גזענות פרק ב: בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו (טור 449)

בס"ד

מוקדש באהבה והערצה לשבעת גיבורי ילדותי:

אלמוש, אלוט, אונד, קונד, טש, הובה וטהטם.

בטור 445 עסקתי בשאלת הגזענות. בקצרה, הסברתי שם בטוב טעם ודעת מדוע לדעתי זהו מושג ריק: או שמדובר בקביעה עובדתית (מוטעית או לא), ואז אין לה שום משמעות ערכית, או שמדובר במתן יחס לא ראוי על בסיס קביעה עובדתית (מוטעית או לא), ואז הבעיה היא היחס הלא ראוי ולא הגזענות. והנה, בימים האחרונים מתחוללת כאן סערה (זוטא?) סביב התבטאות של השחקנית וופי גולדברג על כך שהשואה לא נעשתה על בסיס גזעני. כל עובדי האלילים בתקשורת, בעולם המשחק ועל הבמות (טוב שזה מתחולל אחרי היתר הבמות) מיד נזעקו למחאה רבתי ואילצו אותה להתנצל. בעיניי זו דוגמה נפלאה למה שכתבתי בטור ההוא ולוואקום החילוני שגם אותו הזכרתי לא פעם, לכן החלטתי לא להסתפק בהערה אלא להקדיש לזה טורון קצר.

על מות האלוהים ושובו לחיים

ניטשה בישר לנו כבר מזמן על מות האלוהים. יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. אבל אפילו הוא לא הצליח לחזות את חזרתו לחיים כעוף החול. היינו כחולמים. אמנם הפעם הוא לבש צורה חדשה: אלוהי הגזענות, או ליתר דיוק: האנטי גזענות. נזכרתי במוהר"ר ניטשה זצ"ל עת שמעתי על הסערה החדשה סביב הגזענות מבית מדרשה של השחקנית וופי גולדברג.

וופי דנן, היא שחקנית שחורה שזכתה לפרסים רבים (אוסקר, אמי, טוני, גלובוס הזהב וגראמי גם יחד). אגב, את ההסבר האמיתי להצלחתה הכבירה ניתן למצוא במה שהיא עצמה אומרת. היא מספרת שאימצה שם יהודי רק כדי להצליח בהוליווד (גזענית שכמותה), אין פלא שאכן כל כך הצליחה. אני בטוח שגם לי היה סיכוי אם הייתי מייהד את שמי לרוזנפלד למשל (אבוטבול גם חוקי?). בכל אופן, בימים האחרונים העולם סוער, וכל מהדורות החדשות עוסקות בשאלה החשובה באמת: האם השואה הייתה בגלל גזע או לא. אמירתה הייתה פגיעה אנושה ולא רגישה בעליל בעובדיו של האלוהים החדש, האנטי גזענות. פגאנים אלו רואים בגזענות את האנטי כריסט החדש, ומתוך כך האנטי גזענות היא כרייסט בכבודו ובעצמו. אדם שמעז לפגוע בקדושת הגזענות והשואה הוא כופר בעיקר, ואין פלא שהם מגיבים כמו מוסלמים שראו קריקטורה של מוחמד עם ראש חזיר: האומללה הזאת מוקעת לעמוד הקלון כאילו הייתה מכשפה בסיילם.

ההתנגדות לגזענות מזמן הפסיקה להיות ערך (כאמור בטורי ההוא, היא מעולם לא הייתה). כיום מדובר בסוג של פולחן דתי (עבודה זרה, כבר אמרתי?!). אנשים כיום נשבעים בשם השואה (ובו בזמן מסבירים לנו שאין ייחודיות בשואת היהודים). השואה היא שורש נשמתם המוסרית והיהודית. רבים רואים בה את אבן היסוד בזהותם היהודית, ואת סיינט אדולף כאפיפיור היהודי החדש. במקום הקריטריון הדתי, החשוך והמיושן, של גיור כהלכה או בן לאם יהודייה, יש כיום קריטריון חדש: אם היטלר הרג אותי, או היה אמור לעשות זאת, אז אני יהודי. נדמה לי שהקריטריון הזה רווח אפילו יותר מאחיו הקטן: מי שמדבר עברית, משלם מסים ומשרת בצבא, או מאחיו הבינוני והמעגלי: יהודי הוא מי שמגדיר עצמו כיהודי.

מי יידע את דרכיו של הוואקום החילוני הקדוש, שכבר הקדשתי לו כמה טורים (ראו עליו בטורים 423425)?! כפי שהסברתי שם, ברגע שיש ואקום, מטבע הדברים הוא מתמלא בכל מיני סיסמאות ריקות, שכן אנשים כנראה לא יכולים בלי לחוות אמונה ובלי להמציא לעצמם אלוהים יש  מאין. זה מה שהוביל לעבודות זרות לכל אורך ההיסטוריה וזו אינה יוצאת מן הכלל. על כך נאמר: בראשית ברא האדם את אלוהים.[1] ומכאן שמי שמעז לפגוע בזכר המקודש של השואה, ו/או במסקנות שכולנו חייבים להסיק ממנה (שהגזענות היא אם כל חטאת, ורצוי להוסיף שהיא מאפיין ימני-שמרני מובהק), ו/או בפרשנות הקאנונית שלה (שהיא נערכה על בסיס גזעני) אינו אלא כופר בזוי בעיקר, ואחת דינו להיצלב בכיכר העיר. אז מי אמר שאלוהים מת, או שהאמונה הדתית נעלמה מבמת ההיסטוריה?!

מה היא אמרה?

וופי תליט"א מגישה תכנית טלוויזיה בשםThe view" ". התכנית עסקה בהחלטה של מחוזות מסוימים בטנסי לא ללמד את הרומן הגרפי "מאוס" המלמד על השואה, בגלל סצנות עירום שהיו בו. אגב, ודאי לא תופתעו לשמוע שהדבר עורר מחאות פבלוביות מאותם עובדי אלילים דנן, שהרי יש בצעד הזה תרתי לריעותא: גם צנזורה של אמנות ועירום (האלוהים השותף לאלוהי הגזענות), וגם פגיעה אנושה באלוהי הגזענות והשואה. בדיון אמרה גולדברג כי בשואה "היה מדובר בלבנים שעשו את זה ללבנים. השואה לא קשורה לגזע". גולדברג טענה שהשואה הייתה אירוע של "חוסר אנושיות של בני אדם כלפי בני אדם אחרים. שתי הקבוצות היו לבנות".

כבר בתכנית עצמה תקפו אותה קשות על אמירתה זו. מיד לאחר מכן נפתחו ארובות השמים ותהום רבה פצתה את פיה ויחל מחול שדים בכל רחבי העולם. כל מהדורות החדשות מלאו בדברי קדשה ועוד יותר בדברי קדשם של מבקריה, עם גינויים מקיר לקיר (כל חיפוש בעברית או באנגלית יעלה לכם עשרות תוצאות בבמות מרכזיות). בטח לא תופתעו לשמוע שבמסגרת מסע הצלב וופי הושעתה מרשת ABC בגלל התבטאותה החמורה. טוב שהיא רק התנצלה ולא התנדבה להתאבד בעצמה בקרמטוריום תוך שאיפת ציקלון B בצבע שחור-לבן.

בהתנצלותה היא אמרה שהיא סברה שגזע מוגדר על בסיס מאפיינים נראים לעין, כמו צבע עור, ולכן טענה שעניין בין לבנים ללבנים אינו עניין גזעי. אני חושב שבאמת בשיח הליברלי המקובל כיום בארה"ב גזע הוא מינוח לצבע עור שחור ולא לשום דבר אחר (ולכן חל עליו הדיבר: אל תישאו את שמי לשווא). אבל זה בדיוק כמו ש"שואה" היא מינוח שמתייחד רק לאירועים באירופה באמצע המאה הקודמת (אחרת אתה נושא את שמה לשווא), ובדיוק כמו שלא תמצאו אף הונגרי או פולני שמדבר על ה'עדה' שלו. עדה הוא מונח שמתייחד למי שמוצאו מעיראק, מרוקו, תוניסיה (טריפוליטאי. המהדרין מבטאים בלי היו"ד השנייה), תימן, אתיופיה וכדומה. את החידה מה משותף לכל אלו ומבחין אותם מאלו שאין להם עדה אשאיר לכם. לחלופין, תוכלו להרהר לכם בנכבדי כפר הוורדים או כפר ויתקין, או אולי סביון וכוכב יאיר. בטח תעלו מיד על כך שנכבדים יש רק לכפרים ערבים או דרוזים, ואולי גם ל'עדות' שתוארו לעיל. לא תמצאו נכבדים לכפרים שאינם מבוססים על עדות, למשל לכפרים שתושביהם הונגרים, רומנים, או פולנים. איפה כל הנכבדים ההונגרים לכל הרוחות? מה ההדרה הזאת לכם? מה עם הובה וטהטם, שניים משבעת גיבורי הילדות שלי?!

מה בעייתי במה שהיא אמרה?

אתחיל מהסוף: מאומה. אכן ההגדרה המקובלת לגזענות לא מתבססת דווקא על מאפיינים של צבע עור (ונדמה לי שגם לא בהכרח על מאפיינים נראים לעין, אבל על זה אני פחות סגור), ובוודאי שהנאצים לא הגדירו כך גזע. אבל אמירתה היא לכל היותר טעות בהגדרת מושג. היא לא הצדיקה בדבריה את השואה, והיא כנראה גם לא אנטישמית במסווה (כפי שכתבו לאחר מכן. ראו למשל כאן). היא פשוט חשבה באמת שהגזענות בשואה לא הייתה העניין המרכזי. מבחינתה השואה הייתה אירוע איום ונורא שנעשה בין אנשים לאנשים אחרים, בלי שום קשר להבדלי גזע. אז מה?

אולי היא לא הייתה מודעת לזה שהנאצים כן תלו זאת בשיקולי גזע, כלומר לכך שההגדרות שלהם לגזע היו שונות משלה (וכמובן יותר מתאימות להגדרות המקובלות בעולם). ייתכן גם שהיא הייתה מודעת לזה, אלא שהיא חלקה על ההגדרות שלהם. כך או כך, יש כאן בסך הכל הגדרה אחרת לגזע וגזענות, ובמקרה הגרוע ביותר טעות (בהגדרת המושג גזע, ו/או בהבנה ההיסטורית של הנאציזם). אז מה? מה כל כך פגום מוסרית באמירה הזאת? הרי היא יצאה נגד המעשים ותיארה אותם כרוע צרוף. היא רק לא חשבה שהם התבססו על גזענות (ואולי טעתה בזה ואולי לא).

הקשר להגדרת גזענות

זה מחזיר אותי לדברים שכתבתי בטור 445, שם עמדתי על כך שאין בגזענות שום דבר פסול מבחינה ערכית. לפעמים היא נכונה ולפעמים לא, אבל גם אם היא אינה נכונה זו אינה אלא טעות עובדתית. מה שפסול ערכית הוא היחס שגוזרים מהבחנה בין הגזעים, כלומר האפליה, ההדרה, או במקרה הנאצי ההתעללות והרציחה. אבל כל אלו הם מעשים פסולים וחמורים מוסרית מצד עצמם, גם כשהם נעשים על בסיס מספרי נעליים, האות הראשונה של השם, הגובה, או מקום המגורים.

מכאן שזה ממש לא משנה אם אתה רוצח מישהו סתם כי אתה רע (כפי שטענה וופי שעשו הנאצים) לבין אם אתה רוצח אותו כי הוא שונה ממך (בגזע או בכל דבר אחר. כפי שטוענים מבקריה, וכפי שאכן סברו הנאצים עצמם). להיפך, על פניו רציחה סתמית (חשבו על התפוז המכני, או על רצח דרק רוז[2] וכדומה) נראית לי מבחינות רבות גרועה יותר מהשמדה של בני גזע כלשהו כי אתה חושב שהוא רע ומזיק. זהו רוע  צרוף, הרע בהתגלמותו.

