מבט חינוכי-מתודי על משפט הקופים (טור 489)

בס"ד

ביום א האחרון השתתפתי בתכנית הדו"ח של אראל סגל בערוץ 14, והנושא היה אבולוציה ואמונה (ראו כאן, החל מדקה 9). הנושא עלה בגלל שמלאו 97 שנים למה שכונה 'משפט הקופים' (פסק הדין ניתן ביולי 1925). זוהי הזדמנות טובה לגעת בכמה היבטים של המשפט הזה ובהשלכותיו.

משפט הקופים

מדובר במשפט שהתנהל בטנסי שבארה"ב בשנת 1925. באותה שנה נחקק בטנסי חוק שאוסר ללמד את תורת האבולוציה בכל מוסדות הלימוד (בתי ספר, מכללות ועוד). יש לזכור שבאותו זמן עברו פחות משבעים שנה מאז יצא לאור ספרו של צ'ררלס דרווין, מוצא המינים (1859), שבו הוצגה לראשונה באופן מלא תורת האבולוציה שלו. במהלך אותן שנים מתחוללים עימותים קשים בין אנשים מאמינים (בעיקר נוצרים) לבין תומכי התורה החדשה, שבמסגרתם יש להבין את החקיקה הנ"ל ואת המשפט שבא בעקבותיה.

השדה העיקרי למלחמה הזאת, מאז ועד ימינו, הוא ארה"ב. הסיבה לכך מורכבת משני מרכיבים מנוגדים: מחד גיסא, אוכלוסיית ארה"ב מכילה לא מעט מאמינים נוצריים אדוקים ואפילו פונדמנטליסטים, הן קתולים והן פרוטסטנטים, אולי יותר מכל מדינה בעולם המערבי המפותח. אפילו מבין האבות המייסדים הנערצים שם כל כך, היו לא מעט פוריטנים ונוצרים אדוקים. ומאידך גיסא, אחד היסודות החוקתיים בארה"ב הוא הפרדת הדת מהמדינה, כלומר שהממד הדתי לא אמור ליטול חלק בהתנהלותה של המדינה. בין היתר, חל איסור ללמד בבתי הספר הציבוריים חומרים דתיים.

מדינת טנסי היא חלק ממה שמכונה 'חגורת התנ"ך' (Bible Belt), כלומר אזורים בפטיסטיים-אוונגליסטיים, בעיקר בדרום המערב התיכון של ארה"ב (ולא רק בו), שבהם רוב האוכלוסייה היא דתית ובחלקה פונדמנטליסטית מאד. באותן שנים נהגו ללמד שם אבולוציה תאיסטית, כלומר תיאור שלפיו התהליך האבולוציוני מתחולל על ידי אלוהים. כחלק מהמאמץ הפונדמנטליסטי, נחקק בחודש מרץ שנת 1925 חוק שאוסר ללמד את תורת האבולוציה (בעצם דובר שם בעיקר על אבולוציית האדם). הטיעון העיקרי של תומכי החוק היה שבארה"ב חל איסור ללמד בריאתנות, כלומר את התזה שאלוהים ברא את העולם, שכן זו נחשבת תורה דתית, ולכן הם טענו שבה במידה מן הראוי לאסור גם את הוראת האבולוציה.

כאשר נשאל יוזם החוק, חבר בית הנבחרים של טנסי ג'ון ו. באטלר, באשר לנסיבות שהביאו אותו לקדם חוק זה הוא ענה:

קראתי בעיתונים שבנים ובנות חוזרים הביתה מבית הספר ואומרים להוריהם שהביבליה היא כולה שטויות. לא חשבתי שזה בסדר

המאמינים הנוצרים ראו השפעות חילוניות של תכנית הלימודים שהתבטאו בעיקר ביחס המזלזל לתנ"ך, ולכן חוקקו את החוק.

תומכי האבולוציה (ובראשם "האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות". מזכיר לכם משהו?) הזועמים החליטו לעשות מעשה, והציעו הגנה לכל מי שיהיה מוכן ללמד אבולוציה ולהיתבע על כך משפטית. הם חיפשו משפט ראווה שיעמיד את החוק הזה לדיון ציבורי, מסוג המשפטים שבהם הנתבע הפורמלי הוא התובע באמת (כמו שהיה במשפט קסטנר, שבו בעצם קסטנר תבע את גרונוולד). הם מצאו את המורה בן ה-24, ג'ון ט' סקופס, מורה בתיכון שלימד פיזיקה, מתמטיקה וכימיה, ובאחד הימים בחודש אפריל (כחודש אחרי חקיקת החוק המדובר) החליף את המורה לביולוגיה והציג בפני התלמידים עץ אבולוציוני שבו האדם מופיע כמין באחד הענפים תחת מחלקת היונקים. לאחר מעשה, הם שאלו אותו אם יהיה מוכן לעמוד למשפט על כך, והוא הסכים.

כאן נכנסת עוד אחת מנפלאותיה של ידידתנו הגדולה שמעבר לים. מעבר לנגישות ושימוש חופשי  בכלי נשק, כחלק מחירויות האזרח כמובן, יש עוד אספקט של חירויות האזרח שהם מאד מקפידים עליו, והוא עניין המעצר האזרחי. אזרחים יכולים לעצור כל עבריין והחזיק בו עד להעמדתו לדין. וכך החבורה החביבה הזאת (כלומר  תומכיו של סקופס) עצרו את סקופס במעצר אזרחי על ביצוע עבירה על החוק, והוא מצדו עודד את תלמידיו להגיש תלונה נגדו בפני חבר מושבעים גדול בעוון הוראת אבולוציה רח"ל. למרבה השעשוע, אנשי תקשורת שהגיעו לסקר את ישיבת חבר המושבעים הגדול שאלו את התלמידים שאלות מדעיות, ולהפתעתם גילו שהם ממש לא היו בקיאים בתורה הזאת. אבל זה כמובן לא עצר את גלגלי הצדק, שטחנו הפעם מהר מאד, לא במעט בזכותו (תגן עלינו) של השופט השמרני ג'ון ט' רלסטון, שפעל לזירוז ההליכים. כתב האישום הוגש במאי 1925.

