פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 10

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. טוב שלא הקלטתי. אני מתחיל עכשיו להקליט.

[Speaker B] מבחינתנו חבל שלא הקלטת. רגע.

[הרב מיכאל אברהם] לא, חשבתי שאנחנו מתחילים רק עם סתם שאלות אז לא הקלטתי. אוקיי. אז בואו אני רוצה, אני רוצה רק להשלים את השיעור הקודם. אני כבר רואה שלקח לנו זמן. טוב, נראה. מה, איפה אתן עומדות עם הזמן? עם הדף, סליחה?

[Speaker B] אנחנו סיימנו את תשע.

[הרב מיכאל אברהם] את תשע? ועשר?

[Speaker C] אנחנו

[Speaker B] לא נכנסנו לגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. מי חבורה?

[Speaker C] אנחנו סיימנו את עשר. את עשר? כן. לא שמעתי.

[הרב מיכאל אברהם] כן. אוקיי.

[Speaker D] אנחנו עשינו את עשר עם הגמרא ורש"י, בתוספות רק התחלנו.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. טוב, אז בואו נראה מה אנחנו מספיקים. בעצם בשיעור עשר, כן, בסוגיה הבאה, העיקר זה פשט הגמרא. זאת אומרת אין הרבה מעבר להבין את פשט הגמרא. יש, אפשר לחפור קצת, אבל העיקר שם באמת זו הגמרא. טוב, בואו נתחיל. אז מה שאני רוצה בעצם, הגענו עד השלב שבו סיכמתי איך אמורים לומר, מה, איך אמור לומר כל אחד מהראשונים במשנה, כאשר העני נגיד נוטל מבעל הבית, מוציא החוצה, אז העני חייב. השאלה היא אם הוא צריך גם להניח את החפץ ברשות הרבים, או שעצירת היד לבדה נחשבת כהנחה. אז רש"י כותב, אני משתף את הקובץ שוב כדי שנראה את זה בפנים. אז רש"י כותב: "או שנטל מתוכה והוציא חפץ והניח ברשות הרבים, דעביד ליה עקירה ברשות היחיד והנחה ברשות הרבים". זאת אומרת הוא אומר "והניח ברשות הרבים". זאת אומרת הוא מוסיף שהבן אדם צריך להניח את זה גם ברשות הרבים, אחרת הוא לא יהיה חייב. אז על זה אמרתי שיש בזה, אני מסכם את מה שאמרתי בפעם הקודמת, לכאורה זה תלוי במחלוקת משולשת בין הר"ש משאנץ, רש"י ותוספות. והמחלוקת הזאת בעצם מתחילה מזה שיש פה שתי שאלות שונות בסוגיה, שלגביהן לגבי כל אחת מהן נחלקו הראשונים. שאלה אחת זה המחלוקת של הר"ש משאנץ נגד רש"י ותוספות. הר"ש משאנץ טוען שהאיבעיא בגמרא היא רק על עקירה ולא על הנחה. וברש"י ותוספות, תוספות בוודאי, אבל ברש"י גם משתמע כך, אומר שהאיבעיא הייתה גם על הנחה, לא רק על עקירה. זאת מחלוקת אחת. שאלה שנייה זה כאשר הגמרא אומרת שידו יותר גרוע מגופו, זאת אומרת עקירת גופו זאת עקירה אבל עקירת ידו לא, נחלקו רש"י ותוספות בשאלה על מה מדובר. רש"י אומר תמיד, כאשר זה ידו ולא גופו, זה יותר גרוע. תוספות אומר לא, רק כאשר ידו נמצאת ברשות אחרת מגופו, רק אז היד יותר גרועה. אבל אם היד היא באותה רשות כמו הגוף, אז היד והגוף זה אותו דבר. כך טוען התוספות. הראיתי לכם שהר"ש משאנץ בעניין הזה סובר כמו רש"י. סובר כמו רש"י שבעצם מדובר פה בידו באופן כללי. ועכשיו אפשר לראות שהמחלוקות על שתי השאלות האלה פורסות שלוש שיטות. כיוון שהר"ש משאנץ אומר בשאלה השנייה כמו רש"י ובשאלה הראשונה נגד רש"י ותוספות. התוספות אומר שידו זה רק כשהיא ברשות אחרת, אבל האיבעיא היא בין על עקירה בין על הנחה. רש"י סובר כמו הר"ש משאנץ שמדובר על ידו בכל מקרה לא משנה איפה היא נמצאת, אבל האיבעיא היא כמו תוספות, זאת אומרת בין על עקירה ובין על הנחה. זה שלוש שיטות שונות. מה זה יאמר פה? העני לוקח את החפץ מבעל הבית ברשות היחיד, מוציא את זה לרשות הרבים, היד עצרה. אז בואו נעשה את החשבון לפי שלושת השיטות. לפי הר"ש משאנץ מה צריך להיות? עכשיו הוא צריך להניח את זה או שהוא חייב גם בלי זה?

[Speaker C] לא, הוא לא צריך להניח. למה לא? רק עקירה. בדיוק. בעצם לגבי הנחה אין שאלה בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] אפילו בגופו לא הייתה שאלה, בידו גם כן לא הייתה שאלה. זאת אומרת לגבי הנחה אין דרישות. כל הנחה תהיה בסדר. כל הדיונים זה רק דיונים על עקירה. לכן הר"ש משאנץ טוען לא בגלל שזה ידו או גופו או מה שלא, זה לא משנה בכלל, בהנחה אין דרישות. רק על עקירה יש דרישות. ולכן לפי הר"ש משאנץ לא צריך להניח. לפי רש"י? חייב. כן, צריך להניח. למה צריך להניח?

[Speaker C] עקירה וזה הנחה.

[Speaker D] אם הנחה על זה, הוא לא מוציא.

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שבידו, להבדיל מגופו, המסקנה היא שהעקירה וההנחה, שידו וגופו

[Speaker D] נמצאים במקום אחד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זאת אומרת בגופו לא בלי קשר גם שידו וגופו, זה תוספות. לפי רש"י, האיבעיא הייתה גם על עקירה וגם על הנחה. נכון? המסקנה היא ש… גם בעקירה וגם בהנחה גופו זה עקירה והנחה טובה, אבל ידו, לא בעקירה ולא בהנחה זה לא טוב, נכון? כי ידו יותר גרוע מגופו. אז אומר רש"י, אז אם זה ככה פה הייתה הנחת ידו והנחת ידו זה לא טוב, כי ידו יותר גרוע מגופו, והוא לא כמו הרא"ש, לשיטתו גם בהנחה אם יש בעיה זה לא בסדר, לכן לשיטת רש"י צריך להניח. מה קורה לשיטת התוספות?

[Speaker C] שמה העיקר זה ההעברה, אצל תוספות.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, לא שומע?

[Speaker C] אני אומרת אצל תוספות העיקר זה ההעברה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל מבחינת התוספות אצלנו. לפי התוספות צריך הנחה נוספת?

[Speaker B] לא צריך הנחה נוספת.

[הרב מיכאל אברהם] למה לא?

[Speaker C] כי

[Speaker B] היד עצמה, לא צריך הנחה נוספת, כי היד עצמה

[Speaker C] כשהגוף נמצא בחוץ ואז היד…

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. לא צריך הנחה נוספת כמו הרא"ש משאנץ, אבל מסיבה אחרת. לפי הרא"ש משאנץ לא צריך הנחה נוספת כי בהנחות אין בעיות. לפי תוספות בהנחות יש בעיות. הנחת ידו היא לא הנחה. אומר כן, אבל זה רק כאשר היד לא נמצאת איפה שהגוף. אבל כאן כשהעני לוקח את העסק אליו, עכשיו בשלב ההנחה היד והגוף נמצאות באותו מקום. אז במצב כזה היד זה כמו הגוף, אומר תוספות, הנחה כזאת היא הנחה טובה. לכן לא צריך הנחה נוספת. אז במובן הזה הרא"ש משאנץ ותוספות שניהם חולקים על רש"י, אבל כל אחד מסיבה אחרת. אחד בגלל השאלה הראשונה ואחד בגלל השאלה השנייה. אוקיי? זה הסיכום. עכשיו בואו נראה מה קורה פה עם רש"י והאחרונים. רבי עקיבא איגר על המשנה, אני קורא אותו פה. פשט העני את ידו לפנים או שנטל מתוכה והוציא, פירש רש"י והרב ברטנורא, והוציא החפץ והניח ברשות הרבים, הרש"י שקראנו עכשיו, כן? שצריך להניח אותה ברשות הרבים. ובאמת, אומר רבי עקיבא איגר, כפי מאי דמסקינן בסוגיא, כן מה שהסקנו בסוגיא, דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי, והכא נמי הנחת גופו כהנחת חפץ דמי, הוא מניח כמובן את רש"י ותוספות שהנחה ועקירה זה אותו דבר, ואף בלא הניח ברשות הרבים אלא אחזו בידו גם כן חייב, דכיוון שהוציא ידו לחוץ והוא עומד הוי כהנחת חפץ. בסדר? אז אם ככה מה בעצם ההערה שלו? למה רש"י צריך לומר שצריך גם הנחה נוספת? הרי למסקנה עקירת גופו והנחת גופו הם עקירה והנחה טובות. למה רש"י אומר שצריך הנחה נוספת? אז הוא אומר ועל רש"י אין קושיא, שכן דרכו לפרש כפי סלקא דעתך דהש"ס, כמו שכתב התוספות יום טוב בפיאה וכולי. ולפי האיבעיא דעקירת גופו וכולי דלא תקשי דנפשוט ממתניתין, הוצרך לפרש דיש לומר דמיירי והניח ברשות הרבים, וכמו שכתבו התוספות בסוגיא. מה הוא אומר? על רש"י לא קשה. למה לא קשה? יכול להיות שמה שרש"י אומר פה שהוא הניח ברשות הרבים זה לא באמת בגלל שצריך להניח ברשות הרבים.