אז מדוע התאחדו כל מטורפי העולם בקרנבל גינוי של וופי על דבריה? מה כל כך רע במה שהיא אמרה? אה, את זה כבר הסברתי: הם עובדי אלילים, ומישהו הזיז להם את הגבינה. מישהו ההין לומר שהשואה הייתה רוע צרוף בלי קשר לגזענות. מה אם כן נותר מהזהות הערכית והדתית של הכת הליברלית? אם תורידו את המלחמה בגזענות לא הותרתם בן לאברהם אבינו שלהם. בה במידה הטור הנ"ל שלי חורר את הגבינה שלהם ולא הותיר ממנה זכר, ואני מקווה שאני לא אאולץ להתנצל על דבריי (אני כבר מודיע מראש שהם הוצאו מהקשרם).

שני סוגי ביקורת: בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו

לפי מה שהסברתי למעלה, מדובר בסתם טעות עובדתית או אולי בהגדרה שונה של מושג, אבל עצם ההיזקקות שלה לשאלת הגזע מצביעה על כך שגם היא, כמו מבקריה, כנראה לא הבינה שזה אינו רלוונטי לדיון. למה בכלל היה חשוב לה להעיר על כך שהשואה לא התבססה על גזע (אפילו נניח שהיא צדקה)? אבל האומללה הזאת לכל היותר טועה בזה. היא כנראה קרבן של שטיפת המוח של ה'עדה' שלה (העדה השחורה בסיוע העדה הליברלית המטורללת). ככל שראיתי, היא עצמה לא הצליחה להבין שעליה רק להסביר לאנשים את העובדה הפשוטה שתיארתי כאן, שהגזענות אינה אישיו מוסרי. לכן אין צורך לחזור בה (אלא אם החליטה לשנות את הגדרותיה), שכן אין בדבריה שום פגם מוסרי. היא נשטפה בזרם התודעתי שנכפה על כל חברי העדה הליברלית הפרימיטיבית, שכדרכה נסחפת אחרי סיסמאות ואנשים כריזמטיים, כמו כל כת דתית. אבל מי אמר שמי שמצטיינת כשחקנית, כזמרת וכמראיינת צריכה להיות גם מאור אינטלקטואלי?! האם זה פגם מוסרי? כל אחד והחוד שהוא קיבל מהשמיים.

למען הסר ספק, הגינויים לא היו נחלתו של השמאל הליברלי בלבד. הם כמובן באו באותה עוצמה, ואולי יותר מכך, גם מצד הימני-שמרני. אלא שלפחות אצל היהודים זה בא מאינסטינקט פבלובי של "אני הכי מסכן" ואף אחד לא יעז לומר אחרת. אצל אחרים זה בא ממקום של התנגשות בליברלים עצמם (ראו לאן מובילה דרככם). אבל הביקורת של השמאל הליברלי באה מתוך אותה עבודת אלילים אנטי גזענית שתיארתי, ולכן להבנתי היא שונה במהותה מהביקורת מימין.

הנה, קבלו משהו מצד ימין (היישר מאתר סרוגים). רק הבוקר ראיתי כותרת "אז מה כל כך מזעזע בדברים של וופי גולדברג?", ושמחתי כמוצא שלל רב. סוף סוף יש קול שפוי בחלל עולמנו המיוסר, חשבתי לעצמי. אצתי רצתי לקרוא בשקיקה את הדברים בפנים, ומה גיליתי? כמובן מיחזור של אותן שטויות. מה שהכי מדהים הוא שהברנש כתב את כל הדברים הנכונים, ועמד על כך שמדובר בטעות עובדתית (אם כי כפי שהסברתי למעלה, אפילו זה לא הכרחי. אולי זו ביקורת/מחלוקת על הגדרת מושג). יתר על כן, הוא אפילו הגדיל לעשות והסביר בטוב טעם ודעת שאין בכלל גזעים אנושיים. ממש נוגע ללב, "כולנו רקמה אנושית אחת" (אז אל תגידו שאתר סרוגים אינו מתקדם לכיוון הפרוגרסיבי).

בכל אופן, משום מה, בסוג של הוקוס פוקוס שלא הצלחתי לעקוב אחריו, המסקנה שהברנש הסיק מכל זה בשורה התחתונה הייתה שדבריה הם… גזענות חמורה ומסוכנת. אם תחפשו שם בדל נימוק לזה, כנראה לא תמצאו (אלא אם הזכוכית המגדלת שלי לא מספיק חזקה). שוב, כנראה שעל כפירה בעיקר אין צורך להרחיב את הדיבור.

מבט קצר על הגדרת גזע אנושי

ומדאתא  לידי אימא בה מילתא. לקביעה הנאורה הזאת יש בסיס מדעי. תוכלו לקרוא עליו בויקיפדיה, ע' 'גזע (אדם)', ומשהו קצת יותר מאוזן כאן. אבל אין באמת צורך לקרוא. ברור שברמת ההתרבות הזוויגית אין חלוקה בין בני אדם, שהרי כולנו יכולים להתרבות זה עם זה (אולי העקרים הם גזע אחר?…). כבוגר קורס מבוא לביולוגיה כללית של האוניברסיטה הפתוחה, אני יכול לומר לכם שבמינוח הביולוגי כולנו שייכים לאותה על-ממלכה, אותה ממלכה, אותה מערכה, אותה מחלקה, אותה סדרה, אותה משפחה, אותו סוג ואותו מין. כאן מסתיימת הטקסונומיה הביולוגית, ובמונחיה אכן אין הבדלים בין בני אדם. דא עקא, שישנם עוד הבדלים בין יצורים ביולוגיים במה שמכונה שם 'שמות עממיים'. לדוגמה, הבחנה בין סוגי ורדים או כלבים שונים, שאין להכחיש שיש הבדלים ניכרים ביניהם.

אין גם צורך לקרוא עוד כדי להבין שכשעוסקים בגזעים אנושיים ובגזענות (עובדתית), לא עוסקים בטקסונומיה הביולוגית המקובלת. יתר על כן, המונח גזע כלל אינו מופיע ברשימה הטקסונומית בביולוגיה (זה אינו טקסון). לכן מה שמכונה גזע, בהקשר האנושי ובכלל, הוא הופעה חיצונית שונה, כמו ההבדלים בין ורדים וכלבים מגזעים שונים. אגב, ביחס לכלבים זה ממש המונח שמשתמשים בו, ולכן יישומו לבני אדם (במחילה ממאמיני האלוהות החדשה), זהו בדיוק השימוש שעשתה בו וופי יקירתנו.[3]

קשה לא להגיע למסקנה שבהפוך על הפוך הטענות הנאורות והמדעיות הללו דווקא מחזקות את טענותיה/הגדרותיה של וופי תליט"א, שכזכור אמרה שהגדרת גזע (באדם ובכלל) מתייחסת לאוסף מאפיינים חיצוניים. זהו כמעט ציטוט מערך ויקיפדיה הנ"ל, ומסקנה ברורה מהטקסונומיה המקובלת בביולוגיה. אז בסופו של דבר היא אפילו צודקת.

אין צורך לומר שזה שהליברלים החליטו (בטעות) שאין גזעים שונים בין בני אדם, לא מפריע להם לדבר באותה נשימה על הגזענות (=אפליה על בסיס גזעי) כאם כל חטאת. הם כנראה מתכוונים לטעות העובדתית (לשיטתם. זו אינה טעות כפי שראינו כעת), אלא שעל כך כבר דיברתי.

[1] ומה שהכי מוזר הוא שהחוגים הללו עצמם מאשימים את העולם הדתי ואת האמונה הדתית בהמצאת יישים וערכים בגלל צורך דתי (ע"ע 'מפלצת הספגטי').

[2] באופן מפתיע, איני מוצא ערך על זה בוויקיפדיה ובחיפוש ראשוני גם לא שום מידע ישיר על המקרה. מוזר.

[3] קצת מזכיר את הלהטוט ההגדרתי שנעשה סביב ריבוי האינטליגנציות. ראו על כך בטור 35, 108, 143 ועוד. גם שם זהו שינוי הגדרה לצרכים של תקינות פוליטית. אמנם כאן זה לא שינוי אלא דווקא חזרה להגדרה המקובלת של גזעים ומינים בביולוגיה.

75 תגובות

  1. אם תחליף את המושג גזענות בשבטיות (tribalism) זה יעשה לך סדר. התופעה קיימת גם הקופים.
    אצל בני-אדם העניין כמובן מורכב יותר, ושבטיות לובשת צורה ופושטת צורה לפי חלוקות שונות ומשונות.

      1. אם צריך להעמיד את שלל התופעות שאתה דן בהם, אני חושב שהאינסטינקט השבטי הוא העומד ביסודן (אינסטינקט הקיים בקרב קופים ובע"ח אחרים).
        כאשר קבוצת אנשים רודפים קבוצה אחרת כדי להתאגד ביניהם, פשוט שזוהי שבטיות פסולה והרסנית.
        גם ביביסטים המתחרים ביניהם מי משמיץ את בנט יותר מונעים מדחף שבטי.
        גם ליברלים המתחרים ביניהם מי מגנה יותר אמירה החשודה בגזענות, מונעים למעשה משבטיות (תופעה המכונה virtue signaling)
        מעבר לכך, התפלפלויות על האם צבע עור, דת, לאום, וכו' עונים להגדרה של גזענות, או להגדרה אחרת, הם פילפולים ריקים.

          1. אני ממש לא טוען לא נגדך, אני בעדך:)
            נהנה לקרוא את דבריך, שכוייח!

  2. בזמנו בטור מספר 133 כתבת על הרב יצחק יוסף שהוא גזען לדוג' כתבת 'מה בעצם הבעיה' והבעיה השניה היתה "שהוא גם גזען. אוויל יכול לחשוב כל מיני מחשבות לא נכונות. הוא לא חייב להגיע דווקא למסקנות גזעניות. לכן מעבר לאווילות יש כאן גם גזענות".
    האם לאור הנ"ל הרב חוזר בו מגזענות בתור האשמה?

    1. השתמשתי במינוח המקובל. גזענות היא אפליה או יחס לא שוויוני על בסיס פרופיילינג כלשהו.

  3. ראביי מיקי שליט״א החיית אותי!
    קראתי בטור דברים, שמאז עמדי על דעתי סברתי וטענתי כך. תודה על הכתיבה האלגנטית וההומור הצרוף שמלוה את זה לאורך הכתבה.
    אגב, לפני שנים הגיב מאן דהו באחד הבלוגים שראה קשקוש על אבן בגליל: אלוהים מת. ניטשה. מתחתיו פרע אחר את החוב וכתב: ניטשה מת. אלוהים. וממשיך הלה: ״ואני אומר ששניהם מתים״. (כנראה ששניהם לא קלטו הכוונה של ניטשה).
    הגבתי, מכיון שטוען הינך טענת ברי שאלוהים מת, הרי בו בזמן מוכיח ומבסס אתה את קיומו בזמן מסוים. אם כך, אמור נא לי מתי נהרג ואיפה היית אתה באותו לילה?…

  4. שני דברים. ראשית אתה טוען שגזענות היא לא בעיה ערכית ורק היחס שגוזרים ממנה בעייתי. לדעתי פה אתה מציג טענה מבולבלת. גזענות בהגדרה המקובלת היא בדיוק הצירוף הזה של קביעות עובדתיות מדעיות (לרוב מוטעות או מעוותות) עם ה"יחס" הבעייתי, כלומר האידיאולוגיה הגזענית המפלה. ממילא הטענה שלך שהגזענות לא בעייתית מתנגשת עם הטענה האחרת שלך שהיא כן (בבחינת "יחס"). אתה פשוט לא שם לב שמה שאתה קורא יחס הוא לפי ההגדרה המקובלת חלק אורגני של הגזענות.