יש לי הרבה מה להעיר על מהלך המשפט עצמו, ועל טיעוני שני הצדדים, אבל לא אעשה זאת כאן. חלק מטיעוני ההגנה היו שהתובעים לא מבינים בפרשנות התנ"ך וכמובן גם לא באבולוציה (היו פולמוסים על עדויות מומחים שהובאו לבית המשפט). הם טענו שלא כל תיאור תנ"כי הוא כפשוטו (בליעת יונה עצירת השמש בגבעון ועוד). אבל כפי שאסביר בהמשך, לדעתי כל הנחות המבוקש הללו, מעניינות ככל שיהיו, מפספסות את נקודת המוקד של העניין.

למרות הגנתו של קלרנס דרו, אחד מהפרקליטים הנודעים בהיסטוריה האמריקאית (בין היתר בזכות מעורבותו במשפט הזה), אחרי שמונה ימי משפט סקופס הורשע בדין, בתאריך 21 ביולי 1925, ונקנס ב-100 דולר (העונש שנקבע בחוק על עבירה זו היה עד 500 דולר). בעצתו של דרו סקופס סירב לשלם את הקנס, ולבסוף זוכה מהתשלום מטעמים טכניים. בשנת 1967 בוטל החוק שאוסר ללמד אבולוציה בבית המשפט העליון האמריקאי, בטענה שהוא מנוגד לחוקה (חמש שנים לפני הלכת וייד נגד רו שנדונה בטור 483).

מי שטבע את הכינוי "משפט הקופים" הוא העיתונאי הנרי לואיס מנקן שסיקר את המשפט, כמובן בגלל שנושא המשפט היה מוצא האדם מן הקוף (נכון יותר: המוצא של שניהם מאב קדום משותף). בעקבות המשפט נוצרו יצירות ספרותיות וסרטים שונים, והוא העמיק מאד את העימות בין פונדמנטליסטים נוצרים לבין חילונים וליברלים בארה"ב, שכמובן לא שכך עד ימינו. מה שכן השתנה הוא הרכבו של בית המשפט העליון (כזכור, ממש בימים אלו יש עימות מחודש סביב ביטול הלכת וייד נגד רו לגבי הפלות. ראו על כך בטור 483). עד היום משפט הקופים נחשב כביטוי חזק לניסיון לכפייה דתית ומלחמה נגד הנאורות, המדע והמודרנה, כעין המשך לרדיפתם על ידי הכנסייה של גלילאו ועוד חברים בסוף ימי הביניים ובתחילת העת החדשה. זה הפך לביטוי שגור שמתאר רדיפה דתית.

כמה הערות ראשונות

כפי שאמרתי גם בראיון, כשקראתי קצת על המשפט הזדקרה מיד לנגד עיניי נקודה שמשום מה אלו שטוענים לרדיפה דתית נוטים להתעלם ממנה. הרקע לחוק בטנסי היה החוק הפדרלי שאוסר ללמד בכל ארה"ב בבתי הספר ובמכללות הציבוריות על הבריאה. זהו יסוד חוקתי ששולל את הזכות של מדינה לחוקק לעצמה חוק אחר (לא רק חוק שאוסר ללמד אבולוציה, אלא גם חוק שמתיר ללמד על הבריאה ייפסל). על כך אף אחד ממתנגדי הרדיפות לא מדבר, משום מה. זה הרי 'מוצדק', בגלל הפרדת הדת מהמדינה, וחוק כזה כמובן אינו כפייה של אף אחד על אף אחד. רק הניסיון לאסור הוראת אבולוציה של האדם הוא כפייה חשוכה ומלחמה בנאורות. העובדה שלימוד האבולוציה, לפחות כפי שהוא נעשה בפועל, בדרך כלל, פוגע מאד ביחס לתנ"ך ולערכים שהוא מייצג (ראו את הציטוט שהבאתי למעלה), ולכן בהחלט יש לו השלכות תפיסתיות ודתיות, לא נלקחת כמובן בחשבון בוויכוח הזה. אבירי הצדק המוחלט כדרכם לא שמים לב שגישתם שלהם לוקה בכשל שבו הם מאשימים (בצדק מה, יש לומר) את יריביהם.

לכאורה הטענה היא שאין סימטריה. האבולוציה היא תחום מדעי מאושש היטב, סוג של עובדה, והמסקנות הדתיות או החילוניות שהתלמידים מסיקים מכך הן על אחריותם שלהם. המורה רק מלמד מדע וזהו. ולעומת זאת, לימוד על הבריאה הוא עניין של השקפה דתית ולכן אין מקומו בבית ספר ציבורי שאמור להיות חופשי מתכתיבים דתיים ואידאולוגיים. אבל זוהי כמובן היתממות. קודם כל, כבר ברמה העובדתית זה לא מדויק. מורים ומרצים רבים מתייחסים להשלכות הללו בפירוש בשיעוריהם (גם בימינו), ולא חוסכים מתלמידיהם את המסקנות המתבקשות. בעקבות ספרי אלוהים משחק בקוביות, אמר לי מרצה דתי לאבולוציה באחת האוניברסיטאות שהוא נרתע מהתייחסות לנושאים הללו בהרצאותיו. אמרתי לו שרבים מעמיתיו האתאיסטים ממש לא חוששים להכניס את עמדותיהם בקורסים שלהם, ולכן לדעתי אין סיבה שלא ינהג כמותם. מעבר לזה, הרי תיאורטית אפשר היה גם ללמד על אלוהים והבריאה ולהשאיר את המסקנות הדתיות והמסקנות לגבי האבולוציה לתלמידים. שם, משום מה, לא סומכים על המורים שיעשו זאת (בצדק כמובן), ולכן כוללים בעיקרון של הפרדת הדת מהמדינה גם איסור על הוראת הבריאה. אלא שזה יוצר הטיה והדרה של האמונה הדתית לטובת החילוניות האתאיסטית. כל זה כמובן לא מפריע לתועמלנים אמריקאים (וגם מקומיים כאן בישראל) לחזור על הטענה בדבר אסימטריה ולהניח אותה כאילו הייתה מובנת מאליה (ראו למשל כאן). אין צורך לומר שמי שנלחם כאן נגד הבריאתנים החשוכים אלו אותם לוחמים עזי נפש שמוסרים את נפשם למען החופש ולמען זכויות האדם והאזרח (היזכרו בשם הארגון שארגן את הפרובוקציה בטנסי, או בשמות הכפילים שלו אצלנו בישראל של היום). זוהי השתקה של צד אחד על ידי צד אחר בשם החופש (ובפרט חופש הביטוי), ובשם זכויות האזרח והאדם. נראה שאין חדש תחת השמש.