[Speaker C] ככה כתוב.

[הרב מיכאל אברהם] אלא בגלל שאפשר לפרש גם באופן שהוא הניח ברשות הרבים. למה היה חשוב לרש"י להוסיף את זה? כי אחרת את הסוגיה שלנו של דף ג', שדנה בשאלה של הנחת גופו ועקירת גופו, אפשר היה לפשוט מהמשנה. כי במשנה כתוב שאם העני יוציא את ידו הוא חייב. ואם אי אפשר היה לפרש שהוא הניח, אז מה יוצא? שהנחת גופו היא הנחה. אז מה האיבעיא? אפשר לפשוט אותה מהמשנה, למה צריך איבעיות? אומר רש"י לא, במשנה אפשר היה לפרש שמדובר שהוא הניח את זה ברשות הרבים, ואז אתה לא יכול לפשוט מהמשנה שהנחת גופו היא הנחה. אבל באמת להלכה, אומר רבי עקיבא איגר, להלכה באמת לא צריך להניח ברשות הרבים. מה שרש"י פירש שהוא הניח ברשות הרבים זה רק כדי להסביר לי למה יש מקום לאיבעיא של הגמרא. אבל נכון שלמסקנה שהנחה ועקירת גופו הם הנחה ועקירה, אז באמת גם רש"י יגיד שלא צריך להניח ברשות הרבים. זה מה שיוצא מרבי עקיבא איגר. אתם איתי? בסדר?

[Speaker F] אני לא הבנתי מה הייתי יכולה לגבי האיבעיא להבין מהמשנה.

[Speaker C] כאילו נוצרה פה איזושהי אוקימתא כדי שאנחנו שתהיה לנו את השאלה הבאה בגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק.

[Speaker F] לא לא, אבל מה הייתי, למה לא הייתי צריכה את האיבעיא לגבי הוצאת היד החוצה? מה זה?

[הרב מיכאל אברהם] רבי עקיבא איגר אומר ככה: אם רש"י לא היה מפרש במשנה שהוא הניח ברשות הרבים, לא היה מקום לאיבעיא של הגמרא. למה? למה? כי הרי האיבעיא של הגמרא היא השאלה אם עקירה או הנחת גופו כעקירה והנחה או לא.

[Speaker F] אה האיבעיא היא עקירת גופו, חשבתי על סוגיה אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] תסתכל במשנה ותראה שהנחת ידו זאת הנחה. אז מה יש מקום לאיבעיא הזאת? מזה שהגמרא שואלת, אומר רש"י, כנראה שבמשנה. אבל אתה צודק אומר רבי עקיבא, זאת אומרת רבי עקיבא איגר אומר כן, אבל להלכה שהאיבעיא נפשטה, ובאיבעיא כבר נאמר לנו שהנחה ועקירת גופו הם הנחה ועקירה טובות, אז באמת גם רש"י יסכים שלא צריך להניח ברשות הרבים, מספיק הנחת ידו. כך טוען רבי עקיבא איגר. אתן מסכימות?

[Speaker G] לפי מה שעונה מי זה היה, רש"י?

[Speaker F] אפשר להגיד ככה, למה לא? אם

[הרב מיכאל אברהם] רבי עקיבא איגר אמר אז כנראה אפשר, השאלה אם הוא צודק.

[Speaker F] לא, צודק או לא צודק זה שאלה, אם אפשר לבנות מבנה כזה. כן, אפשר.

[הרב מיכאל אברהם] דברים שהם תמוהים ביותר.

[Speaker C] כנראה לא אפשרי.

[הרב מיכאל אברהם] ליתר דיוק לא מתחילים בכלל. רבי עקיבא איגר פה זה צריך עיון גדול מה שהוא אומר פה.

[Speaker C] הרי רש"י אמר שידו לא נח.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, הרי הגמרא הסיקה את המסקנה שלה על עקירה והנחת גופו, לא על עקירה והנחת ידו. זה בדיוק הנקודה. הרי הגמרא הוכיחה מהמשנה שידו יותר גרוע מגופו. מה ההוכחה? זאת ההוכחה. זאת אומרת ההוכחה היא בדיוק זאת, הגמרא הרי אומרת שהנחה ועקירת גופו זה הנחה ועקירה. אבל הנחה ועקירת ידו זה לא הנחה ועקירה. לכן רש"י אומר שאם הוציא העני את ידו וכתוב במשנה שהוא חייב, איך הוא חייב? הרי ההנחה היא הנחת ידו. הנחת גופו זאת הנחה אבל פה זה הנחת ידו לא הנחת גופו, והנחת ידו זאת לא הנחה. אומר רש"י, צריך להניח את זה ברשות הרבים. להלכה הוא אומר את זה, לא בשביל להסביר את ההווא אמינא. רבי עקיבא איגר מתעלם מזה שלמסקנת הגמרא ידו וגופו זה לא אותו דבר.

[Speaker G] הוא

[הרב מיכאל אברהם] מתייחס להנחת ידו כאילו זאת הייתה הנחת גופו, אבל הרי זה לא נכון. הגמרא אומרת שידו יותר גרוע מגופו.

[Speaker G] אבל זה רק במסקנה. הוא אומר, אם לא היה את רש"י אז השאלה בכלל לא הייתה עולה, יכול להיות. עכשיו בא רבי ומסביר שזה באמת לא אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] אבל מה יוצא למסקנה? אני שואל עכשיו, צריך להניח ברשות הרבים או לא?

[Speaker G] על המסקנה כאילו?

[Speaker C] רש"י, צריך להניח ברשות הרבים או לא למסקנה?

[הרב מיכאל אברהם] רבי עקיבא איגר אומר שלא. כל מה שרש"י אמר שצריך להניח ברשות הרבים זה רק כדי להסביר למה יש איבעיא, אבל באופן עקרוני לא צריך להניח ברשות הרבים. אבל לא נכון. להלכה צריך להניח ברשות הרבים בגלל שאם הוא לא הניח, מה שיש פה זה הנחת ידו, הנחת ידו היא לא הנחה למסקנת הגמרא, לכן רש"י אומר שצריך להניח ברשות הרבים.

[Speaker G] אבל למסקנת הגמרא גם לפי תוספות גם לא צריך להניח, מה זאת אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] לא רגע, עזבי את תוספות, אני מדבר על רש"י עכשיו. רק רש"י.

[Speaker D] אני לא כל כך הבנתי. עוד פעם, הגמרא מדברת על גופו, לא על ידו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. ומה המשנה עוסקת? בידו או בגופו? בידו. נכון, אז מה רבי עקיבא איגר רוצה? רבי עקיבא איגר שואל על רש"י, למה אתה רש"י אומר שצריך להניח את זה ברשות הרבים? הרי למסקנה הנחת גופו היא הנחה. איזה מין שאלה זאת? מדובר פה על הנחת ידו לא על הנחת גופו. בסדר? חני?

[Speaker D] לא, אני לא הצלחתי להבין.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, רש"י מדבר על המקרה במשנה שבו העני הכניס את היד לרשות היחיד, הוציא את החפץ ועצר את היד. האם להלכה צריך להניח את החפץ או לא? אני שואל אתכם עכשיו שאלה הלכתית. בשביל להתחייב אני מתכוון. האם בשביל להתחייב צריך שהוא יניח את החפץ ברשות הרבים?

[Speaker E] צריך להניח כי זה נכון.

[הרב מיכאל אברהם] ברור שצריך, למה?

[Speaker C] כי

[Speaker E] זאת

[הרב מיכאל אברהם] הנחת ידו, הנחת ידו היא לא הנחה, צריך להניח ברשות הרבים כדי שתהיה פה הנחה. זה מה שרש"י כותב. אז למה רבי עקיבא איגר שואל עליו? רבי עקיבא איגר שואל עליו למה אתה כותב שצריך להניח? הרי הנחת גופו למסקנת הגמרא היא הנחה, אז מה הבעיה? כך שאל רבי עקיבא איגר.

[Speaker D] לא לא, את זה לא הבנתי. את הקטע הזה לא הבנתי.

[Speaker C] ההוכחה שלו זה מהנחת גופו אבל מדובר על הנחת ידו.

[Speaker D] אז זה מה שאני לא מצליחה להבין את רבי עקיבא איגר. נו בסדר, זה השאלה שלנו רבי עקיבא איגר. אם את לא מצליחה להבין אותו אז הבנת טוב.

