצמו מה התיאוריה שעומדת ביסודן של התופעות האלה. זה בעצם סוג של שאלה של התנהלות במצב של ספק. אני רואה כמה מקרים, כמה דוגמאות, אני לא יודע מה יקרה במקרים אחרים, כי בעצם חסר לי מידע. בעצם יש לי חוסר מסוים במידע ואני צריך להשתמש בכלים כאלה ואחרים כדי למלא את חוסר המידע או כדי להתנהל נכון במצב של חוסר מידע. שתי מטרות לדיון הזה. אפשר להגיד אני רוצה להשלים את המידע, להגיע לתיאוריה המדעית. אני יכול להגיד לא יודע, אין לי תיאוריה מדעית, מה אני אמור לעשות בהיעדר מידע? זאת אומרת איך נכון להתנהל כאשר אין לי מידע? כן, כאשר אני רוצה לנתח מה בדיוק אני, איך בדיוק אני אמור להמר בהגרלה כלשהי, אז ברור שהניתוחים הסטטיסטיים שאני אעשה הם לא סטטיסטיקה שבונה תיאוריה. הם סטטיסטיקה שאומרת איך נכון להתנהל במצב של ספק. אני לא יודע מה יקרה, כן, אני בספק, והשאלה איך נכון להתנהל במצב הספק. לכן שתי השאלות האלה, גם איך נכון להתנהל וגם מהי התיאוריה שעומדת בבסיס העובדות האלה, הן שתיהן בעצם שאלות שבהן אנחנו נעסוק כאן, למרות שרק אחת מהן קשורה לאבדוקציה. כן, השאלה מהי התיאוריה. השאלה איך להתנהל, זה לא בהכרח מניח אבדוקציה. אוקיי, אז הדבר הראשון שאותו אנחנו רוצים לבדוק זה מה זה בעצם מצב של ספק. אולי עוד משפט אחד קודם שדיברתי בסדרה הקודמת על הלוגיקה האינדוקטיבית של פרנסיס בייקון. כן, הבסיס בעצם לאופן הפעולה של מדע, של מחקר מדעי. וזה אלימינציה, כן, ניסוי וטעייה במחקר מדעי בעצם בא לשלול כל מיני אפשרויות תיאורטיות ולהנחות אותי איך להגיע להכללה התיאורטית הנכונה. שזה בעצם אומר לבור. את האבדוקציה הנכונה מבין אוסף האבדוקציות האפשריות. לכן כל הלוגיקה המדעית, הלוגיקה האינדוקטיבית, היא בעצם מכשיר כדי לנסות ולמעט ככל האפשר טעויות באבדוקציה ולהגיע לאבדוקציה הנכונה. אוקיי, אז זה רק סיימתי את הקשר לסדרה הקודמת ואת המוטיבציה. אז אנחנו עוסקים בעצם במצבי ספק, ובהינתן שיש מצב ספק, מה עושים איתו? איך מסיקים מסקנות לגביו? איך מתנהלים בהיעדר מידע? וזה השלב הבא. אז קודם כל אני רוצה לדון קצת בשאלה מה זה בכלל מצב של ספק?