בסוגריים אוסיף שאינני מבין את עצם ההיגיון בהפרדת דת ממדינה ביחד עם היתר ללמד ולפעול לפי אידאולוגיות אחרות (כמו ליברליזם, דמוקרטיה וכו'). אם לא רוצים להכניס אידאולוגיה לבתי הספר, שיאסרו את כולן, דתיות ושאינן כאלו. למה אידאולוגיה דתית שונה מכל אידאולוגיה אחרת? אמנם אם היו אוסרים את כל האידאולוגיות ומותירים את החינוך ובתי הספר עם עובדות בלבד, זה כמובן לא אפשרי. לא באמת ייתכן חינוך נטול אידאולוגיה. זו מנטרה ריקה. אלא שאם מכירים בכך, המסקנה היא שיש לאפשר להכניס הכל לבית הספר, כולל דתות ואידאולוגיות (ראו להלן). לא ברורה לי ההצדקה לכך שדווקא הדת זוכה ליחס מפלה, ועוד בשם החופש, הזכויות והשוויון.

למען היושר יש לציין שבמקור הדברים, אלו שהחליטו על הפרדת הדת מהמדינה היו האבות המייסדים, שכאמור לפחות חלקם היו דתיים מאד. הם הבינו שלדת יש נטייה לחינוך מגמתי ולפעמים להפעלת כוח וחוסר סובלנות, ועל אף אמונתם שלהם הם הכירו בזכותם של אחרים לחשוב ולהאמין אחרת, ועוד יותר בכך שהמדינה לא אמורה ליטול חלק בוויכוחים הללו (מוכר?). לכן למרות השקפתם שלהם הם היו מספיק ישרים כדי לקבוע הפרדת הדת מהמדינה. אבל מעת שנוכחנו לראות ששני הצדדים הם כאלו ושניטרליות אינה אפשרית, אני חושב שאין מקום להמשיך את המדיניות המפלה הזאת.

אז מהי האלטרנטיבה? כיצד ניתן להיות גם ישר והוגן בהצגת כל האופציות וגם לא ליצור הטיות חינוכיות לא הגונות אצל התלמידים? על כך בהמשך.

ניתוח עקרוני

כדי להבין טוב יותר את טענתי ובפרט את ההשוואה שעשיתי, עלינו לחזור ליסודות ולעשות ניתוח ראשוני שלהם. אני יוצא מנקודת מוצא שהאבולוציה היא אכן מדע מאושש, ואני אישית נוטה לקבל את ממצאיה. בו בזמן אני גם מאמין באלוהים, ואפילו בטענה החשוכה והפרימיטיבית שהוא ברא את העולם. כפי שהראיתי באורך בספרי אלוהים משחק בקוביות, בשיחה השלישית בספרי המצוי הראשון ובעוד מקומות, שאלת האמונה באלוהים אינה תלויה בתורת האבולוציה בשום צורה שהיא. ניתן להיות אתאיסט לדחות את האבולוציה או לקבלה, וניתן להיות מאמין באלוהים ולדחות את האבולוציה או לקבלה.

יתר על כן, הראיתי שם שהממשק היחיד שייתכן בין אבולוציה לאמונה הוא רק בהקשר של הרקאיה הפיזיקו-תיאולוגית. הטענה של הניאו-דרוויניסטים היא שהאבולוציה מפילה את הראיה הפיזייקו-תיאולוגית לקיומו של אלוהים, שכן הראיה הזאת מניחה שדבר מורכב לא נוצר מעצמו. מישהו יוצר אותו. האבולוציה לכאורה מראה שזה כן אפשרי. על כך כתבתי שם שגם אם הם היו צודקים (והם לא), לכל היותר נפלה כאן אחת מהראיות לקיומו של אלוהים. האם זה אומר שאין אלוהים? יש עוד אינספור דרכים אחרות להגיע לאמונה בו. האם כשאראה לכם שבהוכחה שהצעתם למשפט פיתגורס נפלה טעות המסקנה היא שהמשפט אינו נכון? אולי יש לו הוכחה אחרת? עובדה לוגית פשוטה היא שהפלת טיעון לא דוחה את המסקנה שלו. יתר על כן, טענתי שם שאפילו את הדבר המינורי הזה האבולוציה אינה עושה. היא אפילו לא מפילה את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית. בעצם מסקנתי שם הייתה שאם בכלל אז האבולוציה אפילו מחזקת את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית לקיומו של אלוהים.

אין כאן המקום להיכנס לפרטים. בקצרה אומר כך: התהליכים האבולוציוניים מתרחשים בתוך המסגרת של חוקי הטבע. בלעדיהם לא הייתה אבולוציה (ובעצם לא ביולוגיה ולא כימיה). השאלה אינה כיצד נוצרים חיים בלי אלוהים, שכן על השאלה הזאת (במינוח שלי, זוהי השאלה שבתוך החוקים) ניתן לענות באמצעות האבולוציה שבעצמם מבוססת על חוקי הטבע. השאלה היסודית יותר היא השאלה שמחוץ לחוקים: מי יצר את החוקים שמאפשרים את הקרנבל הזה. החוקים לא נוצרים בתהליך אבולוציוני, ולכן קיומם והתאמתם ומורכבותם דורשת הסבר. בלי אלוהים קשה לי לקבל את קיומם של חוקים מיוחדים ומורכבים כל כך.

אני מניח שתהיינה כאן תגובות שיערערו על הטיעון הזה, אבל לא אכנס כאן לפרטי הדיון שכבר נדוש כאן עד דק. הנושא שלהו כאן הוא אחר. נניח לצורך הדיון שזו העמדה הבריאתנית (עמדתי שלי). האם נכון להוציאה מחוץ לכותלי בתי הספר הציבוריים? כדי לתמצת זאת אומר כך: ניתן לחשוב שאלוהים הפעיל את האבולוציה, או שהיא פעלה בלעדיו והוא השקיף עליה מלמעלה, או אלף צורות אחרות של יחס בין שתי האידאות הללו. אבל אלוהים והאבולוציה אינם סותרים זה לזה, ולדעתי האבולוציה אפילו מאששת את האמונה.

קל מאד לא לשים לב למסקנה שעולה מכאן. האבולוציה עצמה היא אכן תחום מדעי, ואפילו מאושש למדיי, אבל ניתן להציע לו לפחות שתי פרשנויות במישור התיאולוגי-אמוני:

  • האתאיסטית. הפחות סבירה אך רווחת הרבה יותר, שאבולוציה מייתרת את ההנחה לגבי אלוהים.
  • האמונית. הסבירה הרבה יותר אבל נפוצה הרבה פחות, שלפיה אלוהים הוא שמפעיל את האבולוציה (לאו דווקא באופן שוטף ומתמיד, אלא דרך חוקי הטבע שבמסגרתם היא מתנהלת).

