שינויים בהלכה שיעור 4

סוגיה של שינויים בהלכה מול נצחיות התורה. דיברנו קצת על המקורות ברמב"ם של הנצחיות, שהוא מדבר די בתקיפות, אבל איך שהוא מתוך דבריו נראה שמה שצריך להישמר זה לא לגמרי ברור, כי הרי הרבה מאוד דברים מתחדשים לאורך ההיסטוריה, משתנים, מתחדשים למרות הצורך לשנות. וכדי לנסות להסביר את זה יותר, אז הבאתי את הדוגמה של המאירי, שבמאירי מדבר על שינוי של היחס לגויים לאור שינוי הנסיבות, כשההנחה המקובלת לפחות זה שהמאירי לא עשה שינוי בלתי לגיטימי. ואז צריך להסביר, אז מה זה אומר שינוי לגיטימי? מה לגיטימי בשינוי של המאירי? ואיזה שינויים אחרים הם לא לגיטימיים? ובשביל זה בפעם האחרונה דיברתי על הדוגמה הזאת של הבגדי ים, כן, עם השונות איך להתייחס למנהג המקובל או להוראה המקובלת. כן, האם אני משנה את הבגדי ים שלי לבגדים חמים כשאני מגיע לאזור קר? בגלל שלא אכפת לי, אז אני כופר. אם זה בגלל שאני חושב שזאת הצורה הנכונה לשמר את המנהג שנהג עד עכשיו, שאבותינו הלכו עם בגד שמתאים למזג האוויר, אז גם אני הולך עם בגד שמתאים למזג האוויר, רק שעכשיו מזג האוויר הוא קר, אז הבגד שצריך ללכת בו הוא חם. אז אני שמרן, קראנו לזה שמרן מדרשי. ואם מישהו ממשיך ללכת עם בגד ים ולא מוכן לשנות כי אבותינו הלכו עם בגד ים, אז הוא שמרן פשטי, כשההבדל בין שמרן מדרשי ושמרן פשטי זה שבשמרן מדרשי אתה צריך מדרש כדי להראות שאתה שמרן. בשמרן פשטי רואים שאתה שמרן, זאת אומרת אתה הולך כמו שאבותיך הלכו. בשמרן מדרשי אתה צריך מדרש כדי להראות שזאת הצורה הנכונה לשמור, שזה באמת הדבר הנכון לשמור, שאבותינו הלכו עם בגד שמתאים למזג האוויר, ולא שהלכו עם בגד ים. במקרה זה היה בגד ים באותו בזמן ההם, אבל זה בעצם, אז הדבר הזה נקרא מדרש. לכן השמרנות הזאת מבוססת על מדרש, אז קראתי לזה שמרנות מדרשית. ובסוף הגענו לזה שהרפורמי זה אמור להיות קטגוריה רביעית. והרפורמי הוא בעצם מי שמחויב למה שעשו אבותינו אבל לא לגמרי. הוא מחויב וחשוב לו, אבל לא בכל מחיר. זאת אומרת, יש מחירים שהוא לא מוכן לשלם, מחירים ערכיים או מחירים עובדתיים, לא משנה. וכיוון שכך אז הוא לפעמים משנה או לא נוהג כמו שנהגו אבותינו. וזה פה באמת ככה עשיתי בסוף השיעור מהר, אז אני טיפה אמקד את זה קצת יותר. בדרך כלל אנחנו רגילים לראות תמונה בשחור לבן, זאת אומרת או כן או לא, ולכן באמת בכוונה ככה נתתי לכם טיפה לחפש מה זה המודל, איזה נישה עוד נשארה פה כדי להכיל מה זה רפורמי. הגדרנו שמרן פשטי, שמרן מדרשי ואפיקורס. איפה יש מודל אחר שהוא מודל לרפורמה שלא מתמפה על אחד משלושת אלה? והיה קשה למצוא את זה, עד שבסוף אני אמרתי לכם מה לדעתי המודל הרביעי. ולמה היה קשה? זה היה קשה בגלל שאנחנו רגילים לראות דברים בשחור לבן. ואם אתה מחויב למה שעשו אבותינו, אז אתה שמרן פשטי או מדרשי. אם אתה לא מחויב, אז אתה כופר. אז מה עוד נשאר? או שאתה מחויב או שאתה לא מחויב. מה עוד יכול להיות? זה מה שנקרא חוק השלישי הנמנע. כן, או שאיקס נכון או שלא איקס נכון. מה עוד יכול להיות? אז כן יכול להיות. יכול להיות שאיקס הוא קצת נכון. הוא קצת נכון וקצת לא נכון. דוגמה לדבר, פרדוקס הערמה שכבר הזכרתי אותו כבר, סדרה שלמה של פרדוקסים שיסודם בעצם בעמימות של מושגים. אני אומר שאבן חצץ אחת היא לא ערמה. אם יש צבר של אבני חצץ שהוא לא ערמה, להוסיף אבן אחת לא משנה את הסטטוס. אבן אחת לפה, אבן אחת לא תשנה את זה מכן ערמה ללא ערמה. אבל הנחה שלישית זה שמיליון אבני חצץ הם כן ערמה. עכשיו, שלושת ההנחות האלה ביחד הרי לא יכולות להתיישב זו עם זו, נכון? אבן אחת היא לא ערמה, הוספת אבן אחת לא משנה את הסטטוס, אבל מיליון זה כן ערמה. אז איך זה עבר? אבן אחת, הוספנו עוד אבן זה לא שינה את הסטטוס, זה שתיים. הוספנו עוד אבן, לא שינה את הסטטוס. אז מתי בדרך למיליון זה הפך מלא ערמה לכן ערמה? זאת אומרת, שלושת ההנחות האלה לא מתיישבות ביחד. אז על מה מוותרים? איזה מההנחות היא תהיה לא נכונה? משהו צריך לוותר אם זה לא מתיישב. הנחה לא נכונה זו שהוספת אבן חצץ אחת לא משנה את הסטטוס. היא משנה את הסטטוס, אבל היא משנה אותו בקצת. זאת אומרת, אין נכון שום הוספת אבן לא תהפוך אותך מלא ערימה לכן ערימה, אבל הוספת אבן הופכת אותך מקצת פחות ערימה לקצת יותר ערימה. אז אם זה היה אפס נקודה ארבע ערימה, עכשיו זה אפס נקודה ארבע אחת ערימה, או שזה נהיה קצת יותר ערימתי. וזה בעצם הנקודה. ובסוף מיליון אבני חצץ זה כבר ערימה. מה ההגדרה של ערימה? מה? מה ההגדרה? שניים, שלושה, חמישה, עשרה? אז זה מה שאני אומר, אין הגדרה. אין הגדרה, זאת הגדרה שהיא לא בלוגיקה בינארית. אם הייתה הגדרה בינארית, היית אומר עד מאה אבני חצץ זה לא ערימה, וממאה והלאה זה כן, אבל זה לא עומד במבחן המציאות. אנחנו לא מגדירים ככה ערימה. אבל מצד שני אנחנו משתמשים בביטוי הזה. עובדה שלאחד אנחנו קוראים לא ערימה ולמיליון אנחנו כן קוראים ערימה. אז בכל זאת צריך לתת איזשהו פשר למה שאנחנו איך אנחנו משתמשים במונח הזה. והפשר הוא פשר שהוא לא בינארי. אוקיי, המונח ערימה הוא מונח לא בינארי. יש רמות ערימה מאפס לאחד, ולא כן ערימה או לא ערימה. זו לא דוגמה טובה, משום שאתה מדבר עכשיו על איך אנשים בלשון שלהם מתייחסים לדברים. וזה יכול להיות שבן אדם אחד זה לא עניין של אמת שזה נכון או שזה לא נכון, זה עניין של איך אדם מגדיר בלשון שלו מה זה ערימה. אז יכול להיות שבן אדם אחד אומר כן וזה כן, והאחר יגיד לא, זה לא עניין שזה נכון וזה לא נכון. זה עניין אישי. אני לא מסכים בשני מישורים. אל"ף, אני לא חושב שזה רק הגדרה של בני אדם. כשאני אומר שמשהו הוא ערימה, אני מתכוון לטעון טענה שאני עומד מאחוריה. יכול להיות שאתה לא מסכים ויש לנו ויכוח. בסדר. אז איך תגדיר ערימה אם זה לא מה שאדם מגדיר? לא מגדיר. אני אומר, זה מה שאנחנו מבינים בתור ערימה, זה עומד בקריטריון לדעתי. אתה חושב שלא, יש לנו ויכוח. אנחנו הכוונה בני אדם באופן כללי, אבל זה לא עניין סובייקטיבי. זה לפחות עניין בין סובייקטיבי או אובייקטיבי. העובדה שיש ויכוחים לא אומרת את זה. רק אומרת, אתם יודעים, יש ספר של פירסיג, מכירים? זה נקרא זן ואומנות אחזקת האופנוע. רוברט פירסיג. זה היה פעם ספר פולחן. אז בספר שמה יש איזה מרצה לרטוריקה שנקרא פדרוס, ככה הוא קורא לו, והוא נמצא במרוץ ככה לאורך כל הספר נוסע על אופנוע והוא נמצא במרוץ כל הזמן אחרי ההגדרה של מה זה איכות. הוא מורה לרטוריקה אז הוא בודק חיבורים של תלמידים שלו והוא מנסה להגדיר לעצמו מתי חיבור הוא טוב ומתי חיבור הוא פחות טוב, איך אני נותן ציון לחיבור. והוא לא מצליח להגדיר את זה עד שבסוף הוא מקבל הארה, הארה באל"ף כן, הוא פתאום מבין, נפל לו האסימון. מה האסימון? האסימון הוא שהיוונים דפקו לנו את המוח שלכל מושג שבו אנחנו משתמשים צריכה להיות הגדרה. ואם אין הגדרה, סימן שאין למושג פשר. והוא אומר לא נכון. הגדרה זה ניסיון להכניס את הפשר לתוך איזשהו דפוס שהוא ניתן לביטוי, שאפשר להעביר אותו מאחד לשני. אולי לא תמיד אפשר לעשות את זה, אבל זה לא אומר שאם אין הגדרה אז אין לדבר פשר. כשאתה עומד מול חיבור, הוא אומר לעצמו, אתה יודע כשהחיבור הזה הוא איכותי או לא איכותי. אז אני לא יודע להגדיר את זה, בסדר. ואולי זה גם מסוכן שאני לא מגדיר את זה כי אז בעצם כל אחד יכול לטעון, יכול להכניס את ההתרשמויות האישיות שלו. נכון, הכול נכון, זה מסוכן, זה בעייתי, הכול נכון, אבל זה לא אומר שאין לזה פשר. יש פשר למושג איכות למרות שאנחנו לא יודעים להגדיר אותו. אותו דבר פה זה המושג כמות, כן? ערימה זה בעצם כמות כלשהי. אני אומר יש לזה פשר למרות שאני לא יודע להגדיר אותו. והזיהוי הזה שכל מושג חייב להיות ניתן להגדרה אחרת אין לו פשר הוא זיהוי לא נכון, זה פוזיטיביזם שגוי. כן, אבל הלכה היא דווקא בינארית, כל השיעורים זה משהו, כזית, פה, משהו קצת פחות. אל"ף, ההלכה תלויה למה אתה מדבר, הלכה בימינו. הלכה לפי הגמרא. הדוגמה הקלאסית שהתרנגול אחד בתוך חמישים אמה. לא, זה רבי ירמיה, והוציאו אותו מבית המדרש על זה. זו דוגמה קלאסית נגדך, שהוציאו אותו מבית המדרש על זה. לא, לא, הם שלחו אותו ואמרו יש הגדרה בפנים כן. בסדר, אמרו לו עזוב, כי חמישים אמה זה פחות או יותר מה שאתה מבין, זה מה שאמרו לו. מה אתה מבלבל את המוח עם מתמטיקה? זה מה שאומרים לו. אבל שמה זה קפיצה בשנייה, אתה לא. לא, מה זה כזית? מה זה זית? איפה הגדירו בגמרא מה זה זית? אומרים לך השיעור כזית. מה זה זית? יש ויכוחים, רב חיים נאה, החזון איש. מה זה אמה? אז יש הגדרה, מה זה אמה, מפה עד פה. אבל מפה עד פה של מי? של איזה בן אדם? בן אדם גדול? בן אדם קטן? מה אמה ידועה? אה? לא, הם לא ידעו, לא, טעות, הם לא ידעו. בדיוק כמו שאתה לא יודע גם הם לא ידעו, רק אותם זה לא הטריד ואותך כן. כי אתה מתמטיקאי. לא, באמת! כי הם לא הטריד אותם, אומרים בסדר אמה, אני שם את האמה פחות או יותר, זה אמה של אדם סביר, אז על זה אנחנו מדברים. זה שיעור. זה בדיוק הנקודה. השיעורים של חז"ל לא נמדדו בסנטימטרים. אין את המטר בפריז שקובע את התקן, וביחס אליו הכל נמדד, או את השנייה שכולם מודדים מה זה שנייה. לא, זה בכלל לא משנה שזה תקן של שנייה בזה תהליך אטומי, מה זה שנייה. זה לא עניין אותם. פחות או יותר, אתה יודע, אתה שם אמה, או זית סביר, אתה יודע איך נראה זית, פחות או יותר. מה זה יד סולדת? מכירים בתחילת שמירת שבת כהלכתה רב שלמה זלמן שם עושה חשבון מה זה יד סולדת, אז הוא עושה ניסוי עם ישבן של ברווז, שמשהו, אני לא יודע בדיוק מה, מגיע שמה לאיזה חסם תחתון שיד סולדת זה לא פחות מ-45 מעלות או 40 מעלות, משהו כזה. ברור שיד סולדת זה יותר מזה, סתם ככה, אבל לא משנה, אבל הוא לא הצליח להוכיח יותר מזה. זה היה החסם. לכן משם ואילך אנחנו חוששים ש-40 או 45 מעלות זה יד סולדת. בסדר? אבל זה מאוד לא סביר. תשצ"ק חלקים הם אמרו. מה? תשצ"ק חלקים הם אמרו, אתה צודק. זה שיעור שהוא לכאורה אובייקטיבי, למרות שטוב, צריך לבדוק, לא היה להם עדיין את התקן. מה זה תשצ"ק חלקים? איך הם מדדו? לא היה להם את התקן של מה זה שנייה. אז עדיין במדידה יש שמה משהו שהוא פרקטי. פחות או יותר, תשצ"ק חלקים זה בערך חצי שעה. מה? זה שעה עצמה, זה חלקים של שעה שהיא משתנה. מה? זה חלקים של שעה שהיא משתנה. כן, תלוי בשעה. בכל אופן, אז אני אומר, התשצ"ק חלקים בחשבון ההוא זה לא שעה שמשתנה. אתה מדבר על השעה הגלובלית, אתה לא מדבר על השעה הזמנית, שעה של יום שעה של לילה. זה לא שעות זמניות. כשאתה מעבר את השנה או מקדש את החודש זה לא יכול להיות שעות זמניות. שעות של איזה זמן? הרי אתה צריך לסכם על כל החודש, הממוצע, שעה היא תמיד שעה. רק ביום לפעמים זה קצר ובלילה לפעמים זה ארוך, אבל כשאתה מדבר על היממה, השעה היא תמיד שעה. טוב, בכל אופן, אז אני אומר שהמושגים שבהם אנחנו משתמשים בחיי היומיום, אגב זה נכון לכל המושגים של היומיום. כן, דוגמה שהילדים שלי בתור ילדים קטנים שאלו אותי ממתי זה אחרי צהריים שמותר לצאת לחצר? בין שתיים לארבע אסור לצאת לחצר. ממתי זה אחרי צהריים? כל פעם, רגע אבא, כבר אחרי צהריים? לכאורה מה שעומד מאחורי זה, זה כמובן פרדוקס הערמה. כי מה אומרים? ב-12 זה לא אחרי צהריים, נכון? שנייה אחת לא תשנה מצהריים לאחרי צהריים. אז מתי מגיע אחרי צהריים? אז אחרי צהריים לא מגיע אף פעם. אז איך בארבע או חמש זה כבר כן אחרי צהריים? או ממתי הבן אדם הוא קירח? זה נקרא פרדוקס הקירח. כל הפרדוקסים האלה משתמשים בהם, הם כולם אותו דבר כמובן, השם המקובל זה פרדוקס הערמה. ממתי בן אדם קירח? בן אדם שיש לו שערה אחת הוא קירח. תוסיפו שערה אחת לראש קירח זה לא משנה את המצב. בן אדם עם מיליון שערות הוא לא קירח, אני לא יודע כמה יש, הרבה שערות, הוא לא קירח. נכון. נו, אז מתי זה משתנה? עוד פעם, כל המושגים היומיומיים, עד האחרון אגב, כולם, כולל המושג ציפור, המושג שולחן, מה שאתם רוצים. כל מושג עלי אדמות, תקחו את המטמורפוזה של אשר, בין דג לציפור, מכירים את המטמורפוזות האלה? אז ממתי זה מתחיל להיות דג או מפסיק להיות ציפור? לא יודע, זה קצת דג וקצת ציפור. זה 0.2 דג, 0.8 ציפור. 0.3 דג, 0.7 ציפור. לאט לאט עושים, כן זה אינטרפולציה שונה. אתה לוקח, איך עושים את זה במחשב? זה מאוד פשוט. אתה שם תמונה של דג ותמונה של ציפור, ואתה משקלל את הפיקסלים. אתה לוקח פיקסל מפה מכפיל ב-0.3, לוקח פיקסל מפה מכפיל ב-0.7 ואת הסכום אתה מצייר על הפיקסל המקביל. ואם תשנה את זה ל-0.2, 0.8 או ל-0.4, 0.6, אז אתה תקבל יותר דג או פחות דג. עכשיו מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שגם המושג דג או ציפור הם לא מושגים כמו אחרי צהריים או ערמה או קירח או משהו כזה. כל מושג יומיומי הוא בעצם מושג שאסור לשפוט אותו במונחים של לוגיקה בינארית של כן או לא, אלא כל מושג יומיומי בעצם נשפט בפאזי לוגיק, בלוגיקה רציפה, כל הערכים בין אפס לאחד. לוגיקה עמומה. שאלה גם באיזה סנסור אתה בודק. מה? שאלה גם באיזה סנסור אתה בודק. בסדר, זה בשביל לדעת איזה אחוז יש, אבל אני אומר, מעבר לשאלה אני רוצה לדעת מאיזה אחוז והלאה זה ערמה. אחרי זה השאלה איך אני בודק כמה אחוז יש, או שערות. אם תסתכל על הציור הוא לא ישתנה בין הדג לציפור. מה? אם תסתכל על הציור הוא לא ישתנה בין הדג לציפור. כי אתה לא רואה אותו בעיניים. בסדר, זה הסנסור. אבל אנחנו נעשה לזה