תשובה： משמעותה והלכותיה – הרב מיכאל אברהם – שיעור 4 חלק ב

[הרב מיכאל אברהם] זה לא נשמע שהם פספסו את המצווה הזאת. לא יודע, אולי גם רבי חיים ויטאל ידע, אני פשוט לא יודע אם משהו קטן שאפשר לדעת.

[Speaker B] אז מה המקור? מה המקור בתורה? למה המקור? ודבקת בו, ללכת בדרכיו ולדבקה בו.

[Speaker C] בא תגיד שזה לא עבודת המידות, זה פשוט להיות רחום, אבל זה לא אומר לעבוד על המידות שלך.

[הרב מיכאל אברהם] מתנהג, בדיוק. הנה מצווה ח' שציוונו להידמות בו יתעלה כפי היכולת, והוא אמרו "והלכת בדרכיו". וכבר נכפל זה הציווי ואמר "ללכת בכל דרכיו", ובא בפירוש: מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון. מצוות עשה "והלכת בדרכיו". כן. אבל להידבק במידותיו זה "לדבקה בו", "והלכת בדרכיו", כן זה אותה מצווה. בכל מקרה, נדמה לי שהנקודה היא שללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא זה ציווי התנהגותי, זאת אומרת לעשות את מה שהוא היה עושה, אוקיי? אבל לתקן את המידות זה לא ציווי התנהגותי, לתקן את המידות זה פשוט להיות עם מידות יותר מתוקנות, לתקן את הנפש, זאת עבודה נפשית. העבודה הנפשית הזאת אין ציווי. רחום שייך לעבודה נפשית? מה? לא, רחום פירושו לרחם, לעשות מעשים של רחמנות, זה רחום במצווה. לא שזה פירוש המילה רחום, אני אומר אבל המצווה להיות רחום וחנון הכוונה לחנון מישהו, לרחם על מישהו, ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא.

[Speaker D] אז אם יש לך, אז אם עבדת על המידות ויש לך עכשיו את מידת הרחמים,

[הרב מיכאל אברהם] אז

[Speaker D] עכשיו אתה כבר לא צריך מצווה כי אתה מתוך המידה אתה כבר תעשה את זה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אתה לא צריך מצווה אבל אתה מקיים מצווה. יש מצווה. בשביל… אתה יכול לעזור לעצמך לקיים את המצווה כשאתה תתקן את מידותיך, ברור שיש לזה ערך מעבר לעזרה במישור המעשי. אחרי שכל מידותיך מתוקנות, הנה חינמי, יכול להיות שהיית עושה את זה גם בלי ציווי, בסדר, עדיין אתה מקיים מצוות עשה. עניין עשה דוחה לא תעשה למשל זה נפקא מינא, כן? אם לא היה מצוות עשה אז זה לא היה דוחה לא תעשה. עכשיו שיש ציווי אז עשה דוחה לא תעשה. המעשה של תיקון המידות דוחה לא תעשה? יש אגב זה… כן, נבוכויות. יש מעניין, כן, נבוכויות. יש שפת אמת על הרמב"ם, נגיע לזה עוד מעט. ומה היא התשובה? בפרק ב' הלכה ב'. אה, לא, בפרק ב' הלכה א'. איזו היא תשובה גמורה? זה שבאה לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה ולא מיראה ולא מכשלון כוח. כיצד? הרי שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן התייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. והוא ששלמה אמר: וזכור את בוראך בימי בחורותיך וכולי. אז השפת אמת דן פה, כמה אחרונים מדברים על זה, האם מותר לעשות את זה לכתחילה. אם מי שנכשל בעבירה בסיטואציה מסוימת עם אישה מסוימת, הוא רוצה להתייחד עם אותה אישה…

[Speaker D] להכניס את עצמו לסיטואציה?

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, להתייחד עם אותה אישה באותו מקום, באותו מצב, ואולי אפילו לעבור על איסור…

[Speaker D] עשה דוחה לא תעשה.

[הרב מיכאל אברהם] רק כדי… כן, בדיוק, לכן נזכרתי. זה אולי עשה דוחה לא תעשה. העשה של תשובה, אם אנחנו אומרים שזה עשה לפי הרמב"ם לכאורה אין עשה, לא יודע, אבל אולי יש פה איזשהו סוג של עשה דוחה לא תעשה.

[Speaker D] ואם לא תעמוד בזה?

[הרב מיכאל אברהם] מה? ואם לא תעמוד בזה, אז אכלת אותה, תיזהר אל תעשה את זה. אבל אם אתה מעריך שאתה יכול לעמוד בזה ואתה רוצה באמת להשלים את התשובה עד הסוף… אני לא זוכר מה מסקנתו של השפת אמת, נדמה לי שהשפת אמת אומר שזה מותר. הוא מדבר על הרמב"ם הזה, תסתכלו בפרנקל, פרנקל במקום.

[Speaker B] אומרים כל יום בתפילה "ואל תביאנו לא לידי ניסיון".

