פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 45
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- בירור ההתקדמות והחזרה על הדפים
- שלוש שיטות בשיעורי הכוורת: רש״י, ר״ח/רי״ף (לפי הרשב״א), תוספות
- שאלת הגובה וההתנגשות עם סוגיית “בית שאין תוכו עשרה”
- פונקציונליות מול הגדרה אובייקטיבית והשלכות לסוכה ולמצווה הבאה בעבירה
- התאמת שיטת הר״ח לסוגיית בית ולשיטת הכוורת
- מעבר לשלב השני: למה באמת פטורים בזריקת כוורת
- קושיות התוספות ישנים והצעת הרש״ש לחלק בין מוציא לזורק
- שיטת התוספות: רשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ודיון בקלוטה
- קושיית התוספות על ציר הזמן ותירוץ “אין כאן הנחה”
- מקבילה עיונית: “זכייתו וידו באים כאחד” בקטן גר ובשחרור עבד
- הר״ן ורבנו יונתן: קומתה מול רוחבה והנפקא מינה בין רש״י לתוספות
- חזרה מסכמת והדגשת ההבדל בין סטטוס החפץ לשימוש בתוכו
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מסכם ומפתח שלוש שיטות מרכזיות בהבנת שיעורי כוורת כרשות היחיד בשבת, ובעיקר את היחס בין שיעור “נטו” לבין שיעור “ברוטו” ברוחב ובגובה ואת השאלה האם עובי הדפנות והגג מצטרפים לשיעור. מתוך כך נידון הפטור ב“זרק כוורת” והאם הוא נובע מיסוד של “אין זריקת רשויות” (כשיטת רש״י) או מניתוח של עקירה והנחה והגדרת המקום שאליו נחה הכוורת (בתוספות), תוך השוואה לסוגיית “בית שאין תוכו עשרה”, לדימוי “דירה סרוחה”, ולמקבילות כגון “זכייתו וידו באים כאחד” ו“קלוטה כמי שהונחה”.
בירור ההתקדמות והחזרה על הדפים
המשתתפות אומרות שגמרו חלק מן החומר אך לא הספיקו את האחרון ולא קראו את אטוות יעקב, והן מציינות שלא הספיקו לדייק ולהבין עד הסוף כמה סוגיות. הדובר מבקש סיכום קצר של מה שנלמד ומנסה להמשיך לברר את הנקודות מתוך הטקסט.
שלוש שיטות בשיעורי הכוורת: רש״י, ר״ח/רי״ף (לפי הרשב״א), תוספות
Rש״י מוצג כמי שדורש שיעור ד׳ על ד׳ בכוורת, ומפרש את שיעור שישה טפחים בגמרא כשיעור שנאמר על החלל “נטו” אך בלשון “לא דק” במקום 5.6, תוך טענה שעובי הדפנות אינו מצטרף לחלל ברוחב. Rש״י בכל זאת מצרף את עובי הגג לשיעור הגובה של עשרה טפחים, והטקסט מעורר מכאן קושיה מדוע ברוחב הדפנות אינן מצטרפות אם הגג הוא הפרמטר הקובע, ומעלה אפשרות שרש״י למעשה מדבר על רוחב “ברוטו” של הגג ושגם שם 5.6 הוא שיעור ברוטו, ושיעור שישה הוא “לא דק לחומרא” מדרבנן.
Rשיטת הר״ח והרי״ף לפי הרשב״א מוצגת כשיטה שבה השיעור המגדיר הוא 5.6 “נטו” בחלל, ושיעור שישה נאמר מפני שהגמרא נותנת מדד “ברוטו” כדי להבטיח נטו 5.6 בגלל עובי של חמישית טפח לכל צד. Rלפי הצגה זו, הר״ח אינו צריך לומר שהגמרא “לא דייקה” מפני שהשישה הוא ברוטו מדויק שמוביל לנטו הנדרש, והטקסט מדגיש שזה מתהפך מקריאה ראשונית: דווקא בר״ח עובי הדפנות אינו מצטרף להגדרת חלל רשות היחיד, ובניגוד לרש״י.
Rשיטת התוספות מוצגת כדחייה של הר״ח והרי״ף וכהסכמה עם רש״י ב“לא דק”, אך כשיטה שלישית בכך שהיא מגדירה את הרשות לפי החלל הפנימי “נטו” ולא לפי פונקציית הגג. Rלפי תוספות עובי הדפנות מצטרף לשיעור החלל מפני שאפשר להשתמש מעל הדפנות ולהניח עליהן, בדימוי “בור וחולייתו”, כך שגם אם החלל עצמו קטן (כגון 5.2) הדפנות משלימות ל-5.6, ושיעור שישה נשאר “לא מדויק”.
שאלת הגובה וההתנגשות עם סוגיית “בית שאין תוכו עשרה”
Rהטקסט שואל בכל שיטה מה דינה של הצטרפות עובי הגג לגובה ומה היחס לסוגיית בית שבה גובה פנימי תשעה ועובי גג טפח אינם עושים את תוך הבית רשות היחיד. Rלפי תוספות מוצגת עקביות פנימית: כשם שעובי הדפנות מצטרף לרוחב, כך עובי הגג מצטרף לגובה, ולכן מובן מדוע הגמרא נותנת י׳ טפחים “ברוטו”, אך נותרת בעיה חזקה מסוגיית בית.
Rנזכרת סוגיית בית שאין תוכו עשרה ומחלוקת רש״י והר״ח: רש״י אומר שאין מחיצות עשרה לחלל ולכן אין רשות היחיד בפנים, ואילו הר״ח מבין שיש מחיצות עשרה כלפי חוץ והבעיה היא שימושיות, בדימוי “דירה סרוחה” כמו בסוכה דף ד׳. Rמתוך כך מוצע יישוב אפשרי לתוספות בדרך של הבחנה בין חפצא של רשות לבין גברא של שימוש: הכוורת יכולה להיות רשות אובייקטיבית אף שאינה פונקציונלית, ולכן יתכן פטור על פעולה מסוימת מצד “טלטול רשות” אף שהכנסה לתוכה אינה שימוש ברשות היחיד.
פונקציונליות מול הגדרה אובייקטיבית והשלכות לסוכה ולמצווה הבאה בעבירה
Rהטקסט קובע שהגדרת רשות בשבת היא בעיקר אובייקטיבית ולא פונקציונלית, אך מציג מימד נוסף שבו אי-פונקציונליות יכולה לפטור את הגברא אף אם החפצא הוא רשות. Rמובא דימוי מסוכה: “דירה סרוחה” פוסלת את ישיבת האדם אף שהסוכה כחפצא יכולה להיחשב כשרה, ונידון מקרה של ישיבה על כיסא הממעט את החלל הפנימי בלי לשנות את חפצא הסוכה.
Rנידון המנחת חינוך על סוכה גזולה: תוספות שואל למה צריך פסוק לפסול סוכה גזולה אם יש “מצווה הבאה בעבירה”, והמנחת חינוך מחלק בין מצב שבו הסוכה כשרה אך המצווה אינה מתקיימת, לבין פסול חפצא שמלמד שהסוכה “בכלל לא סוכה” וממילא יש גם ביטול עשה. Rהטקסט משתמש בזה כמודל לחילוק בין פסול גברא לפסול חפצא גם בהקשרי שבת.
התאמת שיטת הר״ח לסוגיית בית ולשיטת הכוורת
Rהטקסט חוזר לר״ח ושואל מדוע בסוגיית הכוורת הוא הולך עם הגג ולא עם חלל פנימי כבשיטת תוספות, אף שהוא “אבי השיטה” של מחיצות כלפי חוץ. Rנאמר שהר״ח בסוגיית בית מוסיף משפט שממנו דייקו שהפסול אינו נשאר בגדר “דירה סרוחה” בלבד אלא מגיע עד ביטול המחיצות כחפצא (“לכן המחיצות הן לא מחיצות”), ומכאן מוסבר מדוע בסוגיית הכוורת אין לו ברירה אלא להעמיד את הקביעה על הגג בדומה לרש״י.
מעבר לשלב השני: למה באמת פטורים בזריקת כוורת
Rלאחר בירור השיעורים והגדרת הכוורת כרשות ולא כחפץ, הטקסט עובר לשאלה למה פעולת הזריקה פטורה. Rמובאת שיטת רש״י שלומדים ממלאכת הוצאה במשכן: במשכן זרקו חפצים (כגון מחטים) ולא זרקו “רשויות”, ולכן מלאכת הוצאה נאמרה על שינוי מיקום חפצים בין רשויות ולא על שינוי הרשויות עצמן.
Rהטקסט מחבר זאת להסבר עקרוני שמלאכת הוצאה היא שינוי “סידור” החפצים בין “תאים” של רשויות, ואילו זריקת רשות היא שינוי “הארון עצמו” ולא שינוי סידורו, ולכן אינה נכללת במסגרת המלאכה. Rמוצג ויכוח עם סברא של קל וחומר, ונאמר שזה “שינוי אחר” ולא בהכרח “יותר גרוע”, ולכן אין כאן מקום לקל וחומר.
קושיות התוספות ישנים והצעת הרש״ש לחלק בין מוציא לזורק
Rתוספות ישנים מקשה על רש״י שמצינו במשכן הוצאת “רשויות” כגון ארון ומזבחות, והטקסט אומר שזה מערער את הטענה ש“לא היה במשכן” אם מדובר בכלים גדולים הדומים לכוורת. Rמובא כיוון של אחרונים (הרש״ש, חתם סופר) שרש״י דיבר דווקא על זורק ולא על מוציא: במשכן הוציאו ארון ומזבחות אך לא זרקו אותם, ולכן הפטור של “זריקת רשויות” שייך רק לזריקה.
Rמובאת קושיית תוספות הרא״ש שמלאכת “זורק” היא גמרא גמירא לה ולא נלמדת ממשכן, ולכן קשה לתלות בהכרעת זריקה בשאלה מה היה במשכן. Rמובאת גם הערת גיליון הש״ס של רבי עקיבא איגר שהטיעון על זריקת מחטים אינו נכון למסקנת הסוגיה.
שיטת התוספות: רשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ודיון בקלוטה
Rתוספות מוצג כמי שמבאר שזריקת כוורת פטורה מפני שהכוורת עצמה נעשית רשות היחיד כשנחה, והדבר דומה לזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים שהוא פטור. Rנאמר שתוספות תולה זאת בכך ש“לא יליף זורק ממושיט”, ולכן זריקה דרך רשות הרבים שונה מהושטה.
Rהטקסט מדייק מתוספות שכשהכוורת באוויר היא אינה נחשבת רשות היחיד אלא חפץ העובר באוויר רשות הרבים, ורק כשהיא נחה היא נעשית רשות. Rמוסבר הדיון “ואפילו לרבי עקיבא דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא” בכך שאם הכוורת נחשבת כמונחת בכל נקודה באוויר, אז בכל מקום שהיא “מונחת” היא מוגדרת רשות היחיד, ולכן אינה נחשבת כמונחת ברשות הרבים המחייבת.
קושיית התוספות על ציר הזמן ותירוץ “אין כאן הנחה”
Rתוספות מקשה שמשמע שאביי מחשיב כאילו הכוורת נחה “אחר שנעשה רשות היחיד”, והטקסט מציג את המתח הפנימי בין קביעה שהכוורת רשות רק אחרי הנחה לבין הצורך לפטור כאילו ההנחה עצמה כבר הייתה לתוך רשות היחיד. Rמוצעת אפשרות של “באים כאחד” בדומה למודל שבו שני תהליכים מתרחשים סימולטנית, אך נאמר שתוספות בתחילה אינו מנסח כך את הפתרון.
Rבהמשך התוספות מובא דיון מסוגיית “בור ט׳ וחקק ממנו חוליה” על “עקירת חפץ ועשיית מלאכה בהדי הדדי”, ומתוך כך תוספות מסיק טעם אחר: “לא חשיבא הנחה כיוון דהנחה ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו”. Rהטקסט מפרש שמסקנת תוספות היא שהפטור אינו מפני שהניח ברשות היחיד, אלא מפני שאין כאן בכלל מעשה הנחה הלכתי כשהמקום נעשה רשות רק יחד עם ההנחה.
מקבילה עיונית: “זכייתו וידו באים כאחד” בקטן גר ובשחרור עבד
Rמובאת סוגיית כתובות על גיור קטן עכו״ם מדין זכין ותוספות אומר “זכייתו וידו באים כאחד” כדי ליישב את הכלל שאין זכייה לעכו״ם. Rמובאים דברי קובץ שיעורים שמסביר שהאיסור של “אין זכייה לעכו״ם” שייך רק אם לאחר חלות הזכייה הוא עדיין עכו״ם, אך כאן לאחר החלות הוא ישראל ולכן אין “זכייה לעכו״ם”.
Rמובא דיון בר״ן בשם הרמב״ן על שחרור עבד כנעני והאיסור של לא תחנם, וקובץ שיעורים מקשה שכיוון שאחרי השחרור הוא ישראל נמצא שהמתנה ניתנה לישראל ולא לעבד. Rהטקסט מציג את זה כמנגנון מקביל לשאלת הכוורת: האם ההנחה נעשית לרשות הרבים או לרשות היחיד כאשר עצם ההנחה יוצרת את הרשות.
הר״ן ורבנו יונתן: קומתה מול רוחבה והנפקא מינה בין רש״י לתוספות
Rהר״ן מביא בשם רבנו יונתן הבחנה שלפיה פטור “זרק כוורת” הוא דווקא אם זרקה בקומתה שהיא נחשבת רשות, אבל אם זרקה שלא בקומתה אלא כמין ארובה חייב מפני שההנחה כולה ברשות הרבים. Rהר״ן תמה על כך וטוען שאין הבדל בין קומתה לרוחבה כי סוף סוף “רשות היחיד היא” והתורה חייבה רק על זריקת כלי ולא על זריקת רשות.
Rהטקסט מציג שהר״ן הולך בבירור עם יסוד רש״י שהפטור הוא מפני שזו “רשות” ולא “כלי”, ולכן אין משמעות לאופן ההנחה. Rמובא תוצאות חיים שמעמיד נפקא מינה זו כתלויה בשאלה אם הפטור הוא “זריקת רשות” (אין הבדל בין קומתה לרוחבה) או “כזורק מרשות היחיד לרשות היחיד” (תלוי אם בהנחה היא באמת רשות היחיד, ולכן יבחין בין קומתה לרוחבה).
חזרה מסכמת והדגשת ההבדל בין סטטוס החפץ לשימוש בתוכו
Rהטקסט מסיים בכך שאפשר להכיר בכוורת כבחפצא של “רשות” לצורך שאלת זריקתה, ובמקביל לומר שלעניין הנחת חפצים לתוכה נדרשת פונקציונליות של גובה עשרה, ולכן ייתכן פטור בהנחת חפץ לתוכה כשהיא שוכבת. Rהדובר מודה על הדיון ומסיים בברכת “יום טוב”.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, איפה אתן עומדות עם הדפים? מה הספקתן? גמרנו. כן?
[Speaker B] אנחנו לא גמרנו, אחרון לא עשינו, את הגר"ח קראנו, את האחרון לא קראנו.
[הרב מיכאל אברהם] אטוות יעקב.
[Speaker B] אטוות יעקב לא הספקנו.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, כי האמת שזה עוד ייקח לנו קצת. אני מקווה שבפעם הבאה נגמור, אבל אני לא בטוח. אני אנסה שכן. מה?
