בדין רודף ע״מ להרוג שפצע – היאך חייב תשלומין

כבודו כתב במאמר שם ״זה שהרג את האישה היה רודף אחר חברו, ותוך כדי כך או הרג את האישה או גרם לנזק. אם הוא רק גרם לנזק מחייבים אותו לשלם, למרות שכרודף הוא חייב מיתה וזה אמור לפטור אותו מהתשלומים״ אבל אולי זה בהקשר אחר.

בכל מקרה – מי שבא אל חברו עם סכין ע״מ להורגו אלא בסופו של דבר לא הרגו אלא פצע אותו, האם לא ייחשב כרודף? ואז יהיה פטור? האם זה משנה אם לא היתה רדיפה פיזית ממשית? האם התוקף לא ייחשב כרודף שהתיר את דמו ברגע שהניף את הסכין, או אחרי שכבר דקר פעם אחת (ופצע) ומתכונן לדקירה הבאה ועוד. ואז – אין הכי נמי יהיה פטור על חמשת הדברים של חובל?

שוב אני שואל. האם יש לך מקור שאומר שהפוצע את הנרדף חייב לשלם לו? אם כן, לא הצגת אותו. אני לא מכיר מקור כזה. בכל מקרה, גם אם תמצא מקור כזה הצעתי לך הסבר אפשרי (שלפיו הוא לא ייחשב כרודף כי זה קרה אחרי זמן הרדיפה).
כאמור, אין סיבה להתפלפל על ביצה שלא נולדה. הבא נא מקור שאומר את הדין הזה ונוכל לדון האם הוא צודק ולמה.

אין לי מקור לפיו מי שיש לו דין רודף ע״מ להרוג, ופצע – שהוא חייב לשלם. מלבד אולי רמב״ם הל׳ רוצח ושמירת הנפש פ״ד ה״ג: אם הכה את חברו ומאדוהו למיתה ונתרפא משלם חמשה דברים (ולכאורה כשהוא בא להכות אותו ע״מ להורגו כבר יש עליו דין רודף).
[לא ירדתי לסוף דעתך לגבי הסברה שהצגת: הרי כשהוא בא לדקור ע״מ להרוג אלא שדקירתו רק פצעה – זה תוך כדי שיש עליו דין רודף]

לגבי רמב״ם שהבאתי – אוסיף ואומר שבהלכה קודם לכך כתוב שאם נתן מכה שאין בא כדי להרוג ומת, אינו נהרג. בהלכה ג איפה שכתוב שאם מת הורגים אותו מדובר אפוא שנתן מכה שיש בה כדי להמית – משמע שהוא רודף. ובכל זאת אם לא מת משלם ה׳ דברים.

כי זו המכה עצמה ולא משהו נוסף. התברר שהוא היכה ולא הרג. במה זה שונה ממישהו שהיכה מראש כדי לפצוע? הוא ודאי חייב לשלם כחובל. אז גם אדם שמכה כדי להרוג ובסוף רק פצע חייב לשלם כמו חובל. הוא נפטר רק כאשר נעשה במקביל משהו אחר מעבר לפגיעה בנרדף.

אני מסכים ומבין את החילוק בין אם זו המכה עצמה או משהו שקרה במקביל, בדרך אגב.
אלא שלא מצאתי מקור וסברה שתומכת בלחלק כך; הרי גם כשהוא דוקר ודוקר ע״מ להרוג הוא הרי רודף שמתחייב בנפשו ואז לכאורה פטור מהתשלומים כעין קלבדר״מ – מה לי תשלומים בגין נזק בכלים ומה לי בגין נזק גוף ומה לי אם בגלל המכה עצמו או משהו שקרה במקבלים ובדרך אגב הרדיפה – הרי לכאורה בכולם יש את הלימוד של מתחייב בנפשו ועל כן פטור מהתשלומים.

לא הבנתי את הדוקר ודוקר. אם הוא הורג אז הוא הרג. אם לא הרג, אז הוא חובל. התברר למפרע שלא התיר עצמו למיתה. וגם אם מישהו היה הורג אותו התברר למפרע שזו הייתה טעות כי הוא לא רדף להרוג.
לא רואה כאן שום דבר שאינו ברור.

אם אפשר להבהיר למפרע אז מדוע פטור על שבירת כליו של נרדף או של אדם אחר – אף אם בסופו של דבר לא הרגו?
רואים אפוא שכיוון שהתיר את דמו ״באותה שעה״ פטור על התשלומים – ולא רק אם באמת הרגו.

איבדתי אותך. איני יודע לאן הדיון הזה הולך. תביא בבקשה הלכה אם מקור, ושאל מה שיש לך לשאול עליה.