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, בעל תשובה פרשייה אחרת. בעל תשובה יש לו דרכים מיוחדות בכל מקרה. בעל תשובה נגיד מי שהלווה בריבית, אז חלק מתשובתו זה לא להלוות בריבית גם לגוי. לקרוע את שטרותיו, זאת אומרת לא לקחת אפילו את הקרן מההלוואות שהוא הלווה. זאת אומרת שיש פה הנהגות מיוחדות לבעל תשובה. פה החידוש הוא שההנהגות האלה כרוכות באיסור, שזה חידוש יותר גדול. טוב. אבל לענייננו, אז אני חושב שהקושייה של רבי חיים ויטאל היא למה התורה לא מצווה על תיקון המידות, לא על ההליכה בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, כי באמת במובן הזה אין מה להידבק בקדוש ברוך הוא להיות רחום כמו שהוא רחום. הוא לא רחום. במובן המידותי. הוא לא אי אפשר לתאר אותו מה המידות שלו ואיך הלב שלו. זה לא רלוונטי. מה שאנחנו יכולים לתאר זה מה הוא עושה, זאת אומרת איך הוא מתנהג. אז לכן גם הציווי ללכת בדרכיו או לדבקה בו פירושו לעשות את מה שהוא עושה, להתנהג כמו שהוא מתנהג. תיקון המידות לא בגלל להידבק בקדוש ברוך הוא, תיקון המידות זה כדי להיות אדם שלם. ואדם שלם זה אדם שמידותיו מתוקנות, וזו סברה. ולכן התורה לא מצווה על זה, כי התורה רוצה בדווקא להשאיר את זה כסברה, כי לעשות את זה מתוך הסברה זה יותר גדול מאשר לעשות את זה מתוך הציווי. עכשיו תשובה במובנים מסוימים זה אפילו לא דוגמה אלא זה אותו דבר. תשובה במובן של תשובה גדולה זה תיקון המידות, לאמץ את הערכים הנכונים, זאת אומרת לא התנהגותית אלא נפשית. מהפכה נפשית שדיברתי עליה, שזה בעצם תיקון מידות במובן מסוים. נכון? זה לא דוגמה, זה אותו דבר. וממילא ברור למה לפי הרמב"ם לא מצווים על תשובה. כי התורה רוצה להשאיר את זה שזה ייעשה מתוך מוטיבציה שבאה מאיתנו, מהתעוררות דלתתא, לא בגלל ציווי מלמעלה.

[Speaker E] רגע, זה כמו ר' חיים ויטאל, זה כמו הרמב"ם שהוא מביא לעולם יאמר אדם אי אפשר לי לאכול חזיר, אי אפשר לי ללבוש כלאיים, שהוא מביא שיש סתירה בין הפסיקה לפילוסופיה בפרק השישי, כן? אז גם שם בעצם החילוק של המצוות זה מצוות שאדם צריך לעשות מעצמו, שמעיות ושכליות. שאדם צריך לעשות אותם מעצמו גם בלי הציווי של הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זאת אומרת השאלה היא זה לא בדיוק לעשות אותם מעצמו אפילו בלי הציווי, אלא אחרי שיש ציווי איך לעשות אותם בצורה יותר שלמה. האם לעשות אותם מתוך הזדהות או לעשות אותם מתוך ניכור? רק כי יש ציווי, להיפך, אני בכלל לא מזדהה עם זה בכלל, אבל אני אעשה את זה כי אני עבד השם, יש ציווי. או לא, אני צריך, זו השוואה בין שתי אופציות לקיים מצוות כשיש ציווי, לא בהכרח השוואה בין האם צריך ציווי או לא צריך ציווי. על זה הרמב"ם לא מדבר שם, יכול להגיד אולי שגם זה עולה משם. השאלה אם צריך להזדהות עם מצוות, אם יש לזה איזשהו ערך בזה, או להיפך, דווקא לא חייבים להזדהות אלא להיפך, דווקא אם אתה לא מזדהה זה יותר, תלוי בזה.

[Speaker E] כן,

[הרב מיכאל אברהם] ואז הרמב"ם אומר שמצוות שכליות יש עניין להזדהות, ומצוות שמעיות יש עניין דווקא לא, דווקא לעשות את זה בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה ולא מתוך ההזדהות שלי.

[Speaker D] ואדם לא צריך לעבוד על עצמו לא לאהוב חזיר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אין עניין שחזיר יגעיל אותי. זה קורה הרבה פעמים דרך אגב, אני חושב שזה קורה להרבה אנשים, אבל אין עניין בזה, זאת אומרת זה לא מעלה.

[Speaker H] זו דעת הרמב"ם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הרמב"ם,

[Speaker H] כן.