[Speaker C] אני אומרת, לא הספקנו לדייק בכל מיני סוגיות או לא גמרנו להבין.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בואו ננסה לראות לראות את זה פה. אוקיי, אני רוצה קודם כל סיכום קצר של מה שראינו. ראינו אפשר לומר שלוש שיטות. שיטת רש"י, זה שהכוורת צריך שיעור ד' על ד' נטו, ככה לפחות נראה, ומה שהגמרא נקטה שיעור של שישה טפחים, שזה בעצם אמור להיות 5.6, הכוונה שלה זה לחלל נטו בלי העובי של הדפנות, אבל היא לא דייקה. זאת אומרת, היא כתבה שש במקום 5.6. זאת אומרת שרש"י מבחינתו עובי הדפנות לא משחק תפקיד. הוא לא מצטרף לחלל. אבל כמו שהערתי, בגובה, העובי של הגג הוא כן נכנס לשיעור עשרה טפחים. וזה מעורר כמובן את השאלה למה? הרי בחלל עצמו אם אתה מדבר על החלל, אז בחלל אין שיעור עשרה טפחים וראינו בסוגיה של בית שאם בחלל אין עשרה טפחים אז בפנים זה לא רשות היחיד, אולי על הגג. מה נגיד? שלפי רש"י הרשות היחיד של הכוורת זה בגלל שבגג זה נחשב רשות היחיד, ולכן באמת לא אכפת לי שהחלל נטו הוא לא עשרה טפחים. כי מה שחשוב לגבי הגג זה הברוטו, כולל העובי. אלא שאז חוזרת השאלה אז למה לא עובי הדפנות? מה?
[Speaker D] נכון, אז למה עובי הדפנות?
[הרב מיכאל אברהם] כן, למה עובי הדפנות לא מצטרף לחלל? הרי בסך הכל מבחינת השטח של הגג למעלה עובי הדפנות הוא חלק מאותו שטח. מה אכפת לי איזה חלק מהגג יש תחתיו חלל ואיזה חלק מהגג יש תחתיו דפנות. אם שטח הגג הוא הפרמטר הקובע, אז מבחינתי מה שחשוב זה השטח ברוטו. אז היה אמור להצטרף גם עובי הדפנות. אז באמת היה מקום לומר שאולי לפי רש"י, קצת לא ממש בלשונו אבל נדמה לי שזה אולי אפשרי, שבאמת לפי רש"י כשהוא מדבר על שישה טפחים או שלא דק ו-5.6, הוא מדבר על החלל פלוס העובי של הדפנות. ולכן באמת לשיטתו מה שקובע זה שטח הגג. אז למה הוא אומר לא דק? אז לכאורה זה בדיוק כמו הר"ח, שעובי הדפנות מצטרף לחלל ולכן מדברים על שישה טפחים, ולכן לא נכון לדבר על 5.6. אבל זה לא נכון. כי הרי לפי רש"י השטח של החלל פלוס הדפנות צריך להיות 5.6, לא שש. כי הרי השטח של הגג הוא זה שצריך להיות 5.6, והוא מורכב מהחלל פלוס העובי של הדפנות. נכון? ואז בעצם יוצא שכשהגמרא אמרה שישה טפחים במקום 5.6, היא באמת דיברה על הברוטו, אבל גם ה-5.6 הוא שיעור שאמור להיות בברוטו. ולכן אומר רש"י שהגמרא לא דייקה. ואז, אם אני צודק בזה, אז בעצם יוצא שרש"י באמת לא מדבר על החלל, הוא מדבר על השטח שמעל הגג. ומה שצריך זה גובה עשרה טפחים ברוטו ורוחב 5.6 ברוטו. ומה שאמרו שש זה הדרבנן כדי לא דק לחומרא וכל מה שדיברנו בפעם הקודמת. זה שיטת רש"י. שיטת הר"ח והרי"ף לפי הרשב"א, זה שצריך שיעור 5.6 נטו. ומה שהגמרא אמרה שש זה בגלל שהיא דיברה על הברוטו. כשאתה מדבר על הברוטו כדי לוודא שיהיה נטו 5.6 אתה אומר שש. כי יש עובי של חמישית טפח לכל צד, כן, לכל דופן. אז לכן זה לא כמו, זה נדמה שזה דומה לרש"י אבל זה לא. כי הגמרא דורשת את הדרישה הזאת על החלל בלבד, והוא צריך להיות ד' על ד', זאת אומרת 5.6 בקוטר, אוקיי? היא אמרה שש פשוט כדי לתת לי את האינדיקציה דרך השיעור ברוטו, אבל בעצם הגדרת הרשות זה לפי השיעור של החלל, לא לפי השיעור ברוטו. ובמובן הזה זה לא כמו רש"י. דווקא רש"י הוא זה שמצרף את עובי הדפנות לחלל והר"ח הוא לא מצרף אותם. דווקא בגלל זה. אומר הר"ח לא צריך להגיד שהגמרא לא דייקה, כי הגמרא כן דייקה. זה באמת שיעור שש ברוטו, למה? כי בנטו יש חמש נקודה שש וזה מה שחשוב. זאת אומרת, תשימו לב, זה קצת הפוך למה שקוראים בקריאה ראשונית. לפי הר"ח עובי הדפנות לא מצטרף לחלל בהגדרת שיעור רשות היחיד. דווקא לפי רש"י זה מצטרף. עכשיו פה כמובן עולה השאלה, אז מה עם הגובה? האם באמת לפי הר"ח השיעור צריך להיות נטו חמש נקודה שש והדפנות זה מחוץ לחשבון, אז למה בשיעור הגובה לא דורשים עשרה טפחים והעובי של הגג הוא מחוץ לחשבון? ואז אומר הרשב"א שאין ברירה אלא צריך לומר שגם הר"ח מדבר על למעלה, אבל הוא מדבר כשמסביב לכוורת יש מחצלות ולא קירות. וברגע שיש מחצלות, זה לא יכול להצטרף לשטח. זה כן העובי הגג יכול להצטרף לגובה, אבל עובי הדפנות לא יכול להצטרף לשטח, כי על מחצלות אי אפשר להניח שום דבר, כי זה משהו רך. אז אי אפשר לתפוס את עובי המחצלת כחלק משטח הגג. ושוב פעם לפי הרשב"א, גם הר"ח והרי"ף מדברים על שטח הגג ולא על החלל. אוקיי, זה בעצם מה שיוצא. אלא שבניגוד לרש"י, הם עושים פה הבדל בין מחצלת לבין כותל. כי במחצלת, כיוון שאי אפשר להניח עליה שום דבר, אז עובי המחצלת לא יכול להצטרף לשטח הגג. זה הוויכוח שלהם עם רש"י. אתם רואים שהמרווחים מאוד מצטמצמים. עכשיו השיטה השלישית, זאת שיטת התוספות. תוספות בעצם הרי דוחים את הר"ח ואת הרי"ף והם סוברים כמו רש"י. אבל לדעתם שהגמרא לא דייקה, אבל לדעתם הדפנות מצטרפות לשטח החלל, כמו בור וחולייתו וכל הדוגמאות שהוא הביא. ובעצם יוצא פה דבר מאוד מעניין וזה דייקתי בפעם הקודמת, אני רק רוצה לחדד עכשיו. לפי תוספות בעצם יוצא, וזה בניגוד לשתי השיטות הקודמות, הן רש"י והן הר"ח והרי"ף, לפחות איך שהרשב"א מבין אותם, שיטת התוספות היא שיטה שלישית והיא הולכת נגד הקודמים. והיא טוענת, התוספות טוען שהרשות מוגדרת לפי החלל נטו, לא לפי הפונקציה של הגג. ובזה זה לא כמו רש"י ולא כמו הר"ח והרי"ף. ואז יש לו טענה מאוד מחודשת. הוא בעצם טוען שעובי של הדפנות, בגלל האפשרות להשתמש מעליהם, מצטרף לחלל, ואז למרות שבחלל אין חמש נקודה שש, בחלל יש נגיד חמש נקודה שתיים, הדפנות מוסיפות עוד אפס נקודה ארבע, יחד זה חמש נקודה שש ומה שאמרו שש זה לא מדויק. אבל בעצם העובי של הדפנות מצטרף לחלל וזה נחשב שיש לי חלל של ארבע על ארבע, למרות שלא כל החלל ריק. העובי של הדפנות הוא חלק מהשיעור הזה. ושימו לב, ברש"י אמרתי שזה מצטרף כי השטח של הגג הוא באמת ארבע על ארבע. אבל תוספות מדבר על החלל. עכשיו איך אפשר להגיד שהעובי של הדפנות מצטרף לחלל? והתשובה שתוספות מסביר את זה, בגלל שסך הכל אני יכול להשתמש בדבר הזה כאילו היה גוף אחד להניח עליו דברים. האפשרות להניח עליו דברים אומרת שהחלל בפנים מבחינתי הוא ד' על ד', לא השטח שמעליו, לא השטח של הגג. האפשרות להשתמש היא אינדיקציה לזה שאני יכול לראות את עובי הדפנות כחלק משטח החלל. אבל בסוף בסוף יש שטח של הרשות בפנים, לא על הגג של הכוורת, שהוא ד' על ד' לפי תוספות. ואז כמובן עולה השאלה, אז מה קורה עם הגובה? מה ששאלתי על כל אחת מהשיטות. אז למה בגובה כשיש, סליחה, ואז מה שיוצא, לא עולה השאלה אלא להיפך, המסקנה המתבקשת, אז לפי זה זה מאוד ברור למה הגמרא את השיעור גובה י' טפחים נותנת בברוטו. למה? בגלל שבסופו של דבר עובי הגג מצטרף לגובה החלל, ויחד יש לי עשרה טפחים. כי אמרנו שהעובי נחשב כהגדלה של החלל. אז כמו שזה ברוחב, ככה זה גם בגובה. השאלה היחידה שנותרת לפי תוספות כמובן, זה מה עושים עם סוגיית בית? הרי בסוגיית בית ראינו שזה לא נכון. העובי של הגג לא מצטרף לגובה של החלל. כן, זאת אומרת, הרי בסוגיית בית ראינו שאם הגובה הפנימי הוא תשעה טפחים והעובי של הגג הוא טפח, אז בפנים זה לא רשות היחיד. עכשיו למה? הרי לפי תוספות אצלנו תוך הכוורת הוא רשות היחיד, לא הגג. ואם תוך הכוורת הוא רשות היחיד ואין לו גובה תשעה טפחים כי עובי הגג גם לוקח חלק, אז לכאורה זה היה צריך להיות כמו בבית. אז למה בבית בפנים זה לא רשות היחיד?
[Speaker D] אולי בבית הגג הוא סותם לגמרי את הקשר בין הגג לתוך הבית, ובכוורת אולי יש איזה…
[הרב מיכאל אברהם] בכוורת זה גג לכל דבר, אין למה, מישהו מזכיר פה שזה גג לכל דבר בכוורת.
[Speaker D] כי בהמשך הם מדברים על עומד כחלל אם הוא מרובה מהחלל אז הוא נחשב בהמשך הסוגיה.
[הרב מיכאל אברהם] אולי בהמשך הסוגיה, נעזוב את זה כרגע. המשך הסוגיה צריך לדעת איך להבין אותו, אני בכוונה לא מתייחס להמשך, פאלפיא וכל הדברים האלה. זה אחרי שנסיים את הסוגיה הזאת. אני לא רוצה לערבב את זה כי זה תלוי שמה באיך מבינים וזאת סוגיה בפני עצמה. אז כרגע הבעיה שלנו, תוספות הוא עקבי לגמרי. לדעת התוספות נראה שאולי אפילו אם היה פה איזה גוש אטום, זה היה יכול להיות רשות היחיד בפנים. כן, זה מוזר קצת. זאת אומרת אפילו אם היה גוש אטום, זה לכאורה היה צריך להיות רשות היחיד בפנים כי סוף סוף אפשר להניח עליו דברים, אז מבחינתי כל החלל הזה נחשב כרשות היחיד. אני אומר את זה כמובן באופן קיצוני, ממש לא סביר שתוספות יאמר את זה, אני רק אומר את זה כדי לחדד. אבל מבחינת התוספות, גם אם החלל לא תופס את כל השטח והגובה הדרושים, העובי של הדפנות שתוחמות את החלל מצטרפות לשיעורים האלה. ואם בברוטו יש לי ד' על ד' על י', זו רשות היחיד בפנים, לא על הגג. אז זה עקבי. כל הבעיה שלי זה מה הוא עושה עם סוגיית בית. כי בסוגיית בית לפי זה היה צריך להיות שגם בתוך הבית זה יהיה רשות היחיד. יש גובה תשעה טפחים ועובי הגג הוא עוד טפח, אז תכל'ס יש לי עשרה טפחים. אז למה שמה אומרת הגמרא שבפנים זה כרמלית? זה לא רשות היחיד, מקום פטור שמדרבנן זה כרמלית. זה לא רשות היחיד. נדמה לי שהדרך היחידה להבין את זה בינתיים, לפחות כרגע, זה שאם אתם, אני אזכיר לכם קצת את מה שראינו בסוגיית בית. ראינו שם מחלוקת בין הר"ח לבין רש"י. זוכרות?
[Speaker C] למדנו סוגיה של בית? אני לא זוכרת.
[הרב מיכאל אברהם] בית שאין תוכו עשרה. סוגיה של בית שאין תוכו עשרה אם חוקק לתוכו או לא חוקק לתוכו.
[Speaker C] אה, אוקיי, נכון.
[הרב מיכאל אברהם] ממש אחת הסוגיות האחרונות. אז ראינו שם מחלוקת בין רש"י לבין ר"ח. הרש"י טוען, כן אני מזכיר לכם, מדובר בבית שהגובה שלו החלל תשעה טפחים נגיד והגג הוא עוד טפח, העובי של הגג הוא עוד טפח. רש"י אומר לחלל בפנים אין מחיצות עשרה, לכן הוא לא יכול להיות רשות היחיד. אבל הר"ח לא למד כך. בר"ח דייקנו שהר"ח מבין שיש שם מחיצות עשרה. והסברתי למה, כי כלפי חוץ המחיצות הן כן בגובה עשרה. נכון? מי שבא מבחוץ אל הבית רואה מולו קיר בגובה עשרה טפחים. אבל החלל הוא לא עשרה. ואז הסברתי שזה דומה קצת לדירה סרוחה, זוכרות? כמו הגמרא בסוכה בדף ד'. זאת אומרת בעצם יש פה דפנות. הגדרת הרשות היא הגדרה קיימת, רק אי אפשר להשתמש בתוך הרשות הזאת ולכן אני לא יכול לקרוא לזה רשות היחיד. היא לא פונקציונלית. אבל מבחינת ההגדרות האובייקטיביות זה רשות היחיד לפי הר"ח. לעומת זאת לפי רש"י ההגדרות האובייקטיביות לא מתקיימות פה כי אין פה מחיצות בגובה עשרה. ואני רוצה לטעון את הטענה הבאה. אם באמת אנחנו הולכים לפי הר"ח, והר"ח טוען שזה בעצם כן רשות היחיד, היא רק דירה סרוחה, זאת אומרת יש לה את השיעורים של רשות היחיד היא רק דירה סרוחה. אם זה כך, אז יכול להיות שהר"ח עושה את החילוק הבא, או תוספות בשיטתו, עושה את החילוק הבא: אם אני מכניס משהו לתוך הכוורת, אז לא הכנסתי לרשות היחיד. זה כמו בבית. אוקיי? או אם אני מטלטל בתוך הכוורת אז זה כרמלית. זה לא רשות היחיד, כמו שראינו בסוגיה של בית. אבל אם אני לוקח את הכוורת עצמה ומעיף אותה מרשות הרבים, זורק אותה, או מרשות הרבים לרשות היחיד או מה שלא יהיה, שם… אני כן מסתכל על הכוורת הזאת כרשות, בגלל שזאת רשות. הרי יש פה רשות, רק היא לא פונקציונלית. אז כיוון שכך, אם אתה תשאל מה קורה בתוכה, אני אגיד: לא, לא, אם הנחת משהו בתוכה, זה לא שהנחת משהו בתוך רשות היחיד, כי זה לא פונקציונלי, זו דירה סרוחה. אבל זו דירה, היא רק סרוחה. אז אם אני שואל את עצמי ברמה האובייקטיבית, טילטלתי כאן חפץ או טילטלתי כאן רשות? יגיד לנו רש"י: טילטלתי כאן רשות. טילטלתי כאן רשות, בגלל שאובייקטיבית זה רשות. נכון שאני לא יכול להשתמש בה וזה לא פונקציונלי, אבל מכלל חפץ זה יצא. וכיוון שכך, יש פה את הפטור של טילטול רשות. אוקיי?
