פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 52
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- מעבר מתפיסות מוליד ומבעיר לתפיסת בונה
- מתודת העיגון בל״ט מלאכות ותולדותיהן
- הגדרת מלאכת בונה ותולדותיה
- אין בניין וסתירה בכלים ומחלוקת ראשונים
- סותר, מכבה, ומלאכת מחשבת
- מכה בפטיש, מתקן מנא, והגדרת גמר כלי
- חשמל במכשיר מול חשמל בבית, וחיבור לקרקע
- החזון איש: חימום מתכת, מבשל/מבעיר, ותיקון מנא משום בונה
- שלושה ניסוחים בחזון איש: העמדה על תכונתו, תוקע זרם, ממוות לחיים
- קנה של סיידין והבחנה בין שימוש להרכבה יוצרת
- רב שלמה זלמן אוירבך: דחיית בונה והצעת מסגרת שימוש בכלי
- מכתבים והעמדת המחלוקת: זרם ככוח חיצוני מול “כוח המוטבע בחוט”
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג שיעור בסוגיית חשמל בשבת ומעביר את מוקד הדיון מתפיסות של *molid* זרם ותפיסת *mav’ir* לתפיסת *boneh* שמזוהה בעיקר עם שיטת החזון איש, מול ביקורתו של רב שלמה זלמן אוירבך. השיעור מבהיר שהמוטיבציה לאסור את הפעלת החשמל נובעת מתחושת “יצירה משמעותית”, אך ההכרעה ההלכתית מחייבת עיגון בתוך ל״ט מלאכות או תולדותיהן, ולא די בטענה ש”ראוי לאסור”. בתוך כך נבנית מתודה כיצד לגשת לסוגיה: לאתר אב/תולדה רלוונטיים, לברר את הגדרים הבסיסיים של *boneh*, *soter*, *makeh b’patish* ויחסם לכלים, ולהבין כיצד החזון איש מתאר את סגירת המעגל כיצירת כלי או “העמדתו על תכונתו”.
מעבר מתפיסות מוליד ומבעיר לתפיסת בונה
המרצה קובע שתפיסת *boneh* בהפעלת חשמל הוצעה לראשונה על ידי החזון איש, ושגם רב שלמה זלמן חשב עליה לפני שראה אותה מהחזון איש ושלל אותה בטענה שאין זה יכול להיות אסור משום *boneh* או *makeh b’patish*. רב שמואל אוירבך מצוטט כהערה היסטורית שלפיה פרק שלם הושמט מספר מאורי אש מפני שנראה חסר טעם לאסור מדין *boneh*, ולאחר שיצא פסק החזון איש הוחזר הדיון בהוצאה חדשה עם תוספות והתכתבות עם החזון איש. המרצה מציין שפרטי מלאכות *boneh*, *makeh b’patish* ו-*soter* לא יידונו בהרחבה מחמת קוצר הזמן, אך ההגדרה הבסיסית של *boneh* והכלל “אין בניין וסתירה בכלים” חיוניים להבנת איסור חשמל.
מתודת העיגון בל״ט מלאכות ותולדותיהן
המרצה קורא את המשנה בדף ע״ג ע״א המונה ל״ט אבות מלאכה ומדגיש שזה הבסיס לחיפוש “עוגן” הלכתי לאיסור הפעלת מעגל חשמלי. המרצה אומר שאין רשימה סגורה ומרוכזת של תולדות, משום שתולדה מוגדרת ככל מה שדומה לאב גם אם לא הופיע במפורש בגמרא. המרצה ממסגר את הדיון כך שכאשר מבקשים איסור דאורייתא להפעלת חשמל, האפשרויות המרכזיות לתלות בהן הן *mav’ir*, *boneh*, ו-*makeh b’patish*, בעוד ש-*molid* אינו מופיע ברשימה ולכן נתפס כדרבנן.
הגדרת מלאכת בונה ותולדותיה
המרצה מגדיר את האב הארכיטיפי של *boneh* כבניית בניין במחובר וצירוף חלק אל חלק “המהווה את הבניין להיות אחד”, ומציין שחלק זה בהגדרה הוא מוקד חשוב לדיון. המרצה מביא דוגמאות לתולדות כגון הקמת אוהל וגיבון גבינה, ומציין שלגבן בשבת הוא איסור דאורייתא לרוב הדעות. השאלה “מה הקשר לגבינה” נענית בטענה שיש *boneh* גם באוכל, והמרצה דוחה הרחבה מסודרת לכך לשיעור הבא.
אין בניין וסתירה בכלים ומחלוקת ראשונים
המרצה מציג את הכלל התלמודי “אין בניין וסתירה בכלים” ככלל יסודי לדיון בחשמל במכשירים מטלטלים, ומגדיר “כלים” כדבר מטלטל שנועד לתשמיש, כולל בגדים וכלי מטבח. המרצה מוסיף שנידון בגמרא ובפוסקים שכלי גדול מאוד (ארבעים סאה) עשוי לקבל דין מבנה מחמת קביעותו למרות שאינו מחובר לקרקע, משום שאינו מיועד לטלטול תדיר. המרצה מציין שראשונים רבים מביאים חילוקים המגבילים את הכלל ומוכיחים מסוגיות שיש בניין בכלים במקרים מסוימים, כגון עשיית הכלי מתחילתו, חיבור חזק הנקרא “לתקוע”, ולעיתים גם “מעשה אומן”, בעוד שרש״י והר״ן על הרי״ף מפרשים כפשוטו שאין בניין בכלים ותולים איסורים מקבילים ב-*makeh b’patish* או באיסור אחר.
סותר, מכבה, ומלאכת מחשבת
המרצה מגדיר את *soter* כמלאכת הריסה שבשבת היא אסורה רק כאשר היא “סותר על מנת לבנות במקומו”, בדומה ל-*mochek* על מנת לכתוב ול-*mechabeh* לצורך יצירת פחם. מתוך כך המרצה אומר שלא פשוט לקבוע שכיבוי מכשיר חשמלי הוא *soter* גם אם הדלקתו היא *boneh*, מפני שהכיבוי אינו נועד לתוצאה פוזיטיבית, ומביא שהחזון איש כתב על כך אך הדיון אינו פשוט.
מכה בפטיש, מתקן מנא, והגדרת גמר כלי
המרצה מתאר את *makeh b’patish* כמלאכה מורכבת שמקורה במכת הפטיש האחרונה לגמר יצירת כלי, אך הורחבה לגדר של “כל גמר מלאכה של כלי” בלי תלות בפטיש ממש, וזה דאורייתא ולא תוספת דרבנן. המרצה מביא את הירושלמי שמייחס למכה בפטיש תפקיד של “כל מלאכה שאין אנו יודעים מאיזה צד לאסור” אך דוחה את הצורך בהרחבה עמומה זו לדיון בחשמל, וטוען שמי שתולה הדלקה ב-*makeh b’patish* מתכוון לגמר כלי הרגיל. המרצה מנסח את מחלוקת ההסתכלות האם הדלקת מאוורר היא שימוש בכלי או גמר עשייתו, ומדגיש שהבדל זה עשוי להפוך מעשה מאיסור סקילה לדבר מותר והוא “הרים התלויים בשערה”.
חשמל במכשיר מול חשמל בבית, וחיבור לקרקע
המרצה מבחין בין הפעלת מעגל במכשיר מטלטל לבין חשמל של הבית, וטוען שבבית אין בעיית “אין בניין בכלים” ולכן אם זה *boneh* הוא *boneh* רגיל. המרצה מציין אפשרות שמכשיר המחובר לשקע עשוי להיחשב במובן מסוים כחיבור לקרקע דרך החוט ולהוציאו מגדר כלי למבנה, בניגוד למכשיר על סוללה. המרצה מוסיף הערת מוקצה: דעה רווחת רואה במנורה ובמאוורר “כלי שמלאכתו לאיסור”, אך הוא נוטה לומר שמאחר שמטרת הכלי היא אור ואוורור שהם מותרים, אין הכלי מוקצה מעיקרו, תוך קישור הדיון לשאלה האם ההדלקה היא שימוש או גמר מלאכה.
החזון איש: חימום מתכת, מבשל/מבעיר, ותיקון מנא משום בונה
המרצה קורא בחזון איש שמיישב את הרמב״ם לגבי חימום מתכת בכך שהכוונה מגדירה אם הפעולה היא תולדת *mevashel* או תולדת *mav’ir*, ומעיר שהוא עצמו אינו נזקק לכך מפני שאפשר לראות את הפעולה כשייכת לשניהם ללא סתירה. החזון איש מסיק שהדלקת נר חשמל כרוכה בחימום מתכת שיש בו משום *mevashel*, ולעיתים אף חשש *mav’ir* אם נעשית גחלת, אך המרצה ממקד את החידוש המרכזי: “עוד יש בזה משום תיקון מנא… וקרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי”, משום שהדלקת הזרם “מעמידה” את הכלי על תכונתו לפעול בתמידות. החזון איש מוסיף שבחוטי בית המחוברים לבית “אין כאן משום אין בניין בכלים” ודינו כמחובר, אך גם בכלים פעולה זו “חשיב בונה” מחמת משמעותה, והמרצה מציג זאת כניסיון להתמודד עם הכלל שאין בניין בכלים באמצעות תפיסה שההדלקה היא כעשיית כלי מתחילתו.
שלושה ניסוחים בחזון איש: העמדה על תכונתו, תוקע זרם, ממוות לחיים
המרצה מצביע על שלושה אופני ניסוח בחזון איש: הדלקה כ”העמדתו על תכונתו” של הכלי, הדלקה כ”תוקע לה החשמל בחוטים” בדימוי לתקיעה שהיא חיבור חזק בבניין כלים, והדלקה כ”מעורר את החוט ממוות לחיים” בדימוי של הפחת חיים בכלי. המרצה דוחה את הטענה שמדובר בכתיבה פיוטית גרידא וטוען שזה תיאור פעולה המכוון לנמק את הדמיון ל-*boneh* ולא רק את משמעות היצירה. המרצה מסמן שהשאלה העיקרית היא “למה זה דומה לבונה” ולא “למה זה משמעותי”, ומעמיד את המחלוקת מול רב שלמה זלמן על עצם האפשרות להכניס את החשמל לגדרי *boneh*.
קנה של סיידין והבחנה בין שימוש להרכבה יוצרת
המרצה מביא מהחזון איש את סוגיית שבת מ״ז ע״א בקנה של סיידין לעומת מנורה של פרקים, ומסביר את החילוק שלפיו בקנה יש שני שימושים (ארוך וקצר) ולכן ההרכבה אינה נתפסת כבריאה של כלי חדש אלא כשינוי אופן שימוש, בניגוד למנורה שעיקר תשמישה כשהיא מורכבת. החזון איש מסיק שב”פתיחת החשמל” הכנסת הזרם בחוטים “חשיב לעולם כתקע”, ומבחין בין חיבור שני גשמים לבין “תיקון צורה להגשם” שבו החוט עצמו משתנה בתכונתו ונעשה כלי שימושי באופן חדש.
רב שלמה זלמן אוירבך: דחיית בונה והצעת מסגרת שימוש בכלי
המרצה מתאר שרב שלמה זלמן נוטה לראות חיבור מאוורר ומקרר לזרם כקל יותר מעריכת שעון, משום שכך הוא תשמישם התדיר: מחברים לשימוש ומפסיקים אחר כך, ולכן לכאורה אין בכך איסור. רב שלמה זלמן טוען שמאוורר שאי אפשר לסוגרו הוא “קלקול גדול”, ומציע שאם היה מאוורר עובד בקפיץ היה מסתבר להתיר את שימושו בשבת, ומכאן מסגרת שמעמידה את הפעלת החשמל כשימוש ולא כגמר עשיית כלי. בהמשך הוא כותב שלמעשה יש מקום לחשוש לאיסור תורה מדין *metaken mana*, ומסביר שהזרם אינו ככוח דחיפה חיצוני בלבד אלא האלקטרונים שבתוך החוטים זורמים ומשנים במקצת את החוטים ואת תכונת המתכת במכונה, כך שאפשר לראות זאת כעשיית כלי בכל פעם שמכניסים זרם.
מכתבים והעמדת המחלוקת: זרם ככוח חיצוני מול “כוח המוטבע בחוט”
המרצה מצטט התייחסות של רב שלמה זלמן לכך שדברי החזון איש הם חידוש גדול ושקודמים שעסקו בחשמל לא חששו למלאכות *boneh* ו-*soter*, ומביא שמועה שלפיה גם סגירת מעגל ללא זרם נאסרת משום *boneh* ומסתייג ממנה כבלתי תואמת את לשון החזון איש. במכתב החזון איש נאמר שהעניין תלוי בשיקול הדעת, והוא מבחין בין חימום ברזל שבו החום “שוכן לפי שעה” ונגרש, לבין חיבור חשמל שמעורר “כוח החשמל המוטבע בחוט עצמו” ונעשה החוט “גוף אחד” עם המכונה, ומכאן החשש ל-*boneh* הן מצד “הרכב הפרקים” והן מצד “תיקון החוט עצמו ממוות לחיים”. המרצה מסיים בהפניית הכנה לשיעור הבא דרך מקור קהילות יעקב כדי לשוב להגדרה המדויקת של *boneh* ולברר את שיטת החזון איש בגדרי המלאכה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, אנחנו בסוגיה של חשמל בשבת. ראינו את התפיסות שיש בהפעלת מעגל חשמלי משום מוליד זרם. ראינו את התפיסה של המבעיר בקצרה, ואני רוצה לעבור עכשיו לתפיסה של הבונה שהיא, כמו שכבר אמרתי לכם, הוצעה לראשונה על ידי החזון איש, למרות שרב שלמה זלמן חשב על זה עוד לפני שהוא ראה את זה מהחזון איש ושלל את זה. זאת אומרת, הוא טען שזה לא יכול להיות אסור משום בונה או מכה בפטיש או משהו כזה. והפניתי אתכם להערה של רב שמואל אויערבך הבן שלו, שאומר שבעצם היה הפרק הזה אפילו הושמט מהספר אחרי שהוא בעצם חשב שאין בזה שום טעם, מי יחשוב לאסור את זה מדין בונה? ומיד אחרי זה יצא הפסק של החזון איש שזה אסור משום בונה, ואז בספר מאורי אש חלק ב' הכניסו בחזרה את כל הדיון הזה עם תוספות של התכתבות עם החזון איש. זאת אומרת, ההוצאה הזאת שממנה צילמתי לכם את הספר מאורי אש זה הוצאה חדשה בהוצאת מכון ירושלים, משהו עם הערות ועם פונט יותר מסודר, ושמה גם הכניסו כל מיני תוספות שלא היו בהוצאה המקורית, לכן קוראים לזה מאורי אש השלם, להבדיל ממאורי אש. זה בדרך כלל הנוהג בהוצאות תורניות, כשעושים משהו עם תוספות אז אומרים שלם, עם פרשנויות, תוספות וכדומה. אוקיי, אז זאת התמונה הכללית. כמו שהפניתי אתכם בדף, אני לא אכנס בפירוט למלאכת בונה, מכה בפטיש וסותר כי אין לנו כל כך זמן לזה והאמת שרוב הדיונים שם גם לא חיוניים לדיון שלנו לגבי שבת. מה שכן חיוני זה בעיקר ההגדרה הבסיסית של מלאכת בונה והכלל הזה שאין בניין וסתירה בכלים או שיש. יש מחלוקת ראשונים איך, מתי יש, מתי אין, אם בכלל. זה נוגע לאיסור החשמל, למרות שאני חושב שמבחינה דידקטית אני מעדיף להגיע לגדרי בונה דווקא בשיעור הבא. שמה יש איזושהי אמירה שתסכם טוב אני חושב את הוויכוח ואת העמדה של החזון איש שאני אישית בסופו של דבר מזדהה איתה דווקא. אז לזה נגיע בהמשך, ומבחינת ההכנה שלכם בדף עד איפה הגעתם, זאת אומרת מי שגמרה אותו או איפה אתן עומדות?