    שנית הניסיון שלך להפחית מה"אשמה" של וופי גולדברג בטענה שלכל היותר יש לה טעות עובדתית הוא מיתמם. קשה לאמין לה שהיא לא שמעה על תורת הגזע הנאצית (שאמנם שונה מגזענות של צבע עור בלבד) ולא מקשרת אותה למעשים של הנאצים. בכל מקרה הפואנטה זה שיש לה הרבה מהמשותף עם הצדקנות הפרוגרסיבית שאתה תוקף וזה שהיא צרה לעצמה את הגזענות "שלה" בהתאם לאג'נדה הפוליטית האוטיסטית שהיא מאמצת. לפי זה אי אפשר להיות "גזען" כלפי קבוצות פריבילגיות כמו היהודים (גם בגרמניה ערב עליית הנאציזם). גזענות בעיניה זה דבר נורא מידי ולכן אסור לערבבה עם מה שהיא מחשיבה כסתם רוע לב. שחס וחלילה לא ייפגע המאבק הקדוש של פוליטיקת הזהויות שהיא כנראה מצדדת בה. שים לב: לא רק כשל תיאורטי אלא בחירה ערכית להתגייס באופן דוגמטי לסדר יום מוטה מאד. מישהו כנראה הזיז לה (ולך) את הגבינה

    1. לא הבנתי את הטענה. לטענתי אין ערך של אנטי גזענות. מה אתה טוען נגד זה?

      כלפי וופי, טענתי הייתה שאם היא רואה בזה רוע צרוף ולא על בסיס גזעני זו אינה הפחתה של הרשע הנאצי אלא סתם טעות או מחלוקת בהגדרת המושג. בסוף, כפי שהראיתי, היא אפילו צודקת בהגדרת המושגים שלה (זה מתאים להגדרות המקובלות). מה אתה טוען נגד זה?

      1. לא מסובך. טענה ראשונה הייתה שאתה טוען שאין פגם ערכי עקרוני בגזענות בשעה שאתה מסלף את מושגה המקובל הידוע לכל, וודאי בהקשר הנאצי. אתה תוקף איש קש. בתפיסה המקובלת "גזענות" היא בעיקר מערכת ערכים (אתה קורא לזה "יחס") ולא גוף ידע ניטרלי. בכז אתה מתעקש להציגה ככזו.
        למה??
        טענה שנייה היא שאני לא מאמין לוופי שלא יודעת שגם הנאציזם נחשב לגזענות ושגם הוא סוג של גזענות, אולי אחרת. אתה באמת מאמין שהיא לא מבינה את זה? אתה לא חושב כמוני שהעמדה שלה נרתמת מראש לסדר היום שלה ולכן לא הוגנת (ולא רק מוטעית)?

        1. היכן אני מסלף? איך אתה רוצה שאתייחס להצהרות לא מנומקות?
          אינך צריך להאמין לה. הסברתי שייתכן שהיא חולקת עליהם בהגדרת גזע. אני מתייחס לעצם אמירתה ולא לדעותיה באופן כללי שאיני מכיר.

          1. תגיד, קראת בכלל מה שכתבתי ואת הנימוקים? לנוחותך אחזור על הנכתב. הצבת איש קש בשם גזענות ואז נאבקת בו. אמרת שבגזענות גופא (בייחוד זו הנאצית) אין כלל רכיבים אידיאולוגיים ופרקטיים. לשיטתך זה סתם גוף ידע או אוסף עובדות נכונות או לא וכו'. אבל זו שטות. כולם יודעים שיש שם רכיב נורמטיבי עמוק, גם וופי גולדברג יודעת.

            אתה טוען שיתכן שהיא חולקת עליהם בהגדרת הגזע. נניח שכן, מה זה רלוונטי? היא מבינה מצוין שגם אם תפיסת הגזע שלהם לא קוהרנטית (אני מפרגן לה שזו טענתה) הם מחזיקים בתיאוריה גזענית ופועלים על פיה. ובכז היא מנסה לנכות אותם מהאשמה הזו. זו לא בעיה נורמטיבית מצידה המעשה הזה?

            השאלה לגבי המניעים שלה היא באמת רק בחזקת השערה אבל השערה סבירה מאד. מה שכנראה מניע אותו לעוות את המציאות (במודע) זה פוליטיקת הזהויות וכו'.

  5. הערה : יש משמעות ביולוגית לגזע. זה נקרא " תת מין" בממלכת החי . בממלכת הצומח תת מין נקרא בשם "זן". אכן שני פרטים משני גזעים שונים יכולים להזדווג ולהוליד פרטים פוריים ( ובכך מוגדרים כשייכים לאותו מין) אבל זה מושג שקיים לתאר אוכלוסיות שונות של אותו מין שהופרדו באופן גיאוגרפי והסביבה הטביעה עליהם שונות שנגזרת מתנאי הסביבה . בדורות הבאים הם יהפכו להיות שייכים לשני מינים שונים ( כמו הנמר והיגואר ששייכים לאותו סוג אך הם שני מינים שונים. והם כל כך דומים שהדרך היעילה לדעת האם הנמר שעכשיו פגשת הוא יגואר או לא היא פשוט לשאול את עצמך האם אתה באמריקה ( בעיקר הדרומית) או לא).

    חוץ מזה תמיד הייתה לי את התחושה שאצל הפרוגרסיבים גזענות זה החטא הכי חמור שיש . אפילו יותר חמור מרצח. בעניין וופי גולדברג ( שהיא חלק מהכת הפרוגרסיבית הזאת בעצמה כמו רוב שאר הריקים מהוליווד) נדמה שהביקורת פשוט נובעת מכך שהשתמע מדבריה שפשוט השואה זה לא דבר חמור וזהו. כי אם זו לא גזענות זה באמת לא נורא כל כך ( כי כאמור גזענות זה החטא הכי חמור שיש) . למרות שהיא הזכירה חוסר אנשויות אבל זה באמת הסאב טקסט של דבריה ( השחורים הם הכי מסכנים שיש ואסור לקחת את זה מהם. ועל זה נזכרו היהודים הגלותיים להיזעק על מסכנותם והתקרבנותם הרגילות).

    1. אין הדבר גורע במאומה מהאמת שההיזעקות עצמה בשמאל האמריקאי היא כמובן בגלל עבודת האל הפרוגרסיבי והדת הפרוגרסיבית עצמה שהיא בעצם השם הנכון למה שנקרא במאמר פה הדת האנטיגזענית ( הדת הפרוגרסיבית היא דת השווויון הריק מתוכן ) . אבל צריך לחשוב למה היא בכלל אמרה את מה שאמרה . היא לא רצתה סתם לציין עובדה יבשה ( נכונה או שלא). לא ראיתי את הראיון אבל אם זו לא סתם הייתה הערת אגב של מינוח אז היא רצתה לטעון בזה משהוא גם אם בכלל לא הייתה מודעת למה שאמרה . ואם אכן זה היה כך היא פשוט אמרה שהשואה לא חמורה כמו הגזענות הקלאסית .לי באופן אישי לא אכפת מזה כלל ואדרבה עדיף שתגיד את זה מפורשות. אני מעריך את הכנות הזאת. כשאדם ששונא אותי בא ואומר לי שהוא שונא אותי אז יש לאן להתקדם משם. או לפחות להתכונן למלחמה עימו. טרור המחשבות הוא הכי גרוע. בסוף השינאה תתפרץ החוצה בזמן הכי לא מתאים . מבחינתי השואה זה זיכרון לעליבות של העם היהודי שהלך כצאן לטבח הרבה יותר מאשר של הרוע האנושי ( שלא היה גדול יותר משל חמילניצקי נניח) . שום דבר לא קדוש בזיכרון הזה.

      1. מעניין.
        אבל סביר שהטייה שלילית לא תתפרץ החוצה בנחשול ציבורי כביר ללא תקופה ארוכה של עיסוק חופשי בנושא. כמו גזרה לא יקרא שמא יטה, לא יגלה סלידתו שמא יקל בעניין הכללי ומדרון חלקלק וכו'. אלף שנאות כבושות מבודדות לא ישתלהבו בלי חמצן ורוח.

        1. אני אכן מתלבט בנושא הזה הרבה אבל יש גבול ואנחנו מתקרבים אליו. בסופו של דבר צריך לפרק את חומר הנפץ ( השינאה הכבושה) ולא להיות עסוק במניעה של חמצן וחום ומציתים למיניהם. יש גבול כמה שאפשר למנוע את זה ואנחנו מתקרבים אליו בצעדי ענק. בסופו של דבר שינאה תתפרץ ואז כל מה שהיא נמנעה לפני כן רק יתרום לעוצמת ההתפרצות. צריך להפוך שינאה לאהבה ולמותר לאפשר לשחרר קיטור . אני חושב שהייתי מבטל כמעט לגמרי את העבירה של הסתה ורק על שקרים גמורים ( לא על הערכות כמו "בוגד" או "רשע" וכו') ועל קריאה מפורשת לפגוע פיסית באנשים להשאיר אותה. אנשים צריכים ללמוד לקחת אחריות על המעשים שלהם ואי אפשר למנוע מאנשים להתבטא. זה יגרום להתפוצצות שתוצאותיה תהיינה הרבה יותר חמוןרות מפגיעה בבן אדם אחד . מעבר לזה שהחוקים הללו מונצלים בצביעת רק כדי לסתום את הפה של הימין אבל השמאל חופשי לגמרי וכל הסתה שלו נקראת "חופש ביטוי" . אז ממילא אם יש עמימות שמאפשרת אכיפה בררנית צריך לבטל את העבירה. וחוקי ההסתה הם נתונים לשיקול דעת וממילא עמומים מטבעם. זה אותו סיפור כמו הפרת אמונים

      2. "מבחינתי השואה זה זיכרון לעליבות של העם היהודי שהלך כצאן לטבח הרבה יותר מאשר של הרוע האנושי"

        מעניין. אנא הסבר ברוב טובך מה היה על היהודים שם לעשות כדי להימנע מאותה "עליבות". אני סולד מטיעוני אד-הומינם אבל במקרה זה אולי מותר לי כי אפנה את הטיעון בעיקר כלפי עצמי: אני מעריך שלא הייתי נוהג אחרת מאותם "עלובים".
        ואתה?

        1. להתאחד ולהילחם על עצמם. כמה יהודים היו באושוויץ וכמה גרמנים היו שם ? יחס של 1 ל 10 ? לא יכלו להסתער כאחד ולחטוף נשק של אחד מהם ולעשות הפיכה ? כן. חלק היו מתים אבל היו מתים בכל מקרה. לפחות היו מתים עם כבוד ולא בצורה בזויה כמו שמתו. אני לא שופט אותם ( וכנראה שגם אני הייתי נוהג כאחד מהם) אבל עדיין זה היה בזוי ביותר זו הייתה מנטליות יהודונית של ראש קטן של כל אחד שחושב רק על עצמו ולא מבין שזה אפילו לרעתו. זה אכן קשה להתנער ( להיגאל) ממנטליות כזו של 2000 שנה אבל עדיין זה היה בזוי . הם היו עלובים. השואה זה משהוא שהייתי רוצה לשכוח אבל צריך לזכור רק בשביל שלא נהיה כמותם ושהיא לא תחזור על עצמה. לפחות מבחינת מה שביכולתינו לעשות.

          1. לא הבנתי. אתה לא שופט אותם אבל התנהגותם בזויה? ואתה עוד מודה שהיית מתנהג כמוהם.
            אתה מבין למה אפשר להרים גבה פה?

            1. כן על השאלה הראשונה. מה מסובך ? לא יודע אם הייתי מסוגל להימנע מהעליבות אבל היא הייתה קיימת. וגם הסברתי מה היה צריך לעשות. זה דורש אומץ אבל מהצד השני נמצא בזיון.

              אל תרים גבות . זה גורם לקמטים

              1. בעולם המוזר שבו אני חי יש ניגוד, אם לא ממש סתירה, בין האמירה שאתה בז למישהו לבין האמירה שאתה לא שופט אותו.