[Speaker D] אני לא הבנתי למה יש פטור ולהכניס לתוכו. אבל הדפנות לא חלק מזה? למה בדפנות הוא כן דורש?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבנתי.
[Speaker D] אם מסתכלים על הכוורת מבחוץ שזה כן רשות, אז למה שהדפנות לא יהיו חלק?
[הרב מיכאל אברהם] הן כן יהיו, למה שלא יהיו?
[Speaker D] כהערה? הו?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, אני עכשיו מסביר את התוספות. כשאני אומר אני הולך לשיטת הר"ך בסוגיה של בית, הרי הקשיתי על שיטת התוספות מהסוגיה של בית, ששם רואים שבשיעור הגובה לפחות, העובי של הגג לא מצטרף לגובה החלל. ופה לכאורה מתוספות יוצא שמה שחשוב זה הברוטו. אז אמרתי נכון, כי פה השאלה היא איך אני מתייחס לכוורת. האם הכוורת היא רשות או לא? ולעניין זה מה שקובע זה הברוטו. אם אני שואל את עצמי כשאני מניח משהו בתוך הכוורת, מרשות הרבים לתוך הכוורת, או אם אני מטלטל משהו בתוך הכוורת ד' אמות, אז זה כרמלית או רשות היחיד? אני אומר: זה לא רשות היחיד, כי חסר פה הפונקציונליות, זו דירה סרוחה. בסדר? ולכן יגיד התוספות כך: בסוגיית בית, כשעסקנו בהכנסה לבית או בטלטול ד' אמות בתוך הבית, מה שקובע זה שיעור הנטו. אבל כשאני דן בשאלה מה זה הכוורת, האם הכוורת היא רשות או שהיא חפץ? לעניין זה יכול להיות שגם אם השיעור ברוטו קיים, זה ייחשב כרשות ולא כחפץ, ולכן אני אהיה פטור.
[Speaker B] אני לא מבינה איך אפשר להגיד את זה.
[הרב מיכאל אברהם] למה לא? מה הבעיה?
[Speaker B] כי אפשר להגיד את זה רק אם מתייחסים לגג. אם מתייחסים לגג…
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני בכוונה מתעקש לא, כי תחשבי רגע על תור של דירה סרוחה. בעצם בסוכה מה אומרים לי כשאומרים דירה סרוחה? כשהוצין יורדים מתחת לעשרה טפחים, כן? הסוכה היא בגובה עשרה טפחים, ויש סרכים של הסכך שנופלים למטה יותר, טפח או שניים למטה. אז מה אומרים לי בעצם? אומרים לי בעצם: תראה, זו סוכה כשרה. מבחינה אובייקטיבית זו סוכה כשרה, אבל כיוון שאתה לא יכול לעשות בה שימוש, אנחנו פוסלים אותה. זה לא פסול בחפצא, זה פסול בגברא. כשאתה גר בתוך הסוכה, זה לא נקרא מגורים בסוכה. אבל אם אתה שואל אותי מה היא סוכה, הסוכה היא סוכה כשרה. וזה לא אותו דבר כמו סוכה שהיא למעלה מעשרים אמה, או סוכה שבכלל לא גבוהה עשרה טפחים, שזה לא, זה בכלל לא סוכה. כאן הסברתי את זה שזה תחשבו על סוכה שהגובה שלה הוא עשרה טפחים ושמתי כיסא. אני יושב על הכיסא. מהכיסא ועד הגג יש רק כמה טפחים בודדים, אין עשרה טפחים, נכון? האם זו סוכה? התשובה היא כן. זאת סוכה כי הסוכה כחפצא יש לה גובה עשרה טפחים. הכנסתי לתוכה דברים. גם ההוצין שיורדים מהגג, זה לא ממעט את חלל הסוכה, זה משהו שמונח בתוך חלל הסוכה. ואם אתה שואל אותי מה זאת הסוכה, הסוכה זאת המסגרת, והמסגרת היא בשיעור הנכון. אז בעצם, אם אני אנסח את זה בצורה קיצונית, אני אומר: יש פה סוכה טובה בחפצא, אבל אתה כאדם לא גר בסוכה, כי זו סוכה שהיא דירה סרוחה. אותו דבר אני אומר ברשות היחיד. כשאני שואל את השאלה האם להכניס לתוך רשות היחיד חפץ זה איסור, אני אומר: תראה, אם ההכנסה לתוך רשות היחיד זה לא באמת שימוש פונקציונלי, אז אתה פטור. אבל זה לא בגלל שהרשות הזאת היא לא רשות היחיד, היא רשות היחיד, רק רשות היחיד סרוחה. עכשיו לעניין השאלה כשאני זורק את הכוורת, הרי שם השאלה את מה זרקתי. זרקתי דבר שהוא רשות. זה שהוא רשות סרוחה, אז מה? גם רשות סרוחה היא רשות. כשאני דן בשאלה מה הגדרת הדבר, אז לעניין זה שיעור הברוטו מספיק כדי להגדיר את זה כרשות. זה לא תלוי בשאלה אם יש לי שימוש בתוכו, כי אני לא עושה שימוש בתוכו, אני לוקח את הכוורת וזורק אותה. אני לא משתמש בתוך הכוורת. לכן אני מסתכל על הסטטוס של הכוורת, האם הכוורת היא רשות או שהיא חפץ.
[Speaker D] החילוק הזה מלווה אותנו בכל הלימוד, כבר שהשווינו את זה לטהרות, זאת אומרת האם ההגדרה היא הגדרה פונקציונלית או שמא הן המחיצות?
[הרב מיכאל אברהם] נכון, ועכשיו נוספת פה עוד קומה ש… אומרת בעצם לגבי שבת דיברנו על זה שההגדרה היא אובייקטיבית, לא פונקציונלית. ולכן זה בדיוק אני עכשיו ממשיך את זה, ומה שאני טוען פה שבאמת אם אתה שואל אותי אם זאת רשות היחיד, זאת רשות היחיד. כי לגבי שבת ההגדרה היא הגדרה אובייקטיבית, לא פונקציונלית. נכון שפה נוסף מימד מסוים שהוא פונקציונלי גם להלכות שבת, אבל זה לא בהגדרת הרשות, אלא זה בהגדרת השימוש שלי ברשות. הרשות כשלעצמה היא רשות היחיד. אך אני כשאני משתמש בתוך רשות היחיד כזאת שהיא סרוחה, זה לא נקרא שימוש ברשות היחיד. ולכן אני פטור, זה פטור על הגברא, זה לא בגלל שהחפצא הוא לא רשות היחיד. ולכן מה שאמרתי קודם כשהשווינו לטומאה היא מסקנה שדווקא עוזרת לי פה. כי הטענה שלי שבאופן עקרוני הפונקציונליות לא נוטלת חלק בהגדרת הרשות. הגדרת הרשות זו הגדרה אובייקטיבית, אלא שנוסף פה מימד שלא ראינו שם, שאם יש בעיה פונקציונלית זה יכול לפטור אותי בגברא, למרות שמבחינת הגדרת הרשות זה לא משנה כי שם ההגדרה היא רק אובייקטיבית, אבל יש כן השלכה לגבי המעשה שלי. אם המעשה שלי נעשה לתוך רשות שהיא לא פונקציונלית, יכול להיות שהמעשה כזה אני אהיה פטור עליו.
[Speaker D] יכול להיות שזה יהיה דומה? אם בסוכה אני מנסה לאכול בסוכה שהיא סרוחה, אז זה לא ייחשב לי מצווה או שזה רק לעניין לא להיחשב כעבירה?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, זה לא ייחשב לי מצווה. מה זאת אומרת? את אומרת השאלה אם יהיה בזה ביטול עשה? כן. זה קצת קשור למה שהמנחת חינוך מדבר על סוכה גזולה. הרי תוספות שואל על סוכה גזולה למה צריך פסוק לפסול סוכה גזולה? הרי יש מצווה הבאה בעבירה, לשבת בסוכה גזולה זה מצווה הבאה בעבירה. אז אומר המנחת חינוך מיישב, הוא אומר אם היה רק דין מצווה הבאה בעבירה והיית יושב ואוכל בסוכה גזולה, אז לא קיימת מצווה, המצווה נפסלה, זה מצווה הבאה בעבירה. אבל אי אפשר להגיד שאכלת חוץ לסוכה, הרי הסוכה כשרה, רק המצווה שלך לא שווה כלום. אז בא הפסוק ואומר לא, לא, יש פסול של סוכה גזולה, סוכה גזולה היא בכלל לא סוכה. לא רק שהמצווה שלך היא לא מצווה, אלא זה מלמד שאתה אפילו ביטלת עשה ולא רק שלא קיימת אותו. בסדר? כעין זה אני אומר כאן. בסדר? עכשיו באמת נחזור רגע לרש"י. רש"י שבסוגיית בית הבין שמחיצות כאלה הן בכלל לא מחיצות, ולא שזו דירה סרוחה כמו הרא"ח, אלא זה בכלל לא מחיצות, אז לשיטתו ברור שהחלל צריך להיות חלל נטו אם אנחנו דנים בתוך הכוורת. נכון? בתוך הכוורת זה צריך להיות חלל נטו, זה לשיטתו שם. כמו שהדפנות צריכות להיות נטו, גם החלל צריך להיות נטו. ולכן אין פלא שרש"י אצלנו בסוגיה באמת אומר אה לא, הקריטריון הוא שטח הגג. אבל תוספות שמדבר פה על הקריטריון כקריטריון לתוכה של הכוורת, האם תוכה של הכוורת זה רשות היחיד, אז תוספות הולך אולי עם התפיסה של הרא"ח בסוגיה שמה. ולכן הוא יכול לדבר על החלל שבתוך הכוורת וזה לא נסתר מסוגיית בית. עכשיו אני רק רוצה לציין כמובן שדיברנו על זה גם ברא"ח, כי הרא"ח גם אני עשיתי רש"י לשיטתו, מה עם הרא"ח לשיטתו? הרי הסברתי פה את שיטת התוספות, אבל שיטת הרא"ח פה זה לא שיטת התוספות. שיטת הרא"ח פה זה שכן הולכים עם הגג. למה הולכים עם הגג? הרי לפי הרא"ח אם יש לי דפנות כלפי חוץ ובכוורת יש דפנות של גובה עשרה כלפי חוץ, אז זה כן דפנות, וזה בעצם רק פסול של דירה סרוחה בפנים. אז או שהרא"ח אומר אבל גם דירה סרוחה פוסלת את הרשות עצמה ואין לי ברירה אלא להיזקק לגג. ועכשיו אני מזכיר לכם הערה יפה של מישהי מכן בשיעור על בית ששמתן לב שברא"ח הלשון היא לא כמו הנימוקי יוסף. הרא"ח אומר שאחרי שזאת דירה סרוחה ובעצם אין שם חלל, לכן המחיצות הן לא מחיצות. הוא מסיים בזה שבגלל שאין חלל הוא לא עוצר שם, הוא אומר לכן זה פסול בגברא, אלא בגלל שהחלל הוא לא חלל אז המחיצות מתבטלות, זה לא מחיצות. וזה ממש יפה לשיטתו כאן. לכן גם כאן הוא לא יילך עם התוספות שמבחינתו החלל הפנימי הוא הקובע, כיוון שכשאני מסתכל על הרשות, הרשות היא רשות היחיד, היא סך הכל כלפי חוץ יש מחיצות עשרה, הרי הרא"ח הוא אבי השיטה הזאת. אז למה שלא יילך פה גם הוא בשיטת התוספות? תשובה, כי הרא"ח שם, הנימוקי יוסף אולי יגיד את זה, אבל הרא"ח שם הרי המשיך עוד משפט והוא אמר אחרי שזאת אמר שזאת כמו דירה סרוחה שאין לה חלל מספיק, אמר ולכן המחיצות הן לא מחיצות. זאת אומרת הוא בסוף רואה את הפסול הזה כפסול בחפצא, לא כפסול. בגברא. וזה בדיוק הסיבה שבגללה הוא הוסיף את המשפט הזה. שאלתם שם למה הוא הוסיף את המשפט הזה? למה הוא לא הסתפק בזה שזה פסול כי אין חלל? למה צריך להגיע לזה בסוף ולכן אין כאן מחיצות? הרי הוא טוען שהמחיצות יכולות להיות כלפי חוץ. אז יש פה מחיצות, זה רק דירה סרוחה? למה הוא מוסיף ולכן אין כאן מחיצות? כי הוא רוצה לטעון שברגע שהחלל לא קיים, אז בעצם זה פוסל גם את החפצא, לא רק פסול בגברא. ולכן אין לו ברירה בסוגיה כאן אלא ללכת לא כמו שיטת תוספות, אלא בשיטה דומה לרש"י, זאת אומרת שהגג בעצם הוא הקובע. אוקיי? טוב, אז זה רק להראות את הקוהרנטיות עם השיטות השונות בסוגיה של בית שאין תוכו עשרה. טוב, עכשיו אני רוצה להיכנס קצת יותר, עד כאן דיברנו על השטח ועל השיטות של איך מבינים את השיעורים של רשות היחיד, ברוטו נטו בשטח בגובה. ראינו שלוש שיטות בעניין הזה. כאילו יש כנראה יותר, אבל בינתיים נסתפק בשלוש השיטות האלה, אולי בהמשך עוד אני אוסיף עוד קצת. אני רוצה לעבור עכשיו לאור מה שראינו עד כאן לחלק השני של הדיון וזה השאלה למה באמת פטורים. זה שאני זורק כוורת אני פטור, בסדר הגדרנו את הכוורת אנחנו יודעים מתי הכוורת היא רשות ולכן אני פטור. עכשיו אני רוצה להיכנס לעצם הסברה, בסדר היא רשות הבנתי, זה מקיים את השיעורים הרלוונטיים, עכשיו הכוורת היא רשות ולא חפץ. למה פטור? אז את רש"י כבר ראינו נכון בסוגיה הזאת?