[Speaker B] אז כך, יש בעולם

[הרב מיכאל אברהם] המדעי יש איזשהו סוג של בלבול כאן בין פיזיקאים, לפעמים קצת מתמטיקאים, אבל זה בעיקר בתחום הפיזיקה, יש איזשהו בלבול בין שני סוגי מצבים. מצב של ספק באופן הפשוט זה מצב שבו חסר לי מידע. יש מציאות מסוימת לפניי ואין לי מידע מלא לגביה, ואז אני במצב של ספק. אני לא יודע אם המידע המלא הוא כזה או שהמידע המלא הוא כזה, יכול שהמידע המלא הוא תאוריה, לא חשוב, אבל אני בספק בגלל שאין לי את מלוא המידע בידיי. אבל זה שאין לי את מלוא המידע בידיי, זה יכול לנבוע משתי סיבות שונות. סיבה אחת זה שפשוט אני לא מספיק חכם או לא מספיק מצויד במידע, זאת אומרת יש חלק מהמידע לא מצוי בידי. יש תחומים שונים או עובדות שונות בעולם שאני לא יודע אותם, המידע לא בידי, אולי אפילו לא נגיש לי, ואולי אפילו לא נגיש לאף אחד. בסדר, אבל עדיין המידע קיים באיזשהו מקום והוא לא נגיש לי. זה סוג אחד של חוסר במידע. סוג אחר של חוסר במידע נובע, נקרא לזה נגיד ספק אפיסטמי, הן ספק הכרתי, ספק שאני, ההכרה שלי לא מכירה את מלוא המציאות, חסר לי מידע. יש גם ספק אונטי. ספק אונטי זה, אונטולוגיה זה תורת היש, אפיסטמולוגיה זה תורת ההכרה, וזה בעצם ספק שנובע מכך שבמציאות עצמה המידע לא לגמרי קיים. זאת אומרת גם במציאות אין מידע, המציאות עצמה לא מוגדרת באופן חד, היא עמומה באיזשהי צורה, וכיוון שכך גם לי יש איזשהו סוג של חוסר במידע, אבל זה פה המונח חוסר במידע הוא לא מדויק, הוא מבלבל. בגלל שחוסר במידע המונח כשלעצמו בדרך כלל מעיד על מצב שבו המידע קיים באיזשהו מקום, רק הוא לא מצוי בידיי. לעומת זאת כאשר אני אומר שהמציאות עצמה עמומה, הטענה היא שהמידע כשלעצמו לא קיים, לא רק שהוא לא מצוי בידיי או לא נגיש לי, אין מידע כזה, המידע הזה לא קיים. אני אבהיר עוד מעט עם דוגמאות. אתם יודעים מה, אני אתחיל עם איזושהי דוגמה אולי שקצת תבהיר את זה. יש בספר של ריצ'רד טיילור, מטפיזיקה, הוא הזכרתי אותו כבר כמה פעמים אני חושב בעבר, זה ספר מבוא לסוגיות יסוד במטפיזיקה, מבוא די נגיש לכן לאנשים שלא מתמצאים, לא מכירים פילוסופיה, חושב שספר מאוד מעניין. באחד הפרקים שם הספר עוסק בפטליזם. פטליזם הכוונה שהעתיד מוכתב לי מראש, הוא לא בידיי, לא בשליטתי, אין מה לעשות, מה שיקרה חייב לקרות, זה תפיסה דרוזית כזאת שאם נגזר עליי למות אז אני אמות, הכדור הכתובת שלי כבר כתובה על הכדור, לא יעזור שום דבר מה שאני אעשה, זה המושג של פטליזם. עכשיו יש פטליזם שהוא פטליזם על בסיס דתי, כמו אצל הדרוזים או לא משנה במקומות אחרים, שהטענה היא שבעצם אלוהים מנהל פה את העניינים ולכן הוא קובע מה שיקרה, הדברים הם לא בידיי. יש פטליזם בלי קשר לעולם דתי, שאולי יכול להיות קשור לדטרמיניזם, זאת אומרת כיוון שהמציאות מתנהלת באופן דטרמיניסטי היא מכתיבה, המצב הנוכחי מכתיב את המצב הבא, את ההמשך, אז בעצם העניין לא בידיי. אין, אין לי בחירה חופשית, העניין לא בידיי, כל מה שיקרה כפוי עליי. עכשיו, כשהוא דן, ריצ'רד טיילור, בשאלה של הפטליזם, אז הוא מדבר שמה בין היתר באמת על השאלה של נגיד מה שאנחנו מדברים על ידיעה ובחירה, כי אם הקדוש ברוך הוא יודע את הכל מראש מה מה יקרה, אז בעצם כבר היום מוכתב מה שיקרה מחר. ולכן אני מחר לא יכול לבחור להתנהג אחרת, כי כבר היום הקדוש ברוך הוא ידע שאני אבחר כך או אעשה כך או אעשה כך. אז אז בעצם זה כבר היה ידוע או קבוע מהיום, כן? זה השאלה של ידיעה ובחירה. אז הוא מביא שם סיפור על איזה מורה אמריקאי, סיפורו של אוסמו, על איזה מורה אמריקאי במיד-ווסט בעיירה קטנה במיד-ווסט האמריקאי, כן במערב התיכון, שנכנס יום אחד לספרייה בעיירה שלו והוא רואה באחד המדפים הוא רואה איזה ספר בולט קצת או משהו כזה ושמה הכותרת היא סיפורו של אוסמו. ואוסמו הוא עצמו נקרא אוסמו המורה הזה. או, מעניין, סיפורו של אוסמו, אנקדוטה מעניינת, בוא נראה מה מה זה הספר הזה. הוא פותח את הספר, הספר מתחיל לתאר אוסמו נולד ביום זה וזה במקום זה וזה להורים האלה והאלה. הוא נדהם, כי זה בדיוק הפרטים הביוגרפיים שלו. זה בדיוק מתאר את מה שקרה לו, כן, איפה הוא נולד, מי ההורים שלו, באיזה מקום, מתי וכן הלאה. טוב, הוא מתחיל ככה להסתקרן, מתחיל להיות קצת מצב מוזר. הוא ממשיך לקרוא. אוסמו הלך לגן רחל ואחרי זה לגן לאה וגן חובה ובית ספר וקיבל ציונים כאלה וכאלה והיו לו חברות כאלה וכאלה וכל בקיצור, כל הביוגרפיה שלו מופיעה בדפים הבאים של הספר הזה. באיזשהו שלב בספר הוא מגיע לסיטואציה שבה אוסמו נכנס לספרייה העירונית שם באותה עיירה ורואה ספר שכתוב עליו סיפורו של אוסמו, הוא פותח את הספר ומתחיל לקרוא ובקיצור זה מביא אותו עד הרגע הנוכחי. והספר הזה פשוט מכיל תיאור שלם של הביוגרפיה של אוסמו עד הרגע הנוכחי. אבל הספר לא נגמר, הוא הגיע רק עד עמוד קי"ט. זאת אומרת עכשיו יש עוד לא יודע מה עוד כמה עמודים. לא הרבה אגב, יש עוד כמה עמודים והוא ככה ממש רועד מפחד, מה עכשיו אני אפתח את העמודים הבאים אז אני בעצם אראה מה הולך לקרות לי בעתיד. זה מפחיד, אולי יש אנשים שרוצים לדעת את זה, אני לא בטוח שכולם. חושב שיש לא מעט אנשים שלא היו רוצים לדעת, אל תספר לי איך אני אמות למשל, כן? או מין דברים מהסוג הזה. אלא אם כן, אלא אם כן זה בידיי ואני יכול להימנע מזה. אבל אם יש לך מידע פטליסטי, כן מידע שבטוח יקרה שאין לי דרך להתמודד איתו, אז עדיף שאני לא אשמע אותו, זאת אומרת אל תספר לי עליו. בכל אופן, אוסמו בכל זאת פותח את הספר, ממשיך לקרוא בספר, ושם כתוב שאוסמו יתרסק בתאונת מטוס בדרך לניו יורק. טוב, זה באותו תאריך עוד כמה ימים מדובר, ובאותו תאריך הוא באמת עמד לטוס, אבל בכלל לא לניו יורק אלא למשהו אחר למקום אחר לגמרי. טוב, אז אוסמו עולה על המטוס ככה קצת ליבו נוקפו, עוד כמה ימים, כן? עולה על המטוס ליבו נוקפו. הם ממריאים, באיזשהו שלב הוא שומע את הקברניט מודיע במערכת הכריזה הפנימית, חברים יש סופה אנחנו משנים כיוון נוסעים לניו יורק, טסים לניו יורק, ננחת שם. אוסמו נכנס להיסטריה. הוא נכנס לתא הטייס ונאבק עם הטייס כדי למנוע ממנו לפנות לניו יורק והמאבק הזה מרסק את המטוס. זאת אומרת וככה הוא מת, כן? זה הפטליזם במיטבו או במירעו, כן? זה הפגישה בסמארה מי שמכיר. בכל אופן, אז הסיפור הזה אני רוצה להשתמש בו לנקודה אחת, הוא עושה מזה כמה צימעס בכמה כיוונים, אני רוצה לשאול שאלה מסוימת אחת. העובדה שיש ספר כזה בספרייה שמכיל את כל המידע על העתיד בעצם אומרת שהעתיד קבוע מראש. הוא לא בידיי, מה שיקרה כבר היום קבוע. זאת אומרת כבר היום אני יודע מה הולך לקרות בעתיד. עכשיו, האם נגיד שאוסמו לא היה קורא את הספר, בהנחה שהמידע שיש בספר הוא נכון, אז עדיין הוא היה מתרסק בדרך ל. על מטוס בדרך לניו יורק, כי זה מה שהספר אומר. הספר אומר, הספר יודע, כן? אז המידע קיים על המדף בספרייה גם אם אוסמו לא היה פותח את הספר. כמובן בסיפור עצמו, אז הוא לא היה נאבק עם הטייס, זה היה קורה אחרת, לא חשוב, זה סתם הסיפור. אבל אני אומר ברמה העקרונית, הקביעה של מה שיקרה בעתיד לא תלויה בשאלה אם אוסמו פתח את הספר או לא. עצם העובדה שיש בספרייה ספר שמכיל את כל המידע על העתיד בעצם אומרת שהעתיד כבר היום קבוע, נכון? לא צריך שאני אקרא את הספר כדי שזה ישלול את האפשרות שלי לבחור באופן חופשי מחר. עכשיו יותר מזה. לא צריך שאף אחד יקרא את הספר, גם אם אף אחד בעולם לא קרא את הספר, הספר הזה, כן, גם לא נכתב על ידי אף אחד, לא יודע, הוא קיים שם בספרייה, אבל אף אחד לא כתב אותו, לא קרא אותו ולא ראה אותו מעולם. זה לא ממש משנה. כל עוד בספר הזה יש את המידע הנכון על מה שיקרה בעתיד, הדבר הזה בעצם מכתיב את המסקנה שהעתיד לא בידיי. זאת אומרת, העתיד קבוע כבר היום. העובדה אם המידע הזה ידוע למישהו או לא ידוע לאף אחד אלא סתם קיים באיזשהו מדף מעלה אבק בספרייה, לא משנה כלום, נכון? בהקשר הזה מספיק שהמידע קיים בשביל להגיד לי שמחר אין לי בחירה חופשית, אין לי החלטה מה לעשות, זה לא בידיי. לא משנה אם מישהו יודע את המידע הזה או לא. למה אני אומר את זה? כי יש את האור החיים בספר בראשית פרק ו', סוף פרק ו', הוא מדבר על שאלת הידיעה והבחירה, והוא אומר שם שהידיעה של הקדוש ברוך הוא מראש בעצם שוללת את הבחירה החופשית, ולכן אין מנוס אלא להגיד שהקדוש ברוך הוא מנע מעצמו מלדעת, כן? הוא עוצם עיניים כדי להשאיר לנו בחירה חופשית. כי אם הוא היה יודע, זה היה מכתיב את המעשים שלנו. ובשביל לאפשר לנו לבחור חופשי, כן, שלא התוצאה של הבחירות שלנו לא תוכתב מראש אלא תישאר בשליטתנו, אז הקדוש ברוך הוא מנע מעצמו את המידע על העתיד. עכשיו כמו שתיארתי עכשיו, זה לא פותר את הבעיה. כיוון שמה ששולל את האפשרות שתהיה לי בחירה חופשית מחר זה קיומו של המידע, לא זה שמישהו יודע אותו. אם הספר קיים בספרייה גם אם אף אחד לא פתח את הספר הזה מעולם, אבל אם ספר כזה קיים בספרייה, אז אין לי בחירה חופשית. לכן להגיד שהקדוש ברוך הוא עוצם עיניים ולא מסתכל במידע, לא פותח את הספר, לא פותר את הבעיה. הבעיה לא נובעת מזה שהקדוש ברוך הוא יודע את העתיד. הבעיה נובעת מזה שהמידע על העתיד קיים. גם אם הקדוש ברוך הוא לא היה מסתכל עליו ולא היה יודע אותו, אם המידע קיים, אז לי אין בחירה חופשית. לכן הטענה שהקדוש ברוך הוא מנע מעצמו מלדעת לא פותרת בעצם את הבעיה הזאת, איך יכול להיות שיש לי בחירה חופשית, אלא אם כן נניח שכשוא אומר שהקדוש ברוך הוא מנע מעצמו מלדעת, הכוונה הוא מנע מהמידע להתקיים. זאת אומרת, הוא נתן לנו בחירה חופשית וברגע שהבחירה היא חופשית אז המידע לא יכול להיות קיים היום לפני שעשיתי את פעולת הבחירה. אוקיי, אבל סתם לא להסתכל זה לא אומר שום דבר. פה אני משתמש בדוגמה הזאת כדי שתראו את ההבדל בין אונטולוגיה לאפיסטמולוגיה. בין האונטולוגיה זה כן, זה ענף של המטאפיזיקה, זאת אומרת תורת היש, מה שקיים בעולם, ואפיסטמולוגיה זה ההכרה שלי את העולם, מה אני יודע על העולם. זה משהו אחר, משהו אחר. אז פה במקרה של הסיפור של אוסמו, הדיון שעשיתי עכשיו, אז הימצאותו של הספר בספרייה אומרת שהמידע קיים, זאת אומרת שהמציאות מוכתבת, גם אם אני לא, גם אם אף אחד לא יודע את זה. אבל אם אף אחד לא יודע את זה, אז כל אחד מאיתנו ואולי כולל הקדוש ברוך הוא נמצא בספק אפיסטמי. נמצא בספק אפיסטמי, הכוונה המידע הזה לא נמצא ברשותו או לא נגיש אליו, אז הוא לא יודע, חסר לו מידע. אבל ההנחה היא שהמידע קיים, הספר בספרייה נמצא, רק אני לא יודע אותו. לעומת זאת ספק אונטי פירושו שאין בכלל ספר כזה בספרייה. אין ספר בספרייה. אם תשאל אותי היום מה יעשה פלוני. פלוני מחר בפעולה שתלויה בבחירה חופשית, אני אמור להגיד לא רק שאין לי את המידע, אין את המידע, לא אין לי, אלא אין את המידע. המידע לא קיים היום בכלל. המציאות בעצמה פתוחה. פלוני יכול לעשות איקס ויכול לעשות וואי. המציאות לא מכתיבה את מה שהוא יעשה. זה ספק אונטי, לא ספק אפיסטמי. וזה ספק שבעצם נובע מכך שבמציאות עצמה אין תשובה אחת לשאלה הזאת. לא רק שאני לא יודע את התשובה לשאלה הזאת. אוקיי, אז זה ממחיש אני חושב את ההבחנה הזאת בין ספק אונטי לספק אפיסטמי. עכשיו בואו נסתכל, אני אביא לכם ציטוט מספר של ג'יימס גליק על הכאוס. יש שם, רגע, הוא מתאר שמה את קבוצת סנטה קרוז. קבוצת סנטה קרוז זה בעצם האנשים שהמשיגו