[הרב מיכאל אברהם] זאת האיבעיא על רבי עקיבא איגר.

[Speaker C] רבי עקיבא איגר שואל על רש"י

[הרב מיכאל אברהם] הרי למסקנת הגמרא הנחת גופו היא הנחה, אז למה אתה לא מסתפק בזה שהיד של העני הגיעה לפה? למה צריך להניח על רשות הרבים? ככה שאל רבי עקיבא איגר. אבל זאת לא שאלה. הרי המסקנה של הגמרא עוסקת בהנחת גופו לא בהנחת ידו. רש"י פה מדבר כשהעני עשה הנחת ידו לא הנחת גופו, לכן אומר רש"י פה צריך להגיד שהוא כנראה הניח את זה על רשות הרבים כי בלי זה לא הייתה פה הנחה, זאת הנחת ידו. איזה מן קושיה זאת? מה קשה על רש"י מהגמרא פה? וזה כשלעצמו לא ברור. כן. עוד פעם. מה רש"י אומר? הגמרא מדברת כשהעני הכניס את היד לרשות היחיד, הוציא אותה החוצה ועצר. אומר רש"י, צריך להגיד שהוא גם הניח את זה על רשות הרבים כדי להגיד שהוא חייב. נכון? זה רש"י, זה מה שרש"י כתב. כן. מה שואל עליו רבי עקיבא איגר? רבי עקיבא איגר אומר זה מיותר, לא צריך להניח ברשות הרבים, הוא חייב גם בלי זה. למה? כי למסקנת הגמרא אצלנו בדף ג', הנחת גופו היא הנחה.

[Speaker D] ולכן גם הנחת ידו היא הנחה?

[הרב מיכאל אברהם] זו השאלה. ככה רבי עקיבא איגר שואל, נקודה. עכשיו אני שואל על רבי עקיבא איגר.

[Speaker D] אבל אני לא מבינה, הרי הגמרא בעצמה אחר כך מחלקת בין ידו לבין גופו.

[הרב מיכאל אברהם] לכן אני שואל על רבי עקיבא איגר, אז את כן מבינה. זה השאלה שלי לרבי עקיבא איגר. אתה רבי עקיבא איגר שואל עליו מהנחת גופו, אבל הגמרא עצמה אומרת שזה רק על הנחת גופו ולא הנחת ידו. לכן רש"י אומר שצריך פה גם להניח ברשות הרבים, כי פה מדובר על הנחת ידו, זה לא מה שהגמרא מדברת שמה. זה בדיוק מה שאני שואל על רבי עקיבא איגר. בסדר?

[Speaker D] הבנתי ש… הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] כנראה, כנראה שרבי עקיבא איגר למד גם את רש"י כמו תוספות. זוכרות שהיה רשב"א כזה? נכון. הרשב"א אמר שגם רש"י כנראה מתכוון למה שתוספות שידא בתר גופא גריר. רש"י לא אומר כשהיד נמצאת באותו מקום של הגוף זאת לא הנחה, גם רש"י מסכים ליסוד של תוספות שאם היד נמצאת באותו מקום של הגוף זאת הנחה. כל מה שרש"י אומר זה שהנחת היד היא לא הנחה רק כשהיד היא לא באותו מקום של הגוף. כנראה שככה רבי עקיבא איגר למד, כמו שהרשב"א למד ברש"י, ואז יש מקום לקושיה הזאת. אבל אל תניח את ההנחה הזאת ואל תקשה קושיות, זה פשוט לא נכון, זה לא כתוב ברש"י. בסדר? ראינו כבר שהרשב"א אומר שאין מחלוקת באמת בין רש"י לבין תוספות. גם רש"י מתכוון רק למצב שהיד לא נמצאת באותו מקום של הגוף. אם היד נמצאת באותו מקום של הגוף גם רש"י מסכים שזאת הנחה טובה. אבל ברגע… רגע, אם מבינים כך את רש"י, אז אפשר להבין את קושיית רבי עקיבא איגר.

[Speaker C] אבל ברגע שאני מוציאה את היד עם החפץ חזרה, אז היא נמצאת במקום הגוף. נכון. ואז למה הוא דורש הנחה?

[הרב מיכאל אברהם] לכן, זה מה ששואל רבי עקיבא איגר.

[Speaker C] לכן רבי עקיבא איגר שואל על רש"י. זו השאלה של כולם. אם רש"י מסכים שכשהיד נמצאת במקום של הגוף זה כן נקרא הנחה, אז למה שרש"י יגיד שהוא צריך להניח ברשות הרבים?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה ששואל רבי עקיבא איגר.

[Speaker C] אז זה שאלה נכונה.

[הרב מיכאל אברהם] שאלה נהדרת אם אתה מניח שזאת שיטת רש"י. אבל למה להניח שזאת שיטת רש"י? אל תניח ואל תקשה קושיות. שיטת רש"י כפשוטה היא לא זאת. הרשב"א דוחק ברש"י. שיטת רש"י כפשוטה זה כמו שתוספות למד בו. נכון? אבל אם מבינים את רש"י כפשוטו לא קשה כלום, אז מה רבי עקיבא איגר מניח ברש"י כל מיני הנחות דחוקות ואז מקשה קושיות? אל תניח את ההנחות הדחוקות ואל תקשה קושיות. אוקיי. עכשיו ממשיך רבי עקיבא איגר הלאה. ואף דתוספות ישנים כתבו דהרשב"א פירש, הרשב"א זה הרא"ש כן? פירש דהנחה פשיטא ליה דהוי הנחה, והאיבעיא רק על העקירה. מה ההערה הזאת? שלא נחשוב שהוא

[Speaker C] בכלל לא מחשיב את ההנחה, הנחה היא לא בעיה. הוא יוצא נגד החילוק הזה שעשו התוספות ישנים.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי. מה ההערה הזאת עכשיו באה להגיד?

[Speaker G] להגיד לנו שרש"י בעצם לא חושב ש… אי אפשר להוציא את רש"י בצורה כזאת שהוא בעצם בכלל לא מחייב על… שהוא שואל רק על העקירה.

[הרב מיכאל אברהם] למה?

[Speaker C] הוא שונה מרש"י בזה בעניין העקירה.

[הרב מיכאל אברהם] רש"י פירש גם עקירה וגם הנחה.

[Speaker C] הוא הסביר למעלה ש…

[הרב מיכאל אברהם] מה התירוץ של רבי עקיבא איגר? שרש"י נאלץ להגיד שמניחים את החפץ ברשות הרבים כדי שתהיה איבעיא, נכון? כי אם הוא לא היה אומר את זה אז אפשר היה לפשוט את האיבעיא מהמשנה. אתה יכול לראות במשנה שהנחת גופו היא הנחה. לכן אומר רש"י לא, את המשנה אפשר גם להסביר שאחר כך הוא הניח, והנחת גופו היא לא הנחה. לכן יש מקום לאיבעיא של הגמרא, ככה הוא אמר. אבל הוא אומר כן, אבל לפי הרשב"ם שם האיבעיא של הגמרא עוסקת רק בעקירה, בהנחה ברור שזאת הנחה. אז אין תירוץ על הקושיה… התירוץ של רבי עקיבא איגר על קושייתו על רש"י נופל. כי מה הוא תירץ? הוא תירץ שרש"י פירש כך כדי להגיד לי למה יש מקום לאיבעיא של הגמרא האם הנחת גופו היא הנחה או לא. אבל לפי הרשב"ם אין איבעיא בגמרא אם הנחת גופו היא הנחה. האיבעיא רק על העקירה, לא על ההנחה. אי אפשר לתרץ את רש"י, אז הוא רוצה להגיד

[Speaker G] שהוא לא מה? אז הוא רוצה להגיד שרש"י לא

[הרב מיכאל אברהם] חושב ככה. בדיוק, נכון. מכל מקום יש לומר, וצריך לקרוא, מכל מקום יש לומר דרש"י סבירא ליה כתוספות דגם לעניין הנחה מיבעיא. מה שאמרתי גם בעצמי, זה ברור. רש"י למד כמו תוספות נגד הר"ש משאנץ. אם זה ככה, אז האיבעיא היא בין על העקירה בין על ההנחה. וכיוון שכך, אז אפשר ליישב את רש"י כמו שהוא אמר למעלה, שרש"י בא להגיד שיש מקום לאיבעיא, בגלל זה צריך להניח ברשות הרבים, כי האיבעיא עוסקת גם בעקירה וגם בהנחה. עכשיו אני שואל אתכם בסוגריים עוד שאלה: לפי הר"ש משאנץ, אם רש"י היה לומד כמו הר"ש משאנץ, כן? הרי הוא אומר, אם רש"י היה לומד כמו הר"ש משאנץ לא יכולתי ליישב אותו. נכון? למה? לפי הר"ש משאנץ באמת ברור שלא בהוה אמינא ולא במסקנה לא צריך להניח את החפץ על הקרקע, כי לפי הר"ש משאנץ לא צריך להניח את החפץ מה? כי ההנחה בכל מקרה היא הנחה טובה, גם בגופו וגם בידו. נכון? אז הר"ש משאנץ בכלל לא בדיון פה. זה הסיכום שעשינו בסוף השיעור הקודם. אוקיי. עכשיו הוא מקשה על הר"ש משאנץ בסוף, זה סוף דבריו של רבי עקיבא איגר: ובאמת דברי התוספות ישנים תמוהים. התוספות ישנים זה הר"ש. תמוהים לי, דאיך השיב רבי דהוי עקירה ואינו דומה לידו. הרי בגמרא רבי אמר שעקירת גופו היא עקירה וזה לא דומה לידו. בידו עקירת ידו היא לא עקירה. הא בלאו הכי צריך האי חילוק דאינו דומה לידו, דהא ידו אפילו הנחה לא הוי, דהא פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני ממנו, פטור. ולא אמרינן דבעל הבית חייב מכוח הנחת גופו דכהנחת חפץ דמי, וצריך עיון גדול. מה הוא אומר? הוא אומר כתוב במשנה ככה. כן, זה להתרגל קצת לחשבונות של רבי עקיבא איגר. הוא אומר כתוב במשנה ככה: אם פשט בעל הבית את ידו לחוץ והעני נטל ממנו. בסדר? זה הציור שבו מתעסק רבי עקיבא איגר, תראו. כן, הציור הזה. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני ממנו, אז בעל הבית פטור והעני פטור, נכון? למה בעל הבית פטור? הרי יש פה הנחת ידו.