[Speaker E] ראינו שרש"י אומר שבעצם
[הרב מיכאל אברהם] לומדים מהמשכן, מה שהיה במשכן זה זריקת חפצים או הוצאת חפצים ולא זריקת רשויות. כשאני משנה את המיקום של החפצים בין רשויות שונות זה מלאכת הוצאה, כשאני משנה את הרשויות עצמן זה לא מלאכת הוצאה. בסדר? אם אני קורא את זה ברש"י בצורה יותר מפורשת זה רש"י בדיבור אחר ממה שראינו בשיעור הקודם. תראו את הרש"י הזה: רחבה שישה פטור דהווי רשות לעצמה. ומנלן? ממשכן גמרינן, למדנו ממשכן, שהיו זורקים מחטיהן במלאכתן זה לזה ולא היו זורקים רשויות. הם זרקו חפצים כמחטים, הם לא זרקו רשויות. ואם תאמר בדלא גבוה עשרה נמי רשות לעצמה היא דשמה כרמלית? אז הוא אומר בסדר כרמלית היא לא רשות לעצמה, זה פחות חשוב כרגע לענייננו, זה התוצאות חיים השני לגבי זריקת כרמלית. בכל אופן אז הרש"י מסביר שהפטור הזה בעצם נלמד מהמשכן כיוון שמלאכת הוצאה נלמדת מהמשכן. מה רואים במשכן? שהוציאו חפצים, כלים, מחטים, אבל לא הוציאו רשויות. אז לכן להוצאת רשות אין מקום כי זה לא היה במשכן ולכן אי אפשר לאסור את זה. וזה לא מותר אלא זה אין סיבה לאסור, זה לא היתר, לא שיש איזה שהוא פטור מיוחד למי שזורק רשויות, אלא אין סיבה בכלל לאסור, כל האיסור מראש נאמר על הוצאת חפצים או זריקת חפצים. עכשיו אני קצת מחבר את זה למה שראינו בשיעור העקרוני שם בתחילת השנה כשדיברתי על מהותה של מלאכת הוצאה כביטוי למלאכות שבת בכלל. זוכרות את הדברים? אני אמרתי שם דברים קצת על אנטרופיה, שינוי האנטרופיה של העולם. ואמרתי שאני לא רוצה להיכנס לזה עוד פעם כי רק מי שזוכרת אבל הנקודה היא שהעיקרון במלאכת הוצאה זה בעצם סידור מחדש של החפצים או פילוג שונה של החפצים בין הרשויות השונות. העולם זה אוסף של רשויות, רשות יחיד, רשות רבים, כל מיני כרמלית, מקום פטור, כל מיני. ומלאכת הוצאה זה בעצם להכניס חפצים לתוך תאים שונים, תחשבו על זה כסידור של ארון. אני לוקח חפץ מתא אחד ושם אותו בתא אחר, שאם שני התאים הם שונים מהותית, זה רשות הרבים זה רשות היחיד או להיפך, אז עברתי עבירה כי שיניתי את האנטרופיה של העולם, שיניתי את הסידור של העולם. אוקיי? עכשיו פה לאור זה אני חושב שאפשר להבין יותר טוב את מה שרש"י אומר כאן, כשאני לוקח רשות ומעבירה ממקום למקום אני לא משנה את האנטרופיה של העולם אני משנה את העולם עצמו. הבנת? אז זה לא כתוב במלאכת הוצאה. אם היה לי מקור אולי הייתי אוסר גם את זה אבל זה לא כתוב במלאכת הוצאה, מלאכת הוצאה זה שינוי הסדר, זה שינוי של הסידור של הדברים בתוך הארון. אבל ארגון הארון עצמו, זאת אומרת סידור הארון עצמו. מחדש, זה לא נכנס במלאכת הוצאה, זה משהו אחר לגמרי. מה הקשר? אז תבינו שזה לא סתם איזשהו חילוק טכני. הוא אומר לו מה, אתה יכול להגיד גם לא מצאנו שזרקו מחטים, אבל לא מצאנו שזרקו כדורים. אז אם אני זורק כדור מרשות היחיד לרשות הרבים או ברשות הרבים עצמה ד' אמות, אני אהיה פטור? כי לא מצאנו שזרקו כדורים, זרקו רק מחטים. זה חילוק לא משמעותי. למה? מה אכפת לי מחטים, כדורים, זה אותו דבר, אתה זורק חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים. פה לא מספיק שזה לא היה במשכן, אלא אני צריך להסביר למה זה גם הבדל מהותי ממה שכן היה. כי דברים שלא היו במשכן אבל הם דומים למה שהיה במשכן, ההבדל הוא לא מהותי, אז אני אלמד בבניין אב, כמו שזה הדוגמה, זה אותו דבר יהיה גם בזה, זה דומה. לכן לא מספיק מה שאומר רש"י שזה לא היה במשכן.
[Speaker D] אולי אפשר להגיד שבכלל לא היה שינוי? כי הרשות נשארה אותה רשות. אפילו שהעברת אותה ממקום למקום היא נשארה אותה רשות.
[הרב מיכאל אברהם] על זה אני מדבר. אז לא שינית. על זה אני מדבר.
[Speaker D] לא, אתה אומר שזה שינוי העולם. כן.
[הרב מיכאל אברהם] השינוי של הארון. רשות היחיד הייתה פה ועכשיו היא פה.
[Speaker B] נו, קל וחומר.
[הרב מיכאל אברהם] מה, לא הבנתי?
[Speaker B] אני לא כל כך הבנתי את זה. אם אסור לזרוק חפצים, כי החפצים הם אפילו לא משנים את העולם, הם רק זזים בתוכו והרשויות נשמרות, אז אם אני זורקת רשויות, אני עוד משנה את הרשויות, אז אני עושה שינוי עוד יותר גרוע.
[הרב מיכאל אברהם] מי אמר שזה יותר גרוע? זה שינוי אחר. את מתערבת לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. הפעולות שלנו בעולם זה בהינתן מעשה בראשית מה אנחנו עושים בתוכם. לברוא עולמות זה משהו אחר. מי אמר שאסור לברוא עולמות? זה שאלה אחרת. אין פה מקום לקל וחומר. אין פה מקום לסוג המלאכה הזה. זה מה שרש"י טוען. אבל מה שאני מוסיף כאן זה שהעדר מקור זה משהו שלפעמים גם אחרונים מתייחסים לזה בצורה שבעיניי היא בעייתית. כי מה זאת אומרת העדר מקור? כמו שאמרתי קודם, גם כדורים לא זרקו במשכן. אתה צריך לא מספיק שהדבר לא היה במשכן, אתה צריך גם להראות בסברא שהדבר הזה שונה מהותית ממה שכן היה. אתה לא יכול ללמוד אותו בבניין אב ממה שכן היה. ולכן מה שרש"י אומר שזה לא היה במשכן, זה לא הסבר מספיק. זה חלק מהעניין. צריך להוסיף לזה גם את הסברא שאומרת למה זה גם שוני מהותי ממה שהיה, שאי אפשר ללמוד את זה ממה שהיה במשכן. וכאן זה מה שניסיתי להסביר, שזה בעצם שינוי של הארון ולא שינוי של הסידור של החפצים בתוך הארון. ולכן זה משהו אחר לגמרי. אם היית מוצא לזה אב מלאכה אחר, בסדר, זה היה אב מלאכה אחר, אבל אין. אתה רוצה להוציא את זה ממלאכת הוצאה, ממלאכת הוצאה זה לא. ולכן אני חושב שזה מה שכתוב ברש"י וזו הנקודה שצריך להבין, שכשמפורש שמשהו לא היה במשכן תמיד תמיד תחפשו עוד סברא משלימה, למה הדבר הזה גם שונה מהותית ממה שכן היה. לא מספיק להגיד שזה לא היה במשכן. תמיד צריכה להיות גם סברא משלימה. עכשיו.
[Speaker D] כל זה לאביי אבל רק. מה? זה רק לאביי.
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אמרתי, רבא לא חולק עליו ברמה העקרונית. זה הקדמתי בתחילת השיעור הקודם, שאני עוסק רק בשיטת אביי בשיעורים האלה, אלא שרבא לא חולק עליו באופן עקרוני. רבא רק טוען שזה עיקרון שאין לו השלכות כי יש עיקרון יותר רחב שבולע אותו, אבל זה עיקרון נכון. כן. אז זו שיטת רש"י. עכשיו התוספות ישנים מקשה על רש"י. ואומר ולא נהירא, דאשכחן מיהא שהיו מוציאין רשויות כגון ארון ומזבחות. זאת אומרת היו כלים מאוד גדולים במשכן וכשהוציאו אותם אז בעצם זה כמו להוציא כוורת. כן הייתה הוצאת כלים ושוב, לא הוציאו כוורות, הוציאו ארון ומזבחות. נו, אז זה לא היה עדיין לא היה במשכן הוצאת כוורות. אבל זה כמובן כולם מבינים שזה לא רלוונטי. כי אם זה כלי גדול וזה כלי גדול אז זה דומה. לא אכפת לי שזה בדיוק לא היה במשכן. ההבדל המהותי לא קיים. ההבדל המהותי נמחק. אוקיי? זה שזה לא היה במשכן כשלעצמו זה לא משנה. אז יש פה איזושהי שאלה על רש"י. עכשיו פה כמה אחרונים הולכים בכיוון הזה. הרש"ש למשל שלא הפניתי אתכם אליו ורק הזכרתי כי זה קצת מסובך ההתייחסות שלו. אבל בעצם מה שהוא רוצה לטעון ומה שאומרים כמה אחרונים שרש"י מדבר רק על זורק ולא על מוציא. ולכן הוא מביא את המחטים. רש"י לא בכדי אומר שמדובר על זורק כוורת לא על מוציא כוורת. למה? כי במוציא כוורת באמת יהיה חייב. על מוציא אין פטור של הוצאת רשויות. איך אני יודע את זה? הרי במשכן הוציאו מזבח וארון. גם רש"י יודע את זה, אבל אותם הוציאו ולא זרקו. אבל בזריקה מה שהיה במשכן זה רק זריקת מחטים. וזריקת מחטים זה זריקה של חפצים ולא רשויות. לכן כל מה שרש"י אומר זה פטור על זורק, זה לא פטור על מוציא. זה הטענה של הרש"ש. חתם סופר רוצה לטעון כעין זה ועוד אחרונים בעצם רוצים לטעון את הטענה הזאת, שזה מדבר רק על זריקה ולא על הוצאה. עכשיו הנקודה היא שעדיין זה לא פשוט. תראו את התוספות ראש, הוא מקשה: ולא נהירא, דבפרק הזורק אסיקנא דזורק ד' אמות ברשות הרבים גמרא גמירא לה, ולא ממשכן ילפינן. בסוף בסוף את מלאכת זורק בכלל לא לומדים מהמשכן. מהמשכן לומדים את מלאכת הוצאה, מלאכת זורק זה גמרא גמירא לה, זה בעצם נכלל במלאכת הוצאה. אין מקור מהמשכן למלאכת זורק, זה הלכה למשה מסיני. אז מה זה מעניין אותי מה היה במשכן ומה לא היה במשכן? אתה צריך רק לדון מהותית. עכשיו אני אומר, אם אתה רוצה לדון מהותית שהוצאת רשות זה לא אותו דבר כמו הוצאת חפץ, אז גם בהוצאה היית צריך לפטור. ולהיפך, אם אתה רואה שבמשכן הוציאו רשויות גם כן, כמו במזבח וארון, אז אתה רואה שבמשכן לא הבחינו בין הוצאת רשות לבין הוצאת חפץ. אז גם בזריקה מה פתאום אתה עושה הבחנה בין חפץ לבין רשות? הרי הזריקה היא בסך הכל תת סעיף של הוצאה, היא לא מלאכה נפרדת, לא לומדים אותה מהמשכן. אז מה אכפת לי מה בזריקה היה במשכן? גם אם במשכן היה רק זריקת מחטים, אז מה? את מלאכת זריקה לומדים ממלאכת הוצאה. מה שיש בהוצאה יש בזריקה. אז אם בהוצאה אתה לא עושה הבחנה בין כלי לרשות, אז מאיפה להמציא הבחנה כזאת לגבי זריקה? גם גיליון הש"ס של רבי עקיבא איגר, הפניתי אתכם, כן, הוא אומר דלמסקנה אמרינן דלא מצינו שהיו זורקים מחטים. עוד יותר גרוע, גם הטיעון של רש"י על זריקת מחטים, גם זה לא נכון למסקנת הסוגיה, ועוד פעם אני לא רוצה להיכנס אליה, אבל זה גם לא נכון למסקנת הסוגיה. לא מצאנו שזרקו מחטים, כל הסיפור הזה זה גמרא גמירא לה. בכלל לא לומדים את זה מהמשכן, את זורק. אז אם זה ככה זה ממש מוזר. כי לגבי הוצאה, כמו שהוכיחו הראשונים, התוספות ישנים, אז לגבי הוצאה כן מצאנו במשכן הוצאת רשויות. אז לגבי הוצאה אין הבדל בין רשות לחפץ. ומלאכת זריקה אין לה מקור עצמאי, לומדים אותה מהוצאה. נו, אז מאיפה להמציא שבזריקה יהיה הבדל בין רשות לבין חפץ? עכשיו בלי להיכנס לכל החתם סופר פה, החתם סופר מיישב את זה עם הסוגיה שם, הוא טוען באמינא של הסוגיה בימים הראשונים כן זרקו מחטים, אחרי זה לא זרקו מחטים.
[Speaker D] הרב, בחתם סופר יש שמה איזה מילה, משהו כמו דלודא או דלבדא, לא יודע, מה המילה הזאת?
[הרב מיכאל אברהם] איזה מילה? לא הבנתי. ברוך. לא, את רואה את החתם סופר בא דף?
[Speaker D] כן כן, יש לי בדף. אז זה שורה שמונה, המילה הראשונה בשורה שמונה.
[הרב מיכאל אברהם] ומכל מקום נראה לעניות דעתי…
[Speaker D] המילה הראשונה… לא, כן, אפשר להתחיל משם דלכאורה…
[הרב מיכאל אברהם] דלכאורה דברי הש"ש ריש פרק הזורק תמוהים דפריך מדקתני לודא.
[Speaker D] אה, מה זה לודא?
[הרב מיכאל אברהם] האיש מלוד. צריך לראות את הסוגיה שם עוד פעם, כיוון שלא נכנסנו לסוגיה שם, אז לא נכנס לכל הפרטים.
[Speaker D] זה נשמע מלודאי בעברית.
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק.
[Speaker D] יעל,
[הרב מיכאל אברהם] רצית לשאול?
[Speaker C] כן, סליחה, שאלת תם אולי, מה זה זורקי מחטים? מה זרקו?
[הרב מיכאל אברהם] זרקו שם מחטים מאחד לשני כדי לתפור דברים.
[Speaker D] אלה
[Speaker C] שעבדו באריגים?