[Speaker B] חזון איש גמרנו, במאורי אש אנחנו קראנו את שני המכתבים.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אחרות גם בערך אותו דבר?
[Speaker B] אני חייבת להגיד שזה נראה שהבונה לפי מה שהחזון איש כותב זה הכי דומה לבריאת האדם שמנפיחים בו נשמה. זה התיאורים הפיוטיים שלו, אין יותר יצירה משמעותית מזה, מה אם לא משמעותי מלינפוח נשמה באדם, אז להזרים זרם במכונה שהיא תתעורר לחיים.
[הרב מיכאל אברהם] השאלה אם זה נקרא בונה, בריאת האדם הייתה בששת ימי הבריאה אבל אנחנו מחפשים במשכן.
[Speaker B] לא, לא אמרתי שזה לא משום בונה, הוא כמובן זה כתיבה פיוטית שלו, אבל אני חושבת שעומד מאחוריה…
[הרב מיכאל אברהם] לא, זאת לא כתיבה פיוטית, זאת כתיבה הלכתית לגמרי, יבשה, שום פיוט.
[Speaker B] לא, השימוש בלהכניס נשמה למכשיר זה כן כתיבה פיוטית.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני לא חושב, הוא מנסה לתאר באמת את הפעולה של העניין.
[Speaker B] אני חושבת שמה שמראש הרי המוטיבציה שלו זה שצריך לאסור, כמו שאמרת.
[הרב מיכאל אברהם] על זה דיברנו, כן.
[Speaker B] ואז בעצם כשהוא כתב את הביטויים האלה, אז בעצם חשבתי לעצמי שיש פה משמעות מאוד מאוד מאוד גדולה גם אם הפעולה יכולה להיות הכי קטנה שאפשר רק ללחוץ על כפתור, המשמעות היא מאוד מאוד גדולה שבגלל זה הוא ממש משתמש בביטוי של נשמה, זאת אומרת יש פה פעולה מאוד מאוד משמעותית קשה להגדיר מה היא, אבל את המשמעות אי אפשר לפספס.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז זה באמת מה שמלווה אותנו לכל אורך הדיון, המוטיבציה הבסיסית לאסור נובעת בדיוק מהסברא הזאת, שיש פה איזשהו משהו שאי אפשר לומר שהוא לא יצירה משמעותית, מצד שני אתה רואה שכל הפוסקים מנסים לטעת את זה באיזשהו אב או תולדה או יסוד דאורייתא קיים, כי עצם זה שראוי לאסור, מזה התחלתי בשיעור הראשון, עצם זה שראוי… לאסור זה לא מספיק כדי לאסור.
[Speaker B] זאת אומרת אין לנו סמכות. כן, אני רק אומרת שהמשמעות שהוא מכניס, שהוא אומר שזה כמו להפיח נשמה, אני רואה את זה אצלו שהוא כאילו מנסה להסביר למה זה כל כך משמעותי.
[הרב מיכאל אברהם] זה ברור, אבל אני חושב שהלהפיח בזה נשמה, הנקודה שבה אני רוצה להתמקד זה לא השאלה למה זה משמעותי, אלא למה זה דומה לבונה. זאת אומרת החזון איש מביא את זה לא בתור נימוק למה לאסור, הוא מביא את זה בתור נימוק למה זה כמו בונה. וזאת השאלה המעניינת פה שאיתה מתווכח איתו הרב שלמה זלמן. שלמה זלמן לא מתווכח על זה שזאת יצירה משמעותית אני מניח, אבל הוא טוען בסדר, אבל אתה לא יכול להכניס את זה לגדרי בונה. אז מה לעשות, אין לנו אף מלאכה שתחתיה העסק הזה יכול להיכנס. וזה אמרתי בשיעור הראשון, שאת האופציה הזאת שאם היו כותבים היום את רשימת השלושים ותשע, היה חשמל היה נכנס שם בתור אב בפני עצמו, זה אף אחד מהפוסקים לא עושה. לכן ברגע שאנחנו שוללים את העניין הזה, אז לא מספיק לנו להגיד שהדבר הזה הוא משמעותי, אנחנו צריכים לראות איך זה נכנס תחת אחד מהאבות או התולדות של המלאכות המנויות. וכאן הנקודה החשובה, לא עד כמה זה משמעותי. וזה הנקודה שבה אני רוצה גם להתמקד.
[Speaker B] כן, אני מסכימה עם זה. פשוט היה נראה לי שהוא השתמש בביטוי הזה, חוץ מזה הוא גם דיבר שם במלאכת בונה על העניין של האם אתה צריך אומן בשביל להפעיל את זה, כאילו יש פה שני אלמנטים: אחד מה היכולות שאתה משתמש בהם בשביל להפעיל את זה, ומצד שני הוא כן מתייחס גם למה התוצאה.
[הרב מיכאל אברהם] הוא מתייחס לשני האלמנטים.
[Speaker B] בסדר, על זה אנחנו נדבר.
[הרב מיכאל אברהם] האומן פה לא צריך בכלל, זה אחד הקשיים שמעלים נגדו, שאתה מפעיל מתג, זה כל ילד יודע לעשות את זה, אין פה מעשה אומנות. אבל על זה עוד נדבר. אגב, מעשה אומנות נדרש בדרך כלל לבנייה בכלים. לבנייה רגילה לא צריך להיות מעשה אומן. השוואת גומות בקרקע שגם היא נחשבת בונה, זה לא מעשה של אומן. לכן זה תנאי בבנייה בכלים, אבל נגיע. אז זה הרקע בעצם לדיון. עכשיו, הפניתי אתכם לוויקיפדיה כדי לראות את הרקע למלאכת בונה באופן עקרוני, אולי רק כדי להתרשם, כי אנחנו עוסקים במסכת שבת אבל איכשהו עד עכשיו עוד לא ראינו אפילו את רשימת אבות המלאכה. פעם אחת בכל זאת לעשות איתם איזשהו מפגש. אז שנייה אחת, רק נראה לכם את העניין.
[Speaker B] נראה לי שלמדנו את זה ברמב"ם בתחילת השנה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל הגמרא, הגמרא זה בדף ע"ג עמוד א', ושם יש משנה בפרק כלל גדול. לא המשנה הראשונה, השנייה נדמה לי בפרק. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה, הגוזז את הצמר, המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שני בתי נירין והאורג שני חוטים והפוצע שני חוטים, הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי השוחטו והמפשיטו והמולחו והמעבד את עורו והממחקו והמחתכו, והכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות, הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש המוציא מרשות לרשות, הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. אז פה יש את כל הרשימה, אני כמובן לא נכנס להגדיר את כל האבות האלה, חלקם לא כל כך פשוט להגדיר.
[Speaker C] אמרנו שהמוציא זה מלאכה שהיא לא טובה.
[הרב מיכאל אברהם] היא מלאכה גרועה אבל היא מופיעה בשלושים ותשע המלאכות. היא מופיעה, להפך, זה כל מה שהראשונים מתקשים, אם זאת מלאכה גרועה למה היא נחשבת אב מלאכה? למה היא ברשימה? אז על זה דיברנו בתחילת השנה. בכל אופן פה זה איזשהו מפגש שתראו פשוט שזה המקור לכל הסיפור. כשאנחנו מחפשים עכשיו עוגן לתלות בו את איסור החשמל, איסור הפעלת מעגל חשמלי, אנחנו אמורים למצוא אותו או בשלושים ותשע אבות שמנויים פה במשנה או בתולדות שלהם, שרשימה מסודרת של תולדות אין. אין בשום מקום רשימה מרוכזת ומסודרת של תולדות. זה מופיע בגמרא מהמשנה הזאת והלאה לאורך כמה עשרות דפים. הגמרא רצה על כל אחד מאבות המלאכה ודנה לגביו, קצת באריכות קצת בקצרה, אבל היא דנה על כל אחד מאבות המלאכה ובתוך הדיונים האלה מופיעות גם התולדות. אז מי שרוצה לרכז את כל התולדות צריך לעשות את זה במעבר על הגמרא, אני לא מכיר מקום שמרכז את כולן כי זה באמת גם לא רשימה סגורה, כי כל מה שנמצא היום שדומה. דומה לאחד מהאבות, גם הוא יכול להיות תולדה, תולדות זה לא רשימה סגורה שמופיעה באיזשהו מקום מוגדר. אין צורך גם לשים אותם במקום מוגדר, כי התולדות ממוינות תחת האבות. האבות זה בעצם הקטגוריה, הקטגוריות היסודיות. מתחתן אפשר להכניס הכל, כל מה שדומה. יש תולדות שמופיעות בגמרא, כי הגמרא כבר חשבה עליהם, ויש תולדות שלא הופיעו בגמרא, אבל הם עדיין תולדות, כי הם דומות לאבות. אוקיי? אז במובן הזה המשנה הזאת היא הבסיס לכל הסיפור. עכשיו, אנחנו באים לאסור חשמל, אנחנו אמורים לעבור על המשנה הזאת ולראות איזה מהאבות האלה יכול לעשות את העבודה. אני כבר מציג את זה כביכול שאנחנו בעצם רוצים לאסור, עכשיו כל השאלה זה רק איך לבצע את זה בפועל. אז אנחנו מחפשים כאן וכמו שאמרתי, בסופו של דבר יש כאלה שעוצרים על מבעיר, כן? זה, ויש כאלה שעוצרים על בונה. אלה שני האבות או הקטגוריות שתחתיהן אפשר להכניס את זה דאורייתא, ויש כמובן מכה בפטיש, כן? מכה בפטיש. אלה שלושת המקורות דאורייתא שלתוכם אפשר להכניס הפעלת מעגל חשמלי. כל השאר זה יכול להיות דרבנן. אולי לפני דברים מהסוג הזה.
[Speaker C] שאלה רגע, אז למשל המבשל, זה דרבנן או שזה תולדה של?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, מבשל זה דאורייתא, הנה תראי פה. רגע, אה, לא סליחה, זה האופה, כן, אבל
[Speaker C] זה תולדה.
[הרב מיכאל אברהם] האופה, המבשל לרוב הדעות זה אב, זה לא תולדה. האופה והמבשל זה אותו דבר. עוד פעם, אין לזה נפקא מינה.
[Speaker E] כמו הוצאה והכנסה, שמעת? כמו הוצאה והכנסה, הם אותו דבר.
[הרב מיכאל אברהם] זה דומה להוצאה והכנסה, גם שמה יש קצת מחלוקת, אבל גם שמה התפיסות המקובלות הן שזה אב. שניהם זה אב. עוד פעם אני אומר, אין לזה נפקא מינה, או כמעט אין לזה נפקא מינה.
[Speaker C] והמוליד גם כן לא ברשימה כאן. לא שומע?
[הרב מיכאל אברהם] המוליד. לא, המוליד הוא דרבנן. לכן אמרתי, מתוך הרשימה הזאת יכול להיות או בונה, או מבעיר, או מכה בפטיש. אוקיי? האופה יכול להיות, יודעת מה? המבשל אולי גם, מבשלים את החוט, יש קצת דיון על העניין הזה גם. בכל אופן, אז זה לגבי המתודה איך בדיוק צריך לגשת לסוגיה כזאת. צריך פשוט לאתר ברשימת האבות איזה אבות יכולים לעשות את העבודה.
[Speaker F] עכשיו, אז זה גם דאורייתא נכון? מה?
[הרב מיכאל אברהם] התולדות? ברור, ברור. אה, תולדות ואבות הכל דאורייתא. לכן אני אומר אין נפקא מינה ביניהם. על שניהם חייבים סקילה במזיד או חטאת בשוגג. אין הבדל. עכשיו, הערה נוספת, אולי עוד שתי הערות, גם כתבתי לכם בדף. אז ככה, במלאכת בונה בעצם ההגדרה היא לבנות בניין, כן? ההגדרה המקובלת באמת זה מה שמופיע פה בוויקיפדיה.
[Speaker E] לבנות במחובר.
