דילמות בענייני חיי אדם – שיעור 4

[הרב מיכאל אברהם] צריך לפגוע במישהו שלא קשור לסיטואציה, אסור לי לעשות את זה אפילו במחיר שאני אאבד את נפשי. וכנגד העיקרון הזה עומד דין רודף, במקום שבו הצד השלישי שבו אני אמור לפגוע הוא לא צד שלישי אלא הוא זה שיוצר את האיום, הוא זה שיוצר את הסיטואציה, שם מותר לי ואולי אפילו אני צריך לפגוע בו כדי להינצל או כדי להציל את הנרדף. אמרתי שבדין רודף יש שני היבטים, היבט אחד זה ההיבט של הצלת הנרדף וההיבט השני זה היבט של עונש על הרודף. בגלל שהרודף חייב מיתה כרוצח, ואומרים לנו לא לחכות עד שהוא יהרוג ויתחייב בפועל את המיתה אלא להקדים ולהרוג אותו, אין טעם לחכות ואז אנחנו נאבד גם את החיים של הנרדף. אמרתי שההשלכה של המימד העונשי היא לכאורה בדין של רודף קטן או שוטה, שמה שקורה במצב הזה נחלקו אמוראים בגמרא האם גם בקטן יש דין רודף. ובפשטות יסוד המחלוקת הוא בדיוק הזו. אם דין רודף מבוסס על זה שהרודף חייב עונש ולכן הורגים אותו, אז קטן הוא לא בר עונשין ולא חייב עונש ולכן לא הורגים אותו. אבל אם זה הצלת הנרדף, אז זה בכלל לא קשור לשאלה אם הוא קטן או גדול, חייב או לא חייב במצוות, הורגים אותו כדי להציל את הנרדף. אלא שלמסקנה הגמרא והפוסקים גם בהלכה וגם בגמרא, שהורגים גם רודף קטן. והזכרתי כבר, שאני לא אחזור על זה שוב, שהעקרונות האלה הם לא רק להלכה, אני חושב שהם מקובלים כמעט בכל מערכת משפטית ומוסרית שאני מכיר, לכן אין פה משהו מיוחד להלכה, ודווקא בגלל זה אני חושב שהסוגיה הזאת היא מעניינת. ולכן להלכה לכאורה אין מימד עונשי, כי עובדה שגם רודף קטן הורגים, אז סימן שלא צריך בעצם את המימד העונשי כדי להרוג את הרודף. אבל אמרתי שאני אראה בהמשך שבכל זאת חשוב לדעת שיש פה גם מימד עונשי, ויכולות להיות לזה השלכות, ואנחנו נראה היום השלכה של העניין הזה. אחרי זה, כשאני שם את שני הדברים האלה אחד מול השני, מציל עצמו בנפש חברו ודין רודף, הטענה הבאה שלי הייתה ששני הדינים האלה הולכים עד הסוף בצורה קיצונית. זאת אומרת, בדין רודף אז הורגים אותך לא משנה מה ערך החיים של הנרדף, לא משנה לעומת ערך החיים שלך, בכל סיטואציה שלא תהיה אין שום חשבון. זאת אומרת, אם אתה הרודף אתה תמות ולא הנרדף, זאת אומרת הנרדף צריך להציל אותו בכל מקרה. נגיד מי שבהשלכה, נגיד מי שרודף אחרי עובר להרוג אותו, למרות שערך החיים של עובר הוא נמוך יותר, ראינו את זה, עדיין אם מישהו רודף אחרי עובר אפשר להרוג אותו. למרות שהוא ערך חיים שלם והעובר הוא ערך חלקי. למה? כי בדין רודף לא עושים את החשבון הזה איפה ערך החיים גדול יותר או קטן יותר. אמרתי את זה בסוף הפעם הקודמת שאפילו מי ש, לא, לא אמרתי, זה יוצא ממה שאמרתי. מי שרודף אחרי ממון גם אני טוען שאפשר להרוג אותו. זאת אומרת, לא צריך אפילו ערך חיים שמאוים פה כדי להצדיק הריגה של רודף. אני טוען שגם מי שרודף אחרי ממון אפשר להרוג אותו. נגיע לזה בהמשך כשאני אדבר על הריגת גנב, שי דרומי, בא במחתרת וכל הדברים האלה. טענתי, אני כבר כאן אומר רק כדי שהתמונה תהיה שלמה, כבר כאן אני אומר שברגע שמישהו מוגדר כרודף, גם אם הוא רודף אחרי ממון, שזה דבר שבכלל אין ערך חיים, זה פחות מעובר, זה רק ממון. וגם זה הפיך.

[Speaker B] נכון, זה

[הרב מיכאל אברהם] משהו הפיך, זה יכול להיות הפיך, ועדיין מותר להרוג. מותר אבל כנראה לא צריך במקרה הזה בניגוד לרודף אבל זה מותר. זה מקרה קיצוני שמראה לנו את הצד האחד של המטבע.

[Speaker C] כשאמרת מישהו שרק רוצה באמת לקחת את הממון, שאתה בטוח שרוצה רק לקחת את הממון, אבל זה יכול

[הרב מיכאל אברהם] להתפתח

[Speaker B] בדרך כלל, נכון,

[הרב מיכאל אברהם] זו הבעיה, נגיע לסוגיה הזאת.

[Speaker D] שני הצדדים שאמרתי, אם זה

[הרב מיכאל אברהם] מצד הצלת נפש, זה לא הצלת נפש. אם זה מטעם עונש, גניבה לא בר מיתה. לכן אמרתי, זה לא הצלת נפש, זה הצלת זכות שלי, לאו דווקא נפש. אבל אם אתה אומר שזה מטעם עונש שהסיבה שאתה הורג אותו.

[Speaker B] לא, אז ברור שהמימד

[הרב מיכאל אברהם] העונשי לא קיים פה, זה ברור. אבל אמרתי שהמימד העונשי בסופו של דבר גם לא נשאר להלכה כי הרי הורגים גם רודף קטן.

[Speaker B] אמרתי שתהיינה על זה השלכות, ואתה צודק שאת ההשלכות האלה צריך לבדוק על רודף. הורגים הורגים רודף כמו ברודף קטן,

[הרב מיכאל אברהם] זה העירו פה קודם, אני אגיע לזה. בסדר? זה ברור שזה גוף הדיון שם. אז זה צד אחד של המטבע. זאת אומרת, שאם אנחנו מדברים על דין רודף, אז דין רודף למיתה לא משנה מה ערך חיי הרודף מול ערך חיי הנרדף, עד כדי כך עכשיו הוספתי שאפילו אם לא מדובר בחיים של נרדף, אלא בממון של נרדף. זאת אומרת, כל איום על זכות של מישהו אחר מצדיק להרוג אותו. זאת הטענה. טענה די מרחיקת לכת, אני איכנס אליה יותר בהמשך. זה צד אחד של המטבע. מצד שני, אם הבן אדם לא מאיים, אז אנחנו כמובן נמצאים בתחום של העיקרון השני, שאין אדם מציל עצמו בנפש חברו. ושמה זה מה שראינו בסוף השיעור הקודם, ששמה הטענה היא שאפילו במחיר של ממון אסור לי להציל, אני צריך למסור את חיי ולא לפגוע בממון של השני. וזאת הקיצוניות ההפוכה. שימו לב ששני המה שאני מנסה להראות זה כשאנחנו נמצאים באחד משני הצדדים של המסגרת הזאת, אז זה אומר שאנחנו בעצם במצב קיצוני לחלוטין, אין שום מגבלות. זאת אומרת הדין הוא דין בלי שום סייגים. זאת אומרת, אם יש דין רודף, הורגים את הרודף אפילו בשביל להציל ממון. אם אין דין רודף, אפילו לפגוע בממון אסור כדי להציל חיים. זאת אומרת הפוך. בסדר? זאת אומרת אתה לא יכול לפגוע בזכות של אף אחד אלא אם כן יש לו דין רודף. אם אין לו דין רודף, שום זכות שלו אתה לא יכול לפגוע אפילו אם תמות. וזאת שיטת רש"י, אמרתי שאני מתבסס פה רק על חלק מהראשונים, שיטת רש"י, ואמרתי שגם הרשב"א מסכים לו באופן עקרוני, רוב הראשונים כמובן אומרים שאפשר לפגוע בממון כדי להציל חיים, כך גם פוסקים להלכה, אבל כמובן צריך לשלם. וזה בעצם אומר שאני לא לוקח את הממון. הבאתי את הרשב"א שאומר שזה רק בגלל שבאמת אין פה איסור גזל, אבל אם היה פה איסור גזל גם הרשב"א היה מצטרף לרש"י שאסור היה לפגוע בממון כדי להציל חיים. זאת אומרת וזו התמונה הבסיסית שאני רוצה שנחזיק מול העיניים.

[Speaker B] אם אין לך ממה לשלם אסור לך. מה?