מה שחשוב להבין הוא שאי אפשר להכריע בין שתי הפרשנויות הללו בכלים מדעיים. ההכרעה מסורה לאדם עצמו, ועליו לקבל אותה בצורה שנראית לו (פילוסופית או אחרת). המדע הוא אובייקטיבי (יחסית), גם אם לא ודאי, אבל שאלת האמונה והכפירה אינן עוסקות בעובדות המדעיות אלא בפרשנויות אליהן.  לכן אלו שאלות פתוחות שסובלות כמה וכמה דרכים וצורות לענות עליהן.

מה קורה בשטח?

עד כאן העובדות (החלוקה בין עובדות לפרשנות גם היא סוג של עובדה). אבל בפועל זה לא מה שקורה. כפי שכתבתי, פרשנות א היא הנפוצה יותר, בוודאי בקרב חוקרי ומורי אבולוציה (שבדרך כלל לא ניחנו בתפיסה פילוסופית משובחת וחדה מדיי, ורבים מהם מערבבים בין מדע לבין פרשנות ופילוסופיה שלו). בגלל המתקפות הדתיות, החל מהמאה התשע-עשרה ועד ימינו, תומכי האבולוציה חשים במגננה, ולכן הפכו את האבולוציה לסוג של דת, ואת מי שאינו מאמין בה לכופר. כל אמירה נגד האבולוציה נתפסת כמלחמה בנאורות, בני חושך נגד בני אור, וזוכה למתקפה בוטה וגסה ולחוסר קשב מוחלט. בדרך כלל לא תמצאו אצל חסידי האבולוציה מוכנות להקשיב לטיעוני נגד. הם אפילו לא מוכנים לתת פתחון פה למי שחושב אחרת. הם הפכו את עצמם לסוג של כנסייה, ואת מי שאינו בכלל המאמינים לכופר. כך הוויכוח על הפרשנויות הללו הפך להתכתשות דתית פנאטית משני הצדדים. שני הצדדים מסתירים מידע, מציגים תמונה מגמתית ומסולפת, ונלחמים בכלים ראויים ופחות ראויים כדי לסתום את פיו של הצד האחר (=הסיטרא אחרא).

כדאי להיזכר בקרנבל שהתרחש כאן באוריינט המקומי בשנת 2010, כאשר תפסו את המדען הראשי של משרד חינוך, גבי אביטל, באמירה נגד האבולוציה (ולא סייעו לו עוד כמה אמירות "חשוכות" נגד עיקרי אמונה פרוגרסיביים, שרק אומר שלחלקן איני מסכים). אין צורך לומר שהוא הודח מיד מתפקידו. אמנם אביטל ערער עלי האבולוציה גם במישור המדעי (אולי לא נכון, אבל לגמרי לגיטימי), ולא רק על הפרשנות האתאיסטית שלה (משיחותיי עמו, איני בטוח שהוא מודע להבחנה שהצגתי כאן בין עובדות לפרשנות, או מקבל אותה), אבל הייתה באוויר תחושה ברורה של ציד מכשפות, ושל חוסר מוכנות להקשיב ולאפשר להתבטא בתחומים הללו. עיתון "הארץ" הוביל את הג'יהאד על משרד החינוך וגבי אביטל, שבסוף הצליח. אגב, לפי התרשמותי, לפחות בישראל (לעומת ארה"ב) הצד החילוני הוא מיליטנטי הרבה יותר ופתוח הרבה פחות במלחמה הזאת. את הצד הדתי, שגם הוא בדרך כלל לא ניחן בפתיחות וקשב מן המשובחים, כל זה לא מאד מעסיק.

הנצרות (בעיקר בארה"ב) עוסקת במלחמות עולם נגד האבולוציה ומשקיעה בהן תקציבי עתק. היא מעסיקה מומחים והקימה מכוני מחקר עם אנשי מדע שמנסים לפתח 'מדע בריאתני' (די מפוקפק לטעמי). היהודים לא מאד מוטרדים מכל זה. כבר אמרתי וכתבתי לא פעם, שהנוצרים הם דוסים אמיתיים. היהודים הם פשרנים ופרגמטיים בדרך כלל. מיזרוחניקעס.

מעמדם של 'מומחים'

מעניין לציין ששר החינוך בתקופת הפולמוס סביב אביטל היה גדעון סער, איש שמרני מהליכוד (דאז), שבשלב כלשהו אפילו התגלה שהוא נוטה לתפיסות דתיות רח"ל. ובכל זאת הוא נכנע ופיטר את אביטל. אני בטוח שהוא חש שהוא מחויב  לזה כחלק מהנאורות הליברלית הרווחת כל כך בליכוד (של פעם). אין כל פלא בכך, שכן אדם שאינו מיומן בפילוסופיה ובמדע וביחס ביניהם לא יכול לעמוד נגד התעמולה הניאו-דרוויניסטית התוקפנית שמביאה כל מיני 'בני סמכא' (פרופסורים לתחומי מדע שונים), וכך עושה רושם גדול על הציבור הרחב של ההדיוטות. כך נוצר אצל כולם הרושם שאמירות כאלה הן פגיעה במדע ובחשיבה הרציונלית, והליכה נגד קונצנזוס מדעי. כמעט אף אחד מההדיוטות לא יכול להעמיד את אוסף השוטים הללו במקומם, ולהסביר להם כמה מושגי יסוד בפילוסופיה, כמו ההבחנה בין עובדות לבין פרשנויות אליהן.

דבריי אלו אמורים לגבי פוליטיקאים, גם אם לגבי שופטים. אני חושב שהשופט במשפט הקופים (שהיה שמרן), וגם במשפטים בנושאים כאלה שבאו אחריו, לא באמת מצויד בכלים להתמודד מול מדענים שמציגים עצמם כמומחים בתחום. הם בדרך כלל עושים זאת בתמימות, שכן הם עצמם לא רגישים להבדל בין מדע לבין פרשנות, אבל איזה שופט או פולליטיקאי יכול להתמודד מול פרופסורים שלכאורה זה תחום מומחיותם. הוא מיד יוקע אל עמוד הקלון כחשוך ואנטי מדעי (רק ראו את התגובות לסדרת מאמריי ב-YNET, ותוכלו ולהתרשם).