את המושג כאוס לראשונה. אחרי זה זה הפך לתחום מחקר מעניין מאוד גם במתמטיקה וגם בפיזיקה. אבל באותה תקופה זה היה בעצם, התחילו להמסיג את התופעה הזאת של כאוס. מה זה כאוס בעצם? כאוס, אני אומר בהגדרה מאוד פשוטה וגסה, כאוס זה בעצם מצב שבו יש רגישות מאוד גדולה לתנאי התחלה, למצב ההתחלתי. למשל אם אני עומד בקומה ב' של בניין ומחזיק פיסת נייר. עכשיו אני עוזב אותה. אז האוויר, הרוח, הזרמים באוויר יגרמו לה ליפול לפה, ליפול לשם. אי אפשר באמת לדעת מראש איפה בדיוק תיפול פיסת הנייר הזאת. זה נקרא מצב כאוטי. אוקיי? מצב כאוטי פירושו אין לי דרך לנבא איפה תיפול פיסת הנייר הזאת, כי זה תלוי בזרמים של רוח, בכל מיני תהליכים מקריים שאני לא יכול לדעת מראש מה יקרה שם. זאת למשל דוגמה נגיד לתופעה כאוטית. כמובן שזה הגדרה מאוד גסה, אבל למשל אם אני אקח את הפיסת נייר הזאת, זה כבר יותר מתקרב להגדרה מתמטית של כאוס. אם אני אקח את פיסת הנייר ואני אעזוב אותה כאן, אז היא תיפול במקום מסוים. אם אני אעזוב אותה סנטימטר על יד, אז היא תיפול במקום אחר לגמרי. למרות שהמקום שממנו יצאתי מאוד קרוב לזריקה הקודמת שעשיתי, התוצאה יכולה ליפול מאוד רחוק, אין לה קשר. למרות שיש קשר בין שתי נקודות ההתחלה, הסוף לא קשור. זאת אומרת שני הסופים נמצאים בהחלט בלי שום קשר בין אחד לשני. זה מאפיין מצבים כאוטיים, כי זה מאוד רגיש לתנאי התחלה. זה בעצם אומר שאם התחלתי בהתחלה כאן או במילימטר על יד, התוצאה יכולה להיות מאוד מאוד שונה. אוקיי? זה נקרא רגישות לתנאי התחלה. זה מה שמאפיין מצבים כאוטיים. עכשיו מה שקורה במצבים כאוטיים זה שאין לי דרך לנבא את התוצאה. מבינים שאם הימצאות בסביבה מסוימת מכתיבה איפה זה ייפול, ואם אני משנה קצת אז גם למטה זה רק ישתנה קצת המקום שבו זה ייפול, או יש קשר בין השינוי בהתחלה לשינוי בסוף, קשר פשוט בין השינוי בהתחלה לשינוי בסוף, אז יחסית קל לחשב את הדרך מה הוא יעשה בין ההתחלה לבין הסוף. אפשר לנבא. אבל במקום שבו אין קשר בין ההתחלה לבין הסוף, אז אי אפשר לנבא. קחו למשל דוגמה קיצונית: אני לוקח את פיסת הנייר הזאת. עכשיו ברמה העקרונית, אני אם אני יודע את כל הרוחות והכול, אז אני יכול לנבא איפה היא תיפול. אבל כיוון שאני הרי לא יכול לדעת בדיוק איפה עזבתי אותה, אם עזבתי אותה פה, עזבתי אותה מילימטר על יד, וזה יכול מאוד לשנות את המקום שבו היא נופלת, אז בגלל הרגישות הזאת לתנאי התחלה בעצם באופן מעשי אין לי דרך לנבא איפה היא תיפול, כי אני לא יכול לדעת בדיוק איפה שחררתי אותה. יש תמיד גבול לרזולוציה של המדידה הזאת. איך אני יודע איפה בדיוק שחררתי אותה, אם זה היה פה או מילימטר על יד? אני לא יכול לדעת, או אלפית מילימטר על יד, מיקרון על יד. אז לכן אין לי דרך בעצם לדעת איפה פיסת הנייר הזאת תיפול. זה התיאור על רגל אחת של התופעה של כאוס. אז על זה כותב אחד מראשוני הכאוס, דייוויד פארמר. אז הוא אומר: "ברמה הפילוסופית זו נראתה לי כמו דרך מעשית להגדיר רצון חופשי, באופן שמאפשר לך…". להשלים בין הרשות נתונה לבין הכל צפוי. כן, זאת אומרת המערכת דטרמיניסטית, אבל אתה לא יכול לומר מה היא תעשה ברגע הבא. יש כאן מטבע אחד עם שני צדדים. כאן יש סדר שהאקראיות מגיחה מתוכו ובמרחק של צעד אחד יש אקראיות שסדר מונח ביסודה. הוא בעצם מאוד מתלהב מהתופעה הזאת בגלל שההתנהלות נראית כמו התנהלות אקראית לגמרי. אין לי דרך לנבא מה יקרה. אבל אין פה בעצם שום מרכיב אקראי. הכל ממש זאת זה תהליך לגמרי דטרמיניסטי. כן, תחשבו על הנייר הזה שאני זורק אותו מקומה שנייה, לחתיכת נייר הזאת. ברמה העקרונית זה תהליך לגמרי דטרמיניסטי, אין שם שום דבר מקרי. אם תתנו לי את כיווני הרוח ואת עוצמתה וצפיפות האוויר ואת הנקודה המדויקת שבה והזווית המדויקת שבה שחררתי את פיסת הנייר הזאת, אז באופן עקרוני קיים חישוב שיגיד לי איפה הנייר הזה ייפול. רק חישוב מאוד מאוד מסובך ומאוד מאוד תלוי בתנאי ההתחלה. ברמה העקרונית אין פה שום דבר שהוא תהליך שהוא משהו מקרי. זה הכל נורא דטרמיניסטי ובכל זאת אני לא יכול לנבא איפה הדבר הזה ייפול, שזה לכאורה תרתי דסתרי. אם זה דטרמיניסטי אז אני יכול לעשות את החישוב ולדעת מה תהיה התוצאה. אבל לא, למרות שזה דטרמיניסטי, אין לי אפשרות מעשית לעשות את החישוב ולדעת מה תהיה התוצאה. זה מה שהפעים כל כך את פארמר, את כל החבר'ה שמה. ולכן הוא טוען שיש פה איזשהו פתרון לבעיה של הכל צפוי והרשות נתונה. כי בעצם בתוך עולם פיזיקלי שלכאורה וגם אנחנו יצורים פיזיקליים, בני האדם, אז בעצם הכל לכאורה מנוהל על ידי חוקי הטבע או מוגדר על ידי חוקי הטבע. אז העניין הוא דטרמיניסטי לחלוטין, אז איך יש לאדם בחירה חופשית? לכאורה אין. אם אתה מאמץ את התמונה הדטרמיניסטית אז אין בחירה חופשית. אבל לא, הנה מצאנו תחומים מסוימים או תופעות מסוימות שבהן למרות שההתנהלות היא דטרמיניסטית ונשלטת על ידי חוקים קשיחים, עדיין אי אפשר לנבא את התוצאה. אז הנה לנו פתרון מתמטי או מדעי לבעיית הבחירה החופשית ולמה היא לא סותרת את התמונה הדטרמיניסטית של חוקי הפיזיקה, של חוקי הטבע. זאת הטענה שלו. איפה הטעות? הטעות היא כמובן בזה שהוא מזהה בין שני דברים שאסור לזהות ביניהם. אגב ממש טעות במשמעותן של קורלציות, מה שדיברתי בסוף הסדרה הקודמת. הוא מזהה בחירה חופשית עם חוסר יכולת לנבא את התוצאה. ברגע שהגעתי לסיטואציה שאין לי דרך לנבא את התוצאה אז זה בעצם סיטואציה שאפשר להשתמש בה כמודל לבחירה חופשית. זאת אומרת מבחינתו כשאני לא יכול לנבא את התוצאה זה שקול למצב של בחירה חופשית. אבל זה כמובן לא נכון. זה נכון שאם אני מתנהל באופן ליברטני, שיש לי חופש בחירה חופשית לא דטרמיניסטי, אין דרך לנבא את התוצאה. אבל זה לא נכון שאם אין דרך לנבא את התוצאה זה אומר שיש פה משהו ליברטני. הנה תחום הכאוס מראה לנו שלמרות שאי אפשר לנבא את התוצאה ברור שמדובר פה בסיטואציה שהיא כולה דטרמיניסטית לחלוטין. יש חוקי טבע מוגדרים היטב שמסבירים מראים לך באופן עקרוני מובילים לתוצאה מוכתבת מראש. אתה בגלל קשיים של קושי החישוב, של כמות המידע שיש בידיך וכולי, אתה לא יודע לעשות את החישוב הזה. אבל באופן עקרוני חישוב כזה קיים, רק אתה לא יודע לעשות אותו. אז לכן בעצם מדובר פה בספק אפיסטמי ולא בספק אונטי. כשאני כששואלים אותי איפה פיסת הנייר הזאת תיפול, אז זה לא שבמציאות עצמה זה לא מוגדר איפה היא תיפול, זה מוגדר לחלוטין. אם הייתי יודע את הכל והייתי יודע את כל החוקים ואת כל המידע והכל, הייתי יודע להגיד לכם איפה בדיוק הפיסה הזאת תיפול. למה אני לא יודע להגיד לכם את זה? כי המידע לא כולו מצוי בידיי, חסר לי מידע. אז למעשה יש פה ספק אפיסטמי ולא ספק אונטי. אוקיי? בבחירה חופשית כמו שדיברתי קודם על הידיעה והבחירה של הקדוש ברוך הוא, בחירה חופשית פירושו שבמציאות עצמה התוצאה לא מוגדרת באופן חד משמעי. אין תוצאה אחת במציאות עצמה, המציאות עצמה מאפשרת שתי תוצאות שונות או כמה תוצאות. ולכן שם מה שאני לא יודע להגיד מה תהיה התוצאה זה בגלל שאין תוצאה. הבעיה היא לא בעיה אפיסטמית, הכרתית, כן, עד כמה אני יודע את המציאות. הבעיה היא במציאות עצמה. המציאות עצמה לא מוגדרת באופן חד ערכי. ולכן זה ספק אונטי ולא ספק אפיסטמי. עכשיו מה שבעצם אני רוצה לטעון זה שכאוס מתאר ספקות אפיסטמיים. חוסר יכולת אנושי או חוסר במידע שלא מאפשר לנו לעשות את החישוב הדטרמיניסטי עד הסוף. אבל יש חישוב כזה. באופן עקרוני מי שבידו הקדוש ברוך הוא, שיש בידו את מלוא המידע ואת מלוא כוח החישוב, כוח חישוב אינסופי, אז הוא יוכל להגיד לי בדיוק איפה תיפול הפיסת נייר. ואגב הוא לא צריך בשביל זה שום נבואה. הוא לא צריך נבואה כדי לראות איפה הפיסת נייר תיפול. הוא צריך לעשות את החישוב. החישוב יגיד לו איפה היא תיפול, לא צריך לנסות ולצפות את העתיד. הוא צריך להסתכל טוב בהווה, לעשות את החישוב ולהגיע למסקנה. למה? כי מבחינת המציאות עצמה יש פה תוצאה חד ערכית, היא מוכתבת על ידי חוקי הפיזיקה. כשאני או פרמר לא יודעים להגיד את זה, זה בגלל מגבלה שלנו. בגלל שאצלנו אין בידינו את מלוא המידע. אבל הקדוש ברוך הוא יש לו את מלוא המידע ולכן הוא יכול לעשות את החישוב. כן, דוגמה לדבר, זה מזכיר לי את יש רש"י בפרשת שמות על ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול. אז רש"י מביא שמה מדרש, שהמדרש אומר וירא כי אין איש הכוונה לא עתיד לצאת ממנו אף אדם שיתגייר מהמצרי הזה ולכן הוא הרג אותו, נהרג על שם סופו המצרי הזה. עכשיו מה בעצם הדבר הזה אומר? הרי את הנבואה הזאת שלא יצא מהמצרי הזה אף אדם שיתגייר, בשביל לתת לכם את הנבואה הזאת לא צריך להיות משה רבנו, את זה גם אני יודע לעשות. למה? כי הרי עוד רגע הוא הורג אותו, איך יצא ממנו מישהו? משה רבנו לא ניבא את העתיד, משה רבנו קבע את העתיד. ברגע שהוא הרג את המצרי, ברור שלא ייוולד לו אף אחד. אז אני שואל את עצמי רגע, בוא ננסה לחשוב מה יקרה בעתיד. מה זאת אומרת מה יקרה בעתיד? מה שאתה תחולל במו ידיך זה מה שקבע את מה שיקרה בעתיד. אתה הולך להרוג אותו עוד רגע, נו אז ברור שלא יהיו לו צאצאים בכלל, וגם לא צאצאים שיתגיירו כמובן. אבל זה לא בגלל שאתה יודע לצפות את העתיד, כי המעשה העכשווי שלך הכתיב את מה שיקרה בעתיד. לכן כשמשה רבנו פנה כה וכה, כן, הוא ראה שלא עתיד לצאת מהמצרי הזה אף אחד שיתגייר, זאת לא היתה התבוננות על העתיד. זאת היתה התבוננות על ההווה. הוא בעצם שאל את עצמו בהנחה היפותטית שאני משאיר אותו בחיים, מה יצא מהברנש הזה? האם יכול לצאת ממנו משהו חיובי? בהנחה שיתגייר זה חיובי. אז הוא אמר לעצמו לא, לא יכול לצאת ממנו שום דבר חיובי. זאת אומרת שהוא בעצם דן בשאלה מה מצבו של המצרי הזה בהווה עכשיו. לאור מה שאני רואה עכשיו אצל המצרי הזה, מה להערכתי יצא ממנו בעתיד? זה לא שאלה של צפיית העתיד. אני לא מנסה להסתכל על העתיד ולמשוך אליי את המידע העתידי הזה כאילו יש לי איזושהי יכולת לצפות במידע העתידי הזה ולשאוב אותו אליי. לא מדובר במידע עתידי, העתיד הזה הוא עתיד בדיוני. כי הרי המצרי הזה לא יישאר חי בשביל להביא צאצאים שאני אוכל לבדוק האם הם יתגיירו או לא יתגיירו. אני עוד רגע הורג אותו וממילא בזה קבעתי את התוצאה שלא יהיו לו צאצאים. אז זה לא צריך להיות נביא גדול כדי לומר שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. אני קבעתי את זה במו ידיי, לא צריך צפיית העתיד. לכן ברור שמה שמשה רבנו צפה פה, הוא צפה בהווה לא בעתיד. הוא אומר אדם בעל מבנה נפשי, רוחני, לא יודע מה, כזה, לא יכול להיות שיצא ממנו משהו חיובי ולכן הוא הרג אותו. העתיד פה הוא אינדיקציה למה מצבו של המצרי הזה בהווה. אבל השיקול להרוג אותו היה שיקול על פי מצבו בהווה. כשהאינדיקציה היא מישהו שנראה כך מה כבר יכול לצאת ממנו. לכן למשל אם אנחנו מאמצים את ההנחה הליברטנית שלכל אדם יש בחירה חופשית, יכול להיות שמשה רבנו טעה. יכול להיות שאם הוא היה משאיר אותו בחיים והמצרי היה בוחר בטוב, או הבנים שלו היו בוחרים בטוב, אז הם היו כן יוצאים אנשים טובים או כן היו מתגיירים. מתגייר ואיש טוב זה לא אותו דבר, אבל רק לצורך הדיון. אז וזה לא סותר את העובדה, את השיקול שעשה משה רבנו, כי משה רבנו לא הסתכל בשאלה מה באמת יהיה בסוף. משה רבנו לא דן אותו על שם סופו, משה רבנו דן אותו על סמך מצבו בהווה.