אידיאולוגיה על כל חפץ או משהו שאומרים, זה שייך לדגים, זה שייך לזה, זה תת-מין. מה פתאום? מה פתאום? יש רצף. בטח שיש, בטח שיש, בטח שיש. יש בטח אמבות, יש כל מיני יצורי ביניים שהם בין חי לדומם אפילו, לא רק בין דג לציפור. ודאי שכן. עכשיו גם אם במציאות אין, אני יכול להגדיר אבל ברמה. ברמה האינטלקטואלית ואני יכול להגדיר. זה אגב הוויכוח בין בריאתנים ונאו-דרוויניסטים. האם יש שלבי ביניים? איך קוראים הקפיצות, איך קורות הקפיצות האלה? זה ההוכחה של הבריאתנים לזה שהאבולוציה לא יכולה לתת הסבר כי אין שלבי ביניים, והנאו-דרוויניסטים אומרים מה פתאום, יש המון שלבי ביניים. ואנחנו מוצאים שלבי ביניים. בסדר, אין רצף שלם כי כמה יצורים יש לנו, אבל אבל כן, יש שלבי ביניים. וזה ברמה של ההגדרה ודאי שאפשר להגדיר שלב ביניים. משהו שהוא בין לבין, אפס נקודה חמש מזה ועוד אפס נקודה חמש מזה. זה יהיה חצי דג וחצי ציפור או חצי ענן וחצי צריחה, צריחה של מישהו, של ילד קטן שכואב לו. אני יכול לקחת כל שני דברים חצי כפול זה וחצי כפול זה ולסכם אותם ולייצר יצור אינטלקטואלית לפחות, יצור חדש, והיצור הזה הוא חצי חצי או אפס נקודה שתיים אפס נקודה שמונה. אז מה המשמעות שאי אפשר להגדיר סתם? מה המשמעות? אז אני אומר שבשפת היומיום, זו לא רק שפת היומיום, זה לא רק השפה שבה אנחנו מדברים, אלא מה שאנחנו מדברים גם מבטא רעיון אמיתי. וקודם כל צריך זהירות, וב' צריך לדעת שכשאנחנו חותכים, כשאנחנו שמים סטנדרט, אנחנו תמיד עושים משהו מלאכותי. כי זה לא באמת ככה. אין באמת סטנדרט של שבע-עשרה אבנים או ארבע. אולי הוא מוגדר בנפקא מינות שלו. בדיוק, בדיוק. כשאתה רוצה לעשות נפקא מינות, אתה אומר למשל משפטית. אם ברמה המשפטית יש חוק כלשהו שנוגע רק לערמות, אז החוק צריך להגדיר מה זה ערמה, אחרת מה נעשה? חוק צריך להיות מוגדר. אז מה עושים? אז החוק עושה איזושהי הגדרה, אבל ההגדרה הזאת היא הגדרה מלאכותית. המושג ערמה הוא מושג רציף, הוא לא מושג בינארי. אוקיי? ההגדרות הן תמיד הגדרות מלאכותיות והן תלויות הקשר. אז החוק מגדיר כך, ההלכה מגדירה כך, וכיוון שככה אז גם נגיד בהקשר אם אני חוזר לדוגמה שלנו, אז המחויבות למסורת או להלכה בדוגמה של בגדי הים היא בעצם גם כן מושג שיש בו רצף של רמות. אתה יכול להיות לא מחויב בכלל, אתה יכול להיות מחויב לגמרי, ואתה יכול להיות מחויב אפס ארבע, או אפס שבע, או אפס לא יודע. אתה חושב שאפשר להגדיר בתורה? זאת אומרת, הגדרות, עבודה זרה נגיד. כן, ברור. עבודה זרה זה לפי מה ש… מה? כתבתי על זה ספר. הבנתי. על בסדרה של לוגיקה תלמודית, אז יש סדרת לוגיקה תלמודית שאנחנו כותבים, אז אחד מהם זה דיון על פאזי לוג'יק בהלכה. כן. בכל אופן, זה לא הסיבה היחידה. אמרתי יכול להיות כמה מערכות כמו מערכות של מוסר טבעי וגם מערכת של הלכה. בשניהם יכול להיות מערכות שאתה מאמין בהן, יכול להיות לפעמים התנגשויות ביניהן ואתה עכשיו בוחר אחד או השני, ולא משום שאתה לא מחויב לגמרי להלכה ואתה גם מחויב לגמרי למוסר. לא, אני מבין, אבל אתה לא תוכל להכריע אם זה באמת ככה. על זה דיברנו כשדיברנו על המוסר. אתה לא תוכל. נו, אז כשיש התנגשות איך אתה מכריע? אני לא יודע, אבל אתה חייב להכריע. אתה לא יודע זה מחביא מאחוריו את התשובה שלך. אני לא יודע פירושו שיש אחד מהם שאני יותר מחויב אליו מאשר האחר. לא, במקרה ספציפי, בסדר, אז זה תלוי מקרה, לא אכפת לי, אז זה תלוי מקרה. אני לא צריך לקבוע את זה כללית לכל המערכת. במקרה הזה העיקרון הזה יותר מחייב מבחינתי מאשר העיקרון ההוא. בסדר, אז זה כבר אומר שאני מדרג את רמת המחויבות באופן רציף ולא באופן בינארי. אם זה היה בינארי, זה מה שקראנו אינכומנסורביליות של ערכים אז בסדרה על המוסר, שזה אינכומנסורבל, אתה לא יכול להשוות ביניהם. אבל העובדה היא שאנחנו כן בסופו של דבר מכריעים. אנחנו מכריעים כי אז כן יש רצף מאחורי הדברים. יש אני נורא רוצה להיות בריא, אבל כשמשהו טעים אז אני אוכל אותו למרות שהוא לא בריא. למה? כי אני רוצה להיות בריא אבל לא כל כך. אני רוצה להיות בריא אפס נקודה שמונה, לא רוצה אחד להיות בריא, בסדר? לא בכל מחיר. למה הקיום של ההכרעה מחייב שיש מדידה והשוואה של המשקל של כל השיקולים? למה? מה זאת אומרת, לא הבנתי? אני מכריע, אני מכריע בהתנגשות של שני ערכים או של וואטאבר, אתה אומר לו כל אחד היה מוחלט, לו זה לא היה רצף, אז לא יכולתי בכלל להכריע. אבל יכול להיות שבן אדם מכריע על פי שיקולים שלא מתוך משקל, לא שיקולים של שקלול של המשקלים. יש ים של דרכי הכרעה שהם לא רציונליים. לא, לא רציונלי זה משהו אחר. אני מדבר על רציונלי. יש פרס נובל אפילו. לא, פרס נובל זה על הטעויות, פרס נובל זה לא על זה שאנשים… לא, פרס נובל על זה שאנשים מקבלים החלטות. כהנמן, אבל זה פרס נובל על טעויות. זה כל הרעיון, הוא עושה פרנסה מטעויות של אנשים. זאת אומרת, בסופו של דבר אני מדבר על אנשים שלא טועים. ברור שיש הרבה אנשים שטועים, זה לא מוכיח כלום. אני שואל שאלה מה איך אנחנו באמת חושבים שאפשר להכריע לא איפה אנחנו טועים. אנחנו טועים, אנחנו טועים, כולנו טועים. של בן אדם שיכריע עם עץ או פאלי שיש לו התנגשות. זה לא אומר שום דבר של השוק של המשקל. הוא מכריע? הוא מכריע? לא, הוא לא מכריע. הוא מחליט מה לעשות, הוא לא מכריע. אז אני לא מבין מה זה להחליט במקום להכריע. להכריע זה כשאתה לא עושה עץ או פאלי, כשאתה קובע מה נכון לעשות פה ומה לא, מה נדחה מפני מה. פיקוח נפש מול שבת, אז דיברנו שם בתשס"ט, אני אמרתי שם שיש אפשרויות להכריע בין ערכים משיקולים כמותיים אם אתה מצליח למפות את האחד על השני. למשל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, אבל זה הכל טכניקות שבאמת עוקפות את מושג ההכרעה. ובסופו של דבר נשארנו עם זה שגם יש הכרעות. והכרעות האלה אומרות שיש פה משהו שהוא רציף ולא משהו שהוא אחד או אפס. תמיד. אלא אם כן אני עושה עקיפות. להפך, העץ או פאלי זה תמיד או שב ואל תעשה עדיף או עץ או פאלי או משהו כזה, זה תמיד מצב שבו אני נמנע מהכרעה. אני רק מחליט מה לעשות בלי להכריע. אבל אני מדבר על כשאני כן מכריע. אז למעשה, מה שאני בעצם אומר, זה שהמחויבות למסורת גם היא מושג שצריך לדון בו בפאזי לוג'יק. זאת אומרת, יש רמות, רצף של רמות. ויש כאלה שהם מחויבים אחד, יש כאלה שהם מחויבים 0.8 ויש כאלה שהם מחויבים 0.3. יש רמות שונות של מחויבות. עכשיו אפשר לדון, שאלת ברמת ההלכה, למשל עכשיו ראיתי, הצצתי בספר של הרב אמסלם למעלה יש על גיור, על קבלת מצוות בגיור, יש לו שם שני ספרים, ראיתי עכשיו, לא הייתי איתם. אז באמת השאלה עד כמה מחויבות אתה צריך לקבל כדי שתקרא גר. זאת בדיוק השאלה שלנו. והשאלה אם מחויבות היא אחד או אולי מחויבות 0.3, הוא מסורתי. זאת אומרת, הוא כן, הוא חושב שנחמד לקיים מצוות, כדאי לקיים מצוות, טוב, נכון לקיים מצוות, אבל 0.3, לא 0.8, זאת אומרת או לא אחד. מה עם זה? זה בסדר? זה לא בסדר? מאיפה מגיע הרף? הרי קשה לדבר על מישהו שמבחינתו זה אחד. מה זה אחד? אף אחד מאיתנו לא באמת יכול להיות מוחלט במשהו. איפשהו צריך לעבור רף. איפה עובר הרף? אין מושג בעולם, אין סיטואציה בעולם שאתם לא תוכלו לצאת ממנה בהגדרה חדה. אין, החיים שלנו הם תמיד מוסכמות. אין משקל? יש משקל לכל זה. אתה אומר יש רצף נכון של כל המצוות, אבל יש משקל לדברים. לא לא, אני לא מדבר משקל לכל המצוות לכמה מצוות הוא יקיים. אני שואל עד כמה הוא מחויב לקיים את המצווה. לא כמה מתוך המצוות הוא מתחייב לקיים, אלא השאלה עד כמה הוא צריך להיות מחויב כדי לקיים את המצוות. מחויב אחד לגמרי? מחויב 0.8? מחויב מעל חצי? לא יודע. מה רמת המחויבות? אני לא מדבר על השאלה איזה מצוות הוא בוחר לקיים. זה שאלה גלובלית. איך בכלל נוכל להכניס לכאן חשבון? פעם דיברת על אמונה ועל מה זה מאמין. ואמרת אוקיי הכלל הגדול של מאמין זה מישהו שמגיד שמאמין במעמד הר סיני. שזה איזשהו רף כאילו. זה רף, והשאלה בכמה הוא מאמין במעמד הר סיני? 20 אחוז? זה כמו כזית. כזית זה לא שיעור כי קודם כל תגיד לי כמה זה זית. אז בוא מה הוא מאמין במעמד הר סיני אבל מה הוא קורא מה פירוש המושג אצלו להאמין? להאמין פירושו לדעת ב-20 אחוז, ב-70 אחוז, ב-100 אחוז לא יודע. לא יודע, אין לי מושג, אני לא יודע איך מגדירים דבר כזה. מה ההלכה אומרת? לא יודע. מה ההלכה לא אומרת? אתה אתה מסתכל באדם אתה אומר האם הוא מאמין או לא. זה בדיוק כמו האיכות, אין לי הגדרה. אבל הבית דין צריך להחליט האם אחד כזה נקרא מאמין או לא נקרא מאמין. זו ההסתכלות שלך איך אתה מסתכל. מה נקרא ערמה מה לא נקרא ערמה. וזה בדיוק הנקודה. עכשיו הרבה פעמים מתרגמים את זה בתרגום שאתה הצעת קודם ואני לא מסכים לתרגום הזה. אומרים טוב אז אם זה ככה אז זו קונבנציה, זו קונבנציה לשונית. זה לא באמת מבטא תוכן אמיתי אלא בסדר אתה קורא לזה ערמה והוא קורא לזה ערמה זה רק צריך לסנכרן את השפה. אני אומר שזה לא נכון. יש מושג ערמה וכשאנחנו מדברים בינינו אנחנו מבינים על מה אנחנו מדברים. יש לנו הערכות שונות מאיזה רף ומעלה נכון לתאר את זה באמצעות המושג ערמה. אבל זה מתחיל בשאלה של איך אנחנו רואים את המציאות עצמה. התרגום הסובייקטיבי של הוויכוחים האלה אני לא מסכים לו. נו, אבן עזרא ספר חסידים אומרים שלא. למשל יש חלקים בתורה שהקדוש ברוך הוא לא כתב וגם לא משה רבנו. מה זה עד עצם היום הזה מה שכתוב שמה? נכון. יש יצא ספר של אמנון בזק אבל אחרי זה יצא עוד ספר יותר כנראה יותר מרחיק לכת, הוספת מן? כן של גנזל בדיוק אסופת מאמרים שכחתי את השם. בקצות או בכאן. טוב. רק רגע, יש דברים שאתה כביכול לא יכול להגדיר. מה עם עגול? אנחנו הולכים להגדיר באופן מתמטי בדיוק מה זה עגול. אנחנו הולכים להגדיר סימטריה. עכשיו, עגול זה משהו שאתה יכול להראות לאנשים. מושגים המתמטיים זה משהו אחר, עליהם לא דיברתי. נקודה זה מושג מוגדר. אבל עגול זה הרבה יותר עניין של אם אתה יכול להגדיר אותו או לא. זה עניין של… לא, אבל בפרקטיקה. עדיין עגול אנחנו כן יכולים להגדיר בדיוק, במדויק. העגול בחיים זה לא העגול המתמטי. לא. העגול בחיים זה העגול הלא מתמטי. זה בדיוק הנקודה. ואת זה לא תוכל להגדיר. אבל זה המושג עגול. כי הרי בחיים זה הפרקטלים של מנדלברוט, אתה יודע, הרי בחיים אין עגול. אין באמת עגול בעולם. אני לא חושב. אני אומר שיש משהו עגול מתמטית, ועדיין אתה יכול לראות כל מיני תמונות שהן לא מדויק עגולים ואני יכול להגיד "כן, זה מספיק קרוב שזה עגול", בדיוק, ואז אני אדבר אליו. לא, לא, אתה מתרגם את זה סובייקטיבית. אני לא מסכים. אפשר להתווכח, אבל אני לא מסכים. אני טוען שיש מושג עגול שהוא מושג יומיומי, לא מושג מתמטי. ואם עברתי את הרף הזה, לזה אני יכול לקרוא עגול, ואם לא אז לא. עכשיו, מה זה? אין לי רף. זה בדיוק הנקודה, אין פה משהו. אפס נקודה שמונה עגול, מבחינתי זה מספיק עגול. אני אומר שהוא עגול. נכון שבמתמטיקה, כיוון שעוסקים במושגים לא מהעולם שלנו, לכן הקפדתי להגיד, מושגים מהעולם שלנו הם תמיד פאזי. זאת אומרת, מושגים מתמטיים זה משהו אחר, שמה יש הגדרות טהורות. ולכן זה למדתי בתדיראן, שעבדתי שמה שנה אחת, הספיק לי לכל החיים. אני תאורטיקן, לא בשביל הדברים האלה. אז שמה, שמה התברר לי שיש עיקרון אי-הוודאות הטכנולוגי. זאת אומרת, ככל שכמות המתמטיקה שיש ברכיב כפול הסיכוי שהוא יעבוד זה קבוע. זאת אומרת, אם יש הרבה מתמטיקה ברכיב הסיכוי שהוא יעבוד הוא אפסי. אז הוא יודע, זה ההיגיון. וברגע שלמדתי את זה הלכתי ללמוד פיזיקה וגמרתי את הסיפור הזה. הבנתי שבהנדסה אני לא לא אהיה תפארתי. הייתי שמה, עשיתי ליכסונים של פולינומים אורתוגונליים כדי לבנות איזה רכיב, איזה פילטר ללוויין, שבוטל בסוף למזלי כי זה בטוח לא היה עובד. וראיתי שמה איך הנדסאים עובדים, אז הנדסאים מה שלא עובד לו בום דורך עליו, עושה לו ככה, מחליף את הקבל עם הטרנזיסטור, ובסוף זה עובד. הוא יותר צודק ממני. הוא לא יודע מה הוא עושה, הוא לא מבין שום דבר, אבל יש לו את הניסיון באצבעות, הוא יודע שהעסק הזה איך העסק הזה יעבוד ואיך הוא לא יעבוד. ואז הבנתי שאני לא צריך להיות שם, אין לי מה לחפש שם. לפחות השגתי את המסקנה הזאת בזמן. אמפיריציזם. כן, בדיוק. אני את הרציונליזם שלי השגתי באופן אמפירי, ככה זה. טוב, בכל אופן, כן, אז זה לגבי הרפורמי. כן. הרפורמי זה מחויב די מחויב. זה לא כן מחויב או לא מחויב, זה מי שנמצא באמצע. זאת בעצם הנישה, הנישה הרביעית. אפס נקודה שמונה. כן, בדיוק. עכשיו, גם המושג מחויב, זה מושג מחויב. לא רק מחויב זה, הוא גם בעייתי. למה? נדבר על המושג מחויב עצמו. מה זה מחויב? פאזי לוג'יק. יש פאזי. יש אפס נקודה שמונה חיוב, יש אפס נקודה שש חיוב, אפס נקודה שתיים חיוב. למשהו ספציפי? כן. אבל אתה נושא מחויב גם סובג'קט טו פאזי לוג'יק. אני מדבר על מושג מחויב. אבל מה זה מחויב? מישהו אומר "אני מאה אחוז מחויב", הוא מאה אחוז מחויב, אבל זה לא אותו מאה אחוז. וזה לא אותו מושג, זאת אומרת איך אתה בכלל… אז למה זה פאזי לוג'יק? אז סתם לא מדברים על אותו מושג. מה… אז מה? למשל, אתה מדבר על מחויבות למצוות, לדוגמה. אבל האם אפשר ליישם את אותו דבר למחויבות לאמונה? למה לא? מה… זה מחויבות בהקשר אחר, אבל את אותו ניתוח אני אעשה גם שם. גם מחויבות לאמונה יכול להיות בשמונים, בשישים. בגלל שמחויבות למצוות אתה עושה לפעמים כן לפעמים לא. אבל באמונה