[הרב מיכאל אברהם] אם אין לך

[Speaker B] מה לשלם, אתה נשאר בעל חוב, אז אי אפשר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה אחת ההשלכות שתהיה. אלא אם כן אתה אומר טוב, בהמשך אולי אם אני אשיג כסף בהמשך, אז אולי כן אפשר. אבל פה כבר מתחיל דיון. אז זה התמונה הבסיסית. והתמונה הבסיסית היא שיש פה שני עקרונות שכל סיטואציה אנחנו צריכים להחליט האם אנחנו שייכים לעיקרון הזה או לעיקרון הזה. במילים אחרות, האם מי שאני צריך לפגוע בו הוא צד מעורב או שהוא צד לא מעורב. הוא צד שלישי. וזה יקבע את ההלכה בצורה קיצונית. זאת אומרת, אם הוא מעורב מותר לפגוע בו בשביל כל דבר. ואם הוא לא מעורב אסור לפגוע בו בשביל שום דבר. זאת אומרת, זה בעצם הנקודה שאני רוצה לחדד. עכשיו, הנקודה האחרונה במפה הכללית לפני שאני נכנס ליישומים, זה שילובים. עד עכשיו תארתי מצבים קיצוניים, אבל הבאנו את הרמב"ם לגבי עובר, כן, המשנה באהלות, עובר שהוציא את ראשו או שלא הוציא את ראשו. ואמרתי שמהגמרא נראה שבסופו של דבר מצב כזה לא מוגדר כרדיפה. ולמה… אז למה אסור להרוג את העובר אם לא הוציא את ראשו? בגלל שערך חייו נמוך יותר… זה למה מותר להרוג את העובר, סליחה, בשביל להציל את האמא, בגלל שערך חייו של העובר נמוך משל האמא. בסדר? אז לכן מותר להרוג את העובר. אבל אם הוא הוציא את ראשו, ברגע שהוא אדם, אז אי אפשר, אין דוחים נפש מפני נפש. זאת אומרת לא הורגים את האחד כדי להציל את השני. זה פשט הגמרא. אבל הרמב"ם אומר… אז מהגמרא עצמה רואים שלא ככה, זאת אומרת, שגם אם יש צד לא מעורב כמו העובר, אפשר לפגוע בו אם ערך החיים שלו לא שלם. למה הוא לא מעורב?

[Speaker B] הוא כן מעורב, הוא הורג את האמא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, כי למסקנה הגמרא אומרת שזה לא מצב של רדיפה.

[Speaker B] זאת אומרת, אתה

[הרב מיכאל אברהם] הורג אותו כדי להינצל, אתה לא הורג אותו כי הוא מאיים. הוא לא מאיים.

[Speaker B] אם האמא

[הרב מיכאל אברהם] לא הייתה פה, הוא לא היה פגוע. שניהם מאיימים אחד על השני. זה לא נקרא איום. ואת השאלה האם הוא נקרא רודף? לא. ברור. גם דוד המלך שדיברנו על זה שהוא רצה לפגוע בשעורים של הפלשתים כדי להינצל, אם הוא לא היה פוגע בשעורים של הפלשתים הוא היה ניצל, מה הבעיה? לא, השאלה אם יש פה דין רודף או אין פה דין רודף. תמיד אני פוגע כדי להינצל, זה עוד לא אומר שהסיטואציה היא סיטואציה של רדיפה. לכן מפשט הגמרא נראה לא כמו התמונה שתארתי קודם, כי מפשט הגמרא נראה שלפגוע בעובר מותר למרות שהוא לא רודף, כי ערך חייו נמוך. זאת אומרת שיש מקום לחשבון שמשווה ערכי חיים גם בסיטואציות הקיצוניות. אבל בשביל זה הבאתי את הרמב"ם, והרמב"ם אומר שמה שמותר להרוג עובר מפני שהוא כרודף אחריה להורגה. ואז שואלים על הרמב"ם כל הנושאי כלים, מה זאת אומרת? אבל הרי הגמרא אמרה שהוא לא רודף. אם הוא רודף, אז גם אם הוא הוציא את ראשו מותר להרוג אותו. הרי רודף גם אם הוא אדם שלם מותר להרוג אותו. למה המשנה עושה חילוק בין עובר שהוציא את ראשו לא הוציא את ראשו? אז הסברתי שהרמב"ם הזה הוא באמת תוספת לתמונה הקיצונית שתיארתי עד עכשיו. הרמב"ם אומר שיש סיטואציות ביניים. יש סיטואציות שבהן מצב הרדיפה הוא לא ממש רדיפה. אתה מאיים על חיי אבל לא לגמרי. וכיוון שכך, נקרא לזה, אתה חצי רודף. מה, מה זה אומר? אנחנו לא באחד משני הקצוות הקיצוניים של המפה. במצב כזה יש כבר מקום לשקלל את ערכי החיים. האם זה חידוש של הרמב"ם? שנייה אחת, כן. זאת אומרת, כך הוא מבין את הגמרא, אבל כן, זה חידוש של הרמב"ם. והטענה של הרמב"ם היא שאם אתה לא לגמרי רודף, אז צריך להתחיל לדון בערכי החיים. זאת אומרת שאז אתה יכול להגיד אם ערך החיים של העובר פחות משל האמא, אז אפשר לפגוע בעובר או צריך אפילו לפגוע בעובר כדי להציל את האמא. אבל אם הוא הוציא את ראשו, אז במצב כזה למרות שהוא כבר הוא עדיין כרודף, אבל זה לא רודף לגמרי. ובמצב שהוא לא רודף לגמרי אתה לא יכול להרוג אדם שערך החיים שלו הוא ערך מלא. ואז מהרמב"ם הזה יוצאת התמונה שתיארתי קודם. וזה לפי הרמב"ם. לכן אני אומר מה שאני מתאר זה לא לפי כל הראשונים, אני כל פעם בוחר שיטות ראשונים מסוימות. אפשר גם אחרת, אבל לא משנה כרגע, זה השיטות הראשונים, אני מתאר תמונה לפי שיטות ראשונים מסוימות, אני גם אציין תמיד לפי מי אני הולך. ואז הטענה, התמונה בעצם היא תמונה קצת יותר מורכבת. זאת אומרת, היחס בין גורם מעורב וגורם לא מעורב, זאת אומרת גורם מאיים וגורם צד שלישי, הוא יחס רציף. זאת אומרת, זה לא אחד או אפס. זה לא או שאתה מאיים או שאתה לא מאיים, לפעמים אתה קצת מאיים, אתה די מאיים, אתה מאוד מאיים. ואז זה אומר שבעצם התמונה מתחילה להיות יותר מורכבת. יש רצף של רמות רדיפה ויש רצף של ערכי חיים שבהם אני פוגע או למענם אני פוגע. אז מי אני מציל ובמי אני פוגע. יש שלושה פרמטרים ששלושתם יכולים להיות על רצף. זו תמונה מורכבת מאוד לפי הרמב"ם. בתמונות הקיצוניות הדיכוטומיות קודם הכל היה ברור. אבל הרמב"ם אומר שזה צירים רציפים, זה לא צירים דיכוטומיים, זה לא כן או לא. עכשיו מי זה הצירים? יש פה שלושה צירים. ציר אחד זה ערך החיים של הרודף, או של זה שצריך לפגוע בו. השאלה היא אם הוא רודף או לא, זה הדיון האחר. אבל זה שצריך לפגוע בו, השאלה היא אם הוא עובר, אם הוא ממון, אם הוא אדם שלם. זאת אומרת, יש רצף של ערכים שבהם אתה פוגע. יש רצף שני שהוא הרצף של הערכים שלמענם אתה פוגע. אני בא להציל ממון, אני בא להציל עובר, אני בא להציל אדם, אולי שכיב מרע, חיי שעה? כן, יש הרבה נקודות על הרצף הזה. זה הרצף השני. הרצף השלישי זה רצף של רמות הרדיפה. השאלה היא עד כמה אתה נחשב רודף. העובר למשל הוא משהו באמצע, אומר הרמב"ם, הוא כרודף. יש פה איזה שהוא מושג של רדיפה אבל לא מלאה. אוקיי? יש פה שלושה רצפים. עכשיו במצבים מורכבים אנחנו צריכים לעשות שכלול של הרצפים. זאת אומרת, אם אני נמצא באמצע מבחינת מידת הרדיפה, אז יכול להיות שאם אני באמצע מבחינת ערך הדבר שבו אני פוגע, מותר לי לפגוע בו. אם אני קרוב לקצה, אז שכיב מרע אולי לא, עובר כן, ממון לא, כל מיני דברים מן הסוג הזה. זאת אומרת, ופה אין לי כללים. זאת אומרת, אני לא יודע לתת את הכלל הברור כי פה זה באמת שאלה של הערכה. והקדמתי בתחילת המשא הזה שמה שמטריד אותי בסוגיות האלה בדרך כלל, כשיש דיון ציבורי בסוגיות האלה, אז שמיד מגיעים למילת הקסם מידתיות. זה כן מידתי, זה לא מידתי. התחושה היא שכל אחד בעצם מדבר מבטנו. זאת אומרת, אתה אומר זה מידתי, אתה אומר זה לא, אין נימוקים לכלום. זאת אומרת, אתה בסך הכל רוצה להגיד אסור ואתה רוצה להגיד מותר. מה הנימוק? אין נימוקים, מידתי, לא מידתי, כן מידתי. עכשיו אמרתי שאני לא יכול להציע אלגוריתם למחשב איך לפתור, שנייה אחת, שיגיד למחשב איך להכריע. ברור שיש גם שיקולים של מידתיות ועוד נגיע אליהם בהמשך. אני רק רוצה לטעון שיש מסגרת מושגית שבתוכה אני משתמש בשיקולי מידתיות. המסגרת המושגית זה המסגרת שתיארתי עד כאן. וכאן הרצפים האלה שתיארתי שם נכנסים באמת שיקולי מידתיות שאני לא יודע לתת את המתמטיקה של זה. פה צריך לחשוב ולהעריך מה נראה לנו. אין פה כללים ברורים וברור שגם יהיו ויכוחים בין אנשים בעניין הזה. אני רק רוצה להראות איפה זה ממוקם. זאת אומרת, אם הרדיפה היא מוחלטת אין שאלה, אם הרדיפה היא לא מוחלטת גם אין שאלה. אז צריך להתחיל לשאול את עצמנו, האם זה מצדיק או לא מצדיק, ואז נדבר על פרופורציות. אוקיי, אז לכן נדמה לי שיש מקום, ברור שיש מקום לשיקולי מידתיות. זאת לא החלטה של אחד או אפס שמחשב פשוט יכול לקבל אותה, אבל אני כן חושב שהדיון לוקה בחסר בזה שאין את התמונה של המסגרת ואיפה נכנסים שיקולי המידתיות, זאת אומרת בתוך המסגרת, איך בין מה למה אני אמור לתמרן. אוקיי.