                ועוד רז לך אגלה על עולמי המשונה: אומרים שם שבהינתן התנאים שבהם חיו היהודים בכל השנים המזוויעות האלה רוב מוחץ של האנשים לא היו קמים למרוד ולהציל את כבודם. ובכל מקרה ההטפה של "להציל את הכבוד" נדמית לנו, בעולמנו המוזר, כדברי רהב ריקים מתוכן. במיוחד כשהדובר מודה בגלוי שגם הוא כנראה היה מאמץ את הנורמה הבזויה הזו.

              2. אני יודע כל מה שאמרת על התנאים של יהודי אירופה בשואה. ועדיין זו עליבו.ת מה זה משנה מה הביא אותה לשם. אם תרצה אז אני כן שופט אותם, בסדר? ואז גם אתה עצמי אני שופט בסדר ? אדם לא יכול הגיד על עצמו שהוא עלוב ? יש פה מנטליות עלובה ובזויה גם אם היא שלי. מה לא מובן ?! כמו שאמרת הנורמה היא בזויה ועלובה. ומי שמחזיק בה לא משנה מה הנסיבות ואם הייתה לו בחירה או לא הוא עדיין בזוי ועלוב. אני יכול לבוז למישהוא במובן שאני לא רוצה להיות כמוהו ועם כל זה אני לא בא אליו בטענות על רקע חוסר יכולת שלא להיות כזה (ברוב המקרים בגלל שהוא לא מודע לזה. וזה ,אגב, איכשהוא עוד יותר גרוע מאשר אם הייתה לו בחירה בזה)

              3. רק בשביל לסבר את האוזן. יש עבירה בתורה של חילול ה' . זו העבירה שהכי קשה לכפר עליה ( רק מיתה). עם כל זה בספר יחזקאל מוזכר חילול ה' של עם ישראל בעיני הגויים בגלל מצבם העלוב " הנה עם ה' אלה ומארצו יצאו". כלומר בגלל העליבות שלהם ובגלל שהם עמו של ה' אז שמו מתחלל ( כבודו יורד בעיני הגויים). אין שם חטא של חילול ה' שעם ישראל חטא בו. הם לא צריכים שום כפרה. אבל בגלל חילול ה' הזה ה' מבטיח שיגאל את עם ישראל למרות שלא מגיע להם בגלל חילול שמו וביזוי כבודו.
                אז זה אותו דבר פה. לא הייתי רוצה להיות חבר של יהודי אירופה ועדיין אני לא בא אליהם בטענות. כמו שאני לא רוצה להיות חבר של ילדים בגלל התנהגותם הילדותית למרות שאין מה לבוא בטענות לילד על התנהגות ילדותית. אני רוצה להיות בוגר ולכן רוצה להיות בחברה של בוגרים

          2. עשרות אלפי חיילים ( לא יהודונים ) רוסיים הושמדו באושוויץ.
            גם בני עמים אחרים.
            הטענות שלך , עמנואל , כבר נדחו לפני שנים.
            הם נחשבות היום ממש לילדותיות.
            מומלץ לקרוא : חוברת "צאן לטבח?" של ק.שבתאי – הקדמה גדעון האוזר.
            תוכל לחפש בutube סרטונים רוסיים המראים שורות של אלפי חיילים גרמנים
            מולכים על ידי חיילים בודדים , כמעט נערים .

            1. וואי וואי. הטענות שלי יצאו מהאופנה. נדחו ע"י בתי המשפט של ממשלת המחשבות העולמית. הן "נחשבות " בעיני ה"מבינים" ילדותיות. עכשיו מה אני אעשה ? איך אצליח לישון הלילה ? אאמץ מחשבות חדשות לפי מעצבי האופנה מבית איב סאן לורן ? אנא אהוב אותי ותן לי אישור. מה אעשה בלעדיך ובלעדי הסכמתך .בבקשה ממך אנא קבל אותי למועדון שלך .

              לגופו של עניין לא ענית כלום. אפילו אם היו פי 10 יותר גרמנים מיהודים במחנות ההשמדה הם עדיין מתו מוות בזוי. מוות של הדברה של חרקים. במקום למות בכבוד אם איזשהוא סיכוי להצלה הלכו כמו צאן לטבח. אז גם החיילים הרוסים מתו מוות בזוי . העטענה הזו גם חלה עליהם באותה מידה . אבל רוסיה השיבה כאומה מלחמה. מזל שהיה את מרד גטו וורשה.

              1. בס"ד ז' באד"ר פ"ב

                לעמנואל – שלום רב,

                התקוממות נגד צבא סדיר המצוייד בנשק רב עוצמה היתה חסרת סיכוי להצליח. על מיתקפה נגד הגרמנים היו משלמים בחייהם לא רק המורדים עצמם, אלא אלפי ורבבות יהודים אחרים.

                ולכן גם בגטאות שבהם פרץ מרד – היה זה רק כש'כלו כל הקיצין' והגרמנים עמדו לחסל סופית את הגטו, וממילא לא היה מה להפסיד. כל עוד לא הגיעו לשלב הסופי נענעו אנשי המחתרת מלמרוד כדי שלא לסכן את שארית אחיהם שניסו לעכב את הקץ ע"י הבאת תועלת כלכלית לגרמנים.

                וגם בהתקוממויות של הרגע האחרון במרבית הגטאות – היתה המטרה למלט כמה שאפשר יותר אנשי מחתרת שיימלטו ליערות ויצטרפו ליחידות הפרטיזנים המאורגנות בחסות 'הצבא האדום' וכך ניצלו יהודים רבים. בגטו ורשה לא היה לאן להימלט, לא היו יערות רציניים בסביבה והפרטיזנים הפולנים לא היו מוכנים לקבל יהודים לשורותיהם

                כשהברירה היא 'למות בכבוד' או להציל חיי רבים – יש יתרון לבחירה בחיים

                בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

              2. מסתבר שהעליבות עדיין שקועה בנו עמוק. אני לא מדבר על הגטאות ( למרות שגם על זה יש לי מה לומר) אלא על מחנות ההשמדה. איזה מן בנאדם שראוי לשם בנאדם נותן שישחטו אותו כמו כבש ? זה נראה לך נורמלי ? אתה חושב שיושבי מחנות ההשמדה עשו את החישובים של הרג יהודים במקומות אחרים ?
                הם היו מרוכזים בעצמם ולכן גם פחדנים ( ואני לא שופט אותם זו המנטליות היהודונית הארופאית שהנה מתברר שלא עזבה אותנו עד היום . אבל זה באמת בלתי נסבל ). לא הייתה להם שום תחושת שיתוף גורל ולכן גם לא עלה בדעתם לשתף פעולה להציל משהוא מכבודם . וגם במה שקשור לגטאות זה שייך . מי שמאפשר שישתעבדו בו בסופו של דבר מאפשר שגם יהרגו אותו . זו הייתה בעיה כלל יהודית בארופה. למה שעל מרד ישלמו שאר אלפי יהודים ורבבות בחייהם ? למה שאותם אלפים ורבבות גם לא יתקוממו על הקמים להרוג בהם ? זו בדיוק המנטליות העלובה אני מדבר. זו מנטליות שגם מזמינה השמדה בפני עצמה . ולהיפך במקום להציל חיים היא בעצמה מזמינה אובדן חיים. זה פשוט עקרון מהטבע : מי משראה חולשה מושך אליו טורפים. מול הנאצים אסור היה לעשות שיקולים כאלה אלא להסתער כמו משוגעים. זה הדבר הנורמלי והשפוי לעשות.
                מה זה משנה שעודמ מולך צבא מסודר. עם נשק? מדובר על ההבדל שבין למות בכבוד עם איזה סיכוי כלשהוא להצלה לבין למות כמו כבש . למה בכלל עלו על הרכבות או לברוח מהן בהמוניהם ? כמה חיילים היו בכל משלוח כזה ?

              3. בס"ד ז' באד"ר פ"ב

                לעמנואל – שלום רב,

                על מכונות יריה שמעת? כל התקוממות בידיים ריקות נגד הגרמנים הסתיימה בקציר דמים. לבודדים שהצליחו להימלט, לא היה כמעט סיכוי לשרוד בתוך סביבה עויינת שינקה את שנאת היהודים מחלב אימם.

                , וסייעו בהשמדת היהודים לא בכדי הוקמו מחנות ההשמדה בפולין הרוויה בשנאת יהודיםץ על אחת כמה וכמה האוקראינים, הליטאים והלטבים, הסלובקים והקרואטים ששיתפו פעולה עם הנאצים. היו שותפים בהשמדה והסגירו בשמחה את היהודים שהצליחו להימלט.

                היו בין הגרמנים הפולנים ושאר העמים במזרח אירופה מתי מעט 'חסידי אומות העולם' במערב אירופה היו רבים יותר מהגויים שסייעו והצילו יהודים, אם כי גם שם לא חסרו משתפי פעולה. אף בביילורוסיה שהיו בה יערות וקבוצות פרטיזניות בחסות הצבא האדום – היה ליהודים סיכוי רב יותר להימלט ולהצטרף לפרטיזנים. ואכן יהודים רבים עשו זאת.

                הצלת חיים בגטאות נעשתה ע"י יחידים בדרך של בריחה ל'צד הארי'. עסקני הציבור יכלו לפעול לעכב את 'גזר הדין' ע"י שילוב יהודים בעבודה שבשבילה היה משתלם לגרמנים להשאירם בחיים, וכן פעלו יהודים בעזרה ליתומים פליטים ונזקקים כפי שעשו צלמשל בוורשה ד:ר יאנוש קורצ'אק וד"ר עמנואל רינגלבלום.

                כמוכן התגייסו עסקני ציבור להבריח יהודים שהיו נתונים בסכנה מיידית למקומות שהיו יחסית פחות מסוכנים. כך הוברחו עד לפלישת הגרמנים ב-44 יהודים מפולין וסלובקיה להונגריה, שיהודיה קלטו אותם וסייעו להבריחם דרך רומניה אל מקום מבטחים.

                גדולות עשתה 'קבוצת ההצלה' בסלובקיה בה שיתפו פעולה יהודים מזרמים מנוגדים – הרב וייסמנדל החרדי הקיצוני עם גיזי פליישמן המפא"י ניקית וכיו"ב – שהצליחו בעזרת שוחד לשלטונות לעכב את גירוש יהודי סלובקיה להשמדה, והם יזמו גם את 'תוכנית אירופה' להצלת כלל יהודי אירופה באמצעות שלמונים, אך לא זכו צלאמון ולתמיכה מצד ארגונים יהודיים עולמיים.

                דוגמא נוספת למה שיכלו לפעול באמצעות איחוד כוחות של יהודים מכל החוגים, היא קהילת טורדה שבטרנסילבניה שהצליחה להציל מהשמדה ע"י הברחה לרומניה של מאות יהודים. ראה במאמר בנושא של גב' מלכה שנקולבסקי, בכתב העת 'מורשת' של 'בית לוחמי הגטאות'.

                ובקיצור: התקוממות היתה חסרת סיכוי. פעולות עזרה והצלה – כן.

                בברכה, עי"ש

              4. תראה. אני מדבר על מנטליות. יש לך אנשים בטור בכניסה לתאי הגזים והם נכנסים כמו ילדים טובים. כבר יודעים שהולכים להשמדה. מה יש להפסיד? קציר דמים ? מישהוא לא יכול לזרוק אבנים ? . עצים . לחטוף נשק מממישהוא? איך יכו להיות שעושים חישובים של הצלה כשכבר יודעים בוודאות שהולכים למות ? למה לא הסתערו על כיתות היורים באקציות ? מישהוא היה ניצל בהן ? יורים בכפר שלם לתוך בורות ולא חושבים להסתער על היורים? אף אחד לא מבין על מה אני מדבר ?

                אני שמעתי רבות על הדיכוי הנפשי של הגרמנים ליהודים הללו והמצב המנטלי שבו היו. ואני מבין . אבל זוהי עליבות. אין מילה אחרת . מה זה משנה איך היא נוצרה ?