[הרב מיכאל אברהם] חיבור והרכבה של דבר מחדש. המלאכה, רגע, כן, המלאכה היא בניית בניין קבוע העומד להתקיים ימים רבים, הנגרם על ידי צירוף חלק אל חלק המהווה את הבניין להיות אחד. אגב, החלק השני נראה לכם מן איזה פירוט מיותר או סתמי, הוא מוקד העניין, אבל לזה אנחנו נגיע בפעם הבאה. הצירוף חלק אל חלק שמהווה את הבניין להיות אחד. אבל לענייננו, צריך לזכור את זה. לפעמים שוכחים מרוב הפשטות. צריך לזכור את זה שמלאכת בונה קודם כל בראש ובראשונה זה לבנות בניין. זה האב של בונה. עכשיו צריך לראות מה דומה לזה, מה תולדה, מה אב, מה דרבנן, אבל זה בעצם הבונה היסודי. מתחת לזה נכנסים כל מיני דברים, למשל הקמת אוהל, זה גם בונה, או גיבון של גבינה אפילו זה גם בונה. כי אני בעצם, כן, אני מחבר את החלקים השונים של הגבינה ויוצר מהם מבנה. אז במובן הזה זה גם בונה, בונה דאורייתא. לגבן בשבת זה איסור דאורייתא לרוב הדעות בכל אופן. הרמב"ם כתוב למשל, אז אלה התולדות. אבל צריך לזכור בראש ובראשונה שהאב, כן? המלאכה הארכיטיפית, זה בעצם בניית בניין. לקחת לבנים, לחבר אותם, לעשות איזשהו מבנה מכל החלקים האלה. זה מה שנקרא בונה. לגבן, לגבן, כן. מה אמרת? לא הבנתי. לגבן, לגבן, להכין את הגבינה. אז זה האב מלאכה של הבונה. הכלל השני שרציתי שתהיו פה זה שאין בניין וסתירה בכלים. יש כלל שמופיע בגמרא שכתוב אין בניין וסתירה בכלים. מה זה כלים? כלים זה דבר מטלטל. מבנה זה משהו שמחובר לקרקע. כלים זה דבר מטלטל שנועד לתשמיש. גם בגדים זה כלים, גם כלי מטבח או כל מיני דברים כאלה, כל אלה זה כלים. גם הכוורת שדיברנו עליה אם אתם זוכרות שזורקים את הכוורת, הכוורת היא מטלטלת לכן היא כלי. ובאמת מסוגיית כוורת וגם מעוד מקומות יש כאלה שלומדים שכאשר הכלי הוא מאוד מאוד גדול, מכיל ארבעים סאה לפחות, הוא בעצם הופך להיות מבנה. הוא מפסיק לקבל מעמד של כלי למרות שהוא מנותק מהקרקע. למה? כי דבר כל כך גדול שמונח על הקרקע הוא בעצם מחובר. אף אחד לא מטלטל, זה לא מיועד לטלטול תדיר. נכון שאין שם דבק, אבל הכובד שלו מחבר אותו לקרקע לכן הוא בעצם איזשהו מבנה קבוע. אז הגודל פה משחק רק תפקיד במובן של הקביעות. זה לא עניין של כלים צריכים להיות קטנים. כלים צריכים להיות מטלטלים. דבר שהוא גדול הוא לא מטלטל. זה הנקודה. עכשיו הכלל הבסיסי שכתוב בגמרא זה שבכלים אין בנייה ולא סתירה. זה מאוד חשוב לענייננו כמובן אם אנחנו מדברים על מלאכת בונה במכשירים חשמליים, בדברים מטלטלים. עכשיו כמובן שכמו שראיתם בוויקיפדיה, יש לדבר הזה הרבה מאוד הסתייגויות. הראשונים מוכיחים מכל מיני סוגיות בגמרא שאנחנו רואים בכל מיני מקומות שיש בנייה בכלים. וזה סותר את הכלל הזה שאומר אין בניין וסתירה בכלים. וזה מחזיר אותי שוב למה שאמרתי לכם פעם על איך להתייחס לכללים בגמרא. אז פה זה עוד דוגמה לעניין הזה. הגמרא כותבת בצורה מאוד נחרצת, אין בניין וסתירה בכלים, ומלא סוגיות חוזרות ואומרות יש בניין בכלים. ואז הראשונים מתחילים לעשות חילוקים מתי הבניין בכלים כן נחשב בניין. למשל יש כאלה שאומרים כשאני עושה את הכלי מתחילתו. לא כשאני מוסיף לו משהו אלא כשאני בונה כלי מאפס, שזו בנייה מאוד משמעותית, אז אפילו שבניתי כלי הדבר הזה נקרא בנייה. או כאשר אני תוקע. מה הכוונה? כשאני מחבר את החלקים של הכלי ויוצר פה כלי, אבל החלקים מחוברים זה לזה בחיבור חזק, חיבור שלא נפרד סתם ככה. זה מה שנקרא לתקוע. גם אז יש בניין וסתירה בכלים. מכניסים בהקשר הזה גם מעשה אומן. זאת אומרת משהו שצריך להיעשות על ידי לא סתם פעולה סתמית שכל אחד יכול לעשות אלא משהו שדורש איזשהו סוג של מיומנות, של מחשבה של אומנות.
[Speaker B] מה הקשר לגבינה? גבינה היא לא בית ולא כלי.
[הרב מיכאל אברהם] גבינה היא לא כלי, גבינה היא אוכל.
[Speaker B] אז למה אסור לגבן? מה, יש בנייה באוכל?
[הרב מיכאל אברהם] כן, יש בנייה. זה הטענה. יש בנייה באוכל. טוב, אני אעיר על זה משהו בשיעור הבא, כי זה ייכנס לנו לדיון של שיעור הבא.
[Speaker F] יש בזה, השיטה הזאת מקבילה לאיזה כלים מקבלים טומאה או שזה לא רלוונטי?
[הרב מיכאל אברהם] כן. הגמרא אומרת, הגמרא אלי קכג, משהו כזה. הגמרא אומרת מיגו דהוי כלי לטומאה הוי כלי לשבת. עכשיו נכון ששמה מדובר נדמה לי לגבי דיני מוקצה שבכלים אין דין מוקצה, אבל בפשטות הכלל, אלא אם כן יש חריגות, הכלל הוא שמה שמגדיר כלי מגדיר אותו לכל הקשר. ראינו כבר גם לגבי רשויות שיש הבדלים בין שבת לבין טומאה. יכול להיות שגם בהקשר הזה יהיו קצת הבדלים. אבל כנקודת מוצא זה אותו דבר. אלא אם כן יש לנו ראיה שיש בכל זאת איזשהו סוג של הבדל. בכל אופן, אז זה לגבי בניין בכלים עם ההסתייגויות, וצריך לזכור תמיד שההסתייגויות מופיעות בראשונים. זה לא גמרא. זה באמת רש"י והר"ן על הרי"ף כותבים שאין בניין בכלים בכלל, בלי שום הסתייגויות. וכל המקומות שבהם הגמרא אומרת שזה אסור, הם תולים את זה במכה בפטיש או באיסור אחר אבל לא באיסור בונה. הם תופסים את הכלל בגמרא כפשוטו. אין בניין וסתירה בכלים. אוקיי? אז יש פה בקיצור מחלוקת ראשונים. אני אומר את זה רק כדי שזה יהיה ברקע. לא ניכנס בעניין הזה לפרטים. עכשיו, האב השני, או בעצם בונה, אולי סותר, זה כמובן מה. כיוון שמלאכת סותר היא מלאכה של הריסה, של קלקול, ובשבת המלאכות שנעשו הן מלאכת מחשבת, אז לכן חכמים אומרים שסותר זה אך ורק אם אתה סותר על מנת לבנות במקומו. זאת אומרת אם אתה למשל מוחק, זה גם, מוחק כדי שתוכל לכתוב באותו מקום שמחקת שתי אותיות, אז אתה עובר על מלאכת מוחק. אותו דבר מכבה. מכבה זה גם מלאכה של קלקול, אתה הורס את האש. למה זה נחשב מלאכה יצירתית? כי אתה יוצר פחם. בדיוק. אותו דבר בסותר, סותר זה כדי לבנות במקומו, אתה צריך את המקום אז אתה סותר את הבניין כדי לבנות באותו מקום, ואולי גם כדי להשתמש באבנים או בחלקים שפירקת לבנייה מחודשת. ובמכבה?
[Speaker E] מה? ברשימה של המשנה דווקא מכבה מופיע לפני מבעיר.
[הרב מיכאל אברהם] שומע? מה? שומע אותך לא טוב.
[Speaker F] יש בעיה עם הרמקול של
[Speaker E] חותי.
[Speaker F] טוב, לא משנה.
[Speaker E] היא אומרת שברשימה של הל"ט מלאכות במשנה, שומעים? כן. אז דווקא מכבה מופיע לפני המבעיר, כי הוא פה החשוב יותר, כי הוא עושה פחם.
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, צריך לבדוק אם מישהו מהמפרשים אומר משהו, אני לא זוכר כרגע. בכל מקרה מכבה צריך להיות כדי לעשות פחם. מכבה נחשבת באופן עקרוני כמלאכה מקלקלת, כמו סותר, כמו מוחק. אוקיי? אז לכן כל המלאכות האלה צריכות להיעשות למען תכלית חיובית, פוזיטיבית כלשהי. אותו דבר גם סותר. ולכן בהקשר של מכשיר חשמלי למשל, זה לא כל כך פשוט שאפילו אם אני אומר שלהפעיל אותו זה משום בונה, אז זה לא כל כך פשוט להגיד שלכבות אותו זה משום סותר. יש כאלה שרצו לטעון את זה, החזון איש למשל כותב את זה, אבל זה דיון לעצמו, זה ממש לא פשוט, כי הכיבוי של המכשיר החשמלי לא נועד כדי להשיג איזושהי תוצאה פוזיטיבית. אז זה גם כן עוד אולי נדבר על זה. זה לגבי בונה וסותר. מכה בפטיש, זאת מלאכה סופר מסובכת ולא מוגדרת. באופן עקרוני הגמרא מסבירה שזה הכאה בפטיש לגמר של יצירת כלי. כאשר אתה מכה בפטיש את המכות האחרונות כדי לסדר את הצורה של הכלי, זה נקרא מלאכת מכה בפטיש. ועושים שם חלוקה בין ההכאה בפטיש להנפה שלו וכל מיני דברים מהסוג הזה. זה הכל פורמליסטיקות שהן שוליות. אחרי שחז"ל פירשו את העניין הם בעצם הרחיבו את מלאכת מכה בפטיש, והם אומרים שכל גמר של כלי, לאו דווקא עם פטיש. כל גמר, סיום מלאכה של כלי, זה נקרא אב מלאכה של מכה בפטיש. זאת אומרת אם יש לי איזשהו כלי שהוא כמעט גמור ואני עושה פה איזושהי פעולה שמסיימת אותו והופכת אותו לכלי מוכן, בזה עברתי על מלאכת מכה בפטיש בלי שום קשר לפטישים ולהכאות. אוקיי? עכשיו אולי לא היה ברור מתוך הויקיפדיה כי הם אומרים שחכמים פירשו את זה, כל המלאכות הרי חכמים פירשו, זה לא שום דבר מיוחד. זה לא דרבנן. ההגדרה של מכה בפטיש כסיום של הכנה של כלי זאת ההגדרה של המלאכה דאורייתא, זה לא תוספת דרבנן. זאת ההגדרה של מלאכת מכה בפטיש. אוקיי? אז לכן גם המלאכה הזאת מועמדת לשחק על המגרש הזה של חשמל. אני רק אעיר, בויקיפדיה אם ראיתם הם מביאים את זה, הירושלמי כותב שכל מלאכה שאנחנו לא יודעים מאיזה צד לאסור אותה יש לתלות אותה במכה בפטיש. מין אמירה כזאת מוזרה, מה, זה כמעט אומר לנו חבר'ה אתם מסתבכים עם חשמל, לא מוצאים על מה, על איזה קולב לתלות את ה… על איזה וו לתלות את הקולב שלכם? אין בעיה, מכה בפטיש. מה, זה מלאכה שלא צריך שום דמיון כדי לאסור משהו מחמתה? זו אמירה מאוד מוזרה. בכל זאת זה מובא שם בתור איזושהי מלאכה מסוימת, יש לה פרשנות כלשהי. מה זאת אומרת שכל דבר אני יכול לתלות במכה בפטיש? טוב אז על זה נאמרו כבר כל מיני פרשנויות אני לא נכנס לזה כאן, כי מבחינתנו זה באמת אני לא נזקק להרחבה הזאת של מכה בפטיש. מי שמכניס את הדלקת מעגל חשמלי למכה בפטיש הוא מתכוון למכה בפטיש הרגיל, לא לכל ההרחבות העמומות האלה מהירושלמי. אלא באמת הכוונה שאתה בעצם מסיים פה את היווצרות המעגל החשמלי. את הכלי כשאתה מפעיל את המאוורר נגיד, אז המאוורר מתחיל לפעול, רק עכשיו הוא באמת כלי שמאוורר. אז בעצם ההדלקה הזאת הופכת אותו להיות מאוורר, עד עכשיו הוא רק היה עם פוטנציאל לאוורר. עכשיו הוא מאוורר ממש. ויש כאלה שרוצים לטעון שההדלקה של המאוורר זה בעצם המכה בפטיש. בעיניי זה די מפקפק, אבל ככה יש כאלה שרוצים לטעון את הטענה הזאת.
[Speaker F] אבל זה, זה קצת מערבב מושגים. שומע? זה מערבב מושגים. זה אומר שהשימוש בכלי הוא בעצם חלק מהבנייה שלו.
[הרב מיכאל אברהם] זה כל הוויכוח בחשמל בדיוק. אתם ראיתם את זה אצל רב שלמה זלמן בשאלה האם ההדלקה היא השימוש בכלי או שהיא גמר העשייה של הכלי. זה בדיוק ההבדל. אם זה שימוש בכלי אז אין פה שום מכה בפטיש. אם זה גמר, אז זה מכה בפטיש, זה איסור דאורייתא. ואיך להגדיר מתי זה גמר המלאכה ומתי זה רק השימוש, אתם רואות עוד פעם את מה שאמרתי לכן גם בפעמים הקודמות, עניין של סברה. אחד רואה את זה כך, אחד רואה את זה כך, קשה מאוד להביא פה ראיות ברורות, לחתוך את זה באיזשהו שיקול מאוד חד. זה מאוד עניין של הסתכלות, ותשימו לב, ההסתכלות הזאת יכולה לקחת אותי מאיסור דאורייתא להיתר. האם אתה משתמש בכלי או שאתה גומר להכין את הכלי. זה הבדל בין איסור סקילה לבין דבר שמותר לעשות אותו. וזה דברים שכל כולם הרים התלויים בשערה, כמו שהמשנה אומרת.
[Speaker C] אבל כלים, כלים חשמליים אני לא עושה, אני רוכשת. זאת אומרת, נכון שמישהו עשה אותם, אבל אני כאילו אין לי יד בדבר.