מה זה אומר? חצי מהיום אתה מאמין ככה? לא, אתה מתרגם תרגום כמותי לא נכון. אני מדבר על מי שמקיים מצוות קלה כבחמורה מהבוקר עד הלילה בלי לסטות ימין ושמאל. אבל עדיין הוא עושה את זה כי הוא חושב שיש שישים אחוז שצריך לקיים את המצוות. אני לא מתרגם את זה לתרגום כמותי כמה מהיום הוא מקיים מצוות או כמה מצוות הוא מקיים. זה יכול אולי גם להתרגם לשם אבל זה לא חייב. לא להיות שבויים של התרגום הזה. אלא עוצמת המחויבות. יש מחויבות של אפס נקודה שמונה קלה כבחמורה לקיים את כל המצוות קלה כבחמורה. זה לא אומר שהוא מקיים חלק או לא מקיים אותם לגמרי. זה אומר שהמחויבות שלו אליהם נגיד אם זה יעמוד בהתנגשות מול משהו אחר אז אולי זה כן יבוא לידי ביטוי. כן, אני מבין. גם בעולם אמוני, מה זאת אומרת? מי יכול לדעת בוודאות משהו? אני יכול לדעת בוודאות שיש קדוש ברוך הוא? שהיה מעמד הר סיני? אני לא מבין איך מישהו יכול לדעת בוודאות משהו. אנחנו כולנו בני אדם, ובני אדם יכולים לטעות. אמונה זה לא לדעת. אמונה זה לדעת. טוב, על זה עוד לא דיברנו אולי, אז נצטרך לדבר על זה גם. אבל השאלה היא, לא, בעיניי אמונה זה לדעת, זה אותו דבר. בסדר, מילים נרדפות, כן. ולפי זה כמעט כל אחד הוא רפורמי. אפילו אם זה תשעים ותשע אחוז, זה עדיין לא מאה אחוז. נכון, הרף, הרף בין רפורמי לבין אורתודוקסי או שמרן, זה רף שהוא פאזי. כן, נכון. יכול להיות שאצל הרפורמים יש איזשהו עניין. אני לא חושב שהם גם הגיעו לרמה של הרעיון הזה, אני לא חושב שהם מאמינים עד היום הזה, מדובר ממש על משהו אד-הוק, מילים פה ושם מקסימום, אבל עד היום הזה לא מדברים. לא, הם בכלל לא מאמינים בתורה מן השמיים. מי? רפורמים. נכון, ועל אחת כמה וכמה לא מאמינים בתורה שבעל פה. איך אתה יכול לשים אותם ככה? לא, הנקודה היא, הם לא, הם גם לא מאמינים בתורה שבעל פה מן השמיים, אבל קונסרבטיבים יותר אולי, אבל גם רפורמים, יש ביניהם כאלה שכן מחויבים לעקרונות ההלכה מסיבות שאף פעם לא ירדתי לפשרן, והיה לי כמה שיחות מעניינות עם כל מיני חבר'ה כאלה, לא הצלחתי להבין אותם, אבל כן, העובדה היא שהם מחויבים ברמה מסוימת, אבל הם מוכנים לשנות, או אם יש מחירים אז הם יורדים, אבל הם מחויבים, הם מחויבים בלי סיבה מן השמיים. אז רמת המחויבות שלהם להלכה היא אפס שלוש, לא בגלל תורה מן השמיים. הם לא מאמינים בתורה מן השמיים, לא מאמינים באפס שמונה בתורה מן השמיים. בסדר, אבל במחויבות ההלכתית שלהם זה אפס שלוש. אני כמובן אעשה פה קצת דמוניזציה. אוקיי, בכל אופן אז זאת המפה. רק אני אסיים את המפה הזאת, זה לקח לי יותר מדי זמן. אני אסיים את המפה הזאת באמת בזיהויים שכל הזמן עומדים מאחורי התמונה. הזיהויים שעומדים מאחורי התמונה זה הזיהויים האקטואליים. אני דיברתי על טיפוסי טיעונים, אבל בסופו של דבר כשאנחנו מזהים אורתודוקס, כופר, רפורמי, קונסרבטיבי, זה זיהוי סוציולוגי. והזיהוי הסוציולוגי לא בהכרח הולך עם הזיהוי הלוגי שהצעתי עכשיו. יש קשר כמובן, אבל זה לא זאת לא זהות, זה לא לגמרי סינונימי. ולכן אני בעצם אפיינתי טיעונים, לא אפיינתי אנשים. אם אני צריך לאפיין אנשים, אז הייתי אומר ושוב פעם זה גס. אתם יכולים לראות רפורמי שמעלה טיעונים אורתודוקסים ואורתודוקס שמעלה טיעונים רפורמיים, ומבחינתי מה שחשוב זה סוג הטיעון ולא מי מעלה אותו. כשאתה אומר אנשים אתה מתכוון לאידיאולוגיות? כן, לאיזה קבוצה הם משייכים את עצמם, כן. אז זה אפיון סוציולוגי יותר מאשר מהותי. וכאן הייתי אומר יש קשר מסוים, זה לא שאין קשר, אבל אין זהות. צריך להיזהר מהעניין הזה, כל בן אדם שמזוהה עם קבוצה אחת יכול להעלות טיעונים מכל הסוגים. לכל מפלגה, לכל תנועה, יש את הפלטפורמה שלהם, שהם מסבירים בדיוק מה הם מאמינים. ואני מתייחס להם, אני משלם את המסים או את הדברים לאותה תנועה, אני מתייחס לאותה פלטפורמה, וזה נכון. לא, אבל מה זאת אומרת? אבל הרי אתה לא, לא כל רפורמי חושב אותו דבר, אפילו לא על עקרונות היהדות הרפורמית, וגם לא כל אורתודוקסי. מבחינתי זה הפלטפורמה, אם אני רפובליקני, יש את הפלטפורמה. בסדר, אבל גם הפלטפורמה הזאת היא ויכוחים, מה אומרת הפלטפורמה הרי. הפלטפורמה הזאת לא כתובה בשום מקום על ברזל, על הסלע, היא כתובה על הקרח. יש הרבה ויכוחים סביב העניין הזה, אבל לא משנה לי, שוב אני אומר, הבן אדם שאומר שהוא רפורמי, אתה עדיין לא יכול להיות בטוח על כל טיעון וטיעון מה איזה סוג טיעון זה יהיה. סיפרתי לכם על שיש ספר של אחד משה זמר שנקרא הלכה שפויה. הוא היה ראש התנועה הרפורמית בישראל, התנועה ליהדות מתקדמת הם קוראים לעצמם נדמה לי, והוא כתב ספר ביקורתי על כל מיני הלכות שצריך לשנות אותם וכולי. וכשקראתי את הספר, אז היה מאוד מעניין, כי חלק מהטיעונים היו טיעונים לגמרי אורתודוקסים. הם טיעונים מסוג של שמרנות מדרשית. טיעונים שאומרים תראו המציאות השתנתה, אם אנחנו רוצים ליישם את דברי חז"ל על המציאות החדשה, צריך ליישם את זה אחרת. זה טיעון אורתודוקסי למהדרין. אפשר לקבל אותו, אפשר לא לקבל אותו, אבל זה טיעון אורתודוקסי, זה לא קשור לרפורמה. רפורמה זה טיעון שאומר תראה, נכון שזאת ההלכה, אבל היום זה לא מתאים. יכול להיות שהוא מעלה את הטיעון כי זה טיעון ששכנע אותו? אפשר, יתכן. בסדר, אני לא נכנס לגופו של אדם, לא אכפת לי, אני לא נכנס לגופו של אדם, אני נכנס לגופו של טיעון. אז ברמה של הטיעון יש פה בן אדם גם אם אתה אורתודוקסי, תשמע, תשמע מה הוא אומר ותראה, או שתסכים או שלא תסכים, אבל אתה צריך לבדוק את הטיעון לגופו ולא לגופו של הטוען. אני לא צריך, אני שמעתי. נכון, אני מסכים. אז הזיהויים נגיד באופן גס, הזיהויים נדמה לי שהשמרן פשטי זה החרדי. חרדי לא משנה אם זה חרדי לאומי או חרדי לא לאומי, זה אותו דבר. לעניין זה זה אותו דבר, אולי יש הבדל בהלל ביום העצמאות, חוץ מזה אין שום הבדל. וזה בעצם אומר באתוס כמובן, הם לא באמת כאלה. אבל האתוס שלהם הוא שמרנות פשטית. אנחנו שומרים על הדברים בלי להיכנס לטעם דקרא, בלי לעשות מדרשים ולהגיד היום זה כן שייך והיום צריך ליישם את זה אחרת. זה אתוס שגם הוא לא מחזיק מים, הם כל הזמן עושים את זה, זה כמו שדוד שלי אמר שאביי ורבא וודאי למדו ביידיש, כי הם ידעו ללמוד, זאת אומרת זה לא יכול להיות שהם לא למדו ביידיש בישיבה, כן? אז זה התפיסה, זה האתוס, גם הוא יודע שזה לא נכון הרי, הוא לא אידיוט. אני אומר לכם שהוא לא אידיוט, זאת אומרת אני מכיר אותו. אבל האתוס שלו זה שהם למדו ביידיש. וזה אתוס של שמרנות פשטית, זה לא באמת מחזיק מים, הרי הם שינו הרבה דברים החרדים, אולי יותר מאשר אחרים. לא בטוח מי יותר קרוב ליהדות כמו שהיא הייתה ב, אני בעצם די בטוח, מי יותר קרוב