[Speaker B] זה חצי מלאכה.

[הרב מיכאל אברהם] לפי הר"ש משאנץ הוא לא הניח

[Speaker B] פשוט.

[הרב מיכאל אברהם] הוא עשה חצי מלאכה, אין דרישה נכון, אין דרישה להנחה. הרי הוא הניח! בעל הבית הוציא את היד שלו לחוץ, בסדר? ועצר אותה שם ואז העני לקח ממנו את החפץ. בואו נסתכל על בעל הבית. בעל הבית עשה עקירה ואז עשה גם הנחת ידו. זה שהעני אחרי זה נטל את זה ממנו, זה עוד פרשייה, אבל בעל הבית עשה את הנחת ידו.

[Speaker B] לא, לא, לא, הוא לא עשה הנחת ידו כי הנחת ידו היא טובה רק כשהיא עם הגוף.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, רגע, רגע, רגע. קודם כל מה, אנחנו עוד לפני החילוקים האלה. קודם כל לכאורה, אם הר"ש משאנץ צודק שכל האיבעיא היא רק על עקירה ולא על הנחה, אבל בהנחה ברור שגם הנחת ידו היא טובה. אז אם ככה למה בעל הבית פטור?

[Speaker C] יש פה, התמונה היא כזו, הנחת ידו פה כהנחת… לא… חייב מכוח הנחת גופו דכהנחת חפץ דמי, כשהוא היה בתוך החצר שלו ושם הוא הניח את החפץ בידו, אז זה נקרא כגופו. אבל אחרי זה כשהוא פשט אותה החוצה, החפץ נקרא נייח ואז העני עקר את זה מידו והעביר את זה לידו שלו, לכן…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר אבל בעל הבית, אני

[Speaker D] מסתכל, בעל הבית כבר עשה עקירה והנחה.

[Speaker C] האי הנחת החפץ מדוברת כשהעדיין היד שלו הייתה ברשות. רשות היחיד.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה פתאום?

[Speaker C] ואז זה כגופו.

[Speaker D] לא, לא, לא. אבל השאלה כאן היא לא רק על בעל הבית למה הוא פטור, גם למה עני בכלל פטור? הרי עני לא עשה, אם בעל הבית עשה הנחה, אז העני לא עשה כלום. אז למה בכלל אומרים שהוא פטור אבל אסור? הרי עני לא עשה שום דבר, הרי את ההנחה עשה בעל הבית ברגע שהוא עצר את היד.

[הרב מיכאל אברהם] אז אולי זה יהיה פטור ומותר? לא חשוב כרגע, אבל הקושיה יותר חזקה זה על בעל הבית. בעל הבית העביר מרשות לרשות. כן. בעל הבית אמור להיות חייב לפי הרש משנץ.

[Speaker D] אבל ברגע שבגמרא כתוב שניהם פטורים, דיברנו על זה ששניהם פטורים אסורים, זה לא המקרה של אחד חייב והשני פטור.

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים, אבל ההערה אז פה הייתי יכול להגיד בסדר, אז פה זה פטור ומותר.

[Speaker D] אבל אנחנו לא יכולים להגיד את זה כי אנחנו יודעים שבגמרא כל הפטורים האלה הם לא פטור ומותר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הגמרא עצמה אומרת שיש במשנה גם פטור ומותר, כשלא עשית כלום אתה פטור ומותר.

[Speaker D] אני חושבת שדווקא מדי ששניהם פטורים מבינים שכל אחד לא עשה משהו עד הסוף.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא. הגמרא אומרת שיש במשנה ציורים שהפטור שם הוא פטור ומותר, כי לא עשית כלום. הגמרא אומרת את זה בפירוש!

[Speaker D] אבל אם אני יוצאת מנקודת הנחה שבמקרה פה ששניהם פטורים שניהם פטורים אבל אסורים, אז אני מסיקה מכאן שהנחת ידו שם היא לא הנחה והוא עשה רק עקירה לכן הוא פטור, והעני כן עשה הנחה ולכן הוא גם פטור כי הוא לא עשה עקירה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל למה לצאת מנקודת הנחה כזאת? אז הרש משנץ יגיד לך שזה פטור ומותר, זה לא קשה. מה שקשה זה למה בעל הבית לא חייב. הרי קשה על הרש משנץ, לפי הרש משנץ בעל הבית עשה עקירה והנחה ברשות הרבים. לגמרי, הוא חייב. כי הוא הניח בהנחת ידו, ולפי הרש משנץ הנחת ידו זאת הנחה. אבל לפי רש"י הוא לא עושה הנחה. לא מדבר על רש"י, מדבר על הרש משנץ. והרש משנץ לא עשה את החילוק בין אם זה באותה רשות או לא באותה רשות של? לא, לא, להיפך. הרש משנץ בהנחה לא צריך שום חילוקים, כי בהנחה הכל הולך. בהנחה לא הייתה איבעיא בכלל, כל האיבעיא זה רק על עקירות. אז באמת בדוחק אפשר היה להגיד מה שחני הציעה עכשיו, אולי בכל זאת הרש משנץ בגלל הקושי הזה נצטרך להגיד שגם בהנחה אם היד נמצאת במנותק מהגוף הוא יסכים שזאת לא הנחה. אבל זה תמוה מאוד, אין לזה רמז ברש משנץ, אני לא רואה שום סיבה להגיד דבר כזה, זה מוזר. נדמה לי שלפי הרש משנץ אין מנוס אלא לומר שבעל הבית הוציא את היד שלו החוצה וזה ממשיך בתנועה, הוא לא נעצר. והעני לקח את זה מהיד שלו תוך כדי שהיד נעה. אם היד עצרה לפי הרש משנץ הוא יהיה חייב בעל הבית.

[Speaker B] כמו באוויר.

[Speaker D] כן, אין ברירה. אוקיי. אוקיי? זה מאוד קשה להניח את זה כי זה ממש לא פשט המשנה.

[הרב מיכאל אברהם] אני אמרתי.

[Speaker D] והיא לא עושה את החילוק הזה ואף אחד לא עושה את החילוק הזה בגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים, אבל זה מה שצריך לצאת לפי הרש משנץ.

[Speaker D] כי באותה מידה היה אפשר להניח את זה, היה אפשר להניח שמה קורה אם היד נעצרה ואז היה צריך להגיד שהוא חייב, אז איך המשנה לא מתייחסת למקרה הזה אם הטעת אותנו?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, היא רוצה להגיד לי מתי פטור, לא מתי חייב. זה לא שאלה. המשנה הרי באה להגיד מתי הוא חייב? אם בעל הבית עקר והניח כולנו יודעים שהוא חייב, את זה לא צריך להגיד. פה משמיעים לי רק מקרים שהוא פטור. מתי הוא פטור? מתי שהוא עשה רק עקירה והעני עשה את ההנחה. אז זה הכל, זה מה שהמשנה אומרת. רק אני עכשיו נכנס לרזולוציה יותר גבוהה. מה פירוש שהוא רק עשה עקירה והעני עשה הנחה? אין ברירה אלא להגיד שהיד לא נעצרה ברשות הרבים. אבל זה רק פרט טכני.

[Speaker D] ברגע שהעני לקח את זה ממנו קשה לי לראות סיטואציה שהעני לוקח והיד לא נעצרת.

[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה? למה לא? היד לא נעצרת והעני לוקח את זה. מה הבעיה? לא רואה שום בעיה עקרונית בזה. זאת אוקימתא, במובן הזה זה כמובן קצת דוחק. אבל אין בעיה עקרונית עם הציור הזה. אגב ראשונים אחרים מדברים על זה פה, תוספות בסוגיה שלנו מזכיר את זה אפילו, האם היד נחה או לא נחה. נגיע לזה בהמשך. הנקודה היא שלפי הרש משנץ נדמה לי שאין ברירה אלא להעמיד את המשנה כך, אחרת פשוט זה סתירה חזיתית לדבריו מהמשנה.