[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, את גמרת. כשאת מסיימת את עשיית הכלי זה לא חייב להיות שאת גם התחלת אותו. גם אם את לוקחת ממני כלי שאני עשיתי ועכשיו את רק עושה את ההכאה בפטיש, את הסיום, אז את עברת מלאכת מכה בפטיש.
[Speaker F] הרב, אתה יודע מה? אז גם פה אני יכולה, פשוט כל הזמן יש לי בראש את ההשוואות לעניין של טהרת כלים. גמר מלאכה על ידי יהודי, שהכלי לא מצריך טבילה. זה לא על ידי זה שאני מכניסה אותו לחשמל, אף אחד לא טען את זה.
[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, עוד פעם.
[Speaker F] נניח יש לי מכשיר חשמלי שמיוצר בחוץ לארץ. אז כדי שהוא לא יצטרך טבילה, צריך שיהיה גמר מלאכה על ידי יהודי. אף אחד לא טען שלהכניס אותו לחשמל וזה נקרא גמר מלאכה.
[הרב מיכאל אברהם] מי שיגיד פה שזה מכה בפטיש, שאלה טובה למה שמה הוא לא אומר שזה פטור מטבילה. לא יודע, שאלה טובה.
[Speaker C] בהקשר הזה,
[הרב מיכאל אברהם] רגע, אני חושב שזה לא מכה בפטיש לכן אין שאלה, אבל מי שאומר שזה מכה בפטיש, באמת שאלה טובה. כן, סליחה יעל.
[Speaker C] בהמשך למה שעידית אמרה, בסדר, אז בפעם הראשונה שהיא עשתה את זה והכשירה, כן, את המוצר שנעשה על ידי גויים מחוץ לארץ. עכשיו כל פעם שהיא מפעילה אותו או מחברת לחשמל, מה קורה אז?
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, זה עוד פעם. כשהוצאתי אותו מהחשמל או כשניתקתי אותו או כשכיביתי את המכשיר, הוא חזר להיות מכשיר לא מוכן. ועכשיו אני עושה מכה בפטיש עוד פעם. הבנת? זאת הטענה. אני אומר עוד פעם, לכן בעיניי זה באמת טענה דחוקה. זה יוצר סתירה.
[Speaker F] ברגע שכיביתי את המכשיר, סתרתי את הכלי.
[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון. אוקיי, למרות שזאת סתירה אבל לא בשביל לבנות משהו, רב שלמה זלמן הרי מעיר על זה, זה סתירה רק בשביל לא לשלם את חשבון החשמל. זה לא משהו שבאמת יוצר לי משהו, אז לכן קשה לראות בזה מלאכת סותר. אבל באופן עקרוני כן, זאת אומרת, מי ש… אגב עוד נקודה חשובה, למלאכת בונה יש הפך, זה מלאכת סותר. למלאכת מכה בפטיש אין הפך. כי אי אפשר לעשות משהו שהוא לא הכאה, להפוך את ההכאה בפטיש זה אין אב מלאכה כזה. לכן פה יהיה הבדל. אם אני רואה את הדלקת המכשיר כהכאה בפטיש, הכיבוי שלו הוא וודאי לא סותר. אם אני רואה את הדלקת המכשיר כבנייה שלו, אז יש מקום להגיד שהכיבוי שלו יהיה סותר. אז פה יש עוד השלכה האם אני הולך פה מצד בונה או מצד מכה בפטיש. השאלה תהיה לגבי הכיבוי למרות שאמרתי, אפילו אם אני רואה את זה כבונה לא בטוח שהכיבוי יהיה פה משום מכבה, אוקיי? אבל זה… יהיה סותר. אבל אפשר להגיד שזה סותר רק על הצד שהדלקת המכשיר זה בונה. על הצד שהדלקת המכשיר היא מכה בפטיש זה לא רלוונטי. אוקיי, אז זה באמת סקירה על קצה המזלג על האבות האלה. ועכשיו אני רוצה להיכנס לחזון איש. אה, עוד הערה, עוד שתי הערות בעצם. הערה ראשונה, כשאנחנו אומרים מתקן מנא, מנא זה כלי בארמית. מתקן מנא הכוונה מתקן כלי. לפעמים מתכוונים למכה בפטיש, לפעמים מתכוונים לבונה בכלים כשהבניין הוא גמור. תלוי לפי שיטות הראשונים השונות, האם יש בניין בכלים, אין בניין בכלים. אבל כשאומרים מתקן מנא מתכוונים למלאכה דאורייתא. לפעמים יש ראשונים שיגידו זה מכה בפטיש, יש ראשונים שיגידו זה בונה בכלים, זה כבר שיטות ראשונים שונות, אבל כשאומרים מתקן מנא זה לא עוד אב מלאכה. זה איסור דאורייתא שהוא נכנס תחת מכה בפטיש או תחת בניין בכלים. אוקיי, זה הערה לשונית ועוד הערה לענייננו שכאשר אנחנו מדברים על הפעלת מעגל חשמלי בשבת, כבר הערתי את זה אני חושב בדף, כאשר אנחנו מדברים על הפעלת מעגל חשמלי בשבת, אז תלוי אם זה מעגל של מכשיר או מעגל של הבית, החשמל של בית. כי אם זה מכשיר, אז אנחנו נכנסים לבעיה של בניין בכלים, השאלה אם יש בניין בכלים, אין, מתי זה נקרא בניין בכלים וכולי. אם זה חשמל של הבית, אז זה לא כלים, אז אם זה בונה זה בונה רגיל. לא תלוי בשיטות של בניין בכלים או לא. יש קצת מקום לדון אם אני מפעיל למשל מאוורר, אני חוזר למאוורר. אם אני מחבר את המאוורר לשקע ועכשיו אני מדליק אותו או מחבר אותו לשקע וככה אני מפעיל אותו, יכול להיות שזה עצמו ייחשב חיבור לקרקע.
[Speaker C] נכון, למה לא?
[הרב מיכאל אברהם] למרות שהמאוורר עדיין מטלטל, אבל החוט מחבר אותו לקרקע ובמובן הזה אי אפשר באמת להזיז אותו משמעותית. אפשר לקחת אותו לפה לשם, אבל אי אפשר להזיז אותו משמעותית ויש מקום לומר שזה מפסיק להיות בניין בכלים ומתחיל להיות בניין של בניין, של מבנה רגיל. עכשיו להבדיל ממאוורר על סוללה למשל, ששמה זה לא ככה. להדליק אותו זה בניין בכלים לכל היותר. זאת אומרת אין פה מבנה קבוע. עוד הערה שאני נזכר בהקשר הזה, בדיני מוקצה יש דיון בין הפוסקים בשאלה של הפעלת מאוורר בשבת או מנורה בשבת. כי האם, לא הפעלה, טלטול. אם אני מטלטל מנורה או מטלטל מאוורר, האם טלטלתי מוקצה? רוב הדעות אומרות שכן. למה? בגלל שזה כלי שמלאכתו לאיסור. יש איסור להפעיל אותו, נלחץ מתג, כיוון שיש איסור להפעיל אותו זה כלי שמלאכתו לאיסור שזה אחד מסוגי המוקצה ולכן אסור לטלטל אותו, אם כי כלי שמלאכתו לאיסור הוא מוקצה קל יותר. כי אפשר לטלטל אותו לצורך גופו ומקומו, לא כמו אבן או דבר שהוא מוקצה לא כלי בכלל. אבל עדיין יש איסור לטלטל אותו סתם. אני טוען, לא שומע?
[Speaker F] אפשר לכוון את המאוורר, לסובב אותו אליי.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לסובב אני מדבר, לא לכבות.
[Speaker F] לא, אה, ברור, לסובב. כן, על מוקצה אתה מדבר.
[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אז זה לגבי זה דעה אחת. אני נוטה לחשוב שזה לא מוקצה בכלל. זה לא מוקצה בכלל כי אין איסור להתאוורר בשבת ואין גם איסור להשתמש באור בשבת. יש איסור להפעיל אור, אבל המנורה לא, הכלי שמלאכתו ל- פירוש הדבר למה מיועד הכלי. הכלי מיועד להתאוורר או להאיר. להתאוורר ולהיות מואר אין איסור בשבת. יש איסור להפעיל מעגל חשמלי, אבל הכלי לא מיועד להפעלה כמעגל חשמלי, הפעלה כמעגל חשמלי זה אופן השימוש. אבל מטרת השימוש, כלי שמלאכתו ל-, מטרת השימוש היא מטרה מותרת לגמרי. מותר להשתמש באור ומותר להתאוורר ולכן לדעתי זה לא כלי שמלאכתו לאיסור, זה כלי שמותר ואפשר לטלטל אותו באופן חופשי. גם מחמה לצל, לא רק לצורך גופו ומקומו. זאת אומרת אפשר לטלטל לגמרי. זה קצת קשור לדיונים שלנו בשאלה מה נקרא שימוש בכלי ומה נקרא לסיים את המלאכה של הכלי. במקרה הזה זה יוצא הפוך. אם אני מבין שהפעלת המאוורר זה המכה בפטיש שלו, אז זה אומר שלפני שהפעלתי אותו הוא בכלל לא מאוורר. אוקיי? אז בעצם ברגע שהמאוורר מופעל, אז זה משהו אחר מאשר כשהמאוורר לא מופעל. ואז אתה אומר לי ההפעלה זה בעצם ההכאה בפטיש. אז כשאני שואל את השאלה למה מיועד הכלי המופעל, אני אומר הוא מיועד לאוורר. אבל למה מיועד הכלי הלא מופעל? שם יש אולי מקום לומר שהוא מיועד להפעלה ולהפוך למאוורר. ואז אפשר אולי לומר שזה כלי שמלאכתו לאיסור. אבל מאוורר שמופעל, הוא מלאכתו לא להיות מופעל על ידי לחיצה על כפתור, מלאכתו לאוורר. אז לכן אם אנחנו מדברים על טלטול מאוורר כבוי, אז יש אולי מקום לסברה שזה מוקצה. זה מוקצה יותר מאשר שאסור להפעיל אותו אלא זה מוקצה בגלל שבאמת אין לו שום שימוש. זה כמעט מוקצה מחמת גופו, לא כלי שמלאכתו לאיסור. אין לו שום שימוש כי ההפעלה שלו היחידה זה ללחוץ על המתג ואת זה אסור. אבל מאוורר שכבר מופעל מבעוד יום. אז לכן גם אם אני מקבל את זה לגבי מאוורר כבוי, לגבי מאוורר פועל, נדמה לי שזה לא נכון שהוא מוקצה, הוא לא מוקצה.
[Speaker C] אם זה מאוורר שעובד על סוללות? מה? לא שמעתי. אם זה מאוורר שעובד על סוללות, הוא מופעל מבעוד יום, אז אין בעיה איתו וגם לא לטלטל.
[הרב מיכאל אברהם] אנחנו דנים כרגע לא בשאלה של הטלטול אלא בשאלה של ההפעלה. אני רק הערתי בסוגריים שיש גם שאלה של טלטול ואמרתי שהיא קשורה לדיון שלנו לגבי ההפעלה. כי אם ההפעלה היא מכה בפטיש, אז יוצא שהמאוורר הכבוי הוא עוד לא מאוורר בכלל. כשאני שואל למה משמש המכשיר הזה שנקרא מאוורר כבוי? הוא משמש ללחיצה על כפתור להפוך למאוורר, ואז אתה יכול להגיד שזה כלי שמלאכתו לאיסור. אבל המאוורר המודלק הוא מאוורר שמשמש להתאוורר, לא משמש להדלקה. זה כלי שמלאכתו להיתר. זה הכל אם אני תופס את ההדלקה כפעולה של הכה בפטיש. אבל אם אני תופס את ההדלקה כפעולה של בנייה, או של בטח אם אני תופס כשימוש, אז המאוורר הוא מאוורר עוד לפני שהפעלתי אותו. הוא מיועד לאוורור, לא להדלקה. ואז יכול להיות שמותר לטלטל גם מאוורר כבוי. אולי. בזה יש מקום לדון. טוב, זה רק באמת הערה בסוגריים. אני רוצה עכשיו להיכנס לחזון איש. אני משתף אותו. אוקיי, זה החזון איש. זה בעצם המקור העיקרי בחזון איש לאיסור הפעלת חשמל בשבת זה פה. מעבר לזה, יש את ההתכתבות שלו עם רב שלמה זלמן שגם בה משתמשים די הרבה כדי להבין את שיטתו. אבל מבחינת ספרי המקור של החזון איש, המקור העיקרי הוא פה. אז בואו נקרא אותו בזריזות. כתב הרמב"ם פרק ט' הלכה ו', אתם רואים באות ט', כן? דהמתיך את המתכת, ראינו את הרמב"ם הזה, או המחמם עד שתעשה גחלת הרי זה תולדת מבשל. ובפרק י"ב הלכה א' כתב דהמחמם את הברזל כדי לצרפו במים הרי זה תולדת מבעיר. נראה, כן, אז זה מבשל או מבעיר? אז דיברנו על זה כבר שאין סתירה, זה גם מבשל וגם מבעיר, לא בהכרח חייבים לחלק ביניהם. אבל החזון איש מחלק. אומר נראה דהכוונה בכאן משנה את שורש המלאכה. מה הוא מתכוון לומר? יש אוסף שלם של מלאכות בשבת, או נגיד אחרת, לפני האוסף השלם, באופן כללי הכוונה לא משנה את אופי המלאכה. הכוונה יכולה לפטור אותי מצד מלאכה שאינה צריכה לגופה או אינו מתכוון או משהו כזה, אבל זה לא שאם אתה עושה את המלאכה בכוונה כזאת זה בונה ואם אתה עושה את המלאכה בכוונה כזאת זה צד. הכוונה לא יכולה להעביר אותך ממלאכה כזאת למלאכה אחרת. אבל, גם ראשונים וגם אחרונים בכמה מקומות כותבים שיש כמה מלאכות שהן יוצאות דופן, שלגביהן הכוונה נוטלת חלק בהגדרת המלאכה עצמה. שאם אתה עושה את זה לכוונה אחרת, זה יהיה אב מלאכה אחר. לא שאתה תהיה פטור כי זה אינה צריכה לגופה או אינו מתכוון, אלא זה אב אחר. הכוונה פה היא לא צדדית אלא היא חלק מהגדרת המלאכה עצמה. אומר החזון איש לגבי החימום של מתכת, הכוונה קובעת את אופי המלאכה. יש כוונות שזה יהיה מלאכת מבשל, ויש כוונות שאם אתה עושה את אותו דבר אבל מכוונה אחרת, תהיה מלאכת מבעיר. זה חריג, בדרך כלל הכוונה לא משנה את הגדרת האב.