[Speaker C] ובזה את החשבון הזה צריך לעשות הנרדף תוך כדי שהוא מאוים.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לפעמים צד שלישי, לפעמים זה הנרדף, נכון, ולפעמים הוא לא יכול לעשות את החשבון הזה, מה לעשות, אבל שיעשה אותו מראש, שילמד את הסוגיה. מה זאת מידת רדיפה, אנחנו לא מסתכלים על התוצאה?

[Speaker C] אם הוא רודף, התוצאה היא שהוא יהרוג.

[הרב מיכאל אברהם] לא שהוא יהרוג, שאני איהרג. השאלה אם הוא יהרוג או לא זאת שאלה גדולה. העובר הרג את האמא? הוא לא הרג את האמא, היא תמות אם נשאיר אותו. זה בדיוק השאלה אם הוא רודף או לא. התוצאה לא מעניינת, התוצאה היא תמיד שאני אמות אחרת למה אני רוצה לפגוע בשני. השאלה אם השני מאיים עליי, זה לא מספיק שהתוצאה היא שאני אמות, זה בדיוק ההבדל בין שני הקטבים שתיארתי. אגב מה שהערת קודם, זה לגבי רועי קליין שהזכרתי את זה פעם, לגבי רועי קליין שזרק את עצמו על רימון כדי להציל חיילים, לעניות דעתי זה היה מעשה שאסור לעשות, גם לא הגיוני וגם אסור הלכתית. זה לא אומר שהוא לא ראוי להערכה, להקרבה וכל הדברים האלה, אני רק אומר בשיקול ההלכתי אני חושב שאסור לעשות דבר כזה, הוא עבר איסור כשהוא עשה את זה, אני חושב שגם בשיקול המבצעי לא היה נכון לעשות את זה עד כמה שלפחות אני מבין, אבל בזה אני כמובן לא בקי שם בפרטים. אבל וזה בדיוק הנקודה, בסדר, אבל היה לו את השלוש-ארבע, ארבע וחצי שניות של הרימון בשביל לקבל את ההחלטה.

[Speaker F] יש הבדל בין חייל א' לחייל ב', וחייל א' קופץ על הרימון בשביל להציל את חייל ב'. רועי קליין, יש לו גם אחריות על הפקודים שלו, הוא אחראי עליהם, אז זה יכול לעשות הבדל.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל לרועי קליין יש אחריות למבצע, הוא סמ"ג שם בשביל להשיג אותו, זאת אחריות יותר גדולה מאשר האחריות על החיילים. לא מדבר על היבט מבצעי, מדבר על היבט השכל.

[Speaker F] אבל זה חלק מההיבט, זאת אחריות יותר גדולה מאשר האחריות על החיילים, הוא רוצה להציל אותם, זה לא כמו של חייל אחד לטובת חייל אחר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל זה מצד שני זה גם לא כמו לצד ההפוך. הוא גם אחראי להשיג את התוצאה, סמ"ג הולך זה לא אותו דבר כמו ששני חיילים הולכים.

[Speaker B] מבחינה של שיקול מבצעי, חייל לוקח את ערך החיים הכי גבוה לדבר הכי יקר, כן, החיילים היום שיוצאים למבצע, הדבר הכי חשוב זה שיחזרו הביתה בשלום ויתהפך העולם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה סיפור אחר.

[Speaker B] לא, זה אותו עניין.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, זה באמת דיון אחר, אני רק הבאתי את זה כדוגמה, ונגיע לזה בהמשך, אבל הבאתי את זה רק כדוגמה למצב שבו בנאדם תוך השלוש שניות האלה שעוברות עד שהרימון מתפוצץ צריך לקבל החלטות. זאת אומרת, אז ברור שבנאדם לא יכול לקבל החלטות במצב כזה ולכן ברור שגם אם אני צודק שהוא טעה וזו עבירה, זה לא שעכשיו מישהו ידון אותו על זה שהוא עבריין אני מניח, הוא לא יכול לעשות חשבונות עד כדי כך. אבל אני אומר בעקרונית נדמה לי שזה המצב.

[Speaker F] אתה שואל כי הוא הקריב את חייו?

[הרב מיכאל אברהם] אסור להקריב את חייך כדי להציל את האחר.

[Speaker F] רגע, יש גם שיקול, השאלה אם זה אחד מול כמה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אפילו אחד מול כמה לרוב הפוסקים אסור, וגם הפוסקים שאומרים שמותר בדרך כלל זה כשמדובר על ציבור ולא על קבוצה גדולה, לומדים את זה מפפוס ולוליאנוס.

[Speaker F] אולי הוא

[Speaker D] חשב שהוא יהרג בכל מקרה?

[הרב מיכאל אברהם] אולי הוא עשה חשבון, תראו, מי שמכיר קצת, רימון לא הורג אם אתה יודע שהוא הולך להתפוצץ, אתה שוכב עם הרגליים לכיוון הרימון, ככה תמיד מלמדים את החיילים, אז יש איזושהי לא כולם מבינים, אני יודע שהרימון הולך להתפוצץ, אני לא אהרג ברוב המקרים. זאת אומרת אני אשכב עם הרגל לרימון, הרימון מתפוצץ כמו איזו פטריה בדרך כלל, תמיד יכול להיות כל מיני דברים אבל בדרך כלל אני לא אהרג. ככה מלמדים בצבא, לא הייתי אף פעם בסיטואציה הזאת אבל ככה מלמדים. אז הוא יכול היה להציל את עצמו כנראה אם אני מבין נכון, עוד פעם אני לא מספיק מכיר את הפרטים.

[Speaker D] טוב, רק לעניין החשבון שבו אתה יכול לעשות את

[הרב מיכאל אברהם] החשבון בשניות שיש לך כדי לקבל החלטה, לכן אגב הרבה

[Speaker B] פעמים טוב ללמוד את הסוגיות קודם, כי זה סוגיות שבהן בדרך כלל כשאתה נמצא, או הרבה פעמים כשאתה נמצא בתוך הסוגיה אתה לא יכול עכשיו להתחיל לעשות את כל החשבון, גם המוסרי, גם ההלכתי, אתה צריך לקבל החלטות בשניות וזה מסובך.

[הרב מיכאל אברהם] אם אפשר להציל את הנרדף על ידי

[Speaker B] זה שפוצעים את הרודף או מונעים ממנו בדרך אחרת אז אסור להרוג אותו, אפשר להציל אותו באחד מאיבריו. הסברתי לכם. אני מוחה ממש, אני ממש לא מקבל את זה אבל על פניו. ברור. אם אתה יכול להצילו באחד מאיבריו אז אסור להרוג אותו. זה היה עם יואב ואבישי, שהוא היה יכול להציל את עצמו, דקרה אותו דקירה ככה או דקרה, הוא דקר אותו דקירה לתוך הכבד במקום איזה שהוא מכה על הרגל.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, לא זוכר, בסדר. בכל אופן, אז התמונה בעצם היא כזאת שיש לנו איזושהי מסגרת ובתוכה אתה עושה שיקולים של מידתיות על השלושה צירים שבהם יש רצף. שם אתה יכול לעשות מידתיות של ערך מול ערך. אני אביא עכשיו דוגמה של שיקול מהסוג הזה ששם גם רואים את המשמעות של המימד העונשי. כתבתי על זה באתר שלי איזה טור. היה איזשהו ויכוח בין בנט לגלנט על פגיעה במפריחי העפיפונים מעזה. ובנט אמר שהם רודפים, הם איום, זה מחבלים, צריך להרוג אותם. וגלנט אמר פאסט נישט, כן, זאת אומרת, לא יכול להיות, זה ילדים, מה אתה לא יכול להרוג את החבר'ה האלה. בדרך כלל גם כאן כמו בכל המקרים האחרים, הוויכוח נטוש בין ימין לשמאל, למרות שגלנט הוא לא שמאל, אבל איכשהו יש קורלציה חזקה בין העמדות בשאלה הזאת לבין תפיסות עולם של ימין ושמאל. ואולי בהמשך אני עוד אדבר קצת על הקשר בין ימין ושמאל לבין ויכוחים מהסוג הזה שלפעמים הוא אמיתי. במקרה הזה אני חושב שהוא לא אמיתי. ובעצם כשחשבתי על הוויכוח הזה, אז התחושה הראשונית שלי הייתה ששם נפל לי בעצם האסימון של הרצף ושל המידתיות. כי התחושה שלי הייתה, הרי ברור שהם רודפים כי הדבר הזה יכול להרוג. בינתיים זה עוד לא הרג, אבל כבר היו מצבים שזה היה מאוד קרוב. הם עושים את זה לגמרי במטרה לפגוע וגם במחיר של להרוג. ולכאורה צודק בנט שצריך להרוג אותם, מה זה משנה אם הם ילדים? מה נפקא מינה אם הוא ילד או לא ילד? רודף קטן גם הורגים אותו. אז מה זה משנה אם הוא קטן או גדול? ואז חשבתי, אני לא יודע אם גלנט עשה את החשבון הזה, אבל נדמה לי שזה נכנס לתמונה שתיארתי קודם והטענה שלי בעצם היא הטענה הבאה. כשאומרים שהוא ילד מתכוונים לומר שהוא לא אשם, נכון? אבל כמו שראינו שאלת האשמה לא משחקת תפקיד בדין רודף. כן, אבל זה לא משנה כי שאלת האשמה הרי גם ברודף קטן פוגעים, נכון? ואם הוא לא רודף, אז מה זה משנה אם הוא ילד? אז גם גדול אסור להרוג. ממה נפשך? למה זה רלוונטי העובדה שהוא קטן? תגידו טוב, אז זה באמת שטויות, הם לא חשבו על זה או שהם לא חושבים כמו שאני תיארתי, או לא משנה, אבל זה לא רלוונטי. לא, אז זה משהו אחר. מדובר על להרוג לפני כמובן. או מאיזשהו חשש למעשה עתידי ואז עוד פעם אתה יכול לדבר על רודף. תכף נראה, אבל זה עדיין לכאורה דין רודף. זה ייכנס למה שאני אגיד כאן. תראו, הנקודה היא כזאת.