[Speaker D] הרב, אין פה ביקורת חריפה של רש"י על משה רבנו? הרי הוא לא החליף איתו מילה, לא דיבר איתו, ראה איזה מעשה נורא שהוא עושה ובזה פסק עליו.

[הרב מיכאל אברהם] אל תיכנס איתי עכשיו לשאלות פרשניות על המדרש הזה של רש"י. אני משתמש בו כאיור, כאילוסטרציה כדי להראות מה ההבדל בין חוסר במידע לבין מציאות שבעצמה לא קבועה. מה שאני רוצה לומר זה שמשה רבנו הסתכל בהווה, אבל את העתיד הוא קבע במו ידיו. לכן זה לא סותר את העובדה שיש בעצם לאדם בחירה חופשית. האם זה מוצדק או לא מוצדק? ואיך זה מסתדר עם המדרש של ישמעאל, כן? באשר הוא שם, ובן סורר ורודף. אפשר לפלפל בזה הרבה. זה עניין לשבע ברכות הקרוב, אפשר לחשוב איזה וורטים אפשר להגיד על זה.

[Speaker C] אז מה הרעיון מאחורי להסתכל צופה פני עתיד? בשביל מה להסתכל? לא הבנתי. מה יש לו להסתכל אם הוא עכשיו קובע מה הולך להיות?

[הרב מיכאל אברהם] להסתכל צופה פני עתיד זה להסתכל בהווה שלו. לנסות לנתח את האישיות שלו ולראות מה יצא מזה.

[Speaker C] זאת אומרת, הוא עכשיו מסתכל עליו ויכול לדעת מה יצא ממנו בלי להסתכל לעתיד?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה שאלה היפותטית של עתיד היפותטי. אם אני אשאיר אותו בחיים, מה אני צופה שיצא מהברנש הזה?

[Speaker C] ומאיפה אני יודע?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז הוא ידע. הייתה לו איזה יכולת להסתכל בהווה. לא אכפת לי, הוא ידע. היה לו את היכולת הזאת. מה זה משנה מאיפה הוא ידע.

[Speaker C] אבל זה נשמע כאילו שהוא הסתכל לעתיד ולא הסתכל עכשיו. עכשיו אדם נמצא איך שהוא נמצא עכשיו, איך אדם יכול לדעת?

[הרב מיכאל אברהם] זה לא היה ולא נברא, אז מה יש לדון על הדבר הזה? זה מדרש אגדה. המדרש הזה בא לספר משהו, בא להגיד משהו. אני לא אכפת לי כרגע אם למשה רבנו היה את היכולות האלה או לא היה. אני מניח שהיו ועכשיו אני שואל מה זה אומר.

[Speaker C] ואתה מפרש את זה בזה שהוא לא הסתכל לעתיד ואני קשה לי להבין.

[הרב מיכאל אברהם] ברור שהוא לא הסתכל לעתיד. כי אם הוא היה מסתכל לעתיד, אז ברור שלא יצא ממנו אף אחד, כי אתה הורג אותו, אז העתיד מוכתב על ידי זה. זה שהוא לא הסתכל לעתיד זאת עובדה. הוא לא יכול להסתכל לעתיד. את העתיד הוא קבע. זאת אומרת, אם המעשה של עכשיו נקבע על בסיס מה שיקרה בעתיד, לא על בסיס מה שאמור לקרות בעתיד, אז הוא לא צריך להסתכל בשום דבר, הוא צריך פשוט להרוג אותו והכול בסדר. ברגע שהוא הרג אותו, בין אם הוא צדיק בין אם הוא רשע, לא יצא ממנו אף אחד שיתגייר. נכון? כי אם הוא מת אז הוא לא יוליד אף אחד. לא צריך להסתכל על כלום. אם הוא הסתכל, אז כנראה הוא הסתכל בהווה ולא בעתיד.

[Speaker C] וכל ההבטחות של הקדוש ברוך הוא שהוא אומר תצאו ברכוש גדול וכל מיני דברים כאלה? לא הבנתי. כשהקדוש ברוך הוא קובע דברים שיקרו בעתיד, וזה לא קשור לבחירה של אף אחד, זה מה שהולך לקרות.

[הרב מיכאל אברהם] אז יכול להיות שהוא שלל מאנשים את הבחירה והכתיב את העתיד. מה השאלה? לא הבנתי.

[Speaker C] הפעם היחידה שהקדוש ברוך הוא שלל בחירה זה היה עם פרעה, עד כמה שידוע לי. מי אמר? כי הקדוש ברוך הוא אמר את זה בצורה מפורשת שהוא יכביד את ליבו.

[הרב מיכאל אברהם] אוו, איזה קפיצה לוגית אולימפית מה שעשית עכשיו. הפעם היחידה שהקדוש ברוך הוא שלל את הבחירה זה רק אצל פרעה, למה? כי שמה זה כתוב בפירוש. נו, אז מה? אם יש מקומות שבהם זה לא כתוב בפירוש וזה עדיין התרחש, למה לא?

[Speaker C] זאת אומרת כל העשרות שנים שהיו במצרים, כל האנשים שהיו שמה, מאות אלפי אנשים, לא הייתה להם כמעט בחירה חופשית כדי שכל הסיפור של מצרים יתגלגל כמו שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם?