[Speaker G] אפשר לומר שהמשפט ואינו דומה לידו גופו זה נובע בכלל על השאלה? כלומר שהרש משנץ יגיד אני, השאלה היא באמת היא רק על העקירות ולמה? וזה המשפט הזה הוא כאילו נובע בכלל על השאלה, על האיבעיא עצמה.

[הרב מיכאל אברהם] כלומר, לא הבנתי. ומה יהיה בהנחות? בהנחות. על ההנחות בכלל לא הייתה איבעיה, למה? כי פשוט שהנחה זה תמיד טוב. על זה אין שאלות, אין חילוקים. גופו, ידו, מה שאת רוצה. כל מה שהגמרא עסקה בו זה רק בעקירה, ועל זה היא אמרה שעקירת גופו זאת עקירה אבל עקירת ידו זה לא עקירה. אבל כל זה זה רק בעקירות. הנחות פשוט שזה חייב, שזאת אומרת שאין שום הבדל. בשפת אמת כותב ככה: ברש"י במתניתין משמע לדינא דצריך שיניח העני ברשות הרבים. ולפי זה יש לעיין אי צריך גם כן שיעשה העני עקירת הסל מהקרקע? דלכאורה הא בהא תליא. נכון?

[Speaker C] כי בעצם לא מהיד אלא מן הקרקע?

[הרב מיכאל אברהם] כן. ומתוספות לקמן משמע שחולקים בכל זה על רש"י. עיין בתוספות רבי עקיבא איגר ובתוספות ישנים לקמן. ועיין בלשון הראש דמשמע דסבירא ליה כמו שכתבנו בשיטת רש"י דעקירת היד בלבד לאו עקירה היא. והרמב"ם כתב בהדיא לא כמו רש"י דאין צריך להניחו על גבי הקרקע וכולי. אז מה הוא לא מקשה

[Speaker C] על רש"י כלום?

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא מקשה על רש"י כלום. מרש"י משמע לדינא שצריך שיניח העני ברשות הרבים בסימן קריאה, לא בסימן שאלה כמו רבי עקיבא איגר. ולמה? בדיוק בגלל מה שאני הערתי קודם, כי רש"י לשיטתו ברור שלמסקנה באמת צריך להניח ברשות הרבים. זאת לא קושיא, זאת קביעה. הוא מביא פה באמת שתראו את הרמב"ם פרק י"ג הלכה י"ב: ידו של אדם חשובה לו כארבע על ארבע, לפיכך אם עקר חפץ מיד אדם העומד ברשות זו והניחו ביד אדם אחר העומד ברשות שנייה חייב, לא משנה. וכן אם היה עומד באחת משתי רשויות אלו ופשט ידו לרשות שנייה ועקר חפץ ממנה או מיד אדם העומד בה והחזיר ידו אליו חייב, ואף על פי שלא הניח החפץ במקום שהוא עומד בו. רואים? נגד רש"י. הואיל והוא בידו הרי הוא כמונח בארץ. נגד רש"י. כי הרמב"ם כנראה לומד כמו תוספות.

[Speaker C] ידו הנחה, הנחה.

[הרב מיכאל אברהם] אם זה במקום שהוא עומד בו, העני הרי לוקח את החפץ אליו. עכשיו היד נמצאת באותו מקום של הגוף. במצב כזה הנחת ידו היא הנחה. רק כאשר היד במקום אחר מהגוף הנחת ידו היא לא הנחה. ולכן פה לא צריך להניח את זה על הקרקע, בדיוק כמו שאמרנו המסקנה לפי תוספות. הרמב"ם כנראה למד כמו תוספות. וגם הפני יהושע פה הוא אומר בדיבור המתחיל או שנטל מתוכו והוציא חפץ, וכן כתב בסמוך או שנתן לתוכו וכולי. ונראה לכאורה נראה מדבריו להדיא דהיכא שלא הניח העני ברשות הרבים אלא שעדיין בידו לא מיקרי הנחה. כמו השפת אמת נגד רבי עקיבא איגר. ואפשר, ועכשיו הוא בניגוד לשפת אמת גם מסביר. ואפשר דאזיל לשיטתו וגרסתו לקמן דף הסמוך, סוגיה שלנו בדף ג'. דגרסינן גופו נייח ידו לא נייח, ולא גרסינן ידו בתר גופו גרירא. רש"י לא גורס את זה. כי רש"י מסביר שזה לא קשור לשאלה איפה נמצאת היד, הנחת יד היא לא הנחה נקודה. ממילא לשיטתו הוא אומר גם במשנה שהעני צריך להניח את זה על הארץ, כי לא אכפת לי שהיד נמצאת באותו מקום של הגוף. הוא לא גורס את זה. אז בדיוק זה מה שהוא מסביר ברש"י וזה בדיוק הסיבה ששאלתי על רבי עקיבא איגר, למה אתה מקשה על רש"י? רש"י הולך לשיטתו והכל בסדר. מה שאין כן לשיטת התוספות וגרסתם לקמן, ממילא דאפילו לא הניחו עני על גבי קרקע אלא שהוציא ועודנו בידו מיקרי נמי הנחה. זה נקרא הנחה. דהנחת ידו נמי כהנחת חפץ דמי, כיוון שידו וגופו ברשות אחת ידו בתר גופו גרירא. וכי היכא דהנחת גופו מיקרי הנחה כשעמד, הוא הדין להנחת ידו כיוון שעמד. אז לפי תוספות באמת יוצא שלא צריך להניח על הארץ נגד רש"י. אז הוא ממש תולה את זה במחלוקת רש"י ותוספות אצלנו. בדיוק ככה צריך לצאת גם על המשנה, שרש"י על המשנה טוען להלכה שהעני צריך להניח את זה על הקרקע, תוספות שם יגידו לא ככה, שלא צריך להניח, לשיטתם פה. וכן כתב הרמב"ם מה שקראנו עכשיו, דאף על פי שלא הניח החפץ אלא כשהוא בידו הרי הוא כמונח על גבי קרקע. כך נראה לכאורה לפרש שיטת רש"י ותוספות כל אחד לפי גרסתו. אלא, עכשיו תראו איך הוא מוסיף, אלא, אגב פני יהושע חי לפני רבי עקיבא איגר, אלא דבלאו הכי אין צורך לזה ואפושי פלוגתא לא מפשינן לדינא בין רש"י ותוספות. ורש"י נמי מודה לדינא וכמו שהעיר במקומו בדף הסמוך אף לפי גרסתו. מה הוא אומר? אומר לא מרבים מחלוקות מעבר למה שצריך. כמנטרה שלו קם. לא מרבים מחלוקות מעבר למה שצריך ולכן מה? יכול להיות שרש"י לא חולק על תוספות אצלנו ורש"י גם הוא עושה חילוק בין אם היד במקום של הגוף או לא במקום של הגוף שזה כמו שהרשב"א למד ברש"י, נכון? שרש"י בעצם לא חולק על תוספות. ורש"י נמי מודה לדינא, כן הוא מודה לתוספות שלא משנה אם היד במקום של הגוף, סליחה, שכל מה שרש"י אמר זה רק כאשר היד לא במקום של הגוף, אבל אם היד במקום של הגוף הוא מודה לתוספות שזה כן נקראת הנחה. אלא דמכל מקום ואז כמובן יהיה קשה קושיית רבי עקיבא איגר. אמרתי שרבי עקיבא איגר הקשה על רש"י כי הוא הולך אבל למה? למה יהיה קשה? כי אם לפי רש"י כשהיד נמצאת במקום של הגוף אז הנחת היד היא כן הנחה, אז למה רש"י אומר שצריך להניח את זה ברשות הרבים? הרי היד נמצאת במקום של הגוף.

[Speaker G] לא הבעל הבית שמוציא, אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, הקושיה של רבי עקיבא איגר על רש"י תהיה קשה, כמו שאמרתי שם שרבי עקיבא איגר שהקשה על רש"י כנראה למד בו כמו שהרשב"א למד בו, בסדר? אז זה בדיוק מה שאומר הפני יהושע. אני אומר לכם שרש"י מתכוון כמו תוספות ואם זה כך אז באמת קשה למה רש"י כותב פה שצריך להניח את זה על הקרקע. אז הוא אומר לא נורא, אלא דמכל מקום כיון דלקמן מיבעיא לן אי עקירת גופו כעקירת חפץ דמי, ומשמע דהוא הדין בהנחה מיבעיא לן ולא איפשטא, ומתניתין דהכא דקתני או שהוציא, על כרחך משום דמתניתין מצינא לאוקמי שהניחו על גבי קרקע כמו שכתבו התוספות לקמן. משום הכי ניחא ליה לרש"י נמי לפרש מתניתין במילתא דפסיקא. ממש התירוץ של רבי עקיבא איגר, זה פלאי פלאים. רבי עקיבא איגר כל מה שהוא אמר כתוב בפני יהושע והוא לא מזכיר את הפני יהושע, הוא פשוט מעיר את זה כאילו שזאת הערה חדשה שלו.