              5. לדעתי הנורמות המוסריות שאתה מדבר בשמן ריקות מתוכן. לא משום שגאווה שבטית או לאומית היא דבר לא לגיטימי. להיפך, כשמרן יש לי דווקא סימפטיה אליהן. אלא שבמקרה הספציפי הזה הן נראות לי מנותקות מהמציאות. יש לי כמובן השערה למה הגעת למסקנה המוטעית הזו וזה כשלעצמו נושא חשוב ומעניין לדון בו.

              6. על איזה נורמות מוסריות דיברתי ? דיברתי על עליבות. אין בזה ערך מוסרי .זה פשוט צורך בסיסי. על איזה גאוה שבטית אתה מדבר ? רצחו אותנו בגלל היותנו חלק מאומה אז האומה הזו צריכה להתקומם. כבוד בסיסי לאומי ( אי בזיון) – זו לא גאווה – זה כבוד בסיסי. הוא צורך כמו הצורך לחיות כמעט. קיום בלעדיו זה תת קיום . זה כמו כבוד בסיסי לבני אדם כפרטים. למה אתה חושב שקיים חוק כבוד האדם וחירותו ( שאני חושב שצריך לבטל) ?

                על איזה ריקנות מתוכן אתה מדבר ? זה מה שהם היו צריכים לעשות גם אם לא עולה על הדעת איך היו יכולים לעשות את זה . מידי בזיון ועליבות הם לא יצאו.

              7. עמנואל חוס על עבדך… הטיעון שלך מבולבל.
                ברקע השימוש במושג "עליבות" עומדת קביעה נורמטיבית-מוסרית: עליבות לעומת, נניח, מכובדות. כשאתה בז ל"יהודונים" אתה בהכרח קובע קביעה בתוך סולם ערכי. כלומר יש לזה בהכרח ערך מוסרי. זה לא "צורך בסיסי" ולא נעליים. צורך הוא עובדה ולא נורמה. אני מאמין שאם תחשוב קצת על זה תקבל את דעתי בעניין (כמו שעשית בעניין השיפוט).

                התביעה מוסרית שלך מהיהודונים היא ריקה מתוכן כי היא לא סבירה ובטח לא הגונה. לא רק כי אתה העדת על עצמך שהייתי נוהג כמותם, אלא בעיקר כי בתוך תוכך אתה עצמך לא מאמין שניתן ללישם את אותו "כבוד לאומי"
                בנסיבות הספציפיות שבהן מדובר. לי היא נראית כביטוי לנטיות צדקניות המזכירות את אלה של שנואי נפשך הפרוגרסיביים. במחשבה שנייה יתכן שזה גם המניע הנסתר לדבריך – תגובה לא מידתית לשיח הפרוגרסיבי בן ימינו (כולל השיח על השואה).

              8. אני כבר הסברתי את דבריי ולא מבין מה אתה לא מבין . למה כל הדיונים הללו על עובדות או נורמות. מה לא ברור במה שאמרתי ? לא הייתה לי תביעה מוסרית מהם כי הם כנראה לא היו מספיק מפותחים להבין את זה או אמיצים לבצע את זה . אבל כן. זה מה שהיה צריך לעשות אז וגם עתה ומתי שהוא נעשה את זה. המציאות תכריח אותנו. מתישהוא נפסיק בהכרח להיות עלובים. הדבר שאני אכן הכי שונא זו צדקנות. אבל לא יודע מה צדקני במה שאמרתי. זו לא תביעה מוסרית . אין פה מוסר כי הם לא חטאו כלפי מישהוא שהוא להם. זו פשוט ההבנה שזה מה שצריך ונכון לעשות. הם הזניחו את הצורך של עצמם והמציאות הענישה אותם על זה. אני גם מאמין שניתן ליישם וזה כבר נעשה . זו הציונות והקמת מדינת ישראל ומלחמות ישראל. רק שזו אמצע הדרך. ואני גם מאמין שאני כן יכול לעשות את זה .יש בחירה חופשית אפילו אם הסיטואציה היא קשה. יש בחירה לא להיות עלוב. אני לא שופט אותם כי נכנסתי לנעליים שלהם. אבל עדיין מחוץ לנעליים שלהם הם נראים עלךובים. ואני לא רוצה בזה.

                אכן הפרוגרסיבים הם שנואי נפשי. הם באמת משרתי הרוע המוחלט. אפילו להיטלר הייתה נקודת אמת מאחורי פעילותו. הנקודת האמת שעומדת מאחורי הפרוגרסיבים היא הריק או השקר בכבודו ובעצמו ( הפוסטמודרניזם) . לא יכולה להיות תגובה לא מידתית לרוע מוחלט… אי אפשר להיות סובלני לשקר בהתגלמותו. יש קשר אכן בין יהודוני גרמניה לפרוגרסיבים. יהודוני גרמניה של היום הם יהודוני ארה"ב שהם ראשי הפרוגרסיבים בעולם.

                הפרוגרסיבים שנואי נפשי כי הם מייצגי הצדקנות על פני האדמה. והצדקנות היא בת זוגו של הרשע (ר סגולה) והיא באמת בלתי נסבלת.

              9. לא הבנתי את עימנואל זה חלק מהקללה והעונש שכתב הקב”ה בקללות שבפרשת תוכחה היכה יניסו שניים רבבה וכו’ תקרא לזה איך שאתה רוצה הקב’ה הכניס ליהודים ’שפלות’ ’חוסר ביטחון’ עליבות בלבבם כדי שהתוכחה תתקיים

              10. מה זה משנה. זו עדיין עליבות. בין אם זה עונש או בחירה. אני לא רוצה להיות עלוב כזה ומפחד מאוד שמא אני כן כזה. אזה ם חטאו לקב"ה והא הכניס בליבם מורך. אז הבחירה שלהם זה לשוב אליו ואז יטול מהם את המורך. איפהשהוא יש בחירה כלשהיא.

  6. " כלומר האפליה, ההדרה, או במקרה הנאצי ההתעללות והרציחה. אבל כל אלו הם מעשים פסולים וחמורים מוסרית מצד עצמם, גם כשהם נעשים על בסיס מספרי נעליים, האות הראשונה של השם, הגובה, או מקום המגורים."

    אך באופן מופלא אצלך המעשים הופכים מאסורים להכרחיים כשמדובר בפחד מלהדבק בקורונה.

    1. עמנואל,
      הכל הוסבר ונומק. בבוטום ליין המסר שלך צדקני ובמובן זה אתה עושה שירות דוב לשמרנות שאתה חפץ ביקרה. לא השתכנעת? לא נורא. גם הפרוגרסיביים דוחים את ההאשמה שהם מחזיקים בעמדות צדקניות

      1. לא הגבת בשרשור הנכון. איך הבוטום ליין צדקני ? צדקנות קשורה בהאשמת מישהוא ברשע . אני לא מאשים ברשע. אני מתעב את העליבות שלהם. איפה הבוטום ליין פה ? כל תיעוב הוא צדקנות ? התיעוב של הנאצים של היהודים הוא גם צדקנות ?
        עם פרוגרסיבים אין טעם לדבר כי הם עשויים משקר ( כי באמת אין אצלם מציאות אובייקטיבית. במודע או שלא במודע) .באמת. יש לי נסיון . שמתי לב שכשאני מדבר איתם הם לא באמת מדברים איתי חזרה אלא עם עצמם ( אני סוג של קול שמפריע להם במוח) . הם צועקים את מה שהם מאמינים בו יותר חזק בהתעלמות מוחלטת מכל טענה לא משנה כמה היא חזקה. בעולם שלהם אמת נקבעת ע"י כוח וצעקות. לכן אני לא יכול עשות שרות דוב לשמרנות שאני חפץ ביקרה ( אני גם לא 100% שמרן. אני 20% ליברל ו 80% שמרן . וגם אני יותר שמרן מתוך זהירות וחשדנות למהפכנות ובלאגן מתוך נסיון שההסטוריה לימדה . בעיקר בענייני חברה והנהגת הציבור. בענייני מחשבה זה כבר משהוא אחר ). מי שבכלל יש לו התלבטות ביחס לפרוגרסיביזם ( אחרי שנחשף לכל הטענות בעד ונגד. ובטח אם לא נחשף וסתם מאמץ עמדה) הוא אדם חסר דעה ואין לי מה לדבר איתו. ועם ליברלים אמיתיים אין לי בעייה. בנוסף אני לא אתאם עמדות שלי בשביל לקדם אג'נדה ( אשעה שיקול אם אני עושה שרות דוב לאיזהשהיא אידאולוגיה) . יש כזה דבר גם אמת והיא יותר חשובה משמרנות. אני לא משרת של איזהשהיא אידאולוגיה.

        אגב, הפרוגרסיביזם ( שמעתי שקוראים לזה פרוגרס עכשיו) הוא אויב הליברליות לא פחות משהוא אויב השמרנות ( אולי אפילו יותר).

  7. מה בין גזענות לעבודה זרה.
    טיפה ארוך, סליחה. יש לי אולי הצעה להבנת גזענות בתור פגם מוסרי ממש ולא רק טעות עובדתית.
    אני מניח כי לדעתך גזירת עובדות מהמצוי לראוי הוא אכן חטא מוסרי במישור כלשהו. ואכן כמו שהסברת במאמר הקודם, על פניו ניראה שזאת היא גרידא הבעיה בפרט בגזענות ולא עצם הקביעה העובדתית לגבי גזע כזה או אחר. אפילו פה היה ניתן להגיד שמעברים כאלו הם עצמם טעויות שנעשות בתום לב (לגבי איך נכון להסיק מסקנות מה נכון ומה לא במישור הנורמטיבי, שאת תורתם הם קיבלו על הר אחר כניראה), אבל אני מניח שתענה שגם עליהן דנים בן אדם כי יש על כולנו אחריות לברר את המישור הנורמטיבי כראוי (רשלנות). אמנם לעניות דעתי, יש פגם שאינו נמצא רק במעבר בין המישורים (קרי, ההפליה), אלא בדרך כלל קיים עוד פגם אחר כבר לפני שקורה בעת קביעת העובדה עצמה. ויותר מזה, אלו שתי פגמים שונים, אבל המוטיבציה לשניהם (הקביעה העובדתית וההפליה שבעקבותיה) היא אחת ומה שהוביל לקביעת העובדה השגויה (במידה והיא אכן כזאת) הוא שמוביל בדווקא אל אותם מעברים בין מצוי לראוי שכאלו (מבואר בסוף). אבאר קודם על בעייתיות שקיימת בעת קביעת העובדה הגזענית.
    ממה שאני רואה ביום יום לא מעט הסקת מסקנות גזעניות כאלה ואחרות לא נעשות בתום לב, אלא בדרך כלל מתוך רמאויות עצמיות כאלה ואחרות, תוך כדי נכונות לרמוס במידה מסוימת כנות ויושר פנימי לגבי הקבוצות איתן אני מזדהה ומשייך אליהן מאפיינים שמהותיים לזהותי (מתקשר אולי למה שאתה קורא לו הנעה אמוציונלית והנעה שכלית). אמנם שקרים עצמיים הם לא פרה כה קדושה ואף היא תיחשב כפגם כללי (לסלף את המציאות זה רע). כעת, תחת ההנחה שגם רמיה עצמית היא אכן פגם מוסרי, גם אם כללי, הינה איפה שההצעה נכנסת לבעיה המוסרית הקיימת בעצם הקביעה הגזענית (ולגבי גזענות שהיא כזאת).
    אז אנסה להסביר קודם בדוגמה: כולם יסכימו שלא להושיט יד לעזרה בשעת צרה הוא פגם מוסרי. האם זה נעשה מתוך עצלנות או מתוך כעס, לא רלוונטית לשאלה האם אי הושטת היד היתה מעשה לא מוסרי שסוף כל סוף אפשר לטעון כי מה שלא מוסרי הוא כי אמורים להושיט יד לעזרה בשעת צרה. למרות זאת, עדיין הסיבה שממנה הונענו כן נדמית לרובנו רלוונטית לעצם הפגם המוסרי עצמו ולא רק נלווית אליו בתור איזו שהיא מוטיבציה לדבר ויש שיסווגו אותם בתור שתי פגמים מוסריים שונים. ואולי יש יותר פגם בהנעה מכעס מאשר הנעה מעצלנות או להיפך, ולשיטתי, מגזענות מאשר מספר נעליים (ולשיטתך, או להיפך). אני אסייג ואגיד שללא המעבר על מה שניראה לי נכון לקרוא לו הצו המוסרי, אין פגם מוסרי פה (אלא אם לכעוס או להתעצל זה אסור בעצמו). ועדיין הייתי רואה לנכון לחלק בשמים בין מעבר על אותו איסור מוסרי מתוך מניעיו של האדם (גם אם לי אין מושג איך).
    והינה הפאנץ': אל עובדות גזעניות לא מגיעים (תמיד) כמו שמגיעים אל עובדה מדעית או אפילו לרושם יומיומי בנושא מסוים, אלא קיים *פיתוי* די ברור לזהות בין מי שאני בעצם לבין האידיאל – המצוי *והראוי*.
    וכעת, תוסיף אל אלוהי הגזענות, את סבו, אלוהי האדם וחירותו לעבוד את עצמו. ומשם יוצא שכל מי ששונה ממני באחת מהדרכים שזיהיתי שבהם אני הוא אני, שהרי אני הוא לא רק מי שאני, אלא אני הוא גם אידיאלי ואני הוא אלוהי ואני הוא איך שראוי שאתה תהיה ובמידה ולא אז רק מן הראוי לגזור עליך השלכות משפטיות/חברתיות כאלה ואחרות, שמפלות לטובתי על פניך. וזה די דומה לעבודה זרה (שאתה האל בה) אם רואים את זה כך, שכן רוב הגזענים, גזענים לטובת גזעם. הם בסתר מונעים מהפיתוי להאליל את עצמם. ואם יש משהו שזיעזע אותי בנאצים (בין היתר) זה זה.
    אבל זה רחוק מכל מה שאומרים היום, בדרך כלל הנימוקים ורוב השיח נעשה תחת הנחות של מוסר פרגמטיסטי. אני מסכים עם מה שכתבת באופן כללי והייתי מבדיל בין מי שלא מקבל לעבודה מזרחי על פני אשכנזי, שכן הוא נצרך לשלוף אותם מתוך כד אחד אשכנזי ואחד מזרחי באופן אקראי, לבין היטלר. שניהם גזענות, והמניע של אחד הוא עבודה זרה עצמית-גזעית
    והשני הוא שיקול רציונלי קפיטליסטי.