[Speaker C] לא, אומר את זה הרמב"ם, לא החזון איש. מה שמעת? הרמב"ם אומר את זה.
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, החזון איש אומר את זה. הרמב"ם אומר, הרמב"ם אומר במקום אחד שזה מבעיר ובמקום אחד הוא אומר שזה מבשל. מי אמרתי בשיעור שדיברנו עליו, שהאחרונים שואלים סתירה? אני חושב שאין פה שום סתירה. זה גם מבשל וגם מבעיר. בהלכות מבשל הוא מביא את זה כדוגמה לאיסור מבשל, ובהלכות מבעיר הוא מביא את זה כדוגמה להלכות מבעיר, אבל אין שום סתירה, זה יכול להיות שניהם.
[Speaker D] מי שמחלק הוא אומר שדבר תלוי בכוונה, איך מגדירים את המלאכה. חולק. אבל אם הרב אומר שזה גם זה וגם זה, אז הכוונה לא משפיעה בהכרח.
[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק מה שאני אומר.
[Speaker B] אבל
[Speaker D] לא אמרנו מקודם, הדגש שגם הנימוק הזה ש…
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, הדגשתי, הדגשתי. הבאתי את מה שאמרתי בשיעור הקודם בדיוק כדי לומר את זה, שכל ההבחנה של החזון איש שהוא תולה את זה בכוונה נובעת מהתפיסה הבסיסית שלו שאין פה את שני האבות, אלא כל כוונה אומרת באיזה אב עוברים. אבל אם אני אומר שיש את שני האבות ולא צריך לחלק…
[Speaker D] יכול להיות שזה דברים לא קשורים? אפשר לקבל את זה וגם את זה, יכול להיות שיש שתי עבודות בבת אחת ויכול להיות שגם כוונה…
[הרב מיכאל אברהם] אבל לא צריך, אבל לא צריך לחלק לפי הכוונה. אולי יהיה חילוק אבל לא צריך.
[Speaker B] אבל לא אמרנו שבבונה, לא אמרנו שבסותר כן צריך כוונה?
[הרב מיכאל אברהם] שומע? בסותר, בסותר אם את לא תעשי את זה למטרה הרגילה אז זה מלאכה שאינה צריכה לגופה או מקלקל, אבל זה לא הופך להיות אב אחר. בסדר? זאת אומרת זה קיים בכל המלאכות. שאם לא עושים את זה בכוונה הרגילה או למען המטרה שלשמה זה נעשה במשכן אלא למען מטרה אחרת, למשל חופר גומא, דיברנו על זה, חופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה. אני עושה את אותה פעולה, אני חופר את הגומא, אבל אני לא צריך את הגומא, אני צריך את החול שאני מוציא ממנה. אז פה זה רק הבדל בכוונות שלי, זה לא הבדל בפעולה שאותה אני עושה. ובכל זאת הדבר הזה פוטר אותי, לפי רבי שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. אז זה פוטר אותי אבל זה לא מעביר אותי להיות אב אחר, אלא זה פטור מלאכה שעושים אותה באופן שהיא לא צריכה לגופה פטורים עליה. זה נכון בכל המלאכות. מה שמיוחד פה לפי החזון איש ואני אומר בעוד כמה מלאכות לפי ראשונים ואחרונים אחרים, זה שיש מקומות שבהם הכוונה היא לא פטור אלא הכוונה מגדירה איזה אב מלאכה אתה עובר, אתה עובר בכל מקרה.
[Speaker D] גם רב יגיד ששם גם יש שתי מלאכות באחת, נכון? במקרים אחרים הרב אתה תגיד שגם שם יש שתי מלאכות בבת אחת, כן?
[הרב מיכאל אברהם] באיזה מקרה?
[Speaker D] אמרת עכשיו שיש עוד אחרונים שבמלאכות אחרות גם עושים הבחנה לפי הכוונה, וגם שם…
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, מה שאני אומר זה לא על כל המקומות. כאשר אומרים את זה כדי ליישב את הקושיה כמו שמקשים פה על הרמב"ם, שם אני אומר שלא צריך, אין קושיה אז לא צריך להגיע לזה. יש מקומות שבהם הם אומרים את זה מסיבות אחרות, ואז יכול להיות שאני אסכים.
[Speaker D] אז זהו, בגלל זה אני אמרתי שזה דברים לא קשורים, יכול להיות שבאמת יש מקרה שכוונה משנה. זה כל השאלה שלי. בסדר.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, אין לי בעיה עקרונית עם התפיסה שכוונה משנה. אני רק טוען שפה לא צריך להגיע לזה, מה שמאלץ את החזון איש לתפיסה כאילו שיש סתירה ברמב"ם, אבל אין סתירה ברמב"ם. טוב, אז נראה איך הכוונה בכלל משנה את סוג המלאכה, אני ממשיך לקרוא. ואם מתיך או עושה גחלת ורוצה בגחלתו, כגון שרוצה לעשות מקשה, כן? וכשהוא גחלת הוא רק לרככו ולהשקיע בו צורה, אז מלאכתו נקבעת לתולדת מבשל ואין כאן מבעיר, כי אם הוא מרכך את המתכת כדי לרקע אותה, ליצור ממנה צורה, אז בעצם אין לך עניין להבעיר את המתכת שהיא תבער, אתה רוצה רק לבשל את המתכת כדי שתוכל לעצב אותה. זה לא יהיה מבעיר אלא רק מבשל. וכשאין רצונו לרככו רק לצרפו ומלבנו בשביל לצרפו, אז אין כאן בישול אלא מבעיר. בסדר? לצרף דיברנו על זה כבר, כאשר אני מחמם את המתכת ואז זורק אותה למים, אז התפיסה הייתה שזה מצרף את המתכת, זה מקשה אותה, מקשיח אותה. אוקיי? אז כיוון שכאן בעצם יש לי איזושהי מטרה שהמתכת תבער ואז בעצם היא תצורף על ידי ההכנסה למים, במצב כזה זה מלאכת מבעיר. אם כי על זה יש מקום להתלבט כי אני לא מעוניין באמת באש שנוצרת פה במתכת, זה בסופו של דבר אני רוצה לכבות את זה ושזה יתקשה. אבל כאן החזון איש טוען שזה כן נקרא מבעיר. ובדעת הראב"ד שם דלעולם מחמם ברזל משום מבשל ולא משום ויש לעיין פה, ויש לעיין באינו מכוון לא לצרף ולא לרכך אם יש בו משום מבשל וכולי. בסדר? אז הוא אומר ש… טוב, פה הוא נכנס לבישול שמאכל בן דרוסאי, אני אעזוב את הקטע הזה. אני עובר לפה, עכשיו הוא מתחיל עם החשמל. מן האמור פה, מן האמור נלמד דהמדליק נר החשמל בשבת יש בו משום מחמם את הברזל שיש בו משום מבשל, אלא דהוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, מכל מקום אסור, אסור מדרבנן. ואפשר דהכי… למה לא ניחא ליה?
[Speaker D] אני לא הבנתי. מה? אני לא הבנתי למה לא ניחא ליה.
[הרב מיכאל אברהם] כי אני לא צריך את החימום של הברזל.
[Speaker E] את לא רוצה שהוא…
[Speaker D] אני צריך רק את האור.
[הרב מיכאל אברהם] את האור, אבל לא את ההתרככות של הברזל, ההתרככות של הברזל אדרבה, אני לא רוצה את זה, זה הורס לי את המנורה.
[Speaker E] בדיוק.
[Speaker D] זאת אומרת כאשר יש נורות שהן מאירות בלי להתחמם זה רק טוב לי.
[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.
[Speaker D] ניחא לי שזה לא יהיה עם חימום, זה רק יאיר. בסדר.
[הרב מיכאל אברהם] אתה יודע זה מזכיר לי ממש את… כתבתי פעם איזה טור באתר, אני מכבה פשוט כדי לראות אתכם מדי פעם, אמרתי לכם. כתבתי פעם איזה טור באתר, ראיתי פעם איזה פרסום של בית חרושת נדמה לי גרמני, משמה… עם הנורות להט, כן. משעה שנאסרו נורות להט כי זה בזבזני וחייבו את כולם להשתמש בנורות לד לפני כמה שנים, אז הוא התחיל הוא פרסם את נורות הלהט שהוא מוכר אותן בתור תנורים. עכשיו אי אפשר לאסור על מישהו למכור תנורים, נכון? זה מותר. אסור למכור נורות מבזבזות, כי האנרגיה שלהן מתבזבזת על חימום בעוד שהן מיועדות למאור, אז לא רוצים שתבזבז, אומרים אתה רוצה מאור? קח נורת לד. אמר לא, אני רוצה תנור. אז הנה המנורה הזאת זה התנור שאותה אני מוכר, ומכר את כל המנורות לכל מי שרוצה בתור תנורים. ושמה זה איזה קטע עולמי, זאת אומרת אני פשוט התגלגלתי על הרצפה מרוב צחוק. הוא עושה צחוק מכל העניין, אבל קשה מאוד לתפוס את הטיעון, הטיעון הוא לכאורה טיעון שמחזיק מים. אבל הוא התבדח על זה, הוא עשה צחוק מכל העניין, אבל עדיין הוא מכר באמת, זו מכירה רצינית. הוא מכר את הנורות, המשיך למכור נורות להט שהיה אסור על פי החוק, במקום למכור את זה כמנורות עם נצילות נמוכה, הוא מכר את זה כתנורים עם נצילות גבוהה. זאת אומרת שהאנרגיה שמתבזבזת זו רק האנרגיה שהולכת לאור, שזה אנרגיה קטנה. האנרגיה שהולכת לחום זה בדיוק מה שאני רוצה, לכן זה תנור עם נצילות גבוהה, לא נורה עם נצילות נמוכה.
[Speaker D] האמת היא ברוסיה אני שמרתי שם תפוח אדמה, זה היה ככה בחסרונות כל מיני, ועשיתי ארגז בחוץ ושמתי בתוכה נורה שתחמם, שהקור לא יקלקל את תפוח האדמה. זה היה ארגז כזה עם בידוד, אבל בפנים היה חימום על ידי הנורה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז זה באמת אצלך זה באמת היה תנור.
[Speaker B] כנראה עכשיו אנחנו מבינים למה הוא הצליח למכור את זה.
[הרב מיכאל אברהם] שוק גדול ברוסיה. ברוסיה בשפע. טוב, הנקודה היא שהשוק שלו היה בגרמניה, לא ברוסיה.
[Speaker B] יש שמה הרבה מהגרים מרוסיה.
[Speaker D] לא רק, סתם שמה זה היה פטנטים.
[הרב מיכאל אברהם] אתה יודע זה מזכיר לי עוד סיפורים, אם כבר אנחנו בענייני סיפורים. את המקור הזה קיבלתי מהמחותן שלי. והוא סיפר לי על אבא שלו נדמה לי, או סבא שלו בעצם, הוא מלונדון. אז סבא שלו היה לו שם חנות רהיטים, והחוק באנגליה היה שאסור לפתוח חנויות שהן לא לממכר מזון ביום ראשון. יום ראשון צריך לסגור את החנויות, רק ממכר מזון מותר. אז הוא פתח את החנות רהיטים שלו והוא אמר מי שקונה קילו עגבניות יקבל סלון ב-2000 שקל. זאת אומרת אז הוא פתח חנות ירקות ביום ראשון.
[Speaker B] זה היה גם בקורונה, כל העסקים הלא חיוניים שמו דוכנים של פירות בחוץ.
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. אז זה מצחיק כשמסתכלים מרחוק, אבל לפעמים אנשים עושים את זה וזה נראה לנו אפילו טבעי. אוקיי, בכל אופן אז נחזור אלינו, אז אני ממשיך לשתף את החזון איש. אמרנו עם הבדיחות. אז זה לגבי מבשל, הוא אומר זה פסיק רישא דלא ניחא ליה וכולי אז זה רק איסור דרבנן. והחימום צורך בו להעברת הזרם וחשיב ניחא ליה, ומי הוא כל זה אם מקצת החוט מגיע. ליד סולדת. כן, שקצת מהחוט מגיע ליד סולדת. יד סולדת הכוונה שאי אפשר לגעת בזה כי זה שורף את היד. אז זה נקרא מבשל, כי בישול שייך רק כאשר אתה לוקח את הדבר המתבשל לחום משמעותי, והאינדיקציה זה שהיד סולדת בו. ולעניין מבעיר, אומר החזון איש, אני ממשיך לקרוא, ולעניין מבעיר…
[Speaker F] אם מישהו נוגע ביד סולדת, נכון? שומע? אם מישהו נוגע בזרם חלש של חשמל, להתחשמלות, זה נחשב יד סולדת או שזה לא נקרא חום?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אם את נוגעת במשהו עם בטריה של אחד וחצי וולט אין שום חום, זה לא…
[Speaker F] אבל למה הוא
[Speaker E] אוסר את זה שזה פסיק…
[Speaker F] לא שומע. מכת חשמל מוגדרת כחום? כמו יד סולדת כאילו?
[הרב מיכאל אברהם] אם נורת להט, זו בהחלט יד סולדת.
[Speaker E] לא, מכת חשמל.
[Speaker F] אני מדברת על החוטי חשמל, שאם אני מחברת פלוס ומינוס ביד שלי ונוגעת בזה, האם זה נקרא יד סולדת או שזה משהו אחר, שזה לא חום?
[הרב מיכאל אברהם] לא ממליץ לך לגעת בזה. בשקע…
[Speaker F] הגוף סולד.
[הרב מיכאל אברהם] בשקע זה לא יד סולדת, זה יד מתפחמת.
[Speaker F] זהו, השאלה אם זה נחשב חום.
[הרב מיכאל אברהם] ברור שכן. יד מתפחמת מהחום. זה מתפחמת מהחום, זה לא מתפחם מהחשמל.
[Speaker E] זה מטגן אותך. כן. אז אולי זה אסור בגלל מבעיר? לא שומע. אולי זה אסור בגלל מבעיר, שעושה פחם?
[הרב מיכאל אברהם] רגע, זה אסור בגלל פיקוח נפש קודם כל. טוב.
[Speaker B] אני רציתי לשאול על המשפט הזה של ה"אלא דעביד פסיק רישא דלא ניחא ליה מכל מקום אסור". למה זה אסור?