[הרב מיכאל אברהם] לא הייתה להם בחירה באותן נקודות שצריך אותם כדי לגלגל את הסיפור של יציאת מצרים. אין הכי נמי. מה הבעיה? יש מצבים שבהם הקדוש ברוך הוא לוקח את המושכות לידיו.

[Speaker C] אז יש לאדם בחירה חופשית או אין לו בחירה חופשית או שיש לו בחירה חופשית בכפוף ל…?

[הרב מיכאל אברהם] יש לו בחירה חופשית באותם מקומות שיש לו, ויש מקומות שבהם אין לו בחירה חופשית. ולפעמים הקדוש ברוך הוא יכול לקחת מאדם בחירה חופשית על נושאים או נקודות מסוימות. אין שום בעיה. הוא נתן לי את הבחירה, הוא יכול גם לקחת לי אותה. סתם בלי קשר לקדוש ברוך הוא, יש לי בחירה חופשית אם לעוף או לא? לא. יש דברים שהם לא בידיי. מה לעשות? אז אם הקדוש ברוך הוא לוקח עוד דברים שהיו בידיי והוא הופך אותם לדברים שהם לא בידיי, אז עכשיו לגביהם גם אין לי בחירה חופשית. לא קרה שום דבר, אני לא רואה בזה שום בעיה.

[Speaker C] אתה לא רואה בזה שום בעיה שהקדוש ברוך הוא מווסת את הבחירה החופשית של האנשים בעולם לפי כל מיני דברים? אז הבחירה החופשית היא לא בחירה חופשית אמיתית, היא חלקית.

[הרב מיכאל אברהם] יש לך ספק שהוא עושה את זה? מה זה קשור אליי עכשיו? מה, אתה יכול לבחור בכל דבר שאתה רוצה? אני לא. יש מגבלות. יש דברים שאני לא יודע. אין לי בחירה לעוף, כמו שאמרתי קודם. יש דברים שאני…

[Speaker C] כן, אבל בדברים פיזיים, אבל בתחום הנפשי…

[הרב מיכאל אברהם] בוא נחזור אל הרב דסלר. לא, אין לי.

[Speaker C] לא מדבר על אילוצים פיזיים. בסדר, לא אילוצים פיזיים, אילוצים פיזיים.

[הרב מיכאל אברהם] זה משנה. יש גם אילוצים מנטליים, לא רק פיזיים. גם המנטלי הוא אילוצים. עכשיו המנטלי, כל אדם יכול להגיע לאינסוף יכולות מנטליות? לא מסכים. אין שום אינדיקציה לזה. מה פתאום? אנחנו מוגבלים גם מנטלית, לא רק פיזית. ברור. מאיזה שאלה? זאת אומרת, דחף

[Speaker C] לאו בר כיבוש.

[הרב מיכאל אברהם] דחף לאו בר כיבוש זה מצב שבו האדם לא היה חופשי לקבל החלטה על המעשה שלו. זה אילוץ מנטלי, זה לא אילוץ פיזי.

[Speaker C] אבל זה עדיין הוא…

[הרב מיכאל אברהם] לא נרצה להיכנס לדיונים על סוגיית הבחירה, היא לא קשורה לפה. אני בסך הכל משתמש בדוגמה הזאת כדי להבהיר את ההבדל בין האפיסטמי לבין האונטי. אוקיי? זאת אומרת, השאלה האם במציאות עצמה היא פתוחה או לא פתוחה, לבין השאלה מה אני יודע על המציאות עצמה. זה שני דברים לגמרי שונים. אז אני חוזר למהלך שלנו. אז בעצם אני רוצה להגדיר שני מצבים של מידע לא מלא שמצוי בידי האדם. שני מצבים שאפשר לקרוא לשניהם ספק. ספק אחד הוא ספק אפיסטמי. זאת אומרת, המידע בעולם קיים, רק לא כולו מצוי בידיי, ולכן אני בספק כי חסר לי מידע. ויש מצבים שבהם בעולם עצמו המידע הוא לא חד-משמעי. זאת אומרת, המציאות עצמה לא קבועה עד הסוף. עכשיו השאלה איך יכול להיות סיטואציה כזאת של עמימות אונטית? כי אם תחשבו רגע על כל הדוגמאות, נגיד אם אני אשאל אתכם, תנו לי דוגמאות למצב שבו המציאות מתנהלת באופן אקראי. אז אני מניח שהדוגמאות שהייתם מעלים זה הטלת קובייה, הטלת מטבע, דברים מהסוג הזה. אבל כשתסתכלו על הסיטואציות האלה של הטלת קובייה והטלת מטבע, תראו מהר מאוד שאין שם שום דבר אקראי, כמו שאמרתי קודם. אם מטילים את המטבע או את הקובייה, תגידו לי את המהירות ההתחלתית ואת הזווית שאתם מוציאים את הדבר הזה, את חיכוך האוויר, את הרוחות, את הגובה מהרצפה, תנו לי את כל הנתונים האלה, באופן עקרוני אני יכול להגיד לכם על איזה פאה תיפול הקובייה או על איזה צד ייפול המטבע. אין פה שום דבר אקראי. יש פה רק מורכבות או סיבוכיות חישובית. אבל אין פה שום דבר שהוא באמת פתוח במציאות עצמה. לכן למעשה גם הטלת קובייה וגם הטלת מטבע אלה תהליכים דטרמיניסטיים לחלוטין. אין שם שום דבר מקרי. זה חוק השני של ניוטון באופן עקרוני הוא הכלי לחשב שם את התוצאה. דטרמיניסטי לגמרי. אלא מה? אנחנו לא יודעים לעשות את החישוב הזה. אז אנחנו משתמשים בסטטיסטיקה כדי לטפל בסיטואציה הזאת. אבל זה לא בגלל שבאמת קורה שם משהו שהוא אקראי. לא קורה שם כלום אקראי. הכל דטרמיניסטי. עכשיו, אם קובייה והטלת מטבע, הטלת קובייה והטלת מטבע הם כאלה, מה לא כזה? כל דבר שתחשבו עליו עלי אדמות הוא כזה. בעצם כל דבר בעולם מתנהל על פי חוקי הפיזיקה. כל דבר בעולם הוא דטרמיניסטי. יש דברים שהם מסובכים ולכן אני לא יודע לעשות את החישוב של מה שייצא. אבל זה לא משנה עקרונית, זה רק בעיה אצלי, זה בעיה אפיסטמית. אבל ברמה האונטית, המטאפיזית, בעולם עצמו, הכל מוכתב, הכל צפוי.

[Speaker D] הכל צפוי, חוץ מהבחירה החופשית של אדם, אם מאמינים בזה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בסדר, אוקיי, בחירה חופשית זה נכון אם מאמינים בזה. אבל אני מדבר משהו מהניסיון היומיומי שלנו. תנסו לחשוב על משהו מהניסיון היומיומי שלנו, אתם תראו שכל דבר שאתם מתייחסים אליו בתור משהו הוא מקרי, הוא לא באמת מקרי. תהליכים מטאורולוגיים, האם יירד גשם בעוד חודש. אז אנחנו היום לא יודעים לנבא מה יקרה עם גשם עוד חודש, כן? זה מעבר לטווח הניבוי של המטאורולוגיה של היום לפחות. אוקיי? אבל האם הדבר הזה הוא באמת פתוח? או שזה רק קושי חישובי? די ברור, לפחות ככה בפיזיקה המקובלת היום, די ברור שזה רק קושי חישובי. זאת אומרת, באופן עקרוני אם תיתן לי את כל הנתונים ומחשב עם כוח חישוב אינסופי, אני אוכל להגיד לך אם יירד גשם גם בעוד עשרת אלפים שנה.

[Speaker C] זה אם אין בחירה.

[הרב מיכאל אברהם] כן כן, מדובר על תהליכים טבעיים כרגע.

[Speaker C] לא, אני אומר אם אין בחירה לאדם.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר, אני מדבר על תהליכים טבעיים. תהליכים טבעיים זה בלי קשר לבחירה של האדם.

[Speaker C] לא, זה קשור, כי אנחנו מתנהגים ואנחנו יוצרים דברים שמשפיעים על המזג אוויר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, לכן אני אומר תהליך שהוא כולו טבעי בלי מעורבות של האדם, בסדר? אז היפותטית כמובן. האדם תמיד איכשהו משפיע, אבל או לפחות גם אם האדם משפיע צריך שבחירות חופשיות של האדם ישפיעו, לא רק שהאדם משפיע. זה לא מספיק, כי זה עדיין דטרמיניסטי. אלא אירועי בחירה של האדם ישפיעו, אבל כן באופן עקרוני זה יכול להשפיע כמעט בכל מקום. אז הטענה היא שכל דבר שתנסו לחשוב עליו בעצם הוא לא באמת אקראי. ואם אנחנו מטפלים בו בכלים הסתברותיים או סטטיסטיים, זה פשוט בא למלא איזשהו לקונה במידע. חסר לי במידע או בכוח החישוב, אבל זה לא מבטא באמת איזשהו חופש במציאות עצמה. חוקי הפיזיקה אומרים את זה. כי חוקי הפיזיקה אומרים שכל מה שקורה יש לו סיבה דטרמיניסטית שמחוללת אותו, בכל התחומים. וממילא גם בביולוגיה ובכימיה ובמה שאתם רק רוצים, לפחות בהסתכלות הרדוקציוניסטית המקובלת. היוצא דופן היחיד לעניין הזה זה תורת הקוונטים. עכשיו אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל בתורת הקוונטים כל ההתפלגויות וחוסר ההבנה והמבוכות והבלבולים שיש בתורת הקוונטים בעצם נעוצים בנקודה הזאת. תורת הקוונטים מציגה לפנינו מציאות שלא הכרנו בשום תחום אחר של המדע ושל החיים. וזו המציאות של אקראיות אמיתית אונטית, לא אפיסטמית. זה בתמצית הייחודיות של תורת הקוונטים, או בפרשנויות המקובלות לפחות. יש על זה קצת ויכוחים, אבל בפרשנויות המקובלות הייחודיות שיש בתורת הקוונטים זה שיש בה תופעות של חופש במציאות עצמה, לא היעדר מידע אצלנו. כן, למשל ניסוי שני הסדקים.