[Speaker F] לגבי אל קנא ונוקם, שיש עניין להיות קנא ונוקם?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז השאלה הזאת דיברנו פעם כשדיברנו אני חושב על ההלכה ומוסר. אמרתי שברור שהמוסר קדם לתורה. גם כשאומרים לנו להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, עובדה היא שיש מידות שבהן אנחנו לא נדבקים. למה? אם החובה להתנהג באופנים האלה יוצאת מהפסוק הזה של להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, זה המידות, תלך איתן. ברור שאנחנו בוחרים באיזה מידות ראוי להידבק ובאיזה לא. זאת אומרת אנחנו יודעים מראש מה ראוי ומה לא ראוי, רק אחרי זה באה התורה ואומרת לנו ללכת בדרכיו ועשית הישר והטוב, וכל הדברים האלה, כשהתורה לא מפרטת מה זה בדיוק הישר והטוב אלא היא מבינה שאנחנו גם מבינים לבד מה זה ועשית הישר והטוב. רק רוצה להגיד לנו שיש בזה ערך דתי, זה לא רק ערך אנושי. בניגוד לליבוביץ' שאמר שמוסר זה קטגוריה אתאיסטית. לא, זה לא קטגוריה אתאיסטית, זה קטגוריה תאיסטית, זאת אומרת קטגוריה דתית, אבל לא הלכתית. שני דברים שונים.

[Speaker H] נראה לי שראיתי שמעתי פעם שבמורה נבוכים הוא כותב שהרמב"ם כותב שיש משהו שלומדים גם מהמידות של הנקמה, שכותב על זה נראה לי השל"ה, שצריך ללמוד מזה על השליט, שצריך להעניש אבל לא…

[הרב מיכאל אברהם] גם אם זה נכון, לא מכיר. גם אם זה נכון, אבל העובדה היא שאנחנו לא עושים את זה. אז השליט כן, ואנחנו לא. למה לא? לכאורה באופן פורמלי יש כל המידות, אז תעשה הכל. לא, אנחנו מבינים שלנו לא ראוי ולשליט כן ראוי. זאת אומרת אף פעם לא ראיתי מישהו שלומד מהמידות האלה משהו שהמוסר הטבעי שלו לא אומר לו לעשות. אין דבר כזה. זה תמיד מסתדר, אז בשליט יש היגיון שהוא יתנהג כך, אז אתה אומר טוב, אז הקנא ונוקם זה השליט. בסדר. גם אם הרמב"ם לא היה אומר את זה השליט היה עושה את זה גם בלי הרמב"ם, כי זה הגיוני. זאת אומרת בסופו של דבר ההיגיון קובע. דיברנו על זה שאין מוסר יהודי, זה אוקסימורון מוסר יהודי, יש מוסר. מה שאנשים מבינים שהוא מוסרי זה המוסר. יש הלכה יהודית. בכל אופן, אז איך הגענו לזה? כן, אז למה למה התורה לא מצווה על תשובה. כי תשובה כחלק מתיקון המידות זה משהו שהתורה רוצה בדווקא שאנחנו נעשה את זה מתוך ההבנה שלנו ולא בגלל הציווי. ובאמת לפחות התשובה הגדולה. התשובה הקטנה, בסדר, אנחנו עושים את זה אינטרסנטית, זאת אומרת פה לא צריך לצוות כי זה הדרך שלנו למחוק חטאים. אתה רוצה תעשה, אתה לא רוצה אל תעשה, זה בעיה שלך. אבל התשובה הגדולה זה משהו שהתורה באמת מצפה מאיתנו לעשות אבל היא לא מצווה כדי להשאיר אותנו לעשות את זה ביוזמתנו. במבנה של ההלכות של הרמב"ם יכול להיות אמרתי שהתחלתי את המהלך הזה עם השני מנגנונים של התשובה מהרמב"ם הזה על הבינוני ועשרת ימי תשובה, אבל ברמב"ם עצמו לא נראה כך. ברמב"ם עצמו נראה שהוא מדבר על התשובה הקטנה עם הכללים והווידוי וכל ה מה שנקרא הלכות תשובה, כן ההלכות. אבל יכול להיות שהרמב"ם כן מדבר על זה, אני לא מאה אחוז בטוח, לא יודע אם זה וורט או לא וורט, תגידו לי אתם מה דעתכם. הרמב"ם הלכות תשובה כותב כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה זה מה שקראנו קודם, מתוודים, וידוי זה מצוות עשה וכן מחוייבים להתוודות, שעיר המשתלח, כפרה כיום כיפור בזמן הזה שאין בית המקדש קיים אז עיצומו של יום מכפר וחילוקי כפרה עם ייסורים והכל. זה נגמר פרק ראשון. פרק שני, איזו היא תשובה גמורה? אפשר היה לקרוא, פה הוא עד עכשיו הוא דיבר שיש מצווה לעשות תשובה או להתוודות, יש עניין לעשות תשובה, עכשיו הוא מפרט, זאת אומרת מה זה נקרא לעשות תשובה. עכשיו הוא לא פירט, עכשיו הוא מפרט. אבל מה זה תשובה גמורה? איזו היא תשובה גמורה? יגיד מה היא התשובה שישוב החוטא מחטאו זה שבא לידו דבר, לא, איזו היא תשובה גמורה, מה פירוש תשובה גמורה? עד עכשיו דיברתי איתך על הלכות תשובה, שיש כללים, וידוי, שלבים, תעזוב את החטא, תעשה מה שאתה רוצה, תעשה מה שצריך, סליחה. בהלכה בפרק ב' הוא אומר איזו היא תשובה גמורה. תשובה גמורה זו התשובה השלמה, ההיפוך הנפשי. ואז הוא אומר זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד הרי שבא על אישה בעבירה ואחר זמן ומה היא התשובה הוא שישוב החוטא מחטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי ניחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בליבו. כל המתודה בדברים ולא גמר בליבו לעשות הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו ומה צריך להתוודות ומדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כוחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים ומשנה מעשיו כולם לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע להיות עני ושפל רוח. וכולי. אז יש פה איזו תשובה גמורה אני הבנתי שהוא יכול להיות שהוא מדבר על התשובה הגדולה אבל אחרי זה הוא חוזר ומתחיל לפרט