ליהדות כמו שהיא הייתה לפני אלף שנה או לפני שלושת אלפים שנה. אין לי כמעט ספק שהחרדים הכי רחוקים. הגוון הכי רחוק מהיהדות שהייתה אז זה החרדים. אבל לא משנה, האתוס שלהם זה אתוס שאנחנו משמרים את השטריימל לא משנה אם אנחנו בפולין או בבני ברק. וזה השמרנות הפשטית. השמרנות המדרשית זה מודרן אורתודוקס. לא קשור לציונות דרך אגב, זה פה בארץ מזוהה עם ציונות. אבל מודרן אורתודוקס פירושו שאתה אורתודוקסי, אבל אתה אורתודוקסי אלסטי, גמיש. מה זה אומר? אני לא אומר זה בזלזול, אני מגדיר את עצמי ככזה. אולי מזלזל בעצמי, אני לא יודע, אבל הטענה שאני עושה שינויים עקב מדרשים. אני עושה מדרשים שיוצרים שינוי, ואני עדיין חושב שזאת הצורה הנכונה לשמר את המסורת. זאת אומרת אני בא מכיוון שאני מחויב לגמרי לשימור המסורת, רק אני טוען שלשמר את המסורת זה הדרך הנכונה. אני טוען שהחרדי טועה, לא שהחרדי מגזים, שהוא מחמיר ולכן אני לא מחמיר עד כדי כך כמוהו, הוא טועה. כי מה שצריך לעשות זה צריך עכשיו לעשות כך, ואם הוא עושה את זה, אם הוא ממשיך ללכת עם בגד ים הוא פשוט טועה. מסורת אבותינו זה ללכת עם מעיל עכשיו, ולא עם בגד ים. בסדר? זה השמרן המדרשי. אני לא כל כך מסכים, אם מסתכלים על פוסקים גדולים חרדיים, תמיד יש איזה שאלה אם אני חייב משהו השתנה, אני יכול לקחת מקלחת ביום טוב, פעם זה היה. אמרתי, זה האתוס שלהם זה שמרנות פשטית, אף אחד לא עושה את זה בפועל, אמרתי. לא, כשעושה את זה בפועל אני מתכוון גם לא בתשובות ההלכתיות, לא רק בהתנהגות. לא רק בהתנהגות, גם בתשובות ההלכתיות זה לא קורה, אני מסכים לגמרי, לזה התכוונתי, לא התכוונתי להתנהגות. גם בהגות ההלכתית זה לא נכון. מה זאת אומרת? הרי מי שהשמרנים הפשטיים האמיתיים זה הצדוקים. והפרושים שיצאו נגדם, בעצם על זה הצדוקים הרי ביקרו אותם. מה זה כל הוויכוחים בין צדוקים לפרושים בהלכה? זה הוויכוחים האלה. הפרושים היו מודרן אורתודוקס והצדוקים היו שמרנים פשטיים. נכון? הפרושים אומרים עין תחת עין ממון והצדוקים אומרים מה פתאום? לא תבערו אש בכל מושבותיכם, אז הם יושבים בחושך. והפרושים אומרים לא, נדליק מבעוד יום. בסדר? אז יש פה, הוויכוח שמה כבר היה. עכשיו אנחנו האתוס שלנו התקבע, זה הרב בלומנצוויג פעם אמר, בירוחם, ראש ישיבת ההסדר בירוחם, הוא אמר פעם שמנהג זה הקיבוע של החריג. זאת אומרת מנהג מתחיל תמיד בתור חריגה מההלכה, ואחרי שהוא התחיל אסור לסטות ממנו. כי לא תטוש תורת אמך. זאת אומרת אתה חייב לנהוג כמו המנהג, אבל זה מתחיל בתור משהו שהוא עצמו חריגה. ואחרי שחרגת אתה מקבע אותו. זה מה שקרה גם לפרושים, זאת אומרת הפרושים בעצם עשו איזושהי חריגה, עשו שמרנות מדרשית, ועכשיו אנחנו שמרנים פשטיים ביחס לחשיבה הפרושית. הרבה פעמים אחרי שיש מהפכן גדול, התלמידים שלו הופכים להיות שמרנים מטורפים. כן? דיברנו על זה אני חושב פעם, אמרתי על הבריסקאים. מה? עד שיבוא עוד מהפכן. כן, דיברתי על הבריסקאים ותלמידי הרב קוק וכל אלה שמסבירים לנו שהם שומרים את המסורת מהר סיני ועד ימיהם שזה לא השתנה כלום. משה קיבל תורה מסיני ומסרה לרב חיים מבריסק. זה המסורת של הבריסקרס, ומשה קיבל תורה מסיני ומסרה לרב, המסורת של המרכזניקים, של החבר'ה. התלמידים של הרב קוק, התלמידים המסוימים האלה של הרב קוק, והם לא שמים לב שהם שינו שינוי מטורף מול מה שהיה לפניהם. הם בטוחים שהם שומרים את המסורת מאז ומעולם וכל מי שעושה אחרת הוא פשוט סוטה מהמסורת. ומי שמדבר כל הזמן על סטייה מהמסורת בדרך כלל זה מישהו שאין לו שום קשר למסורת. זאת אומרת, כשתבדקו פרקטית, מי שמדבר כל הזמן "כן המסורת המסורת מסורת רבותינו אתם סוטים מהמסורת" וזה, זה בדרך כלל בנאדם שאוחז בדעה שאין בינה לבין המסורת ולא כלום. תבדקו את זה. בכל אופן, אז אלה הזיהויים, אלה הזיהויים האקטואליים פחות או יותר אם אתם רוצים מבחינת הטיפוסים האלה. עכשיו אני חוזר למאירי. אז מה המאירי? איפה המאירי עומד על המפה הזאת? הרי בשביל זה שרטטנו את המפה, כדי לבדוק איך הטיעון של המאירי מתמקם כאן. רפורמי? מה אתם אומרים? שמרן מדרשי? או שמרן מדרשי או רפורמי, נכון? אלה האפשרויות. עכשיו, אפשר להגיד שהוא רפורמי, אין לי ראיות, אין לי ראיות, אבל נדמה לי שבניסוח שלו אפשר להבין שהוא מתכוון לשמרנות מדרשית. למה? כי בעצם הוא אומר שהדברים האלו נהגו לאותם גויים שהיו, לא היו גדורים בנימוסי האומות וכולי. זאת אומרת, הוא מנסה לעשות מדרש כדי לבסס למה הוא משנה את ההלכה. הוא לא אומר היום זה לא מתאים כי איך יסתכלו עלינו. הוא לא אומר אבל שמה שחז"ל, הוא המציא את המדרש, הוא עושה בעצמו מדרש. כן, נדבר על זה. לא לא, מדרש לא במובן של טקסט מדרשי, מדרש רבה או ספרי, אלא כשאתה עושה טיעון מדרשי כדי להראות למה אתה שמרן, אתה שמרן מדרשי. אתה עושה את המדרש. אוקיי? אז בעצם המאירי טורח לעשות מדרש כדי להסביר למה הוא בעד שינוי ההלכה, אז הוא אמר שהוא שמרן מדרשי. כי הרפורמי, עוד פעם, הטיעון הרפורמי, לא אכפת לי מה עושים הרפורמים בפועל, הטיעון הרפורמי לא יעשה מדרש. הטיעון הרפורמי יגיד עזוב, לא בכל מחיר, יש מחירים שאותם אני לא אשלם. ויש לו מחויבות להלכה? כן, בדיוק. יש פה מחויבות להלכה, הוא רק טוען שההלכה היום מה שהיא מחייבת זה זה, ולא מה שאתם קוראים בגמרא. זה ממש שמרן מדרשי, נכון, באופן פשוט. ההבחנה הזאת מאוד חשובה כדי להבין את דפוס הטיעון של המאירי. ומה בעצם זה מלמד אותנו? זה בעצם מלמד אותנו שהרבה פעמים כשבאות כל מיני הצעות לשינויים בהלכה, אז הרבה פעמים יש איזשהו אינסטינקט שמרני כזה שאומר לא לא זה רפורמי. אף אחד לא טורח לבדוק את התשתית הלוגית של ההלכה, של ההצעה, סליחה. האם ההצעה הזאת אומרת תראה פעם עשו ככה אבל היום זה לא מתאים או קשה לי או לא מתאים לי או כל מיני סיבות כאלו, זה רפורמי. כי זה אומר בעצם הייתי רוצה לעשות את זה אבל לא בכל מחיר. הוא לא מעוניין בשינויים, הוא פשוט לא עושה. אז הרפורמי זה אחד שאומר אני מציע שינוי כי היום זה לא כל כך שייך ופחות מתאים ויש מחירים כבדים, לא משנה, הקהל לא יעמוד בזה, כל מיני דברים כאלו. אבל אם אתה מציע את ההצעה הזאת על בסיס מדרש, אז אז אתה שמרן מדרשי, אתה לא רפורמי. לדוגמה, אם יבוא מישהו ויציע הצעה להכשיר נשים לעדות. היום, בסדר? בחז"ל כתוב, גמרא במסכת שבועות, שנשים פסולות לעדות "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני השם", אנשים ולא נשים. דרשה מופרכת לגמרי דרך אגב על פניה, כי "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני השם" זה בעלי הדין, זה לא העדים בכלל. טוב, אז חז"ל דורשים את זה על העדים. בכל אופן, אז אנשים ולא נשים, וגם זה בעיה כי בדרך כלל הגמרא אומרת