[Speaker B] שיש פה שיקול דעת כאילו ברצף. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו הטענה שלי בעצם זה שאפשר באמת להעמיד תפיסה עקבית שמבחינה בין קטנים וגדולים למרות שלכאורה בתמונה הדיכוטומית אין מקום לחלק. אם הוא לא מעורב אז בין אם הוא גדול בין אם הוא קטן אסור לגעת בו. אם הוא מעורב, בין גדול בין קטן צריך להרוג אותו. אבל כמו שאמרתי קודם, יש מצבים על הרצף. זאת אומרת יש מצבים שבהם הרי פה אחת הטענות שעולות זה שבעצם אין פה באמת רדיפה, כי עובדה שעד עכשיו למרות מאות אלפי לא יודע כמה עפיפונים היו, אף אחד לא נהרג. היו כאלה שנפגעו נדמה לי, אבל אף אחד לא נהרג. זה אומר שבסדר, סיכון יש, זה לא שזה בלתי אפשרי, אבל זה איזשהו סיכון שאנחנו לא יכולים להתייחס אליו כרדיפה בעליל, כמשהו שמישהו מכוון נשק והולך לירות על מישהו אחר. זה לא רדיפה ממש. ואז אפשר היה להגיד, אני אומר טענה אפשרית, אפשר היה להגיד שיש פה מצב של רדיפה כהגדרת הרמב"ם. זאת אומרת יש פה מצב שמישהו יוצר סיכון. הוא סיכון קטן בעצם. בסופו של דבר הסיכון שמישהו ייפגע הוא קטן. עכשיו אם הוא היה מחבל מבוגר שמקבל החלטות ברוח קרה בשביל לפגוע ואפילו במחיר של להרוג, אז אפשר להרוג אותו בגלל שיש לו את מימד האשמה. המימד העונשי מצטרף פה ואומר כיוון שהמימד העונשי קיים, אז במצב של ספק רדיפה שבלי המימד העונשי… לא הייתי יכול להרוג, אני מצרף את המימד העונשי ואני אומר אפשר להרוג אותו. אבל בקטן שאת המימד העונשי אין בו, אז מבחינת דיני רודף הוא כרודף. הוא לא רודף. ולכן פה יכול להיות מצב שאתה עושה חילוק בין קטן לבין גדול, ומצד אחד בגלל שאלת המידתיות והרצף, ומצד שני רואים איפה בכל זאת נכנסת השאלה העונשית? כי אמרתי שלהלכה הרי הורגים גם רודף קטן. אז בעצם נראה שהמימד העונשי גם אם הוא קיים פה ברקע אין לו שום השלכה מעשית. מה זה משנה? עכשיו אני אומר שבגלל שיש מצבי רצף, לפעמים המימד העונשי הוא זה שיכריע.

[Speaker F] למה יש פה מימד עונשי? לא הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] בזה שהוא רודף? הוא הורג הוא הולך להרוג אותי. כרודף, נכון.

[Speaker F] למה כרודף חייב מיתה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, עוד פעם, אם הוא יהרוג אותי הוא חייב מיתה, כן.

[Speaker F] אם הוא יהרוג אותי, אבל הסיכוי קטן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אם הוא יהרוג אותי הוא חייב מיתה, נכון? אז אני אומר כיוון שהסיכוי הוא קטן זה החשבון. כיוון שהסיכוי הוא קטן, אבל אתה יצרת אותו בנפש חפצה ובהכרה ברורה, אתה כאדם גדול. שם בתוצאות, אני לא מוכן לקחת סיכון.

[Speaker F] הוא לא חייב עונש מוות, הסיכוי שתהרוג אותי הוא מאוד קטן.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אבל גם לי לא מגיע למות. אז מה לתת לך להרוג אותי? למה הסיכוי שלך עדיף על הסיכוי שלי?

[Speaker F] אז זה שוב פעם, זה לא מימד עונשי, זה מימד…

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה מימד עונשי במובן הזה של מימד האשמה, נקרא לזה כך. אתה אשם בסיטואציה, הקטן לא אשם כי אין לו שיקול דעת. ועדיין, אם זה היה איום ברור, אז אני הורג אותו רק מצד ההתגוננות בלי קשר לשאלת האשמה. אבל אני רוצה לטעון שיש פה אינטואיציה של כל אחד, שיש שאלת האשמה יכולה להיכנס כאשר אנחנו משקללים אותה עם איום לא מלא, עם מצב של כרודף.

[Speaker D] במצב של רודף ממון בוודאי, מה? אתה אומר שהוא לא רודף ממש משום שאין סיכון כל כך גדול לגבי נפש, אבל לגבי ממון. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] ואם רודף ממון מותר להרוג, אז כל הדיון לא מתחיל. אני מסכים. כל הדיון שעשיתי אותו זה רק בהנחה שאסור להרוג רודף ממון.

[Speaker I] וגם בגוי, מה ההגדרה של קטן? בר מצווה או…

[הרב מיכאל אברהם] מי שקטן שלא אחראי למעשיו. חתם סופר מדבר על זה, בתשובת הראש, שלגבי קטן…

[Speaker I] יש כאלה בני חמש עשרה, זה תלוי בו.

[הרב מיכאל אברהם] יש כאלה בני חמש עשרה יכול להיות שהם כבר בני דעת, יש כאלה שהם בני שמונה אז פחות. לא יודע, אני לא מכיר שם נהלים, אבל בוא נגיד שמדובר על קטן.

[Speaker B] וברודף ובנרדף אין אחריות לנרדף להציל את גופו באיזה פינה או משהו? פה הרי כשהם שורפים את השדות האלה כל אחד יכול להיכנס לאיזה פינה והוא לא יקרה לו כלום.

[הרב מיכאל אברהם] אבל מי אמר שלא יקרה לך כלום? תלוי מי נשרף, תלוי מה נשרף, אנשים כבר נפגעו. זה שהם לא מתו נכון, לא מתו בינתיים, אנשים נפגעו. זה לא ככה. אתה לא יכול, מה זאת אומרת, אני גם לא בטוח… אגב אני גם לא בטוח שאני צריך להתחבא, זה אולי נדבר בהמשך, אבל אפילו נגיד ש…

[Speaker B] לא מדובר שיש פה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, מדובר ברודף רגיל. זה המצב שאני צריך להתחבא.

[Speaker B] בסיטואציה מלחמתית בכלל אני חמשב שכל השיקולים האלה זה משהו אחר, זה יש…

[הרב מיכאל אברהם] לא, סיטואציה מלחמתית נגיע בהמשך. כרגע אני מדבר בסיטואציה, מתעלם מענייני המלחמה, אני מדבר כרגע בדיני רוצח ושמירת הנפש.

[Speaker E] אני זוכר מהחתם סופר שבסופו של דבר אין שום אלגוריתם שמתנה קטן…

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא אומר מי שיש לו דעת, זה הכל. מה? תחליט אם הוא מבין או לא מבין. אין גיל. אין.

[Speaker E] יש לך חמש שניות להחליט.