[Speaker D] את הלכות תשובה עם הווידוי וחרטה וקבלה

[הרב מיכאל אברהם] לעתיד כל השלבים האלה שזה עוד פעם מחזיר אותנו לתשובה הקטנה. ואז מדרכי התשובה בהלכה ד' הוא אומר שם ואיני אותו אדם, זה בהלכה ד'. ואז בהלכה ד' אחרי שהוא מפרט את דרכי התשובה הוא חוזר חזרה אומר אני איני אותו אדם שזה עוד פעם התשובה הגדולה. עכשיו אני לא בדיוק אני אומר עוד פעם יש פה איזושהי התייחסות לתשובה גמורה מול התשובה עם השלבים אבל הסידור לא נראה שעמד מול הרמב"ם איזשהו מהלך של שני מנגנוני תשובה שהוא בא להבחין ביניהם. לכן אולי זה וורט אולי זה לא, אני לא יודע. אני כן רואה פה שני מהלכים אבל זה לא מסודר בצורה מספיק מובחנת בשביל לשכנע אותי שבאמת הרמב"ם ראה מול העיניים איזה שני מהלכים כאלה. אבל מצד שני זה כן זה מופיע פה זה תשובה גמורה ויש תשובה מעולה ואיני אותו אדם ופרק ב' איך שהוא מדבר יותר על ה…

[Speaker E] יש חילוק שברמב"ם בפרק ב' אז הוא מביא קודם את הקבלה לעתיד הוא מביא בסוף. בשונה מפרק א' שהקבלה לעתיד נראה שהיא מופיעה לפני הזולת חטא…

[הרב מיכאל אברהם] לא הוא לא מזכיר פה את הקבלה בפרק ב'.

[Speaker E] בפרק ב'.

[הרב מיכאל אברהם] קבלה לעתיד מוזכרת.

[Speaker E] איפה הוא מזכיר?

[הרב מיכאל אברהם] לא פה. ובנוסח הווידוי, והתוודו חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים. וידוי זה מצוות עשה. כיצד מתוודים? אומר אנא השם, חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזה עיקרו של וידוי.

[Speaker D] וגם פה בסוף, בסוף האחרון, בווידוי עצמו,

[הרב מיכאל אברהם] גם פה אני לא רואה פה קבלה לעתיד בנוסח הווידוי. נדמה לי לפחות שאולי פספסתי פה משהו.

[Speaker H] ולעולם איני חוזר לדבר זה.

[הרב מיכאל אברהם] וכן החובל בחברו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם. שנאמר מכל חטאות האדם. וגם פה אני לא רואה פה משהו.

[Speaker E] הרמב"ם מביא את קבלה לעתיד כאחד מהארבעה?

[הרב מיכאל אברהם] בפרק ב' הוא מביא את זה.

[Speaker H] חשבתי שזה לא קבלה לעתיד, אז מה זה וישוב מלעשות כזה לעולם? מה שהוא לא יעשה ככה בפועל?

[הרב מיכאל אברהם] כן, לא כתוב שיקבל על עצמו לא לעשות. רואים שהוא לא עושה. ככה זה נראה. אבל אם הוא לא עושה, למה למה הוא

[Speaker H] לא יעשה אם הוא לא קיבל על עצמו? זה נראה שזו הכוונה.

[הרב מיכאל אברהם] למה הוא לא יעשה? כי התורה אוסרת.

[Speaker H] מה זאת אומרת למה הוא לא יעשה?

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם הוא לא החליט, אם הוא עכשיו נמנע, זה אומר שהוא החליט להימנע מזה. אבל זה לא אמור להיות בלשון של הלכות תשובה אקט של החלטה. פשוט לא עושה. ממשך חוכמה, מעצם זה שאתה לא עושה בגלל שיש לאו לעשות, אז לא, לכן כל הבונוסים שהם מעבר, החרטה והקבלה והווידוי, כל אלה לא מחויבים מעצם המצווה של התורה לא לעשות.

[Speaker H] כן, אבל נראה לי שכאילו נראה לי שאם אתה באמת לא תעשה, זה אומר שגם קיבלת על עצמך, אלא אם כן זה במקרה.