    1. לא רואה את נקודת הוויכוח. אתה טוען שלפעמים מגיעים למסקנות הגזעניות (אני מניח שרק לאלו השגויות) בגלל הטיות שונות. אז יש כאן טעות בתפיסת המציאות, ואני גם אשם בה במידה מסוימת. אז מה? היכן כאן הבעיה המוסרית? רק ביחס שאני גוזר מההסתכלויות הללו.

      1. אם הייתי עושה מעצמי ישות אלילית בגלל צבע העור שלי נגיד ותוסיף לזה שזורמים לי בעורקים דם כחול בשונה מכולם, ומתוך כך לא רק שלא הייתי עושה לאנשים רע, אלא הייתי כל היום עסוק בלעזור להם בכל דבר ועניין (מתוקף המעמד שהגעתי אליו) היית מסווג את מעשיי בתור מעשים מוסריים? לא היית רואה פגם מוסרי בתפיסה מוטית כזאתי (אולי לא מוסרי במובן הקונבנציונלי)? אם כל מה שמוסר מסתכם אליו זה פגיעה/עזרה לאחר אז באמת אין ויכוח, אבל אם מרחיבים את המוסר גם ליושר פנימי אז כגודל העיוות גודל הפגם. ויש טעויות שהן לא נעשות בתום לב, עליהן אני מניח שהיו שופטים אותי גם בשמים, אפילו אם אין בדל של השלכה רעה ממעשיי (מלאכתם של צדיקים וגו'), וגם לא הייתי מסווג אותן לקטגוריה הדתית/הלכתית במובנו הרגיל. אשמח לדעת מה הרב חושב

        1. אני מסכים שמוסריות של מעשה תלויה במניע ולא רק במעשה עצמו. אבל למה זה קשור לגזענות?
          אם תרחיב את המוסר גם למתמטיקה, אז מי שמקבל 60 מבחן בגיאומטריה אינו מוסרי. אי אפשר להרחיב את המוסר לעובדות.

          1. אוקיי, אני מבין את מה שאתה אומר.
            ניסיתי גם לשים את הנקודה הזאתי בתגובה הראשונה בסופה, האשם הוא לא בעובדה עצמה אלא במה שמחזיק אותה אצלי. לדוגמה שיקול מדעי אל מול שיקול שיגעון גדלות היטלרי, בשניהם לא הייתי מקבל את האשכנזי לעבודה ואחד מוצדק והשני לא, ואני חושב שאנשים, לפחות השפויים יותר, כשאומרים שגזענות היא רעה מתייחסים לזה בתור הדופי הערכי בגזענות. שוב הדברים נאמרים בהקשר של שואה יותר, פחות לאן שהשמאל הרחיב את זה שלא בצדק היום. כלומר גזענות שעומדת על האדרת האני – בהקשר של גזע, מתוך שיקולים מוטים היא שרעה. אני מסכים שאם הגעת לזה בחקירה מדעית או שגם אם טעית אבל טעית משיקולי חוק המספרים הקטנים לדוגמא כמו שאתה אוהב להביא, אני אישית לא הייתי רואה בזה בעיה מוסרית גדולה אם בכלל, בטח שלא כאשר העובדה עצמה נכונה.
            אבל אפשר להגיד יותר מזה (לשם הדיון בעיקר כי אם היו מבקשים ממני להסביר את דעתי על גזענות כפי שנתפסת בשיח כיום, הייתי שולח להם את המאמר שלך), אפשר לטעון שגם נתינת ערך בדבר שאין בו ערך היא עצמה השחתה מוסרית והיא זאתי שמצטיירת מפה. גזענות למשל היא דוגמא מעולה לדבר ריק מתוכן (ערכי) שמקבל המון ערך אצל גזענים, והפליה היא רק השלכה טבעית שלה.
            כלומר, זה טיפה הפוך מאיך שמוצג מהלך הדברים במאמר, שהאדם קודם מבין את העובדה הלא נכונה מסיבותיו שלו ואז בנוסף טועה ומפלה. כניראה שמה שקורה זה שהבן אדם נותן ערך (מה עושה אותי לטוב) במשהו שמשולל ערך, הוא הגזע אליו אני משתייך, וממילא מסיק מזה הפליות ותוך כדי מטה את הכף לטובת גזעו שלו כמובן.
            שוב בקצרה, אפשר לטעון לטובת לוחמי הצדק החדשים שהם סוברים כי לא החזקה בעובדה הגזענית עצמה היא שרעה, אלא ההחשבה של גזע היא שרעה והיא הגנאי שעומד מאחורי מה שאנשים מגנים אדם במילה יא גזען (או לפחות חלקם, אני מקווה). אנשים פשוט לא נוטים לעשות חילוקים כאלה ומשטחיות הדיון יגיעו גם למסקנה שלהחזיק בהבדלים בין גזעים יש בזה משהו רע. אבל מה שמציק להם זה זה, גזע זה לא חשוב לכן אל תעשה ממנו משהו חשוב.
            מה הרב חושב?

              1. לא יודע אם הבנתי למה אתה מתייחס. והאם לדעתך שיוך ערך לדבר משולל ערך יש בו פגם?

              2. יש בו פגם אבל לא פגם מוסרי. המוסר מאפיין התנהגויות ולא מחשבות.

  8. בהמשך לדברי עמנואל נראה לי אכן שהדוברים כאן יודעים את המילים אבל לא מבינים את השפה הפרוגרסיבית. בשפה הפרוגרסיבית משמעות הדברים של וופי היא שהשואה לא היתה משהו נורא – לא מתקרב להיות בליגה של הדבר הנורא שעושים לשחורים כאן (בארצות הברית). ועל זה זעמו עליה בצדק גמור.
    ניתוח מילולי לא תמיד תופס את משמעות הדברים. מישהו יכול לדעת את כל מילים בעברית ולשמוע את ראובן אומר לשמעון – אכלתי את העוגה שלך והיא היתה על הפנים. והוא לא מבין למה שמעון נעלב מזה שכשראובן אכל העוגה היא נמרחה לו על הפנים …
    ובדיחה ממן העניין:
    בדיחה עתיקה על אברך ספרדי שבא להתקבל לישיבה ליטאית יוקרתית. אומר לו ראש הישיבה: "תשמע, לא נראה לי שאתה תתאים לנו. אצלנו מתפללים רק בנוסח אשכנזי".
    אומר האברך: "אין בעיה".
    ממשיך הרב: "אצלנו גם אוכלים כל הזמן גפילטע פיש".
    אומר האברך: "אחלה, אני מת על גפילטע פיש".
    מקשה הרב: "פה בישיבה גם מדברים רק יידיש".
    עונה האברך: "מצוין, אני מדבר ומבין יידיש כמו שפת אם".
    מתעצבן הרב: "מה יידיש?! עברית אתה לא מבין!"

    1. ומה שבאמת פרדוכסלי שאם האברך הזה היה מבין את הסאב טקסט, זה עצמו היה גורם שהוא דווקא כן היה מתאים לישיבה הזו ( עוד יותר מאשר אם היה מבין יידיש ואוכל גפילטעפיש ומתפלל נוסח אשכנז בהגיה אשכנזית). הבנת הסאבטקסט של השפה החרדית היא כרטיס הכניסה לחברה זהו. הניואנסים הללו בשפה הפנימית שלהם ביחס לזרים היא תופסת חלק לא קטן בזהות החרדית שלהם

  9. בס"ד ז' באד"ר פ"ב

    הסיבה שהגזענות מעוררת חלחלה מיוחדת, היא ביצירת 'שיטה' הנותנת צידוק לרצח המונים חפים מפשעץ. כשבונים 'שיטה' המבוססת כביכול מדעית הטוענת שבני עם או גזע מסויים הם כמקקים הראויים להדברה – אפשר לגרום להמונים להפוך לרוצחים.ואז אפילו אנשים שבחייהם הרגילים אינם רוצחים – יראו מצווה רבה לרדוף ולרצוח המונים חפים מפשע. הרי אלו מקקים מסוכנים. לא בני אדם.

    בברכה, עי"ש

    1. ו'השמן למדורה' - מלחמת הקיום הדרוויניסטית וסתם קנאה הגיב:

      ברם, 'גזענות' כשלעצמה יכולה להביא את מי שמרגיש עליונות ל'פטרונות' כלפי ה'נחותים' וה'בלתי מפותחים', שזה פוגע מאד נתחושותיו של מי שרוצים לעזור לו – אבל למעשה מטיבים לו, או לכל הפחות חושבים שמטיבים עמו. תחושת ה'פטרונות' היא המביאה לשנאת האפרו-אמריקנים כלפי היהודים אע"פ שהם נאבקו בעד זכויות השחורים, אך סיוע זה נדרש ע"י חלק מה'מוטבים' לגנאי כ'פטרונות'.

      אצל הנאצים התווסף יסוד נוסף. העתקת תפיסת האבולוציה על ה'ברירה טבעית', שבה המין החזק משמיד את החלש וכך משפר את תכונותיו הגנטיות של המין. הנאצים שנאו את היהדות ואת תלמידתה הנצרות – בשל המצפון שאלה הנחילו לעולם המערבי. המצפון המייסר את 'חית הפרא הבלונדית' ואינו מאפשר לה לטרוף כל עם חלש המפריע לה להשתולל בפראות.