[הרב מיכאל אברהם] אין דין של חמש שניות, חזרנו לבעיה הקודמת, זאת בעיה טכנית. אם יש לי חמש שעות ואני רוצה להחליט, יכול לשבת בשקט להגיד: בן אדם, אני גם לא מכיר את הבחור הזה שמעיף עפיפון, לא תמיד אני רואה בדיוק מי הוא. אני אומר נראה לי משהו כמו בן עשר. אתה צריך לקבל החלטות, הכל יכול להיות, אתה צריך לקבל החלטות בתנאי אי ודאות, אין מה לעשות. טוב, בכל אופן אני אביא אולי דוגמה, אז אני אומר הדוגמה הזאת היא חשובה לי כי היא מעלה לנו איפה בשיקולים היומיומיים בבעיות מהחיים שלנו יכולה להיכנס התמונה הזאת ואיזה תפקיד משחק השיקול של מידתיות. הוא לא משחק תפקיד מלא, זאת אומרת במקום שבו יש מישהו שמאים עלי אז אני הורג אותו קטן או גדול. אם הוא לא מאים עלי אני לא הורג אותו לא קטן ולא גדול. אם הוא חצי מאים עלי פה אני מתחיל לעשות שיקולים של מידתיות, כמה הוא אשם, מה מידת הסכנה וכל מיני שיקולים מן הסוג הזה. וכמובן אם הזמן הוא קצר אז לעשות את זה מהר, אבל אין מה… אני מזכיר דיברתי קודם על זה שצריך להתכונן מראש לסיטואציות האלה כי הזמן הוא קצר. אז ללמוד את הסוגיות מראש ורק כשנכנסים לסיטואציות אפשר יהיה לעשות את ה… זה מזכיר לי שסתם נקודה מעניינת, דיברתי פעם עם דורון… מפקד סיירת מטכ"ל. דורון אביטל בדיוק. פעם חבר כנסת של קדימה. הוא ניסה להראות כל מיני עקרונות פילוסופיים של ויטגנשטיין, הוא עשה דוקטורט בפילוסופיה של ויטגנשטיין, והוא ניסה להראות שהוא בעצם יישם את זה בתורת הלחימה של סיירת מטכ"ל ושל צנחנים בכלל. והמוטו העיקרי בספר זה שאפרופו האימון ולחשוב מראש, זה הוא טוען שכשבונים מודל כדי להתכונן לאיזשהו מבצע, אסור שהמודל… בדרך כלל המקובל היה לקחת איזה בובות מחלון ראווה שנראות ממש כמו בני אדם ולעשות את המודל כמה שיותר אחד לאחד למציאות. הוא מתנגד לזה בתוקף. הוא טוען שעד עכשיו גם זו תורת הלחימה שם, לא עושים מודלים. הוא רצה מטרות קרטון כאלה כמו ששמים במטווחים. כי הטענה שלו זה שהמציאות בשטח היא אף פעם לא באמת מה שתרגלת, לעולם לא, אין זה לא יקרה. עכשיו אם אתה מקובע למודל מאוד מאוד מסוים שאתה יודע שזה אחד לאחד מה שיקרה לך, אז רצחת את שיקול הדעת. זאת אומרת הבנאדם שפתאום ייתקל במשהו אחר הוא יתאבן, זאת אומרת הוא לא יוכל לקבל החלטות. לעומת זאת אם אתה מתאמן על משהו סכמטי וכל פעם אתה מנסה אופציה אחרת שיכול לבוא מפה, יכול לבוא משם, אולי פספסנו איזה קיר בתוך הבית, אולי לא יודע מה כל מיני דברים, מידע לא שלם או השתנה משהו או כל מיני דברים מהסוג הזה, אז הכנה יותר טובה של האנשים למבצע. מה שאומר, אני חוזר אלינו, זה רק הזכיר לי, כי ברור שגם אם לומדים את הסוגיות מראש ומכינים את הכלים כמו שצריך, בסופו של דבר בשלוש שניות שיש לך אתה צריך להחליט לאיזה מהכלים זה שייך, לעשות את חשבון המידתיות במידה שצריך אותו, זה לא ממש מעשי. אני כן חושב, וזה עוד פעם שוב בעקבות ויטגנשטיין, צריך להמשיך שמה עם העניין אבל אני לא אכנס לזה יותר, שהרבה פעמים אתה אם אתה חושב על הרבה סיטואציות ואתה מגיע למסקנות לגביהן בבית המדרש, זאת אומרת לא בשטח, ותמיד זה שונה. ועדיין אתה מתאמן לקבל החלטות יותר מהר ויותר נכון לסיטואציות מעשיות. וככל שהסיטואציות האלה הן לא נקיות כמו אחד משני הצדדים, איום גמור או חוסר איום גמור, אלא כל מיני דברים באמצע, אתה בונה בתוכך את המערכת הנכונה שבסופו של דבר גם תקבל החלטות נכונות ומהירות בשטח. לכן כשאני אומר שכדאי לעשות אימונים מראש וללמוד את הסוגיה, פנה במובן שקדם לו, של דורון אביטל, זאת אומרת במובן של אוקיי אנחנו נחשוב על כל סיטואציה ואז נדע פשוט תשובה לכל שאלה, נגיע לשטח נדע מה לעשות. זה לא עובד ככה. אבל זה כן נכון שחשוב לחשוב על הדברים מראש ועל כל מיני סיטואציות כאלה ואחרות כדי שנוכל מהר מאוד לעשות איזושהי חשיבה אינסטינקטיבית אינטואיטיבית כזאת ולקבל החלטות יותר נכונות. זה כן בידינו. כמובן שתמיד בשטח זה שונה.

[Speaker D] גם ניסיון חשוב, פה יש לנו יתרון על צעירים או צעיר.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, למרות שאתה יודע, ניסיון במלחמה זה לא תמיד פונקציה של גיל, אבל כן, נכון. טוב, אז זה לגבי הרצף והחשיבות של המימד העונשי, מימד האשמה. אני אביא אולי עוד דוגמה שמראה את הקיצוניות של הצדדים. אם בא מישהו ומאיים עליי באקדח, אומר לי תן לי שקל, ואם לא, אם לא אז אני יורה בך. אז לכאורה אני יכול לתת לו שקל בהנחה שאני מאמין לו נגיד לצורך העניין, בסדר? אז אני נותן לו לכאורה אני יכול לתת לו את השקל ולשלוח אותו לדרכו. האם מותר לי להרוג אותו? עכשיו ההנחה, כמו שאמרתי כבר, זה שאם אני יכול להציל את הרודף את הנרדף, זאת אומרת הרודף זה פחות פנישמנט, להצילו, להציל את מי? להציל את הרודף או להציל את הנרדף? אז אם אני יכול להצילו באחד מאיבריו, יכול לפתור את בעיית הרדיפה בלי להרוג את הרודף, אסור לי להרוג את הרודף. עכשיו במצב הזה מה קורה? אני יכול לפתור את בעיית הרדיפה, אני אתן לו שקל והוא ילך לדרכו. האם מותר לי להרוג אותו? התשובה, אני חושב שבוודאי שכן.

[Speaker B] מותר להרוג אותו.

[הרב מיכאל אברהם] לא חייבים דרך אגב, לא חייבים אבל מותר. למה? משאני לא חייב לו שקל. אני לא חייב לו שקל ואם הוא מאיים להרוג אותי אם אני לא אתן לו את השקל, אז הוא בעצם רודף. הוא מנסה להשתמש, אני אגיע בהמשך ליישומים של העניין הזה תראו איפה זה בא לידי ביטוי, הוא מנסה להשתמש בעצם בהלכה הזאת שיכול להצילו באחד מאיבריו כהגנה על האלימות. הוא בעצם רוצה לקחת ממני שקל עכשיו והוא יודע שאני לא יכול להרוג אותו כי אני יכול להצילו באחד מאיבריו כהגנה על האלימות, הוא בעצם רוצה לקחת ממני שקל. לתת לו את השקל. אין דבר כזה, זה לא יכול להיות שהוא ישתמש בעיקרון ההלכתי הזה כהגנה על מעשה אלים. לכן אני חושב שבמצב כזה אין שום הגנה. אני אביא בהמשך ראיות והשלכות, אבל אני רק רוצה לסרטט את המפה. אין שום הגנה במצב כזה. מותר לי להרוג אותו ולא צריך לתת לו שקל. עכשיו אני אביא לכם ראיה מאוד יפה לעניין הזה, ראיה בקל וחומר. לא רק כשאני מגן על השקל מותר לי להרוג אותו, אלא אפילו אם אני מגן על משהו שהוא זכותי אבל אסור לי לעשות אותו. גם אז מותר לי להרוג את מי שאיים עליי. וזה המקרה של זמרי. הגמרא בסנהדרין אומרת שאם נהפך זמרי והרגו לפנחס, אינו נהרג עליו. זאת אומרת זמרי היה יכול להרוג את פנחס כשפנחס בא ומאיים על זמרי, זמרי היה יכול להרוג את פנחס והוא היה פטור. יש לפנחס דין רודף. אז שואל הכלי יקר בסוף פרשת בלק, מה זאת אומרת, הרי הוא היה יכול להפסיק לחטוא, ואז פנחס לא היה הורג אותו. איך מותר להרוג רודף במצב כזה כשאני יכול להצילו באחד מאיבריו? אני יכול לפתור את בעיית הרדיפה בלי להרוג את הרודף. במצב כזה אסור להרוג רודף. פשוט תפסיק לחטוא, תגיד אוקיי פוס אני מפסיק, תשלח את כוזבי לדרכה

[Speaker I] ואז

[הרב מיכאל אברהם] פנחס לא היה הורג אותו.