[Speaker D] אתה יכול לחזור? את זה לא הבנתי, מה היה הסוף פה? למה לא צריך להרבות מחלוקות? איך הוא לומד שרש"י לומד כמו התוספות?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה הוא אומר שהוא יסביר בסוגיה בדף ג'. הפני יהושע פה זה פני יהושע על המשנה בדף ב'. הפני יהושע בדף ג' מסביר שגם רש"י לא חולק על תוספות כמו שהרשב"א הסביר ברש"י וגם רש"י מדבר רק על מצב שהיד לא נמצאת במקום של הגוף, משיקוליו שלו שם, לא חשוב כרגע.

[Speaker D] אבל במשנה זה לא כך.

[הרב מיכאל אברהם] מה? רגע, עכשיו הוא אומר אבל לפי זה לכאורה קשה על רש"י במשנה, כי רש"י במשנה אומר שצריך להניח על הקרקע ואם אני צודק שרש"י סובר כמו תוספות הוא לא היה אמור לדרוש שתהיה פה הנחה על הקרקע. אז הוא אומר לא נורא, זה לא קשה עלי. למה? כי יכול להיות שמה שרש"י פירש שמניח על הקרקע זה רק כדי להשאיר את האיבעיה על מכונה. נכון להלכה לא צריך את זה, אבל אם הוא לא היה מפרש כך במשנה אז הייתי מתקשה מה האיבעיה הזאת רוצה. אפשר לפשוט מהמשנה שהנחת ידו או הנחת גופו זאת הנחה, לכן אומר רש"י לא, במשנה אפשר היה להגיד שהניח על הקרקע ולכן האיבעיה נשארת במקומה. נכון שלמסקנה כשאמרנו שההנחה היא הנחה כשידו וגופו באותה רשות אז באמת לא צריך להגיד שהניח על הקרקע, אבל מה שרש"י מפרש פה זה כדי להשאיר את האיבעיה חיה. בדיוק מה שרבי עקיבא איגר תירץ, אוקיי? עכשיו מה היתרון של הפני יהושע על רבי עקיבא איגר? זה שהפני יהושע גם מסביר את זה. רבי עקיבא איגר כנראה הניח בדעת רש"י את מה שהפני יהושע מניח, זאת אומרת שרש"י לא חולק על תוספות ולכן הוא מקשה עליו. אבל את כל זה הוא לא אמר, הרבי עקיבא איגר, שזה מוזר. אבל כנראה אני מביא את הפני יהושע כדי שנראה שכנראה גם רבי עקיבא איגר למד כך. מה שהוא הקשה על רש"י זה בגלל שהוא הניח שרש"י לא חולק על תוספות, ואז הוא תירץ טוב, אז מה שרש"י פירש פה זה כדי להרוויח את האיבעיה, כדי להשאיר את האיבעיה חיה שאי אפשר יהיה לפשוט אותה מהמשנה. בסדר?

[Speaker D] יש איזה קושי עם זה שיחלקו אחד על השני? מי? התוספות ורש"י, שהם צריכים להצדיק את זה שהם אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] הכלל, זה מה שהוא הזכיר פה, מה שנקרא אפושי מחלוקת לא מפשינן. מה זאת אומרת? אנחנו לא מרבים מחלוקת מעבר למה שחייבים. הרבה פעמים בגמרא כאשר אנחנו אתן יודעות מה? אני אתן לכן דוגמא. יש לנו קצת זמן אז אני אתן לכן דוגמא, אני כבר לא אתחיל את הסוגיה הבאה.

[Speaker F] אני אתן לכן דוגמא, בואו למשל סליחה אני רציתי לשאול לגבי ההסבר שהוא נתן לגבי רש"י שלא חולק על תוספות. הוא אמור להגיד שלתוספות לא אכפת להם מהשאלה של האיבעיה או צריך להסביר שאולי מניחים שיד וגוף למרות הכל זה דברים שונים ועדיין צריך לשאול לגבי הגוף. לא הבנתי. מה תוספות בתפיסת התוספות למה צריך איבעיה אם אפשר לפשוט אותה מהמשנה?

[הרב מיכאל אברהם] אי אפשר. אי אפשר לפשוט אותה מהמשנה.

[Speaker F] למה? אם תוספות לא יכולים לפשוט את זה מהמשנה, אז גם רש"י יגיד שלא צריך. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהוא אומר. בגלל שיכול להיות שהעמידו שהניח את זה על גבי הקרקע.

[Speaker F] לא, אבל תוספות לא הניח על גבי הקרקע.

[הרב מיכאל אברהם] לא, יכול להיות שהניח על גבי הקרקע לכן אי אפשר לפשוט.

[Speaker F] הם פשוט תוספות לא אומרים את זה, אבל גם הם יכולים להניח שיכול להיות ששמה הוא הניח.

[הרב מיכאל אברהם] אותו דבר, מה שתגידי ברש"י, אותו דבר, הוא סובר כמו תוספות.

[Speaker F] רגע, אבל רש"י

[הרב מיכאל אברהם] אמר את זה בפירוש, תוספות לא אומרים. נכון, תוספות הוא לא מפרש, תוספות לא מפרש כל מילה, תוספות מאיר את ההערות שלו. פה בזה הוא הסתכל כמו רש"י, כן זה ברור. אני אביא לכם דוגמה כדי שתראו על מה מה זה אפושי מחלוקת לא מפשינן. היום אנחנו קצת בענייני מתודולוגיה, אז אני ארשה לעצמי עוד קצת להפליג. יש מחלוקת, טוב, יש דוגמאות מסובכות לזה, אני אנסה דוגמה פשוטה. יש ראשונים שדנים בשאלה כאשר יש חולה בשבת, פסק זמן, לא קשור בכלל לעניין. יש חולה בשבת, ויש לנו שתי אפשרויות, הוא צריך לאכול בשר, הרופאים אומרים שהוא חייב לאכול בשר כדי להבריא. עכשיו יש לו שתי אפשרויות, או בשר טרפה, בשר חזיר, לא משנה, או לשחוט בהמה, לשחוט בשחיטה כשרה בהמה, לאכול בשר כשר. מה עדיף לעשות? צריך לחלל שבת. מה עדיף לעשות? אוקיי? אז יש על זה דיונים בראשונים, יש ראש ארוך שמביא איזה הרבה שיטות, ראב"ד ובעל המאור ותשב"ץ, המון ראשונים מדברים על העניין הזה. אגב, פעם כתבתי על זה טור באתר שלי, ואמרתי שזה נייר לקמוס להבחין בבלבתים למדנים. הבלבת כמובן יגיד מה זאת אומרת, ברור שלשחוט. לאכול חזיר? לא יעלה על הדעת. אבל לאכול חזיר זה לאו רגיל, לשחוט בשבת זה איסור סקילה. לכן התפיסה, ההסבר הפשוט הוא כמובן שצריך לאכול חזיר ולא לשחוט. זה התפיסה הפשוטה. בכל מקרה נחלקו בזה הראשונים, והר"ן מסביר שם, בלבת הכוונה בעל הבית בהגייה יידישאית. בלבת, כן זה כאילו מישהו שלא יודע ללמוד, אחד שעגלונים הולכים לעבוד, הם לא אברכים שיושבים בישיבה ולומדים. כן. מישהו שלא למדן. אז הר"ן אומר שעדיף לשחוט מאשר לתת לאכול בשר חזיר או בשר טרפה. למה? וזה טעון הסבר, כי זה הגישה הלא אינטואיטיבית. זה הגישה הבלבתית, אבל הלא אינטואיטיבית. בגלל שהחזיר זה איסור הרבה יותר קל מאשר שחיטה בשבת. אוקיי? אז הוא אומר, פשוט מאוד, בגלל שנגיד שהוא צריך לאכול הרבה בשר, לא יודע, חמש פעמים כזית בשר, אוקיי? כמה איסורים הוא יעבור? אז אם הוא יאכל בשר חזיר, הוא יעבור חמישה איסורים, על כל כזית הוא עובר איסור. ואם הוא שוחט, אז הוא עובר פעם אחת איסור חמור, אבל מכאן ואילך כל מה שהוא אוכל זה דבר מותר. אז עדיף לעבור איסור פעם אחת, איסור חמור פעם אחת, על פני הרבה איסורים קלים. זאת הטענה שלו. עדיף הכמות על האיכות, ועל זה נשפך הרבה דיו על הר"ן הזה. אלא מה, שכשמסתכלים בשולחן ערוך הוא לא פוסק כמו הר"ן הזה להלכה. אז איך כל האחרונים מביאים מהר"ן הזה ראיות שעדיף הכמות על האיכות, עדיף סליחה, האיכות יותר חשובה מהכמות? הרי זה לא נפסק להלכה? והם מביאים מזה ראיות בשאלות שהם עולות להלכה למעשה. התשובה היא, הרבה פעמים מביאים ראיות מדעה שלא נפסקה להלכה. למה? אם הסיבה שלא פסקתי להלכה כמוהו זה לא הסברא הזאת אלא מסיבה אחרת, אז ההנחה היא שעל הסברא הזאת אני לא חולק. יש לי מחלוקת אחרת איתו. אז לכן גם סברא שעלתה בדעה שהיא לא להלכה, אפשר ללמוד ממנה להסיק ממנה מסקנות. כי גם מי שחולק, כנראה לא על זה הוא חולק, כי הוא הרי העלה סיבה צדדית למה הוא חולק על הר"ן. משמע שאת הסברא הזאת הוא כן קיבל. וזה בדיוק הסברא, זה בדיוק העיקרון של אפושי מחלוקת לא מפשינן. מה זאת אומרת? אם מצאתי מחלוקת מסוימת בין ראשונים או אחרונים או אמוראים, אין שום סיבה להניח שיש ביניהם עוד מחלוקת. כמו שאמרתי קודם לנועה, כן? אם רב ושמואל חולקים ביניהם לגבי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינו מתכוון, למה להניח שגם חולקים לגבי סיווג המקרי? בעובדות, לא בהלכות. אין סיבה להניח עוד מחלוקות מעבר למה שיש. עכשיו הכלל הזה, אפשר לקחת אותו כמובן רחוק כרצוננו. אפשר להגיד שאם כך, אז עדיף לצמצם כל מחלוקת שאנחנו רואים למינימום הנדרש. כל מה שמעבר לזה, אני לא מניח שיש מחלוקת אלא אם כן יש לנו הוכחה לזה. אבל אם אין לנו… הוכחה אז אנחנו מצמצמים ככל האפשר את המחלוקות, כן, זה וריאציה של התער של אוקאם, אוקאם רייזור, כן, העיקרון שאומר אני בוחר את המוצא הפשוט ביותר אלא אם כן יש ראיות

[Speaker C] לא כאלה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר? אז גם פה הוא אומר הפני יהושע, באופן עקרוני הסברה היא סברה כמו תוספות. עכשיו רואים ברש"י לא כך. אם אני אצליח לדחוק את רש"י ולצמצם את המחלוקת שלו עם תוספות, או לצמצם לאפס, להגיד שהם לא חולקים, זה עדיף. אפושי מחלוקת לא מפשינן. לא מרבים מחלוקות מעבר למה שחייבים. בפרט אם הדעה של תוספות היא הנראית לך הדעה הסבירה. ואז להגיד שרש"י חולק על זה לא סביר. אם יש לי מוצא פרשני אחר אני אעדיף להעמיד כך שרש"י לא חולק על תוספות. עכשיו זה כמובן אפשר להתווכח על זה ומה זה נקרא פשוט ועד כמה הולכים עם זה, זה קריטריון שרחוק מלהיות קריטריון חד. אבל יש סברה כזאת ישנה שלא מרבים מחלוקות מעבר למה שמעבר למה שנדרש. למשל הגמרא עצמה אומרת בפרק תולין במסכת שבת, הגמרא אומרת שלא מצאנו בכל התורה, תורה שבעל פה, מחלוקת שתנא אחד אומר חייב והתנא השני אומר מותר. זה או אסור מול מותר, או חייב מול אסור. אבל אבל חייב מול מותר לא מצאנו. עכשיו יש לזה קושיות, לא משנה, אבל מה פשר העיקרון הזה? בדרך כלל יש איזשהו מתחם סבירויות. אם תנא אחד אומר שבמעשה מסוים זה איסור דאורייתא, התנא השני לא יגיד שזה מותר לגמרי. או שהוא יגיד שזה איסור דרבנן. ואם תנא אחד אומר שזה מותר לגמרי, התנא השני לא יגיד שזה איסור דאורייתא. הוא יגיד זה איסור דרבנן. המחלוקות בדרך כלל הן לא מחלוקות מן הקצה אל הקצה, כי יש איזשהו היגיון. אף אחד פה לא אידיוט. זאת אומרת, אז מישהו אם המחלוקות כל כך רחוקות זה אומר שהשני פשוט לדעתי מדבר שטויות. לא שהוא טועה בכמויות, הוא פשוט מדבר שטויות. זה בדרך כלל לא ההנחה שלנו. וההנחה שלנו היא בדרך כלל שדעות של אנשים נבונים ותלמידי חכמים לא יהיו כל כך רחוקות אחת מהשנייה. אוקיי? זה מחזיר אותנו קצת לדברים שדיברתי עליהם בהתחלה.

[Speaker C] יכול להיות חייב מול פטור?

[הרב מיכאל אברהם] כן, חייב מול פטור יכול להיות ופטור מול מותר יכול להיות, אבל לא חייב מול מותר. עוד פעם, יש דוגמאות אחרות והגמרא גם עצמה שואלת את זה, אבל העיקרון, נקודת המוצא היא שזה פחות סביר. למה? כי פחות סביר שרבי יהודה חושב שרבי שמעון מדבר שטויות. רבי יהודה חולק על רבי שמעון בנקודה כזו, בנקודה אחרת, אבל זה לא שהוא אומר דברים מופרכים. אוקיי? בשביל להגיד לעשות מחלוקת מן הקצה אל הקצה צריך ראיות טובות. ההנחה היא שהמחלוקות הן לא קיצוניות ועד כמה שאפשר אנחנו מניחים שבכלל אין מחלוקת. אם אנחנו יכולים לפרש באופן כזה שבכלל אין מחלוקת והפירוש הזה עדיין סביר, אז הוא פירוש עדיף. בסדר? זאת בעצם נקודת המוצא המתודולוגית. טוב, אנחנו חוזרים לענייננו. מה שאני רוצה עוד להספיק היום.

[Speaker F] סליחה, אם העיקרון הזה בגמרא מתבטא בזה שאנחנו מנסים להגיד שמחלוקת תנאים היא פשוט מדברת על סיטואציות שונות, כל אחד אוקימתא שונה של.

[הרב מיכאל אברהם] למשל, למשל, כן. עכשיו בואו, אני אשתף עוד פעם את המקורות. מה שאני רוצה רק לסיים זה באמת את ההיבט הלמדני של העניין. מה כשהגמרא שואלת עקירת גופו היא עקירה או לא, מה על הפרק? מה הסברות לכאן ולכאן? למה יש התלבטות? זאת בעצם נגיד עד כאן בעצם רק עשינו חשבונות, מי הולך עם מי ומי מתאים למי ומה ההשלכות שעושות לפי כל אחד. עכשיו אני שואל את השאלה הלמדנית, מאיפה זה בא? מה הסברה שעומדת מאחורי הצדדים שעקירת גופו היא כן עקירה או שהיא לא עקירה? מה הנקודה שלגביה ההתלבטות הזאת בכלל נסובה? על איזה נקודה היא נסובה? אז רבי עקיבא איגר על התוספות בעמוד ב' כותב כך: דתניא היה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום והוציאן לחוץ משחשיכה חייב, דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי. ומיירי, הוא מצטט את התוספות, כשעמד לפוש משחשיכה, כן מדובר שהוא עמד לפוש משחשיכה, דבלא עמד לא מחייב דלא בטלה עקירה ראשונה שהייתה מבעוד יום. ונקט שהיה טעון מבעוד יום, אני עובר לסוף הסוגריים, ונקט שהיה טעון מבעוד יום פה, דאי הוה נקט טעון משחשיכה, כן למה היה מדובר שם המטען היה עליו כבר מבעוד יום לפני שנכנסה השבת? למה למה לא מדובר שהוא הטעין את המטען עליו כבר כשירד הלילה כבר בשבת עצמה?

[Speaker C] אז הגמרא באה ללמד אותנו שעקירת גופו היא עקירה.

[הרב מיכאל אברהם] שנייה שנייה, הוא אמר, אני קורא את התוספות, זה הכל ראיתם את התוספות הזה. הוא אמר דאי הוה נקט טעון משחשיכה ו. ועמד לפוש לא היה נשמע דעקירת גופו כעקירת חפץ. כן, אם זה היה מדבר ממי שיחשיכה ולא מבעוד יום, אי אפשר היה לדייק מהברייתא הזאת שעקירת גופו כעקירת חפץ. למה? כי אז עקירה והנחת גופו לא הוי עקירה והנחה, ממילא חייב משום עקירה ראשונה. כן? אם זה היה קורה בשבת, לא מבעוד יום, אז גם אם עקירת גופו היא לא עקירה, אבל עדיין הוא עשה את העקירה כשהוא הטעין את עצמו. אז הוא בכל מקרה היה חייב. לכן זה לא רלוונטי. לכן היה צריך להעמיד את זה כשהוא טעון מבעוד יום. זה התוספות, ראינו את זה כבר, או ראיתן את זה כבר. וקשה לי, אומר רבי עקיבא איגר: הא זה וודאי מוכח ממתניתין דכשמונח ביד הוה הנחה לעניין דהנוטל מידו הוה עקירה. נכון? זה ראינו כבר בתוספות. תוספות הוכיח מהמשנה שכשדבר מונח אצלי ביד ומישהו עוקר ממני, זאת וודאי נחשבת עקירה לכל הדעות. למרות שהנחת ידו היא לא הנחה, אבל ברור שזה נחשב מונח לעניין זה שאם מישהו עוקר מכאן זה נקרא עקירה. זה מה שתוספות העיר על רש"י, זה הקושיא של תוספות על רש"י הייתה. ראינו את זה בשיעור הקודם. אז הוא אומר: אלא דהאיבעיא רק דהעקירה מצד עקירת גופה דאפשר דלא חייב עלה, כיוון שאינו עוקר חפץ ממקומו ונשאר במקומו הראשון. זה המשפט המפתח, ואני אעצור כאן. מה הוא מתכוון לומר? מה האיבעיא של עקירת גופו? הוא טוען שהבעיה היא למה שעקירת גופו לא תהיה עקירה, פשוט בגלל שלא עקרתי את החפץ. הוא נשאר באותו מקום. מי זה המקום שלו? הגוף שלי. הגוף. בדיוק. המקום שלו זה לא הקרקע, לא הרשות, אלא הגוף. ואז אם הגוף פתאום מתחיל לזוז, החפץ לא נעקר, הוא היה על הגוף ונשאר על הגוף. זאת אומרת, רבי עקיבא איגר מבין שהאיבעיא האם עקירת גופו היא עקירה או לא עקירה נובעת מזה שהוא תופס שהמקום של החפץ הוא הגוף ולא הרשות. לכן עקירת גופו היא לא עקירה. זה ההסבר למה עקירת גופו היה צד בגמרא שזאת לא תהיה עקירה. בסדר? למסקנת הגמרא, עקירת גופו היא כן עקירה. למה? כי החפץ נחשב כמונח על המקום, לא על הגוף. אבל הצד לומר שזאת לא עקירה נבע מזה שאולי המקום של החפץ נחשב הגוף עצמו ולא הקרקע. כך הבין רבי עקיבא איגר את האיבעיא הזאת, נכון? עכשיו אני אשאל אתכם, לפי רבי עקיבא איגר, יש מקום לחילוק של תוספות בין אם היד נמצאת במקום של הגוף או לא במקום של הגוף?