[Speaker D] כן, אז הם הכניסו מצד אחד וזרקו לצד השני. טוב תודה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, בכל אופן, אז בואו נראה, אז עד כאן ראינו את היסוד של רש"י. רש"י מבין שיסוד הפטור זה שאנחנו מצאנו זריקת חפצים ולא זריקת רשויות. ואמרתי את הסברא שמלווה את העניין. תוספות מבין את זה אחרת. תוספות טוען שיסוד הפטור הוא אחר, ובהחלט ייתכן שהסיבה להסבר השונה של תוספות זה הקושיא של תוספות ישנים, שהוא לא מקבל בגלל זה הוא לא מקבל את רש"י. ואז הוא אומר ככה, בואו נקרא, אני משתף פה. דכוורת פטור, שהכוורת עצמה נעשית רשות היחיד כשתנוח. והוי כזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים דפטור, כדאמר לעיל דף ד', דלא יליף זורק ממושיט. כן, זורק ממושיט לא לומדים ולכן זורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור, למרות שמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב. לא לומדים זורק ממושיט. ואפילו לרבי עקיבא דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא הכא פטור, דכל מקום שהיא מונחת חשיב רשות היחיד. מה הוא מתכוון לומר כאן?
[Speaker D] אז קודם כל התוספות מדבר על מלאכת הוצאה ולא על זריקה. מה הוא אומר? הוא אומר שזה להעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים.
[הרב מיכאל אברהם] הוא מדבר על זורק. את אומרת שההנמקה שלו זה יכול להיות הנמקה כמו ההנמקה שלו יכולה להיות נכונה גם להוצאה, הוא מדבר על זורק. אוקיי, את זה עוד רגע נראה, עוד רגע נראה.
[Speaker B] בכל אופן התוספות אומר שזה רשות, העברה מרשות היחיד לרשות היחיד, זה מה שקורה כאן, כי ברגע שמניחים את הכוורת, דרך רשות הרבים,
[Speaker D] דרך רשות הרבים.
[Speaker B] מה?
[הרב מיכאל אברהם] מאוד חשוב, מאוד חשוב, דרך רשות הרבים.
[Speaker B] כן, אבל אתה מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים. אוקיי, וזורק, אתה זורק מרשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] כן. עכשיו הוא אומר מה קורה כשהכוורת נחה הרי בעצם הופכת לרשות היחיד ואז בעצם נמצא שהנחתי אותה ברשות היחיד, להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד אין איסור.
[Speaker D] וגם כשהיא עפה באוויר היא רשות היחיד? לא הבנתי. גם כשהיא עפה באוויר היא רשות היחיד?
[הרב מיכאל אברהם] רגע, את זה עוד רגע נראה, עוד רגע נראה. עכשיו אני שואל אתכם מה קורה אם אני זורק את הכוורת מרשות הרבים לרשות הרבים?
[Speaker D] ולהעביר ד' אמות לא?
[הרב מיכאל אברהם] כן ד' אמות, חייב או לא חייב?
[Speaker C] לא, אם אני עוקרת אותה, עקרתי רשות יחיד לא? ועכשיו החלל בתוך רשות הרבים הוא רשות היחיד, וברגע שהנחתי אותה היא שוב רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] מה הדין? זרקתי כוורת ד' אמות ברשות הרבים.
[Speaker D] פטור, פטור. למה? כי זה כל הזמן נשאר רשות היחיד, הוא כאילו לא היה רשות הרבים פה בכלל.
[הרב מיכאל אברהם] בעצם זה רשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, זה אותו דבר. נכון? נכון? גם כשאני זורק מרשות הרבים לרשות היחיד לכאורה זה גם אותו דבר כי כשהכוורת מונחת ברשות הרבים סליחה, היא עדיין רשות היחיד. נכון. אז בעצם זה תמיד רשות היחיד לרשות היחיד, נכון? אבל תוספות שימו לב כשמדייקים בלשונו אז רואים שכאשר הכוורת נמצאת באוויר היא לא נחשבת רשות היחיד, היא נחשבת חפץ שעובר באווירו של רשות הרבים. מסכימות?
[Speaker D] רק כשהיא נחה היא רשות היחיד, כן,
[הרב מיכאל אברהם] כי אחרת הוא היה צריך להגיד זה לא מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, זה עכשיו מה שכל הסיפור. אה למה למה למה?
[Speaker D] הוא אומר אפילו לרבי
[הרב מיכאל אברהם] עקיבא רגע רגע רגע לפני רבי עקיבא. קודם כל זה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, נכון? אני שואל למה זה דרך רשות הרבים, זה לא דרך רשות הרבים, זה כל הזמן רשות היחיד, הכוורת היא רשות היחיד.
[Speaker E] לא, אולי כשהיא עפה באוויר היא לא נחשבת רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] פה, אז רואים בתוספות שהכוורת היא רשות היחיד רק כשהיא נחה. זה לא כוורת שהיא תמיד רשות היחיד. לכן תוספות אומר שעקרת אותה זה רשות היחיד, שהנחת אותה הנחת אותה רשות היחיד, אבל בדרך היא עברה ברשות הרבים. זאת אומרת החידוש שהכוורת נחשבת כרשות יחיד הוא רק כאשר הכוורת נחה ולא כשהיא עומדת ולא כשהיא עפה.
[Speaker B] ואיך זה מסתדר עם קלוטה כמי שהונחה?
[הרב מיכאל אברהם] רגע, שנייה, אני מגיע לזה כבר. עכשיו ברגע שאנחנו מבינים את זה, זה קצת מקרב את התוספות למה שאמרתי קודם ברש"י. אם אתם זוכרות, אני בעצם דיברתי על שינוי הארון במקום שינוי חפצים בתוך הארון. עכשיו כשהכוורת עפה היא לא חלק מהארון. הארון זה סטטי, יש לו מדפים ואני מעביר חפצים בין מדף למדף. כשהכוורת עפה היא בעצם חפץ, היא חפץ גדול, רק כשהיא עומדת אז היא הופכת להיות מדף בארון.
[Speaker C] מה זה אומר מטוס?
[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.
[Speaker C] מטוס.
[Speaker D] איך נגדיר מטוס?
[הרב מיכאל אברהם] אותו דבר. אותו דבר. למה?
[Speaker D] אה מטוס
[Speaker C] כמובן
[הרב מיכאל אברהם] מעל עשרה טפחים אז זה לא רשות הרבים, אבל נגיד מטוס שעובר בתוך עשרה טפחים אז הוא לא יהיה רשות היחיד.
[Speaker D] למה? כי הוא צריך מקום קבוע בקרקע או משהו כזה?
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אני אומר כוורת דבר שהוא לא נייח הוא לא רשות היחיד. גם אם יש לו את השיעורים.
[Speaker D] אני שואלת אם בגלל שהוא בגלל שהוא לא נייח זה אומר שהוא צריך שיהיה לו בסיס בקרקע?
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אני
[Speaker D] לא.
[הרב מיכאל אברהם] לא הייתי נזקק להגדרה הזאת, אלא רשות זה משהו שנמצא על הקרקע. הקרקע מחולקת לרשויות שונות. מה שלא נח על הקרקע הוא לא נכלל במפת הרשויות. בסדר? אז רשות זה מקום על הקרקע, זאת אומרת העולם מחולק לרשויות. תזכרו עוד פעם בארון. הארון מחולק למדפים, כן, העולם מחולק לרשויות. כשיש משהו שזז, כשאני בונה איזה שהוא מדף לתוך הארון תוך כדי הבנייה הוא עוד לא מדף. הוא מדף אחרי שהוא כבר עומד שם ומוכן להכיל חפצים. אז זה מצד אחד. מצד שני מוסיף התוספות, שאפילו לרבי עקיבא זה נכון. למה זה נכון?
[Speaker D] כי ברור, כי הוא אמר קלוטה כמי שהונחה, אז גם כשהיא באוויר היא נחשבת כאילו היא מונחת על הקרקע.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אז זה לא מסתדר. זה הפוך.
[Speaker C] זהו, אז
[Speaker D] אם
[הרב מיכאל אברהם] היא מונחת ברשות הרבים, לא? אז חייבת להיות חייבת.
[Speaker D] אם היא נחשבת מונחת, אז היא רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] או, בדיוק. שימו לב. זאת אומרת, בגלל שקלוטה כמי שהונחה, למה מחייבים בחפץ שעף מדין קלוטה כמי שהונחה? כי החפץ נחשב כמונח ברשות הרבים. אז מה בכוורת, שכוורת שונה מחפץ? ברגע שהיא תיחשב כמונחת ברשות הרבים, היא הופכת להיות בעצמה רשות היחיד כי היא מונחת. ואז גם לרבי עקיבא שאומר קלוטה כמי שהונחה, ובחפץ שאני זורק אותו מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, רבי עקיבא מחייב, כי החפץ באמצע נחשב כמונח ברשות הרבים. אבל בכוורת זה לא יהיה הדין. זה מה שהוא אומר. אפילו לרבי עקיבא שבחפצים הוא אומר קלוטה כמי שהונחה, בכוורת שהיא רשות לא יהיה קלוטה כמי שהונחה. למה? כי הכוורת נחשבת כשהיא נחשבת כמונחת בקרקע, ברגע שהיא מונחת אז היא רשות. אז היא בעצם מונחת ברשות היחיד ולא ברשות הרבים. ולכן זה מה שהוא אומר, מכל מקום אם היא מונחת חשיב רשות היחיד. ואליבא דרבי עקיבא זה לא רשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, אלא רשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות היחיד.
[Speaker C] רגע, אז אם הכוורת בעצם בכל רגע נתון, לא חשוב איפה היא נמצאת, נחשבת כרשות יחיד, נכון? לפי זה. כשהיא מונחת. בסדר, קלוטה כמי שהונחה, כלומר בכל מצב, אם היא בקרקע או אם היא באוויר בכל נקודה שהיא ואחר כך כשהיא מונחת. כל הזמן היא רשות יחיד. אבל מכאן שבעצם בעובדה במבנה שלה היא הופכת להיות לרשות יחיד ולא חשוב איפה היא נמצאת.
[הרב מיכאל אברהם] לפי רבי עקיבא. רק לפי רבי עקיבא. כי רבי עקיבא סובר קלוטה כמי שהונחה, נכון, זה מה שאמר תוספות בדיוק. אומר, בלי רבי עקיבא אז המעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, מכיוון שלא ילפינן זורק ממושיט אז פטור. ברבי עקיבא לא צריך להגיע לכל הדיון הזה, כי זה לא מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, אלא זה מעביר מרשות היחיד כל הזמן ברשות היחיד. לא צריך להגיע לדיון אם זורק לומדים אותו ממושיט או לא. זה הערה של תוספות. ועוד פעם זה מחזק עוד יותר את הטענה שטענתי למעלה, שרואים בתוספות עוד נקודה חשובה, שהכוורת נחשבת כרשות יחיד רק כשהיא נחה. ולכן כל הדיון מתעורר עם רבי עקיבא או לא. רק כשהיא נחה. זה לא תמיד ככה. אז למדנו מדברי תוספות שני דברים. א' שהוא לומד אחרת מרש"י. ההנחה של הכוורת, זאת אומרת הזריקה של הכוורת פוטרת, פטורה לא בגלל שאין חיוב על זריקת רשויות אלא רק על זריקת חפצים. אין הבדל בין רשויות לחפצים. אלא שאת הכוורת בכל מקום שתניח אותה, הנחת אותה ברשות היחיד. אז בעצם מה שקורה זה שהעברת מרשות היחיד לרשות היחיד. ועל זה לא חייבים. זה הסבר אחר מרש"י. דבר נוסף שלמדנו מתוספות זה שכל עוד הכוורת נעה היא לא רשות. רק כשהיא נחה היא רשות. יש אולי מקום להבין את זה, אבל נגיד היה מקום להגיד שגם שלפי רבי עקיבא קלוטה כמי שהונחה זה נחשב שהיא מונחת, אבל הרי זה רק נחשב הלכתית שהיא מונחת. מעשית היא עפה כמובן. וייתכן שהדין שלה כרשות תלוי בהנחה עובדתית, לא בהנחה הלכתית. זה לא תוספות. אני רק אומר לולי התוספות היה אפשר להגיד שלפי רבי עקיבא זה לא ככה. כי לפי רבי עקיבא זה באמת במצב כזה הוא יהיה חייב. למה הוא יהיה חייב? כי הכוורת קלוטה כמי שהונחה בעצם נחשבת כמונחת ברשות הרבים. ובשביל להיחשב בעצמה כרשות היא צריכה להיות מונחת ממש, לא להיחשב כמונחת. תוספות לא עושה את החילוק הזה. תוספות אומר שאם רבי עקיבא אומר קלוטה כמי שהונחה, אז הכוורת מונחת והיא נחשבת רשות.
[Speaker E] אולי מישהו היה אומר כך או לא?
[הרב מיכאל אברהם] אני אומרת שאפשר היה להגיד גם כך. אפשר. תוספות לא אומר כך, אבל אפשר היה להגיד גם כך.
[Speaker E] זה מחייב כביכול, אתה יכול לעשות הבחנה אולי. כן.
[הרב מיכאל אברהם] ואז זה יוצא לא לפי רבי עקיבא מה שאמרנו כאן, כי אבל אנחנו לא פוסקים הלכה כרבי עקיבא אז זה לא נורא. וזה יוצא כמו חכמים שחולקים על רבי עקיבא. יכול להיות שזה יהיה קצת תלוי בשאלה איך אנחנו מבינים את דין קלוטה כמי שהונחה. אם אתן זוכרות בשיעור שדיברנו על זה, ראינו שיש כאלו שאומרים שזה מונח באוויר, יש כאלו שאומרים שזה מונח על הקרקע, ויש כאלו שאומרים שמספיקה הימצאות. נכון? לא צריך בכלל שיהיה מונח. ברגע שזה נמצא ברשות הרבים, מבחינתי זה כמו שהבאת את זה לרשות הרבים. לא צריך שיהיה מונח שם. אבל לפי הניסוח השלישי למשל, אתן יכולות בקלות להבין את מה שאמרתי עכשיו. שגם אם תגידו קלוטה כמי שהונחה לפי רבי עקיבא, זה אומר שזה נמצא ברשות הרבים, אבל זה לא מונח. ואם זה לא מונח, אז הכוורת לא נחשבת רשות. ולפי רבי עקיבא בניסוח הזה, ברור שיחייב. כי הכוורת לא מונחת, אלא לא צריך שתהיה מונחת. יפה מאוד. אבל כדי להחשיב אותה כרשות, כן צריך שהיא תהיה מונחת. ואם היא לא נחשבת כמונחת, וקלוטה כמי שהונחה זה לא שהיא באמת נחשבת כמונחת, אז היא לא… אי אפשר להתייחס אליה כרשות, אז היא חפץ. ולפי רבי עקיבא שהחפץ הזה נחשב כמונח ברשות הרבים, אני אמור להיות חייב. אז לפי הניסוח הזה די ברור שרבי עקיבא לא מסתדר. רבי עקיבא פה יגיד שחייב בזריקת כוורת. אוקיי?
[Speaker B] למה חייב?
[הרב מיכאל אברהם] בגלל שהוא זורק את הכוורת, הכוורת נמצאת באוויר רשות הרבים, נמצאת באוויר רשות הרבים וזה מספיק כדי לחייב, הוצאתי מרשות היחיד לרשות הרבים. תשאלי אותי אבל הכוורת היא רשות? לא, היא לא רשות. כי היא נמצאת באוויר, היא לא מונחת על שום דבר.
[Speaker B] זה רק בהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל מיחיד ליחיד ובאמצע רשות הרבים אף אחד לא מחייב.
[הרב מיכאל אברהם] אלא אם כן רבי עקיבא מחייב. רבי עקיבא מחייב בגלל קלוטה כמי שהונחה, להפך, על זה הוא מדבר רבי עקיבא.
[Speaker B] כן, בסדר.