[Speaker B] כן, אולי תרצו אפשר לראות את זה. פה מהאתר הזה אני לוקח את הדבר הזה.

[הרב מיכאל אברהם] תסתכלו פה כשאתם נגיד יורים אלקטרון, בסדר? דרך חור, מסך יש פה מסך ויש בו חור, סדק. אוקיי? אנחנו יורים את האלקטרון, אז האלקטרון נפגע פה. או אם יש רוחב מסוים לסדק, אז הוא ייפגע באזורים האלה. בסדר? זה העוצמה של הפגיעה תיראה משהו כזה. נגיד פה זה הגרף שמתאר מה יראה פה פה זה סרט צילום, אז אם האלקטרון פוגע בסרט הצילום משאיר עליו סימן. אני שולח אלקטרונים, אני רואה שההתפלגות תהיה משהו כזה. בסדר? זה מה שיקרה גם באור, זה מה שיקרה גם באלקטרונים. מה קורה כשיש שני סדקים? כן, יש לנו עכשיו שני סדקים. זה סדק אחד, זה המסך, יש לנו שני סדקים, סדק אחד וסדק שני ופה זה סרט הצילום וזה הגרף. אוקיי? אז באופן עקרוני כשיש לי אני עושה ניסוי של שני סדקים ושולח אלומה של חלקיקים, חלק ייצאו דרך הסדק הזה וייצרו את הגבעה הזאת, וחלק יעברו דרך הסדק הזה וייצרו את הגבעה הזאת. כן? המקסימום הוא במרכז הסדק ופה המקסימום הוא במרכז הסדק. אוקיי? זה אלומה של חלקיקים.

[Speaker C] סליחה, זה כל החלקיקים או רק חלקיקי אור?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא. אני מדבר על להיפך, לא חלקיקי אור. אלומה של חלקיקים, אלקטרונים. בסדר? לעומת זאת אם אני שולח אור ובינתיים אני עוד לא אומר שזה חלקיקים, אני שולח אור, אז תצא תמונה כזאת. יש פה משהו, יש פה משהו, ופה באמצע יש התאבכות בונה. תופעה גלית. אור הוא גל, אז יש תופעה גלית שבאמצע, למרות שזה לא מול אף אחד מהסדקים, יש פה איזשהו מקסימום כזה של הפגיעה. כי הגל שבא מימינה והגל שבא משמאלה איכשהו מחזקים אחד את השני באמצע. אני עושה את זה בצורה מאוד פשטנית כי יש דרישה על המרחק בין הסדקים ועל אורך הגל, אבל אני לא נכנס כרגע לפרטים. זה מה שרואים באור. עכשיו למרבה הפלא מתברר, וזה במסגרת תורת הקוונטים, שגם כאשר אני שולח אלומת חלקיקים בצורה כזאת, אני מקבל את התמונה הזאת. הייתי מצפה שבעלומה. בעלומת חלקיקים התמונה תהיה זאת. אבל לא, מתקבלת התמונה הזאת, כמו באור. והמסקנה היא בעצם שהאלקטרון בעצמו גם הוא איזה שהוא סוג של גל ולא חלקיק. נורא, כן, תסלחו לי על הגסות של התיאור, אבל אני עושה רק את מה שאנחנו צריכים כדי להבין את הדיון כאן. הדבר היותר מדהים הוא, שכאשר אנחנו שולחים אלקטרון אחד, לא אלומה של אלקטרונים. אלקטרון אחד. ויש פה שני סדקים, התמונה שמתקבלת היא זאת. אם אני שם גלאי ליד הסדק הזה, שהוא אומר לי האם האלקטרון עבר פה או לא עבר פה, אז אם הגלאי נדלק, סימן שהאלקטרון עבר פה. אם הגלאי לא נדלק, אז האלקטרון עבר פה. אז אני אקבל או את הלאוב הזה, כן, את האונה הזאת, או את האונה הזאת. וזה מה שהייתי מצפה. אבל אם אין גלאים ליד הסדקים, אז אני מקבל את התמונה הזאת ממש כמו אור. ממש כמו חוף, כמו שאומר נתניהו נתן. אוקיי? אז החלקיק מתנהג כמו גל. בפרשנות המקובלת, זה בעצם אומר שבניגוד לתפיסה הרגילה של חלקיקים, שבה אני אומר אם שלחתי חלקיק לכיוון המסך הזה והוא הגיע אל סרט הצילום, אז או שהוא עבר בסדק הזה, או שהוא עבר בסדק הזה. נכון? יכול להיות שאני לא יודע באיזה סדק הוא עבר. אז אני לא יודע, אז יש לי ספק האם הוא עבר פה או עבר פה, וזה ספק אפיסטמי. כי אני לא יודע. הוא עבר באחד הסדקים, כמובן, אני לא יודע באיזה משני הסדקים הוא עבר. וזה ספק אפיסטמי. אבל תורת הקוונטים אומרת שזה לא ככה. החלקיק בעצמו, חלקו עבר בסדק הזה וחלקו עבר בסדק הזה, או שהוא עבר גם פה וגם פה. זה לא שאני לא יודע, במציאות עצמה הוא עבר דרך שני הסדקים. אבל מה זאת אומרת? זה רק חלקיק אחד, זה לא שני חלקיקים. איך הוא עבר דרך שני הסדקים אם הוא חלקיק אחד? התשובה היא שהמצב של החלקיק בנוי באופן כזה שזה כאילו, קוראים לזה סופרפוזיציה או סכום מצבים, מצב אחד זה מצב של חלקיק טהור שעובר דרך הסדק הזה, מצב אחד זה חלקיק טהור שעובר דרך הסדק הזה, והמצב האמיתי, אם אני לא שמתי גלאי, זה בעצם סכום של שני המצבים. שלחתי חלקיק אחד, אבל הוא היה במצב שבו הוא עובר דרך הסדק הזה פלוס מצב שהוא עובר דרך הסדק הזה. ולכן בעצם התמונה של החלקיק האחד גם היא נראית ככה. זה כאילו שהוא עבר בשני חלקיקים. יותר מזה, הוא אפילו מתאבך עם עצמו. יש את האונה האמצעית. לא רק שאני רואה מחלקיק אחד שתי גבעות, גם מול הסדק הזה וגם מול הסדק הזה, אלא אני גם רואה את ההתאבכות. התאבכות פירושו שמה שעבר דרך הסדק הזה מצטרף למה שעבר דרך הסדק הזה, מחזקים אחד את השני. זה נקרא התאבכות בונה, ויוצרים פה איזשהו עוצמת קרינה, עוצמת כן, בסרט הצילום עוצמה גבוהה של הקרינה שנקלטה שמה. אוקיי? עכשיו זה דבר מאוד מוזר. החלקיק עובר דרך הסדק הזה וגם עובר דרך הסדק הזה, ולא רק זה, אלא החלקיק הזה מתאבך עם עצמו והמעבר מפה מחזק יחד עם המעבר מפה את האונה האמצעית. כאילו שזה היה איזשהו גל שמפוזר במרחב, וזה חלקיק. אז מה זה אומר? אז הפרשנות המקובלת בתורת הקוונטים אומרת החלקיק בעצם עבר דרך הסדק הזה וגם דרך הסדק הזה. לא שאני לא יודע, הוא עבר דרך אחד מהם ורק אני לא יודע איזה, לא, הוא עבר דרך שניהם. כמו הדוגמה המפורסמת של החתול של שרדינגר, אז שמים שמה איזושהי קפסולה עם רעל ומעגל חשמלי שאחראי לפתוח את הקפסולה הזאת או לא, נגיד דרך קרינת בטא או מה שלא יהיה, שהיא מפעילה מעגל חשמלי שפותח את הקפסולה. עכשיו קרינת בטא זה תהליך קוונטי, וכיוון שכך, אז יכול להיות מצב שבו אנחנו נמצאים בסופרפוזיציה או שנפלט פוטון בקרינת בטא או שלא נפלט. עכשיו אם הוא נפלט, אז הוא פתח את הרעל והחתול מת, כי הקפסולה של הרעל הרגה את החתול. אם הוא לא נפתח, אז החתול חי, שום דבר לא הרג אותו. אבל אם הוא מצב שהוא גם נפתח וגם לא נפתח, אז החתול הוא גם חי וגם מת. עכשיו זה קצת מוזר. אני לא יודע על קרינות בטא אפשר להגיד מה שרוצים, אף אחד לא ראה את זה אף פעם. אבל חתול שהוא גם חי וגם מת, זה נשמע קצת מוזר, איך קצת הרבה מוזר, אם לא לומר סתירה. כן? איך זה יכול להיות שהחתול, או שאם הוא חי אז הוא לא מת, אם הוא מת אז הוא לא חי. איך? איך זה יכול להיות שהחתול גם חי וגם מת? כן, זה נפלאות תורת הקוונטים, זה החתול של שרדינגר. מה זה אומר בעצם? זה אומר שבתורת הקוונטים זה המקום היחידי שאנחנו מכירים בעולם המדעי, תיאוריות המדעיות, שבו ישנה ישנה ישנו ספק אונטי, לא אפיסטמי. במציאות עצמה החלקיק עבר דרך הסדק הזה וגם דרך הסדק הזה. לא שאני הוא עבר דרך סדק אחד רק אני לא יודע דרך איזה משני הסדקים הוא עבר. זה ספק אפיסטמי. זה קיים גם בפיזיקה קלאסית. גם בפיזיקה קלאסית יכול להיות שאני לא יודע אם הוא עבר דרך הסדק הזה או דרך הסדק הזה. לא תמיד אני יודע הכל, אם לא הסתכלתי אז אני לא יודע. ואז אם ישאלו אותי אני אגיד אני מהמר או שתראו פליטה כזאת או שתראו פליטה כזאת. הסתברות חצי זה יהיה זה, הסתברות חצי זה יהיה זה. ובסוף אנחנו רואים את שניהם. לא הסתברות חצי זה והסתברות חצי זה אלא חצי פה וחצי שם. ועוד משהו באמצע. זה בעצם רבע רבע וחצי נגיד לצורך הדיון. אוקיי? אז זה אומר שהחלקיק עבר גם דרך הסדק א' וגם דרך הסדק ב'. זה אומר שבעצם יש פה ספק אונטי, לא אפיסטמי. המציאות בעצמה מציאה לנו שתי תשובות אפשריות. לא שיש תשובה ואני לא יודע מהי, אלא המציאות עצמה אומרת יש פה שתי תשובות אפשריות. פה כבר אפשר יותר לראות באופן יותר דומה את המושג בחירה חופשית ולכן לא בכדי כל מיני אנשים מנסים לתלות את הבחירה החופשית בתורת הקוונטים.