אגב, זה מה שקורה גם ביחס למדעי המוח ובחירה חופשית, ובפרט כשהדבר מגיע לשדה המשפטי (ראו על כך במאמרי, "מדעי המוח והמשפט"). כך גם קורה ביחס להפלות, שגם שם התפיסה הפרוגרסיבית מוצגת כמדע (ראו על כך במאמרי, "על הלכה ומציאות"), וכך גם לגבי הוויכוחים על הומוסקסואליות (גם שם הליברלים נצמדים כביכול למדע ומדברים בשמו – לשווא כמובן. ראו בטור 2526 למשל). יש למדע איזו הילה דתית, ולכן חברי הכנסייה האתאיסטית שאין להם אילנות דתיים להיתלות בהם, בודים לעצמם דת וכוהנים משלהם (באנגלית מכנים את התופעה הזאת scientism – מדעניזם). בהפוך על הפוך, הם שוב כמובן לוקים באותו כשל שבו הם מאשימים את מתנגדיהם, ומקימים לעצמם את כנסיית מפלצת הספגטי המעופפת. אלא שבניגוד לאמונות הדתיות שאולי אשמות במידה של ספקולציה (מאמצות אמונות שאין להן בסיס, לפחות לשיטתם של המבקרים), כאן מדובר באימוץ תזות שגויות בעליל (שהאתאיזם הוא טענה מדעית, או שהגדרת אדם או מחלה שייכות לתחום המדעי), ולא רק חסרות בסיס.

אני חושב שסיפרתי כאן פעם את מה שאמר לי פרופ' יוסף נוימן המנוח. אחרי שהוא קרא את ספרי אלוהים משחק בקוביות (שבין היתר ביקר גם אותו), הוא צלצל אליי ובין היתר הוא סיפר לי שיש מחבריו שמתעקשים לזהות תופעות מנטליות עם תהליכים פיזיקו כימיים (נוירונים). הוא, כמטריאליסט ואתאיסט מדופלם, סיפר לי שהוא מנסה בכל כוחו להסביר להם את השטות שבדבר, אך ללא הועיל. הוא אמר לי שאנשים חכמים, ביניהם פרופסורים ידועי שם, חוזרים על המנטרה המטומטמת הזאת כאילו הייתה דבר ה', ולא די שהם מאמצים מנטרה כל כך מטופשת אלא הם גם לא מוכנים לשמוע שום דבר כפירה נגדה. הוא עצמו ביכה את התופעה של הכנסייה האתאיסטית (שהוא היה אחד מכוהניה הגדולים). שלא תהיינה אי הבנות, הוא היה אתאיסט גאה (עד לווייתו ועד בכלל), אבל באופן יוצא דופן גם אדם חכם וישר אינטלקטואלית. אגב, סיפרתי לו בשיחה שבאותם ימים אני מצוי בעיצומו של הספר מדעי החופש שעוסק ממש בזה. איני יודע אם הוא קרא אותו ומה הייתה דעתו.

איך צורך לציין שהיושר האינטלקטואלי בחינוך הדתי לא בהכרח גבוה יותר (בכל אופן, לא הרבה יותר). שם זה אפילו מגובה באיסור ההלכתי של "לא תתורו", ולכן בדרך כלל לא עוסקים באבולוציה, בפרט האבולוציה של האדם. אגב, שם זה נובע גם מפחד ומחוסר יכולת להתמודד עם הטיעונים האתאיסטיים, כשבמובלע גם המחנכים הדתיים מניחים שאבולוציה מובילה לאתאיזם, ולכן מכחישים אותה או מתעלמים ממנה. אם הייתה להם משנה סדורה עם טיעונים סבירים, היכרות עם הסוגיות ומיומנות פילוסופית לטפל בהן, הם היו חופשיים יותר לעסוק בנושא הזה באופן פתוח וישר יותר.

בחזרה למישור המעשי-חינוכי: מסקנות

ראינו שפרשנות א היא הנפוצה יותר, לדעתי בעיקר בגלל חוסר מיומנות פילוסופית של אנשי המדע וחסידיהם, מה שנתמך פסיכולוגית בצורך הנואש שלהם בדת ובכוהנים יודעי כל, שכל כך חסרים בוואקום האתאיסטי. אין פלא שרבים מהמורים והמרצים בתחום זה נוטים לאתאיזם, ורבים מהם פעילים למענו ואף מובילים את המלחמה נגד התפיסות הדתיות (כוהני הכנסייה האתאיסטית).

במצב שנוצר, מורים ומרצים לאבולוציה מכניסים באופן  טבעי את פרשנויותיהם האתאיסטיות בתוך שיעורי האבולוציה, בדרך כלל כאילו הייתה זו עובדה מדעית או מסקנה ברורה מהעובדות והממצאים המדעיים עצמם. רבים מהם לא מודעים לכך, והם עצמם בטוחים שהם באמת מלמדים תחום מדעי ועוסקים בעובדות, בעוד שבעצם הם מטיפים לאידאולוגיה מסוימת. כך למרות הכוונות הטובות שאולי היו שם במקור הדברים (אצל האבות המייסדים), בפועל נוצרת אפליה לכיוון ההפוך.

האפליה הזאת קיימת בארה"ב כפי שתיארתי, אבל גם בישראל. בחינוך הדתי למרות שיכולים ללמד אבולוציה, בדך כלל לא עושים זאת (בפרט אבולוציה  של האדם. בשנים האחרונות זה קצת משתפר). מה שקורה כתוצאה מזה הוא שהתחושה אצל התלמידים שנחשפים לאבולוציה היא רגש נחיתות עמוק, ואימוץ מובלע של ההנחה שהמדע, ובפרט האבולוציה, מובילים לאתאיזם. זה גול עצמי כמובן לחינוך הדתי.

המסקנה היא שלפחות דה פקטו אי אפשר ללמד את האבולוציה כתחום מדעי נטו. בפועל זה לא עובד. יתר על כן, לדעתי גם לא ראוי לעשות זאת. כחלק מהחינוך שלהם, תלמידים צריכים להכיר את המחלוקת הפרשנית סביב האבולוציה, כדי שיוכלו לגבש עמדה בעצמם. הסתרת מידע, או השקפות וטיעונים, לא מועילה לאף אחד, והצגה מגמתית וסלקטיבית של עמדות וטיעונים לא מועילה יותר. לכן גם אין אפשרות לא ללמד אבולוציה, כולל אבולוציית האדם. הביקורת שלי היא הן כלפי החינוך החילוני והן כלפי החינוך הדתי. שתי הכנסיות שמשתתפות במלחמה הזאת מתנהלות באופן מעוות וקלוקל.