[הרב מיכאל אברהם] כלומר, הוא לא כותב, אז שיכתוב. יכול להיות שמה, צריך לדייק את זה. אם יש כלל, אם יש חיוב כזה שיגיד.

[Speaker H] שלא יעשה את זה לעולם.

[הרב מיכאל אברהם] כי בפרק ב' הלכה ב' הוא כותב את זה, ומה היא התשובה, והוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד. שנאמר יעזוב רשע דרכו וכולי. וכן יתנחם על שעבר. זאת אומרת עזיבת החטא, קבלה לעתיד, חרטה והווידוי.

[Speaker E] שמה בווידוי כתוב… הווידוי זה מופיע בסוף ה…

[הרב מיכאל אברהם] נכון. בלשון הווידוי שקראנו קודם.

[Speaker E] פה קבלה לעתיד מופיעה קודם.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אמרתי, בנוסח הווידוי הסדר הוא שונה מאשר כשהוא מפרט את ההלכות, אבל אני לא יודע אם זה הבדל בין פרק א' לפרק ב' כי שם הוא מביא את נוסח הווידוי, הוא לא מביא את ההלכה של לקבל על עצמו להבא. אז עוד פעם, אני לא יודע אם ברמב"ם באמת אפשר לראות את שני האלמנטים האלה, או שזה ווארט והוא בסך הכל רואה את הכל כדבר אחד. אני לא יודע. מעבר לזה אבל, גם אם אני ממשיך בהלכות תשובה של הרמב"ם, יש בפרק ה'-ו'… בפרק ג' הוא מדבר על הבינוניים והצדיקים וראש השנה, ומינים ואפיקורסים וכל מיני עניינים כאלה שאין להם דרך לעשות תשובה. עשרים וארבעה דברים מעכבים את התשובה זה פרק רביעי. בפרק חמישי ושישי זה העיסוק בבחירה. והשאלה היא למה העיסוק בבחירה מופיע דווקא בהלכות תשובה ולא בהלכות ברכת המזון? הרי כל אדם צריך לבחור באופן חופשי לברך ברכת המזון, או לא יודע מה, לשמור שבת. למה דווקא בהלכות תשובה? אם באמת התשובה במהותה זה איזשהו בחירה מחדש של ערכים או היפוך נפשי מה שקראתי קודם, אז יש היגיון בלמקם את הדיון על הבחירה בהלכות תשובה. למה? כי נכון שבכל מצווה או עבירה יש עניין של בחירה, לבחור נכון ולא לבחור לא נכון, אבל מצוות התשובה, או חובת התשובה כי לרמב"ם זה לא מצווה חובת התשובה היא לבחור. זאת אומרת, בברכת המזון המצווה היא לבחור לברך ברכת המזון. אז אין טעם להכניס שמה את הדיון על הבחירה למרות שהבחירה היא תנאי לקיום של מצוות ברכת המזון, אתה צריך לבחור לברך ברכת המזון. אבל בתשובה, מה שאתה עושה בתשובה אתה פשוט חוזר להיות בוחר. דיברנו על חולשת הרצון בפעם שעברה, אתה חוזר להיות בוחר. אז כל מהותה של התשובה זה בדיוק הבחירה. ובדיוק בגלל זה התשובה לא נמנית במניין המצוות בגלל ש… אי אפשר לצוות… אם אתה לא בוחר אז מה זה יעזור לצוות עליך להיות בוחר? אתה צריך לבחור. זאת אומרת זה כל הרעיון, לחזור להיות בוחר. ולכן מופיע הדיון על הבחירה מופיע פה ב… והבחירה היא מצווה? לא, זה בדיוק המשפט הבא שלי, וכמובן כתוב ובחרת בחיים. נכון? יש פסוק ובחרת בחיים. אבל אף אחד לא מונה את זה במניין המצוות, לפחות לא אף אחד שאני מכיר. למה? מאותה סיבה שלא מונים את התשובה במניין. אין משמעות להגיד שציוו עליך לבחור. גם את זה אתה לא תבחר לקיים. ציוו עליך לעשות כל מיני דברים, אין טעם לצוות על זה. אבל מצד שני יש ערך בלבחור. נגיד שאני אעשה, נגיד שאני אעשה רק מעשים טובים כל חיי ואמנע מעבירות, אבל סתם כי ככה בא לי, לא כי בחרתי.

[Speaker D] זה מה שאני אוהב לעשות. מה? זה מה שאני אוהב לעשות.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אז יש לזה ערך? זה הכבשה של אמנון יצחק. והיא לא…

[Speaker H] היא לא עשתה מעשים טובים, היא רק לא עשתה עבירות.

[הרב מיכאל אברהם] מה, לא, היא גם יכולה, בוא נתאר כבשה שגם עושה מעשים טובים. לא לעשות עבירות זה הרבה יותר…

[Speaker D] לא משנה.

[הרב מיכאל אברהם] ברמה העקרונית זה הכבשה של אמנון יצחק. זה גם כבשה שעושה מעשים טובים, עברה שדרוג גנטי. אין לזה שום ערך, נכון? זאת אומרת, בסופו של דבר אתה צריך לבחור. וברגע שאתה רוצה לעשות תשובה, אתה בעצם צריך לחזור להיות בוחר. ובשביל לחזור להיות בוחר, אז אי אפשר לצוות עליך להיות בוחר. לכן זה עוד הסבר למה אין מצווה לעשות תשובה, כי בדיוק אין מצווה לבחור. מצד שני, יש דיון על בחירה בהלכות תשובה, כי תשובה פירושה להיות בוחר. זה הצד השני של אותה מטבע. לכן לא הצטווינו ולכן הכל מופיע כאן. וכמו שאמרתי עכשיו, יש גם ערך להיות בוחר. זאת אומרת, מסברה יש ערך להיות בוחר. נכון? לכן נגיד הבחירה היא לא רק אמצעי כדי שאני אתנהג טוב. זאת אומרת, יש ערך בלהיות בוחר. נגיד אם יש אדם שמתנהג באופן אינרציאלי טוב, הכל מושלם, אבל רק אינרציה, הוא לא בוחר. אדם אחר בוחר ברע, מי יותר טוב? בעיניי זה מורכב.

[Speaker F] נכון, יש פה שני מישורים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, יש מישור אחד שבו הראשון יותר טוב, יש מישור שני שבו השני יותר טוב. השני הוא בן אדם, הוא לפחות בוחר. הראשון לא בוחר. הראשון עושה מעשים טובים, השני עושה מעשים רעים.

[Speaker D] התוצאות הן לטובת הראשון, תכליתית הראשון יותר טוב.

[הרב מיכאל אברהם] אבל מבחינת ההתנהלות השני יותר טוב, השני לפחות בוחר.

[Speaker H] למה השני יותר טוב? לא הייתי אומר שגם השני יותר רע. מה זה אומר שהוא בוחר ברע?

[הרב מיכאל אברהם] זה אומר שהוא בוחר, אבל

[Speaker H] הוא בוחר מלכתחילה לעשות כאילו… אבל זה להפך, זה גם מבחינת ההתנהלות זה רע יותר. למה? כי הוא בוחר ברע. אז מה? מבחינת התוצאות, מבחינת הכוונה, מבחינת הזה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, גם מבחינת הכוונה זה רע, בסדר. אבל עצם זה שהוא בוחר זה טוב.

[Speaker I] למרות שלפי מה שאמרת מקודם אין כזה דבר לבחור ברע, אתה רק משתחרר.

[הרב מיכאל אברהם] זה דיברנו אז.

[Speaker I] ואז הוא חוזר להיות כמו השני.