      העתקת 'מלחמת הקיום האבולוציונית מעולם החי אל המין האנושי, עמדה גם ביסוד הקומוניזם, שמאמיניו שנאו את הדת בהיותה 'אפיום להמונים' המונע בעדם לנהל 'מלחמת קיום' אכזרית לחיסול ה'קפיטליסטים' המאיימים כביכול על 'מעמד העובדים' המנוצל. ולכן הגיע המשטר הסטליניסטי לשיאים של אכזריות ורצח המונים גם ללא היסוד של 'גזענות' והצד השווה להם ולנאצים הוא ניסיון לבסס בצורה 'מדעית' את שנאאתם ואכזריותם.

      ומעבר לחידושי ה'גזענות' ו'מלחמת הקיום האבולוציונית' שפיתחו הנאצים והקומוניסטים לבסס את שנאתם – הם המשיכו את מסורות השנאה בת אלפי שנים של עמיהם כנגד היהדות, אם משום השנאה הדתית של הנוצרים כלפי היהודים שלא הסכימו לקבל את 'מושיעם'. ואם משום הקנאה בהצלחתם התרבותית והכלכלית של היהודים, שהיותם מיעוט נרדף ומושפל – הגבירה את המוטיבציה שלהם לקנות דעת ולפעול בחריצות בתחומי הכלכלה.

      הקנאה בהצלחתם הכלכלית והתרבותית של היהודים, היא אחת הסיבות המרכזיות לשנאת חלק מהאפרו-אמריקנים כלפי היהודים. קנאה שאותה ביטאה 'וופי' באימוץ השם 'גולדברג' בעצת אימה שהסבירה לה שבלי שם יהודי – לא תצליח להתקדם בעולם הקולנוע. הרעיון שהיהודים מצליחים בשל נכונותם להתאמץ ולהשקיע – לא מקובל על הגב' 'וופי גולדברג'. גם בשיא הצלחתה היא נשארת 'המקופח המתבכיין'.

      בברכה, אליעם פיש"ל וורקהיימר

      1. על תופעה של גזענות הפוכה, הרואה באדם הלבן את 'שותפו של השטן' המדכא כל גזע אחר. תפיסה המחלחלת לתוכניות וספרי לימוד הנלמדים בבתי ספר בארה"ב – ראו בכתבה 'חינוך הוא לא שחור לבן', באתר 'ערוץ 7'.

        בברכה, אפו"ר

        1. גם הכלת 'הגזענות ההפוכה' ע"י העולם המערבי, המוכן לקבל את גילויי הגזענות האלימות והשנאה מצד שחורים, מוסלמים וכיו"ב – נובעת בעצם מהסתכלות על אותן קבוצות כבלתי מפותחות או קרבנות של דיכוי ממושך, שלכן לא ניתן לתבוע מהן את אותן אמות מידה מוסריות שתובע 'האדם הנאור מחבריו המפותחים והמתורבתים.

          בברכה, אפו"ר'

  10. היי
    קראתי את הטור (גזענות פרק ב,טור 449).כרגיל כתוב יפה וברור.
    מקבל מאד את ההסבר שלו על האלוהים החדש של האנטי גזענות.
    מצד שני לא מקבל שאין פגם מוסרי בדבריה של וופי גולדברג.לדעתו זאת הגדרה אחרת למושגים של גזע וגזענות,או טעות.
    לדעתי היא חלק ממובילי הדעה של העדה שלה ושל דת האנטי גזענות.נראה לי שהיא מודעת היטב לתורת הגזע הנאצית ולשואה שבאה בעיקבותיה.
    ההתבטאות שלה זה נסיון לגמד את כל הנפגעים האחרים מאפליה על בסיס גזע ולנכס את הכל לקהילה השחורה ,שהיא חלק ממנה.
    יכול עדיין להיות שחלק מהגינויים צבועים ,אך במהות מעשיה פסולים ולא בטעות.
    דעתך.

    1. קשה לי לרדת לנבכי נפשה של וופי דנן כי איני מכיר אותה. אני יכול רק להתייחס למה שהיא אמרה. הרי הדיון שלי אינו מיועד לברר את כוונותיה והאם היא צדקת או מרשעת. אני משתמש בדבריה כדי ללבן עקרונות כלליים שחשובים לכל אחד מאיתנו.
      אגב, ממה שקראתי אצל כאלה שכן מכירים אותה, הטענה היא שאינה אנטישמית. קשה לי גם להאמין שהיא חושבת שמה שקורה היום לשחורים בארה"ב גרוע מהשואה. אבל כאמור דעותיה אינן הנושא שלי.

      1. גם המן לא היה גזען, שהרי היה לבן, ככתוב: 'והמן כזרע גד לבן'

        בברכה, וופי ג.

          1. בס"ד יום הזיכרון לדלפון ואחיו תשפ"ב

            לרמד"א – שלום רב,

            המן לא היה חברתי"? הרי המן קידש מלחמה ב'פריבילגים' היהודים המרשים לעצמם להתבדל מכל העמים על ידי "דתיהם שונות מכל עם". אותם 'פריבילגים' הרשו לעצמם לא להתגייס לאנגריא של המלך בימי השבת והמועד של דתם ה'מצפצפת' על 'כל העולם ואשתו' הגדיל לעשות ה'פריבילג' מרדכי, להעז להפר את פקודת המלך להשתחוות לראש השרים,בטענה שדתו היהודית פוטרתו היא 'מעל לחוק'!

            המן ביקש להנחיל לאנושות את 'הצו הקטגורי'. להבהיר לכולם שהכל שוים לפני החוק, ואפילו המלכה חייבת להיענש כשעברה על החוק, המעוגן ב'מוסר הטבעי' המחייב ךציית לריבון המשפחתי. וכפי שדרש להעניש את המלכה – כך דרש להעניש את עם ה'פריבילגים' המתנשא וחושב את עצמו כנעלה מהחוק!

            למרבה הצער, הצליחו ה'פריבילגים' בתככיהם הערמומיים להפיל את המן, ועשו במפלתו חג המקדש את אי-השוויון. אפילו בתוכם הקפידו על אי-שוויון. לא לכבודם של המוקפים לחוג עם אחיהם הפרזים! ומשלוחי המנות צריכים להינתן דווקא ל'רעהו' פרטי, כל אחד בוחר לעצמו 'פריבילג' פרטי לכבדו ב'מנה אחת אפים' ובכך להביא לקנאתם של האחרים.

            ה'פריבילגים' רומסים בחגם את עיקרון השוויון, והותירו את העולם שמם, עד שעמד החכם מקניגסברג וטבע מחדש את עיקרון 'הצו הקטגורי' המונע בידול בין אדם לאדם, עיקרון היסוד בתורת המוסר. ולאורו נלך!

            בברכה, יעקב 'וופי' גולדברג-שחור הלוי

            1. אולי למד המן את עיקרון השוויון מהמן שממנו קיבלו כולם שווה בשווה 'עומר לגולגולת', ללא הבדל בין המרבה לממעיט, חלק כחלק יאכלו!

              בברכה, שמשי ספרא

              יותר מתקדמים מהמן היו בגתן ותרש, 'שומרי הסף' של הממלכה, שעמדו 'לשלוח יד' ולהגיש כתב אישום אפילו נגד המלך עצמו, בטענה הצודקת שמינוי מלכה ללא ועדת איתור היא 'הפרת אמונים' חמורה. בכך הקדימו שני הפרקליטים את זמנם!

              אף המן עבר תהליך של התקדמות. אם בראשית דרכו, לא ראה את האישה כשווה לגבר, ועמד על העיקרון של 'כל איש שורר בביתו' – הרי בראותו שאסתר מקיימת משתה שוויוני ומלמדת שהמלכה יכולה להיות שותפה שווה בדיון עם המלך וראש ממשלתו. אימץ המן את הרעיון, וקרא לדיון עם יועציו גם את אשתו, שעצתה החנבונה הביאה לעלייתו לגבהים!

              בברכה, יג"ש 'וופי' הלוי

              1. את עיקרון שוויון כל בני אנוש (מלבד 'פריבילגים' מתנשאים,כמובן 🙂 נחל המן מאביו שמשמעות שמו 'המדתא' בפרסית היא 'אותו חוק'. HAM בפרסית משמעו כמו HOMO ביוונית (שתיהן שפות הודו-אירופיות).

                כתבה על כך האיראנולוגית ד"ר תמר עילם-גינדין בספרה: 'מגילת אסתר: מאחורי המסיכה' המבאר את המגילה על רקע השפה והתרבות הפרסית

                בברכת 'איבתסומי מרעננא', יעקב 'וופי' הלוי גולדברג-שחור

            2. ועל דרך הרצינות –

              קדם לקאנט בקביעת 'הצו הקטגורי' בעיקרון יסודי – הילל הזקן, בהעמידו את התורה על 'דעלך סני – לחברך לא תעביד', ומקורו בדברי התורה 'ואהבת לרעך כמול'. מה שראוי לך – ראוי גם לחברך. בעקבות הלל, הלך הרמב"ם בקובעו (פרק יא מהל' גזילה) ש'דינא דמלכותא' תקף רק עם הוא שווה לכל אדם.

              ע"פ קביעתו של הרמב"ם ש'דינא דמלכותא' צריך להיות שווה לכולם – היה מחכמי הונגריה שאמר על דרך הדרוש שלפיכך היתה נחוצה הסכמת עם ישראל לקבל את התורה, שכן גם 'מלכו של עולם' אינו רשאי לחייב רק חלק מהאנושות בתרי"ג מצוות, ולכן נדרשת הסכמתם לחיוב החורג מ'הצו הקטגורי' 🙂

              ייחודו של עם ישראל נועד להיטיב עם האנושות כולה. עם ישראל הוא הבן הבכור, 'חיל החלוץ' המביא לאנושות כולה את אמונת התורה וערכיה, את שבע המצוות שבהן מגולמים ערכי המוסר הבסיסיים שאליהם נקראים כל באי עולם. זה ייעודו של עם ישראל כמבואר ברמב"ם בהל' מלכים, ללמד את האנושות כולה את דרך ה'

              יתירה מזו, כל אחד מבאי העולם החפץ בכך באמת, יכול להתגייר ולהיות חלק בלתי נפרד מעם ישראל, וכך היו גם צאצאי האוייבים הגדולים ביותר של ישראל – סיסרא סהחריב והמן – לחכמים שהאירו את עיני ישראל בתורתם: שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא ורב שמואל בר שילת. ומחריבי המקדש – נבוזראדן ונירון קיסר – זכו בעצמם לעשות תשובה ולהתגייר!

              וכך מתחילה עבודת ימי הפורים בהבדלה הנחרצת בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי' – הבדלה הסוללת את הדרך לגילוי ניצוץ הטוב הפנימי גם אצל הירודים ברשעים. כשנכנס היין מתגלה הסוד, שבפנימיותו של כל אדם טמונה השאיפה אל האמת ואל הטוב, שסופה לפרוץ ולנצח את כל הסיגים והזוהמה שיסו את הטוב, והמן יגיע ל'הימנותא' ויהיה ל'מירא דכיא'.

              בברכת 'איבתסומי מרעננא', יעקב 'וופי' הלוי גולדברג-שחור

              1. ואולי בדווקא נקטו חז"ל 'לבסומי בפוריא' התבסמות היא 'התרקחות', כפי שתרגם אונקלוס 'רקח מרקחת מעשה רקח' – 'בוסם מבסם עובד בוסמנו'. וכך הקטורת, מלשון 'קטירא' [= קשר (בארמית)], המסמלת את התקשרות כל בני ישראל – מתבסמת אף החלבנה שריחה העצמי רע, אך על ידי ההתקשרות עם כלל האומה, נתקנת החלבנה ונותנת ריח.

                כל הפגמים והרגשות השליליים, הקנאה הגאווה והכעס וכיו"ב – באים מהתושה שהעולם הוא 'משחק בסכום אפס' שכל הצלחה לאחד באה על חשבון זולתו. כשמבינים שכולנו איברים של אורגניזם אחד – מבינים אנו שאיננו מתחרים זה בזה, אלא 'שותפים זה לזה', אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.