[Speaker C] רגע, הרב אמר שהוא עבר בשניהם בו זמנית?

[הרב מיכאל אברהם] כן, הוא עבר גם פה וגם שם.

[Speaker C] אז אנחנו יודעים את התשובה, שהוא עבר בשניהם בו זמנית. אין לנו ספק.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל זה חלקיק שיכול לעבור רק דרך סדק אחד. חלקיק לא יכול לעבור בשני סדקים.

[Speaker C] אבל מה הספק פה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא עבר בשניהם. אני נמצא גם באוסטרליה וגם בישראל.

[Speaker C] כנראה, כנראה שיש חלקיק שיכול להיות בשני מקומות בו זמנית.

[הרב מיכאל אברהם] אלו מילים. כנראה שיש חתול שיכול להיות גם חי וגם מת. לא, הוא לא יכול, כי חי זה לא מת ומת זה לא חי. חלקיק שעובר דרך סדק א' זה אומר שהוא לא עבר דרך ב'. חלקיק שעבר דרך ב' זה אומר שהוא לא עבר דרך א'. חלקיק שנמצא בסכום של שני המצבים זה חלקיק שנמצא במצב סתירתי. הוא גם עבר ב-א' ולא ב-ב' וגם עבר ב-ב' ולא ב-א'.

[Speaker C] אז למה זה ספק? זה סתירה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שאני קורא, אתה קורא לזה לא ספק ואתה צודק. אני קורא לזה בהקשר הזה ספק אונטי, כי מה שאנחנו קוראים ספק בדרך כלל זה ספק אפיסטמי, שאני לא יודע מה קרה. פה אני יודע מה קרה. מה שקרה זה שני הדברים הסותרים.

[Speaker E] יותר מזה, אם תשים גלאי באחד מהם, גלאי שלא משפיע עליו, אז התמונה תתקבל אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז הוא יעבור שם.

[Speaker E] נכון. הידיעה שלך קבעה את הפיזיקה.

[הרב מיכאל אברהם] זה כבר שאלה קצת יותר טריקית, כי עשו ניסוי כזה כשהמידע נמסר למחשב והוא נכחד והושמד, כך שאין אף אדם שפגש את המידע דרך איזה סדק החלקיק עבר ועדיין הייתה קריסה, זאת אומרת זה התנהג כמו חלקיק לא כמו גל. אז האגדה הזאת שהידע האנושי קובע את הפיזיקה היא אגדה שכנראה הופרכה.

[Speaker E] אבל עובדה שאם תשים שם גלאי, אז תקבל תמונה של אחד.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אבל גם אם לא ראיתי את התמונה הזאת עצם הימצאותו של הגלאי הופכת את המצב למצב אחר.

[Speaker E] איך הגלאי זה הבעיה. זה הרבה יותר קיצוני, זה הרבה יותר מפתיע

[הרב מיכאל אברהם] ממה שהתמונה.

[Speaker E] לא אמרתי

[הרב מיכאל אברהם] שפתרתי את הבעיות של תורת הקוונטים, אני רק אומר אלה העובדות.

[Speaker E] בגלל זה איינשטיין התקשה להאמין בתורת הקוונטים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, ואני בטח לא יותר חכם מאיינשטיין, אני גם לא יודע לפתור את זה, אבל אלה העובדות. עכשיו זה בדיוק הנקודה, השאלה שנשאלה פה קודם באמת שמה את האצבע על הנקודה המושגית הנכונה. כשאני מדבר על ספק אונטי זה לא באמת מצב של ספק, זה מילים. זה לא מצב של ספק, זה מצב שהכל ברור, הכל ידוע, זה מצב מוגדר היטב, אבל הוא מורכב משתי אפשרויות שמוציאות זו את זו ולכן בעצם הרבה פעמים תשמעו שמתייחסים לזה כאילו זה מצב של ספק. ספק אונטי ולא אפיסטמי. אבל זה נכון במובנים מסוימים לא נכון באמת להתייחס למצב כזה כספק. אתם יודעים מה? אני כדי שהדברים האלה יהיו יותר ברורים, אני אביא דוגמה הלכתית. מתברר שבהלכה יש דוגמא שהיא ממש ממש פשוטה, לא צריך את כל ההסתבכויות של תורת הקוונטים, וזה פשוט סופרפוזיציה קוונטית, אין שום דרך אחרת להתייחס לזה. והדוגמא הזאת זה קידושין שלא מסורים לביאה. מה קורה בקידושין שלא מסורים לביאה? סוגיה בקידושין בדף נ'.

[Speaker B] נגיד שאני שלחתי שליח לקדש אישה, והשליח קידש אישה מסוימת ומת. אוקיי? עכשיו, ברגע שהוא מת, אני לא יודע מי מהנשים בעולם היא אשתי. האם זה ספק אפיסטמי או ספק אונטי? אפיסטמי. אפיסטמי,

[הרב מיכאל אברהם] נכון?

[Speaker B] יש אישה מסוימת שהיא אשתי, הקדוש ברוך הוא למשל יודע מי היא, נכון? אני לא יודע, חסר לי מידע, אז זה ספק אפיסטמי. אבל מה קורה אם בא בן אדם ונגיד הולך לאבא,

[הרב מיכאל אברהם] ולאבא הזה יש שתי בנות, רחל ולאה. הוא נותן לאבא פרוטה, או טבעת אם תרצו, והוא אומר לו אחת משתי בנותיך מקודשת לי. מה אכפת לי מי משתיהן, נחמדות שתיהן, מוצאות חן בעיניי, לא יכול להחזיק שתי נשים, אחת. אז אחת משתיהן, לא משנה מי. אחת משתי בנותיך מקודשת לי. והאבא אומר סדר גמור, לכבוד הוא לי, אני אשמח להשתדך איתך, אני מסכים. בשום שלב לא המקדש ולא האבא קבעו מי מהשתיים היא זו שמקודשת. קבענו שאחת מתוך השתיים מקודשת. המושג הזה, הסיטואציה הזאת נקראת בגמרא קידושין שלא מסורים לביאה. מה זאת אומרת? בעצם נוצר פה, כך הגמרא מתארת את זה והראשונים, נוצר פה מצב של ספק. הרי אתה יודע, הרי רק אחת מקודשת, קידשתי רק אחת, יש פה פרוטה, לא שתי פרוטות. אוקיי? קידשתי אישה אחת, אבל לא הגדרתי אם זאת רחל או לאה, והאבא יכול לקדש את שתיהן, הם הבנות שלו.

[Speaker C] אז איך אפשר לקדש במצב הזה? זה לא קידושין בכלל, לא אמרתי את מי אני מקדש, שום דבר לא חל על אף אחד.

[הרב מיכאל אברהם] למה שזה יחול על מישהו?

[Speaker C] לא יודעים על מי. זה לא חל על אף אחד, אז אין פה חלות בכלל מלכתחילה.

[הרב מיכאל אברהם] אתה מניח הנחה שהיא הנחה בהלכות קידושין, זה לא קשור ללוגיקה, וההנחה הזאת בהלכות קידושין לא נכונה, או לפחות שנויה במחלוקת, מחלוקת אביי ורבא. וקידושין שלא מסורים לביאה זה הק' של היעל קגם. הק' של היעל קגם זה קידושין שלא מסורים לביאה, ששמה ההלכה כאביי. והטענה היא שיש פה אישה אחת מקודשת, אבל זאת יכולה להיות רחל וזאת יכולה להיות לאה, ואין לי דרך לדעת מי. אבל לא שאין לי דרך לדעת מי, אין פה אחת מוגדרת באמת, גם הקדוש ברוך הוא לא יודע מי. זה לא שיש פה מידע במציאות רק הוא חסר אצלי, אני לא יודע אם זאת רחל או לאה.

[Speaker C] אז מה ההגיון מלכתחילה? אני לא מבין את ההגיון מלכתחילה להגיד ש…

[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, אם הייתי שולח שליח לקדש אחת מהן, והוא קידש אחת מהן והוא מת, אז פה יש אחת מוגדרת שמקודשת לי והקדוש ברוך הוא יודע מי, אני לא יודע, ספק אפיסטמי. אבל פה, בסיטואציה שאני תיארתי, לא הוגדרה אישה מסוימת מקודשת. אני הגדרתי שאחת מתוך השתיים האלה היא אשתי, האבא הסכים, אין שום בעיה, אחת מתוך השתיים היא אשתי.

[Speaker C] אבל מה, אין שום בעיה, לא הייתה כאן שום חלות על אף אחד.