[הרב מיכאל אברהם] זה דיברנו אז. השאלה אם יש בכלל דבר כזה לבחור ברע. יש לפעמים אתה יודע, לבחור לא לבחור וממילא אתה תעשה את הרע. זה גם קשור לתחושת הרצון. טוב, אבל לא ניכנס לזה כאן. ברמה העקרונית אני רק אומר שיש איזה… זה נפקא מינה לאיך אנחנו מודדים הצלחה בחינוך למשל. בדרך כלל מקובל לחשוב שמי שנוטש זה כישלון חינוכי, ובעיניי זה לא בהכרח כך. אם הוא נוטש כי הוא הגיע למסקנה שבאמת הוא לא מזדהה, אמיתית, הגיע למסקנה שהוא לא מזדהה, יש בזה ממד של הצלחה. זאת אומרת הבן אדם בסך הכל קיבל החלטות ומבצע את מה שהוא מאמין בו. אני מאוד לא מסכים איתו, חבל לי שהוא בוחר כך, אבל יש פה אלמנט מסוים של הצלחה, בניגוד לאלה שנשארים מתוך אינרציה וממשיכים בדרך הנכונה בעיניי, אבל לא מתוך בחירה. זאת אומרת, הערכות של בן אדם צריכות להיות יותר מורכבות ממה שאנחנו רגילים. בדיוק עכשיו אתמול, לא אתמול, ביום שני, פגשתי איזה אמא שפעם לפני שנתיים או משהו ביקשה ממני לדבר עם הבן שלה, שיש לו כל מיני שאלות, הוא היה תיכוניסט, שמינית אני חושב, היו לו כל מיני שאלות וספקות וזה. ההורים היו בהיסטריה. את הרב סתיו, הרב סתיו פנה אליי, שאל אותי אם אני מוכן לדבר עם הבחור. אמרתי לו בבקשה, אני אנסה, אני יודע. אז דיברתי איתו, לפני הכל דיברתי עם האמא, אמרתי לה קודם כל תירגעי, אתם בסך הכל הצלחתם בחינוך. זאת אומרת הבחור חושב, זה בכל זאת הצלחה. כי ההיסטריה של ההורים תמיד במצב כזה זה מאוד מפריע. בכל מקרה זה גם מפריע וגם לא נכון, זה שני דברים, לא רק טקטית. ביום שני פגשתי אותה, הבחור בישיבה היום. פעם תמיד אני אומר שאני פוגש הרבה מאוד חברה שבאים עם כל מיני שאלות, אבל אין לי פידבק. אני לא יודע מה יצא איתם אחרי זה. אני לא יודע אם זה הצליח, לא הצליח מה שדיברתי. פה ושם אני כן פוגש מישהו שלא הצלחתי, גם פגשתי כל מיני. אבל אני לא יודע, אין לי סטטיסטיקה. אני מנסה לגבש ככה דפוסים איך נכון או לא נכון להתנהג. בסדר מין ישיבה פתוחה כזאת, אחלה, אבל הוא טעה הוא ממשיך בדרכו. אמרתי לו שהם הצליחו יפה אני שמח בשבילהם. טוב בכל אופן לענייננו אז הדיון הזה בבחירה מופיע פה בגלל שתשובה משמעותה לחזור להיות בוחר. יגיד רק עוד כמה משפטים על הלכות תשובה בכלל, אחרי זה בכלל הרמב"ם מפליג לו לכל מיני מקומות, הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שביארנו ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתוודות בפיו מחטאו. אתם רואים, הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שביארנו ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתוודות בפיו מחטאו. מה זה ישתדל אדם? יש מצוות עשה נו תעשה את זה, מה מה מבלבל לך את הראש? מה ישתדל? כיוון שזה דבר כל כך חשוב אז ישתדל אדם לברך ברכת המזון. אתה כותב את זה? לא כותב בשום מקום. למה? כי לעשות תשובה זה לא מצווה. כל הקובץ הזה של הלכות תשובה נראה כמו ספר מוסר, חלק גדול ממנו. כן, תראו פרק שביעי הכל זה ספר מוסר עם פיוטים לכבוד התשובה. מה זה עושה ביד החזקה? בדרך כלל בסיום של קובצי הלכה יש איזה קטע כזה מחשבתי או משהו כזה, אבל פה שלושה רבעים מהלכות תשובה זה כל מיני פיוטים והלל לבעל תשובה. מה מה זה עושה בספר הלכה? הנקודה היא שבגלל שאין מצווה לעשות תשובה אז הרמב"ם צריך לשכנע אותנו לעשות תשובה. צריך להסביר לנו שזה חשוב ולכן תעשה תשובה. זה ה"לפיכך" תמיד עם תוספות בבבא בתרא דף ט ע"ב, הגמרא מתחילה "לפיכך", תמיד הלמדנים עושים וורטים מה"לפיכך", למה המותנה תלוי במתנה? זה אז לפיכך זה. למה זאת הסיבה שעושים את זה? יש תמיד למדנויות שיוצאות מה"לפיכך". אז זה מה שהוא אומר, הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שביארנו ישתדל אדם לעשות תשובה. בגלל שיש לך אפשרות לבחור לכן תשתדל לעשות תשובה. מה זאת אומרת? תשתדל להיות בוחר. זה המהות של תשובה, להיות בוחר. לא בגלל שיש לך אפשרות לעשות תשובה אז תנצל אותה ותעשה תשובה, להיות בוחר זה התשובה. זה מה שהוא אמר בפרק ה-ו, לכן בפרק ז הוא חוזר לזה ואז כל מיני פיוטים וכמה גדולה מעלת התשובה, שהוא היה רחוק ועכשיו הוא קרוב וכל מיני דברים כאלה. כל הפייטנויות האלה נועדו כדי להגיד לנו למה חשוב לעשות תשובה, הוא בא לשכנע אותנו. בשום קובץ הלכות אחר בספר הוא לא משכנע אותנו לקיים את ההלכות, הוא אומר לנו מה יקרה אם נקיים, מה יקרה אם לא נקיים, וסור ושלום, מה ספר הלכה. בהלכות תשובה זה חריג, זה נראה כמו ספר מוסר כזה. אז זה נראה כמו ספר מוסר כי זאת מהותה של