[Speaker E] לא, בגלל שזה איפה שהגוף אז שמה היד.

[הרב מיכאל אברהם] לא רלוונטי, נכון? זה לא רלוונטי בכלל. ברור שאם יש איבעיא במקום שהיד נמצאת עם הגוף זה גם כשהיד לא נמצאת עם הגוף, זה לא משנה. כי מה שחשוב באיבעיא היסודית בשאלה היא אם זה מונח על היד או מונח על הקרקע. וזה לא חשוב לי אם היד היא במקום של הגוף או לא במקום של הגוף. לכן ברור שאיך שרבי עקיבא איגר למד את האיבעיא זה מתאים רק לשיטת רש"י, לא לשיטת התוספות. אתם איתי? לפי שיטת התוספות ברור שלא זאת הייתה האיבעיא בגמרא. כי אם האיבעיא בגמרא הייתה פשוט נבעה מהשאלה איפה לדעתי מונח החפץ, מה זה המקום של החפץ, המקום של החפץ זה הגוף או המקום של החפץ זה הקרקע, אז מה אכפת לי אם היד נמצאת במקום של הגוף או לא נמצאת במקום של הגוף. תכל'ס החפץ הוא לא על הקרקע אלא ביד. אז היה מקום להתלבט גם פה וגם שם אותו דבר. זה לא משנה, הזיקה בין היד לבין הגוף היא לא רלוונטית לפי הניסוח הזה. עכשיו תראו ניסוח אחר. ניסוח אחר מופיע במהר"ל צונץ שהפניתי אתכם עם לינק כי לא הדפסתי.

[Speaker D] אני לא הבנתי את הדיוק הזה, להפך. אם היד היא במקום, ברגע שהחפץ נמצא ביד והיא הולכת אחרי הגוף איפה שהגוף נמצא נמצא החפץ.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל החפץ נמצא בקרקע. הרי היסוד של…

[Speaker D] זאת אומרת בעצם זה לא משנה אם זה אם לא…

[הרב מיכאל אברהם] כן, הרי הדילמה היא רק בשאלה אם צריך להזיז את החפץ מהקרקע או שהתזוזה של החפץ צריכה להיות מוגדרת ביחס לגוף או ביחס ליד, לא חשוב. אבל מה זה משנה לי אם היד היא במקום של הגוף או לא במקום של הגוף? כל השאלה זה רק השאלה אם כחפץ נמצא ביד הוא נחשב כמונח על הקרקע או כמונח בגוף או ביד. אז הזיקה בין היד לבין הגוף היא לא חשובה לעניין זה.

[Speaker C] היד זה הגוף.

[הרב מיכאל אברהם] לעומת זאת במהר"ל צונץ, וככה רואים גם בחזון איש.

[Speaker G] אולי אפשר לומר שבעצם העניין הוא מה התזוזה של החפץ ביחס לרשות הראשונה שהגוף עומד עליה. בדיוק. לא ביחס, זאת אומרת, כי זה כאילו מהירות יחסית ביחס לבלטה, לקרקע של איפה שהוא עומד עליה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. נכון. ובזה לא, ולכן זה לא משנה איפה היד נמצאת ביחס לגוף. כל השאלה זה מה קובע, האם מה שקובע זה המהירות ביחס לקרקע או המהירות ביחס למקום שבו החפץ נמצא פיזית, היד או הגוף או משהו כזה. מה אכפת לי אם היד נמצאת במקום של הגוף או לא במקום של הגוף? אבל החזון איש וגם המהר"ל צונץ רואים שהם למדו את האיבעיא אחרת. הם טוענים ש… אתם רואים, אני אקרא לכם, תראו פה את החזון איש, אני מסמן פה את הקטע הרלוונטי. רואות? אבל הכא עקירת הגוף הילוכו ולא הוצאה, ומכל מקום דווקא עקירה קמבעיא ליה, דאין זה מלאכה כתכונתה, שלא עקר החפץ אלא גרם לו שיצא. מה זה האיבעיא? מה זאת אומרת? זה משפט המפתח. מה זאת אומרת? הספק אם עקירת גופו היא עקירה או לא נובע לא מהשאלה ביחס למה אני מודד את התנועה כתנועה יחסית, מה שנועם אמרה קודם, אלא השאלה האם כשזזתי את החפץ עשיתי את זה בגופו של החפץ או שעשיתי את זה כבדרך אגב. עשיתי מלאכה לא כתכונתה, עשיתי את המלאכה בשינוי. ברור שהוצאתי את החפץ מהרשות, אבל בעצם עקירת הגוף זה לא נקרא, אני בעצם הזזתי את הגוף לא את החפץ, החפץ זז מאליו. אז נכון שהחפץ נמדד בתזוזה שלו ביחס לקרקע, אבל למה זה לא נחשב כעקירה? בגלל שלא החזקתי את החפץ ועקרתי אותו, אלא פשוט התחלתי לזוז עם הגוף והחפץ נעקר ממילא. זאת הבעיה שמובילה לצד שעקירת גופו היא לא כעקירה. מבינות את ההבדל בין שני ההסברים?

[Speaker F] אבל זה רלוונטי גם לרש"י גם לתוספות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, ההסבר הזה בהחלט יכול להתאים לתוספות. כי ההסבר הזה, אגב, יותר מזה, זה יתאים כנראה רק לתוספות. כי לפי רש"י זה יותר קשה להגיד את זה. לפי רש"י אני הייתי אומר שאם זה ככה אז בהחלט יכול להיות הבדל בין אם היד היא במקום של הגוף

[Speaker F] או לא במקום של הגוף. למה? העיקר שאני עשיתי את זה ביד.

[הרב מיכאל אברהם] אם היד היא לא במקום של הגוף, אז מה הבעיה? עקרתי את זה, אז עקרתי את החפץ. מה הבעיה?

[Speaker F] בסדר, בסדר עם היד, אבל עם הגוף זה לא ברור שזה עקירה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, לכן אני חושב שזה כמעט…

[Speaker F] אבל לרש"י זה גם יכול להיות הבדל כי זה הבדל בין עשיית זה ביד בדרך רגילה.

[הרב מיכאל אברהם] לרש"י אני חושב שזה יותר קשה, אבל לא משנה, בכל מקרה זה ודאי טוב גם לתוספות. וההבדל הוא בשאלה האם בעצם לפי רבי עקיבא איגר הצד שעקירת גופו היא לא עקירה זה כי לא הייתה עקירה בכלל. החפץ לא נעקר, הוא היה באותו מקום ונשאר באותו מקום. לפי החזון איש הוא ודאי נעקר, הוא היה במקום אחד ועבר למקום אחר, כי המקום מוגדר כמקום ביחס לקרקע לפי החזון איש, זה ברור. אלא מאי? שהוא נעקר באופן עקיף. לא עקרתי את החפץ אלא התחלתי ללכת והחפץ ממילא נעקר. וזה שאלה של מלאכה בשינוי כאילו, זה הנקודה. לפי רבי עקיבא איגר לא נעשתה בכלל מלאכת עקירה. לפי החזון איש נעשתה עקירה אבל היא נעשתה בשינוי. בסדר? וזה בעצם שני ניסוחים שיכולים להסביר את הספק של הגמרא אם עקירת גופו היא עקירה או לא, אחד מהם יתאים יותר לרש"י, השני יתאים יותר לתוספות. טוב, אני אעצור כאן, גמרנו רק את השיעור הקודם בשלב הזה, אבל בשיעור הבא אנחנו נחזור לסוגיה של היום, אני אוסיף לכם עוד קצת פרנסה. תודה רבה.

[Speaker F] תודה רבה. שבת שלום.