[Speaker I] וגם פנחס היה יכול למנוע את העבירה, אם הוא היה

[הרב מיכאל אברהם] יכול למנוע את העבירה, אם הוא

[Speaker I] היה יכול להצילו באחד מאיבריו, אולי באמת

[הרב מיכאל אברהם] במצב כזה הוא היה צריך לעשות את זה, אני לא יודע מה הייתה הסיטואציה שמה. אבל אני מדבר כרגע על הצד השני. אז כשבעצם עומד לפנינו שיקול, האם כשאני יכול למנוע את הרדיפה לא במחיר חייו של הרודף, אסור להרוג את הרודף. עכשיו פה, אם הוא היה מפסיק לחטוא פנחס לא היה הורג אותו. אז איך הגמרא אומרת שמותר היה לזמרי להרוג את פנחס? עוד פעם מותר זה אולי טיפה חזק, כתוב שאינו נהרג עליו, בפשטות הכוונה שזה מותר, אבל היה מקום להתלבט מבחינת לשון הגמרא. אז אומר הכלי יקר דבר מאוד מעניין, נדמה לי שהוא מביא את זה בשם הרבי מגור, שזה נכון, אבל זכותי לחטוא. אני רוצה לחטוא, בחשבון שלי מול הקדוש ברוך הוא. ואם אני החלטתי לחטוא, לך אני לא חייב כלום. אם אתה תובע ממני להפסיק לחטוא אחרת תהרוג אותי, אז אני אהרוג אותך. למה? כי השאלה אם אני חוטא או לא חוטא היא לא שאלה שלך, היא חשבון ביני לבין הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא יבוא איתי חשבון על החטאים שלי, אבל זה לא עסק שלך. אתה לא יכול להגיד תשמע היית יכול להפסיק לחטוא, מה אתה הורג אותי? נגיד אני בא להרוג אותו עכשיו, אז פנחס כביכול מנהל איתי משא ומתן, אומר רגע רגע מה אתה הורג אותי הרי אתה יכול להפסיק לחטוא ואז לא תצטרך להרוג אותי, אתה יכול להציל את עצמך בלי להרוג אותי, בדיוק כמו עם השקל. אומר תראה אני לא חייב לך להפסיק לחטוא. אסור לי לחטוא, בסדר זה הקדוש ברוך הוא אני אתחשבן איתו. אבל לך אני לא חייב את זה.

[Speaker B] בדיוק כמו החשבון של השקל, לך אני לא חייב. אבל הוא גרם לכל המגיפה הזאת בגלל החטא של זמרי. לא משנה הוא לא חייב את זה לפנחס בכל מקרה. הוא חייב לכל אחד.

[הרב מיכאל אברהם] אז לכל אחד אולי, לפנחס הוא לא חייב את זה. למה? כי גם פנחס לא נהרג במגיפה, הנה אתה רואה פנחס לא נהרג במגיפה. הנקודה היא לא חשיבות המגיפה עכשיו, בסופו של דבר אין מגיפה, בסדר בוא נדבר על המצב שבו אין מגיפה. אוקיי? במצב הזה אנחנו מסכימים? עכשיו נשאל במצב הזה למה מותר להרוג את פנחס, למה מותר היה לזמרי להרוג את פנחס. והתשובה היא שזה בדיוק כמו השקל, אבל זה כמובן בקל וחומר. זאת אומרת השקל הוא באמת שלי, אני באמת לא חייב לתת לך את השקל. אתה מנסה להשתמש בדין הזה של יכול להצילו באחד מאיבריו כדי להוציא ממני שקל בכוח, אז ההלכה מסירה את המגינים, אומרת לא, פה לא חל הדין הזה. אם הוא מאיים עליך תהרוג אותו, אתה לא חייב לתת לו שום דבר שאתה לא חייב לו. זה שהוא עושה את החשבונות האלה זה חשבון שלולא קשור אליי. הכלי יקר טוען אותו דבר על זמרי. גם אצל זמרי אותו דבר, זכותי לחטוא, לא רק זכותי להחזיק שקל שהוא שלי, זכותי לחטוא. עכשיו ברמה של הזכויות של חושן משפט זה באמת זכותי. אני, זכותי לחטוא והקדוש ברוך הוא יעשה איתי חשבון. הוא לא יכול לתבוע ממני להפסיק לחטוא, אין לו זכות לתבוע את זה ממני. אז לכן אני לא חייב לו כדי לא להרוג אותו להפסיק לחטוא. לא חייב לך את זה, אני רוצה להמשיך לחטוא. אם אתה נכנס לסיטואציה, אז קח את זה בחשבון שאני אהרוג אותך בתור דין

[Speaker B] רודף. אבל אם הוא תובע חוב, הוא אומר תחזיר לי את השקל שאתה חייב לי או שאני הורג אותך, מותר לך להרוג אותו כי אני אומר תשמע אני לא רוצה להחזיר את החוב.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא אומר, להחזיר את החוב אתה כן חייב, זה כן זכותו.

[Speaker B] יש לו זכות. אבל זכותו לחטוא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא לחטוא כלפיו. כבר דיברנו פעם על חושן משפט, אמרתי יש הבדל בין חובה שלי לבין חובה שיונקת מזכות שלך. החובה שלי לשלם לך חוב שהלוויתי ממך היא. החובה שיסודה בזכות שלך לקבל ממני את הכסף. לעומת זאת החובה לא לבעול ארמית זה כלפי הקדוש ברוך הוא, זה לא קשור לפינחס. פינחס לא יכול לתבוע ממני כלום בעניין הזה. כמו אם דיברתי על עני בצדקה. אני צריך לתת לעני כסף. האם העני יכול לתבוע אותי לבית דין שלא נתתי לו צדקה? לא. למה? כי זאת חובה עלי, זה לא זכות שלו. אוקיי.

[Speaker B] זה לא אומר שחייב לעשות את זה, כן, כן.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא אומר שאפשר להרוג. זה אומר שאפשר לאיים.

[Speaker B] זה גואל הדם.

[הרב מיכאל אברהם] זה מ-אמ אמ איי 1, אתה יודע, זה התחרויות האלה מ-אמ אמ איי 1.

[Speaker B] אתה יכול להיות היועץ של ארגוני הפשע.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה חד משמעי. אם מישהו חייב לי, מותר לי לאיים עליו עם אקדח כדי שיחזיר לי את הכסף? אסור לי לירות. אבל מותר לי לאיים עליו באקדח שיחזיר לי את הכסף? זה ברור. ולא רק זה, הוא אסור לו להרוג אותי בתור רודף בגלל שהוא חייב לי באמת את הכסף. זה בדיוק הנקודה. להרוג אותו בשביל הכסף זה אסור.

[Speaker E] אבל אם הוא רק מאיים עליו, תן את השקל או דמך בראשך? אבל הוא לא אומר לו איך. יכול להיות שזה דמך בראשך.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, מה זאת אומרת דמך בראשך? הוא מאיים להרוג אותי?

[Speaker E] הוא מאיים.

[הרב מיכאל אברהם] אתה נכנס לסיטואציות של רודף, עוד פעם. זהו. אז השאלה היא, יש פה ספק אולי. אתה צריך להחליט להעריך עד כמה זה רציני.

[Speaker E] כשנבחן את הסוגיה הזו, ואתה מכניס פנימה לשיקול נוסף,

[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, אם באמת יש פה רודף, רודף,

[Speaker E] אז

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שמה שמוטל פה על הכף הוא לא חיי אלא רק הכסף שלי, יכול להיות אולי שבמצב כזה אני כן אהיה עניין לתת לו את הכסף ולא להרוג אותו? לא יודע, לא יודע. זה שאלה של מידתיות. לא יודע להחליט. תשמע, השאלה מה הסיטואציה בדיוק, עד כמה ההערכה שלך לסיכוי שהוא יהרוג אותך. אם הסיכוי הוא משמעותי שהוא יהרוג אותך, זה רודף גמור לדעתי. לא צריך מאה אחוז. מספיק שיש סיכוי משמעותי שהוא יהרוג אותך. אבל לפעמים אתה בכלל בספק אם הוא רציני, ואז זה כבר שאלה יותר, יותר מסובכת.

[Speaker E] עכשיו עוד דוגמה אחת קטנה, שנייה אחת. אם הוא אומר לי: תן לי שקל או שאני הורג אותך. עכשיו יש פילוג בין שני אנשים.

[הרב מיכאל אברהם] מהר מהר, אני אהרוג את השני. שיהיה ברור. אני אגיע כדי להתגונן. אז אני אהרוג את מי שמאיים עלי. לא אכפת לי מי מדבר. מי שמדבר שידבר. אין שליח לדבר עבירה. אם ההוא הורג אותי, אז הוא מאיים עלי והוא יישא בתוצאות. זה לא קשור למי שמדבר.

[Speaker H] האם יש שיקול של הרתעה? נגיד גם בזמרי וגם באתיופים האלו, אנחנו עושים מה שאנחנו עושים או מה שפינחס עשה זה לא היה רק כדי להרוג אותם. הוא רצה דוגמה בתוך העם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, לכן מותר לפינחס להרוג אותו. מצד שני, לזמרי מותר לחזור ולהרוג את פינחס. זה שניים… תראה, המשנה למלך בפרק א' מהלכות רוצח מתלבט לאור הדין הזה מה קורה ברוצח בשגגה יש גואל הדם. האם מותר למי שרוצח בשגגה, הרי גואל הדם יכול להרוג אותו? מותר להרוג אותו, יכול להרוג אותו, זה פסק הדין. עכשיו השאלה אם מותר לו להתגונן ולהרוג את גואל הדם. הוא רודף. אני, הרוצח בשגגה, לא רוצה לברוח לעיר מקלט. אני נשאר במקומי, ואם יבוא גואל הדם, אני אהרוג אותו, כי הוא רודף. המשנה למלך טוען שכן. שכן מה? מותר להרוג את גואל הדם, הוא רודף. למרות שלגואל הדם מותר או אולי אפילו מצווה להרוג אותי. הוא מביא את זמרי בהקשר הזה.

