קושיות בדבר זיהוי התכלת
אני לומד את הסוגיה המציאותית בדבר זיהוי הארגמון כחלזון שממנו מפיקים תכלת, ויש לי ספק (ובפרט מקושיותיו של הרב אשר וייס).
כיוון שלשיטת הרב הזיהוי נכון, אביא כאן את הקושיות ואשמח שהרב יפרקן:
- הגמרא במנחות אומרת: "חלזון זה גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחת לשבעים שנה, ובדמו צובעין התכלת". למעשה אף אחד מהסימנים הללו לא מתקיים בארגמון באופן ברור. לא ברור באיזה מובן ברייתו דומה לדג, ולא ברור באיזה מובן עולה אחת לשבעים שנה. צובעין את התכלת לא בדמו אלא בנוזל מבלוטה כלשהי שלו. בעניין "גופו דומה לים" מביאים הסבר שנשמע דחוק, שכיוון שהוא על הקרקעית ומכוסה בדגים קטנים אי אפשר להבדיל בינו לבין קרקעית הים. האם סביר לחשוב שאף סימן אחד לא יתקיים בחילזון באופן מובהק?
- הראיה העיקרית שמביאים לזיהוי הארגמון היא סוג של ראיה ארכיאולוגית-היסטורית: נמצא שימוש בארגמון לצביעת בדים בתכלת בארץ ישראל, וכיום לא יודעים על חלזון אחר ששימש לצביעה כזו. ועוד מוסיפים שאם היה חילזון ידוע שממנו מפיקים תכלת בזמנם של חז"ל, היו מזהירים מפניו ולא מפני קלא אילן דווקא. אלא שידועים דברי הרב על פרשנות ממצאים ארכיאולוגיים, ובוודאי ניתן למצוא הסברים חלופיים – למשל השימוש בארגמון היה בתקופה קצת אחרת מזמנם של חז"ל, או שהיה בשימוש הרומאים ולא היהודים, או שצבעו המקורי אינו תכלת (וזה אכן נכון, בלי תהליך של חשיפה לשמש הוא מייצר צבע סגול, וגם לגבי התכלת שיוצאת ממנו אח"כ אפשר להסתפק שזו אכן התכלת שמדברים עליה). כך או כך, ניכר שלכל הפחות הודאות שמספקת לנו הראיה הזו היא כמו כל ראיה ארכיאולוגית – כלומר לא ודאות גבוהה, ונתונה להרבה השערות ופרשנות.
האם לרב יש תירוצים לקושיות אלו?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
- תיאורים כל כך כלליים ואגדיים שקשה לבנות עליהם משהו לכאן או לכאן. דמו אינו בהכרח הדם אלא מפנימיותו. ובכלל, התיאור הזה לא ניתן כסימנים עבורנו (כמו סימני הכשרות למשל) אלא זהו תיאור אגדי כלשהו. אגב, על סימני הכשרות יש קשיים יותר חמורים, ולא שמעתי שמפקפקים בהם. בקיצור, קושי חלש מאד.
- לא יודע מיהו הרב שבו מדובר. אמנם זו גישה ידועה אבל היא כמובן מופרכת לגמרי. מה רע בראיות ארכיאולוגיות? כל עוד הן אכן ראיות. לכן השיוך לארכיאולוגיה לא אומר מאומה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הטענה העיקרית היא שב200 השנים האחרונות מצאו כבר 3 דגים שזוהו כחילזון התכלת.
אומנם התיאורים אגדיים, אך כל עוד אין מסורת ואין דג אחד בלבד אלא כמה שאפשר להסתפק לגביהם, במיוחד שחלקם עוברים תהליכים כימיים כדי להוציא תכלת מה שאפשר לעשות מכל דג, המונח ספק קצת רחוק פה.
בטח כשספק כזה שגם אם נחמיר לא בטוח שיצאנו ידח אין פה ספק דאורייתא לחומר לפי הרבה מאוד שיטות.
מי שרוצה לשים לא עבר עבירה (רק בהנחה שאכן לא מופרך שזה החילזון שהרי קלא אילן יש בו איסור) אך חיוב ודאי שאין פה
ראשית, אעיר שאין הרבה מאד שיטות שאין בזה ספק לחומרא. יש רעק"א ועוד קצת, וזה חידוש גדול 0שכבר עמד עליו הרדזינר בספרו). מכל ההיסטריים החרדים שחוששים לכל זנב בדל חומרא של ספק דרבנן, הייתי מצפה שיחששו לספק עשה דאורייתא.
העובדה שהיו זיהויים קודמים לא אומרת כלום. כל זיהוי צריך להיבחן לגופו. היו גם הרבה תיאוריות מדעיות עד היום, אז לזרוק כל תיאוריה מדעית? להפסיק לחשוב כי טעינו בעבר?
אני מתרשם שאתה מתעקש, ואיני רואה טעם בדיון. זה מה שיש לי לומר.
שמעתי מהרב קלמן בר טענה שטען שהתכלת מהותו שיבוא מן החי ולא קלא אילן. ולכן כל מה שמן החי יהיה טוב. (הרב בר הוא צאצא רדזינאי ושם תכלת רדזין, את הדברים שמעתי בפודקאסט של הרב גיא אלאלוף איתו https://youtu.be/Bx0l8MWKrow?si=MT1FALJT6eE-xjgl)
נשמע לי מוזר מאד. יש דעות שמה שחשוב הוא הצבע, ולא משנה מקורו. אבל אם מקורו חשוב, אז מדוע כל מקור מהחי טוב ומהצומח לא? תמוה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer