על תרומתם של החרדים – מבט על כמה טיעוני איוולת (טור 629)

בס"ד

בשבועות האחרונים התעורר שוב הפולמוס על גיוס החרדים (ולא 'גיוס בני הישיבות', כפי שהדמגוגים החרדים מנסים למכור לנו). שוב ושוב נשמעות הטענות המופרכות על תרומתם המופלאה של החרדים לביטחון, לחברה ולכלכלה, על ההתנדבויות המופלאות שהם מצטיינים בהן וכו'. למען האמת קשה להאמין שמישהו צריך בכלל טיעונים כדי להבין שמדובר באיוולת דמגוגית, אבל מתברר שכנראה יש לא מעט שוטים שקונים את הלוקשים הללו. לתדהמתי אפילו מבין החרדים שמעלים את הטיעונים הללו יש כאלה שבאמת מאמינים בהם ולא מבינים שמאכילים אותם בתעמולה אפולוגטית להפצה.

גיוס חרדים או גיוס בני ישיבות

כאמור, החרדים מקפידים להציג זאת כפולמוס על גיוס בני ישיבות ולא על גיוס חרדים. אלא שזהו שקר כמובן. ראשית, כל אלו שלא החליטו להתמסר לתורה, גם הם לא מתגייסים. אמנם כמה דוברים חרדיים חוזרים שוב ושוב על כך שיש לגייסם, אבל בפועל אלו מילים מן השפה ולחוץ. יש התנגדות קשה לגיוס של כל חרדי, גם פוליטית וגם בלחצים חברתיים על המתגייס. אני כבר לא מדבר על רישומים פיקטיביים לצורך מניעת גיוס, ושאר תעלולים ידועים.

אגב, השקר של תורה מגנא ומצלא, שכבר נגעתי בו בטור 609, גם לשיטתם עוסק רק במי שיושב ולומד ולא בכל לובשי החליפות. לא שמענו שחליפה מגנא ומצלא. להיפך, הפחד של לובשי החליפות מהשפעות רעות בצבא רח"ל מרמז שהחליפות לא ממש מגינות. מעבר לזה, גם אם מדובר רק בכאלו שקיבלו על עצמם עול תורה באמת, שזה מיעוט קטן מאד, צריך לוודא שמספרם לא עולה על הסביר. גם להם לא מגיע פטור גורף.

אני חייב לומר שאחד הפמפלטים היותר מכוערים ודמגוגיים שראיתי בזמן האחרון הוא המכתב הבא:

אם זו רמת החשיבה, הרי לכם עוד עדות לחוסר הקשר בין היכולת האנליטית בניתוח סוגיות לבין שכל ישר והיגיון בסיסי. מעבר להמצאה שתורה מגנא ומצלא שכבר הוזכרה, הוא בעצם טוען שלבישת חליפה היא תמיכת לחימה. העובדה שיש השתמטות גם בציבור הכללי ושהצבא לא מתנהל בשיא היעילות והאפקטיביות (אם ננקוט לשון המעטה), שדוברים חרדים מרבים להזכירה בששון גלוי, היא כמובן נכונה. אבל שם זה לא מאורגן, ממוסד ואידאולוגי. מעבר לזה, קראתי לפני כמה שנים שאחוז תומכי הלחימה לעומת לוחמים בצה"ל הוא מהנמוכים בעולם. צריך לזכור שעל כל לוחם צריך כמות מסוימת של תומכי לחימה, גם אם לא בדיוק כמה שיש בצה"ל, בלעדיהם הלוחמים לא יכולים להילחם. תומך לחימה אינו שם נרדף למשתמט. אם כן, הטיעון שלו בכלל נופל. ההשוואות הנואלות הללו הן דמגוגיה בגרוש. קל מאד להאשים אחרים, בהאשמות שבחלקן אולי יש בהן ממש ובחלק אחר – ממש לא, ולהשתמש בזה כבסיס להשתמטות שלך.

אדרבה, אם יש לך רעיון לשפר את האפקטיביות והיעילות של הצבא, היכבד, התגייס ושתף פעולה כדי לשפר את המצב. מומחי כורסה חרדיים מסבירים לנו שבעצם אין צורך בחיילים, ובכלל יש בצה"ל עודף (הם יודעים זאת מבדיקה בדילוגי אותיות בגמרא). מומחים חרדיים אחרים ממליצים לנו על צבא מקצועי. תיתי להו, שכן הם בדקו זאת לעומק, הן את ההיתכנות והן את ההשלכות החברתיות, הכלכליות והביטחוניות, בשיחת המשגיח בהפסקת צהרים של יום שני (מיד לפני סדר מוסר. הפוך בה והפוך בה דכולא בה).

בשבועות האחרונים כל המלל הזה מופרך על ידי מנהיגותו של הציבור המעוות הזה עצמו. הממשלה שהם עצמם שותפים לה, החליטה להאריך את משך השירות הסדיר ולהכפיל פי ארבע את משך שירות המילואים. זאת כמובן בלי לגעת בגיוס החרדים. הם עושים זאת בעזות מצח מוחלטת כאילו אין כאן שום בעיה. אין גבול לחוצפה ולחילול השם. נדמה לי ששום תורה שילמדו לא תגן עליהם בבי"ד של מעלה, עת יקבלו את היחס הראוי להם כאחרוני פושעי ישראל מגדולם ועד קטנם. אני רק מקווה שדרעי, גפני וגולדקנופף לא ישכחו להודיע שצריך לעדכן את התעמולה (כי עכשיו פתאום כן חסרים חיילים).

גם הטענות הרווחות כלפי הציונות-הדתית (שבאות גם מרבנים ציונים-דתיים לא מעטים) שאנשיה חשים שותפות עם חילונים יותר מאשר עם חרדים, או הטענה על תחושת שותפות עם תומכי לחימה בצבא ולא עם תומכי לחימה בישיבות, גם הן דמגוגיה עלובה. ברור שאחוש שותפות עם כאלה שנושאים בנטל ולא עם אלו שקרובים אליי בערכיהם אבל משתמטים בצורה גסה ובוטה מנשיאה בנטל ומשתמשים בחברה כולה כפרה חולבת. אגב, האם החרדים חשים שותפות לפחות עם אותו אחוז קטן של לוחמים בצבא? כמה שעות בישיבה מוקדשות לפיתוח תחושת השותפות הזאת? או שמא "אחיך" הדביק שמופיע כאן כמו בכל פמפלט תעמולה חרדי, לא באמת משקף תחושת אחווה.

על התנדבות ומילוי חובות

יש נקודה עקרונית אחת שחוזרת שוב ושוב בשיח הירוד והפמפלטי של דוברי החרדיות. הם הרי מתנדבים בצורה מופלאה, יותר מכל ציבור אחר, ובכך הם ממלאים את חובתם המלאה לחברה (גם הם, ממש כמו אסירים משוחררים, שילמו את חובם לחברה). יש מפעלי חסד, גמ"חים למיניהם, וכמובן 'הצלה' וזק"א שעלו לכותרות בעת האחרונה ונעשו גיבורי הדור. יש גיוס של חרדים למסגרות מפוקפקות כאלה או אחרות, שבעיקרן מיועדות לשלב אותם בחברה ולתת להם בסיס כלכלי, אבל לא תמיד להביא תועלת אופטימלית לצבא (זהירות אנדרסטייטמנט). מעבר לזה, המסגרות הללו כוללות אחוז אפסי מבני גיל הגיוס החרדיים (אחוז שלא עולה עם השנים, בניגוד לתדמית המטעה שנוצרה בציבור), וגם המיעוט הזה נתקל בהתנגדות וקשיים לא פשוטים בחברה החרדית. אבל כלפי חוץ הם מוצגים כגיבורי החברה וכסמל לשותפותה בעול. אגב, חלק ניכר מהמשתתפים במסגרות הללו, שמספרם בין כה וכה מזערי, אינם חרדים, אבל זה תמיד מוצג בסיקור יתר כהתקדמות של החרדים לקראת שילוב בחברה (ראו למשל את הביקורת כאן על כתבה של יאיר שרקי. אגב, שרקי עצמו עמד לא פעם על כך שגיוס החרדים בשנים האחרונות הוא בלוף).

במקום להתמודד עם הטענות האוויליות הללו, אביא כאן פוסט מצוין של הרב אילעאי עופרן.[1] לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר:

מעבר לטענה על נשיאה בנטל החובות במקום פעילות בהתנדבות, יש בנותן טעם להזכיר את מה שאמר הרב שי פירון, שמזק"א לא חוזרים בארון. זו אמירה חשובה כשנזכרים בביקורת הצדקנית על המערכון של 'ארץ נהדרת' שעוסק בדפיקה בדלת (למשל כאן ובעוד עשרות מאמרים, פוסטים וראיונות), כמו גם בביקורת הצדקנית של כל מיני רבנים ועיתונאים מהמגזר הסרוג על הקמפיין שהציג מספרי נופלים מהציונות-הדתית בטענה שהחרדים צריכים להתגייס (ראו למשל כאן תגובה של עמיתיי לשעבר מירוחם ועוד הרבה). אפילו הרב שיינוולד, ראש ישיבת ההסדר במודיעין, שיצא נגד הקמפיין הזה, חזר אחר כך על אותם דברים בשפה מלוקקת ומחניפה, כמיטב המסורת של רגשי הנחיתות הציונים-דתיים כלפי החרדים.

שתי אלו ודומותיהן הן ביקורות ענייניות לגמרי שמציגות עובדות וטיעונים רלוונטיים (ראו את אותם טיעונים גם כאן וכאן), ואיני מצליח לתפוס מדוע מישהו חושב שאסור להציג אותן, בבחינת אל תגעו במשיחיי. מותר להיות טפיל, אבל אסור להזכיר לטפיל שהוא כזה! זה מזכיר לי את דבריו של רב הקהילה בירוחם שכעס עליי כשביקרתי את התנהלות ראש המועצה והחרדים שחברו אליו, וכתבתי שהם מושחתים ומתעללים בציבור בירוחם. הרב נזף בי על לשון הרע וחילול השם. ואנוכי תהיתי באוזניו האם מותר לגנוב ולהתנהל בדרך מושחתת, ורק התרעה על כך היא לשון הרע וחילול השם? צדקנות סלקטיבית כזאת מופיעה בדיון על החרדים שוב ושוב.

חולאי ההתנדבות

מעבר לחולי שבעצם ההתנדבות במקום מילוי החובה, יש בהתנדבות עוד בעיה. ברגע שנושאים מסוימים נעשים בהתנדבות, ולא במסגרת ממלכתית מסודרת, זה פתח לחולאים רבים ונאמנים שלא יבוששו מלהגיע. קראתי לא מזמן תחקיר על ארגון זק"א, למשל. אם הדברים שם נכונים, אזי בניגוד להילה ההרואית שהוא קיבל בעקבות המלחמה האחרונה, בכלל לא ברור עד כמה הוא היה נחוץ שם. יתר על כן, הטענה היא שפעולותיו גם הזיקו. מסיבות של יחסי ציבור היה חשוב להם לפעול ולהיראות, שהרי זו ההצדקה לקיומם. הם השיגו בדרכים כוחניות הצבה לפעילות במקומות שהיו יחידות ייעודיות של הצבא שאמורות לעשות זאת ביתר יעילות ומקצועיות. גיוס תרומות היה חלק בלתי נפרד מפעילותם לכל אורך הדרך. אבל מתברר שהם כנראה צדקו. הרושם שנוצר בציבור היה בדיוק מה שהם רצו שייווצר. ראו כאן גם תחקיר על ניפוח כוח אדם לצורך השגת תקציבים. אותה תחרות לא בריאה קיימת גם ביחס למד"א מול ארגוני ה'הצלה' השונים (ולא שמד"א חף מכשלים ובעיות).

ובכלל, כל פעילויות ההתנדבות החרדיות הללו, כמו 'הצלה', זק"א וכדומה, הן תמוהות מאד בעיניי. האם הם לא אמורים ללמוד בישיבה בכל הזמן הזה? אם יש להם זמן להתנדב והם לא לומדים בכולל למה אין להם אפשרות להתגייס? אנחנו שומעים שוב ושוב שהלימוד הוא ההצדקה לאי הגיוס והוא שמגן עלינו. אבל בו בזמן כל אלו שלא לומדים, מתהדרים בזה שהם מתנדבים. אם הם לא לומדים שיתגייסו. אני מניח שאת הפעילויות המבורכות של זק"א ו'הצלה' ניתן גם לבצע בלעדיהם (בדיוק כמו שהיה עד שהם קמו). אי אפשר לרקוד על כל החתונות, גם לומר שהלימוד הוא תחליף לכל פעילות אחרת וגם להסביר שהם עוסקים בפעילויות רבות אחרות לטובת החברה. אה, בעצם כן אפשר.

לימודי ליבה

קודם כל, להווי ידוע שהחרדים שלומדים גמרא מילדותם לא  צריכים לימודי ליבה. הם משלימים זאת בשניות ברגע שהם רק צריכים את זה. כל בר בי רב יודע שמי שרגיל בניתוח סוגיה תלמודית – תורות היחסות והקוונטים קטנות עליו. האמירות ההזויות הללו יכולות להיאמר רק אצל כאלה שחיים בבועה החרדית. אלו שלא פגשו מעודם נושא כבד שלא הצליחו להתמודד אתו ולהבין אותו מחמת קושיו. נושא במתמטיקה או בפיזיקה שמערכה של רבי עקיבא אייגר זה משהו ברמת קושי של ילד לעומתו. אגב, רוב הסטודנטים גם לא זוכים לפגוש נושא או הרצאה כאלה (למיטב שיפוטי, פרט לפיזיקה ומתמטיקה יש מעט מאד נושאים בעלי רמת קושי כזאת). אנשים כאלו אינם רואים, מטבע הדברים, שאין כמעט יוצאי עולם חרדי במקצועות שדורשים השכלה של ממש (מדעים, רפואה וכדומה). מעבר לגיל המאוחר, רבים מהם פשוט לא יכולים להתמודד עם הנושאים הללו. לא אשתף אתכם בחוויותיי מהקורסים שנתתי במסלול החרדי של מכללת קריית אונו, שם נוכחתי באופן בלתי אמצעי ביכולת האנליטית והלוגית המופלאה של לומדי הגמרא. ברור שיש שם גם בעלי יכולות מצוינות, אבל הטענה שלימוד הגמרא הוא תחליף להשכלה היא בדיחה גרועה.

רק אציין כאן את מה שאמרתי לזוג שהיה אצלי בבית לפני כמה שבועות. אני נדהם כל פעם מחדש לראות את הפער בין היכולות הלמדניות לבין היכולות האינטלקטואליות של אברכים חרדים. אנשים יכולים להציג מהלכים מבריקים בלמדנות תלמודית, ולהתנהל כמו עגלים גמורים כשאנחנו נזקקים להגדיר מושגים ועקרונות יסוד ולחשוב בצורה מסודרת. הם כל כך רגילים לוורטים ולהברקות, שהחשיבה המסודרת והשיטתית שלהם נדפקת כמעט ללא תקומה. אותי זה מפתיע כל פעם מחדש, שכן לדעתי התחום של הלמדנות אמור להיות אחד התחומים שבהם נדרשים באופן הכי מובהק חשיבה שיטתית ומקורית והגדרת מושגים ועקרונות יסוד. הדיסוננס הזה הוא ממש תעלומה בעיניי, אבל זה לא מפריע לאייכלרים להסביר לנו בנחרצות שלימודי ליבה מיותרים גם לכופר שבוחר נגד דעת כל גדולי הדור לצאת לעבוד רח"ל.

התרומה הכלכלית

לא תאמינו, אבל יש הטוענים בעקשנות רבה שגם תרומתם של החרדים לכלכלה היא רבה ועצומה עד מאד. פעם ראשונה שמעתי את ההברקה הזאת מהחברותא שלי. טענתו הייתה שאין שום תרומה מיוחדת לאנשים שמייצרים, שכן ההכנסות לאוצר המדינה באות מאלו שצורכים את מוצריהם. הקונים משלמים מס ומע"מ ובעצם זה הכסף שנכנס לאוצר המדינה דרך היצרן והמוכר. החרדים צורכים עבור ילדיהם הרבים, ולכן משלמים מס כמו כולם. וגם אם מישהו הוא עשיר וקונה יותר, וכי מגיעה לו הכרת תודה על כך שהוא בזבזן? וכי יש חובה להוציא הרבה כסף? צריכים אתם להבין, שהיצרן לא תורם מאומה למשק. את המסים (מס הכנסה ומע"מ) שהוא מעביר לאוצר המדינה הוא מעמיס על הקונים (זה מגולם במחיר). לכן בסופו של דבר הקונים הם שמחזיקים את אוצר המדינה ומכניסים אליו את כל הכסף. ראיתי את ההברקה הזאת שוב גם כאן אצל אחד מגדולי התועמלנים ועזי הפנים שביניהם, אייכלר שליט"א (ראו בראיון כאן מדקה 10:30 והלאה. כל הריאיון הזה הוא מופת לשחצנות, רשעות ושקרנות אינפנטילית, כמקובל בבית מדרשו של אייכלר).

הטיעון הזה מזכיר לי את ההלצה המשפחתית שרווחה אצלנו בבית. בכל פעם שראינו מתקן חסכוני (כמו הורדת מים באסלה), או אריזה חסכונית של מוצר כלשהו, החבר'ה אמרו לי לקנות כמות גדולה של כאלה וכך אחסוך המון כסף ואוכל להישאר בבית במקום לצאת לעבוד. הרעיון היה שאפשר פשוט לעבוד בחיסכון. זה בדיוק מה שמציע אייכלר למדינת ישראל. הכי טוב זה לעבוד בחיסכון. צריך לחלק כסף לכל דיכפין, ואז לגבות ממנו אחוזים דרך מסים. הוא יוציא את הכסף שלו על קניות, וכך אוצר המדינה יתמלא מהמסים. השאלה החשובה שממנה הכי נוח לכל החכמולוגים הללו להתעלם היא: מי מכניס משהו מבחוץ פנימה, כך שיהיה מה שיזרום בתוך המעגל הסגור הזה? כאן נכנס הייצור. תרומתו של יצרן אינה במסים שהוא משלם (אם כי זה בא לידי ביטוי גם בהם), אלא בכך שהוא מוסיף תרומה חיצונית לתוצר. אבל שאלה זו כנראה דורשת לימודי ליבה מתקדמים, אין פלא שאייכלר לא הצליח לשים לב אליה.

במבט נוסף זה נראה לי דומה יותר למעשה הידוע בהרשל'ה שנכנס למאפייה והזמין לחמניות. לאחר מכן הוא הבחין שיש על הדלפק סופגניות, וביקש להחליף את הלחמניות שלו בסופגניות. החליפו לו, הוא ישב ואכל וכשסיים הוא קם ויצא (בלי לשלם). המוכר רדף אחריו ותבע ממנו את התשלום, ואז הרשל'ה שאל אותו: "תשלום על מה?". "על הסופגניות", ענה הברנש. "אבל נתתי לך בעדן את הלחמניות", טען כנגדו הרשל'ה אייכלר. המוכר רטן כנגדו שהוא לא שילם על הלחמניות, אבל לא איש כהרשל'ה יאבד את עשתונותיו במצבים קשים: "את הלחמניות לא אכלתי, אז למה שאשלם עליהן?!".

אני מפנה אתכם למאמר אפולוגטי מתוחכם יותר, שלכאורה מצטט נתונים ומאשים דווקא את המבקרים. לאור מה שכתבתי כאן תוכלו בקלות להבחין בכשלים העיקריים שלו. מעבר לטשטוש המושגים, שהוא כלי אפולוגטי ידוע (=תגדיר 'חרדי'!), יש בדבריו התעלמות בוטה משאלת הייצור, והתמקדות בשאלת העלות לאוצר המדינה, התמיכות וכוח הקנייה. אגב, אפילו לגבי הנתונים הללו, ההסתמכות שלו על מספרים רשמיים היא נאיבית (במקרה הטוב). אין אפשרות לגלות את נתוני האמת בעניינים אלו, שכן הרבה מההעברות לעולם החרדי לא נעשות בדרך רגילה דרך סעיפים תקציביים שניתן לעקוב אחריהם, וכבר נכתב על כך הרבה מאד.

סיכום: איך אנשים חכמים מגיעים לדבר שטויות ילדותיות מתוך שכנוע עמוק?

מדובר באוסף טיעונים מגוחכים ברמתם, ואתה יכול לשמוע אותם מכל פה חרדי מצוי, מגדולי ראשי הישיבות, דרך העסקנים והמשך באברכים מן השורה. אנשים נבונים בעלי כושר ניתוח חד כתער, מדברים שטויות הזויות כמו ילדים קטנים בגן, ועושים זאת מתוך שכנוע עצמי עמוק ולוהט. אתה תוהה לאן נעלם העם החכם והנבון שלנו. להיכן הלכה דעת התורה והעיניים הצופות למרחוק. התשובה היא שהתעמולה עובדת, בפרט כשהיא באה עם ייסורי מצפון או ללא מצפון (ראו להלן). אם חוזרים על שטות כלשהי מספיק פעמים, אפילו מי שהמציא אותה מתחיל להאמין בה.

כבר שנים רבות כשאני שומע דובר חרדי בדיון תקשורתי על החרדים, אני נזכר בהלצה על ניקסון (שלאחר מכן יושמה על אריק שרון). בשנות ניקסון העליזות נהגו לשאול באמריקה: מהו הסימן שמאפשר לנו לדעת שניקסון משקר? תשובה: כשהוא מניע את שפתיו. דובר חרדי בתקשורת הוא לעולם מסבירן, וככזה הוא שקרן בהגדרה. קשה למצוא מילת אמת בדברים שלהם, וזה חריג אפילו ביחס לנורמות אמירת האמת המקובלות בתקשורת. הם יכולים לומר לך בשכנוע עמוק שרודפים אותם (זה אפילו לפעמים נכון), ומונעים מהם תקציבים שמגיעים להם בדין, ובכלל הם כולם מתגייסים למעט כמה בודדים שלומדים בישיבה (ואם יש מישהו שמשתמט, אנא גייסו אותו ואל תכלילו), והתקציבים שלהם הם הנמוכים מכל הסקטורים, והתרומה שלהם לתל"ג היא בערך כמו של ביל גייטס. כמובן שהם בכלל לא מתנגדים לציונות, ובטח לא מזלזלים באף אחד אחר. הם מתפללים כל הזמן על חיילי צה"ל ועל כולנו. הם חוגגים את יום הזיכרון בדרכם שלהם (ובכלל, למה שנציין אותו אם אתם לא מציינים את תשעה באב?!) וכו' וכו'. הדוברים הללו מייצרים את הטיעונים האוויליים שעוברים להמון החרדי שבשדות (כלומר בבית המדרש – התרגום החרדי לשדה. כמו בור בית לחם של דוד המלך בב"ק ס ע"ב).

כאן הגענו לשאלת המצפון, והרשו לי לסיים בהערה פסיכולוגית. אין לי ספק שכל אדם חרדי ישר חש מצוקה, שכן ברור לו שכחברה הם נוהגים בצורה טפילית, לא מוסרית ומעוותת. לכן כל תירוץ, קלוש ככל שיהיה, עלול או עשוי לסייע לו להסתדר עם מצפונו (לפחות אצל אלו שעדיין יש להם כזה). בעצם אני חושב שנטולי המצפון (הדוברים) הם שמספקים את התירוצים האוויליים הללו לשימושם של בעלי המצפון, כדי שהללו יוכלו לחיות עם עצמם ולהסתכל במראה רק דרך 'ההשקפה הטהורה', הלוא היא המשקפת שמסננת להם את מה שהם רואים. מלומדי הפסיכאלגיע מכנים את התופעה זאת 'הדיסוננס הקוגניטיבי'. אתם רואים, אפילו בפסיכולוגיה ניתן למצוא לפעמים דברי טעם.

באופן כללי אני ממש ממליץ לא לעסוק במפגשי היכרות והבנה בין קבוצות. זה בדרך כלל לא מועיל. אבל מפגשים עם חרדים זו ממש השחתת זמן. הם באים להשמיע ובדרך כלל מיוצגים על ידי דוברים מקצועיים (נסו לארגן מפגש עם ילדים או נוער חרדי) ומדקלמים את הדקלומים ששמו בפיהם (נכון שזה לא מייחד רק חרדים, אבל זה בולט בעיקר אצלם). לכן לא כדאי להקשיב לטיעונים שלהם, כי לא תשמעו שם שום דבר ישר ואותנטי. מניסיון שלי, המפגשים הללו הם טחינת קמח טחון. יכול להיות בהם ערך כלשהו, אם הם מצליחים לעורר נקיפות מצפון כלשהן בקרב אלו מהחרדים שמצפונם עדיין קיים. אבל אצל הדוברים החרדיים זו תופעה נדירה למדיי. אם מצליחים ליצור שיח עם ציבור רגיל מהשורה, זה בהחלט עשוי להיות מועיל. אבל אל חשש, אם תרבו בזה ובפרט אם זה יימצא מועיל, זה מיד ייאסר וייצאו חרמות נגד המשתתפים. כבר עדיף להם שהאנשים יתגייסו. בצבא לפחות יש מעטפת של פוליטרוקים שעניינם לשמר את החרדיות מכל השפעה זרה רח"ל. יודעים מה? אולי זו הדרך לגייס אותם…

[1] ראו גם את דבריו כאן.