שבכל מקום בתורה השווה הכתוב אישה לאיש לכל עונשים שבתורה. כל דבר שכתוב אנשים הכוונה גם בין אנשים בין נשים, ופה פתאום "ועמדו שני האנשים לפני השם" דורשים אנשים ולא נשים. כל הדרשה הזאת אומרת נדמה לי לפחות "דרשני", כי אני אומר שהדרשה הזאת בעצם זה משחק מכור. הם רצו לפסול נשים והם מצאו את הפסוק הזה להסמיך עליו את הפסול. עכשיו מה קורה? אתה יכול לבוא ולהגיד תראה, היום זה לא שייך, נשים אינטליגנטיות, אתה לא יכול להגיד להן דבר כזה, איזה שם רע יצא ליהדות אם תפסול נשים לעדות וכולי. זו טענה רפורמית. בצדק, זאת אומרת אי אפשר לקבל טענה כזאת באופן הפשוט. אפשר אולי להגן על זה קצת יותר דרכיה דרכי נועם, לשבץ כמה פסוקים שם וזה כבר נשמע יותר טוב. אבל באופן הבסיסי זו טענה רפורמית. אבל אם אתה אומר תראה הפסול של נשים בזמן חז"ל נבע מהמציאות שנשים היו לא משכילות, לא מעורבות בחיי החברה, אבל היום נשים זה משהו אחר. וכיוון שכך, כמו שהמאירי אמר לגבי גויים, כיוון שכך אז גם חז"ל בעצם, גם ההלכה החז"לית בעצם היישום הנכון שלה היום זה להכשיר נשים לעדות. עכשיו אפשר לקבל את זה ואפשר לא לקבל את זה. אפשר לנסות, אבל ככל שאני מכיר לא תצליח. אי אפשר להראות שם דבר כזה. והרבה ניסו ולא עלתה בידם. במקרה הספציפי. במקרה הספציפי של עדות נשים. חיפשו, הרבה אנשים חיפשו דרך לעשות את זה, עוד רגע אני אגיע לזה, מה עושים כשלא מוצאים מדרש. אבל אני אומר, הקשה מאוד לדעת, כי דרשות כאלה הן דרשות שנוצרו לאורך ההיסטוריה, דיברנו על זה שהרמב"ם אומר כמו שלושה או ארבעה שזה דרש סומך, רובם זה דרש יוצר. דרש יוצר זה אומר שהדרשות נוצרו, יצרו הלכות חדשות לאורך ההיסטוריה. אז גם זה דרש יוצר, והשאלה היא אם אני לא אעשה היום דרש יוצר אחר כי הוא פונקציה של הנסיבות. ואז אני שמרני, אני לא רפורמי. זאת לא טענה רפורמית. ולכן הדחייה האוטומטית הזאת של כל הצעה לשינוי בהלכה כאילו זה רפורמה, מין היסטריה אנטי-רפורמית כזאת, היא דחייה מאוד בעייתית, א' ברמה הלוגית, אבל מעבר לזה גם ברמה המהותית. האם באמת הקדוש ברוך הוא רוצה שנכשיר היום נשים לעדות? אז אנחנו פושעים אם אנחנו לא מכשירים אותן לעדות. אנשים חושבים שלהיות שמרן זה בלי מחיר. בוא נהיה שמרנים, זה ללכת על בטוח. בדיוק, יתר ביטחון. חדשנות, אני יודע, לך תדע, אולי כן אולי לא, יתר ביטחון. אני לא יכול לדעת. באמת אי אפשר לדעת. אי אפשר לדעת האם המדרש הזה נכון או לא נכון. אני לא מכיר… האם זה לא הייתה הגישה של חכמים כשאמרו ועשו סייג לתורה? עשו סייג לתורה במקום שצריך לעשות סייג. הסייג היה כדי שלא כולם יבינו את הדקויות ולכן… ומצד שני יש סכנה שאתה תגזול ואף אחד לא יוציא ממך את הכסף כי העדות שנגדך זה שתי נשים. אז מה לעשות? זאת גם סכנה. עכשיו, אני לא אומר איזה סכנה יותר חשובה, תחליט לבד, אבל יש סכנות בשני הכיוונים. אם הקדוש ברוך הוא אומר שנשים כשרות לעדות היום, זה בעצם מה שהוא היה מצפה מאיתנו לפסוק, כי הרי היום צריך ללכת עם מעיל לא עם בגד גוף. זאת ההלכה האמיתית. זה מה שהקדוש ברוך הוא באמת מצפה מאיתנו. מי שהולך עם בגד גוף הוא פושע. זה השמרן המדרשי. אז הוא אומר מי שלא מכשיר היום נשים לעדות הוא פושע, לא מחמיר. הוא פושע. כי הוא לא חורץ דין נכון. יש לו שתי עדות כשרות והוא בעצם משאיר ממון של עשוק ביד עושקו. הוא לא מוציא את הממון מהגזלן. הוא לא מקבל עדות כשרה אז הוא עבריין. זה לא ללכת על בטוח, אין פה ללכת על בטוח. השמרנות יכולה להיות שמרנות עבריינית. זה לא שחדשנות היא בהכרח עבריינית כל עוד לא הוכח אחרת והשמרן הוא בהכרח צדיק כל עוד לא הוכח אחרת. לא, יש מחיר לזה ומחיר לזה. צריך לקבל החלטה. המציאות אומרת שהתפקיד של הרב נגיד או הפוסק הוא לראות אם הנסיבות כל הזמן, כל הזמן אם הנסיבות השתנו. נכון. לא רק להסתכל מה ההלכה או מה הפסק אלא האם הנסיבות השתנו או לא. כן. וזה הוויכוח, נכון? לפי מה שאתה אומר. נכון. אני עכשיו אחדד את זה יותר, זה השלב הבא. מי עושה את זה היום? אני לא יודע. טוב, יש כאלו שעושים את זה אבל האתוס הוא, האתוס לא שם את זה על השולחן. עושים את זה בקריצות. ועשו את זה בעבר? נגיד בהיסטוריה עשו את זה? כל הזמן. כל הזמן הסתכלו על ההלכה והמאירי היה היחיד שמצאתי ששם על השולחן את השינוי הרדיקלי שהוא עשה. ויש כל כך הרבה שינויים שעשו כמסיח לפי תומו. בלי לשים את זה על השולחן, זה מה שאני אומר. האתוס הוא לא כזה אבל בפרקטיקה ברור שעשו את זה. אני יודע שפעם דיברת על הלכה כקודקס של חז"ל נגיד. הא? עוד פעם? אני יודע שפעם דיברת על הלכה כקודקס של חז"ל נגיד. הלכה זה החזקות. חזקות, נגיד טב למיתב וכל זה. פה אתה מסתכל על ממש לימוד בגמרא שכאילו… אני מגיע לזה, אני כבר מגיע לזה. איך אפשר כאילו להגיד, אני כאילו לא מבין את זה, שמשהו הרי נתקבל על הר סיני, את התורה שבעל פה נגיד כהעברה מדור לדור, וכלימוד, וזה הלימוד של… לא, אז אני לזה כבר אמרתי שאני לא מסכים בשיעורים הקודמים. משה רבנו לא קיבל תורה שבעל פה בהר סיני, אין לזה שחר. מה שהוא קיבל זה כמה אבני יסוד ראשוניות, אולי צורות הסתכלות בסיסיות על מידות הדרש, גם כן בלי להגדיר אותן בצורה מדויקת. כמה פירושי מילים, אולי פרי עץ הדר זה אתרוג, הרמב"ם טוען שזה הלכה למשה מסיני, יש לזה רמז גם בגמרא. זהו. ורוב ההלכה למשה מסיני שבידינו זו הלכה שהתחדשה לאורך הדורות. ומה שאמרת שזה לא הלכה למשה מסיני, דוגמה על העדות, זה לא הלכה למשה מסיני? אני לא יודע. זו השאלה. אבל אם יבוא מישהו ויאמר תראה זו דרשה של חז"ל, כי בגמרא זה מופיע כדרשה, ועמדו שני האנשים, אנשים ולא נשים, לא כתוב שזה הלכה למשה מסיני. עכשיו השאלה אם זו דרשה סומכת או דרשה יוצרת, אני לא יודע. אז עכשיו אתה צריך לבדוק, האם זו דרשה יוצרת אז אולי אפשר לשנות את זה היום או לא? עוד רגע אני אדבר על מצב של ספק, מה קורה כשאני לא יודע, מה אני עושה כשאני לא יודע. אבל… אבל אני אומר ברמה העקרונית, ההצעות לשינוי הן בעצם הצעות, ההצעות שמלוות במדרש, זה לא הצעות רפורמיות, זה הצעות של שמרנות מדרשית. והשיתוק הזה שאנחנו גוזרים על עצמנו שכל הצעת שינוי זה רפורמה ולכן צריך להתקפד ולא לקבל את זה ולא להסכים לזה, אז הרפורמים הצליחו במובן מסוים. הם הרגו אותנו. זאת אומרת, הם לא, לא חושב שהם התכוונו לזה, אבל בסופו של דבר עזרנו להם, וזה טעות. והדרך לעשות את זה, זה לעשות את הניתוח המושגי שעשינו כאן, כי כל עוד אתה לא עושה את הניתוח המושגי הזה, אז אין לך דרך להחליט, אז באמת כל דבר נראה כמו הצעה רפורמית. אז איך אתה מתגונן נגד רפורמה? יש מדרון חלקלק, מחר בבוקר נשנה הכל. אין מדרון חלקלק, בוא נגדיר מה כן ומה לא. ברגע שיש הגדרה, אז אין