[הרב מיכאל אברהם] עכשיו תוספות מקשה קושיה. אומר ככה: השתא משמע דפשיטא ליה לאביי דחשיבא כאילו נחה אחר שנעשה רשות היחיד. אני מפרק פה את התוספות כי זה נקודות שממש צריך להיזהר איתן, המון קושיות עולות פה אם לא מדייקים את כל הדיוקים שעשינו עכשיו. ואני ממשיך עם זה.
[Speaker D] אז הוא אומר כלומר שכבר באוויר הייתה רשות היחיד. מה? כלומר שכבר באוויר הייתה רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] אחרי שדייקנו בתוספות שתוספות מתעקש ואומר שכשהכוורת עפה היא לא רשות היחיד, היא לא רשות, היא חפץ. רק אחרי שהיא נחה היא נחשבת רשות היחיד. אז אומר התוספות לפי זה יוצא שהכוורת מתי היא נחשבת מתי היא נחשבת שהיא נחה? אחרי שהיא הפכה לרשות היחיד? מתי? אחרי שהיא נחה היא הפכה לרשות היחיד. נו אז אם ככה אתה צריך להיות חייב כי כשהיא נחה היא נחה בתוך רשות הרבים. אחרי שהיא נחה היא הפכה לרשות היחיד והופ זה פתאום רשות היחיד. אבל ברגע המנוחה לפני שהיא נחה, זה בעצם המקום הזה היה נחשב רשות הרבים. אז איך אביי פוטר? אביי כנראה טוען שלא, זה נחשב שהיא נחה אחרי שזה נעשה רשות היחיד. ואז אני שואל בסוגריים איך זה יכול להיות? הרי קודם ראינו שתוך כדי, שנייה, קודם ראינו שתוך כדי שהיא עפה היא לא רשות היחיד, אז כל עוד היא לא נחה היא בעצם עדיין לא רשות היחיד, רק אחרי שהיא נחה.
[Speaker D] אולי ברגע שהיא הגיעה לגובה ג' טפחים?
[הרב מיכאל אברהם] מה? אז לא חכי, אז היא נחה בג' טפחים, אותה שאלה.
[Speaker D] אולי לפני לפני שהוא זרק אותה בכלל היא גם הייתה רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, שם ברור, אבל באוויר לא. כי באוויר הרי כשהיא עפה היא הפכה לחפץ שנמצא באוויר רשות הרבים, ואז הוא נכנס לרשות הרבים ונוחת. אוקיי? וברגע שהוא נוחת הוא הופך לרשות היחיד אחרי שהוא נחת. אז כשהוא נחת הוא נחת לתוך מקום שעדיין מוגדר כרשות הרבים. אבל יש לי שאלה. מאי נפשך. ככה ההיגיון לפי תוספות צריך להיות שבעצם הכוורת נחשבת כמשהו שהונח ברשות הרבים. מצד שני בגמרא כתוב שאביי, לפי תוספות שאביי פוטר על הכוורת, למה? כי הכוורת עצמה נחשבת רשות היחיד, זה כאילו שהנחת ברשות היחיד. אז זה לא מסתדר התוספות. שתי הטענות האלה בתוספות לא מסתדרות. זה שמצד אחד כשזה עף זה לא נחשב רשות, ומצד שני אחרי שזה נח זה רשות ולכן אתה פטור, שתי האמירות האלה לא מתיישבות אחת עם השנייה. ושימו לב, רגע רגע, ושימו לב שתי האמירות האלה הן אמירות של תוספות. זה קושיה רק על תוספות. לכן הדגשתי שבתוספות רואים א', שאת הפטור הוא לומד לא כמו רש"י. הפטור הוא לא אם הפטור הוא כמו רש"י כל השאלה פה לא עולה. אם הפטור הוא שאתה זורק רשות מה אכפת לי, אתה זורק רשות, זה לא מעניין. אבל אם הפטור בגלל שכשזה נח זה נח ברשות היחיד, כך למד התוספות, אז זה לא מסתדר עם האמירה השנייה של תוספות שכל עוד הוא עף הוא לא רשות היחיד. מבינות? זה בעצם סתירה בין שני החידושים שחידדנו קודם בקטע הקודם של תוספות.
[Speaker D] אולי זה באד אדדי כמו שהיה?
[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, תכף נדבר. עוד מישהי רצתה להעיר?
[Speaker B] לא לא, אני הבנתי.
[הרב מיכאל אברהם] אה אוקיי. עכשיו, אני רק כדי לחדד את הדברים יותר, הבאתי פה, לא הפניתי אתכם כדי לא שתסתבכו בסוגיה שם, יש קובץ שיעורים מרתק, אני פעם כתבתי עליו, זה דברים נהדרים, לוגיקה ולוגיקה של זמן וכולי. אז הקובץ שיעורים בעצם טוען את הטענה הבאה. יש גמרא בכתובות שהגמרא מדברת מה קורה כשאנחנו מגיירים גוי קטן. אין לו דעת, הוא לא יכול לקבל על עצמו דברים, לעשות גיור, אנחנו מגיירים אותו. איך זה עובד? אומר התוספות זה עובד מדין זכין. זאת אומרת, זכין לאדם שלא בפניו, אני כאילו יכול לעשות פעולות עבור בן אדם אחר כאילו הייתי שליח שלו. אוקיי? התפיסה המקובלת בדין זכין שזה כמו סוג של שליחות. אז אני בעצם כאילו זוכה עבורו את הגיור, אני הדיין, אוקיי, זוכה עבורו את הגיור. אז אומר התוספות אבל אין פה, הרי לא יכול להיות דין זכין כי כי כי אין זכייה לעכו"ם. יהודי לא יכול להיות שליח של גוי. כן תרמו גם אתם, גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. זאת אומרת אין שליחות של יהודי לגוי ושל גוי ליהודי.
[Speaker D] זכייה לקטן אפשר?
[הרב מיכאל אברהם] לא שומע.
[Speaker D] זכייה לקטן אפשר?
[הרב מיכאל אברהם] גם לא, זה מה שהתוספות שואל. אתה רוצה לזכות לקטן הגוי הזה את הגיור אבל אין זכייה לגוי, אתה לא יכול להיות שליח שלו. עונה על זה התוספות זכייתו וידו באים כאחד. מה זאת אומרת? אני זוכה לו והוא מיד הופך ליהודי אז הוא לא גוי. כי אז לא זכיתי לגוי כי ברגע שזכיתי הוא כבר יהודי, גיירתי אותו. אז בעצם לא זכיתי לגוי, זכיתי ליהודי. אתם רואות כבר את הקשר אלינו, נכון?
[Speaker D] אבל הוא יהודי קטן.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז מה? אז מה? לקטן אפשר. תחילת פרק שני בקידושין מהנשיאים שחילקו את הארץ לומדים את דין זכין. ואיך אני יודע שהם חילקו את הארץ? יש קטנים שלא יכולים לחלוק בעצמם והנשיאים חילקו עבורם. אז אומר הקובץ שיעורים ככה, ובמה שכתבו תוספות וזכייתו וידו באים כאחד נראה פירושו דהא דאין זכייה לעכו"ם, כן אין זכייה לגוי אתה לא יכול לזכות עבור גוי, הוא רק היכא דגם אחר חלות הזכייה עודנו גוי. ונמצא שגוי זכה על ידי אחר וזה אי אפשר. כן, אם אחרי שנתתי לו את זה הוא עדיין גוי, אז בעצם נתתי פה משהו לגוי, אני לא יכול לזכות לגוי. אבל בגרות, אחר שתחול הזכייה כבר הוא ישראל, הרי שזכיתי לו את הגיור אז הוא הפך מגוי ליהודי. והזוכה אם ככה, מי זכה בזכייה הזאת? יהודי, כי אחרי שהוא זכה הוא יהודי ולא גוי. ולכן אומר התוספות אין פה בעיה, זכייתו וידו באים כאחד פותר את הבעיה של אין זכייה לגוי כי זה קורה בבת אחת סימולטנית, וברגע שזה קורה סימולטנית בעצם זכית ליהודי לא זכית לגוי. אוקיי? עכשיו הוא אומר ככה, והר"ן פרק השולח כתב בשם הרמב"ן דלעולם בהם תעבודו ומשום לא תחונם ואסור ליתן לו מתנת חינם. וכשמשחררו אין לך מתנה גדולה מזו. הקדמה קצרה, לא תחונם זה פשוט מאוד מעניין וקשור לתוספות לכן אני מתעכב על זה קצת. לא תחונם זה איסור לתת מתנת חינם לגוי. יש איסור לתת, אל תיתן להם מתנת חינם. אוקיי?
[Speaker D] לשחרר גוי זה מתנה גדולה וזה טוב.
[הרב מיכאל אברהם] רגע, אחד אחד, אני לא שומע.
[Speaker D] לשחרר גוי זה מתנה גדולה.
[הרב מיכאל אברהם] רגע, עכשיו אומר הרמב"ן, הר"ן בשם הרמב"ן שיש איסור של לעולם בהם תעבודו. אם יש לך עבד כנעני, עבד גוי, אסור לך לשחרר אותו. אומר הרמב"ן זה כמו לא תחנם, כי לשחרר אותו זה לתת לו מתנה, ולא נותנים מתנה לגוי. זה מאוד קשה להבינו כפשוטו דרך אגב, הקובץ שיעורים מבין אותו כפשוטו זה מאוד קשה, כי זה איסור אחר, זה איסור של לעולם בהם תעבודו, זה ביטול עשה, זה לא איסור של לא תחנם, אבל הוא מזהה את שני הדברים. הרמב"ן לדעתי לא מזהה, אבל הקובץ שיעורים חושב שהרמב"ן מזהה, ואז הוא אומר ככה, ולפי הנ"ל יש לעיין, אני ממשיך לקרוא, דכיוון דאחר חלות המתנה הוא משוחרר, הרי עבד כנעני ששחררתי אותו, אתם יודעות, הוא הופך ליהודי. והשחרור זה גמר הגיור שלו, הוא הופך ליהודי. אז לשחרר את העבד הופך אותו ליהודי, נמצא שמשוחרר קיבל המתנה ולא עבד, זאת אומרת נתת את המתנה ליהודי, כי כשהוא קיבל את המתנה הוא הפך ליהודי. ואם כן, על כרחך אין האיסור משום לא תחנם, רק מצווה בפני עצמה לעולם בהם תעבודו. קיצור קשה לו על הרמב"ן. זה לא יכול להיות איסור של מתנת חינם, כי את המתנה אתה נותן ליהודי. איך אני יודע? מהגמרא בכתובות, שבגמרא בכתובות רואים התוספות משהו אומר שמה שזכייתו וידו באים כאחד זה פוטר את הבעיה שאין זכייה לגוי. אוקיי? עכשיו אני לא נכנס, אני עשיתי חילוק בזה ואפשר ליישב את זה בצורה מאוד יפה אבל לא רוצה להיכנס לזה. אני רק, תראו את המנגנון הוא בדיוק כמו אצלנו. כי מה אנחנו בעצם טוענים פה? כשהרשות הזאת נוחתת על רשות הרבים, הכוורת נוחתת על רשות הרבים, היא הופכת לרשות היחיד באותו זמן. את עצמי, אני הנחתי אותה לתוך רשות רבים או הנחתי אותה לתוך רשות יחיד? כשהנחתי אותה, ההנחה הזאת עצמה הופכת את המקום לרשות היחיד. האם זה נקרא שהנחתי לתוך רשות היחיד או לתוך רשות רבים? אתם רואות שזה ממש אותה שאלה כמו אצלנו?
[Speaker B] בדיוק אותו דבר.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, ומה תוספות בעצם טוען? לכאורה הייתי אומר אז אם זה ככה אין בעיה, תוספות יכול להגיד שאצלנו זה באים כאחד. מה זאת אומרת? בדיוק כמו שתוספות אמר בכתובות. מה זאת אומרת? אני זורק את הכוורת, ברגע שהיא נחה על קרקע רשות הרבים היא הופכת להיות רשות היחיד. למה פטור? כיוון שברגע שהיא נחה היא גם הפכה לרשות היחיד, זה קורה באותו רגע. וכיוון שזה קורה באותו רגע, זה נחשב הנחה לתוך רשות היחיד. תוספות לא מניח ככה כשהוא שואל את הקושיה, נכון? מה תוספות אומר? שזה נחשב כאילו הונח אחר שנעשה רשות היחיד. למה צריך להגיד אחר, למה לא בו זמנית? יש לך את התוספות בכתובות שמדבר בדיוק על אותו יסוד ואומר באים כאחד. אז יש לי יישוב פשוט, מה הקושיה? אין שום בעיה. זה נח ברגע שהוא נעשה רשות היחיד.
[Speaker D] כי אם זה לפני, אז זה לא עבר מרשות הרבים לרשות היחיד. הבנת? כי עוד באוויר זה לא עבר מרשות הרבים לרשות היחיד. כשהיא נחתה, אם היא נעשתה רשות היחיד עוד לפני שהיא נחתה, אז היא לא נחתה מרשות…
[הרב מיכאל אברהם] לא לפני, בו זמנית.
[Speaker D] לא, אבל הוא לא כתב את זה, הוא נח אחר שנעשה רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] מה ששאלתי למה.
[Speaker D] אני מסבירה, כי אז אם זה היה בו זמנית אז יוצא שמרשות הרבים היא נחה לרשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא, הוא לא מניח את זה כדי להקשות קושיה שלא יניח ושלא יקשה. מה זאת אומרת? אז שיגיד, מה זאת אומרת הוא אומר, השתא משמע דפשיטא ליה לאביי דחשיב כאילו נחה אחר שנעשה רשות היחיד. ואז כמובן יש לו כל מיני קושיות. לא נכון, היא נחה תוך כדי שנעשה רשות היחיד, ואז אין שום קושיות והכול בסדר.
[Speaker B] הבנתי, מה זה היא נחה תוך כדי שנעשתה רשות היחיד?
[Speaker D] באותה שנייה בדיוק.
[הרב מיכאל אברהם] סימולטנית. באים כאחד.
[Speaker B] אז כשהיא הייתה באוויר היא לא הייתה רשות היחיד.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שהוא אמר למעלה. ברגע שהיא נחה, באותו רגע היא גם הפכה לרשות היחיד. היא נחה והפכה לרשות היחיד בו זמנית. ורואים משם בתוספות שמה שזה קורה סימולטנית. אז אין בעיה, זה בסדר סימולטנית. תוספות כנראה מניח, אולי יש עוד דוגמה יפה שהזכרתי בה כאן. יש איזה תלמיד של הרב מבריסק שואל איך איך כתוב שהקדוש ברוך הוא ידע לכוון את חצות הלילה, שהוא הרג כל בכור בארץ מצרים בחצות הלילה. ומה שכתוב שמה שזה כחצות הלילה, זה כי בני אדם לא יכולים לכוון את הרגע. אז שלא יתפסו את הקדוש ברוך הוא כאילו שהוא לא אמר אמת, אז הוא אומר למשה רבנו כחצות הלילה אני יוצא עובר בתוך מצרים. ובעצם הקדוש ברוך הוא ידע לכוון את הרגע כמו בלעם, כמו עוד לא משנה. אז הוא שואל, הוא בעצם אומר מה זאת אומרת, הרי חצות הלילה זה לא רגע. חצות הלילה זה התפר בין החצי הראשון של הלילה לחצי השני. אין לו שטח או אין לו אורך מצד של עצמו לרגע הזה. זה פשוט הגבול שחוצץ בין החצי הראשון של הלילה לחצי השני.