[הרב מיכאל אברהם] שנייה, שנייה, אני אענה. אחת מתוך השתיים היא אשתי. עכשיו, לא הגדרנו איזה אחת מתוך השתיים, אז זה אומר שאנחנו נמצאים במצב של סופרפוזיציה קוונטית. ממש זה המצב בגמרא, זה לא וורטים של תורה ומדע. זה מצב של סופרפוזיציה קוונטית. המצב במעמד האישי כרגע, מי שרשום ברבנות בתור אשתי, זה סופרפוזיציה בין רחל ללאה. עכשיו, מה…

[Speaker C] שנייה, שנייה, תן לי לסיים.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו, הבעיה שמתעוררת כאן זה שאם רחל היא אשתי, אז לאה אחות אשתי. אחות אשתי זה אחת העריות, אז אסור לי לבוא על לאה. אם לאה היא אשתי, אז רחל היא אחות אשתי, ואסור לי לבוא על רחל. זה אומר שבעצם בגלל הספק הזה, אם זה רחל או לאה, אסור לי לבוא על אף אחת מהן. כי יכול להיות שהשנייה היא אשתי ואז זאת אחות אשתי. אז בעצם אני לא אוכל לממש את הקידושין האלה. ולכן נחלקים אביי ורבא בשאלה האם הקידושין האלה תקפים או לא. אבל שימו לב, אף אחד מהם לא חושב כמוך. שניהם טוענים שבאופן עקרוני הקידושין האלה תקפים. אחת מתוך השתיים מקודשת לי בלי להגדיר מי. אחת מתוך השתיים. אתה שואל מי זאת אשתי? אחת מתוך רחל או לאה. לא אפיסטמית, לא שאני לא יודע, לא, במציאות עצמה. אחת מתוך רחל או לאה מקודשת לי. אבל עכשיו נוצרת בעיה הלכתית. הבעיה ההלכתית היא שזה קידושין שלא ניתנים למימוש. מימוש בביאה. רבא טוען קידושין כאלה הם לא קידושין, כי ההלכה לא מוכנה לאפשר קידושין שלא מסורים לביאה. אז לכן הוא אומר אין לי בעיה לוגית עם ההגדרה הזאת שזה קידושין על אחת מתוך השתיים, יש לי בעיה הלכתית עם זה, כי זה יוצא בסוף קידושין שלא מסורים לביאה ולכן הוא אומר טוב אז אין ברירה צריך להגיד שאין פה קידושין. לא בגלל הבעיה הלוגית. את הבעיה הלוגית הוא מקבל לגמרי. בגלל הבעיה ההלכתית. אביי טוען אין בעיה הלכתית. נכון, אתה לא יכול לבוא על אף אחת מהן, אבל יש פה אחת משתיהן מקודשת לך. כל אחת משתיהן מקודשת לך. אז ברמה הלוגית שניהם מסכימים שייתכן מצב של ספק אונטי, שאישה אחת מתוך השתיים מקודשת לי. ולא אחת יש אחת אמיתית ואני לא יודע מי. לא. זה אישה אחת מתוך השתיים, אז זה יכול להיות כל אחת מהן. בניסוח אחר אני אנסח את זה כך, בעצם כל אחת מהן מקודשת לי קידושין קלושים. כן, לא קידושין מלאים, כי יש רק אישה אחת שמקודשת, נתתי רק פרוטת קידושין אחת. אי אפשר להגיד ששתיהן נשותיי. אני גם לא יכול להיות אגב נשוי לשתי אחיות. זה כולם מסכימים. אי אפשר להיות נשוי לשתי אחיות. קידושין לא תופסים באחות אשתו. אז לכן ברור שלא יכולים להיות פה קידושין מלאים לשתי הנשים. מה שאביי טוען, וגם רבא מסכים ברמה הלוגית לולא הבעיה שזה לא מסור לביאה, מה שאביי טוען, וככה הלכה כאביי, כן, שזה כן קידושין. אביי בעצם טוען נכון, יש פה אישה אחת שמקודשת לי, אבל האישה הזאת היא לא אישה מוגדרת. זה אחת מתוך השתיים. ולכן על כל אחת מהן נוצר מצב שבו כאילו כמו ספק. זה לא ספק, אין פה שום ספק. אבל זה כמו ספק. אני אקרא לזה מכאן ואילך זה עמימות להבדיל מספק. ספק זה ספק אפיסטמי, שאני חסר לי מידע. המציאות מוגדרת, אני לא יודע את מלוא המידע על המציאות. ספק אונטי מעכשיו אני לא אקרא לזה ספק, אני אקרא לזה עמימות. מה זאת אומרת? המציאות בעצמה עמומה. לא שאני לא רואה אותה בצורה ברורה או אין לי את כל המידע, אלא במציאות עצמה יש עמימות. הכלי המתמטי שמטפל בספקות זה הסתברות וסטטיסטיקה, עכשיו אנחנו מגיעים לנושא של הסדרה, ספקות והסתברות. הכלי שמטפל במצבים עמומים זה מה שקרוי פאזי לוג'יק. לוגיקה עמומה. אוקיי? וזה באופן עקרוני זה לא סטטיסטיקה. סטטיסטיקה זה דוגמה לפאזי לוג'יק לא משנה במבנה המתמטי, אבל מה שקורים בהקשר הזה פאזי לוג'יק זה לא סטטיסטיקה, זה משהו אחר, כי סטטיסטיקה בודקת הסתברויות בין מאורעות שונים שמוציאים אחד מהשני, האם האירוע הזה קרה או האירוע הזה קרה. אז יש לי סטטיסטיקה כמו הטלת קובייה או הטלת מטבע או משהו כזה. אז זה באופן מהותי מטפל בהיעדר מידע, במידע חלקי. סטטיסטיקה מטפלת במידע חלקי.

[Speaker F] אם אני רוצה לפתור את הספק ואני הולך לבעל ואני אומר תשמע זה לא הולך ככה, תבחר, האם אני יכול בזה לפתור את הספק?

[הרב מיכאל אברהם] זה הטור הבא ואל זה אני לא אכנס כי זה לא נוגע אלינו. הטור הבא באתר שלי, הטור הזה זה איזה מספר הוא אני כבר לא זוכר, שלוש שתיים שתיים. שלוש שתיים שתיים, שלוש שתיים שלוש, אלו שני הטורים מה שדיברתי עד עכשיו. בשלוש שתיים ארבע אני עוסק בבעיית הקריסה בהלכה, קריסה קוונטית בהלכה. סופרפוזיציה יש גם בהלכה. השאלה אם יש בהלכה גם קריסה. קריסה פירושו שאני יכול לשים גלאי ולהפוך את הגל הזה לחלקיק. האם אני יכול להפוך את המצב הזה של קידושין של אחת מתוך שתי נשים למצב שבו אני בוחר אחת משתיהן וזה יקרוס למצב שבו רחל תהיה אשתי. למשל אם אני והאבא נסכים אחר כך, אוקיי בוא נקבע שזאת תהיה רחל. אחרי. זאת אומרת עשיתי את הקידושין כבר. הקידושין חלו באופן העמום שתיארתי קודם. השאלה אם יש לנו את הכוח להחליט עיושיו אוקיי בוא נקריס את פונקציית הגל ונקבע שרחל תהיה אשתי. זה מחלוקת ראשונים ואחרונים. זה מאוד מעניין, לא כל כך ידוע, אז מי שרוצה יכול להסתכל בטור הזה, שלוש שתיים ארבע. אבל זה באמת נוגע רק לפרשנות של תורת הקוונטים. אותי מעניינת רק מצב העמימות שלא תקריסה וכל זה זה אנקדוטה בהקשר הזה. אוקיי, אני עוצר כאן כי הגדרתי את שני ה. המושגים, אנחנו נמשיך מכאן בפעם הבאה.

[Speaker C] יש דוגמה הלכתית למצב עמימות?

[הרב מיכאל אברהם] יש כמה וכמה דוגמאות כאלו, כן. למשל אם הקדשתי מטבע אחת מתוך כמה מטבעות שנמצאות אצלי בכיס. הקדשתי עשרה סנט. יש לי כמה מטבעות עשרה סנט בכיס והקדשתי את אחת מהן, בלי לקבוע מי, לא הצבעתי על אף אחת, אחת מתוך המטבעות שלי בכיס היא הקדש. או אתנן מחיר כלב, לא משנה. יש כמה דוגמאות בגמרא שהן ספק אונטי. עכשיו אפשר להסתכל בטורים שלי שם אני מביא, רב שמעון שקופ מדבר על זה. יש דוגמאות בהלכה לזה. וזה מה שיפה פה, שהדוגמה ההלכתית מאוד פשוטה להבנה באופן עקרוני, אנחנו מבינים מה קורה שם. כל ההסתבכויות בתורת הקוונטים משום מה לא מטרידות כשאנחנו נמצאים כאן כי פה מדובר בסטטוס משפטי, לא במציאות פיזיקלית. על סטטוס משפטי אין לנו בעיה עקרונית לקבל הגדרה משפטית שאחת מתוך שתי נשים מוגדרת כאשתי. אני הרי לא החתול חי או מת זה מצב פיזיקלי, או שהוא חי או שהוא מת. אז מה זאת אומרת שהחתול גם חי וגם מת? אבל להגיד שגם רחל היא אשתי וגם לאה היא אשתי, למרות שהן שתי אחיות אז לא יתכן ששתיהן נשותיי, אדם לא יכול להיות נשוי לשתי אחיות. אלא גם רחל היא אשתי ולאה לא וגם לאה היא אשתי ורחל לא. זה סכום של שני מצבים שכל אחד מהם הוא רק מצב חד חלקיקי, כאחת נשים. הוא גם החלקיק עבר בסדק א' אבל לא בב' כי הוא חלקיק, וגם החלקיק עבר בב' אבל לא בא'. זה לא נכון להגיד שמדובר שהחלקיק עבר גם בא' וגם בב', זה התיאור הבעלבתי. התיאור הנכון יותר מבחינת תורת הקוונטים זה החלקיק נמצא גם במצב שהוא עבר בא' ולא בב' וגם במצב שהוא עבר בב' ולא בא'. אוקיי? להגיד שהוא עבר גם בא' וגם בב' זה להגיד שהוא גל, אבל זה לא נכון. זה לא המשמעות של גל קוונטי, זה בספרי מדע פופולרי, אבל זה לא באמת נכון. זה בדיוק כמו הקידושין של האישה, זה גם רחל מקודשת לי ואז מבחינת ההלכה לאה לא יכולה להיות אשתי כי אחות אשתי, וגם לאה אשתי אבל אז רחל לא יכולה להיות אשתי. אז זה גם זה וגם זה אבל זה סופרפוזיציה בין שני מצבים שבכל אחד מהם רק אחת מהן היא אשתי. השנייה היא אחות אשתי, היא לא יכולה להיות גם כן אשתי. אוקיי? טוב, אם יש הערות או שאלות אז טוב, אנחנו עוצרים כאן. תודה רבה. תודה, שבת שלום.