צורך לחשוש ממדרון חלקלק. אז עכשיו נדון כל דבר לגופו. עכשיו, זה לא פותר את הבעיה לגמרי, עוד רגע אני אדבר על זה, אבל מסכים, אפשר לקחת כמעט כל הלכות שבת ולהגיד 'זה היה בימי חז"ל' וכן הלאה 'ויש לשנות' וכן הלאה. לזה התכוונתי כשאמרתי שעדיין לא פתרתי את הבעיות. עוד רגע אני מגיע לזה. אז הטענה העקרונית היא שיש דרישות לשינוי שהן דרישות אורתודוקסיות, שמרנות מדרשית, לא פשטית אלא מדרשית, והן לא רפורמיות, ובהן צריך לדון. עכשיו השאלה מה עושים איתן? גם אחרי שאני אומר שהן דרישות אורתודוקסיות, עכשיו אפשר להתחיל לדון מה עושים איתן. פעם לימדת אותנו שבפרשנות המדרשית לפני שנכנסת לפירוט, יש סכנה מובנית שאתה מניח הנחה סמויה שזה הטיעון שעמד מאחורי הקביעה דאז. הטיעון של המאירי למשל, לפי מה שהספקת ללמד אותנו, לא התרשמתי שהוא מביא איזושהי הוכחה. לפה אני מגיע, לפה אני מגיע, תשובה טובה. תראו, אז בעצם מה שמבחין בין שמרנות פשטית ושמרנות מדרשית, בין רפורמה לשמרנות מדרשית, זה קיומו של המדרש. אם הצעת השינוי מלווה בנימוק שהוא מדרש, אז ההצעה אורתודוקסית. עכשיו, אפשר לקבל או לא לקבל, זה לא אומר שאוטומטית היא נכונה, אבל זאת הצעה שלגיטימי לדון בה במסגרת המחויבות ההלכתית. אוקיי? עכשיו צריך לדון בה. עכשיו אני רוצה להגדיר את זה אולי קצת יותר, או לפני שאני אגדיר, אולי את ההגדרה הזאת אני כבר לא בטוח שאני אגיע אליה, לא, בטוח שלא אגיע אליה. אז אני רק, אני רק אעשה משהו קטן כדי לסיים את השלב הזה. אני אענה לשאלה שלך, לשאלה שלך. תראו, המאירי מצד אחד ברור שהוא מתכוון לשמרנות מדרשית, אבל מצד שני הוא לא באמת עושה את המדרש. או אולי אני מחבר את זה לשאלה שלך. על כל דבר אתה יכול להגיד 'טוב, זה היה בזמנם, היום המציאות השתנתה ולכן זה לא רלוונטי'. אין לזה משמעות, תמיד אתה יכול להציג את הדברים באופן הזה. האם אין עליך איזושהי חובה להוכיח? להראות ממדרש חז"ל, להראות שצורת התבטאות כזאת בתורה, כך דורשים אותה. יש פה 'את' מיותר אז אני דורש אותו, 'את' בא לרבות, או גזירה שווה כלשהי, לא משנה. יש כלים מדרשיים שבהם אתה יכול להשתמש. אתה לא יכול להגיד סתם, לכאורה, אתה לא יכול להגיד סתם 'אז היה ככה היום זה אחרת ולכן אני משנה'. להוכיח מה היה הבסיס להלכה הזאת. כן. זאת אומרת בעצם בסופו של דבר, הטענה, כשאתה רוצה, כשאתה רוצה לשנות את ההלכה לגבי כשרות נשים לעדות, לא מספיק להגיד שהמציאות השתנתה. זה בעצם מה שאני אומר. המציאות השתנתה פירוש דבר שנשים היום יותר משכילות, עוסקות בכלכלה ובשוק ובכל העולם, הן פעילות בעולם, הן מכירות הכל, הכל בסדר. אבל מי אמר שהפסול שלהן לעדות נבע מחוסר הכרות? דווקא שמה זה מפורש, כתוב 'משום שדעתן קלות'. אה? לא, זה לא כתוב בשום מקום. דעתן קלות לא כתוב בשום מקום? לא, לא כתוב שזה בגלל שדעתן קלות. כתוב 'נשים דעתן קלה', כתוב הרבה דברים על אישה. כתוב גם 'בינה יתרה ניתנה באישה', גם כתוב. אתה יכול לדרוש מה שאתה רוצה. אבל פסול נשים לעדות אף פעם לא קושר לזה שנשים דעתן קלה. חוץ מכמה שמרנים שמנסים להראות שזה לא השתנה ו… לימוד תורה לנשים. מה? 'כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות', גם שם זה לא כתוב, אלא 'כאילו מלמדה תפלות'. בכל אופן, אז הטענה, כשאני בא להכשיר נשים לעדות, אז אני לא מספיק להגיד שהמציאות השתנתה, שפעם נשים היו בבית, לא הכירו את העולם. וזה והיום כן. כי עדיין אני צריך להוסיף עוד טענה, שהפסול שחז"ל פסלו נשים לעדות היה בגלל זה. כי אם לא היה בגלל זה מה אכפת לי שהיה שינוי לשינוי של המציאות. עכשיו הטענה הזאת היא טענה שהיא בעצם טענה מטא-הלכתית. שינוי המציאות הוא טענה עובדתית, אפשר לבדוק אותו, מה היה אז מה יש היום, פחות או יותר אנחנו יכולים להגיע למסקנה. אבל תמיד ברקע יש עוד משהו, והמשהו הזה הוא תמיד החלק הקשה בטיעונים של השינוי. כי אתה צריך להראות שההלכה בבסיסה זה המדרש עליו דיברתי. המדרש עליו דיברתי זה לא המדרש שאומר פעם נשים לא היו משכילות והיום כן, זה שינוי מציאות זה לא מדרש. פוק חזי, לזה גם גדולי השמרנים מסכימים, אם עם עיניים פקוחות קצת, עיניים פקוחות. הם רק לא מסכימים שהפסול של נשים לעדות הוא בגלל חוסר ההשכלה. אז הוויכוח הוא לא בשאלה אם המציאות השתנתה או לא, הטיעון לשינוי העיקר שלו הוא לא ההצבעה הזאת שהיה שינוי במציאות אלא הפרשנות המטא-הלכתית שאומרת שאם נשים נפסלו לעדות הם נפסלו בגלל חוסר ההשכלה. עכשיו אני יכול לבוא ולהגיד בסדר אבל היום הן משכילות אז לכן היום צריך להכשיר אותן. ואת זה מאוד קשה להוכיח, מאוד קשה להוכיח. למה צריך להוכיח את זה? רגע, אז על זה אני הולך על זה אני כבר לא היום אבל על זה אני אדבר, כי פה באמת פה השמרנים מעלים טענה שצריך להתמודד איתה. תוכיח. וזה הטענה שלך בעצם שכל דבר בעולם אני יכול להגיד תראה בורר פעם הייתה טענה משהו מאוד משמעותי היום בורר זה כלום כי אנחנו עושים מעשים נורא מתוחכמים. אז היום בורר זה שום דבר היום זה לא אסור בשבת. זהו. עכשיו מי אמר שבורר נאסר אז רק בגלל שהוא היה פעולה מאוד מאוד משמעותית? אני צריך להוכיח את זה בשביל לטעון את הטענה הזאת אחרת באמת אין הבדל בין רפורמי לשמרן מדרשי. מה ההבדל? תמיד קיומו של מדרש, אמרתי שקיומו של מדרש הוא ההבחנה, אבל מה זה המדרש? וכאן אני מבחין בין שני דברים. המדרש מורכב משני היבטים, היבט אחד עובדתי והיבט אחד מטא-הלכתי. ההיבט העובדתי אומר שהנסיבות השתנו וההיבט המטא-הלכתי אומר שהשינוי של הנסיבות הוא רלוונטי להלכה שבה אנחנו דנים, ושהפסלות של נשים לעדות היא בגלל חוסר ההשכלה או המעורבות בחברה. זאת כבר שאלה של עיון הלכתי, שאלה של למה פסלו נשים לעדות, אז זאת שאלה מטא-הלכתית זאת לא שאלה עובדתית. וכשאני מדבר על מדרש הוא צריך להכיל את שני הדברים. עכשיו במאירי יש את החלק הראשון, את ההצבעה על שינוי נסיבות, אין את החלק השני. אין בשום מקום במאירי לא מצאתי את המדרש שמראה או שמוכיח שמה שחז"ל אמרו להתנהג ככה לגויים זה בגלל שהם התנהגו כלא בני תרבות. מה אתה לומד מזה? יש פה שתי מסקנות הפוכות אפשריות, או שזה כל כך ברור לו שכולם מבינים את זה או שהוא טוען שזה לא נדרש. ואז הוא רפורמי, זה רפורמי. או שהוא רפורמי או שהוא שמרן מדרשי, לא יודע. אבל אם הוא שמרן מדרשי כמו שאני נוטה לחשוב או רוצה לחשוב, לא יודע אין לי ראיות, אם הוא שמרן מדרשי אז האפשרות היחידה היא להגיד שבאמת זה כנראה היה מובן מאליו בעיניו או לפחות מצב של ספק. אני לא יודע אם זה ככה או אחרת. ועכשיו השאלה הגדולה מה עושים כשיש לי ספק ביחס למדרש? האם המדרש שלי זה משהו שאני לא יודע להוכיח אותו אבל יש לי ספק לגביו? מה עושים שם? אז על זה נדבר בפעם הבאה.