שטר חצי זכר

לא הבנתי מה הקשר למטרה שמקדשת את האמצעים. קניין אודיתא אינו רמאות אלא סוג של קניין. האדם ש"מודה" לא באמת מתכוון לומר שהוא חייב והוא מודה בחוב, אלא זה ביטוי לעיקרון דומה ל'מיגו' (בעצם זה נכון יותר לראותו כ"בידו"): מתוך שאדם יכול להודות שהוא חייב לפלוני יש לו גם כוח להקנות לו באודיתא. אם כל היורשים האחרים יערערו עליו הוא יכול לשקר ולהודות בחוב, ואין להם כוח לגבור על כך. ומשעה שזה קניין הלכתי תקף, אפשר גם להקנות עמו חצי ירושה לבת שנישאת. כך פועל המנגנון של "בידו" וזה בהחלט הגיוני.