המסקנה היא שהמדיניות הרצויה והמתבקשת, הן בחינוך הדתי והן בחינוך החילוני, מנוגדת למה שבדרך כלל עושים בפועל כאן וכאן. לדעתי חובה ללמד את שתי הפרשנויות בצורה ישרה והגונה בשתי המערכות החינוכיות, ולעשות זאת על ידי מקורות ומורים שמתמצאים דיים וישרים דיים (בעזרת חומרי לימוד מתאימים) כדי להציג תמונה ישרה והגונה של הסוגיה. חומרי הלימוד והכשרת המורים צריכים לוודא שהצדדים מוצגים בצורה הוגנת וברמה טובה, בלי להסתיר ובלי להתעלם, תוך עמידה על הטיעונים והפגמים בשני הצדדים, וזאת כדי לאפשר דיון חופשי ברמה טובה וגיבוש עמדה של כל תלמיד לעצמו.

אגב, כך מקובל לעשות בבתי הספר ביחס לסוגיות ואישים שיש להם נגיעה פוליטית. לא מונעים את כניסתם לבתי הספר, אלא מנסים להקפיד על איזון והבאת הצדדים השונים באופן שוויוני ככל האפשר. איני אומר שהמצב ביחס לפוליטיקה הוא מושלם. ממש לא. בוודאי לא בחינוך הדתי, אבל גם לא בחינוך החילוני. אבל כדאי לזכור שבנושא האבולוציה זה קל הרבה יותר מאשר בפוליטיקה, שכן מדובר בנושא לימודי שנמשך לאורך כל השנה, והצדדים הפרשניים שם ברורים ולא משתנים עם השנים, וניתן לבנות חומרי לימוד שיעשו את העבודה ושייבנו על ידי אישים שאמונים על כך. בתחום הפוליטי זה קשה יותר, שכן יש הרבה סוגיות והרבה דעות, הנושא לא נלמד דרך קבע בבית הספר, והדעות והסוגיות (המפלגות והאישים) מתחלפות ומשתנות עם השנים. לכן קשה שם לעשות רגולציה על צורת ההופעה והאיזון בהגשה בבית הספר. באבולוציה זה הרבה יותר קל, ואך מתבקש ליישם זאת.

ולהשומע ינעם…

25 תגובות

  1. חשבתי שהרב אוהד את (המלך) ג'יימס, ופחות את דוויין ווייד 🙂
    ובנימה רצינית יותר, בהתייחסויות שלך לRoe v. Wade, כתבת דוויין במקום ווייד.

    1. זה נכון לגבי הפורטינים אבל היו עוד הרבה זרמים דתיים (ואפילו מאוד) באותו זמן
      לא?

  2. עוד טור שלך שאין לי מה להתווכח עמו. מה יהיה?
    אז בכל זאת, תיקון קל שלא ממש קשור לטור, אבל קשור למשפחתי ואיני יכול לשתוק.

    כתבת שקסטנר תבע את גרינוולד. לא נכון! הוא סירב לעשות זאת, ובצדק (מבחינתו). אלא שבן-גוריון פסק שלא ייתכן שיתפרסמו האשמות כה חמורות על עובד מדינה (קסטנר היה אז דובר משרד המסחר והתעשיה) ללא תגובה, והורה ליועמ"ש (חיים כהן) להגיש את התביעה בשם המדינה. (הוצאת דיבה היא גם עבירה פלילית ולכן המדינה יכולה להאשים גם ללא הסכמת הקרבן, ובימים ההם ראש הממשלה היה הבוס של היועמ"ש…). קסטנר ניסה בכל כחו למנוע את הגשת התביעה, אך בן-גוריון לא וויתר.

    גילוי נאות: גרינוולד הוא קרוב-רחוק של אמי שתח', ועל האינצידנט שהיה לאבי ז"ל עם קסטנר בבודפשט ב-1944 אכתוב בהזדמנות אחרת. (בעצם, אולי כבר כתבתי על כך באתרא קדישא הדין? לא זוכר).

    1. בס"ד ט"ו בתמוז פ"ב

      למרדכי – שלום רב,

      אם מלכיאל גרינוולד הוא קרוב של אמך מנב"ת – הרי שגם הוא מצאצאי ברון?

      בברכה, בן-ציון יוחנן קורינאלדי-ראדצקי

      1. כמדומני שלא. כפי שרשמתי, הוא קרוב-רחוק, אבל אני לא בקי במשפחולוגיה עד כדי כך… בהזדמנות אשאל את אמי שתח'.

    2. רשמתי לפניי את התיקון. חן חן. בכל אופן המשפט נקרא משפט קסטנר למרות שהוא היה בצד התביעה גם אם לא היוזם שלה.

      1. שכחתי לציין שמה שראוי להדגיש הוא שב"ג הורה להגיש תביעת דיבה במקום להורות למשטרה לחקור את ההאשמות, וגם אחרי שנפרשה מסכת הראיות בבית המשפט המחוזי (בפני השופט הלוי) הוא הורה לערער על פסק הדין במקום לדרוש חקירה והיועמ"ש ציית. כל אחד יסיק מזה את המסקנות שלו, לי יש את שלי (מגובות בעוד כמה עובדות ואכמ"ל).

        1. ועוד משהו, כפי שכתבת המשפט נקרא "משפט קסטנר" למרות שהנאשם היה גרינוולד…! ולא בכדי.

  3. אם נניח שהאדם הוא תוצאה טבעית של קוף שהתפתח – הרי שגם התפיסה האמונית המניחה שיש 'מנהיג לבירה' , אף היא תוצאה של מוטציות ותהליכים ביולוגיים. מחקר ראוי לשמו – חייב לבחון אם תופעת האמונה קיימת בבעלי חיים.

    לפיכך חשוב מאד להכיר את תופעת האדם המאמי ואת אמונותיו, כדי שנוכל לחשוף את שורשיהן בעולם החי, שייתכן יש מהם שיודעים את קונם ומכירים את אבוס בעליהם 🙂

    בברכה, שימשאלדוס האכסלינגר, אוניברסיטת אוקס-פערד

    1. ע"פ הצעתי, ששורשי הכשרונות והתכונות האנושיות – טמונים כבר בעולם החי – יש לומר השהשור המכיר אצ קונהו, יודע להכליל מקרים רבים שבהם הוא רואה שבעליו דאג לו בעוד שאחרים היו אדישים כלפיו , ומכאן הוא מסיק 'כלל' ומגיע לתובנה שכדאי לו לשמור אמונים למטיבו ולציית לו.