[Speaker E] אני לא זוכר בדיוק איך הם מתרצים שם. לא ראיתי מישהו ש… לא ראיתי מישהו שחולק, גם בזה.

[Speaker B] לא ראיתי אף אחד שמתייחס לזה חוץ ממנו.

[הרב מיכאל אברהם] דיברתי בפרנקל על המשנה למלך, מה אומרים שם בנושא הזה. בכל אופן, מה?

[Speaker B] מישהו אחר יכול להרוג את הרודף?

[הרב מיכאל אברהם] אני בספק רב, אני חושב שלא. כי בדיוק זה שאלה מצוינת, אני חושב. כי זה באמת מראה שאנחנו בכל זאת נמצאים באמצע. אנחנו נמצאים על הרצף. כי זה לא רודף גמור, הוא עושה מצווה או רשות. אצל זמרי זה אפילו היה מצווה אצל פינחס. פינחס זה היה מצווה. אני כנרדף לא חייב כלום. אני זכותי להתגונן. אבל מישהו מצד שלישי לא יכול למנוע מגואל הדם את מה שהתורה מתירה לו, או אפילו מחייבת אותו לעשות. אז זה באמת, אני חושב שזה הערה מעניינת. נכון. המשנה למלך טוען יותר מזה, תוהה יותר מזה. מה קורה עם שליח בית דין? מישהו שחילל שבת בעדים והתראה. במזיד, בעדים והתראה, חייב מיתה. עכשיו מגיע שליח בית דין להרוג אותו, לסקול אותו. האם מותר לי להרוג את שליח בית דין? הוא עושה תפקידו אבל אני לא חייב לו כלום. זאת אומרת, הוא מאיים עלי, אני רוצה להרוג אותו מדין רודף. כאן עמדת המשנה למלך שלא, אסור. אבל הוא לא מנמק. זה נראה לי משהו לא מידתי, מה שנקרא, כמו בדיונים של היום. בלי נימוק. מה הנימוק שעומד מאחורי זה? נדמה לי שבדיוק כמו מה שהשוואתי קודם, אפשר גם להבין את זה. למה באמת שליח בית דין הורג אותי? שליח בית דין הורג אותי, זה קשור קצת להרתעה ולמגפה ומה שדיברתם קודם. שליח בית דין הורג אותי זה שהתורה מטילה חובה להרוג מחללי שבת. על מי מוטלת החובה הזאת? החובה הזאת מוטלת על הציבור. שבית דין הוא המוציא לפועל כמובן, לא כל אחד עושה את זה, אבל זאת חובה על הציבור. הציבור צריך למנות בית דין, הציבור צריך לשתף פעולה עם בית דין. בית דין הוא זה שאחראי לבצע את העניין. עכשיו, אם החובה הזאת מוטלת על הציבור, אני, מחלל השבת, גם חלק מהציבור. אני גם חלק מהציבור. לכן בעצם, נכון שאני לא צריך להרוג את עצמי, עד שמה לא נגיע, אבל אני לא יכול להגיד שמה זאת אומרת, שהוא יעשה את חובתו ואני אתגונן לפי האינטרס שלי? החובה שהוא מבצע היא גם בשמי עצמי. אני כחלק מהציבור גם מצווה שיהרגו אותי כמחלל שבת. זה קצת דומה להלוואה. אדם שאיים עליי שאני אחזיר לו את ההלוואה, שם אסור לי להרוג אותו. למה? כי זכותו, זה כן, זה כן נכון שזכותו לקבל את הכסף.

[Speaker I] מה זאת אומרת? זה ביני לבין הקדוש ברוך הוא. מה זאת אומרת? אבל מותר לי לחטוא, כלומר זה ביני לבין… לא, אבל בית דין צריך להרוג אותך. לפיכך היה מותר להציל את חייך, והחטא של זמרי זה לא עניין…

[הרב מיכאל אברהם] ברור, כי שמה אין עונש בית דין. התורה לא מטילה חובה להרוג את זמרי. הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, זה רשות.

[Speaker I] שזה אותו מעמד…

[הרב מיכאל אברהם] לא, בכלל לא. הבועל ארמית קנאים פוגעים בו אין עונש בית דין. כשיש עונש בית דין התורה עצמה אומרת שחובה על הציבור להרוג את מחלל השבת. עכשיו, אתה תחטא תעשה מה שאתה רוצה, אבל הציבור צריך להרוג אותך, ואם אתה חלק מהציבור…

[Speaker I] אבל הלכה ואין מורין כן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הלכה ואין מורין כן זה היתר, זה לא חובה. לא בגלל שזה הלכה ואין מורין כן, לא זה ההבדל. ההבדל הוא שלהרוג בועל ארמית זה היתר, זה לא חובה. הלכה ואין מורין כן זה היתר, אבל להרוג מחלל שבת זה חובה. לא בגלל שזה הלכה ואין

[Speaker D] מורין כן, אלא בגלל שזה חובה ולא היתר. היה איזה מקרה שזה היה בטעות, בית דין טעה, טעות. הוא לא באמת חילל שבת, הוא לא ידע. אז, אז יש עניין שהציבור צריך לקבל…

[הרב מיכאל אברהם] זה מקרה סוקרטס. זה ממש סוקרטי, כן, עם מי שהציעו לו. זה ממש מקרה סוקרטי. הגמרא, הגמרא מביאה על הבן של שמעון הצדיק נדמה לי שנידון למיתה, יש סיפור שהוא נידון למיתה ובעצם זה היה בטעות, והוא אמר אוקיי, שיהרגו אותי כי הדין צריך להיעשות. כן, בדיוק. זאת אומרת, אם פסקו עליי את… עכשיו השאלה אם זה עיקר הדין או שהוא עשה את זה לפנים משורת הדין, לא יודע. לא יודע מה להגיד. אם אני יודע בוודאות שזה טעות, אז בוא נגיד, ברור שאין לי ספק שמותר לי לברוח. זה יכול להיות שמותר לי אגב אפילו אם זה לא היה בטעות. אולי, לא יודע. אבל אם זה בטעות אז ודאי מותר לי לברוח, אולי אפילו יהיה מותר לי לפצוע את השליח בית דין. להרוג? זה נשמע לי קצת מרחיק לכת. באמת עוד פעם, לא יודע, אין לי נימוקים ברורים לעניין. זה עוד פעם מקרה שנמצא על הרצף, צריך לחשוב עליו. טוב, אז זה דוגמה נוספת שמראה לנו שבעצם אפילו ממון אני לא צריך לתת לך כדי להציל את חייך. אם אתה מאיים עליי, אתה נמצא בקוטב של הרודף, גמרנו. אין מקום לחישובים, זה לא משנה ממון, נפשות, שום דבר. אני אהרוג אותך כי אתה רודף. אם אתה לא רודף, לא עוזר שום דבר, אסור לי לפגוע בכלום, אולי אפילו בממון לשיטת רש"י והרשב"א וכולי, אפילו בממון אסור לפגוע, ובוודאי ובוודאי בחייו אסור לי לפגוע כדי להינצל, כי זה גורם אישי. מצבים באמצע, יש את הרצף ואת שיקולי הפרופורציה. טוב, אני לא, אני צריך לעבור עכשיו. אני רק אעשה את זה בכמה משפטים ראשונים בדקות שנשארו. אולי עוד נקודה אני בכל זאת לפני זה, היה עלה באתר שלי עוד איזושהי שאלה, אנשים שאלו שם על כל מיני ארגוני טבעונים שעושים טרור כזה ופורצים למקומות ומשחיתים רכוש ולפעמים אפילו פוגעים באנשים וכל מיני דברים כאלה. ואמרו לי תראה, איזה מין דבר זה, באים בשם המוסר ועושים מעשים כל כך לא מוסריים שזה נשמע אבסורד. והאמת שאמרתי לו, אמרתי לו לשואל שם או כתבתי לו, שאני לא לגמרי בטוח שהוא צודק. כי אם באמת, וזה מתקשר לתמונה שלנו, אם באמת אני רואה את המוסד הזה שאותו הם פרצו, כי לא יודע, משחטה או לא יודע חוות גידול שבה מתנהגים בצורה בעייתית כלפי בעלי חיים, ובוא נגיד כרגע שהם לא התנפלו על מישהו סתם אלא מישהו שבאמת מתעלל שם בבעלי חיים שהוא מגדל או שהוא שוחט, ובהרבה מאוד מקומות זה ודאי כך, אז בעצם הוא רודף. עכשיו הוא רודף אחרי בהמות, לא אחרי אנשים. אז אם אנחנו… אם אנחנו עושים את החשבון של פגיעה בבני אדם כדי להציל בהמות מצער בעלי חיים, אז זה נשמע פתאום איך אפשר להצדיק פגיעה בבני אדם כדי להציל בעלי חיים מייסורים, מצער, מסבל. אבל בתמונה שתיארתי כאן זה לא פשוט, ושאם הבן אדם באמת מוגדר כרודף, אז אמרתי שלא עושים חשבונות. מקום שבן אדם הוא רודף, אז אין פה את המקום, רודף גמור, אז אין פה מקום לשיקול של מה ערך הניצל מול מה ערך הנפגע. ואז כמו שלמשל אני פוגע בבן אדם כדי להציל רכוש שלי, נכון? אם אני פוגע בבן אדם כדי להציל רכוש שלי, כמו עם השקל שאמרתי קודם, ויהיה בהמשך הבא במחתרת, הגנב, אני פוגע באדם כדי להציל רכוש. מה ההבדל בין להציל רכוש שלי לבין להציל בעלי חיים מסבל נוראי?