תשובה, היא לא מצווה, אז אתה צריך לשכנע את האנשים שזה חשוב למי שלא מבין לבד, להסביר למה זה חשוב ולפיכך אתה צריך לעשות תשובה. ולכן באמת יש בתשובה יש משהו שהוא קצת חריג מאשר בכל בהקשרים הלכתיים אחרים בגלל שבדרך כלל אנחנו רגילים ליחס בין מחשבה לבין הלכה שזה שני צדדים של אותה מטבע. זאת אומרת, ההלכה אומרת מה צריך לעשות ומה אסור לעשות והמחשבה מסבירה מה הרעיונות מאחורי זה. בתשובה מחשבת התשובה הרבה פעמים מה שנקרא מחשבת התשובה זה בכלל לא המחשבה שמאחורי התשובה, זה פשוט מנגנון אלטרנטיבי של תשובה. התשובה שקרוחה בכל המחשבה כנורות התשובה של הרב קוק שמרחיב את זה מאוד, לא משנה, כל אלה שמפליגים בכל ענייני התשובה, זה לא התשובה של החרטה והקבלה לעתיד והווידוי וכל מיני דברים כאלה, זה פשוט דרך אלטרנטיבית לעשות תשובה, זה לא המחשבה שמסבירה מה עומד מאחורי הלכות תשובה, זה מנגנון שבכלל לא קשור להלכות תשובה, זה מנגנון שעוקף את הלכות תשובה, שלא צריך את הלכות תשובה אם אתה משתמש בזה, זה מנגנון אחר, זה לא המחשבה שמסבירה את ההלכה, זה שני ערוצים. עכשיו זה ערוץ לא הלכתי לכאורה, לכן "הלכות תשובה" זה ביטוי לא מוצלח בהקשר הזה כי זה ערוץ לא הלכתי, זה פיוטים שבא לשכנע אותנו למה כדאי, זה לא אין פה מצוות עשה ומצוות לא תעשה. אבל מצד שני ברור שכיוון שיש חובה לעשות תשובה אז צריך לדעת איך לעשות ומה לעשות ושאפשר לעשות ולמה לעשות כי בלי זה לא נעשה. אז חשוב לרמב"ם להכניס את כל העניין הזה, אז זה נראה כמו ספר מחשבה או ספר מוסר אבל זה לא, זה בעצם כמעט ספר הלכה כי זה ספר שאומר לך איך ולמה לעשות את התשובה הגדולה. אגב אני חושב שרק אשלים עוד כמה משפטים, אני רק חושב שגם הפרקים האחרונים של הלכות תשובה שזה בכלל מפליגים על עולם הבא, על עבודה לשמה, כן הכרת עולם הבא, לימוד תורה לשמה, כן שכר של מצוות, ימות המשיח, מה כל זה עושה פה? מה זה עושה בהלכות תשובה כל הדברים האלה? זה בהלכות יסודי התורה תגיד יש משיח פה ושם בהלכות מלכים הוא מדבר קצת מה זה קשור להלכות תשובה? אלא שהרמב"ם קודם כל הוא בא לשכנע אותנו לעשות תשובה. אז הוא אומר יש גמול ויש פה ויש שם, צריך לשכנע אותנו. אבל אחרי זה הוא אומר: אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחוכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, לפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מהקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את השם על דרך זו, שהעובד על דרך זו הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים. ואין עובדים השם על דרך זו אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה. העובד מאהבה, הלכה ב', עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה. וזה עבודה לשמה. זאת אומרת כל מה שעד עכשיו שכנעתי אתכם לעשות תשובה כי יש עולם הבא וכרת ושכר ועונש וכולי. עכשיו הוא אומר כן, אבל בעצם אתה לא צריך בגלל זה לעשות מצוות. זה גם לא תשובה. אלא מה? לעשות את האמת מפני שהוא אמת. עכשיו פה חזרנו חזרה וסגרנו את המעגל של התחלת ההלכות, כי לעשות אמת מפני שהוא אמת זה בדיוק לחזור להיות בוחר. זאת אומרת לתפוס את הערכים האמיתיים, הנכונים, ולעשות אותם מתוך בחירתי, לא כי יש לי אינטרס כזה ושיקול כזה ושכר ועונש וכל מיני דברים מן הסוג הזה. וכשתראו, גם הוא מדבר על אהבת השם למשל, אהבה ויראה, מה כל זה עושה פה? זה מופיע גם בהלכות יסודי התורה, הרי יש את אהבת השם, פרק ה' מיסודי התורה עוסקים באהבת השם. מה הדרך לאהבתו וליראתו וכל הדברים האלה? וקידוש השם שהוא חלק מאהבת השם וכל מיני דברים כאלה. אז מה זה חוזר פה? הוא חוזר פה על כל מיני, לימוד תורה לשמה, קיום המצוות לשמה וכל מיני דברים מן הסוג הזה. הוא חוזר על כל הדברים שלא מחייבים הלכתית. לדעתי, בהלכות תשובה אתם תמצאו את כל ההלכות שהן לא הלכתיות. כל דבר שחוזר והוא מופיע בקובץ הלכות אחר, זה חוזר פה במימד הלא הלכתי שלו. שפה הרמב"ם מנצל את הלכות תשובה שהן במהותן הלכות כאלה, הלכות שלא נכנסות לתוך הדפוס ההלכתי כי צריך לעשות את זה בגלל הסברה שכך נכון לחזור להיות בוחר. אז הוא כבר אומר טוב, וגם עבודה לשמה וגם כל הדברים האלה, גם זה בעצם אתה צריך לעשות האמת מפני שהוא אמת. זה גם חלק, אפשר לקרוא לזה חלק מהתשובה, אבל זה לא משנה, גם זה חובה שצריך לעשות אותה כי היא נכונה. לא בגלל שיש מצווה של ואהבת את השם אלוקיך. האהבה שמדובר עליה כאן זה לא, כן, לעשות את המצוות מתוך אהבה זה לא הגדר של האהבה.