      אם השור מבחיו ב'דיסטנס' בינו לאדוניו – הרי שהקוף המחקה את האדם, מרגיש זיהות בינו לבין האדם, ולמרות השוני הוא תופס שיש 'מכנה משותף' לו ולאדם, ומכאן הוא מסיק שהוא יכול לחקות התנהגויות של האדם. השור מבחין בשוני, בעוד הקוף – מבחין במשותף.

      אף בתחום האמוני יש באדם את תחושת היראה, הכפיפות לקונו, ויחד איתה באה גם תחושת האהבה, שממנה באה השאיפה של האדם להתחבר אל קונו וללהידמות לו בדרכיו ובמידותיו. יש ב'אדם' את מידת ה'אדמה' שעליה הכל דורכים, אך גם יש ב'אדמה' גם יכולת לפתח את מה שנזרע בה והוציא ממנו פרי הילולים ובכך להידמות ליוצרה.

      בברכה, חנוך הענך פיינשמקר-פלטי

      ואולי 'קוף' בא מלשון 'מקיפין' = 'משווים'

      1. בס"ד עש"ק איש על העדה תשפ"ב

        הצדדים המשותפים בתכונות הנפש בין האדם לבעלי החיים, מאפשרים לאדם למלא את ייעודו להיות מנהיג עולם החי, ככתוב: 'ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה…'. הרועה הנאמן 'יודע נפש בהמתו' קשוב לצרכיה ומכיר ביכולותיה, ולכן יכול הוא 'לרדות' ממנה את הטוב הגנוז בה.

        אפשר לראות את העולם כמלחמת קיום אכזרית בין המינים שבה החזק שורד, כעין תפיסתו של מרכס את החברה האנושית. ואפשר לתפוס את תהליל הברירה כספנסר, שלפיו המצליח הוא זה שמצליח להתאים את עצמו ולפעול בהרמוניה עם סביבתו ולקדמה לעתיד טוב יותר

        בברכה, חסדאי בצלאל דובדבני קירשן-קוואס

        1. המורה שהואשם בטנסי ותומכיו – סברו שיש כאן 'מלחמת בני אור בבני חושך' שבה יש לאסור בריאתנות ולחייב את המערכת לציית למוסכות המדע. מחוקקי טנסי טענו בצדק שמערכת החינוך צריכה להיות ניטרלית, כפי שמתחייב ממערכת ממלכתית שבה נהוגה 'הפרדה בין דת למדינה'. כשם שאסור להטיף בעד הדת – כך ייאסר גם להטיף נגד.

          והתפיסה השלישית מחפשת שילוב של הידע המגיע מהתצפית והמחקר לבין הידע המגיע ממקור הנבואה. וגם כאן יש שלוש אפשרויות. או למצוא כשלים בטיעונים המדעיים, או לתת לדברי התורה פרשנות מטאפורית, או להניח שילוב כפי התורה מבארת את ההיסטוריה האנושית, בין חופש פעולה המאפשר לאדם ולעולם התנהלות טבעית, לבין הנהגה אלקית המשגיחה ומכוונת את העולם לתכליתו.

          בברכה, ח"ד דק"ק

  4. הערת צדדית. להתרשמותי, דווקא בוגרי מערכת החינוך הדתי-לאומי מסיימים עם הבנה יותר טובה (יחסית) של תורת האבולוציה. אמנם לא לומדים אותה במסגרת מגמת ביולוגיה, אבל בדרך כלל נחשפים אליה בשיעורי מחשבת ישראל וכד'. ברמה שטחית מאוד, אבל לפחות נחשפים לכמה עקרונות יסוד (ואף שחלק מהמורים דוחים אותה בקנה רצוץ, גם זו חשיפה מינימלית). לעומת זאת בוגרי מערכת החינוך הממלכתי לא ממש יודעים (כי אפילו במגמת ביולוגיה זה תחום בחירה).

  5. היום כן מלמדים אבולוציה בישיבות תיכוניות, זה נושא מאוד חפור (בעיקר "מחשבתית", כל פעם מציגים תירוץ שדוחף את הפסוקים למדע בצורה מלאכותית בתור חידוש גדול למרות שכולם מכירים את זה מהבית). אני. לא יודע לגבי תיכונים רגילים.

  6. תורת האבולוציה סותרת באופן ברור את תיאור בריאת האדם בספר בראשית. אין לזה קשר לקיום או אי קיום של ישות עליונה באופן כללי. יש לזה קשר לקיום של אלוהים ה"יהודי" – זה שיצר את האדם מעפר. האבולוציה סותרת את סיפור התנ"ך באופן ברור והיא כנראה צודקת. הבריאתנות לא מחזיקה מים. המדע באמת מנסה כל הזמן לחקור את האמת ומשנה את דעתו כאשר הניסויים מראים שתיאוריה מסוימת אינה נכונה. האמונה תקועה ומנסה לקיים את עצמה בכל מיני תירוצים מביכים – הייתי אומר. כתבת הרבה אבל לא ראיתי אותך מתייחס לסתירה הברורה בין האבולוציה לבריאתנות. מאד הייתי רוצה לדעת האם קיים איזשהו ספק בליבך שמא כל האמונה שלך אינה נכונה? גילוי נאות: אני מדען בתחום מדעי הטבע. לא מאמין אבל עם רקע עמוק בלימודי יהדות מהתורה ועד הראשונים והאחרונים.