[Speaker D] אבל זה לא רכוש של אף אחד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אז מה? להציל אותם, משלהם, לא בגלל שזה רכוש של מישהו.

[Speaker D] יש פה משהו, מתי אתה יכול לקבוע אותם בדין? מתי אתה יכול לבוא לבית דין? אין דין ואין דיין.

[הרב מיכאל אברהם] ואם הבית דין הזה זה בית דין של סדום, שלא דן את זה, ככה בעיניי, בבית דין של סדום, הוא מרשה להם לעשות את מה שהם עושים, אז מה אני אעשה? גם לנאצים היו בתי משפט, אז מה? ככה הם רואים, אני אומר, ככה הם רואים את הסיטואציה. עכשיו, מה הם אמורים לעשות בסיטואציה הזאת?

[Speaker D] איך אתה יכול לקחת את הדין?

[הרב מיכאל אברהם] אבל דין רודף הוא אומר, כל אחד יכול לקחת את הדין, בדין זה ישר רודף. לא, האם זה עומד במבחן או לא עומד במבחן? אם אני לא אומר שאין פה מדרון חלקלק וזה לא מסוכן, אני רק מנסה להראות שהשיקול לא מופרך. אם אתה באמת רואה את המציאות באופן כזה, אתה בעצם אומר, תחשבו על מישהו, תראו, תחשבו על מישהו שהוא אצלו בבית מחזיק חתולים ומוציא להם את הציפורניים מהבוקר עד הערב, עושה להם כוויות, מתעלל בהם יומם ולילה, מהבוקר עד הערב. עכשיו מישהו היה נכנס אליו הביתה והיה מכה אותו מכות רצח ומשחרר את כל החתולים, כולם היו אומרים לו יישר כוח. מה אתה מרביץ לבן אדם בשביל להציל חתולים? אולי כן, כי הוא רודף, כי הוא זה שעושה את זה. עכשיו מה ההבדל? שפה יש לנו אינטרס כי אנחנו רוצים לאכול את זה, אבל חוץ מזה מה ההבדל? אם בהנחה שבאמת הם עושים איזושהי התעללות מן הסוג הזה, אז זה לא דבר מופרך. מנסה להביא את זה, אני יודע שזה מקומם קצת, אבל מנסה להביא את זה כביטוי קיצוני למה שאמרתי קודם, שברגע שהמצב מוגדר כרדיפה, אין כל כך מקום לחשבון מה ערך הנפגע מול מה הערך שאתה מציל, זאת אומרת מי בעל ערך חיים או ערך ממוני או גבוה יותר, עובר, ממון, מי שלא יהיה. הבעיה שאתה אשם ואתה הולך לעשות משהו אכזרי, משהו עברייני, ואתה מנסה להשתמש בהגנה של ההלכה שבכלל לא יפגעו כי הרי זה רק ממון או זה רק בעלי חיים או משהו כזה, אז התורה מסירה את ההגנות ממך, ואז אין, האיסורים האלה פוקעים, ואני אנסה להראות את זה גם בהמשך.

[Speaker D] אם תאמרי, עוד

[הרב מיכאל אברהם] חשבון, זה גם שיקול שיכול להיכנס, אבל אני אומר, זה עוד פעם נכנס לרצף, אני רק מנסה להראות, להדגים.

[Speaker F] למה הוא רודף? הוא פוגע ברכוש, כן? וברכוש של מי?

[הרב מיכאל אברהם] לא ברכוש, פוגע בבעלי חיים, לא ברכוש.

[Speaker F] למה פגיעה בבעלי חיים זה גדר רודף? כן, איפה?

[הרב מיכאל אברהם] הוא רודף, עכשיו מה זה רודף?

[Speaker F] רודף זה אחרי בני אדם. מי אמר? מי אמר?

[הרב מיכאל אברהם] הוא הולך לפגוע, מה זה מה שאני אומר? הוא הולך לפגוע בעובר, מותר להרוג אותו?

[Speaker F] עובר זה על הרצף של בן אדם.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, אז אולי גם בעלי חיים זה על הרצף?

[Speaker F] מי זה מישהו? זה מופיע בהלכה? לא.

[הרב מיכאל אברהם] מה, מה זה מה? ובממון מופיע בהלכה באיזשהו מקום? ממונן, רש"י מפרש כך את הגמרא, וגם אני מפרש כך. מה מה לפרש אפשר, השאלה היא שאלה של סברה. בסדר, לא אומר שלא, אני רק אומר, אני רק מנסה

[Speaker F] להראות ששיקולים

[הרב מיכאל אברהם] מהסוג הזה שנראים לנו,

[Speaker F] אני שואל על רכוש, רכוש זה רודף?

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו, רש"י טוען שרכוש זה רודף.

[Speaker F] אוקיי, לפי שיטת רש"י, אוקיי, אם אני רואה מישהו שהולך לגנוב אצל מישהו, לעשות נזק לרכוש של מישהו אחר, מותר לי להרוג אותו?

[הרב מיכאל אברהם] אם אין לך דרך אחרת למנוע, לטענתי, כן.

[Speaker F] כן, אבל

[הרב מיכאל אברהם] זה הנושא הבא שלי, לא רק רש"י, פה אני אראה את זה יותר, זה אני אביא מהבא במחתרת,

[Speaker F] גם למישהו שהוא

[הרב מיכאל אברהם] לא בעל הרכוש ולא

[Speaker F] קשור, כן, להפך, הגמרא בעצמה אומרת את זה בבא במחתרת שזה אפילו צד שלישי, אבל זאת הסוגיה הבאה שלי,

[הרב מיכאל אברהם] הבא במחתרת, שם אני אדבר על זה. אני אומר עוד פעם, הדוגמה הזאת אפשר כמובן להתווכח עליה, והבאתי אותה רק כדי להראות השלכה מרחיקת לכת של התמונה שאותה תיארתי, שבמקום שבו אנחנו נמצאים באחד הקטבים, אין מקום בעצם לחשבונות, וזה לא משנה מה היחס בין ערך החיים או ערך הנפגע פה לערך הנפגע פה, בסופו של דבר אם אתה אשם אתה תישא בתוצאות. זאת הנקודה, זאת אומרת בשביל לפתור את הבעיה, אם אתה יצרת אותה במזיד כמובן ובצורה ברורה, אתה תישא בתוצאות כדי לפתור את הבעיה, ולא משנה מה עוצמת הבעיה ומי שנפגע בה וכל מיני דברים מן הסוג הזה. עכשיו כמובן אפשר להתווכח כמובן איזה בעיה ועל מה זה נאמר ואני מסכים. עכשיו כמובן שאפשר להתווכח גם על איזה בעיה ועל מה זה נאמר, ואני מסכים שעל הכל אפשר להתווכח, אבל אני רק מנסה להראות את צורת המחשבה. טוב. בואו נראה עכשיו את הגמרא במסכת בבא קמא בדף כז עמוד ב. הגמרא שם דנה בדיוק בנקודה הזאת, עד כמה אדם צריך להיות אחראי על הנזקים שהוא גורם או על הנזקים שנגרמים לו. הגמרא אומרת: איתמר, המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בה ושברה, פטור. שואלת הגמרא: אמאי פטור? איבעי ליה לעיוני ומיזל. כלומר, למה הוא פטור? הוא היה צריך להסתכל לאן הוא הולך. עונה הגמרא: אמר רב פפא, בקרן זווית. כלומר, זה היה במקום שהוא לא יכול היה לראות. רב זביד אמר: אפילו תימא ברשות הרבים כולה, לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים. זאת אומרת, יש פה הגדרה של מה נחשב התנהגות סבירה. אדם שהולך ברחוב לא צריך לחפש כל הזמן מכשולים על הרצפה. האחריות היא על מי שהניח את המכשול, ולא על מי שנתקל בו. וזה מתחבר למה שדיברנו עליו קודם, שהאחריות של האדם היא לא אינסופית, היא תלויה בנסיבות ובשאלה האם הוא פעל בצורה סבירה או לא. ומכאן אנחנו רואים את היסוד הגדול של דיני נזיקין, שיש הבדל בין אדם המזיק לבין אדם שנתקל בנזק. מצד אחד, אדם מועד לעולם, אבל מצד שני, לא מטילים עליו חובה בלתי סבירה להיות ער לכל מכשול שמישהו אחר שם לו בדרך. והדברים האלו הם יסודות גדולים בהבנת האחריות האישית של האדם, לא רק בנזיקין אלא בכל תחומי החיים, שאדם צריך לדעת איפה האחריות שלו מתחילה ואיפה היא נגמרת.