[הרב מיכאל אברהם] זה פחות חשוב לענייננו. הנקודה היא שכשכאדם אינו מתכוון למלאכה, אז זה מותר לפי רבי שמעון. אבל אם זה פסיק רישא, שזה יקרה בהכרח, רגע, אם זה בהכרח יקרה זה פסיק רישא, אז חייב. אבל אם זה פסיק רישא דלא ניחא ליה, לחלק משיטות הראשונים זה איסור דרבנן.
[Speaker B] והוא בכל מקרה אומר על זה שמכל מקום אסור.
[הרב מיכאל אברהם] אסור מדרבנן, כן. ולעניין מבעיר, אם מקצת מן החוט נעשה גחלת, ואפשר דיש בו משום מבעיר לדעת הרמב"ם. כן, אם בעצם נעשה גחלת, אז מחלוקת הרמב"ם והראב"ד זה ראינו, ואז יש בו משום מבעיר. בינתיים אנחנו עוד לא בענייני בונה, אז לכן זה פחות חשוב לענייננו. מיהו אם אין נעשה גחלת אף שניצוצי אור נתזים וכולי, הלאה. מה שחשוב אלינו זה הקטע הבא. עוד יש בזה, פה, עוד יש בזה משום תיקון מנא, כיוון שמעמידו עכשיו זה הניסוחים של החזון איש, מה שחני דיברה קודם כניסוחים פיוטיים, אז זה לא, זה לא ניסוחים פיוטיים, ככה הוא מתאר את העניין וצריך להבין מה משמעותן של הפיוטיים האלה. עוד יש בזה משום תיקון מנא, כיוון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות, וקרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי. עד כאן רגע, נעצור רגע כאן. מה הוא מתכוון כאן?
[Speaker E] שפה זה משום בונה, פה זה משום בונה, כי הזרמת הזרם היא העמידה את הכלי הזה על תכונתו, שלשמו הוא נוצר.
[הרב מיכאל אברהם] למה צריך את כל ההנמקות האלה? מה הוא בא להגיד כאן?
[Speaker E] כי הוא רוצה להסביר למה זה משום בונה. הוא צריך להגיד שנבנה פה משהו חדש, שלא היה כשהכלי לא עבד.
[הרב מיכאל אברהם] הבעיה היסודית היא שאין בניין בכלים. ולכן אנחנו צריכים לראות איך אפשר בכל זאת לאסור את זה מדין בונה. ומדובר על משהו מטלטל בינתיים, עוד מעט הוא יגיע למשהו קבוע. אבל מכשיר חשמלי מטלטל. אז הוא אומר כיוון שאתה מעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות, כן? זה בעצם נקרא שלקחת משהו שהוא לא מאוורר והפכת אותו למאוורר. ועכשיו בעצם זה נקרא קרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי. כי בניין בכלים אין אלא אם כן אתה עושה את הכלי מתחילתו. ואם אתה עושה את הכלי מתחילתו יש בניין גם בכלים. טוען החזון איש, וזו סברה מחודשת, טוען החזון איש שלהעביר חשמל במאוורר מוכן זה נקרא לבנות את הכלי מתחילתו. למה? כי זה שינוי כל כך דרמטי. זה לא שהוספת עוד חלק וככה הכלי מושלם. אתה פשוט הפכת אותו מבול פלסטיק למאוורר פועל. זה אומר לבנות כלי מהתחלה ועד הסוף, לייצר כלי מחומרי גלם.
[Speaker E] הרב, זה קצת דומה במוליד ריח.
[הרב מיכאל אברהם] אני שומע אותך לא טוב, אני לא יודע, אולי אצלי זה משהו לא…
[Speaker E] זה קצת דומה במוליד ריח, שכשהספיגו את הריח בבגד, אז זה כאילו בנו כלי חדש.
[הרב מיכאל אברהם] למה כי גם בבניין בכלים יש איסור דאורייתא אם אתה בונה כלי מתחילתו. ואמרתי שהסברות שראינו במוליד זרם יחזרו פה כשנדון בחזון איש בהלכות בונה. זה נכון, זה סברות דומות. רק ששם זה במישור דרבנן ופה זה נאמר במישור דאורייתא. ובפעם הבאה אני אחדד את זה עוד יותר בשיעור הבא. אבל זה משפט מפתח של החזון איש. הטענה שלו שיש פה בניין בכלים, אבל זה בניין של כלי מתחילתו. אתה הופך אותו מחומר גלם לכלי פועל, למשהו חדש. וזה מבחינת החזון איש לסברתו, זו סברה, לסברתו אומרת שזה בניין כל כך משמעותי שבניין כזה יש אותו גם בכלים. זאת בעצם הטענה שלו. הוא בא להתמודד עם הבעיה של אין בניין בכלים, בגלל זה כל המשפט הזה. עכשיו צריך להבין מה בדיוק המשמעות, מה זה נקרא מעמידו על תכונתו. הוא כאילו הופך את הכלי להיות בעצם משהו אחר לגמרי. זה היה בול פלסטיק ועכשיו זה מאוורר. זה משהו אחר. למרות שבכלי עצמו לא תראו שהוא משתנה, חוץ מזה שהוא רק זז. אבל הוא אומר, אבל מבחינה פונקציונלית זה משהו אחר לחלוטין. זה לא כמו פטיש נגיד שאתם רואים פטיש והוספתי לו עוד חלק אני יודע בתור קת. אז זה לא נקרא לבנות את הכלי מתחילתו כי היה פה פטיש ורק הוספתי משהו שיכול לעזור לי להשתמש בו. עקרונית יכולתי להשתמש בו גם בלי הקת. אבל פה אתה עושה משהו מאפס. בסברה, עוד פעם, למרות שהמאוורר כולו היה בנוי מבחינת החומר שבו, אבל אתה עושה משהו מאפס בהדלקת המאוורר, וזה נקרא לעשות כלי מתחילתו, מתקן מנא. אוקיי? וכל שכן, אני ממשיך לקרוא, וכל שכן כאן שכל החוטים מחוברים לבית, זה הכל בכלי מטלטל. מה קורה כשהחוטים הם בבית? ואין כאן משום אין בניין בכלים, אלא דינו כמחובר ויש בו משום בניין וסתירה. בסדר? זאת אומרת הטענה שלו זה שכל מה שהוא דיבר קודם זה על מכשיר מטלטל. אבל אם אתה עושה את זה בהדלקת חשמל בבית, זה ודאי בניין. שם אתה אפילו לא צריך להגיע לסברה הזאת שאתה מעמיד את הדבר על מתכונתו. למה? כי הסברה הזאת באה להתמודד עם הכלל של אין בניין בכלים, אבל בבית יש בניין. לא צריך סברות מיוחדות כדי להסביר למה יש פה איסור בונה. ולכן בבית אפילו בלי הסברה הזאת אתה עובר משום בניין. והוא מסיים, אבל הכא אין נפקותא בזה, דאפילו בכלים כהאי גוונא חשיב בונה. כמו שהוא אמר למעלה, אפילו אם זה היה כלי מטלטל היצירה היא כל כך משמעותית עד שהיה פה בונה דאורייתא. אז לכן אפילו לא צריך להיכנס לעניין הזה שזה בניין מחובר ולא כלי מטלטל כי אפילו על הצד שזה כלי מטלטל יש פה בונה דאורייתא. כך טוען החזון איש.
[Speaker B] אני רוצה רגע להבין מאיפה הוא מביא את זה ממלאכת בונה. הרי מלאכת בונה אמרנו שזה צירוף של חלקים. נכון. זה שנוצר פה משהו זה יצירה. למה היצירה הזאת נחשבת בונה?
[הרב מיכאל אברהם] זאת שאלה טובה מאוד. אני אגיע אליה בשיעור הבא. אבל את צודקת, זאת שאלה טובה. והחזון איש בעצם טוען נגיד שאם הייתי בורא כלי בהוקוס פוקוס האם זה היה מלאכת בונה? היה מקום להגיד שלא. לא חיברתי פה חלקים ויצרתי כלי. מצד שני אומר החזון איש, אני עכשיו עונה לך תשובה ראשונית רק, מצד שני אומר החזון איש הרי לא יעלה על הדעת שאם אני גם מייצר את החלקים וגם מחבר אותם זה יותר מותר מאשר לקחת חלקים מוכנים ולחבר אותם. ובסופו של דבר מה שעשיתי פה יצרתי משהו יש מאין. אז אם הייתי מצליח להרכיב אותו מחלקים זה היה אסור, כשיצרתי אותו יש מאין קל וחומר שזה יהיה אסור. ובשיעור הבא נסביר למה זה יותר קרוב למלאכת בונה. אבל בינתיים זאת תשובה ראשונית.
[Speaker E] רגע, אבל פה חיברת פה שני חלקים. חיברת, שומע אותי? חיברת פה שני חלקים, כי חיברת את הכלי עם המנגנון החשמלי.
[Speaker B] אבל זה לא
[Speaker E] מה שהוא אומר.
[הרב מיכאל אברהם] המנגנון החשמלי נמצא בתוכו. לא חיברתי שום דבר. מה זאת אומרת? זה לא חוט של מאוורר לשקע אלא יש בתוכו סוללה. כל הכלי נמצא שם מחובר, אתה רק מדליק את המתג.
[Speaker D] לא, אבל אני חשבתי תמיד לתומי שהוא כאשר הוא מדבר על בונה הוא מתכוון למערכת חשמלית שהוא מוסיף לה איזה קטע שהוא מחבר בין שני חלקים ואז הוא מתחיל לעבוד. כאילו כל הסכמה החשמלית הזאת איכשהו.
[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא, הוא לא מחבר כלום.
[Speaker D] קחי פנס ותדליקי
[הרב מיכאל אברהם] את המתג של הפנס.
[Speaker D] בדיוק יש שם חיבור חשמלי בין חלק אחד לחלק אחר.
[הרב מיכאל אברהם] רק סוגר ת'מעגל, הוא לא מחבר שום חלק לשום חלק. החלקים האלה היו מחוברים גם קודם מצד אחד, אבל לא מהצד השני. רק סוגר ת'מעגל.
[Speaker D] סוגר המעגל, הוא מוסיף איזה חיבור.
[הרב מיכאל אברהם] את מה למה חיברתי? את מה למה חיברתי?
[Speaker E] קצה לקצה.
[Speaker D] חוט לחוט.
[הרב מיכאל אברהם] אבל החוט לחוט היה מחובר גם קודם. הרי איך זה בלי מעגל? המעגל נסגר ככה, אז היה ככה והמתג סגר אותו ככה. אז הם מחוברים מהצד הזה כבר, הם מחוברים גם קודם.
[Speaker D] נכון, אבל זה כמו אתה נגיד עשית קיר אחד, עדיין זה לא בית. עשית עוד קיר, משהו כזה.
[הרב מיכאל אברהם] אבל לא חיברתי פה שום דבר. בבית אני באמת מחבר דברים. כשהוספתי את הקיר לבית, אז חיברתי את הקיר החדש לבית, קודם הוא לא היה מחובר. כאן כל מה שחובר עכשיו היה מחובר עוד קודם.
[Speaker D] לא יודע, תגיד סוכה שהיא עומדת ככה פתוחה לגמרי, היא לא מהווה שום בית, ואני סגרתי אותה משני צדדים, אז נעשה חלל בפנים.
[הרב מיכאל אברהם] אז רק בגלל הקמת אוהל שזה תולדה של בונה, נדבר בפעם הבאה. אין פה בונה רגיל.
[Speaker D] אני פשוט אמרתי מה שהיה לי בראש כל השנים שאני…
[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אין פה בונה רגיל, יש פה אוהל. אוהל זה תולדה של בונה וצריך להבין למה בשיעור הבא. אוקיי, אז זאת תשובה ראשונה. עכשיו אני כבר כאן אומר, כי אני לא יודע כבר כמה נספיק, הזמן שלנו מתקצר, זה רק ניסוח אחד של החזון איש. יש לו עוד שני ניסוחים במקומות שונים, חלק במכתבים, חלק פה בהמשך. ניסוח אחד זה שהוא תוקע לה החשמל בחוטים. הוא תוקע את החשמל בתוך החוט על ידי החיבור. פה כבר כן יש ניסיון לעשות ממש השוואה לחיבור של דבר בדבר, לתקוע דבר בדבר, אלא שזה דורש עדיין איזשהו סוג של הפשטה.
[Speaker D] אז זה לא חיבור של מעגל חשמלי אלא חיבור של
[הרב מיכאל אברהם] זרם שמתחיל… בדיוק. אני מכניס את הזרם לתוך החוט והופך אותם למחוברים. הזרם עכשיו נמצא בתוך החוט. וזה תוקע לה החשמל בחוט. המושג תוקע זה שאוב כמובן מהלכות בניין בכלים. בבניין בכלים כאשר אתה תוקע דבר בדבר, אז אתה עובר על בניין אפילו שזה בכלים. אומר החזון איש, לתקוע את החשמל בחוט זה נקרא תוקע, יש פה בניין בכלים. זה ניסוח שני של החזון איש. ניסוח שלישי של החזון איש זה שהוא מעורר את החוט ממוות לחיים. וזה מזכיר את מה שחני אמרה קודם, כן, כמו לברוא בן אדם, נפח נשמת חיים באפיו. אוקיי, שזה ניסוח שלישי. זה שלושה ניסוחים שונים של החזון איש וצריך להבין אם יש קשר ביניהם או שזה שלוש אלטרנטיבות או מה, איך בדיוק להבין את התפיסה של החזון איש, מה זה פה מלאכת בונה. ושוב כרגע אני רק מסב את תשומת לבכם, את התשובה בשיעור הבא אני אתן. אוקיי, אז נמשיך עכשיו לקרוא. זאת התמונה בעצם של החזון איש. אני השלמתי את זה כדי שלא יהיו לנו מגבלות זמן. זה מה שרציתי להספיק ביחס לחזון איש. עכשיו הרב שלמה זלמן כמובן מתווכח איתו על הרבה מאוד דברים. הוא אומר מה תוקע לה החשמל בחוטים? זה איזה מין… אין פה שני דברים באמת שקיימים בנפרד וחיברת אותם. זה בסך הכל לתת צורה לחוט. ואז הוא אומר, ואז הרב שלמה זלמן עצמו מרגיש שיש פה את הניסוח שמעביר את החוט ממיתה לחיים, שזה בדיוק לתת צורה אחרת לחוט, זה לא לחבר דבר לדבר. אומר כן, אבל שמה גם כן הוא לא מבין. אז מה, למה זה מלאכת בונה? מה זה קשור למלאכת… אתה יכול להגיד זה בריאה יש מאין, יצירה מאוד משמעותית, אבל למה זה בונה? בונה זה מחבר חלקים ועושה מהם בניין. אז בקיצור הרב שלמה זלמן באופן עקרוני נראה שהוא לא מקבל את כל הניסוחים האלה. הוא אפילו מבחין בהבדל ביניהם אבל הוא לא מקבל את כל הניסוחים האלה. החזון איש ממשיך אחרי זה הוא אומר, זה גם חילוק חשוב אני קצת נראה כמה נספיק ממנו, הוא אומר והנה אמרו, והנה אמרו שבת מ"ז עמוד א' דקנה של סיידין לא יחזיר. כן סיידין עם מברשת שמכניסים מקל לתוך המברשת, ואז מסיידים את הקיר. אז אם אני מכניס את הקנה, את המקל, לתוך המברשת, אסור לי להכניס. ואם החזיר פטור אבל אסור, זה רק איסור דרבנן אם החזיר. ולכאורה תני קנה של סיידין דומיא דמנורה דרישא דאיירי בתקע. ובמנורה שיש שם מנורה של פרקים, של פרקים הכוונה חוליות כאלה שאני מחבר אותם, אז שמה כתוב שאם הוא תוקע אז הוא חייב. זה בניין בכלים וזה מה שהראשונים אומרים. גם שם מדובר כשהוא תקע. אז למה שמה זה רק איסור דרבנן ובמנורה זה איסור דאורייתא? אז הוא אומר ככה. וטעמא… לא שומע?