[Speaker B] וזה שאלת גבולות באופן כללי במתמטיקה. נכון, נכון. האם זה שואף ל או שזה מגיע ל?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא גבולות במובן הזה.
[Speaker B] למה? או שנקודה, נקודה האם היא באמת תופסת שטח או שהיא.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אז זאת לא שאלה והיא לא קשורה לשאלת הגבולות. זה לא הלימיטס של אינפי. זה משהו אחר.
[Speaker B] למה לא? כל הזמן עולה לי בראש שזה אותו דבר.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני מבין, עוד רגע אסביר למה הטעות. זה שאלה של גבולות במובן אחר, אני תכף אדבר, אני אסביר. בכל אופן אז מה שכתוב שם זה שרגע, הרגע, המוות הוא איזשהו סוג של התרחשות. הוא צריך להתרחש בזמן כלשהו. אבל חצות זה לא זמן, זה רק התפר בין החצי הראשון של הלילה לחצי השני. זה לא זמן מצד עצמו. אז הוא אומר, אז איך זה יכול להיות שאפילו הקדוש ברוך הוא יודע לכוון את המיתה ברגע החצות? אין רגע כזה. ואז יש לו תירוץ מבריק. אתם יודעים מה התירוץ? התירוץ הוא שגם המיתה היא לא התרחשות. הרי המיתה זה רק התפר בין הזמן שאני חי לזמן שאני מת. אז תלבישו את החיים על החצי הראשון של הלילה, את המוות על החצי השני של הלילה והמיתה יושבת בדיוק על התפר של החצות. יפה? הוא אומר הסתכלות בעל-בתית יפה אני חושב. בכל אופן למה אני אומר שזה לא קשור למושג הגבולות? כי אנשים חושבים שנקודה זה משהו שאורכו אפס או ששואף לאפס, וזאת טעות גדולה. דבר שיש לו אורך צריך להיות לו מימד לפחות אחד. וגם אם האורך שלו שואף לאפס כמו לאינפיניטסימל, עדיין המימד שלו הוא אחד. אינפיניטסימל זה יצור שהמימד שלו הוא אחד ואורכו אפס. נקודה מימדה אפס. לא האורך אפס במימד אחד. המימד שלה הוא אפס. זה יצור מסוג שונה. לכן נקודה זה משהו אחר לגמרי, זה לא קשור לגבולות בכלל. לנקודה אין אורך אפס, לנקודה אין אורך בכלל. המושג אורך לא שייך לגביה.
[Speaker B] אז מה שאתה אמרת שחצות זה לא זמן. בדיוק. לכן זה כן מסתדר לי.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שאני אומר. וזה לא קשור למושג הגבולות. זה בגלל… הטענה היא שחצות זה לא זמן וגם מיתה זאת לא התרחשות. מיתה זה רק תיאור של מעבר מהפאזה של החי לפאזה של המת. אוקיי, אבל אז בעצם יוצא שאני יכול לתאם שני דברים, אני יכול לתאם שני דברים רק כאשר שניהם בעצם הם מעברים. הם לא ישים שיש להם איזשהו קיום מצד עצמם. האם אני יכול להגיד באים כאחד, אני חוזר אליהם ולסוגיה, האם אני יכול להגיד באים כאחד על שני דברים שממש קורים? אולי כן. אני יכול להגיד התפר בין השלב שבו הוא הפסיק להיות רשות הרבים והתחיל להיות רשות היחיד, קורה בדיוק בתפר שבין השלב שבו הוא נע לשלב שבו הוא עומד. ההעמדה, ההעמדה היא לא תהליך, היא המעבר בין השלב שבו הוא נע לשלב שבו הוא עומד. אוקיי, ואז אני יכול באמת להגיד שזה פה באים כאחד. תוספות כשהוא לא אומר את האופציה הזאת, לא מעלה את האופציה הזאת, הוא כנראה מבין שזאת התרחשות. זאת אומרת להיות מונח זאת התרחשות, זה לא רק תפר. ולכן הוא אומר אז אין ברירה אלא להגיד שלפי אביי עם אביי פוטר על זריקת כוורת, אין ברירה אלא להגיד שהיא הופכת רשות היחיד רגע לפני שהיא נחה, ולכן כשהיא נחה היא כבר נחה על רשות היחיד או בתוך רשות היחיד כי אחרת הוא לא היה פוטר. אז האופציה של באים כאחד כרגע לפחות בתוספות לא עולה.
[Speaker D] לא הבנתי איך הוא מניח את זה.
[הרב מיכאל אברהם] אז איך? הוא מניח…
[Speaker D] מה, שזה הפך רשות היחיד?
[הרב מיכאל אברהם] תוספות לא… הוא שולל כרגע לפחות את האופציה של הבאים כאחד. הוא אומר חייבים להגיד שזה נעשה רשות היחיד רגע לפני שהוא נח, שזה מאוד מוזר, כי הרי רגע לפני שהוא נח הוא עף, וכשהוא עף הוא לא רשות היחיד, ככה אמרת לפני רגע. אז שאלתי אז הכי מתבקש שתוספות יגיד מה הבעיה באים כאחד, זה קורה בבת אחת. ניסיתי להסביר למה לפחות במבט הראשון תוספות לא מוכן לקבל את האופציה הזאת, או לא מעלה את האופציה הזאת. אוקיי, אבל תשימו לב, אחרי שתוספות מקשה כל מיני קושיות הוא כן מגיע אליה בסוף. הנה הוא בפרק הזורק, בעי רבי יוחנן, בור ט' וחקק ממנו חוליה והשלימו לעשרה והניחו ברשות הרבים, עקירת חפץ ועשיית מלאכה בהדי הדדי קאתו ומיחייב או לא? כן? מה הוא מתלבט? אתם רואים הכל זה אותו דבר. זאת אומרת יש בור בעומק תשעה, עכשיו הוא חופר אותו עוד טפח, מוציא ממנו את החול ומוציא אותו החוצה. האם כשהוא לקח את החול הוא לקח אותו מרשות היחיד? זה נהיה רשות היחיד רק אחרי שהוא לקח את החול, כי קודם זה היה עומק תשע. אוקיי, אז האם זה נקרא שהוא הוציא מרשות היחיד או לא? זו התלבטות. ואם ממשיך, הוא ממשיך ציטוט הגמרא, ואם תמצא לומר, כן, אם תאמר, כיוון דלא הויה מחיצה יוד מעיקרא לא מיחייב, כן, כיוון שזה לא היה בהתחלה בעומק יוד אז לא מתחייב, בור יוד ונתן לתוכו חוליה ומיעטו, מהו? הנחת חפץ וסילוק מחיצה וכולי. כן? מה הוא אומר? הפוך. אני זורק לתוך בור יוד חול וממלא אותו ועכשיו הוא בגובה טית. האם זה נקרא שהנחתי לתוך בור יוד או לא? בסדר? ואם כן, אביי, דפשיטא ליה באותה סוגיא במחצלת דמבטל מחיצתא. דקאמר התם, הזכרנו את הגמרא הזאת למעלה באשכחן, דקאמר התם בור ברשות הרבים עמוק יוד ורחב חית וזרק לתוכו מחצלת וחלקו, פטור, משום דהשתא לא הוי רוחב דלת. נכון? כך סובר אביי. ואביי אומר שאם מראש כן היתה פה רשות, אבל הזריקה שלי ניטרלה את זה, ביטלה את שם הרשות, אז אני פטור. אז רואים שבעצם הולכים אחרי המצב שנוצר אחרי ההנחה, נכון? בסדר? אז אומר וכל שכן דפטור בעשיית מחיצה, משום דכיוון דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב. ואם כן הכא הוה ליה לחיובא מהאי טעמא, כיוון דלא הוי מחיצה מעיקרא הרי נח ברשות הרבים וחייב. אז אצלנו איך אביי אומר? למה אביי מחייב? הרי אצלנו זה נעשה רשות היחיד רק אחרי שהוא נח, לפני שהוא נח זה רשות הרבים והולכים אחרי מה שקורה, מה שקורה לפני. אז אומר, אומר התוספות, ויש לומר דטעמא דאביי משום דלא חשיב לא עקירה ולא הנחה כי אתי בהדי הדדי. והכא נמי לא חשיבא הנחה כיוון דהנחה ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו. הוא אומר עכשיו הוא מביא את האופציה של בבת אחת. הקושיה לא. עכשיו הוא אומר אין ברירה אלא לומר שזה קורה ביחד. אלא מה, אז מה קורה עכשיו שזה קורה ביחד? שימו לב, הוא משנה כיוון. מה הוא אומר? למה באמת הפטור? לא הניסוח שהוא אמר בהתחלה. הניסוח הוא לא שאתה מניח את זה ברשות היחיד, לא. הפטור הוא בגלל שאין כאן בכלל הנחה. לא שאתה מניח ברשות היחיד, אין הנחה. זאת לא הנחה. למה? כי הרשות שלתוכה הנחת עוד לא היתה קיימת בעת שהנחת. מה זאת הנחה? הנחה זה כאשר קיימת רשות, אתה לוקח חפץ ומניח לתוך הרשות הקיימת, אז זה נקרא שהנחת. אחרי זה נחשוב האם הנחת ברשות היחיד, הנחת ברשות הרבים, זה עוד דיון. קודם כל נדון בשאלה אם בכלל היתה פה הנחה. אומר התוספות, אם הרשות, המקום שלתוכו הנחת נוצר ביחד עם פעולת ההנחה עצמה, זאת לא פעולת הנחה. זאת אומרת שהפטור זה לא כמו שכולם מבינים את התוספות וכמו שנראה מתחילת לשונו, שהארכנו קודם, שהפטור הוא בגלל שהנחתי ברשות היחיד. אומר התוספות, לא, זה לא יתכן, אז אנחנו מסתבכים עם ציר הזמן. הפטור הוא שאין פה בכלל הנחה. זה הפטור. זאת עקירה בלי הנחה. למרות הוא כותב את זה. אומר והכא נמי לא חשיבא הנחה כיוון דהנחה ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו. הוא לא אומר זו לא חשיבא הנחה ברשות הרבים. הוא אומר זה לא הנחה. כי ההנחה והמקום שלתוכה אתה מניח קורים ביחד. אבל הנחה פירושה שיש מקום, שולחן, אתה מניח עליו משהו. השולחן צריך להיות קיים. להניח את השולחן עצמו ואז להגיד שהשולחן מונח על עצמו זה לא נקרא הנחה. ולכן מה שהפטור לפי תוספות זה ניסוח שלישי. ואני אומר עוד פעם, אחרונים לא הבינו את התוספות ככה, לדעתי הם טועים. התוספות לא פוטר כמו שמשמע בלשונו בהתחלה, מה שהארכנו קודם, שהוא פוטר בגלל שזאת הנחה ברשות היחיד. תוספות פוטר בגלל שאין פה הנחה.
[Speaker B] מי מנוחות זה מה שהוא כותב על התוספות. מה? אוקיי. הוא כותב שזה לא נקרא הנחה. זה לא נחשב הנחה.
[הרב מיכאל אברהם] בכל פנים, אז זה כבר ניסוח שלישי של הפטור. אוקיי. מה יקרה עכשיו בזורק כוורת מרשות הרבים לרשות היחיד? לפי הניסוח הראשון של תוספות?
[Speaker D] היתה צריכה להיות רשות היחיד עוד לפני שהניח והיתה הנחה.
[הרב מיכאל אברהם] היה צריך להיות חייב, נכון? מי שזורק כוורת מרשות הרבים לרשות היחיד לפי תוספות, מה הדין?
[Speaker D] כן, חייב. חייב.
[הרב מיכאל אברהם] כי הרי הוא המניח, הוציא את זה מרשות הרבים והניח את זה ברשות היחיד. לפי הניסוח שאני אומר עכשיו בתוספות,
[Speaker D] שאין פה הנחה?
[הרב מיכאל אברהם] פטור. נכון שזה נמצא ברשות היחיד אבל לא הייתה הנחה ברשות היחיד. פטור. פטור. בסדר. יש פה הבדל.
[Speaker D] הוא פטור או מותר?
[הרב מיכאל אברהם] פטור. כל הדברים פה של התוספות זה רק פטור,
[Speaker D] זה לא מותר.
[הרב מיכאל אברהם] מה לא הבנתי?
[Speaker D] אם אין פה בכלל הנחה, אז למה הוא לא מותר?
[הרב מיכאל אברהם] הגמרא עצמה אומרת פה שברגע שאין פה הנחה בגלל שזאת רשות, לא סתם לא הייתה פה פעולת הנחה, אז רק פטור. רבנן בכל זאת אסרו את זה. והגמרא אומרת, הגמרא אומרת פה שפטור ולא שמותר. אז הזה נפקא מינה. מה קורה במעביר ד' אמות ברשות הרבים? גם כן היה מקום להגיד שלפי רש"י פטור, כי זה מעביר רשות זה לא מעביר חפץ. לפי תוספות צריך להיות חייב כי הוא הניח את זה ברשות היחיד. אבל לפי איך שאני אומר עכשיו לא נכון, כי הוא לא הניח, לא הייתה פה הנחה. הוא הניח את זה למטה כשהיא רשות היחיד יחד איתו.
[Speaker B] והעקירה הייתה? מה?
[הרב מיכאל אברהם] העקירה? גם שאלה מעניינת. יכול להיות שלא.
[Speaker B] כי הוא מחלק פה את הבור לאם היו קודם המחיצות או לא. אז בהנחה לכאורה לא היו קודם ואז נוצרו, ובעקירה זה הפוך.
[הרב מיכאל אברהם] תוספות עצמו, תוספות עצמו מדבר על זה שהגמרא עושה הבחנה בין עקירה לבין הנחה בעניין הזה. אבל נכון, עקרונית גם לגבי עקירה אפשר להגיד אותו דבר. רגע. אוקיי, עכשיו בוא נסתכל רגע על הר"ן. הר"ן כותב ככה: ואני תמיה על רבנו יונתן ז"ל שכתב ודווקא שזרקה בקומתה שהיא נחשבת רשות. אבל אם זרקה שלא בקומתה אלא כמין ארובה מיחייב אף על גב דרוחבה היא שישה וגובהה עשרה דהנחה כולה ברשות הרבים עד כאן. שיטת רבנו יונתן, רב יונתן מלוניל, שאם הוא זורק את הכוורת כשהיא שוכבת אז הרי כשהיא נחה ברשות הרבים הגובה שלה הוא שישה טפחים, נכון? כל כולה נמצאת בתוך רשות הרבים ולכן במצב כזה הוא אומר ברור שיהיה חייב. כל הדיון של אביי אצלנו בסוגיה הוא כאשר הוא זורק אותה בקומתה כשהיא עומדת. למה? כי אז בעצם כשהיא עומדת היא בעצם נחשבת רשות היחיד כי יש לה גובה עשרה אז בעצם היא נחה בתוך רשות היחיד.
[Speaker C] ואם היא שוכבת היא חפץ?
[הרב מיכאל אברהם] לא שומע. כן, אם היא שוכבת אז היא חפץ כי היא לא רשות היחיד. נכון? אז לכן אומר רבנו יונתן במצב כזה הסוגיה לא דיברה. הסוגיה דיברה רק כאשר זרקת את זה כשהיא עומדת. אומר על זה הר"ן: ולא הבנתי דמה לי ארובה מה לי בקומתה כיוון דרשות היחיד היא והלא חייבה תורה אלא כלים וכיוצא בהם. מה הוא מקשה?