                בברכת 'איבתסומי מרעננא', יג"ש 'וופי' הלוי

              2. ראה מאמרו של פרופ' יעקב יהודה רות על ההבדלים בין קאנט לר"ע, בספרו על דת ויהדות (לא זוכר את השם). וכבר עמדו על כך.

              3. נראה דצ"ל:

                ראה מאמרו של פרופ' חיים יהודה רות על ההבדלים בין קאנט לר"ע, בספרו 'הדת וערכי האדם, וכבר עמדו על כך.

                התיקון באדיבות תנועת הנוער 'בני עמנואל' שליד הסתדרות 'צד"ק – ציונות דתית קאנטיאנית'

                בברכה, יוג"ש הלוי'

      2. מיכי אתה שוב מתחמק. הביקורת העיקרית היא לא פסיכולוגית – למה וופי התכוונה או לא? לב הביקורת היא על תפיסת העולם הקלוקלת העומדת ברקע ההתבטאות שלה. הטענה היא שוופי ביטאה (באופן מסורבל או לא) את מה שהמגיב למעלה כינה "דת האנטי-גזענות". באופן הזה ניסתה אכן לגמד עוולות שנחשבות לא סקסיות היום. בהינתן שזה המצב ביחס להשפעתן הממשית של עמדות כאלה (ואתה עצמך מכיר בכך וכתבת לא פעם שזה ככה, פלוס מינוס) אין פה מקום לפליק פלאקים מהסוג שעשית פה. האמירה שלה היא סימפטום למשהו רחב הרבה יותר, ללא קשר למידת צדיקותה או רשעותה של האומרת.

        לכן השאלה פשוטה מאד: האם אתה באמת לא רואה קשר רעיוני מובהק בין הדברים שלה ל"דת האנטי-גזענות"?

  11. מכל רמח איבריו של האדם בחרת דווקא את כליותיו? אמרתי במפורש שכוונותיה של האומרת לא רלוונטיות אלא תפיסת העולם המשוקעת ברקע אמירתה. "קשר רעיוני" אמרתי, לא פסיכולוגי. לא כליות ולא נעליים.

    1. כלומר אתה מגנה אותה ומדיח אותה מעבודתה בגלל התפיסות שמשוקעות בדבריה בלי שהיא יודעת על כך ובלי כל כוונה. שיהיה בהצלחה לכולנו.

      1. לא מגנה, לא מדיח ולא נעליים. סתם דמגוגיה שלך. לא כתבתי זאת בשום מקום וההתנהלות המעשית מולה מעניינת את זקנתי. הגדלתי לעשות וכתבתי במפורש (בתגובות מוקדמות הרבה יותר) שלא מעט ממבקריה הם בעצמם צבועים וטרמפיסטים.
        ענייני הוא קודם כל בעמדה העקרונית הקלוקלת שמחלחלת למוחות של אנשים פחות מודעים ואולי גם לא חכמים כמו גולדברג.
        מי שמתבצר בעמדה שמדובר פה בטעות תמימה (ולדבריך מבחינה מסוימת זו אפילו לא טעות) הוא מי שמתאמץ בכל כוחו לעצום עיניים מול הזיקות הרעיוניות בין הדת האנטי-גזענית לדעות פרטיות של אנשים. יש קשר לוגי מובהק וככל הנראה השפעה ממשית בין השניים. ההסבר הזה שאני (ואחרים פה באתר) סיפקנו הוא עקבי וחזק בהרבה מההיתממות של "לא ברור למה אמרה מה שאמרה".
        עכשיו בטח תכתוב לי שוב שאני מדיח אותה מהעבודה שלה…

    2. בס"ד פורים דמוקפין תשפ"ב

      לרמד"א – שלום רב,

      התקוממותך על דורון המגנה ומדיח מהעבודה את מרת גולדברג מנב"ת, נובעת מדאגה כנה לשמה הטוב ולפרנסתה של השדרנית הנכבדה.

      משום כך, מוצא אני לנכון להרגיעך. הגב' גולדברג כלל לא הודחה אלא הושעתה לשבועים, ומן הסתם אחרי שהתנצלה – בוטלה השעייתה. היא חזרה לעבודתה כבר לפני חודש, וכל הפרשה צלמה מזמן לתהום הנשיה. כך שאין צורך לדאוג לה.

      בברכת 'הלוך להרגיעו', בדן בר-מנוח צללפונובסקי

      לגופו של עניין,

      שידור בטלביזיה אינו 'דיון פילוסופי' נטול אמוציות. חברת שידור נבנית מה'רייטינג' שהקהל נותן לה. אם השדרנים יפגעו אנושות ברגשות הקהל – הקהל יפסיק לצפות בתוכנית, ועקב כך החברה עלולה לקרוס כלכלית וכל שדרניה ייזרקו אף הם לרחוב.

      כך שאמירות של עובד שיש בהן פגיעה חמורה בשמה הטוב ובפרנסתה של החברה המעסיקה – היא אגרוף בפרצופו של המעביד ופגיעה כלכלית אנושה גם בשאר חבריו לעבודה. עובד 'שאינו שווה בנזק המעביד' – זו עילה ראוייה לפיטורין. את זה הבינה הגב' גולדברג ומיהרה בצדק להתנצל. אמריקה איננה ישראל, שבה יכולים עובדים להשתולל חופשית נגד מעסיקיהם, ולהמשיך להיות מוגנים. עובד שרוצה חופש ביטוי – זכותו וחובתו למצוא מעסיק שיהיה מוכן לממן אותו.

      זאת ועוד, היזקקות של שדרנית לתפיסות שמקורן גזעני ואנטישמי, מתוך אי הבנתה את רקע הדברים – היא כשל מקצועי חמור. מי שמקבל משכורת גבוהה על תקן של 'מומחה' – מחוייב להבין את הרקע השלילי של דבריו ואת הפגיעה האנושה ברגשותיהם של חלק ניכר מהצופים. זו חובתו של מי שמתיימר להיות 'מומחה', להיזהר שלא יזיק ברשלנות, האם מורה שגורם ברשלנות נזק נפשי לתלמידיו – ראוי לכהן בתפקידו?

      זכתה הגב' גולדברג לסערה על דבריה, שהבהירה לה את חובת הזהירות ברגשות זולתה, ויש לקוות שהפיקה את הלקח, ומכאן ואילך יהיו הגיגיה כ'תפוחי זהב במשכיות כסף,' וייצא מפיה 'דבר דבור על אפניו'.

      בברכה, חנוך הענך פיינשמקר-פלטי

      1. עליונות מול נחיתות - בין 'גזענות' ל'גזענות הפוכה'י הגיב:

        בס"ד פורים דמוקפים תשפ"ב

        וופי גולדברג עלתה על הבדל מהותי בין הגזענות של הלבנים כלפי השחורים לבין שנאת הנאצים ליהודים. היחס המשפיל לשחורים נבע מתחושת העליונות של האירופי הרואה את עצמו כמפותח ומתורבת לעומת האסייתי-אפריקני הנחב בעיניו לבור ו'פרימיטיבי'.

        לעומת זאת, הנאצים (והאנטישמים בכלל) שנאו את היהודים דווקא משום רגש הנחיתות. הם קנאו ביהודים בשל הצלחתם במדע בתרבות ובכלכלה, ושנאו אותם בשל 'המוסר היהודי' ה'מסרס את חירותה של 'חית הפרא הבלונדית' על ידי ייסורי המצפון ששתלה בקרב עמי אירופה.

        ה'גזענות ההפוכה' שיסודה ברגש נחיתות – פוגעת בבעליה לא פחות מאשר בקרבנותיה. אם יבין בעל רגש הנחיתות שמי שהצליח – אם במדע ובכלכלה ואם בתחום המוסרי – עשה זאת לא בגלל ששמו 'גולדברכ' אלא בגלל שהתאמץ והשקיע – הרי שיבין שגם לו ולדומיו פתוחה הדרך להצלחה אם רק ילמד להתאמץ ולהשקיע, כמאמר החכם: 'בשביל כבוד צריך לעבוד.

        נתוני הפתיחה של היהודים באמריקה לא היו טובים משל השחורים. גם התחילו את דרכם בעוני ובחוסר כל, ואף הם היו קרבנות שנאה של החברה השלטת. . יתרונם של היהודים היה תרבותם העתיקה שפיתחה בהם כמה תכונות חשובות: (א) האמונה בעתיד טוב יותר. (ב) הנכונות לעבוד קשה כדי להיגאל. (ג) האוריינות. השאיפה של הורים שילדיהם ילמדו וישכילו ברמה גבוהה. (ד) הקהילתיות והסולידריות. ידע כל יהודי שאחיו יתמכו בו, אם בעידוד, אם בהלוואה ואם במציאת תעסוקה ולא ישאירוהו בודד.

        השחורים בימי עבדותם ידעו להזדהות עם בני ישראל שהושפלו כעבדים במצרים. ככל שיטפחו בעצמם את התכונות הטובות שהצטיינו בהם היהודים – האמונה, הנכונות לעבוד קשה, אהבת הלימוד וההשכלה וסולידריות קהילתית – גם הם יצליח.

        אינני אוהד גדול של אובמה, אך בדבר אחד הלך בעקבות היהודים, בנסיונו להנהיג בארה"ב ביטוח רפואי ממלכתי. מה שבארצנו נחשב טריביאלי מזה עשרות שנים – היה באמריקה חידוש מהפכני. מה לעשות? סולידריות היא 'מומחיות יהודית' במקום לקנא בנו ולשנוא אותנו – פשוט לימדו מאיתנו.

        בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

  12. שצ"ל,
    יש וודאי הבדל בין הגזענות הטיפוסית כלפי היהודים לבין זו המופנית לשחורים (וזה קשור גם להבחנה שלא עמדת עליה בין גזענות "מדעית" מודרנית לקסנופוביה עתיקה), אבל בעיניי התיאור שלך קצת חסר.

    ראשית בשורש הגזענות המודרנית כלפי יהודים ושחורים עומד יחס אמביוולנטי נוירוטי: הגזען הלבן לא רק מתנשא על השחור אלא גם מעריץ אותו על היותו אותנטי יותר כקרוב לטבע ("הפרא האציל" וכו). בו בזמן הגזען האנטישמי המודרני לא מרגיש רק רגשי נחיתות כלפי היהודי, אלא סובר שהנחיתות הגופנית של היהודי מלווה בהכרח בפגם רוחני ומוסרי (מעין תפיסה שהועברה לגזענים מתנועת הרומנטיקה המסמיכה גוף לנפש, דם לאדמה וכו').

    אבל המכנה המשותף הרחב איננו "פסיכולוגי" (האמביוולנטיות), אלא אינטלקטואלי וערכי: המאבק באתוס הרציונליסטי של הנאורות שמאפשר ליצור שוויון בין קבוצות שונות על סמך "הפשטות" אוניברסליות מכוחו של השכל. הגזען המודרני יוצא מתוך ריאקציה היסטרית כנגד כל מי שחושב שניתן לשלב כביכול קבוצות חברתיות. לא חשוב אם מדובר בשחורים או יהודים.

    בעניין הזה עמדתה של וופי גולדברג לקחה את הגזענות צעד אחד קדימה: מבחינתה תורת הגזע הנאצית "רציונלית" מידי ככל שהיא מתבססת על מדע שיטתי ועל הניסיון לזהות חוקיות שאינה גלויה לעין כמו צבע (למשל מבנה גנטי). בעיניה אמת המידה לגזע ומכאן גם לגזענות היא רק מראה עיניים.
    אמנם יש פה מצידה כנראה גם מרכיב של רמייה (היא הרי יודעת שיש תורת גזע נאצית, גם אם בתפיסתה המעוותת זו גזענות לא אותנטית…). למרות זאת העיקר הוא הבלבול האינטלקטואלי והערכי שהיא מושפעת ממנו.

השאר תגובה

Back to top button