    1. לא ממש נכנסתי כאן לסתירות הללו, ועסקתי בהן ביתר פירוט בספרי ובמאמר כאן באתר.
      בקצרה אומר את מה שהערתי גם בתחילת הריאיון שבעקבותיו נכתב הטור (יש לינק בטור). אתה מערבב בין מישורים שונים. יש סתירה בין אבולוציה לבין האמונה באלוהים בורא ויש סתירה בין אבולוציה לתיאור הבריאה המקראי. אלו שאלות שונות לחלוטין.
      בדבריי כאו עסקתי רק בסתירה בין אמונה באלוהים בורא מול האבולוציה. טענתי היא שאין שום סתירה, ובעצם הראיתי במקורות הנ"ל שההיפך הוא הנכון. האבולוציה מחזקת את האמונה ובוודאי לא מחלישה אותה.
      לגבי הסתירות בין התיאור התנ"כי לבריאה, אכן קשה ליישבן. אבל מקובל שהתיאור המקראי הוא משל ואין לו יומרה עובדתית-היסטורית, בטח לא בפרטים (השלבים שמתוארים בבראשית די מקבילים להתפתחות האבולוציונית בגדול). אגב, זה נאמר עוד הרבה לפני שהיה צורך באפולוגטיקה בגלל האבולוציה (הרמב"ן במאה ה-12 למשל), ולכן איני מוטרד מהן במיוחד ולא עסקתי בהן. הפרקים הראשונים של בראשית, גם אחרי תיאור הבריאה, ממש נראים כמו איזה מיתוס מחנך ולא כתיאור עובדתי (גם התנהלות אדם וחוה בגן עדן, וסיפור הנחש וכו'). ככלל, אני מקבל את הממצאים המדעיים כמידע המיטבי שיש בידינו, ועובדות בד"כ איני לומד מהתורה.
      לגבי אמונתי, יש לי ספק בכל דבר. הן באמונתי והן בתחומי המדע השונים. אין לי וודאות בשום דבר. אבל כבני אדם אנחנו נדונים לקבל החלטות בתנאי אי וודאות, וזה מה שאני עושה בתחומי המדע וגם בתחומי האמונה.

      1. "עובדות בדרך כלל אינני לומד מהתורה" – מה בדבר קיומם של אברהם יצחק ויעקב, מה בדבר יציאת מצרים, מה בדבר מתן תורה – אולי גם כל אלה מיתוס מחנך ולא עובדות כהוויתן ואז איזה תוקף יש למצוות. אגב רוב המדענים שאני מכיר עוסקים בסתירה בין הבריאתנות והאבולוציה ולא בסתירה כביכול בין קיומו של כוח עליון ואבולוציה.

        1. ודאי שאני לומד עובדות מהתורה. כוונתי לעובדות מדעיות או עובדות שנסתרות על ידי מחקר מדעי.
          השאלה במה עוסקים רוב המדענים לא מעניינת מבחינתי, למרות שאני ממש לא משוכנע שאתה צודק. אגב, זה בכלל לא עיסוקם של מדענים. מדענים חוקרים את האבולוציה ולא דנים ביחס בינה לבין הבריאתנות. את זה הם יכולים לעשות בכובע אחר שלהם.

          1. לא ברור לי בכלל מתי אתה לומד עובדות מהתורה ומתי אתה מחליט שהמחקר המדעי מעלה תהיות מספיק חזקות כדי להפוך את העובדות המוזכרות בתורה ל"מיתוס מחנך" בלבד. המחקר המדעי מעלה תהיות רבות בקשר למי בכלל כתב את התורה וישנה הסכמה די גורפת בין חוקרי המקרא שהתורה והתנ"ך כולו נכתב על ידי בני אדם בתקופות שונות. המדע הארכיאולוגי למשל טוען שחפיפה בין המאורעות המוזכרים בתנ"ך לבין הממצאים הארכיאולוגיים מתחילה רק בימי מלכות דוד. יציאת מצריים בהיקף המתואר בתורה ומתן תורה לא מגובים כלל על ידי ממצאים ארכאולגיים. אז גם הם כנראה מיתוס מחנך שנכתב קרוב לודאי על ידי בני אדם.

            1. בס"ד ד' באב פ"ב

              ליוסי – שלום רב,

              לגבי עמדתו של רמד"א – אני משאיר לו להציגה בעצמו. אך העמדה הרבנית מבית מדרשם של הראשונים, הבדילה בבירור בין 'מעשה בראשית' שהוא מ'סתרי תורה' ולא בהכרח מתפרש כפשוטו, לבין שאר המידע ההיסטורי שבתורה, שבו הנטיה היא לפרשו כפשוטו.

              וכך כבר חז"ל מדברים על עולמות שהיה הקב"ה בונה ומחריבן לפני שברא את עולמנו, ועל תתקע"ד דורות של בני אדם שהיו אמורים להיברא לפני בריאת אדם הראשון וכיו"ב. התורה מתמקדת בתיאור העולם הזה שבו פועל האדם התבוני שאותו היא שואפת להנחות, וכל 'מה שהיה לפנים' מתואר בשתי מילים: 'תהו ובהו'…

              לעומת זאת, אי אפשר למכור לעם ביקורתי ודעתם, 'עם קשה עורף' במובנו המהר"לי 'שכלי שאינו מקבל התפעלות', מיתוסים מחנכים המטילים עול מצוות כבד ומנוגדים לעדות אבותיהם ואבות אבותיהם.

              הסיפור המקראי הוא היחיד בספרות המזרח הקדום, המדבר גם על כשלונות וכשלים של גיבוריו. שום עם לא בודה לעצמו מיתוס בלתי מכובד על מוצא מעבדים, ראה במאמרו של פרופ' דניאל פרידמן, 'וזכרת כי עבד היית', באתר 'דעת'.

              בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

  7. "כבר חז"ל מדברים על עולמות שהיה הקב"ה בונה ומחריבן". חז"ל היו בני אדם ככל האדם. אין שום עדות ברורה שהם היו יותר חכמים מאיתנו. אין שום עדות משכנעת שהיה להם איזהו קשר סודי עם הבורא כשם שאין עדות משכנעת שקיים בורא כזה בכלל שבחר את עם ישראל כעמו הנבחר. ושוב – אני מדבר על התפיסה היהודית של הבורא ולא על השאלה הכללית האם קיים בורא לעולם. איך אנחנו היום יכולים להעריך את יכולתם של אנשים שחיו אלפי שנים לפנינו ולקבל את מרותם כאילו היא תורה משמיים. אם לשפוט אותם לפי פלפוליהם במשנה ובגמרא – זה די מביך. והיה לחז"ל גם חסרון אחד גדול לעומתנו, לא היה להם את הידע והכלים שיש לנו היום כדי לשפוט ולהעריך עובדות מדעיות פשוטות כמו גודל היקום, גילו או אפילו דברים בסיסיים כמו האנטומיה של האדם, פיסיקה, כימיה ומתימטיקה ברמה שעוזרים לנו היום להגיע למסקנות מבוססות יותר על העולם שסביבנו. להסתמך על חז"ל כביסוס אמוני זה להסתמך על כרעי תרנגולת. "אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם " וכו' זה משפט לא חכם לדעתי ולא נכון שנועד לתת סמכות לדבריהם של ראשונים כדי לא ליצור כאוס באמונה הדתית.

השאר תגובה

Back to top button