[Speaker D] שלא משנה מה הצורה, איך היא עומדת או שוכבת היא עדיין נקראת רשות היחיד. למה? בגלל המידות שלה שהיא יכולה להיות…
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. בואו תסתכלו, בואו תסתכלו דיבור קודם בר"ן: אמר אביי זרק כוורת ברשות הרבים פירוש עגולה היא ואם זרק אותה כיוון שהיא גבוהה עשרה ורחבה שישה פטור משום דהווי רשות היחיד דלא חייבה תורה אלא בזורק כלי אבל לא בזורק רשות דלא חשיבא הנחה ברשות הרבים כהיכי דלא חשיבא בזורק למעלה מעשרה ברשות הרבים דהוא מקום פטור ולא שנא זרקה ארבע אמות ברשות הרבים ולא שנא זרקה מרשות היחיד לרשות הרבים. למה הוא מוסיף את זה? כי לפי תוספות זה כן משנה. נכון? כי לפי תוספות בניסוח הנאיבי הראשון אז בעצם אם זורק ד' אמות ברשות הרבים הוא הניח את זה ברשות היחיד הוא חייב. אם זרק מרשות היחיד לרשות הרבים הוא הניח בסוף ברשות היחיד אז פטור. זה דברים שונים לפי תוספות. אבל לפי רש"י אין הבדל. כי לפי רש"י הפטור הוא שכל הלכות הוצאה או זריקה נאמרו על חפצים ולא על רשויות. וברגע שאתה זורק רשות אתה פטור לא משנה מאיפה ולאיפה. זה לא תלוי בשאלה אם זה נח בסוף ברשות היחיד, רשות הרבים או לא משנה איפה. עצם העובדה שהחפץ פה הוא לא חפץ אלא רשות פוטר אותך. לפי רש"י אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. וזה רואים פה בר"ן בקטע הזה של הר"ן שהר"ן וודאי למד כמו רש"י. אם כך אני חוזר למעלה לוויכוח שלו עם רבי יונתן, זה בדיוק לשיטתם. הר"ן טוען…
[Speaker B] למה רשות, למה אי אפשר להגיד שרשות לפי רש"י נקראת רק רשות שהיא עומדת בקומתה ואי אפשר לסובב אותה? גם לפי רש"י אפשר להגיד את זה. אולי הפוטנציאל…
[הרב מיכאל אברהם] אבל מה זה משנה הדבר הזה הוא רשות מה זה משנה איך הוא עומד?
[Speaker B] כי זה משנה כי אנחנו כשהוא עומד על הקרקע זה מאוד משנה. אמרנו שכשזה עומד על הקרקע זה חייב גובה של עשרה… אבל מה זה משנה אם הוא עומד על הקרקע או עומד באוויר?
[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה.
[Speaker B] אני אזכיר שוב את מה שאמרתי קודם רגע רגע אני אזכיר שוב את מה
[הרב מיכאל אברהם] שאמרתי קודם לגבי הדלת סרוחה בדיון בתחילת השיעור. כאשר לחפצא יש שם של רשות אז גם אם כשאני אניח בתוכו אני לא אהיה חייב מסיבות כאלה או אחרות. וטענתי שלפחות לפי הרא"ך הדבר הזה נקרא רשות. אבל יש פה בעיה פונקציונלית. אז לעניין זריקת הכוורת עצמה זה נקרא רשות. לעניין השאלה האם להניח בתוכה זה נקרא להניח ברשות היחיד, זה לא נקרא הנחה ברשות היחיד. שנייה שנייה, אותו דבר אני טוען כאן. אני אומר שאם הכוורת הזאת יש לה סטטוס שהיא נקראת רשות ולא חפץ, זה ממש לא משנה אם היא שוכבת או עומדת. כרגע אני שואל מה זאת הכוורת הזאת? אני לא מדבר פונקציונלי. כאשר הכוורת תנוח לרוחב בתור שוכבת ואני אניח לתוכה חפץ, אני לא אהיה חייב. בזה אני מסכים. כיוון שפונקציונלית אין פה גובה עשרה טפחים. אבל אם אני שואל האם החפץ הזה יש לו סטטוס של רשות או סטטוס של חפץ? התשובה היא שזאת רשות.
[Speaker B] אני מבינה את התשובה הזאת ואני עדיין יכולה לטעון שסטטוס של רשות הוא רק כשיש גובה.
[הרב מיכאל אברהם] את יכולה לטעון אבל זאת לא קושיה על הר"ן, הר"ן טוען לא כך ואין שום בעיה. אם הוא היה אומר אחרת, את אומרת
[Speaker B] לי לא, פשוט אני יכולה להגיד שהר"ן לאו דווקא, בהתחלה אמרתי שהר"ן הולך לפי שיטת רש"י, אבל אני יכולה לטעון ששיטת רש"י היא לא כמו של הר"ן. אני יכולה לטעון ששיטת רש"י היא שעדיין חייבים שיהיה גובה בעמידה ולא
[הרב מיכאל אברהם] רק את החפץ אם הוא מצטרף. מבין, מבין, מבין לגמרי, ומה שאני עונה זה שקודם כל הר"ן אומר שהוא הולך בשיטת רש"י, זה לא השערה. דבר שני, לפי שיטת רש"י מתבקש להגיד את ההערה הזאת על רבי יונתן. נכון שאם הייתה לי סתירה בר"ן לא הייתי מת ממנה, הייתי אומר שיש לזה סטטוס בחפצא של רשות היחיד רק כשזה עומד ולא כשזה שוכב. אבל אם שני הדברים יש לו, ירוק מבחוץ, אדום מבפנים ויש לו גרעינים של אבטיח, אין סיבה לא לומר שהוא אבטיח. זאת אומרת ההנחה הפשוטה היא שהר"ן פה כך הוא תופס את שיטת רש"י. לא אומר שחייבים לתפוס כך, אבל זה מאוד מתבקש להגיד שזה בדיוק, הרי תביני שהר"ן אומר אני לא מבין את רבי יונתן בכלל, הוא מקשה על רבי יונתן, הוא לא מביע עמדה. הוא אומר אי אפשר להגיד אחרת.
[Speaker B] מבינה שהר"ן תופס ככה את רש"י? ברור, אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים, אפשר לתפוס את רש"י גם אחרת.
[הרב מיכאל אברהם] מבין, עניתי קודם שאני מסכים, אני רק אומר שהר"ן לא רק אומר אחרת, הר"ן גם מבין שאי אפשר להגיד אחרת. כי הר"ן הרי מקשה על רבי יונתן, מה אתה מקשה על רבי יונתן? נגיד שרבי יונתן גם הולך בשיטת רש"י. אתה אומר, מה הוא הקשה על רבי יונתן? מה לי במקום אתם מה לי אהובה, כיוון דרשות היחיד היא לא חייבה תורה אלא כלים. יענה לו רבי יונתן, מה אתה רוצה? חייבה תורה רק על כלים ולא על רשויות, נכון, אבל זאת לא רשות כי היא שוכבת. מה הקושיה הגדולה על רבי יונתן? כי הר"ן לא רק סובר כך ברש"י, הר"ן גם מבין שאי אפשר להגיד אחרת ברש"י. עכשיו את צודקת שאני יכולתי ליישב אחרת, אבל בר"ן עצמו ברור שהוא מבין לא רק שבמקרה הוא אומר את זה וגם אומר את זה, הוא מבין שזאת נגזרת של זאת. מבינה מה אני טוען?
[Speaker D] רבי יונתן מדבר על המציאות והר"ן מדבר על הפוטנציאל, ברגע שתהפוך אותה היא יכולה להיות רשות.
[הרב מיכאל אברהם] טוב, עכשיו כשאנחנו רוצים ליישב את רבי יונתן, רבנו יונתן, פה נפתחות כמה אפשרויות. מה שמתבקש אם אני ממשיך ללכת עם הר"ן, זה להגיד שרבנו יונתן הולך בשיטה העקרונית של תוספות. שמה? שאם תוספות אומר שצריך שזה יהיה מונח ברשות היחיד כדי לפטור, וכשהכוורת נחה היא פשוט מונחת ברשות היחיד, ולכן הוא פוטר. אז אומר רבי יונתן, זה הכל כשהיא עומדת, אבל כשהיא שוכבת זה לא נכון שהיא ברשות היחיד, כי להניח בתוכה משהו כשהיא שוכבת זה לא ייחשב הנחה ברשות היחיד, אין לה גובה עשרה כשהיא שוכבת. אז אם זה כך אז אי אפשר להגיד שהיא מונחת ברשות היחיד, נכון? זה הפירוש המתבקש. אני ממשיך עם הר"ן ואני אומר שלפי רש"י הר"ן ודאי צודק ואי אפשר לחלוק, נגיד, בלי מה שחני העירה קודם. אז מה אם אני אגיד ברבנו יונתן? בסדר, כי הוא לא מקבל את רש"י, הוא הולך בשיטת התוספות. באיזה משני ניסוחי התוספות? זה לא משנה. נכון? בין אם נגיד שבניסוח של תוספות שזאת הנחה לתוך רשות היחיד, ובין אם הניסוח בתוספות שזאת לא הנחה בכלל. כיוון שאם הוא שוכב, אז עוד גם הנחה, כי ברגע שכשהוא שוכב הוא לא נחשב רשות יחיד, אז להניח אותו לשם זאת נקראת גם הנחה. שני הניסוחים של תוספות בעניין הזה מתאימים לרבנו יונתן. צודקת חני שאפשר גם להסביר את רבנו יונתן לפי שיטת רש"י ונגד מה שהר"ן מניח כדבר כל כך פשוט. אלא מה? זה נחשב רשות כל עוד זה עומד, לא כשזה שוכב. כשזה שוכב זאת לא רשות. אוקיי? זה בהחלט אפשרות להסביר את, גם אפשרות להסביר את רבינו יונתן.
[Speaker D] גם רואים מהלשון של זרק כוורת לרשות הרבים גבוהה עשרה, כאילו שברשות הרבים היא תהיה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל זה לא אומר שהיא גבוהה עשרה כשהיא עומדת. יכול להיות שהיא גבוהה עשרה וזרק אותה לרשות הרבים.
[Speaker D] אז לא מדובר רק שהגובה הוא מהרצפה ומעלה.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, נכון, גובה מהרצפה ומעלה כשהיא עומדת. ועכשיו הוא זרק אותה. הגובה שלה הוא עשרה טפחים.
[Speaker D] לא כתוב זרק כוורת גבוהה עשרה לרשות הרבים, אלא זרק כוורת לרשות הרבים גבוהה עשרה.
[הרב מיכאל אברהם] ברור, כי היא לא עפה בגובה עשרה. לא אמרתי שהיא עפה בגובה עשרה. אמרתי שהכוורת היא בגובה עשרה. אבל כשזרקתי אותה זה לא אומר שהיא עמדה, יכול להיות שהיא שכבה. הכוורת היא בגובה עשרה. תחשבי את איך את היית אומרת, יש לך כוורת שהגובה שלה הוא עשרה, ועכשיו אני לקחתי את הכוורת וזרקתי אותה בשכיבה. איך היית מתארת את זה? לא היית מתארת את זה הוא זרק כוורת בגובה עשרה? מה הבעיה? הגובה של החפץ הוא עשרה. רק לסיום, תראו פה בתוצאות חיים, הוא באמת תולה את זה בזה בסוף אות ג', סוף אות ב'.
[Speaker D] רגע, סוף אות ג'.
[הרב מיכאל אברהם] פה. ונראה דנפקא מינה בזה, עוד פה, מפה. ונראה דנפקא מינה בזה למאי דדן בחידושי הר"ן בשם רבינו יונה, דעד דזורק כוורת פטור דווקא בהוצאה ובזרקה דרך קומתה, אבל דרך רוחבה הואיל ועכשיו אין גבוה עשרה חייב. והר"ן דחה דמאי לי ברוחבה מאי לי בקומתה, כיוון דרשות היחיד היא, דהא לא חייבה תורה אלא כלי. ובחידושי המאירי הביא מהא דעירובין וכולי. וכשדנים על החפץ מהו, רואים אותו כאילו היה באופן שאפשר להיותו נחשב רשות.
[Speaker D] וזה הפוטנציאל שלו.
[הרב מיכאל אברהם] לא, כן, אבל הוא אומר ונראה דתליא בזה. ואם הפטור משום דאינו כלי רק רשות, אין נפקא מינה באיזה אופן זריקה. רש"י, כן? אין נפקא מינה באיזה אופן זריקה, כיוון דבעצם החפץ תורת רשות עליו ועל כן נעשה רשות. בסדר? אבל אם הפטור מצד דבהנחה הוי רשות היחיד והוא כזורק מרשות היחיד לרשות היחיד, שימו לב איך הוא לומד את התוספות, אני לא מסכים איתו, שוב זה רק אם מונח באופן שיהיה רשות היחיד בהנחה ולא במונח לרוחבה. וזהו הנפקא מינה לאשמועינן דליכא פטור מצד זריקת רשות, דאז היה מיפטר גם בזורק לרוחבה, אלא פטורו מצד דכמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד וזה רק כשהניח בגובה י' ופשוט. אז זהו, שזה ממש לא פשוט. זאת נפקא מינה אבל היא לא נפקא מינה פשוטה. אפשר בהחלט להתווכח עליה. אוקיי, זאת בעצם הטענה שלו. עכשיו עוד הוא מחדד אבל גם את הנקודה שהערתי קודם, שבאמת תגידו מה יקרה לפי רבי יונתן, לפי רש"י. אז רש"י אומר ברגע שזרקתי רשות אני פטור ולא משנה גם אם זרקתי לרוחב, נכון? כך למד הר"ן. עכשיו אני שואל מה קורה אם אני הנחתי לתוך הכוורת הזאת חפץ כשהיא שוכבת ברשות הרבים. לרש"י? כן, לרש"י ולהר"ן.
[Speaker D] זה עדיין פטור, כי לא משנה באיזה צורה הנחת.
[הרב מיכאל אברהם] או, לא הנחתי אותה, הנחתי חפץ לתוכה.
[Speaker D] אבל היא נחשבת רשות היחיד.
[Speaker B] פטור כי אין לה גובה עשרה.
[Speaker D] היא
[הרב מיכאל אברהם] לא נחשבת רשות היחיד לעניין זה. אם הוצאת את זה מרשות הרבים אז לא הנחת ברשות היחיד, נכון? כי אין לה גובה עשרה. גם לפי רש"י שלכוורת יש שם של רשות היחיד בחפצא, זה לא אומר שעכשיו מי שיניח לתוכה הניח לתוך רשות היחיד. אתן רואות את החילוק שאמרתי בתחילת השיעור עם העציץ בראשו? יש הבדל בין הגדרת החפץ לבין הפונקציונליות שלו. ולעניין חיוב הוצאה צריך לא רק שהחפץ יוגדר כרשות היחיד, אלא צריך שגם תהיה לו פונקציונליות של רשות היחיד, גובה עשרה. וזה עוד ראיה לחילוק שאמרתי למעלה. אוקיי.
[Speaker D] תודה רבה. יפה.
[הרב מיכאל אברהם] תודה רבה.
[Speaker C] תודה רבה. יום טוב.