[Speaker E] כשמפרק זה גם לשם שימושה?
[הרב מיכאל אברהם] כן. אז הוא אומר, וטעמא דבמנורה עיקר תשמישה במורכבת ופירוקה אינו בשביל תשמיש אלא לסיבה אחרת. אבל קנה של ציידים יש לו ב' תשמישים, דבמקום נמוך אין ראוי קנה ארוך ובמקום גבוה אין ראוי קנה קצר. והילכך כשמעריכו לפי שעה אף שתקעו, חשיב כהעמיד כלי על גבי כלי כדי להגיע למקום גבוה ולא נחת עליה שם קנה ארוך. מה הוא אומר? זה חילוק יסודי שאיתו הוא ממשיך הלאה, לכן חשוב לראות אותו פה.
[Speaker F] שזה חלוקה… אם זה שימוש קבוע.
[הרב מיכאל אברהם] במנורה כשאני מפרק אותה אני פשוט הפסקתי להשתמש בה, זה לא סוג אחר של שימוש. כשאני מפרק אותה אז אני לא משתמש בה, כשאני מרכיב אותה זה בשביל להשתמש. לכן במנורה כאשר אני מפרק זה סותר וכאשר אני מרכיב זה בונה.
[Speaker E] אבל בקנה
[הרב מיכאל אברהם] של ציידים, כשזה תקעה כמובן, כי אחרת זה בונה בכלים. ואם תקעתי אז אני בונה. אבל בקנה של ציידים, הקנה של ציידים גם הפירוק וגם ההרכבה זה לצורך השימוש. זה לא הפסקת השימוש.
[Speaker E] וגם כשאתה מרכיב זה נחשב שני כלים, כלי על גבי כלי, זה לא…
[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שזה לא עיקר הטיעון שלו. אלא מה שהוא בעצם אומר זה שגם עם קנה ארוך וגם עם קנה קצר זה שתי צורות שונות להשתמש בדבר הזה. אז לכן…
[Speaker E] לדעתי שזה נחשב עדיין שני כלים אז לא נוצר כלי חדש.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל זה לא חשוב. כי בכלי קצר ובכלי ארוך, זה היה כלי כשהוא היה כלי קצר וכשהוא כלי ארוך זה אותו כלי רק הוא עכשיו ארוך. אז בעצם יוצא שהחיבור וההסרה של הקנה הנוסף, תוספת הקנה, זה כמו שואב אבק כזה שמכניסים לו עוד חוליה כזאת או עוד חלק מאריך. בסדר? אז אם אני מכניס עוד חלק מאריך זה בסך הכל צורת שימוש אחרת באותו קנה של ציידים. ולכן כשפירקתי זה לא היה להרוס את הקנה כי הקנה עדיין קיים, וכשחיברתי זה לא ליצור קנה חדש, זה אותו קנה. ולכן זה רק איסור דרבנן אם תקע. ואם לא תקע אז אפילו איסור דרבנן אין פה.
[Speaker E] אבל אומר וכל שתקעו חייב חטאת. לא שומע? אבל הוא אומר וכל שתקעו חייב חטאת, אז זה דאורייתא. איפה? בהמשך שמה, וקנה ציידין כיוון דצריך לפורקו תמיד אינו תוקעו בחוזק, אבל כל שתקעו חייב חטאת.
[הרב מיכאל אברהם] לא לא, זה הרמב"ן. זה הלשון של הרמב"ן והריטב"א. אז הוא מוסיף עוד יותר, זה הוא מוסיף דעה אחרת, זה לא הדעה שלו.
[Speaker E] הבנתי.
[Speaker B] אני לא הבנתי, בקנה של ציידים להרכיב את זה זה בונה ולפרק את זה זה גם בונה? סותר.
[Speaker C] ולא, אין פה בעיה.
[הרב מיכאל אברהם] לא לפרק ולא להרכיב זה לא בונה ולא סותר. זה רק איסור דרבנן. כיוון שזה היה קנה של ציידים גם כשהוא קצר וגם כשהוא ארוך, זה אותו קנה של ציידים. רק משתמשים בו פעם כשאני צריך להשתמש בו כשהוא ארוך, פעם אני משתמש בו כשהוא קצר. לא כמו מנורה שהפירוק הוא הפסקת השימוש, לא צורה אחרת של שימוש. זה פשוט הפסקת השימוש. אז אין פה מנורה. כשהרכבתי אותה מחדש יצרתי מנורה יש מאין. ובקנה של ציידים כשהכנסתי את הקנה, זה היה קנה של ציידים קודם רק הארכתי אותו כדי להשתמש בו בבית גבוה.
[Speaker F] לא בניתי שום דבר. כן.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז זה עכשיו ב"פתיחת החשמל" אומר החזון איש, זו המסקנה. ב"פתיחת החשמל" שמכניסים את הזרם בחוטים, חשיב לעולם כתקע. ואף, אתם רואים פה? "התוקע זרם בחוטים", זה ניסוח אחר. ואף אם תימצי לומר דקנה של ציידים אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דווקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחשבן כשניים משתתפים בפעולה אחת, אין התקיעה מכרעתן לגשם אחד. גשם הכוונה לאובייקט אחד. כן? כשהוא לוקח שני אובייקטים גשמיים ואתה תוקע אותם ביחד, אז שניהם משתתפים ביחד בפעולה והופכים להיות עצם אחד. אוקיי? אז לכן זה הכל בקנה של ציידים. אבל בחשמל, אבל כל שפירוקם נחוץ לטיחה של הנמוך… אבל תיקון צורה להגשם ונעשה על ידי זה שימוש, וודאי חשיב בונה. נכון? מה אני עושה כשאני מדליק חשמל? אני לא לוקח שני חלקים שני גשמים, חלקים גשמיים ויוצר מהם מבנה. אלא אני לוקח דבר גשמי אחד שהוא החוט או המכשיר ונוצר לו צורה חדשה. עכשיו עובר בו זרם והוא נהיה פעיל, אז זה לקחת דבר אחד וליצור לו צורה אחרת. זה כבר מתחיל להתקרב לאותו אטו תוקע לה חשמל בחוטים, אבל יותר דומה להעביר אותו ממיתה לחיים. בעצם להפוך את החוט מחוט מת לחוט חי. לא זוכר אם הניסוח הזה מופיע פה או רק במכתבים שלו לרבי שלמה זלמן. אבל זה מופיע גם הניסוח הזה.
[Speaker E] אז ההבדל בין הקנה למכשיר החשמלי שהקנה גם כשהוא מפורק הוא פעיל. אבל המכשיר הופך להיות פעיל רק ברגע ש…
[הרב מיכאל אברהם] לא, יותר מזה, הוא אומר יותר מזה, זה לא זה ההבדל הקודם, אבל הוא אומר יותר מזה. בחשמל אין לך שני חלקים שאתה מחבר אותם אחד לשני. יש רק חוט. אין עוד אובייקט שחיברתי אל החוט. יצרתי צורה חדשה לחוט. עכשיו החוט הוא חוט חי, הוא לא חוט מת. הפכתי את החוט למשהו אחר. ברגע שהפכתי את החוט למשהו אחר, זה עוד הבדל בין זה לבין קנה של סיידים. הוא אומר פה שני הבדלים. הבדל אחד זה מה שהוא אמר קודם שהקנה של סיידים הוא בשימוש גם ככה וגם ככה והמעגל החשמלי לא. ההבדל השני זה שהמעגל החשמלי הוא לא חיבור של שני גשמים להיותם גשם אחד. אלא יש פה רק גשם אחד, רק החוט. החשמל זה צורה אחרת לאותו גשם שיש לי. אוקיי? זה בעצם ה… זהו. בסוף הוא מביא את החיי אדם על עריכת השעון וכולי, זה כבר פחות חשוב לענייננו. דקה אחת. עכשיו עכשיו צריך לראות את הביקורת של רבי שלמה זלמן, כבר קצת הזכרתי אותם. אז הוא מתחיל עם עריכת שעון, אני לא אכנס לזה כאן עכשיו, זה פחות רק הקדמה כזאת. הנה תראו פה, אני משתף, באות ב' זה צדדי קולא, באות ג' זה צדדי חומרא, כן? זאת אומרת צדדי הקולא שיש בהפעלת מכשיר לעומת מילוי קפיץ שעון. אז הוא אומר: ורמי נראה דחיבור מאוורר ומקרר עם הזרם בשבת קיל טפי, יותר קל מעריכת שעון. ולכאורה אין בו שום איסור, כיוון שכך תשמישם תדיר שאין מכניסים בהם את הזרם כי אם בשעה שרוצים להשתמש בהם ואחר כך תיכף מפסיקים את החיבור. מה הוא אומר בעצם? שהכנסת הזרם זה רק אופן השימוש בדבר. לכן זה לא, עריכת שעון זה הכנת הדבר לשימוש. אז אם אתה לא… עריכה זה מתיחה, כן, זה השעונים של פעם שמתחו את הקפיץ כדי שיוכל לעבוד. אז הוא אומר אז בעריכת שעון אתה יכול עוד להגיד שיש בזה איזשהו סוג של איסור, אבל בחשמל זה בסך הכל להשתמש בכלי שכבר קיים, זה לא לבנות בו שום דבר. זה הצד לקולא. ואדרבה מאוורר כזה שאי אפשר לסוגרו ולעכב תנועתו והוא הולך וסובב כל הזמן, אין לך קלקול גדול מזה. זה מאוורר מקולקל, מאוורר כזה שאי אפשר לכבות אותו ולהדליק אותו. וכיוון שכן שפיר מסתבר דהואיל ואם היה מאוורר מתוקן על אופן זה שתנועתו נעשית לא על ידי זרם כי אם בעזרת קפיץ, מסתבר שהיה מותר לעשותו בשבת אף להאוסרים עריכת שעון. כן ההשוואה שהוא עושה היא מתודולוגיה מעניינת. הוא בודק מה היה קורה אם הייתי מפעיל את המאוורר עם קפיץ. ואת זה הוא משווה למתיחת הקפיץ של השעון. ואחרי זה הוא אומר שהדלקת החשמל זה כמו מתיחת קפיץ של מאוורר. זה בשני שלבים ההשוואה הזאת נעשית.
[Speaker C] לא, הוא גם אומר שיש מניפה. הוא יכול לאוורר במניפה באיזה מקום. לא שומע? הוא גם אומר באיזשהו מקום שיכולתי לעשות רוח לעצמי במניפה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, זה בדיוק, מה שגם אמרתי קודם שמותר להתאוורר בשבת לכן מאוורר הוא לא מוקצה. פה הוא אומר את אותה סברא לא מדיני מוקצה, כן.
[Speaker B] לא כל כך הבנתי את הלוגיקה שלו, זה סותר, אני לא כל כך מצליחה להבין. מאוורר אפשר להפעיל עם קפיץ לדעתו?
[הרב מיכאל אברהם] כן, ולכן גם על ידי חשמל אפשר.
[Speaker B] אבל למה? הוא אמר ששעון אי אפשר.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, זה מה שהוא אמר. שעון זה ה… כל הסעיף הזה, סעיף ב' של רבי שלמה זלמן, אתה רואה פה זה סעיף ב', מה הכותרת? צדדי קולא.
[Speaker B] אבל אני שואלת מה השונה משעון?
[הרב מיכאל אברהם] טוב עכשיו אני מסביר. בסעיף ב' יש צדדי קולא שיש בהפעלת מכשיר חשמלי לעומת מילוי קפיץ שעון. אז פה הוא מסביר למה למרות שקפיץ שעון אסור, קפיץ של מאוורר וחשמל של מאוורר מותר. אז הוא אומר בקפיץ של שעון, זה שהשעון דורש קפיץ זה דבר בעייתי בשעון, למתוח… למתוח את השעון זה להפוך אותו לשעון עובד. ובמאוורר אם המאוורר היה דורש קפיץ זה יתרון למאוורר. אני לא רוצה להתאוורר כל הזמן. אוקיי? זה למשל חילוק שהוא עושה פה. לכן אפילו אם הייתי משתמש במאוורר על ידי קפיץ זה יותר קל מאשר למתוח קפיץ של שעון. ממילא עכשיו גם אם אני מפעיל אותו במעגל חשמלי זה אותו דבר. זה כמו קפיץ מה ההבדל? סך הכל אני מפעיל אותו על ידי זרם.
[Speaker C] יש היום, יש היום שעונים שהם קפיציים כדי להפעיל מזגנים. אתם מכירים את זה? יש את זה בכיתות. כלומר המזגן פתוח אבל הוא נכבה מעצמו. אם אני רוצה להפעיל אותו אני מסובב שעון.
[הרב מיכאל אברהם] מכירים את זה? צריך לראות את זה. טוב, זה לא חשוב לענייננו, אני רוצה להבין את העקרונות.
[Speaker E] אבל הרב פה במובן מסוים מתייחס רק להפעלת המכשיר עצמו, הוא לא מתייחס לנושא של הזרם בפנים בחיבור הזה.
[הרב מיכאל אברהם] למה צריך להתייחס לנושא של הזרם? אני מדבר על הפעלת המכשיר. הזרם זורם, מה זה קשור אליי? השאלה אם מותר לי להפעיל את המכשיר.
[Speaker E] אבל החזון איש התייחס לנושא של הולדת הזרם גם, לא רק אם הכלי פועל או לא.
[הרב מיכאל אברהם] מה לא הבנתי? לא מדבר על מוליד זרם הוא מדבר על בונה וסותר.
[Speaker E] נכון, אבל החזון איש לא התייחס רק אם הכלי פועל או לא אלא גם לנושא של הזרם.
[הרב מיכאל אברהם] שמה? מוליד זרם?
[Speaker E] לא, לא מוליד, לא יודע, שנוצר פה כלי.
[הרב מיכאל אברהם] הנה הוא אומר שיש פה צד עוד רגע נראה. הוא אומר שיש פה צד לקולא מול קפיץ של שעון. בסדר? כן. אחרי זה הוא ממשיך, והוא אומר הראיתי בחזון איש פה הוא ממשיך, שכתב לעניין עריכת שעון וכולי. כן רואים את זה? זה. כן, אז פה הוא מביא את החזון איש, שזה הוא הוסיף אחרי שהוא כתב את הקונטרס שלו. ואז הוא ממשיך את ההשלכות של השיטה של החזון איש, שלדעת החזון איש אסור ללחוץ בשבת על הכפתור והוא כותב ולסלק בכך את המחסום, לא משנה יש לו כל מיני השלכות לשיטת החזון איש. ואז הוא עובר, כן הוא עובר פה בסוף הוא אומר גם נראה לי. אתם רואים? כן. גם נראה לי לעניות דעתי. כן, גם נראה לי שאין לומר דאסור על כל פנים משום מוליד, כמו מוליד ריח. הוא דוחה גם את העניין של המוליד. אז זה הכל צדדים לקולא. בסדר? צריך להכיר את צורת הכתיבה הזאת של פוסקים. זה צדדים לקולא, זה פרק ב'. פרק ג' הכותרת היא צדדי חומרא שיש בהפעלת מכשיר חשמלי בשבת ויום טוב מדין מתקן מנא. כן, זה צדדי חומרא. ועכשיו הוא נכנס לטיעונים של החזון איש, אז הוא אומר אמנם נראה דאע"ג דלכאורה דברי סברא הם מה שהוא אמר בפרק הקודם, עם כל זה למעשה אפשר דשפיר יש לחוש בהכנסת זרם למאוורר ומקרר משום איסור תורה. ואדרבה, אף אם ננקוט דליכא כלל שום איסור בעריכת שעון בשבת, זה הצדדים שאפילו אם נגיד שמותר עריכת שעון, במקרר ומאוורר יהא אסור. מכל מקום יש לומר דשאני התם שחידוש הליכת השעון לא נעשה כלל על ידי הוספת דבר חדש מן החוץ, כי אם על ידי מתיחת קפיץ שנמצא כבר מקודם בתוך השעון שמסובב הגלגלים. וכיוון שהעריכה איננה מעשה אומן וגם נעשית בלי שום טורח, עיין ברשב"א וכולי, אז לכן לא יהיה בזה מלאכת בונה או מכה בפטיש וכולי.
[Speaker C] רגע, ובחשמל הזרם כבר נמצא בפנים.
[הרב מיכאל אברהם] זרם לא נמצא בפנים, אני מכניס זרם מבחוץ.
[Speaker C] מאיפה? בזה שאני סוגר מעגל.
[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה, שאלה מעניינת אם אנחנו מדברים על המטענים או על הזרם. המטענים נמצאים בפנים, הזרם אין זרם. אוקיי, אז זה שאלה מעניינת. אבל הוא רואה את זה כהכנסת משהו מן החוץ. מה שאין כן, פה אני קורא פה את ההמשך, מה שאין כן הכנסת זרם לתוך מכונה, הרי הזרם אינו כלל ככוח של מפל מים או מעין כוח אחר שהוא רק כוח דוחף דשייך לומר דכמו שמותר לאדם לדחוף ולסובב בידיו כך מותר גם על ידי דבר אחר, אלא שהזרם עשה את פעולתו על ידי זה שהאלקטרונים שבתוך החוטים זורמים חיש מהר תוך המעגל ומשנים במקצת את החוטים וגם את סגולת המתכת שבתוך המכונה וממגנט אותה או שינויים אחרים הגורמים לכוח התנועה, ולכן אפשר שהכנסת הזרם אינה חשובה רק כשימוש עם מכונה שהיא עשויה מכבר, אלא הרי היא דומה כאילו הזרם עושה הוא עכשיו לכלי, כיוון דבלאו הזרם אין למכונה כלל שום סגולה של מכונה. בסדר, זה בעצם הסברא של החזון איש שאתה מכניס פה משהו שהופך את… מה שאין כן הכא, פה שהזרם משנה את עיקר תכונת הכלי ונותן בה סגולה אחרת, לכן אפשר שבכל פעם שמכניס לתוך המכונה זרם הרי זה חשיב כאילו הוא גם גומר אותה בכך לעשותה כלי. אז הוא דן אם זה חיבור לשעה או לא חיבור לשעה. אני רק רוצה עוד להספיק עוד את הקובץ השלישי להעיף מבט עליו.
[Speaker C] אנחנו לא הגענו, מה? לא שומע. הגענו לקובץ השלישי? אני לא יודעת. אה, זה הראשון.
[הרב מיכאל אברהם] קובץ השלישי זה התכתובת, התכתובת שלו עם רב שלמה זלמן.
[Speaker B] כן, הגענו להתכתובת וקראנו את שני המכתבים. כן.
[הרב מיכאל אברהם] אז פה הוא אומר, אתם רואים, זה דברי מרן החזון איש בספרו ובמכתבו. רגע, שיתפתי? כן. שסגירת מעגל חשמלי אסורה משום בונה. אז פה למטה יש את ההערה של רב שמואל אויערבך, כן, שכל הפרק הזה הושמט מהמהדורה הרגילה של הספר כי הוא חשב שבעצם אין טעם להילחם בתחנות רוח לא קיימות, עד שהתברר שהם כן קיימות. אז הוא מדבר על החזון איש, אז הוא אומר ככה, נגד חזון איש. מה? לא שומע.
[Speaker E] גם בקיימות אין טעם. לא שומע. גם בקיימות אין טעם להילחם בתחנות רוח אומרים שאין…
[הרב מיכאל אברהם] אה, אוקיי. הוא באמת מתייחס לחזון איש קצת כתחנת רוח, כן, הוא אומר שהוא לא המשיך להתווכח מחמת היראה והכבוד. בספר חזון איש לאחר שמבאר עניין מלאכת מבעיר ומבשל שיש בהדלקת חשמל כתב, עוד יש בזה משום תיקון מנא, זה בדיוק המשפט שקראנו, כיוון שמעמידו, רואים זה הקטע של החזון איש שקראנו קודם. עוד כתב שם, אתם רואים בשורה האחרונה, ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בחוטים חשיב לעולם כתקעא, דאף אם תמצא לומר דקנש של סיידים וכולי, ראינו את זה. וידוע שדבריו הם חידוש גדול מאוד, פה אתם רואות את הלמטה, וכל אלה שנשאו ונתנו בענייני חשמל לא הזכירו כלל לחשוש בזה למלאכות של בונה וסותר. עוד יתרה מזו שמעתי שגם בשעה שאין שום זרם בחוטים אם סוגרים את זה זה מלאכת בונה. והרב שלמה זלמן אומר לא נכון, אפילו לפי החזון איש זה לא יכול להיות נכון וזה די ברור שהחזון איש לא מתכוון לזה, הוא לא הופך את החוט מחוט מת לחי, הוא לא תוקע את הזרם בתוך החוט, זה רק התפיסה שרואה את סגירת המעגל כסוג של בנייה. אבל אני לא חושב שיש בחזון איש אמירה כזאת. לכן לדעתי השמועה הזאת לא נכונה גם בשיטת החזון איש. ועכשיו…
[Speaker B] אבל הוא כן אמר את זה, לא?
[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא אומר שזה בגלל הבנייה, מה שאני תוקע את הזרם בחוטים או שאני מחייה אותם ממת לחיים, אבל זה הכל כשזורם בפנים זרם. אם אני סתם סוגר את המעגל אבל אז אין… לא זורם שם זרם, אה, אז אני לא חייב. למשל מי ששעון שבת מנותק אצלו בלוח אבל הוא מפעיל מתג בבית, אז הוא סוגר את המעגל בבית אבל אין זרם. אז הוא טוען שיש כאלה שאומרים בשם החזון איש שדבר כזה יהיה אסור משום בונה כי סוף סוף בנית את המעגל. לאור הניסוחים שראינו קודם בחזון איש די ברור שזה לא נכון. כי צריך שיהיה זרם בתוך העניין הזה כדי שזה ייחשב בונה, זה לא סתם סגירת המעגל, כמו שככה רגילים להבין בחזון איש אבל זה לא נכון, מי שרואה אותו בפנים זה לא נכון. עכשיו בסעיף ג' הוא מביא את הנקודות שהוא טען כנגד החזון איש וזה הנקודות שאמרתי, וזה כמו משתמש בזרם מים. מה ההבדל בין זרם חשמל לזרם מים? אם אני פותח זרם מים ומכניס את זה וזה עושה פעולה מה זה שונה מלפתוח את המתג ולתת לחשמל לזרום? דיברנו על זה גם במוליד, אותה סברה עלתה שם כנגד הראייה של החשמל כמוליד. הטענה היא שזה כמו מים ולא הולדת שום דבר חדש, רק נתת למים לזרום, אז פה אתה נותן לאלקטרונים לזרום. מה ההבדל? מה שנענה פה זה גם מה שיהיה נכון לתשובה שם. אז אומר החזון איש על זה, אתם רואים, רוצה אני לנכון להקדים שאין אני מתכוון כלל להתווכח או להשיב עליהם כי צדיקים במיתתם קרויים חיים, וזה כבר נכתב אחרי מיתתו של החזון איש. ואם בחייו יראתי מלהתווכח כל שכן עכשיו. טוב, גוף המכתב של החזון איש שהוא החזיר לרב שלמה זלמן, אתם רואים, העניין תלוי בשיקול הדעת. הוא מתחיל בזה כי באמת אתם רואים שהכל מתחיל בסברות איך רואים את הדברים. אין פה איזה שיקול מוכרח. העניין תלוי בשיקול הדעת, חימום ברזל אינו מחדש טבע חדש בברזל אלא החום שוכן בו לפי שעה בתוך הברזל והברזל מתמיד לגרשו כי אם לא תמשיך לחמם זה יפסק. חיבור חוט חשמל מעורר את כוח החשמל המוטבע בחוט עצמו והוא מההרכבה המזגית שבשורש יצירתם, זאת אומרת החשמל מתמזג עם החוט והם הופכים לישות אחת. לא כמו החום בברזל. ברזל חם זה לא ישות אחרת מברזל קר. החום זה דבר חיצוני והוא גם יברח מהברזל ברגע שאתה תפסיק לחמם. החשמל כל עוד לא תנתק את הזרם ממשיך לזרום בפנים. זה מה שהוא אומר ושימוש זה תדירי והעמדה על מתכונתה על ידי החיבור שנעשה החוט המופסק גוף אחד עם מכונת החשמל שחוששים בו משום בונה, א' משום הרכב הפרקים זה מזה, ב' הנה פה הניסוח אתם רואים אות ב', נקודה חשובה פה, ותיקון החוט עצמו ממוות לחיים הוי בונה. הוא גם תוקע את החשמל בחוטים והוא גם הופך את החוט עצמו ממוות לחיים. זה ההסבר של החזון איש. אז הוא נכנס למה זה לא עראי אלא קבע. זה ראינו גם במוליד. אם אתם זוכרים שדיברנו על מוליד זרם, יש כאלה שטענו שדבר שהוא לא מחזיק מעמד, זה הרב פרופסור לב, כן, שאם הדבר לא מחזיק מעמד זה עראי, זה לא באמת מוליד זרם. ואני טענתי שזה מחזיק מעמד, אתה צריך לכבות כדי להפסיק את זה. צריך לעשות פעולה, אם לא תעשה פעולה זה יימשך לנצח. זה בדיוק החלוקה שעושה פה רב שלמה זלמן במכתב פה, הוא בעצם אומר, או החזון איש סליחה במכתב פה, הוא בעצם אומר זה לא דבר עראי. דבר עראי זה דבר שנעלם מעצמו. כאן אתה יכול לנתק את זה, אבל צריך לנתק כדי להפסיק את זה. חום של ברזל ייעלם מעצמו אם אתה לא תמשיך לחמם, הברזל יתקרר תוך זמן קצר. אז לכן שם זה דבר עראי. אבל הזרם אתה צריך לנתק את המפסק כדי שהזרם יפסיק לזרום בתוך החוט. לכן פה זה דבר קבוע, זה לא דבר עראי. בדיוק מה שאמרתי על מוליד זרם. אמרתי שהדיונים על מוליד זרם יחזרו כאשר אנחנו נדון על מלאכת בונה. טוב, אני עוצר כאן כי זה פחות או יותר מה שרציתי להראות מפה, וזה נותן לי את הפתח לדבר בשיעור הבא להסביר את החזון איש טוב לפי גדרי בונה ממש, לא כל האמירות הכלליות האלה, ולראות כל מיני השלכות שיש לדברים האלה. אז מבחינת הדף אולי אני אוסיף לכם עוד איזה מקור שתראו. מי שתספיק, אבל בכל מקרה תראו את הקהילות יעקב ששלחתי לכם, זה מיועד לשיעור הבא. זה יחזיר אותנו להגדרת מלאכת בונה עצמה. אמרתי שנגיע לזה בשיעור הבא. אוקיי, עוד מישהו רוצה?
[Speaker B] תודה רבה, יישר כוח, תודה רבה רבה,
[Speaker C] תהיו בטוב, להתראות, להתראות.